עיבוד ממוחשב

עיבוד ממוחשב

סיפור קצר: הבעל של יעלה קנה לה פלאפון, מפני שלהשתיל בתוכה שביב מעקב זה יקר ובטח גם לא הומניטרי. היו ימים שלקח לעצמו חופש, ישב בבית ועשה הכל, ניקה ובישל

סיפור קצר: אני שוכבת מאובנת כמו מומייה מצרית וחושבת עליו ועל הזעם ההרסני והנורא שהוא מכיל בתוכו

אומרים לי שלא הייתי צריכה לקחת את זה אישית כי זה לא אישי אתה מתחבא מתוך הרגל

לא יוצאות לי מילים, בכלל וזה לא מתאים לי, בכלל כי אני הרי אשפית של מילים טבחית של הברות שפית של משפטים

הילדה אהבה לראות עם אבא שלה כדורגל. היא לא ממש הבינה את החוקים, אבל תמיד לפני המשחק אבא היה מכין לה חביתה עם גבינה צהובה וחלה ליד, הוא היה שותה בירה ונותן גם לה, אבל לא בירה מרה כמו שלו

יום העצמאות, אנחנו הולכים ברחוב, מסביב הרעש של החג, אנשים מתיזים קצף, וקצף אטריות, וכמה שומרי מסורת עדיין מתעקשים להשתמש בפטישי פלסטיק. אבל בי אף אחד לא חובט, כי הוא לידי

פעם היו לי ערכים מוחלטים. השחור היה שחור והלבן לבן מאוד. אבל הגיל עושה את שלו וגיליתי שאפור זה צבע שמאוד מתאים לי לעיניים, אז הרביתי להשתמש בו

חצאית או מכנסיים? צמוד או רפוי? על מה אני רוצה שיסתכל? ציצים? טוסיק? מה נראה יותר טוב? רגליים אולי? סיבוב מול המראה, כן…לא רע, ונראה לי שהוא יותר טיפוס של טוסיק, טוב, חצאית, אבל של ילדות טובות, שלא יחשוב