מגירות הלב והנפש

מגירות הלב והנפש, מה מסתתר בהן? כל אלה מסתתרים בתוך שידה עתיקה ויפה אשר עומדת בביתי בהול שטוף שמש. יש בה מספר רב של מגירות, שבהן אני שומרת ואוגרת סיפורים, רצונות זיכרונות, שמחה ועצב.
במגירה העליונה הימנית מסתתרות שנות ילדות ובגרות, עליות וירידות במצבי רוח, טיולים משפחתיים, ערבי שישי עם קידוש, ימי הולדת. כמו בבכל בית היו ויכוחים, מריבות, שמחות אבל במבנה המשפחתי משפחה חמה ואוהבת.
נעצום עיניים ונגיע לבית ספר יסודי. אהבתי ללמוד ואבי ז”ל דאג לתגבר אותי תמיד. מבחינה חברתית לא נחלתי הצלחות, אלא בקרב ילדי השכנים שנהגתי לשמור עליהם גם בימי שישי שכול החברים היו יוצאים לבלות. אם היה אפשר שתהיה מכונת זמן, הייתי משנה אירועים ומצבים אבל צריך לדעת לנצח ולשרוד ולכן בשביל המשפחה הייתי בעלת כוח נפשי.
ונמשיך למעמקי המגירה שבה גויסתי לצבא ודוקא לי, לילדת הבית, נתנו לשרת רחוק מהבית וזה גרם לי להיות מחושלת. ופה נסגרת ונפתחת מגירה של שנות העשרים שבה יש עליות וירידות במצבי רוח בעקבות גילוי על מחלה גנטית שבה אני חולה וראשונה במשפחה (למחלה יש סימנים חיצוניים על העור ויש סיכון של 50% להעביר אותה בהמשך. למעוניינות לדעת למחלה קוראים נוירופימטרוזיס). בתקופה שבה מדובר, עבדתי במעון עם ילדים שאיתם הרגשתי שלוות נפש ללא פגמים ותרמתי מעצמי מכל הלב.
עם כל זאת, שחוזרים הביתה חושבים על העתיד, משפחה-ילדים, ונלחמתי בברכה בכל אירוע משפחתי בקרוב אצלך.
הגעתי לגיל שלושים פלוס, לאחר כל מיני בליינדייטים ושכמעט קצו כל הקיצים עלתה בי מחשבה ביני לבין עצמי להביא ילד ללא נישואין. אבל רצה הגורל והכרתי את בעלי דרך מכר משותף .
וכך ניכנס למגירת הנישואין, שבה עליות וירידות חדות. ילד שנולד לצערי עם המחלה שלי, שיש זמנים ואני בטוחה שיהיו עוד בעתיד הרבה רגשי אשם אבל לקחתי את הסיכון ואני משקיעה בו את מירב הכוחות שלי ודואגת שיגדל יפה ויהיה מאושר כמה שאפשר.
עם כל זאת ניכנס למגירה מאד רגישה ואישית – לחלק החיצוני. אף על פי שמחמיאים לי על הופעתי החיצונית, שאני דואגת לטפח, בתוך תוכי בשל סממניה של המחלה יש את המלחמה היום-יומית שאני לבד עם עצמי. אני בטוחה שאתן יכולות להבין את ההרגשה שלי, שיכולה לגרום לכעס, מצבי רוח ותסכול אבל יש לי מזל שיש לי גיבוי מהמשפחה שתומכת ומחזקת ואומרת שאני חזקה נפשית.
וקצת על השידה. קיבלתי אותה בגיל שמונה-עשרה והיא נמצאת איתי עד היום. צבעה חום עתיק, יש בה מגירות גדולות וקטנות, שנפתחות על ידי ידיות מעוטרות. הצבע כבר דהה ואף על פי אני מאבקת ממנה את האבק מידי יום. יש לי אליה רגש מיוחד ואין בי רצון למסור או להחליף אותה, כי אולי בעוד רגע שנה או דקה אפתח אותה על מנת להמשיך לשתף אתכן. בטוב וברע.

למעונינים לדעת המחלה נקראת: נוירופימטרוזיס {אפשר למצא מידע באתר שנקרא איתן {מחלות נדירות]

תודה

על הכותבת איריס בכר

שלום רב, פניתי כבר פעמיים ולא קיבלתי תשובה לגבי המאמר ששלחתי תודה איריס בכר

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *