על מנת לזכות בקצת שקט, חייבים להסתובב כאן עם ווקמן? לקורן דור נמאס מכל אלה שמתערבים לה בחיים בלי לבקש רשות או להתנצל מראש

צאו ממני

“אני חושב שאת צריכה פסיכולוג”, במשפט הזה גמר איתי בחור שלא מזמן יצאתי איתו. אומנם זאת היתה רק הפגישה הראשונה בינינו, אליה הגעתי אחרי אזכרה ובה מררתי בבכי ולכל שאלה עניתי בסתמיות: “אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת”, אבל הוא כבר פסק שאני לא שפויה והביא אותה בנאום פסיכואנליטי מפורט כולל מסקנות מבהילות לגבי אישיותי המבולגנת ודרכי ריפוי להם אני זקוקה. מכל זה הבנתי שיש לו עניין רב לאמץ אותי בתור פרוייקט גמר לתואר במדעי ההתנהגות, ושהנה שוב ההוכחה לכך שאנשים מתערבים לי בחיים בלי לבקש רשות או להתנצל מראש. ולא מדובר במכרים שפורצים את הגבול, אלא דווקא בזרים גמורים. האם מדובר בהגשמה של הישראליות הנורא “איכפתית” (כל עם ישראל חברים), או שמא ישנם הסבורים שלהם ניתנה הזכות לבקר אחרים?

זה לא שאני מתכוונת לדור בקרוב באי בודד, כי אז בוודאי לא יהיה לי כושר אבחנה. כמובן שכולנו זקוקים מדי פעם שיאירו את עיניינו בענייני דאודורנט או חבר בלתי הולם, אבל בחייאת ראב-ראבק, תנו לנשום בשקט. זה כל מה שאני מבקשת ולו אני מייחלת – לשמוע ווקמן בלי ששבעים איש יחקרו אותי מה אני שומעת. או, דוגמה מאלפת מהתקופה האחרונה: אני עומדת בסופר ומשלמת במזומן. וואלה יופי לקופאית, חסכתי ממנה ביורוקרטיה של אישורי צ’קים או גיהוצי כספומטים, אבל האישה שעומדת בתור לידי לא מרוצה בכלל: “מותק, למה אין לך אשראי? זה לא טוב, ככה יכולים לשדוד אותך חלילה וגם את סתם סוחבת ארנק כבד”. תודה על ההתחשבות גברתי, מה זה עניינך למה אין לי כרטיס? הידעת שבבנק פשוט לא מאשרים לי אחד כזה? הלוואי ומישהו ישדוד את שלך ויקנה את כל מכשירי הכושר המוצעים בערוץ הקניות על חשבונו.
שלא לדבר על “המייעצים כבדרך אגב” בדברים שהם כלל וכלל לא מבינים בהם. אני בתור בקופת חולים, או.קיי? כבר מישהו לידי משחק אותה דוקטור: “לך בוודאי יש עקמת! רואים לפי הכתפיים. את שוחה לפעמים? זה נורא עוזר?” לא! לא! אני דווקא בתור לגינקולוג. יש לי דלקת בדרכי השתן וזה בטח בגלל חבר’ה כמוך שמשתינים בבריכה.

איך מכנים את הבעיה הזאת? חוסר הקשבה? כבר ראיתי ילדים שעצרו נשים מבוגרות והורו להן לצבוע את השיער הלבן. אלה הם ילדים הבטוחים שכל אחת ואחת צריכה להיראות מינימום מירי בוהדנה אחרת אין לה מה לקום בוקר, למבוגרים, לעומת זאת, צריך להיות קצת טאקט.
כשאני הולכת ברחוב עם שקיות ומישהו בא בכוח ועוזר לי לסחוב כאילו הייתי בת מאה, כאילו כטובה, בלי להתעניין אם מלכתחילה אני רוצה עזרה זאת כבר הטרדה. ואבוי לכל המעיזים לגעת בשערי, או ללטף את ירכיי, וחושבים שאם זה נעים להם אז בוודאי גם לי. טעות, בני אדם הם לא צעצוע וגם כשאני הולכת בין מאה אנשים, אני מצפה לקצת פרטיות.
ואתם יודעים מה הפתרון שלי ושל חברתי? כשאנחנו עומדות במקום הומה וקולטות האזנה, אנחנו מיד מספרות אחת לשנייה בקולי קולות על איך אני כביכול בוגדת עם החבר של אחותי הגדולה. כי אם כבר אז כבר, לא?
אחר כך מתפלאים שאני כל הזמן עם ווקמן למען דיסטנס? חבל באמת שבשבוע האחרון אני לא דוברת עברית, ובכלל לא שומעת ולא מדברת, ועוד לא למדתי שפת סימנים. סוף סוף התייאשו ממני והניחו לי לנפשי, ואתם לא יודעים כמה זה נהדר להיות אנונימית בעליל.

על הכותבת קורן דור

מאסטרנטית באוניברסיטת תל-אביב, כתבת ב-MSN, לילה, הורים וילדים, נישה, אינדקס ועוד מגזינים.

תגובות

  1. you so right !
    you cant have a privet life when you live in israel
    thats why i dont live there
    they have so much to learn abute respect

    • And you should improve your English spelling…:
      PRIVATE (not “privet”)
      ABOUT (not “abute”).
      Sorry about the possible “disrespect”…

    • לא נחמדה

      ואולי כדאי שמישהו ילמד לאיית באנגלית לפני שהוא מגיב
      במיוחד אם הוא/היא ברוב פלצנותם ” לא גרים פה”

  2. דניאלה

    אין לי שמץ של מושג על מה את מדבר.

    בחיי, לא בתל אביב ולא בירושלים ,לא העירו לי על זה שאני משלמת במזומן, לא ניסו לעזור לי לסחוב את התיק הענקי שלי כשאני באה מהאונ’ הביתה, לא ניסו ליצור איתי קשרים.
    להיפך, הייתי אומרת שתל אביב היא עיר של אדישים,שגם אילו הייתי מעוניינת לפעמים בקצת תשומת לב הםוזה המתקדמת והכוחנית שלי ושל יושבי העיר הזו בתור אנשים שזזים מהר מאוד למקומות שחשוב מאוד להימאצ בהם- תמנע אפשרות זו.

    • ואני אומרת שאת רוצה מאד תשומת לב ומתה שיבחינו בך (והראיה, כתיבתך כאן) אבל את כל כך עסוקה בזה שכשאת כבר מקבלת תשומת לב את נבהלת ונסגרת, וכן, פגישות עם פסיכולוג/ית יכולות לעזור… לכולם אגב..

      • ואני לא אומרת את זה כדי לגזור קופון, אבל ראבק! הבחורה הייתה אחרי אזכרה!
        כאילו מישהו מת כאילו, דא? אסור לה להיות קצת מהורהרת? זה אומר שהיא נבהלת ונסגרת ?

        • צב מעבדה

          היי קוץ,
          שמעתי פעם ששליש מאלו שעוברים טיפול פסיכולוגי מפיקים ממנו תועלת, שליש נגרם להם נזק ושליש לא זה ולא זה. תגידי לי, זה יכול דבר כזה?

          • לא שמעתי על מחקר כזה אבל אני מפנה אותך למאמר הכי מקיף שנעשה עדיין בתחום, המאמר של מרטין זליגמן שביקר את המחקר שעשה העיתון
            Consumer Report
            בנובמבר 1995 על יעילותה של פסיכותרפיה בקרב 180,000 קוראים. בסדר נכון שקוראי העיתון הם קבוצה לא הכי מייצגת את אוכלוסיית אמריקה, אבל בכול זאת.
            מסקנות רק בראשי פרקים:
            תרפיה ע”י פסיכולוג פסיכיאטר או עו”ס קליני בדרך כלל עובדת . רוב המגיבים השתפרו בהרבה ,
            תרפיה לזמן ארוך מביאה יותר שיפור בבריאות הנפש מתרפיה לזמן קצר
            אין הבדל בין פסיכותרפיה לבד לפסיכותרפיה עם תרופות לכול הפרעה
            פסיכולוג פסיכיאטר או עו”ס קליני עוזרים יותר לאנשים מאשר יועצי נישואין (תנסה אתה לייעץ לזוג נשוי עם בעיות בקשר. אחד מכאבי התחת הגדולים במקצוע)
            לטווח הקצר רופא המשפחה עוזר כמו פסיכולוג פסיכיאטר או עו”ס קליני, בטווח הארוך הטיפול שלו גרוע יותר.
            אוקיי עכשיו אתה בטיפול?
            אל תגיד לי שאין לך בעיות
            חג שמייח

  3. אריאלה רביב

    הו, בשביל להכיר לעומק את בעיית ההתערבות הבלתי נחוצה בעליל צריך לגור בעיר קטנה, שכולם בה מכירים אותך מאז שנולדת. זה מתחיל ברמי הירקן שדורש שאני אשלח אליו את החבר שלי, הוא כבר יסביר לו שאחת כמוני לא מוצאים בכל מקום ושיתחתן איתי מהר, לפני שמישהו אחר יחטוף אותי, ממשיך בברוך החשמלאי, שמסביר לי שאני כבר לא ילדה, ומילא שאני לא מתחתנת, אבל מה עם ילדים? ונגמר בשמעון החירש, מהזגגות רכב (שוב נפלה המראה הקדמית, כמדי שנה), שאומר שבגילי, 22, אני כבר צריכה להיות מסודרת בחיים. כשאמרתי לו שאני בת 31 הוא הסתכל עלי מאוכזב ואמר, “חבל, את דווקא עושה רושם של בחורה טובה”. (לא, אני לא נראית בת 22, פשוט נראה לו בלתי סביר שמישהי בת יותר מ-22 לא תהיה מסודרת בחיים).

    • אני שומעת פעמונים

      קוקי, מאה שקל שאחרי סטירה אחת, שמעון החירש כבר לא יהיה חירש.

      בהצלחה.

      • אריאלה רביב

        מה, הוא גם מציק לי וגם אעשה לו טובה ואפטור אותו מחרשותו? זובי.

        • לאיזה רמות יללנות הגענו כבר שמגע אנושי אקראי ברחוב כבר מהווה עילה לתביעת הטרדה?
          מכל המקרים שהוזכרו במאמר, לא היה אחד שחייב את הכותבת להגיב. תאמיני לי, אם לא היית עונה לא הייתה מתפתחת שיחה.

  4. הקוף השותק

    כן, לפעמים זה מציק מאד, אבל בהשוואה לאדישות המוחלטת של האירופאים או ההתעלמות המופגנת של האמריקאים, לפעמים זה נחמד. לא במקרה בארה”ב ההמלצה היא לצעוק “שריפה” אם את מותקפת, ולא אונס. אנשים ייצאו לעזרתך שם רק אם יחששו שרכושם יעלה באש…

    • מרי הארורה

      זה כל כך נכון!
      אני לא מבינה על מה מקטרים פה, סואו… איכפת למישהו שהסכיות של הסופר כבדות אולי, או שיגנבו לי ת’ארנק, או שיש לי בעיה רפואית או פסיכולוגית..
      זה עדיין עדיף מלשכב חצי מת בשוליי הכביש ולקוות שאולי מחר מישהו יראה אותך..
      אני אולי מקצינה, אבל בגדול- זה באמת ככה, האנשים בארץ הם אנשים מאוד חמים, וגם לי לפעמים מציק קצת, אבל אם אני בחו”ל אני מהר מאוד מיתגעגעת להצקות האלו..

  5. אנאבל לי

    כי לפעמים בא לך ללכת ברחוב בשקט, במעגל הקטן שלך, לבהות, להיות בתוך העולם שלך בלי שמישהו פתאום יעיר לך, ידבר אלייך, יקשקש מולך. ואני לא מדברת דווקא על הערסים המעצבנים של ה”מותק אולי את רוצה ש” פלוס פירוט של אברי גוף מוצנעים.

    שיא החוצפה כשהייתי בהריון ואנשים זרים, ברחוב, ניסו לגעת בבטן שלי. זה הטריף אותי.
    הייתי מסוגלת לירות בהם. כל כך מעצבן.

    ונסו, רק נסו ללכת בחוץ עם עגלה שבתוכה תינוק צורח. כל אחד יעצור אתכם ברחוב, יתקע בכם מבט מאשים ויציע את ההצעות ה”מעולות” שלו בנושא גידול תינוקות ובכי ואיזו אמא לא אחראית את, שגורמת לילדה שלך לבכות, אז מה עם יש לה גזים, מה, את לא יודעת שבגללך יש לה גזים כי אכלת חומוס כשהיית בהריון? כן, כן, את אשמה, אותך לאגודה למען הילד. וחוצמיזה תסתפרי, או תעשי משהו, כי נורא הזנחת אחרי הלידה, לא נורא ששמנת, זה קורה לכולן אחרי הלידה, כמה? עשרים קילו? וואו חמודה, תורידי תורידי. ומה בעלך אומר? מסכים לחיות איתך עדיין? חה, חה בצחוק בצחוק. אבל באמת תעשי משהו עם הגזים של הילדה,כואב הלב לשמוע אותה ככה. אההה השיניים. מה לא קנית את משחתהפלא מסינגפור? גם מקלה על כאבי שיניים וגם משפרת את רמת הקורדינציה והאינטילגנציה של הילוד. הבן שלי, בן שנה וחצי, ומחר מסיים את הסטאג’, תזהרי תזהרי שלא תחליק לך העגלה על הבוץ, את רוצה שאני אעזור לך? לא? חבל כי אני רואה שאת קצת מתקשה.

    דיייייייייייייי
    שיסתמו כבר.

    • חייבת לציין שהרבה יותר נגעת ללבי מהמאמר המקורי…
      את צריכה לכתוב טור משלך!

      :-)))

      • אנאבל לי

        אבל מספיק תגובה מרשעת אחת כדי שאני אשב אחר כך כל היום בבית עם הטישו.
        פגיעה מדי אני.
        חילזון זוחלת על תער חד אני (ע”ע קולנל קורץ), בחיים האלה.

        בינתיים מסתפקת בלקרוא, להגיב, לחפש את הכלבה האבודה שלי ולגדל את התינוקת (בלי המשחה הנפלאה מסינגפור. אותי לאגודה למען…).
        :)))))

        • מה עושים עם רגישות יתר? משתמשים בה לכתיבת סיפורים או שירים טובים. שם אין דבר כזה יותר מדי רגיש- כי ככל שהסופר יותר רגיש וקולט ניואנסים, ככה הכתיבה שלו יותר טובה.

          וכדי לא לבכות בבית עם טישו – כותבים, נפגעים, בוכים ורואים שנשארים בחיים ויש גם תגובות שעושות את היום. מבינים שאי אפשר שכולם יאהבו את מה שכתבת, ואפשר ללמוד גם מביקורת ולהשתפר. העיקר- לנסות. הרבה יותר כואב לא לנסות. חלזונות מסתדרים נהדר עם תערים. 🙂

          • אנאבל לי

            ויותר מתסכל.

            המממממ…. יש לך יכולת שכנוע מ ע ו ל ה!!!!!!

            מבטיחה לחשוב על זה. ולנסות להתיידד עם התער.
            .

            :))) ))))

  6. את שומעת על מה את בוכה – על זה שאנשים מדברים אליך, משוחחים איתך אנשים נחמדים פתוחים , רוצים מגע… מה קרה .
    מה כל כך נורא בזה – ויותר גרוע מזה נראה לי שהאנשים שהבאת את הדוגמאות שלהם זה אנשים זקנים ואולי ערירים – מה קרה כבר – הפריעו לגברת – תתבגרי.
    ובקשר לדייט שהיה לך – אף אחד לא הכריח אותך לצאת איתו- אז הוא נתן איבחון שלך מה קרה – את לא מסוגלת להתמודד עם זה.
    תמשיכי ללכת עם הווקמן המטופש שלך ולחשוב שאת הכי מגניבה בעולם אבל רק תדעי לך דבר אחד את מפספסת ובגדול.
    אם רק היית יודעת כמה הפתעות יש בתור, בהליכה ברחוב, בשיחה מקרית ובכלל בדברים שקורים סתם כך…
    מי שלא ער וקשוב לרחשי העולם שסביבו – לעולם לא יהיה אדם עם שאר רוח.
    את בעיני מייצגת את כל האטימות, הריקנות, הטיפשות, והקור שדבק בחברה שלנו.
    שימי את הווקמן שלך וסעי לניו יורק – אולי שם יפול לך האסימון.
    בנתיים תשחררי אותנו מהילדותיות שלך.

  7. הכתבה הכי גרועה שקראתי פה בינתיים..ממש אוף! אני כל כך נהנית מאתר הנפלא הזה וממש מחכה בשקיקה למאמר שיגיע…ואז אחרי שבוע של ציפיות מגיע משהו אידיוטיי כזה שבכלל לא כיף לקרוא! אני חייבת לציין שקראתי ממש בכוח!!!!!!! ומלבד זה נראה לי שאת באמת צריכה איזשהו סוג של טיפול כי הרי באופן די ברור את שרוטה..[כמו כולנו…אבל באופן קצת יותר מפריע לחברה…].
    הכי מרגיז זה ממש לקרוא את מה שאת אומרת [!!!!!!] בחייך…אנחנו בישראל זוכרת?? המקום הקטן והחם הזה,שכולם מכירים את כולם,שאפשר לבקש הכוונה ברחוב בלי להיתקלל בפרצוף מתעלם או עלק חביב-מתוק מדי מנימוס קורקטי כזה…נו ישראל….המקום שמנגבים בו חומוס,שיש שמש ברוב ימות השנה ורוב האנשים אוהבים להתנשק כשהם נפגשים!!!
    אז אם שכחת הנה הזכרתי לך ואני מרשה לעצמי לתת לך כמה אופציות-הראשונה לעבור לגרמניה כי נראה לי שתשתלבי שם מעולה!!..[גם שוויץ זו אופציה רק תזהרי לא להרעיל אותם הם דוקא נחמדים יחסית למקררים ארופאים ],האפשרות השניה שתדמייני שאת באיטליה או בספרד,שם אגב הם נחמדים כמעט כמונו…ונראה לי שאנטיפטית שמחפשת על מה לכתוב מתבעסת מעצם הלאום ולאו דוקא מההווי,אז אולי אם תשלבי כמה מילים בלטינית ותקראי לבחור הבא שיסכים לצאת איתך פבריציו…מי יודע אולי תהיי פחות מרומרת….האפשרות השלישית שהיא די פרקטית-אל תצאי מהמיטה בימים שאת מרגישה שאת הולכת להקפיא אנשים ממש כמו אשת לוט…[ועוד אצלה היה מעורב מלח..אצלך לא נראה לי שמדובר בשום תבלין..], תשני הרבה,תהיי שקטה,ובעיקר אל תשתפי עוד אנשים בהעדר ההערכה שיש לך כלפיי הסבתא הנחמדה שלקחה לך כולה 20 שניות מזמנך היקר והציעה לך להשתמש באשראי.
    בכל אופן,הייתי מציעה לך אולי להתנדב באיזה ארגון ישראלי אוהב [יש לנו הרבה כאלה כמדינה שדיי יסדה את עקרון התמיכה הסוציאלית והביטוח הלאומי…את רואה יש אנשים שממש נהנים מקרציותם של אחרים ] אבל משום מה לא נראה לי שזה יקרה , ואם זה יקרה כחזון אחרית הימים את בטח תצליחי להשבית גם את החיוך היחיד שיוציא ילד חולה ברגע שישאל אותך אם יש לך כלב…….אז בעצם,תשכחי מהתנדבות לטובת עמו הדביק והנהדר.
    קורן,אין לי ספק שאת בלתי נסבלת לפחות כמו שעולה מהכתבה…עשי טובה ואו שתבחרי באופציית ההגירה לאיזו מדינת שלג או שתתעוררי ותביני עד כמה את ברת מזל לחיות במקום אוהב כל כך בו כולם אחים כשאת צריכה באמת…אז אל תעיזי לעולם לנסות ולהפוך את אחד הדברים היפים [בעיקר בתקופה שבה אין מי יודע מה עוד דברים יפים..] של עמינו ותהפכי אותו לסיכום משעמם ומרתיח באתר אינטרנט,אחרת בפעם הבאה אני אכתוב תגובה אפילו ארוכה מזו…[חחחחח כמובן..].
    אני מרחמת על סובביך!!!

    • אריאלה

      נו, יש לנו ארץ נהדרת, יש לנו עם מופלא, וזה בהחלט נותן לכל אחד זכות להיכנס לי לחיים, אנחנו חמימים פה, בלבאנט.
      אז את יודעת מה? אני מוותרת על החמימות הזו, מספיק חם לי פה במאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר ואמצע דצמבר (מה שמשאיר לקרירות היקרה שלי מעט מדי זמן, כי גם לחודשים הקרירים באופן רשמי מתגנבים כמה ימי חום חצופים). מיזנטרופית? בענק. אני לא רוצה לקבל עצות, לא רוצה לשמוע הטפות, לא רוצה שיגידו לי איך הרגליים שלי לבנות ולמה אני לא משתזפת, אני לא רוצה לשמוע ממישהי שאני בקושי מכירה ששמנתי, או רזיתי, או למה אני משאירה את הארנק בכל מקום. לא רוצה שהמלצר במסעדה יגיד לי “סחטיין” כשאני מבקשת עוד קצת מהלחם המדהים הזה, או שמוכרת הבגדים תגיד לי, “מותק, אם את לא לוקחת את המכנס הזה את פסיכית!”, הם נותני שירות, לא חברים שלי.
      אני לא חושבת שלשום סבתא יש זכות להיכנס לי לחשבון הבנק, או שלזרים גמורים מותר להעיר לאנשים בנוגע לחינוך הילדים שלהם (אלא אם מדובר באלימות או התעללות), אני לא חושבת שלאנשים שלא קרובים אלי באופן ישיר מותר לשאול למה אני לא מתרבה, ולא מעניין את התחת שלי שהם עושים את זה כי אכפת להם ממני. אותי חיי הרביה שלהם לא מעניינים, ובהחלט אני מצפה לאותו יחס. לא, לא רוצה את האכפתיות טובת הלב הזו, שהצד השני שלה הוא הזכות להיכנס לי לכוס ולשחלות.
      אנשים פה לא מבינים מה הם גבולות, ולא מבינים שיש גבולות שהם לא מוזמנים לעבור. זה חוסר נימוס תהומי. ושוב, בבחירה בין נימוס ולבנטיניות סחבקית, אני מעדיפה נימוס.
      אה, ואין דבר כזה “ברת מזל” בר=בן בארמית. המקבילה הנשית של בר מזל הוא בת מזל.

      • טל עירוני

        המלצרית שמתיישבת איתי בשולחן כדי לקחת הזמנה ועוד נעלבת כשאני מעירה לה על זה ורצה לאחראי המשמרת לבכות לו והוא בא להטיף לי מוסר ואיך פגעתי בילדה ושאם אני בן אדם אז אני אתנצל לפניה…באמת ארץ נהדרת!

      • oh, finaly someone that understand what is respect
        i agree with you with every ward you sad

        • בשביל מישהי שגרה בחו”ל אני מציעה לך לשפר את האנגלית שלך.
          זו כבר התגובה השנייה שאת כותבת, וכמו בפעם הראשונה את עילגת ומלאת שגיאות.
          מה שצורם בעיקר זה ה- ward במקום word, וה-sad במקום said. אני מניחה שהתכוונת לאמרת ולא לעצב. חוץ מזה המילים you with באמצע המשפט האחרון מיותרות.
          מצטערת על הדקדקנות, אבל זה מאד צורם.

      • צב מעבדה

        איך הרגלים שלך לבנות. למה את לא משתזפת?
        מצטער אבל לא יכולתי להתאפק :o)

    • לוקה מון

      יקרתי
      מזל שיש את תגובתך כי חשבתי לעצמי שאני היחידה שקוראת ולא מאמינה לרמת הכתיבה הירודה והשיעמום מודה שלא קראתי עד הסוף.
      שבוע טוב לכן בנות

    • כמה קלישאות, כמה איזו ארץ נהדרת יש לנו. איך אחרי כול כך הרבה רוע רת שולחת אותה להתנדב? יש בך טיפה של אהבת אדם? תתבגרי. אין לנו ארץ נהדרת. אנחנו אוהבים אותה מאוד מאוד אבל נהדת? נסחפנו. מותר לאדם שתהיה לו קצת פרטיות בחיים. ומותר לו לדרוש אותה.

    • שועלית

      הן הן ההוכחה לארץ הנהדרת שלנו.

      שלי ונטע, טיפוסים רעי לב כמותכן, הם שעושים את הארץ הזו למה שהיא.

      התגובות הללו לא רק שהן לא ביקורת על הכתבה או הבעת עמדה לגיטימית, הן רשעות של ממש וסתם נסיון נואל לפגוע בכותבת.

      תתביישו לכן.

      • תולעת

        ממש קראת את התגובה של shelly? מהתחלה עד הסוף?
        אני נשברתי בערך במשפט השני.

        הפרחח המתמיד יקרא שמך.

        • אז איבדתי את התואר יקיר יחד עם האביר ומה שנותר הוא “מתמיד” וזה מבלי שסיפרתי לך או לאחרים שבעת שאתם ביליתם בצופים או בקן של ציפורים לבושות חולצות כחולות (לא משנה איזה שרוך..) אני בילית במתמידים של חסידות גור. (יש לבטא ב”ת” לא דגושה – מסמידים).

          ולכן הרווחת ספור קצר על נודניקים ועונשם.

          בתקופת השירות הצבאי שלי נפצעתי – בין היתר – ברגליי. כפועל יוצא מן הפציעה נזקקתי לתקופת מה לכסא גלגלים (שרפרץ). כסא הגלגלים נותר לתקופת מה, ללא שימוש, בבית הוריי.
          יום אחד, קייצי, יש לציין, הייתי צריך לקחת חפצים מבית הוריי לבית אחר, לא קרוב. העמסתי את החפצים על כסא הגלגלים והובלתי אותם. בדרך חזרה, במקום לגרור את השרפרץ, ישבתי עליו והסעתי את עצמי, רגוע, בידי האחת סיגריה והשנייה מכוונת את התנועה העצמית.
          אשה אחת ניגשה אלי ואמרה: אתה זקוק לעזרה? לא, עניתי לה. תודה. אולי בכל זאת, החרתה והוסיפה? לא, באמת שלא, תודה, עניתי. הגברת הנ”ל לא הניחה לי, היא הוסיפה ללחוץ וללחוץ. או קיי אמרתי לה, אם זה גורם לך להנאה, התכבדי והסיעי אותי.
          הגענו לבית הוריי. קמתי מהכסא, קיפלתי אותו, הרמתי אותו וירדתי במדרגות המובילות אל הדלת, לא לפני שהודיתי לנפש הטובה משמואל הנביא על העזרה ועל שירותי ההסעה..

          🙂

          ודודה שלי נחמה הייתה בוודאי אומרת: נו, בטח! לא התעקשו אתו על הבננה כשהיה קטן!

          • תולעת

            את הפרצוף שלה כשירדת מהכסא, ומחייכת חיוך גדול.

            צריך אופי בשביל זה. אני הייתי נשברת ומסבירה לה.
            אל דאגה – כמו שהאביר לא מחליף את היקיר, כך גם המתמיד – מצטרף לרשימה ולא מבטל את חבריו!

            🙂

            • על כסאות וחיוכים כי אני… מאשר את כולם.

              הבעייה היחידה היא כמובן, שאין לי אופי, אפילו במיל.

              🙂

    • גם אותך, מסתבר.

      לא מת על הכתבה, אבל לעומת התגובה שלך היא ראוייה להשמר בפנתיאון הלאומי.

      את עילגת. את….רציתי לכתוב רעת לב, אך זה היה מניח שאיזושהי רמה הייתה בכתיבה שלך.

      בעצם, התגובה כבר ארוכה מכדי להמשיך בה.

      ולסיכום:

      את יאהו.

    • יאנה

      לא יכולת לכתוב משהו יותר ארוך…:-)
      אני קוראת את זה כבר שעה וחצי…

  8. בננה רמה

    צר לי על הכותבת שחייה חיים מלאי פחד מכל מי שמתקרב לגעת בה.
    צר לי עליה עוד יותר על שהיא צריכה לקרוא את תגובותינו כאן, הרי בדיוק על זה היא מלינה.
    אבל היה לי צר עליה עוד יותר אם לא היינו מגיבים, אז היא היתה מבינה באופן החריף ביותר עד כמה היא זקוקה בעצם לשביבי ההתייחסויות של הסביבה אליה.

    אז קורן, את באמת צריכה ייעוץ פסיכולוגי. גם אני, דרך אגב, וגם חלק גדול מהמגיבים האחרים כאן. וגם רוב האנשים שאני מכירה בכלל. בינתיים, תשתדלי להירגע קצת. לא כולם נגדך.

  9. ואללה מסכימה עם הכותבת. קטן קומפקטי אבל מאמר ממש נכון. בארץ נכנס כול אחד לענייניו של השני, בלי לדפוק בלי לבקש רשות. אני לא קלטתי שזה בעיה כשחייתי בבועה הקטנה של הארץ, אבל קלטתי אותה כשבאתי לארה”ב. אף אחד לא ניקץ, אף אחד לא התערב, מי שלא רצה לדבר על משהו פה פשוט אומר
    “I DON’T WANT TO TALK ABOUT IT NOW
    אני מציעה לתרגם את זה ולומר לכול אחד שנדחף -בקור, בהתנשאות, באיזה טון שאתם רוצים “אני לא רוצה לדבר על זה” או אם אתם מרהיבים “זה לא עניינך”
    אגב למורה שלי דוקטור ברוייטמן המכובדת מהמכון הפסיכואנליטי של סן פרנסיסקו שבאה לבקר את קרוביה בארץ אמרה איזו זקנה באוטובוס להרים את כתפיות החזיה כי החזה שלה נראה נפול בהם וזה שוק שמורתי מעולם לא התאוששה ממנו……

  10. נו זה רציני?? קשה לי למצוא טעם להגיב שוב..[בהמשך לתגובות שהופנו אלי כמובן..] אבל נראה לי שמין הראוי רק לציין שהבעת דעה היא לגיטימית גם כשמדובר בנושאים שהם בלב הקונצנזיוס בניגוד לזה.
    התווכחתם שרבים מין הקוראים הסכימו איתי לגבי התוכן שלא לדבר על אופן הכתיבה המשעמם והרדוד בעיניי.ובכל זאת ישנם גם כאלו שחושבים אחרת וזו הלגיטימציה שמעניק לנו חופש הביטוי
    ובעיקר במדיה כזו.
    עם זאת,צר לי על מגיב אחד שבחר לבקר את רמת הכתיבה שלי [כן שלי..!!!] ולהזכירכם אינני כתבת או עיתונאית לפחות במדור זה,אותו כותב ניסה לבטא איזושהי שאת נפש מתגובתי הקודמת….הוא ניסה להבהיר שאני רעת לב או משהו מגוחך שכזה..וכל מה שהצליח להעלות על מקלדתו היה “את יאהו…” [וזה ציטוט…כן,כן..] אז בבקשה-בלי להיכנס לפולמוסים חסרי תועלת שכאלה,הייתי מציעה שלו רצית להפוך למבקר תגובות באתר אינטרנט,תעבור קורס בכתיבה יוצרת או לפחות תרחיב את אוצר המילים שלך מעבר ל-“יאהו..”.

    • אריאלה

      אני באמת לא מבינה איך הוא העז לבקר את אופן הכתיבה שלך, שאת כזו ברת כישרון ובלב הקונצנזיוס.

      • אריאלה את ממש גוררת אותי במקלדת….לצחוק או לרחם עליך? יקירתי,או שתקראי שוב או שתעברי קורס קצר בהבנת הנקרא ואני מתכוונת לכך…נו באמת..

        • פורימית

          שמעי, אני לא נוהגת להתערב בעיניינים לא לי, אולם דווקא בשל העובדה כי בנושא הזה עסקינן, ואפילו את טרחת להדגיש כי אין לך בעיה עם הישראליות הנדחפת הזו, אני מרשה לעצמי.
          אז לפני הכל, אולי פתאום את משנה את דעתך בנוגע לזה שלכל אחד יש פתאום על מה להעיר לך? נכון זה קצת מציק? איזה כיף שמתערבים לך בחיים, אה?
          אני לא יודעת אם שמת לב, אבל אחותי, את ממורמרת רצח. ב-3 המאמרים האחרונים (ושימי לב שאני אף פעם לא מגיבה, אני רק קוראת ומפנימה ונאלצת להודות שלעתים נוטים ללמוד פה הרבה יותר מתגובות הקוראים מאשר מהמאמרים עצמם, אבל זה בלי קשר) את עושה רצח אופי או לכותב/ת המאמר או למי מבין המגיבים. מה זו התוקפנות הזו? את צריכה מקום להוציא בו את האגרסיות שלך? את מתגרה בכוונה תחילה? את נהנית לעצבן? לכי קני שק חבטות או שתלמדי איגרוף תאילנדי, אבל רבאק, תחסכי מאיתנו את כל העצבים האלו. קשה כאן גם ככה!
          אני מצטערת שאני לא מספיק מתוחכמת ע”מ להביא סימוכין למה שכתבתי ע”י לינקים (ניסיתי אבל לא הצליח לי 🙁 , אני גרועה, אני יודעת) אבל את מוזמנת לקרוא שוב תגובותייך לעניין הנ”ל כמו כן לעניין מירוניבה וסקסית במגבלות הגנים. 3 תגובות לא מייצגות? לא נראה לי. איך שלא יהיה, חבל על העוינות, היא באמת לא תביא אותנו לשום מקום.
          אז מה אני אגיד לך שלי, כמישהי שמספרת על עצמה שהיא מחכה כל השבוע בקוצר רוח לפרסומים מעניניינים פה באתר, אולי פיתחת קצת יותר מדי ציפיות, ואולי מראש ותרי על קריאת חומר שאינו מעניין אותך מלכתחילה.

          על כל מקרה, שיהיה לך חג שמח!

    • לא אתקן לך את העברית, זה העונש של החברים שלך, אם יש כאלה.
      מה שהבעתי בכל אופן הוא שאט נפש!!!

      כן.

      את לא עיתונאית? מ-ה א-ת אומרת ?! לא חשדנו. באמת שלא!

      לא נורא לא לקרוא את מסעי גוליבר. לא נורא, באמת שלא, לא לדעת שהמילה “יאהו” היא מה שמצמידים לכל דבר שהוא רע, בארץ הסוסים ששם המילה “רע” לא קיימת.

      כפי שלא טרחת ללמוד עברית (גם מי שאינם עיתונאים נדרשים לעברית חפה משגיאות), או לקרוא היטב, לא טרחת לברר מה היא המשמעות של המילה “יאהו”. יותר פשוט להשחיר את המסך כי המקלדת זמינה, שם ועכשיו!

      קראתי לך “יאהו” כי זה פשוט מציין באופן כמעט מושלם את הוויתך.

      אז למה לא קראתי לך למשל “שלי-יאהו” כי השם הזה מלא יותר מאשר התכולה שלך וחשבתי לעצמי: למה להכביר אותיות.

      עניין של צמצום!

      • של דניאלה,
        למה לשחת זרעך לשווא ?
        (-:

        • איכה תגיע הדוגית לחוף?

          מי שיחק במי, הרוח במפרש או השחת בראשה של השלי?

          • חוץ מהתנגדותך לאופציה האווירית,
            והעדפתי הברורה לחבר המלחים השיכורים,
            על פני הגעתה הבטוחה של הדוגית לחוף מבטחים.
            (-:

            • לאופציה אווירית, גם לא למעוף. (עם המכנסיים למטה, אולי כן)

              🙂

              • לתומי, שאתה רב החובל המפוקח.
                וזה הלחיץ אותי משהו, אני מודה.
                אם כך, בכל זאת, קונצנזוס..
                (-:

                • אין יודע אנה…

                  • גומרת ברבע שעה יחסים שצריכים להספיק לשנה
                    אנה לא גומרת אנה מאחרת למקום שאי אפשר אחרת
                    אבל זה שאין לך אופי במיל ‘ אני כבר יודעת.
                    (-:

                    • אחת שגומרת על פני אחד שמזייף צווים במיל.

                      🙂

                  • לא משנה

                    לא הבנתי 🙁

                    • פראח_בר

                      לבאר (לבער/לשחת)

                    • נראה לי שהוא מעדיף אחת שגומרת על פני מזייפת
                      אבל זה הוא, שמפתה בחורות מול המקלדת.
                      מה שאני חייבת, זה לברר אם זוייף הצו שהגיע מהטייסת (!?)
                      (-:

                    • קונצנזוס היא אם כל הדודות הטובות.

                      אין מצב שאני אהיה בקונצנזוס!

                    • כי אם דודות טובות היו קודם ילדות טובות
                      אז באמת עדיף לי כבר ילדה רעה.
                      וממילא אף אחד עוד לא אמר עלי
                      “אבל היא טובה”.
                      (-:

                    • מכונית רעה מבית טוב….

                      🙂

  11. being rude is not cute. being rude is rude.

  12. לא משנה

    מאוד נהניתי לקרוא את המאמר (איך אחרים לא?!).
    המנטליות הישראלית גרמה לי לחוש לא בסדר כל חיי. הרגליים הלבנות? יש לי אותן ובגדול, אני ‘גינג’ית, וכל הזמן מעליבים אותי 🙁
    תמיד לאנשים יש משהו להגיד שגורם לך להרגיש חשופה ולא נעים.
    אחרי זה מתפלאים למה כולם פה לחוצים ועצבניים. אולי אם יפסיקו לחטט אחד לשני יהיה פה קצת רגוע ונעים.

    • עוד גבר

      אני מקווה שלא תחשבי אותי
      לגס כי אני לא ממש כזה…
      אבל הזכרת את צבע רגלייך אז
      רק רציתי לומר לך, שבעיני
      לפחות, רגליים או עור בכלל
      מאד בהיר יכול להיות מאד מושך
      🙂 אז אל תשימי לב לאלה שמעליבים
      אותך.
      (וכדי שלא אובן שלא כהלכה, אז
      גם עור כהה זה יופי… זה כמו
      הקטע של צבע שיער (זה ממש לא
      חשוב 🙂
      (יש דברים יותר חשובים…)

  13. גם אני כבר כמה שנים טובות נאמנה לדבר אחד בחיי והוא הווקמן. במיוחד לבחורה כמוני שמתניידת בתחבורה ציבורית, המגע האנושי יכול להיהפך לסיוט. אנשים יושבים לידך, מציצים לך לעיתון, לספר, מתערבים לך בשיחה שאת עושה בפלאפון…
    וכל ההערות של הגברים הכוללות שריקות, קולות של שאיבות ואלוהים יודע מה.. נחסכים ברגע שיש את המכשיר הקטן והמופלא הזה.
    יום אחד שאין לי ווקמן גורם לי לחירפון רב ואם הוא מתקלקל, ישר אני קונה חדש.
    זה יחד עם משקפי שמש כהים, עובר את ההשרדות ברחוב הישראלי לדבר הרבה יותר נעים ונסבל…

    • לאפאלפון

      מתערבים לך בשיחה שאת עושה בפלאפון.
      אז אולי, במטותא ממך, חסכי ממני את השיחה הפרטית לעילא שאת מנהלת בפלאפון במקום ציבורי כמו האוטובוס? זה גם, את יודעת, כיבוד פרטיות הזולת.
      אבסורד!

  14. טריניטי

    כמה נואשת אפשר להיות??
    קורן לא חשבה לרגע לפרגן לעצמה להיות קצת לבד עם הדמעות ועם המחשבות, והכניסה את עצמה לסיטואציה הסוריאליסטית הזו. לא ברור אם הבחור ידע מה המצב (ואם כן ראוי לו שיקבל בעיטה רצינית לראש) אבל בכל מקרה זו טעות שלה.
    כבת למשפחה פולנית רמת המודעות והשנאה שיש לי כלפי דוחפי האף והמתערבים למיניהם היא ברמות בלתי אפשריות, החל במבטי איבה מרוכזים כלפי הדודות שמתיישבות לידך באוטובוס ונועצות בך מבט (למה הן עושות את זה? מישהו יכול להסביר לי?) וכלה בשנאת מוכרות. נכון, זה המקצוע שלהן, אבל גם כשאני בחנות בגדים מתחשק לי להיות קצת עם עצמי ולהחליט אם בא לי ואם לא וכמה ואיך בלי שיטרידו אותי. בחו”ל זה ממש מקובל שאם את אומרת פעם אחת “לא תודה” אף אחד לא יכרכר אחרייך ברחבי החנות, וכל חדורי רוח הציונות מהתגובות הקודמות שישלחו אותי לגור בנכר יכולים ללכת להפליץ במים רותחים ולהביא קבלה.
    הזדהיתי קשות עם תגובתה של אנאבל לי למרות שאין לי, עדיין, צאצאים. התגובה שלה גרמה לי להתגרד ולנוע בחוסר נוחות בכסא יותר מהקטע של קורן, איך עומדים בזה?? אחותי, קחי איזה עוזי או משו, תחביאי בעגלה, לשעת הצורך….
    הפתרון היחידי שיש לי להציע הוא פשוט להילחם בתופעה. כל יום קצת, בקטנה, לעמוד על הזכות להיות אדם פרטי. יחשבו שאתן גסות רוח? אולי, אבל לא יציקו לכן.

    • תתפלאי, אבל במו עיניי ראיתי.
      אבל כמה דודות פולניות כמעט חטפו
      איזה התקף לב,
      וברוח הצמצום שהציע הפרחח
      והעוזי בעגלה שאת הצעת
      אפשר היה להרוג שתי ציפורים באבן אחת…

  15. עוד גבר

    יש צדק מסוים בטענה של חוסר
    הנימוס.
    גם בתור גבר אני נוכח לפעמים
    בתופעות לא נימוסיות, לדוגמא,
    לא מזמן חזרתי משהות קצרצרה בחו”ל
    וזה היה כל-כך צורם ההבדל
    בסופרמרקט: שם אנשים עומדים בתור,
    בשקט, נותנים לכ”א את המרחב האישי
    שלו ואז חזרתי וקניתי באיזה
    סופרמרקט כאן, נצמד אלי מישהו
    בקושי נתן לי מקום לחתום על
    הפתק של כרטיס האשראי ויש
    כמובן עוד דוגמאות.

    *_אבל_* האם בחוסר נימוס יש
    לטפל בחוסר נימוס ??
    לדעתי ממש לא, כי אז את/ה
    הופך/ת להיות כמו זה/זו שלפני
    רגע באת אליו/ה בטענות, לא?

    הבעיה היא בעיה הרבה יותר
    רחבה, למשל התנהגות בכבישים
    ועוד.

  16. אף פעם לא הבנתי את החוצפה הזו של אנשים להתערב ולהכנס לחיים של מישהו זר להם לגמרי. רק היום מישהו, שאין לי מושג מי הוא בכלל, שאל אותי כמה אני מרוויח. אנשים חצופים, חודרניים, חסרי טקט מינימלי. לדבר הזה קוראים הטרדה נפשית, והיא בת דודה של ההטרדה המינית, שהרי גם כאן ישנה כניסה לא מוזמנת לטריטוריה הפרטית.

  17. שרונית

    את כל כך צודקת…

  18. אין ברירה אני חייבת להגיב!!!!

    הכתבה הזאת היא כמובן תת רמה- זה ברור
    מעבר לכך – רק רציתי להגיד שכל מי שכל-כך מטרידים אותו כאן.
    שישאר בבית.
    פשוט אל תצאו מהבית אתם והכותבת המהוללת יכולים לעשות מעבר פשוט
    בית – אוטו- עבודה- בית וחוזר חלילה עד גיל מאה.
    זה יציל אותנו מהנוכחות האנטיפטית שלכם.
    אולי יהיה לכם זמן -ותקפצו לסיני להבין מה זה אומר לפתוח את הלב – אולי כל המסכנות כאן לא יצטרכו ללכת לבליינד דייטים.

    • עוד גבר לא נרדם

      לא בהכרח מסכים עם רוב דברייך
      אבל בעניין ה”בליינד דייטים”
      יש משהו בדברייך. את הבחורות הכי
      נחמדות ונשיות (מן הסתם חלקן
      יפות) שפגשתי והכרתי, הכרתי
      באופן מקרי, ברחוב ובמקומות
      ציבוריים. (ב”בליינד דייט” זה
      ממש לא קרה לי או למישהו
      שאני מכיר…)

  19. נטע….יפה אמרת…לא בהכרח אני מסכימה עם הניסוח אך בהחלט עם הפואנטה של דברייך!
    חוץ מזה….
    אריאלה מיהרה להגיב לדבריי בסרקזם שאמור להביך אותה במיוחד מאחר ונראה שהבנת הנקרא שלה שואפת לאפס וכמובן לוכד טוען שגם כאן ישנה חדירה כלשהי לפרטיות למרות שזה מעלה גיחוך מזן חדש…מי שלא רוצה שיבקרו את דבריו לא מפרסם אותן לעיני כל [שוב אני חוזרת לפזמונה של רחל..”ספר שירי הלבן” ] ובכלל מותר כחלק מחופש המחשבה והביטוי להגיב ובצורות שונות,אינני מגנה את אלו מכם שרוצים פרטיות,חושבים שהישראלים מגזימים ואינם יודעים לגלות סימפטיה לצד אסרטיביות לשמירה על פרטיותם.אני רק מוסיפה את דעתי כמובן ואין צורך להגיב בילדותיות שהיתה מביישת כל אחד שמנסה להתפלמס.

    • אריאלה

      אוי מאמינק’ה, איך תגידי הבנת הנקרא שלי שואפת לאפס כשתמיד היו לי ציונים מופלאים בהבנת הנקרא? מאוד מעליב.

      ואת לא “הבעת את דעתך”, או שמא בכל פעם שאת “רק מביעה את דעתך” זה כרוך בכאלו כמויות של רפש? איך יפה לך היתתמות בתולית…”רק הבעתי את דעתי, מדינה פלורליסטית, למה אתם מתנפלים עלי”, בחיי, התחשק לי לנגב לך הדמעות.
      השתמשת בשפה גסה ובוטה. השמצת את קורן, ובכלל, כל התגובה שלך נטפה התנשאות מרוצה מעצמה (למרות שגיאות הכתיב ההו-כה-מביכות שלך שמותירות מעט מאוד מקום להתנשאות). את שלחת את קורן לטיפול, קראת לה אשת לוט אבל בלי התבלין, העפת אותה מהמדינה, כינית אותה מקרר אנושי ומרעילה, ואף משביתת שמחות ומדכאת אומללים.

      אבל פתאום, כשאנשים קצת יותר שנונים ממך לא אהבו את התגובה שלך והביעו את דעתם עליך, שנוסחה באופן טיפה יותר מוצלח מכפי שאת הצלחת לנסח…זה כבר לא נעים, נכון? לא נחמד שלועגים לך, קוראים לך בשמות ובאופן כללי מתייחסים אליך כאל אהבלה גמורה.

      אז יקירה, כשאת באה להעליב, תזכרי שיכול להיות שיש אנשים שיודעים להעליב בצורה הרבה יותר מוצלחת ממך, ואם ישעמם להם מספיק, הם גם יעשו את זה.

      • אבא של שלי

        מה לא עשינו אני ואישתי בשביל ששלי תצא כמו כל הילדים. שיעורים פרטיים שלחנו אותה, רופאים הכי טובים בארץ פה! כלום כלום לא עזר. אני ואמא של שלי מבקשים מכם סליחה! אבל תבינו, שלי שלנו ככה נולדה, וזה הכל בגלל האמא שלה. כשהתחילה לצאת בטן אמא של שלי הסתובבה עם הפרחות של השכונה. כל היום היו מקללות ומפצחות גרעינים. אגב, השלוש נקודות זה הטפו הזה של הגרעינים. זה למה, מבינים?…

        • לא הייתי מרימה ידיים כל כך מהר שלוש נקודות
          וחוץ מזה שלי באמת קצת מזכירה לי אותך,
          אתה לא חושב שגם אתה, בדומה לשלי,
          נוטה להאשים וללכלך על הסביבה
          (אמאשלה והפריחות עם הדיבור הערסי)
          מה עם הגנים מה?
          (-:

    • ערס פואטי

      שלי, שורות של שלוש נקודות המנמרות את הטקסט שלך, וביניהן סימני קריאה רצופים, או סימני קריאה רצופים – אלו מאפיינים ברורים ביותר של עלגות לשונית הקיימת אצל לא מעט בוגרי מערכת החינוך הישראלית. לכשלעצמי, כשאני קורא מישהו שמשתמש יותר מדי בסימנים המגונים הללו, אני פשוט מפסיק. מספיק להביט על הטקסט כטקסטורה, במהירות, כדי להבין שהטקסט יהיה מרושל וחסר חוש-מידה.

      מה שיותר מוזר, כשמתחילים בכל זאת לקרוא כדי להבין למה הוזעקה כל גליציה בתגובות, הוא שאת נוקטת בקמצנות בלתי מוסברת ביחס לסימני הפיסוק האחרים.

    • shelly meskena ktana
      find yourself a life !!!
      and good luck

  20. nu birzinut’hayiti kotev banglit aval bshvil arielle htipsha huhlat gibrish.shelly zodeket bhol mila havanat hnishma shelah shoefet leefes.at mozia dvarim meheksheram veat nora memurmeret,lama? behol ofen anashim karziatim kamoh hem hasug hnahut beyoter val ze hakatva! af ehad lo pana elaich az lama at mitarevet? mamash mtumtemet im teudot.vehatadirut shat kotevet mara shim yaholt lazet mhabaut hait norait micol hanashim barehov.kama sheat miskena vebetah meoeert!!!

    • אריאלה

      עלית עלי, אני מסכנה, מכוערת, ממורמרמת, מטומטמת, לא יוצאת מהבית וגם כותבת שטויות. ואללה.

      אבל אתה, צדיק שלי, לא שמת לב שפה זה אינטרנט, ומותר לי להתערב בכל מה שבא לי, ככה המדיה הזו בנויה, בדיוק בשביל אנשים מסכנים, מכוערים, ממורמרים מטומטמים, שלא יוצאים מהבית, כמוני.

      ובפעם הבאה אתה יכול לכתוב באנגלית, אני אצליח להבין אותך, מבטיחה.

      • תולעת

        מההתמדה, והפעם שלך, אריאלה. איך הצלחת לקרוא עד הסוף את דיברי הבלע העילגים של ברנד? (אתה צריך כמה אותיות אהוי, ברנד.)

        ועוד לכבד אידיוטים שכאלה בתגובה. מישהו שהדבר הכי חכם ומשכנע שהוא מצליח להוציא מהפה זה” את טיפשה, את טיפשה את טיפשה.”, לא ממש ראוי להתייחסות כל שהיא. נראה לי שהוא האח של שלי לפי רמת ההתנסחות. ראית איך הפיל עליך את חוסר היכולת לכתוב באנגלית? זה התחכום היחיד שראיתי אצלו, וגם זה שקוף.

  21. בניגוד לדעה הרווחת, ההתערבות היא הרבה פחות עניין תרבותי והרבה יותר עניין של אופי. בשנות חיי בארה”ב כבר ספגתי הערות על כך שהארנק שלי בכיס החיצוני של התיק, ושהחולצה/מכנסיים/נעליים שלי יותר מדי צעקניים (ולא הייתם מאמינים אילו פרטי לבוש צנועים זכו לתגובות האלו). אמי בביקוריה אצלי ספגה הערות על צבע השיער והציפורניים שלה וישנן עוד דוגמאות רבות, בלי להזכיר את העובדה שהורה שנוזף בילדו בחומרה במקום ציבורי עלול למצוא עצמו מדבר עם שוטר או נציג של רשויות הרווחה. נדחפים ומתערבים ישנם בכל מקום, ואין סיבה להלקאה העצמית הגורסת ש”אצלנו אין כבוד לאדם” ו”רק אצלנו לא תרבותיים”.

  22. אור לגויים

    בעבר לא הייתי יוצאת מהבית בלי ווקמן או לחילופין ספר. במקום ציבורי הייתי שולפת את האינסטרומנט הנבחר ושוקעת בו. במקרי חרום הייתי לובשת הבעה בוהה וחולמנית רק כדי להתרחק ממבטים/ הערות ואמרות שפר – שלא יחדרו את הקליפה שלי.
    היום החלטתי שאנשים חסרי גבולות באים ללמד אותי להגדיר את הגבולות שלי בצורה ברורה יותר – קודם כל לעצמי ואחר כך כמובן, לסביבה.
    זה לא עובד תמיד ב- 100 אחוז, בגלל שאני עוד תלמידה בתחום, אבל אני משתפרת וזה גם שיפר את יחסיי עם הסביבה חסרת הגבולות שהפכה מגורם מאיים למורה לעינייני גבולות.

  23. אייל לבקוביץ'

    גבירותי ורבותיי, לפניכם טור מנקודת מבט אישית של הכותבת שגם אם איננו משקף את דעתכם והצורה בה אתם רואים את המנטליות הישראלית ה”חמימה” (או ה”חצופה” מאידך) ודאי שאיננו מצדיק את קיתונות הזעם והעלבונות שהוטחו בכותבת שבחוצפתה הרבה מעיזה לדרוש מאנשים לכבד את פרטיותה.
    מהתגובות הנ”ל נראה כאילו תחושת ה”ביחד” הישראלית (שלעניות דעתי, כבר ממזמן לי קיימת) מגיעה כעיסקת חבילה עם פולשנות אגרסיבית לפרטיות של אנשים, ומדוע? האם אדם הנמנע מלשאול שאלות כגון: “תגידי לי מותק, כמה את שוקלת” הינו בהכרח אנטיפט מתנשא?
    באופן אישי, לא הייתי מנסה מתחיל עם קורן בפאב – ודאי יש לה תגובת נגד ארסית אשר תגרום לי לחזור על עקבותיי עם הזנב בין הרגליים, אבל לומר שאין משהו בדבריה? בחייאת…
    אני לא מזדהה עם קורן – אם תשאלו אותי למה אני שעיר אני אענה “בגלל שאני עירקי”, ואם מישהו ייתעקש להריח את האפטרשייב שלי בתור לכספומט – אני אביא נוד, אבל לצערנו, לא כולם כמוני…

  24. ציטוט: “ואתם לא יודעים כמה זה נהדר להיות אנונימית בעליל”

    משפט כזה שנכתב בראש כל חוצות מעיד על קוצר ראיה אפילו לטווח הקצר ביותר

    טלי קורה מביו עינייך יקירתי אם אנונימיות למה לפרסם?? אתמהה
    אכן את (ולעיתים גם חברתך) מתנזרת ומתרחקת מהסביבה בצורה קיצונית.
    יבוא יום ושכמותך תרשומנה מאמרים אודות הבדידות והניכור בגיל 35

    נשמע מוכר?

  25. עצבני ורוצה פרטיות

    חברים יקרים,
    במהלך חיי יצא לי להתגורר אי אלו שנים בחו”ל. בעיקר בארה”ב.

    צר לי לומר, אבל הבעיה היא בעיקר במנטליות הישראלית, בה לא שמעו על המושג “פרטיות”. אין גבולות לרוב האנשים, ורוב הישראלים חושבים שזו זכותם הטבעית להתערב בענייניו של כל אדם זר שהוא, כולל הערות על מיניותו, משקלו, צורתו, לבושו, ילדיו או החוסר בהם, מצבו האישי וכיוצא בזה.

    המנטליות הישראלית הנה בלתי נסבלת לאדם המעדיף את הפרטיות שלו. הצורה בה כל אחד נדחף לי לתחת לא גורמת לי אושר ולא גורמת לי להרגיש בר מזל ( וסליחה על הציניות ) על כך שאני חי ב-Shithole הזה מפני שכאן נולדתי. אין לי גאווה על המקום ולא על האנשים. ואני לא חושב שזה הופך בנאדם לאנטיפת אם הוא לא אוהב את המנטליות של האנשים במדינה שלו. לכל אחד ואחת זכות לדעותיו והרגשותיו האישיות. ואם למישהו הדברים שאני כותב יעלו את הסעיף- שיבושם לו. אין לי שום כוונה להגיב על דברי בלע.

    אני חושב שהמנטליות הישראלית במרבית המקרים, וכאמור, מי יותר ומי פחות ( לא כולם גסי רוח בלתי מנומסים שלא יודעים מה זה פרטיות של בנאדם ) היא גועל נפש.
    החל מהברבריות בכבישים, המשך באגרסיביות בתורים, וכלה בחוסר הבושה המוחלט בלהידחף לכל אחד בענייניו האישיים והפרטיים.

    כאמור, לכל אחד דעותיו וטעמיו האישיים. לדעתי ולטעמי ה”קרירות” האירופית והאמריקנית עדיפה בהרבה על החוצפה והברוטליות הישראלית. לא אוהב מנטליות של סחבק. מה תעשו לי?
    נימוס היא לא מילה גסה. לדבר יפה לבנאדם זר ולא לשאול אותו/ה שאלות מביכות וחודרניות שאינם מעניינך זו דרך חיים נעימה וטובה יותר מאשר ארסנל הביקורות על החצ’קון שיצא לי בסנטר.

    וכאמור, אינני מעוניין להכליל. ישנם אנשים טובים ותרבותיים ומנומסים במדינת ישראל. חבל רק שמדובר במיעוט.

    עצתי לכל הסובלים מהפלישות הבלתי נסבלות לפרטיותם היא פשוטה: להתעלם. לא לענות. לא להגיב. להמשיך ללכת ולהתייחס לאדם שהעיר כאל אוויר. מיותר לחלוטין לענות לאדיוטים.

    או לחילופין, למי שיכול, להשתקע במדינה נעימה, שקטה ותרבותית יותר…. ושימותו הקנאים.

    :o)

  26. I finally understood why most of the girls in this site are singles.
    You girls are just snobs. No cool guy will date some bitter chick like you girls
    Guys like girls who are loving and tolarant towards other human beings.
    Your bad nature is also examplified in the way you answer to other readers reactions.

    • לא רק הרווקות כאן סנוביות מרירות ושתלטניות
      ובעלות אופי רע, רע מאד.
      גם הנשואות.
      וזה באמת כל כך עצוב לנו שאף בחור קול כמוך
      לא רוצה לצאת עם שכמותנו.
      אכן, נגעה לליבי דאגתך, ולא נותר לי אלא לאחל
      לך שתמצא מישהי (אולי באתר אחר, מי יודע)
      טובה, כנועה ומשעממת עד מוות.

  27. תמוז גל

    שימי לב קורן, וכן גם כל שאר האנשים הקוראים זאת, להזמין מישהו או מישהי ליציאה על בסיס לא עיסקי, משמעו הזמנה להתערב לך בחיים ! ! !
    ואם זה לא כך, אז לשם מה לצאת עם מישהו בכלל ? ? ?

  28. תמוז גל

    נ.ב.
    כנ”ל גם לכתוב פה באתר
    …אבל את זה את כבר יודעת

  29. לא שומעת

    גם אני אימצתי מזה חצי שנה את שיטת הדיסקמן…לא יורד ממני עד שאני מגיעה הבייתה/לעבודה או כל מקום אחר שבו אני בטוחה שלא ישגעו אותי עם שאלות מיותרות.
    וזה רק בארץ ישראל המחורבנת !!! חזקי ואמצי אחותי היקרה.אולי באיזה חור נידח בנגב יש עוד מקום שבו אף אחד לא דוחף את האף שלו לענינים לא לו.המשפט הכי מוחץ שמצאתי בתוכי לענות לחטטנים האלו הוא”כל כך משעממים החיים שלך הא?!”או “אני בטוחה שעשית כל כך הרבה טעויות בחיים העלובים שלך…” אנשים משתתקים תוך שניה.מוזמנים כולם לאמץ ולהשתיק את כל המשועממים למיניהם.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *