תרגיל במתמטיקה פופולרית להמונים


נתון:

אני יהודי. אני ישראלי. אני מהגזע הלבן. אני גבר. אבל יש לי גם רבע מרוקאי. קוראים לי גיורא. שם משפחה הוד. פעם נשברה לי הכתף. אני קצת גזען. נולדתי בפ”ת. אפשר לומר שאני פתח-תקוואי. אני שמאלני. הייתי לפחות. אני אוהד את הפועל פ”ת בכדורגל. אבל הם תמיד מפספסים את האליפות. בכדורסל אני אוהד של מכבי ת”א. חבל שפיני גרשון פרש. באנ.בי.איי. אני אוהב את הסלטיקס. בגלל לארי בירד. אני דובר שתי שפות. 16 שנות לימוד. הייתה לי עד היום רק חברה אחת. רצינית. רצינית מאוד. שכבתי עם 4 בחורות. אני ביישן. נולדתי ב- 1975 בחודש מאי בבית חולים בלינסון בפ”ת. אני חלק מהעולם המתורבת. כלומר העשיר. אני פחדן. פעם אחרונה החטיפו לי מכות לפני איזה עשר שנים. מאז אני מפחד מזה. אני מפחד מהמוות, אבל כשאני חושב עליו באמת כבר לא. אבל כשאני חושב עליו ממש הרבה אז אולי עוד פעם כן. אני רוצה לכתוב. הרבה אנשים טוענים שאני זקוק לטיפול פסיכולוגי. ההורים שלי וקופת חולים משלמים גם בשביל זה. עד היום הייתי בחו”ל ארבע פעמים. פעם אחת בארה”ב, פעם אחת באירופה, עוד פעם באנגליה ופעם אחת בירדן. הכי מצאה חן בעיני ירדן. הכי היו נחמדים. אני לא אוהב את ארה”ב. אני גם לא אוהב את אירופה. אני לא מבין שירה. אני לא אוהב פילוסופיה אבל אני אוהב להתפלסף. בבית ספר קראו לי ‘גיורא ג’ורה’. שנאתי את זה. לפי דעתי כינויים זה טפשי. אני אוהב בחורות שנותנות אבל לפי דעתי הן סתם זונות. הייתי רוצה שחברה שלי תתן, אבל רק לי, אבל כמה שיותר. למדתי באוניברסיטת ת”א תכנות ובסוף עזבתי. לא הייתי חכם מספיק. עכשיו אני לומד סוציולוגיה. זה סתם משעמם. יש לי מחשב פנטיום 3 עם 450 מגהרץ מהירות. ככל שאני מחליף מעבדים ככה הוא עובד יותר לאט. זה מתסכל אותי. נישקתי כעשר בחורות. זה לא הרבה. הייתי רוצה שזה יהיה יותר. כמה שיותר. נמאס לי מהסכסוך הישראלי פלסטינאי. הייתי נותן את הכל ורק שיעזבו אותנו בשקט. כל עוד הם לא בינינו. אבל מי יודע מה יהיה. אולי הם יתקפו גם אם ניתן את הכל. אבל לפי דעתי צריך לתת ולחכות מה יקרה. מקסימום הם ייכסחו אותנו ונמות. כבר עדיף מאשר כמו שזה עכשיו. אבל מי יודע. גם לי אין פתרון, כמה חכם שלא הייתי, ואני בכלל לא חכם. אולי יותר מהטיפוס הנורמלי הממוצע, אבל גם לא בהרבה. פעם שחקתי טניס. שנה אחת. אבא שלי היה מכריח אותי ללכת לשחק איתו במגרש. אין לי הרבה דרייב לעשות דברים. בגלל זה לא הצטיינתי אף פעם בכלום. אבל אני אוהב את עצמי בכל זאת. יודעים למה? כי אני זה אני. אני אוהב את אני. אין לי הרבה כסף. אני גר יחד עם ההורים. אני עובד בביביסיטר על הבת של השכנים. היא בת 8. היא חמודה. אם מישהו יגע בה אני אשסף לו את הגרון. אין לי שום רחמים לחלאות. בסופו של דבר אני בחור מוסרי. למרות שאני אוהב בחורות. אבל זה גם לא חטא. אם אני אמצא בחורה שתאהב אותי כמו שאני אני מוכן לעשות הכל בשבילה. אבל פעם אחת מצאתי כזאת ולא הייתי מוכן לעשות בשבילה כלום. זה מדכא אותי היום כשאני חושב על זה. אני גם עצוב לפעמים. לא לעיתים קרובות. פעם ב-. בארה”ב חייתי בניו יורק חודשיים ועבדתי במובינג. עד שבסוף הבנתי שזה לא החיים שלי. שאלתי את עצמי למה אני צריך את זה. החלטתי לעזוב. יותר נוח אצל ההורים. אין לי הרבה שאיפות. רק להיות מאושר. אני לא אוהב את הקול שלי. אני גם לא אוהב את איך שאני נראה. במיוחד לא את הפרצוף שלי. אני גובה 1.84 ורזה מאוד ואפילו נשארו לי קצת חצ’קונים. פעם הייתה לי פנטזיה לשכב עם המורה ללשון שלי. בכלל הייתי סוטה. אבל היום כבר לא. כי אני כבר בן 27. בצבא הייתי בצריפין. לא אהבתי את זה שם. אני די צייתן. אולי בגלל שאני פחדן. יורד עכשיו גשם. זה לא קשור.


יש למצוא:

הייתי רוצה לדעת למשל אם אי פעם אני אמצא את הבחורה שלי. אם אני אגמור מאושר את החיים שלי. עם כל הטרור העולמי אני מפקפק מה כבר יכול להיות. אני רק מקווה שלא נמחק כולנו באיזה פצצה גרעינית. תאמינו לי מותקים, כולם חלאות. איך אני מדמיין את עצמי מת? כמו דון קורליאונה בחלק השלישי של הסנדק, או הבן שלו, מי שזה היה, אל פאצ’ינו: יושב בגינה של פרחים, עם הילדים, מת מזקנה טובה, עם אישתי האהובה לצדי. אתם חושבים שיש פרנסה בסוציולוגיה? הייתי רוצה לדעת מה יצא ממני. הייתי רוצה לדעת את העתיד. הייתי רוצה להיות מפורסם. הייתי רוצה להיות מאושר. הייתי רוצה שיהיה לי מספיק כסף כדי לא לדאוג לגבי כסף, שזה מה שכולם רוצים.


הוכחה:

אני לא חושב שאני כל כך שונה מהרבה אנשים אחרים. אני חושב שיש הרבה אנשים כמוני. הם ממוצעים אז לא רואים אותם. הם הגרעין הקשה של החברה. נניח אם תמצאו בן אדם שכל מה שכתבתי פה קודם נכון גם לגביו, הייתי אומר שזה אני. הייתי אומר שזה בן אדם שהוא בדיוק כמוני. ואתם יודעים מה? נראה לי שלא יהיה קשה למצוא כאלה. אף פעם לא חיפשתי. אבל נראה לי שבכל העולם הגדול הזה יש הרבה האנשים שהם בדיוק כמוני. אנשים שהם אני.


תוצאה:

בסה”כ לא הייתי אומר שאני אזרח רע. אם תהיה לי עבודה טובה אני בחיים לא אעלים מס. החברה זקוקה לאנשים כמוני. בסה”כ אנחנו הבסיס של הדמוקרטיה. אנחנו המון. אני המון. מה שקרא לו פעם מישהו: המון של איש אחד. אני גבר. וכמו שאני יש גם בחורות כמוני, שהן בדיוק כמוני, אבל רק עם מין בחורתי. ויש גם שחורים כמוני. שהם כמוני רק עם צבע שחור מרוח על העור הלבן שלהם מהרגע שהם נולדים. יש הרבה אנשים זהים בעולם. אין לי גם הרבה ציפיות מהאישה שלי. אני מוכן שהיא תהיה ממוצעת כמוני. רק שתבוא ואני מוכן לשבור את הכוס מתחת לחופה. אמן.

על הכותבת גיורא הוד

כשגיורא נולד ההורים הבינו מיד שהוא היה טעות. כשגיורא גדל, ההורים הבינו עם הזמן שאפשר ללמוד מטעויות, לכן בהריון השני אמא של גיורא עשתה הפלה. אומרים לגיורא שיש לו דמיון חולני. אבל מה אפשר לעשות כשהדמיון דורש את הסיפוק שלו? אומרים לגיורא שהוא דפוק בשכל. אבל מה נותר לעשות אחרי שדפקו לך את השכל, חוץ מאשר להיות דפוק בשכל? גיורא נולד ב1975 -. זו הייתה השנה העצובה בחייו. 'אבל מה נותר לעשות אחרי שדפקו לך את השכל, חוץ מאשר להיות דפוק בשכל?' (גיורא הוד, 1975). אני אוהב את כולכם!

תגובות

  1. תל-תל

    מרתק.
    אם תרצה לשוחח, תשלח לי מייל

    • שטרודל

      שים לב שכל התשובות שאתה מקבל מאנשים הם תגובות סמפטיות, אוהדות, שמחפשות את קרבתך וכו’. אז בתקווה שזה יעלה לך את האגו.
      הבעיה שלך- אתה לא שואף לכלום.
      וזה מה שגורם לך לחשוב שאתה בנאלי. אבל אתה לא. אתה מיוחד. כל אדם הוא מיוחד, אבל אתה במיוחד…..ניחנת בכנות, שלא להרבה יש. לא להרבה יש את האומץ שלך להסתכל לחיים בעיניים ולהגיד”זה אני”. בנימה אובייקטיבית, מקבלת.
      אבל שוב, זוהי גם הבעיה שלך. אז תתחיל להפוך את החסרון שלך ליתרון. תקח את הקבלה העצמית שלך, ותוסיף לה משהו קטן- תאהב את עצמך.
      ואז תדע- שאתה יכול. הכל.
      הרבה אנשים פחות מוכשרים ממך הצליחו בכך.
      למה אתה לא?

  2. אייל כגן

    אתה בסדר! יש לך חוש הומור וזו מתנה שאין להרבה אנשים בעולם בטח לא לרוב הפלצניות שמגיבות כאן באופן תדיר וחושבות שהשמש זורחת להן מהתחת.

    אני לא יודע אם תדיע רחוק ואני לא יכול לספר לך על העתיד אבל אני יכול לומר בוודאות שאתה תשבור את הכוס, כי בסוף תגיע מישהי שתקראי את הצבע מתחת ללבן.

    ביי

  3. צב מעבדה

    לפחות תכונה אחת יש לך שאני מאוד מעריך – כנות.
    צריך הרבה מאוד אומץ לשים על השולחן (ועוד הציבורי!) את מה שיש בך, לטוב ולרע, להסתכל ולאהוב.

    ישר כח.

    • המשפטים הקצרים. חוסר הקשר בינהם שיוצר בנאדם מוכר. הפסיפס של האישיות שמורכב מכל מיני ביטים קטנים (“שחקתי שנה טניס. היום כבר לא”), פשוט פנטסטי.

      • אייל כגן יקירי. אם יש לך בעיה עם בנות האתר אתה מוזמן לעוף לאלתר.
        וגיורא, קו המחשבה שבנות ש”נותנות” (מי משתמש היום במילה הזאת? בתור תחליף אתה יכול להשתמש ב”עושות סקס”) הן זונות הוא עצוב מאוד. וגם סוג של גול עצמי לא? שכבת רק עם ארבע בחורות. אולי זה כי אנחנו לא אוהבות להרגיש זונות כשאנחנו מזדיינות. חשבת על זה?

        • אייל כגן

          יש פה 7 אנשים שהגיבו, 5 כולל אנוכי עצמי, חושבים שהמאמר מרתק, חשוב, כנה, אמיתי ואת חמודה עוסקת בבוכלטריה. הוא שאמרתי, יש כאן כמה פלצניות ואת ללא ספק הכנסת את עצמך לקטגוריה הזו עם הטרחנות המשעממת שלך.

          תקראי, תפנימי תראי את הכישרון אל תעסקי בבלשנות.

          ביי

        • ראש ביצה

          אוווווווווחחחחחחחחחח

  4. נהדר נהדר נהדר.

  5. טריניטי

    לעזוב את הבית.
    להפסיק להיות פחדן ולעזוב את הבית.
    לבקש מאמא ואבא שיגידו לך: אולי הגיע הזמן שתעזוב את הבית?

    זה שהיית בחו”ל – זה לא נחשב. עדיין היה לך בסיס-אם שאינו שלך.
    עדיין לא לקחת אחריות על החיים שלך.

    אולי זו הסיבה לגישה הלא-בוגרת-משו שיש לך לגבי בנות (באמת, מה הקטע עם ה”נותנת”, מה זה, אנחנו באייטי’ז? לא גמרנו תיכון? לא ניגבנו את השוקו המעורבב בלחמניה מהשפתיים?
    מה נותנת? למי? מי לוקח? הבנים על הבנות? טוב, הבנת אותי. נא להפנים ולמחוק מהלקסיקון)

    בגיל 27 לא כותבים כמה בנות נישקת. אתה מנסה לגרור תגובות של “שיואו!!! כמה הוא רגיש!!! איך אין בנים שמתרגשים מנשיקה כבר בעולם הזה בכלל!!!!” – וזה צועק למרחקים.

    נפלא שאתה אוהב את עצמך. זה טוב וזה בריא. חבל שזה לא נשמע אמיתי. אני חושבת שמי שאוהב את עצמו לא רוצה לשבת מהצד ולהסתכל במשחק. רוצה לשחק, לעשות משהו בשביל עצמו, לחוות חוויות, לתפוס עצמאות, להיפרד מהקן החם והבטוח ולהתחיל לראות מה יש לעולם להציע לך. להתחיל לחיות את החיים האמיתיים.
    אולי נוח לך, אבל יכול להיות הרבה יותר כיף.

  6. אייל.
    אני דווקא מעדיפה לפרגן כשאפשר. זה הרבה יותר נחמד ופשוט (ואת לא מכונה אחר כך טרחנית ופלצנית) מה לעשות שזה לא תמיד משתלב עם כנות? לא נפלתי מהכסא למקרא המאמר ולא הייתי טורחת להגיב אלמלא הכותב הכניס כבדרך אגב שורה ילדותית, שוביניסטית ומקוממת. חוץ מזה, אני באמת לא מבינה מאיפה המירמור הזה כלפי “בנות האתר”.

    • אייל כגן

      ראשית , אני ער לשינוי הסיגנון ומודה לך. אין לי חשק “לעוף מהאתר לאלתר”. שנית, לא מדובר במירמור , אלא מקסימום בהתנשאות. שלישית ולגופם של דברים: ההיתפסות הקונסיסטנטית לכל מה שמריח ממנו כביכול איזשהו נימה של שוביניניזם גברי (ר’ עניין ה”נותנת”), בשם איזשהו פמיניזם קדוש הופך את כל העניין לפאתטי.

      המאמר או התרגיל בחשבון מעניין כי הבחור שם את הקרביים שלו בחוץ בכך הוא הוכיח/הראה שיש לו ביצים וזה בלי להיות פרובקטור.

      “נותנת” הוא מונח ילדותי/גיל התבגרותי שכולנו משני הצדדים חלפנו מעליו, איתו ומתחתיו. אז מה? מפה ועד לחשוב שהכותב חושב “שאת זונה בגלל שאת מזדיינת” , זה כשל לוגי שאת נופלת אליו רק בגלל שאת ששה להתנפל ולא ממש לראות את התמונה.

      זהו.

      ביי

  7. אייל.
    אם תלך אחורה למאמר תגלה את המשפט הבא: “אני אוהב בחורות שנותנות אבל לפי דעתי הן סתם זונות”. “אצלנו” הפמניסטיות הפלצניות משפט כזה יוצר אנטיגוניזם. ואתה יודע עוד משהו? התגובות החריפות שדברים כאלה מעוררים הם לא לשם הפרובוקציה ולא “בשביל הכבוד”. תפיסת העולם המגולמת במשפט הזה היא באמת דוחה. תפיסת העולם הזאת וההתנהגות הנגזרת ממנה גורמת להמון עוולות וגועל נפש. אתה לא היית כותב את זה נכון? אני מקווה לפחות. חוץ מזה – די להכללות. המגיבות כאן לא חתמו על עצומה המגדירה מניעים משותפים אנחנו אינדיווידואליות. אם תפסיק לחוש התנשאות ותקרא כל תגובה בגובה העיניים אולי אפילו תמצא קצת היגיון מאחורי הדברים.

    • מנחם_אש

      buttercup יקרה
      אם לכולנו היה את אותו לקסיקון, משתמשים באותן מילים, וחושבים באותה צורה – היה די משעמם (והיינו מאבדים את ספורט הויכוח האהוב כל כך). בסך הכל גיורא הראה כאן צד של ילד בן 27, שעוד נשאר מאחורה, אבל הוא שלם עם זה. בין אם הוא באמת אוהב את עצמו כמו שהוא ובין אם לא, זה לא ממקומנו לקבוע או להחליט, בשביל זה יש לו חברי נפש.
      וחוצמזה, הייתי מצפה מ-buttercup שאולי מחכה ל-westly שלה, שתנסה לעודד ותקווה בשביל גיורא שגם הוא ימצא את ה- TRUE LOVE שלו. למי שקורא את הפיסקה האחרונה ולא ראה את “הנסיכה הקסומה”, נא להתעלם…..
      להתראות חמודים, מ.א.ש

      • זה מה שנקרא “לבקר את המבקר” – לא פיוטי מידי נכון?
        אז ככה. אין לי שום ציפיות לקום בבוקר יום אחד ולגלות שכולם חושבים כמוני בדיוק. אבל אני, מה לעשות, מרגישה צורך (פנימי עמוק) להגיב כשריח מסריח עולה מאמירה. המחבר גם צריך לקחת בחשבון שלא כל התגובות יהיו נפעמות / נרגשות / מעודדות וכולי. זה חלק מהעניין של לשחרר יצירה לאוויר העולם (האכזרי).
        ובקשר לחוצמזה. כולי תקווה שההוד ימצא מישהי שתסכים להיות שם כשהוא שובר את הכוס. בנתיים הייתי ממליצה על גיבוש מחדש של כמה דעות. זה בהחלט עשוי לזרז את התהליך.

    • ל-buttercup,
      שאלה. אם היית שומעת בחורה שאומרת: “אני אוהבת גברים חרמנים כי הם גורמים לי להרגיש כמו מלכה, אבל לדעתי הם ילדותיים..” היית קוראת לה שובניסטית נשית?
      כי מה שאני לא מבין, זה איך דבר, שאומר גבר על סוג מסויים של נשים הופך פתאום לאמירה שובניסטית בעיניים פמניסטיות? ואיך זה שלא שומעים אותך במאמרה של אתי אברמוב השובניסטית “גברים מעדיפים בטלניות”?
      אל תתייחסי רק למה שלא מוצא חן בעינייך, ואם לא התלהבת מהמאמר, ורק משפט אחד או שניים קוממו אותך וגרמו לך להגיב, אז כנראה שאת באמת אוהבת לראות את עצמך כקורבן.
      חוץ מזה, מה הקשר לילדותיות??
      אני גבר שיוויוני. אבל כבר אני לא אקרא לעצמי פמניסט. מהפמניזם, כפי שהוא מוצג ע”י רוב מובילותיו, עולה ריח רע מאד של צביעות מהממת, התנשאות מגעילה, וקורבנות לא רלוונטית.
      לעניין המאמר, אני מודה שיש אומץ שראוי להערכה בכתיבת מאמר חושפני כזה, ובאמת שיש משהו קסום בכמיהתו ל”אשה ממוצעת”, וברצונו “לשבור את הכוס מתחת לחופה”, אבל אני גם מודה שלא אהבתי את המשפט שלו, בלי קשר לשובניזם.

      • אני מודה שלפעמים דברים דומים שנאמרים על ידי נשים וגברים עשויים לצרום לי בעוצמות שונות אבל זה ממש לא המקרה, וכמובן שאין מה להשוות משפט כמו: “אני חושב שזה ילדותי/אינפנטילי וכו'” ל: “אני חושב שהן זונות”. אבל עזוב, אני באמת לא חושבת שהמאמר הזה שווה את כל הסערה שהוא מעורר – הוא לא כזה שוס. גם אם הוא חושפני. ולעניין הקורבן. אף פעם לא הייתי ואין לי תכנונים בעתיד להיות או לחילופין לאפשר לסביבה להתייחס אלי ככזאת. וזה בדיוק העניין. אני לא פונה אל גיורא ושכמותו ואומרת “בבקשה אל תתייחס אלי ככה, זה הופך אותי לקורבן” אני פשוט מודיעה לו שצורת החשיבה שלו מטומטמת פרימיטיבית ופתאטית וכמו שכתבתי בתגובה הראשונה למאמר – גם סוג של גול עצמי. איזו בחורה שיש לה טיפת איי קיו תסכים להיות עם מי שפנינים כאלו גולשות לו מהפה בלי בכלל להתבלבל?

        • ובעניין הפמיניזם.
          פמיניזם = שיוויון. שום דבר אחר. בשנים האחרונות המושג קיבל הרבה מאוד קונוטציות שליליות (ולאחרונה אף נתקלתי בכאלו שסברו שמדובר בקללה חדשה – וניסו אותה עלי) אבל זה מה שנקרא “המושג הוצא מהקשרו”

          • אין להשוות? זה כמו שתגידי שאין להשוות בין הפיגוע במגדליי התאומים שרצח 3000 נפשות ובין הטרור כאן בארץ..
            לשני המקרים צריך להתייחס ב א ו ת ה הצורה בדיוק.
            לעניין המאמר, צורת החשיבה שלו אמנם מטומטמת ופרימיטיבית, אבל אין כאן קשר לשובניזם. ותתפלאי, יש בחורות שהכנות שלו תעשה להן את זה והן לא ייתייחסו למשפט שכל כך הרגיז אותך.
            ובעניין הפמניזם.
            הפמניזם אוליי נחשב בעיני הפמניסטיות לשוויון. הוא לא. פמניזם הוא הבאת הנשים לעמדות כח וכבוד כמו הגברים. לא שיוויון. העצמת הנשים. עדיין לא ראיתי פמניסטית שתניף כרזה נגד אפליית גברים (ואל תזלזלי, אפליית גברים קיימת, ומה שמסוכן בה, זה שהיא לא מקבלת ביקורת, היות והנשים נחשבות למין המקופח, ו”מה פתאום שגברים יתלוננו”). עדיין לא ראיתי פמניסטית שתגער באשה שמזלזלת בגברים. להיפך, ראיתי פמניסטיות, ולא מעט, בעצם כמעט כל פמניסטית שראיתי, שמזלזלות בגברים באופן כל כך צבוע שזה מדהים.
            אז לא. פמניזם הוא לא שוויון. פמניזם הוא עזרה לנשים, ולנשים בלבד. כשמו כן הוא.
            הקורבנות עליה אני מדבר היא קורבנות של פמניסטיות שעל כ-ל דבר, שמראה איזשהו הבדל בין נשים לגברים, כולל הנמכת הסל לנשים בכדורסל, הן תתלוננה. גם על פרסומת שרק מראה יד נשית, רק יד, הן תתלוננה על ה”שימוש המיני בגוף האישה”. ושלא תביני אותי לא נכון, אני מתעב פרסומות סקסיסטיות ושובניסטיות (לשני הצדדים, אגב ראית את הפרסומת החדשה של אולוויז?) אבל פמניסטיות מגזימות לעיתים קרובות מדי (שוב, רובן, לא כולן).

            • ואני עדיין מחכה לתגובה ממך על כתבתה “המעוררת פולמוס” של אתי אברמוב השובניסטית (לא כאן, במאמר עצמו..:) )

            • אני עדיין בדעה שאין להשוות והדימוי שלך לא ממש מוצלח אבל בסדר…
              ולעניין הפמיניזם. בעיני פמיניזם הוא החופש לעשות מה שאני רוצה. כולל לדגמן / להופיע בפרסומות / להיות מדענית אטום או לחילופין להחליט שאני רוצה לבשל כל היום.
              מה מוביל אותנו להחלטות שאנחנו מבצעים, אלו מסרים אנחנו קולטים מהחברה שמייצבים את הציפיות שלנו מעצמנו לרמות ושאיפות מסוימות? זה כבר דיון ארוך ואקדמי ואולי מוטב לומר – נושא לדוקטורט. אבל זה גם חלק מהעניין.
              ובאשר לאפליית גברים, נכון לפעמים אתם אוכלים יותר חרא (צו 8 למשל) אבל באופן כללי החברה שלנו – ואני אומרת את זה עם הרבה צער – עדיין סופר שוביניסטית. ואני לא מדברת על רמת השכר במשק לנשים וגברים או על הייצוג שלנו בפוליטיקה וכו’ אלא על דברים הרבה יותר בסיסיים כמו הערות סקסיסטיות, תפיסה מעוותת לגבי נשים ותפקידן בעולם, זלזול וכו’. כמובן זה משתנה ומגיע ברמות ובעוצמות שונות אבל זה קיים וזה מדהים אותי בכל פעם מחדש.
              לא מזמן היה לי חבר בערך יומיים שהתקשה להשלים עם העובדה שיש לי שתיים שלוש דעות עצמאיות ושאני יודעת לעבור כביש לבד. אני קצת מגזימה כמובן אבל הרעיון הכללי היה שלא הייתי מספיק נזקקת, יותר מידי עצמאית. והוא עוד היה קיבוצניק צעיר ונאור בכאילו. תלך דור אחורה ותראה מה קורה שם. אנחנו מרגישים לפעמים בתקופה הפוסט פמיניסטית, אשלייה שנובעת גם מהסביבה הקרובה שלנו (שלי לפחות) אבל אם תסתכל קצת יותר רחב תגלה שאנחנו לא.

              • את חושבת שאני מדבר על צו 8 וכו, כשאני מדבר על אפליית גברים? לא. אני מתכוון לכך שגברים שרוצים להיות מטפלים או גננים בגני ילדים, לא מעט פעמים נדחים כי יעדיפו נשים שהמוסכמה החברתית טוענת שיש להן יותר כשרון עם ילדים. אני מדבר על אבא שהתגרש ורוצה לחיות עם ילדיו הקטנים, ורק בגלל שאמא היא אמא, בית המשפט החליט לתת את המשמורת לאם, והאמא לא בדיוק בראש שלה שהאבא יבוא ויקח אותם, כי היא בכסאח איתו אז היא תמציא כל מיני תירוצים למה היום אי אפשר ומחר אי אפשר.. החברה היא שובניסטית, נכון, אבל לא סופר שובניסטית, כי אם תשימי לב, ותתעלמי לרגע מהרגשות הקורבניות שלך, תראי שהנשים אחראיות לא מעט למצבן, אם הן המחנכות העיקריות הרי שהן היו צריכות לחנך אחרת, לא? הזלזול של גברים מסויימים בנשים, הוא, ותקשיבי טוב טוב, עוד פחות מהזלזול של נשים מסויימות בגברים. “איך” את שואלת בתמהון? אז ככה: לגברים יש יותר כח, נכון, אבל זה שנניח אני, בתור גבר, מרוויח יותר מאשה ממוצעת, זה לא אומר שאני אישית שובניסט.. אז תגידי : אותם גברים שנתנו לך את הכח המועדף- הם השובניסטים. אז זהו שלא. בדיוק כמו שלנשים רבות יותר נוח עם נשים, ככה גם גברים רבים מרגישים יותר נוח עם גברים בסביבת העבודה שלהם, יש יותר אינטראקציה, מה שנותן יותר תפוקה. אז למה אנחנו לא רואים חברות שיש בהן יותר נשים? פשוט מאד, נשים לא מקימות בתי עסקים באותה כמות כמו גברים. רוב הנשים מעדיפות להיות שכירות ולא עצמאיות. עובדה. אגב, גם הטענה ,שכביכול גברים מרוויחים יותר באותה חברה ובאותו מקצוע היא חסרת בסיס לחלוטין. הטענה הזו באה כתוצאה ממסקנה קורבנית לאחר עיון בסטטיסטיקה. האם סטטיסטיקה יכולה להציב עובדות ומסקנות מהסוג הזה? לא. היא יכולה רק להציב נתונים ממוצעים, אפילו במקצוע מסויים, ללא התייחסות פרטנית לכל מקרה ומקרה. בכלל, ידוע שהרבה גברים בוחרים בקריירה לעומה המשפחה, ואצל נשים המצב הפוך, אז פלא שגברים מצליחים יותר? פלא שנשים נמצאות בקשר הרבה יותר טוב עם המשפחה, לעומת אבות רבים שלא מצליחים לתקשר עם הילדים?
                בכל זאת, את שואלת, איך הגעתי למסקנה שנשים מזלזלות יותר בגברים מאשר ההיפך? פשוט מאד, כמה נשים יענו ברצינות ויגידו לך שגברים ילדותיים, וכמה גברים יענו לך ברצינות ויגידו לך שנשים טיפשות? אני חושב שזה די ברור..

  8. ומה חוץ מזה?

  9. את רואה, עכשיו גם אני חשופה. ואת יודעת, זה לא לגמרי ניק…..

  10. אני לא יודעת למה אבל קצת ריחמתי עליך…

  11. לובה ז.

    ואני גר בעיר קטנה: בתל-אביב.

    מתוך: “עיונים בשירת השלומוערצי”

    כמה יותר קצר!
    כמה אותו דבר…

  12. רייצ'ל

    מעניין מה מניע אדם לכתוב את קורות חייו בצורה כזו ולפרסם אותם לעין כל, האם זה הרצון להיות מפורסם, או שזוהי דרך נוספת להכיר בת זוג…
    סיפורים אישיים הרי הם הכי מעניינים – זה הרי כל העניין באתר הזה – סיפורים אישיים. אבל אתה, גיורא, לא פירסמת סיפור, בעצם נראה לי שניסית “לפרסם” קצת את עצמך.
    אבל שוב, אני לא מבינה, גיורא, מה גרם לך לחשוב שאתה תעניין.
    כלומר זה מעניין, אבל יש יותר מעניינים…
    איזה יצר הוא זה אשר גרם לך לפרסם “דיוקן” זה ?!

  13. אהבתי את הנונשלנטיות שבה קטלגת את הפרטים. מעלה חיוך. נהנתי.

    תקרא את ז’ורז’ פרק – אם עוד לא עשית את זה.

    סיקרן אותי האם מעבר לשליטה המונוטונית-יבשה-טכנית – הרגישה והעשוייה בקפידה –
    התרגשת פעם ?
    מישהי ממש ריגשה אותך?(לא רק פיסית..)
    משהו ממש נגע לליבך- כך שלשום ציניות ושליטה ובקרה והסתכלות מהצד לא היה מקום?

    צרחת פעם בטירוף? מעונג? מומלץ.

    טייס אוטומטי זה משהו שכשעושים אותו הרבה מדי יכול להקהות את החושים- לא בריא לאורך זמן רציף מדי.

    להסתכל על עצמך מהצד- יותר מדי זמן – קצת מסרס (כי תמיד חושבים איך זה נראה מהצד…)
    עוורון חלקי- יכול לעזור. מודעות-יתר לעיתים מעכבת.

    לך ללונה פארק, תעלה לרכבת הרים הכי מטורפת. תמצא מישהי ברחוב שנראית יפה בעיניך- ותגיד לה את זה (בלי כוונות ליצור קשר או להתחיל משהו- סתם כדי לפרגן ולהעלות חיוך )
    תוריד קערה עם אוכל לחתולים מתחת לבית שלך.
    תחזיק ביד תינוק.
    תרוץ לאנשהוא כמו מטורף.

    • גיורא הוד

      תודה לך על תגובתך. כמובן שקראתי את פרק. התרגשתי כמה פעמים בחיי וגם מישהי ממש ריגשה אותי. ציניות שליטה ובקרה איני מכיר בכלל, כי איני שולט בעצמי כלל וכלל. וכבר כתבו עלי שאני סובל מתסמונת טורט ואני מוצא את זה מבדח עד מאוד.
      פעם צרחתי מטירוף ובאמת הייתי מטורף. מעונג? אולי.
      לא נעים לי לדבר על הדברים האלה לפני כולם. את/ה יכול/ה לכתוב לי לאימייל אם את/ה רוצה.

      תודה על העצות שלך. הן נשמעות לי טובות.

  14. יעקב סופר

    מאמר משעשע מאוד המעלה בי מחשבות שבהן אני עלול לשקוע. נדמה שההצמדות לפרטים בדבריו של גיורא לב היא החשובה פחות. אכן הפרוזאיות של חייו של גיורא מבטלת את החשיבות בשאלה אם נולד בפ”ת או בהרצליה. זה גם לא חשוב אם בנות ש’נותנות’ הן ‘זונות’ או לא. המכלול הוא מה שחשוב. ובמכלול מעלה גיורא תשובה שאומרת, יש הרבה אנשים כמוני. כלומר יש הרבה אני. וגיורא מודע לכך שהוא מוצר צריכה. גיורא הוד, בשמו חסר הייחוד, הוא כמוצר צריכה המיוצר במדינת ישראל ובשבירת הכוס מקבל גם את תו ההכשר מהרבנות הראשית. גיורא הוד הוא כמו כולם. גיורא הוד הוא אולי לא החברה, אבל הוא ההמון, הוא חלק מההמון. הוא קבוצה שהיא חלק ממספר קבוצות שמרכיבות את ההמון.

    אח גיורא! אני מכיר את גיורא כי למדנו יחדיו בבית ספר הדר בפ”ת וגיורא היה תמיד בחור מוזר. הייתה לו תמיד נזלת באף מאז שאני זוכר אותו והבנות לא אהבו אותו. בחטיבה, כשהיינו יחדיו ברשיש, הוא באמת חטף פתאום גובה וכל הבנות התבלבלו מזה וכבר לא ידעו בכלל איך להתייחס לגמל הזה. וגיורא הזה הוא כמו הקורבן התמידי.

    גיורא הזה כותב את החיים שלו כמו משוואה מתמטית כי הוא יודע שהוא לא הרבה יותר מזה. חבל לי שהחיים הפרידו ביני לבין גיורא. הוא שעמם אותי ואמרתי לו את זה. הוא גם קיבל את זה. גיורא שעמם אותי. חשבתי אומנם שהוא מוכשר לפעמים אבל הוא היה ממוצע מדי לטעמי. והקשר בינינו התנתק. השיא היה כשהלך ללמוד סוציולוגיה וזה הרתיח אותי.

    אבל גיורא בניגוד לאנשים אחרים מודע לחלוטין לכל מה שהוא. גיורא לפחות תמיד יודע שהוא דפוק. וגיורא אומר בקורות החיים שלו ששנת לידתו הייתה השנה העצובה בחייו. (וזאת אמר כבר בצורה נבואית באותה שנה). כי גיורא יודע שעם הלידה נידון לאירוניה.

    אח גיורא! גיורא! גיורא! נתרפק על המדורה גיורא ונתכרבל באישה בחיק האפילה.

    חברך התמידי,
    יעקב סופר

  15. תרגיל בבינוניות נטו
    לא רוצה לפגוע בך, אבל מה הקטע של להיות מפורסם? למה? כדי לזיין יותר מ-5? לנשק יותר מ-10? בחיאת!!!

    ואיך בדיוק אתה רוצה להתפרסם מתוך ביצת הבינוניות המודעת לעצה הזו?
    פשוט תקום ותעשה עם עצמך משהו שיועיל לאחד ויחיד…אתה!
    מאד קל לשרוץ אצל אמאלה, ללמוד באוניברסיטה משהו שחסר משמעות בשבילך ולהתבכיין על זה.
    קום, תתנער, תתעורר.

    גם לסתם אנשים, גם לבינוניים מגיע אושר, מגיע לכולם.
    אבל זה שזה מגיע לנו זה לא אומר שלא נצטרך לעבוד כדי לקבל את זה.
    אם אתה משעמם את עצמך, למה שתעניין מישהי? מישהו?

    יאללה, לעבודה!

    מתנצל מראש אם אני בוטה, אבל מפה נראה כאילו אתה צריך את הכאפה.

  16. אהבתי נורא לקרוא אפילו הזכיר לי כמה וכמה אנשים
    ובכלל נורא כיף לקרוא משהו שנאמר מהלב, ממציאות כלשהי שהרבה חיים בה ברמה זו או אחרת

  17. just like that

    the thing is, i think girls, with theyr lack of real ego, has problem understanding how non-ego this article is, and why we, men, find it so charming.
    HAKENUT, that was something fresh. and about ZONOT LO ZONOT- that was his oppinion, who cares?
    sorry for the spelling, i don’t care.

  18. היפיפייה הנוחרת

    אהבתי את צורת הכתיבה הבכלל לא ממוצעת.
    איך שאני הבנתי את זה לא מדובר באוטוביוגרפיה אלא בכתיבה ריאליסטית (אז די לקטילות הטפשיות של כמה מהמגיבים).
    אין אדם כזה גיורא הוד אבל יש “המון” כמוהו, כפי שטען. הסיפור הוא עלינו – האנשים עם החשיבה השבלונית שמבטלת את עצמה תוך קונפליקט תמידי, עם החשיבה המתנגחת והקליפית שמזפזפת בין נושאים בלי קשר,סתם דברים שעלו לנו לראש כי ככה אנחנו באמת חושבים.
    האדם הרציונלי שחושב באופן אובייקטיבי ולינארי נחשף במערומיו כאשר מציצים לתוך מוחו של גיורא הוד. הנה היא פיקציה!

  19. ‏‏‏B.J.Mccay‏‏‏

    מקסים. דברים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב.
    אהבתי. פשוט אהבתי. מאוד כן ומאוד יפה.

    הרבה יותר יפה והרבה פחות פוזאי ונפוח מחשיבות עצמית מהרבה מאמרים באתר הזה.
    וזה בסדר גמור, גיורא הוד, להיות אדם כזה רגיל, כי באמת, רוב רובנו הם כאלה.

    מי יתן ותזכה להתחתן בקרוב.

    בברכה,

    ‏‏‏B.J.Mccay‏‏‏

  20. גם זה נכון

    אני רוצה לשאול אותך, האם, לדעתך, מה שכתבת הוא סיפור גברי או נשי, או אם הוא קשור לפמניזם. אם כן, אז איך.

    אתה כותב מוכשר, אפשר לעבוד עוד קצת על המהלך, אבל החלוקה לראשי פרקים מצויינת. לדעתי קשה יותר להפוך את עצמך להרואי, אבל לא פחות לגיטימי. וגם אנטי גיבור הוא גיבור, כידוע, כשנותנים לו במה.

    יום טוב.

  21. אלמוני

    איזה מעצבן, אי אפשר להפסיק לקרוא וככל שקוראים יותרמתעצבנים!!!!!!!!!!!!!! אל תתחילו אפילו זה שטני!!!!!!!!

  22. איך לא שמת לב גיורא?
    סוציולוגיה היא לא יותר מאשר אמנות אמירת הידוע. אין שום סיכוי שסוציולוג יגיד פעם משהו שלא חשבת עליוי קודם. אין שום תאוריה שם.
    בקיצור אף פעם לא מאוחר לעזוב.

    חוץ מזה אני מצטרף לשאר התשבוחות על המאמר.
    הזדהיתי מאוד, גם אני למשל אוהב את עצמי אבל לא מצליח להבין למה.
    אז יאללה.

  23. את מי זה ממש מעניין כל גיבוב השטויות האלו ?

    נותנת?

    מתערבת איתך שעם סיגנון הדיבור הילדותי אתה עדיין משפריץ בתחתונים…

    תתבגר חמוד

  24. מעורר סלידה ובחילה!
    התרפסות ותחינה להכרה, השתתפות, ורחמים, מההמונים האבודים, שמפחשים את עצמם
    באחרים!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *