בננות בנות שמרשות לעצמן
אני חוששת שאשתף אתכם בממצאים המדאיגים תוך הצצה קלילה קדימה. אני, המג'יק סטיק של גבי ודבי והמנהרה של דאג וטוני נעביר אתכם אל מעבר לקשת, אל מחוזות לא נודעים.
סתאאם. נעביר אתכם ליום בהיר ושטוף שמש, שלוש שנים מהיום.
הדקו חגורות אנחנו ממריאים.
יומן מסע
1.6.2003 09:00
היה זה יום שגרתי בחיי.
התעוררתי מוקדם מדי לטעמי ויצאתי לעבודה.
נגן ה MP3 שלי שוב לא עבד, לא שהזיכרון שלו היה חזק, אז נאלצתי להקשיב לרדיו באוטו.
בגלגלצ עכשיו חזקים עם שנות השמונים.
מדובר בתופעה חדשה: הרטרו של הרטרו. כולם מדברים על זה כאן, זה תפס חזק.
אני שמה כסף על זה שאם שואלים ילד, שנולד בארץ, מה היה הסגנון המוסיקלי השולט בין שנות התשעים לשלהי שנות האלפיים הוא יזמזם שירים של בוי ג'ורג' כשעוד היה לו שיער.
בעוד עובדה קשה זו מהדהדת בראשי, נכנסתי לעבודה.
הנוהל הרגיל: תה עם חלב, לבדוק דואר, לסנן את הפורנו החדש ולהעביר לרשימת התפוצה, לקרוא עיתונים (כן, ברור שבאינטרנט) ואז לגשת לענייני היום.
1.6.2003 19:00
זמן איכות
בשובי חזרה לביתי הדלקתי רדיו.
בגלגלצ עכשיו חזקים עם שנות השמונים.
מדובר בתופעה חדשה: הרטרו של הרטרו. כולם מדברים זה כאן, זה תפס חזק.
גם תפס חזק הקטע הזה של נגני ה MP3 , כולם הולכים איתם בידם האחת. בשניה טלפון נייד.
התפרסמה היום כתבה שסותרת את הכתבה שסתרה את הכתבה שסתרה את עובדת היות הדיבורית מסרטנת. אז שוב צריך להחזיק ליד האוזן.
נכנסתי למכולת של הלבנוני לקנות חלב.
סתם.
הלבנוני זה בפרק של עוד 10 שנים.
נכנסתי למכולת לקנות חלב ואז עליתי לדירה.
1.6.2003 19:40
צר עולמי ככרטיס מסך.
הגעתי הביתה והתישבתי מול מסך ה 21 אינצ' השטוח שלי. (בכל זאת רק חמש שנים).
איך שיורד הדואר אני מקשיבה לפרסומות ששתלו לי מה שמם. נו, אלה שחקרו את מנהגי הגלישה שלי ויודעים בדיוק מה מענין אותי.
הם אגב, זכו במשפט בו תבעו אותם על חדירה לפרטיות.
דאבל קליק על הדואר ואני שוב מגלה שפרצו לי לדואר. טוב נו, הגרסה החדשה של חלונות פרוצה לרוווחה…מיקרוסופט. אין חדש תחת השמש.
1.6.2003 22:00
האינטרנט של הדור החדש
חשקה נפשי להעיף מבט ולבדוק מה קורה באתר הניאו נאצי האהוב עליי "לשכת הנשיא" כשלפתע גיליתי שגישתי אליו נחסמה.
וזה לא שנהגתי כיהודיה לא כשרה או שמא עשיתי שימוש אסור בפרטים שנגלו לי באתר.
הסרבר של הספק שלי יושב, מה לעשות, בארץ הקודש בה נחקק, ממש עכשיו, חוק חדש נגד גלישה באתרי הסתה.
אז זפזפתי לי בין אתרים שכן מותר לצפות בהם ונורא משעמם, כי פתאום יש חוקים ומחירים שצריך לשלם ולא כל כך חופשי ונח כאן, אז עברתי להתנחם בצ'אט.
בצ'אט שיתפתי את ידידי הנאמן בתהליך גלגול הג'וינט שהתרחש באותן שניות בהן סיפר לי על הוירוס החדש "ארץ ישראל השלמה".
לא עברו חמש דקות עד הרגע בו שוטרים התדפקו על דלתי.
"אבל זה רק ג'וינט", התחננתי על נפשי כשגיליתי שהם בכלל עוצרים אותי בעוון צ'אטים עם קטינים.
חזרנו לשנת 2000 . איך היתה הנסיעה?
כמה עובדות לפני פיזור
–
השבוע נתקבלה פסיקה בבית המשפט העליון בצרפת שקבעה כי על "יאהו" צרפת להפסיק לאלתר את אפשרות הגולשים להגיע דרכם לאתר מכירות פומביות שמכר פריטים בעלי אופי נאצי.
–
על פי החוק בצרפת אין למכור במדינה פריטים בעלי אופי גזעני.
–
החברה שמוכרת את הפריטים הללו יושבת בכלל בקליפורניה, והיא תאלץ למצוא פתרון טכנולוגי לתביעת בית המשפט שלא לאפשר לצרפתים גישה לאתר שלהם.
–
ישנם היום בין 400 ל 1200 אתרי שנאה באינטרנט.
–
אתרים אלו אינם זוכים להצלחה על אף קיומם החופשי.
"המתנה היקרה ביותר שנתן לנו האינטרנט היא חופש"
– ראש ממשלת צרפת, ליונל ג'וספן.
לפי ראות עיניי ישנם שני דברים חשובים מאוד שיש להקפיד ולשמור עליהם לאורך הדרך, על מנת להשאר מאושרים:
א' – חופש הביטוי
ב'- מוסיקה רעה בגלגלצ.
הם, אגב, חזקים עכשיו עם שנות השמונים.
מדובר בתופעה חדשה: הרטרו של הרטרו.
כולם מדברים זה כאן, זה תופס חזק.
אנטישמיים הצרפתים האלה. את באמת חושבת שבעוד 3 שנים אנשים יאחזו סלולארי ביד?
תחשבי שוב.
אהבתי, באמת. viva לחופש הביטוי.
חרא מוסיקה בגלגל"צ.
סלולרי שמלולרי, העיקר שהסטארטאפקים ימשיכו לגוון לנו את החיים!!!
אם אנחנו כבר בעניין של אתרי שנאה משעשעים, הנה אחד ששלח לי ידידי דונגי:
http://www.geocities.com/CapitolHill/Senate/2680/
זה אתר של שונאי מאוננים.
אז מה, לא סוגרים את גלגל"צ בעתיד הקרוב?? אוף.
חופש אינה מילה העומדת בפני עצמה. נסו להעמיד אותה..(כן ויאגרה, לא ויאגרה..) היא לא מחזיקה מעמד.
יש חופש ל.. ויש חופש מ….
מאז ומעולם המאבק בין האדם לשלטונות – הדתיים והאחרים הוא על שלילת החופש ל…
אין לך חופש לקחת ככל שתחפוץ.
אין לך חופש לעשות אהבה למי שתחשוק
אין לך חופש לנוע לכל מקום שתרצה
אין לך חופש לאסוף מפרי השדה.
המנגנון החברתי מתחיל בשלילת החופש.
"המצב הטבעי" שבו לכאורה התחלנו את מהלך חיינו החברתיים – גם עליו אין הסכמה.
הובס האמין שבמצב הטבעי יש מלחמת הכל בכל ולעומתו היו שחשבו שבמצב הטבעי הפרא חי בשלום ויש טיגריס על כל גבעה.
כעת השאלה היא מה מתוך השלילות אנחנו מקבלים ואומרים זה לא פוגע בזכות הטבעית שלנו לחופש?!
אז אם לאדם יש זכות גם לרכוש נובע מכך שלזולת אין זכות על רכוש אלא אם רכש אותה. וכך כל מי האדמות שייכות למישהו (מדינה היא ברירת מחדל אחת מני רבות) ואין לך זכות לקחת לעצמך אדמה.
כל הפרחים שייכים למישהו ואסור לך לקטוף את פרחי הבר.
וכך הלאה…
ומה עם המחשבות?
אז יש גרסאות שהיו רוצות גם משטרת מחשבות…
ההבדל בין משטר ליברלי למשטר עריץ הוא כמות האיסורים שמשטר עריץ מטיל עלינו לעומת הליברלי – שכן כולם מטילים עלינו איסורים.
וכאן אנחנו מגיעים לסוגיית חופש הדיבור.
השאלה מה ניתן לרכוש באינטרנט היא שאלה פחות מהותית. אם אסור למכור נשק בחנות אז אסור גם באינטרנט.
אם אסור למכור כבד של דב נדיר בחנות אסור גם באינטרנט. על זה נדמה לי שלא מתווכחים.
הוויכוח הוא על מידת החופש לחשוב בקול רם.
כן, הגענו אל משטרת המחשבות….
האם מותר לי לחשוב על כל דבר מבלי שאעבור עבירה, מבלי שמישהו יאסור אותי?
ההנחה המקובלת שפרט למקרים יוצאי דופן בתרבות ומשטרים עריצים במיוחד מותר לחשוב ככל שחפצים. (אם כי יסוד לכל עבירה פלילית הוא לא המעשה הפלילי אלא הכוונה הפלילית – כלומר המחשבה שלוותה אל המעשה)
אז ככה: מותר לי לחשוב בשקט. ואז זו לא עבירה ומי שימנע ממני – אוי ואבוי.
מותר לי לחשוב שמישהו מושחת וגנב ואפילו אנס. אם לא אחשוב את זה בקול רם – לא קרה דבר.
הבעייה היא כאשר אני משתף עוד אדם במחשבותי.
הבעייה היא כאשר אני נותן פומבי למחשבותי.
החוק הפלילי מגן עלי וגם עלייך מפני כל מיני בישין שחפצים להרעיל את בארות הדעת כנגדנו. רוצה לומר: אם אדם יבוא ויספר, ידפיס ויפיץ ולו גם לאדם אחד נוסף טענה שיש בה כדי לפגוע בשמך הטוב. יש לך יכולת לתבוע אותו לדין אזרחי ופלילי.
ככה מגן החוק על שמנו הטוב (איזה מזל…) גם אם הוא לא כל כך טוב.
וכעת מה עם האינטרנט?
בבית שלי הפרטי אני יכול לתלות כרזות בכל החדרים, להניח פמפלטים שמיועדים לקריאת בני הבית. זה ביתי. זה מבצרי. אין איש או חוק שימנע ממני.
האם האינטרנט הוא ביתי?
האם הוא מבצרי עד כדי כך?
יש שאומרים האינטרנט הוא לא דרך ציבורית. הוא מין מחשבה פנימית שמאפשרת הצצה של הרבים אליה. מי שרוצה נכנס. על דעת עצמו. אין מדינות. אין גבולות. אין מכס. אין מדינה.
לא לסמים ולא לאהבה.
אחרים אומרים. מה שהקלדת בביתך עניינך, פיזרת אותו ברשת, אפשרת כניסה, או הזמנת כניסה אתה נמצא עתה ברשות הרבים – בדרך ציבורית
מכיוון שאתה נמצא על דרך ציבורית – חלים עליך כללים מסויימים.
כי יש ילדים שחוצים בדרך.
יש כיפות שאינן אדומות וזאבים שבטנן חפצה בסבתא אחת לפחות כל יום.
כי יש אינטרסים בטחוניים ויש אינטרסים כלכליים ויש שם טוב ושם פחות טוב.
אז מי צודק, איפה עובר הגבול?
אני אישית מאמין שמידת ההתערבות של שלטון – כל שלטון – בחיי הפרט חייבת להיות המינימלית האפשרית על מנת לקיים חברה.
אני מאמין שסמים – כל הסמים – חייבים להיות ליגאליים (למה בפעם אחרת…)
אני מאמין ש אין להטיל צנזורה (פרט להגבלות גיל) על מין ודרכי הפצתו ועשייתו, על הבעת עמדות ודרכי הפצתן, או על כל דבר שאין בו משום פגיעה מיידית וממשית בזכויות הבססיות של הזולת.
אני מאמין שכדי להטיל מגבלה כלשהי על זכות מולדת לחשוב ולספר על כך לעוד אדם צריכה להיות סיבה מיוחדת במינה.
אז ברור שמידה מסויימת של פיקוח חייבת להיות באינטרנט. לפחות מידה כזו שתוכל לקבוע מי הוא הנושא באחריות למסרים (וירוס מחשבים רבותי הוא גם מסר…)
והאחריות קובעת במידה רבה את מידת הפיקוח.
אם אסור למכור סמים בשטחה של מדינה אז לא האתר הוא מקום הפשע אלא מקום האכסון – חשבון הבנק של המוכר וכו'
אם אסור לפרסם סיגריות, אז לא מקום הפרסום יהיה מקום האיסור אלא מקור הפרסום החברה המפרסמת.
אני לא חושש מהפצת דעות ועמדות כלשהי.
אני לא חושש מהרעלת ההמון התמים וטוב הלב ב"זבל תרבותי" או פסולת בלתי אורגנית אחרת.
אני לא חושש מאתרים נאציים.
אני לא חושש מאתרים כלשהם.
יחד עם זה – למרות הרצון והנטייה האנארכיסטיים שלי – אי אפשר להתמם ולומר הכל פתוח כי זה אינטרנט.
אם הכל פתוח באינטרנט אז הכל צריך להיות פתוח גם מחוץ לווב.
הווב הוא שטח ציבורי פתוח עם כללים מעטים. מעטים ככל שיהיו – יש צורך במעט כללים.
ולו רק כדי למנוע מ"קראקרים" לגנוב לי כסף מכרטיס האשראי
ולו רק כדי למנו מ"האקרים" לחדור לחיי הפרטיים ולהציץ לחדר השינה של הקבצים שלי.
(כן ההבדל בין האקר לקראקר – אינו בין הטוב , הנחמד והבלתי מזיק לבין הרע המזיק והחמדן.. אלא בין ….האנס לבין המציץ שניהם פושעים במידת חומרה שונה ובפשעים מסוג אחר – הגיע הזמן שאף אחד לא יתייחס בחיוך לכל אלה שנכנסים לארון הבגדים של הקבצים שלך ומודדים את החזיות של קבצי האקסל..)
אז צריך שיהיה בווב חופש לעשות הכל צריך שיהיה חופש מפני הכל, אבל, צריכה להיות גם אחריות שסייע למנוע פגיעה בזולת. כי אין גבעות בווב שעליהן יושבים טיגריסים בודדים והאדם שרץ שם אינו הפרא הנחמד).
ובכל זאת….
אם צנזורה או חופש מוחלט – אני מעדיף חופש מוחלט.
נכון אסור לקטוף את פרחי הבר
לא כל שכן את פרחחי הבר
אבל
נחוץ גיזום
הרשת אמנם מתאפיינת בתכונה המופלאה התבטאות חופשית
אך מאפיין נוסף שלה הוא חוסר סבלנות לטקסטים ארוכים ומפותלים
לכן טוב תעשה לעצמך ולקוראים
אם תתמקד בעיקר ותגזום את השאר
תודה
עניין קטן, פרחח ידידי, לפי הגדרות ההאקרים (בפרשנות חופשית):
1. האקר – אחד שמזריק מחשבים לוריד, ובעל התבוננות וסבלנות ללא גבול, וכפי כך פיתח יכולות מעוררות הערצה בתחום (מודוס אופרנדי מיתולוגי: פריצה לאתר נאסה עבור התבוננות והאתגר, פריצה לחשבון הבנק בשביל בירור היתרה וכיו"ב).
2. קרקר – משתמש מחשבים בעל כוונות זדון ויכולות (בד"כ מועטת) ליישם אותן (מודוס אופרנדי נפוץ: Defacing פריצה לשם השחתת פני אתר, ו-Denial Of Service – ניוקים למינהם להפלת תחנות עבודה ושרתים).
זאת בלי לכלול תארים שונים כמו ליימר, אליט וכיו"ב.
ההפרדה שלך בין האקר וקרקר קצת משונה.
בקשר לכללים ברשת: אין. מלבד כח הזרוע.
כמובן שהמשטרה, או רשויות השלטון יכולות לאכוף חוקים מסויימים, אבל החוק היחיד ששולט ברשת הוא only the strong can survive. אם מישהו הצליח לחדור לך לשרת, הוא הצליח לחדור לך לשרת. לך תאכוף את זה. אם השרת שלך מוגן דיו, הוא לא. פשוט מאד.
הדבר היחיד הקיים הוא חוקי ג'ונגל.
אני מבין שככה אתה תופס את זה.
רק שזו הגדרה פלצנית ומפגרת.
זה שאתה יכול לפרוץ לאיזה שהוא מקום. זה אומר רק את זה שאתה יכול
ואם אתה פורץ אתה גם חודר לפרטיות של מישהו
וזה שאתה עושה את זה מאחורי מסך בחדר סגור.
אז אתה לא חוטף בומבה לעיגולדים. זהו. לא יותר.
האקרים הם ילדים קטנים או מגודלים, שמציצים להנאתם לפרטיותם של פרטים או חברות
וזה בדיוק שווה ערך בעיני למציצנות אחרת.
העובדה שניתן להציץ דרך חריר לשירותים. לא אומרת דבר. ואם אתה מציץ אז אתה מניאק שפל.
אני מניח שכמניאק שפל היית גם את זה מנסה לפאר בכל מיני בולשיט על יכולת ההצצה נפלאה.
אז האינטרנט הוא ג'ונגל במידה שהעולם הוא כזה
לא תפסו אותך לא חטפת.
אם היית חודר אלי. והייתי תופס אותך, היית מתחנן קצת למוגלי.
היית הופף לקוגל בבית כנסת של חרדים. היית נאכל במלתעות המסריחות שלהם ומתחת לבית השחי הנקי מדאודורנט.
ועתה ילד. קך את עצמך למישהו שיפתור עבורך את החסכים שגורמים לך להזריק שתן לבלוטות האגו.
אופה. מותק, דרכתי לך על איזה נקודה?
מה הכעס? אתה מפחד ממני? מהקונספט שלי? מי אמר לך שאני יכול, מסוגל או רוצה לחדור לך לפרטיות, ומה בכלל הפרטיות שלך מעניינת אותי?
רק ציינתי שבאינטרנט (לפחות במתכונתה הנוכחית) הדבר היחיד שבאמת שולט הוא כח הזרוע (או המח, אבל נראה לי שאם אני אמשיך לפאר כאן מעללים או תכונות של האקרים זה יותר יעצבן אותך). לא יעזור כמה תסכול שתוציא, האינטרנט הוא לא העולם האמיתי, סה"כ כמה מחשבים שמדברים אחד עם השני. אם בחרת לשים את הסודות שלך על המחשב (יש לך סודות? נו נו נו) זאת בעיה שלך.
דרך אגב, מה שאתה עושה, מגיב להודעה התמימה שלי בכל כך הרבה עצבים, זלזול מעושה ופטרוניות רק יכולה לגרום לכמה אנשים להתעצבן, וכן, כן להכנס לך לפרטיות, או סתם לפתוח ולסגור לך את מחזיק הכוסות שיושב לך שם במחשב.
אתה לא נחמד. מזל שאני כן.
זה פשוט מדהים, כמה שאתה פשוט לא מבין. דבר אתה לא מבין.
אינטרנט הוא ערוץ תקשורת. מקשר בין מחשבים. זה פרוטוקולים בגדול.
המחשב שלי, הוא חלק מהבית שלי. ואם מישהו נכנס לבית שלי, זה לא משנה אם זה דרך הטלפון או דרך החלון.
אם הוא נכנס על מנת להזיק הוא מניאק מסוג אחד ואם הוא נכנס מתוך מציצנות, זה מניאק מסוג אחר.
המחשב הוא כלי עבודה וארון תיוק והוא מכיל חומרים אישיים, כמו אלבום תמונות. הוא פרטי.
העובדה שניתן לפרוץ אליו אינה חשובה כלל. ניתן לפרוץ לכל מקום.
אני ישן עם דלתות לא נעולות ובמקרים רבים אני לא נועל את האוטו שלי. בג'ונגל הזה שבחוץ, מטפלת המשטרה.
אני משתמש במחשב שלי לצרכי ומחובר לאינטרנט ולא מגן על כל דבר בסיסמא.
כך נהגתי וכך אמשילך להתנהג. זה אני. זה באופן אישי.
העובדה שכמה חולירות וכנראה שאתה ביניהם חושבים שיש משהו חיובי כלשהו בלפרוץ למחוזות פרטיים של אנשים, רק כי אפשר – היא הבעייה.
כל תירוצי הג'ונגל למיניהם לא מחזיקים מים.
חוק וסדר הם כדי למנוע את הג'ונגל הזה.
אז יום אחד, יפגוש אותך מי שיכול לפגוע בך ויפגע. ומה תייבב אז?
שלא הבנת שזה ככה, עד כדי כך?
תילל יללת זב וצרוע?
אתה מציצן שפל במקרה הטוב!!!!
שוב פעם פרחח חביב, מה אתה כל כך נפגע?
בזה שאני מצודד בתרבות ההאקרים, לא אומר שאני חלק ממנה, ואם כן, ודאי שלא הייתי מכריז על כך קבל עם ועדה. אם מישהו מסוגל להציץ לך לתוך המחשב, שוב אני אחזור ואומר, אני לא הייתי מתגרה באדם כזה כל כך, כי זה בדיוק מה שאתה עושה. מה בכלל אמרתי? ברשת חוקי הג'ונגל שולטים? זה נכון, לא יעזור לך כלום. נכון שיש משטרה, גם יש משטרה ברשת, אלו, פרחח חביב, הם ההאקרים להבדיל מהקרקרים, שבטח כבר עשרה חוגגים סביב האימייל שלך, ומפיצים את אלבום תמונותיך הסודי לכל קבוצת דיון קיימת. עצתי לך, מצא לך האקר חביב עוד יותר שיגן על מחשבך הפתוח כמו נערה עובדת ורק מזמין מציצנים מסוג זה או אחר.
אבל למה כעס?
אני לא מפחד, לא מהאקר ולא מקאקר
יש לי גיבויים מכסימום יזיק לי נזק כספי מסויים. אולי קצת יותר.
אני לא אשנה ממנהגי.
אני הבעתי את דעתי בעניינים יותר מהותיים והגיעו אל הבית שלי עם כדורים ולא הפסקתי.
אני לא שותק.
אני לא נכנע.
ולמה אני כועס?
כי זה בכלל לא משנה אם אתה קווקר.
התמיכה במציצנות המבחילה הזו היא בדיוק כמו התשואות לדרעקים מרמת השרון.
הפשע מתחיל לא במבצע אלא בתמיכה השקטה או יותר מכך של הסביבה.
אם אתה חולה, יתפסו אותך, יענישו/יטפלו או משהו.
אם אתה משת"פ בשקט. אתה בעיני יותר אשם.
ואם התגריתי במישהו. שיפרוץ.
רק שיזכור שהוא יוכל לברוח, אבל לא להתחבא. תאמין לי.
The main issue here is that this just applies to
the french Yahoo! and not to any other.
Here lies the strength of the internet; Any frenchman
can still access those sites from a different Yahoo!
Local law applies only to local hosts.
Another issue is if the state forces all the ISPs
(Internet Service Providers) to filter out specific
sites, as it happens in China and even Australia.
Still' the internet isn't totaly bent cause there
would always be a small site somewhere by a lone person.
Something which doesn't attract the media's attention.
The information is out-there, you just need to know
how to find it.
ענייני, נכון וצודק.
רק שהדיון להערכתי הוא בשאלה העקרונית
ולאו דווקא בפרקטי.
וחשבתי עכשיו, לאחר שקראתי. שיש משהו חשוב להוסיף.
האינטרנט, על פי דרכו ואופיו מאפשר לפרט יכולת העברת מידע שהשלטונות אינם מעוניינים בו.
אין הרבה מכשירים שכל כך חשובים לזכויות הפרט ולהגנה עליהם מאשר היכולת להפיץ מידע באופן חופשי וללא צנזורה.
הכוח הזה שניתן לזכות הציבור לדעת שקול בעיניי לכל ה"אסונות" שעלולים להתרחש על נפשות תמימות במרחבי הסייבר הטורף.
אז זה טוב שזה קשה עד בלתי ניתן לסגירה טוטאלית.
(נשארת עדיין שאלת גולות האחריות)
שהאינטרנט הזה לא מספיק. בזמן שהבוס ההזוי שלי מתעקש לומר לי שהעתיד שייך להמונים, שהכוח עבר לידיים שלנו ויצא מהידיים של פישמן והתעשיות הביטחוניות, אני מהנהן ואומר לו שהאינטנרט הזה זה לא מספיק. ולמה אני אומר את זה?
המהפיכה היצרנית הקודמת, זו שבאה יד ביד עם כל מכונות הקיטור האלה, לוותה בשתי מהפיכות חביבות שעזרו לה לשנות את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. המהפיכה הצרפתית, שנטלה את הכוח מהאצולה והמהפיכה הקפיטליסטית, שנתנה את היכולת להרוויח כסף. האינטרנט הזה הוא רק מהפיכה תעשייתית, ואם הוא לא ילווה בשינוי ניכר בסדרי שילטון וצבירת כסף, אזי אבדנו אנו ורשתנו עמנו. או אז יבוא חזון הגברת גל ויתגשם. רק מה, כל אחד מאיתנו יצטרך לכתוב לעצמו את החזון הזה בראש, כשהוא יקרה, ואבוי לחסרי הכשרון (והלל למי שהבין מה רציתי להגיד כאן).
אז זהו, טוב לא יהיה כאן, וכל מה שנותר לנו, בדיוק כמו מה שנותר לאבותינו, זה לחפש כמה זיונים, אהבה אחת, שתיים שמנת ומאה גרם גרעינים, כי יש משחק היום.
יושי פלד ופרחח- סחתיין עליכם!
יום אחרי פסיקת בית המשפט המדוברת פסק בית משפט אחר בצרפת פסיקה הפוכה לגמרי.
מדובר בבחורה יהודיה שתבעה לחסל את קיומו של אתר ניאו נאצי ונתקלה בפסיקה חד משמעית של בית המשפט שלא לעשות כן, מה שרק מוכיח לנו שמערכת המשפט עוד לא ממש יודעת איך לאכול את המדיום החדש.
זה הזמן שלנו, חברים, להקים איגוד. איגוד האינטרנט הישראלי, משהו שישמור על זכויותנו ועל החופש שלנו…גוף שיקבע את חוקי המשחק לפני שיבוא שופט צר מחשבה או נובוריש בעל השפעה, ויקבע לנו מי נגד מי.
יושב הראש של איגוד שכזה צריך לבוא מאתנו, שלא כמו כמה חברות אינטרנט ישראליות בהן
מחליטי ההחלטות החשובות אינם מבינים אינטרנט כלל.
מי מתנדב?
חגית, הפסיקה היא לא הפוכה היא שונה.
יש הבדל בין קישור לאתר שלכאורה אסור במקום אחד
לבין חיסול של אתר קיים.
אני אישית מעדיף חופש נרחב ככל שניתן. בלי התערבות בקטע של האינטרנט עצמו.
אני מאמין שהמקום להתערב היא בשאלת האחריות ל"ס" בנקודת הביצוע.
אזרחי/פלילי..
משהו כזה.
זה קצת מעורפל, כי יש להגן הגנה הכי נרחבת שאפשר על חופש הפרט וזכותו למידע
והצד האחר הפרט גם זכאי להגנות מסויימות, על רכושו ועל ילדיו, למשל…
אמת. ישנו הבדל בין שתי הפסיקות אם כי אני מאמינה שכוונתי בענין הובנה.
ישנו בלבול אדיר מבחינה משפטית בכל הנוגע לאינטרנט.
לפחות הפרחח ואני מסכימים על משהו.
דווקא את יאהו הייתי מוציא מן ההכלל. אבל קיים טרנד בפורטלים (מהמסחריים שבינהם, ובעיקר בארץ המונופולים – ארצינו אנו) בו נוצרת בועה של אתרים (מסחריים ולא מסחריים) אשר הפורטל בוחר להכניס, לבין אלו אשר הוא בוחר להתעלם מהם. זה מאד עצוב, זה מאד לא אינטרנטי. מזל שיש מנועי חיפוש בלתי תלויים. כמה שאני סולד מפורטלים, אני יכול לברך את נענע על מנוע החיפוש שלהם ("חפש ברשת הישראלית") שהוא כיום (לעניות דעתי) מנוע החיפוש הכחול לבן היחיד (ולא נחמה, וואללה הוא לא מנוע חיפוש, הוא בקושי אינדקס).
שימו לב להבדל בין מנוע חיפוש – תוכנה אשר באופן אוטומטי חופרת ברשת (במקרה של נענע חופרת באתרים בעלי סיומת .il מה שקרוי spider) ומאפשרת חיפוש לפי מילה המופיעה באתר. לבין אינדקס שהוא בסיס נתונים אשר יד אנוש ממלאת בו את הנתונים.
לדוגמא את אותם אתרים אסורים ניתן למצוא במנועי חיפוש, אך לא בכל האינדקסים.
המוסיקה בגלגל"צ היא המוסיקה הכי טובה בארץ, ובמיוחד כשעומרי רונן מגיש אותה. אפילו שבת אני מחללת רק כדי לשמוע אותם. עד כדי כך.
אין שום צורך להיבהל מהגבלת חופש הביטוי, כל החוקים האלו רק ייטיבו עם האינטרנט ואיתנו. היה ברור שבסופו של דבר האינטרנט יהפוך למעין מדינה קטנה המשרתת בנאמנות (יחסית כן? זה שהמחשב מחליט ליפול פעם ביום זה לא כמו הרפורמה במס) את תושביה, והגבלת חופש הביטוי בו, כמו בכל מדינה דמוקרטית ככל שתהיה היא לברכה.
אף אחד לא אומר לסגור אתרי פורנו, למרות שהיה יותר בטוח אם כן, בדיוק כמו שלא מפסיקים עם ערוצים אלו בטלויזיה, וכמו שהפלייבוי עדיין קיים. אבל כמו שמחוץ למציאות הווירטואלית אנחנו מגבילים את חופש הביטוי, כך גם בתוכה.