אתן מעוניינות להשפיע, או שאתן מעדיפות להמשיך ולהתלונן? שמוליק כהן, נציגינו בפוליטיקה, מחפש אתכן ברשות המחוקקת ונתקל בכן דווקא ברשות הצעקה

למה לרוץ, אם אפשר לקטר?

סקירת מצב

מי שבוחן את הפוליטיקה הישראלית, אינו יכול שלא להבחין, בעובדה המבישה, שקיים מצב קיצוני של תת-ייצוג של נשים בעמדות בכירות. יש מפלגות שאין ברשימתן לכנסת אפילו אישה אחת ואילו במפלגות אחרות ייצוגן יכול בגאווה לשמש כדוגמית, זהו קומץ שבוודאי אינו משביע את השוויון.
הפוליטיקה הישראלית בחיתוליה, הייתה בעיקרה, תנועת העבודה על זרועותיה השונות. כל השאר לא היה יותר מהערות שוליים. מי שעוקב אחר התפתחותה של תנועת העבודה חייב לתמוה להיכן התנדפו להם ערכי השוויון. איך גם בתנועה זו, על שלל קיבוציה, נשים מצאו בסופו של דבר את דרכן אל המטבח, אל בית הספר, אל קבלת הקהל ואל תפקידי המזכירות.
במדינה שגדלה על ילקוטי כזב ושעטה גם בנתיבות בן יהודה, היינו צריכים לצפות שגולדה מאיר לא תהייה יחידה וחריגה. בוודאי שלא יכולנו לצפות שבשנת 2000 יהיו הרבה פחות מ-20 חברות כנסת.
שולמית אלוני, לקחה על עצמה לנהל את האג’נדה של שוויון זכויות וזכויות פרט וייתכן שזו הסיבה שרק מרצ, על פי התקנון שלה מחייבת ייצוג מינימלי והוגן לנשים.
בימין, לא היו נשים מנהיגות. תנועת החרות שצמחה מתוך האצ”ל לא ראתה באשה חלק מנהיג במסגרת המשפחה. שירה בציבור, היה החלק שלה. גאולה כהן נאלצה להציב מעליה, בדרכה החדשה, מנהיגים ממין זכר.
הניסיון מלמד שחברות הכנסת שנבחרו היו מהפעילות ביותר, האיכותיות ביותר ואף המשפיעות ביותר. בכל זאת הקפיצה מפעילות פרלמנטרית איכותית לתפקיד ביצוע ממלכתי בכיר – ממשלה – תמיד היה קשה. אני יודע, מיד יהיה מי שיגיד: היי לאט לך, יש גברים מוכשרים, ובכלל, תעסה-גלזר, זו רמה?! אז זה נכון. יש גברים מאד מוכשרים, אבל זה לא קשור ולא בא על חשבון נשים מוכשרות. מול תעסה-גלזר, כמעט יחידה, יש אין סוף בני שליטאים ועמנואל זיסמנים שלא לדבר על החיילים האלמונים של ש”ס. בשנים האחרונות, יש שינוי, יש תזוזה. החברה הישראלית דוחפת את ההפנמה בצורך בשוויון חזק יותר מאשר ההנהגה שלה. ההנהגה בסוף תתיישר על פי הרצון החברתי, תתיישר או תתנדף. ככה זה בפוליטיקה.
ועובדה נוספת שיש לשים לב אליה כמובן: לראשונה נבחרו לראשות עיר, מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה. כיום, כיועץ פוליטי, אינך יכול לחשוב על הרכבת רשימת מועמדים לוועד הבית, למועצת העיר או לכנסת מבלי להביא בחשבון נציגות נשית ברמה הבכירה ביותר. זה לא פוליטקלי קורקט.
אז אם זה כל כך מובן, אם זה כבר פוליטיקלי קורקט, למה לעזאזל זה לא קורה?

זה מתחיל בשלבים הראשונים

בשנת 1983 הגעתי לראשונה בחיי, למגע עם המערכת הפוליטית- בתנאי, כמובן, שאין רואים בחלוקת פתקים של מפ”אי בגיל 5 פעילות פוליטית. היה זה במסגרת מערכת הבחירות לעיריית ירושלים. הגעתי לשם כמתנדב והייתי מוזר לכל רואיי. מכנסי הג’ינס הקרועים והעובדה שכבר אז לא נודעתי בזכות חיבתי לשרוולים, הפכה אותי מייד לחריג בנוף. למרות זאת תוך זמן קצר הייתי בעמדה שיש בה אחריות מסוימת, ולאחר זמן מה, אחריות לניהול אזור רחביה שבו היו 15 אזורי קלפי.
האמנתי כבר אז בשוויון הלכה למעשה, לכן החלטתי כהחלטה ניהולית ראשונה, לחלק את האחריות לניהול קלפיות חלוקה שווה. ביקשתי למנות ל”חצי הגדול” (8 איזורים) ראשי אזורים שהן נשים. אצלי, אמרתי, השוויון יתקיים. כמה גדולה הייתה אכזבתי כאשר עד לסוף מערכת הבחירות לא הצלחתי לאייש בעמדת ניהול יותר מאשר אישה אחת, למרות שנשים לא מעטות לקחו חלק בפעילות.
בשנת 1988 ניהלתי לראשונה מערכת בחירות עירונית מלאה, כאן הייתי כבר בעל ניסיון בניהול מערכות בחירות רחבות היקף. למוד ניסיון, הצבתי בכל עמדות העשייה נשים. לעמדות הניהול, לעומת זאת, מיניתי גברים חסרי יכולת ומוטיבציה – זה עבד. הנשים הרימו את המערכת באופן הטוב ביותר שניתן.
חצי שנה מאוחר יותר, השתתתי מערכת בחירות שלמה על ניהול בשכר, כאן כבר יכולתי למצוא נשים צעירות ומוכשרות שניאותו, תמורת סכום ראוי, להשתלב גם בעמדות הניהול. הן היו יותר ממחצית המנהלים. בתום הבחירות, אף אחת מאותן נשים, לא ניסתה להשתלב במערכת הפוליטית. לעומתן, שניים מהגברים הפכו להיות דומיננטיים בפוליטיקה המקומית, אחרי הבחירות.
אנקדוטות אלה, מצביעות על עובדה פשוטה. נשים מוכנות לקחת את נטל העשייה, גם בהתנדבות ולבצע אותה על הצד הטוב ביותר. אם לא מונעים מהן, הן מוכנות להשתלב גם ברמות הניהול.
אך לקחת תפקידי ניהול – בהתנדבות – בתוך המערכת הפוליטית? זה לא! מה שגיליתי אז, לא השתנה.

“שריון” נשים, או תרגיל גולדה מאיר

לנשים, מבחינה אובייקטיבית, קשה יותר להשתלב בפוליטיקה. לא רק בפוליטיקה, אבל גם שם. למרות הקשיים אנו מוצאים נשים מצליחות במשק. אנו רואים אותן בצמרת משרד המשפטים, אנו מגלים אותן במקצועות רבים של הצווארון הלבן. הן טובות, הן מוכשרות והן מצליחות. בכל זאת נדרש חוק מיוחד שיחייב מינוי נשים לדירקטוריונים ציבוריים. לולא חוק זה, לא היו הנשים המוכשרות האלה, מתמנות.
במפלגות הגדולות קיים שריון של נשים. השריון המקובל של נשים בתנועת העבודה היה %20, אבל לא לכנסת. בכנסת הסתפקו בשריון אישה אחת לכל עשירייה, כאשר לאחרונה ה”רף” התרומם לכדי שתי נשים בכל עשירייה – חוץ מהעשירייה הראשונה! בליכוד המצב טוב פחות.
לכאורה, שריון מקומות לנשים, הוא פתרון ביניים מצוין. הנה נכין במה, שתסייע לנשים מוכשרות להגיע ולפרוץ, ללא צורך להתמודד עם המסורת וההרגל. בפועל זה אחד התרגילים המבריקים של מפא”יניקית כמו גולדה מאיר. היא סגרה את הנשים, בדיוק כפי שעשתה עם הצעירים, שלהם הקצתה %15 ייצוג. וגם הם רבו ביניהם במקום לפרוץ כלפי מעלה.
התרגיל פשוט – נשים ויתרו על כל %80 המקומות שנותרו. הן רבו ביניהן על המקומות שכבר הובטחו להן. מעתה, יריביה של אורה נמיר שוב לא היו חבריה להנהגה, אלא דליה איציק ויעל דיין (פלא שזה שלח אותה לסין?). יריביה של לימור ליבנת היו נעמי בלומנטל וציפי ליבני ולא סילבן שלום ומאיר שטרית.
ועתה יש לנו היאבקות בבוץ, בין הנשים לבין עצמן, על תת-ייצוג שממילא כבר הובטח להן. ככה נמנעה המהפכה הנדרשת. האנרגיה של הנשים הופנתה כנגד נשים צעירות ומוכשרות שהפכו, משותפות פוטנציאליות למאבק לשוויון, ליריבות מרות נפש על הטריטוריה. מי שפגע בנשים היו נשים. מכורח הנסיבות.

בנות, להתעורר

נשים אינן נוטות להתמודד על תפקידים פוליטיים. במערכת הבחירות האחרונה מספר המתמודדים שהתמודדו ב”פריימריס” השונים של המפלגות השונות היה כ – 600, מתוכם, פחות מ-30 נשים!!!.
כל צרוע וכל זב, מבלי לוודא תחילה אם עבר את מכשלת ועד הבית, בזרנוגה, מוצא עצמו ראוי להיות מועמד לכנסת. מספר המועמדים לכנסת, שלא הייתם שותים אתם קפה, גדול מהמינוס של ים המלח. הדבר נכון גם במועצות הערים ובאיגודים המקצועיים.
אבל נשים? לא. נשים, הן מבקשות לוודא תחילה שהן ראויות, שיש באמתחתן סל כישורים מלא ומאורגן, ניסיון ציבורי מוכח. אם הן אינן יכולות להציג רזומה של מאדאם קירי ומוטיבציה של ז’אן מארק, הן לא באמת מאמינות שהן צריכות להתמודד. מה, אין מישהי אחרת? למה דווקא אני?!
במערכות הבחירות האחרונות שבהן הייתי מעורב, חיפשנו, בנרות, נשים שתהיינה מוכנות להיות מועמדות במקומות ריאליים בולטים. זה היה קשה. הן היו עסוקות, הן היו מתלבטות, הן לא היו פנויות ובעיקר הן לא כל כך רצו.
אין סיבה שכל אחד יוכל להציג מועמדות, כי הוא רוצה וזו תהייה סיבה מספקת, ואילו נשים, רק המוכשרות, רק העידית. למה מה?! הגיעה העת שנשים יתמודדו, פשוט כי הן רוצות. בסופו של דבר יתקיים תהליך של בירור והטובות יותר ישרדו. או אז, המספר שלהן – של אלה שייבחרו – יהיה הרבה יותר גדול.
בלי נשים שמתמודדות לא יהיו נשים שנבחרות. העובדות מצביעות על כך שמתוך 30 נשים מתמודדות (רק 30 נשים הציגו מועמדות!!!) נכנסו לכנסת %50. מתוך 600 הגברים שהתמודדו נכנסו %18 בלבד. זהו לדעתי החלק הכואב ביותר של הסיפור. היעדר מתמודדות על כל התפקידים ועל כל הקופה.
המערכות הפוליטיות, הן המערכות שמשפיעות על החיים. על האושר החברתי ואפילו על האושר האישי. אם לא יהיה מי שיצביע בעד תקציב למניעת אלימות במשפחה, התקציב לא יגיע לשם. יצעקו הקורבנות ככל שיצעקו!
אם נשים רוצות להשפיע על החברה, על סדרי העדיפות שלה, על סדר יומה ועל חלוקת המשאבים, הדרך לכך היא בבית המחוקקים, ברשות המבצעת ולא רק ברשות הצעקה.
אם יתמודדו 50 נשים, לא ייבחרו יותר מ – 20 מהן. לעומת זאת, אם תהיינה 1,000 נשים מועמדות לכנסת לפחות 30 מהן ייבחרו כחברות כנסת. הפוליטיקה תשתנה. יהיה סדר יום ציבורי אחר. אז רוצו. כי ככה זה עובד בפוליטיקה. עובדה.

תגובות

  1. תגובת המגזר

    אחד הטריקים הידועים בפוליטיקה הוא הדרישה לחוויה מתקנת
    כרגיל זה תמיד כלפי חוץ לצרכי קולות
    אם נבחן לאחור את התנהולתן של קבוצות מיעוט
    השפעתן היתה תמיד יותר גדולה מחוץ למימסד מאשר בתוכו
    ונשים בחרו בצדק את האופציה החיצונית
    אפשר להבין זאת בהכרה צלולה שבחברה הישראלית
    שרובה משתחווה לקציני צבא ולקומיבנות זכריות
    הבחירה בפעילות חוץ מימסדית יכולה להביא תוצאות משופרות
    במציאות הישראלית יעברו עוד שנים ארוכות
    עד שנזכה לחברה אזרחית
    בזמן הקרוב והארוך הנושאים הנחשבים הן בטחון ובטחון וצבא
    קצת קשה לי לראות את הדמות הנשית שתוכל להשתלב בשלטון
    תוך כדי העמדת עמדות שאין לא קונסנזוס
    מעטים המקרים שנשים  אכן תרמו לתזוזה בנושאים הבטחוניסטים הללו
    ולכן אני מעדיף את ארגון ארבעה אמהות מאשר את יולי תמיר
    שמדקלמת בעל פה את אימרות ברק
    די מלאכותי נראה בעיני תיקון שוויוני
    בזמן שכמעט כל הנושאים שבית הנבחרים עוסק בו
    הן נושאי כוח וטילים וטנקים
    מעטות וחבל חברות הכנסת שמקדישות חלק מזמן לקידום האישה
    ותראה מה קורה אפילו בנושא זה
    ועדה ועוד ועדה והרינו יודעים מהן ועדות
    לצערי נושאות הדגל של מאבק הקידום
    בחרו באופציית המפורסמות
    שלדעתי מחלישות את המאבק
    הסיכוי היחיד שאני רואה לשינוי
    הוא דווקא מאבק נשים מחוץ למסגרות שלטוניות
    אני לא נאיבי ונכון שעדיף מספר חברי כנסת
    שידאגו להעברת כספים למקומות הנכונים
    אולם נראה לי שוב
    שהמאבק האמיתי הוא על דמות חברה אזרחית
    ובקשר לגברת גולדה
    נו אתה חבר אז אני ממש לא רוצה לריב

    • פרחח

      בטוח שלגבי גולדה מאיר לא נריב. בעיניי היא קרוייה “המכשפה הזקנה” – לדעתי היא הייתה ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה פה והמזיק ביותר, כמעט מכל בחינה. הנקודה – רק כאן לצורך הדיון – הייתה שהיא הייתה אישה מנהיגה בזכות פעילותה.
      יולי תמיר, היא אחת שנכשלה בפריימריס והוקפצה כדי לשמש ברבית של ברק. היא לא דוגמא.
      4 אמהות, נהדר, השפיעו, בגדול. עדיין אם 300 נשים יחליטו להתמודד לכנסת, שיעורן בפרלמנט בזכות ולא בחסד, יוכל לגרום לשינוי סדרי העדיפויות. אם כך יקרה ונשים יתמודדו באופן שווה, שוב הן לא תצטרכנה לכל הקביים ואז הן תוכנה להבחר על כל אישיו שיחפצו. כולל טילים וטנקים.

      תודה

      🙂

  2. רן הקטן

    אחלה שמוליק.
    זה היה מעניין ומרענן.
    אני בטוח שיהיו כאן הרבה תגובות נזעמות ומאשימות ויכללו בהן הרבה משפטים כמו “חברה גברית”, “קציני צבא” ו”איציק מורדכיים למיניהם בתפקידי מפתח שדורשים מציצה על כל תוספת יוקר קטנטנה”.
    אבל אני גם חושב שהמצב הזה בפוליטיקה הוא בראש ובראשונה בגלל הנשים.
    נכון שהחברה הישראלית, בפרט ב-35 השנים הראשונות שלה נראתה כפי שנראתה(וכולנו יודעים איך היא נראתה) והיו מספיק אנשים ונורמות שהקשו על נשים להגיע לצמרת הפוליטית, ולתפוס עמדות מפתח.
    אבל אני חושב שבמציאות של אז, שמפא”י היו בשלטון, הייתה אפשרות לנשים לפרוץ החוצה ולהשפיע ולנסות להתקדם, אולי בגלל שמפא”י צמחה מהתנועה הקיבוצית ששם לנשים היה מעמד שווה בקבלת ההחלטות, תופעה די חריגה בתקופה ההיא.
    הנשים כנראה לא רצו לפרוץ קדימה, אולי בגלל מוסכמות, אולי בגלל הקשיים אולי בכלל הן היו יותר חכמות מאיתו ולא רצו להכניס את הנעל החדשה שלהן לחרא של הפוליטיקה.
    בתאוריה, היו צריכות להיות בפרלמנט הישראלי 60 חברות כנסת, שמתוכן 6 לסביות, 10 ערביות וכו. בתאכלס זה לא ככה, חבל.
    אבל חלים עכשיו המון שינויים בחברה הישראלית, וזה לפי דעתי בדיוק חלון ההזדמנויות של הנשים לנסות להשפיע יותר ואולי גם להגדיל את אחוזם בכנסת.
    ואם אתן, בשאיפה המוכשרות שבינכן, לא תנצלו את ההזדמנות הזאת ותמלאו בהמוניכן את הכנסת, אז כולנו נמשיך לחיות עם פרלמנט סרוח, שאין אזרח אחד במדינה שמוכיר.
    והאשמה עליכן….
    אז יאללה, קדימה ברעלללל

    • in my opinion, the lack of women in our political arena is a result of two main factors:
      1. women in general are less billigerant than men. this quality, lack thereof, makes it hard to compete with men.
      2. women are usually the primary care takers in their family, plus, most of us do want to have a meaningful career. this leaves relateviley less time for political activity.

  3. There are very few women in politics because most women have no interest in politics. A similar situation is in the United States congress, and nobody thinks they should get 50% of the seats. By the way, one of the most popular shows on american TV is “Politically Incorrect”, so when are you going to grow up already?? m
    P.S. Actually i would prefer women in government in israel over ex-army generals

  4. כתוב מצוין, גם חשוב, גם מעורר מחשבה.
    מעבר למובן מאליו ולמה שנאמר כאן כבר, חלוקת התפקידים המסורתית,הסיכויים הקלושים ממילא להגיע לעמדת השפעה והצורך להוכיח שאת טובה יותר מטובה וכן הלאה, קיימים גורמים נוספים שאינם אי רצון/עצלות/העדר אמונה ביכולת, ושמשפיעים על נכונות של נשים לעסוק בצורה אינטנסיבית בהגעה לעמדות כח ציבוריות.
    אני מסתכנת כאן ביריות אבל בוחרת בכל זאת להגיד, קיים כח נשי, נשי במובן שסטטיסטית הוא קיים יותר אצל נשים, והוא כח המיקוד בעצמי. הנטיה לעסוק ברצונות, צרכים, יחסים, התפתחות אישית שאיננה מקבלת ביטויים חיצוניים דווקא, היכולת להאסף אל הפנימי, הן כח עצום שהופך את הנשים המודעות לו לחופשיות יותר. חופשיות לבחור את המתאים, את המספק, את הנכון עבורן. אישית. נשים יבלו זמן עם ילדיהן, לא רק בגלל שלתוך התפקיד הזה גודלו, אלא גם מתוך ההכרה בחשיבות הקשר הזה עבורן, הכרה שגברים רבים מגיעים אליה בשלב מאוחר בחייהם, אם בכלל. זאת כמובן דוגמא אחת לפעילויות דורשות זמן ואנרגיה, שנשים יתעקשו לשלב בחיי היום יום שלהן, עד כדי ויתור על הגעה למשרות בעלות השפעה ציבורית.
    גם כח המשיכה של הכח, הכח לשמו, פועל, לדעתי, פחות, כשתשומת הלב מופנית פנימה.
    תאמרו, גברים רבים פועלים באופן דומה, למה תגידי נשים, ואני אומרת, נכון, רבים הגברים האלה, כמה מהם עסקנים/נושאי תפקידים בפוליטיקה?
    נשים שהצורך להשפיע ולשנות בוער בעצמותיהן קיימות, אין בין הצורך הזה ובין האחרים סתירה כלשהי. רבות מהן יבחרו בדרכי השפעה חלופיות, שאינן פוגעות, או שפוגעות פחות, בפרטי. הן יהיו יוצרות עם אמירה חברתית, נשות תקשורת בעלות השפעה, הן יעשו מאמץ לשלב את הקריירה שלהן בתחום שיש לו גם נגיעה במשפיע, ובכך יאפשרו לעצמן לחיות. ובהתנדבות, הן יפעלו בתפקידים התובעניים פחות. כי הזמן מוגבל והאנרגיה מוגבלת, ויש עוד דברים חשובים. וכי המהות של ההתנדבות עבורן היא ההשפעה נטו, ולא ההגעה לעמדה כזו או אחרת בשלב מאוחר יותר.
    מאחר שההתהרהרות הזאת נכונה לעכשיו, אפשר עוד לשכנע אותי שאני מבולבלת. טעונים כנגד יתקבלו בברכה.
    ותודה, שמוליק. הפעלת אותי.

  5. נעמי

    אוי פוליטיקה …
    אני אפילו לא מסוגלת לדבר על זה
    ובטח ובטח לא להכנס לתוך זה
    כוח..כוח.. כוח.. אולי אם זה לא היה בנוי על כוחניות
    אולי אם זה היה בנוי על רצון אמיתי לשינוי
    אולי אם היו ממציאים לזה שם אחר
    יאללה שכולם ירדו עליי לא איכפת לי בכלל
    אבל זה כמו חדשות זה כמו כל הגופים האלו
    שכביוכול נימצאים שם בשבילנו
    וכל מה שהם עושים זה לקבע את הנאכס
    אם לא עושיםכלום אז עדיף בעיניי להתעסק בדברים אחרים
    ואם בוחרים לעשות משהו פשוט עושים אותו
    האנשים שהכוח לא משחית אותם ברמה זאת או אחרת
    נדירים ביותר בפוליטיקה
    נדירים ביותר נקודה
    כתבה מעניינת למרות הנושא המייבש
    {}

  6. סבינה

    לטעמי הסיבה לחוסר הנשים בפוליטיקה ובעמדות כוח בכלל, ביחס לגברים, נעוצה מאוד באופי הנשי, ופחות בהשפעה הגברית..אולי זו דיעה מוזרה למדי, אך לאחר מחשבה מרובה הגעתי למסקנה זו.
    במשך שנים נשים היו האובייקט, המושא, מה שמתבוננים בו, מעריצים וסוגדים לו אולי, אבל לא המצלמה, העין המסתכל, וה”נושא” עצמו. עקב כך , התפתח אופי בקרב המין הנשי שחתר למאין רפיון יד, ואפטיות קלה. מכיון שיש ועם רב בלהיות המושא ולא דווקא המבצע..וזה מתקשר לנושא שלנו, להתבונן ולקחת גם חלק, אבל לא..ממש, בתכלס. תחרות היא דבר חשוב והכרחי, מי שנמנע מכך בטענוים שהמירוץ לא ניראה לו ויש שחיתות ובלה בלה..לא משיג דבר בסוף.
    נכון, הפוליטיקה מלאת רפש והחלטות רמות נקבעות על סמך רגשות ילדותיים וקפריזיות של חבר כנסת זה או אחר. אז מה? זו החברה האנושית כיום, ככה ניראית הפוליטיקה, ואידיליה בזמן הקרוב לא נראית.אז נשב בצד ונתלונן?
    הנשים פשוט תקועות זמן רב מדי בתפקיד הרפיוני הזה…וזה אפילו קצת נעים. כן כן, לא להתערב במירוץ המלוכלך והתחרות הוא דבר נעים. אבל זה לא נכון, זה נעים אבל לא נכון.
    ולכן, ההבדל יבוא רק שנשים יפסיקו לחשוב שהעובדה שהן שונות מגברים, וברור שהן שונות מגברים, אומרת שמותר להן לשבת בצד, לעשות עוויות לא מרוצות, ולתת לג’נטלמנים הליברלים להמשיך בעבודה. הנשים אשמות וחצי במצב הזה, מפני שהן לא מיעוט, הן אפילו הרוב.
    האופי הנשי אינו חלש ורפיוני מטבעו..אקסטזת התחרות חזקה בקרב שני המינים, צריך רק להתרגל להנות ממנה.

  7. עובר אורח

    שלום לכן אהובות צעירות.
    אכן, נכוחים הדברים. אם לחזור לסיסמה מפאיניקית מן העבר ומעניינים אחרים:”מאלפים לאלופים”. כך גם בפוליטיקה. הרבה מועמדות על כל התפקידים יבטיחו ייצוג גדול יותר ו”בלי טובות”. אך כפי שאמרת, הנשים נענות לסדר היום המוצג בפניהן ע”י גברים פחות מוכשרים מהן, והופכות ליריבות זו של זו,כך שמצב אי השוויון מונצח. וכאשר מפלגה כמו מרצ מכניסה שלוש נשים (% 30 !) כולם מתברכים בפתיחותה של המפלגה. והרי זה עניין נלעג. הבעיה האמיתית לדעתי היא אחרת. קחו אוויר, תבלעו אותו, תספרו עד עשר ורק אז תגיבו.אז מה הבעייה?
    קוראים לה בעברית גזענות. מדינת ישראל והחברה הישראלית נוצרו ע”י אנשים אשר לא ידעו מהי דמוקרטיה באמת. אנשים שלא האמינו בשוויון אמיתי בין בני אדם. נכון, הם ידעו להשתמש בכל הסיסמאות ה”נכונות”, הם אפילו כתבו עליהן. אלא שכל מעשיהם הוכיחו את ההיפך מאמירותיהם. הם רצו יהודי חדש בתנאי שהוא יהיה כמו שהם האמינו שהוא צריך להיות. הם רצו אחוות עמים וכל מעשיהם הוכיחו ההיפך מזה. עדים לכך כל תילי החרבות בראש כל גבעה רמה. המעידים כי לא “הר טרשים קרח” הוא הנוף הבלעדי של הארץ הזאת. הוא גם “ארץ עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר”. אך נחזור לעניינינו. בארץ זו שבה האבות המייסדים היו אמונים על דרוג של בני אדם. על תיוק אנשים עפ”י מגירות. אנשים אלה שבנו את הפילוסופיה המדינית שלהם על התבטלות בפני כל מה שנודף ממנו ריח של דולרים אמריקאים, אלה גם ראו בנשים שותפות לא שוות, כאלה שממתינות לבואו של הקאובויממסע העדרים שלו. אתן, נשים צעירות, נולדתן במקום הלא נכון. סקנדינביה למשל.
    לא חוכמה לדבר על הש”סניקים האנונימיים כעל לא כלומיים. בואו נדבר על הנחשבים באמת: אודי חמודי. מישהו בדק אי פעם את הכשרון הצבאי האמיתי שלו? מישהו ניסה לבוא עימו חשבון על הכשלון בסולטן יעקוב? אולי הוא פשוט סומן מראשית דרכו כהצלחה. ולא משנה מה יעשה כל שנותר לנו הוא לפעור פה ולבהות בעיני עגל על כל מעשיו בהתפעלות? אני יודע, יבואו ויאמרו לי שאחרי הצבא הוא הוכיח עצמו כאיש עסקים, איזה עסקים ואיזה נעליים. העסקים היחידים שקציני צה”ל הבכירים יודעים לעשות עניינם מכירת נשק או מלחמה. מי צריך את זה? איזה מין סדר יום ילדותי ומפגר הוא זה? ואיפה הם עושים את העסקים שלהם? תמיד במדינות העולם השלישי. אחרי שאולי נפתח איזה שהוא סיכוי שחדלנו לשמש כשדה ניסויים לנשק אמריקאי/רוסי/צרפתי, סוף סוף גם אנחנו יכולים להיות כמו הגדולים ולייצר דם ואש עבור אחרים, כאלה שעבורם אנחנו אמריקה, (לעניים). ניקח לדוגמה את יוסי. יש להניח שאם לא היה הולך לפוליטיקה, אולי היה פונה לחינוך. (זה פחות או יותר מה שעשו בוגרי החוגים לספרות של זמנו.) אין לי ספק שהוא היה הופך להיות מורה מעולה, מה גם שהוא היה מלמד בתקופה שהתלמידים היו אחרים מימינו. ודאי היה יושב היום על פנסיה מכובדת של מורה, או ד”ר של איזה אוניברסיטה. משהו כמו 7000 שקלים נטו בחודש. מה זה מול שכרו של ח”כ או שר. כמה אנשים אתם מכירים שיוותרו על יערת הדבש וינודו אל משכורות השכירים במכון הנפט דוגמת בגין הצעיר? ומה על מאור הדורות, אריאל המחשבה אשר מעמק השרון? חישבו על חלופת המעשה אשר היתה לו אלו לא שיפרוהו בחוות השיקמים, (כמה שיקמים נותרו בה?). בנות, אני יכול להמשיך בכך עד בלי די ועד בחילה, אך לא. מה שאני רוצה לומר לכן: הם לא יוותרו. האלטרנטיבה היא כי אתן תאכלו והם יביטו בעיניים כלות. הם עדיין רואים “או אנחנו או הן!” וכל עוד הם חזקים הם לא יתנו. ואם כבר נותנים, אז לברביות דוגמת יולי.
    אז ה אני מציע לכן? לשבור את הכלים. לשנות את כללי המשחק. הירשמו 100 נשים למרכזי המפלגות. שם תעשו את הדילים שיכניסו אתכן לא ב %30- 20, אלא ב % 70 – 60. ואז ירוצו הגברים לשוויון אמיתי. רק אז יעשו חושבים. כי מה לעשות, פאר היצירה הציונית: העברי החדש,לומד הכל דרך הרגליים.
    אוהב – עובר אורח.

  8. מיכליקית

    איך זה עובד מצויין כל קבוצה שמתבכיינת על קיפוחה היא אכן הופכת למקופחת כנבואה שמגשימה את עצמה ובאמת חשבתי על זה היום , כלומר, אני הולכת להשריץ ילדים ולטפל בהם בעוד בעלי יקים את הסטארט אפ שלו וזו אינה תחזית זה מה שהולך לקרות לי בעוד כמה חודשים, נשאבתי לתהומות הפטריאכליות….

    • אנונימה

      אז מה האופציה? לא להביא ילדים לעולם? תשריצי בשקט, ואחרי זה תטפחי לך חיים משל עצמך. מה גם שבעלך הסטרטפיסט יכול לעזור גם כן בגידול השרצים החביבים.

      הכתבה לא טוענת לקיפוח כלל, אלא קוראת לנשים לקחת חלק בעשייה.
      ש’ס התחילו לעורר את העם ובאמת התוצאות מדברות בעד עצמן (עם כל הסלידה שלי מהש’סניקים). מה שאומר בעצם שלפלח האוכולוסיה הנ’ל ישנה היום נציגות מאסיבית בבית המחוקקים ואלו דואגים לאינטרסים של אותה קבוצה. ממש מה שכדאי שיהיה גם אצל הנשים.

      • החלטתי שהברררררר יספיק. לעניין האופציות, כלומר. נו, באמת.

        • אנונימה

          נו, באמת, מה?

          • אפשר לעשות רעש גדול עם ההשרצה, אפשר לטפח חיים גם תוך כדי, בחיי אלוהים שאפשר, ואפשר לגדל אותם בשיתוף עם אבא שלהם, לא רק שהוא יעזור. שמעתי ככה.
            לא האופציה היחידה לעשות בשקט ילדים, להגיד לו תודה על ההזרעה המוצלחת, ולבקש ממנו שאם לא קשה לו, במחילה, שיעזור. הוא לא עושה טובה בזה שהוא עושה ילדים. ילדים הוא עושה. ילדים שלו הוא עושה.
            ויש, כמובן, עוד אופוציות. אם דווקא מתעקשים. ילדים וזוגיות זה כבר לא עמי ותמי.

            • אנונימה1

              הלה יקירה,
              אולי תוכלי להאייר את עיניי, ולהסביר למה התכוונת בתשובתך?

            • ג'וליה

              תגידי, הלה, מה הסיפור שלך עם ההשרצה והילדים וכל זה? ומה זה קשור למה שדיברנו כאן? אם יש לך בעיות עם המשריץ שלך אנא פני אליו ישירות ותחסכי מאיתנו בבקשה.

              • עניתי למה שכתבה אנונימה בתגובה למה שכתבה מיכליקית. ככה זה קשור.
                מצד שני, זה היה בלתי קשור באופן הכי כולל למשריץ הפרטי שלי. יותר זה היה קשור להסתכלות אקסיומטית על חלוקת תפקידים בין המינים שהפריעה לי בתשובה של אנונימה. ונכון, חלוקת התפקידים הזאת לא זהה לנושא הכתבה ולמה שדברנו (מי דברנו?) קודם, אבל בראיה שלי, היא בכל זאת הדוקה עם הנושא טיפה יותר ממין אנלי. ולאנלי הגבת לא רע דווקא, אם אני לא מתבלבלת.

                את בטוחה שהתוכן הפריע לך עד כדי התנפלות? עם ליפסטיק (או מה שזה לא יהיה שיש לג’ו בין הרגליים) היית מעריכה אותי יותר?

                • ג'וליה

                  ומה רע באנאלי? ובליפסטיק? ומי לימד א ו ת ך להתנפל כ”כ יפה אם כבר מדברים על התנפלות? (טיפה נסחפת… לא?….. )
                  חבל שאת לא מבחינה בין הערה להתנפלות, זה יעזור לך להיות פחות תוקפנית, עם או בלי הליפסטיק שכ”כ מעורר בך התנגדות.

      • אנונימה

        אהההההההההה
        לא יפה לקחת לי את הניק בקלות כזאת….
        לפחות תצייני שאת מס’ 2…

  9. תודה על המאמר המעורר , חשבתי מה מונע ממני אישית לרוץ להתקדם לצעוק –
    אולי זאת ההרגשה שהרבה יותר חשוב להיות שם בשביל מי שבאמת חשוב לי?
    אולי המחיר הגבוה הנדרש ויתור על כל כך הרבה דברים חשובים אחרים?
    ובטח יש גם קורטוב עצלנות .
    עובדה שנשים שנלחמות על דברים שהם משמעותיים בעיניהן בדרך כלל משיגות ומגיעות אך הכוחונות הנדרשת איננה הסגנון בו הן מיטיבות לפעול .
    חבל שאין עוד גברים כמו שמוליק במערכת הפוליטית כי אתם תייצגו אותנו באמת .

    • אנונימה1

      עם כל הכבוד לשמוליק, כמו ששריד לא מייצג את הש’סניקים, אנחנו לא צריכות גברים שייצגו אותנו.
      גם גברים עם מודעות פמיניסטית לא יפעלו לטובת האינטרסים הנשיים כמו שנשים ידאגו.
      גברים, בדיוק כמו שמתואר במערכת אותה הפעיל שמוליק, עם מודעות פמיניסטית ישריינו עבורנו מקומות, אבל מעטים באמת יפעלו בנושאים שנוגעים ומטרידים נשים. כל אחד דואג לעצמו – ממש כמו בחיים.

      • ג'ו המבתק

        נשים מקומן במיטה, עירומות, מוכנות ומזומנות לבוא הקשיח. כן, כמעט שכחתי – גם במטבח הן יכולות להועיל, כשהן לומדות כבר לעשות את הצלי בדיוק כמו שהגבר אוהב. נשים בפוליטיקה? כמו קרפיון בנתיבי איילון. ולדרבי חוקים משלו ושער אחד שווה אלף קורות ואיפה אתם בחגים

        • אנונימה1

          שכחת שלא לכל אחת מחכה ג’ו בלילות.
          ועכשיו לעניין, גם חוקי הדרבי משתנים אחת לאלף שנים.
          ובכנסת, היום, אפשר למצוא רק קרפיונים. אז למה שגם המדוזות לא ישתלבו?

          • אלמוני

            תודה לאל שלא לכל אחת מאיתנו מחכה ג’ו בלילה, אחרת היינו צריכים לפתוח מפעלים של שקיות הקאה. היה פותר את בעיית האבטלה, אבל אנחנו לא מוכנות לשלם כל מחיר.

        • כן, הא? תזדייני בלילה, תעשי אוכל ביום ותשתקי כמו דג. הפנטזיה האולטימטיבית שלכם

          • What do you mean by “TIZDAINI BALAILA”, sex is a mutual act, you are not doing anyone a favor by having sex with them. Why do some women act like they are “giving” and we are “taking”?? AND THEN YOU WONDER WHY YOUR HUSBAND IS HAVING AN AFFAIR

            • סתם אחד

              זה נכון,
              נשים לא נותנות וגברים לא מקבלים… אבל זה גם נכון לומר:

              חביבי
              לא הבנת מילה וחצי מילה ממה שהיא אמרה. ואמרה יפה, בציניות ובצדק.
              אלא שהצדק שלה מופנה אל אנשים כמוך וכמוהו.
              אתה והוא מלכלכים בשביל ג’נדר שלם!

              אז אתה וההוא שם, “האידיוט המצטט” יכולים ללכת און-גאז’ה, לעבר השקיעה.
              שניכם שובניסטים לטאנטים במסווה של רגישים, ליברלים אך קשוחים. עלק.

              פיחסה!!!

        • לא הבנתי ג’ו. אתה רציני או ציני? נראה לי כמו סאטירה, התגובה שלך

        • זאת שיודעת

          ככה אני אוהבת את זה – שובניסט קשוח, ראף סטייל, שם את המגפיים על השולחן מדליק סיגריה ודורש שאתפשט, אבל שקודם אדליק את הסיגריה שלו, ושאחרי שאשמח אותו, לא אפריע לראות את הדרבי בטלוויזיה.

          • נעמי

            כנראה שלא סתם את יודעת…

          • סתם אחד

            מה קרה לג’ו, היה לו קר? איש לא התגעגע אליו?

            נו באמת, קח את הפרובוקציה שלך למחוזות המתאימים. בדרך לשם אסוף את “זאת שיודעת” שהיא בעצם גם אתה רק עם ניק שונה…

            ואם אתה מתעקש לעסוק בענייניך, לך לך לתחום דיון שבו לא תפריע. יחד איתך ועם “זאת שיודעת” תוכל להמציא עוד דמויות שישלו שאלות וג’ו יענה להן וכל הדמויות ביחד ימחאו לך כפיים.. ואז תביט בראי ותאמר:

            אר יו טוקינג טומי.. אר יו..טוקינג טו מי.

            כן זאת זיודעת, או ג’ו, או מי שתבחר להיות..

            איי אם טוקינג טו יו.

        • המציאותית

          אני מניחה שהבנתי את הטקסט של ג’ו, והוא צודק. נשים מעדיפות לשרת את הגברים, לקונן ולילל כשהן לא מוצאות את הגבר שיציל אותן – אפילו פה, בין התגובות, אחת אומרת ששמוליק וחבריו ייצגו אותה יותר טוב! – ולדרבי בין גברים ונשים תמיד יש חוקים משלו. הגברים למעלה, בעמדת הכוח. הנשים צריכות להיות ערומות ולבשל (כמטאפורה. גם אלה שלא מבשלות הן עדיין שפוטות של תפיסות עולם ישנות).
          הרי נשים בעצמן לא מצביעות בעד נשים!!! אחרת, פנינה רוזנבלום או שולמית אלוני היו עד היום בפוליטיקה. אנחנו מהוות רוב בין אוכלוסיית המצביעים, אבל רובנו לא נותנות את הפתקים בקלפי לנשים. זה המצב. ואין שום דבר אחר שאפשר לעשות, חוץ מלשנס מתניים וללכת לפוליטיקה כדי לשנות דברים מפנים. רק מבפנים.
          ושוב: ג’ו, בחוכמתו, ניסח זאת מצויין. “שער אחד שווה אלף קורות”. זה בכדורגל. בחיים צריך פעם אחת להבקיע. אף אחד לא יתייחס לאלף נסיונות כושלים
          נשים – רוצו לכנסת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

      • פרחח

        את צודקת לחלוטין. נשים א צריכות גברים שירוצו בעבורן. נשים גם לא צריכות להצביע בעבור נשים רק כי הן נשים.
        גברים ונשים כדאי להם ולהן להצביע בעבור מי שמייצג טוב יותר את עמדתם, בכשרון רב יותר, ביושר רב יותר ובסטייל ראוי.

        אם כל הבוחרים – כך אנחנו רוצים להניח – יבחרו על פי עמדתם והעדפתם, עצם העובדה שתהיינה הרבה נשים מועמדות, תגרום לכך שהן ייבחרו לכנסת וישפיעו.
        הן ישפיעו לא בגלל שהן נשים, אלא בגלל שיש להן סדר עדיפויות, עמדות ואג’נדה שסייעה להן להבחר.

        בקיצור:
        אם נשים יתמודדו, הן גם ייבחרו. אם הן ייבחרו על האג’נדה שלהן, הן יצטרכו להציג ביצועים בתחום הזה. ולכן יקדמו אותו.

        מי שרוצה שנשים ייצגו “ענייני נשים” מפספס את הכל.

        נשים צריכות לייצג תפיסת עולם כוללת שמכילה בתוכה אמירה לגבי כל נושא – בדיוק כמו חבריי כנסת גברים.
        נאג’נדה הציבורת תשתנה, כי יש להן את נקודת ההשקפה התרבותית שלהן.

        אני חושב שוויוני, ולכן אני בעד שוויון לנשים. זה לא שאני בעד נשים ולכן…. זה כמו שאני בעד חינוך איכותי לכל, זה כמו שאני בעד כבוד האדם (כל אדם) באשר הוא אדם, זה כמו שאני בז לסמלים (למרות שמכיר בערך שלהם – השימושיות) כאשר מולם עמדים חיים הוגנים.

        אני לא אייצג את הקהילה ההומו-לסבית למשל, אלא רק אלחם על זכויותיהם להיות שווים בין שווים.

        נשים צריכות להתמודד לכנסת, כמו שהן צריכות ללמוד באוניברסיטה ולהתפרנס ולהיות הורות (אם זו בחירתן) רוצה לומר: הן צריכות לקחת חלק שווה בכל תחומי החיים ולא להיות מקוטלגות לעיסוקים ג’נדריים.

  10. נשים/גברים, מי בכלל רוצה לקחת חלק בפוליטיקה היום?
    מוסד מושחת, אנשים קטנים, שסניקים מעצבנים ודליה איציקית אחת.
    אני מעדיפה לחיות לי בעולמי הצר, רק לא לקחת חלק בסצינה הפוליטית ביזראל.

    • יולנדה

      שאלה אותי ידידתי: למה גברים אוהבים לעשות מין אנאלי? האם זה בגלל שצר יותר הוא המקום, והחיכוך רב יותר?

      • ג'ו המבתק

        בתשובה לשאלתך, יולנדה:
        “סקס אנאלי, יותר מכל סוג אחר, הוא סקס של רעיונות. האירוטיות נובעת מידיעת הדבר שאתה עושה. ומעבר להכרה המקומית, המיידית הזו, ידיעה נוספת. כל חויה מינית היא ביסודה מסע-חיפוש-ידע, ידע של כל אדם אחר.
        חדירה היא חקירה, איבר המין הוא זרקור. איפשהו עמוק בתוך גופה טמון סודה הבלתי מופרע, אך לעתים תכופות נראה כי הנתיב המובן מאליו לא מוביל לשם, בעוד שהנתיב האחר, שאולי מסיבות ילדותיות מקושר עם חושך וסכנה, נראה כחייב להוביל היישר אל מרכז האחר…

        המשורר האנגלי קרייג ריין, בשירו “חורתחת”, מבטא את פי הטבעת במונחים של צינעה, שכן בזה טמון מטענו האירוטי, בהיותו חלל הנחשף במאופקות רבה.
        זה עניין של כוח, אני מניח. ניפוץ המרחב הפרטי של מושא תשוקתי באמצעות מבטי הפטריארכלי. ראיית חור התחת מהווה את ההפרה הגדולה של הפרטיות. במיוחד אני אוהב את העובדה שהישבנים צריכים להיות מופרדים, כדי לאפשר מראה שלו, כמו מסך-בימה, מה שעוד יותר הופך את הצגתו לשואו”.

        מתוך ספרו של דיוויד בדיאל, “זמן לישון”, עמ’ 196, הוצאת “מודן”, תרגום: אמנון כץ

        • לא חברה

          ג’ו, באמת.
          תשהה בכתבות סקס, אל תהרוס לנו כל פעם מחדש
          את הדיונים.

        • ג'וליה

          לרגע חשבתי שזה אתה שמצטיין כ”כ בביטוי עצמי…. בסופו של דבר זה ציטוט. אכזבה.
          נו נו.
          בכל מקרה מה שבאמת רציתי לומר, וראשית תודה לשמוליק על יצירה כ”כ עיניינית ונכונה, הוא שלמרות הכל גם יעל גרמן (ראש העיר שלי, לעזאזל) וגם יולי תמיר לא הוכיחו את עצמן כמענה האולטימטיבי לשלטון הגברים. גרמן מתנהגת כמו ילדה קטנה שלא יודעת מה לעשות עם הצעצוע החדש שלה – וזה על חשבון האזרחים, ובמקרה העירוני נוגע בנו באופו יומיומי, ויולי? – יולי, יולי, יולי. טעיתם, חברים. ברבי חכמה ממנה. יולי עדיין חיה בזמן שהיא היתה היפה של השיכבה והיפה של התנועה (הנוער העובד-קיינד-אוף-תנועה) והיא חושבת שהיא פה בשביל להיות האשה המקסימה שכל הבנים מעריצים ולא משנה איזה הערה טיפשית, נבובה ומתנשאת תצא מהפה שלה. וזו עוד נחשבת לאשה מזן איכותי. אני לא צריכה כאלה שייצגו אותי בכנסת.
          ועוד נקודה למחשבה, למה כל הנשים בכנסת לדורותיה נראות כמו שנראו גולדה ואורה
          ותעסה-גלזר ושאלוהים-ישמור-גאולה-כהן, ולימור ליבנת וציפי ליבני ודליה איציק וכמובן יעל דיין האנטי-טיפוחית בעליל…. מה? אם את לוחמת פוליטית בשורות הכנסת לא משתלם לשים ליפסטיק בבוקר?… ולהיפטר מהגוונים הנוראיים האלה… ובאופן כללי להיראות כמו משהו חי….

          • דווקא ליבנת נראית לא רע בכלל ( אבל למה אני נגררת לויכוח חסר טעם? תרתי משמע..)
            אין שום קשר בין הלוחמות הפוליטיות לטיפוח? לצערי, כנ”ל גם לגביי מורותיי בכיתות א,ב,ג..

            הנשים האיכותיות (כמו שאת מכנה אותן) כנראה לא ממש רוצות להתבזבז להן בפוליטיקה.
            למה להכנס לזה כשיש כל כך הרבה דברים יפים לעשות ?

            btw – lipstick is so out

          • ליאת

            שאלה היפוטטית לגמרי.

            נניח שיעל גרמן היתה גבר. נניח שגם יולי תמיר היתה גבר.

            עדיין היית מתארת אותם כ”ילד קטן שלא יודע מה לעשות עם הצעצוע החדש שלו”? היית מתארת את יולי כ”חי בזמן שהוא היה היפה של השכבה והיפה של התנועה”?

            עולם המושגים ש ל ך שופט אותם באופן לא שויוני.
            עוד לפני שאת מסתכלת בכלל על מה שהם עושות או לא עושות, את מתיחסת לזה שהן נשים “שמשחקות” בעולם גברי, ומשתמשות בזה שהן “יפות” שכל הבנים “מעריצים”, והדבר הכי חשוב, כמובן, הוא לא לשכוח שהן “נשים” (“מה, אם את לוחמת פוליטית לא משתלם לשים ליפסטיק בבוקר?”, היי, אם אני לא שמה ליפסטיק אני צריכה להזדכות על התואר “אישה”? לא מקיימת את נשיותי כראוי?)

            מה קרה, מעולם לא ראית גברים בשילטון שעושים שטויות?

            דוקא יעל גרמן נלחמת כמו לביאה על הדברים שהיא מוצאת לנכון. כבר מזמן לא ראיתי ראש עיר (זכר, נקבה או אחר) שעושה כל כך הרבה למען העיר שלו.

            אבל ככה זה. היא תמיד תהיה “האישה שמשחקת”. ואם היא תהיה קשוחה, זה יהיה בגלל שהיא “צריכה זיון”, ואם היא תהיה לא נחמדה, אז היא לא “נשית” ואם היא לא תמנה אישה לאיזה תפקיד בכיר היא תהיה זו ש”שכחה מאיפה היא באה”.

            אחת הדרכים הכי קלות להפלות היא לראות “אישה” לפני שרואים “בן אדם בתפקיד בכיר.”

            • ג'וליה

              אני מרשה לעצמי להעביר ביקורת, כזו או אחרת, על יעל גרמן בגלל שהייתי מאלה שפעלו לטובתה וכמה חודשים אח”כ התקשיתי להיזכר למה לאור אי אילו פעילויות שלה.
              בעניין הגברת תמיר – אני בטוחה שגם את תתקשי למצוא דברים להגיד לטובתה במסגרת הפעילות הפוליטית שלה. מה שניסיתי להגיד קודם, וחבל שלקחת את זה אישית (ומה יש לכולכן נגד ליפסטיק, אלוהים….) – זה חס ושלום לא שנשים לא צריכות להיות בפוליטיקה – חייבות! אבל איך זה שדווקא אילו מגיעות לשם? עובדה שמי שהיא באמת איכותית מושכת ידיה מן העיסוק. למה? לא מגיע לנו ייצוג נשי משכמו ומעלה?
              וההערה על הצורה החיצונית וכו’ היתה כבדרך אגב, במסגרת יום ההומור הסרקסטי, ואיתך הסליחה. וגם עם הילה שלקחה את זה ממש קשה…

              • ג’וליה, את שופטת גברים ונשים לפי קריטריונים אחרים. וזהו יחס מפלה ולא שיוויוני. כביכול אשה כדי לתפוס מקום בכנסת או בממשלה צריכה להיות כליל השלמות… יש הרבה שרים שגרועים מיולי תמיר, והיו הרבה ראשי עיר גרועים מיעל גרמן. ואולי ביקורת מן הסוג הלא הוגן והמפלה שלך- היא זו שמונעת מנשים להתמודד.

  11. מתוך הכתבה נוצר הרושם כי שיוויון פירושו חצי חצי. 50% יצוג גברי בכנסת ו-50% ייצוג נשי. כמו שבחייים זה לא כך (אתה עושה כלים כל שני רביעי ושישי, ואני כל ראשון שלישי ושישי). ישנה את האפשרות להשפיע גם לא מתוך הכנסת או מתוך מערכות בחירות כלשהן. ישנה אפשרות להשפיע על ידי דוגמא אישית, ע”י חינוך ילדייך (גם שלך לא רק שלה) ובכך בעצם ליצור את ה”חצי” “חצי” של העתיד. שיוויון הוא במקום כלשהו לדעת שאת יכולה לא דווקא להראות שאת יכולה. ובמסגרת תרבות הצריכה של מייד ועכשיו בואו ולא נצפה שגם התרבות הפוליטית שלנו תשתנה בן רגע. ברבים מן המיקרים עדיפה האיכות על הכמות.

    • פרחח

      יש צדק בדברייך. ניתן לטעות ולחשוב שהכוונה בשויון היא חלוקה חציונית. לא כך הוא.
      הרעיון שבשוויון הוא שזה יכול להיות משתנה כאשר מרכז רצועת השוויון הוא חמישים האחוזים. כל שינוי כלפי מעלה וכלפי מטה הוא תלוי נסיבות ספציפיות ולא תלוי אפליה או החלטה שרירותית מראש.
      לא חשוב אם יהיו 40 אחוז נשים או ששים אחוז. חשוב שבכלל הכל יהיו איכותיים ולא רק הנשים. גם הגברים. אז אולי זה לא יהיה ככה, אבל לא צריך להפסיק לשאוף לכך. לדרוש את זה. ושהיחס בין גברים לנשים יהיה מקרי. לא קבוע לכאן או לכאן. שזה לא יהיה אישיו.
      אבל…… עד שזה יקרה, 50 אחוז זו הצבה של מטרה ראוייה.

  12. ללא קשר לדברים שנאמרו כאן, אני בדעה שהפוליטיקה צריכה להיות נשלטת ע”י נשים.
    בארצות הסקנדינביה הבינו את זה מזמן: איזה גבר סקנדינבי יבזבז את זמנו בפטפטת מישרדית ובטכנוקרטיה אם יש המון עצים לגדוע/דגים לדוג/בתים לבנות?

    אם הנשים תייצגנה את העם, לא תהיינה מלחמות עוד לעולם. לנשים יש מלאי של חמלה שלא יאפשר להם לשלוח את בננו ובנותנו לשום מלחמה. הרי איזה אישה תשלח את בנה למלחמה?

    ראשי ממשלות סוריה וישראל יפתרו את בעיות המזה”ת לאחר מסע קניות ארוך ומייגע בקניון יזרעאלי ולאחר מכן דיונים אחרונים בבית קפה הסמוך על קפה ועוגה…
    הן תשוונה את עיסוקי הבנים (“שלי סיים תעשייה ומינהל” “שלי סיים בבצאלאל…”) ולאחר מכן תרכלנה עם שרת החוץ על הנעליים של עמיתה…

    • You’l have to agree that all women in politics should be over 55, because one day of PMS can lead to World War 3, LOL. There are very few women in politics because most of you don’t care about politics at all, makeup is probably more important. The same situation is in the United States House and Senate, very few women, and no one says they should get 50%

      • G, don’t you have other ways to spend your labor day weekend? you are writing shit and no one cares. are you not invited to some barbecue?

        • a. i don’t celebrate labor day. b. i don’t like barbecue. c. you say “no one cares?”, are you talking on behalf of anybody else? d. what are you yourself doing at the computer on a holiday?? shit yourself, obviously you had nothing to say to the point, so you had to resort to foul language

          • שמוליק, יש טענה ששמעתי לאחרונה, וזה גם אפרופו הקינה שלך בנושא קצב הנשיא וזה, שהיום האנשים שפעם היו חושבים על הנתיב הפוליטי, כלומר אלה מוכשרים ובעלי החזון, היום הם הולכים לעשות כסף, הם בהיי טק, וכאלה… ואני מניחה שזה כולל גם נשים. מה דעתך ?

            • פרחח

              זו עוד שמועה שאלה שמסתובבים עם חבריהם במשרדים מלאי צעצועים, אוהבים שיפיצו אודותם. לא, לדעתי מעולם לא היו אלה אנשים מאותו סוג..

              מה שנכון, זה שיש זילות של התפקידים הציבוריים ולכן היום “כל אחד” חושב שהוא יכול להתמודד, כי הוא ראוי..
              נשים.. שוב, את חושבת על כך שרק המוכשרות צריכות להתמודד. הנקודה שלי נגעה בכך, שאת יכולה להתמודד ולהגיד, יש לי מה להגיד, גם אם את לא מוותרת על ניהול בנק לאומי למשל..

              תמיד, היו אנשים מוכשרים בתעשיות השונות.. זה היה לפני ההיי-טק ויישאר גם אחריו. הצורך להתמודד התמודדות של ממש בתוך המערכת הפוליטית מקשה על מוכשרים ובעלי מקצועות חופשיים לעשות קיצורי דרך באמצעות קשרים וועדות מסדרות.
              בעבר היו ועדות מסדרות, שבמידה מסויימת הבטיחו איכות, אבל מהצד השני מנעו ממי שלא חפצים ביקרו כל הזדמנות ובעיקר היו לא דמוקרטיות…
              נשים לא מתמודות, בגלל סיבות תרבותיות כנראה.
              והתירוצים? זה קשה, זה מלוכלך, זה לא לאופי שלנו, יש לנו גם מטלות אחרות ועוד…. כל זה נכון. רק שכל זה מנציח את העובדה שהן לא יושבות במוקד המשפיע ביותר על החברה – עד לרמת האושר הפרטי

              פוליטיקה, קשה, והצלחה בה נדירה כמעט כמו פרס נובל באקדמיה. הצלחה בפוליטיקה הרבה יותר נדירה מאשר ב”היי-טק”. הדרך כוללת עשרות שנים של השקעה לללא תמורה כשרק מעטים מצליחים וגם אז… מה בעצם הם מקבלים?!

              לכן לפוליטיקה הולכים מי שזה בוער להם באמת (ומשהו מזה נעלם עם השנים) או מי שבאים לשם להסתובב ולאסוף קשרים. והמון מהסוג ששלב הביניים האלמוני הוא פסגה בעבורם. אלה הם העסקנים שגם מהווים חומה בפני המוכשרים. בשדירה הזו, שוב אין נשים, אז עוד פעם זה קשה יותר..

              כתבת קצר, עניתי ארוך, מקווה שזה הבהיר

              • שהשינוי בהסתכלות על העצמי, על נוחיות ושפע, ועל כסף כסף כסף, גורם לאנשים שמרגישים יכולים ללכת לעשות מכה קודם כל, ולומר לעצמם, שאחר כך, אחרי שהכסף יבוא, הם יעשו למען החברה, למען המשפחה, ואפילו למען חייהם.
                היי טק נתפס באמת כאזור שבו אפשר לעשות כסף גדול בזמן קצר, והוא חור שחור שבולע אנשים שיש להם כל מיני כשורים ושאיפות, ושדוחים מה שנתפס בעיניהם כניתן לדחיה, בין השאר, השפעה על העולם שהם חיים בו, עד לזמן האחר, הזמן ההוא, העתיד הזוהר והעשיר.
                העתיד הזה מתרחק כל הזמן, מצב ההמתנה הוא מקור להמון תסכול וכל זה נושא לדיון אחר לגמרי.
                על זה דברת, מיה?

                • כן. בדיוק על זה דיברתי. זה כמו שקראתי שיש בעיה היום לחיל האוויר להחזיק את הטייסים בחיל. כולם משתחררים אחרי הקבע. לאף אחד לא נראה קוסם עוד, להיות מפקד טייסת ולעשות שם את הקריירה שלו. גם כי הציונות פג תוקפה כנראה, וגם כי אין שם כסף ויותר קוסם להם הכסף ומילת הקסם סטארט אפ (גם השמועות על היהלום שלהם היו מוגזמות כנראה).
                  אני מסכימה עם טענתך שמוליק, לגבי המחסום התרבותי שיש לנשים, ללכת אל הדרך הזאת, דרך החתחתים של הפוליטיקה. ומהמקום הקטן שבו אני נמצאת זה ברור לי לגמרי. זה אכן פרדוקס. זה מקום מטונף ולמה ללכלך את הידיים, ומצד שני, מי ייצג אותנו אם לא אנחנו ?
                  אכן בעיה.

              • ציונה נס-ודגל

                מה שבוער באמת לאלה שהולכים לפוליטיקה זה לא שום אידאולוגיה, אלא רק משחקי כוח.
                לכן השאלה היא לא למה נשים לא הולכות לשם
                אלא למה רק נמושות מגיעים לכנסת.
                והתשובה היא, כי זה מרכז הקומבינות, קומבינות לשם קומבינות, לא כדי להגיע
                לשום מטרה נעלה. הם לא מייצגים אותי, הם כולם מכורים לכוח. וכל אלה שמוכרים
                אידאולוגיה אלק, עושים את זה בציניות, והכוונה לא רק לש”ס.
                מניסיון אני מדברת. הייתי בקשר עם כמה וכמה פוליטיקאים בעניין שכולם – מימין,
                משמאל ומהאמצע – הסכימו שהוא חשוב. כל כך חשוב, שהוא נפל בין הכיסאות
                שלהם, כי הוא לא הועיל להם באותו רגע, כי הם לא הזדקקו לטרמפ הזה
                באותו יום וגם למחרת, כי הם לא הריחו נקודות.
                יותר טוב אני אדאג לכיסא מרופד בבית ובמקום העבודה שלי, כמה שיותר רחוק מהכנסת.
                החיים קצרים מדי. ובפעם הבאה אולי אני אדע להיוולד בניו זילנד.

  13. דליה איציק

    מאחורי כל אישה יש סיפור חיים שונה, רקע אחר, שאיפות אחרות, יעדים אחרים. לכל אחת, דרך שונה לומר את דבריה ויותר מכך, לעשותם. דרך אישית.
    אבל יש דבר שמשותף לנשות קריירה. כמעט כולנו התלבטנו באותם הלבטים. אצל כולנו, אני מאמינה, חזר אותו עיקרון לאורך כל הדרך. “כולנו אמרנו: אני”. כולנו עשינו את הצעד הראשון, קמנו והתמודדנו. וכבר פחות חשובה העובדה שנבחרנו או הצלחנו, את שלנו עשינו. ניסינו.
    מי שחושבת שאין עבודה שהיא עבודה לגבר ואין תחום שהוא מחוץ לתחום וודאי יודעת שיותר נשים צריכות להתמודד ולא לפחד.
    יותר נשים צריכות להגיע, לתרום ולהשפיע. חשוב לשנות! לעודד נשים מוכשרות שנעצרות או מוותרות, לדחוף אותן למצוינות או לשכנע אותן לפחות לנסות. כי כשנשים יודעות מה הן שוות, הן שוות.

    להיות אישה בפוליטיקה, זה לא קל. להיות אישה מצליחה בפוליטיקה ולנהל חיי משפחה קשה עוד יותר. הייתי ברת מזל ולבן הזוג שלי הייתה את היכולת המיוחדת לפרגן ולתמוך ולא לחשוב שהקריירה שלי היא על חשבונו. בעלי, ידע להיות לצדי ולתמוך בי בדיוק כפי שנשים רבות תומכות בבעליהן. אלא שכאן, זו מתת מיוחדת שלי, שנשים רבות לא זוכות לה. הן צריכות להתגבר גם על הקושי הזה.
    את הקריירה הציבורית שלי התחלתי במישור המקצועי, באיגוד המקצועי. התמודדתי על תפקיד יו”ר הסתדרות המורים בירושלים. 80% מחברי הסתדרות המורים בירושלים היו נשים, אבל ההנהגה הייתה מורכבת כמעט כולה מגברים. למה? כי ככה זה פשוט היה תמיד. נשים פשוט לא התמודדו.
    ההתמודדות שלי לא הייתה על השתתת סדר יום ציבורי נשי, אלא על עניינים מקצועיים. כמורה וכאישה זווית הראייה שלי הייתה שונה. הייתי אימא צעירה לשני ילדים ובתי השלישית נולדה אל תוך הסתדרות המורים. מובן שכאשר ניסיון החיים שלך כולל אמהות, את תופסת את הצרכים של המורה, שהיא גם כן אם צעירה באופן שונה. איש לא צריך להסביר לך דברים שאת חווה.

    אז מה זה קשור לפוליטיקה?
    ובכן, זה קשור בטבור. על ידי הקשר למפלגה פוליטית וכמייצגת של ציבור בוחרים גדול יכולתי להפעיל מערכת של לחצים והשפעה. מי שישבו בעמדות הכוח ידעו שאם הם לא ישתפו פעולה עם הצרכים שלנו אנחנו נשיב להם כגמולם. אבל זה רק צד אחד של העניין. הצד האחר החשוב יותר, בזכות הקשר הפוליטי שלי, מקבלי ההחלטות היו נגישים אלי וקשובים בדרך שונה.
    הקשר אל הפוליטיקה, הבהיר לי כי על מנת לשנות יש צורך להיאבק, יש הכרח להגיע אל המקומות שבהם ההחלטות מתקבלות. לדרוש ולא להתחנן, להחליט ולא לקרוא על החלטות שהתקבלו – בעיתון.
    זה לא היה פשוט. כשהכרזתי על כוונתי להתמודד ביקשו ממני לחכות. ביקשו ממני לדחות. כמעט הכל ניסו להניא אותי מההתמודדות. “יש אחרים לפנייך” הם אמרו. “את עוד צעירה, למה לך למהר?” טרחו להודיע לי המפרגנים האחרים. היה צריך אומץ לעשות את הצעד הראשון, להתמודד. להגיד אני שווה, להגיד יש לי מה להגיד, השאר הגיע כבר אחר כך.
    בכנסת סירבתי להיות מקוטלגת על נישה נשית. זו מלכודת שנועדה להפוך אותנו להיות לא רלוונטיות בתחומים האחרים. נשים גרמו ליציאת צה”ל מלבנון, מכיוון שהייתה להן עמדה מדינית. מכיוון שהן לא עסקו “בענייני נשים”. כמובן, שכאישה אני חרדה למעמד האישה, אני ערה לצורך להיאבק על מנת להשיג שוויון. אבל אני גם מאמינה שהשוויון יושג בשני תנאים. האחד שנשים ייקחו חלק בהחלטות המדיניות והביטחוניות, כמו גם בתחומים הכלכליים והחברתיים ולא יניחו להפיל אותנו למלכודת סקטוריאלית צרה.
    התנאי השני הוא שיותר נשים, למרות הקשיים, ילכו ויתמודדו ויגיעו לעמדות מפתח. אם נתמודד כשוות נהייה שוות. לא פחות.

    אז רוצו בנות!

    • אנונימוסית

      דליה איציק המקורית אצלנו באתר?….
      שאני אמות…..

    • נעמי

      דליה דליה דליה
      למה לשלוח נשים לפוליטיקה
      הריי מי שזה מתאים לה -תגיע
      את שם כי את רוצה ויכולה
      בוער בעצמותייך לשנות דברים מתוך המערכת ומשם את פועלת
      זאת לא הדרך היחידה את בטח יודעת..
      חיוך

      • אלמוני

        משום מה אני לא מאמינה שבוער בעצמותיה לשנות. אם היה בוער בעצמות המאה עשרים לשנות, אולי באמת דברים היו משתנים ?

        • נעמי

          אני בטוחה שבוער בעצמותיה של דליה לשנות
          את יכולה לדמיין מישהי נימצאת בג’יף של הפוליטיקה [סליחה]
          בלי רצון חזק ביותר לשנות ולשפר ?
          אני לא.

        • אני גאה בך, על כך שטרחת להשיב. אני מניחה שהפרחח הפנה אותך, אבל שמתי לב שהגבת גם לנעמי שלנו.

          אני גאה, אבל אני גם עצובה.

          אני עצובה, כי את המאמר על נשים ופוליטיקה כתב דווקא בן. אני עצובה כי דווקא בן קורא לנשים להתמודד ולהשפיע. ועוד פרחח. אני עצובה כי הייתי מצפה שדווקא למאמר שכזה, יהיו תגובות רציניות יותר ושיתפתח דיון מעמיק. לצערי, מעט מאדמאלה שטורחות להגיב בדרך כלל, כולל הכותבות העיקריות באתר, לא טרחו להרים את הכפפה ולהרים דיון ראוי לשמו.

          שמוליק, אני הייתי ליד הפוליטיקה, ראיתי את התופעות שעליהן אתה מדבר. ראיתי איך נשים “שוחטות” נשים אחרות, ראיתי איך מי שחוסמות את דרכנו היו נשים אחרות. אני חושבת שאתה צודק. לקטר זה פשוט מדי. לומר שיש תחומים אחרים שבהם אנו משפיעות,זה פשוט לא נכון.

          אלה בכתבה קודמת התייחסה לכך שנשים מסרבות להתייחס לעצמןכאל פמיניסטיות,הן מסרבות להרים את הדגל והנה, גם כאן, הן מסרבות ללכת אל חומו של המטבח, שמא הזיעה תכה בהן מכה נמרצת וחבורה.

          ברור שקל יותר לא לרוץ ולומר שכולם מושחתים וכולן ביצ’יות ציניות. ועם מה זה משאיר אותנו?

          עם קיטורים. ואני גאה בנעמי, שלא אוהבת פוליטיקה אבל נותנתקרדיט גם להן.

          ואני שוב גאה בדליה איציק שלא מפחדת, שמגיבה, ושעומדת על דעתה.

          דליה, שמחתי על כך שאת מתגאה בכך שגידלת את ילדייך והיית אם, ולא רק פוליטיקאית.

      • דליה איציק

        נעמי יקרה,

        תודה, גם בעבור החיוך שלך.
        אני לא שולחת את הבנות דווקא לכנסת, למרות שבהחלט הייתי שמחה לראות מאות נשים מתמודדות לכנסת וחלק ניכר מתוכן מצליח אף להיבחר ולהשפיע. אני מעודדת נשים להעיז ולהתמודד בכל תחומי החיים, על מנת להשפיע.
        את משפיעה באמצעות הכתיבה שלך, באמצעות האמנות שלך, אני מברכת אותך על כך. נשים אחרות משפיעות בעסקים ומקצועות חופשיים וגם על כך אני כמובן מברכת. אני רוצה לראות יותר נשים מעיזות יותר, מנסות יותר, לא חוששות, מתמודדות בכל התחומים. גם בפוליטיקה. יש נשים מוכשרות רבות, שלוקחות חלק בתהליך הפוליטי אבל לא עושות עוד צעד אחד נוסף וחשוב. הן אינן מתמודדות על התפקידים הבכירים ביותר. על כך אני מצירה במיוחד.

        אני אישית מאמינה, שהמקום בו ניתן להשפיע, יותר מכל, הוא בבית המחוקקים וכמובן ברשות המבצעת. אין זה משנה אם הנושא הוא כביש חוצה ישראל או רכבות, אם זה תקציב התרבות או תקציב הרווחה, זה המקום שבו לפעילות יש השפעה של ממש על כל תחומי החיים. אפילו על השאלה ה”שולית” של איך ייראו שירותים ציבוריים לנשים. כן, גם על כך נאבקתי.
        יש בציבור גישה צינית לגבי הקורה בכנסת בפרט ובפוליטיקה בכלל. הציניות הזו אינה מקרית או סתמית, אך היא גם אינה משקפת את התמונה הכללית. מרבית חברי הכנסת ובוודאי חברות הכנסת, מקדישים מאמצים מרובים לטובת הציבור. יש שעושים את זה ביתר כשרון ואצל האחרים בולט יותר הרצון, אך בסופו של יום חברי הכנסת חייבים להציג ביצועים.

        לכן, מבלי להפחית בחשיבות של אלו המעונינות להשפיע בתחומים נוספים, חשוב לי לומר לנשים: בואו עשו את הצעד הראשון, התמודדו! גם בפוליטיקה ואולי יותר מכל בפוליטיקה. אבל ראשית, בתוך לבכן, האמינו בעצמכן, התמודדו על מנת להשיג את השאיפות שלכם. אתן שוות. לפחות.

        • נעמי

          אה.. אני חושבת שהבנתי אותך יותר טוב הפעם
          אמונה ביכולת לשנות+פריצת גבולות
          כן…אני איתך בנקודה הזאת
          אמרו לך פעם שאת יודעת להתנסח ..?
          עוד חיוך

    • אלברט הפרסומאי

      בואי נתחיל עם דברים פשוטים, כמו, למשל: ביטול השערוריה שנקראת כביש חוצה ישראל. השקר הגדול ששותפים לו בעלי אינטרסים. כביש חוצה ישראל יפתור את בעיות התחבורה של ישראל? נו, באמת! הרי ברור לחלוטין שמי שמושך בחוטים הם יבואני הרכב, שרוצים להמשיך ולמכור רכבים חדשים, חברות הדלק, שמעוניינות למכור דלק ושמן ומים מזוקקים במחירים מופקעים, ובעלי העיתונים וזכייני ערוץ 2 שרוצים להמשיך ולפרסם מודעות גדולות של וולבו ומיצובישי בחמישים אלף שקל לעמוד מודעה!!!!

      קודם כל נראה שר אחד – אחד! – ששובר את קשר השתיקה ומביא לפיתוח הסעה המונית. למה אני צריך להיסחב שעה ורבע מירושלים לתל אביב במכונית, במקרה הטוב, או שעתיים באוטובוסים, במקרה הרע, ולא לנסוע ברכבת את שבעים הקילומטרים העלובים הללו??!!

      רכבות. רכבות. רכבות. אני רוצה לראות שינוי קטן, קל, קטנטן בתחום מסויים.

  14. ברררר... קר פה - לא?!

    איציק הרימה את ה’צאט’ הזה מהקיטוריה ( למה תמיד גו’ המבתק סוחף את כולם
    לגל של דופקים ונדפקות – אני באופן אישי, אוהבת להיות למעלה, ולפעמים למטה, SO?!
    ) .
    מה שחשבתי כשקראתי את הדברים המעניינים של שמוליק+
    היה על סבתא שלי ז”ל, שהיתה קומוניסטית בשנות השלושים למאה
    הקודמת בפולין, נאסרה למאסר עולם, ואחרי 7 שנים בפנים ,
    כשפרצה מלחמת העולם והפולנים ברחו מהגרמנים,
    הם פרצו את שער הכלא וברחו.
    ‘סבתא ברכה’- שאהבתי נורא, סיפרה לי תמיד איך
    כשהגיעה לרוסיה אחרי המלחמה (אותה בילתה בהמלטות בקפקז
    וכמסתתרת באוסטריה) השוק הגדול שחוותה כשראתה את דמותו של הקומוניזם.
    היא ידעה בע”פ כתבי מרקס היא הכירה היטב את התורות,
    בשנים בין כותלי הכלא חלמה על האוטופיה הקומוניסטית
    ואז… בום! – יקיצה אכזרית.
    אז מה זה קשור אליכם ולדיון החשוב הזה?!?
    שאני (אמנית, מורה לשעבר ואמא) פעמים רבות חושבת על עשיה
    ציבורית בפוליטיקה,
    חולמת על שינוי, רואה את עצמי שם,
    אבל…1. קר שם 4.. הציונות היא אוסף של שקרים וחלומות – ‘לא מחוברים’
    2. מלוכלך שם 3. הרבה שקרים ואינטרסים : בקיצור למה לי?
    אני תמיד נזכרת איך סבתא שלי הלוחמת
    הפכה לחיית חדשות ועיתון אבל גם איך ראתה את רוסיה
    אחרי המלחמה.
    פרשנות: אני נזכרת שבמציאות האידאלים הופכים לאינטרסים.
    אני מקווה שלא יגעתי אתכם.
    לסיכום – אבל אולי עד תשמעו עלי….. (תמי)

    • נעמי

      לא יגעת אותי בכלל
      רק רציתי להזכיר לך
      שהרצון חזק יותר מכל המיגבלות שיש
      אם יש לך מה לתת
      תתני
      זה חשוב מאוד

    • פרפר הערפל

      לא מבין למה יותר לגיטימי שבעלי ההון
      ישלטו בעולם תוך שיעבוד החלשים לצרכים שלהם
      מאשר שיהיה איזשהו גורם מאזן בין המעמדות
      ולמה אנחנו כלכך אוהבים ללכת שולל אחר אופן
      ההתנהלות הברוטלי של המדינה הכי אלימה מאז ww2
      בשם ה”נאורות” ה”חופש” וה”דמוקרטיה” ??
      למה לגיטימי להציב טילים גרעיניים בטורקיה ולאיים על רוסיה
      ולא לגיטימי להציב אותם בקובה ולאיים על ניו יורק ?
      ולמה נראה לכם צודק ש
      5% מהעולם צורכים 85% מהתוצרת שלו
      איש לא רואה איך אנקל סם חומס את העולם הרחב ?
      גוויעתה של אפריקה ועוניה של דרום מזרח אסיה צודקת ? למה ?
      הם פחות מוכשרים ? פחות בני אדם ?
      מישהו יכול להסביר לי את ההגיון הזה ? את ה”צדק” החברתי הזה ?

      אני מסכים איתך תמי שמאחורי החלומות האוטופים מתקימים
      מאבקים אינטרסנטיים
      אני פשוט לא בטוח שהאינטרס של מליונר בהרצליה פיתוח
      חשוב יותר מהאינטרס של פועל בשדרות נניח.

      ולבסוף תמי סבתך מנוחתה עדן אמנם לא זכתה
      וגם אנחנו כנראה לא נזכה אבל הסוציאליזים לא מת
      ואמנם הוא בנסיגה זמנית בשני העשורים האחרונים
      אבל הוא צפוי לחזור בגדול אל במת ההסטוריה
      והוא כמובן לא יחזור בגירסה הקומוניסטית – סטלניסטית שלו
      הוא יחזור כי הוא חלק מתהליך בלתי ניתן לעצירה של
      הכרת המין האנושי בשיוויונותו.

      יבוא יום שאף אחד לא יבין איך
      המדינה האומללה הזאת הפכה מהמדינה הכי
      מתוקנת בעולם המערבי למדינה הכי מפגרת בה

  15. עובר אורח.

    שלום לכן אהובות צעירות.
    עובר אורח אני, ובד”כ איני מגיב יותר מפעם אחת. אלא שהפעם אחרוג ממנהגי. ראו את המניפולציה שמנסה לעשות עלינו ה”ה דליה איציק. אחרי ההתפעמות מעצם בואה שבגללה אנו אמורים לכרוע ברך, היא מספרת לנו את דרכה הפוליטית ואת האג’נדה הלכאורה מנותקת מהג’נדר. נכון, המקפצה שלה היתה הסתדרות המורים. אלא שעתה לא נשמעה מכוונה אפילו מלה אחת טובה בעניינם של המורות והמורים ששני ארגוניהם איימו בשביתה. כל אחד מסיבותיו. נכון שרוב העוסקים בחינוך הן נשים, אך אין זה אומר שהדיון הוא דיון נשי. החינוך הוא נשמת אפה של החברה. ואם מי שעלה על רכבת הפוליטיקה בכרטיס החינוך, לפחות יעמיד פנים כאילו זה מעניין אותו. אבל דליה היא כבר גדולה, היא מתעסקת בדברים חשובים יותר. מה פתאום להחזיר אותה לעניינים נשיים? ועוד עניין, דליה למדה במערכת החינוך של אצולת הדתיים לאומיים. היא עוד זוכרת איך נצבט ליבה מול עמיתיה עם כל הציוד הדרוש ללימודים כשהיא היתה צריכה לצאת לעבוד אחה”צ ובערב כדי שגם לה יהיו ספרים. האם דליה מצטיינת כלוחמת למען השכבות החלשות? האם בוער בעצמותיה להעניק לכל הילדים בישראל הזדמנות שווה? לילדים חילוניים בשכונות מצוקה, גם לילדים דתיים בשכונות מצוקה. לילדים ערביים בשכונות שבשולי הערים היהודיות וגם לילדים הערבים בכפרים ובערים הערביות. אתם יודעים מה? גם לילדים החרדיים בשכונות המצוקה שלהם, אם הם אשכנזים או ספרדים וגו. אך לא. דלי כמו חבריה, כל אחד מהם והמקפצה שדרכה הגיע לנהל את חיינו. הם לא ישברו את הכלים. הם לא יילחמו בשלטון ה”ראיסים”. אלה הערבים הנקראים ראשי הציבור (ראשי הערים והשייח’ים) ואלה החרדים הנקראים משום מה “רבנים”. ולמה דליה ודומיה לא יעשו כלום? כי דליה ה”לוחמת”, כמו לימור ה”פייטרית” יודעות להתיישר לפי המנהיג. בדיוק כמו חבריהן הגברים. חבורה של טרמפיסטים שאיש מהם לא מעז לומר את האמת שלו וגם לפעול עבורה גם אם תתנגש במנהיג. כמה מעט עוזי ואברום יש בפוליטיקה. נכון יש גם יעל. לא יולי, זאת שייכת לברביות. אז יאללה חכי”ם וחכי”ות יקרים. בואו, הכנסו לדיון, השמיעו לנו את דעתכם, אולי המלים שלנו גם יתנו לכם שלד, עמוד שדרה.

  16. חיננית הבתה

    עובר אורח יקר- אתה ‘מה’זה צודק!
    עם ציצי או בלי ציצי , מי שלמעלה לא תמיד דואג לאלו שבחרו בו
    פוליטיקה זה משחק של אגו- מניאקים
    ו”דליה איציק” נסתה לסחוף אותנו בסיפורה סוחט הדמעות
    (אני מודה יש לי נטיה לקיטש)

    • נעמי

      סיפור סוחט דמעות
      יצא לי בטעות סוחט דעות
      אבל זאת כנראה לא היתה טעות
      אני לא יצאתי מתוך הרגשה שדליה ניסתה לרגש מישהו עד דמעות
      ואיך בדיוק את יודעת מה היא ניסתה לעשות?
      חיוך

  17. נוסטרדמוס

    איש יקר שלי – הראה לי את הגבר שירצה להיות נשוי לאשה אשר כל היום צריכה להיות מחוץ לבית, רצה אחרי שרים אלה או אחרים, נעלמת מהבית לימים שלמים ומשאירה אותו לבד עם הילדים, ובנוסף בערבית של קבלות פנים להסתובב בן זוגה של …. לכן אשה כנראה צריכה לבחור בין חיים משפחתיים לבין קריירה פוליטית.

    חוץ מזה סביר להניח שחלק די גדול מהחלטות הפוליטיקאים הגברים, הם הרעיונות של נשותיהם. אז מדוע להכנס ללכלוך אם אפשר למשוך בחוטים מאחור!!!!

    נוסטרדמות

  18. הי
    פוליטיקה… להרבה אנשים המושג פוליטיקה מתקשר עם המושג זבל. והאמת שמבחינת שעות עבודה, ימים וחופשות שלא לדבר על משכורת, כשמתגברים על הגועל הקשור מגיעים למסקנה שללא ספק מדובר במקצוע הרבה הרבה יותר משתלם מהוראה.
    אני אגב מאמינה שיום יבוא ואגיע לשם ואולי אצליח לשנות את השם והתדמית המביישים.
    ועוד משהו למקרה שמישהו לא ידע באונ’ בן גוריון אין מחלקה למדעי המדינה יש פוליטיקה וממשל – נכון שרק השם נשמע מאיים…

  19. חיננית הבתה

    נעמי,
    אני לא יודעת למה התכוון המשורר (ת),
    אך לפתע חשבתי שאולי עובר אורח צודק –
    שדליה בעצם היא לא ממש דוגמא לפוליטיקאית לוחמת,
    מציעה הצעות חוק, דוחפת לשינוי בכיוונים של שיוויון
    מניעת הפליה, שיפור החינוך וכו,…. ואת זה אפשר לראות
    זה לא סוד (אז למה לחייך? אולי באמת פוליטיקאים,
    הם פשוט אנשים שאוהבים כח יותר מאחרים?!)

    • אנונימה1

      ‘פוליטיקאים אוהבים כח יותר מאחרים’ – לא נכון כלל.

      לא שאני פריקית של פוליטיקה, אבל את דליה איציק אני די אוהבת.
      היא עשתה וממשיכה לעשות הרבה למען החברה.

    • אוהבים יותר כוח מכאלו שבוחרים להיות שוטרים או עורכיי דין או רופאים?
      לא בטוחה
      מה שכן אני יודעת שיש המון דברים שמבחוץ ניראה מאוד קל לעשות ומבפנים זה כבר סיפור אחר
      נורא קל לשפוט
      הכי קל בעולם
      חיוך

  20. ואולי בכלל צריך לחפש במקום אחר
    למשל,
    למה כל המורים בבתי הספר היסודיים הן מורות?
    למה חלק לא קטן בתוכנו, הבנות, סקסיסטיות (או פטריארכליות), בתפיסתן את החיים?
    למה ילדות מוכשרות מגיעות לגיל 12-14, משתדלות שלא ידעו שהן כאלה? ויותר חשוב להן איך הן נראות ממה שהן חושבות?

    פוליטיקה היא הקודקוד, אולי אם נשנה את היסוד, ישתנה גם הקודקוד

    (באופן אישי, מצביעה רק למפלגות שיש בהן לפחות 40% נשים, בעקרון)

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *