מעשה בילדה בודדה

ירח, ירח, ספר לי סיפור,
ספר לי סיפור שמח!
ואל-נא תגיד, זה אסור וזה אסור –
ואל-נא תגיד, עתה אין לי פנאי –
ואל-נא תגיד, סיפרתי לך די –
ספר לי סיפור, ירח!

כי אמא איננה,
ואבא הלך.
וריק הבית, ריק כל-כך –
כל-כך לא שלנו הבית…

הלכתי לשבת מעט במטבח.
ואינני יודעת כיצד
מלפפון גדול שם אכלתי.
מאותם הכבושים השמורים בתוך כד –
אני לא לקחתי! הוא קפץ על היד –
ואכלתי.

אחר-כך נשברה כוסית של יין –
כל-כך נבהלתי!
ואולי היו שם שתיים?
אינני יודעת –
מהר, מהר, על בהונות רגלי
ברחתי – ודי.

אחר-כך קראתי בספר מילים רבות,
אחר-כך השכבתי לישון את כל הבובות,
אחר-כך הייתי בת-מלך,
ותעיתי בדרך,
באי-הקסמים,
ביער-אימים…

וטפסתי מהר על העץ הגבוה,
כי למטה ארבו זאבים –
רעבים!
פצו את הלע!

ואני יושבת למעלה בשקט,
וצוחקת!
ולא כלום.

כי מילה אחת אני יודעת –
המילה ההיא של הטבעת –
הטבעת שנתנו לי שלושת הגמדים –
הידידים –
לחשתי – –
ומיד בא הירח עם שני כוכבים,
ומיד גרשו את כל הזאבים.

ועוד מילה אחת אמרתי,
ועד שלוש ספרתי –
ולפני מרכבה!
והמרכבה כולה
זכוכית צלולה,
ובמרכבה הושיבוני,
והביתה הביאוני!

והבית ריק.
אין איש בא,
אין איש צוחק.
אין איש גוער בי!
אין איש אומר לי:
זה אסור, וזה אסור…

ירח, ירח, ספר לי סיפור!
ועל מה לספר אם לא תדע,
ספר לי סיפור על ילדה בודדה…


על מרים ילן-שטקליס

תגובות

  1. לוויתן ורוד

    זה כל כך יפה…
    ומרגש..

    אהבתי במיוחד את הבית:
    "כי אמא איננה
    ואבא הלך.
    וריק הבית, ריק כל-כך-
    כל-כך לא שלנו הבית…"

    הוא מעלה בי נוסטלגיות על ערכיות, פשטות, תם, אחווה…

    =]

  2. מישהי

    כל כך עצוב. גרם לי לדמוע.

  3. מישהי

    כל כך עצוב. גרם לי לדמוע

  4. מקסים…
    אבל גורם לי להרהר מה יקרה כאשר אמאבא לא יהיו מאחורי הן בשביל לגעור, והן בשביל לצחוק.
    יוצר הרגשה של דממה מפחידה מדי. בדידות.

  5. תרבותניקית

    מצאתי מכתב של מרים ילן שטקליס בדיוק על הסיפור הזה – ועל האיורים, ועל מה שהיא חושבת על הצלחת השיר (שלמעשה היה ספר) – בקיצור, העליתי את המכתב לרשת – זה מכתב לפניה ברגשטיין, חברתה הטובה – אותי מעניינת פניה – אבל נראה לי ש"מעשה בילדה" מחייב התייחסות:
    http://tarbut-yeladim.blogspot.com/2010/07/blog-post.html

  6. אביבית

    שיר כל -כך מרגש מזכיר לי נשכחות בתור ילדה, הערב הקראתי לילדי וממש דיקלמתי אותו בע"פ ממש זכרתי.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *