מכירות אמהות שלא מקטרות? מסתבר שקיימת אחת, אמנם מותשת, אבל בכל זאת מאושרת. לקרוא ולקנא?

אמא לא מקטרת

בוקר אור

"אל תתישי את עצמך היום", ביקשה חברה אחרי שאמרתי לה ש"אני עייפה". בקשה נפלאה, וגם מחשבה מאד מפרגנת ודואגת. פרצתי בצחוק גדול, והיא כבר הבינה הכל. אין דבר כזה שאני לא אתיש את עצמי, זה פשוט לא קורה. אין מצב שבו אתעורר בבוקר ליום שהוא קצת רגוע ושלו. אולי אני מזוכיסטית, אולי אלה הם החיים שנפלו בחלקי, או שאולי זה בעצם גם הקצב שמתאים למה שאני.
יום רגיל מתחיל בערך בשעה 05:00 בבוקר. אלה שמכירים אותי כבר הפסיקו להרים גבה. אלה שלא, לא מבינים בשביל מה אני קמה כל כך מוקדם. ואני אומרת, יש דברים שהבוקר שמור עבורם. ובינינו, זו השעה היחידה ביממה שבה אני יכולה לשמוע את עצמי מדברת, מבלי לקבל מאחרים תשובה, דיעה או מחשבה. למזלי הרב, בבוקר דואג בן הזוג שלי לילדים, אז גם לעבודה אני מגיעה מוקדם. פותחת את המשרד, מארגנת את השולחן, ומתחילה לעשות את הדברים כמו שאני יודעת, "בד בבד": עוברת על הדואר הנכנס, ומציצה גם בזה שאחריו, פותחת את כל החלונות – את אלה שמאחורי וגם את אלה שבמחשב שעל השולחן. ביום שגרתי אני מדלגת בקלילות בין מייל נכנס, לקובץ וורד, לוקחת לגימה מהקפה. עוברת לשיחת טלפון אחת, ומיד לשנייה שמתקבלת בנייד, תוך כדי כך גולשת באינטרנט, יוצאת מהחדר, חוזרת, לוקחת ביס מהעוגייה, ומתחילה לעבוד גם בפאוור פוינט על המצגת החדשה. אבל מה לעשות, זו העבודה, ואני לא מתווכחת עם פרנסה.

משימה אפשרית

העניין הוא שזה לא נגמר כשאני חוזרת אל מעוני ומבצרי. אתמול, למשל, עבר עליי אחר צהריים די שגרתי, למעט תוספת קטנה – אמא שלי. לאנשים בגילה, יש כנראה מקצבים אחרים. המקצב שלה אתמול, חידד לי עד כמה אני אמא במשרה מלאה פלוס. בזמן שהיא ישבה בנינוחות במטבח וניהלה איתי שיחה, אני התרוצצתי רק "בקטנה", בכל זאת לא נעים לי לא לשבת כל הזמן לידה: אז הוצאתי מכונה והעברתי למייבש, בדרך למטבח השחלתי כמה משפטים לחברה ב-gmail, עברתי על המצרכים במקרר והקראתי לילד רשימת קניות חלקית. הוצאתי את הבשר מהפריזר, ניהלתי ויכוח ער עם הילדה, הפרדתי בין הבנים וסוף כל סוף גם הצלחתי להנמיך את קולו הרם של "בוב ספוג" שבמשך כל הזמן הזה התחרה איתי.
התיישבתי. הגיע זמן קפה קצת עם אמא שלי. כשהמים בדיוק רתחו, התקשר הבוס (זה מהעבודה של הבוקר) והטיל עליי איזו משימה נורא דחופה, אז ניצלתי גם את זמן השיחה. הכנתי את הרוטב האדום לקציצות וגם טעמתי ממנו, העמדתי את סיר האורז על הגז, קיפלתי את המגבות שיצאו מהמייבש ובין לבין גם הספקתי לרשום את ההערות שיזכירו לי מאוחר יותר מה אני צריכה לעשות. ואמא שלי? עברה לסלון לצפות בטלוויזיה עם הילדים.
אז ניצלתי את הזמן לקיים כמה שיחות, אלו שנוגעות לעבודה שאני צריכה לעשות יותר מאוחר. לעבודה של הבוקר, הכוונה. ובאותה ההזדמנות גם הכנסתי כלים לכיור, שלחתי את הבן הקטן למקלחת ועזרתי לו להתלבש והכנתי ארוחת ערב, בקושי נושמת, אבל מחזיקה מעמד, כי אני יודעת שזה סימן שהלילה ירד.

ולסיכום: אחחחח, איזה כיף!

זהו, אמא שלי צריכה ללכת. בדלת ממש לפני שהיא עוזבת, היא מתנצלת שנוכחותה מנעה ממני לעשות את כל מה שהייתי צריכה (קניות, כן, שכחתי את הקניות לעשות). בשמונה וחצי בערב, אחרי שכולם מקולחים ואכולים, התחלתי לארגן את המטבח. בין לבין אני מציצה בעבודה שממתינה לי על השולחן, עונה למייל ומכניסה את הבשר במרינדה למקרר. המטבח סדום ועמורה. אני חייבת לעשות איזו שטיפה. אז התקשרתי לחברה להעביר איתה ביחד את הזמן והמלאכה. זהו, עכשיו אני מוכנה. אני עוברת לעבוד על המסמך לעבודה.
לקראת חצות אני הולכת לישון. אני חצי מתה. לא, אני הרוגה. אבל מודה, שבזמן שאני נכנסת למיטה, משתרעת על המצעים, הבעה של סיפוק מרוחה לי על הפנים.

רינה בן-עמי

אישה, אמא וגם עובדת כותבת מהיום שמכירה את עצמי, וגם חולמת. מגוונת.

תגובות

  1. נו אז? על היה הסיפור? יום שיגרתי, לא הבנתי את הפואנטה.

  2. נחמד מזכיר לי אותי…

  3. לא טרחתי לקרוא את ההמשך.
    "לא מקטרת אך מותשת" ?
    חזרנו לפולניה.
    ואם לא שמת לב לסתירה הבעיה יותר חמורה ממה שנדמה לי.

  4. לא שואל, רק סקרן

    לא הבנתי דבר אחד: למה בכותרת כתוב "אימא לא מקטרת"?
    אם זה בציניות אז סליחה, אני כנראה קצת קשה-הבנה.
    אם לא… אני די בטוח שכולם פה מכירים את המשפטים הפולניים נוסח: "כל היום עבדתי קשה, טיפלתי בילדים, סידרתי את הבית ואף אחד לא עזר לי. אבל אני לא מתלוננת, כנראה שנגזר עלי לסבול בשקט…"

    אני די בטוח שלא יקרה כלום ואף אחד לא יחשוב שאת עצלנית אם רק תבקשי קצת עזרה (אימא? הילדים הגדולים?).

    • לי נשמע שאת פשוט אוהבת להשוויץ בכמה שאת עושה וכמה שאת מולטי טסקינג.
      זה מזכיר לי את גיסתי שנקעה את הרגל ולא נחה חזרה לעבודה ובבית גם עסקה בניקיונות מטורפים. העיקר שתוכל לספר אחרי זה על כל השטויות שלה. אם מישהי מעמיסה על עצמה כל כך הרבה שתסבול.
      באמת איפה האיש איפה הילדים ?
      אולי עדיף במקום להתיש את עצמך למצוא פתרונות אחרים. אבל אז איך תפגיני את זה שאת סופר וומן?

  5. נורית

    רגע, איפה בעלך? יפה שהוא דואג לילדים בבוקר, אבל מה עם קצת חלוקה גם בערב? ממש לא בסדר שהכל נופל עלייך… זה מתכון להתמוטטות מוחלטת בגיל צעיר.

  6. כרמל שוק

    אוף,איזה נדנוד.מה כבר עשית שלא עשו עוד מיליארדים בעולם?על זה כותבים?תיכף תבקשי פרס.ביג דיל,עושה כמה דברים בו זמנית.על זה ממש,אבל ממש עוד לא שמענו.מה עם איזה תודה וסליחה לאמא שבטח סבלה יותר ממך כי היא לא התברברה על עבודה כמו שלך,אלא עשתה משהו אמיתי יותר:לגדל אותך,למשל.

    • חשבתי שזכרים מהסוג שלך כבר פסו מהעולם.

      הבחורה תיארה יום עמוס בצורה איומה בעיניי, ממש לא בריא.
      אני תוהה איפה בעלה בכל העניין ולמה אמא שלה לא נוקפת אצבע,

      ואתה מטיח בה למה היא בכלל יוצאת לעבוד ולמה מתלוננת….

      מאיזו מאה אתה בא ??

      • כרמל שוק

        אני דווקא אשה.יש לי 3 ילדים.
        הכותבת פשוט נשמעה לי מתבכיינת,שלא לומר משעממת.שום תובנה חדשה,שום סיפור.ואגב,ההיפוך שעשית על שמי,שוק הכרמל,נדוש וצפוי.שניהם אינם שמי,אז סליחה שלא נעלבתי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *