הבננה השבועית: עדי אשכנזי

נכון שתמיד תהיתן כיצד נראה השבוע של הכוכבת עדי אשכנזי? בבקשה

יום ראשון: אני באופוריה
צוותא. יום צילומים לעונה השנייה של "מה זה השטויות האלה?" היום אנחנו מצלמים את קטעי הסטנדאפ שישולבו בארבע התוכניות הראשונות. השעה 11 בבוקר. הקהל והצילום הם רק בערב. אני באופוריה. כלומר התרגשות, בהלה והלם שאני מנסה להתגבר עליהם בפטפוטים וקריאות "איך רזית" לכל מי שאני פוגשת (זה תמיד עושה הרגשה טובה). ראשית 'עושים לי שיער'. שעה וחצי. אחר כך אני עולה אל הבמה לחזרה ראשונה. בקהל אילן הבמאי ואמיר וליאור, שותפי לכתיבת התוכנית. אחרי החזרה אמיר וליאור ממלאים אותי בהערות ונראים מודאגים ממני בכללי. ואז מגיע ארצי המלביש מדידות, ואז איפור. ואז מגיע הקהל. אני מריצה את ארבעת קטעי הסטנד אפ החדשים. בפני שני קהלים מתחלפים. מחליפה בגדים שמונה פעמים. וכל היום הזה לא אוכלת כלום. אנורקסית.

יום שני: מתסרטים תכנית
היום אני מתחילה לעבוד רק ב 12, אחרי היום הסוחט של אתמול שהסתיים ב 1 בלילה. . ב 11 השעון מצלצל, אני פוקחת עיניים וקולטת שיהיה לי לא קל לעמוד היום. או בכלל להיות ערה. אבל ב 12 העבודה כבר מתחילה. מה זה עבודה אצלי? אמיר וליאור מגיעים לביתי ואנחנו מתסרטים את התוכנית. היום אנחנו עובדים על התסריט של התוכנית החמישית שנושאה 'פסח' ומצטלמת בערב פסח שבעוד יומיים. בצילום אני צפויה לחוג את הסדר עם משפחה זרה וכעת אנחנו צופים בפעם השלישית בתחקיר הוידאו של המשפחה כדי להיערך על כל האפשרויות. הם עוזבים את דירתי ב11 בלילה. אני יושבת על הספה וחושבת שפנאי יכול לבוא לי טוב.

יום שלישי: אוכלים, עובדים
עשר בבוקר אמיר וליאור כבר אצלי. אילן הבמאי קצת מאחר. אנחנו עושים ישיבת תסריט לקראת הצילום מחר. אני פורסת על השיש את הלחם, הגבינות, העגבניה האבוקדו והממרחים כבכל בוקר. ואנחנו מתחילים לאכול עד שכל המזון המוגש נגמר(יותר מההומור מחברת בינינו החזירות). אילן מגיע. אנחנו סוגרים דברים אחרונים. הם נשארים אצלי עד 7 בערב. אז אני עולה על הטוסטוס אל הסטודיו של ארצי יפרח המלביש למדידות. ב 9 בדרך חזרה אני מוצאת דוכן פרחים פתוח ביהודה הלוי וקונה פרחים, בכל זאת מחר ערב חג. קונה גם סלט ב"ארומה". בעשר מיה אצלי, אנחנו אוכלות את הסלט וחושבות על בשר.

יום רביעי: ערב חג
יום צילום של תוכנית פסח. ב – 8 וחצי בבוקר אני במשרדים של קניון רננים ברעננה. מתאפרת, מתלבשת ושיער (סך הכל שעה וחצי). בעשר אנחנו מתחילים לצלם סצינות של קדחת הקניות של ערב החג ב"משביר" בסופר וב"זארה". בשלוש סיימנו לצלם בקניון. אני עומדת על עקבים עשרה ס"מ, יש לי בשקית קרפיון שאני הולכת לבשל לארוחת ערב, סלסלת שוקולדים של עלית במשקל 7 ק"ג ואני מצטלמת בכניסה לקניון עם אין סוף ילדים במצלמות הפלאפון הארורות של חבריהם. משם נסענו לצלם את הסדר, היה בסדר. חזרתי הביתה ב – 2 בלילה עייפה ומתה למצה.

יום חמישי: הראש שלי מותש
היום זה כמו שבת וסופסוף יש לי יום חופש. אני קמה באחת בצהריים. מבחינתי החג מתחיל היום. מנקה את הבית שעתיים. מסדרת את הפרחים. מתקשרת לאחל חג שמח לקרובים. ב- 3 אני אוספת את חברתי סיגל בדרך לאחה"צ של על האש אצל יעל. אנחנו רובצים על הדשא שעות. הראש שלי מותש. אני מרוקנת מאנרגיות. אני מודאגת ממצבי ומבינה שאני חייבת לדאוג לעצמי ולבריאות שלי. בערב אני מחליטה לצאת לשתות. הרבה.

תגובות

  1. עדי,את גדולה!!!
    אני חולה עליך ואת הקומקאית הכי טובה בארץ!
    ובהצלחה ענקית בהמשך…

  2. פלמוני אלמוני

    זה שאת מתוקה ושכל מערכת השמש מתה עלייך, זה קונזנזוס. הטור הנוכחי לא פגע בתדמית.

    אבל חבל שלא ניצלת את ההזדמנות להציג פנים נוספים שלך. אחרי הכל אני בטוח שיש לך צדדים נוספים מעניינים.
    כמו רבות מכותבות 'הבננה השבועית' לפניך, גם את העברת בעיקר אינפורמציה טכנית שאין בה שום דבר מעניין מעבר לרכילות פשוטה.

    היה מעניין לקרוא איך זה להיות קומיקאית, כלומר הצורך להיות מצחיקה כל הזמן, אפילו כשאת מספרת על נקודות השפל שלך, מאיפה באות ההבחנות המשעשעות שלך לגבי החיים, מה עושה לך את זה בעבודה, מה את פחות אוהבת, האם יש לך שאיפות אחרות? (שלא תהייה כאן איזו אי הבנה, להיות קומיקאי מצליח זאת בהחלטה מטרה מכובדת).

    חוץ מזה, את מקסימה ואם הייתי פוגש אותך באיזו הזדמנות הייתי מבקש חתימה, עם השפתיים :), בשביל אחיינית שלי כמובן.

  3. נורית

    חמודה ומצחיקה!!!

  4. עדי,
    ראיתי אותך בחיפה לפני כמה שבועות. אני והחברות שהיו איתי יצאנו עם כאבי לחיים רציניים.
    את גדולה, תודה על ערב מדהים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *