בננות בנות שמרשות לעצמן
שער 2, איצטדיון רמת גן, יום שבת לפנות ערב, אני ויציע מלא באוהדי מכבי ת"א, כולם גברים חסונים, שריריים, נוטפים סקס אפיל ועיניים גדולות שגורמות לי לטבוע בתוכם. אחחחחחחח, החיים הטובים. אם מישהו היה מציין בפניי את האפשרות של ללכת למשחק כדורגל לפני שבועיים, הייתי צוחקת לו בפרצוף.
העניין שלי בכדורגל התחיל בגלל בחור. כמה מפתיע, אה? הוא לא היה שחקן כדורגל, דווקא כתב ספורט, מה שעורר אצלי את הדחף לקרוא כתבות שלו בנושא. לא רע, האמת, אמרתי לעצמי, אחרי שקראתי את הכתבה הראשונה, לבחור יש כשרון כתיבה ואז דמיינתי אותו עושה איתי סקס מטורף על המגרש מול 35 אלף אוהדים שמריעים לשנינו. זה לא שלא שכבנו לפני כן, אבל לבחורה מותר לחלום. ההצעה המפתה ללכת למשחק כדורגל לא הגיעה מאותו בחור, אלא דווקא מידיד טוב שמעולם לא הסתיר את חיבתו העמוקה אליי, למרות שהוא מחזיק בחברה למעלה משלוש שנים. הציע, הסכמתי. וכך מצאנו את עצמנו, אני והוא, ביום שבת האחרון, במשחק של מכבי ת"א מול מכבי חיפה. מפריחה בלונים צהובים עם פרסומת סמויה, זורקת חתיכות נייר על השחקנים בהגיעם למגרש, מפצחת גרעינים בקולניות מתגברת, מעודדת את הקבוצה ושרה שירים שלא היו מביישים קבוצה נחשבת כמו מנצסטר יונייטד, מקללת את כולם, למרות שלא ממש הבנתי למה אני עושה את זה. ובעיקר, מדמיינת איך שוב אני אעשה סקס במחצית מול כל האוהדים. גם הבחור המוכשר היה במשחק, אבל ביציע ממול, מרוחק אלפי שנות אור מהמקום בו אני ישבתי. ניסיתי לדמיין את רמת ההנאה שלו מהמשחק, מחשבה שהעלתה על פניי חיוך ענקי שזכה לחיוך גדול יותר מהידיד המאוהב שלי (בטח חשב שאני נהנית מזה שחיפה פספסו את השער שיכל לגרום להם לנצח). אז אחרי כל הבלאגן, הצעקות, הלכלוך, הפנטזיות, ניצחנו. האושר היה כזה שקשה לתאר אותו במילים. כולם התחבקו, התנשקו, הריעו. ממש אורגיה קבוצתית. ואני, בחצי חיוך, מנסה לעכל שעברתי בהצלחה את משחק הכדורגל הראשון שלי כאוהדת רשמית של מכבי ת"א, מפלסת דרכי בין ההמונים שהציפו את דלתות היציאה. הצילו- אני לא נושמת. תנו לי לצאת, ללכת לשתות איזה דרינק, לחגוג את הנצחון. לצפצף בצופר המכונית כמו כל העם. אני דוחפת את כולם בברבריות, מושכת את ידיד שלי בזרוע, בשנייה הפכתי להיות קלסטרופובית. בוא נצא מכאןןןןןןןן, הם דוחפים אותי. בואי אחריי, אמר הידיד ובפוזה של גיבור על, הוציא אותי מההמולה, היישר לקניון הקרוב, להתפנן על איזה מיץ פירות קר. לא הדרך האידיאלית לסיום ערב שכזה, אבל עם הבטחה לקחת אותי לדרבי הקרוב, שאמור להיות הדבר הבא בחוויה האישית שלי, אני וכל האוהדים הפסיכיים באמת, כך הובטח לי. איזה שכרון חושים. שבת הקרובה, איצטדיון בלומפילד, מכבי ת"א מול הפועל ת"א, האיצטדיון מלא עד אפס מקום. המחצית הראשונה הסתיימה ועכשיו מגיע החלק האומנותי. מנחשים?
העניין שלי בכדורגל התחיל בגלל בחור. כמה מפתיע, אה? הוא לא היה שחקן כדורגל, דווקא כתב ספורט, מה שעורר אצלי את הדחף לקרוא כתבות שלו בנושא. לא רע, האמת, אמרתי לעצמי, אחרי שקראתי את הכתבה הראשונה, לבחור יש כשרון כתיבה ואז דמיינתי אותו עושה איתי סקס מטורף על המגרש מול 35 אלף אוהדים שמריעים לשנינו. זה לא שלא שכבנו לפני כן, אבל לבחורה מותר לחלום. ההצעה המפתה ללכת למשחק כדורגל לא הגיעה מאותו בחור, אלא דווקא מידיד טוב שמעולם לא הסתיר את חיבתו העמוקה אליי, למרות שהוא מחזיק בחברה למעלה משלוש שנים. הציע, הסכמתי. וכך מצאנו את עצמנו, אני והוא, ביום שבת האחרון, במשחק של מכבי ת"א מול מכבי חיפה. מפריחה בלונים צהובים עם פרסומת סמויה, זורקת חתיכות נייר על השחקנים בהגיעם למגרש, מפצחת גרעינים בקולניות מתגברת, מעודדת את הקבוצה ושרה שירים שלא היו מביישים קבוצה נחשבת כמו מנצסטר יונייטד, מקללת את כולם, למרות שלא ממש הבנתי למה אני עושה את זה. ובעיקר, מדמיינת איך שוב אני אעשה סקס במחצית מול כל האוהדים. גם הבחור המוכשר היה במשחק, אבל ביציע ממול, מרוחק אלפי שנות אור מהמקום בו אני ישבתי. ניסיתי לדמיין את רמת ההנאה שלו מהמשחק, מחשבה שהעלתה על פניי חיוך ענקי שזכה לחיוך גדול יותר מהידיד המאוהב שלי (בטח חשב שאני נהנית מזה שחיפה פספסו את השער שיכל לגרום להם לנצח). אז אחרי כל הבלאגן, הצעקות, הלכלוך, הפנטזיות, ניצחנו. האושר היה כזה שקשה לתאר אותו במילים. כולם התחבקו, התנשקו, הריעו. ממש אורגיה קבוצתית. ואני, בחצי חיוך, מנסה לעכל שעברתי בהצלחה את משחק הכדורגל הראשון שלי כאוהדת רשמית של מכבי ת"א, מפלסת דרכי בין ההמונים שהציפו את דלתות היציאה. הצילו- אני לא נושמת. תנו לי לצאת, ללכת לשתות איזה דרינק, לחגוג את הנצחון. לצפצף בצופר המכונית כמו כל העם. אני דוחפת את כולם בברבריות, מושכת את ידיד שלי בזרוע, בשנייה הפכתי להיות קלסטרופובית. בוא נצא מכאןןןןןןןן, הם דוחפים אותי. בואי אחריי, אמר הידיד ובפוזה של גיבור על, הוציא אותי מההמולה, היישר לקניון הקרוב, להתפנן על איזה מיץ פירות קר. לא הדרך האידיאלית לסיום ערב שכזה, אבל עם הבטחה לקחת אותי לדרבי הקרוב, שאמור להיות הדבר הבא בחוויה האישית שלי, אני וכל האוהדים הפסיכיים באמת, כך הובטח לי. איזה שכרון חושים. שבת הקרובה, איצטדיון בלומפילד, מכבי ת"א מול הפועל ת"א, האיצטדיון מלא עד אפס מקום. המחצית הראשונה הסתיימה ועכשיו מגיע החלק האומנותי. מנחשים?
