האם גם את טאצ'י בנוגע לחיי הלילה שלך? יום שישי מבשל עבורך מסעות שיטוטים מסויטים בעיר? כבר מיום שלישי את מתחילה להתייסר? לעיתים, מסתבר, יש אלטרנטיבה

פונפונים ומאפיה

זה התחיל מהזמנה לא מחייבת של חברה, שנפקוד את סלון ביתה בערב שישי אחד מן המניין. לא הייתה תוכנית אמנותית אבל לי זה לא שינה. בזמן האחרון התחלתי שוב להיות טאצ’י בנוגע לחיי הלילה שלי ולרזונם החולני. בהתחלה לא הצלחתי להתנחם בזה שחזרתי מוקדם ואוכל לתפוס את הפרק ההוא שהפסדתי של אי.אר, שד”ר גרין מגלה בו על הגידול במוח. אחר כך נראיתי כמו ילדה שנפל לה השוקו-בננה על המדרכה כתוצאה מבילוי שלא עלה יפה. רביעי היה תמיד מרגיע קצת את חוסר הנחת, בסיפוקו אפשרויות ראויות אבל לא היה לו אף פעם סיכוי לשרוד לבדו במערכה, גם מתוקף היותו אמצע שבועי שכמותו. חמישי התיימר לתמוך בו לפעמים, כולו סמוק ונלהב, ונכשל בדרך כלל כישלון מתון. אבל שישי היה כבר חצוף. הוא קיבל את תנאי הפתיחה הטובים ביותר ואף פעם לא הצליח לעמוד בציפיות. כל השנים האלה הייתי שם לצדו, עם חצאית קצרה לא מחמיאה ופונפונים, הכל בגלל הפוטנציאל הלא מנוצל. בתמורה היה מבשל לי מסעות שיטוטים מסויטים בעיר והליכה מפרכת מאתר עם מוזיקה קשה לעיכול לאתר עם אנשים לא הגונים.

כמובן שהתברר במהרה שאני לא היחידה שיש לה מערכת יחסים קלוקלת עם ליל שישי. בעין חדה ומיומנת ניתן היה להבחין בסימני כוויות ישנים על כמה מאוכזבים מנוסים. ומכאן גם אותה הזמנה מהפכנית. אורחים התמקמו בספות, שקיות ביסלי נפרצו ברשרוש, ג’וקרים הורחקו בלעג מחפיסות קלפים, אבל עדיין הייתה בעיה עם המופע המרכזי. “הרוצח”, או “מאפיה” בשמו האמצעי, הוא משחק פסיכולוגיה בגרוש בו אנשי הכפר מתכנסים במועצה וצריכים להחליט מי הם שני הרוצחים שלוחי הרסן, שמפריעים לשגרת חייהם השלווה והפסטורלית. רוב רובו כולל מסכת האשמות הדדיות קולנית, ויש גם הרקול פיארו אחד שיכול להחליט אם הוא עוזר לאנשי הכפר חמומי המוח או לוקח סיכון מחושב ונמנע מלהיחשף.
לא זוכרת מי העלה את הרעיון, אבל הוא לא רק תפס, הוא נדבק כמו עם סופר גלו. פנים משולהבות כאלה במשחק חברתי לא ראיתי מאז “כרית אהבה” בכיתה ה’. במשך ערב שלם, פשוטי עם חפים מפשע נרצחו באכזריות, בלשים גיבורים ומבושמים ממרלו שמו יד בנפשם, בריתות סודיות נכרתו באמצעות מצמוצי עיניים. באותו שבוע משחק השעשוע החדש הצליח להתגנב לכל שיחת חולין סטנדרטית. אנשים בירכו אחד את השני ב”אתה הרוצח” ושיחזרו מהלכים מבריקים של מתחזים מוכשרים, כל זאת באווירה קצת מתנצלת ומבודחת. הרי זה בכל זאת הדודן הרחוק של “אמת או חובה”.
בלי שאף אחד יגיד מילה גם תוכנן מיקום חדש לשבוע שאחר כך. אז כבר פרצופים חדשים הצטרפו למעגל, ומישהי אפילו התחמשה באולימפוס דיגיטלי לתיעוד האירוע. אחר הציע לשחק משחק שונה, “אולי ‘הפסיכולוג’, מה רע” אבל נרגם באפונים מלוחים ובקריאות בוז. היה נדמה, לפחות לי, כאילו עלינו פה על משהו. בדמיוני צפיתי את המעגל המתרחב ואת התופעה מתפשטת בעיר ומגיעה לשער של אחד המקומונים. איך שימי, שיטייל ערב אחד להנאתו בזמנהוף, יתהה אם זקוק לבדיקת אוזניים, כשישמע יניב אחד צועק במרפסת “רועי, תקשיב לי, היא הרוצחת, אני בטוח, בן אדם!”. או איך דליה, שתתלה כביסה באמצע הלילה, לא תבין מה פשר “נו, ברור שדקלה היא הרוצחת. הרי היא אף פעם לא מדברת ככה עם הידיים” בוקע מסלון דירה סמוכה בנחמני.

כמובן שהמשחק גווע ומת תוך פחות מחודש. אולי זה אותם הפרצופים המסטולים כל שבוע או בזבוז האנרגיה הגדול על העמדות פנים (היה קשה כמו שנה בניסן נתיב). אולי זה בגלל הביסלי פיצה. גסיסתו של המשחק לא תיזכר כהפתעת המאה. מה שהיה חשוד בעיני יותר זה שלא התאכזבתי מכך כיאה למצבי. הצורך לבחור בין עמידה, פלוס כמה דחיפות, בבר הכי משעמם בעיר, לבין האבקות עם הספר החדש של יעל הדיה, שוב עמד בפתח, ואילו אני הייתי קולית יחסית. יכול להיות שהספיק לי לדעת שיש אלטרנטיבה. שגם פעילות ביתית לא מזיקה יכולה לתת תשובה, גם אם אין במתחם עמדת די ג’יי או טובורג מהחבית. יכולתי להתקרב לשישי המובס שלי שהעמדתי זה מכבר בפינה, ולהניח יד סימפטית על כתפו. נו, טמבל, כשאתה רוצה, אתה יכול. ובהזדמנות זו, אולי פה ושם, להתחיל להתעניין במוצרים חדשים של “קודקוד” או לברר קצת, סתם מתוך סקרנות, אם מישהו יודע מה עלה בגורלו של משחק החנונים-פנטזיונרים הנשכח “דאנג’נס אנד דראגונס”.


מאמר בנושא

על הכותבת מירי גריי

ילידת 1976, בוגרת פסיכולוגיה, בדרך כנראה ללמוד קצת עיתונאות

תגובות

  1. לא יכולתי להתאפק

    אני ר.

  2. מוכר כ”כ….

    אני אומרת – פשוט לוותר מראש! להוריד את היום הזה מהשבוע ומהתלבטויות הימיאה – וככה כ”כ הרבה יותר קל…. והרבה פחות עצוב…

  3. היציאה, ז”א…

  4. It only stopped cause many poeple left TA…
    Now I’m playing Shithead
    Loved the article.

    Dash from sunny New-Zealand!

  5. תולעת

    שהדור הולך ופוחת. מאמר חביב אך משעמם משהו.

    • הדור ממש לא הולך ופוחת-
      נהפוך הוא: האוכלוסיה גדלה בקצב מדאיג.
      תפתח עיתון, אינטרנט, תשאל מישהו… תראה שצדקתי.

  6. קליאו

    ובכל זאת אני אומרת….אין כמו ה”מאפיה”!!!! יהיה קמבק בקרוב מירי, אל תדאגי.

  7. ההוא משמה

    מירי, לא מדברים ככה. גם דניאל שיחק די.אנ.די.
    ובמחשבה שניה – אולי זה מוכיח.

    • כן, אני זוכרת משהו כזה במעומעם
      אגב, פור דה רקורד, זה לא אני שכתבתי שהמשחק הוא של חנונים,
      פשוט הוסיפו לי את זה פה…
      וחוץ מזה, מי אתה בכלל ‘ההוא משמה’?
      רואי, זה אתה?

  8. משעמם ומגובב.

  9. הראשון לזיון

    לנו הדוסים אין בעיה
    שישי, או “ליל שבת” ביידיש זה אמבטיה מהבילה, נרות דולקים (על הפמוט) מפת שלחן לבנה, קידוש דבר תורה, שיחה מעניינת, ארוחה מפטמת, עיתונים פיצוחים, שטיפת כלים ואז סקס מטורף עם בעלת הבית (זה מצווה !)
    ולרווקים שבינינו האופציה= לארגן ליל שבת כזה עם חברים, או להתארגן על ליל שבת כזה אצל חברים,
    ואז אין ציפיות, אין תוצאות,
    אלא אם כן תבואו ונעשה שבת ביחד…. אנחנו נראה לכם את האור
    ואתם תראו לנו את התחתונים ?

  10. גם אני טרדתי עצמי בנקיפות מצפון-חברתי על היעדר התשוקה שלי לצאת בשישי בערב. התגברתי. יותר כיף לבשאר בבית מלראות את כל בנות השש עשרה שפעם הייתי מוצאות סטוץ בבר מצחין מפרומונים.

  11. אני שונאת את סוף השבוע – עוד מאז שהייתי ילדה אבל היום בכלל
    המצב נהיה רע יותר כשאין חבר
    אני שונאת גם לעשות סיבובי פאבים בעיר רק כד שזה יעבור כבר
    אין מה לעשות זה נקודה שבה יש הבדל אם את פנויה או בזוגיות

  12. אהבתי את המאמר.
    כשאין בן/בת זוג באמת יום שישי יכול להיות מעיק עד מדכא, אני יכול להעיד על כך לצערי 🙂
    אני פשוט נהנה לשקוע בספר טוב או לשכור סרט בוידאו, להדליק כמה נרות ולהנות לי מערב שקט. מדי פעם יוצא עם חברים לפאב, חוזר הביתה מסריח מסיגריות ומאלכוהול ונשבע שבשבוע הבא אני חוזר לוידאו ולנרות…

    • לא משנה

      ואלכוהול?? זה אומר שיצאת, שעשית חיים, שחיית.

    • תודו שבארצנו הקטנטונת אין מקומות אטרקטיביים במיוחד לבלות בהם את ימי שישי, בייחוד אם אתה משתייך לקבוצת האנשים ששונאים סיגריות ושונאים צפיפות וסירחון. זה אומר שבאופן אוטומטי הורדת את הדיסקוטקים וגם הרבה פאבים מעלי עשן סרוחים…
      אני כבר מזמן ויתרתי על “התענוג”. מילא לפחות הייתי פוגשת חתיכים שווים, ולא מעשנים כמובן, אבל עם הטיפוסים שנפלו עלי, אמרתי לעצמי , חבל אפילו על האודם ששמתי, לפעמים יציאות ביום שישי יכולות להיות ממש דבר מבאס
      למי יש עוד כוח לעשות פוזות בשתים עשרה בלילה
      בטח לא לי

  13. כלבה חומר

    חיי בארים, סיגריות התמלאות עד להקיא בבירה, כאב אזניים מהבאסה של הבאבים במוזיקה (?) הבעיקר מרעישה. פוזה של התרחשות. ריטואל ריק. העיקר שאתם מרגישים שיש לכם חיי לילה. לא אגלה לכם את הסוד שלי למשמעות יום השישי. רמז – שקט וזוגיות.

    • פסיכו

      מה שקט וזוגיות?? לא הבנת כלום מהמאמר? לך לך שחק הרוצח ואז תבין- שהזוגיות (תזכיר לי מה זה?) מתגמדת לעומת לילה רצוף מאבקי כוחות פסיכולוגים עד כדי אפיסת כוחות!

      יופי של כתיבה

    • לא משנה

      זוגיות…

  14. רוצחת

    טוב , עזבו שטיות, מה קורה אצל מי הרוצח בשישי?? מירב אצלך? אולי ליאור??

  15. כתיבה פשוט מ ד ה י מ ה כמו כל שאר המאמרים שלך, ממש כיף לקרוא

  16. טריניטי

    בעד יום שישי. אם יום שישי היה מתמודד לבחירות הייתי מצביעה לו. אני רוצה שכל יום יהיה יום שישי.
    פריידיי איים אין לאב.

    • דניאלה

      אני מבנות השבע עשרה האלה שתופסות סטוצים בבארים. ואפילו הרבה, כי הבשר הצעיר באופנה היום (בעצם תמיד).

      בקיצור, הבארים בתל אביב שמים מוסיקה רועשת ואוירה חשוכה באופן כללי כדי שלשיכורים יהיה קל יותר לקבל את עצמם להשתטות ולהזדווג ברחבי הפאב בלי להרגיש אשמה או בושה.
      הכי אני שונאת את הבארים האופנתיים הפיכסה האלה בשבוע שהם נפתחים. המון עצום מתנל על שערי המקום כאילו הפתח לגן העדן לפניו. יש צפיפות עצומה והיכולת למצוא זיונים שוים יורדת במידה ניכרת. אני פשוט אוהבת פאבים אוירתיים כאלה שם אתה יכול להחפש למשהו שאתה בדרך כלל לא.
      וזו המהות של יום שישי אני חושבת. של המבלים בכל אופן. בין אם אתה נהג משאית סטייליסט עליז או רופאה צעירה, תמיד תוכל להשתרלל בפאב התל אביב הקרוב אליך (אם אתה לא תל אביבי זה כבר סיפור אחר..).

      מי שרוצה להישאר בבית זה גם כן אחלה אבל אני מעדיפה עם ספר טוב או ג’וינט מהבוידעם של ההורים. 🙂

      נ.ב די.אנ.די זה לא של חנונים ולראיה אני, הכוסית החמודה והמאוד מגניבה, מאוהבת בשחק. הכי כיף להיות גמדים או אלפים, ואגב זה מתחבר יפה מאוד לאהבתי לטרילוגית שר הטבעות. מתי באמת יביאו לכאן מאמר נחמד על הנשיות ב”שר הטבעות”?

      אז זהו, מהלוליטה התל אביבית.

  17. צב מעבדה

    אנשים,אולי לא שמתם לב, אבל יש לנו כאן סטארט אפ עולמי!
    תחשבו על זה: פאב עם מוזיקה בעוצמה סבירה שמאפשרת לדבר, פילטר עשן (כזה שמנקה את האוויר כמו שצריך), שתייה טובה ושולחנות ארוכים מעץ כבד. זו הולכת להיות הצלחה היסטרית.
    עוד שנה אני חוזר לארץ, זורק את הדוקטורט לקיבנימט ופותח פאב נורמאלי! באים?

    טוב, טוב, אז נסחפתי קצת… אולי אני לא אזרוק את הלימודים שלי לפח, אבל בכל זאת, אם מישהו יפתח כזה פאב, אני מבטיח לבוא לומר שלום ולשתות כוס שנדי (בירה מרה מדי בשבילי).

  18. התגובות הלה כ”כ כבדות… זוגיות לא זוגיות, אם נהנים מהאלכוהול ונהנים מהאנשים ואפילו מהסיגריות (רצוי גם מהג’ונטים ועוד דברים לא חוקיים) אז אין מועקה. אם לא נהנים ממה שעושים עדיף לא לעשות וזה בכלל לא משנה אם זאת יציאה ביום שישי או ערב מבאס בבית.
    תתחילו לנצל כל רגע נתון, אל תחשבו כ”כ הרבה והכל יהיה יותר קל. הרי ברור שאין כאן חוקים. הכל יכול להיות מהנה. תנו לעצמכם לחיות את חיי בשקט. ; – )

  19. מתעניין

    מישהו יכול לשפוך פה הסבר רציני של חוקים וכאלה ל”מאפיה”?

    • צב מעבדה

      היי מתעניין,
      לא בטוח שאני זוכר את כל החוקים בשלמות, כי שיחקתי אותו רק פעם אחת, אבל זה הולך משהו כזה:
      במשחק משתתפים 10-15 משתתפים ומנחה אחד.
      המנחה מכין פתקים כמספר המשתתפים, ובפתקים רשומים תפקידים. על שניים מהפתקים הוא רושם ‘מאפיונרים’, על פתק אחד ‘מרגל’, ועל שאר הפתקים ‘אזרחים’.
      בתחילת המשחק כל משתתף לוקח לעצמו פתק ורק הוא רואה מה התפקיד שלו במשחק.
      *מטרת המשחק של האזרחים והמרגל: להרוג את המאפיונרים כמה שיותר מהר.*
      *מטרת המשחק של המאפיונרים: להרוג כמה שיותר אזרחים.*
      המשחק מתנהל בסיבובים של יום ולילה. המשחק מתחיל בלילה.
      בלילה הראשון רק המאפיונרים והמרגל רשאים לפתוח עיניים לפרק זמן קצר (חצי דקה ?), כמובן שאסור להם לדבר. הם רואים זה את זה. זו הפעם האחרונה שמישהו פותח עיניים בלילה.
      הבוקר עולה וכולם פותחים עיניים. במשך היום האזרחים דנים (מה דנים? מתכסחים!) את מי הם יוציאו להורג לעת ערב. נזכיר רק שאף אחד מהאזרחים לא יודע מי הוא מי.
      בסוף כל יום מצביעים האזרחים את מי להרוג . רק לאחר ההוצאה להורג, מתגלה תפקידו האמיתי של המשתתף.
      העניין הוא, שבלילה המאפיונרים יכולים להוציא להורג גם הם. עם רדת החשכה כולם עוצמים עיניים, והמנחה מקריא את שמות המשתתפים מהראשון עד לאחרון. אם שני המאפיונרים (שעיניהם עצומות) מרימים יד באותו השם האדם הזה מוצא להורג.
      זהו פחות או יותר אם אני זוכר נכון את כללי המשחק. אני מקווה שאם שכחתי משהו, או שנתתי פרט שגוי, יתקנו אותי כאן.
      תהנה!

  20. אלמוני

    אני באמצע הכתבה… אבל לא יכולתי להתאפק ולספר שאצלנו למשחק מאפיה מוסיפים גם את הזונה…
    ואז תמיד יש את מי ש”נהנה הלילה”..
    הזונה בוחרת כל לילה מישהו אחר שיהיה איתה..
    בגרסאות פחות חסודות היא בחרה כמה…

  21. גיליתי את משחק המאפיה בכיתה ט’ ומאז חיי השתנו לגמרי.. שכבות ט’ י’ יא’ יב’ (כמובן המקובלים שביננו) הבריזו משיעורים שנים על גבי שנים כדי לשחק.. זאת הייתה התמכרות.. עד עכשיו אני מחפשת אנשים שמעוניינים.. יש איזו קבוצת תמיכה לזה או משו? S.O.S

  22. עצבני ומשועמם

    אני עצבני ומשועמם עכשיו. משועמם, כי המאמר כמעט הרדים אותי. עצבני, כי בזבזתי עשר דקות מחיי על קריאת המאמר והתגובות אליו.

    עורכי האתר, נא להתעורר!! האתר מדרדר ברמתו. מ-ש-ע-מ-ם לנו!!

    תמשיכו ככה ולא תהיה לנו סיבה לחזור לכאן

    המאוכזב

  23. אח של קליאו

    לא מירי,זה לא אני, לדעתי זה רועי. מי עוד מהחבר’ה מתעדכן באתר של סיפורים קצרים ? ודרך-אגב, החזרה לתחיה של D&D יכול להיות גדול. אחלה כתבה – לא הייתי מאמין שאפשר מכזה נושא לעשות כתבה כזאת חמודה.

  24. חבר של אח של קליאו

    רועי (לא רואי), האם זה לא היית אתה ששיחקת בדי אנד די??

  25. זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו
    יום שישי אני משוטטת מחפשת חברה
    בא לי למות מרוב שיעמום/בדידות מה שיותר גרוע
    החבר בצבא החברות נטשו
    והכי גרוע אני עוד כמה ימים משתחררת מהצבא לאזרחות ובשביל מה?

  26. חכה אני בתור כי אני מורדת כאילו

  27. אויי… כמה השתנה מאז.אהה?!?@?

    • כן, מלא דברים השתנו מאז.כמעט וכל הרוצחים התחתנו, גם הבלשים. ואלו שלא כבר לא כ”כ רואים. בעצם כולם נוראים. זה בטוח תפס יותר מחודש , לא יכול להיות שפחות, זה חרוט לי בדימיון!אני ממש נהנתי, את לא. יו, זה היה ממש מזמן, זה לא יכול להיות.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *