תופת ברחובות העיר

שנינו נוסעים במכונית

בתום המתנה מייבשת בת עשר דקות מחוץ לדירתה של חברתי, היא הואילה לבסוף להוציא את ראשה מהחלון ולצעוק לעברי: “אל תשאלי איזה אסון, תעלי מהר, השיער לא מסתדר לי”. אוי לא. פליז. לא עוד פעם. בסרט “שיער קטלני” ניקבתי כרטיס הקרנה אצלה לא פעם.
כשנקשתי על דלתה, היא ניצבה מולי בתחתונים, חולצתה פרומה והשיער הארוך שלה נראה כאילו נתפס במאוורר תקרה, ועירבל את עצמו למוות במשך שעה ארוכה.
“איך אני שמחה שהקדמת, את חייבת להציל אותי,” היא משכה אותי לחדר בצעד נרגש ותחבה לידי מכשיר פאן משוכלל. “תעשי לי פאן חלק קרשים,” התחננה.
לא רציתי להפחיד אותה ולספר לה שאינני יודעת להשתמש במכשיר הזה אבל ניסיתי להתמודד עם רוע הגזרה. אחרי כמה דקות של הברשות שיער מחוממות והפרחת קללות של כאב מכיוונה, הכלב שלה החל לנהום לעברי ולנתר על צווארי בשריטות כואבות. מסכן הקטן. הוא בטח חשב שאני מבשלת עוף בגריל על הראש של אמא שלו.
ובאשר אלי, אני יכולה לסבול קפריזות נשיות.
יש לי פתיל ארוך של סבלנות לכל איש ואישה. אבל כשנכנסו לרכב, בדרך לאירוע חשוב, פשוט נשברתי. לשבת לצידה של נהגת עצבנית כשעל עורפה נחה חבילת שיער לא ברורה, זה איום ונורא.
ואז היא התחילה להציק: “תחגרי חגורת בטיחות, תסגרי את החלון, מה את מעשנת לי באוטו?תראי איך הנהג הזה עוקף אותי, מנייאק, סאמאק, למה הרמזור לא מתחלף? לא, אל תאפרי לי במאפרה, תאפרי בחוץ, אל תדברי איתי כשאני נוהגת אני צריכה להתרכז, אל תדליקי את הרדיו, שימי דיסק של בוב דילן, לא, לא עוצרים לקנות סיגריות, תביאי לי מסטיק מהתיק, תראי את זאתי איך מנסה לחתוך אותי, זקנה מקומטת, תעצרי את נהג המונית הזה ותשאלי אותו איך מגיעים, אבל למה את פותחת את החלון? אני בחיים לא אצליח להחנות ברוורס בחניה הזאת, בואי נתחלף במושבים, תהדקי לי את הגומיה, אני חושבת שהשיער שלי מתחיל להיפרם מאחור. הלו?? מה את נוגעת בי? את לא רואה שאני נוהגת?”
אלוהים. איזה פחד, הרהרתי. הידיים על ההגה – ידי אוסלו!

שנינו נוסעים במכונית 2

חברי הטוב ואנוכי היינו שרועים בסלון עם ידיים פשוקות לצדדים אחרי התקפת מנצ’יז קשה שהפילה אותנו כחללים בין רגלי השולחן.
“תדליק את הטלוויזיה, יש חדשות,” לחשתי באפיסת כוחות.
“עזבי, אין מה לראות, בואי ניסע לירושלים לנשום קצת אויר.”
“תדליק רק לכמה דקות, אני רוצה לראות חדשות,” התחננתי כיאה לצרכנית חדשות כפייתית.
כשהטלוויזיה נדלקה, הופיע על המסך הפרומו לתוכנית ספיישל שתשודר ביום העצמאות בערוץ 2:
…”המצב קשה!!! העם רוצה!!! חגיגת עצמאות עם צביקה הדר וציפי שביט…”

דקה לאחר מכן הוא התרומם בכעס, השליך את נעלי האצבע שלו על המסך וכיבה בזעם את הטלוויזיה.
“אמאל’ה, מה קרה לך?” שאלתי.
“שימי עליך סוודר, אנחנו מסתלקים מפה לנשום אוויר נקי,” הוא נטל את צרור המפתחות.
“רגע, זה שוב תוקף אותך? ‘חנקת-נעורים-ערוץ 2?” בררתי בעדינות.
“כן, למרות הנסיגה, המחלה חזרה אלי,” הוא לחש.
“אבל רק לפני חודש עקרת את מקש הספרה 2 מהשלט, אבל אח”כ התחרטת, לא ככה?”
“כן, אבל את לא מבינה. נתתי להם צ’אנס, אבל לא עוד. יום העצמאות בפתח, המדינה חוגגת 53, ומה מחכה לי בטלוויזיה? עוד פעם ציפי שביט תפרוץ לאולפן עם שמלה שמוטת כתפיים ותתחיל לשיר בקולה הצווחני: “כולם הלכו לג’מבו, ג’מבו.. ג’מבו…”.
את לא חושבת שהם הגזימו שם למעלה, כל המפיקים והרעיונאים?” הוא טרק את הדלת בחוזקה.
“טוב, אני רואה שאתה עצבני מדי בכדי לעלות על הכביש, תביא לי את המפתחות, אני אנהג.”
“רגע, ואת קולטת שצביקה הדר יארח את כל הערב הטלוויזיוני הזה? זה לא מוגזם? שוב לראות אותו חובש פיאה שחורה ומתולתלת ומחקה ערס בת-ימי שעושה מנגל על אי-תנועה בצומת אשדוד?”
“טוב, בסדר, תירגע למען השם, זו רק תכנית טלוויזיה”.
לאחר כמה דקות של נסיעה, הוא התחיל לשבש לי את הנהיגה:
“למה את נוסעת בנתיב השמאלי? אל תזיזי לי את המראות, בואי נעצור לקנות סיגריות, בשביל מה את מפעילה את הוישרים? תצפרי למנייאק שיזוז כבר מהצומת, ותפסיקי למשוך לי טישו מהקופסא, תדליקי רדיו, אל תזרקי לפח, רוקנתי אותו אתמול. למה את לא מעבירה להילוך רביעי? אנחנו על הכביש המהיר, עוד פעם את שמה דיסק של ג’ורג’ מייקל? מתי תתבגרי כבר? חדלי לתופף על הכיסוי של ההגה, את עושה עליו חריצים. הנה תעצרי פה יש כאן חניה, אוף, תראי איך חנית, עם שלושה גלגלים על המדרכה וגלגל אחד תלוי באוויר.”
“אוי, סתום כבר,” הצצתי עליו בעין זועפת.
איזה ביאוס. כולם הלכו לג’מבו.. ג’מבו.. ג’מבו.. ורק אני נשארתי פה עם פלוטו הצווחן.

טיסה נעימה

לאור העובדה המצערת שרחובות העיר ת”א מזכירים כעת מחילות של חפרפרות וחולדות, לא פלא שקוראים לראש העיר רון חולדאי. לא די בכך שאנחנו נאלצים לחלוק את הנסיעה עם חברים נרגנים, נהגים שחותכים וחניות כפולות, החיים שלנו הפכו לפתע להיות מקופלים בתוך עיר מפחידה של בורות הפתעה. בכל נסיעה צריכים לדאוג שלא לצנוח עם המכונית לתוך תעלת ביוב שנותרה פתוחה. אני אישית עליתי על קימור מדרון של חול, ועם בהלת ההמראה הונפתי אל מישור אחר, ועוד אחזתי בקרטיב לימון ביד. היה קצת מפחיד אבל הטיסה הייתה נעימה.
אם נופלים לא נוהגים, בשביל זה יש ביובים פתוחים.
שימרו נפשכם וסעו בזהירות.

תגובות

  1. אוחחח הילי מצחיקולית
    נסי לגור ברחוב היוצר ותראי כמה בורות
    או ברחוב נורדאו

    • מיצי השרלילה

      בואו נערוך דיון מלומד ומתוחכם עם המון מילים מגניבות על החפירות בתל-אביב
      אולי אחר כך נוכל לעבור לנושאים ממש חשובים, להלן כמה הצעות:
      1. חפירות בשדרות
      2. חפירות בעזה
      3. חפירות בשורש שן הבינה שלי
      4. אהבה ויחסים בין בנים ובנות וגם קצת זיונים כדי שיהיה מעניין

      או אולי נהפוך את הקטע הזה לראשון שלא יזכה ליותר מעשר תגובות, אולי אז יפסיקו לכתוב לנו שעמומונים מתמשכים
      הידד ל shaol

      • התופעה הזו של טיפוסים שחיים על הקללה, חוזרת על עצמה.

        כשאני הולך לכדורסל (הפועל ירושלים – זו שבאה מאהבה) אני נדהם תמיד מקומץ ( לא זה של בית”ר והמפד”ל) שבא למקום כדי לקלל. כשלהפועל לא הולך את השחקנים. כשלקבוצה השנייה לא הולך את השופטים, כשכולם טובים וגם מנצחים הוא מקלל את המזנון. הקומץ הזה נולד כדי לסבול. ללא סבל קיומו הופך תלוש, שקט ושטוח

        גם מיצי ושאול או שמא נקרא להם לצמד : “מיצי שאול” באים כדי לקלל. אז אפשר לפתוח להם את פי האתון.

        מיצי הזבל או מיצי שאול, לכו לקלל איפה שלא שמים לב. קחו לכם את העכבר וחיזרו למחילה.

        הילי. אחלה! תמשיכי. אין עלייך

  2. למה אתם מתעקשים לשעמם אותנו ברשימות מיגעות ובנאליות?
    יש גבול גם למה שקהל של עכברי אינטרנט משועממים בעבודה או בבית מסוגלים לספוג

  3. פעיל תנזים מהר גריזים

    “להתעורר בבוקר
    להוציא את הבקר
    לחזור בערב
    לגלות שקר
    החיים לא קלים בכפר
    חיים קשים בכפר….”
    טקסט פוליטי , נושאי המגבעת זצ”ל

    אתם חושבים שהבעיות מסתכמות באותם המקומות עם הבניינים המרובעים , ראשי העיריה המותקפים והשיק התקופתי? הא!
    במרחק של פחות מרבע שעה מהכרך , חנוקה בין כביש גהה האימתני לבין בית החולים שיבא,
    מסתתרת שכונה קטנה , מלאה עצי דקל , מדשאות ירוקות , מדרכות אקרשטיין , וילות לבנבנות פנים ואדומות רעפים , מכוניות יקרות מכל המינים ושאר מותרות והנאות החיים.
    אבל מה?
    לנו יש חירייה.
    את הכתבה המשעשעת כתמיד קראתי עם יד אחת על כפתור הגלילה ויד שניה סותמת את אפי בפלצות , כי מישהו החליט שכשבא לו לשרוף את הזבל באתר הקבורה העירוני חירייה (שנסגר רשמית לפני שנתיים , כמדומני) גם מי ששילם מעל שלושת רבעי מליון דולר על רבע דונם , לפני בניה , לא זכאי להמלט מעננת הצחנה האיומה והנוראית הזו. פיכס.

    אז תודו לאלוהים , תל אביבים יקרים , שלכם יש רק את צחנת המכוניות , וגם זה נעלם באיזשהו גובה , ויש לכם שני יתרונות בולטים – לא שילמתם הון בכדי להנות מניחוח הזבל של גוש דן
    ויש לכם ים , עם ריח של ים.

    מקנא ומתעלף מסרחון , ובברכת מה שיבוא – שיבוא לטובה
    פעיל

  4. בנו של החדק

    אם כבר מוזיקה אז אני ממליץ לנסיעה ארוכה את ‘קליפרוניקיישן’ של הפפרס.

    • פעיל תנזים מהר גריזים

      קליפורנקיישן דווקא? יציאה די עלובה…
      אם תשאל אותי , אני אמליץ לרוקרים בינינו על לד זפלין
      או כל מני גלאם-רוקים של סבנטיז לנסיעות ארוכות

      ומאידך לחובבי האלקטרוני על המשרעת שבין טייסטו הממוסחר לאוקס פלוקס , תלוי ברמת האנדרנלין

  5. האיש שפה מנקה בדיוק בא לראות אם משהו קרה.

    לפני כמה ימים נסעתי ברחובות העיר כשלצידי בחור צעיר מאד (מאד!) ומתוק להפליא שאך זה קבל רשיון נהיגה. הוא ישב ושתק. אולי מן הראוי להדגיש, ישב בכסא שליד הנהג, וממש שתק. הבחור שותק מקצועי, אבל זה היה טיפה מוגזם. תגיד, שאלתי אותו, אתה לוחץ שם על הברקסים במקביל? לא, הוא אמר. אני לא. ואתה לא רוצה להגיד לי כל הזמן, תזהרי, הוא עוקף, אדום, תאונה? לא, הוא אמר. בחיי לא. אז גם אני שתקתי. מההלם.
    רוצה לומר, אכן ובהחלט, ברוב המקרים, עדיף לסוע עם דגים. מתים.

    • דרוש אופי חזק, בעל סממנים בודהיסטיים, כדי לגלות את גדולת הנפש הנדרשת ולא להתערב בנהיגתו של הזולת. זוהי תכונה נערצת, ומי יתן וירבו האנשים הטובים והנבונים הללו.
      ואם כבר מדברים, אולי הגיע הזמן שכולנו נלמד, בכלל, להפסיק לבקר את זולתנו ולדחוף את אפינו לענינייהם של אנשים שבאמת, לא זקוקים לתדרוכים מתמידים על אופן ניהול עניניהם הפרטיים.
      ושלום על ישראל.

      נ.ב. Peace Y’all

  6. יכול להיות בקלות ת”א. מתאים לא? מלאה הפתעות בדרך.

    ואני אומרת עם כבר לנוסע עם עצבנים לפחות שיהיה דיסק של ג’ורג’ באטו!

    תנסו לנסוע עם נהג מטורף, עוד עשרה נוסעים לדרום שהוא שמוע מוסיקה מזרחית רוסית.

    אח”כ נדבר על התמוטטות עצבים.

  7. רויטל

    לפעמים אני שמחה שאני לא נוהגת.
    אין כמו לגור מחוץ לעיר
    אין כמו לגור במושבה
    לנסוע הביתה ברכבת
    לראות נוף ירוק על הדרך
    ויש מקום לרגליים
    וקוראים ספר או עיתון בנחת
    ואפילו ברמקול מזכירים לי איפה לרדת
    ולא לשמוע צפירות של נהגים מעצבנים
    לעשות נסיעה של ארבעים דקות בצ’יק צ’יק צ’ק
    על הפסים
    להגיע לעבודה באוטובוס, שלוש תחנות נסיעה מתחנת הרכבת
    ולצחוק על כולכם, כל כך מאוהבים באוטואים שלכם
    מחפשים חניות
    דופקים את הכנף
    מקבלים רפורטים.
    חחחחח.
    אני הולכת להדפיס את המאמר הזה ולתת לאבא שלי
    שירד ממני לגבי למה אני לא נוהגת.
    הנה, זה בדיוק למה.

    הילי, נשמה, אחלה מצחיק שבעולם,
    יאללה, פאן חלק מקלות סטייל רמלה-לוד עליי בפעם הבאה.

    • אוי..
      לא איכפת לי לנסוע ברכבת מתחת לעיר , מוכנה לוותר על השדות על הנופים רק שתהיה רכבת.
      בתור חסרת רכב תל אביבית אני יכולה להעיד כי הנסיעה באוטובוס יכולה אף היא להוציא אדם שלו מדעתו.

      אולי באמת הם יחפרו כבר רכבת באותה הזדמנות? גם ככה אנחנו עיר בחפירות.
      בקשה מוגזמת?

    • רויטל יקרה, אכן יש צדדים נעימים
      לאי נהיגה, אכן הרכבת מרגיעה יותר
      (לא תמיד, אבל ביום טוב ולא לחוץ)
      ובכל זאת, יש לכל דבר את הצדדים
      הטובים שלו, גם לרכב.
      שלשום בלילה לא יכולתי לישון, משהו הטריד
      את מנוחתי ונדדה שנתי (זה עדיין כך, אבל לא
      אלאה אתכם בפרטים), אז באחת וחצי בלילה
      יצאתי את ביתי, קניתי ארטיק שוקולד עם מילוי של
      טראפל שוקולד, עם ציפוי שוקולד ושברי עוגיות
      (אולי גם הן בטעם שוקולד, כבר לא יכולתי להבחין)
      וכך יצאנו לי אני וארטיקי לסיבוב בכביש החוף הריק
      והנעים, פתחתי חלונות (התלבשתי חם), שמתי קלטת
      של הסמיתס, ונסעתי לי עד זכרון יעקב ובחזרה.

      אין הרבה דברים שהיו מצליחים להרגיע אותי כמו
      שהסיבוב הזה הרגיע, לא צריך הרבה: ארטיק עם
      הרבה שוקולד, סמיתס, רוח קרה בבלורית *ואוטו*

      • שלגיה

        מאז שעברתי למרכז העיר אני לא מעיזה אפילו לחשוב על להזיז את הרכב בלילה.

        עכשיו נשאר לי רק לקנא בסיבובים שלך, אלף (ש*באמת* עושים את העבודה).
        בפעם הבאה, אם לא קשה לך, תאכל בשבילי טילון “קורנטו” פיסטוק.

        תודה מראש

        🙂

        • למה את פוחדת להזיז את הרכב בלילה?
          דווקא אז הרחובות ריקים ואין נהגים ישראלים
          טיפוסיים על הכביש (שזה נפלא), אפשר לנסוע
          קצת מהר (אבל לא יותר מדי, תיזהרו, בימ”ש קבע
          שהמד לייזר של המשטרה אמין) ובכלל, אפשר לנסוע
          בלי מזגן וליהנות מהרוח בשיער.

          הסיבה היחידה שאני מצליח לחשוב עליה זה שאת פוחדת
          להזיז את האוטו כי את חרדה לגורל החצי מטר חנייה שמצאת
          בעמל רב, מה שיסגיר אותך כתל אביבית, אני צודק?
          לשמחתי אני גר בחיפה ויש לי המון המון חנייה ליד הבית כל
          הזמן (חוץ משישי בבוקר, כי אני גר מול סופרמרקט גדול).

          בכלל, העניין של חנייה בחיפה גדול בעיניי, לפעמים כשבאים
          אליי חברים מת”א ואנחנו יוצאים לאיזשהו מקום בחיפה
          הם מביטים המומים איך אני חולף בנון-שלאנטיות על פני
          מקומות חנייה שנמצאים קילומטר מהמסעדה או הפאב
          שאליו אנחנו נוסעים, הם שוכחים שפה אפשר תמיד למצוא
          חנייה במרחק של גג 50 מטר מהיעד המבוקש.
          אז בכל פעם שהם מספרים לי על איך הם יצאו לאכול סושי
          או סיני או איטלקי ב-3 לפנות בוקר אני מסתיר את מבטי
          הקינאה שלי וגורם להם לקנא בחזרה עם איזה סיפור על
          איך מצאתי חנייה מטר מהפאב החביב עליי או משהו בסגנון.

          • ודרך אגב, בפעם הבאה אני אלך על הקורנטו פיסטוק
            במיוחד בשבילך שלגיה, למרות שאני מעדיף
            קורנטו עוגיות.

          • שלגיה

            וחצי מטר כבר לא מספיק לי מאז ששידרגתי רכב.

            אגב, גם בחיפה לפחות פעם בשנה אני לא מוצאת חנייה – בליל הסדר (והס מלהזכיר את הפקקים בדרך).

            חוץ מזה אל “תוריד לי על זה נקודות” כי נולדתי בחיפה ויצא לי לגור שם איזה 10 שנים.

            חיפה – זכרון? לא רציני – אז אתה נרגע די מהר, הא?

            גו פיסטוק!

            • כן, אני טיפוס שמתעצבן לאט ונרגע מהר
              חיפה זיכרון וחזרה מספיק לי (חוץ מזה
              כל השוקולד הזה עשה אותי צמא ומתתי לחזור
              הביתה לשתות משהו).

              בעניין החנייה, בשום מקום בארץ (כמעט) אין
              חנייה בליל הסדר, אבל אני מסודר גם בעניין הזה
              אני בדרך כלל (כבר איזה 10 שנים ברציפות) עושה סדר
              אצל קרובים במושב, שם יש חנייה אפילו בליל הסדר.

            • רק שיתפתי אתכם בנפלאותיה של המכונית
              ובסיבובי ההירגעות שלי עם הארטיק והאוטו
              והיום כבר הלך לי הגיר.
              מחר על הבוקר גרירה למוסך.
              הצפי: כמה אלפי שקלים וכמה ימים
              טובים בלי אוטו.

              ססס’אמק! איזה דיכאון.
              *)-: )-: )-:*

              • שלגיה

                זה הכל בגלל שאין לך רכב אוטומטי… 🙂

                ואתמול, בדרך חזרה מחיפה, כשעברנו ליד זכרון,
                האסוציאציה שקפצה לי לראש היא:
                אלף וטיוליו הליליים… כן, כן. לא יאומן.

                תחזיק מעמד. טיול ברגל מרגיע אפילו יותר.

                • דווקא כן אוטומטי, גם לכאלה יש גיר.

                  אז זה מה שעולה לך לראש כשאת עוברת
                  ליד זכרון? אני ממש מוחמא.

  8. הילילי צחקתי נורא

    לא סתם אני לא נוהגת
    יש לי בעיה כזאת שדברים רחוקים וזזים נראים לי קרובים הרבה יותר
    כמו שכתוב על המראה הזאת באנגלית…לא משנה אני לא אצטט את המראה
    בדרך כלל כשאני באוטו עם מישהו שנוהג אז יד אחת שלי על הידית של הדלת
    במוכנות מלאה לקפוץ ברגע האחרון לפניי ההתנגשות
    והיד השניה לוחצת חזק על הרגל שאמורה להיות על הברקס להוסיף עוצמה
    נהגתי פעמיים בחיים שלי
    פעם אחת כשהייתי בת 8 בערך במכונית מיני מיינור בלי מנוע
    והייתי צריכה ליישר את כל הדשא בחזרה למצב זקוף
    שלא ישימו לב שנהגתי
    ובפעם השניה במוסטנג הפראית של חבר שלי
    אני רק זוכרת סיבוב ומשאית שהגיעה מהצד השני
    ופשוט עצרתי את האוטו וירדתי ממנו
    זהו
    עד כאן
    .
    אני יורדת
    ביי

  9. אוריאנה

    כתלאביבית לשעבר אני יודעת כמה זה נכון.
    ושמתם לב שלא משנה עם מי נוהגים, הם תמיד קרציות?

    אוריאנה

    נ.ב
    אגב, ראש עריית ת”א לא רק נקרא רון חולדאי, הוא גם נראה ככה.

    • הכי כיף ליסוע עם אחותי
      היא נורא אוהבת לישון כשאנחנו
      בנסיעה וככה אין מי שיגיד לי מתי
      לעצור, ליסוע, לצפור, לחתוך, לקלל
      וכו’, כל מה שאיכפת לה זה שאני לא
      אכנס ליותר מדי בורות ככה שהיא תוכל
      לישון טוב.

      הכי מבאס ליסוע עם אמא שלי
      עדיף כבר לתת לה לנהוג, רק שלא
      תשגע אותי כל הזמן.

      • אוריאנה

        אז היית צריך לנסוע איתי.
        פעם הייתי נוהגת כמו הרוח. החבר’ה פחדו לנסוע איתי. פעם לקחתי חברה וכל הדרך היא נאחזה בחלון כמו טובע בגלגל-הצלה, וכף-רגלה נלחצה בחזקה אל הרצפה, במקום שבו היה הברקס אם היא היתה נוהגת…

        • אני אוהב לנהוג ככה שאם היינו נוסעים ביחד בטח
          את היית זו שיושבת בצד ימין, אבל לא נראה לי שהיית
          נאחזת בחלון כבגלגל הצלה, אני דווקא לא נוהג מהר בד”כ.

          למה הפסקת לנהוג כמו הרוח? החברים שלך לא הסכימו
          ליסוע איתך יותר?

  10. קוקיה

    תראו, האמת היא שטוסטוס קטן יפטור את כל בעיות העיר. רק שיורידו את המחיר של הביטוח והכל יהיה מושלם. חוץ מזה אין חיים בפריפריה, ועוד דוחפים לך חיריה בנוסף לכל – איזה ביאוס, תמכור מהר פעיל תנזים, תמכור תמכור.

    • זוארץ

      טוסטוס קטן ??
      יעיל בהחלט…. עד הבור הראשון שמעמיד במבחן את צמיגי ה-“11 הפיצפונים של הטוסטוס הממוצע… ופלאק… נשבר המזלג הקידמי / מגן הגחון / האגזוז / לוחית הרישוי (למחוק את המיותר – מתישהו שוטר משועמם שלא עמד במכסת הדוחות היומית שלו יתפוס את הרוכב ויכניס לו… כמובן בנוסף לעלויות התיקון…)
      וזה כמובן ללא התייחסות לעמדת המוצא בפקק – ישר מאחורי ישבנו המעשן של דו-מפרקי בקו 25 או 63…

      תנסו תחבורה ציבורית – אם כבר אוטובוס, אז להכיר אותו מהצד הפנימי (הממוזג והנקי) שלו…

      • אני לא יודעת. אבל הנקי והממוזג נשמע לי מוכר מאיזה פרסומת ולא מהמציאות .

        עוד רגע גם תגידי שהם באים בזמן, שהנהג אדיב, ושהנוסעים שמעו על דורדוראנט.

        • וואלה, tj, כנראה שהאוטובוסים בת”א
          ובחיפה אותו דבר, לא נקיים ולא ממוזגים
          עד לא מזמן הייתי נטול רכב ונגררתי מדי
          יום לאוניברסיטה וחזרה באוטובוסים, איזה
          תיק, תמיד עמוס, אין איפה לשבת, עומדים אחד
          על הרגל של השני, הנהיגה של רוב הנהגים
          איומה גם למי שיושב, אז בטח שאלו שעומדים סובלים
          ואני תמיד עמדתי כי אני גר באמצע המסלול שלו ועד
          שהוא מגיע אליי כבר אין בו מקום ישיבה אחד (לפעמים
          גם אין מקומות עמידה). בקיצור, ברוך שפטרני מהסבל הזה.

          אוטובוסים נקיים ומאווררים שנעים ליסוע בהם
          מהווים לגביי רק זיכרון רחוק ונעים מהימים שבהם
          הסתובבתי באוסטרליה וניו זילנד, שם הם באמת כאלה.

          אבל אנחנו לא כמו אוסטרליה או ניו זילנד, מה לעשות?

          • זוארץ

            צפיפות יש, וגם מטהרי האוויר לא תמיד בנמצא – בכל מקרה העצבים מגיעים בשלב כזה או אחר של הפקק…
            הכי טוב להשאר רגועים, אבל אם כבר מתעצבנים אז עדיף לעשות את זה כשמישהו אחר נמצא ליד ההגה (וגם משלמים לו בשביל זה…)

            אני אישית הייתי מעדיף רכבת, אבל כמו שכולנו יודעים, זו התחתית של תל אביב תתחיל לפעול או-טו-טו בסוף כסלו (תחילת נובמבר) 2020, בקטע הראשון לאורך רחוב דיזינגוף בין קינג ג’ורג’ לפרישמן…

          • בתור תל אביבית נטולת רכב צברתי שעות רבות בתוך כול סוגי האוטובוסים וזו אכן לא חוייה נעימה במיוחד.

            מה שאתה לא רוצה כבר ניסיתי, הכול חוץ מלבוא עם מסכת אב”כ.

            אבל בשם ההגינות צריך לומר שלא רק הקופארטיבים אשמים. הישראלים ברברים לא קטנים בפני עצמם.

            הכי מעצבן זה לראות אוטובוס חדש שעבר ונדליזם, או את הכסא החדש עם כתם בזוקה טרי.

            עם של בהמות.

            • אוריאנה

              tj חמדת-השקד, אני פעם נסעתי מת”א לכפ”ס באובוס נקי, שקט וממוזג, שכולם בו ישבו וקראו עיתונים.
              החוויה המענגת שמורה עימי עד היום.

              • אוריאנה, את מבינה את הבעייה?
                מה שבמקומות מסויימים נראה כמו
                הדבר הכי טבעי ופשוט, ליסוע באוטובוס
                בצורה נעימה ושקטה, הוא בעינייך חוויה
                מענגת וזכורה במיוחד, למה זה צריך להיות
                ככה? למה שזה לא יהיה המצב הטבעי?
                שנסיעה רעה תהיה זו שזכורה במיוחד ונסיעה
                נעימה תהיה שגרתית? tj צודקת, מדובר על שילוב
                של מונופוליזם שגורם לחברות לתת חרא של שירות
                ביחד עם ישראליזם שהיה הורס הכל גם אם היה שירות טוב.

                • אוריאנה

                  כמה שאתה צודק.
                  החוויה היתה כה נדירה וחד-פעמית, שנחרטה במוחי לנצח.
                  ואגב – נכון, האוטובוסים הישראליים הם סיוט, אבל לא הייתי מחליפה אותם בעד שום הון בנימוס הקר של גרמניה, למשל.

                  אוריאנה

                  • יש פעמים שבהחלט הייתי מחליף את הישראליות
                    בנימוס (אפילו אם הוא מוגזם מעט). אני לא מכיר
                    מספיק גרמנים, אבל אני מכיר אנשים מכל מיני לאומים
                    אחירם ואני יכול להעיד שלא חייבים להיות גרמני בשביל
                    להיות מנומס, בהחלט הייתי מחליף כמה מגינוני הנימוס
                    הישראליים באלה הבריטיים, האוסטרלים, הניו זילנדים,
                    האמריקאים או הצרפתיים.

              • ההית או חלמתי חלום?

                עיתון?
                צר לי, שנים על החמש הארבע ועוד כמה חוצי ת”א ומעולם לא זכתי.

                אולי בגילגול הבא.

    • בתור אחת, תושבת פרובינציה *גאה*, אני רק רוצה להגיד לך שבפריפריה- לא רק שיש חיים- יש גם איכות.

  11. פעיל תנזים מהר גריזים

    זה הפתרון – אפניים
    כמו באנגליה
    כמו בשוודיה
    כמו בדנמרק

    פתרון שיפתור את זיהום האוויר
    ייפה את פני העיר
    ויחטב ישבנים למכביר

    • זוארץ

      בשביל האופניים בתל אביב (משפט דו-משמעי…) צריך קודם כל תרבות נהיגה.
      * זכות קדימה לרוכבי האופניים, כמו-גם להולכי הרגל.
      * להוריד את מהירות הנסיעה (כן, גם באופניים…)
      * ונימוס, חברים, נימוס….

  12. מקור בכיר בעיריית ת"א

    לגב’ הנכבדה הילי שרון ולכל תושבי ת”א-יפו:

    ראש עיריית ת”א, מר רון חולדאי, מזמין אתכם לשוחח עמו בצ’ט מיוחד
    שיתקיים היום, יום חמישי, בין השעות 20:30-19:30
    הצ’ט יתקיים בכתובת האתר: http://www.lev-telaviv.co.il
    פרטים נוספים ניתן למצוא באתר.

    רציתם לומר משהו לראש העירייה?
    עכשיו ניתנת לכם ההזדמנות!

    מקווה לראותכם.

    מקור בכיר בעיריית ת”א

    • תגיד….איך יודעים שהמקור שלך בכיר?
      זה הולך לפי צבעים?
      או שיש לך סימן קטן על המקור?
      זה מקור כמו של דונלד דק או כמו של וודי וודפקר?
      אוף אני עם השאלות שלי
      לא הצלחתי להתאפק שוב
      חיוך דבילי

    • נכתב “מקור בכיר”, צ”ל “חור בקיר”.

      אתכם הסליחה.

    • בתור אחת שדואגת לשלם ארנונה מטורפת גם לך וגם לראש אני תוהה מי משלם על הזמן שאתה משוטט לך כאן ומזמין אותי לצ’אט עם ראש העיר (את באה לצ’אט ..) אין דברים חשובים לעשות?במקום לעשות צ’אטים שיתחיל לחשוב על תושבים!במקום יח”צ שיעשה דברים! שבאמת ישנו לנו את איכות החיים ולא יצטלמו טוב בעיתון.

      שלך
      tj

      • טי ג’יי יקירתי…….

        חשבת אולי שאפשר לדרוש ממנו, או ממקור החסידה שלו, לעשות דברים.. אבל באותה עת גם לכבד את העובדה שהוא רוצה לשמוע מה יש לך לומר?!

        אם יש לך משהו לומר, לכי ליח”צ שלו, בצ’ט או במקום אחר ותגידי את זה שם.. בפרצוף.

        גם להגיד לא מקשיבים לנו.. וגם לא להקשיב?!

        (אני, אישית, חושב שהוא חרא בן אדם ודרעק ראש עירייה… הייתי הולך לצ’ט ואומר לו את זה שם.)

  13. אנאבל לי

    אוף ובדיוק היום יש לי שיעור נהיגה, ואני מתה מפחד. איך מתגברים על הפחד ממכוניות ומנהיגה?
    שום דבר אחר לא מפחיד אותי כמו זה, לפני כל שיעור יש לי בחילות ודופק מואץ. ממש התקף חרדה.
    הלוואי הייתי מפחדת מהמחשב שלי כמו שאני מפחדת להכנס לרכב. בררררררררר…..
    ה צ י ל ווווווווווווו

    • קוקיה

      גם אני נורא פחדתי בהתחלה, במיוחד בגלל שאבא שלי וחבר שלי היו תמיד נהגי שודים בטירוף. אז התחלתי לחשוב על הכביש כעל משחק מחשב, המטרה שלך היא לא להרוג כמה שיותר אנשים. חוץ מזה רוב הפחד בא מהלחץ של המורה או אנשים אחרים באוטו. אז תנהגי בשביל עצמך.
      בחצי השנה הראשונה שנהגתי הייתי נוראית – עברו מאז כבר 7 שנים והיום אני המלכה הבלתי מעורערת של הכביש! מדליות מהירות כבר קיבלתי.
      בהצלחה !!!!!!!!!!!!

      • אנאבל לי

        לא להרוג כמה שיותר אנשים? יש אפשרות לעשות שיא ולא להרוג אפילו אחד? הייתי מעדיפה :); אבל תודה על התגובה, זה מאוד מעודד לשמוע שהפחדים האלה עוברים אחרי זמן מסויים. מיד אני הולכת לשים סטופר.

        • בטח שהם עוברים, גם אני זוכר איזה
          זיכרון מעומעם של פאניקה בשיעורים
          הראשונים (הוא מעומעם פשוט כי זה
          היה מזמן, לא כי הפחד היה קטן).

          ואני עוד לא הרגתי אף אחד בשנים שאני
          נוהג, אז אל תדאגי, זה אפשרי בהחלט.

          • אנאבל לי

            תודה אלף. זה באמת מאוד מחזק לשמוע את זה. דווקא היום היה לי שיעור נחמד. לא עשיתי טעויות כמעט והמורה שלי אמר שיש תקווה לטסט בקרוב ושבעיקרון אני כבר יודעת לנהוג, רק שהבעיה היא כרגיל: הפחד שמשתק אותי. הו הפחד. הפחד הארור.אבל אני אתגבר. ושוב תודה על כל החיזוקים. 🙂

  14. צילי וגילי

    אז מה, כל הפקה פקה הזה בשביל להגיד שמפריעים לך לנהוג, או שאת מפריעה לאחרים לנהוג? בחיאת זומזום… אין לך מה לעשות בחיים?
    מי שמפריע לך לנהוג תעיפי אותו מהאוטו שלך (ואל תנהגי באוטו שלו), ומי שאת מפריעה לו – אל תיסעי איתו.
    שמעת על הביטוי “הפקת לקחים”?? תפיקי!

  15. עובר אורח

    מה לא מובן? הנהג הטוב הוא תמיד זה שיושב לידך כשאתה נוהג. וזה יכול להיות גם הנער הצעיר שזה עתה קיבל את הרשיון. גזירה היא אלא אם את מסוגלת להעיף אותו מהמכונית שלך. אני מאלה שמקבלים את הגזירה הזו. ומלה טובה לטובת תל אביב: 12 שנה גרתי בה ואפילו פעם אחת לא נזקקתי לנהוג במכונית כדי להגיע ממקום למקום. נכון היו אלה זמנים אחרים וצפיפות קטנה יותר, אך עדיין ת”א. מאז שאני חי באיזורים הכפריים אני אמנם נושם אוויר נקי, אך כמעט כל יום הוא מסע הישרדות על הכביש. (מזל שהאוטו שלי זריז יותר מהאוטואים האחרים) בסופו של דבר נדמה לי שהתופת בכבישים הפתוחים לוהטת מזו שבעיר.

  16. דרוסילה

    * לימור, בחורה לא מי יודע מה בריאה בנפשה נוהגת:”זוזי מפה יו פאקינג אולד ביץ’, סססאמק עליך אני אראה לך מה זה, תראי איך אני רודפת אחריה, נווווו סעי כבר יא בהמה”
    ובחניה ברוורס טראח דופקת את המכונית שחונה בתמימות מאחוריה “טוב נו מזל שהבן זונה שהחליט להחנות מאחורי לא פה” תוך כדקה הצדק האלוהי יוצא לאור ונהג מונית שלא כדאי להתנגש בו מאחורה מציג עצמו במינימום עדינות כבעל אותו רכב….

    * אתמול בשיעור מגדר המורה שואלת אותי איך אני מגדירה בוצ’ית ובלי להתבלבל אמרתי לה: “אחת שחונה ברוורס בזינוק בעליה בצד שמאל של הכביש”
    עד כמה שאני פמיניסטית לוחמת בעלת אג’נגה ברורה אני חושבת ש: א) צריך לגלח שחי ומפשעות לפני שחושבים ללבוש בגד יש בציבור ו-ב) נשים לא יודעות לנהוג (אבל גם גברים לא, ובכלל הרב חמורים בכביש)

    * ומי הכי חמורה? אני, גם טסט שביעי וגם עדיין נוהגת כמו בהמה טיבטית….

    * לא, סליחה, אתמול מגיעה אלי א’, חברה מצויינת עם שותפה לדירה ש’ והוא מספר לי בבעתה שהיא ניסתה לראות מה קורה כשהאורות של הרכב שהיא לא נתנה לו זכות קדימה מתקרבים לרכב של במהירות.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *