סושי לחתיכות

"סושי למתחילים" (הוצאת מעריב) הוא דוגמה מובהקת של מה שמתכנה "Chick literature" (ספרות הבחורות) או בקיצור הצ'יק ליט, ז'אנר חדש יחסית המזוהה בעיקר עם ספרים נוסח יומנה של ברידג'יט ג'ונס. ספרים שבמרכזם עומדת רווקה מעודכנת בשנות השלושים לחייה וחיפושה המתמיד אחר האושר, שמתגלם, איך לא, בדמותו של הגבר המיועד. הרווקה, המעוצבת להפליא אם כי אומללה דרך קבע, תנסה בכל דרך להמיר את גלוני האלכוהול, הסקס המזדמן ואפילו את הגרדרובה המפוארת באהבת אמת כנה וגואלת.

בספר "סושי למתחילים" מככבות שלוש נשים שהן מעין אב-טיפוס של האישה המודרנית. הן מגיעות לאותה הנקודה בדיוק בפרק משברי בן אחת עשרה שורות בלבד העונה על מצבן של השלוש. ליסה אדוארדס, הדמות המרכזית מבין השלוש, היא עורכת ירחון יוקרתי בלונדון, קשוחה, נשכנית ומוקפדת בהופעתה באופן מעורר השראה עד מרגיז. היא מגלה שהקידום לו ייחלה הוא לא אחר מאשר הקמת ירחון חדש בדבלין, אירלנד – מקום שהוא עבורה פרובינציה לחה, הלומת האנג-אובר והמונית להחריד. בעוד היא מטופפת לה בנעלי הפטריק קוקס שלה אל מערכת הירחון היא מגלה שלל דמויות שבראשן אשלינג קנדי, עורכת משנה דאגנית וגמלונית. אשלינג, רווקה נטולת גזרה מוגדרת, תסרוקת מוגדרת ואפילו חיים מוגדרים, משתדלת לרצות את הסובבים אותה ולהצליח בעבודתה תוך חיפוש מתמיד אחר אהבה ומעט שלוות נפש. חברתה הטובה של אשלינג, קלודה קלי, מגשימה את הפנטזיה המשפחתית. היא נשואה לבעל מקסים ומצליח, מגדלת שני ילדים נפלאים ועסוקה מרבית היום בבחירת צבע חדש לסלון המדוגם שלה. ובכל זאת, היא מרגישה תסכול גדול. שלושתן מנסות, כל אחת בדרכה המשעשעת, למצוא את האושר כפי שהן מגדירות אותו. שלושתן עתידות לגלות, כמאמר המשורר, שהחיים זה מה שקורה לך בזמן שאת עסוקה בלתכנן תוכניות.

שלוש נשים מודרניות, עסוקות, דעתניות ומאוד לא מרוצות. על פניו יש כאן ספר ספוג שיק, בגדי מעצבים, עמודי כרומו נוצצים, לבטים רומנטיים והמון התרחשויות מהסוג שכיף להיכנס איתן לפוך בשבת בבוקר. ללא ספק ספר בנות קלאסי, אלא שלאלו מאיתנו שמנסות להתחקות אחרי המשמעות הנסתרת (דבר שעלול, לדעתי, להרוס את הקריאה המענגת), יעלו לא מעט תהיות. האמנם ספר פמיניסטי (או שמא פוסט-פמיניסטי) על נשים שלוקחות את גורלן בידן על מנת למצוא את האושר? לא בטוח בכלל. למעשה, כל אחת מהשלוש מצליחה לבסוף למצוא את אושרה רק דרך גבר שיגאל אותה מחייה הריקנים. ליסה מוצאת את נחמתה אצל גבר (לא נגלה מי) שמרכך אותה ואת השאיפות האסטרונומיות שלה. אשלינג , גם היא, נופלת לזרועותיו של האביר על הסוס הלבן ואפילו קלודה, שכבר נשואה ומתוסכלת מחיי המשפחה שלה, לא בוחרת לפצוח בקריירה מזהירה כשדרוג אלא נתלית בגבר זר כתחליף. יש כאן תחושה שלאחרונה מתקבלת הרבה מכיוון דגם הרווקה החדשה, שבעצם, כל מה שהיא רצתה כל הזמן זה בסך הכל זוגיות. ואולי דווקא שזורה כאן נימה צינית על השאיפה האמורה. ובכל זאת, כל רומן טוב ראוי לו שיסתיים בנשיקה, ולכן זה יהיה מעט מתחסד וצדקני להתייחס אל הספר כאל רגרסיה במעמד האישה.

לספר, בניגוד לכל רומן שבלוני, יש חן בריטי ורוח מעודכנת ומתוחכמת שמעניקה לו קריצה איכותית ומתבקשת. נראה שהסופרת האירית לא לוקחת את עצמה יותר מידי ברצינות ובזה כוחה. הספר מלא הומור, הדיאלוגים חריפים ומשעשעים ומתקבלת תחושה של התרחשויות אמיתיות, יומיומיות, נטולות הקיטש הסטנדרטי שמאפיין רומן רומנטי "קלאסי". הדמויות המשניות הרבות צבעוניות, מתוארות היטב, מצחיקות באמת ומוסיפות לתחושת "החיים האמיתיים" שיצרה הסופרת. חוסר היומרה והכובד, שנוטה לעיתים לאפיין ספרות נשים, מייצר שארם נונשלנטי וספר מסוגנן, קצבי ומודע לעצמו כמו גם חוויות קריאה משובבת ומספקת, קלילה ומעוררת הזדהות.

תגובות

    • נורית הדרי

      אני תוהה איך היה נראה ספר כזה עם שלושה בחורים.
      האם החיפוש אחר הזוגיות לא היה בעצם האידרה של הסיפור?
      אמנם זה היה עובר דרך מיליונים בבנק, תככים בין לאומיים ומזימות שמשנות סידרי עולם.
      אבל מה בעצם תהיה הפואנטה האמיתית?

    • ספר מצחיק משעשע מושך ואי אפשר להפסיק לנגוס בסושי הזה עד שלא מסיימים אותו

  1. ג'וליה

    אבל יש מוצלחים ממנו, אפילו בז'אנר הזה.

  2. p-files.org

    אני מכריז על אמנות חדשה-אמנות תיקצור הספרים כך שנפיק מהם את המירב. הלאה הביקורות החתרניות שנוברות בקרביו של הספר ובכל מיני הקשרים רחוקים ואיזוטריים, מעתה נעסוק בתקצור העלילה בחן ובדיוק מירביים.
    החלק הראשון של הכתבה היה, עם כך, טוב. החלק השני-וואט דה פאק?!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *