תגידו, בננות, אתן באמת מאמינות שגברים לא מחוברים לרגשות שלהם? עינת ברזילי בוחנת מחדש את ההנחה הכה מקובלת ונאורה ומגיעה למסקנה אחת: אין טעות גדולה מזו

לך תתחבר איתה

בעידן הפוסט-גברים ההנחה לפיה “גברים לא מחוברים לרגשות שלהם”, נשמעת נורא מקובלת ונאורה. מה אנחנו דורשות בסך הכל? לאינטרנט הם התחברו כבר, ורק לרגשות שלהם הם לא מחוברים? אז קודם כל, אף פעם לא חיבבתי גברים מחוברים יתר על המידה. אני אוהבת אותם מזיעים אחרי כדורסל, מכילים וגדולים, שעסוקים בי ולא ברגשות שלהם. אבל אם כבר מפזרים אכסיומות באוויר כאילו אין מחר, צריך לדעת שאת זו הנידונה המציאו נשים מתוך סלחנות יתר כלפי הגברים, או כדי לאושש את עצמן בכל פעם שהן ניצבות מול גבר שלא רוצה, לא מוצא, לא יודע, לא נוגע.
אם הוא לא התקשר סימן שלא התחבר. אין טעות גדולה מזו. אין מנגנון הכחשה מפותח יותר. גברים – בניגוד לנשים שנוהגות להתלבט, להתחבט, להתייסר, לנתח לפרטי פרטים את מורכבות הקשר וכל אינטרקציה לדקויותיה – פועלים מתוך צרכים ורצונות, לאו דווקא פיסיים, לא צריך להגחיך אותם, גם נפשיים ורגשיים. אלא שאצלם הדברים חדים וברורים בהרבה. וזה לא עלבון כלפיהם. זהו יתרונם וחסרונם עלינו. רוצות דוגמאות? יש המון. כמה פעמים אישה ניצבת מול גבר שהיא לא בטוחה באהבה שלה אליו ותשוקתה לא ממש גואה בה, ומנסה לשכנע את עצמה למצוא בו את המסעיר והייחודי בגלל שהוא כל כך “מתאים” ונראה כל כך “נכון” או להיפך: כמה פעמים אשה מתייסרת ביחסים לא מספקים עם גבר שאדיש אליה, קהת חושים ומאוהבת, לגמרי לא מחוברת לסבל שלה?
אנחנו מתנדנדות על סחרחרת של תחושות: אנחנו לא בטוחות שאנחנו רוצות, אבל נלחצות אם הוא לא מתקשר, כי גם האגו דורש את שלו. אנחנו רוצות שיעריצו אותנו אבל שונאות שהם מתרפסים. גברים יודעים מה טוב בשבילם ומשם הם פועלים. גבר מחזר כל עוד הוא רוצה והרצון הזה ער בתוכו ומפעיל אותו באופן אקטיבי. וכש”עובר לו”, כמו שגבר בסיסי ויפה במיוחד הגדיר פעם, הוא פשוט מפסיק. הוא לא חושב מה זה אומר עליו, ומה הפסיק לעבוד, הוא מרגיש שזה לא שם ונענה לרגש. הדחף שלנו להבין ולהגיע לאמת הפנימית, זר להם בעניינים שברגש. פעם כשהתעקשתי לפרק עם מישהו חומר נפיץ במיוחד כשהוא חזר כמה חודשים אחרי, בלהט הויכוח הוא אמר: “רגע, אני לא צריך את זה”, ובמשפט הבא:” אני בא אלייך, חמודה”. ופתאום חשבתי: כמה הוא צודק. מי צריך את זה? יאאלה שיבוא כבר ונפרק את זה עד שיעופו ריקושטים, ובאמת היה קלוז’ר מושלם.
זהו: צריך. רוצה. מרגיש. זה הם שמחוברים לעצמם, ואנחנו שמחוברות לשכל, לנפש, למודע, לתת מודע, למה שנכון, למה שמותר, שאסור, לכמיהות, לאיסורים.
צריך. רוצה. מרגיש. ואלה המניעים שלהם.

על הכותבת עינת ברזילי

ילידת 1975. סטודנטית לתואר שני בתקשורת חזותית ותסריטאית לעת מצוא. דוברת במשרד החינוך אבל מזמן לא דמות חינוכית, בעיקר במגזר סרוג הכיפה שייצר אותה

תגובות

  1. גבריאל

    מי צריך את המאמר הזה

  2. ראש ביצה

    מתחמם…מתחמם…

  3. עוד גבר

    מה יהיה?

  4. מיכה/פעיל תנזים

    פפפפף, דווקא התחברתי 🙂

    אמת בסיסית, מה שקוראים.

  5. למה שוב פעם לחלק ל”אנחנו” לעומת “הם”? ת’אמת, לא נמאס מהשטויות האלה?

    זה רק אני שכל הזמן פוגש גברים שדומים יותר לנשים ונשים שדומות יותר לגברים (או לפחות לסטריאוטיפים השטוחים והמכלילים שמוצגים במאמרים כגון זה שלמעלה)

  6. טריניטי

    השבח לאל, סוף סוף מאמר מוצלח, אחרי כלמיני מיטל דוהניות וחרטא על גברים שלא מכבסים.
    אבל שוב אני חוטאת בסטייה מהפואנטה.
    נשים נוטות “לפרש” גברים לפי הנוחות שלהן. הוא לא מחובר, הוא רוצה אבל פוחד, זה בגלל היחסים הבעייתיים שהיו לו עם אמא/ אבא / הגברת שרה השכנה ובגלל זה בדיוק הוא לא מתקשר. דאם גירל, הוא לא רוצה אותך! נשים ככל הנראה עדיין לא הבינו שגברים, ברובם כמובן, הם יצורים הרבה פחות מסובכים מאיתנו. הם פועלים לפי הרגש ומחוברים אליו מאד, גם אלו שמנסים לחרטט כל מיני פסיכולוגיה בגרוש כדי לתרץ התנהגות.
    אני סבלתי תקופה דיי ארוכה עם בחור שהיה מעדיף לבלות עם חברים מאשר איתי, היה מזדיין איתי אחת לשבוע (במקרה הטוב) והעדיף לגור בשכנות אלי מאשר לדבר על לגור יחד. נסענו עם חבריו לסיני, ישנו איתם בחושה, כולם ביחד, ובמשך השבוע שהיינו שם העדיף הבחור לשחק וויסט, שש-בש, לבלות עם חבריו ולא להעיף מבט לכיווני. סקס? הצחקתם אותו.
    אז אחרי שנה ושלושה חודשים שאמרתי לעצמי ולחברותיי שהוא לא מחובר לרגשות שלו, שהוא מתוסבך, שהוא אוהב בדרכו שלו… הייתי חייבת להודות ביני לביני שהסיבה האמיתי להתנהגותו היא היותו חתיכת חרא.
    שזה גם סוג של התחברות לרגשות, שלי הפעם. באמת הגיע הזמן.
    הקיצור, כל מילה נוספת תהיה מיותרת, סחתיין על המאמר.

  7. כן, בטח – כל הגברים הם מקשה אחת, וכל הנשים הן מקשה אחת. עמוק.

  8. מאשה לאשה

    מאשה לאשה, יש אמת גדולה בדברייך. הגברים אכן אינם מתחברים לרגשות שלהם וזאת מהסיבה הפשוטה: לא שאין להם רגשות, אלא הם מפחדים – להרגיש, להתרגש ולרגש. ואם חלילה קורה להם להיות נוכחים באחת מהסיטואציות הנ”ל – הם יכולים להיבהל ולהגיע למצב “nunb”, שבו שום דבר לא יכול לפגוע בהם ו/או להגעת בהם.
    לעיתים רחווווווקות הם יכולים לנסות להתחבר ואף (באופן מוזר) להינות מזה ולהבין שהשד לא היה נורא ומזיק, ההרגשה יכולה להיות מהנה, וטובה לנפש. אם נדבר במונחי גברים: פשוט מספק.
    אבל, מאשה לאשה, אני גם יכולה להגיד לך שכשהלעתים הרחוקות האלה קוראות, הם יכולים להגיע לדציבלים של רגשות שרק הם מסוגלים. אני מקווה מאוד שאת מבינה על מה אני מדברת… בכל זאת בראו אותנו מהצלע שלהם…(מיד אחזור לנושא הבריאה)
    דבר נוסף, הבנתי שאת עובדת במשרד החינוך, ויש כאן עניין של חינוך. לאו דווקא החינוך של אמו, סבתו דודתו ומורתו (במקרה הגרוע), אלא החינוך שאשה ורק אשה יכולה לתת לגבר שלה.
    למרות כל המעלות של הגברים, ואני מתכוונת באמת, לא בציניות – אני חושבת שהקדוש ברוך הוא העניק לנו, הנשים, את היכולת הזאת: לחנך אותם להתחבר, להרגיש, לרגש והכי חשוב – לאהוב. אז… כל הכבוד לך, עינת.

    • ריגשת אותי. וואלה. קשר ישיר לריבונו ועוד קיבלת בדואר חוזר הוראות שימוש, הפעלה והדרכה.

      אין קץ ליכולות האל. ממש ניסים גלויים!

  9. מגבר לאשה

    כגבר, גברת עינת, אולי כדאי שתאמצו, אתן הנשים, את הגישה.
    כדאי שתפסיקו לנתח כל דבר גלוי כנסתר. פשוט, תזרמו עם מה שאתן חשות, כי לא מאחורי כל מילה עומדת כוונה רעה או טובה.
    בסך הכל הכללי, מאמר מצוין, מחכה למאמר הבא, או לתגובה מפורסמת ממך.

  10. לכל הגברים – מה קרה? אתם לא מדברים בסטריאוטיפים, לא חושבים על ההבדלים שבינו לבינה? מי שיגיד לא – אני לא מאמינה לו. זה נושא שכיף לדבר עליו וכיף לצחוק עליו והוא מעניין.
    מה בסך הכל עינת ניסתה לומר – איזה כיף לכם – אתם (ולא לקפוץ – ברור שזה לא כ-ו-ל-ם), פחות עושים עניין מדברים שלא צריך לעשות עניין מהם, זורמים עם הדברים, לא מענים את עצמכם עד מוות עם “למה היא/הוא התכוון/ה?”. אולי אפשר לראות זאת כאילו דווקא אתם מחוברים לעצמכם יותר מאשר אנחנו, הנשים.
    בכל מקרה, לא להיבהל, אנחנו מקנאות בכם, וזו הייתה כוונת המחברת, לא?

    • אריאל

      קל לך לומר את זה עכשיו, ובכלל באתר הזה שבו נהוג שוביניזם נשי בעור פמיניזם, אבל מה הייתה תגובתך למאמר שטוען, נאמר, שנשים הן יצורים פשוטים וסמרטוטיים? היית קופצת על הכותב כלביאה, ובצדק.

      • בחורה חכמה

        אם קצת בינה הייתה בך,היית מבין כי לא הוצגתם באור שלילי ,להפך, תישארו כמו שאתם וזה בסדר, אנחנו המורכבות יתר על המידה, בייחוד במקומות בהם כל מילה מיותרת, אצלנו -זה אף פעם לא נגמר

      • Ariel, you sound like loched. Who are you ?

  11. אני מאוד מקוה שאני מחובר לרגשות שלי, למי שלא בטוח כדאי לשאול את עצמו את השאלה הזו. לא רק בשביל האישה שניצבת מולו. אין סיבה שזה לא יעבוד, אחרי שניסתי לנעול את הצד הרגשי בארון ויצאתי להזיע בכדורסל (שראיתי בערוץ הראשון) הצלחתי לחבר גם לזיעה ולאנרגיות קצת רגש- בייחוד קללות.

    עינת עלי והצליחי יש אנשים שמחוברים עדין בקו איטי לרגשות שלהם מה לעשות שהנשים כבר שודרגו לרשת המהירה

  12. סוף סוף מאמר שאומר את האמת העירומה בסבך כל המאמרים “דוברי האמת”
    עינת פגעה בידיוק בבטן הרכה של הנושא וידעה להגיד את מה שכולם יודעים וחוויים על בשרם.
    כל הכבוד לאתר שסוף סוף מצא מישהי שתשים את הדברים על השולחן.

  13. אחד שמכיר

    למה להאריך בדברים, סוף סוף בחורה שכותבת דברים של טעם. (לא שגברים טובים בהרבה)

  14. אחת למיליון

    כשחושבים על זה לעמוק מבינים עד כמה נכונים הדברים.
    אהבתי.

  15. הכותבת מתבטאת היטב אולם חשיבתה סטריאוטיפית. אכן, צדק הגבר בתגובתו.
    עינת היקרה – אין גברים, נשים, חשיבה גברית, חשיבה נשית. יש רק פרטים אינדיווידואלים.
    רובנו בכלל ניחנו בתכונות “אנדרוגיניות”. זו רק החברה השמרנית שבה אנו חיים,שמכתיבה לילדים מגיל 0 כיצד ראוי להתנהג בהתאם למינם. למרבה המזל, בבגרותנו גבר רגיש ומחובר לעצמו יזכה להצלחה מסחררת בקרב המין הנשי, אך כך גם גבר קשוח עם שארם גברי ואסרטיביות של אישה הינה בהחלט תכונה סקסית בעיני רבים אך אחרים ימצאו אותה דוחה.
    במילים אחרות – הכל פתוח, הכל מותר,הכל נכון, הלאה הסטריאוטיפים !

    • עוד גבר

      בקשר לסטריאוטיפים, אני אישית, נוטה להסכים, אם כי, אולי ניתן
      לדבר על רוב. אני משער למשל שרוב הגברים מתענינים בכדורגל
      ושרוב הנשים לא מתעניינות בו. אני למשל, למרות היותי גברי
      למהדרין שבמהדרין, מצב ליגת הכדורגל לא ממש מעניין אותי.
      לעומת זאת – אולימפידות ואתלטיקה קלה דווקא כן מעניינות אותי.
      עדיין יש נשים שכן מתעניינות וגברים (כמוני) שלא ממש
      מתעניינים בכדורגל.

      אני יודע שאני במיעוט בעניין הזה עם הכדורגל, לכן לא אדבר
      בשם הגברים בנושא זה – ולא אכתוב “אנחנו הגברים”, בנושאים
      אחרים שאני יותר מייצג את בני מיני, אולי אתבטא, אבל אשתדל
      לעשות זאת עם ההסתייגויות הראויות.

      דבר נוסף, בעניין ה”חברה השמרנית”, אין לי השכלה בפסיכולוגיה,
      אבל קראתי פה ושם מאמר אחד או שניים (או יותר) וספר אחד או
      שניים (או יותר) שמדברים גם על תכונות מולדות. לא הכל, לעניות
      דעתי הלא מקצועית, זה “חינוך”, יש גם, כנראה, טבע מולד.
      עובדה שיש מאפיינים משותפים לתרבויות שונות (לעיתים מבודדות
      זו מזו במשך דורות רבים). למרות שחינוך הוא חושב מאד, הוא לא
      מסביר, שוב לעניות דעתי, את הכל וכנראה שלא משפיע על הכל.

  16. אם חטאתי בסטראוטיפים, ( טבעה של הכללה שהיא מכלילה): אני לא טוענת שכל הגברים הם
    או כל הנשים הן, זה היה נורא משעמם וצפוי. אבל אני חושבת שאי אפשר לומר בכל פעם שהם לא עונים על הצרכים שלנו שהם לא מחוברים רגשית, לפעמים הם פשוט נאמנים לעצמם ולרגשות שלהם. זה הכל. אוהבים אותם.

  17. טוב לראות כותבות מוכשרות כל כך כאן, איפה היית כל השנים?? ? חדה, שנונה, קולעת,אני כגבר חש מוחמא ומקווה כי אתן הנשים תשכילו לשנות את הגישה המתפלספת..
    עינת,מהיכן שצצת ,אל תעלמי
    מחכה למאמר הבא

  18. עינת יקרה,
    ראשית, כתיבתך מרשימה ואינטלגנטית! ואין זה דבר של מה בכך בכלל, ובאתר הזה בפרט…
    עם זאת, דומני שאת מעט מפריזה בהערכת הגבר כמאצ’ו מסוקס
    הא לך (ולכולכן…): אנחנו כן לחוצים, כן מחכים לטלפון וכן, אנחנו כן מפרשים ומפיקים לעצמנו סרטים דמיוניים במוחנו (על אף שזה האחרון עמוס לעייפה במחשבות על כדורסל וליגת האלופות בכדורגל…). יתכן, שדווקא הנטייה לחצוץ באופן מוחלט בין המינים ובין תפישות העולם הרגשיות שלהם היא שורש כל אותן פרשנויות וחיבוטי נפש שהיו נמנעים אם רק היינו מודעים לעובדה שבעצם… עם כל הכבוד לכ ב ו ד – כולנו נושאים איתנו עולם ריגשי שבסיסו זהה ורק ביטויו החיצוני שונה!

  19. נירציק

    עינת יקירתי,
    את כשרון מבוזבז, אולי תתחלי לכתוב בלוג אישי, אני בטוח שיהיה מעניין 🙂

  20. רונית

    עינת, היה לי עצוב לקרוא את דברייך. לזה קוראים שוביניזם. למה את חושבת ש”להם” הדברים פשוטים, ש”הם” בניגוד “אלינו” לא מנתחים וכ”ו בדיוק כמוך. ומה זה אומר שאת אוהבת גברים שלא עסוקים ברגשות שלהם אלא בך?משהו לא נשמע לך צורם?

    • הי, רונית,

      בוודאי שכלום לא פשוט, ואין אנחנו והם. ובכל זאת, יש איזו “האשמה” כלפי גברים שהם לא מתמודדים או לא מתעמתים עם הרגשות שלהם, ואני חושבת שזו האשמה קצת גורפת וקצת ילדותית, לא כל מי שסגור הוא לא מחובר, לפעמים הוא פשוט נאמן לעצמו..
      ואשר אלי- אני פשוט מעדיפה גברים פחות מפותלים..אבל תודה על התגובה.

  21. מעניין..

  22. חגית

    לעינת

    למרות עיפותי כי רבה, אני מנסה לחשוב על משהו שנון , אך לשווא ,
    כל מה שאכתוב לא ישווה לכשרונך ההבעתי.
    בכל אופן, לעניות דעתי , גברים מחוברים לרגשות שלהם באותה הצלחה/אי הצלחה שנשים
    מחוברות לרגשות שלהם אך הם ממעטים להתפלסף או מתקשים לדבר( תלוי באיזה אור מסתכלים על זה) על כך- וגם זו אולי הכללה גורפת מידי.

  23. ליבנת

    אני כל הזמן מתלהבת מהכתיבה של עינת

  24. חגית

    לעינתוש

    בהמשך לתגובתי הקודמת ברצוני להוסיף שבקריאה “ממבט שני” כמו באהבה ממבט שני
    עכשיו יש לי גם ביקורת.
    “אנחנו לא בטוחות שאנחנו רוצות אבל נלחצות אם הוא לא מתקשר….אנחנו רוצות שיעריצו אותנו…” מי אלה אנחנו ? הקמה קבוצה מחתרתית כזאת שלא שמעתי עליה?
    אנא ! אל תגייסי אותי בעל כורחי.
    ודרך אגב , הכרתי מספיק בחורים מאוהבים שהתבוססו בקשר לא מספק , ערים לגמראי למכאובם אך מתקשים להתנתק , אנושי, לא ?

  25. אלמוני

    גברים הכי מחוברים,
    הם רק לא מרגישים צורך לדבר על זה כל הזמן ולא צריכים “חברות טובות” בשביל לדבר איתן כמה הם מחוברים.
    הם מחוברים כל כך שהם לא צריכים לדבר על זה.

  26. עינת

    הוא שטענתי: אל לנו להאשים אתכם באי חיבור כשאתם מסתגרים או מתרחקים- אתם מחוברים
    באופן כזה שמשאיר אתכם נאמנים לצרכים שלהם להיות או לא להיות שם

  27. סבבה נהדר נכון.,את לדוגמא אישה “גברית” ומתוך הבנת אני מבין שאת מאוזנת..?,קראתי משהו מתקשר לי מהכתוב משהו שקראתי בנידון ובסוף נשאלת השאלה לאן,מתוך עצמי.,לגבי העינין אני חושב שמצב זה נובע מאוד כמה השפעות התנהגותיות..לדוגמא מערך ההשפעה ומקורו במקרה של השלכות פסיכולוגיות בין המינים לטענתך.
    כתוצר של חברה מודרנית בה אנו חיים אני יכול לומר לך שאני מאוד מזדהה עם הכתוב ,וזה מביא אותי לידי מחשבות של לאן ,אבל האיזון פשוט מראה לי את זה וזה מסתדר.
    אבל גנתית וכתוצאה משוני בין המינים -נשמע נכון ונכון אבל גנתיקה משתנה ומשפיע–הרי אנחנו הולכים ומתנתקים מעצמנו ולאן —-?-אני שוב שואל.
    נחמד מאוד היה, להכנס לעינין זה,ולצאת מהבית.
    אני יודע.

  28. המאמר הזה משקף אחד לאחד את מה שאני עוברת לאחרונה עם מישהו, ולכן אני מתחברת לחלוטין עם הכתוב.
    כל הכבוד.

  29. מעוצבן

    כל כותבי ובאי האתר הזה מטומטמים שלא מבינים על מה הם מדברים ורק מנסים בלי הצלחה להיראות חכמים.

  30. קוף ובננה

    אז הגענו לעידן הפוסט, עידן בו כל דכפין יטה ויכל וכל בננה חושבת שהיא אשכול.
    במשך שנים רבות מספור ניסו שני המינים לעמוד על ההבדלים בניהם למרות שחלק מהם ברורים כ”כ לעין שלא צריך להיות מהנדס טילים כדי להבחין בניהם.
    גברת עינת ברזילי מנסה להכנס לנעליו של הגבר ולהגיד שהוא, בניגוד לדעה הרווחת , כן מחובר לרגשותיו רק שאלו הם רגשות שונים משל האישה. רגשותיו של הגבר אינם מערבים כלל את השכל, הנפש המודע , התת-מודע , מה שנכון, מה שמותר, אסור , כמיהות ואיסורים כמו רגשותיה של האישה, הו לא, רגשותיו של הגבר פשוטים בהרבה, הם מורכבים מצריך—> רוצה —-> מרגיש. במילים אחרות, קוף. ואם הוא קוף והוא פועל על פי מה שהוא מרגיש אז ניתן לסלוח לו על זה, הרי בסה”כ מדובר בקוף.
    ראשית , אני רוצה להתייחס לעניין המודע והתת מודע שגברת ברזילי טוענת שאנו איננו מחוברים אליהם, ובכן, פרויד היה אחד הראשונים לטעון כי הוא אינו מבין נשים ואין לו שמץ של מושג בפסיכולוגיה שלהן. ככה שאם מישהו מתחבר לתת מודע, זה דווקא הגברים ולא הנשים.
    את אוהבת אותנו כמו קופים? שעירים ומזיעים אחרי משחק כדורסל? צריך אוכל, רוצה אוכל, מרגיש רעב? תהליך מחשבה מעניין, אבל איפה טולסטוי בכל הסיפור הזה? או יונתן גפן? או סוקרטס? או או או או או עוד רבים מספור. למעשה, רוב אם לא כל סונטות האהבה המרגשות ביותר נכתבו ע”י גברים. שייקספיר לדוגמא, או דון חואן דה מרקו שנאמר עליו שהיה רגיש להפליא. עם כל הכבוד, אני לא מבקש שיבינו אותי או יגידו לי מה אני מרגיש, אם אני מחובר או לא מחובר זה עסק שלי בלבד ולא נושא לדיונים תחרותיים של מי יותר ומי פחות מתחבר. ועוד דבר, ברזילי, מה את בכלל יודעת על הרגשות שלך? את לא מבולבלת? את לא חושבת שגם גבר שיש לו ידידה טובה שנראית כמו אסון צ’רנוביל לא מתלבט לפעמים ? לא נראה לך שגברים מתלבטים אם להתקשר או לא להתקשר אחרי הדייט ואם כן אז כמה זמן אחרי? אני יכול לרשום לך עוד אלפיים התלבטויות שכאלה (שכוללות , לעיתים, גם את מי היה צריך המאמן לשים בהרכב הראשון בגמר הגביע) . ההתלבטויות שלנו כנראה שונות זה מזו. לא נראה לי שבכך שאת מפשטת את הרגשות של הגברים לחדים את גם הופכת אותם לפשוטים וניאנדרטליים באותה נשימה. אולי אנו מרגישים את אותם דברים אך יודעים יותר כיצד לשלוט ברגשות האלו ולא לתת להם לנהל לנו את החיים? אולי הרגשות שלנו מורכבים יותר ממה שנראה ? ניטשה אמר פעם שהאישה היא קרום סוער על פני מים רדודים ואילו הגבר הוא אוקיינוס עמוק בעל חזות שלווה.
    לסיכום, את הרגשת העליונות שלך על פני הגברים, אני מציע שתתרגמי למשהו יותר מועיל מאשר לכתוב שטויות באינטרנט, אולי למצוא איזה מישהו שרמת האינטלקט שלו באמת מתאימה לתיאור שלך של צריך-רוצה-מרגיש.
    לסיכום, קופים אוהבים בננות.

    • עינת ברזילי

      איזה כיף!
      אין לך מושג איזה אושר גרמה לי התגובה שלך, סוף סוף עימות שווה:
      אז ככה- את הטורים של יונתן גפן אספתי מכתה ד’, את אנה קרנינה קראתי בכתה ח’ וידעתי שזה עלי(לא כולל התאבדות) ואני אפילו לא יכולה לספור כמה שיחות נפש עם חברים-בנים
      היו לי כדי להבין מה עמוקות התלבטויותיהם.
      המאמר שלי רוצה לומר לבנות ליטול קורה מבין עיניהן ולא בא לנגח את הבנים: לבנות יש נטייה להאשים גברים באי חיבור לרגשות ואני טוענת, שלפעמים זה אולי נכון, ולפעמים הם פשוט יודעים (טוב מאיתנו הבנות) לבודד את קולו של הרצון הברור משאר הקולות של הרגש, נפש, מחשבה ולציית לו.
      זה הכל.

      לגבי החיפוש שלי – ניסיתי נואשות להמשיך ולהימשך ל”קופים” אבל בסוף זה תמיד החכמים הקשים (:

      תודה, עינת

    • שוהם גל

      ידיד אצלנו בטיסת קוראים לאנשים שכמותך פלצן ופלספן
      ממליץ לקרוא שוב ואז בטוח תתחבר

  31. הבבון מאשקלון

    שאלה: האם, אי פעם, נסה מישהו להוכיח שנשים מחוברות לרגשות שלהן בדרך כלשהי?
    אפילו אם כן, אני משוכנע שאותו אדם היה גבר מבולבל או אישה מאוד מאוד חכמה.
    אין כל ספק שזה הרבה יותר מאתגר לנסות להבין את דרך המחשבה של המין השני דרך השערות חסרות בסיס מדעי או מוכח.
    האם אין זה מין הראוי שהאשה תנסה קודם כל לנסות להסביר את דרך המחשבה שלה באופן הגיוני לגבר ואז תתן לגבר הקופי והשעיר ו/או השמן ו/או הניאנדרתל שעומד מולה לנסות להבהיר את עצמו, גם אם איננו משורר או מלחין או פוליטיקאי או סופר או זמר או ספורטאי או חושב?
    האם לא חשבת פעם שניתן לשאול את היצור המוזר הזה מה דעתו על המחשבה שלו, ומה הם המניעים שלו במקום להניח הנחות הזויות וחסרות בסיס כלשהו?
    אפילו אם צדקת במאמר שלך (ולא צדקת), אין הוא יותר מהשערה נוספת של הנשים לגבי המין השני והקופים. האם אפילו עלה בדעתך לחשוב שגם הבבון לא חושב בצורה כזאת?
    אם לא, אז חבל, אם כן, אז עוד יותר חבל.

  32. אלמוני

    קודם כל, מה!? את רוצה לדבר פה על גברים וה”קשר המיוחד” שלהם עם הרגשות שלהם!? או שאת רוצה לאמר שנשים לא מסוגלות להבין את הרגשות שלהן? את מתחילה לדבר “עלינו” (גם ביטוי שנוא) ואומרת מה בסך הכל מבקשות נשים? מתחילה יופי, מאמר שאני מסתכל עליו ואני אומר לעצמי שהוא הולך להיות מעניין. אבל אז אני ממשיך לקרוא ואת נסחפת ולא מסוגלת להישאר בעניין אחד, את מדברת על עצמך, ו”עלינו” לעומת “הנשים” (שוב) ולאן לעזאזל את חותרת!?!?!?
    ודבר שני, זה יהרוג אותך לדבר כמו בנאדם רגיל, כמו שהיית מדברת עם בנאדם? ולא כמו אחת שמנסה לכתוב בצורה חכמה ורואים שלא יוצא לה? את מדברת על הפרידה, הוא מחובר לשכל, לנפש, למודע, לתת מודע, למה שנכון, למה שמותר… ועוד בולשיט. מה, לא יכלת גם לאמר משהו שאת מבינה?

  33. אפעםלאמאוחר

    האמת: מצד אחד אני חשה “חובה אזרחית” (מאוחרת) לענות לך על “לך תתחבר אתה” ; פוטנציאל הג’ננה הגורפת שמעוררים בי דבריך בהם (שוב) מקבלים גברים (מאחותנו המשת”פית) אותו תפקיד שחוק וישן של יצורים גולמיים אך חינניים שיודעים מה טוב לאנושות ונשים שוב בתפקיד המבולבלת הניצחית , ה”מתחברת” הנלעגת . (טוב, זה דבר ידוע שחיבור לרגשות זה דבר מה זה מגוחך …) .
    לא פשוט לבנות לך תשובה מנומקת כי מה שחסר אצלך זה בסך הכל: כיוון, דעה, שיטה, חוכמה, הומור(טיב החיוך שמעלים דבריך מזכירים לי את טיב החיוך העקום העולה אחרי שמקבלים זריקה אצל רופא שיניים)- מעט רספקט ועוד דברים טובים שיוצרים את הכיף האנושי שבקיום דיאלוג. מה שאת אומרת זה בעצם שומדבר מרגיז , ממולא ביציאות גורפות חסרות כיסוי ובגלל עודף הסתירות המתקיים בדברייך – אפילו מעורר אחותי הלא יקרה חשד לחסרונו הטראגי של עמוד שידרה אישי.
    לשווא חיפשתי הצעה לדרך, מסקנה או חכמת חיים.מסתפקת באחת ! קטנה! לשווא. גם היציאה המה זה פתטית שלך שאת “אוהבת אותם (את כולם…) מזיעים אחרי כדור סל מכילים וגדולים שעסוקים בי ולא ברגשות שלהם”… – שנראית כציטוט ישיר מאיזה רומן רומנטי נוטף קיטש בו מכיל הגבר “הגדול והשותק” את המוכלת הקטנה והמוכלת (בתקווה שסתמה כבר ת’פה וויתרה על ה”מתג”… ) – סימפטומטית לקביעותי הנחרצות.

  34. אפעםלאמאוחר

    האמת: מצד אחד אני חשה “חובה אזרחית” (מאוחרת) לענות לך על “לך תתחבר אתה” ; פוטנציאל הג’ננה הגורפת שמעוררים בי דבריך בהם (שוב) מקבלים גברים (מאחותנו המשת”פית) אותו תפקיד שחוק וישן של יצורים גולמיים אך חינניים שיודעים מה טוב לאנושות ונשים שוב בתפקיד המבולבלת הניצחית , ה”מתחברת” הנלעגת . (טוב, זה דבר ידוע שחיבור לרגשות זה דבר מה זה מגוחך …) .
    לא פשוט לבנות לך תשובה מנומקת כי מה שחסר אצלך זה בסך הכל: כיוון, דעה, שיטה, חוכמה, הומור(טיב החיוך שמעלים דבריך מזכירים לי את טיב החיוך העקום העולה אחרי שמקבלים זריקה אצל רופא שיניים)- מעט רספקט ועוד דברים טובים שיוצרים את הכיף האנושי שבקיום דיאלוג. מה שאת אומרת זה בעצם שומדבר מרגיז , ממולא ביציאות גורפות חסרות כיסוי ובגלל עודף הסתירות המתקיים בדברייך – אפילו מעורר אחותי הלא יקרה חשד לחסרונו הטראגי של עמוד שידרה אישי.
    לשווא חיפשתי הצעה לדרך, מסקנה או חכמת חיים.מסתפקת באחת ! קטנה! לשווא. גם היציאה המה זה פתטית שלך שאת “אוהבת אותם (את כולם…) מזיעים אחרי כדור סל מכילים וגדולים שעסוקים בי ולא ברגשות שלהם”… – שנראית כציטוט ישיר מאיזה רומן רומנטי נוטף קיטש בו מכיל הגבר “הגדול והשותק” את המוכלת הקטנה והמוכלת (בתקווה שסתמה כבר ת’פה וויתרה על ה”מתג”… ) – סימפטומטית לקביעותי הנחרצות.

    • עינת ברזילי

      וואו, כל כך התלהבת ששלחת פעמיים.
      אחרי שתשתי כוס מים ותרגעי אני אולי גם אענה לך, דבר דבור על אופניו, כי לא הבנת כלום.

  35. אורלי

    די לקשקש ומותר ורצוי לפרגן על שנינות וניתוח כן מתוך ראיה בונה ואכפתית של המקסימה
    והמבריקה ולעשות שימוש נכון מהמסר ולא להגיב מתוך צרות עין על מאמרה של עינת
    אני עוכבת אחריך מאז פינתך בשבוע טוב בטלויזיה ובתוכנית החדר בערוץ 2 או בכתבות בעיתונים ורואה[גם בעלי חושב כמוני] שאת מוכשרת וכמובן יפה ותמיד מחפשת מעלות חברנו ולא חסרונם כל הכבוד
    המלצה למי שבליגה להזדרז [בעה לא לשכוח להזמין ]

  36. אבי שעל

    אחותי כולנו או לפחות רובנו בדעה של אורלי ובעלה
    ככה זה שאין שיקולים אינטרסנטיים
    המשיכי בשנינות ובהעשרת עולמנו הרגשי

  37. אוקי, לא הגבתי הרבה זמן, אבל אחרי שטייס מכנה אותי פלספן ופלצן…..איך אפשר להתעלם מזה?
    אז תשמע, טייס חביב, ראשית, פלספן אינה מילת גנאי….למעשה זהו תואר כבוד שהוענק רק לרמי המעלה בימי יוון העתיקה העליזים. וכיוון שפילוסופיה היא האמא של כל המדעים אז היא גם אחראית למטוס המצחיק שאתה טס בו. (“אצלנו בטייסת”….קרעת אותי מצחוק…..חחחח).
    לגבי הפלצן, אכן אני משחרר נפיחות מדי פעם….קולניות כאלה, בעיקר אחרי מנה גדושה של חומוס עם פול.
    ככה שבפעם הבאה שאתה מנסה להגיב, תגיב עם נימוקים , טיעונים, בעיות, קושיות, אולי אז אני אתייחס אליך ברצינות…..
    ועינת, קראתי את התגובה שלך ואני מוכרח לציין שהמאמר עשה את עבודתו נאמנה אם הוא עדיין מושך אליו אש….אני אעדן את עצמי מהתגובה הקודמת שלי ואומר שאמנם יש הבדלים בין המינים אבל זה מה שעושה את כל העסק מעניין…..אחרת, כולנו היינו הומואים ולסביות…..ואין לי שום דבר נגדם…..נראה לי שאלו הזוגות שמבינים אחד את השני יותר מכולנו.
    בכל מקרה, אין פה עניין של מי יותר טוב ומי פחות טוב….מי יותר מתוסבך או “מורכב” (כפי שמישהי כתבה כאן) , יש פה עניין של מלחמת מינים, שאנחנו רק שלב אחד בה…..טקטיקה לא מוצלחת…..ביצור ממוטט.
    בכל מקרה, אנחנו תקועים אחד עם השני אז שיהיה בהצלחה לכולם…..חחחח…..העולם מצחיק….אז צוחוקים.

    • קוף יקר
      מיהו הטייס שקורא את הגיגי הצנועים?
      “אם יש גבר אחר, הביאו לכאן”

      • שוהם גל

        לצערי הוכחת כל שאמרתי
        לצחוק על מטוס נו באמת
        אם אתה רציני אתה מוזמן לביקור היכרות בכנף להתרשמות קודם הגיחוך
        כנל לגבי הכותבת מחשבה חיובית והלוגי מתברר המלצה תחקיר לפני גיחה|נגיחה
        גם אני מוצא אצלך צדדים חיובים לאחרונה
        אתה מוזמן [נבטים]

  38. זכר מצוי

    עינת,נמאס לי ממך

    • סליחה

      ומי אתה?
      אתה מוזמן לא לקרוא.

    • אזמרלדה

      למצוי אתה לא רצוי
      להתעורר וללכלך איש ע>>>>
      הקנאה גרמה מספיק סבל לעם
      ככה סתם רשעות צרות עין חוסר פירגון ושנאה
      ממליץ לפרגן למרות הקושי האמן ההרגשה תהיה נהדרת
      בנינו הרי כל מילה בסלע
      תתעורר שטוף פנים למד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים ואז>>><< לך הכותבת ישר כח סילחי למתכנאים

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *