ספרים וסיפורים

האינטרנט הפך את העולם לכפר קטן, ממש כמו שרצה מי שתכנן את כל המזימה הזו, ועובדה זו הביאה אותנו לעידן בו ניתן לרכוש ספרים מספרים שונים. גם את אלה שלא מצאו דרכם לארץ הקודש עד היום.
נקודת זכות זו יחדיו עם העובדה שחנויות וירטואליות הן זולות יותר הביאו לעידן בו הביקור בחנות ספרים נעשה דומה יותר לביקור במוזיאון : מגיעים כדי להביט, להתרשם ולספוג אמנות. לא כדי לקנות.
הא לכם רשימה של חנויות הספרים הגדולות והטובות ביותר ברשת.

|
חנויות ישראליות לרכישת ספרים|
סטימצקי – האתר של רשת חנויות הספרים המפורסמת מציע לנו ספרים במחירים גבוהים ממחירי חנויות אחרות. בכך ממשיכה הרשת את מנהגה להיות היקרה ביותר ואינה מהווה אלטרנטיבה ממשית לגולש.
מיתוס – הוקמה ע”י שתי בחורות שנהגו להסתובב ברחבי הארץ בוואן ולמכור ספרים. אין ספק שזוהי החנות החביבה והזולה ביותר. משלוח הספרים חינם.
דיבוק – חנות הספרים המקוונת הראשונה שקמה בארץ. האתר מציע מגוון ספרים רחב מאוד אם כי מתקשה לעתים להתחרות במחירים הזולים שמציעה מיתוס.
גו-מיוזיק – חנות מוסיקה שהתרחבה ומציעה עתה גם ספרים, סרטים ועוד.

|שתי ענקיות הספרים האינטרנטיות המפורסמות ביותר|
אמזון – הינה חנות הספרים המפורסמת, הזולה והגדולה ביותר.
היום נמצאת החנות בקשיי הסתגלות קשים להפסדים שבלחכות. ‘ההפסדים שבלחכות’, אם אינכם מכירים את הוירוס, הינה מחלה ויראלית קשה התוקפת את מקומותינו בשעות קשות של ציפיה לרווחים מהשוק החדש.
בארנס אנד נובל – גם היא חנות ספרים מצוינת לרכישת כל העולה על רוחכם ואשר אינו כתוב בעברית. בניגוד לאמזון החנות לא סופגת הפסדים קשים בשל הרווחים שהיא עושה בעולם האמיתי, בשלוחות בהן ניתן ממש לדרוך על מפתן הכניסה, היכן שנוסד מוסד בארנס אנד נובל עוד לפני העלייה לרשת.
נורא כיף להכנס לשתי החנויות הגדולות גם אם רק כדי להסתובב בין המדפים או לקרוא המלצות.
באתרים ניתן למצוא אטרקציות כגון סיפורים של סטיבן קינג להורדה וכו’

|
סיפורים
|
בארץ, הרחק מתרבות המיינסטרים, מתפתחת לה בשקט תופעה מבורכת.
בהיות האינטרנט מדיום חדש וערוץ תקשורת נוסף ולא תלוי, הוא פותח פתח ליצירה ללא גבולות.
מדובר, במקרה שלנו, בכותבים לא מוכרים וידועי שם כאחד, אשר מפרסמים את רשימותיהם על גבי הרשת.
ישנם כותבים אשר בנו להם אתר, בו הם כותבים כל העולה על רוחם, החל מסיפורים קצרים וכלה בדעות וביקורות על תכניות טלוויזיה כמו האתר ספרות זולה.
אתר משובב נפש במיוחד הוא האתר רסיסים, אשר מלבד לעיצובו המושקע הוא נותן הצצה לסיפוריו של אושיאמה (שם בדוי).
כותבים אחרים מפרסמים את סיפוריהם במסגרת אתרים שמהווים במה לכשרונות לא ידועים: הדף, שירשת, ליטרטורה, מי מפחד מסיפורים קצרים.

אתר ידוע שכזה נקרא
במה חדשה
ובו ניתן למצוא סיפורים קצרים, פרוזה וכו’ של מאות כותבים. בין היתר, מפרסמים שם את סיפוריהם אתגר קרת, אבנר שץ, אסף גברון, נעמי בן-אמוץ, משה פרסטר, רועי צ’יקי ארד ועוד….
באתר יש גם קומיקס, תסריטים, מחזות ופורומים מרתקים, ותוך אקט של פרגון, שהוא דבר נדיר בארץ, מספק האתר קישורים למיטב אתרי הסיפורים הישראליים.
אתר במה חדשה הוא האתר החשוב ביותר בארץ היום בתחומו והראשון להפגיש בין כותביו וקוראיו מדי חודש בתיאטרון תמונע אשר בתל אביב.

רשימת האתרים שנותנים במה לכותבים צעירים היא לא קטנה, בהתחשב בעובדה שרשימת הכותבים, הלא מאסיבית, ממחזרת עצמה בכולם.
זוכים בהמלצתי החמה והנחשבת להדהים גם שני אתרים תוצרת בית:
האתר הרשמי של משפחת חציר בו חושפת המשפחה תמונות, סיפורים ושירים נבחרים של בני המשפחה, כשבין השירים המצוינים נמצא השיר העמוק “השתינו לי באדנית” והמרחיק לכת “שיר בתור לרופא השיניים”.
אתר נוסף הוא האתר של סיפורי סבא עמיצור בו תוכלו למצוא סיפורים חביבים מלווים באיורים, מבית עמיצור.

הסקס, שהוא מנהג חברתי מוזר, התפתח להיות אבן היסוד היציבה והחזקה ביותר ברשת. מדובר, במקרה שלנו, בסיפורת. סיפורת אירוטית עברית.
יש שהסיפורים המוצעים אינם מזלזלים באינטיליגנצית הקורא, מעלים חיוך על השפתיים, ולעתים אף מגרים, (למקרה ששכחתם מהי מטרת הסרטים והסיפורים הארוטיים שרכשתם למטרות לימודי האנטומיה). סיפורים שכאלה ניתן למצוא בסוכנות אירוטיקה בע”מ.

|
לסיום אומר עוד צירוף מילים חשוב אחד ואפרוש בשיאי: סיפורת דיגיטלית.
|
fray
storybreathing
dstory
nextexit
storycenter
digiclub


עוד לינק על הדרך:

המדריך לטרמפיסט בגלקסית הנט

על הכותבת חגית גל

אשת פרסום במקצועה, כותבת סיפורים קצרים לעצמה ובימים אלו ממש מתאמנת לקראת אליפות העולם בסקי מים

תגובות

  1. הייתי מעוניין בתגובות לנסיוני המר, האם זה מקרי או האם זה מוכר:
    דיבוק- שלחו לי את הספרים הלא נכונים, מגו מיוזיק הגיע הודעה רק אחרי שבוע שהמוצר לא במלאי
    (למרות שסומן שכן) ומאמזון משלוח אוויר הגיע אחרי חודשים.

    וכדרך אגב, בהארץ התפרסמו (ע’ 46 במוסף) בסוף השבוע, מספר נתונים מעניינים ואף משעשעים משהו, לגבי אוכלוסית ישראל: 235 אלף (8%) שקלו להוציא ספר, 323 אלף (11%) כותבים למגירה, ואולי יהרהרו בכך בעתיד (הוצאת ספר לאור).

    • זה נכון שלאמזון לוקח חודש, אבל לא יותר.
      עם גו מיוזיק יש לי ניסיון מצוין עם אספקת דיסקים ואינני יודעת לומר באשר לקטגורית הספרים.
      אני מודה שמדיבוק פשוט לא רכשתי כי מיתוס זולים יותר.

      ואגב, כולנו כותבים למגרה, לא?

      • לרגל חג הספר העברי, שמתי פעמי אל מרכז העיר עם המוני בית ישראל, על מנת לספוג מאוירת החג, ולהקל מעט על ארנקי המאיים להתפוצץ (מכירים שיש לכם יותר מדי מטבעות של 10 אגורות בארנק? אז כזה). אחרי 3 דקות של התחככות בהמון המזיע הרגשתי שהחוויה מוצתה מבחינתי עד תום. חזרתי לביתי והכנתי לי סל קניה מרשים בדיבוק.

