שקט שיהיה פה

עייפות גדולה. מתח בלתי נסבל.
משבר נוראי פוקד את רחוב בזל באשר הוא. כל בתי הקפה האופנתיים מלאים אנשים מנומנמים, טרוטי עיניים ועייפים מהחיים. פיהוקים נשמעים מכל עבר כמו הד שממלא את המתחם הטרוד, חובב הסקס בימים כתיקונם, היום- כווולם נגד.
למה, תשאלו אחינו ואחיותינו היקרים, למה? ובכן, הדיכאון והעייפות נמשכו זמן רב עד שהתחלנו להצליב עדויות ולגלות את הסיפור המדהים; הכל התחיל ביום בהיר בו בחורה אנונימית החלה משתעשעת עם בחור צעיר ותמים. הבחורה, מסתבר, שקרנית מהסוג הנחות ביותר, כזו שיוצרת ציפיות מיותרות מכולנו. על מה אנחנו מזיינות לכן את השכל? מה אנחנו רוצות להגיד? ובכן, אנחנו רוצות לצעוק שכלב נובח לא נושך, חביות ריקות עושות הרבה רעש, השקר אינו משתלם ובחורה שצורחת- מזייפת!!

מ ז י י פ ת. אין דרך עדינה לומר זאת. בשביל לגמור צריך להתרכז, ובשביל להתרכז צריך להיות בשקט. את צועקת משמע – הוא השאיר את האסלה מורמת או שאת פשוט לפני מחזור. כל זעקת שבר שקשורה לסקס מגלה אמת מרה- אין לך ביצים להודות שלא בזין שלך עכשיו או שאת עדיין משחקת אותה מולטי אורגזמטית. את נימפומנית מהסוג הנחות ביותר – זאת שלא יודעת לפרגן לאחותה אורגזמה בשקט, זאת שגורמת לכולנו לעמוד בציפיות מפגרות שלא קשורות לכלום.

מי לא מכירה את הקונפליקט האין-סופי? את במיטה, את רוצה לסמן לו שהוא עושה עבודתו נאמנה, את גונחת ו-אופס, מאבדת קשב, מאבדת ריכוז, מאבדת את כל מה שבנית בעמל רב בעמק. או קיי, ננסה שוב. הפעם את בשקט, מקווה שהוא יבין את הרמז אבל לא- הוא בטוח שמה שהוא עושה לא עובד ואוי- עובר לתנוחה אחרת שניה לפני שאת גו- לא, אין סיכוי, הוא לא שמע ממך אף לא אנחה אחת לרפואה, הוא לא שמע משמע הוא לא מבין- מלכוד!

בימים כתיקונם לא היינו טורחות להעלות את הקונפליקט על הרשת. יש דברים שהשתיקה יפה להם, לא שבבננות זה אי פעם שינה למישהו. אבל הקונפליקט קיים- לפעמים אנחנו מזייפות, לא יותר מידי, בתכיפות לא קבועה, לא תמיד ובטח שלא אתך, מותק.
אין בזה כל רע. לא לכולם צריך לומר את הכל ולא תמיד צריך לטרוח. לפעמים עדיף פשוט לסיים את הדברים באנחה מתוך ידיעה שאם זה ימשיך ויעמיק נדבר על זה, נסביר מה טוב, נדריך. אבל כשאחת מאתנו משתמשת בנשק הלגיטימי בדרך מוגזמת ודציבלים לא אנושיים משאירים אותנו ערות בלילה, את כל השכונה, ברדיוס של מאתיים מטר, הילדים קמים מבועתים, לשכנים נמאס מסקס וערך הדירות יורד – אנחנו אומרות די!

ומה עם הבחור (שיש לנו תהיות רציניות בקשר ליכולת השמיעה שלו)? הוא לא נבהל בטירוף? רגע אחד הוא מתנשק עם בחורה חיננית ורגע אחר הוא בטוח שנופלים עליו סקאדים. איך הוא מצליח לתפקד בתוך כל הרעש וההמולה? לא שמעניין אותנו להיכנס לבחורה האלמונית למיטה, באמת שלא- היא הכריחה אותנו, קראה לנו וכשלא באנו צעקה ואחר כך צווחה ואל תשאלו. עייפנו.
לפיכך, הוחלט פה אחד על ידי כל תושבי בזל והפריפריות (יהושע בן-נון, סוקולוב, סופר באבא וקומפלקס הטי אל וי שנקטו אמצעים ועברו לפאצ'ה למרות החום הנורא- אבל אפשר לשמוע קצת באסים), לשלוח את זיוה, השכנה, לקו החזית. זיוה, מיותר לציין, חזרה חבולה וחרשת. הגיעו מים עד נפש, אין מה לעשות, צריך לתפעל טקטיקות אגרסיביות ובקיצור- העצומה.
כיתתנו רגלינו בין כל בתי הקפה, החנויות, המועדונים והדירות. החתמנו אנשים על ימין ועל שמאל, רצנו, צילמנו, העתקנו, סידרנו ותלינו את העצומה על דלת דירתה של פלונית. מאז, היא לא מדברת עם אף אחד בשכונה, אבל מה? שקט ברחובות.

בימים אלה בתי הקפה שוממים, כל השכונה משלימה שעות שינה, שיחות מתנהלות בניחותא בארוחת הערב ואין צורך להסביר לילדים מהו סקס ושזה לא מכאיב. בקיצור, כולם נושמים לרווחה. ולנו, בין נמנום צהרים לשנת לילה עמוקה, לא נותר אלא להזכיר לכן מוסר השכל נושן- יש דברים שנשיכת כרית יפה להם, או בקיצור סתמי כבר בהמה, אני לא יכולה לשמוע את עצמי חושבת.