במילניום הנוכחי הכול מתומצת וממוזער - כך גם חווית ההתאהבות. ונשאלת השאלה - האם ישנם גברים שמאמינים שניתן למזער רומן אהבה לתקופה בת עשרה ימים?

תאוריית (מיזעור) הקשר

האם ישנו זן מסויים של גברים שמאמין כי ניתן למזער רומן אהבה לתקופה בת עשרה ימים? התשובה היא – כמובן. גברים רגישים מאוד לעניין הגודל, וכמעט תמיד יבחרו בברירת ההקצנה: הקטן ביותר או לחילופין הגדול ביותר. הגבר של המאה העשרים ואחת הוא טכנופיל, אולם יש לו אבחנה ברורה בין מכניקה לאלקטרוניקה. במכניקה, העולם הפיזי יותר, הוא הולך על הכי גדול: ג’יפ, אקדח, מקדחה, גריל. באלקטרוניקה, העולם הרוחני שלו, הוא בוחר בהכי קטן, ומחפש תמיד את המצלמה הדיגיטלית הממוזערת, הטלפון הנייד השטוח ביותר והפאלם המינימלי בעיר.
באותו אופן בדיוק מתייחסים הגברים למערכות היחסים שלהם ושואפים להגדלת האריזה ומיזעור התוכן. בצד הפיזי הם מעדיפים את האריזה גדולה, יפה וזוהרת. חושקים באשה “מחוננת” (עם חזה גדול), בעלת לשון (שפתיים חושניות), ורצוי גם שיער גולש ובלונדיני. מתלהבים מאשה עם פה גדול (אבל מעדיפים שיהיה לה מעט להגיד), ומנסים גם כאן להפיק את כל היתרונות שבקשר ארוך טווח – אבל במרוכז. בה בעת בצד הרוחני יש עדיפות, כמו באלקטרוניקה, להקטנת המוצר ומיזעור עולם התכנים.

יש ז’אנר מסויים של גברים שהמכנה המשותף ביניהם הוא הכמיהה לחוות (כל פעם מחדש) את סיפור האהבה של הלייף. מאחר ורובם מצליחנים, עסוקים ומבוקשים הם הגו מודל עסקי מתוחכם להשגת תוצאות מספקות בטווח המיידי. אל תתבלבלו – אין כאן תכנון עם חזון, חלילה, או חישוב קר. הם באמת מאמינים בכמיהה שלהם לקשר: קשר סוחף, אבל קליל; שיעיף אותם לשמיים אבל לא יהיה תובעני מידי ביום יום; משהו שיריץ את האדרנלין ויגרום להם להרגיש (שוב?) את אותה תחושה נפלאה של סערה. הם אומרים לעצמם: “אני רוצה שגם היא תתאהב בי עד כלות”. לעיתים הדחף נובע מטעמי בריאות בסיסיים: העלאת מפלס הסרוטונין. רופא המשפחה אסר על השימוש בשוקולד או סמים, מה נותר, אם כן, לתחושת אופוריה כללית? סקס. אבל מה זה שווה אם אין בו את כל המרכיבים של סיפור אהבה בזעיר אנפין. הרי בלי כל הסאגה (והכיבוש הטוטאלי) אין בכך אלא חיכוך סתמי של גופות. והגבר של המילניום איננו איש פאסט פוד אלא חובב גסטרונומיה עילית.

כדי להשיג את התוצאה הנכספת ביעילות, שהרי מדובר כאן באנשי עסקים, פותחה אסכולה של מיזעור מימד הזמן. במילים אחרות – הפיכתו של רומן לתמצית מרוכזת בת עשרה ימים עד שבועיים גג של עשייה אינטנסיבית. הגבר רכש ניסיון רב שנים בפירוטכניקה של האהבה. לרוב הוא שרמנטי, איש העולם הגדול ויודע ליצור בצורה מושלמת אשליה של סיפור אהבה. בדרך כלל הוא מעורר בבת זוגו המקרית את אותה תחושה. המפתח לכך הוא לעורר ציפיות ולבנות סצנריו מתוחכם שיוביל לשיא: “התאהבתי, אני מתרגש, ריגשתי, חיזרתי, סחפתי, אני נאהב”. התסריט כולל פסיכודרמה מלאה של סיפור פגישה, היכרות, התאהבות, העמקה, ו(קורטוב של) חיים משותפים. כל הטלנובלה מתרחשת בריכוז חושים חוויתי וצמצום מימד הזמן למינימום ההכרחי. באותם רגעים ממש הוא משוכנע שחייו עומדים להשתנות לעד, ובלהט החושים הוא מצליח להלהיב גם אותך.

ברגע שמתרחש מפגש עם אשה חדשה נכנס המנגנון הגברי לפעולה שכולה מכוונת מטרה: יצירת אשליית ההתאהבות. זוהי התרמית הגדולה. הם אינם מודעים כלל לפתולוגיה שבעניין, ואם היו מודעים לכך היו מן הסתם מזייפים. לרגע קט הם מאמינים בציפיות שמעורר קשר חדש ובפוטנציאל שלו לסחוף, להעביר על הדעת ולשפר את כל החיים. מאחר והם משוכנעים בכך וכל חושיהם מרוכזים בחוויה, הם גם מאוד מפתים.
הנשים הציניות והמתוחכמות ביותר כבר נפלו קורבן לכוחות השכנוע הטסטסטרוני. המאהב המנוסה יודע את המינון המדוייק שיביא אותו למחוז חפצו. היפים משתמשים בסקסאפיל, העשירים – בכסף, והנרדים בקסם אישי או בהומור.
השיקוי כבר נרקח והקרס ננעץ. ואז כאשר החוויה ממצה את עצמה מתחולל לפתע איבוד ענין ליבידיונאלי. בבת אחת נגמר הכול ונותרת ריקנות גדולה. האשלייה הגיעה לסיומה, הם בלעו הכול, והותירו אדמה חרוכה. לעיתים העזיבה קשורה בתחושת מחנק או איבוד עניין: “זה לא זה”, “זו לא את זה אני”, “אני מקים מיזם חדש ולא יכול להשקיע בקשר רציני – ואיתך זה חייב להיות רציני”. ואז לא עברו יומיים וכבר מתחיל סיפור חדש. הציפייה להתאהבות הבאה. זוהי התרמית הגדולה של המילניום.

על הכותבת רחל דסברג

בת ארבעים פלוס, גרושה מינוס, נמצאת בין מערכות יחסים, בין עבודות ובין מכוניות. עם הרבה תקווה וקצת דיקיום.

תגובות

  1. כמה עצוב. וזה מועצם בעיקר בעידן ההיכרויות האינטרנטי בגלל חוסר רקע משותף וזמן והרצון הנואש בלהרגיש משהו ומהר.

    • זה לא עצוב ולא שמח, זה פשוט קיים. ואני חייב לציין – מדוייק!

      • כי לא פעם אחד הצדדים- בד”כ האישה- חושב שיש פה משהו מעבר, מפתח ציפיות ונפגע ולכן זאת לא התנהגות ניטראלית אלא כואבת.

    • א. משום שאנחנו, הפמינסטיות, שינינו את מאזן הכח בעולם, איפשרנו ניהול מערכות יחסים חוץ מימסדיות קיצרנו את תקופת הכיבוש עד למינימום (שניות, דקות), שיחררנו את עצמנו מכבלי מוסר ותדמית – ובואו נודה, גם אנחנו עושות להם את זה, כמובן עם הרבה יותר חן ותמימות, אבל באותו אכזריות.
      ב. הפתרון הוא פשוט: אנחנו יודעות שתקופת ההתאהבות היא 10 ימים עד שבועיים – אז בואו נאריך את תקופת החיזור בהתאם, ואז כמו בסיפורי אלף לילה ולילה – הוא כבר ישאר. זה עבד עם בעלי, וזה עבד לנשים של האקסים שלי. עובדה.

  2. חזיז ורעם

    מכליל, לא מעניין ואפילו לא משעשע.

    • באופן טבעי – כל מאמר שמדבר על קבוצה באוכלוסיה הוא מכליל, אז מה הטעם לחזור על זה בכל פעם? לא רלוונטי.

      לגבי לא מעניין – אולי זה לא מעניין אותך כי אתה לא אשה שנתקלה במצב המתואר פעם אחר פעם אחר פעם (ולא, אני לא טפשה, מכוערת, שמנה, כוניפה וכו’, וכן, חיזרו אחרי לא מעט גברים משכמם ומעלה – אבל ההתנהלות הזאת שמתוארת בכתבה פשוט חוזרת על עצמה אחד לאחד, כאילו כולם – למרות האינטליגנציה, ההשכלה, האיכות – הולכים בעקבות סט הוראות שקראו באותו ספר מופלא של “איך להעמיד פנים שאתה מתאהב במישהי כדי להפיל אותה ברישתך ואז לברוח לקצה השני של העולם”).

      לגבי לא משעשע – כאן אתה צודק בהחלט.
      זה מאד לא משעשע.
      וזה עוד פחות משעשע שאתה חושב שמטרת הכתבה היא לשעשע מישהו.

  3. בילבי

    אני אישה ומתנהגת, מסיבות כאלה ואחרות, אחד לאחד כפי שכתוב במאמר.
    מה זה אומר עליי?

    • עדיין רווק

      כבר פגשתי יותר מאחת כזאת.

      • אלמוני

        אני לא בילבי וגם אני אחת “כזאת” ….
        ואין לי שמץ של מושג ירוק מה זה אומר,
        אולי זה אומר ש…..או ש…..וגם ש….
        בקיצור אני לא חושבת שצריך להכליל גברים לתוך הסכמה היצרתית מאד הזאת, יש המון נשים שאוהבת לחדש, נשים שאולי משלות את עצמן באהבה חדשה וענקית, מדובר פה בקשב וסילוף בררני וזה קורה כמעט בכל נושא יום יום שעה שעה לשני המינים גם יחד.

        בילבילונת

  4. בעולמנו המודרני כל דבר חייב להיות סיפוק מיידי , בדיוק כמו להעביר ערוץ בטלויזיה , בשביל זה יש שלט לזיפזופ מהיר , גם מערכות היחסים שלנו הפכו להיות כאלה , לא טוב ? להעביר ערוץ ! = להחליף בן-זוג ,לקפוץ למיטה אחרת וכו’ .

    האנושות המערבית הולכת לקראת מסלול של השמדה עצמית – מעט ילדים , מחלות סרטן עקב קרינה ממכשירים אלקטרוניים ,ג’אנק פוד , התרכזות עצמית גבוהה , חוסר התייחסות לסביבה ולזולת ועוד מרעין בישין .

    בקיצור הגיע הזמן לקפוץ מהגג ( של הוילה עם הבריכת שחייה כמובן ) שלא יקרה לנו כלום חלילה …

    • עוד גבר

      רציתי להגיב לתגובתך:
      _1_. “סיפוק המיידי” – יש הרבה טכנולוגיות שמאפשרות “קיצורי
      דרך”. לא כל “קיצור דרך” הוא בהכרח שלילי (ראה סעיף 3).
      _2_. ה”אנושות(חברה) המערבית” –
      _א_. מיעוט ילדים – השאלה היא מהו “מיעוט”, זה אולי
      עניין של איזון, ייתכן שמצב הפוך לזה גם הוא לא בהכרח טוב
      (רעב וכו’) ואולי זה רק עניין זמני, למשל.
      אפשר גם, אולי, לחשוב על קשר בין הארכת תוחלת החיים
      הממוצעת ובין כמות הריבוי ו/או גיל הלידה/נישואין ומי משפיע,
      אם בכלל, על מי (אורך החיים על כמות הריבוי או להיפך)?
      _ב_. מכשירים אלקטרוניים – אולי אנחנו בשלב אבולוציוני
      של שיפור טכנולוגית המכשירים, כך שיהיו יותר ידידותיים
      לאדם ולסביבה בכלל, יש לקוות. בעניין הג’אנק פוד – מסכים
      איתך.
      _ג_. ההתרכזות העצמית הגבוהה, חוסר התחשבות וכד’ –
      לדעתי, זה לא בהכרח קשור לקדמה (למרות שלא
      טענת כך) אלא למערכת ערכית/מוסרית שקיימת או לא
      בחברה מסויימת. אני לא מכיר (תקן אותי, אם אני טועה)
      חברה בעולמנו שבה הכל “טוב”, שיש בה בריאות לכל,
      צדק לכל, חיים “נוחים” יחסית וכד’ אם כי כנראה שיש רמות
      שונות של הנ”ל.
      _3_. באופן כללי, בעניין הקידמה/טכנולוגיה –
      יש, להבנתי הדלה, להבדיל בין שימוש טכנולוגי לבין צרכי
      אנוש (במובן החברתי הרחב, לאו דווקא שיקולים
      מסחריים למשל) במובן זה שהראשון אמור לשרת יותר את
      השני ולא להיפך… לפחות צריך לשאוף לכך ואם זה
      לא כך לנסות ולתקן במידת האפשר.

      • עוד גבר

        אגב, מה שטענת לגבי הילודה, הנה כתבה
        עדכנית (אני, אישית, כמובן כן רוצה ילדים)
        בנושא:
        http://news.walla.co.il/?w=//524047

        • טריניטי

          ומקוממת, דווקא משום שאני ממש מזדהה עם אלו שלא רוצים להביא ילדים.
          אולי יום אחד זה ישתנה, אבל בינתיים אני לא רואה תועלת בלהביא חיים נוספים לעולם הזה ולחיי שלי. אני רואה איך חברותיי כורעות תחת הנטל למרות הבעלים המעורבים שלהן, ואיך החיים, כפי שהכרת אותם, פשוט נגזלים ממך.
          זה בעייתי כי אני בת 28 ונשואה… וכולם מתחילים לחפש את תאריך התפוגה על הביציות שלי.
          מעצבן.

          • עוד גבר

            זה נושא שמעניין הרבה אנשים ולכן הוא נידון
            ברמה הכללית-חברתית (ובסין, למשל, לא רק
            דנים, גם קבעו הגבלות),
            אבל, לדעתי האישית, ברמה הפרטנית, זה עניין
            אישי של בני הזוג.
            באופן כללי, עדיף, לדעתי, שאנשים יעשו דברים
            (בוודאי דבר חשוב כילדים, שבד”כ דורשים השקעה
            ארוכה ומתמשכת) מתוך רצון אמיתי (אם יש כזה)
            ולא רק מתוך לחץ חברתי.

  5. מיכאל

    איזה תסכול עמוק משתקף כאן.
    בזה אתן עסוקות נשים? יצירת תיאוריות פסאדומדעיות על גברים שכנראה עשיתם להם כזה שגעת שפשוט ברחו אחרי שבועיים.
    תמשיכי להתייחס לגברים בחייך כאל חיות מעבדה שיש לנתח את התנהגותן כמו עכברים, ונראה אם הם לא יברחו כמו עכברים. ובכלל אני נגד ניסויים בבעלי חיים.

  6. מתבונן

    אני יכול להעיד שהמנגנון המתואר במאמר – אכן קיים במינונים שונים אצל כל גבר, גם אם אינו מממש זאת. דקות האבחנה ממש מפתיעה. התזה – ניפוח האריזה מול מיזעור התוכן – מקורית ביותר. יש עוד כאלה?

  7. איילה

    תאוריה מאוד מקורית ו(לא?)משעשעת,
    אכן רבים הם הגברים בגיל מתקדם שהשאירו את גרושותיהם לטפל בילדים בעוד הם מתפנים להרפתקאות, הם חושבים שהכסף מפצה על הכל ומנסים ליישם את דרך החיים הזו (קשר הוא לא קבוע, כסף מפצה….) גם במערכות יחסים אחרות.
    יש כאן המון הכללה וניפוח אבל לא חסרים באמת כאלה ילדים מזדקנים.

  8. צב מעבדה

    כן, קל מאוד לזרוק את כל האשמה עלינו. אבל במציאות למטבע יש שני צדדים.
    גברים ונשים כאחד נמשכים להצלחה. מאחר שיש יותר גברים מצליחים התופעה בולטת יותר לכיוון הגברי, אבל היא בהחלט לא חד צדדית, והתגובות למעלה (בילבי ושות’) מאוששות זאת.

    הדימוי של האישה-בובה שציירת מתאים לתבנית שגברים מחפשים לעשרה ימים. אם את רוצה שבחור מצליחן לא ינפנף אותך אחרי עשרה ימים את צריכה להיות מצליחנית בעצמך וקשה להשגה. או במילים פשוטות “מה שבא בקלות הולך בקלות” (עכשיו כשאני חושב על זה אז באנגלית האימרה easy come easy go נשמעת בהקשר הנוכחי הרבה יותר טוב;o)

    • אניטה

      צב מעבדה, אני חושבת שעליך לדייק יותר.
      זה נכון ששני המינים נמשכים להצלחה אבל כל אדם מפרש הצלחה באופן אחר.
      (הרבה נשים בוחרות להיות אמהות מוצלחות. האם הן ויתרו על משהו? האם לדעתך הבחירה להיות אמא היא הבחירה בדרך הקלה יותר?)
      מצד שני, בתור צב אתה בטח יודע שביגמיה היא תופעה די שכיחה אצל בעלי חיים, ובני אדם לא רחוקים כל כך מחיות.
      מה אתה עושה בשוודיה?

      • צב מעבדה

        גבר מצליח: גבר שמרוויח יותר ממה שאישתו מוציאה

      • צב מעבדה

        בטעות שלחתי את ההודעה לפני שסיימתי לכתוב אותה. אכתוב אותה שוב:
        אי אפשר שלא לענות לשאלה שלך בהגדרה השובניסטית לגבר ואישה מצליחים.
        גבר מצליח: גבר שמרוויח יותר ממה שאישתו מוציאה
        אישה מצליחה: אישה שהתחתנה עם גבר מצליח…

        טוב, המדד הראשון שהעין נופלת עליו הוא המדד הכלכלי, אבל אני מניח שמהר מאוד אנשים שמים לב לדבר שחשוב באמת – כמה טוב הבן-אדם מרגיש עם עצמו. אולי הדוגמה הנגדית תמחיש את כוונתי: בן-אדם מתוסכל וממורמר הוא הדבר הכי פחות מושך שיכול להיות, ולא משנה מאיזה מין היא וכמה היא עשירה.

        נראה לי שכבר ממש מאוחר כי לא הבנתי למה התכוונת בחלק שעסק באמהות מוצלחות וביגמיה.

        לשאלתך האחרונה- אני עומד לסיים דוקטורט בביוטכנולוגיה ולחזור לארץ בקיץ

        • וזה לא שאחרי שבועיים אותם גברים שמחפשים סיפוקים מידיים מגלים שהבחורה היא רק בובה יפה שאין לה מה להציע, הם פשוט מגלים שהיא בן אדם עם יתרונות וחולשות, לא עוד פנטזיה לא מושגת. זה קשור יותר לרצון בסיפוקים מידיים, בריגוש ולמרות שמן הסתם יש גם נשים כאלה יזה יותר מאפיין גברים. למה? אולי בגלל הדרך בה אנו בנויים: נשים באופן כללי יותר פרקטיות וגברים יותר רומנטים, אולי באפשרויות הרבות יותר העומדות בפני גברים כאלה שהם צ’ארמרים מקצוענים.

          אגב, תמונות יפות.

          • צב מעבדה

            יכול להיות, ההסבר שלך נשמע לי סביר, אבל אני חושב שהטענות שלנו לא שוללות אחת את השנייה.

            אם אנחנו לא מכירים, אז אני מקבל את השורה האחרונה שלך כמחמאה כפולה. זה בגלל שאני יודע מי יודע על נוכחות התמונות האלו ברשת, ולכן אני יכול לנחש איך הגעת אליהן. תודה.

          • ממתקים למוח

            לשמוע את זוג המילים נשים ופרקטיות כשהן משולבות ביחד נשמע לי קצת אבסורדי. לפחות ממה שאני ראיתי נשים זורקות את עצמן לתוך פנטאזיות, גם אם זה ברור שזה לא חכם במיוחד. אנחנו מחפשות כל הזמן רומנטיקה, וכשבועת האשליה מתפוצצת בד”כ הן מעדיפות להמשיך לחיות באשליה ומתעלמות מהמציאות. וזה נכון לא רק לגבי קשרים עם גברים מצליחים אלא גם עם גברים תפרנים שיש להם כמויות מסחריות של קסם אישי.
            נשים נפגעות כי הן נתנות לגברים לפגוע בהם. והגברים זורקים אותן אחרי 10 ימים כי הם כבר לא רואים אתגר, הם מצליחים לחוות הכל אז למה להשאר שם?
            אני מוצאת את עצמי מפסיקה קשרים לאחר תקופות קצרות כי כבר משעמם. אם האדם השני לא מאתגר אותך לא מחדש לך אז מדוע בכלל להשאר איתו בקשר.

        • יפעת ש.

          לא ידעתי שלומדים ביוטכנולוגיה באוניברסיטת טהראן.

    • רייץ'

      אז מה צב,כל המפתח הוא בלהיות קשה להשגה? בשנת 2004? לא קצת מגוחך ושמרני משהו?
      ומה עם הכמיהה להיסחף קלות ואולי כן גם לבנות משהו בכל זאת..?

      • צב מעבדה

        אולי לא הייתי ברור בתגובה הראשונה, אני אנסה לנסח אותה שוב.
        לא השתמשתי במילה ‘כל’ בתגובה הראשונה שלי כי אני לא חושב שזה הגורם היחיד. יש גורמים נוספים, אבל זה אולי אחד מהחשובים.

        אני טוען שההתייחסות שלנו לאובייקט, בני אדם כחפצים, פרופורציונאלית למאמץ שהשקענו כדי להשיג אותו או את תשומת ליבו או ליבה, ולמרכיב הזה בהתייחסות שלנו לבת הזוג יש משקל שלא כדאי להתעלם ממנו.

        אפשר לטעון שזה מגוכך ושמרני כי מישהו אמר לפני הרבה זמן ‘יגעת ומצאת תאמין’, אבל זה לא אומר שזה לא נכון. קחי לדוגמה תשלום עבור שרות. תחשבי על יעוץ מקצועי שאת מקבלת בחינם לעומת יעוץ שאת משלמת את מייטב כספך עבורו. אותו דבר תופס בין בני זוג. בזמנו יצא לי לקרוא שאפילו עשו על זה מחקר אקדמי עם כל הוואג’ה ראס של מבחנים סטטיסטיים שהראה שאכן שני הדברים קשורים.

        לסיום, כדי שלא תבוא עוד בננה ותגיד ‘*כל* המפתח הוא בלהיות קשה להשגה?” אז אני אגיד שוב, לא, לא *כל* המפתח הוא בלהיות קשה להשגה, אבל זה בהחלט חלק לא מבוטל במשחק.

  9. ארנון

    מאמר יפה, נכון וממצה. כתוב נפלא. הייתי רוצה להראות לך שאפשר גם אחרת.
    ?

  10. גיבוב של שטויות
    הלואי והייתי מוצא את התוכן באותם נשים שאני נפרד מהן אחרי עשרה ימים
    המסקנה התבקשת היחידה – רחל דסברג – שכנראה התוכן הפנימי שלך לוקה בחסר רציני ולכן הם הולכים אחרי עשרה ימים – וכדי לא לפגוע בך ממציאים תירוצים על מיזם חדש שהם עסוקים בו.
    לכי קחי כמה קורסים של העשרה באוניברסיטה.

  11. אסקימו

    משום מה, גברים לוקחים אחריות על מה שהם אומרים. הכוונה שגבר לעולם יגיד לבחורה שאיתה החל לצאת לא מכבר – פחות ממה שהוא באמת מרגיש. ושוב- מתוך תחושת אחריות שכן הוא יודע שהמילים מחייבות. הנשים החדשות מאידך, לא מרגישות שום אחריות ומסוגלות לפזר הבטחות, רמזים ואמירות שמצהירות על אהבת ענק וזוגיות פורחת. כל זה לא מפריע להם להרגיש הרבה פחות ממה שהן אומרות.
    זה רק אצלי ככה?

  12. יפה כתבת, רק שזה מתאים אחד לאחת גם למין היפה.
    הכרתי פעם מישהי שלא הייתה מסוגלת להמשיך קשר למעלה משבועיים וכך קפצה מקשר לקשר ממיטה למיטה, כשהיא מותירה אחריה שובל של מעריצים שבורי לב.
    הכרויות באינטרנט אגב, הם מכשיר מעולה למומחים השונים של תיאוריות מיזהור הקשר- ראו הוזהרתן.

  13. אלמונית

    יש בזה משהו !!! מנסיון,יש את האלה שבאים מלאי רעש וצלצולים, אבל מתברר שהם מחפשים משהו זמני / סקס ונעלמים מהר מאוד…

  14. שלומצי

    לי היה כזה בדיוק. אמנם שרד חודשיים (!!!!), או יותר נכון אני שרדתי אצלו, וכאילו כתבת עליו.
    הוא עצמו היה גבוה. עם בית יפה וגדול. עם כלב יפה וענקי. עם מח חכם וגדול. וג’יפ גדול אך עירוני. עם חשבון בנק נדיב וטלויזיה גדולה. עם רמקולים גדולים. וזין גדול וכמובן גם הביצים.
    מאידך, לב קטן וקפוץ, רגשות בודדים ובטח לא באים לידי ביטוי ונייד קטנצ’יק. ופאלם קטנטן. ובכלל לא היה מקום בשבילי. בכל הגודל הזה. ואני קטנה ולא תופסת הרבה. ועדיין. וחבל לי. אבל בעידן המיזעור, גם העצב שלי התגמד ופינה מקום לרגשות חדשים. ואני משתדלת למזער נזקים ולהמשיך הלאה.
    לגדול הבא.

  15. גלינקה

    הכל נכון. וזה היה נכון גם בעבר, בלי האינטרנט והסלולרי. רק שאז האנשים חיו פחות, היו עסוקים בהישרדות, ואלו שיכלו להרשות לעצמם מצאו דרכים למצוא עוד נשים תוך כדי הנישואין.

    זאת באמת בעיה, כי רוב הנשים כמהות לקשר ארוך יותר מהגברים ולא משנה מה המצב שלהן והן נשרפות כל פעם מחדש למרות שהן יודעות שזה מה שיקרה. בייחוד שהן מרגישות שהברים מאשימים אותן בגלל הדלות הרגשית שלהם.

    הפתרון למצוא פתרונות אישיים לכל אחד, למצוא אנשים ונשים שאפשר לקיים אתם קשר ארוך טווח בלי קשר למין, בצורה של חברים, משפחה, בעלי תחביבים דומים, כמות גדולה של מכרים ועוד.
    אפשר גם למצוא משהו שימלא את הנפש בצורה של תחביבים, לימודים, עיסוקים רוחניים, טיולים.
    וכן למצוא קשרים קצרי מועד עם גברים ואם יש מזל גם למצוא גבר מתאים שמוכן לקשר עמוק וארוך.

  16. כמו שכבר נאמר כאן זה לא מהו שייחודי לגברים, זה קורה לכולנו והאשמה היא הוליווד ותרבות האינסטנט הקפיטליסטית. כשאת כבר פוגשת בקשר אמיתי את מתקשה לזהות אותו בגלל שהוא לא פועל לפי מכאניזם ההתאהבות בדקה ורבע, בגלל שנסיבות החיים מונעות מכם להחליט לעבור לגור יחד תוך יומיים, לפעמים הקשר שהכי עובד והכי יציב נראה כמו משהו שלא יעמוד בקצב בטעות בגלל שאנחנו משווים את עצמנו לתביעות המכאניזם הזה.

  17. הרב צירלסון

    קראתי ונהניתי.
    זה הזמן לטור הבא.
    ד”ש לנטי

  18. החברה לנשק

    אני די חדשה באתר, אך מאז היכרותי עמו הספקתי לקרוא מספר מאמרים שעסקו בזוגיות בימינו. והבעיה ברורה, ולמרות הניסוח הקצר שיבוא בהמשך , ברור לי שהיא מאוד מורכבת. אז כמו שאמרתי הבעיה היא שרוב הגברים בימינו שואפים להיכנס עם בחורה למיטה זמן מאוד קצר לאחר היכרותם, ולהרבה נשים, מצד שני יש אי אילו עכבות . ולדעתי, אין זה משנה ממה העכבות האלה נובעים, חינוך פוריטיני, שמרנות רגשנות, חוסר ספונטניות בלה בלה בלה. אנחנו לא צריכות להסביר את עצמינו, בעיני זה מאוד הגיוני שמישהיא לא מוכנה לשכב עם אדם זר, בדיוק כמו שזה הגיוני שלחלק מאיתנו זה עושה את זה. שני הצדדים מקובלים.
    מה שלא מקובל זה העובדה שאנחנו צריכות להסביר את עצמינו בכל פעם שאנחנו אומרות “לא” וגם כשאנחנו אומרות “כן”!

    אז בנות, לדעתי , הגיע הזמן לשים לזה סוף, אנחנו לא חייבות הסברים לאף אחד.
    מצד שני, גם לי כואב לשבת בבית ביום שישי מול המחשב – ולכן אני שואלת מה עושים?
    האם עלינו להתפשר על העקרונות/עכבות/רגשות שלנו ופשוט להתחבר לתקופה ובעצם לפעול בניגוד למה שאנו? או שמא נגזר עלינו לבלות את חיינו בחברתם של גברים דחויים שלא ילחצו על סקס בפגישה הראשונה/שניה…? יש גם אפשרות שלישית כמובן – לשאוף לזוגיות עם אישה- אבל זו בעיה למי שאינה נמשכת לנשים, אז מה עוד אפשר לעשות?
    האם יש איזו דרך להשפיע על התרבות של התקופה הנ”ל ולא להיות מובלים על ידה או דחוקים ממנה? אני אומרת בכוונה “מובלים” מכיוון שלדעתי למרות הפימיניזם והעידן החדש, עדיין אנחנו עושות הרבה פעמים דברים שאנחנו לא רוצות- בזוגיות ולמענה. כי בסופו של דבר זה הרי לא משנה – כולנו רוצות אהבה (ולא רק חתונה וילד כמו שחלק מהגברים פה רומזים).

    • כל מילה זהב!
      אני מגיבה פה המון זמן, ולעולם לא הסכמתי מילה במילה עם מישהו, כמו שאני
      מסכימה איתך כרגע.

      • החברה לנשק

        אני נורא שמחה לראות שיש עוד אנשים שחושבים כמוני – הצעד הבא – והוא מאוד קשה, לנסות לחשוב מה כדאי לעשות. אולי משהוא בסגנון “אתר הכירויות לגברים שמבינים” – למרות שאני חייבת להודות שאני שונאת להכיר דרך האינטרנט. ובעצם , המטרה היא לא רק למצוא חבר, אלא באמת לנסות לשנות תפיסה.

        • היי חברה לנשק, אני באמת לא יודעת מה כדאי לעשות.
          אני די חסרת אונים בעניין. אני נאחזת בתקווה שכשיגיע
          הגבר הנכון ושתהיה ביננו תקשורת וזרימה טובה, אז אני
          לא אצטרך להגיע לסיטואציה הזו, שאחרי שיצאנו 4 פעמים
          הוא כבר מזמין אותי אליו במטרה שנשכב.
          בינתיים נחלתי אכזבות, אך היו לי כמה מערכות יחסים שהכל
          פשוט זרם, ולכן אני חושבת שזה אפשרי.
          לגבי התפיסה, נראה לי שקשה מאד לשנות תפיסות של אנשים בני עשרים
          ושלושים פלוס, תקני אותי אם אני טועה, נראה לי בלתי אפשרי בעליל.
          ולכן אני פשוט חיה את חיי, ממשיכה לצאת לדייטים, וממשיכה לקוות…
          בקשר לאינטרנט, גם אני כמוך ממש לא אוהבת את הדרך, אבל
          מכיוון שאני מכירה מס’ זוגות שהכירו כך, אני לא פוסלת.
          בכל מקרה האתרים שקיימים עכשיו הם די אדיוטים, הבחורים שם
          מחפשים בעיקר סטוצים ולא אהבה אמיתית.
          בינתיים אל תאבדי תקווה, ואת תמיד מוזמנת להצטרף
          אלי ואל חברותי בימי שישי ולא לשבת מול המחשב… (-:

          • החברה לנשק

            את חמודה מאוד! הבעיה היא שחברות שלי גם כן מנסות למשוך אותי לכל מיני יציאות. פשוט נמאס לי מהפאבים עמוסי האוויר המעושן (למרות שגם אני מעשנת) , ומהבחורים שמחכים שאנחנו נתחיל איתם. ושלא תביני לא נכון אני נראית די טוב . נראה לי שכולם כל כך נסחפו עם האינטרנט הזה שלא בא להם להתאמץ כשהם כבר יוצאים בערבים. פעם זה לא היה ככה. אבל אין שום תועלת בגעגועים אל העבר.
            הבעיה האישית שלי היא שאני שונאת את כל המשחקים האלה שנקראים “פאסון” . וכשאני כבר מנסה לשחק אותם- עם בחור שבאמת מוצא חן בעיני – אני סתם נכנסת למתח ומרגישה מלאכותית. ולכן זה גם לא מצליח. מה לעשות? אמא שלי לא לימדה אותי איך בדיוק עושים את זה – כי גם היא לא יודעת.
            כרגע אני במעין “הפסקה למחשבה” שכזו, הכרתי די בחורים דרך האינטרנט, ודי בחורים בפאבים ודאנס בארים ,ששם משום מה ברור לכולם שמדובר בסטוץ. אנחנו חיים בתקופה דפוקה! ואני שואלת את עצמי מה יהיה השלב הבא? לאן המצב הזה ימשיך להידרדר? יש בכלל לאן? אני מצטערת על הפסימיות – אבל זה מה שאני מרגישה כרגע. ושלא תיטעי – גם במגזר הדתי – שאני מכירה דרך האוניברסיטה – מדובר במצב דומה, (אצל הכיפות הסרוגות) – גם שם, לבנים יש דרישות בשמיים והבנות אבודות , או מתפשרות על כל מיני בחורים חסרי נסיון, עמוד שדרה או סטייל.
            לכן אני מדברת על שינוי תפיסה – יש מחזה יווני שבו מסופר על מרד הנשים בגברים- הנשים לא רצו במלחמה הקרבה ולכן הן הכריזו על “שביתת סקס” משני הצדדים . זה רק סיפור, ואי אפשר לעשות את זה במציאות – אבל זה נורא יפה בעיני . הנה מאורע (גם אם דמיוני בלבד) שבו הנשים באמת לקחו פיקוד.

            • אני שוב נאלצת להאנח ולהסכים עם כל מילה.
              זה נשמע ממש כמו שיחה שלי ושל החברות שלי מילה במילה
              במיוחד אני מסכימה עם העובדה שהבנים היום מוצאים באינטרנט
              את הפיתרון לבעיות שלהם.
              הם פשוט איבדו את האומץ להתחיל, פעם שהייתי יושבת בבתי קפה
              או פאבים היו מתחילים איתי הרבה יותר, וממש לא השתניתי מבחינה
              חיצונית, ככה שלא יכול להיות שאני לא הטעם של אף אחד?? )-:
              בכל מקרה כל הבליינדייטים האלה מהאינטרנט או דרך חברים,
              אני לא בטוחה שזה הפיתרון בשבילי, ולכן אני ממשיכה לצאת
              סתם בשביל הכייף (אבל לא לברים אפופי עשן כי מאסתי כמוך גם בזה),
              ומקווה להכיר ככה באופן טבעי, בעבודה או ברחוב או לא יודעת איפה…
              בקשר למחזה, שמעתי עליו גם דברים טובים, יש לו שם יווני ארוך
              ששכחתי מהו. טוב שיש סרטים והצגות ודברים כייפים להזדהות
              איתם, זה גם משהו…

              • החברה לנשק

                שמחה לשמוע שלא איבדת את התקווה – גם אני אמצא אותה מחדש מתישהוא בקרוב. וכן, סרטים, הצגות וספרים הם דבר נהדר, לפעמים ממש life savers – אני אלך לישון עכשיו
                ובינתיים- נמשיך לחשוב- אנחנו כל כך הרבה יותר טובות בזה מאשר רוב הגברים:)
                נ.ב. אני לא כל כך אופטימית לגבי “לפגוש בטבעיות” כמוך, אני לא יודעת בת כמה את, אני בת 24 וגם בשבילי זו הדרך בה’ בידיעה. אבל לאורך השנים ,זה הופך ליותר ויתר קשה. אני מקווה שיהיה בסדר.
                היה לי ממש כיף לדבר איתך, בטח עוד נדבר בהמשך
                לילה טוב

                • לתמר וחברתה לנשק

                  בתור מתבונן (תפוס) מהצד ,אי אפשר שלא להבחין ששניכן נשים רגישות וחכמות , לכן רציתי לומר לכן: אל דאגה! גם הגבר הנכון יגיע , ובכלל לפעמים גם טוב מאד להיות לבד. אני במקומכן הייתי הולך על גבר בסביבות השלושים , אקדמאי, שעבר מערכות יחסים בחייו ויוכל להעריך את מה שיש לו ביידיים,או עדיין אין אבל יהיה .. 🙂
                  בהצלחה!

                  • החברה לנשק

                    נדב ותמרו’ש היקרים!
                    נדב, לצערי נפגשתי עם מס’ גברים בגילאי 29 – 32 ולצערי גם הפנויים שבהם איכזבו אותי בתפיסותיהם – אני, בהתחלה האשמתי את עצמי, אבל אחרי שנכנסתי לאתר וקראתי כמה וכמה כתבות +תגובות, הבנתי שלא בי הבעיה. שלא רק אני מתקשה להיכנס למיטה עם גבר שאני בקושי מכירה. ושאין שום סיבה שבעולם שאתנצל על זה ואגמגם אינסוף הסברים ותירוצים .
                    אני שמחה לשמוע שאתה חושב אחרת . הלוואי שבפעם הבאה אני “אפול” על מישהוא עם תפיסות כמו שלך.
                    ועד אז שיהיה לך ולך, תמר ובכלל לכל עם ישראל – חג הכי שמח שיש ! והכי חשוב- שקט ובלי פיגועים
                    לילה טוב

                    • תמר, חברה לנשק וכל המזדהות,
                      מניסיון אישי ומנסיונן של עוד רבות וטובות, זה מגיע. פשוט אל תבזבזו זמן על מי שלא רציני (אם אתן בעניין של רצינות), ובינינו, אתן יודעות טוב מאוד מתי אתן מהמרות ומוכנות לקחת על עצמכן לשנות מישהו או לחכות לו.
                      בשורה התחתונה, העולם מהיר, החיים פשוט קורים, וגם אנחנו ממזערות יחסים ודברים ביומיום, כי ככה נוח לנו (למשל, לשים על מישהו איקס תוך חמש שניות או דקות כי הוא לא עומד בתנאי סף מסויים). אלה החיים, תזפזפו.

                • היי, יש לך נחמה:
                  אני בת 26, יותר מבוגרת ממך.
                  24 זה עדיין צעירה, אל תתבאסי, יהיה בסדר.
                  ולנדב: תודה על המחמאות, מקווה אכן שיגיע
                  הגבר הנכון…

    • הסקפטית

      נכון
      נכון
      נכון

      מלכה

  19. שלומצי

    בנות. בנות. ומה אני אגיד? בת 32 וחצי. לדעתי אפרוש בקרוב מהמירוץ. היה נחמד, מאכזב. זה לא מה שהבטיחו לי ויאללה ביי.

    בקיצור, עוד יש לכן מלא בנים שווים לפניכן, נצלו אותם בחוכמה ואולי אפילו תתאהבו…

  20. מזדמנת

    חברה לנשק מתוקה, שגייסה את התיאטרון היווני
    כדי להכריז שביתת סקס ולהשיב את הבנים לגבולם
    מה דעתך על סטיקר
    Easy to get very difficult to hold ?
    לרחל, הלל לתאורית מיזעור היחסים
    אבל האם לא נכון יהיה להגיד
    שגם אנחנו חוטאות בפיקיות מה ?
    ואם האידאל היה עו”ד, רופא, או איש עסקים ממולח
    שינינו את קווי המיתאר והיום חשבון הבנק שלו,
    הסלולרי, הנייד, הג’יפ והברייטלינג, עושים רק חלק
    קטן מהעבודה ?

    • רייץ'

      כמובן שאת צודקת. נוח להציג את העניין כחד צדדי, וברור שיש בו יותר. אהבתי את הסטיקר ובעברית: קלה להשגה, מאתגרת לטווח ארוך
      ??

  21. טלילה

    התפלאתי לראות שהגיל של תמר וחברה לנשק כל כך צעיר , אני בת 29 ובגיל שלהם העולם של הבחורים היה נראה לי ורוד ורומנטי וכל פעם שיצאתי לבלות היכרתי בחורים חמודים , פאבים אפלים היו אחלה מקום לבילוי ומי חשב על הכרויות באינטרנט ..

    אבל היום גם אני מנסה להכיר דרך האינטרנט ופשוט בשוק / זעזוע מגברים שאני מכירה שם זה פשוט לא ייאמן כל כך הרבה בחורים שאין להם מושג מה זה קשר או איך מתייחסים לבחורה שגורמים לך לחשוב שזה שאת מצפה לטלפון אחרי שבוע שנפגשתם זו דרישה מוגזמת ..

    בקיצור בנות גרמתם לי לחשוב שכנראה הבעיה הזאת נמצאת בעוד שכבות גיל אולי באמת צריך לעשות משהו . ולמזדמנת אומר דבר אחד לכל דבר יש סוף גם להזדמנויות .

  22. החברה לנשק

    לכול המגיבים היקרים!
    מה שניסיתי להבהיר בדברי זה שהתקופה השתנתה, והגברים החכימו להשתנות עמה כי זה מתאים להם! מה יותר טוב מהרעיון שלא צריך להשקיע יותר מדי כדי להשכיב אותנו? תראו , גם לפני מאה שנים כל בחור רצה בסופו של דבר להגשים את “אהבתו הגדולה” במיטה. רק שאז היו כללי התנהגות אחרים. הם היו חייבים לחזר, לשלוח פרחים, להוציא את הבחורה למסעדה טובה לטלפן או לשלוח פתקים רומנטיים, לפעמים אפילו להתחתן – רק כדי להגיע למיטה. ואולי בגלל הדרך הארוכה הם גם הספיקו להתאהב, או שלפחות חשבו שהם מאוהבים. כיום כל התהליך התקצר, בדיוק כמו שלא צריך שלושה ימי מסע כדי להגיע לירושלים, לא צריך , בעיניהם, שלוש שעות של שיחה כדי להגיע לתחתונים.
    הגיל של האישה כאן לא משחק יותר מדי תפקיד. כן, אז אני “רק” בת 24 , אז מה? זה אומר שבלל שאני צעירה בחורים רוצים לייצור איתי מערכת יחסים מעמיקה? ולבנות בנות 29 או 30 אין סיכויים כאלה? זה בכלל לא משנה מבחינת רובם, כול עוד את נראית טוב ואין לך חזה נפול או קמטים רבים מדי מסביב לעיניים. כולנו באותה הסירה כאן, בנות ה25 ובנות ה52 .
    ולגבי הסטיקר? לא יודעת אם הבנתי בדיוק את הרעיון (וסליחה על הקליטה האיטית) , כן, הוא פמיניסטי מאוד בעיני, אבל לי הוא לא יעשה את העבודה. כמו שאמרתי בהתחלה, הבנים החליטו לפעול עפ”י רוח התקופה , כי זה מתאים להם. אבל כמה בחורות יכולות לומר לי בכנות שגם הן שינו את השקפתן ושאין להן שום בעיה לקפוץ למיטה בפגישה הראשונה ולהיות אינטימית מבלי להיות אינטימית? מי שיכולה, ונהנית מזה – תפדל, אני אקום ואמחא לה כפיים. אבל אני לא מסוגלת, וניסיתי, זה פשוט לא הולך.
    פעם גבר אמר לי שכדי לפתח רגשות למישהיא הוא חייב לקיים איתה יחסי מין. ואני מרגישה שבדיוק בגלל הסיבה הזאת אני מתקשה להתייחס למין בצורה כזאת “קלילה וזורמת” – כי כשאני מקיימת יחסי מין – אני מפתחת רגש. אז מי כודם? הביצה או התרנגולת?
    האם כדאי לגייס לשם כך את התיאטרון, את יחידת גולני או את כל צה”ל , אני לא יודעת – בסה”כ ציינתי שאולי כדאי לחשוב על איזושהיא צורה של פתרון. כי בסופו של דבר רובנו סובלות מהסינדרום הזה של “דפוק וזרוק” .
    אני לא רואה את עצמי ואת אותן הבנות שמרגישות כמוני כחבורה של בחורות נואשות שמרחמות על עצמן – אני רואה את עצמי כבחורה שפשוט פתחה עיניה אל המציאות , לא אהבה את מה שראתה, והחליטה לומר אתזה, כמו רבות אחרות, במקום לנסות ללכת נגד הטבע שלי ולהתנהג כמו שהגברים מתנהגים בתירוץ שאני אישה מודרנית ופמיניסטית הפועלת ברוח התפיסה החדשה.
    ומי שתאמר לי שההפסד כולו שלי , כי בינתיים אני זאת שלא “מזדיינת” , אכן צודקת במידה מסויימת, אבל אני מעדיפה לא להזדיין, במקום לקום בבוקר שאחרי בתחושה שחלקתי משהוא אינטימי (לא מקודש או משהוא כזה, אלא פשוט אינטימי) עם בן אדם שאין לי שום רגשות אליו.

    • חברה , תעשי טובה ואל תשתני טוב?
      🙂
      את פשוט פחות שטחית מחלק מהמגיבות כאן.
      מגיבות אחרות (וזה נכון גם לגברים) פשוט חוו חויות מיניות עם לא מעט אנשים ואיכשהו זה פשוט משפיע, ה”דפוק וזרוק” הזה מכניס את החוויות האינטימיות והאישיות האלו לתוך תעשייתיות של סרט נע, וברגע שאתה בפנים ובחורה אחת מחליפה את השניה אתה מתחיל לאבד משהו…

      הרבה אנשים פשוט מחליפים אינטימיות זוגית באינטימיות פלסטית וחד פעמית כזו שמספקת יצר אחד בלבד וזה נמשך לזמן קצר…

      כמו כן אי אפשר לבודד את התופעה הזאת מרעות חולות אחרות שהביאה לנו תרבות המערב.

      לצערי רוב הגברים שתפגשי ינסו להשכיב אותך מהר ואלו שלא – אצל רובם תגלי בעיות רגשיות של חוסר בגרות או אינטליגנציה רגשית נמוכה.
      הפיתרון: עדיין קיימים גם גברים מסוג שלישי (מעט). או לחילופין – גילויים של התמדה ודבקות בעקרונותיך למול הגברים מהסוג הראשון עשויים להניב פירות.
      אם יש לך פתרונות אחרים – תעלי אותם כאן על הכתב 🙂
      שבוע נעים.

      • החברה לנשק

        נדב!
        לא כל כך נעים להודות – אבל גם אני בן אדם – ולצערי מהסוג שזקוק להמון מגע, ואוהב לתת המון מגע בחזרה. לכן כל כך קשה לי לחיות עם העמדות האלה (למרות שהן שלי וביוזמתי) בימים אלו.
        עוד דבר שאני לא מצטיינת בו זה משחקים למיניהם. אם אני מרגישה שאני רוצה להחזיק לבחור את היד , או לנשק אותו – אני עושה את זה – הבעיה היא שהם לא מסוגלים לעצור שם, והרבה יצדיקו אותם. הרבה יאמרו, שאני לא בסדר כי אני לא צריכה “לגרות” ואח”כ לסגת. העיניין הוא שאני לא מנסה לגרות, אני יוצרת קשר, ובעיני אל זה מתלווה גם מגע גופני- ברמה מסויימת. בעיני, לגעת בבן אדם אחר, גם אם בצורה רומנטית, אין פירוש הדבר שאני רוצה לשכב איתו.

        את הקטע של ההתמדה בעקרונותיי ניסיתי – ממש לאחרונה וכתוצאה מכך הפסקתי קשרים עם שלושה גברים שונים שרצו לשכב איתי ואני לא הסכמתי. לכן אני מקווה שאתה צודק בעיניין של הגברים מהסוג השלישי. שלמיטב הבנתי, אתה מדבר על אנשים נורמליים, ללא בעיות רגשיות וכ”ו, שלא ילחצו על בחורה לשכב עימם. הלוואי.

        עשיתי הקדמה כזאת ארוכה עם המון הסברים על מגע מכיוון שבאיזשהוא מקום כול מי שדיברתי איתו על הנושא טען שהייתי צריכה לשמור על מרחק מוחלט “כי אם את מתנשקת ומתחבקת אז כבר קשה מאוד לעצור” . הם גרמו לי להרגיש אשמה.
        במשך זמן מסויים ניסיתי להיות כמו כולם, לנתק את הרגשות, לספק את הצורך במגע גופני וזהו-אבל זה לא עבד! ולאחרונה פשוט עצרתי ואמרתי לעצמי שאני רוצה או הכול או לא כלום , ז”א סקס עם אהבה , או בלי סקס בכלל. כמה זמן זה יחזיק מעמד? לא יודעת, וזה לא רק בקטע של סקס .לגמור – וסליחה על הבוטות – כל אחד יכול. זה יותר בקטע של חום שאתה לא יכול לקבל מאף אחד , אלא רק מאדם שיש לך איזשהם כוונות רומנטיות כלפיו ולו אליך.
        זהו, נעשיתי אישית מדי, והגיע הזמן לעצור.
        אני מודה לך בכל אופן, נחמד לדעת שיש אי שם גברים שחושבים כמוך…

        • מעניין, את דומה לי בקטע הזה, גם אני בן אדם חם שרוצה לגעת ולתת ולקבל חום וכנראה שזו תוצאה של בית והורים כאלו 🙂
          גם חברה שלי היא כזו .

          בכל מקרה, יש לי הרגשה שהחברה האנושית שלנו קצת מבולבלת בקטע הפיזי… לא סתם קיימות סדנאות בהם אנשים מחבקים אחד את השני וזה בד”כ בן אדם זר לגמרי ופתאום טוב להם בלב …..פתאום הן מגיעים לתובנות… גם בקורסים למשחק יש הרבה מגע….קיים בחברה שלנו מידור והגדרה לקיום מגע גופני וכיון שהחברה מופצצת כלכך ברמזים מיניים וגם במיניות ישירה, אנשים שכחו שיש סקלה אדירה של מגע ולא רק מין, שכל אחד זקוק למגע גופני ושבעצם זה עושה לנו מאד טוב:-)
          גם לי אישית בא לחבק אנשים ולאו דוקא נשים צעירות (למרות שאני נמשך רק לנשים), לחיבוק או מגע ידיים יש פשוט השפעה שהררי מילים לא מגיעים אליה….

          לצערנו, רוב האנשים שכחו את זה וכמובן כשאת במצב של דייט או פגישות ראשונות המוח , בעיקר שלנו הגברים מתוכנת ישר למין.
          ותאמיני לי שאין לי שום דבר נגד מין, אני מאד מאד בעד :-)))

          לדעתי גישת ה – “או גולני או קל”ב” שלך להתנזרות אינה רצוייה.
          תמשיכי לצאת עם גברים ופשוט תגידי להם את מה שאמרת כאן: אני אוהבת לגעת כי כזאת אני , לא בא לי לשכב עם גבר עד שאני לא ארגיש שאני רוצה וזהו.
          מי שחכם יחכה עוד כמה פגישות יזכה בך, ונראה לי שזו אחלה זכיה :-*)

  23. דקה לפני הקיץ...

    אז ככה: עוד דוגמא טריה מהשטח…
    ואני לתומי שאלתי עצמי מה קורה פה? הוא הגדיל לעשות ושלח לי SMS שהוא מצטער משהו השתנה. ההבטה המקרוסקופית לתהליך המיזעור של הקשר
    הייתה מיסתורית כך שהשאירה אותי פעורת פה כמו אותו “בובבול הקבולבול” בפריים סיום התוכנית.
    אומרים שתהליך ההחלמה ארוך יותר מהקשר עצמו. ואני אומרת אף מעבר לכך. תהליך המיזעור, הוא בעצם סינופסיס ליצירת אוסקר על בטוח. הגבר אינו טורח ליצר מערכה ראשונה שלא נדבר על תוכן איכותי. הוא פשוט מסתפק ב”בקרוב” שעל גב הסרט, תרצה תקח,לא תרצה לא תקח, אבל אין סיכוי שלא תיקח, זה על בטוח אוסקר. לפעמים נדמה לי שבחשאי הגברים אכן צופים בסרטי “בנות” והשכילו להבין את יסודות יצירת הקומדייה/דרמה / רומנטית. ואם הוא השכיל לתת את זה, מותק הרי לפנייך “מטרוסקסואל” אמיתי. הוא אוהב כוס, רגיש כמו התחת שלי ועדיין מצליח להיות בסינק איתך, ממש כמו ג’אסטין טימברלייק.
    too good to be true! זו אכן ההרגשה, ועיקר היותר מדי טוב, מושלם כזה, עם כאורוגרפיה מדוייקת ולוקיישן חבל על הזמן. (שלא נדבר שמזג האויר היה נ-פ-ל-א!)
    אז מה אני אומרת, לפחות השכלתי להבין שהרגש ההוא עדיין קיים, הכוס עדיין נרטב ממחשבות,
    אני בסדר, זוהי רק חזרה גנרלית לסרט של חיי.

  24. אלוהים יצר את הגבר והאישה בהתאמה יעילה היותר. לכל יתרון ולכל חיסרון בשני המינים יש סיבה וכך בחיבורם נוצר שלם מושלם.
    ישנן פרשנויות רבות בעניין. ומשום שהסתיגמה מעידה על יתרונו של הגבר בחברה, נוצר רושם שהנשים הן שסובלות תמיד.
    לדעתי שני המינים מביאים לידי ביטוי תוצאה אחת ויחידה בדרכים שונות.

  25. הסקפטית

    כל כך מדוייק…!! לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר!!
    תיאור מדוייק של כל הבחורים שפגשתי הזמן האחרון. עם המילים הקונות, המבטים המאוהבים, התכנונים לעתיד… הנסיון לקנות אותך. והחלל שנותר אח”כ. התחושה הלוזרית, ש”עבדו עליי” ו”איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת?!”.
    אבל לא נורא, לומדים…

  26. ארנון

    השאלה היא איך יוצאים מהמילכוד של האמריקניזציה המוגברת שכולנו שרויים בה. הציפייה להתאהבות מיידית תוך- 90 דקות ( אורך סרט קולנוע ממוצע) ולסוף רומנטי. צריך לעצור את הגלובליזציה גם כאן.

  27. אלמוני

    המאמר הזה מזלזל נואשות באינטלגנציה הנשית !!!

    הרפתקנים מצויים בשני המינים רק שלגברים הפה עדיין גדול יותר

    ובכלל אם כולם נהנים והחוויה היוצרת מיצתה עצמה סו וואט

  28. ארנון

    לאנונימוס-
    כנראה שלא הבנת את המאמר

  29. לא יאומן
    האם כל הגברים זונות אגואיסטיות חסרות התחשבות? כי אני מכיר כמה שלא: אבא שלי, אח שלי , חברים שלי…

  30. כואבת אבל פחות

    כבר מזמן לא קראתי משהו שיכולתי להזדהות כל כך עם כל מילה.
    אני מתייסרת כבר 3 חודשיים ומנסה להבין איפה טעיתי אך מסתבר שאני לא היחידה שחוותה את הסוג הזה של הקשר (ולצערי אני גם לא האחרונה).
    כמו הניק שלי – עדיין כואבת, אבל כעת קצת פחות… צרת רבים-חצי נחמה?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *