סיפור קצר: וגלי מדברת, ואחי עם הצעצוע, ואני בוהה באדום חולצתה של גלי, ומשם, משם הכל מתחיל להיות מוזר מדי

אדום

גלי נכנסה, דוחפת את העגלה של התינוק, “אתה לא תאמין, אח של זוהיר בכלא.” אח שלי הרים את עיניו באיטיות מהעיתון והסתכל עליה במבט שהצליח לכלול את כל הקשת שבין “מי את?” ו”אוי זה נורא מעניין אותי.” היא הורידה את המעיל וקיפלה אותו על הכורסה, סידרה את הצווארון של חולצת הפולו האדומה שלה וחיפשה משהו לא מוגדר בתיק העור. תוך כדי הפעולות האלו היא לא הפסיקה לשניה לדבר, ולספר על כל מיני דברים עם כפר דרוזי ופועלים פלשתינאים לא חוקיים. כשהוא מנצל את ההזדמנות הראשונה בה גלי נעצרה לקחת אויר, אחי ניתק את מבטו ונפנה לתינוק. הוא לקח את הגוש הורדרד עטוף הטרנינג המזערי לידיו, ואז נגלתה העגלה במלוא הדרתה. בפעם האחרונה שהעולל מרח בננה לאורך כל הריפוד הם החליטו שהגיע זמן לכביסה. זה מסוג הדברים האלה שאנשים שמחזיקים בבית אנשים יותר קטנים שזוחלים, עושים בטון הכי רציני שיש. הוא הביט בגלי: “אנחנו צריכים לעשות כביסה לעגלה.”
עם מי שיש לו ילדים אין על מה לדבר על זה. הם טוענים שאתה הוזה, שאתה מדמיין דברים בגלל הפחד שלך מאחריות ובולשיט כזה. אבל מי שעדיין לא בורך, ורואה את זה מהצד, מבין עד כמה עמוק מגיע העניין. זה אותה רצינות שבה מישהו יאמר, “אני מצטער מר פודרובסקי, אבל נצטרך להוציא לך את הכבד”.
ועכשיו, אחרי שבועיים שאני שומע על תכניות פרויקט הכביסה, היא שם במלוא יופיה. החלקים שעד לפני יומיים היו בצבע אפור קרם מנגו חזרו להיות שחורים, והביטנה , הו הביטנה… ביטנה מפוארת כמו זאת לא תמצא גם על כס נסיכים, בוהקת באדום עמוק. וגלי מדברת, ואחי עם הצעצוע, ואני בוהה באדום חולצתה של גלי, ומשם, משם הכל מתחיל להיות מוזר מדי. מדף ספרים. מי ידע שעשו כל כך הרבה ספרים עם כריכה אדומה, ומעל כולם עומד לו גאה איזה קטלוג אמנות חדש, שעל עטיפתו ציור. אדום. גדול. את כוס הקפה האדומה שעל השולחן קלטתי לפני שהכל התחיל להסתובב. החדר, אני, כל האדומים משאירים שובל של אור מסביב, כמו שרואים בכבישים בלילה כשעוברת מכונית. אבל בשלוש מאות שישים מעלות.
היא…מאוד אוהבת אדום. ההיא. ההיא שמסוגלת לגרום לחדר להסתובב ככה. ההיא שעדיף שאתרחק ממנה. ואני מנסה. וכמעט מצליח. אני כבר כמעט לא חושב עליה. זה רק האדום, כמו שור בזירה אני מתעלם מהחרבות המעוטרות שתקועות בגבי ובכל פעם שנחשף לאדום הזה, מאבד קצת שליטה. אני חייב לצאת. לשאוף קצת אוויר. להתרענן, ללכת לאיזה גינה. משהו עם הרבה ירוק מסביב. רק ירוק. אין פרחים בעונה הזאת, נכון? זה יכול להרוס הכל, פרח אדום שמפריע לכל הירוק. אולי סתם לצעוד קצת ברחובות. אני אבחר את הרחובות הכי אפורים בתל אביב, את אלה שגם אם פעם היה בהם משהו אדום, הוא כוסה מזמן באבק ופיח.
אני חייב לצאת. אני נאבק לקום בחדר המסתובב. כשאני עוצם את העיניים הסחרור נחלש ונעלם.
בלי לפתוח את העיניים אני מכפתר את כפתורי המעיל באיטיות, צובר כוח. המרחק לדלת הוא רק כמה מטרים ואני זוכר בדיוק את המיקום של הכורסה והשולחן שבדרך. אין צורך לפקוח את העיניים. קודם ננשום קצת אוויר קר וצונן. אולי אפילו איזה טפטוף קל. אני מעלה את צווארון המעיל. מהדק סביבו את הצעיף האדום. ויוצא.

על הכותבת בועז צפור

יליד 72'. מעצב כמקצוע, ואדם כתחביב. חזר לארץ לאחר שהות ארוכה בחו"ל, מכיוון שפיתח התמכרות קשה לבננות תוצרת הארץ, ומאז מנסה להבין אותן, ואת מה שהן עושות לו. סופר סתם מתחיל, עם נטיה לפואנטה.

תגובות

  1. סינדרלה

    מקסים! בהתחלה לא ממש הבנתי לאן זה מוביל , אבל בסוף חייכתי!

  2. לירון

    לא הבנתי כלום!!!

  3. אדמדם

    אולי מישהו יסביר לי ,מה הוא דלוק על אישתו של אחיו או שזה שאדום זה צבע סקסי בקיצור מה הוא רוצה?? ??

  4. בשביל מה יש “במה חדשה” ?

  5. Please explain it to me – in hebrew – english – just explain

  6. פינקס

    נדמה לי שזה סיפור על מישהו שלקח
    אקסטה או משהו כזה.

  7. בועז צפור

    רק סינדרלה הבינה?
    באמת?

    אהמ.

  8. לירון

    אוקי אז ככה
    בפעם הראשונה שקראתי לא הבנתי מילה!
    בפעם השניה שקראתי גם כן לא הבנתי מילה..
    ועכשיו לאחר שסגרתי 3 מעגלים של קריאה חוזרת
    אני יכולה להגיד שמה שהבנתי זה שהבן אדם אוהב צבע אדום!!!! (אני חושבת…) לא?

    • צב מעבדה

      אם לא הבנת מילה בפעם הראשונה ובשנייה מה הטעם להשחית את הזמן על פעם שלישית? אם הסופר לא כתב בצורה שברורה לי, כנראה שאנחנו לא משדרים על אותו הגל, ויאללה , מדפדפים.
      לא קרה כלום, לא כולם אוהבים את אותו הדבר. או כמו שאומר השיר הנפלא:

      ‘ מה נעים ומה נחמד
      לא כל בן ולא כל בת
      לא נולדו ביום אחד,
      רק ביום הולדת, רק ביום הולדת!’

      ויפה שעה אחת קודם.

      • טעית בכיתה…

        כאן זה שנה א’ ספרות עברית 🙂

        בוטן,
        בהפסקה

        • צב מעבדה

          היי בוטן בוטניה בוטנינים קטנים :o)
          איזה כיף לראות אותך כאן! מה הבאת איתך היום בתיק? תראי לי 😮

          ועכשיו רגע ברצינות: וכי מה נדמה לך שציטטתי? הרי זה שירו המפורסם של המשורר המהולל ש. עממי (הטעמה בתחילת המילה, אני אף לא מצליח לזכור אם זה מלעיל או מלרע) שנלמד במחוזותינו בקורס לפרופסורים בשירה עברית מודרנית ומפקדי חטיבות שיריון.

  9. מזמין לחשוב על כל הדברים שעושים לנו את זה- גורמים לחדר להסתחרר עבורינו. (ואני לא מתכוונת לכימיקלים) אלו שאנחנו נמשכים אליהם, לא יכולים איתם ולא יכולים בלעדיהם.

  10. השכנה

    בבקשה….. בבקשה תסבירו לי.
    אני באמת רוצה להבין. אני מרגישה שאני מפספסת משהו בגדול,
    ככה ד”א הרגשתי כשהחבר שלי בחר להציע לי נישואים דרך האמירה -” יעל תחזיק לנו את העמוד…… ” לא הבנתי, ידעתי שאני מפספסת משהו חשוב, והוא, לא רצה להסביר, ואני יומיים הסתובבתי עם הויז’ואל של יעל מחבקת עמודי חשמל….. קצת איטית אני מודה, אבל לא מטומטמת…. נשבעת….
    אז עזרו לי לפענח את מה שנשמע מעניין אבל פיספסתי את העוקץ…כרגיל!

  11. לא משנה

    גם אני לא הבנתי כלום 🙁

  12. האדום מזכיר לו את האישה באדום ששברה את ליבו? הוא מנסה להתחמק מהזיכרונות ומהכאב ולא מצליח? היא הפכה הכל לאדום? אני בכיוון או שלא הבנתי כלום?

  13. הוא בודד זה ברור
    אפור שווה לצבע הבדידת
    אדום שווה לצבע החיים והאשה המדברת והשוקקת והיולדת
    והוא רוצה את זה אבל גם מפחד
    כמו כל מיני אנשים אחרים גם כן
    וכמו שבחיים תמיד
    הוא בורח לאיזה מקום אפור בסגור לבבו האפרורי ולבדידותו הבלתי מנוצחת

    בארבי תמיד יודעת הכל
    אפילו יותר טוב מסינדרלה
    שלה היה נסיון רק עם נסיך אחד

    • ברבי מעולם לא היתה סמל לאינטליגנציה
      ופסיכולוגיה בגרוש זה כל כך מתאים לבלונדיניות

      ולא
      נראה לי שגם את לא הבנת כלום
      אל תנתחי
      לנתח זה פשוט

      תשאלי את סינדרלה

  14. סינדרלה

    חווית קריאת המאמר הייתה עבורי כמו התבוננות בציור אבסטרקטי, אין לו כיוון חד משמעי הוא לא מספר על פרח או כד , אוסף של צבעים וצורות ואני יכולה לעשות מהם כל מה שרק אחפוץ.
    אין מה להבין במאמר, או שהוא נוגע או שלא…..

  15. צב מעבדה

    נא לשבת ולהירגע. אתן לא מפספסות שום דבר גדול. זה לא גמר גביע אירופה לאלופות או אפילו לא משחקי הכנה למונדיאל, רחמנא ליצלן.

    את, כן את, שלא הבינה את הסיפורון הזה. לא קרה כלום. את יודעת כמה סיפורים יש שחלק מהאנשים לא מבינים ולאחרים הם יפים? מלא! וקרה משהו? לא. מה זה אומר על הסיפור? כלום. מה זה אומר עליך? שאת והסופר לא משדרים על אותו הגל. את יודעת על כמה גלים שונים משדרים מליון הסופרים והמשוררים שמשחררים את דבר קולמוסם על הרשת ובדפוס? אין סוף (ואני עוד הורדתי לפחות חצי). ואם חשבת לתפוס את כל הגלים האלו אז צריך לשלוח אותך לתדיראן לייצור הדור החדש של מכשירי הקשר צבאיים שמחליפים 20,000 תדרים בשנייה.

    אז את הלחוצה שלא הבינה, לא לדאוג, יום אחד יבוא סופר אחר שישדר על הגל שלך ותהני ממנו. עד אז לא קרה כלום.

    עכשיו אפשר להמשיך לדאוג בשקט לחברים במילואים ולשאר המשפחה.

  16. אני עצמי ואנוכי

    אירוני ויפה.. אהבתי את הסוף.. ממש אהבתי את הסוף..
    אפשר לנתח מכאן ומשם, אבל לא צריך, זה יפה יותר ככה.. מי שמבין מבין, ומי שלא .. חבל..

  17. very surialistic and very beautifull. it tuched me in a place i can’t quite yet understand.
    i’m realy moved.
    Boaz–you are the man!

  18. יש עוד שאהבה ,כנראה שבמפתיע הבינה ואף מאד נהנתה

  19. השאיר בי משקע קל (ורדרד, אני חושבת).
    נצא לשאוף אוויר, ונקרא שוב.

    יום טוב ונעים,
    ילדה.

  20. בננית הבטא

    אהבתי את הסיפור, אבל עם זאת לא יכולתי להתעלם מנסיוני המר עם בחורים רגישים, שיכתבו ויכתבו, ובכלל יגלו פרץ יצירתיות, ברגע שאת קמה והולכת. אותם בחורים אכן רגישים, אבל בעיקר לעצמם. אני חושבת שהתבגרתי, והיום אני מחפשת דווקא את הגבר הישראלי הטיפוסי.

  21. המעוצבנת

    איך אני שונאת שאנשים מתיימרים וכותבים שהם מבינים את הפואנטה אבל לא מסבירים.
    תסבירו יש אנשים שלא הבינו וזה מעצבן אותם שאתם לא עונים.
    מה הקטע?
    תהיו פחות “חכמים” עם תשתפו אחרים?

  22. דנה אגם

    אני נהנית מהסיפורים שלך

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *