הילי שרון מהרהרת בקשר החזק עם בן הבית ההולך על ארבע ומרחרח בישבני חבריו - ידידו הטוב ביותר של האדם. על האובדן, הזכרונות והמסקנות הנלוות

על כלבים וחתיכות

מילי, מילי, האם שומעת?

לפני ימים ספורים חייגה אלי חברתי וצרחות עזות של בהלה פרצו מגרונה. “אני לא מוצאת את מילי!!!” היא מיררה בבכי. הוצאתי אותה לטיול קצר והיא נעלמה”, קולה רעד והיא הייתה נסערת, “כבר למעלה משעה אני מתרוצצת מרחוב לרחוב, משדרה לשדרה, אבל כלום, אני לא מוצאת אותה!!!”
כשמיהרתי לדירתה כדי לסייע לה בחיפושים, מצאתי אותה שעונה על גזע עץ מתחת לבניין, מקופלת בעצמה, אומללה, עיניה אדומות מבכי ושערה מנושב על לחייה.
רק לפני לילות אחדים יצאנו עם מילי, כלבת הלברדור הזהובה שלה, לטיול התרוקנות קצר בגן הציבורי. היה זה לילה נעים ושקט, שתינו פסענו בדממה בשביל המוביל לשדרה הירוקה והכלבה השתרכה מאחורינו בדילוגי שמחה. היא השטיחה אוזניה בהתרגשות, פיזרה חיוכים וכשכשה ארוכות בזנבה המוברש. מדי פעם נאלצנו למתן את פסיעותינו ולשרוק לעברה שריקה שקטה כדי להאיץ בה לחבור אלינו, אבל כטיבם של כלבים, היא העדיפה לעצור ולרחרח עם חוטמה השחרחר לאורך כל עמוד חשמל שנקלע בדרכה, לאסוף אל פיה את אשכיו של כלב רועים משוטט ומדי פעם להעביר לק ארוך על חוד איברו של כלב השכנים. יש לפעמים שעצרה רק כדי לפעור את ישבנה על שקית ניילון ריקה שהושלכה מחלון מכונית דוהרת.
הטלת שתן אצל כלבים זה בערך כמו תפוח: תאכל קצת, תשים במקרר, תאכל קצת תשים במקרר.

הלו? משטרה?

בתום שעות ארוכות של שיטוט ברחובות, אחרי שכרענו על ארבע תחת כל שיח רענן, דרסנו כל כיכר דשא מוריקה, שרקנו בתוך חצרות הבתים, צעקנו את שמה תחת כל מכונית חונה, לא מצאנו כלום. ציה ושממה. וכשהאיר היום, נחפזה חברתי לפנות למשטרה.
“מה משטרה? איך היא תוכל תעזור לך?” נחרדתי.
“גנבו לי את הכלבה, למי עוד אני יכולה לפנות?” היא נשברה ושוב פרצה בבכי. ניסיתי לצלול לתוך שיטפון מחשבותיה, אני יודעת מה היא עוברת, עדיף שאסתום ואסייע לה.
ושם בתחנת המשטרה, רצה חברתי המבוהלת, זה עתה איבדה את כלבתה, עיניה נפוחות מבכי, ובגרון חנוק מדמעות סיפרה לשוטרת שכלבתה הקשישה נעלמה ואיננה. פקידת היומן לא התרגשה מהמצוקה והתרכזה במציצה קולנית מסוכריית המקל שלה, לבסוף היא הגביה את עיניה למעלה, התרוממה ממקום מושבה ובטלטול יד גס הציעה שנחדול מלבזבז זמן ועצבים על עניין שאין לשנותו. ”פה עוסקים באיתור בני אדם שנעלמו ולא בחיות”, היא הסבירה ברוגז וכתשה בקול נפץ את הסוכרייה האדומה.

כלבי איננו עוד

המחשבות על מילי היקרה המשוטטת כעת עזובה לנפשה ברחובות השוממים, הביאו אותי להרהר בכלבי האהוב והישן. איך היה נתלה על צווארי כשהייתי חוזרת הביתה. איך היה מתיישב על ברכיי, מלקק את פי, סנטרי וצווארי. איך היה חושף מערכת שיניים צחורה והיה נוהם בגרגור מצחיק כשמישהו זר היה מתקרב אלי. איך היה מרקד וקופץ מכורסא לכורסא כשהייתי מנפנפת לו ברצועה הכחולה לפני היציאה לפיפי. ואיך היה רודף אחרי הזנב הקטן של עצמו, זנב שהזכיר פיקת גרון המתרוצצת הנה והנה.
אבל כל זה נגמר. נגמר לפני הרבה שנים.
לעולם לא אשכח את הלילה בו נשפכו מיטב דמעותיי. הלילה בו ניסה כלבי הקטן לחמוק בדהרה ממלתעותיו של כלב תוקפני ששוטט ללא מחסום בפיו, הלילה בו חצה את הכביש בריצת אמוק ונדרס למוות לנגד עיניי הקרועות.
לעולם לא אשכח איך ניתרתי באמצע הלילה אל תוך הכביש הסואן שם שכבה גופתו המבוקעת לשניים של כלבי האהוב. איך אספתי בחיבוק את גווייתו החצויה, מלטפת את קפלי בשרו ואת גל עצמותיו המתפוררות, מסרבת להאמין שהוא איננו עוד. עצם אחת שלמה לא נשארה בגופו הקטן. אפו הזעיר היה חבוט ולסתו התחתונה הייתה מרוסקת לפלחים.
עובר אורח שהיה עד להתרחשות הקשה, יצא מרכבו, ובאצבעות צהובות מסיגריות ניסה לגרור אותי משם ולהרגיעני. הוא כלא את פי, מקור נשימתי שמא תפלט לה צעקה, אבל נחלצתי מתפיסתו ורצתי עם כלבי המת לאחור.
ושוב האדמה קברה תחתיה את החפים מפשע. וכלבי המת איננו עוד. חודש הסתובבתי כמי שחרב עליה עולמה והתהלכתי עם ראש כבוש באדמה. אבל כפי שהזכרתי, כל זה ארע לפני הרבה שנים, וכעת אני חובקת אהבה חדשה. גם בעת כתיבת שורות אלה ישובה על ברכיי הגרומות (כן, בטח) הכלבה הכי יפה בעולם, שהיום חוגגת שנתיים וארבעה חודשים ומחר היא תקבל צעצוע חדש מ”שילב”.

מילי, שובי הביתה!

אחרי העלבון במשטרה, חזרנו מובסות ומותשות לדירה כדי להכין תמונות של מילי ולהפיצן בעיר. בעודנו מטפסות במדרגות, נהדפה לפתע דלת השכנים הסמוכה ומילי זינקה החוצה ופרצה בהתנשפויות לשון שמחות והזילה חוטים של רוק על צווארה של חברתי.
השכן טרח לספר ששמע נקישות רמות על הדלת, ומשלא נענה, יצא לבדוק מי מרעיש בשעת לילה מאוחרת זו. בסופו של דבר התברר שמילי רדפה אחרי כלבה מיוחמת ובחור אדיב שמצא אותה משוטטת ברחוב, הוביל אותה לבניין לפי הכתובת שהייתה על הקולר. איזו הקלה. איזה אושר. אני מאושרת לדעת שיש בעולם אנשים כמוהו.

ועכשיו המסקנות:


1.
לאבד כלב, חתול או כל חיה אחרת, אפילו כמו סטאפן הצפרדע – זה כמו לאבד חבר קרוב. זר לא יבין זאת.

2.
נא לשנן באוזניי הכלב שלכם: אתה יודע, ואת יודעת בכלב אחר אסור לגעת – וגם אסור להתקרב.

3.
אם לפתע תופס אתכם פקח עירייה לאחר שלא אספתם את צואת הכלב שלכם, תסבירו לו שזה חטיף קינדר בוואנו. ובוואנו זה טוב.

תגובות

  1. סלבדור

    חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי, עוד רקע קט ואשלח את צוות החיפוש.
    כלבים יש. והחתיכות אייה ?

    • טריליאן

      כלבים *ב*חתיכות.

    • החתיכות כאן, יושבות ומחכות. אייה החתיכים??

      • הצמחוני השמייח

        החתיכים כאן
        למה החתיכות לא כאן?
        למה הן מול המחשב בבית שלהן עם הכלבים

        לא יפה

        אם אין אני לי מי לי
        הכלב שלי הוא כלב נחמד
        עד שבא שוטר והוא נשך לו את היד
        לקח השוטר את הכלב
        ולי השאיר
        חור בלב

        *כתבי הצמחוני 84

        • המלכה האם

          יש בהם איזשהו חוסר אונים. גם כלבים תוקפניים הם כאלה בגלל בעליהם. כלבים הרבה יותר מכמירים בהתנהגותם הכלבית מאשר חתולים (למרות שאני אוהבת גם חתולים. אבל אני אוהבת גם את לונדון וגם את פריז, ככה שאני לא דוגמה…)

      • סלבדור

        נכון שעצוב ? סוף סוף יש כותרת שמגרה לקרוא מאמר, וכלום. גורנישט.
        אפילו לא תיאור קליל של חתיכות. רק כלבים.
        ממש לא יזיק שמדי פעם בבננות יהיה איזה מאמר עם ניחוח של סקס.

        • המלכה האם

          מאיפה זה בא? למה? איך? מה פתאום? בגלל הטרנד של הסבנטיז? ח-תי-כה… חתיכה של מה? חתיכה ממה? מה חתוך? ממה נחתכה החתיכה? החתיכה החסרה?

          • מעניין. אף פעם לא חשבתי על זה. אבל כל כמה שנים ממציאים מלה אחרת. זוכרים את ה”שפיפה”?

  2. סיפור מדהים!!!!!!!!!!!!

    איזו צמרמורת

    • עובר אורח

      זר לא יבין זאת. בע”ח הוא עוד אחד מבני המשפחה. וההתייחסות היא בהתאם. חסרונו כחסרון כל אחד מבני הבית.
      וממש עכשיו מודיעים שעוד מניאק רצח את אשתו בכרמיאל…

    • …הוא שלי !!!

      • אלמוני

        היה שלי,אבל הוא מת לפני ארבעה
        חודשים והוא היה איתי 14 שנה והוא
        היה אלוף הארץ ביופי.
        התגעגעתי אליו

        • בואי נסכים ששניהם הכי יפים.

          ומה בדבר גור חדש? למרות שביננו אני לא ממש מבינה איך אפשר
          אחרי האהבה הגדולה הזאת….

          • אלמוני

            אמא שלי לא מוכנה אבל החבר שאני
            בקרוב עוברת לגור איתו מחפש כלב
            בשביל שיהיה לי אחרי מי לנקות.

            • אפשר להמליץ על כלב מסוג בוקסר ?!
              מניסיון, הכי מקסימים שיש.

              ובכל מקרה ים בהצלחה עם החבר.

  3. אדיר שמדיר
    עוד ביטוי להיסטריה הנפוצה של הנקבה המצויה
    למשטרה?
    למה לא לצאת עם הכלבה קשורה בקצה של רצועה משוכללת מאלו הנגללות ונאספות בלחיצת כפתור ולחסוך את זמנם של חברינו היקרים בהיסטריות סרק ולבטח את זמנה של השוטרת המוצצת.
    גולת הכותרת של הסיפור כנראה הייתה ותישאר השדרה המוריקה

  4. הכלבה שלי היא בהחלט לא הכלבה הכי יפה בעולם
    אבל היא שלי וזה מה שהכי חשוב…
    אתמול היא קיבלה פינוקים
    מיטה חדשה(בתקווה שוף כל סוף אני אקבל את שלי, ולא אריב באמצע הלילה על השמיכה עם אף אחת…)
    והמון עצמות ללעיסה….
    עסק יקר הכלבים הללו…
    זה לא שהם צריכים אותנו….
    זה אנחנו שצריכים אותם…
    והיא?
    היא כלבה עם אופי
    נעלבת
    כואבת
    בוכה
    שמחה
    והיום אכלתי עוגיה בלי לכבד אותה והיא בטיבעיות באה ולקחה לה ביס…
    מגיע לה או לא?
    והיא הכי בעולם
    קצת אפטית…
    הרבה מצבי רוח
    פדלאה(כמו הבעלים)
    ובכלל….
    אבל הכי חשוב
    היא שלי…

    יום נעים לכולם….
    והרבה חיות…

  5. העלמה

    עד כמה שמוזר הדבר לרבים, צר לי אך כלב טוב ללב ואציל נפש ככל שיהיה רצוי אכן כי יהיה קשר לבעליו ולא רק נפשית.חגורה פותרת הרבה בעיות.
    בקשר לאלו עם החוט הבלתי ניגמר, אישית אני לא ממליצה על חגורה זו מאז שכלבתו האהובה של בן דודי נדרסה למוות בעודה רצה (קשורה כמובן) אחרי חתול ישירות לגלגליו של קו חמש והאומלל נותר עם קצה חוט שבסופו כלבה אהובה אך נטולת חיים.

    אלוהים כמה שאני מתגעגת לכלבתי האהובה אשר נשארה עם ההוא שהלכתי ממנו. האושר שבגידול כלב הוא כה גדול..
    מייד ארוץ להתנחם בטיפש אצל הורי!.

  6. וכתבתי לך תגובה ארוכה
    ארוכה
    שושלת הכלבים שהיו לי
    והאתון
    כמובן
    אבל קראתי מה שכתבתי
    וחשבתי שהגזמתי
    משום מה

    אוהבת את הכתבות שלך מאוד
    בוסה עסיסית

  7. מגיב בקיר

    כלבים חיים בין 10 ל- 16 שנים. חתולים חיים 16 שנים.
    בני אדם חיים 80 שנים.
    נגזר עלינו לאבד את אהובינו הקטנים. בעלי החיים הללו, הם אנושים במידה מופלאה. אנחנו מגדלים 3 חתולים ומתייחסים אליהם כמו לילדים קטנים.
    מאחר שזו גזירת גורל, ובמילא ברור שאנחנו ניפרד מהם, נשאלת השאלה כיצד להתייחס אליהם:
    א. לזכור את הפרידה האיומה והכאב הוודאי שבעקבותיה, לפחד כל רגע מהמאורע האיום שיגיע.
    ב. לזכור על רגעי האושר שהיו.
    הרע הוא וודאי והטוב הוא זה שצריך וקשה לפעול להשיגו, הסוף הרע הוא הרי מובן מאליו וידוע מראש. דברים מובנים מאליהם, צריכים הרבה פחות התייחסות מדברים טובים. הם כמעט טרוויאלים.
    אני לא רואה טעם בתיאורים בתיאורים פלסטיים של חלקי כלבים. להערכתי זה לא מוסיף דבר.
    במקום להתמקד בכאב, צריך להתמקד ביופי. קל מאוד לתאר את הצער שבאובדן, הרבה יותר מורכב לתאר את השמחה שבחברות. נכון, שהכאב הוא תמיד בפרופרציה לשמחה שהיתה לפני כן, אבל דווקא בגלל זה הייתי מעריך יותר סיפור המתמקד בחייהם של חברינו המהלכים על 4 מאשר במותם הטרגדי המגיע כל כך מהר. והוא תמיד מגיע.

    • שלגיה

      מה שברור הוא שכ”כ קל לאהוב כלבים משום שהם מעניקים לנו אהבה אינסופית, ללא גבול ותנאי, ומקבלים אותנו כמו שאנחנו – ועל כמה אנשים אפשר לומר אותו הדבר?

      היום העצוב ביותר בחיי היה היום בו נכנסתי הביתה ופתאום לא היה שם את היצור הזה שתמיד קופץ עלי בקבלת פנים היסטרית. קשה, אחרי שרגילים לזה במשך חצי מהחיים.

      ובהזדמנות זו – המלצה חמה על הספר של דויד גרוסמן “מישהו לרוץ איתו”, בו לכלבה יש תפקיד משמעותי וכמעט אנושי. אותי זה ממש ריגש.

      • פיצית

        אני מסכמיה לחלוטין, אחד הספרים הכי טובים שלו , קולח, רץ, מרתק, וגם… ירושלמי.
        בערך.

        לגבי כלבים, כאחת באה ממשפחה פולנית שטענה ש”כלבים יש לגויים” – אחי הקטן החליט לעבור לתחינות לקבלת “סוס פוני” לבר מצווה – איפושהו עוד 5-6 שנים 🙂

        אני תמיד פחדתי מהם בשקט, ואחרי שננשכתי ויש לי 2 צלקות קטנות ליד הברך, לפי “מוטת” השיניים של “זאבי” הכלב של השכנים, שבשבת אחת בבוקר אחרי שהבאתי לו שניצלים משבוע שעבר, החליט משום מה שהרגליים שלי יותר טעימות.

        אה, ובשנה שעברה גרתי עם חתול מזעזע, של השותפה הקודמת שלי. שנים לקח לי להיפטר מהשערות על כל הבגדים.
        בקיצור, כל הסיפור של הקשר בין בעלי חיים לאנשים הוא נכון.
        אישית, אני עדיין מעדיפה דגים.

        עפה לעבודה

        יום טוב
        פיצית

      • בועז כהן

        חזרתי מבית הספר וראיתי את הפרצופים העצובים של אבי, אמי ואחותי הקטנה.
        “פיירו מת”, הם אמרו לי.
        מעט מאוד פעמים בחיי בכיתי כמו ביום ההוא.
        ועוד אחר שמעתי איך הוא מת, שזה בכלל החריף את הצער. הוא נדרס ע”י ערסים שהתעצבנו מזה שהוא רץ אחרי הב.מ.וו שלהם, וחזרו ועלו עליו גם אחרי הפגיעה הראשונה, עם הגלגלים

        וברחו משם. צוחקים. במשטרה לא עשו כלום עם התלונה.
        אתם יודעים
        חוסר עניין לציבור

        • שלגיה

          נדרסה הכלבה הראשונה שלי (לשנייה הגורל התאכזר פחות).
          וגם שם, הנהג שהיה ב”שוונג” של הירידה, לקראת העלייה הבאה (חיפה, חיפה)
          לא טרח אפילו לעצור. ואני נשארתי עם זיכרון החבטה.

          נורא.

          ובקשר לבכי, אצלנו אפילו לא היה צורך במילים – המבט המחפש שלי והשקט בבית הובילו לחיבוק אמיץ ובכי ארוך וקורע לב.

          אני לא חושבת שאוכל לעמוד בזה שוב, ולכן אני “נטולת-כלב” כבר 9 שנים כמעט.

          • בועז כהן

            כמה שאני מבין אותך… גם לי, למרות שאני מלטף באהבה גדולה כל כלב וחתול וארנב מזדמנים, גם לי אין כבר שום חיה 11 שנה…

            וזה אולי יישמע לא טוב, אבל יש לי תחושה שבחברה הישראלית – לרוב האנשים יש יחס רע מאוד לבעלי חיים. לרוב האנשים. אולי זה בגלל הדת (שרואה בכלבים וחתולים חיות “טמאות”. סבתא שלי למשל, שנאה אותם בגלל זה) אולי זה בגלל שבאופן כללי אנחנו פחות רחמנים והומניים, בגלל המציאות הקשה שמקשיחה אותנו.

            אני רואה קשר ישיר בין זה שנכים לא יכולים להגיע להמון מסעדות ואולמות קולנוע, מפני שלא חושבים עליהם, לבין התאכזרות לבעלי חיים, אלימות כלפי ילדים ונשים. אני לא חושב שאפשר לנתק בין הדברים.

            חוסר-אנושיות ואטימות רגשית פוגעים במנעד רחב מאוד של דברים

    • חתולים חיים עד גיל 16?
      אבל לי היתה חתולה שמתה בשיבה טובה בגיל שמונה עשרה … (אוי, יפתי. מנוחתך עדן. געגועים קשים פוקדים אותי לאחרונה)
      ויש כאלו שמאריכים חיים גם עד גיל עשרים או עשרים ושתיים… חתול שדואגים לו, לא ממהר להיפרד מן העולם. רק חתולי הרחוב המסכנים לא מצליחים להישאר איתנו, לרוב, יותר מעונת רבייה אחת או שתיים …

      • מגיב בקיר

        חתולים, כמו שאר בעלי החיים, לא נוטים למות דווקא ביום ההולדת.
        הממוצע הוא 16. כמו שממוצע תוחלת החיים של הגבר במדינת ישראל הוא 78 והאישה 83. אם כי, בבני ברק חיים יותר, ובבאר שבע פחות.
        השיא העולמי לחתול הוא 38 (ספר השיאים של ג’ינס, אם לא עידכנו מאז שראיתי אותו לאחרונה).
        כמובן שיש חתולים הזוכים ליותר. למרות שהזקנה פוגעת בחתולים כמו בבני אדם. לגדל חתול עיוור, שלא שולט בצרכיו וחסר שינים, זו אפשרות שכל אדם בוחן לעצמו. אני אישית, מעדיף להתמודד עם הבעיה כאשר היא תגיע. בעיני, עצם הבעיה של חתולים זקנים היא בעיה שמחה, כי זה אומר שהם זכו להגיע לגיל מופלג.

      • אברם המג"ד

        אני רואה חתיכה עוברת ברחוב עם כלב. מיד אני שורק: הכלב/ה זוקף/ת אוזניים. החתיכה נעצרת לראות מי שרק ויותר מדוייק – מדוע שרק. הו, זה רק אני – אני אומר בסמכותיות חביבה, מניח יד אבהית על גבו של בעל החיים. אפשר ללטף?
        כן, בטח – החתיכה מתמוגגת

        “ואת הכלב?” אני שואל. “גם את הכלב אפשר ללטף?”

        חתיכות, קנו לכן כלב. אברם ילטף. קודם את הכלב אחר כך את פותכן

        • וואלה. אז תגיד משו, אברם אברם, אתה ופנחס מהשק”ם, איפה בדיוק אתם יושבים עכשיו? כי חשבתי פעם הבאה נבוא אני, סמדי, אוסי ,וזאתי, איך קוראים לה (שהיתה חברה של סיסו שהלך להביא) נשב, נביא פיצוחים נשתה משהו ביחד, כמו אז בימים הטובים בבאר שבע, זוכר? את סמדי אתה בטח זוכר!

          • אברם המג"ד

            את סמדי אני בטח זוכר. הבאתי לה מאחורה בשלישות של האוגדה. איך אני אשכח את
            סמדי-פה-ג’ורה-אוכלת-מאחורה

          • אברם המג"ד

            ועכשיו ברצינות, אסתי את מוכרחה להגיד לי רק אם את מכירה אותי ואיך את יודעת שאני מבאר שבע?!!?!
            הרגת אותי עכשיו. פייר. דוז פואה. אני מבטיח לדבר אלייך יפה מעכשיו…

            • אם אני מכירה אותך? אוי, אברם אברם… אתה,ויקו,פנחס,ניסים,ובבר הגדול… מי לא הכיר אותכם… עכשיו שהבטחת לדבר אלי יפה כל הנוסטלגיה נפתחת ואני מה זה מתרגשת… אבל אתה בטח לא תזכור אותנו, אנחנו היינו קטנות, קטנות… וגם למדנו בבית ספר של הדתיות… לא משנה, אבל אני תמיד הייתי אומרת לאוסי (אחות של ניסים) שאתה בחור טוב, שיש לך לב רחב, שאתה יודע לעשות כבוד לבחורות… בטח רק התל אביביות קלקלו אותך… לא משנה, אבל מה עם ויקו?!

              • אברם המג"ד

                גברת אסתי (זהו. מעכשיו את גברת אסתי, בשבילי)

                תסבירי פה לאנשים שחושבים שהם יודעים הכל שאין כמו הפלאפל הירוק בבאר שבע
                אין בכל העולם כזה פלאפל
                שלא לדבר על “גסטון – סנדביץ’ טוניסאי” במדרחוב

  8. סורי, כלבים לא מדברים אליי.
    אני מגדלת 3 חתולים (חתולי רחוב. אחד עיוור) מקסימים שמקבלים ממני את כל תשומת הלב.
    אני מניחה שהאנשים נחלקים לשלושה סוגים: אנשי הכלבים, אנשי החתולים ואנשי הלא כלום.
    ואסיים באימרה שאמאשלי תמיד היתה אומרת – אנשים שלא אוהבים חיות הם אנשים בלי רגשות.

    • העלמה

      צר לי יקרתי, אך איני מסכימה לתיאוריה הזאת על חלוקת כלבים חתולים, אם משהו היה אומר את זה על אוגרים וארנבות זה היה נשמע דיי מטופש לא?
      אני אוהבת גם כלבים וגם חתולים, לכל אחד מהם יש את היחוד שלו אבל למרות מה שאומרים יש להם המון מהמשותף- בעיקר יחסי האהבה שלהם אל ההולכים על שניים.
      והדוגמא שלנו היא טובה – בית אחת, כלב אחד גדול ועשרה חתולי רחוב. כולם אימצו אותנו ואנחנו אותם.
      לכל אחד מהם יש שם, את האופי שלו ואת היחס המעודף עליו ממש כמו האוכל החביב עליו.
      והשילוב הוא דווקא מצחיק נורא.
      מתי בפעם האחרונה יצא לך לראות כלב גדול מגרש חתול שלא שייך ל”משפחה” ביחד עם החתולה השולטת? או את אותו כלב (שאני חייבת לציין שגם הוא אימץ אותנו ושהוא ממש לא אוהב אף אחד) “משחק” עם חתול בעל עין אחת?
      אז אל תחלקי, תפסיקו להכניס דברים לתוך קופסאות ומחנות , מי שאוהב חיות אוהב חיות נקודה.

  9. גרשון

    היא עובדת מצויין. יש גם את אלה הארוכות, שמאפשרות לברנשית את החופש שלה לרחרח כלבים, אבל עדיין לא נותנות לה לברוח. וגם אפשר לקצר את הרצועה לפני שמתקרבים לכבישים, כדי לשמור על הטיפשה שלא תלך לרחרח אוטובוס.

    אצלי – רק עם חגורה. בהתחלה היו תלונות, אבל היא התרגלה.

  10. אלמוני

    קני – זאב לבן גזעי. כל כך יפה וגאה.

    הכלב שהיה איתי שלוש שנים נגנב יום בהיר אחד.

    האובדן של קני היפה השאיר בי משקעים עד היום. איך היה יכול מישהו לגנוב כלב ככה סתם. המקבילה היא גניבה או היעלמות של אחד מבני המשפחה.

    כמו שאמרת, זר לא יבין זאת.
    הקשר העמוק עם כלבים לא ניתן לתיאור.
    כמה אהבתי אותו…

  11. הפולניה

    טוף..כלבים וחיות אחרות זה ,לדעתי בלבד-
    או למיקרו או לשדות הפתוחים.
    להחזיק בעל חיים באזור עירוני זו גחמה אגואיסטית ואכזרית
    של אנשים שקוראים לעצמם אוהבי בע”ח.
    זהו זן בני אדם מסוג אחד,זן בני אדם שני הוא אנשים שיכולת
    ההתקשרות שלהם עם בני מינם כ”כ מוגבלת -שנותר להם למצוא מפלט
    בתקשורת של גירגורים עם בע”ח.
    תקראו,תתעצבנו,נו..טוף,אני הולכת להכין כבד קצוץ.

    • וחסר שמישהו כאן יעז להתעצבן מהפרובוקציה. אני רק אצטט גדולים וחכמים ממני, את אנונימוס, למשל, שטען וחזר וטען – “זר לא יבין זאת”.

  12. תפרחת

    עכשיו כשאני לבד נורא בא לי לחזור הביתה ומישהו חמוד יקפצץ עלי וירצה ממני אוכל
    או שאני אקח אותו לטיול בחוץ
    שזה בכלל תירוץ מצויין לצאת מהבית ולפגוש בעלי כלבים בשדירות רוטשילד

    יש למישהו איזו המלצה על איזה כלב לקחת?
    זנים גילאים צבעים – מוכנה לקבל עיצות

    • ושוב, כנ”ל, הממולץ שלי – בוקסר !

      (לגבי הצבע חום עם גרביים לבנות..)

    • העלמה

      כלב זה לא מסעדה. המלצות? שבוחרים כלב חושב לקחת בחשבון הרבה גורמים ואם אני יתחיל להסביר לך פה זה לא יגמר.
      מה שאני יכולה רק לבקש- אחרי שהחלטת שאת רוצה כלב לכי לאחת האגודות כמו תנו לחיות לחיות, sos, צער בעלי חיים וכד’. אגודות אלו עושות עבודת קודש ומנסיון יש להם כלבים מקסימים שרק רוצים בית חם וחיבוק.

      • מגיב בקיר

        אספר לכם משהו על העמותות הללו.
        בחורה שאני מכיר הלכה לאחת העמותות באזור חיפה. היא לקחה כלב מבוגר, כי היא ידעה שאין סיכוי שמישהו אחר יקח אותו. זה היה כלב עם עיניים פיקחות והבנה עמוקה. כלב טוב שהלך אחריה כמו ילד מגודל עטוי פרווה. כלב ענק, ממין בלתי מוגדר.
        היא השקיעה בו אהבה עד עין קץ. למרות שהיה מבוגר. היופי שלו נבע מאצילות הנפש. מושג שהוא קצת חריג אצל כלבים, אבל הכלב הזה הרוויח אותו ביושר.
        לאחר מספר שבועות, אחרי שנקשרה נפשה בנפשו, היא נדבקה ממנו בסקאביאס. למי שאינו יודע, זהו טפיל תת עורי. תהליך הריפוי כלל 3 ימים של מעצר בית וחיטוי מוחלט של כל הבית – פעמיים.
        הכלב היה חולה מאוד. לא רק הסקאביאס, אלא גם בעיות נוספות. הרבה יותר קשה לרפא כלב מאשר בני אדם. לאחר השקעה כספית נוספת, היא נאלצה למסור אותו.
        ושלא תחשבו שהם לא ידעו שהוא חולה. הם ידעו. הם הודו בפניה.
        במקרה הזה, אפילו אני מתקשה למצוא נקודות חיוביות. פרק הזמן שהיא החזיקה אותו היה קצר מדי מכדי להתרפק עליו, ומספיק ארוך כדי שהכאב יהיה אדיר.
        אז הזהרו לכם בכלבים שאתם לוקחים מהעמותות. הם עושים עבודות חסד, אבל זה לא אומר שכל מה שהם עושים הוא חסד.

        • אלמוני

          כמה עצוב. וגם הכלב החולה הרי רצה בית… מסכן. אבל עוד משהו- גם כלב צעיר או גור עלול להיות נגוע בטפילים כאלו ואחרים. ס י פ ו ר ע צ ו ב סיפרת לנו…

          • סקאביאס הוא טפיל שקל מאוד להיפטר ממנו. מניסיוני בחתולים, סימן ההיכר להימצאות סקאביאס הוא גירודים, בעיקר באזור הפנים. האבחון גם הוא פשוט – הווטרינר לוקח דגימה מהעור ומסתכל במיקרוסקופ. ואכן, הטפיל נראה מקסים בהגדלה. הטיפול גם הוא פשוט: זריקה אחת, ועוד זריקה אחרי שבועיים. ובזה הכל נגמר. עד כאן במצבים קלים עד בינוניים.
            במצבים כרוניים, כאשר הטפיל כבר צבר תאוצה, וממש נמצא בכל הגוף של החתול – ואני מתייחסת לחתולים, כי אני לא מבינה בכלבים – לפעמים זה גם הסוף שלו. של החתול. הפגיעה היא לא רק חיצונית, על פני העור, אלא גם באיברים פנימיים. ופעם באמת הבאתי לווטרינר חתול רחוב שממש איבד צלם חתול, אחרי סקאביאס של שנים. הווטרינר נאלץ להרדים, ואמר שהכל היה נמנע אילו קיבל החתול זריקה אחת או שתיים לפני הרבה זמן.
            בקיצור, מחלת עור קלה. ואגב, וטרינרים מצליחים לטפל יפה מאוד גם בפטריות על העור, וגם בזה התנסיתי הרבה פעמים, ולא נדבקתי אף פעם. החתול שלי, מישמיש, רק בתור דוגמה, התחיל את הקריירה שלו קירח לגמרי, כי היתה לו פטרייה על כל הגוף, והשיער נושר בגללה. אז מה? אז כלום. אחרי כמה חפיפות בשמפו מיוחד, ואחרי שבועיים של תרופות חזקות, במינון של שישית כדור פעם ביומיים, הכל עבר. בסדר, אז אחר כך עברתי לטפל בטפילים שלו באוזניים. אז מה? אז כלום. אז למדתי לתפוס אותו ולטפטף לו טיפות אוזניים. נשמע מוגזם? לא במיוחד. הרי להרבה גורי חתולים יש טפילים באוזניים.
            בקיצור, לא צריך להתייאש בכל הקשור למחלות עור. אלה מחלות קלות.

            • אלמוני

              יישר כח ענקי, כל הכבוד לך על היחס ההומני. תארו לכם שמישהו היה מוותר עלינו או על ילד בגלל משהו כזה… לפעמים בגלל שאנשים רוצים חית-מחמד רק בשביל הכייף אז אין להם נכונות לטפל במצוקות שלה. ושוב, כל הכבוד!

            • חתול ושמו מישמיש?
              בת-בליעל!!!!! :))
              (אני טועה?)

              וכיף לקרוא כאן שחתולים יכולים להגיע לגיל מופלג. זה אומר עוד כמה שנים טובות עם היצור הנדיר והאהוב שלי. בינתיים כבר אימץ אותנו המחליף-לעתיד, אבל הם חיים בדו-קיום מכובד. החתולה, לעומת זאת, לא מוכנה לקבל את הפולש הצעיר. לא שאיכפת לי. גם אותי היא שונאת. רק על גברים היא מתיישבת, ורק מהזכרים במשפחה היא מסכימה לקבל פינוק.

        • העלמה

          מגיב בקיר,
          ואני יכולה לספר לך על כמה וכמה חברים שלי שאימצו להם כלבים מקסימים מהאגודות ולא היה להם כלום, ועל משהיא שקנה במיטב כספה (והרבה מהמיטב)”כלבה גיזעית”, מבית גידול ידוע שהייתה חולה מאוד,במחלת עור זוועתית. היא לא רק שילמה עליה עשרות שקלים לוטרנרים וחלומה על כלבה גזעית נגוז אלא נאלצה לראות כלבה סובלת , אז מה לא נחלוק את חיינו עם כלב?
          זה כמו להמליץ לא לגדל ילדים כי יש להם כינים ..

          בקיצור- אתה עושה עוול נוראי.
          אני שבה וממליצה- רוצים כלב (והדבר נכון גם לגבי חתולים) לכו לאגודות.

          • מישהי

            ללכת לאגודות בעיקר בגלל שהכלבים ללא תשלום.
            אפשר גם למצוא כלבים חמודים חמודים.
            ביררתי לגבי קניית כלב והסתבר לי שהמחירים לגזעיים בשמיים.

          • מגיב בקיר

            עלמה יקרה.
            לא אמרתי לא ללכת לעמתות, רק ציינתי שיש להיזהר. או שאת חושבת שאין שום טעם בזהירות.

            • העלמה

              תמיד צריך להיזהר, רק אתמול סיפרה לי חברה שמאז שבמעריב פרסמו את הכתבה הראשונה שלהם על הקרציות ננטשו עשרות כלבים, כי הם לא ציינו כמה פרטים ..ואח”כ הם הוציאו עוד כתבה “מרגיעה” עם העובדות שהם לא ציינו. הבה נסכם ונכסים כי מומלץ לאמץ ומומלץ לנקוט אמצעי זיהירות כגון- בדיקה נוספת של וטרינר בלתי תלוי.
              הסכמנו?

      • מישהי

        בסך הכל היא ביקשה המלצה. אין טעם להסחף…

        אני ממליצה על לברדור וזאב וגם דגי זהב.

  13. משוטטת

    יכול להיות שבתנו לחיות לחיות הורגים חתולים??

    • אלמוני

      יכול להיות

    • eskimo dog

      כמי שמעורב בתחום הזה ממש חזק
      העמותה היחידה הדוגלת בהמתות חסד היא צער בעלי חיים.
      המתת החסד נעשית באמצעות זריקה וכפיתרון הומני ואחרון בלבד!
      שאר העמותות מתגאות בכך שהן אינן הורגות אף בעל חיים המגיע אליהם.
      מה יותר טוב? לא ברור. הכלביות של תנו לחיות לחיות ו SOS מגיעות לפעמים לפיצוץ אוכלוסין כזה שאינו מאפשר חיים נורמליים לאף בעל חיים במכלאה וגם גורם להפצת מחלות שלפעמים מחסלות את כל המכלאה. צער בעלי חיים (ושוב, כמדיניות בינלאומית של העמותה) מרדימים
      כדי להימנע מהמצב הזה.
      בכל מקרה, כל העמותות האלה עושות עבודת קודש במינימום תקציב וללא מטרת רווח.
      מניסיון אישי, כל בעל חיים מעורב הופך להיות היצור היפה והחכם ביותר עלי אדמות
      אחרי שהוא שלך. בעלי חיים שנמצאים זמן רב במכלאה לעולם לא שוכחים!!! והם לרוב נאמנים וסתגלנים יותר מגור גזעי מפונק שרכשת במיטב כספך (500$ מינימום נדמה לי לכל גזע שהוא)
      מקווה שזה עוזר.

  14. אין כמו חיות, אוהבות אותך כמו שאתה, בלי תנאים.
    לי אישית יש שתי כלבות, מקווה ליותר.
    כן, אני חושבת שצריך לקחת מאגודות,
    אבל מה שקורה זה שאנשים שלא שילמו כסף על הכלב בד”כ מזניחים אותו.
    לא נותנים לו אוכל טוב (בשביל מה יש שאריות?) ולוקחים אותו לטייל בלי רצועה.
    הרבה טוב יש מהרצועה, גם הכלב לא ידרס או יעלם וגם לא יאכל כל מיני שטויות כמו הרעל שהעיריה ששמה.

  15. ממליצה לכם בכל פה ומכל הלב לקחת את החיה שאתם לוקחים מ-תנו לחיות לחיות או אחת העמותות האחרות ישר לוטרינר. מיד! עדיף לשלם היטב ולבדוק את הכלב בדיקה יסודית לפני כן, מאשר לאכול אותה אחר כך בטפילים, קרציות תת-עוריות וכל מיני דברים גרועים. חיות זה מקסים אבל יש בהם סכנה לבני אדם לפעמים וכדאי לבדוק. מנסיון

  16. ג'ו המבתק

    “חביבה עלי ביותר חברת כלבים.
    אין הם שואלים שאלות ואינם מותחים ביקורת”.
    (ג’ורג’ אליוט)

    “הומניות של חברה ניכרת ביחסה לחלשים שבתוכה.
    לנכים, לילדים ולבעלי החיים” (מהטמה גנדי)

  17. תסתכלו היום בשער האחורי של ידיעות אחרונות
    איזה מתוק הוא, נכון?? זה הכלב שזכה בתחרות בקניוון שבעת הכוכבים בהרצליה

    איזה מקקקקקקסים הוא ומתוק

  18. עינוגית

    מי שלא ניסתה ליקוק של כלב….חבל על הזמן ! לי זה קרה בפעם הראשונה בגיל תשע….התמכרתי !!

    • אלמוני

      רק תחשבי, מותק, על החיידקים
      וגם על השיניים שלו
      וכמה קטן ועדין הדגדגן שלך
      ומה ישאר ממנו אם הכלב שלך לגמרי בטעות יעשה תנועה לא נכונה עם השיניים שלו
      אבל בעיקר על החיידקים תחשבי
      שחיים בפה של כלב
      ושיכולים לעשות לך בכוס כזאת סמטוכה
      שחבל על הזמן

    • כל הכבוד לך על ההעזה והפתיחות, גם לי זה קרה, אמנם בגיל יותר מבוגר, ולפי מה ששמעתי קורה להרבה בנות.משהו שאולי לא מדברים עליו, אבל מהרבה בחינות יותר מענג ויותר בטוח מגבר. יש בספרות גם מקרים של סקס ממש עם כלבים, ואני בטוחה שיש כאלה שעושות את זה ואפילו נהנות….

      • אלמוני

        חיידקים של בן אדם
        זה דבר אחד כשמדובר בכוס של אשה
        וחיידקים של כלב,
        זה דבר אחר לגמרי- כשמדובר בכוס של אשה
        ומי שרוצה לקחת את הסיכון
        בעיה שלה
        אגב , אני לא הוא, אני לגמרי היא!

      • ליאור1

        צודקת יש לי חברה שמזדיינת עם הכלב שלה ואת לא תאמיני היא ממש נהנית ולא יכולה או רוצה לוותר על זה

      • ליאור1

        באיזה גיל זה קרה לך הליקוק עם הכלב?

    • ליאור1

      את עדיין נהנית מהליקוקים של הכלב .ומה עוד את עושה איתו נראה לי מדהים לא?

  19. אלמוני

    תמתומים כלבים זה הדבר הכי טוב ומעניין בעולם וחתיכות זה זבל!

  20. סיגלית

    נאבד לי כלב ואחר 5 שבועות מצתי אותו אם ישתו ושיבת ילדהם
    ושמחתי מאוד שמצתי את הכלב ואני נאנת מאוד לשחק עם 7 הכלבים
    ואני שמחה שיש כלבים בבית ולמי שיש כלב שישמור עליו עם לא
    שיתקשרו למספר שבמסח: 035189594

  21. סיגלית

    קניתי לפניי 5 חודשים חתול קטן (גור) שהוא גר אצלי 3 חודשים
    והוא נאלם לי עם אתם רואים חתול בצבא חום עם כן תודה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *