ללא תלות

בהתקרבי בצעדי ענק לגיל המופלג עשרים ושש, אני שמה לב למספר דברים מאוד חשובים:

א.
הורי טוענים שהשעון מתקתק.

ב.
מבטי חמלה וצער מהסובבים אותי כשהם שומעים שאינני נשואה ולמרבה הצער גם אין לי בן זוג (גוואעלד).

ג.
רף הסבלנות שלי כלפי גברים לא מתאימים הולך וקטן.

ד.
מספר הגברים הפנויים והאיכותיים הצטמצם באופן משמעותי.
ה.
מספר הגברים בני השלושים ומעלה שהם שרוטים באופן קשה ביותר הולך וגדל בכל יום חולף.

ו.
אני עצמי עושה כרגע תוכניות לעתיד, שלא ממש מתחשבות בקיומו של בן זוג לצדי.

למי שבוחן את סעיפים א’ עד ה’ מן הסתם שם לב שאלו הם סעיפים של תנאים חיצוניים סביבתיים, זה המצב שבתוכו אני חיה. סעיף ו’ לעומת זאת הוא תוצאה ותובנה של איך אני רוצה לחיות את חיי. ככל שאני חושבת על המצב הקיומי שלנו הבננות, הוא נראה לי כל כך קשה וכל כך לא מציאותי. בתור “אישה חדשה” אני רוצה ללמוד, לפתח קריירה, לחיות חיים טובים, להתענג במסעדות עם חברים טובים, לנהל חיי זוגיות פוריים ומלאים ולחדש כמה כמה שיותר את ארון הבגדים שלי. אבל כמו כל בחורה טובה בישראל, השתחררתי מהצבא בגיל עשרים ואחת, אחר כך פסיכומטרי, טיול ורק אז אוניברסיטה. איתרע מזלי ובחרתי בתואר שאורך ארבע שנים, והנה אני היום מהנדסת מדופלמת. עד פה לא ממש היה זמן לעשות הרבה דברים ובטח ובטח להתחתן, או להתעבר.

עם כל כמה שהורי שיחיו גאים בי נדמה ששום דבר לא יגרום להם גאווה יותר מאיזה נכדון. ואם תעמידו אותם מול הדילמה שבתם תתחתן ותעשה ילד או תעשה מיליון דולר, הם יעדיפו את האופציה הראשונה. וכבר שמעתי אותם אומרים שאם הייתי קופאית בסופר כבר מזמן הייתי נשואה. המשפט הזה ישר הקפיץ אותי, אבל גרם לי לחשוב הרבה על העולם המשגע בו אנו חיות.

למראית עין נראה שהערכים שלנו משתנים ושקיימת תאוצה מאוד גדולה בנושא הקדמה ובנות עצמאיות, אבל עם זאת קיים דיסוננס מאוד חזק בכל מה שקשור לרחם שלנו. מצד אחד להתקדם קדימה, להגשים את עצמך ולהתפתח ומצד שני יש זמן ורגע שצריך לעצור את הכל, להתיישב ולהקים בית בישראל. ומי שעושה את הוויתורים הכואבים בנושא הן תמיד הנשים. איך שהוא נשים תמיד יותר גמישות ונכונות לוותר, לעומת הגברים שבדרך כלל אינם מוכנים לוותר על עצמאותם, על עבודתם, על מקום מגוריהם. נכון שלא הכל שחור ולבן, אבל זה בהחלט מתאר את המצב הכללי.

בימים אלו, כיוון שאין לי מגבלות של בנזוג ואני גברת לעצמי, אני בהחלט מתכננת את חיי הלאה ללא חשיבה על זוגיות. לא בגלל שאני פוסלת את זה על הסף, אלא בגלל שאני מרגישה שקודם אני צריכה לבנות את חיי, ללא תלות בבנזוג. אושרי קודם כל תלוי בי עצמי ולא בעובדה שיש לידי מישהו. זהו למעשה המסר העיקרי שלי והתובנה החשובה ביותר אליה הגעתי לאחרונה. נלאיתי מהחיפושים הבלתי נגמרים הללו, נלאיתי מגברים רדודים ומשעממים, נלאיתי מרומנטיקנים חסרי תקנה, נלאיתי מאלו שרק רוצים להתחתן ומחפשים מישהי שתתאים למשבצת, נלאיתי מגברים שלא יודעים מה הם רוצים ויום אחד אתך ויום אחד הם בלעדייך, נלאיתי מהאובססיביים ונלאיתי מאלו שרק רוצים לזיין ולא יודעים לאהוב.
כשאני מביטה ברשימה הארוכה הזאת אני קצת נבהלת, ותוהה ביני לבין עצמי האם יצאתי עם יותר מדי גברים, כי במצב שלי עכשיו שום דבר כבר לא מפתיע אותי. אני מרגישה כל כך הרבה פעמים שאני מביטה דרכם, הם כל כך שקופים בעיני, כל הטריקים הקטנים, כל המבחנים שהם מנסים לעשות שאני כמובן עוברת בהצלחה. זה כבר כל כך משעמם שזה מבחיל, וזה אחד הדברים שבהחלט גורמים לי לחשוב שאני לעולם לא אפגוש את אותו אחד שיאתגר אותי. מישהו שלשם שינוי יהיה אמיתי וכן. זה כבר לא קיים.

מאוד יכול להיות שכל הדברים והמחשבות הללו הם תוצאה של הגנות בטון, יכול להיות שמרוב שאכלתי חרא, אני מוצאת דרך חדשה לא להיפגע ובעיקר לא להתאכזב. ואני לא מדברת פה על איזה פרינס, אף פעם לא הייתי בקטע, אבל נראה כי גם הדברים הפשוטים של כנות, חיוך, בטחון ואהבה הם מצרך מה זה נדיר.

על הכותבת קרן דובקובסקי

מדריכת פסיכומטרי ומהנדסת תעשייה וניהול בהווה, ציירת ורקדנית בעבר

תגובות

  1. ארבינקא

    בהחלט עם תלות.
    לא נעים לומר, אבל נראה לפחות מהעמוד-ומשהו שכתבת, שהסיבה שאין לך עוד מישהו בעולם שלך היא שלא השארת בו מקום לאף אחד חוץ מעצמך.

    • האבחנה שלך לא ממש מדויקת, יש מקום בעולמי לבן זוג, ובאופן מפתיע גם הייתי במערכות יחסים משמעותיות שבהן בן הזוג היה בעל מקום רב בעולמי ובעיקר בעולם הרגש שלי. מה שכתבתי לא בא ממקום של אני לא צריכה אף אחד בעולם, אלא ממקום של ידיעה, שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה, וכרגע אני לא מוצאת אותו, ואני לא מוכנה להתפשר על מה שאני רוצה על מנת שאני לא אהיה לבד.

      • ארבינקא

        יהיה מושלם, ואז, אחרי שהכל יהיה פרפקט, תכניסי אליו מישהו.
        ואני אומר, קודם נכניס מישהו ואז נמשיך לבנות.

        • נראה לי שפספסת את מה שאמרתי, אין פה ענין של שלמות, אני גם לא מחפשת או רוצה שלמות, זה יכול להיות משעמם (-: , אבל מצד שני אני כן יודעת מה אני רוצה בחיי, והמרחק מפה ועד שלמות הוא גדול מאוד. בסופו של יום אני רוצה חיבוק, אני רוצה אוזן קשבת, אני רוצה לתת את אותם דברים שנותנים לי ויותר, בקיצור לאהוב ולהיות נאהבת, זאת שלמות מבחינתי
          ועל מת שזה יקרה אין ספק שאני צריכה להכניס מישהו לחיי , אבל זה צריך להיות המישהו הנכון.

          • ארבינקא

            אבל יש לי ספק. כל המאמר שלך הוא “אני ואני ואני ואני”. רק דרישות. מאחרים.
            מה שמעלה את השאלה, כשתמצאי את הגבר המושלם מבחינתך, למה שהוא ירצה אותך? הרי אולי גם הוא יבוא עם אותה גישה.

            • buttercup

              קרן עשתה עד עכשיו מה שרבים מאיתנו עושים, צבא, טיול, לימודים וכולי. בגיל עשרים אף אחד לא חושב על איך ישתלב בן זוג לכל החיים בתוכניות הללו. בונים חיים. בשלב מאוחר יותר כשרוצים משהו שהוא יותר מלעכשיו בודקים איך הוא משתלב בכל מה שבנינו. אז מה, בגלל שהיא לא רוצה לוותר על מה שבנתה בעמל היא סוציומטית?? תתבונן קצת מסביב ותבדוק כמה גברים מוותרים על החיים שבנו על מנת להתאים עצמם למשהי. במקרה הטוב מתפשרים איפהשהו באמצע. חוסר הרצון שלה להפוך לצל רק כדי להתאים למשבצת לא הופך אותה לאנוכית.
              מה שכן מקומם אם כבר זה התגובות של הסביבה ואפילו של ההורים שאולי היו מעדיפים בת פחות מוצלחת אבל יותר קונפורמית. (כל הטררם והבחורה רק בת 26).

              קרן, יופי של מאמר, קראתי והזדהיתי.

              • ארבינקא

                כל מה שאמרת נכון ונחמד, אבל לא קשור לדברי.
                מה שאני טוען, שכשיש מאמר שכל הנימה שלו היא “אצלי הכל בסדר, זו רק הסביבה דפוקה”, אני מתחיל לחשוד.
                (באופן מוזר, למשל, גם גברים מאמינים שככל שגדל הגיל יש פחות נשים טובות פנויות. אבל אני משוכנע שהכותבת לא תסכים עם זה: הרי כל אחד מכיר את הסביבה שלו. הנקודה העיוורת היא תמיד כלפי חוץ).

                • littlewonder

                  כל זה טוב ויפה, אבל אתה שוכח שלפעמים הסביבה כן דפוקה. טוב, אולי לא דפוקה, אבל לא כל כך נורמלית…:-)
                  למה?
                  כי העובדה שאני כוווולה בת 24, ובאמצע תואר שני, בתפקידלא רע בחברה גדולה, ובנאדם די טוב בזכות עצמי (טופ…לדעתי לפחות…) לא אומר כנראה כלום לאף אחד, אם חצי מהאנשים הסובבים שלי מסתכלים עלי במין מבט מלא הבנה (מכיר את זה? מן הטיית הראש באלכסון, חיוך ספקני והניד ראש תוך כדי הוצאת אויר מהאף והמהום “משתתף בצער”?) ושואלים “ומה עם חתונה?…מה זאת אומרת?….אה…וגם חבר אין?!…לא נורא…זה יבוא..”
                  אולי זו רק אני שמסתכלת ותוהה האם חזרנו לשנות ה20 או שמא דאג וטוני נחתו ולקחו אותי איתם לאיראן של שנות ה 50?.
                  כי הרי לא יכול להיות שבישראל של תחילת שנות ה 2000 וקצת, בתאדם שעובדת 220 שעות בחודש, ולומדת ומנסה קצת לחיות (אחרי שבתשע השנים האחרונות עברה ממערכת יחסים אחת לשניה), תזכה למבטי תדהמה שהעולם ישמע שהיא רווקה ואפילו, רחמנה ליצלאן, לא יוצאת עם אף אחד.
                  אז תגיד לי אתה: א-נ-י לא בסדר? (לצורך העניין- קרן…:-) )

      • חזיז ורעם

        אהבתי את הרהוריך.
        את בחורה חכמה שיודעת מה היא רוצה מעצמה ומאחרים.
        ככה זה, הרבה יותר קל ופשוט להיות טיפש שאין לו דרישות מעצמו ומאחרים.
        אל תתפשרי על מי שאת ומה שאת רוצה.
        אין דבר כזה מושלם אבל בהחלט יש שלם.
        לדעתי אין דבר חשוב יותר מההרגשה שאת שלמה עם עצמך.

    • someone far away

      the only thing that you have to remember ppl. need ppl.
      and if you are in this life and you dont need no one .. don complain

  2. Bad Arse

    מותק הייתי במלכודת הזאת. חיים בשבילך, לא בשביל ההורים. ההורים רוצים נכד? חבל. אבל זה לא עניינם. למה הם דורכים לך שוב על היבלת? למה את מרשה להם לדחוף את האף?
    תמשיכי כמו שאת, ותעשי ילד כשאת תרצי, עם בו זוג, בלי בן זוג, בלי לחשוב מה יגידו. בעיקר צריכה את לטפל בילד. זה נכון עם ובלי בן זוג לצערי, לכן תלכי בקצב שלך. תחליטי מתי זה יהיה טוב לך לא להורים.

  3. איזי

    קרן יקרה,
    מתי כבר יבינו בנות-חווה כי דווקא עצמאות, תחושת שלמות וחיים מלאים הם הם הדברים המושכים ביותר באדם, ומכיוון שנשים גם הן שייכות למין האנושי — גם אצל נשים.
    נראה לי שהדיסוננס שאת מתארת הוא דיסוננס פיקטיבי. כלומר, הוא לא תוצאה של קונפליקט מהותי כמו שהוא תוצאה של כל-מיני קולות חיצוניים שחולפים ליידך, ושלמעשה הם חסרי כל תוקף.
    וילדים? — בגילך הנוכחי את הרי יכולה לחכות עוד עשר שנים עד שתלדי לראשונה. אם טובה היא לא רק אם שיולדת כשהיא נמצאת במצב אופטימלי מבחינה פיוזיולוגית, אלא היא גם (ואולי בעיקר) אדם מנוסה בחיים.

    אני אישית מוצא אותך מתוקה להפליא, ועל-אף היותי טיפה צעיר ממך, אני אשמח להתאיימל איתך מתישהו. רק תאמרי לי אם זה בסדר מבחינתך.

    איזי

    • שלום קרן
      את נשמעת נחמדה, הרשי לי כמה הערות:
      קודם כל, כל הסעיפים שכתבת, לא שמעת על מקש “טאב”? (בטח בגלל זה לא מצאת מישהו… סתם…)
      דבר שני, וזו באמת הערת אגב, בלימודי הנדסה יש הרבה גברים. יכול להיות שלא ראית?
      ודבר שלישי, השורה האחרונה נחמדה. השאר מוכר ולא ממש חידש לי, ונכתב כבר יותר מדי פעמים (אף על פי שאת בטח דיברת בכנות).
      אז זהו, וכשיהיה משהו חדש וחדיש לספר לנו, נשמח לשמוע (ולא רק על נכד, כמובן).

      • יעלי….
        בתור סטודנטית להנדסה אני יכולה לספר לך ש”הרבה בנים” לא מבטיח את קיומו של “הבחור” , בייחוד בפקולטה להנדסה 🙂 ….

        קרן- עיניין הקופאית בסופר… כ”כ מוכר… ויותר מזה , ממש מרגיז!

      • buttercup

        אז תגיבי.
        את לא חייבת לכתוב אם אין לך שום דבר חכם לומר
        כדי להיות קטנונית יש המון פורומים אחרים.

  4. לירן

    קודם כל, הרשי לי להחמיא לך שוב על כשרון הכתיבה שצריך כנראה להימצא על מדף הספרים יותר מאשר כאן.
    אני מאמין, שאצל כל אחד מאיתנו שלא מצא “שידוך” בגיל ינקות, מגיע הגיל, שבו אנו מתחילים לדאוג שמא פספסנו את המכסה המושלם לסיר איפושהו בדרך, או שאולי הוא כלל לא קיים. סביר להניח גם שאנחנו טופלים אז את האשמה באותם גורמים חיצוניים “אובייקטיבים” ומפנים את גבנו לסיכוי שנותר. תקני אותי, אבל זה מה שנראה על פניו.
    אכזבות הן מנת חלקנו, וגבר כנראה אינו יודע לנחם כמו כוס של ויסקי (“ג’יימסון”?), וגבר טוב אינו בנמצא בכל פאב, אבל שקיעה בתוגה צינית לא תוביל אותך אל גבר החלומות…
    ועוד משהו, בגילך “המופלג”, את רק מתקרבת בינתיים אל השיא…
    באהבה ענקית, לירן

  5. קרן, גם אני בגילך, וחמש שנים, בין החבר הקודם לנוכחי, שהוא כבר כמעט שנתיים, הייתי במצבך.וגם אני ביכיתי על מר גורלי, וסבלתי את הסביבה, ואת ההערות בסגנון של “את לא מספיק מחפשת” או “אם רק תרזי עוד קצת…חבל, את יכולה להראות הרבה יותר טוב” וכיו”ב. ומצאתי לאחר הרבה מאוד חיפושים, דווקא לא מי שחשבתי שיהפוך לנסיך.
    ולעצתי לך – א. אולי את לא מוכנה מספיק לחבר, למרות שאת מאוד רוצה, ולכן את לא עושה מספיק (להבדיל, כמו בנות שמתאהבות רק בנשואים, ובוכות שאין להן קשר רציני. וזה בגלל שבתכל’ס, בלי שהן יודו, הן אולי פוחדות מקשר רציני, אבל זה “חוצא מאייסה” – ביידיש).
    ודבר שני – אולי את לא מחפשת מספיק? איך את מכירה אנשים לצאת איתם? דרך מי? עצתי לך – אינטרנט ומקומות כמו קופידון (חבר נוכחי). ועוד הרבה סבלנות. אני חיפשתי אינטנסיבית (כל שישי לצאת עם מישהו), במשך שנה וחצי עד שיצאתי עם מי שהוא חבר שלי. תחשבי על כמות הפעמים שאת חוזרת על אותם הטקסטים, על הפרצופים היפים יותר ופחות שאת מכריחה עצמך להסתגל אליהם כי אולי הם הנסיך, על הבגדים שאת חושבת כל הזמן מה ללבוש ועוד ועוד שאת בטח מכירה . וגם אני עברתי את כל אותם המבחנים, ובכל זאת, כל פעם מחדש צריך לאזור עוד סבלנות, כל כך הרבה הרבה סבלנות, בגלל כל הפסיכים ולהתחיל מהתחלה. אני אתך. בהצלחה!.

  6. כל כך נכון שבא לבכות. קרן יקרה, את יכולה לחיות לבד אם זה מה שאת רוצה. תתעלמי מכל הדודות וההורים. את תעשי את זה כשתרצי ותמצאי. אילו החיים שלך ולא של אף אחד אחר. אל תתני לאף אחד לממש את הציפיות/ רצונות / שאיפות שלו דרכך ועל חשבונך.
    לבחור ב MY WAY במקום ב HIGH WAY זה מאוד קשה ולעיתים מתסכל.
    אבל אילו החיים שלך. וכן את יכולה לחיות אותם לבד אם תחליטי שזה מה שאת רוצה. אושר הוא לא בהכרח פונק’ של בנזוג. נכון שזה נחמד שיש מי שהורג את הג’וקים ולוקח את האוטו למוסך וכמובן גורם אושר לדודות אבל השאלה מה המחיר של זה. אם המחיר הוא לוותר על הגשמת השאיפות שלך זה פשוט לא שווה
    בהצלחה בכל דרך שתבחרי איתו או בלעדיו
    באהבה גדולה
    טל

  7. Dear Keren!
    I just think that you are looking to much for that perfect someone.
    You just need to chill out and let it happen by it self, If you stop looking for a man he will come to you. And there is no such thing as perfect, no one is perfect, and the man that you will fall in love with is going to be so differant than you expect.
    Yes, it is very had in our socity to find someone, cause everybody has expectations, of characteristics of how thier partners should look, how much money should he have, perfect body, no chest hair. And it is so wrong to judje men by all these things, but then again not every girl in the worl is a modle.

    Just be patient, cause true love will always come to you.
    Wish you the best of luck, in your surch.
    Much love commin from New York city, Ex Israel resident, Holler to all my people in Petah-Tiqwa, much love!!!!!!!!! . u

  8. מנחם_אש

    בתור גבר בעידן החדש – אני חושב שאתן בסדר גמור (ויותר מזה), והסביבה היא הפרימיטיבית. אתמול בערב יצאתי עם עלמה נהדרת בת 33 (אני בן 25), והיה ביננו ערב מקסים. בין יתר הדברים שעלו, היא סיפרה על כל הבולשיט הזה שעוטף אתכן מסביב (לא שלא ראיתי את זה קורה אצל ידידות שלי).
    אז תרשו לי לחזק את ידיכן, אתן עושות בשכל, את המעשה המתקדם והנכון. בן זוג טוב הוא ‘הישג’ בדיוק כמו שבת זוג טובה היא הישג. הפערים מיטשטשים, ועידן ה’חתונה לפני הכל’ יעבור בקרוב מהתודעה החברתית.
    לגבי כל אלו שהציעו לכן איפה לפגוש בני זוג- אז יקיריי – התחרפנתם! לא הבנתם את המסר בכלל. קרן ו littlewonder הן נשים שמחפשות להגיע לקשר כאדם שלם, ולא לעצור את המירוץ שלהן באמצע.
    בתור גבר איכותי, שמכיר את האמביציות והמירוץ היומיומי, שמחפש מישהי לרוץ איתה ביחד, ולא את זו שתגיש לי שתיה באמצעו – אני בעדכן, ומחזק את ידיכן!!!

    תרגישו טוב עם עצמכן, אתן בסדר גמור (והרבה מעבר) !

  9. רציתי להגיב על כמה דברים:

    קודם כל, הדיסוננס שאת מדברת עליו הוא יותר עניין של פער דורות : הערכים המודרנים של מימוש עצמי או הערכים המיושנים של הדור הקודם. אין מה לעשות: מי שרוצה להיות אדם מודרני צריך לוותר על הערכים של פעם, למרות שההורים שלו עדיין תקועים שם ואולי ייתקעו שם לתמיד. השאלה היא: האם את חיה בשביל עצמך או בשביל ההורים שלך?

    לגבי המעגל החברתי שלך זה עניין אחר ואם כמו שאמרת אנשים זורקים לך מבטי רחמים אז אולי כדאי לך לשקול להחליף מעגל לאנשים קצת פחות טיפשים …
    דרך אגב, מעניין כמה מהמבטים האלו נובעים מטיפשות גרידא, וכמה מהצורך של אנשים מסויימים לתרץ לעצמם למה הם נשארים בזוגיות (האומללה) שלהם ע”י התנשאות על סינגלס (בעוד שבעצם, הם המסכנים פה 🙂

    לגבי הגברים השרוטים בגיל 30+, ,תאמיני לי שאם את היית גבר והיית יוצאת עם הישראליות המפגרות של שנות ה90 (לא שעכשיו הם לא מפגרות , אבל קצת פחות) גם את היית יוצאת שרוטה ,במקרה הטוב… וחוץ מזה, מי לא שרוט? 🙂

    אני מסכים איתך בקטע שצריך לבנות את החיים שלנו סביב עצמנו ולא סביב הזוגיות. זוגיות באה, זוגיות הולכת, אבל אנחנו נשארים… מה גם שגישה כזו היא בריאה ליחסים כי היא מאפשרת להנות מהזוגיות שלעצמה מבלי לנסות כל הזמן לדחוף אותה קדימה לעבר החופה המיוחלת. חבל שיש מעט מדי בחורות שחושבות כך ויותר מדי בחורות שחיות בסרט ומקריבות את המציאות על מזבח הפנטזיה.

  10. מתבTELת

    מבינה בדיוק על מה את מדברת. כל מה שאמרת נכון, כולל סעיף ההגנות יתר. הבעיה, היא שככל שאנחנו מתבגרות אנחנו כבר מכירות את כל השטיקים וכמעט כל גבר נהיה שקוף. ואנחנו, בגלל שאנחנו מתוכחמות שקופות פחות, אבל הגבר האינטילגנטי המאתגר שלו את מחכה, את תהיי שקופה גם בפניו, השאלה אם את מוכנה לזה, או בדיוק ממנו את מתגוננת.

  11. אלמוני

    הבחורה שכתבה את המאמר קראתי אותו אני בחור שחושב שנולדת בלה לה לנד ,את מציירת את עולם הנשים כמסקנות כמתפשרות כל הזמן ככאלו שהן עושות הכל והגברים לא , המחשבה הזו היא הסיבה שאת לבד ותשארי לבד , את חמה ברחמים עצמים ומעלה סוגיות שכביכול נראות לך אמיתיות אך הן מאד רחוקות המציאות , הגיע הזמן שתתפשרי על בחור טוב ולא תחפשי סיבות ותרוצים למה כולם דפוקים ואת כזו מדהימה שלא הולך לך , הפגם הוא בך קודם תקני את עצמך ודרך מחשבתך ואחרך כך תראי שהכל משתנה לטובה , את כמו אותן אלפי נשים שחיות היום וחושבות שמגיע לכן הכל , אתן לא נותנות כלום בשביל לקבל הכל , רובכן רק יודע לנצל ולשחק משחקים , אך איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן היום נותרו רק הבנות עם הקוקו לא מה שהיה פעם , תתעוררו בנות רוב הבחורים חושבים שאתם אגוצנטיריות ומגעילות אישיותית ובגלל זה הם רוצים רק סקס איתכן , שתקרינו שאתן יודעת גם לתת ולהעניק ולחבק ולהיות רציניות בקשר תקבלו יחס דומה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *