חברה הכי טובה שלך מתחתנת? היכנסי למצב כוננות. מהרגע הזה את שם בשביל לדאוג שימזגו לה משקה פרדסים. הילי שרון, חברה אמיצה, צלחה את המשימה בשלום

שלוש תחנות קשות לצפייה

כשחברתי באה אלי במרוצה בקבקביה הרועשים, ובישרה לי בחיבוק מתנפל שהיא מתחתנת, הייתי בטוחה שנפלתי קורבן למתיחה.
הם יוצאים בקושי שלושה חודשים אז מה הלחץ?
רק אחרי שהיא נפנפה בטבעת נוצצת ישר לתוך עיניי, הבנתי שהיא דוברת אמת ולפתע התחלתי לדמוע מהתרגשות. מה זה לדמוע? גל של התייפחות שבקושי הצלחתי לבלום.
מסביב ניסו בטורח רב להניע אותה מההחלטה הפזיזה, אבל היא דחתה את כולם על הסף, ושקעה באושר של עצמה, מדמיינת את בעלה לעתיד חובק את גזרתה ויורד עימה להצטלם בשדות.
שבוע לאחר מכן הזוג כבר היה שקוע עד צווארו בשיטוט בין אולמות, בחירת צלם, טעימות בקייטרינג, תקליטן, מעצבת שיער ובעשרות גרסאות של רשימות מוזמנים.
בלהט הסידורים, אסור לשכוח את תפקידן החשוב של חברותיה הצמודות של הכלה. ישנן שלוש תחנות עצירה שהכלה מעדיפה לעשות עם חברותיה הטובות מאשר עם בן זוגה:

1. שמלת כלולות או מבצר עשוי אבן?

רחוב בן יהודה בתל-אביב כבר מזמן הוכתר כמעוזן של הכלות.
נולדת כיעורה? לא נורא. המקצוענים של בן יהודה יבחרו לך שמלה שחיתוכה מחמיא ויהפכו אותך לברבור זקוף קומה עם צוואר מושט קדימה באצילות יתרה.
נגררתי אחריה עם קטלוגים עבים לאורך הרחוב, נכנסנו יצאנו, הצצנו, דפדפנו בקולבים, מדדנו, רכסנו ופשטנו. בסיכומו של היום היא הצליחה להידחק לעשרות שמלות שאינן מניחות לא את הדעת ולא את אגן הירכיים הנוקשה שלה.
לבסוף היא התייאשה, והחליטה שהיא מעדיפה להינשא במלבושים הישנים של אחותה.
“די, נמאס לי, אני מבטלת את החתונה,” היא רטנה והבעירה סיגריה נוספת.
לקראת ערב, עם נעילת שעות המסחר, חתמנו את השיטוט במרכז צנוע לכלות. מוכרת בעלת קלסתרון מושלם שאפשר רק להתקנא בו, ניצלה את תשישותה של חברתי ובחרה עבורה שמלה קשה במיוחד לצפייה.
וכי אפשר שכלה תצעד בחתונתה עם שמלה ששזורים לאורכה שברי מראות, רסיסי זכוכיות, 700 גר’ צדפים בוהקים, קילו פאייטים לבנים, חופן אבני פסיפס וחצאי חרוזים בצדדים?
לא נותר אלא לצקת עליה חצי קילו מלט, להזמין מנוף, ולהעביר את הכלה ושמלתה לנמל אשדוד כתגבורת לשובר הגלים הישן.
מעניין איך מנקים שמלה כזאת? עם סילית נגד אבנית? ניסיתי להתבדח, אבל המוכרת שלחה בי מבט פוצע.
נו, איך אפשר להתהלך בין האורחים עם דבר כזה? שאלתי בבהלה רצינית.
תארזי לי. אני לוקחת אותה. חברה שלי התלהבה מהלוק המיוחד, שלפה את הכרטיס אשראי וחייכה בתוגת ניצחון.
הזכרתי לעצמי לא לרקוד לידה ברחבה. די בהנפת יד אחת שלה והלחי שלי עוד עלולה להיתלש מהזכוכיות. אני אסתפק בנשיקה של נימוס מרחוק.

2. אחכה לך ערומה בבית המרחץ

בוקר צאתנו לכיוון הרחצה במקווה, הכלה כופפה עצמה והסירה מכנסיה כדי להתפאר בקו הביקיני המושלם שלה, בלי שום נביטה רכה של שיער בצדדים.
אנחנו לא קופצות לבריכת גורדון, ביקשתי להזכיר לה, את יכולה להחזיר את משקפי הצלילה.
הטבילה במקווה אף פעם לא היתה נהירה לי. זוהי בקשה קצת תמוהה לדרוש מאישה להיפרד מתחתוניה, ובספירה לאחור של הרבנית לסתום את האף, לצלול לקרקעית ולשאת תפילה בכל הרמת ראש. אי אפשר לעשות את התרגיל הזה על יבש?
היא ניצבה מול הרבנית בסנטר רועד וברכיה כשלו מהתרגשות. הרבנית בלעה אותה במבט בוחן, נטלה את כפות ידיה וחיפשה פסי לכלוך שחורים מתחת לציפורניים, אחר כך העבירה הצצה על ציפורני רגליה הגזוזות ואף הריחה את שיערה הרחוץ.
לבסוף באה סדרת הטבילות והתפילות. תפקידי היה מכריע, והסתכם בהגשת מגבת יבשה לטובלת הצעירה.
כשיצאנו החוצה חשתי חיבוק עז מאחור. אישה זקנה רכנה לעברנו ולחשה: “דעו לכן, כי גרושי אישה מבעלה, קשים הם כחורבן בית המקדש”.
נשים נשואות, לידיעתכן.

3. בוקר החתונה

בבוקר יום הכלולות אנו מנתקות את הכלה מחיבוקו הלופת של החתן, לטובת יום כייף עם צאן חברותיה.
בדרך כלל הבוקר קשה ליקיצה בגלל פרעות ליל אמש – במסיבת הרווקות. אבל הבוקר נשמע מבטיח ליום שכולו עיסוי שמנים, אמבטיות בוץ, עיסוי רקות, מניקור וחבר שלו פדיקור, פילינג עמוק בלחיים, מסג’ קרקפות מלטף ומסכת גרגרים לצוואר.
אחרי כמה שעות של התרגעות ופינוק ריחני, הלחץ בבית החזה נותן את אותותיו. הכלה מחסלת חפיסת סיגריות בכל חצי שעה, נובחת על אימא שלה, רודה באבא שלה, משתוללת על מעצבת השיער שמבעירה לה את הקרקפת תחת משחטת הפאן, שואגת על המאפרת שיצקה לה קילו רימל סגול על הריסים, ותוך כדי, גם לא שוכחת לקלל את החתן ואת הנרתיק של אימא שלו.
תפקידן של החברות הוא להשגיח שאף אחד לא יביא את הכלה לידי רוגז, ותמיד אבל תמיד, להיות בכוננות ספיגה בכל פעם שהכלה דורשת שיציתו לה סיגריה, שימזגו לה משקה פרדסים קל, שיגרדו לה את מרכז הגב או שיספיגו מצווארה את קילוחי הזיעה.
אבל הכי חשוב, אם את באמת חברה טובה, תדאגי לפחות בערב הקסום הזה שלה, לא לנפנף יתר על המידה בחתיכיות הטמונה בך. אוקיי, את חתיכה, הבנו. אבל הערב הזה שייך לה, אז תארזי בבקשה את הציצי המהפכני שלך בחולצה רכוסה עד הסנטר ותני לה לככב הלילה.
ומזל טוב.

תגובות

  1. אחחחחח כמה צחקתי…………..!!!!!!!!!!

  2. א. אני מצטרף לאיחולים על הכתבה המוצלחת.
    ח. מהצד השני זה נראה פשוט להפליא.
    לא עוד “מה אני אלבש”?
    לא “אתה בא איתי לקניון”
    אלא: “אין לך משהו יותר טוב לעשות? אנחנו הולכות לראות שמלות / נעליים / עגילים / למאפרת”.

    אגב, מי הולכת בימינו למקווה?

  3. שלום לך הילי,תארת בצורה מאוד נחמדה את תהליך ההכנות לחתונה,אבל מלבד
    כל זה יש גם את התהליך הפנימי שעובר כשחברה טובה מתחתנת,למשל יש את
    המחשבה מתי יגיע תורי?והאם היחסים ביננו ישתנו לאחר החתונה?וזה חשוב מאוד
    גם לשמוח בשבילה.
    בקיצור,יש עוד הרבה מה לדבר על זה.ואגב,התהליך של ההטהרות במקווה,הוא
    לפי דעתי מאוד יפה וחשוב והוא הרבה יותר עמוק ממה שאת תארת אותו.זהו.

  4. נעמה

    ואז אחרי כל התחנות וכל ההכנות ואחרי שהחתן כבר שובר את הכוס ומישהי תופסת את הזר
    את תופסת פתאום, שהנה איבדת את החברה הכי טובה שלך
    ומעכשיו כלום כבר לא יהיה אותו דבר
    ואוטוטו כשאת תספרי לה על האחרון שזרק אותך, או על החתיך החדש שהתחלת איתו אתמול
    היא תביט בך במבט זגוגי של אחת שכבר היתה שם וממש לא רוצה לחזור, ובנופת צופים תמליץ לך להתחתן “אין לך מושג איזה יופי שזה”

    וקצת אחר כך, יתחילו כל הסיפורי בחילות והריון, ואחר כך כל הקקי פיפי והסוגיה הבלתי ניתנת להכרעה האגיס או פמפרס?

    ובאמת ששום דבר כבר לא יהיה כמו פעם.
    ולאט לאט היא תהפוך לנוזל צהוב שקוף שלא רואים אותו ולא שומעים אותו
    ופעם מזמן היא היתה החברה הכי טובה שלך

    • החיים לפני ואחרי החתונה הם מאוד מאוד שונים.זוהי עובדה שבד”כ לרווקים יש
      חברים רווקים,ואילו לזוגות נשואים יש חברים שאף הם נשואים,הכול משתנה מקצה
      לקצה והדברים שהעסיקו פעם,בהיותכם רווקות,כבר לא אקטואלים.
      אבל בסך הכול,זה לא נורא כ”כ ויש בזה גם המון יופי.וחוץ מזה,כשגם החברה הרווקה
      תתחתן,תוכלו לדון ביחד על הסוגיה המענינת:האגיס או פמפרס,ומלבד סוגיה זו יש עוד
      המון דברים שאפשר לדבר עליהם,גם עם אישה נשואה,שבסך הכול היא עדיין אותה
      אישה,רק עם סדר עדיפויות שונה.

    • Na’ama, You are right.
      I Guess that’s how it is.

    • לא מסכימה לדעה הרווחת פה שנשים נשואות מתעסקות רק בבחירת חיתולים. כאילו אמרת שרווקות רק מחפשות חברים/זיונים. אם היו לכן עוד כמה נושאים משותפים כשהייתן רווקות חוץ מחיפושים… המשהו הזה הוא שישמור על חברותכן בעתיד. ואולי גם את את יום אחד תצטרכי חברה שתהיה שם בשבילך? אל תזרקי כל כך מהר את אלו הישנות הנשואות… חברות טובות הן נדירות.וחוץ מזה קשה לא לקחת אישית את אחוות הרווקות באתר כנגד?? (או בעד?) הנשואות גם אנחנו היינו בדיוק שם יחד איתכן ולא כל כך השתנינו למרות ה….
      Try us !
      חוץ מזה המאמר ממש נחמד וגם אני מסכימה שכל טקס החתונה וההכנות לקראתו הם מגוחכים ואידיוטים . לבנות שלי אני מראש מוותרת כמו שוויתרתי לעצמי על כל השטויות שמסביב .

      • נעמה

        לא אמרתי שכל מה שמעסיק את חברותי הנשואות הוא סוגית האגיס מול פמפרס,
        ואני בוודאי לא זונחת אותן אחרי שהן מתחתנות.
        בדרך כלל הכיוון הוא הפוך. יש כמה שבועות/חודשים מיד אחרי החתונה, בהם בכל שיחת טלפון אליהם את מרגישה שאת או מפריעה או בכלל לא באותה פאזה, ואם את מציעה להיפגש לכוס קפה או לסרט של אחרי הצהריים, את מיד מצטערת על שהצעת , כי או שהממוש יבוא גם, ורק לפעמים הוא נחמד כמו החברה שלך, או ש”עד שיש לנו זמן לצאת, אני מעדיפה לצאת איתו”, ורק אחרי איזשהו זמן חלק מהן מתאזנות וחוזרות לחדש משהו שהיה פעם ביננו.

        ברור שלפני החתונה הקשר שלנו לא היה מבוסס רק על רכילות והתעדכנות בענייני זכרים,
        ונכון שקורה לפעמים שאחרי האיפוס של אחרי החתונה, היחסים מתקרבים מחדש, אבל זה אף פעם לא יהיה אותו דבר (שזה ממש לא אומר שזה רע – איך כולם אומרים, לספר את הסיפור מחדש, לזרום עם השינוי 🙂 ) אבל לא בהכרח שזה יהיה משהו טוב.

        אחרי ש”נזנחתי” כמה וכמה פעמים על ידי הנשואות הטריות והמאושרות, אין פלא שאני מעדיפה את חברותי ה”פחות מתחתנות” שהיחסים איתן הם יותר יציבים, עד שגם הן מודיעות על נפילתו של הפור וקבלת הטבעת.

        ועד שזה יקרה אצלי 🙂 (ואני בטוחה שאני נורא אשתדל לא להפוך לנוזל צהוב שקוף שלא רואים אותו ולא שומעים ממנו- אפילו שאף פעם לא כדאי להתחייב) אחוות הרווקות טובה יותר מהקשרים עם הנשואות.

        • שאלה כנה:
          למה לפי דעתכן/ם נשים משתנות אחרי הנישואים (בכלל, וביחס שלהן לחברות,בפרט)
          יותר(כך נראה לי) מכפי שגברים משתנים אחרי הנישואים (בכלל, וביחס שלהם לחברים, בפרט)
          ??

          • למרות שלא ניתן לעשות הכללות על בני אדם, וכו’,
            נראה לי שגברים משתנים לא פחות מנשים.
            בנוסף לעול הזוגיות – מרובת היתרונות כשלעצמה – ישנו עול הקמת המשפחה.
            אחריות כלכלית, משכנתא, החובה לפרנס אשה שיוצאת לחופשת לידה, הרצון לאפשר לה להיות בבית עם התינוק יותר ממה שקיצבת הביטוח הלאומי מאפשרת, והרצון הכללי לספק למשפחה רווחה כלכלית באופן כולל.

            בכל מקרה, עול הזוגיות והחתונה, הוא מחיר עבור תמורה. לדעתי, התמורה נפלאה, גם מעבר לנישואים עצמם.
            אני, למשל, הפכתי לאדם בוגר ואחראי הרבה יותר מאז שהכרתי את אשתי. אני מרגיש את זה גם במישורים נוספים, למשל, הקריירה.

        • מזדהה

          כל כך צודקת.
          לך לפחות עוד יש כמה חברות רווקות, לי אפילו את זה לא.
          ולזו שהגיבה בסגנון “גם לך זה יקרה”: יש כאלה שלא, מה לעשות, ואנחנו עדיין רוצות מישהו לדבר איתו.

          כמו שבטח הבנתם – הממורמרת.

  5. ליאור חתם

    הילי,
    הכתיבה שלך מאוד תוססת, כמו מיץ תפוחים בשמש, אבל מה המסקנה? שהחברות תמיד יותר חתיכות מהכלה או שאת אישית וספציפית יותר חתיכה מהחברה האהבלית שלך?

  6. דווקא הייתי בכמה חתונות בימי חיי, ותמיד הכלות הלכו עם הזר הביתה.
    דופקים אותנו.

  7. מ-ע-ו-ל-ה

  8. שימי

    ראשית אכן כתיבה יפה ותוססת.

    לא הבנתי (ואני גרוש) את כל הקטע הזה עם התחנות מה זה אוטובוס קו 5??
    כמובן שיש לחץ ומן היסטריה כזו אבל לא צריך להגזים.
    יש את עניין הביגוד שמצריך לא מעט מדידות אבל לא לשכוח שכל אחד מחליט מתי להפסיק את החיפושים שהרי, מי כמוכן הבנות יודעות שזה יכול להימשך לנצח בלי להפריז.
    ישנם גברים ונשים שלא יתעכבו יתר על המידה בנושא הביגוד ויפתרו זאת בשתיים מקסימום שלוש חנויות וזהו הכל פיקס.
    בעניין התבילה במקווה, שוב, זוהי סוגיה שניתנת לבחירתה של האישה שכן, אף אחד לא כופה עליכן את התבילה אלא אם כן בחרתן להיתחתן עם גבר שומר או דרך הרבנות.
    לדבריה של גרושתי, המקווה היה חויה והיא דווקא לא הצטערה על שהישתתפה בטקס וכטקס למה לא לחוות את הכל?? (אני 101% חילוני)
    האטרף הכי גדול למעשה מגיע מכיוון ההורים. אם רציתם להיכנס ללחץ מכל אירוע החתונה אז תתקוננו בכך שתאגרו בלוני חמצן כי ההורים שלנו שכה אוהבים את ממוש ופושפוש לא נותנים לנשום.
    ובחיית דינקום תפסיקו כבר עם הצביעות והקינאה (מתנצל על ההכללה) ותפרגנו לחברותיכן על שהן מיתחתנות.
    ואם גם את כל כך רוצה להיתחתן אז ראשית צריך להפסיק עם הדאו’ין ולתת צ’אנס גם לכאלה שלא חשבתן אף פעם בכיוונם.
    עוד פרט שאני רוצה להוסיף הוא, שלאחר החתונה אנחנו נשארים אותם אנשים ולא קורה לנו כלום מהבחינה הזאת שאנחנו הופכים לאחרים וחברינו שהלכו איתנו כל העת נעשים חסרי עניין או פחות מעניינים, הכל נשאר אותו דבר ויתרה מזאת עצה לי והיא לא לאבד בשום פנים ואופן על חבריכם, אין מחיר השווה לערכם!!!
    שלכםן
    שימי

    • שימי נשמה, אתה ממליץ לא להשתנות, ומציין שאחרי החתונה אנחנו נשארים אותם אנשים ולא קורה לנו כלום מבחינת …
      ואני מסתכל למעלה ורואה שאתה גרוש, ככה שאני מתחיל לתהות… רגע… אולי…, לא, אנחנו לא משתנים. צודק.
      אוהב אותך הרבה:-)

    • המקוננת

      למה זה קורה? אני לא יודעת. אבל בעובדה, ואני כבר הובלתי יותר משלוש חברות טובות ויותר משלושה חברים טובים, הם פשוט הולכים ומתנתקים מרגע החתונה. וזאת, למרות שבחברה בה אני חיה הם חיו יחד כבר כך וכך שנים לפני כן (כלומר אין פה שינוי מרעיש) ולמרות שרוב החתונות בכלל היו מסיבות חתונה ולא חופה וקידושין.
      מה גורם לכל אותן חברות טובות, שעשינו ביחד הכל והלכנו ביחד לכל מקום, להעדיף פתאום את אם החתן או את אחותו שאיתן הן כמעט ולא מדברות, בתור בנות לויה למקוה?
      מה גורם לכל אותם חתנים שרקדו איתי ביחד במסיבות הכי מוטרפות (ולא שזוגתן, שתחיה, לא היתה בסביבה – היא היתה וכולם ידעו שאנחנו רק חברים טובים ולא יותר), לרקוד בערב החתונה רק עם הכלה או עם אמה המזדקנת?
      האם ברגע שעוברים את “הטקס” מאבדים באופן אוטומטי את כל המחויבות לחברים מהעבר?? !!!

      • שימי

        אני ממש מצטער לשמוע על חבריך …
        מסתבר שאולי לא בדקת מספיק טוב מי הם חבריך ואולי בשל כך אולי הם לא היו כאלה חברים כמו שחשבת שהם.
        אני מאמין לפי דברייך שאת היית יותר חברה שלהם מאשר הם חברים שלך.

  9. אלמוני

    הדבר היחיד שיצא לי מהטבילה במקווה היה הצטננות נוראה בחתונה (אשמתי שהתחתנתי בתחילת ינואר?? ?) לשם מה צריך את זה בכלל?? ? אני בטוחה שאלוהים מוכן להסתפק- כמוני- באמבטיית קצף מהבילה וחושנית! תתקדמו כבר למאה העשרים ואחת! המקווה היה טוב כשלא היו מים זורמים ולא היו אמבטיות.
    דוסים- צאו כבר מתקופת האבן!

    • חוויה – לא טובה, לא רעה. פשוט חוויה. אפילו די קסום.

    • הילית

      אלייך אנונימוס,
      ולעוד הרבה שחושבות כמוך

      אומנם אני לא חרדית וגם לא רבנית,
      אבל אנסה לענות לך על שאלתך..ממש “על קצה המזלג”

      נתחיל בשאלתך לשם מה בכלל צריך את זה ? קרי: ללכת למי המקווה ועוד ל”התקרר”?!
      ובכן, הכל מתחיל בכך שהאישה בזמן המחזור נקראת “נידה”,
      ורק לאחר שפסק “המבול” וספרה 7 ימים (שבעה נקיים)
      וטבלה במי המקווה רשאית להתאחד עם בעלה!

      ולא אלאה אותך יתר על המידה מהי החשיבות להפסק
      רק אומר בקצרה כי “ימים טרופים אלה” אינם מייטיבים עם האישה בעת קיום יחסי המין
      שלא לדבר על מחלות מין/סרטן הרחם וכיוב’.
      זאת ועוד, רופאים מחו”ל מצאו כי אחוז גבוהה בקרב נשים שאינן שומרות על “טהרת המשפחה”
      חלו יותר בסרטן הרחם מאלו ששמרו.

      ובחזרה לעיניינו מי המקווה הם סמל להטהרות מטומאה וזיכוך, הטבילה כאילו יוצרת את האדם מחדש.
      אין מדובר כאן על נקיון כי נכון שאפשר להתקלח או להתרענן אפילו בג’אקוזי.
      אלא”בטהרה”שני מושגים אלה קרובים זה לזה אך, אינם זהים.
      זאת ועוד להזכירך! מי המקווה מגיעים ממעיינות מי גשמים וכיוב’.

      כך שיקירתי,
      שימי לב “להבדל הקטן” מי המקווה אינם מקור לנקיון!!!
      ובטוחני שאם היית שם זוכרת את כי עלינו לעבור “סדרת חינוך לנקיון” עד אשר סוף סוף.. קיבלנו אישור מהבלנית וטבלנו במי המקווה זוכרת?!
      מי המקווה מקור לטהרה ותו לא!

      ואם הצלחתי להשיב על תהייתך אשראי וטוב לי…

      • רווית

        נו באמת….
        יתכן (איני חולקת חס וחלילה על כך) שהמקווה מספק חוויה רוחנית עילאית לחלקנו – אם כך שיבושם לכן.
        אני ראיתי סתם טקס פגאני, לא מועיל לא מזיק. באותה מידה ניתן היה לקפוץ על רגל אחת שלוש פעמים.
        ובקשר לנושא הסרטן וכ’ו – זו אחת הציטטות המפורסמות ‘מחקרים מראים ש…’. ובכן זה בולשיט!!!!. מישהו פעם תקע משפט וכולם מצטטים אותו. מעולם לא היה מחקר אובייקטיבי שהוכיח קשר, ולו הקלוש ביותר, בין טבילה לסרטן או משהו דומה.
        הקשר היחיד הוא – מי שטובלת בכל מחזור, סיכוייה לחלות במחלות מין נמוכים. וזה ברור למה – בד”כ אלו נשים דתיות שמקיימות עם פחות גברים יחסי מין . זהו! אין כאן שום דבר מאגי או ‘טהור’.

  10. או ההכנות, אלו שמשאירות אותנו תשושות ומרוקנות (לא רק הכלה משקיעה את מיטב כספה). לכן אני מבטיחה, לא רק לחברותיי, להמנע מכל המסע המפרך בדרך אל החופה בדמות הילולה שחובקת בתוכה הרבה השקעה, מאמץ ואנרגיות.

  11. הרווקה

    אני יודעת, הייתי שם. שתי חברות שלי התחתנו. עם הראשונה הסתובבתי במאמץ רב לחפש שמלה.
    שעות. שעות של הליכה מסיבית ומדידות ו”תראי, זה נראה לי יכנע”, ו”מה את אומרת?”. ואחרי שנתתי לעצמי לחוות דיעה יותר מפעמיים, הבנתי-תהיי אמפטית.
    תחייכי. המוכרת אולי תזכור אותך עוד חמש שש שנים כשאת תבואי, תעלי על הבמה המכוערת ותתפשטי מול קהל מחויב.
    עם החברה השנייה לא היו בעיות. היא עשתה הכל בעצמה. היפ היפ הוריי. שבוע לפני, במסיבת רווקות(ירושלמיות לא יודעות להשתולל. נקודה.) אני הגעתי כבר
    אחרי הצהריים, עם סבבה ומצב רוח, והיתה לי הזכות לאפר את האוטוטו כלה. זה הריגוש היחיד שהיה לי באותו ערב.
    נו, שוין.
    לחתונה הגעתי במיטב מחלצותי, כוסונים לא נראו למעט אלה שכבר מחותנים בעצמם, ידם המסוקסת אוחזת בבחורה עם הריון מתקדם(שיואו, איך יפה לך הריון!),
    תודה על הבר החופשי, על הדיג’יי ששם לי שיר שאני אוהבת במיוחד, על הדודים שקרצו ואמרו “בקרוב אצלך”, תודה לחברות שלי שלא ניסו לשדך לי את חבריו היקרים
    והמבוססים של החתן(הוא עובד בסטארט אפ, כמעט ואין לו זמן לבחורות, ממש מציאה), תודה להוריי שהביאוני עד הלום ורק לאחרונה אבא שלי סיפר לי שהוא נורא
    רוצה כבר נכד.
    בקרוב אצלי, בקרוב אצלכם.
    שיהיה.

  12. נעמי

    הילילי
    מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת ובכל זאת צחקתי מאוד
    בטח יש סיבה שהחברות שלי חטפו בלאק אאוט בנוגע לקיומי
    בדיוק לפניי החתונה
    אני אוהבת איך שאת כותבת ו
    עוד עוד עוד
    }{

  13. ולא שלא קראתי מאמרים קודמים בנושא באתר זה ממש (החביב עלי ביותר ומהווה תחנה קבועה מיד אחרי בדיקת הדואר)…
    לעניות דעתי, אחרי שעברתי כבר לא מעט חתונות של חברים קרובים אלי מאוד וגם קרובים פחות, אין מקום לכל כך הרבה התייחסות לימים שלפני החתונה ולהכנות, אלא יותר ל”ערב הגדול” עצמו, לחברה שבאה בפיק ברכיים ושואלת בחשש מה אם זה בסדר לקבל “COLD FEET” דקה לפני שהרב מגיע.
    כל הקטע של החברה הכי טובה שנמצאת עם הכלה ביום שלפני בכל השלבים הקריטיים תפס בחלק מהמקרים גם לגביי- לגבי החבר הכי טוב שחוץ מהמקווה (כמובן) היה עם החברה הכי טובה בכל השלבים של בחירת אולםתזמורתהזמנותשמלה וכו’.
    בקיצור- תחשבו על החברחתן או על החברהכלה כעל חוששים יותר ומתרגשים יותר ברגעים של
    “כל העולם ואשתו כאן- מה אני אעשה?” מאשר ברגעים של “עם מחשוף או עם פס זהב”.
    וחוץ מזה- להילי: פשוט ענק. I’M SPEECHLESS.

  14. אלמוני

    הילי
    גדול !!! כמו במציאות את מצחיקה גם בכתב
    מתה עליך
    אביבית חברתך הנאמנה

  15. אורני

    מצוין! יופי של כתיבה!
    הראשונה מחברותיי עומדת להתחתן בקרוב, וכבר אני מתרוצצת לחפש איתה שמלת כלה, רק שכאן בפרובינציה נוסעים מעיירת פיצוח לעיירת פיתוח, ולא מסתובבים ברחוב אחד בתל אביב.

    הכי גרוע לפי דעתי – זה בחירת הצלם! לראות אלבומים וקליפים וסרטים קיטשיים ומבוימים של כל מיני חתנים וכלות שלא מכירים…בבעעהה.

    והמקווה… איכס! שמעתי על כלה מסכנה שחטפה במקווה פטריה במקום מאוד אינטימי בגופה.
    לא כיף!

  16. it’s a great article

    peace

    Nimrod

  17. כן, אז החברה היחידה הכי טובה שלי התחתנה. היה קצת קשה. אפילו רבנו שבועיים לפני החתונה, מריבה של צעקות שהסתיימה אחרי חצי שעה ב”אני אוהבת אותך ולא רוצה לאבד אותך…. ” ולמי שיש חברה כזאת, רק אחת, היא ברת-מזל ושלא תעז לחשוב על להתרחק ממנה. נסי להסתגל, והיא גם כן. ובאמת, זה כ”כ כיף….. (אפילו גיליתי שהוא אחלה בנ’אדם!!!)

  18. Gingi- SF

    Hili
    Again and again I amazed
    I hope you didn’t took example
    from my “weeding” arrangment

    But keep writing that for sure
    This is the real life
    And who is your”best friend” that got married? ha?
    Intersting ….

  19. ליהי,
    סחתיין על השיחוק!
    אני עומדת להתחתן בקרוב וממש קראת את מחשבותי על איך שאני רוצה את החברה הטובה שלי לפני החתונה….
    נו, אז את פנויה?

  20. קוטקוט, הופתעתי לטובה.
    שובי שובי לים
    משעמם בלעדייך, והמיטה כ”כ קרה.

  21. הילי יקרתי..
    נכון שבפעם האחרנה רצית להרוג אותי אבל צר לי אני חייבת להגיב..

    האמת הרגת אותי מצחוק כמו שרק את יכולה…

    את מלווה למקווה? מלווה ביום חתונה? מה השלב הבא??

    אבל ,
    יקרתי , הרני להבטיח לך כי אם יגיע ההוא (זה שלא מדברים עליו) אשקול מחדש את הצהרותי לגבי חתונה בג’ינס בקפריסין רק בשביל שתהיה לי משהיא שתצחיק אותי..

    או במחשבה שניה- בא לך לטוס ? את לא חייבת לתת תשובה עכשיו, כיידוע לך אין מועמד באופק ..

    יקרתי השלב הבא שלך – לויי חברה לחדר לידה!!!! ספרי לחברה!!!

    בקיצור את גדולה!!

    lol

  22. באדולינה

    email שהתקבל באמצע טיול בהודו אמר “זה לא לרשת”, אז התקשרתי…….
    הילי, תאמיני לי שווים כל הטרטורים על לקבל דיווחים ברשת.
    אז אני תמכתי באופן וירטואלי , חזרתי חודש לפני ונהניתי להיות התומכת של הזוג בערב הגדול.

    ולא, חברה שלי לא הפכה לנוזל צהוב ושקוף, אולי כי התחתנה בקפריסין? יכול להיות שהמגע הזה עם הרבנות הוא שיוצר את הטרנספורמציה המאוסה?

    ובנוגע ל”טהרה”- הים הקדמוני יכול לטהר יותר מכל מקווה. כל אחת שתבחר . אבל למה צריך להיטהר- קצת דם ואסור לגעת בנו?

  23. דורון א. (ע. רוקח)

    הילי שרון – היית ונשאת גדולה מהחיים !!!! מעניין מה אריאל רוקח היה אומר על זה ?!

  24. יופי של כתבה.
    מקווה שאני הייתי נוחה יותר לחברתי הטובה. בכל מקרה, חסכתי לה ולי את הטבילה. היא לא התלוננה.
    האמת היא שבלי נוכחות החברה הטובה לידי, ספק אם הייתי צולחת את החתונה שלי. תודה תמר.

  25. המלאך

    בחיי שאני לא מבין את זה. אשתי ואני חיינו יחד ב”חטא” ארבע שנים עד שהחלטנו להתחתן מסיבות מעשיות (משכנתא וכו’). תוך חודש מרגע ההחלטה עשינו חתונה קטנה ונחמדה בלי מקווה ובלי שטויות. אחרי שלושה ימי חופשה חזרנו לאותו בית, לאותה מיטה, לאותם חברים ובדיוק לאותם חיים שהיו לנו קודם.

    מה הריצה המטורפת הזו לחופה? קודם תבדקו שהאדם שקם לידכם בבוקר, מקומט, פרוע ומדיף ריח רע מהפה הוא זה שאיתו אתם רוצים לבלות את שארית חייכם (או לפחות חלק מהם). ולמה להפוך את החתונה לפיגוע המוני?

    חוצמזה, הקטע היה מצחיק.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *