למה לא רק אחד?

מונוגמית מיסודי

בכל פעם שאני מתאהבת, אני מיד מחפשת איך לנהל מערכות יחסים אחרות במקביל. מיוליוס קיסר למדתי את התמרון האסטרטגי העתיק: “הפרד ומשול”. כך אני מפרידה ומחלקת את רגשותיי באופן קר ומחושב ומפזרת אותם במוקדי בעירה שונים על מנת שאשיג שליטה מוחלטת על המערכה העקובה מדם, דמעות וזרע שקרויה אהבה. לזכותי יאמר, או שמא לחובתי, שאני לא מוכנה לעשות זאת בסתר או מאחורי גבו של אף אחד, אלא רק בגלוי ולאור היום.
מה זה אומר עלי? לדעתי: א. זה אומר ששטח הפנים של האגו שלי הוא בגודל של מדבר מואהבי ועוד חצי האי סיני. ב. שעם חרדת הנטישה שלי אפשר להאכיל את כל הרעבים באפריקה.

בתיאוריה אני מונוגמית, הכי מונוגמית שאפשר. כשאני מתאהבת, ואלוהים עדי שזה קורה לי הרבה, יש לי נטייה לרצות להתמסר באופן טוטאלי. אני מוכנה להפסיק לעבוד ולזנוח את כל חברי מילדות בדיוק באותה השנייה שבה מכה בי הרגש. אין לי שום בעיה לחתום לאלתר על מסמכי ויתור שיובילו מיידית למסירת כל השטחים הכבושים ושטחים אחרים שבחזקתי.
ובכלל, באופן כללי, תשוקתי הבסיסית היא להתחייב שלא לראות את העולם ממטר, חוץ מאשר את מושא אהבתי הנשגב והשווה, שלו אני משתוקקת להקדיש את כל משאביי, כשרונותיי, מרצי וזמני הפנוי, עד שהמוות יפריד בינינו.
מאחר שהתנהלות שכזאת היא לכל הדעות מקרה קלאסי של התנהגות תחת השפעה של אי שפיות זמנית בעליל, כבר מגיל צעיר ידעתי שעלי למנות מבעוד מועד את הארמייה הרציונאלית שלי על כל יחידות הציניות המיוחדות שבה, ועל המחלקות הסקפטיות והסרקסטיות המבצעיות שלה, על מנת שיסופק גיבוי אחראי ושפוי אשר ימנע בעתיד את המחדלים והשואות שהאמוציות שלי עשויות לזרוע.

הסיבה לצורך העז שלי בכינון שלטון דיקטטורי על האספסוף הרגשי המתלהם שבתוכי היא ההכרה המאוד מוקדמת שלי בנתוני המציאות. ראשית: שלא כמו באגדות או בספרוני הרומן הרומנטי בהוצאת “שלגי” ודומיהם, עדיין לא נולד הגבר שיכול לשאת על כתפיו הרחבות, השזופות והחסונות את העומס של להוות תחליף אולטימטיבי לכל ההיצע, הריגוש והחידוש שיש לעולם להגיש לי, אלא אם כן חיל המודיעין שברשותי התרשל במשימות ההתרעה והדיווח שלו למטה המפקדה הראשי. שנית: מה אני דבילית? שאני אשים את כל הביצים שלי בסל אחד, מה פתאום? ומה אני אעשה אם הן ישברו לי כולן, חס וחלילה? אני אלך לפתוח עץ מיוסר ומעורר רחמים בפורום של ‘בננות’? מצטערת מאוד, אני יש לי גאווה!
והגאווה הזאת היא עזר כנגדי במקרים רבים בחיים ואולם לפעמים, אבל רק לפעמים, בא לי ללכת לאיזה וטרינר שייתן לי חיסון נגד הגאווה הזאת, נגד האגו המוגדל הזה ונגד חרדת הנטישה המתישה הזאת אשר הופכים אותי אומנם לבן אדם ידידותי שמתמסר בקלות לכל הכיוונים ולו רק בעבור חיבוק, חיוך, או מילה טובה, אלא שאותה התמסרות היא מין אחיזת עיניים בעירבון מוגבל בהחלט.

באהבה כמו במלחמה – הכל עניין של אסטרטגיה

יש לי קו אדום של רגש וחשיפה אישיים שממנו ופנימה השערים נעולים הרמטית ושמה אני שוחה רק עם עצמי בלבד. לשחות לבד יכולה להיות חוויה מענגת, רק שלעיתים קרובות מדי אני נתקלת במערבולות של הבדידות שכפיתי על עצמי ושם כבר כישורי השחייה שלי לא עומדים לצדי ואני טובעת וטובעת. ואולי זהו מין תהליך שכזה, ממש כמו ביחסים המעורערים של נציב המים עם מפלס הכינרת. בכל פעם שאני מתאהבת מחדש והבצורת של חצי האי סיני ומדבר מואהבי מבצבצת מתוכי, ועולה על פני השטח, יורד המפלס של היובש והפחד שלי מחשיפה בעוד סנטימטר וכך אני יכולה להכריז על קו אדום חדש ומרוחק יותר, שמרחיב את תחומי הגישה והחדירה עבור אהובי התורן אשר מעוניין לשחות במקומות הרטובים של נשמתי. עובדה מעודדת זאת גורמת לי לפנטז באופטימיות על עצמי, סוף סוף פתוחה וחסרת מחסומים רגשיים, בגיל מאה ועשרים, מתגלגלת יד ביד עם בחיר ליבי החדש על כסאות הגלגלים שלנו והקטטר המשותף לעבר השקיעה שבאופק.

ייתכן מאוד שטכניקת הגידור של קו גבול מסביב ללבי ביחד עם הצבת שלטי מתכת צהובים בראש חודי התיל עם הכיתוב: “היזהר אהובי, מוקשים לפניך!” וגם: “אני אוהבת אותך, אבל אני שוכבת עם אחרים”, הנם בחזקת שכלול שיטותיהן הקדומות של הנסיכות מן האגדות, אשר היו שולחות את מחזריהן להרוג דרקון או שניים, או להלחם בשדים משורייני קשקשים, בטרם שהן תסכמנה לקבל אותם כבחירי ליבן המיועדים אשר איתם הן יחיו באושר ובעושר עד קץ הימים.

ותמיד גם קיימת האפשרות שכל האבק הפסיכולוגי שפיזרתי בדברי שלמעלה, נובע מראייה סובייקטיבית צרה, חסרת כל ביסוס מדעי ושבעצם ניתן לספק להתנהגות הפוליגמית שלי הסבר ביולוגי פשוט: מתוך הגיון ותכנות מוקדם לגידול וטיפוח צאצאי העתידיים, יש לי נטייה להיות בררנית על פי קודים מובנים של קינון משותף והתמסרות לבן זוג אחד, יחיד ומיוחד. ואולם אז, בעורמה ביולוגית טיפוסית, אני משלבת את השימוש בטקטיקה אבולוציונית אחרת, אשר עיקר תיחכומה מתאפיין בקיום מפגשים מיניים מחוץ ל”בית”. הביולוגים מכנים זאת: “אסטרטגיה של זיווגים מעורבים” או: “הזדווגות חוץ זוגית”. כך יוצא שגם אני, ממש כמו ארבעים אחוז מתוך שלל מיני הציפורים שמגדלים צאצאים בזוגיות מונוגמית, לא בוחלת באמצעים על מנת לשרת את המטרה הנעלה מכל: להרחיב את מגוון ההזדמנויות ולשפר את הסיכויים ליצור שילובים גנטיים אשר ישביחו את הגזע כולו. ואני בכלל חשבתי שאני לא מעוניינת בצאצאים נוספים. אז אולי מישהו יודע איך מסירים את התוכנות האבולוציוניות עתיקות היומין הללו בשביל שיהיה אפשר כבר לאהוב שלא לשם מניע ביולוגי נסתר אלא לשם אהבת אדם טהורה?

על הכותבת אלה דגן

ילידת 1968, אם חד-הורית. ציירת של קירות, סופרת של מגירות, זמרת של אמבטיות, פאבים ורכבות תחתיות. חולמת להאכיל את כל הרעבים בעולם השלישי ומקווה להישאר מלאת אהבה, סקרנות ותשוקה, עד לנשימת האוויר האחרונה.

תגובות

  1. zot sheomeret

    Ella, the modern man has gotten so far from biology that you cannot blame it on biology, I think. Also biology has many forms of relationships between the sexes, polygamy as well as monogamy so go figure which one you came from.
    Frankly Ella I think that like many young people in our post modern generation that preaches people to be individuals and different the one another, it is getting harder and harder for us to find similarities between each other and we are starting to find it harder and harder to connect and build a meaningful relationship with friends and lovers. Also we are constantly pushed not to louse our individuality and pushed to succeed and not fail. Love involves some changes, something you louse and some things you gain. And from my experience it is very hard to let go of the fear and give your heart, knowing it may get broken. Maybe you should talk to someone about this it might help you with this feeling of desert inside.

  2. just try it , and I don’t think it’s easy… don’t get me wrong… but just try it and then the loneliness will melt… and you would be able to be badly hurt, but also you’ll give it a real chance… maybe it’s just about time….
    I give you big hug… don’t be scared…

  3. ערס פואטי

    עד מאה ועשרים, אלה…

  4. נסטסיה פיליפובנה

    את ודאי יודעת,אלה, שככל ששטח הפנים היחסי של משהו יותר גדול, כך נפחו יותר קטן. זה לא מתיישב עם הרוח הכללית של הפיסקה הראשונה…
    שירלי, מה יהיה?

    • משונה, אני דווקא יודעת שאין שום קשר בין גודל שטח הפנים לגודל הנפח, בכל אופן לא ביחסיות שאת מציינת.

      נפח ושטח פנים נמדדים ביחידות מידה שונות (סמ”ק וסמ”ר) ולהגיד שככל ששטח הפנים גדל, כך הנפח קטן, זה כמו לומר שככל שתנין הוא ירוק יותר כך הוא גם פחות ארוך.

      לפי מה שאני מבינה בהשכלתי הבלתי אקדמאית, ככל שעצם או איבר הוא סבוך יותר ובעל חלקיקים רבים יותר שניתן למדוד את שטחם בנפרד והם אלו שמרכיבים את שלמותו, כך גם גדל שטח הפנים שלו
      לדוגמא: שטח הפנים של אגרוף קפוץ יהיה קטן יותר משל יד פרושת אצבעות. הנפח ישאר לעומת זאת, זהה.

      עד כאן גיאומטריה, מטאפורות ותלונות על עריכה רשלנית

      • אוייש, איזה ויכוחים אקדמיים מסובכים.
        בקצרה, אף אחת משתיכן לא ניסחה את
        הכלל בצורה מוצלחת ומדוייקת.
        זה הולך ככה: ככל שעצם הוא גדול יותר
        היחס שטח פנים/נפח הינו קטן יותר.
        כלומר, באופן יחסי לנפח שלהם, לפיל יש פחות
        שטח פנים מאשר לעכבר.

        איך זה קשור למאמר? לאלוהים פתרונים!

  5. מש-תמ-צמת

    לא מונוגמיות ולא פוליגמיות, הבעיה שלך (את שיתפת אותנו, כן?) היא עודף שכלתנות. את המוח הקודח כדאי להרגיע ברטיות קרות, את הפסיכולוג להחליף באדיבות ואת הקול הפנימי שלך (האמיתי, לא זה עם הפארשים שלמדת לדקלם אוטומטית מה הוא אומר) להוציא ולאוורר.

    ולעניין הזדווגות חוץ זוגית, גם דארווין וגם יונג יסכימו שהיא תקפה בעיקר לגבי הזכרים שבטבע, וגם להם לא נוח עם זה כל הזמן.

    ועוד לעניין הפסקה הראשונה: לא כל מה שקרוי אהבה הוא הדבר הזה. מי יראני אהבה ללא חארטות פסאודו פסיכולוגיות. מי יראני מאהב שאין לו תיק בלשכת בריאות הנפש. מי יתנני פסיכית, טמבלית וחסרת בינה שלא יודעת לומר: אתה רוצה לדבר על זה? מרוב שרציתם לפשט, סיבכתם עוד יותר. אבל זה כבר לא קשור למה שכתבת.

    • פעיל תנזים מהר גריזים

      ואיך אומרים בגולני “אין שכל אין דאגות”?
      פחות לחשוב, יותר לזרום
      יש לי כאב ראש
      ממחשבות יתר

      • מסכימה…קצת פחות להתעמק ולחשוב ולנתח. למרות שקשה לנו שלא לעשות את זה. זה טבוע עמוק…

        • “ילדה קטנה לא צריכה לחשוב כל כך הרבה”
          אמרה לי רותי הגננת ושלחה אותי לנקות עם מטלית רטובה את השולחנות בגן הילדים, משאריות פירורי ארוחת העשר.

          “הצרה איתך היא שתמיד את מסתבכת בחשיבה מוגזמת עבור מישהי בגילך”
          אמר לי חיים המורה לתנ”ך, כששאלתי אותו שאלה אשר התשובה עבורה כפי הנראה לא נלעסה בהרחבה במסגרת תוכנית הלימודים של משרד החינוך בסמינר למורים/ות במכללת “אורנים”.

          “בנים לא אוהבים בנות שתוקעות כל הזמן את ראשיהן בתוך ספרים ושיש להן מה להגיד, לשאול ולהשיב בקשר לכל עניין”
          הזהירה אותי אמי בתקופת פרעות גיל ההתבגרות.

          האם ייתכן שאלו היו נקודות הציון ההיסטוריות אשר בהן הלך והתפספס לו התואר הראשון בפיזיקה גרעינית ביחד עם הסטייה מהדרך לרכישתו של ידע מעמיק ומקיף במתמטיקה ובגיאומטריה, אותו ידע יקר ערך אשר מנחיל את היכולת להבחין בין המונח נפח למונח שטח פנים? ייתכן מאוד שכן וייתכן שכלל וכלל לא.

          “למה לך לחשוב כל כך הרבה?
          לא חבל?
          בחורה יפה כמוך….?”
          שח לי שמעון בערב שישי אחד על הבאר בפאב המקומי כשהוא מניף בהיסט יד את בלוריתו המשומנת מבין עיניו, תוך שהוא ממהר להציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה: לילה בלתי נשכח בחברתו אשר יגרום לגופי לחוש עונג בעוצמות שיסירו ממני באחת כל כוח או רצון להמשיך סתם כך לחשוב מחשבות חסרות תכלית.

          “ignorance is blessed”
          אמר סייפר (הוא ג’ו פנטוליאנו) לקיאנו ריבס (הוא ניאו) בסרט ‘המטריקס’ והעדיף לשוב לחיות בחוסר המודעות המבורך שסיפקה לו האשלייה הדיגיטלית אשר תוכנתה על ידי המכונות הדורסניות למען יוכלו לשלוט לנצח בתודעתם ובגופם של כלל המין האנושי.

          “כי ברוב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסף מכאוב”
          כתב שלמה המלך במסמך שנראה כמו מכתב התאבדות וכמניפסט של ייאוש וויתור על הרצון לחיות בשל ההבלות והזמניות של הקיום האנושי.

          “החיים רק צל עובר… סיפור בדים הוא, סיפרו אוויל מלא שאון וזעם ופשר אין.”
          טען שייקספיר ב’מקבת’ שלו.

          לכאורה ניתן בקלות להסיק מכל אלו שאולי באמת עדיף להשתיק את המוח מהמהומו הטורדני ולהתנהל בשלווה בניצוחו של הטייס האוטומטי מבלי לנסות לנתח ומבלי לטרוח להבין.
          אולם אז מנגד, בא ועומד לו איתן משפטו המפורסם של דקארט שהיה מתמטיקאי דגול ונחשב לאבי הגיאומטריה האנאליטית ואומר: *”קוגיטו ארגו סום”* (אני חושב משמע אני קיים).

          אז נכון, אני מודה שלא פעם השתעשעתי ברעיון לעבור ניתוח לובוטומי, לתקוע לעצמי מזרק מלא בהרואין היישר לווריד, או סתם כך למות כבר בשביל לגאול את עצמי סופית מהעול המעיק של מטחנות חשיבת היתר המעיקה, אלא שבשלב הזה אני תמיד נזכרת באימ-אמא של כל ברירות המחדל- *המוות* ובעובדה שממילא הכל פשוט נעלם דום בשנייה מסויימת אחת בלא שיהיה לי על כך שמץ של שליטה או שום אפשרות בחירה. כך שאם אני כבר כאן לעוד רגע, שניים, או מיליון כשלרשותי עומדות אי אלו זכויות בחירה מוגבלות בהחלט, סביר להניח שעדיף לי להתקיים תוך ניצול מירבי של כושר החשיבה ויכולת הניתוח שלי.
          ההימור נראה לי כדאי למרות כל הסבל והכאב שכרוכים בדבר ולו רק בשל הצ’אנס הקלוש שתורת הייחסות מיישמת את עצמה בצורת המשוואה:
          אני חושב יותר, משמע אני קיים יותר
          או:
          אני חושב יותר, משמע הקיום שלי חשוב יותר ובעל משמעות רבה יותר.
          אופס, עוד פעם האגו הזה שקופץ ומרים את ראשו.
          ניחא, כנראה שהוא באמת מקבל תלוש משכורת ותמלוגים היישר מהמטה הראשי של האבולוציה הקולקטיבית.

          בכל אופן נראה לי שלא רטיות קרות ואף לא המזגן השקט של “תדיראן” הם אלו שיצננו את מוחי הקודח ומנסיוני הדל שיחות עם ה’שרינק’ משולות להוספת בנזין למדורה ולאו דווקא עוזרות בכיבוי הבעירה.

          ועוד דבר קטנטן: בגידה היא מעשה של מרמה והפרת אמון. במאמר שלי לא דובר על בגידה (כפי שציין הפרחח הרהוט) אלא על פוליגמיה מדווחת שנעשית בגלוי.
          הפרת אמונים ביחסי אנוש, העדפת השקר על פני האמת וגיבוי פנימי תוך שימוש בהדחקה ובטכניקת הדיסוננס הקוגניטיבי, הנם נושאים לדיון רחב ומעניין בפני עצמו.
          ואולם לא בהכרח תמיד מתקיימת הזיקה בין התנהגות פוליגמית לבין השפיטה החברתית, המוסרית שלה כניאוף וכבגידה.

          • מש-תמ-צמת

            אוי, כשל מונחי. את מבלבלת בין חשיבה עצמאית ויצירתית לבין חשיבת סרק.
            חשיבה עצמאית היא דבר מבורך. היא לא אמורה להוביל את טחנות הרוח בראש שלך ולסחרר לך את תאי המוח עד שאין לך מושג יותר מה את חושבת ומה את רוצה ואת מי את אוהבת.
            צרות אופקים היא דבר שלילי, אבל את מבלבלת בינה לבין פשטות. פשטות היא הדבר הזה שגורם לך ליהנות מרגע אחד בלי לנתח אותו, או לשבת על שפת הים (או לעשות סקס) בלי להתעסק בפרויד. “חכם” זה לא אומר “מסובך”.
            את רוצה לחשוב, לומר, לנתח, אבל מזמן שכחת איך מפסיקים, ולכן את מגיעה עם זה לתחום הסבל, אחרת לא היית כותבת מה שכתבת. תני לניטשה את אשר לניטשה, גם ככה כולם פה, באתר העוין הזה, פילוסופים בעיני עצמם (כולל אנוכי).
            אה, ואפרופו המילה האחרונה – דקארט התכוון לומר “אני קיים כיצור חושב”, ככה אמרו לי פעם בגילמן. הממ. אני רוצה להיות קיימת ככל מיני יצורים אחרים, תודה.

            • אני דווקא חשיבה בוהה וסתמית ללא נושא וללא “חשיבה עצמאית”, דווקא חשיבה כזו מביאה לי תחושה של אושר וסיפוק.

              דיקארט מעולם לא אמר או התכוון לומר “אני קיים כיצור חושב.

              דקארט אמר משהו כזה בערך:
              קוגיטו (אני חושב)
              סום (אני קיים

              ארגו זו תוספת בעייתי עם כשל לוגי קשה מאד

              • אז אולי היית בגילמן, אבל זה לא מה שלימדואותך שם!

                דיקארט בכל אופן ניסה לבסס את העולם החיצוני על העובדה הסלף אווידנטית שיש משהו חושב

                אם יש משהו חושב
                יש משהו קיים
                זו הקפיצה הראשונה שלו

                מכאן באמצעות אלוהים מיוחד כמשיק למעגל שלו הוא בנה תילי תלים שהבעייתי ביניהם הוא התל של בלוטת האצטרובל. שם, דיקארט טען מתקיים החיבור בין הגוף לנפש שדקארט הדואליסטי לא ידע להסביר איך חיבור כזה יכול להתקיים.

                אבל עד כאן דקארט, שמחשבות רציניות שכאלה טורדות אותי ומונעות ממני להינות הנאה גמורה מהאפשרות של בהייה ריקה ללא נושא נשוא ומושא
                בהייה שהיא סתלבט
                בהייה שמביאה אותך להיות מלא ושמח.

                • מש-תמ-צמת

                  אמר או לא אמר, הפרופסור דסקל (פרופסור, לא סתם פרופסור כבוד) אמר שדקדוקית, זה מה שהמשפט הזה אומר. ברור שאצלך במוח זה יותר טרי, אז נעזוב את זה, ברשותך, ובמיוחד את נושא הבלוטות, שריד למחשבת הקדמונים.
                  בעניין בהייה ומחשבה, בהייה שמרוקנת את המוח היא דבר מבורך. לזה הרי חותרים להגיע במדיטציה. גם בהייה בסיטקום טוב משיגה תוצאות חלקיות. בהייה בקיר לבן היא בכלל פיצוץ. צריך רק להבדיל בין בהייה מרוקנת לבין גלגול בלתי פוסק של גלגלי המוח, שרק מעייף עוד יותר.

  6. אלה, ממש אהבתי. את בחורה עם ביצים, לקום ככה ולהגיד את האמת של רבות מאיתנו: אנחנו בוגדות ואנחנו לא מרוצות מזה. בגידה היא כמובן בתנאי שהתחייבנו למישהו- ולא זכור לי שעשינו את זה (אולי לא תיקנו את הטעות שהם חשבו שאנו שלהם, אבל גם זו סוג של השקטת מצפון). עדין, גם אם קשה לי להודות הפוליגמיות נושאת מחיר משלה. הינה עבר עלי שבוע שבו שכבתי עם שלושה אקסים שלי במקביל, הרגשתי שרמוטה אמיתית, ולא הבנתי איך אני מסוגלת להתמודד עם זה. הרגשתי שמשהו כאן לא בסדר ועדין הרגיש כ”כ טוב. אולי זה החינוך הדי- ליברלי שקבלתי בבית, אולי אני לא מדברת עם חברות שלי לעיתים מספיק קרובות, אבל עובדה שהתפתח אצלי רעיון מוטרף שאני יכולה לשמור לעצמי את הטוב מכל אחד, למלא אצלי כל חלל וכל ערב, והם לא חייבים לדעת זה מזה ושוב- יש גם את הריגושים הגבריים שמזמן הפאב הלא-שכונתי, או סתם יציאה מהבית לרחוב בשיער גולש.ומשהו בכל זאת הסתבך, למרות שגברים לא היו מהססים להתחלף איתי מיד. התחילו תופעות של בילבול קל בשמות, תשישות קלה מחלוקת אנרגיה בלתי-מוגבלת וכמובן- המצפון שסימן לי את המוקשים שבשיחות הליליות עם כל אחד מהם.
    אז מה זה אומר, שאני לא בנוייה לקשר מונוגמי ארוך טווח?

  7. זוארץ

    אבל רק בשכלו.

    הטבע האנושי (ביטוי פרדוקסלי…) דוחף אותנו לכיוון חיים פוליגמיים – מה לעשות, זיון בטבע מטרתו היא הפרייה ורבייה לטובת הדורות הבאים… המוח האנושי המציא כל מיני צורות חשיבה שנקראות “רגשות”, וחלקן נחשבות ל”אהבה”.
    במסגרת החשיבה הזו, גם עלה נושא המונוגמיות שעלה לכותרות ותפס מקום של כבוד בעולם בני-האדם.
    (הגישה של פרויד ויונג ביחס להזדווגות החוץ-זוגית נובעת מנקודת התייחסות שוביניסטית, לא מדעית… אחרי הכל, הם עסקו בתורת נפש האדם, לא בזואולוגיה…)

    בטבע, שני המינים עסוקים בהזדווגות פוליגמית. נכון שבדרך-כלל רק זכר אחד מזדווג עם נקבות רבות, אבל זה נובע משליטתו ועליונותו על-פני הזכרים האחרים בקבוצה (כמעט כמו בסרטי הקולג’ האמריקאים, בהם קפטן קבוצת הפוטבול הוא החבר של המעודדת הראשית… וגם של כל אחת אחרת שנראית טוב ומתה להכנס איתו למיטה…). החזקים שורדים, והחזקות

    יש כל מיני יציאות של מערכות יחסים מונוגמיות בקרב בעלי החיים, בעיקר עופות (יונים, חסידות), אבל גם בקרב יונקים מפותחים (זאבים).

    דווקא בקרב קרובינו קופי האדם, לא נהוגה מונוגמיה, ואם הם נחשבים לשאר-בשרינו הקרוב ביותר…

    אנחנו חיים עקום ועומדים “זקוף”, שזה גם למעשה עקום…

    • מש-תמ-צמת

      … ואילו במקרים רבים, לדוגמה הפתן רחב הקשקשים המצוי בעיקר בדיונות מדבריות אלא אם נכחד, יש שתי נקבות ושלושה זכרים בכל משפחה. לעומת זאת, השליו האיסלנדי המקפצץ מסתפק בתנומת חורף ולא מזדווג כלל עד חודש אוגוסט, אבל אז – או הו איזה אורגיות הולכות שם.

      שמעו, כל הוויכוח המדעי הזה יכול להישאר בתחת של נשיונל ג’יאוגרפיק. השאלה היא למה יש נשים (כמו אלה דגן וכמו “נשמה”) שמסבכות לעצמן את החיים כל כך. על זה אף יונה, חסידה או זאב לא יוכלו לענות. לדעתי, זה לקוח יותר מהתחום של ילד שאוכל ממתקים עד שכואבת לו הבטן. ואחר כך עוד מקטר.

    • רק על קצה המזלג.

      הטענה, זוארץ, כאילו שמין מטרתו פרייה ורבייה היא מודל קתולי של מין, כנראה שאינה כלל וכלל מודל ביולוגי/גנטי
      שאם לא כן, איך תסביר אוננות, איך תסביר הומוסקסואליזם.. האחד נפוץ אצל 96% והאחר חד-משמעי אצל כ 10%
      בנוסף, מין ממשיך להיות פקטור גם אחרי תקופת הפריון.

      יש מס’ מודלים לתאר מין
      יש מודל תקשורתי
      יש מודל הדוניסטי
      יש מודל פרו ורבו
      ויש מודל חברתי

      אף אחד מהמודלים האלה לא מצליח להכיל את הכל. אבל המודל הקתולי הוא הקשה מכל.

      יש קשר בין היצר הביולוגי, לעובדה שאנחנו חיות של להקה ובעלי אינטרס תקשורתי ועוד….
      לכן, לומר שמין הוא עניין ביולוגי – אצל האדם – שקשור לפריון זו תפיסה מאד מאד בעייתי. בחן בעצמך את מופעי המין!!!

      ורק על קצה המזלג, אלה.

      תודה!

  8. אליאונורה

    אז.. אהבתי מאוד אהבתי והזדהתי גם קשות.. כך שהרבה אין לי מה להוסיף.. חוץ ממשהו קטן
    לדעתי אני לא עם אחד בלבד בגלל שאין גבר בעולם שיכול לספק לי את הצרכים הרגשיים שלי.. ולכן כשיש כמה, מכל אחד מקבלים קצת ואז כמותית מתקרבים לכד מלא..

  9. אריאלה

    ואולי כל כך קשה להיות נאמנות כי אנחנו פוחדות שאם נתחייב, בפני עצמנו, על נאמנות, זה הופך אותנו להרבה יותר פגיעות? הרי כל עוד אנחנו בוגדות, אנחנו יכולות לשנכע את עצמנו שזה “לא רציני” ואז, אם גם הוא ילך לרעות בשדות זרים זה יהיה בסדר, כי הנה, גם אנחנו היינו גיבורות ובגדנו לפני (או אחרי, זה לא ממש משנה). זה גם נותן מעין תעודת ביטוח לזה שהקשר לא יהיה מספיק עמוק, כי אהבה שמעיב עליה שקר לא יכולה להצליח ואז יש תירוץ מעולה לכישלון.

    • אני לא משוכנע שאלה התכוונה ל”בגידה” ול”חוסר נאמנות”…
      היא אמרה משהו על הצורך שלה גם לקיים יותר מאשר קשר אחד וגם להודיע על כך לכל המעורבים…
      האם זה קורה לה מפני החשש לאובדן זהות טוטאלי ולטביעה בתוך משהו שהוא חזק מהאני שלה ומכיל יותר מאשר עצמה?
      סימן שלה נוסף..

      אבל זה רק נדמה לי…

  10. סופט אנד איזי

    וואוו !! שברת את השיא העולמי במטאפורות…. אבל כל הכבוד על הכנות.
    כן, גם בחורות משתמשות במקורות הנאה אלטרנטיביים. לא רק הגברים
    “בוגדניים”, ובאמת “הרחבת מגוון ההזדמנויות” נשמעת הרבה יותר טוב מ”בגידה”.

  11. דיאנה

    סט גברים תואמים (או שלא) לכל מצב רוח
    לקום בבוקר, ללכת לבית הגידול לבחור:
    היום בא לי המטורלל
    לא בעצם דווקא
    ההגותי
    הולך טוב יותר עם החולצה הסגולה
    ומחר לבר מצווה של האחיין
    לוקחת את ה”פוצי מוצי של אמא”
    ומחרתיים כשיבוא להשתרלל
    האגרסיבי עם הנשמה העדינה
    והאצבעות הרוטטות
    יעשה יופי טופי עבודה.

  12. לחשוב ידעתי…

    אלה יקירתי,

    מיד עם הרפרוף הראשוני היכתה אותי המחשבה… היא אומרת שהיא מונוגמית בתיאורייה ולמעשה היא פוליגמית. וחשבתי. אני תמיד חש ככה:

    אני מונוגמי על פי החלטתי ולא על פי היצר שלי.

    כלומר, כדי להיות מונוגמי בפועל אני נדרש לשליטה גופנית ולמאבק כנגד הדחף והיצר שאינו מונוגמי בעליל.

    זה אינו דבר שמאפיין רק את התקופה שבה אני בקשר. זה משהו שרץ אתי גם כרווק.

    הרי ההליכה ברחוב כולה איפוק!
    הנה זו מושכת וזו ראוייה וזו רצוייה וזו בכלל מותרת.. אבל…
    החשש, האיסור, הקוד החברתי, הביישנות גרמו תמיד לומר לעצמי – לא!

    אז גם בקשר… הנה זו מותרת וזו מעוניינת וזו מדהימה וזו… חלומו של השכן. אבל……
    מונוגמיה בגבר היא עניין של החלטה.

    (רק שאני בכלל לא גבר!)

    • צר עולמי כעולם נמלה
      ובאמת על זה בדיוק אני מכוונת את כל ההימהום והמהומה:
      – על ההתניות הנתונות,
      – על אפשרויות הבחירה
      – ועל התוצאה שהיא שילוב של מה שביניהן.
      וגם אני בכלל לא גבר, למרות שמישהי טענה למעלה שיש לי ביציים.
      (חס וחלילה. תודה, אבל לא תודה)
      🙂

    • העזובה

      חכם גדול ,פרחח שמענו שהחברה שלו גם פצצה גם חכמה גם יפהפיה ממש חכמה להיות מונוגמי ככה .

  13. לוכד עריקים במיל'

    מטרת הזוגיות היא סדר חברתי , כיוון שאם תהיה לנו חברה בה כל אחד ישכב עם מי שבאלו לא תיהיה לנו חברה אלא באמת עדר של קופים.

    • עדר אוסטרלופיתקינים…

      • נקודה

        פרחח ידידי היקר , מה תעשה עם עדר שלם ככה במדבר? בלי מיים , בלי סטק ברוטב פלפל?
        ועוד ככה בלי העדפות .כולם כולם?
        כ ו ל ם ?

        • נו הרי זה ברור!

          אוליך אותם על הרי צפת ובין מערותיה, שם ימצאו להם קברים להשתטח עליהם. זה כבר יעשה אותם לבני אדם. לבני תרבות!
          ושיפסיקו להזדיין בקבוצות כבר!

          (סטייק פלפל מלווה בפינו-נואר שמור למארגנים)

          • נקודה

            אז מהיום אני מארגנת .
            נקודה פסיק נקודה
            ואז , מי מקבל במבה וקולה?
            וגם למה למה לקחת אוסטרופיתקו-מה שזהלא היה לקברות צדיקים?
            ניתן להבין שאתה בכלל חושק ביחסים פוליגמיים עם עדרי אוסטרואים [לפחות אוסטרואימיות?] ועוד על קברי צדיקים ,ועוד בפרהסיה , ועוד בזמן שהמארגנים לועסים ולוגמים?
            זה מזעזע .נקודה

            • לא ניתן להבין כלום___קו

              היו מי ששלחו אותי/נו לעבר אבותינו הקדמונים, הללו שמם אוסטרלופיתקוס אפריקנוס (שם מלא) יצורים גמויי קוף עם מוח מוגדל מעט ובעלי יכול הליכה זקופה משהו. שרדו יפה בעיקר בגלל היותם אוכלי “נבלות”. הנבלות נפלאות לצרכי גידול המוח.. הומור יש לה לאבולוציה.

              על מנת לתרבת אותם כדי שיפסיקו חלילה להזדיין וכדי שיהפכו למונוגמים, הצעתי את מה שנראה לי כאופציה קלה לביצוע ומניבה תוצאות בדוקות. הליכה לעמוקה ולהשתטחות על קברי צדיקים.
              השטתחות, אני מודה, קצת מסוכנת, אבל אם הקברים הללו משדכים שידוכים פותרים ענייני פריון, אני משוכנע ששמלה מתרוממת לא תהווה מכשול של ממש בעבורם.

              אני מצידי אמשיך להיות מניאק תאוותן. טורף סטייק בחלב אמאמא שלו. סובא יין משובח של גבעות בורגונדי.

              לגבי העדרים, אין בי תאווה לשכב עם יצורים שעירים בעלי מצח נמוך. לעומת זאת…

              • אוי כמה חבל שאתה מעדיף להיות מונוגומי ((-:

                אם תשנה את דעתך …..
                שלוש נקודות סימן קריאה אז…..
                תמיד יוצא לי להסכים עם כל מילה שלך פרחח ….
                ((-:
                ואני גם נהנית מההתנסחות אז כשתחליט you know

              • נקודה

                על משפט פיתקורס סיפרו לך?
                פסיק

                • זה הרי המשפט המיוחד הזה שעושים עכשיו לאחראים על התקרה ועל יציבותה באולמי ורסאי.
                  מעתה אל תאמרי משפט פיתקורס, אלא “משפט ורסאי”….

                  ויש גם משפט מכביטורס לאוסטרליה…. פתיחה מחודשת בקרוב.

                  • ויש גם משפט: די לפלצנות ודי לגרור את המילים בכוח , בועטות, למסך שלך.
                    יש בליעל משתטה ,אין שוטה שהוא בליעל.

  14. Hamurabi Jones

    Ela

    How come that all the smart women, that have understanding of the human spirit, that have self awareness, that own a dark intelligence as well as powerful personality and decent sense of humor are only on-line? Where are you all in real life? Am I hanging around in the wrong places? And yes, that certainly meant to be a compliment.

    For your article itself, two things:

    First, do what you want to do, but accept yourself as you are.
    What I mean is: you are definitely in a conflict (your article is about this conflict). This conflict doesn’t make you fill well about the situation. But, where is the source of this conflict? Do you really think that the situation is bad? Do you really suffer when you sleep with your three exes? Or is it that the education, and the prejudice that don’t allow you to accept the situation and enjoy it?
    It doesn’t matter what the answer is, anyhow, while you do it, live at the present, enjoy it, accept it. It’s a paradox, but we can change the future only after we accept the present.

    And second: You are proud in not hiding anything from anyone. But that is no excuse. You know, you can tell everything, it makes you fill good and righteous, but you still hut other people.

    Now, I admit that the two contradict. But I keep the right to contradict myself.

    All this don’t change the fact that it’s a cool article. WTG

  15. ביוכימאים וחוקרי מוח מכירים את זה בתור *אפקט קולידג’* שעשה נסיון מעניין (את לי כוח לחפש את הלינק, אבל אני משער שדרך
    bioisrael@net.il
    ניתן להשיג את פרטי המחקר כולו)

    ת’כלס: קולידג’ לקח עכבר שחי עם עכברה, והחליף את בת הזוג הקבועה בעכברה חדשה. תוך שניה וחצי העכבר זינק על הדיירת החדשה בכלוב. אחרי האורגזמה קולידג’ מייד הוציא את העכברה והכניס אחרת.
    העכבר זיין גם אותה.
    וגם את זאת שאחריה.
    וגם את ההיא שאחר-כך.
    וגם את שבע העכבריות שקולידג’ החליף אחרי כן.
    העכבר הגיע לתשישות וכמעט מת.

    אבל ברגע שקולידג’ השאיר את אותה עכברה, אחרי הזיון, בכלוב, העכבר הצליח לשלוט בתשוקתו הגועשת.

    אני לא חושב שאנחנו שונים. אני לא חושב שבמהות שלנו אנחנו מונוגמיים, מבחינה מינית, ורק מפני שהתפתח לנו הקורטקס באופן מעניין ומשוכלל (קליפת המוח, יעני) ויש לנו רגשות ותסביכים וחרדות נטישה וכו’ וכו’, אנחנו עושים את הברירה, את הבחירה, את ההחלטה להישאר נאמנים לבן/בת זוג אחד/אחת – מתוך ההבנה שיש לנו מה להפסיד, ולפעמים זה לא שווה את ההליכה אחר הטבע

    אחר היצר

    • זאתשהיתהאנונימוס

      חה חה חה חה.

      קולידג’ לא עשה שום נסיון מעניין. קולידג’, שהיה נשיא ארה”ב, היה מעורב בסיפור שממנו נגזר האפקט על שמו.

      הנה: http://www.netfunny.com/rhf/jokes/88q4/cool.50.html

      האינטרנט סובל הכל, אפילו את השטחיות של בועז כהן.

      • אנונימה

        כמה ארס בבן-אחד, אלוהים ישמור

      • זאתי ש…. היקרה והמלומדת, האינטרנט אולי באמת סובל הכל,
        אני, לעומת זאת, לא סובלת את ההשתלחות העויינת וחסרת החן שהפגנת.
        למה זה היה טוב?
        תסבירי לי בבקשה
        תשכנעי אותי שבאיזשהי דרך זה מעניק מזור, יופי או ערך חיובי לקוסמוס, או לקיום הפרטי שלך.

        • זאתשהיתהאנונימוס

          בסדר, בואי נדבר.

          על החן, או חוסר החן של ההערה שלי אין לי הרבה לומר. אני לא משתדלת במיוחד להוסיף חן למה שיש לי להגיד, אבל – אם להודות על האמת – בעיני ההודעות שלי חינניות למדי. לא מנומסות, לא תמיד בשיא הטאקט, אבל מעבירות את המסר באופן שמוצא חן *בעיני*.

          את מבינה, אלה, אני לא מרגישה מחויבות עליונה לשכנע *אותך* שאני מביאה תועלת לקוסמוס. אין לי שום מחויבות לשכנע אותך בכלום, וגם הקוסמוס – מצידי, שילך להזדיין, הוא לא עשה הרבה בשבילי ואני לא מתכוונת לעשות הרבה בשבילו.

          בועז כהן הוא אחד האנשים המשפיעים כאן בבננות, ראיתי לנכון להצביע על הריקנות מאחרי הפוזה הפסאודו אינטלקטואלית שהוא נוקט. אותו הדבר נכון לגבי הפוזה הפמיניסטית שלו, ועל כך הצבעתי בעבר ולצערי אעשה זאת, כנראה, גם בעתיד.
          סיבה אחרת לתגובתי היא שכמות השטויות שמופצות בבננות בנושא הסוציו-ביולוגיה מבהיל. חצאי אמיתות, חוסר הבנה, טעויות עובדתיות, ערבוב מין בשאינו מינו, מסקנות מופרכות – הכל הולך. אם הייתי כותבת שלדעתי צ’כוב היה מלחין בינוני למדי והסימפוניה “שלוש אחריות” סובלת מחוסר בשלות, אני בטוחה שהיו מתקנים אותי בלא פחות “ארס” ממה ששלחתי לעבר בועז כהן שעוסק בהזניית האינטלקט (אגב, לפי תגובתו הוא עדיין לא הפנים את המסר אבל אולי אחרות הבינו).

          עכשיו תורך לשכנע אותי שהמאמר שלך הוסיף מזור, יופי או ערך לקוסמוס או לקיום הפרטי שלך. לקיום הפרטי שלי הוא לא הוסיף כלום.

      • הרי הלינק ששמת פה הוא בסך הכל בדיחה, TAKE OFF על המחקר שזכה לשם “אפקט קולידג'” וכל ילד בן ארבע עשרה שיגלוש לשם, יבין בדיוק שהפוסל במומו פוסל, שעשית חוכא ואיטלולא מעצמך

        מי הוא הטיפש / שמשחק באש? (רמי פורטיס)

        וחוץ מארס וטיפשות, הרשי לי להוסיף, גם פחדנות היא מנת חלקך. אם את כל כך בטוחה בהשכלתך, לעומת שטחיותי, התכבדי נא והציגי את שמך לעיני כל – כמוני

        בועז כהן

        • אריאלה רביב

          כדי לסגור את הדיון הלכתי למנוע החיפוש המוצלח מכולם – גוגל!!

          http://www.heretical.com/sexsci-w/coolidge.html
          כנראה הסיפור של זאת שמתחבאת מאחורי מעטה האנונימיות נכון, ובגלל זה קוראים לאפקט כך. קולידג’ בעצמו מעולם לא ערך שום ניסוי בעכברים או בכל דבר אחר.

          • קולידג’ לא ערך את הניסוי אבל ניסוי כזה בדיוק היה והוכיח משהו ואת שמו של החוקר לא זוכרים אבל האפקט נקרא על שמו של נשיא ארצות הברית נו אז מה מדובר בטעות בשמו של עורך הניסוי בסך הכל ואין שום טעות בענין המהותי עצמו

        • זאתשהיתהאנונימוס

          ילד בן ארבע עשרה אולי היה טועה לחשוב שבגלל הציטוט באתר הומוריסטי כל האנקדוטה היא בדיחה, אבל ציפיתי שילדים גדולים יגלו מעט יותר הבנה.

          רוצה לדבר עוד קצת על חוכא ואיטלולא, או שתלך פשוט להתבייש בפינה?

          • את יודעת, זש”א, שיוצא לי להתקל בתגובות כמו שלך, אני בוהה נדהמת ברוע המזוקק שמתפרץ מתוך כל נקבובית במסך. שאני מנסה לדמיין את הבחורה אשר יושבת ומקלידה מילים כל כך ארסיות, כל כך משפילות, מצטיירת לי אחת שביום יום – איך אומר את זה בלי לפגוע – קצת פחות עומדת על שלה. לפעמים נעלבת, לפעמים מרגישה נורא קטנה, לפעמים חושבת – איך – יכולתי – לענות – לו – ככה – שהוא – לא – היה – יודע – מאיפה – זה – בא – לו… את יודעת, אנושיות כזאת. דוקא נחמד.
            אבל באינטרנט הכל מותר, וכל עבד מקבל שרביט, כתר וניק, ויאללה. בואו נשחק. בואו נעליב. בואו נקטין אחרים כדי שאנחנו נרגיש כל כך גדולים (ד”ש לפעיל החביב והמתלהם). מה איכפת לנו, זה לא באמת.
            אז זהו, שזה כן מעליב, וזה תת – רמה שאין לה שום הצדקה. את חושבת שהוא טעה – תקני אותו והאירי את עינינו ועיניו. מכאן ועד לצלוב אותו בכיכר העיר על רשימת סעיפי אישום שכל יושבי כלא מעשיהו גם יחד לא מגיעים אליה – הדרך (למטה) ארוכה. מאוד.

            • זאתשהיתהאנונימוס

              תודה לך על האפיון המתומצת והקולע של האישיות שלי. כל מילה בסלע.

              אני לא “חושבת” שהוא טעה, אני *יודעת* שהוא טעה בעניין הספציפי הזה. אם היה מדובר בטעות גרידא יש להניח שהייתי מעירה על כך בטונים פחות צורמים.

              • לרגע לא קראתי לו זכאי.
                אני לא מכירה אותו, כך שאני לא רואה שום דרך לנסות ולאפיין אותו, לא לטוב ולא לרע. גם אותך לא התכוונתי להגדיר, אלא רק להצביע על תופעה די נפוצה של השתלחויות ועלבונות בחסותה החמימה והברוכה של אמא אנונימיות (או זושהייתהכזו… ).

                אבל אני גמרתי להתערב, ואתם ילדים – תסתדרו לבד.

                • ההיא שקראו לה פעם אנונימוס מסבירה לנו כמה האחרים זבלים מוכיחה שבאמת טענתה נכונה והרשת סובלת הכל גם רמה ירודה של טיעונים והכפשות מכוערות ולך תוכיח אחר כך שאין לך אחות כי הרי האנונימוס אפילו לא נותנת מייל שאפשר לנהל איתה ויכוח בדיסקרטיות היא סתם מחרבנת ומקיאה לעיני כל

                  • זאתשהיתהאנונימוס

                    מה גורם לך לחשוב שאני מעונינת לנהל איתך – או עם שכמותך – ויכוח דיסקרטי?

                    ומה גורם לך לרצות לנהל ויכוח כזה עם מישהי ש”מחרבנת ומקיאה” (אכן, רמה גבוהה של ויכוח)?

                    ובכלל, מה ההתעסקות הזאת בשאלת האנונימיות שלי? במה השם “ערן” או “תמר”, ואפילו ירונה זהבי, פחות אנונימי מ”זאתשהיתהאנונימוס”? יש הבוחרים להופיע בשמם המלא כמו בועז כהן או שרון וגנר, ויש הבוחרים להסתתר מאחרי ניק כלשהו. אם מדובר על אומץ לב, אין לי בעיה להודות שאני מעדיפה לנצל את היתרון הגדול של אנונימיות באינטרנט, ובכך לחסוך מעצמי את הצורך בצנזורה עצמית שמלווה אותי בחיי ה”אמיתיים”. ביג דיל. מה זה שייך לתוכן של מה שאני אומרת? איך זה הופך את קולידג’ למדען?

                    • יש לי, אולי, ביקורת על אופן הדברים ועל התוכן שלהם. אבל..

                      השימוש בניק הוא חלק בלתי נפרד מהאינטרנט.
                      מי שרוצה חושף את עצמו, מי שלא, אז לא.

                      העובדה שמישהו חושף את זהותו, אינה נותנת לו/ה לגיטימציה לדרוש זאת מן האחרים.

                      אלה הם כללי המשחק. זה אינטרנט. מי שהמטבח חם לו מוזמן להצטופף במרפסת המהבילה של הסצינה התל-אביבית.

                      יחד עם זאת.. אנונימישלאתהיי.

                      נדמה לי שהלכת על הקו הדק מאד של לשון הרע. אולי לא עברת ממנו בהרבה, אבל חרגת מגבול הטעם הטוב. באנונימיות או שלא באנונימיות.

                      העובדה שרמזת לגבי התנהגויות של אדם, שמוכרות לך, על פי טענתך, מהעולם האמיתי ושיבצת אותן, את העובדות האלה, לעולם הזה. יש בה משום חריגה ואף בוטות. בהקשר הזה, האנונימיות, לא לטובתך.

                      אני אישית, מאמין בשימוש בשפה מדוייקת. חדה ולעתים אף בוטה, כאשר האידיבידואל רוצה לומר את דברו. אני לא איסטניס.
                      אבל…

                      לא אומר על כמה מ”דרעקעס” שפתחו פה פה, ול גם דבר אחד שאינו קשור לעולם שהם בחרו לחשוף בפני הקוראים. ודעתי על חלק מהם קשה מאד.

                      בהצלחה לך.

                    • זאתשהיתהאנונימוס

                      תגובה הגיונית אחת.

                      אתה מעלה באמת את הדילמה המוסרית היחידה (לדעתי) במה שאני עושה. מוטב היה להצמד לתכנים המועלים באינטרנט בלבד, אלא שהאינטרנט אינו תחום מבודד מהחיים. לא הכרות אחת ולא שתיים נוצרו דרך האתר (נדמה לי שאתה יכול להעיד על כך), כך שמדובר על החיים בכלל ולא על אותה השלכה דו-ממדית שלהם שנפרשת על המסך.

                      מכל מקום, לא השתמשתי במפורש בשום קטעי אינפורמציה מחוץ למה שפורסם כאן. הרמיזות שלי על מה שאני יודעת מהעולם החיצוני אכן בעיתיות במובן שהצבעת עליו, אלא שבלעדיהן אינני יודעת איך להסביר מה אני מנסה לעשות. אשתדל להמעיט בהן ככל האפשר מלבד במקרים בהם לא יהיה מנוס מכך (למשל, בתשובה לשאלות בנוסח “מה את רוצה ממר x” או מגב’ Y).

                      מכל מקום, תודה על דברי הטעם.

                  • זאתשהיתהאנונימוס

                    בחיים לא תתפוס אותי מתכתבת עם מישהו שלא משתמש בסימני פיסוק.

          • זאתשהיתהאנונימוס

            ההודעה הקודמת צונזרה.

            השורה שצונזרה (למיטב זכרוני) אמרה :

            “הטעות היתה שלי. נתתי לך יותר מדי קרדיט”.

            שירלי טוענת שזאת לשון הרע. חשבתי שבננות הוא אתר פתוח, אבל

            *הטעות היתה שלי. נתתי גם לשירלי יותר מדי קרדיט*.

      • ג' ו ל י ה

        חה חה חה חה. עצוב…

        • זאתשהיתהאנונימוס

          את *בטוחה* שחשפתי את זהותי?

          כל זמן שקימת עמימות זה מספיק – בדיוק כמו בעניין פצצות האטום.

          • בועז כהן

            1
            תשמעי, טמבלית, יודעים גם יודעים מי עומדת מאחורי הניק.
            2
            בית המשפט יחייב את “בננות” – מעצם היותו “מגזין מקוון” – לחשוף את זהותך, במקרה שאחליט להגיש תביעה בגין הוצאת לשון הרע. אני מקווה שברור לך ששירלי צ’לצ’ינסקי יודעת מאיזה מחשב נשלחו הודעות השטנה שלך.
            3
            את רוצה להמשיך? אנחנו נמשיך.

            • זאתשהיתהאנונימוס

              ההודעה שלי בתשובה לתמר צונזרה ונחתכה ע”י שירלי.

              החלק שהושמט אמר משהו בנוסח “כמו שאני יודעת עליו עוד דברים שאינני רוצה לפרט”. טענתי שבועז כהן רק מתחזה לפמיניסט, והסתמכתי על ציטוטים מדבריו בבננות. אכן, לשון הרע לתפארת. כמה טוב שיש חברים כמו שירלי, הה בועז?

              בתנאים האלה אתה מנצח בויכוח, או בלשונך: זיינת אותי חזק. אני מחכה בכליון עיניים לקרוא הודעות שלך בזכות חופש הדיבור והדמוקרטיה.

              כל שנותר לי לעשות הוא להפנות את תשומת לב הקוראים והקוראות למה שמתרחש כאן מאחרי הקלעים, ולהניח לכל אחד ואחת לפעול לפי מיטב הבנתו/ה.

              בריאות ואושר.

              • שירלי

                הושמטו טקסטים שבפירוש נכנסו לקטגוריה של *לשון הרע*. מעבר לכך, סגירת חשבון אישית, כפי הנראה, מעל במה פומבית זו לא מעניינת כאן לא אותי ולא את שאר האנשים. את הכעס שלך תקחי למקום אחר, זה בפירוש לא המקום בשביל דברים כאלה!

                בריאות ואושר.

                • זאתשהיתהאנונימוס

                  קצת קשה להתווכח על מה שמחקת, כי הרי מעצם המחיקה הטכסט כבר לא מונח לפני.

                  לגבי מה שמעניין אותך – ובכן, את הרי מנהלת האתר ובהחלט את רשאית למחוק מה שאת רוצה, רק למען ההגינות חבל שלא הודעת אף פעם שטכסטים שלא מענינים אותך (כדברייך) ו/או שלדעתך אינם מענינים את הקוראים יימחקו.

                  אני מבינה מהשתלשלות הענינים שהטכסטים המופלאים של פנחס מהשקם, אברם המג”ד וחבריהם כן ענינו אותך ואת שאר האנשים כאן. שגעון.

                  • שירלי

                    אין לי שום רצון לנהל איתך ויכוח בנושא. אני רק אחזור ואומר שהדברים שצונזרו היו על תקן לשון רע. נקודה.

                    • זאתשהיתהאנונימוס

                      את לא צריכה לנהל איתי שום ויכוח, את יכולה פשוט למחוק את ההודעות שלי.

                      עד אז אני אחזור ואומר שהדברים שצונזרו היו על תקן של טובה אישית לידידך בועז כהן. סימן קריאה.

                  • ג' ו ל י ה

                    Get a Life

                    נהיית העתק מדוייק של הבלגניסטית, לא חבל?
                    את לא שמה לב שהתחלת “קצת” לאבד את הכיוון?

                    • זאתשהיתהאנונימוס

                      כל זמן שלא נהייתי העתק מדויק *שלך* אני מרגישה בסדר.

                    • ג' ו ל י ה

                      ברור לך שאני יודעת בדיוק מי את, והמחשבה שאת מרגישה בסדר עם עצמך, בכל פרמטר שהוא, מעלה בי, ובעוד כמה אנשים, גיחוך.

                      את הרי *יודעת* שאין שום סיכוי שאת תגיעי להיות מאית של אחוזון של נסיון להיות משהו שקרוב אלי. ואם היה נותר בך שמץ של חיבור למציאות, היית מבינה כבר מזמן שאין שקוף ממך ומחוסר הביטחון הזועק שלך והמירמור שאת שופכת כאן בכמויות מסחריות.

                      יאללה, עייפנו ממך. לא אמרת לפני שבועיים שאת הולכת על מנת שלא לחזור?

          • ג' ו ל י ה

            לא רק את זהותך את חשפת, אלא גם הוכחת לכולם את מה שממילא כבר הבנו מזמן:
            בחורה עם חורים גדולים בנשמה, אובססיבית ופאתטית.

            ואם זה מה שיש לך בחיים המסכנים שלך…

            אופס, מצטערת, את אפילו לא ראויה יותר לרחמים.

  16. יש איזה צידוק מדעי מוצק.
    נשמה, פסיכולוג ומהר.

    • סילביה

      סליחה סליחה סליחה
      לא פעם, ולא פעמיים, הסבירו לי גברים חכמים שהסיבה שהם בוגדים היא ביולוגית:
      לזכרים בטבע ישנו רצון לפזר את הזרע שלהם אצל כמה שיותר נקבות
      אם ככה, אני מניחה שאת כל הגברים יש לשלוח לאיבחון, או, מאידך, להחזירם לג’ונגלים באפריקה

      • מישהו חייב לעשות את זה, אז למה לא אני.
        נשמה שלי, בפעם הבאה שמישהו מסביר לך על ההתפתחות האבולוציונית שלו
        הוא מתכוון להתפתחות במכנסיים שלו שכנראה כבר לא מכוונת אלייך.

      • זאתשהיתהאנונימוס

        טוב, בפעם הבאה תסבירי להם שהנקבות האנושיות פתחו מנגנונים שנועדו להבטיח את נאמנותו של בן זוגן, ולפיכך הגבר (החכם שעליו מדובר) ייאלץ לפזר את זרעיו אצל נשים שהן פחות מפותחות אבולוציונית ממך.

        או במלים אחרות: זה שאתה בבון זה לא מחייב אותי להזדיין עם קוף.

  17. כמה טוב ונעים לקבל שוב את אלה ובלי לינק לקרליין.
    כתבת נפלא ואמיתי.
    מכל המאמר, תפס אותי בעיקר, הקטע שאת לא מסוגלת להחשף,
    לא מסוגלת להיות את ב – 100%
    לא מסוגלת לפרוץ את כל המחסומים
    וצדקת שאמרת, שזה הכל אגו.
    את “פותרת” את זה בפוליגמיה, קצת עם כל אחד, אבל עם אף אחד באמת.
    נשים רבות “פותרות” את זה בלהיות לבד
    והן נשים חכמות, מוכשרות ויפות
    אבל הן לבד. לא מסוגלות להחשף בפני מישהו.
    חשיפה לא מעידה על חולשה, להיפך.
    אם בא לך באמת פעם אחת להוציא את הכל, אבל ה כ ל..
    הנה מתכון קטן: תסניפי 4 שורות קוק, תוסיפי 4 וודקה רד בול
    ותמצאי חבר / חברה לשפוך הכל עליהם.
    אבל כזו/ה שיכבד אותך גם בבוקר…
    זה מזכך, זה פותח שבילים חדשים
    וזה גם מנקה את השלוליות שדיברת עליהן.
    והלוואי ותמצאי אהבה אמיתית.

  18. סליחה, טעות בזיהוי.
    הכוונה היתה כמובן לאלה דותן ולא לאלה דגן.

  19. התאהבת במישהו בכל מאודך ומונוגמיותך ושכבת איתו ורק איתו כל הזמן ואהבת אותו בטירוף ואח”כ זה נגמר – הייתם שם. אהבתם. ועכשיו הכאב.אז מה? מה הכי גרוע שיכול להיות? אז זה יכאב , אבל לפחות היית שם כל כולך כשזה היה, ותהיי שם כל כולך עם הכאב. לפחות תהייה נאמנה לעצמך: לוקחת הכל כמו שזה בא. בהבנה. בהשלמה. בלי פחד. יודעת שמה שקורה קורה לטובה.יודעת “שיש לכל זה טעם גם כשהטעם תם”.את מי את מרמה? את עצמך? מפחדת להגיע לשיא כי משם אפשר רק לרדת? ואולי כשלא מוותרים על השיא , אז הירידה ממנו היא זמנית בלב עד לשיא הבא? ה”פוליגמיות” של המונוגמית בתאוריה היא אפילו לא תרגיל בהונאה עצמית, אלא בליל של אינפנטיליות חוסר כנות והכשלה עצמית. בדומה למי שהורג את הוריו ובוכה שהוא יתום את “הורגת” את הקשרים שלך ומתפלאת שיש לך חרדת נטישה. לפעמים הדבר המעשי ביותר הוא לפעול בהתאם לתאוריה – להיות שם עם האחד והיחיד ,ואחריכם המבול…

  20. את מתאהבת במישהו – ואז ממהרת לשכב עם אחרים?
    וואלה.
    לא, סתם רציתי להפריד רגע בין המעשה להסברים.
    הסברים משובחים, אגב. אף אחד לא יכול להגיד שההסבר שלך הוא לא מתקבל על הדעת או אנושי. רק רציתי להגיד לך ש”פוליגמיה גלויה ומדווחת” היא פיקציה מטורפת. אולי אין שקר, אבל הציפייה שהאמת תימנע כאב חריף היא לא אנושית. אחת משתיים- או שהוא לא מאוהב בך, ואז זה לא משנה לו, או שהוא כן מאוהב בך, ואז את גורמת לו כאב בלתי נסבל. היושר לא יכול למנוע את הכאב. ולאן כבר יכול להגיע קשר שמנומר בכאבים כאלה מן ההתחלה?

    • הרי השאלה שאת מעלה, היא בדיוק השאלה שנשאלת במאמר ואיתה אני מתייסרת
      ואולם מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאהבה בלי כאב או חיים ללא כאב הנם בגדר פיקצייה הזוייה שאין לה שום אחיזה במציאות, אלא אם המציאות שלך נבנית על סרטים הוליוודיים, אגדות ילדים, או תפישת עולם שזרועה בהדחקה מוחלטת.

      • אני מסתכלת על התגובה האחרונה שלך וחושבת האם יש טעם לצלול לדיון הזה… התשובה ברורה: אין טעם,ובכל זאת מדגדג לי באצבעות אז הנה אני מוסיפה מילים…
        אף אחד כאן לא חי באגדת ילדים. בודאי שכאב הוא חלק בלתי נפרד מן החיים. אבל איזה סוג של כאב בדיוק? תינוק יכול לצרוח מפני שצומחות לו השיניים, ואומרים שזה מאד מאד כואב,
        והוא יכול לצרוח מפני שהורה מופרע מכאיב לו. (בכוונה? בלית ברירה? מפני שלו עצמו הכאיבו פעם? וואט אבר.)
        יכולתי להוסיף עוד אלף מילים אבל אולי המשפט הזה מספיק קולע?

    • אכן, את צודקת. סבל גדול עלול להיגרם למי שיודע ולכן….

      ממליץ לקרוא שוב את זה
      http://bananot.com/article.html?article=123

  21. זאב זאב

    זה לא ביולוגי ולא אבולוציוני. את סתם מפחדת להחמיץ משהו, שזו תכונה אניפנטילית ומאוד מוכרת אם כי תפוצתה העיקרית היא בקרב זכרים.
    מרוב שאת מפחדת שאולי את מפסידה משהו אלוהי אצל הגבר ממול ומרוב שאת במירדף אחרי המשהו הזה את נשארת בלי שום כלום ביד. אבל אין טעם להשחית מילים בנסיון להסביר את זה בהגיון, כי אני בטוח שאת יודעת את זה טוב מאוד ברמת התאים בשכל, מה שבכלל לא משפיע על התנהגות התאים במותן, ואלה האחרונים כידוע יותר חזקים ותמיד משכנעים בנימוק של “אחרון ודי”.
    זה עניין של בגרות ובוקר בהיר אחד זה פתאום יעבור לך ולא תביני מה השטויות שכתבת וחשבת כשדילגת בתזזית אחרי כל זר.
    או שלא. ואז תשארי אניפנטילית כמו רוב הזכרים. ברר…

  22. צ'יקי

    הפוליגמיה עוד תנצח

  23. אהבתי את הדרך בה שמת את הפחדים בתוך מילים, את האירוניה העצמית שלך, שבה את
    לא חוסכת את שבטך מעצמך, אבל מוצאת דרך לחיות איתם עם החרדות והפחדים
    שום מצב אנושי הוא לא מושלם והוא לא נכון , או לא נכון, הוא רק מצב, לא הרבה יותר מזה….
    ואם זו הדרך שבה למדת להשקיט ולהרגיע את חרדות הנטישה שלך – אין טובה ממנה
    ולוואי וגם אחרים, גברים ונשים לפחות יהיו עם עצמם, מול הראי, ישרים, ויבינו מאיפה
    זה בא אצלם, הצורך להרבות בבני/בנות זוג
    אני חיה קצת דומה אליך, ויש לי כמה מאהבים קבועים, חוץ מבן זוגי הרשמי.
    לפעמים חרדת הנטישה כל כך גדולה, שכשהוא , זה שאני איתו באותו רגע,
    מרים את ראשו מהכתף שלי, היא, הכתף, סובלת מחרדת נטישה….
    אז צריך המון ראשים שיהיו שם , וירגיעו אותי, שלא אפחד
    ותודה לך…..

  24. ובהמשך, ובלי קשר, אבל בעצם עם המון קשר, היתרון הנוסף בכך הוא שאת יכולה
    להתאמן, ולהיות לשם שינוי זו שנוטשת….
    נסי ותהני……

    • את צריכה להיות עם כמה אנשים כדי שישקיטו את חרדת הנטישה שלך? אולי תעבדי על עצמך כדי שלא תהיי תלויה בכל אחד מהם? ואיך זה מסתדר עם יושר וכנות כלפי בן הזוג שלך הרשמי? זאת אומרת, האם זה פתוח, הוא יודע על המאהבים האחרים?

  25. יונתן

    אלקה יקרה,
    מלכת הביצה . אלופת העולם בצלילה במיים מעופשים.(לא להעלב, להמשיך לקרוא)
    יושבת על כס מלכות הלא מודע הקולקטיבי ,שרה משם את שירה.
    לושינקה – מדוע לא חיכית לו ?
    חוכמת מחפשי הזהב –
    בבוץ שם הוא רובץ , שליחו של השמש , מחפש גאולה.
    מחפש את אלה מחפשת אותו.
    אם אני האלה אז אתה אספסוף וסליחה אבל חייבת לחזור אל שורשי קנה הסוף בביצה שם…
    אוכל שוב לראות האור
    שם אוכל שוב לעצום את עיני ולראות
    ולנשום
    מבטיחה לדווח

    באהבה
    יונתן

  26. אם יורשה לי קצת לדלג על הפוליטיקה של ה-post-modern-posts והעניינים החברתיים שרצים כאן, רציתי רק לשפוך מעט מהמחשבות שלי בעקבות הדיון כאן. אין לי הרבה תקווה להתייחסות – אבל גם בניסוח הרעיונות יש איזהשהו ערך. 🙂

    IMOSHO – העניין הוא שכבני אדם, אנו לא יכולים אלא להוסיף רמה סימבולית לכל דבר ביולוגי/התנהגותי/בנאלי/טריוויאלי שאנו עושים או חושקים וכדומה. וזה מוליד דברים נפלאים מחד, וזה מביא לסימבוליקת סרק מאידך.

    והקושי, בעיני, היא להפריד את ההבנות האמיתיות לגבי המצב האנושי מתהיות
    סתמיות שבאמצעותן נחמד להעביר כמה דקות, אבל לא הרבה יותר מזה – יעני אוננות רגשית (מעניין שרק עכשיו אני חושבת על זה, הרי אוננות פיזית ומנטלית אני מכירה כבר מזמן…).

    העניין הוא שכל אחד מאיתנו רוצה עוד ועוד. בגלל שכך האבולוציה תכנתה
    אותנו. ובגלל סיבות ‘פסיכולוגיות’ למיניהן:
    כי *אני* מיוחדת, נחשקת ונפלאה, ולכן “לא ייתכן שרק אדם אחד יהיה עד לנס שזהו אני, אני צריכה קהל שלם”.
    כי כיף להחליף משפטים שונים עם אנשים שונים (ובכלל – מצויין ויעיל למחזר).
    כי התחלות טריות תמיד פחות קשות, דורשניות, טורדניות מהמשכים מורכבים.
    כי פחד מהתחייבות.
    כי אני צעירה (לפחות יחסית) וכל העולם לפני, ומי יעז להגביל אותי.
    כי אני בטח אסבול מחר (כי סבלתי שלשום), ולכן כדאי להנות עכשיו.
    כי התחת שלו ממש חמוד.
    וכי אמא הייתה כזאת.

    הסיבות הספציפיות פחות מעניינות את הדיון הציבורי.
    מה שכן מעניין בעיני הוא המיפוי של הסימבוליקה על-גבי הביולוגיה, ואיזה תהליכים חברתיים או אישיים הביאו למיפויים כאלה ואחרים?

    אדם כיצור חושב מזמן מזמן עזב את הרמה הביולוגית הבלעדית. האבולוציה ביולוגית כבר ממש זניחה לצד האבלוציה החברתית / פסיכולוגית / הכרתית המהירה והמשמעותית שאנו עוברים כקולקטיב. אנו חייבים להכיר את הרמה הביולוגית, ולו רק כדי להכיר את אחת מאבני-היסוד. אבל זה בטח לא כל ההסבר.

    אנו במקום מעניין עכשיו שיש יותר לגיטימציה לגיוונים בהתנהגות המינית אצל נשים מאשר אצל גברים; רק בתתי-קבוצות חברתיות מסוימות, אך בקבוצות עיליות ובעלות השפעה. כל זה עדיין בקונטקסט של מבנה חברתי פטריארכלי. אז בטח שאנו מתעוררות למציאות חדשה (פרי יצירתינו הנשית) שבה אנו יכולות לא רק לבחור בן זוג – אלא לבחור כמה, ואפילו להתנות להם תנאים בדרך. ובטח – גם – אנו לא יודעות עדיין כיצד להתייחס לזה ברמה הסימבולית. האם אנו צריכות אישור חברתי לפני שנוכל לסדר את זה בתוך הנרטיב האישי שלנו?

    אז זהו – נגמרו לי המחשבות בנושא זה ברגע זה.

  27. paranoid android

    במיסגרת הנבירה האינטרוספקטית במניעים לחיפושייך אחר יחסיים פוליגמיים, תמוה שלא העלת מבין ניבכי נפשך את המניע המוכר והשכיח- האימה מפני שקיעה במערכת יחסיים המובילה להשקעה ריגשית . זה אכן נוח לפזר את האנרגיה ( ולא רק הליבידיניאלית) על פני כמה אובייקטים- כך כל השקעה שלא נושאת רווח- אינה הפסד כה גדול. אך גם לחסכנות הריגשית הזו יש מחיר- יתכן שאני טועה אך אינני רואה דרך לקיים מערכת יחסיים מספקת – ללא השקעה ריגשית טוטאלית.

  28. מסתכלת מהצד

    אלה היקרה,
    גם אותי האשימו תמיד בחשיבת יתר, בהפיכת כל דבר למורכב, בחיפוש משמעויות לכל דבר. תמי טענו שאני חכמה מידי, חושבת מידי, מתוחכמת מידי וכו’. זה התחיל באבא שלי (“הבעל שלך יהיה מסכן”) ונגמר בכל מיני דייטים לא מוצלחים שמאבחנים אותך בפנייך. הייתי לבד ובודדה וככל שעבר הזמן הפכתי ליותר פלספנית, שנונה, חכמה אבל גם מפחידה.
    הסיבה לבעיה היא שאת (כמו הרבה בחורות שחונכו על סיפורי אגדות) לא מסוגלת לגשר בין העובדה שאת נורא רומנטית ורוצה להתאהב עד כלות, לבין המציאות שהעמיד לך העולם המודרני (והתל אביבי) והיא יותר מידי בחירות וחלופות וגם בחורים שלא עלינו זורקים אותך לפני שזרקת אותם. את מכריזה על זה שאת יוצאת עם כמה במקביל, כי זה הופך אותך למבוקשת יותר, או כך לפחות נוטים לחשוב. הצרה היא שזה אף פעם לא נגמר: גם אם תבחרי במישהו, לא תוכלי לתת לו הכל, תמיד תרצי יותר, תמיד תרגישי שיש עוד משהו בחוץ שאת מפסידה.
    אז מה עושים? זה הולך ככה:
    להפסיק לרחם על עצמך, להפסיק לחשוב שאת “נורא” חכמה ומתוחכמת, להכיר בעובדה שיש נשים אמיצות וחכמות שגם התחתנו, לאהוב את עצמך בגלל תכונות אחרות, לאו דווקא את הפלספנות ולהכיר בעובדה שגם את רוצה להתחתן, כדי להיות כמו כולם. אם תדעי מה את רוצה מהבחורים האלה, יהיה לך יותר קל.
    שינויים פיזיים: לצאת מתל אביב דבר ראשון (זה לא העולם האמיתי, בחוץ יותר שמח), לעבור לחברת היי-טק עם מלא מהנדסים צעירים, חכמים שיעריכו אותך ואת המקוריות שלך, לקרוע את התחת בעבודה כדי לא לחשוב יותר מידי, לשים את הביצים בסל אחד, להתחייב ובסוף, כמו כולם גם להביא איזה עולל.
    לי אין עדיין, אבל כנראה זה מה שיעזור לי.

  29. אלה, כולי תחושת הזדהות….את בת מזל תאומים במקרה??
    חשבתי שאני היחידה שמרגישה ככה,שמשהו אצלי נדפק..
    שמחה לדעת שיש עוד מישהי שמתנהגת כמוני…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *