לזכר מורן עמית

חברתנו מורן עמית, בת העשרים וחמש מקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון, נרצחה בעת שטיילה עם חברה ביער השלום בשכונת אבו טור בירושלים. הדוקרים שנעצרו הודו במעשה הרצח. מורן היתה סטודנטית ללימודי האישה באוניברסיטת חיפה. טרם פורסם מועד ההלווייה.

אנו כואבים את האובדן הנוראי ומשתתפים באבלה הכבד של המשפחה.

משפחת בננות

תגובות

  1. סינדרלה

    יהי זכרה ברוך

  2. אוהבת ומתגעגעת

    המיילים שהחלפנו היו בשבילי עולם ומלואו
    עזרת לי בתקופה קשה בחיי
    החוכמה שלך והיופי שלך נתנו לי המון
    כנראה שאני כבר לא אוכל להחזיר לך אף פעם
    לעולם לא אשכח אותך

  3. אלמוני

    לא נשכח ולא נסלח

    יהי זכרך ברוך

  4. http://www.ynet.co.il/home/1,73 340,L-1562,FF.html

    מוזמנים לכתוב שם

    • אלמוני

      היא עדיין לא נקברה ואתר ynet חושב איך הוא יכול להרוויח עם הפרוייקטים המגוחכים שלו
      אנחנו מעדיפים כאן
      ריקי כהן הביאה אותה ל ynet מבננות
      מורן היא קודם כל בננה בשבילנו
      תעזוב אותנו בשקט
      שלום ולא להתראות

      • לא לי ובטוח לא לך אין שום חזקה או בעלות על מורן. אני סך הכל אדם פרטי שאהב אותה, ורציתי להפנות את תשומת ליבכם לדף היפה שויינט, ביתה בשנה האחרונה, פתחו עבורה. אם אתה לא רוצה לכתוב שם – אל תבוא, אבל אל תנבל את הפה !

    • אלוהים

      טפו על YNET

  5. יוסי

    בעפר נתפלש
    מאין יגיע הפלש ?
    כל דבר לזיכרה של מורן עמית יבורך ,
    הפסיקו להתעמת
    זה מפחית מזכר המת

  6. לא משנה

    אני פשוט לא ממש מבין. בחיי.
    אדם מת.
    אנשים כותבים מה הם מרגישים. ופתאום אנשים קמים ומנצלים את זה לעשיית נפשות לדעותיהם?
    אדם מת.
    נר זכרון, הרכנת ראשים. המוות לא שייך לאף אחד, אסור לנצל אותו להשמעת דעה פוליטית, או כל דבר. זה מעבר. אנשים. זה אדם שמת.
    זה דבר פרטי. זה מקודש. זה מעבר לוויכוח, השמעות דעה. זה לא אירוע, זה לא משהו שצריך לנצל לדיון.
    זה לא שייך לאף אחד. זה מעבר. זה גדול עלינו.
    בצניעות, בכבוד, מתוך כאב.
    די למילים.

    • שרון

      אני מסכימה עם כל מילה.
      בשביל מה להיכנס לוויכוחים למי מותר ולמי אסור להנציח?

  7. הלם. בעתה. זוועה.
    אין מילים לתאר את גודל האבידה .
    מקווה (? סליחה, מקרטעות לי המילים) שעכשיו היא נחה בשלום.
    יהי זכרה ברוך.

    ואתן/אתם-גורו לכם בימים טרופים אלה.

  8. אינדי_גו

    זה עדיין בלתי נתפס לי.
    בכל פעם אני חושבת על זה מחדש ויודעת שהיא שוב לא תהיה. ובוכה.

  9. מורן עמית ,מה חבל שלא שמרת על עצמייך,היית חייבת לקחת בחשבון מצב שבני העוולה,
    מחפסים כול הזדמנות לפגוע בנו,שלום לעולם לא יהיה איתם ,הם רוצים להשמידנו בכול דרך,
    וצר לי מאוד לומר שהם מצליחים בכך!! לא היכרתך כלל, כאב שכול שאיבד את בנו בצה"ל ,
    אני כואב את כאב מישפחתך,זהו אסון נורא שקשה מאוד להתמודד איתו,,בסה"כ מורן יצאה לטייל
    והיא לא ילדה! בני העוולה,לא מוצאים מנוח עד שהם מביאים הוככות לכך שהם חלק מכוחות הרשע על ידי הרג חסר כול היגיון, וחסר טעם ,חוסר האפשרות להתגונן בפני שלחי הרשע , מקומם עד כדי זעקה מה יהיה ? תחושת הבטחון לא קיימת יותר לאן שניפנה שם מחקה הרשע שבא להכחידנו לא עוד !!באשר נלך הביטחון חייב לחזור והיכן שהרשע נימצא פשוט נשמיד!!
    מורן עמית שילמת במחיר חייך על הרצון להלך חופשי בשבלי הארץ, תקוותי היא שהגורמים
    המתאימים איתנו דעתם על כך ,ויצאו מהאופוריה של דר"יוסי ביילן,יוסי שריד,וכול אנשי החלם!!
    אין שלום עים ערפאת וכנופיתו,תיתעוררו כבר מהתרדמת פן לא ישאר אדם חיי!!
    מורן עמית היא מתוך מאות אנשים שנירצחו על לא עוול ,וזאת רק בגלל היותם יהודים במולדתם,
    הגיע הזמן להחריב, ולהשמיד, היכן שנימצא הרשע ,לא לחשבן לאף אחד ואני מתכוון לכך!!
    את הרשע חייב למאגר,בוש עשה זאת בהצלחה גדולה כדאי ורצוי באופן מיידי לפעול פן יהיה
    מאוחר,זה מה שקורה שבמקום לתמוך במערכת הבטחון שתעשה את תפקידה ,מנגחים אותה
    מכול הכיונים ולא רק זאת מישתמטים מיבצוע מלכת הגנת המדינה !!!
    דיי להפקרות,דיי לייצג את העם הפלסיטיני כול יפה הנפש מה יומרו עכשיו ,למי מורן הפריע ?
    למה נרצחה ?דר" ביילן ,יוסי שריד ,שולמית אלוני,כול השמאל הארור,אתם אשמים בכך ,
    בהסתה הפראית כנגד המדינה,והצבא,אתם תומכים בטרור,הריעיה לכך פגישת חברים עים
    הרוצח ערפאת ,פשוט לא להאמין,כאן נירצחים אנשים,מורן עמית יהיה זיכרה ברוך,ואתם
    מריעים לרוצח ערפאת!!ארץ אוכלת יושביה!!
    לסיום אני משתתף בצער המשפחה ,אסור היה לאסון לקרות,מה חבל על חיים שנגדעו עי"
    בני עוולה ,מורן למרות שלו היכרתיך כלל,כאבתי את אסון ,תנסי לתקשר עים האלוהים
    ולשאול אותו עד מתי דרך רשעים צלחה? יהיה זכרך ברוך תשמרי על משפחתך מלמעלה!!!

    • אינדי_גו

      כבד את המצב ואת האדם שאתה מספיד, וחסוך מאיתנו נאומים פוליטיים שמנוגדים לכל מה שמורן האמינה בו.

    • חתיך נפש

      אולי כבר אפשר לפטור אותנו מדבריו של עופר?
      בדרך כלל אני מוכן להגן על כל אחד שרוצה להיות אידיוט
      אבל זה מאוד תלוי בזמן ובמקום
      תחסכו מאיתנו את שלושים השורות הטיפשיות, תודה

  10. naturaly I understand you'r pain, but do spear us the rasist bullshit
    (written in english duo to technical prpblems…don't mind the spelling)

  11. מורן,
    את בטח תצחקי עלי, אבל היום בבוקר קמתי והנחתי תפילין. כן באמת, התפללתי.
    היה כתוב שם בסידור שלי: אתה גיבור לעולם אדוני, מחיה מתים אתה. רב להושיע.
    בחיי ככה היה כתוב. וגם: "ונאמן אתה להחיות מתים" ואם הוא נאמן אז אני צריך להאמין לא?
    ואם לא להאמין, שתחזרי, אז לפחות להאמין שיש שם איזה משהו שאפשר להפגש בו שוב. כי הרבה דברים נשארו פתוחים. נשאר המון מה להגיד. לא. לא שיחות ארוכות. אני אשלים שאין אותן כבר. סתם, לא אמרת לי בכלל אם אהבת את הדיסק. ולא היה לי נעים לשאול.

    תמיד אמרת שנמאס לך כבר ללכת. שאנחנו כל הזמן הולכים למקום טוב יותר, אבל את כבר רוצה פשוט להגיע. והייתי נורא רוצה לחשוב שהגעת, אבל אני יודע שזה ממש לא מה שהתכוונת. ואיך שהוא יוצא שנעצרת דווקא באמצע הדרך. השאירו אותך ככה בלי להגיע. במקום שאת הכי שונאת להיות בו.

    אני יודע מה היית אומרת לי: תכחיש תכחיש. זה עובד בשבילי. אז יש לי חדשות. זה לא עובד החרא הזה. זה פשוט לא עובד. המצב חרבנא. ואין ממש למה לקוות. ואני רק המשכתי להתפלל. קטע כזה שאם לא יועיל בטח לא יזיק. והאמת זה עזר לי קצת לדמיין את החיוך הסרקסטי הזה שלך.

  12. לאה'לה

    לא הכרתי את מורן ועכשיו מאוחר מידי. וקיימת תחושה של עצב שעולה מתוך תגובות חבריה וסוחפת גם אותי.
    אבל בקשה קטנה, קטנטונת – ממש ממש מתחת למסגרת הזכרון למורן בעמוד הראשי של בננות מופיעה "הכניסה האחורית" והאמירה שבה ("בא לי להקיא") כל כך צורמת כשהיא צמודה. אולי אפשר (בבקשה יפה) להוריד, להרחיק או לעשות כל דבר שיוסיף לכבוד?

  13. כי אני לא יודעת

    אני חייבת להודות ג'ו, שלא תמיד קראתי את שכתבת, בננות בשבילי זה בריחה ממחשבה,ממציאות ואת היית כל כך מציאותית כל כך מנומקת.
    וביום שישי, נשאבת למציאות ואנחנו אחריך.ואין לאן לברוח וכבר אי אפשר לעצום עינים.

    גם הרפרופים על התגובות, הכתבות והמסרים שלך, עלתה תמונה של מישהי מיוחדת, אחת שלא פוגשים הרבה.
    וכל כך כואב, שאת שיכלת להשפיע ,לשנות, להנהיג, שדווקא את עלית בגורל, בהגרלה המטורפת שאנחנו חיים בה.
    הילדים מוכי השנאה שרדפו אחריך, לא ידעו מי את, לא קראו את שכתבת, ואולי גם לא פגשו אנשים כמוך מעולם, אבל בלי לדעת הם הצליחו לפגוע, איפה שכואב, איפה שיחסר.

    ולהשאיר אותנו מדממים כאן.
    ולא מאמינים שנגמר.

  14. עובר אורח

    מורן, מוזר לי השם הזה אחרי כל ההתעמתות עם השמות האחרים.
    את תהיי לי תמיד הנפש והמחשבה הטהורה. נקייה מכל מלבושי הבשר. טהורה וזכת נפש. במקום שאת נמצאת בו עכשיו אמרי לאשר יהיה: אנחנו כאן לא רוצים להפסיק להאמין באדם. "אאמינה גם בעתיד,/ אף אם ירחק זה היום/ אך בוא יבוא – ישאו שלום/ אז וברכה לאום מלאום"// (ש. טשרניחובסקי).

    על דעתי אני מבקש ממך מחילה על כל בדל מחשבה רעה אם היתה בי. וסליחה על שידעתיך כמורן ולא ידעתי כי את גם כל האחרות שאיתן ניהלתי את חליפת המכתבים והדעות האחרת.

  15. עבדלאסם

    אולי זה לא כל כך מתאים לכתוב פה אבל צריך, הרוצחים של מורן זה ילדים, ילדים שהשנאה שיש בעם שלהם אליכם בגלל כל מה שעשיתם לו הרעילה את המוח שלהם. אבל זה שהם עשו דבר כל כך נורא לא נותן לאף אחד זכות לנקום בהם ולענות אותם עד מוות. מישהו באמת מאמין שילד בן 15 פתאום מקבל התקף לב ?!?!

  16. דיאנה

    מזועזעת, המומה, כואבת, כועסת ובעיקר עצובה מאוד מאוד מאוד מאוד.

    נגמרו לי מילים.

    .

    דיאנה

  17. פומיקי

    היכרות קצרה, מרופרפת, מדי.
    ואין לי תשובות,
    ומלאו הכלים מהכיל את הכאב, הדמעות, העוול, או כל דבר אחר שנכתב כאן והוכבר במלים אינספור.
    אז רק רציתי לכתוב
    היי שלום.
    ואולי זה רק אני והאמונות שלי, אבל אני מקווה שלמרות מוות כה אלים נפשך תמצא מנוחה.
    שלווה.

  18. מישהו

    אני היחיד פה שחושב שהחבר שלה הוא אחד מהאנשים העלובים ביותר שיש ?
    הבן אדם פשוט ברח והציל את החיים שלו ונתן לחברה שלו למות,
    מילא אז הוא לא ניסה להגן עליה, הרי זה 4 בני 15 שני מבוגרים אולי יכלו לעשות משהו
    אבל לא להשאר איתה??
    לרוץ לצד שני בידיעה שהחיות יעוטו על הטרף החלש??
    פשוט בושה, אין מילה גרועה יותר.

    • אינדי_גו

      שבטח היתה אומרת לך, אל תשפוט אדם עד שלא תעמוד במקומו. החלטות של שבריר שניה שנעשות באינסטינקט, קצת בעיה לשפוט את האינסטינקט הזה מוסרית.
      ואולי גם היתה, פרגמטית כדרכה, אומרת, אז נניח היה מגן עליה. אז היו מתים שניים ולא אחד. עדיף?
      ואולי גם היתה אומרת, זו היתה הבחירה שלה. ג'נטל-מן. במובן של גבר עדין ומבין. לא לוחם מסוקס.

      זה כואב לחשוב על זה, כן. אבל אני חושבת שהאדם שהיה איתה יחיה את שארית חייו עם הצל הזה שליבו שלו יטיל עליו, ושלאף אחד כאן אין הזכות להצביע עליו באצבע מאשימה.

      כן, זה עצוב. ומקומם. ומכעיס. וקשה. מותה של האשה המדהימה הזו.

      • מישהו

        התגובה הכי מתחסדת שקראתי בזמן האחרון,
        הם הרי אפילו לא הרגו אותה רק פצעו אותה וברח
        אז רוב הסיכויים ששניהם היו ניצלים אם הם היו ביחד,ואם הוא היה משהו קרוב לגבר
        הוא היה אומר לה לברוח בזמן שהוא היה מנסה לעקב אותם
        וגם רוב הסיכויים ששניהם היו חיים.
        אז יותר משזה מקומם שהיא מתה זה מקומם שהיא לא היתה צריכה למות

        • אריאלה

          במקומה?

          הם היו ארבעה, הוא היה אחד. אני לא חושבת שאפשר לשפוט מישהו במצב כזה ואני מאוד מקווה שאף אחד לא יגיע למקומו כדי שיהיה לו כושר שיפוט.

          אני מניחה שמספיק קשה לו בלי שכל מני גיבורים בגרוש יגידו מה הם היו עושים.

          • מישהו

            יש אמהות שהיו מסתערות על 4 ילדים כאלה בשביל להציל את הילדים שלהן.
            אם לבן אדם לא היה מספיק קשה אם מה שהוא עשה אחרי כמה דקות כשהפחד הראשוני עבר
            והוא כבר הבין שהוא הפקיר את חברה שלו בשביל להציל את התחת שלו.
            ולא היה לו מספיק קשה כי הוא פחד להתקרב לשם לפני שבאו השוטרים ולראות
            אם הוא יכול לעשות משהו.ואם הוא היה חוזר אז היא גם היתה חיה היום.
            אז אם בדקות שאחרי זה הוא הרגיש טוב מספיק עם עצמו כדי לא לחזור לשם.אז הוא פשוט חדל אישים,אדם בזוי,חלאה,רפש , וכל מילה רעה אחרת מגיע לו שיגידו לו בפנים
            ואני אגיד מה הייתי עושה במקומו כי זה יותר טוב משאני אגיד מה צריך לעשות לו.

            אז אני יכול להגיד מה הייתי עושה במקומו כי אני מתאפק לא להגיד מה צריך לעשות לו.

            • לאקידיימוני

              אצלנו אותם שהתנהגו כפחדנים בקרב ברחו ונטשו את חבריהם היו מנודים, לא זו בלבד שאנשים כמות אלו היו מנועים מכל תפקיד חשוב, אלא גם חרפה היא לאישה להתקרב אליהם, וכל הרוצה מותר לו להכותם כשהוא פוגשם, והם חייבים להתהלך כשהם מזוהמים ומושפלים, לבושים מעילים מטולאים באריג צבוע כשחצי זקנם מגולח וחציו השני מגודל.

              • שלום לכל הזועמים וחברי צוות בננות,
                אומנם לא הכרתי את מורן וחברה, אך כולי צער על מותה,
                כאדם זר ולא קשור למערכת של אתר זה… שמתיימר להנציח את זכרה של מורן בכבוד
                וכחברה קרובה למנהלי האתר בננות.

                אני מבין שהתגובות הגועליות שנכתבו להעיל גרמו ל"אש" פה בפורום הזה.
                אני בטוח שבוודאי שקלתם להוריד את התגובות הלא מתאימות, אך כולי תחושה שנסחפתם
                בזרם של רייטינג וניצול נושא כאוב למטרות פרטיות שלכם.

                נכון, אולי לא הייתי מגיב בפורום זה ללא התגובות הנ"ל… אך אני מאמין שהתגובה שלי
                לא גם לא צריכה להתפרסם כמו כל התגובות המגעילות ושיש להשאיר את הפורום עם תגובות אמיתיות של כאב והשתתפות אמיתית במותה של מורן.

                ואיך אומרו חכמים: רק שמור אותי מאוהבי (אתר בננות) ומשונאי אשמר בעצמי.

            • אינדי_גו

              לא, אתה לא יכול להגיד מה היית עושה במקומו.
              אתה יכול להגיד מה אתה *חושב* שהיית עושה במקומו. מה היית רוצה לעשות במקומו.

              וססאמק, מה שכולנו היינו רוצים שיהיה. כן, היינו רוצים שהחבר שלה יהיה בוגר מסוקס של קורס לוט"ר שנושא איתו נשק. לא היינו רוצים? בטח שרוצים. במשחקי "מה אם", הכל היה יכול להיגמר אחרת. לצערנו העמוק, זה לא מה שקרה. ג'ו בחרה לצאת עם "סתם" בן אדם. לא עם לוחם גיבור. ועל זה אני אומרת למי שמגנה אותו כפחדן, אני לא חושבת שיש לך הזכות המוסרית.
              ולתת דוגמא של אם שמגינה על ילדיה זה בדיוק העניין הדמגוגי הזה – האינסטינקט האימהי הוא להגן על הגורים. האינסטינקט האנושי הוא לברוח מסכנה. כמו שאמרתי, לא כולנו לוחמים גיבורים ואמיצים חסרי מורא שיושבים על הכסא בבית ומגנים את ההוא שברח במקום להשיב מלחמה שערה ואולי גם למות.

              דרכים רבות יש להתמודד עם העצב ועם השכול.

  19. קראתי כהרגלי את כל התגובות ואני מוצא בעיה שמקומה כלל אינו מענייננו בבואנו להתאבל על מורן שנרצחה.
    גם תגובה כמו של "עופר" שמסבירה לנו כי הכל אשמת השמאל, כאילו בא לאמור, לפני אוסלו לא היו דברים כאלה ועד ויכוח ילדותי במסגרת קרבות התיכון המוכרים "mine is bigger" ומורן היתה שלנו קודם וכיו"ב.
    איני בטוח שכולנו מרגישים כלפי מורן את אותן הרגשות, כל אחד ואחת עם מהות יחסים דומה או שונה אבל שאף אחד לא ינכס את האבל לעצמו, אם כי בלבו זו זכותו ועניינו, יש מקום לכולללללם.
    לאבל אין גבולות והיוזמה שאנו מריצים ב-ynet של עמוד הזכרון וכמובן הנסיעה המאורגנת יחד של החברים של מורן ללווייתה שתערך מחר בשעה 15:00 בקיבוץ כפר הנשיא, אין בה כדי לומר מאומה על הקשר של מורן לחברי בננות לדורותיהם.

    אבלים וכואבים אצלנו כמו אצלכם אז לכבודה ולזכרה עזבו את הטענות המיותרות, תודה.

    yuv

  20. מורן ואני היינו חברים. דרכה הכרתי את בננות, ו(גם) דרך בננות הכרתי אותה. דפדוף באתר וקריאת חיבוריה היו מקור נהדר (ומעניין, ומקסים, ומעצבן, ומקומם – הכל לפי הקשר הדברים…) להכיר את מורן. מעולם לא השתתפתי כאן בעצמי. ראיתי במקום "טריטוריה" שלה.
    לאחר קריאת ההודעות בדף הזיכרון החלטתי להוסיף תגובה משלי. הקלקתי על ה"הגיבו". נפתח לי חלון התגובה – ואוטומטית עלה שם העט שלה לבננות… דמעות עלו. אפילו לא ידעתי שיצא למורן להשתמש במחשב שלי במשרד כדי לשלוח הודעות לבננות. אין יותר. אין יותר מורן. סימנתי ועשיתי delete.
    מורן היתה עולם ומלואו, ולפעמים אפילו קצת יותר. יכולת ההתנסחות שלה היתה נדירה, ואיפשרה לה לא רק להביע בכתב רעיונות מורכבים, אלא גם לגעת, לרגש, להכעיס, לדגדג. מורן האמינה בכוחן של מילים. המילים נשארות מאחוריה, כיד זכרון. אני בטוח שתימצא הדרך לכנס את חיבוריה ולאספם. התוצאה של כריכתם ביחד תדהים גם את מי שחשב שהכיר אותה היטב.

    הייתי כבר אצל הוריה של מורן בקיבוץ. אני בטוח שהם ישמחו מאד להיפגש עם כל אחד שיוכל לספר להם על המורן שלו, על הזווית שלו, על המפגשים שלו. שיוכל להראות להם משהו שמורן כתבה. שיוכל לנחמם – ולו בדל נחמה – שמורן עשתה הרבה בחייה הקצרים. שמשקלן הסגולי של שנותיה גבוה ונדיר.

    איני יכול שלא להתייחס להודעות הדנות באחריותו של ידידה שהיה עמה בטיול לגורלה. גילוי נאות: הידיד הוא אחד מחברי הטובים ביותר. הם הכירו דרכי. הביקורת שהוטחה בו היא לא רק חסרת תוקף מוסרי, ומכוערת, ומטופשת – היא בעיקר מנותקת לגמרי מהעובדות. מורן – בדרך האופיינית לה מאד – בחרה באופן עצמאי את בחירתה וברחה את בריחתה למקום שבו חשבה שסיכוייה יהיו הגבוהים ביותר. הוא יישא את משא מותה של מורן עד סוף ימיו, את ה-"מה היה קורה אילו". האמינו לי, הוא לא צריך את כל הצדקנים והצהובונים, הגיבורים והמתלהמים, כדי לעשות חשבון נפש.

    מורן הלכה. בדרך אכזרית ושוברת לב. בדרך אירונית ומרירה (וכל המכיר את דעותיה יבין). ביום חמישי האחרון, ערב יציאתה לירושלים, קיבלתי ממנה את האי-מייל האחרון, ובו ביקשה חומר זר על זכויות אדם בישראל… כאילו שחסרה היתה אירוניה בסיפור מותה…
    מורן הלכה, והיא נשארת עם כל אחד מאתנו – בעוצמות שונות, במקומות שונים. אבל היא נשארת. אי אפשר היה להתעלם מנוכחותה של מורן, ונוכחותה נשארת ותישאר גם לאחר אובדנה הפיזי.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *