מישהו לשחות איתו

יום אחד לתמנונה נמאס.
היא הייתה פגועה וכועסת, אבל בעיקר עייפה. התקופה הארוכה בלי בן זוג קבוע תרמה את חלקה לחיים הקשים גם ככה בשונית האלמוגים. אחרי אינספור דייטים לא מוצלחים, סטוצים וקשרים שהחזיקו מעמד שבוע לכל היותר, פשוט נגמר לה הכוח. התקופה האחרונה הייתה קשה במיוחד: כבר שלושה שבועות שאף אחד חדש לא נכנס לכרטיס שלה ב”פוסידון”, אתר ההיכרויות של חסרי החוליות.
“חשבת לצאת עם תמנונים מבוגרים יותר?” שאלה אותה חברתה הטובה דיונונית.
“כבר יצאתי. כולם זקנים מדי או כל מיני דוחים שרק מחפשים תמנוניות צעירות וחסרות ניסיון. את קולטת שהאחרון שיצאתי איתו היה בכלל נשוי? והוא עוד ניסה לשכנע אותי שרע לו עם אישתו ושהוא מתכוון לעזוב אותה.”
“אז מה אמרת לו?”
“שיחפש אותי על זרם צפוני… בכלל, נמאס לי מתמנונים. אני אומרת לך, הם כולם סוטים מגעילים ואי אפשר להעביר איתם דייט אחד בלי להרגיש את הידיים שלהם בכל מקום.”
“אוקיי, ומה עם דיונונים? הם דווקא נחמדים.”
“נחמדים, אבל חנונים מדי בשבילי. לפני חודשיים יצאתי עם דיונון שחברה של אימא שלי סידרה לי, ודווקא אחד מוצלח: מנכ”ל רשת חנויות לציוד משרדי, עם סניפים בכל האוניברסיטאות החשובות בים התיכון. אבל מה? לחוץ מהתחת. כל הערב הוא רק שאל אם הכל בסדר, אם האוכל טעים לי, אם אני רוצה לשתות עוד משהו… בסוף החלטתי לתת לו נשיקה – אולי זה ירגיע אותו קצת – מרוב לחץ ברח לו דיו על כל השמלה שלי.”
“אני מבינה” דיונונית ניסתה להסתיר את צחוקה. “ו… חשבת אולי לנסות משהו חדש?”
“חדש?” תמנונה פקחה עיניים גדולות.
“כן. אולי תנסי את “פיש-דייט”? זה אתר ההיכרויות הכי גדול בים התיכון, והוא כולל בעלי חיים מכל המערכות. יכול להיות נחמד לנסות משהו חדש.”
“את באמת רואה אותי יוצאת עם דגים?”
“למה לא? אנחנו כבר בשנות ה- 2000 ואין שום סיבה שלא תצאי עם מישהו קצת שונה. חוץ מזה, אחרי כל הרכיכות שיצאת איתם עד עכשיו, אולי הגיע הזמן למישהו עם עמוד שדרה.”

שעה ארוכה ישבה תמנונה ובהתה בצג המחשב, מולה עשרות כרטיסים של תמנונים ודיונונים שאף אחד מהם לא מצא חן בעיניה. פעם אפילו חשבה לצאת עם אלמוג, אבל בסוף ויתרה על העניין – הוא נראה לה מקובע מדי. והיא, מה בסך הכל היא רוצה? מישהו לשחות איתו. לא יותר.

לבסוף אזרה אומץ, גררה את החץ לשדה “מחלקה” ושינתה את תחום החיפוש. הכותרת החדשה: דגים. היא הופתעה לגלות כמה מעט ידעה על עולם הדגים, בהתחשב בעובדה שהיא חיה בתל-ריף, השונית הכי צבעונית באגן הים התיכון. תמנונה עברה על התמונות השונות וסקרה את הגדלים והצבעים, דילגה מהר על עמודי הכרישים (מהם דיונונית הזהירה אותה) ונעצרה על תמונתו של דג כתום עם פסים לבנים. היא כבר ראתה דגים כמוהו – הם בד”כ עובדים בניקיון שושנות הים, טיפוסים די שקטים. מעולם לא דמיינה את עצמה יוצאת עם מישהו מהם. “בעצם, למה לא? שיהיה” אמרה לעצמה ושלחה לו קריצה עם מספר הטלפון שלה.

לאחר מספר דקות צלצל הטלפון ועל הצג הופיע מספר לא מוכר.
“שלום. תמנונה?” נשמע קול מנומס.
“נכון. דג שושנה?”
“שושנון. האמת היא שמאוד הופתעתי לקבל קריצה מתמנונה. את חייבת להודות שזה לא קורה הרבה. אתם בדרך כלל לא מתערבבים עם שאר המחלקות.”
“אני כן” תמנונה נעלבה, אך נאלצה להסכים עם הקביעה.
“ספרי לי קצת על עצמך”
לאחר שיחה קצרה, שכללה בעיקר פרטים טכניים, תמנונה קצת הופתעה לגלות ששושנון הוא דג משכיל ומבוסס כלכלית, בן למעמד פועלים (כמו רוב בני מינו) שהצליח בכוחות עצמו. היא הוקסמה כל כך מאישיותו, עד ששכחה מההבדלים ביניהם ומהדעות הקדומות איתן התחילה את השיחה. הם קבעו להיפגש למחרת ב”מול חוף”, מסעדת פירות-יבשה מהיקרות באזור.

הפגישה התחילה בסמול טוק נוסח “מצאת חניה קרובה?”, “ממש קשה להגיע לאזור הזה” או “איך התפוח ברוטב שממית?”. תמנונה הייתה קצת לחוצה מהסיטואציה ומהמבטים של כמה מיושבי המקום, אבל בכל זאת החליטה לקדם את השיחה מעט.
“אני חייבת להודות שאני לא ממש מכירה את המין שלך. אולי תספר לי קצת עליכם?”
“טוב. אז כפי שאת יודעת, אני שושנון, או Clown Fish…”
“אה, כמו ב’מוצאים את נמו’!” קראה תמנונה בהתלהבות. שושנון הניח את המזלג שעמד להכניס לפה והסתכל עליה בעלבון.
“את יודעת, התרבות שלנו גדולה ומפוארת, וכוללת הרבה יותר מהסרט המטופש הזה. יש לנו מסורת ארוכה של גידול צאצאים רבים, אנחנו נחשבים לדגים הנאמנים ביותר באוקיינוס, שלא לדבר על הקשר העמוק שלנו עם שושנות הים. כמובן שבשבילכם כולנו קרובים של נמו. תפסיקו כבר להקטין ראש…”
עכשיו היה זה תורה של תמנונה להיעלב. שושנון נגע בנקודה רגישה.
“ממש לא התכוונתי לזה ככה, סתם אמרתי שראיתי את הסרט. חוץ מזה, אתה רומז שיש לי ראש גדול?”
“מה? לא, מה פתאום! סתם התכוונתי ש…”
שושנון השתתק, ושניהם הביטו זה בזו במבוכה, שלאחר כמה שניות התחלפה בצחוק בלתי נשלט.

“לא התכוונתי להעליב” אמרה תמנונה בשקט.
“אני יודע, גם אני. פשוט קצת קשה לי להתרגל למצב, להבדלים בינינו”
“גם לי, אבל זה לא אומר שאני לא רוצה לנסות”
“אני אשמח לנסות” לחש שושנון והתקרב אליה. תמנונה השלימה את הפער ונשקה בעדינות על פיו.
“אם אנחנו ממשיכים עם זה, יש עוד דבר אחד שאני צריכה לדעת” אמרה תמנונה כשכל גופה מאדים.
“כל דבר” ליטף שושנון את ידה.
“אהמממ… מאיפה בעצם אתם משתינים?”

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *