איך זה להשתייך להקבצה א'? ניסן נמרוד התמכר לתחושה המופלאה של להחשב חשוב ולהשתייך לברנז'ה

לילה עם לולה

ביום חמישי בערב קבעתי עם לולה לצאת לשתות במקום שכל מי שחושב שהוא יכול להיות חשוב או כבר חושב שהוא חשוב מתייצב.
לולה בחורה נהדרת אבל רוב הזמן היא נעדרת. בשבילה להיעדר זה סוג של טקטיקה להרגיש שכולם קונים את האשליה שהיא שחקנית מפורסמת ועסוקה. ללולה אין זמן מיותר לחלק ל”אנשים הרגילים”, ככה בכל אופן היא מגדירה כל מי שלא בברנז’ה.
האמת, היא סמי-מפורסמת כמו רוב המפורסמים בארץ, אין לה כסף והיא לא ממש עובדת, אבל כולם מזהים אותה ברחוב, יודעים עם מי היא מזדיינת, איך היא אוהבת לאונן וכמה מילים לא שזורות היא פלטה מהפה הלא מסונן שלה בכל הזדמנות שתקעו לה מול הפרצוף מצלמה ושכחה שהיא לא בדיוק אנג’לינה ג’ולי.
קבענו בשעה תשע וחצי בכניסה ל”ג’מילה ג’יחרי”. השם המוזר של המקום מנציח את סיפורה האומלל של איזו ג’מילה אחת מקורדיסטן. עם כל הכבוד לג’מילה, ג’יחרי בעיראקית פירשו תחת ומבחינתי השם של המקום הוא “התחת של ג’מילה”.
לולה הגיעה בסערה, נישקה אותי בחופזה שתי נשיקות אווריריות, כולל חיבוק לא מסונכרן רגש, ומיד הרימה ראש והתבוננה מסביב ככלב שמירה המתמקם בעמדתו.
נכנסנו פנימה תוך כדי חיוך עטוף בסלידה לסלקטור שבכניסה. התיישבנו על הבר במקום שעל פי לולה הוא הטוב ביותר, השמור ביותר והמפנק ביותר שהמקום יודע לספק.
לולה התחילה במסע נפנופי ידיים לכל מפורסם או סמי-מפורסם שהיה בסביבה כאילו היו חברים מהימים שאנשים היו מדברים בגולדות. חלקם הגדילו לעשות והגיעו עד למקום מושבנו והתחילו ביללה ארוכה שנגמרה ב “וואווווווו ואיך שאת ניראת טוב”. פתאום צפה בי אם כל התובנות, החבר’ה האלה מרגישים בהקבצה א’, כמו בשיעורי חשבון בכיתה ו’.
בכל אופן, בסיום יללת השלום הארוכה לולה הציגה אותי בפני כל מי שבא, “תכירו זה ד”ר יאיר”.
אין מה לדבר, לולה היא גאון ביחסי ציבור. עוד בטלפון היא ביקשה את הסכמתי להציג אותי ככה. היא הסבירה שאנשים תוכנתו להיות היררכיים והם נעמדים דום חשיבתי בפני דרגות יוקרתיות כדוגמת ד”ר, מנכ”ל, סמנכ”ל, הבעלים של. “יותר מזה, היא המשיכה, “הם אפילו נתקעים קצת בתנועה עם יראת כבוד קלה בעיניים לראות מי האיש שקיבל קידומת של איש חשוב”.
אני יודע בדיוק למה היא מתכוונת, באופן אוטומטי אתה מקבל פקטור יוקרתי בהתייחסות אליך וזה ממש לא משנה שאת הדוקטורט שלך עשית על אשור העתיקה (מה שבאמת נכון).
ברור שהסכמתי, חכמה הלולה הזאת, אבל גם ידעתי את הרווח שלה בעניין. לולה יודעת טוב מאוד את כוחה של המילה שעוברת מפה לאוזן ומבחינתה להסתובב עם ד”ר (וזה ממש לא משנה אם הוא ד”ר לאשורולוגיה) יכול להוריד ממנה אחת ולתמיד את התואר “יפה ומטומטמת” שכמעט כל יפה מפורסמת מתמודדת איתו.
ככה זה עובד, פעם אחת מישהו הפיץ שמועה שאורלי וינרמן חכמה ועכשיו כולם בטוחים שהיא פספוס אמיתי של מכון ויצמן ואלמלא הפרסום היא הייתה מבקעת אטומים מהבוקר עד הערב.
השמועה על הד”ר החבר של לולה התפשטה כמו אש בשדה קוצים, תוך כמה דקות הרגשתי שהתקבלתי באופן חד פעמי להיות בהקבצה א’.
יש משהו מאוד קסום ומחמם בלהיות חלק ממקבץ ה”כוכבים”, כל העיניים נשואות אליי או לפחות ככה נדמה לי. הצרה בכל העניין הייתה שממש התחלתי להרגיש חשוב בעיניי עצמי ונכנסתי לתפקיד באופן כזה המכיל בתוכו זרות לחלקים ממני.
מאותו רגע הטרידה אותי השאלה המתבקשת מכל הסיטואציה החדשה שנכנסתי לתוכה, האם בתוך תוכי כל הזמן רציתי להיות מפורסם ואני סתם פארש שאף פעם לא היה לו את האומץ לקפוץ לתוך מגרש המשחקים הזה? אולי בכל אחד מאיתנו טבוע הצורך להיות מפורסם? או שסתם מרגש אותי להיות מישהו שמקובל על ידי המקובלים?
פתאום שאלה אותי איזה ננו-מפרסמת, “תגיד דוקטור במה אתה מתמחה?”
עניתי כאילו סחטתי לתשובה את כל חווית היום יום שלי, “אני חוקר את הקשר בין אורגזמה לאושר אצל נשים בחתך הגילאים 25 -50″. התשובה שלי הקפיצה על פנייה חיוך שלא מסתיר את המחשבות שמלוות אותו.
במצב רגיל הייתי מאוד מרוצה מהחיוך המזמין הזה, אבל הפעם הרגשתי שעברתי את כל הגבולות והפכתי לפנטזיונר שמשרת סיפור שרחוק ממני שנות אור.
עם חרדתי מעצמי ניגשתי ללולה וסיפרתי לה כל מה שעובר עלי, לולה הרגיעה אותי עם חיבוק שדיים מרכך, ”טמבלול (מילה ערמומית שאומרת שאתה טמבל אבל עדיין חמוד. האמת, לא יודע להתמודד איתה), זה טבעי לגמרי כל מה שעובר עלייך, ממש כמו כל סיפור התחלה של התמכרות”.
“תסבירי”, ביקשתי.
“התחושה המופלאה הזאת שאתה נחשב לחשוב ממכרת כל בנאדם, אולי אפילו מפרישה קצת מהחומר ההוא שמופרש במוח שגורם לאושר?”
“סרטונין”, אמרתי.
“כן זה,” אמרה, “וככל הנראה המוח בתת מודע עושה עלינו מניפולציות בכדי לגנוב עוד קצת זמן אוויר”.
לולה הכניסה את ראשה לתוך התיק בשביל להריץ שורה, הרגל מגונה חדש שסיגלה לעצמה. אחרי התאוששות של מספר שניות המשיכה בנאום. “יש שקוראים לזה ‘חיידק הבמה’ בגלל שזה משתלט עלייך ולפני שאתה בכלל שם לב אתה מכור. הצרה היא, שהתחושה לא נשארת לנצח ופה הרבה מאוד מנסים תחליפים בכדי לחזק את התחושה”.
“סמים את מתכוונת?” שאלתי.
“אני מתכוונת לקוקאין, רוצה להוריד שורה?”
השורה היחידה שאני יודע להוריד היא שורה ב WORD ואין לי כל עניין לבגוד בה עכשיו. חוץ מזה הדבר היחידי שאני רוצה להוריד עכשיו זה את המועקה שעברה לגור אצלי.
“מועקה שמועקה, תפסיק להתנהג כמו איזה כוסית. אתה מפספס את כל העניין”.
“איך?” שאלתי.
“תראה, לחשוב שאתה חשוב זה לא מה שחשוב, מה שחשוב הוא לתת לקהל היעד שלך לחשוב שאתה חשוב”.
“אתה רואה את החבורה הלא מילולית שיושבת בחצר?”
“כן”, אמרתי.
“תראה איך הם עושים פרצופים של אנשים חשובים ובכלל יש להם עיניים חלולות שגם אם ממש תתאמץ לא תתקדם לאיזשהו נושא מוביל באישיות שלהם. אלה אנשים שמסתובבים בכל מקומות הבילוי ‘הנחשבים’ ומאמינים במלוא הרצינות שהם אלה שמנהלים את חיי הלילה של תל-אביב. אנחנו לא ממש נבין את הקטע שלהם אף פעם, מבחינתנו הם עושים רוח כמו שסבתי שלי אומרת שמי ישמע שמה נשמע שם עוד לא נשמע. אבל העניין הוא, שאנחנו בכלל לא קהל היעד שלהם ויש להם קהל אחר שבעינו הם אנשים חשובים שמנהלים את חיי הלילה של תל-אביב.
“צודקת”, חשבתי לעצמי תוך השתלטות של הישות שממנכלת את החוויה המינית שלי על החלק שמנהל את סדר המחשבה בהובילה את עיניי להפוך מיניות ומפוקסות על עיניה המלטפות של שכנתי היפה לבר. יש משהו קסום, מתקתק, מחמם ומרגש במפגש הזרים הזה. הבנתי שמפורסם אני לא רוצה להיות. אחת המתנות הגדולות שאדם מקבל היא הראשוניות החגיגית והאנונימית עם אדם חדש שהוא פוגש ואנשים מפורסמים נקנסים באיבוד הפריבילגיה האדירה הזאת. מסת הפרסום מסרסת את הצורך אצל הלא מפורסם שבא במגע עם מפורסם בהתכרבלות מתבוננת ומילולית, התכרבלות הנוצרת בין שני זרים בחיפוש אחר נקודת איזון שתקיים את הגרוויטציה בניהם, אם בכלל.
לולה, שהבחינה במתרחש והוצפה בקנאה נשית לא מפרגנת, נצמדה אלי והתחילה לנשק אותי כאילו אין מחר.
היה לי ברור שכל מה שלולה עושה הוא תרגיל באימפרוביזציה על חשבוני ועדיין לא היה איכפת לי לספוג ולו רק לרגע את האשליה שעטפה אותי בכדי לינוק כמה שיותר מבוסתן החושים שסבב אותי.
הרגע המשיך לעשר דקות ארכות וגופי עשה כהר געש רגע לפני ההתפרצות.
לפתע הופיע יהושע הזמר והתחיל לדבר עם לולה והיא מצידה שכחה שלפני רגע סיפקתי לה נוזלים.
כעבור חמש דקות לולה שאלה אותי אם אני נשאר כי היא הולכת עם יהושע לאפטר פרטי.
אמרתי לה שלא, אני נשאר עוד קצת על הבר. נפרדנו בטקס נשיקות בריטי ונשארתי עם עצמי על הבר.
עכשיו כבר לא ממש איכפת לי שלולה שיקרה והלכה עם יהושע אליו הביתה, התעסקתי בשאלה מה לעזאזל אני מבזבז את הזמן במפגשים הדקורטיביים האלה.
לפתע צצה ההיא ממקודם עם העיניים ואמרה, “אתה מסוג הגברים שצריך לביים אותם בשביל שמשהו יזוז?”
אחרי מילי שנייה שגאתה בי השמחה מנוכחותה היא צללה לתחתית ההרגשה אחרי אמירה שכזאת.
בעיר הזאת מסתובבות חופשי ללא פיקוח אלפי פסיכולוגיות בגרוש שיכולות לספר לך בדיוק מי אתה אחרי שנייה וחצי שהן מכירות אותך. לא סובל אותן, עכשיו גם לא סובל אותה כי היא בדיוק מהזן הזה, יצאתי עם כמה מהנבחרות שבהן.
מדובר בבחורות שחושבות שהן מבינות את העולם באופן כזה שמשאיר את שאר העולם בפיגור. הן שורצות בבתי קפה ומתקרנפות מילולית בכמה הן טובות ומוכשרות ואיך זה יכול להיות שכל הגברים במדינה דפוקים. החמור בכל העניין שהן ממש מאמינות שכל רגע הן אמורות להתנגש במיסטר ביג והוא יוקסם מהעוצמות האין סופיות שיוצאות מהן. ללא כל צל של ספק מדובר בתסמונת כשל עצבי מוחי חמורה, אותו עצב שאחראי על הקשר בין פנטזיה למציאות.
היא מצידה המשיכה לדבר וכל מה שהרגשתי היה שהמילים שהיא מייצרת נערמות עליי כמו לבני בניין ועוד שנייה אני נחנק וחשבון האדיבות שלי מגרד את עולם המספרים השליליים.
די אמרתי, התנצלתי בפנייה ויצאתי חזרה למערת ביתי. הרגשתי מרוקן לגמרי אחרי החוויה עמוסת החושים הזאת ולא הצלחתי להבין איך אנשים מסוגלים לבלות את רוב זמנם סביב הדבר הזה ולמה כל פעם מחדש אני חוזר על הסאגה הזאת ומסכים לפגוש את לולה במקומות האלה.
הבטחתי לעצמי שזאת באמת הפעם האחרונה, סגור.
האמת, בתוך תוכי ידעתי שלולה תתקשר בעוד חודשיים שלושה ותפגין קמצוץ של געגוע ואני כתמיד אפילו אשמח לפגוש אותה באיזה בר מתוקשר חדש. בכל זאת יש משהו מושך בנוצץ הנוצץ הזה.

על הכותבת נמרוד ניר

יליד 1975, חי ועובד בת"א

תגובות

  1. אהבתי. משעשע. קצת עמוס אבל בהחלט אסוציאטיבי, עוד כמה תובנות כאלה איך להפוך לסלב דה לה שמאטע, ולך תדע, ליין חדש של דוקטורים לאשורולוגיה יהפכו לטרנד מעודכן בעיר 🙂

  2. אבו כנאפה

    תן באף וזרום.

  3. אלמוני

    עם כל הכבוד לכל הסלב..
    בסופו של דבר עדיף לנהל יחסי ידידות אמיתיים ולא הצגות מול מצלמות הפפראצ’י. אני בטוחה שאבל שגם אני הייתי נמשכת להזדמנות לטבול במימיה של הביצה הנוצצת הזאת, אבל כמה זמן אפשר לסבול את כל הזיוף שמסתובב באירועים כאלה.. אני אישית הייתי משתגעת שם דיי מהר.

  4. אונית

    ממש מרתק, ושנון, והרבה יותר מזה, כי אני מזדהה עם הכתוב…
    ניסן, אתה כשרון מבוזבז!!

  5. בהחלט מעורר עניין ודאגה…הדאגה באה מכיוון הניתוח החלקי שנתת כאן…הרי קוק הוא לא עניין למפורסמים בלבד….הייתי ממליצה על ניסוי ותעיה ואח”כ כתיבת מאמר..מה גם שכגבר- אחרי שזרקו אותך, השפילו אותך, והלכו עם אחרים, אתה עדיין מסוגל לחזור ככלבלב אחרי מספר חודשים…איפה הגברים של היום? לאן הגעתם?

  6. חברה של לולה

    סיפור גדול. כל מילה בסלע. המחבר – אמן בחסד.
    (רק הקטע עם הפסיכולוגית-בגרוש לא אמין. היה לה יופי של משפט פתיחה, באמת הלכת?)

  7. שמפיין

    מה אורלי ויינרמן לא חכמה?

    ג’יחרי זה לא בתימנית?

  8. האם אין בקטלוג הדמויות שבכתיבה שלך מן הפסיכולוגיה הידענית שאתה כל כך סולד ממנה? לתת לאחרים לשחק ולהינות קצת מהמשחק ומאבק הכוכבים הפסאודואי? הייתי שמחה לחזור לשלב שבו עוד חשבתי שאני יודעת הכל ויכולה להבין מה עומד מאחורי כל פרצוף. בטיפשות יש הרבה נחמה.

    עשה לי טובה פולנית והמשך להוריד שורות ממוחשבות בלבד. ותמשיך בבקשה לכתוב. הכל הכל בתחת ממילא (גם אם הוא של ג’מילה). אם השכלת במשהו מהחוויה הזו, הרי שהיא שווה גם את הכיעור והעליבות הזו שאתה מתאר. אני מכירה אותך ואת האיכויות שבך ששום נשיקה אנגלית והסנפה לא תיקח. תקבע לפגוש נשים קצת יותר טובות ומוחצנות פחות. אור יש בפנים גם בחושך גדול. לא מזיק לזכור את זה לפעמים

  9. אם הייתי המו”ל של הוצאת “ידיעות אחרונות” או לחילופין “כתר” הייתי פותח פנקס שיקים ואומר לניסן: “תרשום סכום ונסגור חוזה”

  10. הפלצן

    ניסן היקר,
    מבלי לפגוע, אין חדש בתובנות שהעלת וברבים וטובים כבר כתבו על כך ביתר עוצמה וכישרון (ראה סארטר, היידגר וכו)
    שנית, אם אנו כבר מוותרים על התמה, מתעוררת בנו ציפיה לרבותא ספרותית כלשהי, אך ציפיה זו אינה משתמשת. לדוגמה, המשפט:
    …הצורך אצל הלא מפורסם שבא במגע עם מפורסם בהתכרבלות מתבוננת ומילולית, התכרבלות וכו וכו וכו, הוא משפט מאולץ, כפוי ומתחכם שלא לצורך. יופי היא שחיתות של הצורה, אמר פעם משורר חכם ויש צורך ללבוש אותו כמו הילה שאין מכירים בקיומה. אך אתה לובש את המילים כמו טנק.
    ולבסוף, ההקשר בהם מובאים הדברים, קרי, אתר הבנות המגניב המעניק במה לפרספקטיבה הגברית, כל הקונספט הזה הוא מחליא, עני ובעל רוח רעה. לא מוטב היה אילו היית שומר את הסיפור לשיחה במדרגות ?
    קח את הדברים ברוח טובה. אף אחד לא נולד המינגווי.

    • ניסן נימני

      פלצי ,
      עזוב אותי באימאשך………
      קח הפלצה יפה בצרפתית במיוחד בשבילך ,
      מהשיר Comment Te Dire Adieu

      Sous aucun prйtexte
      Je ne veux
      Devant toi surexposer mes yeux
      Derriиre un kleenex je saurais mieux
      Comment te dire adieu

      ללא כל שמץ של ספק
      אני לא רוצה להביט עליך
      רק אם אני מסתתר אחרי מטפחת אף
      אני מסוגל לומר לך שלום ולא להתראות.

      סתם סתם , האמת , מאוד אהבתי את המשפט “יופי הוא שחיתות של הצורה ויש ללבוש אותו כמו הילה שאין מכירים בקיומה”. מקסים.

  11. פשוט מעולה
    כיף לקרוא

    מחכה כבר לסיפור הבא…

  12. ונילה

    התובנה הבלתי ניסבלת של חיי הלילה התל אביבים
    כמה נכון ועצוב ובעיקר משעשע

  13. נהניתי.
    מעלה נושאים מוכרים, וכותב מלא דמיון ושנינות,
    אם כי:
    אתה מעמיס על הקורא עודף תחכום שגורם לסירבול ואי בהירות.
    (…לא סומך עלינו שנבין שאתה מוכשר?)
    אשמח לקרוא עוד שלך.

  14. שלומצי

    רק פלצן יודע פרטים כה מדוייקים מעולם הפלצנות. רק טרחן טורח לעדכן אותנו בהם.

    • ניסן נימני

      שלומצי ,
      ואיך אתה יודע את דיוקם ?

      מ.ש.ל

    • הפלצן

      שלומצי, לסבית מיליטנטית יקרה,
      מאחר והתכבדתי בהכרות עם הכותב והשיח ביננו הוא איפוא צחצוח חרבות אישי, אנא ממך, תדחפי את מגפיך המסומרות בעכוזו של גבר אחר.
      אך בכל זאת, קבלי את התנצלותי אם יגעתי את גלגלי המוח החורקים שלך. ושוב, חסכי ממני את תגובותייך המשמימות.

  15. בנוני אלמוני

    היה נחמד לקרוא את הסיפורון שכתבת. הוא היה יכול להיכנס לאיזה עיתון יומי, או אולי אפילו ללאישה.
    בכל אופן, ניסן, לא צריך להתרגש מכל מיני מגיבים ארסיים תמיד יש כאלו. הם מרעילים כל באר שהם שתו ממנה. בגלל הטיפוסים האלו ובגלל שהעורכת כאן לא יודעת לטפל בהם, להגדיר ולשמור את כללי המשחק באתר, הפך האתר הזה לצל של צל של עצמו.
    את תתיאש ותמשיך הלאה.

  16. כותבת ברוח

    טוב, אהבתי את הסיפור והתובנות.
    בתור אחת שיושבת לפעמים בצד הזה של הבר, הזדהתי מאוד ובעיקר אהבתי את העניין שלכולנו (לא משנה כמה אנחנו “נורמליים ומרוצים ורגועים”) יש את הצד שרוצה להיות מפורסם ולא רק זה, בכלל להתעסק בשטויות משחיתות כמו סמים, סקס מזדמן, לעשן במיטה וכו’.
    ידידי, זו מצוקה אנושית… מאבק כמעט קוסמי…
    בכל אופן, הייתי שמחה לפגוש את ניסן ולחליף פילוסופיות…ויש לי מייל
    נ.ב. לפלצן שהעיז לטעון שהמשפטים של ניסן מסורבלים ולהפליץ משפט על היופי כהשחתת צורה…בלה, בלה. אז פילוסוף הוא מי שיש לו פילוסופיה על החיים ולא רק מי שקרא פילוסופים ויודע לצטט אותם….

    • הפלצן

      יקירתי המשתינה ברוח,
      אנא קראי את תגובתי לדבריה של גברת שלומצי, בתקווה שתגובה זו תדכא מעט את הטוסטסטורון העולז שלך.
      ואם לא, הרי מילה אישית גם עבורך:
      מעולם לא טענתי שהיופי הוא ה ש ח ת ת הצורה אלא ש ח י ת ו ת של הצורה. תופסת ? לא ? אז שוב:
      ה ש ח ת ה היא לא ש ח י ת ו ת. בסדר ? הבנו ? עדיין לא ?!

      • כותבת ברוח

        לא התכוונתי לפגוע, רק רציתי לבדוק איך אתה מתמודד עם ביקורת
        וכן, הבנתי, אבל עדיין לא עשית עלי רושם…
        מה לעשות, you can’t win them all

        • הפלצן

          לוחשת לסוסים יקרה,
          הייתי מוותר על התגובה הזו, שהרי יסכימו קוראינו החביבים, מדובר כאן במשחק לא הוגן, בין אדוניס רב מעללים לבין ילדה קטנה המכוסה עטרת זקן. הייתי מוותר על כל זאת, אך נתקלתי בתגובתו של הקקר שהחזיר לי מחדש את האמון בבני האדם באשר הם. אתה, האביר בן דמות היגון, הוכחת לאנושות כולה שאחוות הרעים עדיין קיימת, עדיין מפעמת בליבת התופת הגברית.
          אל מול יהלום זה הבוהק באור יקרות, ניצבת את, בודדה ומחוטטת, מפרישה את שנאתיך והבליך. סורי ממני שטן, חזרי לפינה החשוכה של הבר שלך !

          • אדוני מר פלצי,
            אם אתה חושב שניצחת מילולית את הכותבת ברוח ואת שלומצי, אז אתה טועה בגדול.
            כל מה שהצלחת להעביר הוא שיש בך זעם בלתי נשלט המשתוקק לפרוץ.
            אתה מחפש נואשות לסלול דרכו החוצה ולא משנה לך הדרך.
            מה לקחו לך את המשחקים בילדותך ? חסך שד ? ניקמת פין צאצא בפין אביו ?מה הסיפור ?
            לא כל כך מתוחכם כמו שאתה חושב שאתה,נכון ?
            כמו שנאמר לכל אחד יש שד בפנים, רק תן לו קרקע פורייה והוא ייצא החוצה ויעשה שם כבביתו שלו.
            שמע לי, אתה במקום לא טוב.

            • הפלצן

              מר יונג הגמד
              מבטך המעמיק לחדור, המרחיק ראות אכן הפשיט אותי ערום ועריה. האם עלה בדעתך שאולי ההתגוששויות הללו הן בשבילי משחק קל ללילות הקרים האלה? יתכן כמובן שמהפרספקטיבה הלליליפוטית שלך הדברים נדמים כקרב ענקים, אך לא כך הוא.
              עצה לי עבורך. בפעם הבאה שאתה עולה לשחק במגרש של הגדולים, אולי תבקר קודם בספריה. אולי תוכל לרכוש מעט… השכלה

          • ביאטריס מעדן

            למישהו כאן עלה השתן לראש, סליחה התכוונתי למיץ תותים שלך…
            אחוות הרעים שלך מזכירה לי את מצעד האיוולת של מישקפופרים
            עם בליטה קטנטונת במכנסיים ומזילי ריר על כל בחורה ברדיוס שדה
            הראיה הממושקף שלכם. אז קראת תקציר על פילוסוף זה או אחר,
            דעות משלך יש לך?
            לך תרוץ לספר התשובות של אודטה, אתה והאביר שמחרבן בשיריונו.
            בסופו של דבר אתה לא יכול עלינו, הבננות.
            לגום עוד מיץ תותים, זה יסדר אותך

            • הפלצן

              ביאטריס חביבתי,
              מעניין שבחרת בשמה של מלכה שהתפרסמה בכך שהתרחצה פעמיים בלבד בחייה. בהטבלתה וכשרחצו את גופתה. גם את כמוה מדיפה סירחון אימים. ביקשת דעה מקורית אחת והרי לך אחת, אמת קטנה שאמא ואבא הסתירו ממך. טמטום אינו דגל ואין כל צורך לנפנף בו.
              אגב, את מעלה משהו מעניין באופן אנתרופולוגי. מדוע העיסוק האובססיבי סביב איבר המין הגברי ? האם הכמיהה הנואשת לליטוף של העור הפגום ומורסי שלך מעביר אותך על דעתך ?

              • ביאטריס מעדן

                פלצן קשישי,
                ודאי ידוע לך כי הפוסל, במומו פוסל. נשמתך הבזויה מצחינה למרחוק, ואפילו כאן בעדן סוגרים את החלונות. איני יודעת למה אני עונה לך, הרי כל תשובה שלך היא עוד נפיחה קטנה לאנושות, ומסמר גדול בארון הקבורה שלך.
                עשה לכולנו טובה, לך לזונה או תביא ביד או כל דבר אחר שישחרר אותך. מי פגעה כל כך? אני רוצה ללחוץ לה את היד.

                • הפלצן

                  שוב ושוב ושוב ושוב …
                  אותו סיפור משעמם עם הגבריות הפגועה שלי השואפת לנקום את עלבונה.
                  משעמם, משעמם, משעמם.
                  למה שלא תאתגרי אותי יותר, נפקנית שטומת עין?

    • חבל שלא באמת כתבת ברוח, ונאלצנו לקרוא את תגובתך באתר.
      אני שמח שאהבת את הסיפור והתובנות, אך בתגובתך פגעת בפלצן,
      וכקקר, שהפלצן תמיד מקדים את בואו, פגעת גם בי.
      לא ברור לי באיזה צד של הבר את בדיוק יושבת אך נראה שזה צד שלא מגיעים אליו אנשים. בטח לא מוכשרים כמו ניסן שלנו.
      אז יופי שיש לך מייל (גם לי יש) אבל בגלל המצוקות לא נשלח לך כלום למרות שאת נשמעת הכי כוסית באתר.

      • כותבת ברוח

        אני דווקא כן כתבתי באתר (ענבל), וכן, סביר להניח שאני הכי כוסית פה (יא חנפן),למרות שהיום “כוסית” זו הטרדה מינית
        ואם אפשר לשאול, מהי תרומתך המילולית לאנושות?

      • ניסן נימני

        קקר ,
        ניסן שלנו ?
        לא נשלח לך ?
        יפההההההההההההההה.
        תגיד לי קקה יבש עטוף במי שופכין שכמוך, מה אתה מדבר בשמי ?
        לא היה לי ולא ארכוש בעתיד חברים עם שמות צואתיים.
        קאפיש ?

  17. לכותבת ברוח
    לשאלתך, אני כבר תרמתי בעבודה. אז אם את לא עומדת בצומת עם בגדים בלויים וגיבנת אני לא תורם שוב.

    לניסן
    מרוב תגובות עוד יחשבו שאוסף המשפטים שצירפת שם למעלה שווה משהו. מה גורם לך לחשוב שכל מי שכותב תגובה הוא חבר שלך?
    ומה עם חברים בלי שמות צואתיים? יש?

  18. הבלונדה

    אם היינו מכירים הרי שהייתי מאשימה אותך
    בהוצאת דיבה, בלשון הרע ובעבודת השטן.
    “לולה” שלך הינה פרגמנט בכל אשה – פרגמנט
    שלעולם לא תוכל להבין מעבר לקוצר איברך המדולדל.
    הרי זה מה שאתה רוצה לא? “לולה” שתעמיד לך אותו…
    ניסן היקר, איני רוצה לריב עמך, אלא רק לגולל באוזנך את העובדה
    שהכל, ואני מתכוונת הכל, חלק מאסטרטגיה של הנשים,
    רק כדי שטמבלולים כמוך יחשבו שאורלי וינרמן טיפשה.
    – אולי תיקח ויאגרה ??

    • טמבלול

      בלונדה יקרה ,

      תגידי, זה שאני חושב שיש לך בעיה בהבנת הנקרא זה גם חלק מהאסטרטגיה ?

      נ.ב. אורלי זאת את ?

  19. השדכנית שיצאה מהביצה

    נראה לי שמגיעה לך איזו פינה יומית אצל אסף הראל… אולי תציל אותנו עם הגיגים משעשעים כאלה ואחרים…
    והעיקר- שנמצא לך מישהי שבזכותה לא תצטרך ללכת למקומות כאלה, תשבו ותמציאו מטאפורות ביחד בבית!!

  20. קוראת חדשה

    איזה כתבות נוספות יש לניסן?

  21. אלמוני

    הא! מעולה!

  22. פלצן קטן אני ממש נהנתי לקרא את תגובותיך הפלצניות.
    קקר פה ושם נדחף אך הפלצנות העזה המדיפה ריח צואתי משהו
    גרמה לי לחשוב שאולי לא שמעת על שירותים או שאולי יש בשירותים שירותי מיחשוב מתקדמים

    אגב ראיתי שאתה נובר ספרים לרוב אז בבקשה נסה למצוא את משמעות השם
    malingua

  23. ביקרתי.
    גל

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *