בננות בנות שמרשות לעצמן
לאחר סיבוב הופעות קופצני, באז תקשורתי ודרישות לאלבום, חברי להקת "דפנה והעוגיות" נענים לבקשות ומשחררים את אלבום הבכורה שלהם הנקרא על שמם.
את "דפנה והעוגיות" ראיתי לראשונה לפני כשנה בהופעה אינטימית, שחשפה את הפוטנציאל החבוי בלהקה האנונימית. כבר אז יצרה הלהקה בסיס מעריצים נאמן, שהכיר את כל השירים בעל פה. הפער שבין אותה הופעה לאלבום הבכורה שלהם הוא עצום. השירים נשמעים מגובשים ומלוטשים והרעיון הכללי הרבה יותר ברור. "דפנה והעוגיות", האלבום, מורכב מ-13 קטעים מקוריים, שנכתבו והולחנו ברובם על ידי סולנית הלהקה, דפנה קינן. קינן נולדה וגדלה בסביבה אמנותית. אחותה, תמר, היא שחקנית, ואביה, רפי קינן, הוא מפיק מוזיקלי. את זמנה הפנוי היא מקדישה לכתיבת מוזיקה לתוכניות טלוויזיה, סרטים והצגות. יחד עם שאר העוגיות יצרה קינן אלבום שנון, הומוריסטי ואנרגטי. אפשר להגיד שהוא מעין פרודיה על החיים שבריחוף הטבעי. האלבום הוא הכלאה של רוק קברטי ופופ קופצני עם טקסטים פוליטים-חברתיים הזויים. הגיטריסט רם אוריון הופקד על הפקת האלבום ועזר להביא לידי ביטוי את היכולות והאנרגיות המתפרצות של הלהקה. גם בהופעה לפני כשנה, ניתן היה לראות שמדובר בחבורה מלוכדת ומשויפת, שיודעת להלהיב את הקהל, הצמא לריגושים. הליכוד, סביר להניח, נובע מהעובדה ששלושה מתוך שישה חברי הלהקה הם מאותה משפחה. אור, טל וענבל (תופים, גיטרה ובס) ממלאים את תפקיד משפחת "הנסון" האלטרנטיבית. הזובלסקים פגשו את קינן, תמר זיו ודנג'ה שוורץ בינואר 2004, כשהתחילו את דרכם המוזיקלית המשותפת. מאז, הם מופיעים בעיקר בתל אביב ועובדים על חומר חדש. הזמן הזה השתלם בסופו של דבר, מאחר והאלבום לא נשמע בתולי ותמים מדי, אלא מגובש ומקצועי, שיודע בדיוק לאן מועדות פניו.
באלבום תוכלו למצוא הצהרות פמיניסטיות קלילות עם המון הומור, לצד אמירות נוקבות ומהפכניות, ולעיתים בוטות וחצופות. דוגמה לכך בשירים "חבר ערבי", "סימפטי" ו"דפנה פיק", הסינגל הראשון ששוחרר מאלבום זה.
ללא ספק של"דפנה והעוגיות" יש לאן להתקדם ולהתפתח, כמו לכל להקה שרוצה להצליח. ההרגשה הכללית של האלבום עדיין לא באה לידי ביטוי בהופעות ולהיפך. ולמרות זאת, הם פורצים ביריית פתיחה מרשימה עם אלבום קליל, מהנה ומתקתק, שילווה בסיבוב הופעות מחודש.
אכן מדובר באלבום לא שגרתי והזמן רק יגיד האם "דפנה והעוגיות" ינחל הצלחה, או שמא יישאר לנצח בערבי מחתרת אפלוליים. ניתן להניח שלקהל הישראלי, ברובו, יהיה קשה לעכל מוזיקה מהזן החדש, אך אפשר לקוות שהלהקה תפרוץ את מחסום הפלייליסט ותמשיך בדרכה האמנותית, בלי יותר מדי סטיות מהכביש המהיר.
דפנה והעוגיות / דפנה והעוגיות. התו השמיני, 2006
את "דפנה והעוגיות" ראיתי לראשונה לפני כשנה בהופעה אינטימית, שחשפה את הפוטנציאל החבוי בלהקה האנונימית. כבר אז יצרה הלהקה בסיס מעריצים נאמן, שהכיר את כל השירים בעל פה. הפער שבין אותה הופעה לאלבום הבכורה שלהם הוא עצום. השירים נשמעים מגובשים ומלוטשים והרעיון הכללי הרבה יותר ברור. "דפנה והעוגיות", האלבום, מורכב מ-13 קטעים מקוריים, שנכתבו והולחנו ברובם על ידי סולנית הלהקה, דפנה קינן. קינן נולדה וגדלה בסביבה אמנותית. אחותה, תמר, היא שחקנית, ואביה, רפי קינן, הוא מפיק מוזיקלי. את זמנה הפנוי היא מקדישה לכתיבת מוזיקה לתוכניות טלוויזיה, סרטים והצגות. יחד עם שאר העוגיות יצרה קינן אלבום שנון, הומוריסטי ואנרגטי. אפשר להגיד שהוא מעין פרודיה על החיים שבריחוף הטבעי. האלבום הוא הכלאה של רוק קברטי ופופ קופצני עם טקסטים פוליטים-חברתיים הזויים. הגיטריסט רם אוריון הופקד על הפקת האלבום ועזר להביא לידי ביטוי את היכולות והאנרגיות המתפרצות של הלהקה. גם בהופעה לפני כשנה, ניתן היה לראות שמדובר בחבורה מלוכדת ומשויפת, שיודעת להלהיב את הקהל, הצמא לריגושים. הליכוד, סביר להניח, נובע מהעובדה ששלושה מתוך שישה חברי הלהקה הם מאותה משפחה. אור, טל וענבל (תופים, גיטרה ובס) ממלאים את תפקיד משפחת "הנסון" האלטרנטיבית. הזובלסקים פגשו את קינן, תמר זיו ודנג'ה שוורץ בינואר 2004, כשהתחילו את דרכם המוזיקלית המשותפת. מאז, הם מופיעים בעיקר בתל אביב ועובדים על חומר חדש. הזמן הזה השתלם בסופו של דבר, מאחר והאלבום לא נשמע בתולי ותמים מדי, אלא מגובש ומקצועי, שיודע בדיוק לאן מועדות פניו.
באלבום תוכלו למצוא הצהרות פמיניסטיות קלילות עם המון הומור, לצד אמירות נוקבות ומהפכניות, ולעיתים בוטות וחצופות. דוגמה לכך בשירים "חבר ערבי", "סימפטי" ו"דפנה פיק", הסינגל הראשון ששוחרר מאלבום זה.
ללא ספק של"דפנה והעוגיות" יש לאן להתקדם ולהתפתח, כמו לכל להקה שרוצה להצליח. ההרגשה הכללית של האלבום עדיין לא באה לידי ביטוי בהופעות ולהיפך. ולמרות זאת, הם פורצים ביריית פתיחה מרשימה עם אלבום קליל, מהנה ומתקתק, שילווה בסיבוב הופעות מחודש.
אכן מדובר באלבום לא שגרתי והזמן רק יגיד האם "דפנה והעוגיות" ינחל הצלחה, או שמא יישאר לנצח בערבי מחתרת אפלוליים. ניתן להניח שלקהל הישראלי, ברובו, יהיה קשה לעכל מוזיקה מהזן החדש, אך אפשר לקוות שהלהקה תפרוץ את מחסום הפלייליסט ותמשיך בדרכה האמנותית, בלי יותר מדי סטיות מהכביש המהיר.
דפנה והעוגיות / דפנה והעוגיות. התו השמיני, 2006
לאתר הרשמי של דפנה והעוגיות
