מבחן המיטה

לימים נעשיתי שוב רווקה ויצאתי לעולם מעט יותר מבוגרת, אך גם מעט יותר מפוקחת.
בימי סמדר שיר, אני זוכרת, שיננתי לעצמי הלוך וחזור שאסור לשכב עם גבר מהר מידי, אחרת לא תזכי לראות את זיו פניו, או יותר גרוע, תזכי לראות את זיו פניו שוב ושוב רגע לפני שהוא מסובב לך את הגב והולך לישון. את חוקי הברזל האלו לקחתי איתי לכל מקום, וכשזה לא עבד הסתובבתי עם חגורת צניעות קומפקטית שמתאימה עצמה לכל תיק ולכל מצב ומגיעה גם בורוד אופנתי.
האומדן לשיטה נע בין חמש פגישות לבין שבוע (מה שיגיע קודם). אבל, עם הזמן שמתי לב שברגע שניצוץ הלהט הפורץ ממגע בלתי אמצעי בין שני זרים בוגרים (לפחות בגופם) מוצה, אם אין את דלק המשחקים שיחזיק את הסיפור, הוא פשוט דועך בקול ענות חלושה.

שני גברים גרמו לי לשנות את הגישה ואם הייתי מטיף, הייתי אפילו מכנה את זה כ"התגלות". הגבר הראשון נכנס לחיי במסווה של "ידיד". ידיד מבחינתי הוא גבר שמסתובב לידך, את יודעת שהוא מת לזיין אותך והוא יודע שאין לו סיכוי. מידי פעם, כשהדיסוננס המדובר נרגע, אתם מתפנים לדבר, להחליף דעות ולהכיר. אחרי מספר חודשים שנינו התחלנו להאמין שמצאנו נשמה תאומה ומכאן הקפיצה למיטה היא קצרה ומלאת הבטחות. כל שנחוץ הוא ערב שישי, חומר טוב וקונדומים. אז זהו, שכאן גם הטעות. נוהגים לומר שגודל האכזבה כגודל הצפייה, במקרה הזה הגודל היה ממש קטן.
הסקס, שתמיד סמכתי עליו שילבה יצרים וירעיד קירות, היה נוראי. הגבר הסקסי המוטל לצידי, אין לו מושג בסקס ולא יועילו כל המאמרים על איך להתנהג לדגדגן שלנו או המדריכים לצוללנים ולא בים התיכון. איך לא חזיתי את הנפילה הזו? איך פיתחתי קשר של ממש מבלי לבדוק את אחת האופציות החשובות ביותר, שהנסיך הלבן שלי לא יודע לזיין?
טוב, אולי המתכון שלי אינו חסין מציאות. עברתי לתאוריית האצבעות ותאוריית המילקי. עם זאת היו לי עדיין טונות של תירוצים תומכים ב"למה לא לתת לו בפגישה הראשונה" וקראו להן קרן, יפעת, דלית ואיילת. הפחד מה"אמרנו לך" היה כה גדול, שפשוט חמקה ממני דרך נהדרת לגלות אם הבחור הוא אדיוט ומה שיותר חשוב, אם הבחור שאת עומדת להיות מעורבת איתו רגשית הוא זיון גרוע.
עוד לקח קטן לימדוני החיים והוא נכנס לחיי במסווה של סטוץ. שוב הגיע הקיץ, משוחרר מכל מחויבות, הלבוש קליל, הראש קליל והשמיים פתוחים. נפגשנו בבליינד דייט ונסענו לראות את השקיעה. הסתכלתי על הבחור מולי, על מאמציו הזכריים להרשים אותי, על האף המכוער שלו וחשבתי לעצמי "זה לא זה". בכל זאת נכנסנו למיטה, אולי כי פשוט שכחתי לקחת את התיק עם החגורה ו. . . בום. קשה לי לתאר את זה, חוויתי דברים שלא חוויתי בעבר, נפתחו בפני דלתות חדשות והוא זכה לתואר "הזיון הטוב ביותר שהיה לי בחיים" (כל גבר שיבוא אחריו יצטרך לשמוע את זה ולהתאמץ עוד יותר). פתאום הגישה שלי השתנתה וזה עונה על חשיבות הסקס בחיינו. הפסקתי להיות זו "שנותנת" או "לא נותנת" והפכתי להיות האישה שבוחנת. עכשיו תצטרך לעבוד קשה כדי לספק אותי, להעריך את האישה שבי, להקשיב למאוויי הכמוסים ביותר, במקום לחשוב רק על לגמור. לילה סוער אחד שאלתי אותו האם זה גנטי. הוא חייך וענה לי, "לא נראה לי, גברים פשוט לא יודעים לזיין". מאיפה הוא יודע, חשבתי.

אין לסיפור שלנו "הפי אנד" הוליוודי, כי אני התבלבלתי בין סקס טוב לראשונה בחיי לבין אהבה והוא, מצידו, קיבל הכל מבלי להבטיח דבר. הקשר הזה נמשך חצי שנה ולמרות שרק כמעט הפך לרציני, למדתי המון. יש כאלו שיטענו בתוקף, שאין כזה דבר זיון טוב או גרוע, אלא מדובר בכימיה בין אנשים. אבל מאז אני לא מחפשת "מתכונים בטוחים" אלא נכנסת מהר למיטה כדי לבדוק האם יש לבחור את כל הדפקטים כמו שפיכה מוקדמת, זין מיקרוסקופי או סתם מניאקיות מצויה. אולי בדרך אני מפספסת כמה שקיעות, אבל אני רואה בזה את "נקמת היורמים" שלי וכן, החלפתי את חגורת הצניעות בקונדום. דרך אגב, גם אותם מייצרים בורוד אופנתי.