פיוטיות ודוגי סטייל

החלום של כל גבר מתחיל מזבוב. לא משנה כמה טורדן, כמה מזמזם, כמה מכעיס הוא הזבוב, הם רוצים להיות זבוב ורצוי על הקיר. אני מכירה לפחות עשרה גברים שמוכנים להיות חזיה- רצוי קאפ די ולפחות עוד עשרים שלא היו מתנגדים להיות חוטיני. בזמנו הכרתי מאתיים גברים שהיו מוכנים להיות מאוורר תקרה (ולא חשובה הסחרחורת), שטיח (אפילו לניגוב רגליים) ובעצם כל דבר אחר רצוי כזה שלא נראה בעין בלתי מזוינת, רק תנו להם להכניס רגל אחת ובעיקר אוזן במצב שמיעה אבסולוטי בשיחת בנות.

אחת לשבוע נעלמו הגברים מחיינו, יותר נכון יהיה לומר שהם הוגלו כדי שנוכל להתכנס לנו בניחותא למפגש השבועי שלנו. תראו לי צעירה, פורחת, נאה ובתולה בגיל 20 ואני אצחק לכם בפרצוף (אם כי שמועות עקשניות טוענות שמסתובבות בנות כאלו, אממה איש לא ראה איש לא שמע). התכנסות של שש חברות על בקבוק קיאנטי, ארוחת ערב ואחר כך צפייה בחצי עין בסרט תוך כדי להג אינטנסיבי על הגבר החדש בחיי אחת הנוכחות, הישן בחיי אחרת ובעיקר על חדוות המין. אוח, כמה שסקס יכול להפוך נשים לפיוטיות. בשיחת בנות, כפי שאתם יודעים, הכל מותר כולל "את לא אוהבת למצוץ?", "נו, ניסית כבר אנאלי?" ו"אוף, יניב הוא כזה פוסי-מן שאני מוכנה שיגור שם תמורת משכורת חודשית". אני מכירה אותן כל חיי ואני מוכנה להישבע בבבא סאלי שכמעט כל הבנות בעולם מנהלות שיחות רבות פעלים (הזדיינתי, מצצתי, ירקתי). בניין התפעל מוכן לנשק כל אחת בתורה על הדקדוק הרב בכללי הדקדוק.

יום אחד ניגשה אליי חברתי הטובה דנה ואמרה לי מבוישת קמעא "רות, נכון שספרתי לך על מוטי, איך הוא ואני, נו, את יודעת, כמה אנחנו מזדיינים הרבה וכמה אני נהנית? אז אני לא". ארובות עיניי נפתחו ונעצרו בריסים, פי נפער אך סרב להשמיע קול. כשהתעשתי צעקתי בקול נרגש "מה? מה זאת אומרת לא נהנית?" מילותיה של דנה ואינספור שיחות הבנות התרוצצו בראשי ("דוגי סטייל זה אחלה", "הכי הכי אני אוהבת לרכוב עליו כשגבי מופנה אליו" וכל מיני שאפסיק לתאר כדי שהריר לא ילכלך את חולצתכם). "איך אני אסביר לך, אוף. כואב לי. כל חדירה היא סבל איום. סבל! ובכלל לא משנה כמה אני רטובה" היא התפרצה בבכי קורע לב. מיד ניגשתי לחבק, כשבוכים לידי אני הופכת רכיכה למופת. באותו היום הפכנו עולמות, צלצלתי לנשים מבוגרות להתייעץ עד שנפלנו על מזל, שהיא אישה דגולה ואחות במקצועה, והיא מיד פסקה שאין מה להתמהמה ואין זמן טוב כמו ההווה לגשת לבדיקה אצל הגניקולוג על מנת לפסול וסטיבוליטיס. איזו מילה מפחידה, אמא'לה. אבל מזל מיד הרגיעה "זה לא מחלת מין, בנות".

בבוקר למחרת, רצנו לדוקטור פיינשטיין, שבמקרה היה הגניקולוג של כל השבט וגלגלנו את הסיפור, הוא מיד נתן לנו הפנייה למחלקת צוואר הרחם והערייה. מיהרנו לרמב"ם שם דנה עברה בדיקה לוסטיבוליטיס או בשמה העברי "דלקת מבוא הערייה", בזמן שאני המתנתי בחוץ, כססתי ציפורניי וירקתי את השאריות לכל עבר בפרוזדור הצר. בדיוק כשנדמה היה שתיכף אתחיל לאכול גם את העור מסביב דנה יצאה סחרחרה מהבדיקה והודיעה לי שיש לה וגיניזמוס. חשבתי שהיא מקללת אותי אז עניתי "וגיניסמוס אחותך הצולעת". דנה חייכה אליי והסבירה בקול מבוייש שמדובר בתופעה בה יש התכווצות של שרירי האגן אצל האישה באופן שמונע אפשרות לקיום יחסי מין, בדרך כלל מדובר בבעיה פסיכולוגית הניתנת לטיפול (רצוי בהשתתפות בן הזוג) . נו, אם הבעיה ניתנת לטיפול אז הללויה וכמובן איי סיי ווי פריי. אמן. שבעה טיפולים עם סקסולוגית פתרו את המשבר. מוטי ודנה, דנה ומוטי. הרבה מילים זרמו שם. דנה חשבה שאם תכווץ הוא לא יחדור ולה לא יכאב, כמובן שקרה אחרת. שבעה טיפולים – רמב"ם זה בהחלט בית חם עבורה היום ואת כל האורגזמות היא חווה לסקסולוגית שבמרפאתה הגניקוסקסולוגית טופלה. אז אם תראו פעם מישהי מסתובבת עם חיוך מקובע על פניה, תדעו שהחיוך הוא תוצר מלא של אנשים נפלאים שמטפלים בבעיות כאלה.

נחזור לזבוב, גבר וקיר. הבעיה מתחילה קודם כל באישה. כואב לה? נכון. היא סובלת? נכון. האם הגברים רגישים לנושא? לא תמיד. כל שצריך הוא לדבר על זה בגלוי, חלאס לטפוח על השכם וחלאס להזין את האגו. "איך הייתי?" ו"נהנית?" הן שתי שאלות מיותרות. לעיתים הכל טמון באינטימיות, הרגישות הזאת לצורכי הזולת. יש שם בחוץ לא מעט בנות (למעלה משמונים אחוזים) שלא גמרו מעולם וזה לא מעט, יש גם כאלה (למעלה מעשרים אחוזים) שסובלות מוגיניזמוס ווסטיבולויטיס.
תנו לי להיות זבוב על הקיר בשיחת בנים, כל אותם רברבנים שמתהדרים בנוצות טווס לא להם (ולא, אני לא מכלילה, חלילה, לא כולם כאלה). אלה שזיינו את ההיא, נעצו את השניה, דפקו את השלישית וגמרו על הרביעית. אני לא מבטיחה להיות לאורך כל שיחת הבנים זבוב, מדי פעם ייפלטו לי מילים כמו אימפוטנציה, שפיכה מוקדמת, זין קטן ואשכים מסריחים.
אז בואו נסכם שגבר אמיתי צריך להפנים את העובדה הפשוטה שהכוס שלנו הוא יצור מורכב, בדיוק כמו ששפיכה מוקדמת ואימפוטנציה הן לא מילים זרות לצורך העניין. גם אנחנו צריכות אבא לפעמים, נמאס לנו להיות אמהות עשרים וארבע שעות ביממה.

|מהי וסטיבוליטיס? וסטיבוליטיס היא דלקת ברירית הנמצאת באזור שבין הנרתיק לשפתיים הקטנות. הגורמים לדלקת לא ידועים, אך מה שכן ידוע זה שאצל נשים שסובלות מוסטיבוליטיס יש הפרשה מוגברת של גבישי מלח שנקראים 'אוקסלאטים' בשתן. גבישים אלו הינם בעלי קצוות מחודדים והם גורמים לכאבים ופוצעים את הרקמה. כיום ישנם 3 טיפולים עיקריים: הראשון, דיאטה של מאכלים מסוימים המכילים ריכוז גבוה של מלחים אלו. דיאטה זו משולבת עם משחות וכדורי קלציום ציטראט, יש להתמיד בדיאטה כ-3 חודשים. באם דיאטה זו לא מביאה לשיפור מזריקים לאישה זריקות אינטרפרון (אנטי-ויראליות). האופציה האחרונה היא ניתוח שבו כורתים את מבוא העריה ומכסים את הצלקת ברקמת נרתיק. הניתוח זוכה להצלחה של %90.|