בננות בנות שמרשות לעצמן
יום ראשון: מזיעה כהלכה בשיעור יוגה
בימי ראשון בבוקר אני משתדלת לא להחמיץ שיעורי יוגה אשטנגה, אני מזיעה ונרגעת בסרחון המשותף לעוד כמה תל אביבים ותל אביביות עסוקים שעושים "סטופ" קצר שנייה לפני שמתחיל עוד שבוע. תרגול היוגה הוא מדד טוב מאוד ל(חוסר) שקט הנפשי שלי. אסף, בעלי, נוסע השבוע לאוקראינה, לעבודה על סרטו "החוב". זו רק נסיעה קצרה, אבל אני לא אוהבת להישאר לבד עם התינוקת שלנו. קוראים לה אלה, היא בת עשרה וחצי חודשים, והיא האהבה של החיים שלנו, אבל אני עדיין לא קולטת שאני אמא שלה, וזה תמיד קצת מאיים עלי להיות איתה לבד. ואכן, אני בקושי מצליחה להתרכז בשיעור, אבל עדיין הזעתי כהלכה, וזה גם משהו.
בנוסף היום אני מנהלת שיחה ארוכה עם אשה מקסימה בשם טטיאנה אומנסקי, שהיא סטטיסטיקאית בכירה בטכניון, ועוזרת לי בעבודת הדוקטורט שלי בפסיכולוגיה, המתמקדת בקשר בין הגירה ומחלות נפש. אחר כך אני מסיימת לכתוב ראיון עם רונית מטלון שערכתי לקראת צאת ספרה החדש ושעתיד להתפרסם במוסף "הארץ: ספרים", שם אני כותבת באופן קבוע. לאחר מכן, אני מראיינת בטלפון את נספח התרבות הצרפתי למדור שלי ב"את" שנקרא "גבר גבר". אני מציצה ביומן, כתבתי לעצמי לעשות פן, אבל זה כבר לא יקרה היום.
יום שני: מופיעה בחדשות HOT
בתשע וחצי בבוקר אני קופצת לראיין בשכונה מעצבת אמריקאית מקסימה של בגדי ילדים וצעצועים. בצהריים הולכת לשיעור בשיטת פאולה אצל מורה אהובה אהובה בשם יואלה (יולי) מגנט. משם רצה הביתה, לחפוף את השיער וסוף כל סוף לעשות פן. אני מופיעה היום בחדשות HOT, לקראת שבוע הספר. באולפן אני פוגשת את פרשנית הארץ THEMARKER מירב ארלוזרוב, שאני קוראת נלהבת של רשימותיה. הההשתתפות במהדורה מוצלחת מבחינתי, ולמרות שחשבתי שאיש לא ראה את זה, אני ממשיכה לקבל אחר כך פידבקים כל השבוע.
יום שלישי: ברחתי קצת מעצמי
אלה התעוררה מוקדם. לצערי הרב היא התחילה להקדים את שעת היקיצה שלה משעה 7:30-8:00 לאיזור 6:00-6:30, אם נמשיך להיות כל כך עייפים אני לא יודעת מתי נעשה לה אח או אחות. אימא שלי מתקשרת להגיד שאבא של חברה טובה שלי נפטר אחרי מחלה ארוכה. אני מנסה להתרכז בנשימה.
ב 12 מגיעה המטפלת המקסימה קרן. יש לי כמה שעות לעבוד בריכוז גדול על התיקונים שביקש ממני המנחה לדוקטורט. אני פחות או יותר מצליחה, וזה מאוד מספק. אני מגלה שההתרכזות המאומצת השכיחה ממני קצת את התחושות האחרות, ברחתי קצת מעצמי.
בחמש אחה"צ אני הולכת לטיפול הפסיכולוגי הקבוצתי שאני נמצאת בו כבר כמעט שנתיים. יש לי הרגשה כבדה בלב לפני הפגישה וזו כנראה נבואה שמתממשת. באמצע הפגישה מתרחש אירוע קטסטרופאלי, כששלושה משתתפים מטרידים אותי מינית והמנחים לא נוקפים אצבע. אני עוזבת באמצע. עד זמן כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור לי כיצד ייפתר העניין, ואם בכלל ניתן לפתור אותו.
יום רביעי: אסף טס לאוקריאנה
לפנות בוקר אסף טס לאוקראינה. אלה שוב קמה מוקדם. אוף. היום עומד להיות יום ארוך וקשה במיוחד. אבל בכל זאת יש הפתעה נהדרת – במוסף החגיגי של "הארץ: ספרים" לכבוד שבוע הספר, ספרי החדש קיבל ביקורת נהדרת שכתבה בחורה בשם רונית רוקאס. (תודה!). רונית כתבה דברים נהדרים על "עד קצה המושב" וגם החלק הביקורתי ברשימה שלה היה נכון, לדעתי. זה מאוד משמח אותי, אבל אני כולי עדיין בתוך הטלטלה שעברתי בטיפול הפסיכולוגי. אני מנסה להסיח את דעתי והולכת לקנות חזיות. מאז שהפסקתי להיניק, נהייתי שטוחה. אני מתכננת לכתוב על זה משהו לרשימות שלי "הלוחשת לאימהות" באתר DOULA. אלה יושבת אתי בתוך התא, ומשחקת במיליון הדברים המסוכנים שעל הרצפה, מנסה להכניס אותם לפה.
בצהריים אחי אמי ואני הולכים ללוויה. עצוב. זה לא יכול להיות אחרת. כמה משונה לעבור משם לאירועי שבוע הספר, שמחייבים עליצות וחיוכים למצלמות. הדס שכנאי, חברתי היקרה, מס' 2 בירוקים, קופצת לבקר עם התינוקת המתוקה שלה ענבר, והן קונות שני עותקים מספרי. תודה לאל. אני חושבת שאלה העותקים היחידים שנמכרו היום…
יום חמישי: התחלה של הרבה דברים
אלה שוב השכימה קום. אני עייפה נורא. שנתי הייתה טרופה, ואפילו לקחתי אנטי-היסטמין קטן לפני השינה (פטנט טוב למתקשות להירדם, אל תגידו שאני אמרתי לכן).
חבר ילדות מגיע לראות את אלה ולשתות איתי קפה. בינתיים מתבטלת פגישה עם בחורה שמעוניינת להפוך את "עד קצה המושב" לסרט. היא תמיד חיפשה לעשות סרט על חיות והיא מאוד מתלהבת מהספר. ניפגש בשבוע הבא. אני ממהרת לפגישה עם יורם קניוק ושני מפיקים שעובדים על תוכנית תרבות חדשה. אחרי שהם מסבירים על מה התוכנית אני ויורם אומרים להם שזה לא מתאים לנו. נעים להגיד "לא" מפעם לפעם. אני חוזרת הביתה, נרדמת לשינה נוראית, לא מצליחה להפסיק לחשוב על אירועי הימים האחרונים. אסף מנסה להרגיע אותי בטלפון מאוקראינה. השבוע הזה הוא רק ההתחלה של הרבה דברים.
את מי בדיוק זה אמור לעניין?
ספרתי חמישה פיהוקים עד הפסקה השלישית ואז נראה לי שנרדמתי.
מה קורה לאתר הזה בזמן האחרון??
ואיך זה מגיע לכך ששלושה מטרידים אותך בטפול מינית? מפחיד
אותי מאוד עניין הטור. עמליה נשמעת בחורה מקסימה והחיים שלה לדעתי מעוררי קנאה למדיי (מלבד עניין ההטרדה. עמליה – להתלונן!)
איך הפן? יצא טוב בסוף? אצל מי עשית? כמה זמן? כמה עלה? באיזה פן השתמשת? באיזה קונדישינר את ממליצה להשתמש לפני הפן? והכי חשוב, כמה זמן החזיק??
יכול להיות שהיא באמת מתפרנסת מדברים שקשורים בכתיבה?