כך נשפיל את הרווקה ונהרוס לה את החודש
מהי ההשפלה האולטימטיבית שאת, הבחורה נטולת החבר, מוכנה להגדיר כשיא השיאים של ההתעללות בך? האם אלו הבחורים שעוזבים אותך, או שמא דווקא אותם בחורים שלא מוכנים לעזוב אותך? האם זו הסתימה באמבטיה שתמיד קורית באמצע הלילה? הנורה שצריך להחליף כבר שנה? ואני כבר לא מחשיבה את מלחמתך בג'וקים המעופפים שנגזר עלייך להתמודד איתם לבד.
וגם אם שרדת את כל אלו בהצלחה, ולא התבאסת, אל תמהרי לפתוח את השמפניה. כי לפי דעתי, ה-שוס, תמצית ההשפלות, זו שלוקחת בתחרות, הוא אותו הרגע, שבו את מחזיקה את ההזמנה לחתונתה של חברתך הטובה.
מה איתי?
זוהי החברה אשר עשתה איתך יחד את סיבובי הברים. ביחד השכבתן את מיטב בחורי העיר, אחד אחד. פה ושם אפילו העברתן איזה סלבריטי בהתהוות מיד ליד. והנה, בוקר אחד, כל מה שנותר מלילות הזימה, היא הזמנה עם כל מיני ורדים וקשקושים (וממתי בכלל היא אוהבת נייר ממוחזר, את שואלת בגועל). הזמנה שצורחת לך באזניים: "אנחנו מאושרים. מצאנו אהבה. אנחנו מתמסדים ובקרוב גם נתרבה לנו. ואנחנו מזמינים אותך לראות את זה במו עיניך". כאילו לא קשה לך בחיים גם ככה.
אין, אין רגע משפיל יותר מאשר לקבל את מעטפת הנפץ הזו, שעליה כתוב שמך. שמך לבדו. פעם עוד היו כותבים את שמך ומוסיפים: "ובן זוגה". אלא שבגיל שלושים כבר התייאשו ממך שתמצאי מישהו.
ושלא תטעו, הרווקה בת השלושים היא בנאדם מקסים וחברה מצוינת. הרי מה כבר נשאר לה בחיים, אם לא חברות? אבל! בואו ונשים את הדברים על השולחן: רוב הרווקות ואפילו יהיו החברות הטובות והאוהבות ביותר, כשהן מקבלות ליד הזמנה מצויצת, ישר הן שואלות את עצמן: איפה טעינו? למה היא ולא אני? איך זה שתמיד איתי התחילו יותר והנה היא התחתנה לפניי? ואיך זה שהבעל המיועד תמיד קיטר לך בחדרי חדרים שבעצם הוא עוד מחכה לאהבה הגדולה של חייו. אז איך, את שואלת את עצמך, איך הוא נכנע? והנה, הם מתחתנים ומשאירים אותך להיות הרווקה היחידה עלי אדמות.
בודאי תהיינה בחורות אשר מייד ישאלו מהי אותה צרות העין שאני נוקטת. אתן בוודאי שייכות לאותן חברות אשר מיד עם קבלת ההזמנה תציעו לכלה לבוא למדוד איתה שמלות, לעזור בבחירת הקייטרינג ולהחזיק את ידה בשעה שהיא מורידה שפם-רגלים-שחי. על נשמות כמותכן אני לא מדברת. בדיוק כרגע נוטעים את חלקת "חסידות אומות העולם" ב"גן אורנים", על שמכן, כמובן .
ואילו הבחורים לא מבינים מה כל כך מרגש אותנו הבנות בעניין החתונה. למה אנחנו עושות עניין, ובעיקר למה אנחנו צריכות לדבר על זה כל כך הרבה. ובכן: אנחנו מדברות הרבה, כי ככה אנחנו; פנטזיונריות. בגילנו, הרי ברור שחתונה כמו שחלמנו עליה, כבר לא נקבל. ככל שאנחנו מתבגרות ברור לנו שהשמלה תהיה פחות חתיכית, שהמאפר יצטרך יותר מייק אפ ושאחותנו הקטנה שהיתה בת ארבע כשהתחלנו לחלום, עומדת להתגייס, וכבר לא תוכל להיות נערת הכלה ומחזיקת השובל.
וזה עוד כלום. כי בגילנו, גורלנו נחתם ליפול על איזה חתייאר המתגלה בדרך כלל, כסרבן חתונות ושונא טקסים, שלא מענין אותו מה חלמת ומה תיכננת. הוא בכלל עושה טובה שהוא חי, בטח לצידך. ואז מה, לא נחייה איתו בלי הטקסים? הרי נחייה גם נחייה, ולשארית חיינו נחלום על הפאייטים בשמלה ועל הקו-לו-לו-לו של הדודות המרוקאיות. שלו.
אלוהים (החתן) נמצא בפרטים הקטנים
ומכיון שכך, ותמונת חיינו כה עגומה, כל מה שנותר לנו לעשות, זה לדבר "על זה". ואכן, ברגעים קשים, כשפסה תקוותנו, אנחנו הבנות, יושבות ומתכננות את החתונה שלנו לפרטי פרטים. ככה, בשביל הכיף. וגם כדי שאם האביר בדיוק קושר את הסוס בחוץ ותיכף מגיע, הוא לא ימצא אותנו בלתי מוכנות. אחרת הוא עוד עלול להתחרט, ולפסול אותנו כי אנחנו לא החלטיות.
בוודאי תמיד תהיתם על מה יש לנו לדבר כל כך הרבה. ובכן, האייטמים המדוברים ביותר באותן שיחות, הם כמובן השיר איתו ניכנס לחופה, השיר איתו נצא ממנה (נשואות!) ומעצב השמלה. אישית, אני יכולה להעיד שחברותיי ואני כבר שרדנו את הריב בין פנינה טורנה לגלית לוי והיום אנחנו כבר מבינות שמעצב השמלה שלנו בדיוק כרגע מנסה להתקבל ל"שנקר". ובענין השיר? זה הרי ברור שהמלחין באשר הוא, לומד כרגע תוים בעוד אימו מכריחה אותו לנגן בכינור. ככה זה כשאתה בכיתה ד'.
הרגע שבו את מחזיקה את ההזמנה
כדי להעצים את הדרמה אפילו טרחו להביא לך את ההזמנה ביד. עכשיו מה, גזלת מזמנו של זוג מאוהב ולא תבואי? לא נעים.
אם את מציאותית, את אומרת: נכון. וזו זכותי. אני רווקה בת שלושים? זכותי להיות ממורמרת. אבל אם את אופטימית, את חושבת: אולי מחר בכל זאת אני אמצא מישהו, ואז, את מי אני אזמין לחתונה שלי? מאיפה גם אני אקריץ 300 אורחים? הרי מפאת גילי המתקדם חצי מהמשפחה שלי כבר לא בחיים. טוב, את אומרת בצער מסוים, המסקנה היא שחייבים לבוא.
חייבים? רגע, לא בטוח. מנסיוני, בתשעים אחוז מהמקרים, החתונה היתה הארוע האחרון שבו ראיתי את חברתי. ולא מרוע לב. פשוט, לאחר החתונה מגיע שלב הזוגיות, המיסוד והילדים. וכל רווקה בת שלושים (פלוס), נתפסת כאיום על כל אלו. לפעמים זה בא מבעלה של חברתך. כן, מי שפירגן לכן לקשר, פתאום מפחד פן תדרדרי את אשתו לתרבות רעה. בעיקר אם תספרי לה על המשך חוויותיך, בעוד היא שקועה בחרא עד צוואר, החיתולים, אתם יודעים.
ולפעמים זה בא מהחברה שלך, שכאשר היא התחתנה היא התכוונה לגמור עם ענין הדייטים. לא רק שלה, גם עם שלך.
אבל את יודעת מה? בואי נתקדם הלאה. בואי ניתן קרדיט לחברה שלך שתמשיכו להיות חברות.
איך תצאי עם הכי פחות נזקים?
עכשיו החתונה. כן. זה הנושא המדובר; כמעט שכחנו. החתונה ואיך צולחים אותה בשלום.
אז ככה: תור לפסיכולוג כבר הזמנת. לתשע בבוקר שאחרי. ברכה רשמת, צ'ק צירפת. עכשיו מגיעים הכללים עבורך, חותכת הורידים היקרה. כך תגיעי לחתונה ולא תתבאסי.
1.בואי אחרי החופה -כל הקטע של הרב, והברכות, השיר שלפני והשיר שאחרי – כל זה לא מתאים לך למבנה האישיות. זה ברור. אז למה לא לחסוך את הטירחה? תבואי אחרי, ותרגישי בכיף. כמו בסתם מסיבה: קייטרינג חינם ודי. ג'יי. אם את תוהה באשר לחישובים: רוב החופות נערכות כשעה מהזמן הנקוב בהזמנה. קחי שעה וחצי קדימה ואין סיכוי שלא תפספסי את החופה. בבואך, אל תשכחי לעשות פרצוף מופתע ולהגיד: אוי, כבר גמרתם את החופה? איזה חבל, אני דווקא מתה על שבע הברכות.
2.נצלי את בר המשקאות והשתכרי היטב ומהר. זו ההזדמנות שלך להזמין את כל הקוקטיילים הכי יקרים שעולים לך הון בבר השכונתי. ההשתכרות תחסוך לך את היכולת לראות מולך משהו, בעיקר אנשים מאושרים. זהו גם הזמן המתאים להתחיל עם הברמן. רק אל תיסחפי: הברמנים באירועים שכאלו הם ילדים בני 21 שחוסכים לטיול בהודו. ואת הרי רוצה אותו בסופו של דבר, לא מאחורי הבר, כמו ליד הרב.
3.אל תאמיני לכלה. זו תנסה לפתות אותך בסיפורים על המוני החברים של החתן שכולם מקסימים ואת כולם היא תכיר לך. אל תשכחי ש"המון" אצל בנים הוא עניין יחסי הנתון לפרשנות. כן, זה נכון שיש לו שניים-שלושה חברים. כן, הם נראים מצוין. אחד נשוי, שני הומו והשלישי בדיוק הכיר מישהי אתמול.
4. הביאי צ'ק שמן. סכום נכבד מעיד על כנות כוונותיך. שאת ממש התכוונת להישאר לזמן רב, עד אחרי הריקודים אפילו. אבל בדיוק קיבלת טלפון חשוב: הכלב הרס לך את כל השטיחים בבית, המשקיע מחו"ל צילצל בדיוק עכשיו, הפרשי השעות מניו יורק, אתם יודעים איך זה. בקיצור, את חייבת לרוץ, ויפה דקה אחת קודם.
5.איספי טרמפיסט חתיך בדרכך לחתונה. במילא הרב כבר שם, טבעת גם כן יש. מי יודע, אולי כבר תנצלו את המומנטום?
6.תשכחי את הסיפורים על מונה זילברשטין. אחת האגדות על הגברת הראשונה של "מציצים" סיפרה שהיא השכיבה חתן בשירותי האולם, כמה דקות לאחר חתונתו. יש בחורות שיראו בזה הישג. ואני אומרת: עיזבי. קצת שליטה עצמית לא תזיק. במקום זאת, התרכזי בחסה ובמתאבנים, ובעיקר במחשבה שעוד כמה שנים החתן ייראה כמו מתאבן וכל שיחותיו עם הכלה יהיו מענינות כמו חסה.
7.הידבקי במחלה קטלנית ביום החתונה. טוב, מחלה זו מחלה ולמען בריאות הציבור אסור לך לצאת מהבית, בעיקר לא למקומות הומי אדם, וזאת לארבע שעות לפחות, ובעיקר בין שמונה בערב לחצות.
8. ארגני שיביאו את לו ריד לארץ להופעה אחת, בדיוק ביום החתונה. לו ריד מול החתונה של חברתך הטובה? הרי זה ברור מאליו. את חברתך תוכלי לראות תמיד וגם להתנצל ביום שלמחרת. ואם תפסידי את לו ריד, בפני מי תתנצלי? שלא לדבר על העובדה שפעם, מגדת עתידות אמרה לך שלבעלך יהיו בשם את האותיות ר', ד' ו-ל'. שזה יוצא לו ריד. ובשביל הזוגיות הצפויה, את ולו ריד חייבים הרי להיפגש איכשהו. תראי לי חברה טובה אחת שעומדת בעינים יבשות מול תירוץ שכזה.
9. מיד אחרי החתונה, חיתכי לבר האהוב עליך. שתית את כל הבר בחתונה? זה הזמן לחתוך לבר הבית שלך, כדי לקטר לכולם כמה סבלת וכמה הקרבת את עצמך למען הזולת. הללו יבינו היטב לליבך, ומיד תוענק לך תמיכה מוראלית, בשילוב כמה סיפורי אימה, שיובילו גם אותך למסקנה מדוע יש לאסור נישואים בבני אדם.
10. ואם אין לך ביצים, ואת רכיכה, תבלעי את הרוק, בואי לכל החתונות אליהן את מוזמנת, הישארי עד הסוף. אחרי עשר חתונות אפילו את כבר תתרגלי.
כמה יגון. כמה תוגה. החברה הטובה מתחתנת.. מה יהיה? הנה, היא עברה אל ממלכת האושר, ואת הרווקה, נותרת בממלכת העצב, הבדידות והחושך.
האמנם כך?
אתי יקרה, חברתך היקרה שזה עתה התחתנה, סיכוייה רבים יותר להתגרש תוך שלוש שנים. שימי לב לדו"ח האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: 54% מהזוגות שנישאו בגוש דן בין השנים 1990-1997 התגרשו במהלך שלושה השנים הראשונות לנישואיהם.
ככה שיש לך עוד סיכוי לרקוד איתה, עם חברתך, על מדרגות הרבנות, כשהיא תצא מהצד האחורי, זה של בית הדין הרבני, שיגרש אותה מבעלה ויוציא אותה שוב לשוק…
ולחופשי.
אתי, זה ברור לי לחלוטין שאת לא רואה את זה כך, אז קחי ממני, בעל הנסיון (ברוך השם, פעמים נכנסתי ויצאתי מאותו מוסד מתועב ברחוב שאול המלך)
הנישואים, כמו עולם העיתונות, נראים לגמרי אחרת מבחוץ ומבפנים. אלה שבחוץ רוצים להיכנס, אלא שבפנים פעמים רבות חולמים על אלה שבחוץ.
ואגב: 78% מהגירושים, לפי הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, היו ביוזמת…הנשים! כן, כן
תתעודדי אתי. חיי הנישואים, ברוב המקרים, הם לא רצף של ימי יין ושושנים. אני תמה מי יהיה זה שיעשה עימך את החסד ויעניק לך את הפטיש הגדול שאיתו תנפצי לרסיסים, סוף סוף, את הפנטזיה הישנה-נושנה הזאת.
כמה פעמים עוד אפשר יהיה לומר זאת: הרבה רווקים מאושרים יש סביבי, וגם כאלה שלא. הרבה זוגות אומללים ומשועממים יש סביבי, וגם כאלה שלא. יש ויש. הכתובה והרב אינם ערובה לאושר.
המפתח לאושר נמצא אצלך. בידיים שלך. רק שם.
תחשבי על זה
בידידות רבה
בועז
בעז נשמה, אם יש דבר יותר מבאס מלקבל הזמנה לחתונה של חברתך, זה לקבל הזמנה לחתונה השניה של חברתך. כלומר, בעוד אנחנו הרווקות עוברות מדייט לדייט ומתבאסות כל פעם מחדש, שמתי לב שהגרושות פשוט מתקתקות אותה, סטייל, ברגע שעשית את זה פעם אחת, תמשיכי לעשות זאת שוב ושוב (כנראה ענין של לתפוס את הפרינציפ). וזה בדוק.
ואם אתה חושב שאני סתם מבלבלת – הרי כבר התפרסמו סקרים שבגיל מסוים בחורים בורחים מרווקות ומעדיפים גרושות כי להתגרש זה הרבה יותר מוצלח מלא להתחתן אפילו פעם אחת (כי אז זה אומר שלא רצו אותך אפילו פעם אחת…). בקיצור, אני חושבת שמהיום אני מתחילה באודישנים לאהבת חיי, בעלי ה.. שני.
אני חושבת שזה ממש גועלי וקטנוני להיות כזאת צבועה במיוחד כלפי החברה הכי טובה שלך ….
לדעתי זה מתקשר יותר מכל לכנות. להיות מחוברת לרגשות שלך – גם אם היא החברה הכי טובה. הרי גם כלפי ההורים שלנו אנחנו מפנים הרבה כעסים ורגשות שליליים, זה בטח לא מעיד על צביעות.
אללי אללי אללי
בועז היקר, קצת רחמים, קצת רגישות קצת אחריות.
ומה יגיד רן קטן שכמוני, שמאמין בזוגיות, מונוגמיה, אהבה וכן גם בנישואים.
אתה ממש מערער לי פה את התיאוריות לפיהן אני משתדל להגדיר ולצבוע את חיי.
הכצעקתה?? ??
(דרך אגב, חברה שלי סיננה משהו על זה שאם תיפול לידי ציפורניה המטופחות תצא בנזקים קשים ביותר…….)
חברתך יכולה לקרוע את בועז לגזרים בציפורניה. את המציאות היא לא תשנה. שנית, אל תשכחו שניכם,
שאין חכם כבעל נסיון.
וכרגיל, אבידן ניסח זאת טוב יותר ממני:
"גבר חי עם אשה ואוהב אותה
והיא אותו
הוא אמר היא אמרה
כל העניין התחיל איכשהו בשנה שעברה
כשהיה נפלא ולפתע התחיל להיות רע
אין עננים בשמיים
ואין אלוהים בתקרה"
"הרי את מותרת לכל אדם"
ולי ניכתב באותו עיניין
והוא אמר לי
ואני אמרתי לו
והוא עשה לי
ואני עשיתי לו
בכל האהבות
יש חור באהבה
לפעמים זה לא נורא
ולפעמים נ ו ר א
ועוד אחד ודיי
כשהוא צעק לי
תחזירי לי את האושר שלי
אכשיו
אני רוצה את האושר שלי בחזרה
ואני עצמתי עיניי בכאב
ואמרתי
תודה על האושר שהיה
אכשיו הוא איננו
משהו ניגמר
משהו יתחיל
אכשיו חלל ריק
ואם יש כבר השלמה, מה יהיה יותר נכון מלספר גם עליה במילותיו של אבידן (ותודה על התזכורת, ג'ו).
וכשפעם ברגע חזק של חולשה אחשוק בך,
ואלך בצעדים חפוזים לכיוון האגם,
תבוא רוח מיקרית בהחלט בריצה ותשרוק בך,
ואת תתפשטי, ויהיה מן רשרוש באגם,
ואמצא את בגדיך בלבד. אז אולי תחרוק בך
אהבה ישנה וחסרת סיכויים. באגם
תעגון בלחישה דומיה אבודה. וגם
תפרפר שם אי רוח מיקרית שאחר-כך תשתוק בך.
גם כשמוצאים בסוף רק את הבגדים, כותבת רחל חלפי ("עכשיו 66), והאהבה חסרת סיכויים, הפינאלה מלווה ברוח מתמשכת, מלטפת, מפעמת- גם אם שותקת.
חתונה, לא חתונה, שרק לא תיפסק הרוח הנושבת.
יפה. כל כך יפה…איך אני אוהב אגמים. ורוחות שמנשבות. הייתי צריך לחיות בסקוטלנד.
הו כן.
דוד אבידן, כתיבתו רהוטה,ודבריו ברורים. איש חכם היה.
דוד אבידן הוא בהחלט המנטור שלי,הגורו הבלתי מעורער, לפיו ישק דבר והוא הוא במילותיו יחצוב למעני את שביל הלבנים הצהובות, כמובן עם קצת עזרה מחבריו הדגולים ותווי הדרך, חברים כמו שמוליק קראוס (הבאמת גדול), גם מקראוס אפשר ללמוד כמה טריקים על איך לנהל את חייך, ובל נשכח את אחי יותם והחבר שלו השני מקשר משפחתי,אנשים דגולים ללא ספק שעזרו להמון ילדים צעירים ומפוחדים למצוא את האור. וכמובן, בל נשכח את איציק מורדכי, הגורו החדש שפתח בפני, בחור צעיר וסקרן שכמותי הרבה דלתות חדשות בהבנת היחסים בין המינים ואיך שהעולם עובד.
אבל דוד אבידן,הו דוד, אותו אלמד ועל תורתו אשקוד כי הוא באמת הבין עניין.(כשלא שכח לקחת את הכדורים הורודים, פעמיים ביום אחרי האוכל)
אוי, איזה שטויות, אלוהים!
מה הקשר בין הכדורים הורודים שדוד אבידן היה לוקח (לא מת על אבידן, אבל זה לא משנה) לבין יצירתו?
ויונה וולך לא היתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש? וסילביה פלאת'? וירג'יניה וולף? ואן גוך היה שפוי? אן סקסטון היתה נורמלית? ואם קפקא היה לוקח כדורים ורודים, אולי הוא היה חי יותר, ואפילו מצליח להיות קצת, קצת, יותר מאושר?
אינגמר ברגמן לא היה מאושפז פעמים רבות? והוא לא החליף נשים כמו שאני מחליף גרביים? אז מה? מה קשורה הביוגרפיה הרפואית-מנטלית שלו, ליצירתו הגאונית??!
חסרים יוצרים אדירים, שהיו חולים נפשית, שהתאבדו ואפילו רצחו, ועם זאת הותירו מורשת תרבותית ואמנותית שאי אפשר לתאר את ההסטוריה בלעדיה?
הקטע בועז, שציטטו פה את אבידן שהיגג לו על מערכות יחסים. תציץ רגע איזה שתים שלוש הודעות למעלה. אז אם רוצים להביא אותה באיזה ערב שירה אולי זה הזמן לצטט אבידן(שימו לב לחרוז) אבל כשמתנהל דיון על מערכות יחסים, ואבידן מצוטט כמי שיש לו דעה(לגיטימית כמובן), אני אישית מעדיף לוותר על כישוריו.
נכון שרוב האנשים שיצרו היו על כדורים מהרופא או על כדורים שהרופא לא מרשה(לצערינו) וכנראה שאם הם לא היה במצב הזה הם בטח לא היו ציירים ומשוררים ומוזיקאים אלא נגרים סנדלרים וחשמלאי רכב, זה לא אומר שאפשר להתדיין על נושא ולהביא את אבידן כדוגמא ולהגיד:הינה ילד, אפילו אבידן חושב ככה.
ואם תקרא את התגובה הקודמת תראה שלא נאמרה מילה אחת של ביקורת על היצירה של אבידן. בתור אחד שבקושי גירד איזה 6 בתיכון במקצועות הסיפרות וניגזרותיו, אני האחרון שיעיז להעביר עליו ביקורת.
אז זהו, בעז. שככל שאתה מטורף ועל יותר כדורים ורודים, צהובים, ואט אבר, היצירה שלך, אם יש בך זיק בסיסי של גאונות, נעשית יותר טובה. אבל מה עם האנשים שמקיפים אותך בבית? בחיי היומיום? זה כמובן לא חשוב. מה שחשוב הם הקוראים? אני אומרת שלא ומעדיפה להיות יוצרת פחות טובה ואשה שפויה בין חוג מכריי.
ומכיוון שגם אני חוטאת לפעמים בכתיבה…אתן לכם כמה שורות על שפיות של יוצרים…פרי עטי:
השפיות שלי
שוקלת
אם לנטוש או להיוותר.
אני יודעת
שהשפיות שלי
יצאה מדעתה.
אורני, 07.10.94
אני בדר"כ קורא פסיבי אבל בגלל ששמתי לב שג'ו חזר, ואחרי ההטרפות שרצו כאן לפני כשלושה שבועות בינו ובין בננה – הוא חזר והיא לא. מישהו יודע לאן נעלמה בננה? ג'ו, מה עשית לה?
בננה השמיעי קול
גם אני שואל את עצמי בדיוק את אותה השאלה.
הבננה שלי, האורגינלית, כבודה במקומה מונח: בדיוק בין רגליי
אבל בננה שלי, ההריונית המתוקה והחד פעמית, נעלמה
הללו חברה, אני עוד כאן, עוברת ימים קשים אך בקושי + לא מחוברת בצורה מסודרת לנט ולכן ההיעלמות. אבל תגידו, נדמה לי או שלא כל כך הפסדתי?? כמובן המאמר של אתי האהובה משכבר מציל את הבסטה, אבל אני חשה באיזו התרופפות של המתח המיני כאן. שותפים או שותפות להרגשה??
ג'ו יה חביבי, כיף חלאק? חזרת כדי להישאר? כי בפעם האחרונה שהדייך נשמעו גזרת דין מוות על ג'ו.. עוד לא גמרתי אפילו להתאבל על אהובי הווירטואלי הראשון.
תחזיקו לי אצבעות וירטואליות מחר (בעצם היום) זה יום חשוב מאוד בשבילי..
נשיקות
קח אשה, עשה לה שלושה ונטשה – אבידן.
אבל, רן הקטן, אולי זוגיות מונוגמית לפרקים?
פרחח יקר, ראה תגובתי למעלה לרן הקטן. העובדה שאבידן עשה ילדים ונטש נשים, אינה קשורה כלל ועיקר ליצירתו. ז'אן ז'אק רוסו היה חרא של בן אדם ואבא מפלצתי. זה לא ממעיט מגדולת ה"וידויים" שלו
בועז, הרגע.
ציטטתי משל אבידן.
רן הקטן, באמת טעה כשחיבר את הכדורים לאבידן. הוא טען דווקא כנגד האמירה של אבידן. שלא מתאימה לו לרן הקטן.
אתה מבין, רן הקטן חש שאבידן הוא בעל ערכים שאיתם רן הקטן מתקשה להסתדר. אז הוא צירף אל אבידן אייקונים נוספים.
שגיאותיו של רן הן בשני מקומות קטנים יותר מרן הקטן.
האחד: איציק מרדכי לא איש תרבות ובעייתי היא לא באמירה אלא במעשה. באמירה הוא תמיד אמצע הדרך – להקיא.
ואגב, גם שמוליק קראוס – שהוא דווקא יוצר גדול – התנוול בעשייה ולא בכתיבה ולכן רן הביא אותו.
המקום האחר שרן טעה ובגדול הוא המקום שאתה התכוונת אליו: העניין של השימוש בכדורים, או היותו של אבידן חולה.
לעצם העניין:
אבידן הוא אחד הגאונים שחיו בקרבנו. איש שעשה לשפה את מה שהייתי רוצה לעשות בכל מקום.
זה נכון, שלאבידן היו אמירות בוטות. האם הן היו ציניות, השקפת עולם, או משהו אחר. איני יודע.
אז יתכן שהוא היה דרעק גמור בחייו וגאון ביצירתו.
אני כשמסתכל על יצירות, לא מתעניין בטריוויית חייהם של היוצרים אם אינה רלוונטית באופן ישיר.
ובועז, האם כאשדר אני ציני, אני צריך לציין זאת במפורש, או שאפשר גם ככה?
אפשר. אפשר. יפה כתבת. אתה אקדח וגם תותח
אהבתי את מה שכתבת
ואני כשאני מקבלת הזמנה לחתונה
אני ממש שמחה
עוד זוג אנשים עומדים להתעורר בקרוב
אתי מותק
תעקפי בסיבוב ותנסי להתעורר בלי חתונה
ותישכחי מזה שאני מזמינה אותך לחתונה שלי
חשפת את כל ארסנל התירוצים שלך עבודה של שנים לא חבל?
חיוך מתוק
טעות אתי יקרה. טעות גורלית בידייך, ועכשיו אני מבינה למה עוד לא התחתנת.
לחתונה באים לא רק שבדיוק בזמן אלא אפילו קודם כדי להתחבב על אמא של הכלה ולתפוס מקום טוב ליד החופה.
והנימוק:
א' – כוס היין עליה מברך הרב וממנה שותים החתן והכלה נחשבת ביהדות לכוס מבורכת ומלאת קדושה, ולכן המהדרין טוענים שאם שתית מכוס זו, אחרי שהכלה שתתה ממנה התברכת באותה מצווה שלשמה בורכה הכוס, קרי נישואים.
ב' – שוב, ביהדות מאמינים שבגלל שברכות רבות ומצווה גדולה וחשובה מתקיימת מתחת לחופה, אזי גם היא מבורכת, וכל תפילה ובקשה נענות בחיוב, ולכן מומלץ לעמוד תחת החופה, שנייה לפני שמפרקים אותה ומחזירים את הרחבה לקדמותה ולבקש את כל אשר על ליבך.
ג' – אם תתחבבי היטב על אמה של הכלה, היא תדאג באופן אישי שתזכי ללגום מכוס היין עוד לפני שכולם שמו עליה יד ואפילו תשנורר בשבילך ברכה מהרב.
אז הבנת אתו'ש?
לעבודה.
ענתי, ענתי! חבל לך על הזמן. שכחת עם מי את מדברת?!!
קראי והפנימי בבקשה: את שברי הכוס ששובר החתן יש לאסוף ולשים מתחת למזרן שנה שלמה (לא מומלץ לפוטונים), יש לאכול מהחלה של הכלה וגם לדאוג שהיא תעיף לך את הזר. ואסור למדוד את טבעת הנישואין כי זה מביא מזל רע (וגם לא לשבת בפינה של שולחן).
ואם במקרה זכית (כי הבנתי שאת בענין של שמחות) והגעת לברית מילה, אז רצוי לשתות מהיין של התינוק, נו, אף פ'ם לא ידעתי מה בדיוק עשו איתו קודם, ואפשר גם לאכול מהעורלה שחותכים (זה עוזר לגם להבאת ילדים, באותה הזדמנות). ואת קברי הצדיקים שכחת? ולא להגיע לשם אגב טיול בצפון בשבת עם החבר'ה. כי זה מחלל שבת.
אח, ענתי, ענתי. אם כל הטריקים היו עובדים הייתי כותבת עכשיו לבננות? ושותה דקירי תות בארבע בבוקר באברקסס?
והכי חשוב, מה את מתחבבת על אם הכלה? אם היית מתחבבת על החתן, שנתיים לפני שהוא הכיר את הבת של אם הכלה…אז אולי אמא שלך היתה עכשיו אם הכלה!
אוהבת אותך למרות כל השטויות.
אתי דרלינג,
אני אשתדל לענות בבהירות, אני על הריצפה מרוב צחוק
משום מה , הדבר הראשון שחשבתי עליו כשקראתי את שעל ליבך, חשבתי על הפרק ההוא מ"אלי מקביל", שבו היא משכיבה איזה חתיך שווה ביותר במתקן רחיצת המכוניות. אני יודעת רק ששם זה היה לפני חתונתו. אין לי מושג אם זה בכלל קשור למאמר, אבל בכל זאת, מה לעשות שזה עלה במוחי הקודח. אני גם אנסה לדלות מזכרוני הדל פרטים מ"סקס והעיר….", אני בטוחה ששם אני אמצא המון פתרונות לדבר שטורד את מנוחתך.
טוב, היה לך ברור שהתגובה שלי תהיה הקונקורציה של שלך. אני בכלל לא ממהרת להתחתן, את כל הסיבות אולי אמנה יום אחד, בינתיים זה לא מעניין פה אף אחד. אתי'לה, למה שלא תראי את חצי הכוס המלאה בעניין – כל ההזמנות האלה, השמלות, הפרחים, האורחים ועוד שאר הדברים שמשום מה נוטלים חלק בחתונה (נו טוב, אני אומר שאם אקשור איזשהו קשר פורמלי עם מישהו, זה יהיה רק ביני לבינו, כמובן מסיבת ריקודים סוערת, אותך אני כבר לא אזמין, אני לא לוקחת את הסיכון, רב אפילו לא בכיוון, בלי שמלה לבנה ויתר הסממנים הלא ברורים של חתונה), טוב, נחזור אליך, ראי את כל הדברים שגורמים לך להסתובב בחוצות העיר, להסתכל לשמיים ולשאול "למה זה קורה לי", בסך הכל כחזרה (אמנם מתמשכת), למטרה הנכספת שלך, את תדעי מה לעשות ביום ההוא שיבוא עליך לטובה, אילו פרחים לא גורמים לך לאלרגיה ויגרמו לך לדמוע כל החתונה, לאיזו מוסיקה את יכולה להתאים את קצב הטיפוף שלך, וכמובן, איזה גובה עקבים לא גורם לך לאבד את שיווי המשקל, ועוד כל מיני פרטים טכניים כאלה,בקיצור אתי'לה, חצי הכוס המלאה.
אני מתארת לעצמי שאגיב שוב בהמשך, אני פשוט הולכת לאירוע רב פוטנציאל. אולי אני אגש למישהו ואומר לו, צ'מע, אני לא רוצה להתחתן. לוקח?
ביי מותק.
ודרך אגב – ג'ו המבתק, יופע מיד.
מה יש לכם אתן מג'ו המבתק? מאז אמרתי שהמפגר הזה הוא בכלל הומו, הוא נעלם.
מעניין למה…
שמעון, אפילו שאתה יהודי, אתה די טמבל..
אל תעלב, יקירי. אני פשוט מנסה לומר לך את העובדות
כפשוטן.
אז קרא לאט, הומופוב קטן שלי, ואולי תבין מה הן רוצות ממני.
אכתוב לך את זה בשורות קצרות
שיהיה לך קל,
כי כבר הבנתי שעשית ביד
בדיוק בזמן שאלוהים חילק את הסובלנות והפתיחות
מה שהן רוצות / מאת ג'ו המבתק
מה שהן רוצות מג'ו
זה לא את מה שיש לו בין האזניים
אלא את מה שיש לו בין הרגליים
לא את מה שבתוך הראש
אלא מה שבתוך התחתונים
את הזין הגדול של ג'ו
וביצועיו המיניים
שמעון, תבין
בזמן שאתה מכלה את זמנך
מול המחשב
מקליד ביד אחת
ומאונן בשניה
ג'ו עושה טוב
לנשים.
ככה זה
בעולם
אין צדק
ואגב,
הוא היה עושה גם לגברים
ג'ו לא מאמין בקיפוח
אבל גברים לא עושים את זה
לג'ו
לא מעמידים לו
כמה חבל
גדול פי שניים היה יכול להיות
הפוטנציאל
באמת חבל
למה ג'ו דרנילג לא רוצה
להרגיש מפולח ומבותק?
זה כייף
למה לא?
מאותה סיבה שג'ו לא אוכל קישואים.
או סלט מיונז.
זה לא עושה לו את זה.
ג'ו מעדיף ישבנים פשוקים בגירסה
הנשית. ג'ו אוהב ומעריץ נשים.
וזה לא עניין ערכי, של טוב או רע.
סתם העדפה אישית
ואת אולי תאמרי: מוגבלות מינית.
אולי..
במקום שנקרא "בסוגריים" (הפרחח יודע איפה זה)
שאלה אותי פעם מישהי:
"תגיד, ג'ו, זיינו אותך פעם בתחת?"
לא, אמרתי לה.
"אז אתה צר אופקים", סנטה בי הנערה.
אפשר גם לחשוב על זה ככה, אמרתי לה..
אבל לדעתי אני לא צר אופקים
אלא צר רקטום
אני לא אומרת מוגבלות מינית
אני אומרת כל אחד לפי אהבותיו צרכיו והעדפותיו
ושוב הצחקת אותי
תודה
מיונז? המממממ מעורר מחשבה
לא בגלל שגברים לא מושכים אותו, ג'ו לא אוכל אותה.
לא בגלל שרקטום לו צר, בצר לו, ג'ו לא אוכל אותה.
הוא לא, כי הוא לא יודע:
א.
ממש לא ניראה לי
שג'ו לא יודע
א
למה אתה חושב ככה?
מעניין אותי באמת
חיוך סקרן
לצערי, עפתי באמצע, להלן ההמשך של החלק הקודם:
דברים שג'ו לא יודע:
א. חלק ניכר מההומוסקסואלים לא חווה מין אנאלי. כן. זה נכון.
ב. מין אנאלי, אינו רק בין גבר לגבר, או גבר החודר לאשה – אפשר גם אחרת…
ג. שרקטום צר ניתן להרחיב ו KY ג'ל, עושה רבות להקלת העניין.
אשר על כן, לא רקטום צר אלא צרות צרורות מונעות מג'ו להבין את האפשרות של להיות נחדר.
אני לא שוכב עם מי שאינו/ה מושך אותי.
מכאן תוציא גברים, אווזים, דגים, כעורים למיניהם וכל השרץ אשר על פני האדמה.
אז ג'ו, אינך שוכב אם גברים – לפי טענתך – מכיוון שגם אינך אוכל קישואים (התפתיתי לכתוב קישויים)
אבל עניין הרקטום הצר, קשור לעניין כפי שקישואים קשורים לסלט מיונז.
אפילו ב"בסוגריים" לא מעיזים לעשות כך.
מין תפתח את התחת לעולם – לא מספיק שהתחת ייפתח אליך…
🙂
תמיד רוצים לפתוח לי משהו. או את הראש עם פגיון, או את התחת עם זין..
ג'ו, לא רוצים, לפחות לא אני, לפתוח לך את התחת. את הראש דווקא. לא עם זין ולא עם פגיון. עם פתיחות, עם השלמה, עם הבנה ועם תשוקה.
אתה מבין ג'ו, אם הראש שלך יהיה פחות לחוץ, שרירי הרקטום יתרפו…
ואז אולי הפרטנרית שאיתך תיקח אותך למחוזות שאינך מכיר.
לא אתה ולא חגיתך.
הושששש…(אנחת רווחה)
כבר פחדתי..(נשימה עמוקה)
רק זה חסר לי, באמת, בחיים… פרחח גברי ונחוש, שדולק אחרי ברחובות רחביה, כשבידו ג'ל סיכוך וריכוך, במטרה לכבוש את ישבני היפה…
לחוץ? אני לחוץ. פחות מדי איי קיו גורם לואקום בראש, ויותר מדי זרימת דם מואצת אל בין רגליי, מגבירה את הלחץ. מוריס מהגדוד היה אומר: ג'ו, אתה צריך פחות לעשן ויותר לזיין ויותר להיפתח אל העולם. אז ירדתי למרלבורו אחד ביום, והגברתי את מינון המשגלים השבועי, אבל להיפתח אל העולם? מה זה? ומוריס, הוא כבר בר-מינן, המסכן. עלה על מטען בלבנון ואין את מי לשאול..זכרון צדיקים לברכה
.
ועכשיו הפרחח בא עם יציאה מעניינת. יותר נכון כניסה.
מעניין. אף פעם לא חשבתי על המושג "להיפתח אל העולם" במובנים אנאליים..
נו, טוב. אז מה סוכם, נעמי ופרחח וכל החבר'ה הטובים? יעשה לכם טוב אם ג'ו יפקיר את פי הטבעת שלו לבעילה טובה? זה יהיה בעיניכם אקט שמעיד על פתיחות וסובלנות?
ואגב: לכל המלעיזים שמלכלכים על אבידן ומשווים אותו לאיציק מרדכי ולאחי יותם – הסירו ידיכם המטונפות מהמקלדת וטהרו את נשמותיכן החטאות, לפני שתלעיזו על שירת אבידן!!!
ג'ו המבתק
נ.ב. מכירים את "כושי צריך לקחת מאחור" של אבידן, אפרופו הדיון בסוגיית החדירה האחורית שהתפתח כאן לאחרונה?
בתור הנלוז שהעיז לקטרג על אבידן אני חוזר ומדגיש קבל עם ועמה, שאינני מבקר את עבודתו מההספקט המקצועי,יצירתי,אומנותי כיוון שאינני מבקר ספרות, וטוב שכך מפני שהמבקרים בארץ באם הם מבקרי סרטים, טלוויזיה או ספרות הם עם של פלצנים שפשוט צריכים להוציא מהתחת שלהם את החזוק ולהשתחרר, אבל כמו שבארץ לא יודעים לנהל דיון תרבותי בלי שמתחילים לעוף גיצוצים ניצנוצים וביצבוצים, כנראה בגלל שמסתובבים הרבה אנשים שדפקו להם מכות בבי"ס יסודי ומאז הם מנסים להוכיח משהו, ואם כבר בנושאים אנאלים עסקינן, אז חברים יקרים עצה מאחד שהוא אומנם קטן אך ניסה דבר או שניים בחייו והרי המתכון:
טוסו לקולומביה, תפסו בחורה מקומית, לבשו קונדום ותלמדו דבר או שניים.
חזרו לארץ אבותיכם ולמדו את נשותיכם היגעות מה שלמדתם.
חיי המין שלכם לעולם לא יהיו מה שהיו.
ואבידן?
גדול ככל שהיה, לא יעזור בית דין, בית זונות ובית הכנסת הגדול, עיצות לחיים ממנו מסוכנות לבריאות, למערכת יחסים ולכל פיסת שפיות, אפילו אם זמנית, בחיינו הלא שפויים גם כך.
תודה שלום ושאלוהים תתן לכם שנים עשר בנים זכרים
כמובן שאת התגובה האחרונה כתב רן הקטן ולא חברתו.
שלא יווצר חס וחלילה שחברתו האלוהית של רן הקטן משגלת את מוחותיכם בגיבובי שטויות, זה רק אני…..
ככה זה שלא שמים לב לפרטים הקטנים של החיים כמו למשל שם כותב התגובה באתר נשים אדמדם.
לטוס לקולומביה כדי ללמוד, ולבוא ללמד אותנו הישראליות אחר כך? אתה מגעיל רן הקטן. קטן וטיפש. צר לי עליך, עלוב נפש
yyyyyyyyyy
אני מבינה שזה מאוד מגניב עניין התחת, וכו', וזה נחמד שהפרחח מנסה לשכנע את ג'ו המבתק לפתוח את התחת (אין צ'אנס, לדעתי. ג'ו הוא לא הטיפוס שיקבל באהבה חדירה לתוכו)… אבל אולי כדאי להקדיש לעניין הרקטום איזה מאמר מיוחד, מין אנאלי והבעיה היהודית, אני יודעת..משהו כזה
אני רוצה לחזור למאמר של אתי, ברשותכם, ולציין ש
הפנטזיה על החתונה היא לא פנטזיה ישנה, שמרנית -אלא פנטזיה שהטלויזיה מפמפמת יום יום למוחותיהן של ילדות ונשים ישראליות שרואות טלויזיה.
בסקר של "בננות" לפני חודש גיליתי שרוב הגולשות באתר שרופות על "סקס והעיר הגדולה", אז גם בסדרה הזאת – עם קארי בראדשו המקסימה – מפמפמים לבנות שחייהן אינם שלמים, כל עוד אין להן בעל וילדים. לא חשוב שאת קרייריסטית, יפה, חתיכה, יש לך סקס טוב וחברות נהדרות וגם כסף. את אפס, כי אין לך בעל. גם "דוסון קריק" מעבירה מסרים שמרניים להחריד. וכמובן ש"אלי מקביל" מחזקת את הדימוי של הרווקה כנוירוטית, אומללה.
חגית, את לגמרי צודקת. אבל אני חושבת שזה בגלל שהטלויזיה שלנו בוחרת לקנות סדרות שמרניות מתוך המיינסטרים האמריקאי השמרני, וגם הסרטים שמגיעים אלינו מאמריקה, הם כאלה. בטוח שיש דברים אחרים שנוצרים באנגליה, בצרפת, באיטליה, אבל כבר לא חושפים אותנו אליהם. אני חושבת על דמות נשית שאני אהבתי בטלויזיה בשנים האחרונות, ועולה לי בראש רק איליין בניס, מ"סיינפלד", שאף פעם לא הראתה שהיא לחוצה מהשעון הביולוגי שלה, או שבכלל יש לה כזה בבפנים, ולא היו לה שום אינסטינקטיים אמהיים ולא היתה לה שום בעיה לזרוק בחור ולא לדבר בכלל אף פעם על נישואים.
אבל איליין היא דמות קומית, ולכן היה מותר לה
2. דווקא כן מעניין אותי הדיון על חור התחת של ג'ו.. מצפה להמשך גם בשביל הזה
יש לי כמה השגות על הקביעה שלך לגבי הטלוויזיה.
סקס והעיר זאת סידרה של HBO ואם לא היתה שלהם לא היה לה סיכוי לעלות לאוויר בפורמט הנוכחי שלה. בעיקר בגלל שאנו זוכים לראות איזו פיטמה פה ושם. ו"סקס" היא בכלל לא שמרנית. איך הדמות של הבלונדה ההיא שאני ממש לא זוכר איך קוראים לה, אחת החברות של קרי, מתיישבת לך עם שמרנות? אולי הדמות של העורכת דין החזקה והעצמאית?
מה עוד שהם מוצגות בסידרה כדמוקרטיות מובהקות, עובדה שאוטומטית מנפה אותם מה"מיין סטרים האמריקני השמרני" שאולי דאלס הייתה יכולה לייצגו….
דרך אגב, אפרופו איליין, שמת לב מאיזה גברים היא התלהבה? רופאים עורכי דין וחבריהם.
לא נראה לי שחלומה של כל אישה משוחררת, עצמאית ושוחרת יחסים קצרים וממצים חולמת בלילות על סטוצים עם רופאים, אולי בגלל שלרופאים, אחרי המשמרות המטורפות שהם עושים, בטח אין להם ממש כוח, ויכולת לתפקד.
שימו לב דרך אגב, שאכן גם בתרבות האמריקאית ישנה יחצנות כבדה לחתונה, אבל האמריקאיות לא חיות עם תסמונת בעל המכולת. אותה תופעה שכל פלוץ מעיר הערות לגבי מצבך המשפחתי, ולא מדובר רק בסבתא, בדודה ובאמא של החברה הכי טובה אלא בעל המכולת, בעל המוסך, הפרקטולוג הצמוד והאינסטלטור של השכנים.
בארה"ב אכן יגידו לך בוקר טוב במעלית, אבל לא ממש מעניינת אותם התשובה ובטח שאף אחד לא יעיז לשאול אותך על חתונה.
האמת, לא חשבתי שגם גברים חווים את התסמונת… וכנראה שההצקות לא
מסתיימות רק בדאגה כנה למצב המשפחתי – אלא גם להתרחבות המשפחה (וזה
מתחיל לא הרבה אחרי החתונה, לפחות מהניסיון של זוג נשוי טרי שאני מכירה).
ולאתי רציתי לומר – יפה דיברת על חתונות של אחרים ועל הסבל הכרוך בהן, אך
שכחת לציין את סינדרום ה"בקרוב אצלך.." – גם אם את מאד רוצה, למה לשמוע
את זה מדודות מזדקנות (ולמעשה גם כמעט מכל נשואה המסתובבת בשטח?)
leave us alone! שרי.
רן הקטן!!!
לי נראה שהמיינסטרים קצת השתנה מאז ימי דאלאס , שושלת ושאר חברים.
דמוקרטים נמצאים בשפע בטלויזיה…
מפליסטי, לשולחן לחמישה אפילו לאלי מקביל…
דאלאס הוא כבר לא מיינסטרים לפחות לא בשנים האחרונות.
חגית,
החתונה היא לא פנטזיה וזאת מפי מקור ראשון, ולמרות שכבר יצאתי לחופשי (עכשיו גרוש) תיתכן חתונה שניה אנשאללה בקרוב בימינו.
אני גם חושב שיש צורך בכתבה על הרקטום או אם תרצי בפי העם חור התחת שכן הוא נושא לשיחה לא מבוטלת בקרב נשים וגברים כאחד.
לפי דעתי (עניות דעתי) ולא אני אמרתי את זה, אישה ללא גבר או גבר ללא אישה הם חצי בן-אדם מכיוון שהם לא שלמים ואני נוטה להסכים עם הגישה הזאת.
לא צריך להגזים עם האומללות שבלהיות לבד ואפילו נהפוכו.
-אוכל לספר לך שאני ממש שמח! להכיר את עצמי מחדש אחרי שלא הייתי במצב שכזה 10 שנים אדירות ונפלאות אומנם.
כמה כייף להיות אתה ורק אתה לעצמך מבלי לתת דין וחשבון על כל שטות וכל יציאה לחבר לדוגמא.
כמו שכבר כתבתי באחד המאמרים שקדמו, איני מתכוון לחוות את הלבד בלי סוף ואפילו אם תירצה השם אולי יקרה ואכיר נשמה תואמת לשלי ונצא לסיבוב הופעות…
ונבקר שוב באותו אתר מושמץ שברחוב שאול המלך ברבות הימים…
ולאתי היקרה,
האהבה מסתבר, נמצאת כאן מתחת לאפיינו תאמיני או לא…
רק צריך להרים אותה ולתת לה צ'אנס והופ את ברבנות.
יותר מדי קריטריונים לאביר על הסוס רק מרחיקים אותך ממנו.
שלך כתמיד
שימי
שימי, גם פחות מידי קריטריונים בחיפוש אחר "האחד" מרחיקים אותנו מהאושר. ואנשים לא טיפשים. המשפט "את טובה מידי בשבילי" לפעמים נכון עד אימה ואפילו צודק , בהסתכלות ארוכת טווח למרות שהוא מתסכל לאללה ברגע ששומעים אותו מאדם אהוב. אז נכון שהיום אני יכולה להישיר מבט אל העבר ולהגיד תודה לכל מיני בחורים שלא רצו אותי. הבעיה היא שלמרות כל המדליות שמונחות אצלי בארון, על ההבנה הנרחבת שיש לי בנושא היחסים (בעיקר אלו שלא 'הולכים'), זה לא כיף לישון בלילה לבד, גם אם אני נורא צודקת…
וחוץ מזה שימי, אני נורא מבסוטית ממך שאתה מבסוט מהלבד שלך. אבל קח ותתרגם את עשר השנים שלך של ה"ביחד" ותהפוך אותם לעשר השנים שאני דיי לבד (אוקיי, גם מבחירה) ועכשיו תתרגם את הרעב שלך להיות בלי מישהי, לרעב שלי להיות עם מישהו. שלך, אתי.
נו באמת גו , לא נטען שהגודל לא קובע , אבל פה הוא ממש לא חשוב!!!
תנסה להרשים עם ה"אלמנט "הזה במקום יותר רלוונטי אולי בזמן אמיתי ולא בכתב?
יש מי שזה עושה עליהן רושם. ולכתוב על זה פואמה… נו באמת!! חוץ מזה אני משום מה מאמינה שמי שמדבר על זה הרבה כנראה ממש לא עושה !!
ולאתי – בכלל אל תנסי לתפוס מישהו בפרק א' תשמעי לי , בפרק ב' אחרי שהם כבר התגרשו לפחות פעם אחת יש הרבה יותר סיכוי שהם ידעו להעריך אותך !!! יותר גרוע ממה שכבר היה ממש אי אפשר. זה יכול רק להשתפר. וגם זה נותן לך לפחות עוד 5 שנים של שקט נפשי – תהני ממנו !!!
גו למה לא תחסוך לנו את תאורי הגודל שלך. יש מקומות שזה מאוד קובע אבל לא כשכותבים על זה ועוד "פואמה" נו באמת…
ולאתי עצה מנסיון –
תתחילי לתכנן רק ורק על מי שסיים פרק א' ואחרי מנוחה קצרה של 10 – 5 שנים מוכן לפרק ב' רק אז הוא יודע להעריך אותך כי מה כבר יכול להיות יותר רע ממה שהיה לו עד היום ?
וגם תרוויחי איזה 5 שנים של שקט נפשי – מהזה שווה את בטח יודעת יותר טוב ממני . וחוץ מזה אל תמהרי להתחתן אין משהו שלא תספיקי ..בידידות !
באמת לא תיכננתי לקחת את התגובה לשיח בין המינים (קצת נמאס, לא?) אבל זה מתבקש.
אותו סימפטום (קנאות בחבר) באה לידי ביטוי לדעתי אצל הגברים כאחד החברים הטובים מצליח, אבל בגדול (נאסד"ק, סטארט אפ…).
וזה לא חייב להיות דווקא החברה הכי טובה, זאת יכולה להיות ההאחיינית, ההאחות וכו'.
רווקות, הייתה ותשאר, אות קין.
גם אם הסביבה תנסה להתעלם ולהתנהג בטבעיות, עדיין יסתכלו עלייך אחרת.
סרתי אל הפיסי שבחדר הסמוך
לבדוק מה עלה בגורל הטקסט המקינטושי שהרעפתי כאן למעלה בהודעה הקודמת.
אוף! הכול התחרבש שם.
אז – גם אם לא מדובר בפנינת-עולם שראוייה לקריאה חוזרת אחרי נסיונות פענוח של קודמתה העילגת, בכל זאת הנהי שוב, והפעם בפיסיית מדוברת.
ההזמה המכאיבה הראשונה שקיבלתי היתה דווקא לחתונה של האקס המיתולוגי. זה היה בשלב שבו טרם נרפאתי מהחיידק הטורף. אני לא שוכחת איך התממש ברגע ההוא המושג של לב מפרפר צונח הישר אל הבטן התחתונה.
ההזמנה המכאיבה השנייה היתה דווקא זו שלא קיבלתי –
לחתונה של החברה הכי טובה, ידידת נפשי הנצחית, מופרעת מהסוג המשובח,שהתרבעה אל הזוויתיות של בעלה לעתיד ויחדיו החליטו לא להזמין את מי שעלולה – אולי – לפגום בקוקטייל האנין שלהם כשתגיח לשם ברגליים יחפות ועם איזשהו יצור בלתי ברור תלוי לה על הזרוע.
נעלבתי. נכלמתי. אני לא אשכח לה את זה.
ולהלן התוצאות:
האקס המיתולוגי התגרש, התחתן ושוב התגרש. וחוזר חלילה. בשלישית הפסקתי לספור.
גם החברה התגרשה, ביוזמתה, רק פעם אחת עד עכשיו. ולא נישאה שוב. בינתיים.
(כאן היתה אמורה להופיע פיסקה חסודה על עצמי, מחקתי).
רק תהייה קטנה נשארה לי:
האם, באמת, כל הבננות בנות השלושים פלוס שעודן ברווקותן ממורמרות עד כדי כך שלא יוכלו לשמוח בשמחתה של חברה טובה ולבוא לחתונה שלה באהבה אמיתית ובפירגון מלא?
זה לא שלא מפרגנים. רק מה, העניין של לבוא לבד לחתונה, להשתכר כבר מההתחלה ולהפגיז את רחבת הריקודים קצת מריח מהמכשפה הרעה שבאה לנשף הפיות. אני מודה שככה אני עושה את זה, ושכדאי לחשוב על כיוונים מנטליים אחרים. בינתיים אני אולי שמחה בשמחתה של החברה, אבל מעדיפה לא לחשוב על זה יותר מדי. אבל יש כיוונים אחרים – אולי לבוא לחתונה עם חבר טוב, ולצחוק מכל העניין. או לבוא עם חברה אחרת, כן כן, בנות, ולא בקטע של "תראו, מה אתם אומרים, אולי אני לסבית?", אלא פשוט הפגנת אנטי-מסכנות. לי יש חברה אחת, שאפילו אם יקראו לי למס הכנסה אני יודעת, שאם היא תבוא איתי אין אפס, תהיה מסיבה טובה.
ואולי הדבר החשוב ביותר – תנו צ'ק, מנופח כמה שיותר. תנו ביד נדיבה, לכל הרוחות, כי למי שמגיע מגיע. זה לא המקום להתקמצן או לעשות חישובי אוברדראפט. וגם לא לחזור לבד ולהרגיש מסכנה "לא היכרתי אף אחד גם באירוע הזה". קוס אמו להכיר, תבואי ותרקדי ותשתוללי, אם עוד נשאר לך משהו מלחלוחית החיים בעצמותייך הבלות. זה הכל בראש.
סוף העולם הגיע ואת אמרת את המילים האחרונות!!!
נהנתי לקרוא את תגובתך פשוטו כמשמעו.
צרת רבים – חצי נקמה
This whole wedding thing is so passe … I hear of people who are actually inviting their third grade class mates !!! (just to make it to the 500 range). Hello, the "wedding thing" is all about showing off and bragging – "Hey, look at me, I got married" ! Just forgedaboudit !!!
In my opinion (and I am happily married), if a friend's wedding upsets you, don't go! at any rate, the bride is going to be so drunk she won't notice you are not around – so why bother … and spend all this money.
אתי חביבה.
צר לי שעולם הפנטזיות/ שאיפותייך בחיים מסתכמות בחלום רטוב על שמלת כלה עם פייטים.
ומה אחרי הטקס?
חפשי אהבה – לא בטחון בדמות חוזה מעושה. חוצמזה – מה אכפת לך שחברותייך הטובות ביותר יתחתנו יעשו חמישה ילדים ויחיו בחדווה – זה כל כך נורא? אם כולן תתגרשנה ותשתכרנה איתך בבר השכונתי את באמת תרגישי יותר טוב – או לחילופין תמצאי חתן?
ועוד תזכורת – חתן זה גם בן אדם עם נשמה ורגשות וכאלה – לא ממלא תפקיד.
ודבר אחרון (ונבזי – מודה) אין צורך לחזור ולהזכיר שעברת את גיל 30, המרירות עומדת לי על הלשון כבר מהפעם הראשונה.
בהצלחה!
Cut out the bitterness, as it will get you nowhere. instead of spreading pity around, just look forward. maybe try no to hang out with married guys, that can help. i am sorry to be the one breaking the news to you – guys don't like bitterness nor do they li9ke wedding talk. but first try to be more optimistic
לפעמים נדמה לי בננות שהפמניזם שבישלתן ופיתחתן בחלוף השנים
פשוט תקוע לכן עמוק בגרון ואינכן יודעות כבר מה לעשות איתו.
חשיבה מודרנית מתנגשת ומתערבבת עם חשיבה פרופמיניסטית
ימי ביניימית.
מצד אחד עצמאות ומצד שני שישלם במסעדה
מצד אחד קריירה משגשגת ומן העבר הרצון להתמסד.
חיי הוללות ונסיונות על רווקי העיר לעומת הזלת דמעה על נייר ממוחזר.
מספיק לקטר. בישלתן דייסה ולא תמיד היא טעימה.
אפשר לחיות עם הכל, צריך לדעת לתמרן במציאות המודרנית.
כמו שאמר בועז בתגובה הראשונה, יש הכל מהכל, אין חוקים.
אף אחד לא פיצח את נוסחת האושר והפנטזיה/אובססיה על
חתונה כבר מזמן הפסיקה להוות מדד למשהו.
קצת פירגון, איש/ה הישר ומאושר/ת בעיניו/ה יעשו
ובא לציון גואל, מי פיתה את מי ומי אמר למי? לה לה לה
די כבר! פיתחו את הראש ומספיק עם קיבוען ומיסודן כל פעם מחדש
של מוסכמות חיים שאבד עליהן מזמן הכלח.
הצורך להתחתן הוא ביולוגי, טבעי ואין לו כל קשר להיבט החברתי-פמיניסטי.
ההעובדה שאנחנו מרוויחות פחות היא בעיה חברתית, לעומת זאת הצורך שלנו להביא ילדים לעולם היא רק בגלל ההעובדה המצערת שהשעון הביולוגי מתקתק כל כך חזק שאפילו השכנים שלנו לא מסוגלים להירדם בלילה.
"הלחץ" הוא לא חברתי. נמאס לנו לישון לבד או לתקן את הסתימה באמבטיה, אבל בוא לא נתעסק בזוטות. האופציה להיות אם חד הורית בצורת זרע מעבדתי היא קשה, אגואיסטית, אם לא אחד הדברים היותר לא מוצלחים לדעתי שהתרחשו במאה ההעשרים.
הצורך להתחתן הוא ביולוגי, את כותבת.
ראשית, זה לא נכון. הצורך להרות וללדת הוא ביולוגי, לא הצורך להתחתן. רוב החיות
בטבע אינן מונוגמיות. כלומר: הפוליגמיה הספוראדית היא ביולוגית. ולא להיפך.
ושנית: הצורך ללחום על טריטוריה ולהרוג לשם כך את בני מינך הוא ביולוגי.
אז מה?
אל תגייסי את ה"ביולוגיה" או "הטבע" לצורכי דיון כגון זה.
לא שמעתי שהביאולוגים גילו שהצורך להתחתן נימצא בשטח שלהם
תפרידי
אישה גבר אהבה רצון להתרבות
והרצון להתחתן שלדעתי אין לא כלום עם ביאולוגיה
רצון להתחתן שהוא 100 אחוז התנייה חברתית לפי איך שאני רואה את זה כמובן
חיוך
עכשיו אני יודע מה הביא לנו פרוייקט הגנום האנושי.
ושוב אני אחזור לכך, שאין קשר הכרחי בין זוגיות לאהבה, למשיכה מינית ולחתונה.
משיכה מינית, היא ביולוגית.
מונוגמיה, יותר נפוצה בקרב בני האדם, כנראה שיש לכך סיבה (נפוצה, לא בלעדית) שקשורה – אולי לביולוגיה גם – לתרבות שהתפתחה.
חיים זוגיים מאורגנים, הם סידור של מבנה משפחתי – שברוב ההיסטוריה האנושית, נעשה ללא קשר למשיכה המינית בין בני הזוג וללא קשר לאהבה.
האהבה,היא מושג שכורך בתוכו, (באהבה מינית) משיכה מינית, לעתים קנאה ורכושנות, רצון לבלעדיות, רצון להכרת כל העולם בעובדה שאתה מאוהב, היא מסעירה, היא לעתים טוטאלית והיא מושכת אותנו לרצות לבלות את רוב זמננו עם מושא האהבה.
חתונה, היא הסכם ממון והסדר כלכלי – כמו גם טכס אבן פינה לפרוייקט גנים מצומצם.
לחיות במסגרת אחת, עם משיכה מינית מתמדת, סיפוק מיני, הבנה, חברות, שיתוף, מתן מרחב מחייה לפרטנר, בניית מערך כלכלי תומך ומספק, הורות, חינוך וכו', זה פרוייקט מסובך שלמעשה, אין כמעט אדם שמצליח לשמור על כל הקומפוננטים האלה כמקשה אחת.
אבל… זו הפנטזיה של החתונה. כאילו זה אפשר.
כך אנחנו גדלים, וכל הכלות יפות וכל החתנים נאים והגונים.
בעולם הישן (של לפני 50 שנה) עולם פטריאכלי, אגב, זה היה יותר פשוט.
גבר נשא לאשה, מי שמשפחתה הסכימה לסידור, ואם התמזל מזלה הייתה שם גם אהבה.
האשה הפכה למספקת שירותי נוחות, נקיון, בית הפצה לגנים ועוד מטלות שבכולן היה עליה לעמוד בכבוד ובצניעות. אשת חיל.
זה היה עולם נוח לגבר, שהיה צריך לטרוח אך לפרנסת הזוג, להרעיף מעט תשומת לב, להעניק מעט מחסדיו על פי עונתה והיא הייתה אמורה להכיר לו תודה עד לנצח הבא.
ביום, זה שונה. נישאים, לרוב, מתוך אהבה או מה שקורב אליה. מכאן מתבלבת תמר ומחשבת את מאזן הגנים לאחור.
חתונה היא חתונה היא חתונה – הסדר חוזי בין שני בני אדם ולפעמיןם בין בני משפחתם. ותו לא!!!
בהמשך לדברי הפרחח: אני חושב שאם נפלח את אוכלוסייות העולם, נגלה שברוב העולם החוזים הללו נערכים בידי עורכי דין גרועים מאוד. רבנים, כמרים או השד יודע מי
אני מסכימה מסיכמה מסכימה.
ומה את עושה כדי לשנות את הסטטוס של מי אחד לשתיים במיטה??
מעניין אותי
הי ! גנב שמות !! אני השדון האיזורי פה מאז ומעולם ואל תשתמש בכינוי שלי !!! תמצא לך כינוי אחר. אתה יכול להיות שדון 2 או סתם שד או אולי הוביט אם אתה מתעקש. שדון זה אני !!
בלי קשר, אני מסכים מאד עם מה שכתבת.
נו שויין, אם זה מה שאתה טוען לא אריב עמך
למרות שאיני זוכר אותך מגיב כך לתגובות אחרות שלי
אבל קבל נא את הכינוי
לדעתי, לך על "השדון המוצץ"
שדון הוא יצור שקיים בכמה מיתולוגיות שונות – החל מהאלפים של סנטה קלאוס
וכלה בשדוני יער מרושעים.
הוביט הוא יצור נמוך, שמנמן, שעיר,בעל סוליית רגליים קשה ותכונות אופי ייחודיות, שהמציא ג'ון רונלד רעואל טולקין.
מי שתרגם את האלפים של טולקין לשדונים כבר עשה טעות היסטורית חמורה אחת, ואתה עושה את השניה כשאתה משווה בין שדון להוביט!
זה ממש עלבון.
אתי יקרה…
לפני שאספר לך סיפור הפוך על הפוך – חייבת לך הרבה תודה. כי אני החברה הלא מוצלחת שלך שהתחתנה למרות זה הרבה לפנייך. ובתור מתחתנת מוקדם כזאת, ואפילו לא מתגרשת אחרי כמה שנים, אני סוף סוף מבינה את חברותי שהאריכו ברווקותן, ואפילו מוחלת להן על קטנוניות וצרות עין – בזכותך. ועכשיו, כדי שתראי שאין לרווקות בנות שלושים ומעלה מונופול על קנאה, אגיע לסיפור ההפוך שלי.
אז אני החברה שלך, זוכרת, זאת שאף אחד לא חיזר אחריה במיוחד ולא היתה מושכת משום כוון ובכל זאת די מוקדם עמדה מתחת לחופה, (איך זה עשרים ושתים בשבילך?), ואפילו התחתנה עם בחור מוצלח, ונולדו לה שני ילדים שלדעתה האובייקטיבית מוצלחים מהם אין. אלא מה – מאז לא הפסקתי לקנא בכל מי שהתעקשה על רווקותה.
חברותי נפלו במלכודת אחת אחת, לפעמים לפני גיל 30, לפעמים אחר כך, ובכל פעם בה הייתי מוזמנת למאורע הגדול (יחד עם אלוף נעורי, כמובן, ואפילו הילדים) – אמרתי לעצמי: הנה עוד אחת שלא יודעת מה מחכה לה. הנה עוד אחת שצועדת אל האושר והעושר לעבר השקיעה וכמה קצר הזמן עד שתגלה שהשקיעה היא באמת שקיעה.
ואת יודעת מה – אין לי חיים נוראיים. אפילו אין לי טענות אל אלוף נעורי, שמנסה (לא תמיד בהצלחה) לרצות אותי ככל שיוכל. ועל הילדים, כבר דיברתי? ובכל זאת… בכל זאת..
איך לומר – בדידות היא לא תוצאה של כמות האנשים סביבך… וחוסר אושר בא לפעמים בתוך בונבוניירה… וצדק בועז בסטטיסטיקה שלו – רוב המעוניינות בגרושין הן נשים דווקא. כי להן יש יותר מה להפסיד מנישואין – ואפילו נישואין מוצלחים. מי יצטרך להחליט בסוף בין ילדים לקריירה? הוא? כשצריך להקריב למען התא המשפחתי, מי יעשה את זה, הוא? תהיי פמיניסטית עד מחר….. כדי לממש את רעיונותייך המודרניים את צריכה גבר פמיניסט, (וכאלה יש פחות אפילו ממספר הגברים המוכנים להתחתן…) או – להיות רווקה.
זה לא שאני מציעה לא להתחתן. בינתיים כל הדרכים האחרות להביא ילדים פחות מוצלחות. וילדים – זה עדיין צורך אמיתי. אבל לקנא אפשר תמיד,ומכל צד של המתרס. אז תתחתני, אבל רצוי לא מוקדם…..חזקי ואמצי
תשמעי, אני מבין את הסיפור שלך, אבל כמו שאת אומרת זה מהצד הקיצוני ההפוך. להתחתן בגיל 22גם זה לא נשמע לי הכי מומלץ בעולם. אבל בין 22 ל 30 יש לפחות שמונה שנים אם לא יותר. תלוי מי סופר. איפשהו באמצע כן רוצים. וזה אגב לא חייב להיות חתונה ממש עם פרחים ופרפרים ומה שביניהם. זו יכולה להיות גם סתם מערכת יחסים יציבה וארוכה שאת יודעת (או אתה יודע במקרה שלי) שכשתרצו שניכם זה בהחלט עשוי לקרות. ואם לא, אז טוב לכם ככה. אבל טוב לכם. אתם לא לבד.
איי.
כאב.
שמחתי לקרוא עולם פנימי מופלא כה דומה לעולמי שלי. אבל מכיוון שזה עתה, בגיל 31 אוטוטו, נפרדתי מחבר שלי, אני רוצה לדעת אם ההרגשה שלי נכונה: אם באמת אין יותר אף אחד בעולם, כולם נשואים, אף אחד לא רווק, מי שעדיין רווק – דפוק, אני תמיד תמיד אשאר לבד וגם אם לא – זה יהיה אחרי שאוכל ללדת,
אנא ממכם אנשים טובים, עיזרו לי לפתור את החידה המסתורית הזו.
נועה יקרה
למרות שאני לא נוטה למחזר דעות שלי, ואני גם לא אוהבת להשתמש באותה הדעה לגבי שני אנשים שונים, אבל מכיוון שאת באמת נשמעת כמו מישהי שצריכה מילה אופטימית, אומר לך את מה שאמרתי לחברתי אתי.
לדעתי היא שאלה אותי משהו לגביי, איך אני לוקחת את הדברים ב"קול", ולא מתרגשת מפרידה, סיום קשר או איך שלא תבחרי לקרוא לזה, ועניתי לה שאני תמיד אחרי מישהו ולפני מישהו .
אני גם חוזרת לתגובתי מלמעלה, תמיד חצי הכוס המלאה.
(ואין שום משמעות לכמה זמן היה הקשר, נישואים, חברים וכ"ו.)
נורא פשוט.
מקווה שסייעתי
נועה יקרה
זה מאוד פשוט
יש מהכל לכולם
את רק צריכה להחליט בתוך תוכך
איזה מערכת יכסים את בוחרת לחוות אכשיו?
מה יעזור לך לצמוח? אולי להיות לבד אולי למצוא מישהו ולבדוק עוד
כיוונים של אהבה שעדיין לא חווית הכל פתוח
הכל זאת היזדמנות
גם אני ניפרדתי אחריי יכסים של אהבה 11 וחצי שנים
החיים מרתקים יכולים לכאוב נורא אם את חובבת כאב
יכולים להנעים מאוד ובדרך כלל זו התערובת של השניים
שעושה את הכל כל כך מושך לא?
חיבוק עם חיזוק
אז, זהו. רק כדי למנוע אי הבנות. זאת היא ולא אני. יש הרבה נועות בעולם.
ולנועה,
כמוך (יפה, אוהבת ונבונה) יש עוד. גם גברים פנויים וזה לא שתשארי תמיד לבד. זה רק שעכשיו אחרי פרידה, קשה לדמיין שאחר יוכל לאהוב אותך כמו ההוא ושאת תוכלי להחזיר. זה מנחם לדעת שכולנו היינו שם?
נועה'לה….
אני פרודה טרייה. שבועיים דה יורה, שבוע דה פקטו….או יותר…
זה היה סיפור מוזר…וקשה, ולמרות שלא היה ארוך – יצאתי פגועה מאד. קשה לי להיפרד, במיוחד כשאני אוהבת, למרות שלמדתי שהוא – ה – X, שונה בתכלית השינוי מאיך שהציג את עצמו בהתחלה ובמהלך.
אז אצלי – טיעון הפרידה היה חוסר סיפוק מיני – הוא רוצה זיקוקין…המין הטוב ביותר שאי פעם היה לו, לטענתו – תוך מסיבה, בחדר השני, ובכלל….
הוא לא בנוי לקשר…. ולא היה מוכן לעשות בדיקת איידס, כי ראה בבקשה חוסר אימון שלי בו…
בקיצור…נועה'לה.. אני מנסה להחלים מלהתאהב באיש הלא נכון…
תגידו יש מכם פנויים לא דפוקים ??
שרוצים קשר בריא עם בנאדם חם ואוהב ??
כן,יש ואם את ממש רוצה יהייה מעניין כפליים להכיר אותך (1) ולהכיר את האלמונית (2).
אני רציני ולא צוחק.
נועה, אני מקווה בשבילנו, הרווקות המזדקנות, שההרגשה שלך לא נכונה. אחרי מערכת יחסים ארוכת שנים ולא ממש יציבה, אני לבד כבר ה ר ב ה זמן, וכמעט שלא ניסיתי בכלל להכיר מישהו (כמה אפשר להתאכזב מבליינד-דייטס?). נפרדתי מהחבר שהיה לי בגלל שהוא היה "כמעט", ואימצתי בתקווה את השורה הגאונית: "אם לא היא (הוא) אז אף אחת (אחד), יותר טוב כלום מכמעט!!!" יש עוד זמן עד שניכנע ונתפשר למוות. אל ייאוש!
לפעמים, למעשה כל פעם מחדש, אני נדהם. אני מגלה שוב ושוב, שלמרות שנדמה ללי שכן, אז לא.
לא. אני לא מכיר את בני האדם שחיים לידי. בסדר, מכיר, מכיר… אבל לא באמת.
אצל האחד לפתע מתגלה ש"סניק לטאנטי, שמסתבר לך שבכל אותם ימים כדפק את הראש שלך עם הארד נטאל, כש דיבר בערגה על הנדריקס, כשסיחתן יחד איתך על ההרמוניות שהתמימות של המאמאס והפאפאס, בעצם התגעגע לאום כול ת'ום, בעצם היתתה לו תאוות ניגוני בית המדרש התימני שבפינה, בעצם, כשלא ראית הוא התנשק עם האלפים דרך המזוזה.
והנה אצל האחרות אתה מגלה שבכל אותן אמשים, כשדפקתם, גם את הראש, עם כל סוגי האצבעות, כשהתגנבתם לשירותים או לעץ השדה שמאחור, כשחשבתם כמה חשוף/מגניב זה יכול להיות לצד השביל או במגרש החנייה, או נשענים על אדן החלון ומשוחחים עם השכנה – לפתע. שבכל אותם האמשים היא עסקה בחישובי הקיצין.
וחישובי הקיצין האלה, עסקו למעשה בחתונה הלבנה. לא באחרת, דווקא בלבנה. והלבנה שלא שלה ואפילו לא של מונה זילברשטיין.
בכל אותה עת חישבה היא במוחה – שאתה חשבת שקדח אל מה שרץ לך בין האזניים והדליק את כל הוויתך – את מניין הנשואות. ההיא כבר כן וזו עוד מעט לא, זו בקרוב ימח שמעה וזו מתגרשת וזה גם לא כל כך טוב, כשהיא דיברה על המחיר של החתונה ואתה חשבת על הצ'ק היא חשבה על עצביה המרוטים.
אויש, כמה אני נדהם לגלות, כל פעם מחדש, שאולי בכלל לא הייתי שם.
כשאני קורא את אתי, אני משוכנע שהיא מדברת על משהו אמיתי. היא מקצינה אותו כמובן, נעזרת בהומור, אבל מאחורי המלים מסתתר משהו מדוייק.
וזה מפלח בי.
מה, באמת?
כאילו אלה המחשבות, כמו אז כששמענו הנדריקס והוא חלם לו בסתר על פיירוז?
מה, זה כמו אז?
ולמה?
האם המהפיכה התרבותית שלנו בשלהי המאה העשרים, כה שבירה?
האם היא מסתכמת בגלולה ובמכונת כביסה?
כשאני הולך לחתונה, של חברים (לא חתונה של מוכרחים עסקית או משפחתית) לאחר משבר הצ'ק, אני באמת שמח בעבורם. אני מתעלם למענם מהסטטיסטיקות המוכרות ולא עוסק בלהעכיר את רוחם בכל מיני בישין שבפתח.
א. מסתבר שזו אופצייה פחות גרועה למרבית האנשים מהאופציות האחרות.
ב. הם בחרו בכך והם יודעים למה.
ג. כי מה אני מפגר?
ועכשיו כשאני מסיים אני נדהם מחדש:
כי אני יודע, שזה קיים, שזה נמצא, רק אני לא מבין למה?
אל תהיה כה נדהם. אני חושבת שאת המושג חתונה במקרה של אתי וברוב המקרים אפשר להחליף בכמיהה לאהבת אמת. אתה יודע, כזאת שהיא לכל החיים. משהו מהאגדות שאני מניחה שלכל אחד יש פנטזיה שיום אחד זה יקרה לו/לה. על כן כשהיא מקבלת הזמנה לחתונה, מבחינתה זה עוד מישהי שמצאה אהבת אמת. זה שהמציאות רחוקה מכך, זה שהסטטיסטיקות אומרות אחרת…. אז מה…. מותר לה להמשיך להאמין שבמקרה שלה זה יהיה אחרת. שאי שם נמצא מישהו שהוא המכסה שלה. ועל כן חתונה היא תזכורת למצבה נטול אהבת האמת. אז אפשר להתייחס לחתונה כאל דימוי ולא כאל הדבר עצמו (מוסד ארכאי משהו שרובנו איכשהו מוצאים את עצמנו בתוכו). ואתי… תתקני אותי אם אני טועה….
ושמוליק, חיוך.
מיה, תודה. סופסוף מישהי שמבינה אותי.
צאו מהלחץ, בנות. פשוטי תירגעו. אני לאמאמין שאתן רוצות באמת אהבת אמת. מה שאתן רוצות זה בטחון – כלכלי ומעמדי.
. אבל חתונה לא מביאה בטחון, אלא דיכאון
כן, פרחח. זה נורא, הא?
לדעת שאתה רוצה שהיא תגמור טוב
אבל בשבילה לגמור טוב זה לגמור איתך, תחת חופה,
עם רב אדיוט,
וכל החיוכים הנוטפים, המזוייפים, מסביב
וכתובה
בשבילך להגיע – זה להגיע אל האושר והיופי שבסוף ליל אהבים.
ובשבילה להגיע, זה לאו דווקא להגיע לאורגזמת המאה
אלא להגיע איתך להסכם חיים משותפים,
בקפריסין, אצל שולה אלוני, בפארגוואי,
לא משנה.
העיקר לגמור באופן שבו יתאפשר לה
להגיד:
אני נשואה. וזה בעלי.
נכון מדכא?
ג'ו המבתק (את עטיפות השמרנות והצביעות שסביב חיינו)
פעם, לפני שנים רבות, כשעזבתי את העולם הדתי/חרדי, מתוך אמונת כפירה פוזיטיבית, חשבתי לעצמי (ובכל אשמה מישל), הנה אני אמצא לי עולם שבו יש אנשים משכילים ופתוחים, אנשים ללא דעות קדומות, אנשים פתוחים….נו, נער הייתי וגם זקנתי…
חשבתי בנוסף, שהתרבות המינית, של פתיחות ומוכנות ונכונות, התרבות של "עשה אהבה" יש בה יותר מאשר אמירה של כמה "דירטי אולד מן" המחפשים זיון קל על רקע אידיאולוגי.
גיליתי שזו ממש אותה פתיחות כמו שיש לשלום עם שטחים.
בתחילה, לא הבנתי, לא קלטתי, חשבתי שבמקרה, זה רק אני שלא פגשתי אותם. הייתי בכל המחוזות, בכולם… ואז זה תפס אותי באחת…
אלה אותם האנשים, הם פשוט לובשים מדים אחרים.
אז המדים הם: ג'ינס קרוע, חולצה מצויירת, שיער מגודל (באותה התקופה) גיטרה לעתים ועוד מיני דצ"כים בעד"שים…..
הם מאמינים באמונות לא פחות טפלות, הם מחזיקים בעמדות של אנשים אחרים, הם שמרנים, הם סגורים והם לא ישרים. ממש כמו החרדים.
אז הייתה אכזבה, אבל רגעית. יותר אני מאוכזב שזה העולם שבנותיי יגדלו לתוכו. אני, מידת האנארכיה שלי, היא שלי, היא לא גנטית. אם אנסה להעביר אותה הן ימרדו ויהיו שמרניות, אם לא, אני אעשה שקר בנפשי.
מאז עלומי אני חי עם הקוד הפנימי שלי. מוביל את ענייני בין טיפות הצל שמותירים הכוכבים. הולך לי למערות דודים, חולם על 52 דקות במעיין, משחק בספירות של רוחי על פי בחירתי, פעם בספירה זו ופעם זו ספירה לאחור.
הבנתי מזמן שהקשרים הנפוצים אינם על פי מידתי או להיפך. אז אני לפחות חי עם עצמי טוב ובשלמות. לא נכנע. לא מתכופף. לא משקר במהות.
אבל כבר מזמן יודע שהמבחר כה קטן. ולא. לא מאוכזב.
אכן פרחח -נדירים הם אנשים כמוך . רובנו מרימים ידיים וקוראים לזה "ההתפכחות שבאה עם ההתבגרות" תשמור על האיכות של האמת הפנימית ואל תוותר אנחנו צריכים כמה שעדיין לא הרימו ידיים .
אני מאמין באהבות גדולות. כי אני מאמין מאוד ברגשות אמיתיים, באנרגיה חמה שמסוגלת לשמר את עצמה ואת הקשר שבין שני אנשים. זוג אוהבים, שני חברים, אחים. לא חשוב. אני מאמין ברגש.
אבל אני לא מאמין בניירות. ולא מאמין בטקסים. ולא ברבנים. ולא מאמין גם להבטחות מגוחכות, שאי אפשר לקיים, כגון "לעולם לא אעזוב אותך" ולא מאמין גם לשבועות נאמנות מינית.
למלים יש ערך כל עוד האנרגיה הרגשית קיימת. האהבה חשובה, ורק היא, כי כשאוהבים רוצים להמשיך ולשמר את הקשר, ורוצים להיות יחד, ומוכנים לעבור דברים קשים ומשברים, כולל השינוי העצום שחל בקשר עצמו, מהתאהבות חסרת מעצורים לאהבה מורכבת ורבת-גוונים.
חתונה היא מסיבה. זה הכל. כך תופסים את זה היום יותר ויותר זוגות בעולם המערבי (בשבדיה, למשל, אחוז הנישואים הוא הנמוך ביותר בעולם).
ונישואים זו המסגרת הפחות גרועה, כנראה, להעביר בה את חייך. בדיוק כמו שדמוקרטיה היא הגרועה-פחות מבין צורות השלטון. אולי בעתיד יותר זוגות יבחרו לחיות בדירות נפרדות. להיפגש רק כשמתחשק לעשות כייף ביחד, להיות יותר אוטונומיות שמנהלות קשר טוב ביניהן, ולא סימביוזות נרגנות.
יופי של הגדרה הגדרת שם בסוף.
אוטונומיות שמנהלות ביניהן קשר (ואני קוראת לזה אחוות ערי המקלט)
במקום סימביוזה נרגנת.
אחלה אוטופיה לחלום עליה, באמת.
ועל נישואין אני יכולה לומר שמעולם לא פינטזתי על זה,
אבל איכשהוא יצא לי להינשא בגיל מוקדם, וגם להתגרש,
בין דר, דאן דאת, נוט דואינג איט אגיין טומורואו.
זה לא ביג דיל. באמת.
ובטח שלא פתרון קסמים המעלים את הבדידות לתמיד.
אני גם חושב בדיוק כמוך שהחתונה היא לא כלי להעלמת הבדידות ויתרה מזאת אנחנו יותר מתחתנים (מסיבת החתונה עצמה) בכדיי לרצות את הורינו והוריי הורינו.
אני באמת מאמין שאפשר לוותר על המסיבה הטיפשית הזאת ומי כמוך וכמוני שכבר היו בסרט יודעים איזה כאב ראש זה כל ההפקה הזאת של החתונה.
למעשה אם חושבים על זה טוב מי שמרויח הכי הרבה מכל עניין החתונה הוא הממסד הדתי, חשבתם כמה עולה להרשם לנישואין ?? או לגירושין??
אחיי ואחיותיי,מפעל לכסף על חשבונינו ועל מה ולמה??
על פיסת קרטון מטופשת!
ואכן כהגדרת אחי בועז, איני צריך שום תעודה על אהבתי לבת זוגתי.
כל הכבוד בועז – יפה דיברת מסכימה עם כל מילה . אבל אולי תסביר לנו למה בכל זאת אתה חוזר שוב ושוב לרח' שאול המלך (הרבנות נכון?) כמו שכבר כתבת למעלה ? אולי בכל זאת חתיכת הנייר שמנפיקים לך שם נותנת לך איזה מסגרת? או ברקס מפני בריחה עם המשבר הראשון ?
לפני כמה ימים, חי נפשי, הייתי בחתונה של חברה מאוד טובה שלי.
עברתי איתה את כל החוויות המעוררות חלחלה שלפני (כמובן שהיא מאוד התרגשה ואני בליבי – רק חתונה אזרחית).
אפילו התרגשתי בחופה (בחיי הזלתי דמעה – חצי זעזוע חצי התרגשות).
רקדתי כל הערב (אחרי שאכן חיסלתי חצי מהבר).
האמת היא שלאורך כל הדרך נהנתי לי אבל הרגשתי משהו מוזר, היה לי קשה לשים עליו את האצבע.
בדרכי הביתה (כן, לבד) הבנתי פתאום שפשוט הרגשתי כ"כ לבד, בודדה.
גם תחושת המחנק והבדידות לא גרמו לי אף לרגע לרצות להתחתן (טוב, אבל אני ממש צעירה – לא קרוב לשלושים בכלל – וזאת רק החברה הראשונה שמתחתנת, נראה מה יהיה אחרי החתונה השמינית שאני אבוא לבד).
מה שיותר נורא מחתונה אחת של חברה טובה. זה ששאר החברים שלך מסתדרים בזוגות זוגות כמו תיבת נוח . ואז את מגיעה למסיבת יומולדת של אחד הזוגות…. לבדך וכל הזוגיגיים האלה מסתכלים עליך במבט שואל: "נו כבר יש מישהו?" ואת… כל מה שהיית רוצה לעשות באותו הרגע זה לנפץ מעל לראשיהם את המזנון החדש שקנו. במקום זה…. את מחייכת ואומרת: "אני בעד ריגושים זמניים". או אז, הם יפסיקו כנראה להכיר לך את החברים המצויינים שלהם שנראים כמו רואי חשבון עם תיקי מס בעובי הקרס שלהם ולעולם לא יבינו מה את עושה בשלוש בבוקר בבר השכונתי שלך ם חתיך בן 22
מילים כדורבנות! לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר. את בעיית ימי ההולדת
פתרתי בדרך די אלגנטית: החברים שחוגגים ימי הולדת הם נדוניה מהאקס ולכן
אני מוותרת מראש ומניחה לו לפקוד לבד את הארועים האלה. לא קשה להבין מזה
שאני לא ממש טובה בלשמור על קשרים, מה שחוסך ממני ללכת לכל מיני חתונות
מבאסות, לדפוק ת'ראש ולהעלות את רמת החרמנות למידה בלתי אפשרית.
אכן נחמד להתפרק בזרועות בני 22 מסוקסים, רק אולי יש לך איזו נוסחת קסם איך
לא להתאהב בהם ולהמשיך לחשוב עליהם, למרות שהם כבר בני 23 ובקושי זוכרים
את קיומך העלוב?
בדיוק שלשום הייתי בחתונה. הגעתי על סף החופה. החופה היתה ארוכה במיוחד, ובעוד הרב סוקר את קורות החתן והכלה מיומם הראשון דרך לילם הראשון ועד לחתונה הראשונה, עלו בי בדיוק אותן המחשבות הקודרות. שחור על גבי כתום כמו כאן.
אולי אני לא דוגמא סטנדרטית לבחור/שדון (כמו שאת טוענת לפעמים) אבל גם לבחורים יש לב. גם הם היו אמורים להכיר את אהבת חייהם ככה באיזור עד גיל 25-26 מקסימום בערך אחרי (או תוך כדי) שגמרו את סיבובי הבארים, השכיבו את אלה שהלך איתן והתעוררו בבוקר לבד. כל מה שאת אומרת פה, ואני מסכים עם כל מילה וכל פסיק (את זוכרת את הרוח מפונדק הרוחות שניסה לדבר בפסיקים?) – זה תקף בשלוש מאות אחוז גם לגבי הרבה גברים. אז למה הפעם האחרונה שמחפשי ההתמסדות ומחפשות ההתמסדות נפגשו היתה בתיבת נוח ? (או אולי בעצם בחתונה האחרונה שהיית בה). לאלוהים הפתרונים.
ולנוח
מילה קטנה אך כללית- מדי פעם אני מתקומם כשאני קורא בננות שכותבות על גברים בסוג של שטנה מסירת אחריות. אבל אם לשפוט על פי סוכן הסוציאליזציה ששמו "בננות", אין להאשמות הללו שום בסיס ובטח שלא לחוסר התקווה. יש פה גברים מדהימים.
גם אני מקבל לאחרונה הזמנות, ולא רק לחתונות. אלה חברי הדתיים, בני 25 ברובם, שמזמינים אותי לסעודות יום שישי בבתיהם הקטנים והמטופחים (הורי החתן 30%, הורי הכלה 30% והמשכנתא, כמובן, 40%), עם נשותיהם המשכילות ("אני עושה תעודת הוראה בבר אילן") ותינוקיהם ששוכבים בעריסות.
אבל אני לא נכנע לתכתיבים, למה מה, השתגעתי? להפסיד 'יומן' (בילדותי חשבתי שהחילוניים זממו מזימה ושמו את כל התוכניות השוות ביום שישי בערב בשביל לגרום לנו לחלל שבת) בשביל שיחה על מכירת ביטוחי חיים, ניהול מחסני מכירות, הזריקה שקיבל הילד ועל כמה שאמא של הכלה הטריה והנרגשת עוזרת לה בשמחה כשהיא בלימודים?! מזמן לא הייתי כל כך שפוי, כך שזה לא בא בחשבון.
ואז אני נזכר בסיפורים של הורי על איך שבשנות צעירותם הם אכלו ארוחות שבת עם בנצי (מורה, מנהל וסופר סת"ם מצליח) ושושה (…מורה) בדירה הקטנה שרק עכשיו קנו ברחובות (בעזרתו של סבא שהגיע מתל אביב, בכיסיו התפוחים מזומנים ובראשו זיכרון פנומנלי של פיל תימני קמצן במיוחד
למספרים ושטרות למיניהם, שגם שלושים שנה אחר כך עוד יזכור כל פרוטה שהוא שם אצל הקבלן "שכמעט עבד עליהם. מזל שבאתי"), והאסימון נופל. חברי הטובים (אנשים מצויינים אחד אחד) הם ממשיכי דרכם של הורי. השמרנות הכריעה אותם, עולם הרוח נסגר בפניהם. (איך לעזאזל קוראים לסטנדאפיסטים של דודו טופז? לא משנה, אבל "הם גדולים. אף פעם לא צחקנו כל כך", וזה בסדר, אבל נגמר שם)
השמרנות פנים רבות לה, אתי, ועוד יותר מזה חללים. אלה יכולים להיות דתיים שייראו בעיני כחיים בעולם אבסורדי (קל יותר להתמודד עם זה), או בחורות שחרשו את העיר ומצצו כל טיפת משקה ונוזלים אחרים, ויום אחד פתאום נשאבו. אבל שאלת השאלות לא קשורה בכלל אליהם, אלא אלייך. את מעדיפה להתפשר ולהמשיך להיות בודדה (כמו שכתבה כאן נשואה אחת) כשגבר מחוייב להסכם – גבר שיהפוך עוד מעט למטרת דמות – לצידך? אולי את מחפשת את האושר המושלם? של מי, שלך?
אז זהו, שהאושר לא מושלם, מקסימום הוא הכי מושלם שאת יכולה ליצור (לפעמים, רק לפרקים קצרים, הוא נראה מושלם באמת). בשביל זה צריך להפסיק להסתכל לצדדים, ולפנות את האנרגיה של המרירות למטרות טובות יותר, כמו חיפוש אחרי הסיבה שגורמת להרגשה רעה. לחפש את הדינמיקה, להתמודד איתה אם צריך, או להשלים איתה כשאין ברירה. בסוף הרי הכל נמדד במה שהרגשת וחבל לבזבז זמן על רגשות תלויי תרבות. הפער בין המחשבות ובין מי שאתה באמת מודגם יפה ב'מועדון קרב'.
אני לא יכול לדעת איך זה להיות רווקה בת 30+, אבל אני תמיד מזכיר לעצמי שכשלון (במובן הסובייקטיבי שלו, ורק במובן הזה) לא יכול להיות תלוי בגיל. תמיד אפשר להתחיל לבנות משהו, כי אם לא אז למה בעצם לחיות? הסיכון גדול ומייאש מדי. החיים הם לא הימור של הכל או לא כלום וטוב שכך, כי גם כשלכאורה יש לך הכל (במושגים אנושיים מאוד מוגבלים), אתה אף פעם לא תדע מה יחסר לך פתאום ועד כמה שזה ישבור אותך, מפונק שכמוך.
החשיבה יכולה גם לנחם. צריך רק לכוון טוב.
כל זה נכון (אולי) אלא אם כן את כבר מאושרת. במקרה כזה אמרתי את המובן מאליו.
(ומה עם מאמר על רב תרבותיות בישראל מההיבט האישי? זה נושא מרתק)
ודבר אחרון- אולי אני סתם במצב רוח טוב? מחר יום עם פוטנציאל טוב למרירות.
אוי, סליחה.
נתי…חשבת אולי שהחברים הדתיים שלך שממשיכים את השמרנות של הוריך מאושרים בדרך הזו? שלמים עם המשכנתא ועם לימודי ההוראה בבר אילן?
מאושרים ביום המנוחה, באירוח כל החברים בערב שישי בדירתם הקטנה עם גרעינים וסלט פירות?
הרי חלק מהם ניסה את הצד השני…והחליטו לחזור אל השמרנות…שכבו עם כל הבחורות שהשיגו, אבל התחתנו עם בתולה דתיה כי כך הם רוצים לגדל ילדים…
דוקא הם מנותקים מהקינאה וצרות העין, שמחים שמחה מלאה בחתונות חבריהם…
וחוץ מזה,לפי מה שאני יודעת, רק למיעוט שבהם כבר יש דרדק תלוי על זרוע… ורובם חיים יחד תחת חופה וקידושין כמו כל זוג חילוני שגר יחד…
ניפגש בשמחות, בחופות ובבריתות
עכשיו אני כבר מרגיש בטוח. סליחה על הדעתנות הטרחנית.
זה נכון שהאושר הוא פרטי ושונה מאדם לאדם ואולי עשיתי בזה עוול. הדבר שניסיתי לומר (לא בהצלחה גדולה) הוא שמי שמצפה מבחורה בת 30 להיות נשואה כדבר מובן מאליו הוא שמרן בעיני, ושחבל להילחץ.
וכן, לחלקם (גם אם לא הגדול) יש כבר ילד ביד, ומשיחות איתם אני מבין לפעמים שיש מרירות. אבל עדיין הבחירה נעשית בפרספקטיבה כוללת, וכנראה ששם המסקנות שונות.
את צודקת.
נכנסתי לדכאון בגללך, אתי, רק שתדעי.
מה פתאום השכבתן את כל העיר בשביל למלא חלל שנפער במקומות בהם היד לא נוגעת, אה? למות מקנאה.
קראתי את מה שהיה לך לאמר פעמיים, בלי להתעצל. הצטיידתי בקצת ממתקים (לא משהו רציני. ביסלי גריל, שני במבה קטנים, 200 גרם גרעיני אבטיח ושוקולד אוורירי כדי שיהיה משהו להוריד את המליחות שאחרי) ועכשיו אני מוכנה גם להגיב. פשוט נשמה טובה.
אני לא רואה מה פה בדיוק הבעיה, באמת. את רווקה, נאה, חכמה וכריזמתית (כמעט כמוני, רק שאני לא חכמה, לא נאה ולא כריזמתית). אני לא אעביר בקורת, או אלחץ על נקודות רגישות, מצד שני אני אאיר את עיניך בכמה קלישאות שאותי תמיד משמחות ואת אימי הרבה פחות (שיט. יצא לי חרוז). הזמנה לחתונה עבורי, זה בהחלט מעטפת נפץ, לא בגלל צרות עין (עלק. הלוואי שתמות. מה פתאום המלעונה הזאתי התחתנה לפני, אה?), אלא בגלל העובדה המצערת, שגם רגע לפני שלושים עודני תפרנית איומה ולפי חישוב פשטני הערב יעלה לי לפחות 2000 ₪ (אללא יסתור ולהקתו). בחישוב הכי "פרסי" שמלה חדשה תעלה 500, טיפול אצל קוסמטיקאית 450 ₪ (שחי, גבות, רגליים, מפשעה וקומץ שערות בגב התחתון, בדיוק ליד החריץ של U KNOW. כמו כן, פילינג, מסיכות ויום חופש שלקחתי מהעבודה כדי להראות טוב). 450 ₪ ילכו על שני טיפולים מינימום אצל הפסיכולוג הגריאטר שלי, שיש לו סקס אפיל כמו לדלעת מיובשת ו-600 ₪ צ'ק (בגלל שבאתי לבד ואולי הם ישכחו זאת פעם ויראה כסכום הגיוני עבור זוג וגם כי המלעונה, אחרי הכל חברה הכי טובה שלי). סאמק.
בחייך, קחי את עצמך בידיים, תעשי שופינג מהנה, שבוע כיף. אחר כך תארגני לה מסיבת רווקות, שסוף סוף החשפן שיגפף את חברתך יבלה את הלילה במחיצתך (אכלה אותה המלעונה, כל השרירים מהסוקסים והתחת המושלם שלך, היא כבר "כלואה"), תשתכרי, תעשי שטויות, מותר לך. תאמיני לי שהסובבים יסלחו לך, אחרי הכל את היא זו שנשארה כביכול מאחור. ויום אחד (גג שלוש שנים), שהיא תשמין עשרים קילוגרמים (מינימום), תחתל, תכבס, תאפה, תנקה ותבכה על מר גורלה – תדפקי לעצמך חיוך גדול בראי ותנשקי את הבבואה. תביני (כמו שהבנתי אני, ברם בלית ברירה), להיות רווקה בת שלושים (פלוס מינוס) בעיר שהחיים בה משולים להצגה שלא נגמרת (אצלי הם נראים יותר כמו "ההצגה שירדה מהפרק בגלל חוסר ביקוש") ביימנו זה כבר מזמן לא כזה נורא. באמת.
בתום האירוע, אחרי שנראת פצצה הורסת וגררת עמך גברבר בן 22 שיחזיר את עלומייך לרגע קסום אחד מהול בריקנות שקיימת בליבך, תתנחמי בעובדה, שאת עוד חלק מסטטיסטיקה שהולך וגובר.
ויום אחד (לא בטוח, אין ערובה) היא תהא חלק מהסטטיסטיקה כמו שבועז כהן ציין ואת תהיי חלק משלי.
אגב, אם הייתי נמשכת לנשים, הייתי בוחרת בך. הילי שרמוטה מדי בשבילי וחגית סתם רגישה מדי. את בדיוק במינונים הנכונים, מותק כזאת. את עשויה מסוכרזית?
ההיא שהלכה היקרה עד מאוד, אחותי – את ענקית ! ! !
קטונתי מלהפליג בשבחייך, רק תרשי לי משפט ביקורת אחד:
אין, אין, את ענקית, את הגדולה מכולן !
תשובה תגיע יותר מאוחר.בינתיים רק אגיד שאני לא מסוכרזית אני רוזה מרציפן
אתי יקרה,
קראתי את כל המאמרים שלך פה.
יש לך יכולות מדהימות להעביר רגשות בהומור בריא.
לא כמו ההיא שהלכה שמנסה לחקות את ההומור שלך אבל יוצאת אהבלה.
את כישרון ענק. כותבת נקי. בלי יומרנות. מביאה את עצמך נטו.
וגם מבלי להכיר אותך אני יודע שאת תהיי הכלה הכי שווה בעיר.
הרבה אהבה.
רון
ובכ"ז יוצאת מוצלחת. את האמת, רונצ'ו, אתה מנסה להכניס את אתי למיטה? (אל תדאג, תלחש לי באוזן, אני אדאג שאיש לא ישמע אותך, כולל אני, עם כל הצהוב שיש לי שם).
שטויות, חנופה זה דבר שתמיד מרומם אגו רמוס, נרכן, לאה.
אתי, סוכרזית זה כינוי חיבה מעט ציני. קטן, מתקתק ומטעה. חבל שהבנת אחרת.
מותק, מכיון שאני בדיאטות רוב הזמן גם אני לא מתה על סוכרזית, אבל זה מה יש. ואני עדיין מעריכה אותה בגלל שעדיף מלא כלום. בכל מקרה, אם את מכירה את השיר "רוזה מרציפן" אז היית יודעת למה התכוונתי בדימוי הספציפי הזה. תודה ושלום.
רון, תודה. בשעה זו מתקיימים אודישנים נרחבים לתפקיד בעלי. אתה מוזמן לשלוח פרטים (ואז אולי ייצא לי כבר משהו מהאתר הזה חוץ מעצבים…).
אני יודעת מי את ואני יודעת מי את
חשפת עצמך
נה נה נננה
חיבוקים ונישוקים
להתראות לכולם
עוד שבועיים אישאללללה
הלו,נעמי
תעשי טובה, שמרי מקום לידך בקופי שופ
אני מגיע ביום חמישי.
שנים אני תוהה מי באמת אני (בשיא הרצינות) ולא מצליחה להגיע לתשובה חד משמעית. אשמח להכירך, נעמי, אולם טעות בידך, שכן איני אחת מעברך (או מעברו של בננות), אלא סתם מישהי שנוהגת להלך בין הטיפות, בין השלוליות ולפעמים בתוכן.
אם תרצי (וממש תתעקשי), אשלח לך דואל בתנאי שתצרפי כתובת.
עד אז, סתם תהני מכך שאני כאן, אני עלולה ללכת ולעולם לא לחזור (התלבטתי האם לשנות זאת לעשויה במקום עלולה, ברם טרם החלטתי האם יש לכך משמעות חיובית או שלילית, תשפטי את).
חשד כבד התגנב אל לבי: האם ההיא שהלכה זאת אותה גברת מקסימה שפגשתי פעם, לפני שנתיים, ב"אפרטו ?
I TOLD YOU THAT YOU ARE GREAT
האם זאת את?
אבל דברים יכולים להשתנות, אתה יודע, הכל שאלה של רצון.
אז ככה: ג'ו מוזג לו עכשיו כוס יין אדום ושותה לחייך, שרמוטה צינית ומוכשרת להדהים שכמותך!
תישארי איתנו. את נכס לאתר, איזון קדוש לכל השמרנים, ההומופובים ושוחרות הנישואים
וואי, שקלתי להעלב ואז החלטתי שעוד שקילה אחת, המאזניים דופקים לי כאפה ישר לגיבנת, שצמחה שם משומן בחורף יתקדש ויתברך (מישהו יודע מתי הוא חוזר?).
תרשו לי להציג את המורה שלי, הקדושה מכולם, הפנס שהאיר את דרכי בימים עגומים, את המוצצת, היונקת, הטורפת, הנותנת, המוכשרת ואיך לא, השרמוטה הפוסט מודרנית, אם כל המהפכות.
*כשתבוא*
"כשתבוא לשכב איתי
תלבש מדים של שוטר
אני אהיה העבריין הקטן
אתה שוטר
תענה אותי
תוציא ממני סודות
אני לא אהיה גבר
אני אודה
אשבר
אזמר מיד
אסגיר את כולם
תירק עליי
תבעט בביטני
תשבור את שיניי
הוצא אותי באמבולנס
אל העתיד
אל המחר".
הו, וולך. חבל שהלכת. כל כך הרבה שאלות שנותרו לי ללא מענה. נתת לי כוחות בימים של ירידות ובימים של עליות נתת לי כוחות לרדת.
יש על מה לדבר. שלחי דואל ל boaz-c@inter.net.il
אם היית לסבית, היית צריכה ללכת על האחות של הכלה…
שהיא הכי שבירה אחרי אלמנה טרייה…
חמודה, קראתי שוב. נהניתי. תודה. עקב ההיצע המפגר בגברים אולי אני עוד אלך עלייך בקרוב. ואל תשימי לב לכל המלעיזים. אני לא חושבת כמוהם. אני חושבת שאת מקסימה ושנונה וחוץ מזה, לא כל הזמן צריך להיות מצחיקה ושנונה. אפשר לפעמים להיות קצת אמיתית ולצרוח את המסר הכי בסיסי במילים הכי פשוטות.
זה עצוב.
אני רוצה שתדעו שזה מאוד מאוד עצוב.
אז מה- זה באמת כל מה שיש? כמה שנים של סקס, כשבסופו של דבר את מצליחה לגרור איזהשהוא בחור לחתונה רק כדי לגלות שהוא לא אהבת חייך ולהיתקע לנצח בנישואים לא מאושרים?
כשאני קוראת את כל ההרהורים הנוגים של בנות השלושים ומשהו, זה גורם לי דיכאון.
כי אני- בגיל 16 לא מצליחה למצוא חבר, וגם ככה החיים שלי עוברים בחיפוש אחר אהבת אמת, אז מה אהיה כש"אגדל"?
יהיה מעניין
חיזקי ואימצי
כן זה באמת ככה. אלו החיים. לפעמים קמים בגיל 43 ושמים לב שבעצם מה שבאמת איכפת זה מהעבודה ומהחברים. הבנאליות הורגת. אני פה מסתכל על ההורים שלי, אנשים בגיל חמישים פלוס שחיים יחד בגלל שאין להם תאומץ להודות שזה מיותר.
אבל אל יאוש. האהבה שלך עוד תגיע. גם אני בגילך, וחיפשתי אהבה. אבל אהבה זה לא נפט. לא מחפשים ומוצאים. היא באה. ואת אולי תמצאי תאהבה שלך, ותחתנתי, ותהני מכל רגע. ואולי לא. מבחינה הגיונית זה צעד מיותר למסד קשר
אבל הקשר של האהבה לרציונליות הוא כמו הקשר בין התוכנית של דידי הררי לאינטלגנציה.
וזה מה שיפה באהבה.
האמת, שבניגוד לכל תורות הרייטינג, אני ממליצה לך שלא לקרוא את המאמרים שלנו בבננות. אחרת כשתגדלי תהיי כמונו. וזה אסון לא קטן. תיגמלי עכשיו כל עוד את יכולה.
אתי יקרה וכל הבנות (יודעים מה? גם הבנים !!)
מזדהה באהבה עם הבעייה הכואבת.
את אהובי ויקירי מזה כשלוש שנים פגשתי בחתונה אחת כזו.
אכן, הגעתי עם חברה, דפקנו את הראש מתחילת הערב, והיה ים במצברוח
ואז ראיתי את הבחור הנחמד הזה שכבר הכרתי מלפני, כזה… חבר של החתן…
ומאז אנו ביחד.
אנו מקבלים גם הזמנות לחתונות ובריתות.
אנחנו לא נשואים.
הזוג שהכירו שנתיים אחרינו כבר מתחתן?
אנחנו זוג סוג ב'?? לא
רבותי וגבירותי. תחיו את היום. עם אהוב, בלי אהוב. גם זה יגיע יום אחד.
בזוגיות יש דברים מדהימים !!
בזוגיות יש רגעים בודדים מאד !! יש קנאה, יש תסכול….
ולסיכום, תמשיכו ללכת לחתונות, ותחפשו את הבחור/ה שראיתם כבר לפני ואף פעם לא שמתם עליו/ה יותר מדי. לפעמים האהבה מחכה מעבר לפינה..
אתי, את בחורה על הכיפק, מהיכרות בעבר….
את לא יודעת שבחורות שוות כמונו מתחתנות אחרונות?
הבחורים נרתעים !! את זוכרת את הקלפטה המכוערת מהשכבה?
התרוצצה לה, ליד המקדונלד, עם שני ילדים, מבט בוהה ומשועמם על פניה.
הי ! זו אני, זוכרת? אפילו לא ראתה אותי…
ופתאום, מי מגיע עם המגשים של ההמבורגר? החתיך והמוצלח של השכבה…. נו, זו כבר ממש הגזמה !!
יוצאת לי בתוגה מהקניון עם תיק מלא סרטים, ספרים ופריטי פנאי נוספים, בדרך לקאנטרי.
לא, עוד לא התחתנתי. אין ילדים.
אבל – יש לי המון המון זמן לעצמי. וזה ט-ו-ב !!!
גיל 36
ת"א – שבת
גרוש טרי (אני) מסתובב חבוק עם בלונדינית דקיקה באמצע שנות ה 20,
פתאום פוגש חברים שלא ראה שנים, הם פחות מטופחים, על נשותיהן
נחרטות שיני הזמן וההריונות (שמעבים את הגזרה), וילדיהם רצים וצועקים…
נשאלת השאלה מי מקנא במי למה וכמה?
ונראה לי שאף אחד מאיתנו לא נמצא באושר מושלם…….
תענוג לקרוא וכל המוסיף גורע.
שלך,
שימי
סיגל יקרה, אני לא יודעת אם זה השבוע הנכון לדבר איתי (מרקורי, כך מספרים לי, בנסיגה ומצב הרוח לא משהו) אבל בכל זאת אני אספר לך משהו: פעם חברה אמרה לי רק 2% בחורות לא מתחתנות. את יודעת מה זה 2%? היא שאלה, זה 2 מתוך מאה. למה שזו תהיה את? ואני אומרת: אבל מישהי זו הרי חייבת להיות. כמו שכאשר יש תאונה נוראית ואת מבררת ומגלה שאף אחד ממכריך לא בנפגעים את נושמת לרווחה, אבל אז עוצרת: אבל עבור מישהו אחר זה כן אח/ות/קרוב/חברה/ה. אז זהו. החיים הם לא תעודת ביטוח ואולי בזוגיות יש הרבה רגעים בודדים ועדיין אנשים חושבים שזוגיות, בלי רבנות, עם רבנות, היא ה-"דבר". הלואי שיכולתי להתחלף עם הבחורה המכוערת שמתרוצצת בתור למק'דונלד. אבל כנראה שכבר אבוד לי. וצריך לחשוב, מה עושים עכשיו מכאן והלאה…
בחיאת אתי, את לפני מחזור? מה עניינים איתך? מה הכבדות? מה הביעוס? מה הייאוש? במקום ליהנות ממה שיש לך עכשיו את שוב עסוקה בלראות את הרע, את מה שאין ואת הדשא של השכן. מרקורי או לא מרקורי – יה מנייקית, כל לילה באברקסס, בועז (לפי עדותו) מביט בך משחקת פול, את שותה, מזדיינת עם מי שבא לך, לומדת כי בא לך את מה שבא לך, כותבת למחייתך – בחייאת אתי – יש לך את כל הסיבות להיות סופר-מבסוטה. את יודעת מה – יש לי הרגשה שכשיהיה לך מישהו תמצאי משהו אחר לתלות בו את הרע והחור של נשמתך. יש אנשים כאלה – ואני אומרת את זה במלוא האמפטיה – (יכול להיות שגם אני כזאת, בקטן). היכולת להיות מאושרים היא למרבה החרדה וככל הנראה משהו מולד. כימי. אורגני. ואולי פשוט קשה לך להסתפק. סליחה על הניתוחים בחצי גרוש, אבל קבלי מילים מהלב – ובמקום להיות עסוקה בלחפש חפשי בפנים את השמחה שלך ואת הסיפוק וההסתפקות. כי כמו שכבר נכתב כאן בכמה וריאציות (החביבה עלי היא זו של בועז כהן שיודע להגיד) האושר הוא לא תלוי מצב ואפשר להיות מאוד לא מאושר גם בתוך זוגיות או נישואים. ולהיפך
שלך כמו תמיד
בננה
בננה יקרה. רב הנסתר על הגלוי בחיינו ולא אתחיל לפרט כאן נתונים, הגם שבמאמר אחר שלי התנהל דו שיח דיי מענין בינך לבין בעז כהן על סוגיית האומללות, שדווקא רציתי להתערב בו, אך חזרתי בי. ומכיון שאין עסקינן באולימפיאדת הצרות רק אבהיר ואומר שלא, אין לי שום בעיה אורגנית במוח (במילים אחרות, איני מאניה דיפרסיבית אם לזאת התכוונת). להיפך. אני בן אדם רגיל ביותר עם ראית עולם ריאליסטית, שמקבל את החיים בדרך כלל בצורה משועשעת. שאם לא כך, כבר מזמן הייתי בדיכאון (ובהתאם לחיי, זה לא היה פלא בכלל).
ורק שתדעי שללכת לאברקסס כל לילה, זה לא כזה אושר. הרבה פעמים את באה לשם מתוך בדידות גדולה ויוצאת עם בדידות גדולה עוד יותר.
שלום אתי,
חבל שכתיבתך כל-כך סטריאוטיפית – היכן הניואנסים? מה זה השחור/לבן הזה? אין דרך אמצע?
נכון.
מה שיש לנו – זה לא טוב.
פעם אנשים הסתפקו במה שיש להם, החלומות היו, אך לא 100 לכל בנאדם.
היו עובדות קיימות. נולדת עני – נשארת עני. אתה בן של סנדלר – גם אתה והבן שלך תהיו סנדלרים….
כיום יש לכולנו (כמעט) את כל האפשרויות שבעולם, ובגלל זה אנחנו כל הזמן מתלוננים וחשים תחושת החמצה ופספוס.
ואז, מרוב שאנו מתעסקים בעבר ובעתיד ובפספוסים ובבאסות, אנו מחמיצים את ההווה, שהוא בעצם המימד היחיד הממשי שקיים.
מכירים את הסיפור על הדייג ?? שתפס ברשתו דג זהב, וכמו בכל האגדות האלו – ביקש משאלה אחרי משאלה:
להיות עשיר, למצוא אישה יפה, ארמון וכו' וכו'.
ובעודו שיכור מכל העושר וה"אושר" , נשארה לו המשאלה אחרונה. האיש חושב ואומר – "ועכשיו, הייתי רוצה לשבת לי ברוגע ולדוג דגים…."
ויבין מי שיבין.
תפקחו את העיניים, תסתכלו על הצבעים, תטעמו את הטעמים, תחוו רגשות, תהנו ממה שיש לכם. אתם אנשים בריאים, ויקרו לכם עוד המון דברים טובים !! אתם תראו !!!
אני לא רוצה לחזור על עצמי ועל דברים שכבר כתבתי בתגובה לכתבה באתר, לכן אקצר: את צודקת מאוד. ולהיות קורבן זאת אופציה שאדם בוחר בה. כמו שלהיות זה שרואה תמיד את הצד הבהיר של החיים – אני לפחות משתדל כל הזמן לעשות זאת – זאת אופציה.
אנשים מוצאים אהבה גם בבתי אבות בגיל 80 ואפשר למצוא יופי ותוכן בכל מצב וזמן בחיים. אפשר לפחות להחליט שאופטימיות היא דרך הלבנים שלך
with girls like you no wonder the israelis are heading to the ukraine…
and i'm proud of myself. it's better that guys like that, are no longer with us and not hunging around near me!
you probably meant hanging around, right? you don't want to hang anybody,
anyway, israeli girls are way too aggressive which is a major turnoff, any comments ,bananot
למי שלא הבין
ג'ו המבתק= :- =ההיא שהלכה
יאללה, תארוז מהר בגדים, צריכים להספיק לתפוס את הטיסה לאיי הבתולה, אחרת יחשבו בטעות ששנינו לא אותו אדם.
הבעיה היא, הדי דארלינג וויט' אאוט בריין, שלו יש זין (עד כמה שאפשר לקרוא לקיסם שיניים הזה כך) ולי יש ציצים מושלמים (75C עד לפני שלוש שנים) ואם אין בך אמונה, בית מרקחת עדיין פתוח, אופטלגין, אספירין, רוקאל, ליתיום, רפאפן, קורטיזון, קפטופריל – הכל הולך. לשתות אחד אחד עם חצי כוס מים. לרוויה.
הלו, ההיא שהלכה
אל תעליבי אותו. הפרחח איש חכם מאוד. בשיא הרצינות וללא טיפת ציניות!!
אבל את יודעת מה הבעיה עם אנשים מאוד חכמים?
הבעיה היא שהם צודקים בשמונים אחוז מהמקרים, ואז – בעשרים האחוזים הנותרים של המקרים שבהם הם טועים לחלוטין, הם משוכנעים שהם צודקים גם כן…
פשוט מפני שהסטטיסטיקה הולכת איתם רוב החיים.
ולא, אין לי 10 ניק ניימז. אפילו לא שלושה. ושום קבוצות תמיכה. להיפך. לדעתי מי שינבור באתר "בננות" ימצא יותר שונאים של ג'ו מאשר חסידים.
אבל מה איכפת לי שיחשבו ככה או אחרת. הרי כל העסק הזה הוא סביב פנטזיות וניחושים באפלה. לא?
ג'ו המבתק האחד והיחיד והבלתי משוכפל בעליל
בוא תשמע את הניחוש שלי "מיהו פרחח באמת". לדעתי הוא גרוש פלוס 2-3 בנות (הוא הזכיר בנותיי פעם) והן נמצאות אצל האם שלהן. בגיל 42-45 הוא מחפש להשמע כמו איש למוד סבל ונסיון, שכן השנים שעבר השאירו רושם זה או אחר עליו, ומכיוון שתפקידו הוא מנתח מערכות או תעמולן (מקדם מכירות של אנשים וגופים), פרחח גם בטוח שאין, אבל אין עליו (אני מוכנה להיות רק מתחת).
כן (מופנה לפרחח גם), אתה חכם, בעל אינטואיציות גבוהות ומשדר משהו מן הסנוב האליטיסטי, אולם בתוך תוכך אתה איש שנשאר לבד ומחפש מישהי שתחמם את המיטה שלו בלילות ומתגעגע לבנות. מילים מילים מילים, עליהן אתה מסתמך פרחחון, הם בסך הכל מילים. בבחינת דע את עצמך.
וג'ו המבתק, תנסה להבא לא לבאר לי אנשים, אמנם אני חדשה בבננות, אבל יש לי דיעות משלי ואני מצליחה גם בזמן קצר לגבש דיעה על הכותבים. חוץ מזה, שאתה באמצע הרמת כוסית יין לחיי. בסיבוב בארים הבא שלי, ארים לכבודך סאוטרן קומפורט עם קרח אחד.
ולחיי העם הזה, שכמה רע שהוא כזה.
די, עזבי את הפרחח! עזבי אותו במנוחה ואל תעליבי אותו! גם אם הוא טועה לפעמים, הוא לא ראוי לעלבונות. אוקיי? הבנו אחד את השני?
ואת, הרי את מבקשת שלא אבאר אנשים אחרים, ועושה זאת בעצמך!
בי הייב יו ר סלף, ליידי!!!!!!!!
ואת הבנות שלו באמת תשאירי מחוץ לעסק, אם את רוצה שאי פעם נהיה חברים דונט פליי דירטי
צודק, ג'ו המבתק. אני אפסיק.
נקווה שגם לפרחח יש עיסוקים אחרים בחיים, חוץ מהשתלחות חסרת רסן.
בי גוד.
מייק לאב אנד נוט וור.
בלה-בלה-בלה.
יופי.
שמחתי לקרוא את תגובתך.
תעשי חיים
חיפשתי את "ההשתלחויות חסרות הרסן" של הפרחח. מצאתי את כולן דווקא אצלך. האם את הפרחח, או שמא זו הקנאה שמדברת מגרונך.
התבגרי.
באמת, הרי זה ברור:
ג'ו המבתק הוא הוא הפרחח !!!
לא צריך להיות היצ'קוק בשביל זה…
הפרחח הוא לא ג'ו המבתק. ממש לא. אני יודע מי הוא, והוא לא יודע מי אני, וזה שאנחנו
שנינו מאותה עיר, לא אומר שאני זה ההוא, וההוא זה אני – קפיש?
שלך בהוקרה
ג'ו המבתק
סליחה שאני מתערב, אבל האם 75 קאפ סי זה כמו 36 קאפ סי?
ולמה עד לפני שלוש שנים?
מה קרה, ילדת תינוק בינתיים, והצטמקו לך?
יש לו לאיש לפחות 10 ניקים, הוא משתמש בהם לצרכים שונים כולל לדיונים עצמיים ולתמיכה כללית.
אבל..
אף אחד מהניקים שלו (ויש בהם נשים ואפילו זוג לא אפנתי אחד) אינו ההיא שהלכה.
הדי, זה כל כך אלמנטרי.
לה יש סגנון קבוע, מאד שונה.
סגנון מקומוני בהתפחות, הייתי מכנה את סגנונה.
והיא אשה. (כן כתיבה נשית, לא כתיבה נשית, היא אשה)
זהו הדי.
הבנתי שאינך ראוי לתגובה.
אתה טרחן, בורגני, משעמם עם פאסון ושארם של מורה לטבע בעממי. וכן, במקומון שבו אני כותבת (ואני לא), החיים שלי זה המראה לחייך אתה.
במילים אחרות, המממ, עזוב. לא משנה, כבר אמרתי יותר מדי. תשתדל להתעלם, אתה מלאה אותי וגם ככה החיים עומדים בתור לפניך להביסני.
מדהים, איזו תפיסה..
באיבחה אחת היא איבחנה. מורה לטבע, היתה מאז ומתמיד, שאיפת חיי. מאז ילדותי אני טובל בצ'ארלי בשביל השארם… מחכה רק לך. האחת.
תשמעו, ההיא שהלכה והפרחח
קרבות האגו הללו ממש מעוררים בי עצבות
כמו שני ילדים, בחיי
אתי- כל מילה אמת. קראתי והתמוגגתי. סוף סוף יש מי שמבין אותי לחלוטין!!!
תודה!
ההיא שהלכה או יותר נכון ההוא שהלך מתפתל בתוך המסכה הנשית
והתוצאה בנות פסיה-גדול ומגושם בקיצור לא קניתי
בין השורות בין המילים זה אתה ולא אחר ג'ו המבתק…(ניירות צלופן כמובן)
ואם אתה לא ג'ו המבתק אתה צנצנת
את מעלה לי את הסעיף, את יודעת? תהיי לוחמנית, אלימה, הכל – רק אל תדברי שטויות..
נו, באמת, אני הרי לא עד כדי כך כשרוני כדי לכתוב בשני סגנונות כה שונים ומה הקשר בין כתיבתי הבינונית בעליל ותפיסת עולמי המצומצמת, לבין כתיבתה הנשית-ארסית-שנונה של גברת "ההיא שהלכה"
היא גברת. אני אדון
אתי היי,
אל תקשי את החיים שלך יותר, אנו יודעים שאת בחורה תוססת, מלאת חיים ומרץ וגם בעלת יופי רב !
את מבלה במסיבות הכי שוות בארץ, ויש לך כרטיס "חופשי חודשי" לכל המקומות השווים באמת.
אז אני שואל אותך האם תחליפי את כל חיי הרווקות הללו בגבר אחד לאורך זמן.
בואי ניקח לדוגמא את טל (…), כמו שהוא נראה היום אפילו את לא היית רוצה להתחייב להיות איתו עוד 10 שנים שלא לדבר על עוד 50 או 60 שנים. המצב הזה פשוט לא הגיוני !!!
אני ואת יודעים שבחורה כמוך (שבאה במקור מעיר שנוסדה ב 1882, ומייצרים שם עדיין יין)
יש לה סיכוי רב לתפוס חתן, רק תני לזה את הזמן…
את צריכה רק להחליט שבחתונה נפשך חפצה, ואז תראי שחתן (שווה) ימצא !!!
אם אינך מסכימה או מאמינה קראי את הספר "איך מתחילים איתה ? " ואז תביני מה אנחנו עושים ולמה .
תשמרי על קשר, ואני מרשה לעצמי למסור לך גם ד"ש מאורן
פרידמן אהוב. עד שקלטתי מי אתה. אולי לא תעשה לעצמך פרסומת על חשבון המאמר שלי? וזה לא אתר לילדות בנות 16. ובכן, החיים לא כל כך קלים כמו שנדמה לך ממרום שבתך במרפסת ברחוב האהוב עליי בראשל"צ (לפני 15 שנה), הלא הוא הדגל העברי. ובענין טל. לשמחתי, מה שהיה, היה. והיום, כמה עצוב בשבילו, הוא אפילו לא אופציה. אפילו לא אם הוא יעשה ניתוח פלסטי על כל הפרצוף ויהיה קיאנו ריבס, או פשוט מזה: יתגרש ויחיה בודד וערירי לשארית חייו. (אמן).
פרחח, עיינתי במה שאתה אומר
לעומתך האינטלקטואל שמציע תגובות רציניות, בעלות תוכן
ההיא שהלכה או באה או איך שלא קוראים לה מזיינת את השכל ברמה מקומית
מאלה שיושבות בשינקין וצוחקות על החתיכות שעוברות כי הן יודעות שחוץ מפה ג'ורה
הם ריקות מתוכן.
היא תתייאש בסופו של דבר. בכל אתר ופורום אני קולט אחת כזאת שמנסה לבלוט בכוח
בכתיבה שכאילו מעליבה. טוב. נו. יעבור לה.
תודה
🙂
היי אתי!!!
את מאוד שנונה, כותבת יפה וכנראה שגם אמיתית.
ולמרות שאיני אוביקטיבי, אני מאמין בדברי.
להתראות
כפיר.
כפירוש, האם המקרה שלך הוא המקרה של החבר שפירגן לי ופירגן עד שחברתי התחתנה איתו? מקווה שלא. ותודה על השאר. אתי.
אתי אתי,
איפה שאני גדלתי- שזה חברה דתית
מאמינים ש"כל המתפלל על חבירו נענה תחילה"….( נכון, ו" כל המתפללת על חברתה נענית תחילה"…)
וככה אפשר לשמוע חברות דתיות שלי אומרות, וזו אמירה מאד שכיחה- לפני שהן יוצאות לבליינד דייט: "טוב, אם הוא יתברר שהוא בחור טוב אבל לא בשבילי- אולי אני אכיר אותו לאיזו חברה, אז הדייט הזה בכל מקרה לא יהיה בזבוז זמן")
זה לא אומר שהן לא חשות קנאה כשזה מצליח אצל החברה כשהן עדיין לבד… אבל יש גם סיפוק…..
הן מתכוונות לזה, והן עושות את זה, כל הזמן.
כיוון שאני חיה בין שני העולמות (הדתי והחילוני) אני יודעת שבעולם הלא דתי זה קורה פחות ("אם הוא כזה מוצלח, אז למה את לא רוצה אותו בעצמך?" ובנות מכירות אחת לשנייה הרבה הרבה פחות. )
אולי המניע אגואיסטי— כי הן מאמינות שהסיכוי שהתפילה שלך על עצמך תיענה ככה יותר מהר, (וגם שמי שמצליח לשדך זוג- זוכה בשליש גן עדן, )אבל מה זה משנה. בפועל, האוירה יותר מפרגנת ויש יותר סולידריות נשית.
בתוך תוכינו אנחנו הרי יודעות שזה לא באמת על חשבונינו.
האם נשים יותר קנאיות מגברים?
זה המיתוס שגברים יצרו.
תרבות פטריאכלית שנוצרה מזוית הראיה הגברית, תמיד מתארת את הנשים הנאבקות על ליבו של גבר…(שהוא גיבור המחזה וכו)
אבל זה לא קשור לרשימה הנ"ל של אתי, שהיא כמובן מזוית לגמרי נשית אבל לא קשורה באשה ספציפית או גבר ספציפי אלא בסטטוס…….. ובענייני סטטוס, נדמה לי שגברים, בהיותם יצורים כנראה יותר תחרותיים, מסוגלים להיות קנאים ונקמנים יותר גדולים(בדרכם שלהם- בענייני כבוד, כסף, עמדה, שליטה וכו'. )
תלוי למה מתכוונים ב"קנאה". גברים יותר קנאים לנשותיהם, מכיוון שגברים מתייחסים לנשים כאל חלק מרכוש שהוא שלהם. גברים רוצחים נשים – לפעמים רק בשל חשד לאי-נאמנות מינית כמה נשים רוצחות גברים בגלל אותה סיבה?
גברים מקנאים בגברים אחרים שמרויחים יותר מהם או מזיינים יותר מהם.
נשים מקנאות בנשים אחרות שנראות רזות יותר מהן או ש"השיגו השגים"
כמו להתחתן
לא! נשים לא יותר קנאיות מגברים
בדכ נשים מקנאות בנשים
וגברים מקנאים בגברים כל אחד ואחת מהסיבות שלו
ג'ו המבתק התחיל לדבר עם עצמו
הוא והצד הנשי שלו התחילו להתכתב…
מה שכן יש להם אינטרסים משותפים וזה חשוב
הם מגבים אחד את השני…אבל דווקא מתאימים…איכס
צאי מזה כבר, אוף.
ההיא זה לא ההוא וההם זה אולי ההן, זה מתחזה להוא וההוא זה ההיא.
למי אכפת?
די כבר.
שקט.
תני לשמוע אנשים כותבים.
נודניקית.
צודקת ליאת. צודקת מאוד. הדי, התרכזי בעיקר ולא בטפל, זה יתרום יותר
לתרבות הדיון כאן. מה זה משנה מי הוא מי? אני למשל לא יודעת מי את
ואת לא מזדהה בשמך המלא, ומבחינתי יכול להיות שאת והפרחח ושדון ונעמי ושמעון סגל היהודי זה אותו בנאדם.
אז מה. למי איכפת
נכון יעל באמת זה לא משנה והעיסוק הזה במי כותב יותר מתאים לצאטים של ילדים . זה לא אתר להכרויות, נכון? או שפספסתי משהו ?
אולי מישהו מוכן להסביר לי למה תמיד כששולחים תגובה אז נזרקים החוצה ? ולוקח המון זמן לחזור?
תודה מראש.
אולי, לשם שינוי, תכתבי פעם משהו לעניין, הדי
במקום לריב עם כל העולם על נושאים שוליים כמו הניק שאנשים בוחרים..
בנות
כדאי לזכור שאת האמת הסמויה קשה לראות, ולכן, בדיוק כשנראה לכן כי כל הגברים הטובים תפוסים, בחצי השני של התודעה נמצאים כל הגברים שבטוחים שכל הבנות הטובות תפוסות. אז איך בדיוק המתמטיקה הזו מסתדרת?
אולי כדאי כדאי לי לשמור מידע זה רק לעצמי (מי יודע מה העתיד צופן לי) אבל כל-כך הרבה חברים טובים שלי – מה שנקרא "ידידים" הם בחורים כ"כ חמים ואוהבים, צעירים ברוחם מרעננים באמינותם ונראים מעולה, שכל העסק הזה של להתחיל עם בחורות פשוט מוחצן מידי עבורם, (וזה לא הופך אותם ישר לחנונים) והם רק מחכים שבחורה טובה וישרה, שתהיה גם חברה קרובה תפלוש לחייהם. וגם תשאר שם.
בלי אימרות נדושות של חתונה, לא חתונה, צריך רבנות, לא צריך, רק פשטות. ומה לעשות שדווקא הם לא צועקים את זה בשום מקום, כי הם מאמינים בסולידיות שקטה, באינטימיות.
תאמינו או לא, אבל לפעמים כדאי להסתכל סביבנו דרך הלב, ולזכות באנשים שאי אפשר לדעת כמה טוב יכול להיות עד שפוגשים בהם.
זהו
תביטו סביבכם עם רגש, ולא דרך המחשבה – "איך אמלא הכי טוב את הציפיות החברתיות המושרשות בי כ"כ שאיבדתי את הגבול בין מה שאני, ומה ששאמרו לי שכדאי לי להיות"
חלק מהמרמור המופגן בעקבות 30+ ורווקה, מאשר בעצם את המחוייבות החברתית, הרי איך אני יכולה להיות רווקה ומאושרת? זה לא מקובל, חס וחלילה! יותר מקובל לרחם על עצמך. יותר פוליטקלי קורקט.
יאללה יאללה. אתי, מה את חושבת, שאת בחיר חייך תפגשי בדמות עוד אחד מהאלנביים הצבועים שמגיעים לאברקסס? לא הבנת מזמן שזה לא שם? ושאהבה זה לא משפט מחץ שיטחי שזורקים בחלל האויר דרך המוזיקה והעשן.
אז בואי ותגידי מה מיוחד בך ולא מה יש בך שדומה לכל השאר. כי כאלה יש מלאן.
נו.
מכיוון שהקייץ היו לי (בינתיים…) רק 5 חתונות, ואפילו אחת של החברה הטובה, אני חייבת להודות – נהניתי!
באתי עם שמלה סקסית מדהימה, איפור, פן, בושם וכל מה שצריך.
ישבתי עם כל החברים הלפלפים שהיו חייבים לזוז ב 22:00 כדי לשחרר את הבייבי-סיטר (או משהו), אכלתי, שתיתי, רקדתי, פלירטטתי עם הבן דוד החתיך של החתן, ואפילו הסכמתי לתת לאבא של החתן להזיל עלי ריר בסלואו השני.
אחר כך הלכתי הביתה, נשכבתי במיטה באלכסון, ונהנייתי להזכר במבטי הקנאה של כל הבטטות הנשואות, עם הבעל והכרס, התינוק הצורח, החצ'קונים על המצח… (צריך להוסיף?!).
נראה לי שאתחיל לקנא רק כשלא אוכל להמשיך ולפתות עלמים צעירים בשיא אונם, מרצם ומראם.
יש חיים גם אחרי גיל 30, וזה אפילו נחמד!
לחיי המסיבות שבדרך!
אוי בועז ונתי ושאר בנים יקרים – הטרם הבנתם את האמת הצפונה בנפשותינו? אנחנו רוצות את החתונה, לא בהכרח את הנישואין.
רובנו, אכן נהנות לישון באלכסון ולנהל דיונים בנוסך מה אתה רוצה לעשות מושמוש מה שאת רוצה לעשות קושקוש – אבל – וזה ביג אבל – אנחנו מוכנות לנהל דיונים ארוכים יותר מצ'ט השירה המתהווה כאן, על שמלות כלה, תסרוקות – וכמו שאתי מתארת – השיר שלפני, השיר שאחרי, האוכל (בהגשה או במזנון), ויש לנו אף דעות נחרצות באשר לעונה המועדפת לנישואין, ובקיאות רבה בנוסחי ספרד ואשכנז גם יחד לטיעוני הבעד גן ונגד אולם, או להפך.
אין לי בעיה ללכת לחתונות של אחרות/ אחרים ולשלם הרבה כסף בשביל אוכל רע וקוקטיילים מהולים (ב-ה', לא ב-ע'), הבעיה מתחילה עם הקהל:
צ'מעו סיפור –
החברות שלי הן לא מהזן של פגשתי-אותו-אתמול-מחר מתחנים. החברות (והחברים) שלי, הם ברובם חבורה של בורגנים ממוצעי שאיפות, שמנהלים מערכות זוגיות בנות חמש שנים בממוצע (שחלקן נמשכות מהתיכון ועד שלהי העשרים שלנו), ומשמנים מערכות לקראת נישואין כדת משה וישראל וקייטרינגיו לנצח נצחים (זת'ומרת אלה בהם שטרם התחתנו והחלו מלהגים בדבר הבית/משכנתא/טיפולי פוריות).
ולפגוש את חבורת הזקנים הללו בכל ארוע, הפך למטרד המעמיד בצל את כל החיוכים המעושים וברכות ה"בקרוב אצלך" המאוסות. הטקטיקות של אתי, ושל כמה מן המגיבות, שימושיות להפליא אם הבתדודה שלי היתה מתחתנת, ואם לא הייתי צריכה להיות ה"דזיגנייטד דרייבר" של עצמי (כלומר בעברית, לא לשתות, או מקסימום להסתפק בכוס יין פטישים כשר).
כשמדובר באנשים שטווח ההיכרות שלי עמם כבר חצה את קו העשור, ושהולכים לנהל איתי שיחות השוואה בנוסח – תראי כמה אנחנו מוצלחים ואיזה לוזרית את, ואחר כך גם לרכל עלי ב"מסיבות" הפרעס שלהם על כוס קולה בכפר-סבא (לא בהכרח), יש לנקוט בגישה קצת יותר אגרסיבית.
כש-ק' (פרטים מלאים שמורים במערכת) התקשרה לומר לי שהיא מתחתנת, ומיינד יו, לא דיברתי איתה כבר שנתיים – בדיוק מאז החתונה האחרונה ב"חבר'ה", החל מוחי הקודח לעבוד שעות נוספות – איך אני מגיעה לחתונה ודופקת להם שואו אוף א לייף טיים, או לחלופין מוצאת תירוץ מסעיר מספיק בשביל לתחמק מחתונה של "חברי נעורים".
אז זהו, נשארתי עם שתי אופציות:
1. לבוא עם מישהי על תקן של הדייט הלסבי שלי – ואני יודעת שהקהל שם יהיה מוכן להאמין להכל עלי.
2. להסביר שצר לי, אך נשלחתי מטעם האוניברסיטה להרצות בכנס בניו-יורק בפני מנהלי חברות דוטקום (זה עושה המון רושם על בורגנים – תאמינו לי), ולקוות כי לא אתגלה יומיים אחר-כך בעודי משוטטת בחוצות המושבה, אנג הב מיי בלוף קולד אוף, אבוי לבושה.
רגע, בואו נבהיר משהו –
1. אני לא לסבית
2. אין שום סיכוי שאוזמן להרצות בניו-יורק בחמש שנים הקרובות
3. החברה היחידה שלי שהייתי יכולה לסמוך עליה לצעד שערורייתי כמו אופציה א', נמצאת ב… נו טוב, בניו-יורק…
בקיצור, מישהי מתנדבת??
אם מישהו מוכן לעשות צ'ריטי ולתפקד על תקן הדייט השוסי לי (לאותו ערב בלבד!! אני לא מחפשת שידוכים)
הוא מוזמן.
אתי היקרה.
המונוגמיה נוצרה בתקופה בה אנשים מתו בגיל 40-35 .(עד שהמוות יפריד בינינו-טווח של 10 שנים בממוצע )
באותו הקשר נוצר גם מתוס אהבת הנצח , כלומר: נישואין.
אלפי מחקרים (שלא לדבר על עדויות חיות) מוכיחים שהנהנים העיקריים מנישואין הם גברים ולא נשים.
אותנו הנשים חינכו מגיל 0 לחשוק בבעל, בדיוק מאותה הסיבה שחינכו אותנו להיות ציתניות, נעימות, עדינות, רכות, וטיפוליות, עינין של יחסי כוח ותו לא.
באשר לתשוקה למשהו היולי, נשגב, מיסטי , גדול מהחיים. זו נראית לי תשוקה שבלעדיה לא שווה לחיות. לא היתי מצמידה אותה בשום הקשר ל"גן אורנים" .
אם את שואלת אותי (וכנראה שאת לא)
התשובה היא ברורה ורשומה על הקיר (של הבר השכונתי). את יוצאת עם אלה שברור שלא ירצו להתחתן איתך, ומסרבת לאלה שישמחו להיות לצידך.
כרוניקה של מוות ידוע מראש
איזו אישה אומללה את….
חברה שלך, מי שחלקה איתך הכל מתחתנת, ואת מנס הלהבריז? תבריזי, עם חברות כאלה….
פתטי.
שקראתי מעודי.
אין כמו לפרגן לחברה טובה.
ואם את לא יכולה, תעבדי על זה.
בגיל 30 זה דבר שרצוי לדעת כבר
כי הסקס איתך לא כזה טוב
http://hafuzil.jimdo.com/
סקס