        ואולם, אחרי שקראתי את כתבתך, חגית, מיהרתי להשוות מחירים במיתוס, וחשבתי לשתף גם אתכם בתוצאות: ספר אחד (“אלוהים יודע”, ג’וזף הלר) עולה בדיבוק שקל אחד יותר מאשר במיתוס. לגבי כל השאר, הפעם הוא דוקא לטובת דיבוק. בסדרת חנוך לוין, למשל, קיים פער של 10 שקלים (56 במיתוס, 46 בדיבוק).

        לא פחות חשובה העובדה כי ספרים מסוימים, שאותם לא תמצאו בדוכני שבוע הספר וגם לא בפרסומת ל”צומת ספרים”, כגון מחזות של ברטולט ברכט או סיפורים של גוגול – אי אפשר למצוא במיתוס, בעוד שבדיבוק אפשר.

        אז אני תוהה, האם יתכן שהמחירים של מיתוס זולים יותר רק כשמדובר בספרים ששקוף מדי שיכנסו לסל הקניות לשם השוואה? סל הקניות האישי שלי אמנם זול יותר במיתוס, אבל זה רק בגלל שניתן למצוא שם 4 מבין הספרים שתכננתי לקנות.

        זהו. רק רציתי לציין, כדי שתשוו בעצמכם, וגם שתדעו לחפש בדיבוק ספרים שאין במיתוס.

      • יושי פלד

        אני לא יודע מה אתכם, אבל אמזון מביאים לי את הסחורה בפחות משבוע, כאשר אני מזמין ב-DHL. עדיין זה יותר זול מהמחירים של החנויות הוירטואליות בארץ, וודאי של החנויות הגשמיות.
        יש לכם אחוזים באיזה מיתוס או משהו, שאתם ככה?

  2. אני מודה, בתור אחת שהתחברה רק עכשיו לרשת (קניתי מחשב השבוע, תגידו תתחדשי…) באופן רציני, וזה כי פשוט עד היום הסתפקתי באינטרנט שבמשרד (וביננו כמה זמן כבר אפשר לגלוש בעבודה?), ידעתי שהרשת זמינה וממכרת, אבל לא תיארתי עד כמה ועם כל ההתמכרות (מיום רביעי אני על התחת לפחות 10-12 שעות, זה זמני אני מקווה…) אני מודה שבחיים לא תתפסו אותי מקלידה את שם הספר ואת פרטי כרטיס האשראי שלי באחת החנויות הוירטואליות.
    תגידו ת’אמת, בתור חובבי ספרים, ולפי הרשימה המצורפת אני מבינה שאתם או לפחות את חגית חובבי ספרים, איך אתם יכולים לוותר על התענוג שבדפדוף, שבהחזקת הספר, התעמקות בעמידה תוך השענות על רגל אחת בחנות הספרים, איך איך?

    • צודקת, ענת. אני אישית לא מסוגלת לקנות ספר אם לא קראתי את השורה האחרונה שלו.
      אלא שלפעמים נאגרת לך בראש רשימה של 10-15 ספרים שאת פשוט מ-ו-כר-ח-ה לקנות, ואין לך ברירה אלא לקנות ברשת, משתי סיבות עיקריות:
      האחת, המחיר הכולל בסטימצקי עלול להוות כמעט 150% מהמחיר שתשיגי בחנויות המקוונות.
      השניה, הסיכוי למצוא בחנויות הספרים המובילות ספר שחשקת בו כבר שנים רבות, אבל המוכרת בת ה-15 שעושה את ההזמנות מחנויות המפעל לא שמעה את שמו – הוא, מה לעשות, כמעט אפסי.
      עם הזמן זה יבוא, אל תדאגי. את פה רק שבוע. לי זה לקח 4 שנים.

      • יש נקודה משמעותית בדברייך, ואולי זה יהיה באמת הקטליזטור לעבור לקנייה ברשת, אבל לא יודעת… המחשבה לא טובה לי, זה בדיוק כמו הסיפורים על הספרים הוירטואליים שאו-טו-טו יציפו אותנו, אז נכון שבזכות הרשת אני קוראת דם ידיעות, גם מעריב, גם הארץ וגם גלובס וזה מעולה, אבל ספר… רבותיי… ספר זה כבר משהו אחר.
        אני עדיין יכולה לראות את התמונה בה אני רבה עם הספרנית ומתחננת שתרשה לי להשאיל עוד ספר, כי מה לעשות סיימתי אותו בדרך הביתה, ספרים זה משהו אחר… שכמה שלא ננסה לתאר, זה לא יעבוד, מי שגדל על ספרים יודע להעריך את הצפיפות בשבוע הספר ואת המוכרות הלא מנוסות בחנויות (או כמה ספרים שאני הנחלתי לדור הבא במסגרת מסע קניות…), ואת הכריכה הקשה וגם הרכה את הריח, וסליחה על הפייטנות….

        • וחוץ מזה, אני כאן מההתחלה, רק לא באותה אובססיביות…

          • אלמוני

            לדעתי קניית ספרים ברשת (ולא רק ספרים) מעצימה את החוויה ולו בשל מאגר הנתונים המתווסף. נתונים כמו: ביוגרפיה של היוצר, ביקורות הגולשים, רייטינג, רשימת יצירות קודמות, מס’ מהדורות (טוב, פחות מעניין) אלו הפרטים שהופכים את הקנייה ברשת למשתלמת לא רק כלכלית.
            מה גם שהמדיום מאפשר, בצורה הנוחה ביותר, לערוך סקר שווקים.
            וההערה אחרונה: הנסיון לעודד את הקניות ברשת מציע מוצרים במחירים נמוכים יותר מן החנויות המסורתיות. אז למה לעזאזל שלא ננצל גם אנחנו את ההזדמנות?

            • עוקצנית

              אני בעד.
              לא עוד דוח”ות חניה מיותרים ומוכרות מעצבנות. מה גם שפתוח עשרים וארבע שעות ביממה ויש מלאי וירטואלי עצום.

  3. ראשית אציין כי הפרשי המחירים בין מיתוס לדיבוק הם מזעריים, בד”כ, בסגנון של עשרות אגורות. (זה לא היה כך עד לחודשים האחרונים, כשדיבוק תפסו שכל, וגם החליפו הנהלה, אגב). הנסיון שלי עם דיבוק הוא הרבה יותר מוצלח, ואני מרגיש הרבה יותר נוח לקנות מהם.

    כמובן שחנויות הספרים חייבות להשאר, רק שאין לי מושג ממה הן יחיו – אני מבקר בחנויות הספרים כדי לערוך רשימות, ואז קונה באינטרנט, כמו כל אדם הגיוני. (:

    מכיוון שגם ככה יש לי כמה עשרות ספרים שעוד לא קראתי בבית (קונה יותר מהר משאני קורא…), הרי שאין לי עניין מיוחד במהירות הגעת הספרים, בגלל זה לא מפריע לי לא לקנות בחנויות. מאמזון, אגב, ספרים מגיעים תוך חודש-שלושה, אז לא להתפלא אם לוקח זמן.

    ולמי שכתבה שהיא קוראת את המשפט האחרון בספר – ?!?!?!

    אמממ… זהו.
    אגב, חגית, מה ההצטנעות הזאת? גם את מפרסמת בבמה חדשה! (:

    • חגית גל

      שמע ידידי הטוב דובי,
      לא זו בלבד שהיללתי ושיבחתי את אתר במה, בו אני מפרסמת סיפורים ואשר בעליו (בועז רימר)
      עומד מאחורי בניית אתרינו המדהים בננות, האם יש צורך גם ליחצן את כתביי?
      ואני אומרת-הכי חשוב זה לשמור על אתיקה…

      • מיקו פנתריקו

        הוקדמתי, ואכן, כמעט כתבתי תגובה משועשעת על הלינקים בין האתר של בננות לבמה חדשה ועל ריח הצחנה העולה מן החנפנות. אבל כאן זה ישראל, כולם מכירים את כולם כידוע אז בסבבה וכו’.

        • שירלי צ'לצ'ינסקי

          במה היא מבית היוצר של בננות. אם למישהו לא היה ברור.
          וכמו שבננות היא מספר אחד בין אתרי הנשים בישראל (ראה סקר נטקס שהתפרסם אתמול במעריב און-ליין) כך במה מספר אחד באתרי הסיפורים ברשת הישראלית.
          כנראה אנחנו יודעים בכל זאת לעשות משהו נכון בחיים.
          ולגבי אתיקה לפני שבכלל תחשבו לשפוט אתרים לא מסחריים כמו שלנו תעשו קודם כל בדק בית לגבי כמה אתית העיתונות הכתובה על שלל בתי ההוצאה לאור שבשליטתה והגופים שמבקרים אותה.

          • כמה טוב, באת הביתה

            האיש בסה”כ ציין את הבעייתיות שהוא מצא כאן. לא ביג דיל, זכותך לטעון שמכיוון שאין כאן רווח אין כאן אינטרסים ולכן אין בעיה אתית, ומותר לאחר לטעון שמכיוון שלא בננות ולא במה הם מלכ”רים, וביום מן הימים שני האתרים יישמחו לרשום תזרים מזומנים חיובי (לך יש גם סיכוי לעשות את זה, שירלי), אז הביעה אכן קיימת. אני אישית, במקומך, הייתי מוצא לנכון להזכיר את במה כשווה בין שווים, ולא כראשון ביניהם, אבל זה כבר קוצו של היוד, וזה דוקר.

            בכל מקרה, מכאן ועד המתקפה חמורת הטון הזו, הדרך קצרה אך מיותרת. מותר לבקר גם את בננות, אפילו שהיא לא רואה גרוש בהכנסות.

            • יושי פלד

              סלח לי מר “כמה טוב”, אבל במה רחוקה מלהיות שווה בין שווים.
              מקום ראשון ללא ספק. אולי אם היו לה מתחרים רציניים היא הייתה שווה בין שווים, אבל *כל* האתרים האחרים המצויינים בכתבה הם לא יותר מעמודי בית מנופחים, שכותביהם רצו להשוות את עבודותיהם
              גם לעבודות של אחרים.
              בבמה זה שונה. יש לי סייגים לגבי העיצוב ועיצוב התוכן, אבל עדיין, יחסית לשאר הדברים שהרשת הישראלית מציעה בתחום הזה, במה הרבה מעל השאר.
              אתה מוזמן לתקן אותי אם אני טועה, אולי יש אתרים שלא הוזכרו בכתבה באותו נושא, שאני פשוט לא מכיר?

          • אחמד הערבי האמיתי

            נו באמת שירלי
            הרי זה ידוע לכל
            שמעריב און ליין ממומן על ידי ההורים של חגית

            ועוד
            לא שזה משהו חשוב 
            אבל זה ספר
            באלוהים של יהודים
            מודעה של אינץ וחצי
            כתוב
            ספר חדש
            מאוייר ומהודר
            נלך אל נמלה
            מאת יעקב עופר
            מדריך נמלים בישראל
            והשוס
            מחיר מיוחד לשבוע הספר

          • אז זהו, שדווקא אנחנו, הקטנים, שכסף אינו בראש מעיינינו, אנחנו יכולים להוות דוגמא לעיתונות חיובית, שלא עוסקת ביחצ”נות ולא שוללת כתיבה שלילית על כל אותם מוצרי תרבות שמציפים אותנו. ברגע שיש לך מערכת תגובות באתר, את בעצם מונעת מעצמך את האפשרות להתחנף. נניח שתפרסמי כתבה מתחנחנת על סיפרו החדש של איציק פיציק, שהוא למעשה החבר של אחותך. יבוא איזה פושטק (או פרחח) אחד, ויכתוב את דעתו האמיתית על הספר – שהוא זבל, והנה הלכה לך כל ההתחנחנות, ובאותה הזדמנות, איבדת את הקרדיביליות שלך.
            תקראי לי נאד נפוח או קוץ בתחת (או כל דבר אחר שיעלה בדעתך – מישהו כבר קרא לי ככה בטח), אבל אני חושב שאתיקה מקצועית היא *הדבר* כשבאים לערוך מגזין אינטרנט, בין אם הוא קטן עלוב ובלתי מעוצב בעליל, ובין אם הוא אתר הנשים המוביל בישראל על פי כל הסקרים (מי התחרות שלכם בדיוק, הזוועה של iwomen? אני הייתי יכול לכתוב מגזין נשים מוצלח יותר מהאתר הדפוק ההוא…).

            תקני אותי אם אני טועה.

            טועה,
            דובי.

    • ראשית תודה לחגית. גם חשוב גם ממצה.

      אז דובי, זהו שאני בעניין של רכישת ספרים לא הגיוני.
      כי לרכוש ספרים זה לא לעשות תרגיל באינפי.. לרכוש ספרים זה לחוש, לאהוב, לשוחח והרבה פעמים לוותר.

      אתה מבין דובי, כשאני בחנות הספרים, עד שרכשתי, כולם שלי, אהובים ונדחים, ועתה לאחר שאחד או יותר(לרוב יותר) פיתו אותי. כן ממש פיתו, בריחם, במשפט נבחר אחד מתוכם אני מוותר על השאר ולוקח רק אותם.
      מחבק, מריח, נוטל ומעלעל.

      ובאופן כל כך לא הגיוני וחסכוני, אני הולך לקופה ובסיום מחייך ואומר תודה.

      ובשבוע הספר אני קונה ביריד, כי זה גם כמו קרנבל של תחושות וגם כדי שיהיה בשנה הבאה ושימשיך כדי שאלך אליו עם בנותי.

      זה לא הגיוני. אבל הטמבל הזה זה אני.

      • גם אני קניתי ספרים בשבוע הספר (אם כי לא התכוונתי לעשות כן – התוכנית המקורית הייתה לקנות בדיבוק, אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי), ואני מבין את הסנטימנטים, ובכל זאת אני מעדיף את הרכישות הרגילות שלי במהלך השנה לבצע בחנויות באינטרנט – ולו כדי שלא לתמוך במונופול הזוועתי של סטימצקי (ואני אומר זאת למרות שהיורשת לבית סטימצקי למדה איתי בתיכון… 🙂 )
        גם אני מחייך ואומר תודה כשכבר יוצא לי לקנות ספר בחנות (אם כי אני כעקרון מחייך ואומר תודה בכל מקום שאני קונה משהו. זה גורם לאנשים לחשוד בי שעשיתי משהו לא חוקי (; ), אבל מה שאני לא, זה שאני לא מבין את הקטע של הריח. תהרגו אותי, כולם מדברים על הריח של ספרים ורק אני לא קולט. אני קורא ספרים, אני נהנה מכך, אני אוהב את התחושה של הדפים ואני בחיים שלי לא אקרא ספר אלקטרוני אלא אם כלו כל הקצים, וגם אז לא בטוח. אבל ריח אני לא מבין. אולי תסביר לי?

        (כותב יותר מידי משפטים בסוגריים,
        דובי)

      • פרחח, איזה פה פואטי מגלים פתאום שיש לך, אללי
        הרגישות נשפכת, וגם בנות יש לו, אבא שכמותו
        בחיי שהפתעת

    • הבודקת

      להפתעתי גיליתי שישנם ספרים מסויימים בהם דיבוק יותר זולה ולהיפך.
      לכן, לדעתי, תמיד כדאי לעשות השוואת מחירים (זה לא דורש מאמץ רב).

  4. מתבקשת התייחסות נחרצת לכל מכסחי הכותבים כאן בגלל ענייני אתיקה, בבקשה, דיי עם ההתחסדות, אתיקה שמתיקה הנושא הזה מזמן ירד לזנות בכל מדיה אפשרית:
    בעיתונות (אצל כולם!),
    ברדיו (במיוחד בתחנות האזוריות תזכרו בארז טל ותמר עושים פרומואים לתוכנית רק בישראל…)
    בטלוויזיה ואפילו בחברת החדשות הרהוטה, האינטיליגנטית המוקפדת ביותר (הנה בשנייה זו החמיאה סיוון דורון מנחת תוכנית הבוקר לאופנאית סיגל דקל, במקום לציין בלקוניות את שמה, עיסוקה ופירוט הקולקצייה היא טרחה להסביר לנו שדקל היא המעצבת המועדפת עליה…)
    צריך להפריד בין אתיקה ליחסי ציבור מוגזמים, מה לעשות, כשבן אדם עובד בעבודה שחשופה לציבור השם שלו מוביל אותו תמיד, וגם אם יוציא ספר ויספר על זה רק לחבר הכי טוב שלו, זה יתפרסם ויגיע, אתם באמת חושבים שנילי לנדסמן היתה צריכה את מסע יחסי הציבור המפליג שעשתה, נו באמת, לבחורה טור אישי (מ ד ה י ם ! אם יורשה לי להתחנף…) שבועי, מה צריך יותר מלציין את העובדה שנכתב ספר, הרי %90 מתושבי ת”א והסביבה קונים “העיר” ויודעים בדיוק מי זו נילי לנדסמן, ואתם באמת חושבים שהיא צריכה את האתר הזה כדי לקדם מכירה של עוד 10 ספרים, גיב מי א ברייק!
    ובנוגע לקשר בין האתרים ולמחמאות, מה לעזאזל אתם רוצים, הבחורה עובדת במקרה או שלא גם באתר שעוסק בנושא עליו היא כותבת בשבילכם, אז מה, בגלל זה היא צריכה “לחסוך” ממני את המידע הזה?
    הציבור איטיליגנט לא? אז תנו לציבור לשפוט, וגם אם מישהו יגיע לאתר שהומלץ שלא בתום לב, ונניח שבת’כלס מדובר באתר זניח, מעצבן ולא מקצועי, מה, הוא לא יבין את זה ויברח, או מה, הוא ימשיך לחזור אלייך כי חגית אמרה.
    דחיל ראבק.

    • אחמד הערבי האמיתי

      בואי הנה בואי הנה
      מדהים ביותר הטור
      אבל בדחיל ראבאק
      בחול שליקי
      במאדר פאקר אוף דה ניוז
      הצילומים של תמר קראוון גם הם מדהימים
      זהו עכשיו אפשר להמשיך

      • ואני רק לא מבינה מה אילנה ברקוביץ, סליחה, עושה בכל הסיפור הזה. יענו, מה, היא מסדרת את הפריים לתמר? בוחרת תבגדים ותדוגמנית? סטיילינג עלק
        ועכשיו אפשר להמשיך

        • שירות הבטחון

          סליחה סליחה צעק אחמד בדרך לכלא
          האמת
          מגיע לו
          ואפשר להמשיך

        • כן, אין ספק שהסטייליסטיות ממלאות תפקיד דיי מוזר בתקשורת.

        • מה אילנה ברקוביץ’ עושה במדור האופנה?
          סליחה, מה זה הנימה המזלזלת?
          ואם אני אגיד לך שהיא ההשראה, שתפקידה לא רק שאינו מתמצה בבחירת בגדים, אלא בעיצוב של הלך רוח שלם, שאני לא כותבת מילה בלי להתייעץ איתה, ושבלעדיה המדור לא היה מה שהוא, אז היית מפסיקה לעקם את אפך?
          כי זה המצב,אגב. היא המוזה והרוח והשותפה המלאה
          והערה שלך הייתה ממש לא במקומה.
          ומאוד הכעיסה אותי. וככה יצא שחרגתי מהכלל שעשיתי לי – כי מעולם לא הזכרתי באתר הזה מיוזמתי את המדור בהעיר.

          • סליחה בעצמך, מה את מתנפלת? סה”כ העליתי תהייה (ושמתי לב שאני לא לבד) לתפקיד הסטייליסטית. בכלל לא זלזלתי ושיהיה לך בכיף עם ההשראה שלך

            • היה שמץ של זלזול.
              וסטיילינג הוא מקצוע, ככל מקצוע.
              זה הכל.

              • נו באמת,

                מניסיון, סטיילינג הוא אכן מקצוע ככל מקצוע, אבל אם נודה באמת, הרי שמדובר בבחורות (וגם מעט בחורים…) עם חוש וטעם לאופנה ויכולת להכתיבה בזכות קשרים במקומות הנכונים.
                רק מה?
                שהטעם האישי והחוש הם בהרבה מקרים טעם וחוש אישי בלבד, הם אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה, לא בהכרח מתאימים לכלל, אפילו לא לחלק הסטנדרטי, ולא הפרוורטי.

                הם בד”כ מצטיינים בפיתוח תכונה הקרויה עצלות ומכתיבים את האופנה בזכות משרדי יחסי ציבור חלקלקים שדואגים לעדכן ב”להיט הבא”, או “הדבר הכי חם עכשיו בארה”ב/אירופה/המזרח”, ואחרי סגירת העסקה אף לבחור, למיין, לארוז, להוסיף כיתוב ואף לשלוח ישירות לסט הצילומים עצמו.
                (סטייליסטיים אכפתיים, ומעט יותר מקצועיים מבקשים את הדברים הביתה כדי שיוכלו להתבונן בהם ערב יום הצילומים)
                הם לעולם, אבל לעולם, לא יכתתו רגליהם בעצמם, אלא אם כן מדובר כמובן בסוג של חברות אישית עם המעצב, חברות ששווה להשקיע בה…., או חנות שממנה תצמח טובה אישית משתלמת לטווח הקצר והרחוק.

                ועוד דבר, אותם אנשי המקצוע/הסטייליסטיים – הם בעצם אלה האחראים למחדלי האופנה, לפריטים המוזרים שאנחנו נדרשים ללבוש בשם העדכניות, להשרשת העובדה “רזה היא יפה” ובכלל…

                ונילי, בבקשה, בלי התלהמות, בלי צביעות ובלי כעסים.
                אכן סטיילינג הוא מקצוע ככל מקצוע, אבל את באמת יכולה להגיד שעבודתו של מטאטא רחובות זהה לעבודתו של רופא?
                (ולא שחס וחלילה השוותי כאן את הסטייליסטים באשר הם למטאטאי רחובות, הדוגמה כפי שניתנה כאן אמורה להופיע בליווי כיתובית:
                להמחשה בלבד.

                • למרות שזה לא קשור בכלל.
                  כן, סטיילינג הוא מקצוע ככל המקצועות, וגם בו, יש את אלו שעושות את מלאכתן כהלכה, ואלו שלא. והסטייליסטיות, אגב, תפקידן הוא לא להוליך את תנועת המחאה נגד תסמונת קורבנות האופנה. תפקידן מתמצה בהצגת הלך רוח והאפשרויות שהולכות איתו, מבגדים ועד בכלל.
                  סטייליסטית טובה אינה צריכה בכלל לכתת את רגליה, אם כי טוב לה שלא תהיה נסמכת על שולחנם של יחצ”נים. ואין שום רע אם היא מעדיפה מעצב זה או אחר, כי אכן טעמה הוא שמשתקף ואנחנו משלמים לה כדי שתבחר מתוך השפע והגבבה.
                  סטייליסטית ראויה לשמה צריכה להיות מדוייקת ומנומקת גם אם זה נראה לעיתים כגחמנות והפכפכות לשמה. גם בזה יש היגיון פנימי, ואם את יודעת את מלאכתך תוכלי להציגו לראווה.
                  בכל מקרה, לא הבנתי את העניין עם מטאטא הרחובות….
                  אבל אני כן מבינה משהו בעבודת הסטיילינג, ולכן אני חוזרת ואומרת: זאת עבודה לכל דבר, ואפשר לשפוט ולהעריך אותה על פי אמות מידה מסויימות, שגם הן, מה לעשות, די גמישות.

                  • נו, באמת

                    הבהרה.
                    ענין מטאטא הרחובות נכתב כדי לאמר בעצם שאכן סטיילינג הוא מקצוע חשוב, אבל בואו ונשמור על פרופורציות.
                    ושנית, ההרחבה על הנושא באה כדי לתת איזון לראייתך את התחום, ובגלל שנילי הכועסת והעצבנית על תגובה לגיטימית ביותר ענתה לתוהה תשובה שנכתבה ברשעות.
                    לכל אחד יש מקום.

          • סתם אחת

            ואכן ה ז כ ר ת את מדורך בהעיר…מה את מתלהמת? תרבות הדיון פה באמת נהייתה קצת מלחיצה
            סתם אחת

            • זו לא הייתה התלהמות.
              זאת הייתה הערה עצבנית לצמד הערות ניבזיות שאתן פרסמתן כאן.
              בלי קשר בכלל לדיון, או למדור.

    • וואו, רגע, הלו, מה קרה? כולה שחררתי איזו הצהרה מחוייכת שמזכירה לקוראים שגם לכותבת המוכשרת יש מספר כתבים שאני אישית נורא נהניתי מהם בבמה חדשה, ואני מקבל עלי מתקפה שכזו? לא טענתי שמדובר בצעד לא אתי – להיפך, הלוואי ויותר אתרים פרטיים יעשו ג’סטות כאלו אחת לשניה (זה היה נחמד אם בננות היו גם עוסקות באתרים שלא שייכים לבועז רימר, כמו שחורדיני, למשל, אבל מי אני שאשפוט).
      כל עוד מדובר באתרים פרטיים, שלא למטרות מסחריות – אני לא רואה בזה בעיה אתית. הבעיה מתחילה כשלכותב יש עניין כספי ברור בפרסום. נכון, 90% מהתל-אביבים קונים את “העיר” וקוראים את הטור המהמם של נילי לנדסמן. אני לא. כלומר – לא רק שאני לא קונה את “העיר”, אני אפילו לא תל-אביבי. יתר על כן – אפילו לא הכרתי את הגברת לנדסמן, פרט לפרסומים על ספרה. אז נכון, היא תתעשר בזכות הפרסום פה, אבל לא זה הנושא. הנושא הוא אתיקה עיתונאית.
      כש”שבעה ימים” של ידיעות מפרסם ראיון יחצ”ני עם זמר, זה לא כמו כשעורך העיתון שהוציא את ספרו הראשון יפרסם על עצמו ביקורת אוהדת. ובכל מקרה – זה שהעיתונים המסחריים צריכים את הדברים האלה בשביל הרייטינג זה ברור – למה האתר הזה זקוק לפרסומים יחצ”ניים? הוא לא צריך. (נילי, תרגישי חופשיה לזרוק איזו הערה בשיחה הזאת. מעניין אותי לדעת מה דעתך).
      ורק עוד הערה קטנה אחת – חגית לא ממש עובדת ב”במה חדשה”. היא מפרסמת שם. אילו היית טורחת להכנס לאתר היית יודעת שזה מקום שמאפשר ליוצרים צעירים לפרסם את יצירותיהם בחינם לכל דיכפין (אפילו עבדך הנאמן מפרסם שם ליהוגים אוויליים מפעם לפעם). אבל אילו היא כן הייתה עובדת שם, הרי שכללי הגילוי הנאות היו מצריכים אותה לציין זאת בבירור, ובכלל – היה עדיף אילו לא הייתה מרחיבה עליו את היריעה.

      כותב בסתר,
      דובי

      • קניתי באמזון בעבר ומאד נהניתי מהשרות. את זמן המשלוח וגם את מחיר המשלוחאפשר לצמצם בדרך הבאה:
        כידוע, המשלוח בתוך ארה”ב הוא חינם. קיימת בארץ חברה שמשכירה תיבות דואר פרטיות בארה”ב. את דבר הדואר שהגיע לתיבה הם מעבירים לארץ, ואנחנו משלמים עבור מע”מ ישראלי לפי החשבונית, עמילות מכס ומשלוח בארץ.
        חוסכים המון המון זמן וגם זה בסופו של חשבון עולה פחות.
        מאחר ואני לא רוצה לפרסם פה חברה מסחרית (גם אין לי אחוזים מהם) אתן את שמם למי שיפנה אלי בדוא”ל a2d2@newmail.net
        ובא לציון גואל.
        לגבי האתרים בארץ, היתרון של מיתוס זה שיש שם קישור לאתר של איתמר. זה שווה כניסה בפני עצמו. איתמר בעיני הוא איש הספרים האולטימטיבי.
        ובא לציון עוד גואל.

      • הנה כמה עובדות שמעולם לא הסתרנו, ובכל זאת:
        1. אתר בננות מופעל בהתנדבות על ידי מבחר מצומצם של כותבות שחלקן מועסק בכלי תקשורת אחרים ומיעוטן מפרסם מיצירותיהן בבמות שונות פורמטים שונים. כל הכותבות מזדהות בשמן במדור המערכת ובחתימתן על טקסטים. ואם זהו לא גילוי נאות, מה כן, בדיוק?
        2. בועז רימר, האיש שמאחורי אתר במה הוא מי שאיפשר ומאפשר לנו את קיומנו הוירטואלי. שירלי צ’לצינסקי, העורכת הראשית של אתר זה היא בת זוגו. אנחנו מקוות שהם יעשו את המעשה ההגון בקרוב ויאפשרו לנו לחגוג קצת, במקום כל הזמן לעבוד.
        3. טרם הצטרפותי לאתר זה ככותבת ועורכת נערכה התקשרות ביני לבין שירלי ובועז על בסיס של חשיפת הספר באתר. כחלק משיתוף הפעולה חיברתי אני טקסט במיוחד תחת הכותרת “למה לך להיות נערתו” ותועדתי בוידיאו קוראת מספרי. קטעים מתוך הספר מתפרסמים באתר במה ובמדור נשים יוצרות באתר זה. אני רוצה להאמין (ואני מאמינה בכך) שההחלטה לערוך מחווה לספרי הייתה משיקולים של אהבת הספר וכתיבתי בלבד.
        4. מרגע שהצטרפתי ככותבת קבועה ועורכת באתר הוחלט כי מדיניות העריכה בבננות קובעת שאין לנו שמץ של רצון כל שכן עניין להעניש את הכותבות באתר ולא לפרגן ליצירותיהן. נהפוך הוא, אנחנו גאות שיש לנו צוות של נשים מוכשרות ואנחנו רואות לעצמנו זכות לסייע להן לחשוף את כשרונן. נכון הדבר גם לגבי הקישור הגלוי שלנו לאתר במה, כאשר קישור זה הוא רולוונטי לעניין (כמו במקרה של המאמר של חגית גל המופיע בעמוד זה).
        5. הנפנוף ב”אתיקה”,במסגרת התגובות למאמר זה, היה מעט בלתי הוגן. בין אם האתר מופעל למטרות רווח או לא, הוא (וזה מעולם לא הוסתר) סוג של במה פרטית של היוצרות שלו (והיוצרות שהן מעריכות מאוד), והשאלה העקרונית היא לפיכך – האם הטקסטים שאנחנו מפרסמות ראויים, ותו לא.
        6. אם היו לנו שיקולים לקויים בהעלאת הטקסטים, אם בחרנו לפרגן למי שלא הייתה ראויה להערכתם לפרגון הזה, הזכות שמורה לכם להגיב ובחריפות. אנחנו לא מצנזרות דבר למעט קללות ונאומי סטיות (וגם זה רק אם הן קיצוניות). אנחנו, מצד שני, חובתנו לבדוק את עצמנו שוב ושוב ואנחנו עושות זאת, שעה שעה, ויום יום.
        7. אתר בננות משווע לטקסטים טובים. האי מייל שלנו פתוח לכל הצעה.
        8. ותודה, על המחמאות ותשומת הלב.

      • יקירי, אני קוראת את ההגיגיים שלך מזה כמה ימים, ובחיי, מישהו צריך לנער אותך. רד ועכשיו מגבעת האולימפוס שבנית לעצמך, כשבן אדם אומר “עבודה” הוא לא בהרכח מתייחס ליחסי עובד מעביד וקבלת תלוש משכורת. הכותבות באתר זה לא מקבלות ומשכורת ולמרות הכל הן עובדות כאן. למה? מאוד פשוט הן יושבות, חושבות, מנסחות, מקלידות, עושות הגהה ועורכות שוב כדי שאתה מר’ אינטיליגנציה בגרוש תוכל להעביר ביקורת שבכלל לא קשורה לכלום.
        איש יקר, באמת, אתה רוצה להגג בלי קשר, מעולה, יש מקומות שמיועדים רק לכך, אבל אל תתרץ את התשובות הלא קשורות שלך למה שאתה קורא כאן.
        אשמח לתשובה מלומדת המתייחסת לטקסט.

        • אני תוהה אם קראת את דברי בכלל. אולי לא שמעת טוב, כי אני כל-כך רחוק על האולימפוס שלי, או אולי הדיבור שלי היה מקוטע, כי בדיוק מישהו ניער אותי. ניחא, אחזור על דברי:
          לא באתי בתלונה אל חגית כלל וכלל. יש סיבה שיש סמיילי בסוף המשפט על הפרסומים שלה בבמה, וכאמור – גם אני מפרסם שם.
          פרט למשפט היחיד ההוא, כל דברי בתגובה המקורית שלי היו לעניין – על הבדלי המחירים בין דיבוק למיתוס ועל חווית הקנייה באינטרנט. מי שהעלה את נושא האתיקה הוא מר פנתריקו, שאין לי אחריות על דבריו או מעשיו. אז למה להגיד שהביקורת שלי לא קשורה לכלום? דברי באשר לאתיקה נאמרו בעקבות תגובתה של שירלי.

          אשר לכתיבה שלא למטרות רווח, גם אני עושה את אותו הדבר בדיוקבאתר שאני עורך ושאסורלילהגידאתהשםשלכדי שלא יגידו שאני עושה פרסומתעלחשבוןבננות. אני, וכל הכותבים באתר שלי, לא זוכים לשום תמורה בעד מאמצינו פרט ההנאה שבפרסום ובדיון. גם הפרסומים של בשחורדיני הם ללא תמורה (מי ישלם על הזבל שאני כותב שם, בכלל?!), אז את באמת לא צריכה ללמד אותי על זה.

          ותודה על דברי התשבוחת באשר לתמחור הנוכחי של האינטליגנציה שלי. כבר זמן רב לא כינו אותי בשמות, וזה באמת היה חסר לי. אנשים עוד עשויים לשכוח שאני

          קרציה,
          דובי.

          • דובי יקירי!
            לא יודעת למה, אבל כל תגובה שלך מצליחה לעורר בי את הציניות, והסרקסטיות שאני כל כך מנסה להצניע.
            אתה יותר מדיי מנסה להוכיח נקודה וזה לא העניין, העניין הוא לפתוח לדיון נושא ולא לחנך את שאר העולם. ה ב נ ו שאתה כותב, ושאתה מוכשר, ושאתה עורך אתר אינטרנט, אבל דיי. מספיק עם השופוני יא נאס הזה (בשבילך אחמד הערבי האמיתי), כל מילה שיוצאת לך מהפה או מהמקלדת מעידה שמשהו אצלך דפוק, וסובל מרגשי נחיתות. לא יודעת מה, אולי זה כי אתה לא מתוגמל, לא יכול לעשות יחסי ציבור או אלוהים יודע מה אבל מספיק, באמת, זה מתיש לשמוע את ההתפלפלויות שלך שמנסות להוכיח כמה אתה מבריק שנון וחד.
            גם אני יכולה להשוויץ ולהגיד שעשיתי ושיש לי (תאמין לי, מכירה את התחום הזה הכרות אישית אני בסך הכל מסתובבת בו 10 שנים) אבל זה לא מעניין פה אף אחד ולכן את התסכולים שלי אני אפרוק בקרב חבריי.
            לצערי לא מכירה אותך ואת הרזומה המקצועי שלך, וייתכן שאתה אכן גאון הדור ושיום אחד יגלו אותך ותעשה מלאן כסף, אבל קצת צניעות עוד לא הרגה אף אחד.

            ולעניין הסמיילי’ס שלך, נכון שזו אחלה שיטה להגיד אני לא רציני בעצם האינטונציה מחוייכת, אבל שים לב, זה לא עובד, אז כנראה שצריך לשקול ולנסח שוב את המשפט, ואת זה למדתי על בשרי, לא תמיד מה שברור, שנון ומשעשע בעיני נתפס כברור, שנון ומשעשע בקרב אחרים.

            ולסיום, נכון שלא אתה התחלת את הביקורת בנושא האתיקה, זה נושא שעלה כאן בכמה הזדמנויות (גם בכתבות אחרות) אבל אתה בהחלט תרמת את חלקך, החלק שהקפיץ לי את הווריד בראש… (כמו שאומר גרייניק)

            • אגב, בדיעבד, אחרי שאני קוראת שוב את תשובתך המנומקת, אני לא מבינה איך לא שמתי לב לזה קודם:
              “מי שהעלה את נושא האתיקה הוא מר פנתריקו”, באמת, זו תגובה שמתאימה לגנון “הגננת, אבל זה לא אני הוא התחיל”

  5. חגית גל

    טוב, אני רואה שהרוחות סוערות כאן אודות כן אתיקה, לא אתיקה.
    ראשית, באשר לבננות ולבמה והקשר בינהם, כשכתבתי את הפסקה המפרגנת על במה, התכוונתי לכל מילה ולא לאקט יחצנות.
    האמינו לי שאתר במה אינו זקוק ליחצנות.
    אמת היא שהקשר בין האתרים, למי שמעורה, הוא חזק ועל כן מובנת לי הקטנוניות של מצביאי האתיקה באשר הם.
    כמו כן יצויין כי הכתבה המקורית אף כללה בתוכה משפט המסביר את הקשר בין במה לבננות ואף היתה בו דאחקה פרטית אודות ההתחנפות ההדדית.
    לבסוף, ידידי העיתונאים, החלטנו שאין צורך להסביר את עצמנו שכן השד הוא לא כזה דביל.
    ולסיום אומר כי אני מאחלת לכלל האנשים הקשורים בדרך זו או אחרת לתקשורת הישראלית בכללותה, להתנהג, מבחינה אתית, כפי שהכותבים של בננות ושל במה מתנהגים/ כותבים/חושבים.
    וכשמישהו בארץ הזאת יתחיל לעכל את התקשורת החדשה, אולי אז, יש לנו סיכוי להיות בני אדם, ולהנות משכאלה.

    • מילים בסלע

    • יפה אמרת. בננות הוא אתר פיצוץ וגם במה חדשה מעולה ביותר רק שהוא נהיה בזמן האחרון מה-זה כבד ועד שהוא עולה אללה יסטור. גם יש שם כל-כך הרבה סיפורים (שניים מהם של האיש שלי הגאון) שאתה לא כל כך מוצא.
      גם בננות וגם במה חדשה ברשימת המועדפים שלי באאוטלוק בעבודה, אפרופו זאת שאמרה שכמה כבר אפשר לגלוש בעבודה…
      כל הכבוד לעושים ולעושות

    • על משקל “מחיקון”

      אני משתתף כמגיב בבננות, מאז שהפנו את תשומת לבי לאתר. אני מקדיש לכך זמן לא מועט (ואף כתבתי מאמר). אני עושה את זה מכיוון שאני חושב שבננות הוא מהאתרים האיכותיים ביותר שקיימים ברשת. הוא איכותי הרבה מאד מכיוון שהכותבות בו אמיתיות.
      הן נשים שמקדישות מזמנן, מכישוריהן ומהפרטיות שלהן ובעולם כמו שלנו כאשר מעבר לחומת הברזל המפלה יש גם תקרת זכוכית הן ראויות לכל סיוע, הערכה ותמיכה.
      באתר זה למדתי לשמחתי על במה חדשה. לעובדי משרדי, המלצתי לפתוח את יום העבודה בקריאת שיר או ספור קצר שלא הכירו קודם. הם נהנים אני מרוויח. תודה לאתר בננות גם על כך.

      לאחר שהבעתי את דעתי על האתר חשוב לי לומר משהו על דיון שמתנהל כאן בעניין האתיקה והיחצ”נות.

      ליחסי ציבור יש קונוטציה שונה מאשר למילה יחצ”נות. קשרי עיתונות ופרסום הן מלים נוספות הקשורות, וגם העברת מידע והפצת דעת. המילה הנבחרת לתאור המעשה קשורה לעמדה ממנה יוצאים.

      בעבורי, העובדה שבאתר זה שמעתי לראשונה על במה חדשה זו הרחבת דעת.
      בעבורי ההיכרות עם עולם ההוויה של הכותבות כאן באתר (היכרות ויטואלית) זו לא רק תוספת מידע אלא גם חוויה מדעת.
      כאשר הכותבות כאן מאזכרות את את פרסומיהן ו/או מדווחות על לינקים עם רלוונטיות כלשהי אליהן. בעיני הן מספרות עוד ספור מעשה ומרחיבות את סך העברת המידע.
      וזאת למה?

      כי הן עושות את זה באופן ראוי ובלתי מתחסד.

      רבותי, מי ישמע על האתרים האלה, אם לא ידברו עיליהם באתרים קשורים?

      העיתונות שמקדמת על פי אינטרסים של יחצ”נים?
      תוכניות המדיה האלקטרונית?
      נו, באמת?

      אני חושב שזו לא רק זכותן אלא אולי אף חובתן לקדם את האתר, את הכותבות בו ואתרים ראויים נוספים.
      יש להן זכות ואם תעשו כמוני, אז בעת גלישה לאתרים נוספים, בעת שיחה עם חברים אני ממליץ להם גם על בננות וגם על במה חדשה.

      אני לא יודע אם להמלצה שלי משקל בעיני אלה, אך אני יודע שהחשיפה שלי בתוך האתר, לא מיטיבה לי מבחינה מקצועית. הייתי מעדיף להיות אלמוני ופרחח (וגם פושטק)

      החלטתי לעשות כך, כתרומה צנועה בהחלט למאמץ יותר מראוי ובעיקר איכותי של קבוצת נשים שאמרה יש לנו זכות לומר את אשר על לבנו.

      וצריך להודות גם לבועז על תרומתו.

      אז זהו, תפרסמו את האתר ואת במה חדשה בכל מקום ובכל אתר כי הם ראויים. גם אם יקראו לכם יחצ”נים.

      ודובי,

      אתה יחצ”ן, או מקדם, או מפרסם או מרחיב ידע?

      מעניין לשמוע!!!!

      פושטק

      • פרחח.
        ניסחת את זה כל כך יפה.
        תודה.

        • אחת שיודעת

          לא רק זה
          הקטנוניות וצרות העין מרתיחות אותי. זכותו של אתר פרטי שנאבק על חיוו לפרסם את עצמו בכל דרך. לגבי טשטוש הקו בין פרסום ותוכן: אפילו WIRED, מגזין הדגל של האינטרנט, שילב לא מזמן פרסומת מבריקה ל-HP, שהאפילה על החלק המגזיני שלהם ונטמעה בתוכו. כל עוד יש גילוי נאות, (בסוגרים: פרסומת) זה לגיטימי ואף נחוץ וחשוב כדי שאתרים כאלו וכמו של דובי ישרדו.

      • כמה טוב לראות שאני לא לבד.

      • איכשהו, יש לי כשרון לעצבן אנשים כשאני כותב בפורומים ומיני אתרי דיון. לא יודע למה, אבל יש לי את זה. אז החלטתי שלא לכתוב פה יותר, אבל אתה מכריח אותי תגובה אחת אחרונה לדבריך, ואחרי זה (אם אני אצליח להתאפק), לא אטריד אתכם יותר, ואפנה את משאבי זמני לדברים שלא יגרמו לאנשים לשנוא אותי.
        מה שמטריד אותי בדבריך זה ההתייחסות אל הכותבות כאן כאמיתיות. ובאתרים אחרים לא כותבים אנשים אמיתיים? שוב אקח את שחורדיני כדוגמא – אתה מכיר את האתר? אם לא שמעת על במה חדשה לפני שביקרת פה, אני יכול רק לנחש שאתה לא מעורה בסצינת המגזינים הפרטיים באינטרנט. אי לכך, הטענה כאילו מדובר באתר הזה בחומר האיכותי ביותר נראית לי תמוהה. יש פה חומר איכותי, אין לי ספק, אבל יש פה גם נטייה לחזרה על אותו הנושא, ויותר חשוב- יש פה בעיה של תרבות תגובות שהתפתחה ולטעמי היא לא מן החיוביות.
        אין לי תלונות על הקישור שסיפקה כאן חגית לאתר במה חדשה, שכאמור – אני כותב פעיל בו. אין לי בעיה בכלל עם לינקים לאתרים אחרים. יש לי בעיה, תאורטית, עם אינטרסים כלכליים מוסתרים. אני לא אומר שזה קרה פה בבננות, אבל שאלות של אתיקה עוסקות לא רק בבעיות הממשיות, אלא גם במראית עין של בעיתיות. מראית עין הייתה פה, ועליה הערתי. ההערות שלי התבססו על הערות שאני עצמי קיבלתי כ(ויסלחו לי אלא שחושבים שזה מרגיז שאני מזכיר שאני גם)עורך מגזין, וחלקתי אותן עם עמיתותי למקצוע,שמטעמים שונים, ולצורך העניין נגיד שמדובר בכתיבה תוקפנית וחסרת טקט או נימוס מצידי, בחרו להכנס למגננה במקום לדון בשאלות שהצגתי. בסדר, אתם יודעים מה, באמת אין לי כוח להתעמק בזה יותר.לא רוצים, לא צריך. אני יודע מתי אני לא רצוי במקום מסויים. חשבתי לתומי שיש מקום לדיון מפרה, אבל כנראה שאני לא בנוי לזה…

        לשאלתך – אני איש יחסי ציבור בעבודתי הנוכחית, אבל בעיסוקי באינטרנט, לחלוטין בלי קשר, אני מה שמכונה ספק תוכן. אני מספק חווית קריאה ודיון שלפחות איזה שניים שלושה אנשים מוצאים אותה ראויה מספיק כדי לפקוד את אתרי הדל פעם בחודשיים או משהו כזה.

        ורק דבר אחרון, מכיוון שזו בכל זאת ההודעה האחרונה שלי פה – שים לב לחלק מהתגובות שהתקבלו למאמר על האורגזמות. למישהי אחת לפחות היה חסר ההומור. אסור לכתוב “יבש”. חייבים למחזר את קארין ארד. זאת בדיוק הבעיה שניסיתי להעלות בהזדמנות כלשהי – שהבחירה של העורכות כאן יוצרת ציפיות מסויימות של קוראי האתר, והציפיות הללו פוגעות באתר עצמו, כי התודעה תיצור את ההוויה, ולאתר יקשה להתפתח לדיונים יותר רציניים מאשר “האם למרוקאים יש הכי גדול”. אילו היו נותנות מגוון גדול יותר של סגנונות ושל נושאים, ולא מרגילות את הקוראים לסוג מאוד מסויים (שהוא אמנם גורף רייטינג, אבל רייטינג זה לא הכל), לדעתי העלובה לאתר היה יותר מקום להתפתח.

        טוב, מיותר לכן לצעוק עלי ולהגיד שאני ילדותי/ לא מבין מהחיים שלי/ קרציה/ פלצן. אני אמשיך לקרוא, כי יש פה חומרים מעניינים, אבל סביר שאני לא אענה יותר. היו שלום, ותודה על הדגדגנים.
        דובי.

        • נו, באמת

          נו, באמת, הרי תוכל במחי מקלדת לשנות את השם ולכתוב כבדוי…

        • דובי,

          יש אמירה ידועה האומרת כי מי שחום המטבח מטריד את מנוחתו שלא יעסוק בבישול.
          בהשאלה ניתן לומר את אותו הדבר על חומה של הביקורת.

          ביקורת, קונסטרוקטיבית ככל שתרצה להיות, היא ביקורת, היא ביקורת. ככזו יש דרך לעסוק בה. מרגע ששחררת אמירה ביקורתית, כלומר טענת טענה – שלדעתך הנה רבת עניין – אתה מצפה שבעקבות טענתך זו, הזולת יחשוב בדומה לך ואולי אף הכותבים והעורכים יקשיבו רוב קשב וינהגו על פי אמות המידה הערכיות והאחרות שאתה מאמין שהן ראויות.

          כלומר אתה מעוניין להשפיע. מי שרוצה להשפיע חובת ההוכחה עליו.

          בתחילת דבריך תמהת על כך שכתיבתך בפורומים ובמקומות אחרים אתה מעצבן אנשים. אז דובי, לעצבן אנשים היא תכונה התלויה קודם כל במעצבן. כלומר , חוץ ממני שמחפש סיבות להתעצבן מהן – כנראה – יש גם אחרים והם באים על מנת להשתעשע ולהנות ולהרחיב דעת גם כן, לא להתעצבן.
          אז למה אתה מעצבן אותם?

          דרך אחת להסתכל על כך היא לומר הם לא מבינים, הם נחותים במידה כזו או אחרת, ולכן….
          דרך אחרת היא לומר: הם לא מעוניינים להבין, כי הם קליקאייים, כי הם חברים כי לא רוצים להתאמץ כי הם מתייחסים בשטחיות…

          ויש דרך נוספת – לבחון את האמירות של עצמך.

          אצלי, התחלת מנקודת זכות, כי אתה כותב ומקדיש מזמנך. אז קודם כל אני נותן קרדיט לכותבים ורק אח”כ קורע את האימאימא שלהם.

          אבל הצלחת לגרום לי – יותר מפעם אחת – להגיב כלפיך והנה אני אסביר לך למה.. למה אני.

          קודם כל אני לא חלק מ”האתם” שעליהם כתבת שכן אין לי מעמד לא רם ולא אסקופתי במערכת בננות. אני לא חלק מהן.
          בנוסף, אני לא חלק מה”סצינה” האינטרנטית/מועדונית/שינקינאית – לא.

          אני אדם, די עסוק למען האמת, שעוסק בכתיבה מקצועית, שמעביר עמדות שלי ובעיקר של אחרים כמעשה של שגרה. אני מרצה לא מעט, מכין ניירות עמדה, כותב נאומים וגם סיסמאות וחטאתי פה ושם – ואולי יותר מכך – גם בכתיבה אישית. אבל אני אדם שמביע עמדות ודעות – אולי באופן נחרץ מדי. זה אני.

          כאשר קראתי אתמה שכתבת הכעסת אותי כי באתה מעמדה של “מייצג”.

          אתה המייצג של החנונים
          אתה המייצג של הכותבים
          אתה המייצג של הסטארטאפיסטים
          אתה המייצג של האתיקה

          לא מביעה עמדה אישית אלא מייצג.

          וכבר בעבר כתבתי לך ושאלתי איך בדיוק נבחרת לייצג. הזכרת לי קצת את קישון עםפ השועל בלול התרנגולות (כל כך רציתי להיות לרגע ארבינקא).

          אתה מרגיז כי אתה מתנשא, בלי להודות בהתנשאות. אתה כאילו מדבר מלמטה או מגובה העיניים תוך קריצה למבין שיידע שאתה יודע שאתה בעצם מלמעלה.

          כתוב ביקורת, ככל העולה על רוחך. אבל כשאתה כותב אותה צפה למבקרים. מהם ענייניים ואחרים פחות.

          לגבי האיכות….

          איכות של מוצר נמדדת על פי קבוצת ההשתייכות.
          בננות שייך לקבוצת אתרים שהם למשל לא פורטל
          שהם למשל לא כתב עת ספרותי
          שהם למשל לא אקדמאיים
          אילו היה מתמודד מולם היה נכשל.

          הוא מתמודד כאתר המייצג אמירה תרבותית של קבוצת התייחסות. ככזה, הוא איכותי ביותר מסוגו!!!

          ולגבי הערתך המיותרת – אציין כאן – על העובדה איני שייך לקבוצה הזו שעוסקת יום יום בתחת של עצמה מגזינים אינטרנטיים קראת לכך) אז סלח לי.
          העוסקים האלה הם הפוליטיקאים של המגזינים, הם מחנטרשים בידענות אבל הם לא חשובים ולא קובעים. ממש כמו חברי המרכז של מפלגות פוליטיות, כמו העסקנים של הפוליטיקה ושל האמנות ושל הקולנוע.

          רייטינג הוא לא מטרה, רייטינג היא מדידה של חשיפה. כאשר לנשים אלה או לאנשים אחרים יש אמירה טבעי שירצו להגיע לקהל גדול ככל שניתן.

          הן לא הרימו את הצאיות למטרה זו וכשהן הרימו אותן הן היו גאות במרכולתן. זו זכותן.

          יחסים בין בני אדם ובעיקר בין המינים מרכיבים את עיקרה של ההיסטוריה ושל האמנות.

          קרא את אריסטופנס, את שייקספיר ואת איל מגד בכותבו כפסבדון של פטריק קים.

          כולם התרבות שלי, והם עדיפים ממלחמות – מלחמות תרבות ומלחמות אחרות.

          ועתה, אם אתה לא רוצה לכתוב פה יותר. לא תקבל משכורת. אני אתנגד לכך שתהייה פה אוכל חינם!!!

          (נ.ב. לא ידעתי שאתה עוסק ביחסי ציבור בעיסוקת המקצועי.. באמת שלא. סתם קלעתי בלי להתכוון)

          פרחח (שמוליק כהן)

        • דוביבית

          דובי, דובי
          אצלך אין בעיות של גילוי נאות. אולי הוא אפילו נאות מדי. בערך עשר פעמים ציינת שאתה כותב ב”במה חדשה”. האם זהו נסיון פאתטי להגדיל את מספר הכניסות לסיפורייך?
          אז למקרה שמישהו נרדם בשמירה: “דובי כותב ב’במה חדשה'”.
          אה, והוא גם מקריא בערבי הבמה הפתוחה.
          עד שעולה כתבה תרבותית, כולם מתנפלים. מה הסיפור?
          שבוע הספר, חברים, מתקיים בימים אלה. יום חג הוא לנו. ליבשו בגדים חגיגיים, צאו ונופפו בדגלים ומלאו את ככרות העיר.
          ונפצח כולנו בשיר, ועכשיו באמת בא לציון גואל.

  6. קולין הסקוטי הרגיש

    חגית ושירלי, אל תקחו ללב את העליהום חסר המשמעות שנעשה כאן.
    הכל מקנאה. האתר שלכן מדהים ואמיתי וחסר כל ריח יחצנות.
    תגידו לכל הקנאים שההסעה לטיול בתחת שלי יוצאת בשעה 15:00 מבית שאן.

    • מיה סלע

      ואפשר גם לנסות ב – abook4u.co.il ספרים יד שנייה ונדירים למיניהם. ותודה לחגית על הלינקים. אתיקה שמתיקה, אם לא היתה מוזכרת הבמה החדשה בהקשר הזה זה בהחלט היה משונה.

  7. קודם כל, חגית, אני מבקש להזכיר לך שאני אוהב אותך.
    ולמאזינים: פרו פרוזה הוא אתר ספרות עברית נוסף. בחלקו הוא משמש במה לפרסום סיפורים קצרים, בחלקו האחר הוא משמש כאינדקס לאתרים של כותבים ישראלים ואתרים שדנים בסופרים ובספרים. http://proprose.cjb.net
    ואם אתם כבר פה, אתם מוזמנים למגירה האישית שלי.
    http://www.billy.co.il/art.

  8. מיכל

    איזה קטע, היא אמרה בציניות..
    באתר של “במה חדשה” יש פרסומות ולינקים לאתר של בננות, וב”בננות” עושים וואחד פרסומות לבמה חדשה!

    איזה קטע, באמת.. בוא נלך עוד צעד אחד אחורה, shall we?
    בוא נראה מה מקשר בין כל האתרים.. משהו שקשור לאתגר קרת…. כן!
    באתר (השווה והמומלץ ביותר) ישנה רשימת אתרים מחתרתיים ומהפכנים להנאתנו הצרופה.
    אם זכרוני אינו מטעה אותי, והוא לא, ברשימה יש את “בננות” האתר לבונת שלא מזייפות,
    וגם את “במה חדשה”, אתר פרוזה ויצירה ליוצרים צעירים, וגם את האתר של משפחת קציר! שחושף שירים אוונגרדיים ותמונות משונות..

    המממ…… מעניין מה זה אומר..
    יש פה איזה קונספירציה קלה… יותר מזה! יש פה היווצרות קונגלומרט ענק מימדים של אתגר קרת ושות’. האחד מפרסם את השני, והשני דואג לתחת של השלישי. כמה נוח.

    כך שבכלל לא הופתעתי לגלות שבמאמר של חגית גל הופיעו קישורים לכל האתרים האלה..
    שלא תבינו לא נכון, אני מוצאת את כל האתרים האלה חביבים במיוחד ומקוריים, ואני אוהבת במיוחד את כתיבתו של מר קרת, אך רק רציתי להעלות למודעות הציבורית את מה שהולך פה.
    האם כל האתרים הישראליים פועלים ומופעלים תחת אותו שולחן?? !

    • מיכל

      צר לי, אבל נשמט לי שם האתר המדהים וחביב בו יש את רשימת “המהפכה המיותרת” עם כל האתרים המצויינים.
      האתר הוא לא אחר מאשר האתר של הסרט “משהו טוטאלי”, www. totalove.com,
      של אתגר קרת וגור בנטוביץ’.

      האתר באתמ משהו מדהיך לא נורמלי,
      ואת זה שכחתי לציין.

      עמכם הסליחה

  9. גי i ג'ו

    מה יכול להיות השם של הזמרת שהשיר שלה מושמע עכשיו ברדיו? זה נראה לכם לא מעניין, חכו!
    יש פסנתר איטי, בחדר יש המון אוויר ואדם אחד. הוא יושב פה כי הוא עובד פה, לבוש בשלושה סווצרים כי קר. מתקתק על המחשב כי משעמם, אולי לא אמור להיות. נכנסים תופים ומפוחית. עוד מעט הוא הולך לרופא, לקבל תוצאות של איזה בדיקת אוזן ששלח למעבדה. הרופא דחף לו מקל אוזניים ארוך בטירוף לתוך האוזן, הוציא משהו ודחף אותו לתוך מבחנה עם ג’לי. work.
    שלי לא יותר טובה. תקוע פה בלילה מנסה להיזכר איפה שמעתי את הקול המממ, לא מצליח, אבל זה אחלה שיר. יש לה לקול שלה לוק. אבל אין לו שם, ראבק.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *