התמוססותה של קרירות

חלקה השני של הדרמה הידועה מראש מתחיל לאחר אותו לילה היסטורי בו התקרבה נ’ לשבירת קרח מוחלטת. לא, המעשה עדיין לא נעשה אך סימני גסיסתה של הקרירות המינית אותתו בכל קרן רחוב, בכל שיחה ובמיוחד במקלחת. לסובלים מזיכרון קצר, או סתם לאלה שהחליטו להדחיק, נ’ הכירה את ד’ (המוכר בשמו ח’) והחליטה כי יהיה זה הוא שיעזור לה לצאת ממבוך המבוכה הסקסואלית שלה – ד’ נבחר לגאול אותה מייסוריה ולהוביל אותה חזרה לדרך הישר (אפשר להתווכח על המונח 'דרך הישר' אבל אפשר גם לא). בכל מקרה, צעד ראשון נלקח, נשיקה ראשונה, ליטוף התחלתי, הכרות מינימלית (לא ממש צריך יותר) הכל עבר ועלינו להגיע לשלב ב'. השלב הנ"ל עומד בסכנה, האם יתקשר? אילו משחקים יחליט חברינו הצעיר להפעיל כנגד נ’, הבתולה הקדושה? האם נ’ אוהבת משחקים? לא היא לא, גיל שש עשרה עבר ואף שישנן שריטות מספר איתן היא עדיין מתמודדת, היא ממש לא בעניין של לצבור עוד. אם הוא לא מתקשר יום אחרי אין על מה לדבר.
השעה שבע הגיעה והטלפון – דומיה. פרחים לא נשלחו, בקיצור, ג'נטלמן כבר לא יצא ממנו. זה הזמן להזכיר לנ’ שהוא אך עלם רך בשנים (28 במספר) וכי אין לנו שום סיבה לצפות ממנו להיות בן-אדם. אה, והוא גם גבר. נו טוב, אז הוא לא התקשר בשעה רצויה, אולי עוד מעט? "אם הוא מתקשר אחרי אחת עשרה בלילה סוגרים את הבאסטה", מחליטה נ’ כשמבט אסרטיבי נעוץ בעיניה. בשעה עשר בדיוק מרעיש המכשיר המזורגג, שיחה מזוהה מגלה לנו את זהותו של המתקשר ואנו צופים בחוסר אמונה כשנ’ מביטה בצג ומניחה את הטלפון לצידה כאילו כלום. ק’, חברתה הטובה, יושבת מנגד ופולטת קריאות עידוד פסאודו פמיניסטיות (היא בכלל שוביניסטית מוצהרת), מלהגת משהו בנושא שחרור ועוצמה, רק שנ’ שלנו לא מקשיבה, היא בנתיים מתכננת מתי יהיה זה נכון להחזיר טלפון. אמרנו כבר שהיא נגד משחקים?

"הלו."
"מה קורה?" שואל הקול הגברי מעברו השני של הקו. נ’ חושבת לעצמה שהוא מנסה להישמע סקסי, מגניבה חיוך לעבר ק’ ששומעת הכל בדיבורית וממשיכה.
"הכל בסדר, כרגיל. הייתי עכשיו בפגישה חשובה, מצטערת שלא עניתי. איך אתה מרגיש? ישנת בכלל?" היא זורקת לעברו את השאלות בשרשרת, לא משאירה הרבה מרחב, היא לא ממש טובה במרחבים.
"לא ממש, אני מת מעייפות. נראה לי שאני הולך לישון. אני יכול להתקשר אליך בשתיים שלוש, נכון? לא תישני או משהו?" מהיכרות שטחית ד’ יודע כבר כי נ’ חיה בלילות.
שתיקה.
עוד קצת שתיקה.
נ’ לא אומרת דבר מצפה לראות מתי השתיקה תעלם, ד’ עושה קולות של נשימה ואז:
"אז מה?….."
"אז יופי, לך לישון, נדבר אחר כך", איזה קוליות, אפשר היה לטעות ולחשוב שיש לנו עסק עם כוסית בת שבע עשרה שמאזינה לרוק כבד.
עד הפגישה הבאה היו עוד שתיים שלוש שיחות כאלה, מעניינות כמו חידון התנ"ך, עמוקות כמו אורלי וינרמן, משהו בין שתיקה לכבש, לא ממש ברור ובטוח שמאד לא משנה. אחרי הכל כולנו התכנסנו כאן למטרה אחת – איבוד מחדש של בתוליה של נ’, אין לנו עניין בעומק, זה נורא לא בלונדיני.
שעת ה-ש' מתקרבת. נ’ מכינה עצמה לביקוע על ידי רחצה אינטנסיבית של כל נקבובית אזוטרית. בואו נודה בזה, גם ד’ או ח’ או איך שאתם רוצים לקרוא לו, עושה את אותו הדבר. הכל מוכן לפעולה. בוא אלי פרפר נחמד.
כמה דקות שיחה על הספה מספקות בהחלט, אין שום סיבה ליצר בסיס אינטימי, מדובר בשתי נפשות שפוחדות יותר מאינטימיות מאשר מפיגוע המוני. למה שלא נתקדם לפואנטה? אה כן רעיון מצוין, אינטימיות מזויפת היא הדרך החוצה, להיות בלי ולהרגיש עם (או להפך?). כדאי לעבור למיטה, שם יותר פרקטי ופרקטי זה יופי.
מתגוששים, מגעים, נישוקים עניינים, נ’ מנסה להתרכז ונזכרת ששכחה את הסוודר הכתום אצל ו'. בזמן שהיא מתכננת איך היא תחזיר לעצמה את האבדה ד’ סולל דרכו לאזור הכפור העיקרי."זה סתם סוודר, ו’ לא תשתלט עליו, הוא בלאו הכי לא מתאים לה". ד’ כבר שם, מפעיל את בלוטות הרוק, מגלגל לשונות מסלסל אצבעות. "אוי, מדגדג, מה זה?" שואלת נ’ את עצמה ונזכרת שהיא בכלל באמצע אקט מיני והסוודר מושלך הצידה לאלתר. "להתרכז להתרכז, כל ההוויה שם", מנסה נ’, "תיהני כבר, מה יש לך?" תוהה כשהיא מייצרת קולות הנאה מזויפים. "תכנסי לזה, זה כיף", שכנוע עצמי תמיד עובד. אכן, ד’ משקיע, עושה את שלו, עוד שניה נ’ ממש בעניין. מדובר במקסימום דקה והיא גומרת. אבל לד’ נמאס והוא מפסיק, משאיר אותה תלויה במן תקווה נכזבת לקצת עונג חושים חייתי. "טוב לא נורא", מרגיעה נ’ את עצמה, "לא ממש ציפיתי לגמור בפעם הראשונה". למען הסדר הטוב נסביר שנ’ התכוונה לפעם הראשונה עם ד’, לא ל 'פעם הראשונה', אנו תקווה שכבר הבנתם שאין לנו עסק עם בתולה זקנה אלא עם סתם אחת שטמנה ידה בצלחת מזה זמן.
לכשסיים את עבודתו, התהפך ידידנו היקר על גבו בציפייה צרופה לקצת אקשן. כן, הוא רוצה שנ’ תחזיר לו על גמולו. נ’, בחורה רגישה מאין כמוה, הבינה את הרמז הדק (דק כמו אריק שרון) ופנתה, בחוסר חשק אך בתחושת שליחות אמיתית, לאזור חלציו של שכנה. אוי, מה קרה? פיה של נ’ יבש כמו מדבר ביום רע, אפילו לא טיפת רוק לרפואה. בזמן שנ’ מנסה לשלות ממוחה פתרון ומפיה מעט רטיבות, ד’, הלו הוא הצד המקבל שלא ממש מקבל כלום, מחליט לתפוס יוזמה ומרים את ראשה של נ’ לכיוון פניו. במבט מושפל ונשיות מעורערת, בולעת נ’ את כבודה (לא היה לה רוק לבלוע, והכבוד היה בדיוק בדרך) ומחליטה להתעלם מההשפלה ולהמשיך הלאה לעבר עתיד ורוד יותר. אין סיכוי, הנאה כבר לא ממש תצא מזה, המחשבה על הכישלון החרוץ והיבשושי ממלאת את חברתנו ואנו יכולים רק לנוח בכיסא ולרחם על מר גורלה. אל תדאגו היתה חדירה, הוא גמר, היא עשתה את עצמה, כולם מרוצים ועכשיו- פיפי ולישון. "לישון?" נבהלת נ’ בהלה כנה, "לישון איתו, באותה המיטה?" בעוד היא מנסה להתרגל לרעיון רוגם אותה ד’ בגופו, מקופל עליה כמו טאקו קשיח ונ’, נ’ היא הצ'ילי, צ'ילי ערני במיוחד. מצונפת בגופו החם, רוצה לשתות, מתה לסיגריה, רוצה לבד.

לילה ראשון בלי אימא היה קל יחסית ללילה ראשון עם כל גבר לא מוכר. בין אם סטוץ מבוקר או מערכת ארוכת טווח, הלילה הראשון הוא טבילת האש. לא בגלל שהוא בוחן איזשהו אספקט במערכת היחסים אלא פשוט מפני שאחריו מרגישה נ’ כמו אחרי טיול ארבעה ימים של הצופים בו בנתה בריקדות ולא ישנה 72 שעות. כשהיא מאזינה לרחשי נשימתו ומחליטה שהוא אכן ישן שינה עמוקה, מקלפת נ’ את ד’ מעליה ויוצאת לכיוון הספה לשינה של ממש.

בבוקר היא תתפלח חזרה לצידה במיטה, זה שהספיק להתקרר, ישר יעטוף אותה ד’ בחיבוק דוב ישנוני. שוב אנו פוגשים את חברתנו המסכנה כשהיא מחכה לצלצול שיגאל אותה מייסוריה. דקה עוברת, שתיים, גם חצי שעה ויותר. עיניה פקוחות לרווחה והיא מנסה לסדר את נשימתה כדי לא להיתפס על חם.
בבוקר הוא ישאל אותה לאן היא נעלמה כל הלילה, היא תגיד לו שהיה לה רעיון מעולה והיא הלכה לכתוב.
סקס טוב תמיד נותן השראה, לא?

המשך יבוא…


חלק ראשון

נוקו פרייברגר

צבע שיער: בלונד הוויה: פלטינה תסביך: אדיפוס אמא: פסיכואנליטיקאית מקום אהוב: מיטה העדפה מינית: לגמור דרים ג'וב: דיילת דריל ג'וב: אדריכלית

תגובות

  1. היפיפייה הנוחרת

    איזה יופי בדיוק השארתי הודעה בפרק הראשון.
    אני אנצל הזדמנות זו להודות להורי שהביאוני עד הלום.
    ורגע ברצינות רוצו לראות את הערה בכתבה הקודמת. לפני שהיא תרד מהאקרנים.

  2. אינדי_גו נערה אובדת

    נהניתי קשות. צחקתי הרבה, ואחר כך גם התעצבתי מאוד אל ליבי.
    או כמו שכבר שרו לפני:
    למה, למה זה צריך להיות ככה?

    בברכת את לא כבדה את אחותי,
    מאחות מסדר הבזיליקום הקדוש (פלוס דרושות)

  3. נוגה וענוגה

    האם הקריטריון היחיד להתקבל לבננות הוא להיות בחורה מתוסבכת, מעצבנת ונוירוטית? יא-אללה שלכם. תתאפסו, תתבגרו ותיקחו את עצמכן קצת פחו ברצינות. רק טוב ייצא מזה. ובלי קשר, הסיפור מעפן וכתוב בצורה די מנג'סת.

    • רוני

      ענוגה (בעיקר) יקרה,
      שקלנו את פנייתך.
      לא התקבלת.

      ביי

    • דפרסיבי

      זה לא הקריטריון היחידי, אבל זה המקום לגרד לחטט ולגלות מצוקות תהפוכות וחיבוטים. מי שמחפשת סיפורים םשוטים וכיפיים, יש הרבה בספידי, וואלה, ארוטיקה, ועוד.
      מה לעשות, פיל שמגרד לו צריך למצוא את האתר המתאים כדי להתגרד, וזה בפירוש לא האתר שחתולים או שפנים מתגרדים.

    • העגונה

      אה, גם את שלחת טקסט ולא קיבלו אותו?
      גם לי זה קרה.
      בני זונות הבננות האלה, אני אומרת לך.

  4. דודו

    לא הפסקתי לצחוק… התרשמתי בטירוף מחכמת וצורת הכתיבה.
    גדול.

  5. בוטן

    כמה שזה העלה נשכחות… הפעם הראשונה אחרי תקופת התנזרות מרצון, ואחרי שבמשך תקופה ארוכה עשית את זה עם אחד ויחיד (אם כי לא בהכרח מיוחד)… והניסיון המגושם להתרכז, להנות, להפסיק לשאול את עצמך "מה אני עושה כאן, ולמה?" ולהזכיר לעצמך שאם לא תעברי את הפעם הראשונה לא תגיעי לפרס הגדול – הפעם השניה.
    נוסטלגיה תמיד עוזרת להפוך חוויות מביכות למשעשעות.
    ושתי הערות ל נ':
    1. זהירות!!! הקשרות לראשון עלולה להוביל לאסון רגשי. יש לא את הכוח הזה ולנו את החולשה הזו (הזכרי בראשון האמיתי ותביני).
    2. יש יתרונות לכך שהאקט מתבצע בביתך, אבל יש לזה חיסרון אחד גדול: הרבה יותר קשה לשלוח אותו הביתה מאשר את עצמך. ובינינו, מי רוצה אותו לכל הלילה במיטה אחת בשלבים כה מוקדמים?

    • נוקו

      אמת בדבריך בוטן,
      כל כך נכון. לראשון יש את הכח הבלתי נסבל הזה והכי נורא הוא שהוא אפילו לא קיבל אותו בזכות. אנחנו נותנות להם את העוצמה הזו, אנחנו נותנות לעצמנו להיות פגיעות, חשופות. אבל מה, בלי זה החיים היו מלאים בקרירות (ולאו דווקא מינית) בזכות היכולת הזו (שאני אישית חושבת שהיא עוצמה גדולה בפני עצמה) אנחנו יכולות לחוש את כל הדברים ב א מ ת ! ולא, בניגוד לאחינו האהובים (לא הכללה אבל…) לתייק ולשים בצד. במובן הזה העוצמה שלנו היא גם החולשה הגדולה מכל. מחירן של רגשות, אני משערת (עובד לשני הכיוונים).
      פרט לכך, תודה לכל אלו שנהנו והגיבו, תמיד כיף.
      והרי התנצלות: לא התכוונתי לנג'ס, באמת חבל, אולי כדאי שלא תכנסי יותר לסיפורים שלי כי אני ממש לא בעניין של חלילה להעיק על אף אחד, במיוחד על נוגה ענוגה שכמותך.

      • בוטן

        צודקת. יש משהו יפה ומרגש בהתאהבות כזאת (ואין שם אחר להגדיר את הציפיה לטלפונים בכל שעות היום והלילה,ולהורדת השערות האובססיבית…). התאהבויות כאלה הם סוג של סם – זה כואב, אבל גם מענג – וקשה להיגמל.
        אבל… כפי שכבר ציינת, צריך לזכור מי עומד מולנו ומה יכולותיו הרגשיות. צריך גם לזכור שכמיהתנו לאהבה בתקופות כאלה כל כך גדולה, וזה הופך את יכולת הבחירה שלנו למוגבלת ביותר. או במילים אחרות, זה בדיוק הזמן בו אנו נוטות להתאהב בהכי לא מתאימים (כאלה שבימים טובים היינו מזהות מקילומטר ומתרחקות שני קילומטר).
        אז תניחי לנ' להתאהב, אבל בבקשה, תני לה גם להתפקח ולא ליפול למלכודת "סמרטוט הרצפה", כי זה יכאב מידי.

        ובאשר לנוגות והענוגות – מה איכפת לך נוקו, זה היופי של תגובות און-ליין. תני להן להתבטא.

  6. שלגיה

    הניכור הזה, המשחקים, הציפייה לטלפון ו-"מה זה הדבר הזה שנוחר פה לידי?"
    איפה בכלל יש עוד אנשים ש*מתכוונים למה שהם אומרים*?

    היחס שלנו למין מזדמן קשור מאד בבגרות ובמוכנות שלנו אליו. לפני 8-9 שנים לא היה שום סיכוי שאני איהנה מסקס כזה (אבל גם אז לא טרחתי מעולם לזייף). לעומת זאת, אחרי כמה שנים במערכת יחסים, במהלכה את מתבגרת ומגלה דברים על עצמך, הופתעתי לטובה מ"סתם סטוץ". למדתי לא להתעסק ב"מה אני עושה כאן" (לזה יהיה לי מספיק זמן אח"כ 🙂 ) אלא ליהנות מהדבר עצמו.

    • חמניה

      מרגש ועצוב הסיפור.
      שלגיה נראה לי שאני עכשיו במעבר שאת מתארת , או לפחות אני רוצה להינות גם מסיפורי סטוץ וגמרנו . אבל אין אין אין אני עדיין נקשרת ומחפשת את ההתאהבות גם ממני וגם מהצד שלו.
      נראה לי שאני הולכת להתרסק שוב. וזה יכל היה להגמר אחרי לילה אחד אם היה לי אומץ.

      • שלגיה

        הסתכלתי עכשיו על מה שכתבתי קודם וזה באמת נראה כמו איזו "גבורה" גדולה. 🙂
        האמת היא שזה פשוט תלוי בתקופה. כבר מזמן לא נתקלתי במישהו שבאמת *עשה לי את זה*.

        גם אני כמעט תמיד מפתחת איזשהו רגש לבחור, אפילו אם הוא אמור להיות רק *מזדמן*.
        ובעצם התייחסתי בעיקר רק ליכולת ליהנות מהסקס נטו.

        אני ממש לא גיבורה. לקח לי המון-המון זמן לסגור מעגל (עלק) עם איזה בחורון שריסק אותי בקשר ש*מבחינתו* לא היה בו כלום חוץ מסקס.
        ועד שהסכמתי להודות – אפילו רק בפני עצמי – שבעצם הייתי מאוהבת בו… אוף.

        • אולי שלגיה רוצה לספר לנו על "הנסיך" שלה ?
          נראה לי שהיא יכולה לכתוב סיפור יפה ונוגע ללב של כולנו ….(לצערנו הרב)

          • שלגיה

            הוא סוף סוף היסטוריה, ה"נסיך".

            פככככ.
            בזמן ההוא "נסיך" היה יכול להיות מעליב. *מלך*. מלך קראתי לו.
            בלי להתבלבל.

            איך כיף לא להיות שם כבר.

      • גבירת הטירה

        מה שצריך הוא חסינות רגשית, או אטימות רגשית, תלוי איך מסתכלים על זה. אבל למה הלקאה עצמית? סטוצים הם אולי שלב שצריך לעבור, אבל לא סימן לבגרות רגשית – לא יותר ולא פחות מאשר היקשרות אחרי לילה.

        וכל אחד מושך אליו את מה שמתאים לו, בסופו של דבר. אם לא מתאים לך, אז לא מתאים לך.

    • אריאלה

      ואני, גיליתי שאפשר גם להנות מזה בזמן אמת וגם לא להטריד את עצמי כהוא זה אחר כך בשאלה "מה עשיתי שם".

      כמה שנים לקח לי ללמוד את זה.

      : )

      • שלגיה

        צודקת. 🙂
        גם את זה אני לא ממש עושה.

        בד"כ סתם משחזרת וחושבת:
        I just can't get enough…

        • קרני

          אחרי ששנים לא יכולתי שלא להתקשר רגשית למישהו אחרי סקס (ומה שאני עברתי בגלל זה), ואחרי כמה שנות יובש רציניות בחו"ל, חזרתי לפה ולתקופה של כמה חודשים, עדיין גרתי אצל ההורים ולא היו לי ממש חברים פה, קצת התרתי הרסן, כי בא לי ממש. היה די כיף אפילו. ואז עברתי לדירה משלי, לעיר הגדולה, חשבתי, אח, אני כבר אזמין לפה את כל בחורי העיר וכו'…
          ופתאום עבר לי. ככה. מייד. חזרתי לסורי המתקשר ומתרגש…
          אז יש לי ידיד שאני יכולה לפנות אליו בעת צרה, מדי פעם, זה נחמד ונעים ויש חיבה, אבל זהו.
          לא היה לי סטוץ כבר יותר משנה, ואפילו כשאני יוצאת עם מישהו ונמשכת אליו, בכלל לא קיימת האופציה של להכנס איתו למיטה לפני שאני מכירה אותו יותר. פשוט לא. וכל כך טוב לי עם זה, לא מחזיקה את עצמי או כלום, זה יבוא בדיוק כשארגיש מוכנה.
          הספיק לי מה שחוויתי, והתחלות של קשרים עם סקס מוקדם מדי שאחר כך הרגשתי רע.
          וזהו זה 🙂
          אולי היה לי טוב לחוות גם סטוצים, אולי כדי ללמוד שזה לא ממש אני…

  7. סופגנית

    קודם כל והכי חשוב-
    אני לוקחת את דברי משבוע שעבר חזרה….
    כל כך הזדהיתי שבא לבכות
    שנון, מקסים, כתוב בכישרון, מצחיק והכי הכי הכי
    עצוב……….

  8. ינשוף

    ממש מוזר לי פתאום להגיב שוב, אבל האצבעות פשוט מדגדגות. שאבתי המון הנאה וחום משני חלקי הסיפור, אותם קראתי ברצף אחרי התנזרות לא קצרה מאונס, ובלילה ירושלמי קר וגשום כזה יש יותר מאשר שמץ נחמה בסיפורים מחממי לב. אני תקווה שאוכל לקרוא המשך אופטימי במהרה, או בעצם- המשיכי כך!

  9. לוכד עריקים במיל'

    יש בסיפור הזה. הביטוי הפיזי של האהבה הפך לעינוי. אין לי מושג מה קורה בפרקים הבאים, אך אולי נ. עדיין צריכה מעט זמן לבד, כדי לא לגרום סבל לעצמה ואולי גם לבן זוגה, שעלול להאשים את עצמו בכאבה.
    הערה קטנה: לדעתי עדיף להשתמש בשמות ולא באותיות, אך חוץ מזה, הכתיבה טובה.

    • לוכד עריקים יקר,תרשה לי להזכיר לך שהסיפור הזה כבר קרה…אין צורך בהצעות לפתירת הבעיה!

  10. נ' אמרה שהיא לא אוהבת משחקים, האמנם?
    לעשות משהוא לפי הציפיות של הבחור, לשקר, לתת לו לישון למרות שהכי לא מתאים לך, להמציא סיפורים, (נו באמת, כתבתי?? ), שוב ושוב לפעול לפי הקודים של בחור ובחורה מתעסקים והקרירות נשארת כמו נכס עתיק, חורק עם ריח של נפטלין (גם זה סוג של משחק, אני יסביר). נראה לי פשוט יותר גם בפעם הראשונה לדבר (בכנות). לא שיחה עמוקה לתוך הלילה, חס וחלילה לא, לא דיון עמוק במשמעות השינה, אבל אם לא מתאים אפשר להגיד, זה הרבה יותר הגיוני. "תשמע, אני רוצה לישון לבד", כל אחד יכול להגיד מה טוב לו ומה לא. כשניכנסים לסיטואציה אינטימית (או כשרוצים להיכנס, ולא כל כך יבש) מדובר בשני אנשים ספציפים (נ' ו – ד' לצורך העיניין), ולא באף אחד אחר, אז די לפחד ולהגיב איך ש"צריך" ו"נהוג" להגיב, זה לא כיף וזה, לדעתי, מרחיק את מה שנהוג לומר "אינטימיות".

  11. as bad as the first one. you can stop at two.

  12. עינה ענבל

    סיפור מחורבן. סליחה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *