תרגיל במונוגמיה

בדרך כלל אני מתחילה קשר עם גבר למטרות רציניות וכנות. ההתחלה קלה, כי דרך האבנים הצהובות נראית ישרה ואופטימית ושותפי למסע נראה כמו המבצעים של "בזק בינלאומי" – "אטרקטיבי". חוצמזה מוסכמות חברתיות, אגו וניסיון העבר לא מניחים לי לקחת את הקשר המתהווה בקלילות. אני מודעת לצדדים האפלים שלי, כמו לכל אחד, המתייחס לטבע של "עיניים גדולות". אני מרגישה בשלב מסוים זרימה מואצת של הדם, כמו התחושה המנבאת רעות שלפני הסערה. גם אם הכל זרם על מי מנוחות במשך שבוע, שלושה שבועות או שלושה חודשים, ברור לי שהמונוגמיה תכביד עלי מאוד והטבע ה"זני" שלי יזקוף את ראשו. בתור בחורה מושכת תמיד יופיעו הפיתויים בשלב מסוים. בדרכי הצהובה אפגוש גבר עם מבט חודר (הזאב של כיפה אדומה?) שקולט כמה מאתגרת אני במצבי ה"תפוס" ולא אכפת לו להיות כרגע על תקן "שיחה ממתינה" ולמלא את תפקיד המאהב הערום מאחורי הקלעים. אני חייבת להודות שהמצב קוסם כי הוא מעורר תשוקה וטירוף ומנטרל מראש את האפשרות לקשר תקין של כוונות רציניות וכנות.
וכמו שתמיד יהיו הפיתויים האלו, אני תמיד אדע לקלוט אותם. הבחור הטוב שלצידי אינו חושד בכלום, אך כל התכנון של האופרציה הזו מסורבל, מעיק וגוזל המון אנרגיות. המבצע גם פוסל את המטרות הרציניות של הגבר הטוב ומותיר עננה כבדה של מצפון.
בגלל שאני יודעת את כל הדברים האלו, ומשום שעברתי אותם על בשרי והם רק השאירו אותי מתוסכלת יותר וגרמו לי גם לאחר לעבודה, אני מודה על המחמאות, על ההבטחות לריגושים, אך מוותרת מראש על הפיתויים. וכך חורקת שיניים ומוותרת על הפיתוי הראשון, על הפיתוי השני, הפיתוי השלישי, אבל עד מתי? בפיתוי הרביעי אני כבר עלולה להישבר.
לעיתים הגישה הזו נראתה לי כל-כך מופרכת שלא האמנתי שאוכל למצוא לה מוציא לאור, אלא שבמבחן המציאות, מרבית הגברים רואים בה דרך חיים. יש אמת בטענה שאולי לא נועדנו לעלות בזוגות על תיבת נוח, וגם אם כן מי יודע מה באמת התרחש באותה תיבה.
סיפור אמיתי שהתרחש כמה אלפי שנים אחרי, מעיד שקשה, לא משנה כמה אנחנו יודעים מהם יתרונות הזוגיות הבריאה, כל-כך קשה לשמור עליה. חברתי הטובה ממלצרת לעת מצוא וכמלצרית יחידה ובלונדינית חמודה, אין לה ממש מתחרות. ערב אביבי אחד באתי לבקר אותה בבית הקפה ומיד חשתי באנרגיות החושניות שנגרמו מגברבר חמוד המחזר אחריה. הכל טוב ויפה, אלא שחברתי גרה כבר מספר חודשים עם חבר רציני, שברגעים אלו ממש עובד שעות נוספות ואינו מעלה בדעתו. חברתי אינה מהנכנעות בקלות. היא מסתכלת לפיתוי בעיניים ומודיעה לו בחגיגיות שהיא גרה עם חבר שלה והיא לא תיתן לו לעולם את הטלפון שלה. כך היא אומרת, אבל הגוף שלה מדבר אחרת. משיכת כתפיים, עיפעוף הריסים, הרמת רגל אקראית לאחור אומרים לו "קח אותי". אני אינני מופתעת כאשר היא אומרת לי בשקט שנתנה לו את הטלפון. אני גם לא שופטת או מוכיחה, לצערי אני מבינה. "לפחות השאיר טיפ יפה?" – תגובתי. תמיד ברגעים כאלו עידו מתקשר כדי לברר איזה סוג גלולות לקנות לה, וסוחט עוד כמה טיפות אמפטיה מהקהל. היא מסתכלת עלי בחוסר אמון ושואלת את עצמה ועל הדרך גם אותי "איך הייתי מסוגלת לעשות את זה לעידו הטוב?" אני לא מתרגשת מהכדור הטועה וחושבת שאולי "עידו הטוב והאוהב" לא עמד עדיין בפני ההזדמנות ואולי הוא עמד ואנחנו פשוט לא יודעות.
דרך האבנים הצהובות אינה חד-משמעית ומתפצלת פעמים רבות עד שהיא תיקח אותנו הביתה, אבל אולי חכמים ולמודי ניסיון מאיתנו כבר צעדו בה מספיק כדי להבין שהזוגיות היא הדרך הטובה ביותר. אלו הביאו את הבשורה לאנושות, אלא שמה שמתאים לאנושות לא בהכרח מתאים לכולם.

תגובות

  1. ארבינקא

    אין הרבה דברים שאי אפשר למצוא להם צידוק רציונלי: העיקר לרצות למצוא אותו.
    אם פעם אחליט להיות גנב, בטח גם אאשים את הטבע הקלפטומני שלי (או משהו כזה), בנימוקים להקלת העונש.

    • טריניטי

      פשוט נכון.
      כמה זה מעצבן, איך כולם מחפשים תירוצים כל הזמן, מאשימים את האבולוציה, את הביולוגיה, הפיזיולוגיה, הציביליזציה, את ההורמונים ואת מזג האוויר….
      אני יודעת שכשאני, בעברי הרחוק, בגדתי, זה לא היה בגלל מסלול הירח סביב כדור הארץ או בגלל כמות האנדורפינים בגופי. זה היה כי רציתי, כי בן זוגי דאז לא היה חשוב לי כמו סיפוק גחמותיי, תהיינה אשר תהיינה. אני לא גאה בזה, בכלל לא, ומעצבן אותי שאנשים מתעקשים שלא לקחת אחריות על חייהם ועל מעשיהם.
      תגידו:
      כי לא ממש אכפת לי לפגוע בבן הזוג,
      כי לא ממש אכפת לי ממנו,
      כי אני בן אדם אנוכי,
      כי עדיין לא התבגרתי,
      כי אני לא מרוצה ממערכת היחסים שלי אבל אין לי אומץ להיות לבד,
      כי עוד לא אירגנתי לעצמי את סדר העדיפויות,
      כי אני פחדן, מפחד לומר מה אני רוצה ממערכת היחסים שלי,
      כי רציתי!

  2. הפיתויי לא אשם לך, את משתפת פעולה אקטיבית. אם את לא רוצה לפגוע ולבגוד באנשים עברי בכול פעם שיש פיתוי לגבר הבא. או שמצאי לך שותף לפשע במערכת יחסים פתוחה. מה דעתך על זה? אם זה לא נראה לך , שאלי את עצמך למה?

  3. תותי פרוטי

    מיכל יא מזדיינת, את בסך הכל אדם חסר חוט שדרה שלא למד להגיד "לא". סוג קשה של ילדותיות וחוסר שליטה עצמית. ליבי ליבי לבחורים הטובים שאתרע מזלם לתת בך אמון. את יכולה לעשות רציונליזציות של ההתנהגות שלך מכאן ועד סן פרנסיסקו, אבל האמת היא שאת פשוט אדם שאי אפשר לתת בו אמון. אם היית חסרת שליטה באותה מידה לגבי כסף, אוכל או ניהול הזמן שלך, היית מגיעה לעברי פי פחת. כנראה שביחסים את מרשה לעצמך מה שאי אפשר בשטחים אחרים. לא מעורר כבוד.

    • נראה לי שאמרנו את אותו דבר, אבל פרוטי, אם תבייש בן אדם אין סיכוי שהוא יקשיב לך

    • ארבינקא

      למה "מזדיינת" זה כינוי גנאי אצלך? אתה נזיר פרנציסקני או משהו?

      • סתם אישה

        א. מכפיר ומגעיל. את פשוט בוגדת.
        ב. דבר אחד טוב יצא מהמאמר הזה, גם אם בעבר אף אחד מבני הזוג שלך לא ידע שאת בוגדת ולא חשד, עכשיו חתיכת שרלילה הם כבר יידעו

        • OB1Canobi

          מה העיניינים עם הצביעות הזאת?
          ברצינות. לכל המאשימים בשרליליות יש לי שאלה,
          אתם יכולים בכזו קלות לומר שבתוך מערכת יחסים רצינית וארוכה לא קרה לכם
          שמצאתם את עצמך מתרגשים מנוכחות של מישהו אחר? מחכים לראות אותו?
          חושבים עליו? מילא אם זה מישהו שמתחיל איתך ברחוב או בבית קפה – אז קל
          לנפנף, אבל אם זה מישהו בעבודה נניח והוא מפלרטט ומי לא אוהב קצת
          ליטופים לאגו, בייחוד כשהוא בתוך קשר כבר הרבה שנים…
          אני לא אומרת שזה בסדר לבגוד. אבל – הפיתוי נמצא שם
          וזו תיהיה צדקנות זולה להאשים בילדותיות או בחוסר עמוד שידרה
          כי בסה"כ כולנו אוהבים להיות נאהבים ומלהיבים ולהסתכל על עצמנו קצת בהצד
          מעיניים של מישהו אחר ולראות כמה אנחנו יפים, שנונים ומצחיקים.
          אנחנו לא אשמים ברגשות שלנו רק במה שאנחנו עושים איתם.
          וזה קצת יותר קשה ופחות שיטחי מאיך שהיינו רוצים להסתכל על זה!

          • סתם אישה

            נכון שאנחנו אוהבים לפלרטט ואוהבים להיות נחשקים גם כשאנחנו נמצאים במערכת יחסים. אבל… כפי שאמרת בעצמך השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה וכפי שהעידה הכותבת בעצמה, היא באופן אישי לא מצליחה לעמוד בפיתוי

          • אלמוני

            זה מדהים איך כל הבוגדניים מאשימים את האחרים בצדקנות והתחסדות. הלללו, יש אנשים ששולטים ביצרים שלהם, בניגוד אליכם, שהיצרים מוליכים אתכם באף.

  4. אלמוני

    כתבה טיפשית ומשעממת – מה קרה, נגמרו החומרים לכתוב עליהם?
    אם את עדיין בשלבי הילדות ולא מצליחה לעמוד בפני פיתויים מזדמנים, אולי זה מסביר למה אין לך מערכת יחסים נורמאלית.
    ותאמיני לי, ברגע שאת מוצאת את האדם הנכון, אין לך עוד צורך בריגושים מהצד, אך כל זה בתנאי, שגם את האדם הנכון…

  5. לעמן האמת אין לי הרבה מה לומר בנושא המאמר, אבל בחיי שאני לא מבינה מאיפה אנשים באים עם כל כך הרבה אגרסיביות. CHILLLLLLLLL זה בסך הכול מאמר – ואת כל מה שיש לכם להגיד, תתפלאו לדעת שאפשר להגיד גם בלי אלימות (כמו שBAD S עשה/עשתה – אותו טיעוןרק עם קצת כבוד ובגרות). זה לא סיפור גדול, אבל זה מה שעושה את ההבדל בין קהה ומגוחך לחד ושנון.

  6. בנות יקרות,
    לפני הכל – יחי הזוגיות!
    פלירטוטים, בגידות, מילים מילים מילים, אבל יש את ההרגשה מאחורי אותן מילים.
    קראתי פעם במחקר מדעי שפלירטוט זה דבר מאוד חיובי לגוף ולנפש,
    קצת חיוכים, קצת הערות מיניות, אין שום דבר רע בלפלרטט, כל עוד בן זוגי
    נמצא אצלי בראש תמיד, הפלירטוט הוא לשעשוע ולא יותר.
    לגבי בגידות – מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך, פשוט המצפון שלי לא יעמוד
    בזה, לבגוד בבן זוגי נשמע לי הדבר הכי מיותר בעולם, מיותר!! נכון, יש פנטזיות שגם הן
    מאוד בריאות לנו, אבל הכל בגדר פנטזיות וטוב שכך.
    לכן יקירתי, אם את חושקת באחר ולא במוכר, קדימה, תנסי אבל תחכי גם לחשבון, כי הוא יגיע בסוף, ואת זה אל תשכחי!

  7. כך הולכים השותלים

    מה באמת יוצא לך מזה שאת מפירה אמון? מזה ש'ההוא ה'טוב', שלא חושד, שלא מעלה בדעתו' הולך להיות נבגד ממש בקרוב?
    איזו אמונה פנימית שאת ה'רעה' בכל מקרה? העובדה שמישהו נותן בך אמון כל כך מלחיצה אותך שאת חייבת לשבור את זה?
    ואז מה?
    מה?
    באמת מה…

  8. האקס המיתולוגי

    בוינה, אני חושב שזה מאמר מצוין, נכון ונוגע בנקודה רגישה וכואבת שלא נתקלתי בה לעיתים קרובות. הבוגדנות הבסיסית הטבועה בטיפוס "פלרטטנוס כפייתיוס".

    זוגיות יכולה להיות סיטואציה תחרותית וזה פן שלא מואר בדרך כלל. עבור בני הזוג של ה"פלרטטנוס כפייתיוס" הזוגיות היא שדה קרב תחרותי. הם מאויימים תמידית על ידי גורם חיצוני שיהיה "יותר סקסי, יותר מעניין, יותר מחרמן, יותר מרגש". מה שכמובן הוא עניין של זמן עד שיגיע, כי זה חייב לקרות אצל המין הספציפי הזה.

    אני מכיר כ"כ הרבה נשים וגברים שלו רק יכלו ללחוץ על כפתור ה"pause" בשלט של העולם, הם היו מממשים את כל הפוטנציאל המבוזבז סביבם שנרקב בצד רק בגלל המחוייבות הזוגית.
    אלו שפשוט לא מקבלים את מה שמגיע להם בתוך הזוגיות, ואז מגיע משהו חיצוני שמעיר את תשומת ליבם. שמזרים להם את הדם ופפוווףףף, הלכה הזוגיות בענן הורמונים.

    אבל לגבי המאמר, הוא נוגע לדעתי בטיפוס מאוד ספציפי: אלו שהם פלרטטנים בנפשם. אלו שניזונים מהאינטראקציה עם המין השני ברמה כזו שהיא גורם מכריע בהתנהלותם.
    בהקצנה, הם שואבים את זהותם, את מימושם, כמעט רוצה לומר, את זכות קיומם, מרמת העניין שהם מעוררים בבני המין השני. אלו מקרה אבוד. הם נועדו לחיי זוגיות בעייתיים, בלשון המעטה.
    אני חושב שעל אלו כתבה מיכל.
    ובמובן הזה, אנחנו סדרתיים. זו לא מעידה חד פעמית. אנחנו יודעים מראש שזה הולך לקרות. מכירים את עצמנו. מכירים את סף הריגוש שחייב דגדוג תמידי. זו בעיה בעיניי.

    הפתרון הוא כמובן בשיטת הג'ונגל. שילוב של כמה בומבות לראש מיצורים טורפים יותר חזקים ממך בסביבה, ובמקביל, אחד או אחת שיודעים למשוך אותך בשיערות מזוית שטרם הכרת ואתה מאולף.

    בסוף, כל "פלרטטנוס כפייתיוס" מקבל את מה שמגיע לו. אמיתי.

    • אודליה

      אז אתה מעיד על עצמך שאתה כזה? מצד אחד אתה אמיץ, מצד שני – מסכן. מסכן גדול.

    • אודליה

      ואתה באמת שואב את זכות קיומך מרמת העניין שאתה מעורר במין השני? איזה קיום בעייתי.

    • פלרטטנוס כפייתיוס- אחלה כינוי, גם ..עבורי.
      העונש שלי על ה-פ. כפייתיוס שלי הוא שאני רוב הזמן לבד,
      כי תמיד נראה לי הרי שאחר (בעיקר הלא מושג) – יהיה מתאים ומלהיב יותר.
      וקיבלתי מכות מטורפים. לא עזר.
      "משכו אותי בשיערות" -כל מיני קמצנים רגשית. עזר רק זמנית.
      אלי מערכת קצת פתוחה תעזור!?! למצוא מישהו עם ראש פתוח, לצרף לנו אנשים אחרים, חילופי זוגות!.. מה אתם אומרים?? ?!!
      ניקי.

    • מפוצלת

      הצלחת לאבחן בדיוק רב את המחלה ששנים לא הצלחתי להגדיר..
      אני בת אותו הזן,וזה לא קל…
      מה גם שבן הזוג,ובצדק, לא מצליח להבין ולקבל את העובדה שהפלרטטנות הזו מזינה אותי ואני לא בנאדם רע או בוגדני,ואני גם אף פעם לא הולכת עם זה עד הסוף, זה פשוט מחייה אותי ותו לא. הנסיונות להשתנות עלו בתוהו. עד שלא מגיעים לשלב הקבלה העצמית החיים יהיו קשים מאוד. זו אני ומי שרוצה ייקבל אותי ככה ומי שלא,לא צריך.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *