והפעם ניסן נמרוד בוחן את מערכת היחסים עם חבריו הנשואים. אבל בחיים מסתבר הכול מתנהל על פי נוהל עלום

החברים הנשואים שלי

עוד ערב עם עצמי

אתמול בערב ישבתי בבית אחרי יום עבודה מלא בזיבולי מוח ובהיתי החוצה על הכיעור הארכיטקטוני העונה על השם "רידינג". גם הפעם זה נראה שיש מישהו אחר שמנהל את המוח שלי, כשמבול של מחשבות שוטף את תודעתי בלי לשאול את רצוני. לפעמים זה מרגיש שהמוח עושה סיכום יומי של כל המחשבות בניסיון לקחת את החשובות ליום המחר ומאחסן ברחוב צדדי את כל אלה שלא מצליחות לסיים את כוונתן.
אני זוכר שסיפרתי לפסיכולוגית שלי שבמצבים האלה אני מרגיש כמו כדור רולטה שמסתובב מעל המספרים השחורים והאדומים. בהתחלה ללא שליטה המייחל לסוף תמהיל הצבעים שיוצר הסיבוב ואחר כך מנסה לבחור בין שחור לאדום, ככה שהאדום מסמל מחשבה מלאה בתשוקה להמשך והשחור מסמל מחשבה מבשרת רעות.
כמובן שהיא הייתה חייבת להרוס לי את המרוצות שלי מהמטאפורה ושאלה אותי מה מסמל האפס של הרולטה בעיניי. עניתי לה שאני מבין לאן היא מושכת ובאמת לא ברור לי מה הקטע של אנשים עם המספר אפס. אפס הוא המספר הכי יציב בעולם המספרים. הוא תמיד, אבל תמיד באמצע, אי אפשר לחלק אותו וכל מי שמנסה לחלק בעזרתו נעקץ. יש יותר טוב מזה? הלוואי והייתי אפס. ובכל זאת היא המשיכה, כהרגלם של פסיכולוגים העושים כל חייהם מאמץ כביר בפרוקטולוגיה מילולית.
האפס של הרולטה מסמל הפרעה לתהליך כמו טלפון או הצרחות של השכנה בזמן שבעלה החליט על יום הכאפות השבועי, עניתי.
הפעם זה היה הטלפון הסלולרי שזרק את כדור הרולטה לאפס והפסיק את הסיכום היומי של המוח. על הצג הופיע מספר לא מזוהה. במצבים כאלה אם אני לא מצליח להגיע למסקנה חד משמעית שבצד השני נמצאת הגונחת הפוטנציאלית הבאה שלי. אני נותן לטלפון להתחנן עד שהוא פוגש את המזכירה האלקטרונית, לך תדע איזה דורבן מופיע בצד השני של הטלפון.
בחד משמעית כמו בחד משמעית שוב פעם טעיתי. זה היה אילן, חבר שלי הנשוי. אילן הוא אחלה של בנאדם ואין לי אפילו חצי מילה רעה לומר עליו, הוא אפילו באמת אוהב אותי. יכולתי לנחש מתוך שלוש אפשריות מה בפיו – או שאשתו עומדת ללדת את הילד הרביעי שלהם, או שאשתו של חבר משותף אחר מהעבר עומדת ללדת, או שהם התגעגעו ורוצים לפגוש אותי אחרי כל כך הרבה זמן שלא נפגשנו בניסיון להחיות את מה שמזמן מחזיק רק עצמות.

יחסים מסוכנים: רווקים ונשואים

עם הרבה בושה מעצמי אני מודה – כל האפשריות מעניינות את הסבתא שלי שמזמן הפסיקה לחגוג ימי הולדת. אם נחזק את הטענה, אני מרגיש ככה כלפי כל החברים הנשואים שלי, גם אלה שעדיין מעניינים את הסבתא שהפסיקה. זה לא שהפסקתי לאהוב אותם, לכל אחד יש מקום מיוחד וחם בלב שלי ומדי פעם מחממת אותי המחשבה על חוויות שעברנו ביחד. אבל, זה עדיין לא עושה לי חשק גדול להיפגש איתם ולראות בעיניים שלהם את השאלה: "איך זה שאתה עדיין לבד?", או לחלופין לשמוע שהחיים האמיתיים מתחילים שיש ילדים ואין לי שמץ של מושג ולא אקבל אותו עד שלא אגיע לשם.
בדבר אחד יש לי מושג, בכל מה שקשור לילדים אני מסכים איתם לחלוטין ויש להם משהו שכן הייתי רוצה שיהיה לי. אבל, למה אני צריך להרגיש פגום על זה שאני לא נשוי? יש איזה עניין כזה במדינה שלנו – מי שלא מתחתן יש בו משהו דפוק וכל מי שנשוי חי בתחושה שהוא קיבל פטור מהדפיקות הזאת. חמור מכך הוא שהרווקים מרגישים בינם לבין עצמם קצת דפוקים ואשמים. למה בכל מקום אחר בעולם המערבי זה בסדר ופה זה נחשב לאות קין? אה סליחה, בעולם המערבי.
כולם יודעים שזה פאקין בולשיט וזה מזמן כבר לא ממש מחזיק מים. אבל איכשהו כולם משחקים את המשחק המטופש הזה בלהבין שלהיות נשוי זה להיות מאושר יותר, חזק יותר, גבוה יותר ושלם יותר.
יאללה, על מי אתם באים? מה אני לא רואה שאם היה מצב הייתם הולכים דו קרב חרבות שמסוגל להביא ארבעים אלף צופים? טוב, לא כולם צריך לדייק, יש כאלה הראויים לקנאה על שזכו לאור מין ההפקר.
אני במיוחד לא סובל את הנשים של החברים שלי שנכנסות לתפקיד השגריר של קופידון עם עטיפת מתיקות הדורשת בוקס ומנסות בכוח לשדך לי כל ברלה שהן פוגשות ברחוב. אני יודע שזה נשמע מגעיל, אבל אין דבר יותר מעליב מלשבת מול מיני דינוזאור ולהבין שזה מה שהאישה של החבר שלך חושבת שמתאים לך,
מה לעזאזל עבר לבת זונה שרמוטה בראש שהיא החליטה שיש פה יופי של שידוך? מה אני חוקר מוטציות גנטיות?
תאמינו או לא, אני יודע בדיוק מה עבר לה בראש, היא הסתובבה בעיר בידיעה שבערב השעמום שביחסים שלהם יכרסם לה סופית את האפידרמיס, פגשה ממוטה ואמרה: "איזה יופי נסדר אותה לניסן, הולך להיות מרתק בשבוע הקרוב".
חבר רווק אמר לי לא מזמן שאנחנו הרווקים סוג של שגרירים של החברים הנשואים שלנו בכל מה שקשור לעולם הרווקות. ככל הנראה הרוב הנשוי חי היום בתחושת פספוס של "החגיגה הגדולה" שמתרחשת סביבם והם יונקים כל פיסת אינפורמציה מאיתנו בכדי לאכול קצת מהאדום האדום הזה ולחוש דרכנו את החוויה. חבר אחר, שהיה נוכח לדברים, אמר שאנחנו לא השגרירים אלא ליצני החצר של החברים הנשואים שלנו, אנחנו מהווים בשבילם סוג של סדרת מציאות והם ניזונים מהבלבול, הפחדים והבדידות שלנו בכדי להביא מזור למצבם.

השקט שאחרי הסערה

טוב, אולי הוא קצת הגזים אבל אני באופן כללי החלטתי להפסיק להיות השגריר או ליצן החצר של החברים הנשואים שלי והחלטתי על הקפאת ההליכים עד בואי לעמדתם.
בחיים כמו בחיים הכול מתנהל על פי נוהל עלום ושוב החיים ניצחו את האסכולה. אילן שתק ולא אמר שום דבר בצד השני של הקו. "אילן התקשרת לנשוף לי בטלפון?" שאלתי, אבל אילן היה מרוחק ואמר, "נפרדנו, שלשום בערב היא עזבה את הבית עם הילדים. אני לא יודע מה לעשות, השקט בבית הורג אותי, אתה חייב לעזור לי".
מיד נסעתי אליו. מצד אחד הרגשתי שאני מכיר היטב את השקט הזה ויש לי את הכלים לעזור לו להתמודד איתו, מצד שני ידעתי שהשקט שאני מכיר אפילו לא יכול להתחיל לספר על השקט שנפל עליו, למרות שבשניהם מדובר בשקט.

נמרוד ניר

יליד 1975, חי ועובד בת"א

תגובות

  1. דייזי ביוקנן

    כתוב יפה ונוגע ללב.

    מעניין ומרתק כאחד לשמוע את הדברים שבד"כ נשים מדברות עליהם (רווקות, בדידות, יחסים עם נשואים או לנישואים) ממבט נקודת גברית.

    בקיצור, אמין ומעורר אמפתיה.

    אהבתי.

  2. צב מעבדה

    כתוב נפלא.
    מכיר את הסיטואציה ואתה אכן צודק, יש רק מתי מעט שאכן רואים את האור והם אלו שבגללם הרבה אחרים מנסים. אבל אני מסתכל על הרוב ורואה את מה שחלקם עדיין לא מסוגלים להודות בו, אפילו שיש להם ילדים וכאילו זוגיות אחלה.

    עם דבר אחד אני לא כל כך מסכים איתך וזה שצריך לנתק קשר עם חברים נשואים. אנחנו לא נפגשים בתדירות גבוהה כמו קודם, אחרי הכל יש להם כמה דברים לא פחות חשובים ממני, אבל בהחלט כיף לנו להיפגש ואין לי שום כוונה להפסיק את הכיף הזה.

    • הי צב:

      לא ניראה לי שאף אחד יכול לדעת מה קורה בין שני בני זוג אפילו אם הם חברים שלך. ניראה לי קצת מוזר שאתה יכול לראות שהזוגיות שלם אחלה רק בכאילו. ושהם לא מסוגלים להודות במשהו שהוא מאוד ברור לך. אם אתה בזוג הרי שזה קצת מיתנשא מיצדך לא?! ואם אתה לא, אולי אתה משתמש בזה בתור הגנה? כדי לא 'ליפול' למלכודת כמוהם. ניראה לי שאי אפשר לדעת אייך זה להיות נשוי או בזוג עד שלא מנסים ולכן לא ניראה לי שכ"כ אפשר לשפוט ממרומי הרווקות יותר ניראה לי ההיפך שהרי אותם נשואים היו רווקים לפני כן.

      • סילבסטר

        היי Rocky ,
        אתה יודע שאף אחד עובד עכשיו תחת ארנולד שוורצנגר בקליפורניה.

      • צב מעבדה

        אני חושב שלרוב האנשים דווקא יותר קל לראות את הפגמים אצל אחרים מאשר להודות שהם קיימים גם אצלהם. אצל לא מעט אנשים ההדחקה הזאת קורסת רק כשהבעייה כבר ממש חמורה. לכן אמרתי שאני רואה את מה שהם עדיין לא מודים בו. לא היו לי שום יומרות או תירוצים.

  3. כמה שהוא צודק (וגם כותב את זה מהמם!)

    אני כבר בתהליך של התרחקות (על משקל "הנתקות")

    פשוט תיאר בדיוק את מה שאני מרגשיה כבר הרבה זמן

    תמשיך לכתוב ניסן

    דנה

  4. אורחת לרגע

    הייתה כאן אם אני לא טועה פעם כתבה על בעייה של גברים להוריד גרביים, גם ברגעים שבהם זהו פריט הלבוש היחידי שנמצא בכל תחומי המיטה. התמונה פתאום הזכירה לי את העניין. זה רק הגברים שיוצא לי להיות איתם או שזה חלק מהתרבות ?

    • נעימה

      כפרה,
      העיראקים מתיחסים ללבישת גבריים כמו לביריות.
      אז כן, זה חלק מהתרבות.

      • אורחת לרגע

        את אומרת שהם חושבים שזה סקסי ?

        • נעימה

          תראי כפרה ,
          לא רק שזה סקסי העיראקיות מגיעות לאורגזמה המוציאה חצוצרות מגרונם שמעירות הרי הגעש שלא ראו אור מזה שנים, בגלל הארומה המיוחדת של הגרביים המיוזעות מיום עבודה ופטרת.

  5. זומבית

    אם תצטרף לחברייך הנשואים רק שתהיה אתה נשוי, אולי לא יהיו לך חברים..?? …. שווה תסיכון לגביי מישהו שאוהבים?!

  6. יסמין

    החברה הנשואה שלי

    לא מטיפה לי כלום על רווקותי, היא יודעת יפה מאוד שהאידיאל עבורי זה בעל מגבה. אחד שיהיה שם בערב ומוקדם בבוקר. שיספק קביעות רגשית, נפשית, פיסית ומינית. מה רע באהבה? למה ברור לי שאהבה תעשה אותי יותר מאושרת ממצבי הנוכחי? יותר מזה, עם אותו בעל שלא כתבתי יפה, חכם, עשיר, אלא אחד שמסוגל לתת לי ולקבל ממני את מה שדרוש לשנינו, להביא ילדים יהיה סוג של שיא. פרי אהבה, במובן הראשוני, ההוא, הרומנטי, התמים.

    אני לא שגרירה של חברה שלי בעולם הרווקות, היא תמיד היתה ההוללת מבינינו והראשונה שהתמסדה. בעלה לא מנסה להכיר לי את חבריו ואלו שהכרתי, לא היו במטרה של דייט, אלא חלק מארוחות ערב או ארועים משותפים. הוא לא חושב עלי כמשהו שצריך לסדר לו בן-זוג.

    מזמן לא יצאתי לדייט נורמלי, בלי השיווק, בלי ההתנצלות על מי שאני כן או לא. התעייפתי, אבל לא מספיק כדי לומר לך שוויתרתי. קרא לזה החיים כניסוי, אתה יודע, לפעמים ניסויים מצליחים, צריך לתת להם הזדמנות.

    • ניסן נימני

      יסמין היקרה ,
      רק שמך לבדו מסמם את המחשבה בליטוף, החיים הם ניסוי שלך למול עצמך בחיפוש אחר האושר.
      ואת האחרון מתאר "מריו ורגס יוסה" כך :
      האושר מצידו רגעי, פרטי, לעיתים רחוקות זוגי ולעולם אינו ציבורי, עירוני. מסתתר כפנינה בקונכיית ים, במנהגים ובמעשים טקסיים המעניקים לאדם הבזקים ואשליות של שלמות. יש להסתפק בפירורים הללו על מנת שלא תחיה מתוך כיסופים נואשים, שלא תשלח ידיים אל הבלתי אפשרי.

  7. פשן פשן

    לא מסביר כל-כך איך זה בין חברים גברים (רווק, נשוי) ואין לי מידע לגבי איך זה אבל בין נשים (רווקה, נשואה) מתוך ניסיוני הלא מתיימר יש חוסר קבלה של עולם הרווקות והן הופכות לאחר ליל הכלולות את עורם לחסודות האומה, שדכניות מרוצות כל-כך מהתפקיד שזורם בעורקן במן טבעיות כזו של נשים נשואות ואם תפרטי מדי את מעללייך תזכי להבעת אכזבה מופנמת ממה שאולי לא ניסו ואם ניסו יסבירו שזה לא החיים
    אל תנסי ללחוץ על נקודות רגישות הן עלולות להגיע לכמעט אורגזמה לא מסופקות -יש גם כאלה

  8. אין כמוך ניסן!! בדיוק כך. מרווק לרווק אני רוצה להגיד לך שכל הנשואים הצבועים האלה מתים להיות במקומנו ולזיין כמו שפנים אבל הם לא יכולים- הם כבולים!!! והם מ-פ-ח-ד-י-ם!!!!

  9. שמע חמוד, 35% מתגרשים, ו 35% חושבים להתגרש,[ אם לא יותר ],
    אז אם טוב לך עם עצמך, לך על זה, תמתין לאחת שבאמת תהיה מיוחדת למענך, ותהנה מהחיים במקום להרגיש דפוק.

  10. נראה לי שאתה קצת מגזים (וכנראה זו הייתה הכוונה..)
    אני רווקה דתיה אפילו בת 23 ואני לא חושבת שהחמצתי כלום גם ילדים לא חסרים לי אבל זו אני..זה פשוט עניין של גישה
    מצד שני, קשה לי לשמוע על תופעות כאלה המאפינות יחסים בין נשואים מאושרים לרווקים אומללים אבל מה שיותר מפריע (וקיים גם אצלי) זה שהחברים שמתחתנים או יותר גרוע מזה-מהרגע שנכנסים למע' יחסים, פשוט נעלמים כליל כאילו שאין חיים מעבר למע' יחסים..
    וזה באמת כואב:(

  11. בתור רווקה בת 35 (גוועלד!!) אני רק רוצה להגיד לך שנהניתי לקרוא את הכתבה ויש לי בדיוק את אותו הדבר עם חברותיי הנשואות. אני חושבת שזה רק טבעי להתרחק מהחברות הנשואות כי זה כבר לא אותו סגנון חיים. אני חושבת שהסיבה להתרחקותי מורכבת משתי סיבות:
    1. החיים שלהם פתאום נראים נורא משעממים ומורכבים מדברים שלא קשורים לעולם המושגים שלי כרגע כמו תמונות/וידאו של החתונה, הריון, ברית וכו'.
    2. כל מה שיש להם מבליט עוד יותר את מה שלי אין…. הבעיה שאני אף פעם לא ממש בטוחה אם זה באמת דברים שאני רוצה או שאני שמחה שאין לי אותם כי לא ממש בא לי להתמסד עדיין ולהיות כמו כולם ולחיות חיי נישואין משעממים…. כנראה שלכן אני עדיין רווקה בגילי המופלג….

  12. נשואה

    קודם כל ברצוני לפתוח ולהבהיר שהחברה הכי טובה שלי רווקה (שרק בחודש האחרון כנראה מצאה את המכסה שלה) ואני נשואה + 1. הקרבה שביננו עולה על הקרבה עם כל חברותי הנשואות ובמשך שנים, למרות שאני בסטטוס אחר הייתי שותפה מלאה לשברונות הלב וניחמתי וחלקתי גם את הכאב וגם את הרגעים השמחים בעניין רב ובכנות. למרות שבתי הקטנטנה היא חלק מאוד חשוב ועיקרי בחיי, ואני מודה מטבע הדברים אני משוחחת עליה מדי פעם, אני מאוד נזהרת שלא להלאות בפרטים. אני לא מדברת על מה היא אכלה/עשתה/אמרה או what ever היום. אני משוחחת עם חברתי על ספרים/עבודה/סרטים וכמובן גם דייטים תוהות ביחד בסוגיות הקריירה שלנווהחיים בכלל. לעומת זאת עם חברה טובה אחרת שלי מגיל 15 (כלומר 17 שנים) ניתקתי את הקשר כמעט לגמרי, פשוט כי משעממם אותי למוות לשמוע כל הזמן על הקקי והמחלות וההתפתחות וכל הנפלאות של הבת שלה(סליחה על הציוריות יתר) וזאת למרות שאנחנו נמצאות בדיוק באותו השלב בחיים.
    לגבי החברים הרווקים של בעלי (יש רק שניים כאלה) אני לעולם לא אכיר להם תולעים וזוחלים שונים ומשונים, אלא רק אבל רק מישהי שראויה להם. למעשה ממש בימים אלו אני הודפת בעקשנות נסיונות של מישהי להכיר אחד מהם, רק מכיוון שאני חושבת שהיא אכן איננה ראויה.
    ולסיכום לנושא הנישואים עצמם: אם אתה מתחתן בגיל 26 מתוך אנרציה (אחרי שהיית נגיד עם בן הזוג 4 שנים צריך להחליט מה עושים עכשיו ולהתחתן הרבה פחות מסובך מלהפרד כי הרי עד שיש ילדים חתונה לא משנה כלום ופרידה משנה את הכל), זה גם נראה כך בהמשך הדרך. אני אישית התחתנתי עם אביר חיי, האהבה הגדולה שלי ואנחנו נמצאים ביחד כבר חמש שנים שרק הולכות ומשתבחות. צלחנו ביחד משברים בריאותיים, משברים בקריירה ועוד ועוד… הוא תמיד היה שם לצידי תמיד תמך ותמיד אמר מילה טובה ומעודדת. כשילדתי הוא היה שם ב – 100 אחוז למרות עבודתו התובענית עד בלי די, הבין את מצבי הרוח ואת הקשיים ואף פעם לא זילזל או ביטל את הרגשתי ותחושותי. אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. אני מסכימה שרוב האנשים חיים כנראה בזוגיות בינונית ומטה, אבל צריך, כמו בכל דבר, לדעת לעשות את הבחירות הנכונות. ואולי זה גם קצת עניין של מזל – כמו בלוטו כ"כ מעט זוכים, מה שלא מונע מכל השאר למלות, למרות סיכויי הזכיה הזעומים. אני משערת שפשוט זכיתי בלוטו (וכאן אומרת הפולניה חמסה).

      • נשואה

        בואי נגיד שהסיכוי למצוא את זה בגיל 35 גדול יותר מהסיכוי למצוא את זה בגיל 25. מה לעשות בגיל 35 חושבים אחרת מאשר 25 ואני רוצה להאמין שגם בוחרים יותר בתבונה. כך שזה שהגעת עד הלום לבדך רק מגדיל את סיכוייך. ודרך אגב לפני שהכרתי את היקר לי גם אני לא הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה (החבילה של בעל, ילדים וכיוצא בזה), אבל כשעושים את זה כמו שצריך זה נפלא. אני יכולה להגיד לך שמשיחות עם חברות שבחרו לא טוב (וכאן נכנס גורם הגיל כי כולן ללא יוצא מן הכלל עשו את הבחירה בגיל צעיר מדי), מתוסכלות להפליא תקועות עם טיפול בילדים (שעדיין ילדים מבחינה ביולוגית) ועם טיפול בעוד אינפנטיל שבמקרה הטוב מואיל בטובו ומחליף חיתול, אני מכירה אחד כזה שלא יודע איפה הסירים והמחבתות בבית שלו ולא מוכן אפילו להחליף חיתול. אישתו עובדת קשה ממנו במשרה בכירה ביותר. כך שצריך להיזהר עם הבחירה לא להקשיב לעיצות של "חכמים" ולקחת את הזמן זה בכלל לא רע.

        • ניסן נימני

          הזמן הוא המרחק הגדול ביותר בין שתי נקודות ואי אפשר לקחת ממנו.

          • וואלה איזה פנינים ! ממש משורר ,זאת הרמה שלך ?
            כמו המשפטים בכיתה ג':" אל תפתח פה לשטן הוא לא רופא שיניים".
            אז אם אתה מרגיש דפוק לך להתחתן עם הממותה הראשונה שאתה פוגש{ממותה כותבים עם ת' לא עם ט' (דרך אגב)}.
            היית כותב מדוזה אז לא היו לך שגיאות כתיב,לא נורא ,תנסה שוב,אולי יצא לך בפעם הבאה.

            • ניסן נימני

              LOL,
              כפרה, את סובלת מעזות מצח מהזן הזול ביותר.
              תבדקי את עצמך פעמיים לפני שאת מבקרת.
              אבל עזבי, בתרבות השיח שלנו זה נחשב לסגנון.
              ברשותך, אשמח לעשות להשכלתך בהזכירך שהמשפט גזור מאחד המחזות המפורסמים של המאה שעברה.
              שעורי בית: מה שמו?

  13. נשואה

    למלות = למלא…
    🙂

  14. הילה, רווקה

    ניסן,
    אפשר לנשוף לך בטלפון??
    ואגב, אני גם גונחת מידי פעם

    באהבה,
    הילה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *