אהובי היקר

מכתבים הם צורת תקשורת נשית במלוא מובן המילה. נכון הדבר בעיקר כאשר נשים רוצות להגיד משהו, אך יודעות שברגע שהבחור יתיצב מולן, הן תאלמנה דום או גרוע מזה יבזו עצמן בבכי קורע לב שמאחוריו מסתתרת אמירה אחת: “איך אתה יכול לעזוב אותי” על נגזרותיה השונות (למה עזבת אותי? עשיתי משהו רע?).
האמונה הנשית הרווחת הייתה חלק ממני שנים לא מעטות. ואני מניחה שהיא עדיין, רק שאין לי על מי להוציא אותה שהרי בשנים האחרונות אין גברים בחיי, ואלה שחלפו שם היו כל כך זניחים וחסרי משמעות שבזבוז של דף, דיו ואנרגיה עליהם הוא בפירוש עבירה על החוק, ויש חוקים שעליהם אפילו אני לא עוברת.
מכתבים, תדע כל בחורה עבריה, נכתבים רק לאנשים חשובים באמת. כאלה שהותירו בך חותם משמעותי של אהבה. אני, אגב, אלופה במכתבים. כל מכתב ששלחתי אי פעם לכל אחד מאהוביי נשמר ותוייק, ועד היום כשאני מעלעלת בספרי ההיסטוריה אני מתרשמת עמוקות. אוי, איזה ניסוח, איזו עוקצנות, איזו הטפת מוסר. איך, איך הוא לא חזר אליי עם כזה מכתב שנכנס ישר לנשמה? אז ככה. המכתבים האלה שנכתבים בכל כך הרבה דם, דמעות ועצב, אף פעם לא עובדים. הם עובדים על המשוכנעות, שזה אומר אנחנו, שבאותו רגע עומדות להנטש, להבעט, להיות שייכות לעבר. רק שברגעים האלה שהמוח לא מסוגל לעכל כל כך הרבה כאב, משום מה אנחנו בטוחות שאותה חתיכת נייר בטח תשנה את גורלנו. שהתנסחותנו האלגנטית שפוגעת בדיוק איפה שצריך, היא זו שתחולל את השינוי.
רונית מתנהלת בעשור השני של חייה, עשור שבו עוד מאמינים שהכל אפשרי ושהאהבה תמיד מנצחת. וגם היא, למרות שראתה את הנולד, למדה על בשרה הצעיר ונטול הקמטים, שלמציאות פנים משלה.
היא והבחור חברים כבר שנה. אבל משהו בתקופה האחרונה התחיל שם לחרוק. לא שהיא יודעת בדיוק מה חורק ולכן היא מנסה ליזום את אותן שיחות מוטיבציה. אבל גברים, אם יש דבר שהם שונאים זה את שיחות המוטיבציה. כי ברגע שהם נאלצים לעמוד מולך בסיטואציה של משבר כל מה שתשמעי יהיה: אני לא יודע מה קורה, אני צריך קצת זמן לעצמי. ברגעים כאלה אנחנו אומרות לעצמנו (ולכל החברות בסביבה): טוב, ניתן לו קצת זמן. ובינתיים, בעוד הוא והזמן שלו שומעים ליאור נרקיס אנחנו יושבות בבית ומאבדות את השפיות. וזה מה שקרה לרונית. הבחור עם עצמו והיא תקועה עם נסיונותיה העקרים לחלץ ממנו תשובה הגיונית. אבל, עוד אקסיומה ידועה היא שברגע שלמישהו לא נעים והוא לא יודע איך להגיד את המשהו הלא נעים שלו, הוא הופך למגעיל. זה קורה לגברים וזה קורה לנשים. וכך כל יום שעבר הפך את הבחור למגעיל יותר ומרוחק יותר וקירב את רונית למוסד הסגור. עד שהיא החליטה על פתרון הפלא. ניחשתם? כמובן, לשגר לו מכתב. במלוא המרץ היא התיישבה, חידדה את חרצובות לשונה וירתה את חיציה בתקווה לפגוע בלב אהובה ולהשיבו אליה. כמובן שבאותם מכתבים החיצים אינם משוחים רק ברעל, אלא בנסיונות להשיב עטרה ליושנה. כמו להזכיר לו כמה טוב היה לכם ביחד, ואיך תכננתם את העתיד או לזרות קורט מהשבועות והנדרים שהחלפתם ברגעי התשוקה הגדולים. אפשר גם לתבל באנקדוטות מצחיקות משגרת היומיום שלכם, ולא לשכוח לפזר מעל ניחוח הטפת מוסר וחופן רגשות אשם. המהדרין, מוסיפים תחינות ואיומים בהתאבדות.
לא שאני יודעת מה רונית כתבה לבחור, רק שבטח היא ניסתה קצת מכל דבר, וקיוותה שהבחור יקרא ובינתו תחזור אליו, ובעיקר אליה. זה לא קרה. הדבר היחיד שהמכתב נתן לו זה את האומץ להפסיק להתנהג כמו שפן, לעמוד מולה, ולגמור אחת ולתמיד את הסיפור. או בלשון פחות מצוחצחת – לזרוק אותה לכלבים!
אז לכל הרוניתיות, שהן כמוני, כותבות מכתבים מופלאים ובטוחות שהצד השני יתעורר, כי איך בכלל ייתכן אחרת, הגיע הזמן להגיד בקול, מכתבים הם לא יותר מפיסות נייר עליהם השלכנו את כל תקוותינו. לא תמיד זה מתאים לצד השני, לא תמיד הוא יידע להעריך ואולי גם לא תמיד יזכה אתכן בתשובה. אבל עיצה אחת לי עבורכן, שימרו את המכתבים האלה. כי פעם, ברגעים שלא ממש תאמינו באהבה, גשו למגירה הסודית שלכן ותעיפו מבט באותיות הישנות, המצהיבות. ואז תדעו שידעתן לאהוב, ומי שלא רצה בכן, הפסיד.

על הכותבת אלונה אשכנזי

בעלת טור אישי-נשי במקומון ומזה שש שנים מגישה את מהדורת החדשות בצפון. עורכת כתבות צבע, ובעבר הגישה תוכניות אקטואליה ברדיו המקומי, והגישה מבזקים בגל''צ.

תגובות

  1. שלום אלונה. קודם כל לכבוד הוא לי להיות הראשונה (!) ועוד לך, שהוצאת לי בדיוק את המילים מהפה.
    את הרומן שלי עם המכתבים התחלתי בגיל 18 כאשר הייתי מאוהבת מעל הראש בבחור מקסים, שרמנטי וחם. את המכתבים הראשונים העברנו דרך המורה לספרות שלנו. (גמנסיה ריאלית בראשל”צ, מחזור 88′, למי שמזהה, שלום). והוא גם ענה לי (לעיתים בצירוף פרחים), מה שהעמיק בי עוד יותר את תחושת “מצאתי את הגבר המושלם”. הסוף היה שקצת לפני הגיוס גיליתי שהאיש הוא כנראה כותב סדרתי ובנות כ-ל המחזורים מכיתה י’ ועד י”ב זכו אצלו למכתב+פרחים. כולן הגיעו אליי בשלב זה או אחר, ועם כולן השווינו ומצאנו כי גם אוצר הדימוים שלו דומה: ים, גשם, מים, טיפות ועוד כהנה וכהנה (אפשר להבין מאיפה זה בא לו, כי שמו היה טל…).
    כמובן שלא נתתי למכה אחת להרוס לי את החלום שיש בחורים שכותבים, שאוהבים לקבל מכתבים ומתיחסים אליהם בכבוד.
    פה ושם ב-13 השנים שעברו כתבתי כמה מכתבים, אף אחד מהם לא עבד, אגב. נשארתי בעינהם בחורה נהדרת, מקסימה, בעלת כושר כתיבה מדהים. ו… אקסית.
    אבל אף אחד מן המקרים לא ריפה עד ידיי הכותבות במרץ, עד לפני כחצי שנה. התאהבתי בבחור ועל הפגישה השניה כשמיצינו את שאלות ה”מאיפה את בארץ ומה עשית בצבא” הוא זרק לי חבילה לידיים ושאל: “רוצה לקרוא?”. בחבילה היו כל המכתבים שאי פעם שלחו לו בחורות (והן שלחו לו – אוהו!). מסתבר שכל אחת שהיתה איתו עשר דקות מצאה לנכון להכריז עליו כאהבת חייה, ומכיון שכמנהגו הוא עזב אותה בדקה ה-11 , היא שלחה לו מכתב שהתברך בכל הסיבות שאת אלונה כה דייקת לתאר תחת הכותרת: “למה בחורות כותבות לבחורים”.
    האמת, שאחרי חמש דקות הרגשתי קצת לא נעים מול ההשתפכויות, התיאורים הגופניים, ובעצם, מול הבחורות האיכותיות ללא ספק, ששפכו את ליבן, ובלי לדעת שימשו באותו הרגע כתכנית בידור לי, זו באה אחריהן, משהו להעביר עליו דאחקות, או לשרוף את הזמן הזוגי של הקשר הטרי בלי שהבחור יצטרך להגיד מילה על עצמו.
    כך יקירי ויקירותיי נגמלתי מן המנהג לכתוב מכתבים. אם יש לי משהו, אני אומרת בעל פה. שלא תישאר מזכרת, ממצא מרשיע או סתם השתפכות רגשית שאינה במקומה, בטח אם אנחנו לא יחד.
    יחדעם זאת, כמובן שגם מן המכתבים אפשר להפיק תועלת:
    1. אם כבר כתבת, נסי לשמור את זה לעוד חודש. ראית הדברים במרחק זמן סביר תשקף האם הוא באמת ראוי למכתב, או לא רלוונטי. מניסיון שלי, אם הוא ראוי, את תגידי לו הכל בעל פה במילא, ואם הוא לא ראוי, לא חבל על ההשפלה?
    2. והיה ונתקלת במכתב של מישהי אחרת, התגברי על הגועל מעצם היותך מציצנית, קיראי והפנימי. שכן, חד משמעית, בעוד חודשיים-שלושה הבעיות שלה יהיו גם הבעיות שלך.
    3. שנני לעצמך: המכתבים נועדו קודם כל בשבילך, כדי להוריד משא כבד מעל ליבך. עכשיו, אחרי שהוצאת הכל, ההמלצה היא פשוט להמשיך בחייך. כל השאר כבר יקרה לבד.
    4. היזהרי מבחורים ספרותיים. הניסיון (שלי לפחות) מלמד שהם כה נדירים שהם כבר עלו על היתרון שהדבר מעניק להם, ומשתמשים בזה כטקטיקה. ואז, אם לא יצאת ייחודית, מה הטעם??

    אגב, להרגשתי, מאז המצאת ה”בננות” נפתרו הרבה בעיות בתחום המכתבים והסודיות ושאר האפקטים.

    • הבלתי רצוי

      רק דבר אחד – אני רוצה למחות כאן על ההערה לגבי טיפוסים ספרותיים. לא יודע על אחרים, אבל אני, כאדם שכותב (סיפורים, שירים, מכתבים ותגובות בבננות) לא חושב שזה הוגן מצידך לקחת ממני את היתרון היחיד שיש לי. אני לא יפה במיוחד, אני לא אתלטי, אני נטול טאקט ואני אפילו לא עשיר (וגם לא מרוקאי, אם נתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן בעבר). אז לפחות יכולת כתיבה יש לי – מה רע?

      • אין שום דבר רע בלהתבטא בכתב, רק שכמו בכל דבר בחיים, צריך לשמור על פרופורציות ולכתוב רק לבחורות מיוחדות בחייך (שכמותן אתה פוגש רק אחת או שתיים בכל החיים, לא עשרים!).

    • אוריילי

      איזה טל ואיזה סולר, מקסימום כולר.
      אני לא זוכר שום אביר חלומות של בנות הטיפש-עשרה.
      אולי אוריילי היה מביא אותה במכה מדי פעם.
      אבל מפה ועד רומנטיקן חסר תקנה…

  2. מ-ד-ה-י-ם !!!!!!!! בנות הן בנות הן בנות……..
    ולמרות שכבר למדנו שהמכתבים או אי-מיילים, בעידן החדש, לא ממש מביאים אותנו למקום הרצוי, עדיין קשה, לי לפחות, להגמל מההרגל של העלאת המחשבות על הכתב…
    הפתרון היחידי שמצאתי – הוא להמשיך ולכתוב, אבל רק למגירה.
    משהו בסגנון “יומני היקר”. זה אולי לא יביא לתוצאה הנכספת – אבל מהווה אפיק להוצאת התסכול – ולפעמים, אחרי שזה יוצא החוצה – הפרופורציות משתנות – והכאב מתקהה…

    • כי אני לא יודעת

      המכתבים האלו לא יגרמו לאף אחד לאהוב מחדש.
      מה שכן הם יעשו זה אולי לתת לנו להרגיש שעשינו הכל ,אמרנו הכל.
      ועכשיו צריך להמשיך הלאה.
      ולדעתי גם אם אח”כ הוא יבוא ויגיד “תראי-לכי” , נראה לי שזה טוב.
      לדעת איפה את/ה זה חשוב.
      ואם הוא יראה אותם למישהי אחרת?
      אז הוא די חרא אבל מה זה משנה לך?

      • מכל הכתבה והתגובות עד עכשיו המכתבים, לדעתכן נועדו לדבר אחת, לפתור את בעיות
        העולם, או לפחות את הבעייה הבוערת שבינך לאהובך הנהדר.
        חשבת לשנס מותניים ולנסות גם לכתוב, לא מכתב, לא נאום, אלא שורה וחצי אולי שלוש,
        ששם את אומרת בצורה הכי פשוטה שיש מה את מרגישה, וכמה את אוהבת. בלי סיבה,
        בלי משבר, בלי רצון לתקן… סתם, כי בא לך.
        לכל הפואטיות שבינכן, נצלו את הכישרון לגרום לגברים לחייך מפרי עטיך. תתפלאי לראות
        מה זה יכול לגרום, לשנות ולשפר….. 🙂

        • כלמנסע

          רק כדי לסבר לי את האוזן,
          אתה אומר את זה
          כי זה גם מה שאתה עושה??

        • כאן אני חייבת להגיד שמאז שהתחלתי לכתוב מכתבים הוצא כלי ה”רצח” המילולי האולטימטיבי: האי מייל. כלומר, אם פעם כתבנו מכתבים בלילה, רצנו בחצות לתיבת הדואר לפני שנתחרט ובבוקר קמנו ו.. אללי, התחרטנו, כל מה שהיה עלינו לעשות זה לעמוד עם חכה שבקצה שלה מסטיק, לנסות לדוג את המכתב, או לחכות לדוור שאוסף, להתחנן ולהוציא אותו מהתיבה.
          דור האינטרנט הוא הרבה יותר אכזרי. את כותבת מכתב בחצות הלילה, רק את מול המחשב. ו… שולחת. זהו. מפה אין דרך חזרה. והאפקט? אוף. כמה מכתבים שלחתי עד שלמדתי לשלוט ביצרים שלי שבסך הכל ניסו להשיג את התוצאה האינסטינקטיבית שלי- ‘לרצוח’ דרך האינטרנט בעזרת המילים.
          בקיצור, בדור הסיפוקים המיידיים, קצת שליטה עצמית, זה כל מה שנחוץ לבחורות כותבות בימינו.

        • אודי יקר
          יש בנים שזה לא עובד עליהם
          הכנסתי לו פתקים חמודים לתוך מכנסי העבודה
          והוא זרק אותם לאסלה………….הוא נבעט באותה מידה החוצה (קצת מאוחר מדי)
          אבל לא כולם יודעים להעריך מילה טובה
          בין אם היא כתובה ובין אם היא נאמרת בעלפה……

  3. כלמנסע

    כל מילה זהב. אבל – לא להפסיק לכתוב!! לא בהכרח לשלוח, אבל לא להפסיק לכתוב.
    ויש לזה ככה גם יתרון – כי אם מלכתחילה לא מתכוונים לשלוח, המכתבים יוצאים עסיסייים ופיקנטים יותר, שבריריים וכנים יותר, נטולי ניסיונות הלוואי להמשיך ולנסות להרשים-להקסים-להמם-לרגש-עד-דמעות, ויוצא הג’יפה, במלא הדרה התרפויטי…
    חיזקו ואימצו בנות. מילה שלנו זו מילה..

  4. מסכימה עם כל מלה
    אבל חשבתן מה קורה בכיוון ההפוך?
    בעוד שמכתבים שאני כותבת לאהובי, עדיף שלא ישלחו, מכתב שנכתב אלי יכול לשבש עלי את דעתי. פעם השתכנעתי לחזור לחבר איום ונורא שהיה לי רק בגלל שהוא כתב לי מכתב משכנע. ואחרי זה כל כך הצטערתי.
    (לא שאני לא שומרת את המכתב הזה עד היום, למרות שנפרדתי ממנו לפני 4 שנים, ויש לי חבר אחר ומקסים כבר 3 שנים. איך אפשר לזרוק כזה דבר לפח?)

  5. בכלל, לרוב הגברים אין את היכולת הזאת, ששוברת אותנו תמיד (לפחות את כל הבנות שאני מכירה) לומר (או לכתוב) את הדבר הנכון בזמן הנכון.
    משהו כמו להגיד לך שבכלל לא מפריע לו שאת לא מורידה את השערות מהרגליים.
    וצריך לעבוד קשה בשביל לעבור את המכשול הזה, כי לפעמים כשהם אומרים משהו שנשמע ממש רע, הם פשוט לא יודעים כל כך להגיד אחרת.

    • בלונדה

      “הדבר הנכון בזמן הנכון”
      הוא בדיוק להיות תמיד ב-ל-י שערות על הרגליים…

    • חשבת אולי שגם לנשים אין את היכולת להגיד לנו את הדבר הנכון בזמן הנכון?
      המיתוס הזה שנשים הם רגישות וגברים אטומים נובע רק מאטימות של נשים מסוימות (כמוך)
      שלא מבינות שגברים ונשים הם יצורים קצת שונים, וזה בסדר.

  6. כמה צחקתי,
    לפני כמה שבועות בחיטוט אחר משהו בארגז אצל ההורים שלי מצאתי כמה מכתבים מהעבר..
    מכתבים שנשלחו לפני עשור, בתקופת האהבה הגדולה והצבא..
    וכמה צחקתי.
    הם לא היו מכתבים תחזור אלי.. וכאלה.
    פשוט מכתבים של שני ילדים רחוקים פיזית ומתגעגעים…

    והיה שם גם אחד,
    שנכתב אחרי פרידה ובדרך לחזרה…
    ישבתי וקראתי אותם עשור אחרי שהם נכתבו , וזה עשה לי צמרמורת..
    ועכשיו שאני קוראת את הכתבה אני תוהה מה עלו בגורל עשרות המכתבים ששלחתי, ועשרות המכתבים שקיבלתי… בתקופה ההיא. חל עלהם אומנם חוק ההתישנות אבל זה היסטוריה.
    מה שלא הבנתי זה איך שמרת מכתבים ששלחת? מה צילמת הכל?
    פעם מזמן בימי התמימות שדיברנו על ילד עם תלתלים בלונדים וקעקוע היה לי תיק עם המכתבים ההם להראות לו.
    אבל התמימות התחלפה בחיים אמיתים..
    והמכתבים ? אין לי שמץ מה עלה בגורלם.

  7. ג'וליה

    כתבתי לא פעם, ולא פעמיים, אבל אם זכרוני המעורער אינו מטעני, לא שוגרו המכתבים מעולם ליעדיהם השונים.

    רק את הפעם *האחרונה* אני זוכרת בבירור, כתבתי מכתב או שניים, ולא העזתי לשלוח (זה היה יותר פורקן מאשר כוונה רצינית)… כתבתי המון, היה לי הרבה מה לומר… וכשסוף-סוף היתה לי את ההזדמנות להגיד, הסתפקתי ב – “אל תתקשר אלי יותר” ובזאת תם ונשלם.
    חבל לטחון מילים כשאת מבינה, אחרי כל כך הרבה מלל שיצא ממך, שאין כלום באופק שלך עם הבחור. ממילא ככל שתגידי יותר, זה כבר השלב שהוא לא יבין לעולם.
    וה”טריק” עם יומני היקר” הוא שיטה נהדרת. התנאי היחיד להצלחה של זה הוא – להיות הכי אמיתית עם המילים שלך על הדפים של היומן, אחרת האפקטיביות מוטלת בספק גדול 🙂

  8. נוכלת בחנות ממתקים

    אה…אני כנראה מדור ההיי טקי, אני וחברי (לשעבר)
    העברנו את כל התכתובת ביניינו, דרך הדואר האלקטרוני.
    פשוט, חביב, כיף לקבל על הבוקר והעיקר לא מחייב.
    פשוט למחיקת כל זכר, פשוט מקליקים ומוחקים.
    (אפילו יותר פשוט אם כל המיילים שלו, נשמרו באותה הסיפרייה…)

    אז בנות יקרות, כאשר ליבכן דואב,
    והנפש צורחת מבפנים לרשום את כל מחשבה ריגשית, ולשטוח אותן
    על נייר בדיו שלא נמחקת.
    תתחברו לאינטרנט, תורידו קצת דואר קודם, תראו שעולם כמנהגו נוהג,
    ותוכלו להרהר, האם לכתוב את המכתב זה הדבר הנכון לעשותו.

    חוץ מזה שדואר אלקטרוני הרבה פחות אישי,
    ותמיד מחשבים קורסים, קבצים נעלמים
    (בעיקר במערכות הפעלה של חברת מונופםול ענקשלא נזכיר את שמה).
    ככה שעדויות נמחקות
    ותמיד אפשר לומר שזה פשוט היה באג במערכת.
    🙂

  9. כתבתי פעם מכתב כזה ,הוא מעולם לא קיבל אותו , לא היה לי את הבטחון למסור אותו אולי לא כ”כ רציתי לא הרגשתי שזה נכון . מצחיק איך הכל תמיד מתקשר ….לפני מס’ ימים מצאתי את המכתב והחלטתי שדווקא היום זה הזמן הנכון למסור אותו שהיום אני יותר שלמה עם כל אחד עשר העמודים שכתובים ולא כי אני רוצה למחזר אהבה עתיקת יומין אלא כי אני מאמינה שאם מילים נועדו מלכתחילה לאדם מסויים הוא צריך לקבל אותם כי זה הדבר הנכון ויהיו התוצאות אשר יהיו . מסתבר שיש מכשול קטן כרגע , אני לא מצליחה לאתר אותו כאילו האדמה בלעה אותו ,ניסיתי כבר הכל ..חברים משותפים מן העבר …הורים שלו ,רק שמס’ הטל’ שלהם חסוי למרבה הפלא או לשמחתו של מרפי היקר ששולט על חיינו לטובה או לרעה .
    אולי אני אצליח יום אחד …

  10. מצויין
    אני מנוקבת גאה!

  11. אפרסק

    אהובתי היקרה מכל, המכתב הזה לא מיועד עבורך. לכי תמצאי משהו אחר לעשות עכשיו. לכי תחזרי לשרטוטים שלך… חצי אדריכלית. הוא מיועד לקוראים. אז תפסיקי להסתכל עליו, אוקיי?

    אוקיי.
    מה הסיפור הזה עם הגברים שלא כותבים? לכתוב מכתבים זו תכונה שלנשים יש עליה בלעדיות?
    הצחקתן אותי. גברים כותבים, ועוד איך. הבעייה נובעת משני גורמים:
    א. הגברים פוחדים לכתוב. הם חושבים שהכתיבה שלהם עילגת, ושהם ייראו מטומטמים בעיניכן.
    ב. הגברים לא רגילים למשפטים ארוכים. הם לא יודעים לדבר. אף פעם לא ממש דיברת איתו. גם כשהייתם ביחד. את דיברת והוא שתק הרבה וזרק משפטים קצרים. בגלל זה הוא לא יכול לחשוב על משפטים מספיק ארוכים שצריך לכתוב אותם כי אי אפשר לזכור כל כך הרבה מילים.
    גבר כזה לא שווה ממילא.

    יש גברים שכותבים. אני למשל. אני מכיר עוד כמה. למעשה מרבית חבריי הזכריים הקרובים כותבים וכתבו לבנות הזוג שלהן, וחלקם עדיין שומרים על קשר מכתבים עם בנות זוג לשעבר. גם לי יצא לסיים קשר במכתב, וגם לי יצא לנסות להציל קשר במכתב.

    גם גברים כותבים כי אם הם יצטרכו לעמוד מול בת הזוג שלהם, הם עלולים לומר דברים שעליהם הם עשויים להצטער בהמשך. כעס ותסכול עושים בדיוק מה שרחמים עצמיים עושים, אבל להיפך. וחוץ מזה, לא כל הגברים הם גורילות חצי חירשות. יש גברים שלא יעמדו בפני בת הזוג שלהם כי הם עלולים לקרוס בעצמם ולהתחיל להתחנן ולהתנצל. ואז הם לא גברים. אבל הם כן גברים. הם מסרבים להשפיל את עצמם אז הם כותבים במקום.

    יש גברים שלא כותבים. אולי רוב הגברים(לפחות בארץ), ואלה הרווקים, הנשואים, חסרי הרגישות(שאותם כבר הייתן אמורות לעזוב) והאנלפביתים. די קל למצוא סוכריית גומי לבנה בין הרבה סוכריות גומי שחורות… הבעייה שזה לא עושה עליכן רושם, למעט מקרים נדירים, בדיוק כמו שהגבר שלכן לא מתרשם מזה. הוא כבר כל כך מתוסכל מהמצב שהוא לא יכול לאהוב, אז הוא מפסיק לאהוב ומתרחק, וזהו. נגמר הקשר.

    וזה בגלל בעיית התקשורת שעליה דובר כאן בשבוע שעבר… לכו תשכילו.

  12. אני בשוק ( טלה )

    תגידי לי את חושבת שכל הגברים מפגרים כמוך ?

    מה זה הקביעה המטומטמת הזאת… ” הם לא יודעים לכתוב , יש להם שפה עילגת… שגיאות כתיב..הם לא מדברים .. גורילות … רוב הגברים בארץ ” וכו’

    שכחת את כל דורות הסופרים והכותבים בהיסטורייה העולמית והיהודית?
    סופרים ומשוררים מדהימים ?
    כותבי שירי ומכתבי אהבה ?

    מה את מפגרת ? או את עושה את עצמך ?

    בניגוד לעובדה שיש הרבה יותר סופרים מסופרות, הרבה יותר משוררים ממשוררות והרבה יותר מוכשרים בכלל ממוכשרות

    יש הרבה יותר מפגרות ממפגרים

    • אפרסק

      היה בזה משהו באמת מעליב אם באמת הייתי אישה, אבל אני גבר. וזו דעתי על גברים אחרים שנתקלתי בהם. אם לא שמת לב, התגובה שלך הייתה מחוץ לעניין ולא רלבנטית. באתי לספר על הגברים שכן כותבים, והוספתי גם את דעתי על הגברים שלא כותבים. לא דובר כאן על עמוס עוז, מאיר שלו, כל הסופרים שקדמו להם וכל הסופרים והמשוררים הגדולים שעוד לא התגלו, אלא על אנשים שלא חיים את הכתיבה ביומיום. אנשים רגילים שלא צריכים לכתוב רומנים ושירים. וכן, לצערי ולבושתי בתור גבר אני רואה הרבה יותר מדי גברים שמתנהגים כמו גורילות חצי חירשות עם בנות הזוג שלהם.
      אם מישהו נפגע מדבריי אני מתנצל בפני מי שנפגע.

    • אורני

      העובדה שלאורך שנים רבות לא נתנו לנשים זכות ביטוי בספרות ובשירה, בטח לא בקרב היהודים, לא מצביעה בשום אופן על כך שיש יותר מוכשרים מאשר מוכשרות.

      וטוב טוב טוב לחזור לבננות אחרי תקופה א-ר-ו-כ-ה מדי.

  13. לפעמים לא מזיק מכתב קטן(לאו דווקא בזוגיות בה רואים את הסוף). מנסיון-עדיף על שיחת מוטיבציה שנגמרת על פי רוב בבכי ובתסכול. אז העיקר-לא לשמור בפנים. אבל גם לתת לכל לצאת בצורה מסודרת

  14. בלגניסטית

    פעם כתבתי מכתב פרובוקטיבי ומרושע ביותר . מי שדירבן אותי להגיע לשיא הזה היה בחור אחד חסר אחריות, שחרך לי את הלב .
    אז שלחתי לו פקס באמצע הלילה , עם פרטים מעברו שהוא כבר שכח ובניתי לו אישיות אלטרנטיבית ומרושעת לתפארת . המכתב הסתיים בבקשה שלא יצור איתי קשר לעולם.

    אחרי חודשיים התקשרתי אליו והוא דווקא מאוד שמח ,
    באותו ערב גם היה אצלי , קנה לי גלידה מהסוג שביקשתי
    אמר שדווקא רצה לראות אותי ,
    אבל החליט לכבד את הבקשה שלי לא ליצור איתי קשר.

    מסקנה : *אסור לשלוח מכתבים ( ביחוד אם את טיפוס קצת מוטרף … כמוני ! :)*

    • בלגניסטית יקרה. שמענו, שמענו על הבחור שמכבד את הבקשה שלך ולא יוצר איתך קשר (מכל הבקשות – דווקא את זאת?? ). כתבתי עליו מאמר מיוחד – ואפילו הגבת עליו. שמו בבננות – בלי טובות.

      • בלגניסטית

        אבל צריך להודות על האמת , הייתי מיניפולטיבית לא פחות ממנו , והכי חשוב אני לא נושאת זכרו בליבי לעד ,אלא את זכרוני שלי מעצמי …:)
        זה למה שאני חשובה לעצמי יותר ממנו , זה למה שמיניפולציות לא יכולות לקחת אותך רחוק, זה למה *שאני מודעת לעצמי*, ולא עושה מעצמי קדושה מעונה . אני רחוקה מלהיות קדושה בעניין הזה , רחוקה מאוד…

  15. המכתבים שאני כתבתי בחיי הקצרים היו בדרך-כלל על מנת להבהיר לעצמי את רגשותי, או דרך מסויימת לפורקן.
    יש דברים שפשוט אי-אפשר לפתור. הם נפתרים בעצמם, או לא נפתרים כלל. המכתבים שכתבתי, אולי גרמו לי להרגיש יותר שלמה עם עצמי, וזה מה שחשוב.

  16. פיצית

    קודם כל אחלה כתבה.

    לדעתי אפשר להשתמש במדיה הנהדרת הזאת של הכתיבה לא רק בשביל הסוף, אלא גם בשביל האמצע ואפילו בשביל ההתחלה.

    לפני מלא שנים כשהייתי פצפונת בת 18 התאהבתי בקסם של בחור מהמגזר הלא נכון. (היום הוא אבא מאושר לילד מקסים עם אישה מקסימה).
    כתבתי לו מכתב כזה שנועד להסביר למה הקשר ביננו בלתי אפשרי. הוא החזיר לי מכתב משלו למה זה כן אפשרי לדעתו, מה שרק המיס אותי יותר.
    החלטנו לנסות. כל יום כמעט הייתי מקבלת ממנו מכתב בדואר, שעות הייתי יושבת לכתוב לו ורצה לשלוח. גרתי אז בקיבוץ, ורצתי כל יום בשעה 11:00 בדיוק שאז חילקו את הדואר, לתיבות הדואר לבדוק אם קיבלתי משהו, לפני שמישהי אחרת מבנות השירות הלאומי תגלה את המכתבים שלו. מכתבים מתוקים חמוצים מלוחים, מלאים אהבה תמימה של גיל 18, לבטים.
    אחר כך זה נגמר והיה עצוב וכואב נורא והמכתבים נשארו.
    ועוד מכתב פרידה כאן, ומכתב פרידה ממנו, שעד היום מעלה בי דמעות.
    והיה בזה קסם כל כך מתוק וטוב, שלפעמים לקרוא את המכתבים האלו היום (הם מצונפים בערימה בתוך קופסת המכתבים שלי) הורס את כל הקסם.

    אבל כמה כיף להיזכר

    • בלגניסטית

      איזה כף לשמוע את הביטוי ‘מגזר’ בהקשר כזה של מכתביי אהבה . אולי אני תמימה ואולי אופטימית ללא תקנה 🙂

  17. טעות טעות טעות. מכתבים, כמו כל אמצעי אחר, יכולים לעבוד ויכולים גם לא. בטח שאל תפסיקו אחיותיי ואחיי לכתוב מכתבים לאהובכם.
    אחרי ארבעה חודשים של חברות החבר החליט להעיף אותי לכלבים (הסיבה העיקרית – הוא לא הרגיש שהוא יכול לסמוך עליי). החלטתי לחדד את מקלדתי ולשגר אליו מכתב האהבה באימייל. וכך היה. כתבתי לו מכתב שמסביר כמה אני מתגעגעת אליו, כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חסר לי… לאחר יומיים הוא התקשר אליי ואמר שהמכתב נגע לליבו… נפגשנו עוד באותו היום וחזרנו אחד לשני (ההמשך פחות ורוד. נפרדנו לאחר שנה וחצי. אבל זאת לא הפואנטה).
    בקיצור, מה שאני מנסה לומר לכם זה לא להפסיק להאמין. לא לעצור מלכתוב מכתב רק משיקולים של יעבוד/לא יעבוד. לכו עם הרגש עד הסוף. יש לכן צורך לכתוב מכתב? תשבו ותכתבו מכתב. אל תחשבו לרגע מה הצד השני עלול לחשוב עליכן…

    • אין כמו לעצור רגע בחיים את המירוץ המטורף קדימה ולעבור על תיבת המכתבים או אלבום התמונות. להזכר באותם תמונות ורגעים יותר טובים ופחות טובים. להזכר באותם אנשים שלקחו חלק בחיים שלנו, בעיצוב האישיות שלנו, בהתפתחות שלנו…העבר הוא חלק בלתי נפרד מההווה ומהעתיד….

  18. sorry that i am writing in english it is just a lot faster for me.
    so alona, first i am sad to here that you have no men in your life,or a t least no onw who was special enough. i hope for your sake tht it is from your own choice. i would not be so fresh as to ask you out, but if you ever consider dating a correspondent of the site give us a clue.
    as for the subject in matter, i think that letters are great, love letteres as ell as just freindly letters.
    when i was in my teenage years i had a friend who lived far away and we wrtote letters like crazy and till today when i look at them i always end up smiling like after really good sex. so i htink the idea of writing letters ius great. and of course during the army or traveling through outh america and africa, i allways kept in touvh with my dear ones and it is great.
    love letters aree a littel more tricky, naturally because you expose yourself more. but i thuink that sometines it is better to express yourself through a letter, especially if you have some hard things to say. it has been my experience that while talking,both sides tend to get angry and sometimes say things they don’t mean, and regret late. a ltter allows you to say waht you want without being interupted and without raising your voice. so to all you people who don’t write shame on you, you should try it, you will see it can be addictive.
    love and peace

  19. סופרבייב

    כן, גם אני חטאתי במכתבים הפתטיים האלה. ומתי הם הופכים להיות פתטיים? בשניה ששולחים אותם. אלף פעמים עמדתי במצב בו הייתי חייבת להוציא על הדף, כדי להבהיר לעצמי בדיוק מה אני מרגישה. וזה אחלא, למי שזה באמת עוזר לו. אבל אם נהיה רגע כנים עם עצמנו – זאת לא מטרת המכתבים האלה. מטרתם הנחבאת [ולא כל כך בהצלחה] היא להפעיל מניפולציה אחת אחרונה כדי להצליח להחזיר אות חזרה. ולמה זה פתטי? כי זה בדיוק מה שיגרום לו לחשוב – אוף! מה היא רוצה עכשיו? ובכל זאת – אם יש לך צורך ואת ממש חייבת [וסליחה על הפנייה הנשית, זה הצד היחיד שאני מכירה מניסיון] להגיד לו עוד כמה מילים אחרונות, לנסות להזכיר לו את האהבה ואפילו להאשים קצת כדי להרגיש טוב עם עצמך. סבבא, לכי על זה. אז מה אם זה פתטי? אל תריבי עם עצמך. החלק שלא הבנתי בכתבה – למה לצלם את המכתבים האלה ולשמור לעינוי עתידי? אלוהים! ממש לא הייתי רוצה לשבת היום עם ערימת מכתבים עלובה שתזכיר לי כמה פעמים בעבר הייתי פתטית, עד איזו רמה הגעתי ועם כמה גברים. שולחים וזהו. או שמגיע טלפון שסוגר את העניינים [ מצויין – אפשר להתחיל להתאבל ולהמשיך הלאה] או שלא. אבל זה בדיוק הרגע שבו צריך לסגור את הסיפור.

  20. כל המילים שנשפכו במכתבים אין ספור, וחוסר ההצלחה שבצידן, לא יכלו מעולם למילות הקסם האהובות, המפעפעות באזני: “את כל כך צודקת”
    – נכון אני חרא בן אדם.
    – ונכון אני אף פעם לא אמצע מישהי כמוך.
    – ונכון יום אחד אני אתחרט על הכל (על שזרקתי אותך, ושלא אהבתי אותך, ושהיית קצת יותר מידי בשבילי – חכמה/יפה/סקסית)
    – ויום אחד אני עוד אחזור על ארבע.

    אבל הרי התפלשתי במילים יפות כל כך וקולעות כל כך שגם אם לא היה להן כל קשר למכותב הוא נאלץ להסכים כי המילים סינוורו אותו.
    היו המון מכותבים וערימות של מכתבים. אין לי מושג איפה הם היום. (המכותבים והמכתבים)
    גם לא מעניין.
    מצחיק להתקל במכתבי puppy love מידי פעם כמו גם במכתבי תוכחה גדולים – להם התלוותה לרוב קסטה תואמת עם שירי אהבה רגישים של ‘איך זרקת אותי יא מניאק’.
    בסיכומו של דבר – כשהפסקתי להתחבא מאחורי וירטואוזיות מילולית מרשימה וסתם התחלתי לדבר – פגשתי את הנוכחי שהוא הגבר של חיי.
    וכמו שאומרים במרזי מורית – אם אני הצלחתי כל אחת יכולה.

    אהה, דרך אגב, הם חזרו על ארבע, כמו גדולים חזרו.

  21. אלמוני

    תשמעו משהו, מכתבים הם לא פאטתיים, אם הם עונים על צורך שלנו, להגיד דברים שדחוף לנו להגיד.

    זה שהוא לא רוצה לשמוע, או כבר לא מתלבט, לא אומר שאנחנו צריכות להיחנק עם המילים שעומדות לנו בגרון ודחוף לנו להסביר באמצעותן דברים שכנראה חשובים לנו או הכאיבו לנו.

    לכן, אם את רוצה להגיד משהו, אז תגידי. או תכתבי. מקסימום, פינית מתוכך לחצים.

    אם הוא ירצה להיאחז בדברים כדי לתת סיכוי נוסף, מצויין, אם לא, הפסד שלו.

    מה שאני מנסה להגיד הוא, שלא צריך להחליט על דרכי הביטוי שלנו רק לפי מה שמתאים או לא מתאים לו. ולא צריך לחנוק בתוכינו דברים שמבקשים להיאמר רק מפני שהוא סגור בתוך עצמו ולא דחוף לא לברר. אמרת אמרת, כתבת כתבת, ומה שיהיה יהיה, והחיים זה ככה, פעם למעלה ופעם למטה, והכל בסדר איתך 🙂

  22. פעם אחת כתבתי מכתב.
    כתבתי ולא שלחתי. המילים שלי היו כל כך ממשיות על הנייר שלרגע יכולתי לראות אותו מקבל את המעטפה, מוציא ממנה נייר דק לבן, מגיש אותו לאפו, נזכר בריח הבושם שלי, קורא את מילותי החכמות והרגישות, מזיל דמעה, מתקשר אלי והשלב הבא הוא צילום משותף בגן הפעמון. חברה שבאה לבקר העירה “אוי, את כותבת כל כך יפה, לא עוזבים בחורה שכותבת כמוך” ובאותו הרגע קיפלתי את בלוק המכתבים הצהוב, זרקתי את הסקיצות ויחדיו יצאנו לחפש בחור שמראש ידע להעריך בחורה שכותבת כמוני… או במילים אחרות מישהו שלא יגרום לי להרגיש פתטית כשאני משתפכת כדי שאני אוכל לעשות זאת מולו וללא תרגום בגוף הסרט.
    מה מכתב יכול לעשות מלבד להרגיע לשעה קלה תחושת בטן?

  23. פעיל תנזים מהר גריזים

    “א יודע איך לאמר לך – מלים כבר לא אומרות לי כלום…”
    אין…אין כמו שלום חנוך.

    למלים יש מן חיים מרושעים משלהם , מעניין לראות איך מאמר שעוסק במילה הכתובה תוך שימוש במדיה כתובה גורר דיון כתוב של אותם “גברים” פתטיים שזוחלים לכאן על מנת להרשים ולהקסים בננות.
    אין ספק , מילה אחת עולה בי לנוכח ההתכתבויות להן הייתי עד, אחרי זמן רב שעקב בעיות טכניות נבצר ממני מלהגיע לאתר הזה -פתטי.

    ועכשיו , אחרוג ממנהגי כפרובוקטור (כמו שאיזה מתרומם מצוי הגדיר אותי פה לפני הרבה הרבה זמן) ואכתוב דבר מה לעניין , או לפחות ממוען לגב’ אשכנזי הנכבדה מאוד , בעניין מכתבים , או ליתר דיוק , מלים – חכם סיני זקן אמר פעם (אולי זה היה איזה דביל אמריקאי צעיר , אבל אז זה יהיה בהכרח פחות מרשים , אז תזרמו עם הסיני הזקן)

    המכמורת קיימת בכדי לתפוס את הדג
    משתפסת את הדג – אתה יכול לשכוח את המכמורת.
    המלכודת קיימת בכדי לתפוס את הארנבת
    משתפסת את הארנבת -אתה יכול לשכוח את המלכודת.

    המלים קיימות בכדי לתפוס את המשמעות
    משתפסת את המשמעות – אתה יכול לשכוח את המלים…

    מי יתן לי אדם ששכח את המילים,
    בכדי שאוכל להחליף איתו מילה 🙂

    לילה טוב ושבוע טוב לכולן.

    • כלמנסע

      פרובוקטור או לא פרובוקטור,
      מה שבטוח –
      צודק..
      נעים לפגוש חדשנות (גם אם עתיקה)
      בים של מיחזור מילולי.
      keep it up!

    • פעיל יקר 🙂

      כידוע לך, המילים קיימות בזכות עצמן, ולמרות ששלום אמר שהן לא אומרות מאום, לעיתים הן אומרות הכל.

      יש ברשותי דיסק של ניק קייב שבו הוא מדבר יותר משר, ובאחד מהקטעים בדיסק הוא מתוודה שהוא מכור לכתיבת מכתבי אהבה (כאילו שלא ניחשנו את זה מהשירים).
      גם אני מכורה לכתיבת מכתבים, ובתקופות של חיי שבהן אין אהבה אני כותבת לעצמי.

      אבל התקופה שבה כתבתי הכי הרבה מכתבים היתה התקופה שבה הרגשתי שאת הדברים החשובים באמת אני לא יכולה לומר בשיחה, וכך היה גם מצידו, ככה שהיום יש לי ערמה של מכתבים ממנו, ולו יש את שלי, וזאת תזכורת מקסימה לתקופה של חיי שלא תשוב עוד.

      אני נגד צילום ושמירה. את מה שחשוב, ומשפטי מחץ אני זוכרת.

  24. כמו שיש אנשים שונים יש גישות שונות לכתיבה.
    אבל כולם כותבים, יותר טוב פחות טוב, על נייר על נייר טואלט אבל כותבים,
    זה מקל זה מעביר מסרים וזה מעביר את הזמן.

    אני נהגתי לכתוב למי שהיו בעלי ועוד 3 חודשים כבר לא יהיה כזה,
    כל שעבר לי בראש ובעיקר על אהבה, אהבה, אהבה.
    היו אני מבינה שהייתי צריכה לשמור את זה לעצמי כי אני מתביישית בעוצמת החשיפה שהוא דרך עליהם ועל תוכנם.

    אבל זה הקל עלי לכתוב ועזר לי בהחלט לשים דברים בפרופורציה.

  25. מכתב מאלמוני

    שלום בנות
    קודם מברך אני אתכן על אתר זה
    ביקור ראשון לי בו ואין ספק
    שהוא מופנה אלינו כמו שהואמופנה אליכן
    צריך לתת לו זמן
    כמו שנותנים לשרון (לא שזה יעזור אבל נותנים לו )
    כדי שאני ארד לסוף דעתו
    אבל מבורך
    אז תגובה קצרה
    גברים ספרותים?? ??
    זה משהו שאתן מפנטסות אליו , נדירים הם הגברים הספרותיים ושישארו כך
    אני לא ספרותי לא מביע את עצמי בכתב אם יש לי משהו להגיד אז אני אומר
    המכתבים הללו זה רק בשביל עצמכן
    אנחנו לא ממש רוצים אותם דברי איתי אם לא קיבל תשובה אז הוא לא שווה מכתב
    יכול להיות שתקבלי תשובה כזו או אחרת אבל לפחות יצא גברררררררררר

  26. לילית-נסיכת האופל

    מכתבים בכלל ומילים בפרט יכולים להיחשב למלאכת מחשבת אומנותית. על פי תורות מסויימות ישנן שני סוגים של אומנות: הטראשית המיסחרית הנפוצה וזו המושלמת, הניצחית שעומדת בכל מבחני הזמן לעד. אותה אומנות מושלמת היא זו שמכוונת את הצופה לחוויה ספציפית ולמקום מוגדר של תחושות אשר נבחר על ידי האומן היוצר מראש ולא על ידי יד המקרה האסוציאטיבית הסובייקטיבית של הצופה. זה המצליח באומנותו ומביא אותה לדרגת השלמות האובייקטיבית המקסימאלית- יכול במכתביו לגרום לתוצאה המדוייקת שבה חשקה נפשו.

  27. כתבתי מכתב אחד למי שהיה חבר שלי וזה כ”כ כאב אחרי זה שהפסקתי….
    המכתבים יכולים להיות מאוד מפלילים כי מה שנכתב ונשלח לא יכול להימחק לעולם….
    כתבתי על כל מיני רגשות שהיו לי אליו והוא הראה את המכתב הזה לחבר שלו שיצאתי איתו בעברי ומסתבר שמאוד אהב אותי עדיין. קשה להקיף במילים את תחושת ההשפלה והרס הפרטיות ובקיצור התחושה המופאלה כשדורכים על הרגשות הכי תמימים ועדינים ועוד בגיל הזה שהכל כ”כ חשוב. מה שקרה אחרי זה ברדק שלם עם רמיזות לבגידה מצידי וכל מה שעשיתי זה לאהוב בטירוף את האדם הלא נכון.
    מאז אני כותבת לעצמי.

  28. הנסיכה הקטנה

    לי יש דעה טיפה שונה.אה…אני גם חוטא בחטא הכתיבה,ואם זה לא מספיק,אני גם דואגת לשלוח את אותם מכתבי אהבה הידועים לשמצה כמה שיותר מהר,’מכה בברזל בעודו חם’.אז האמת, יש מקרים שזה עוזר,יש מקרים שפחות,אבל אני לא שולחת את המכתבים בהכרח על מנת שזה יחזיר את אהובי,ונצעד ביחד לעבר השקיעה…אני שולחת מכתבים כי אני מאמינה שהאמת משחררת,כדי לדעת שלא רק הייתי כנה עם עצמי אלא גם איתו, שלפחות צד אחד היה אמיתי,אני מנקה את עצמי באופן עקיף דרכו,הוא רק צריך לקרוא את זה. ובמקרה שהוא לא חוזר… אני גם אבין מצוין מה הוא מרגיש כלפי וכלפי המכתב.
    זו דרך מעולה להבין את המציאות. אז שלחו מכתבים,פטתיות זה דבר אנושי, אפילו יפה מידי פעם-כי זה אמיתי.
    וקה סרה סרה.

  29. אלמוני

    המכתבים שכתבתי בחיי, ככל שהיו בעלי משמעות חזקה יותר, ככל שהיו רגשיים ואנטימיים יותר – נטיתי להשאיר אותם אצלי במגירה. עד יעבור זעם.
    החשיפה הרגשית המתועדת הזו, הקרויה כתיבת מכתבים, מאיימת על כולנו. כולנו חוששים מתגובת הצד הקורא, זה שאנו מקווים לזכות בסמפטיה שלו, אך לעתים נתקלים רק בדבר ההפוך.
    אפילו המשוררת רחל, בזמנה, כתבה פעם עד כמה כואב לה כשאחרים קוראים את שיריה “ואת תוגתו של הלב הכורע יד כל במנוחה תמשש”.
    ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר באדם אהוב, אדם שאנו רוצים לזכות באהבתו, אנו מוסיפים מרכיב אכזרי ביותר בנוסף לציפיה לאהדה פשוטה, וזוהי התקווה החזקה והעקשנית שבכל זאת נתאחד עם בן זוגנו, נשוב לבנות איתו מערכת יחסים.
    השאלה הקשה מכולן, היא האם מספר מילים על דף יכולות לשנות החלטה נחרצת של אדם בוגר? ואם הן כן יכולות לשנות את החלטתו בכזו קלות, האין זה מעיד משהו שלילי על אותו אדם?
    מכתבים הם דבר יפהפה וטוב לכתוב. קוראים וקוראות יקרים – בבקשה לעולם אל תפסיקו לכתוב ולהביע רגש. העולם יתגמל אתכם על כך. אם תרגישו מספיק בוגרים ושלמים עם עצמכם ולא תחושו בושה בתחושותיכם או ברגשותיכם, אכן שגרו את המכתבים אל יעדיהם ולעולם אל תצטערו על כך.
    אך זכרו דבר אחד – בכדי להשיב אדם אהוב אל חיקנו המתגעגע והכואב, עלינו לעשות הרבה יותר מלכתוב מכתב. לעתים עלינו להיות סבלניים עד כאב, לעתים להוכיח עצמנו לאורך זמן. ואם באמת ישנה אהבה אמיתית, היא תשוב אלינו ולא באמצעות מכתב, אלא בכל דרך שהיקום נותן לנו: פגישה מקרית, שיחת טלפון, שיר ברדיו או כל דבר שעולה על רוחכם.
    בהצלחה לכולנו.

  30. מגיבה לרגע

    גם אני כתבתי. רק לאדם אחד….ששבר לי את הלב אחרי הקשר הכי קצר שהיה לי (4 חודשים).
    וכתבתי מכתב אחד, שהיה יותר סיכום ו letter ferwell ואז נתתי לידיד לקרוא לפני ששלחתי, והוא אמר שזה לא משכנע, אז כתבתי אחר, שבכה ומתחרט ומבקש סליחה ואומר כמה שאני אוהבת ומתגעגעת והוא מקסים ( כל השיטות שפורטו בכתבה). ולמחרת כתבתי המשך ואח”כ הוספתי עוד כמה מילים וזה הגיע למכתב בגודל של 10 דפים.
    והאמת, כבר עברו איזה יומיים והצורך לשלוח אותו עבר…אבל מתוך עקשנות ורצון לדעת שעשיתי הכל (כמו שאמרו למעלה), הלכתי ושמתי לו את המכתב בתיבה.
    הוא התקשר רק אחרי יומיים….אמר שאני מקסימה והכל אבל….
    וזהו.
    לא הצליח.
    ומאז אני באמת כותבת רק ליומן….
    שזה גם קצת מסוכן, במיוחד אם החבר שלך מחטט לך במגירות כשאת לא בבית וקורא בו…

  31. והנה תגובתו של אחד מהצד השני !!!
    קבלתי מכתב שכולו היה טענות והתרסות. הוא לא הזיז !
    קבלתי מכתב שידע לגעת בנקודותי הרגישות בדרך מאד מתוחכמת. הוא מאד הזיז !
    לפעמים כדאי לכתוב מכתבים וגם לשלוח אותם.הם עושים משהו.

    • כוסונית

      מילים בסלע…לשלוח מכתבים, אימיילים, אייסיקיו כל מה שאפשר. למי בדיוק צריך לעשות חשבון? לעצמך? מה זה הפולניות הזאת? בנות להתעורר. תעשו מה שאתן מרגישות. אין חוקים, אין נכון לא נכון. ראבק אנחנו לא ביסודי.

  32. קרן המבולבלת

    בדיוק עמדתי לכתוב מכתב קורע לב לאהובי משכבר הימים – והקטע הזה שקראתי, ממש במקרה, הזכיר לי את מה שאני יודעת יפה מאד – ובאיזשהוא מקום העדפתי להתעלם ממנו וזו הידיעה הפשוטה שזה פשוט מאד לא יעזור: מחד, הבחור לא יתפוס לעצמו את הראש ויבין כמה הוא בעצם אוהב אותי ומאידך אני סתם ארגיש עוד יותר מושפלת.
    אז תודה, נעבור לאביר החלומות הבא, כי ההוא לא שווה את הנייר.
    אגב, כשההוא רצה להתבטא יצאו לו רק אמרות שפר כתובות של אחרים…

  33. פשוט מדהים, בדיוק ששחבתי שאני יחידה העוברת את יסורי הספק לשלוח ספק לא אני מגלה שכולם אותו דבר והכל אותו דבר.
    אני שבוע פרודה מחבר של 3 וקצת שנים, אהבה ראשונה מגיל 19 ( קטן על כל בעלי הניסיון )
    וכמובן שכתבתי לו מכתב סוחף דמעות כדי “לסגור מעגל” ( כן, מניפולציה להחזיר אותו בתת מודע או לא בתת מודע )
    ועכשיו אני בבלגן רציני אם לשלוח לו אותו או לא כי בתגובות יש נימוקים הן לכאן והן לכאן
    אפרופו מכתבים השבוע עשיתי טעות כי קראתי מכתבים שהוא כתב לי בשיאה של האהבה ( והוא דווקא מאלה שועוד איך יודעים לכתוב, לדבר על זה לא ממש , אבל לכתוב – כמו ענק )
    ושם כמובן כתוב על הזדקנות משותפת והאוצר הגלום בי ועוד דברים דומים שגורמים לי לדמוע )
    אני כבר מחכה לרגע שאני אגיע למצב כמו אצל רובכם שהמכתבים האלה יהיו זכרון עמום ומוחבא בארון.
    הבעיה שאני עדיין אוהבת – עבר רק שבוע אתם יודעים – בעצם זה לא ממש רלוונטי.

    • היועצות הנוצצות

      שלום. קראנו את הכתבה והתגובות. עם חלקן היה קל לנו להזדהות ועל חלקן יש לנו מספר מילים להגיד. נתחיל מהעובדה שאנחנו בעד כתיבת מכתבים ושליחתם.
      העניין הוא, שהמכתבים צריכים להיות מהלב, צריכים להתבטא בכנות, את צריכה להגיד את מה שאת חושבת, את מה שאת מרגישה.
      כמו שאמרו זה עוזר לך מבחינה נפשית אבל תשתמשי במכתבים כדי להביע את עצמך , להקל עלייך, להבהיר ולהעביר את מה שאת מרגישה, את מה שיש בתוכך עכשיו- גם בשביל שלך יהיה הקלה וגם בשביל שהצד השני יבין אותך יותר טוב.
      כמובן, יש סיכוי לשנות את המצב. זאת לא צריכה להיות המטרה של המכתב. אל תתחנחני, אל תתרפסי, פשוט תביעי את עצמך, תכתבי מכתב שאחריי שבוע שתסתכלי עליו וגם אחריי 5 שנים לא תחשבי את עצמך כפתטית, ולא תתחרטי על עצם כתיבתו. תהיי שלמה איתו, תחשבי עליו טוב. אל תהיי מניפולטיבית, אל תכתבי בכוונה מילים שייגרמו לו להרגיש רע ולרחם עלייך. שהטלפון, שאת רוצה לקבל ממנו, לא יהיה מרחמים- את לא רוצה שהוא יתקשר אלייך מתוך רחמים, נכון?
      בתוך המכתבים תמיד צריך, גם אם זה בעקיפין, לדעת ללחוץ על הנקודות הרגישות של הבחור, אבל בלי להיסחף. הרי אם המכתב ייגרום לבחור להתעצבן, הריי לא השגת בזה כלום, נכון?
      בקיצור, תכתבי, בין אם זה לעצמך ובין אם זה בשבילו.
      העיקר שתהיי שלמה עם עצמך!!!

      • זאת שהמכתב איכזב אותה...

        היועצות הנוצצות שלום רב!
        אני מוכרחה להודות ולהגיד שקראתי יותר משלוש פעמים את מה שכתבתן…
        התרשמתי מאוד..והחלטתי לשתפכן בבעיה שיש לי שקשורה בעניין זה ובגלל שלא השארתן אי-מייל אני אאלץ לכתוב זאת כאן, לעיני הכל.
        תראו…אני אולי לא ממש בגילכן המופלג, אני רק בת 17, אך ניסיון בכתיבה יש לי – והרבה!
        אני כתבתי מכתב, ברגע של כעס, לאהוב, וכן, אני מודה, רציתי שהוא יחזור אליי. אבל מאז המכתב ששלחתי לו (ואני יודעת שהוא קיבל אותו, דיברנו על זה)- רק התרחקנו…מאז אפילו המילות הנימוס המקובלות כבר בקושי עוברות בין שנינו.
        האמת היא שאני גם בקושי רואה אותו, או שועמת עליו, ובטח שממש בקושי שומעת ממנו.
        ואני רוצה אותו.
        אני מצטערת על מה שכתבתי במכתב, לא התכוונתי לטון שבו הוא נכתב.
        ואין לי דרך חזרה.
        מה אני אמורה לעשות עכשיו?
        לכתוב מכתב התנצלות על המכתב הקודם? זה יעזור לקשר ביננו?
        אני לאט לאט מנסה להשלים עם זה שהוא לא רוצה אותי, ואני לא מאחלת לאף אחת להרגיש את מה שאני מרגישה…זה ממש ממש נורא!
        לא עובר יום בלי שאני חושבת עליו….
        מה אני צריכה לעשות עכשיו?
        האמת היא שחשבתי על זה כל-כך הרבה שהגעתי למסקנה שעומדות בפניי 2 אופציות…
        או להמשיך בחיי כרגיל….אני אוטוטו מתגייסת. ולנסות לשכוח אותו.
        או להיאבק, ולהילחם עליו.
        אני מוכרחה להודות שלפני כתיבת המכתב אליו לא הרגשתי מה שאני מרגישה עכשיו, לא ממש אהבתי אותו, אבל רק עכשיו, כשהוא לא רוצה אותי, אני מבינה עד כמה אני רוצה אותו, חושבת עליו, וככה פיתחתי אהבה עמוקה אליו.
        ואני משחקת את המכתב של “הכל בסדר” בצורה כל-כך טובה, אני חושבת.
        מה אני אמורה לעשות?
        אין לכן מושג כמה טיוטות של מכתבים אליו, מאז המכתב ההוא, יש לי.
        לכתוב לו שוב?!?!

        • היועצות הנוצצות

          מכתב תגובה ל – זאת שהמכתב איכזב אותה:
          כותבת יקרה!
          קודם כל גילנו לא כל-כך מופלג כמו שחשבת, אנחנו גם עומדות לפניי גיוס.
          דבר שני, המלצתינו לך היא לא לכתוב לו יותר כלום.
          מי שלא רוצה אותך ומשחק איתך משחקים, לא שווה אותך.
          תכתבי לעצמך כמה טיוטות שאת רוצה, תחשבי על זה כמה שבאלך אבל אל תשלחי כלום ואל תראי לו שאכפת לך ממנו – תמשיכי הלאה!
          יש עוד הרבה דגים בים, ובעיקר בצבא!
          שלך
          היועצות הנוצצות

          • המסופקת

            בנות חביבות!
            לאחר שהופתעתי לגלות שאתן עדיין בגיל ההתבגרות הלא מי יודע מה מסופק, אני מרשה לעצמי להגיב!
            אתן בנות קטנות וקטנונויות!
            מה זה המשחק של “הקשה להשגה ” הזה?
            מה אנחנו ביסודי??
            צריכים לכתוב ולתת!!! וגם את שמתלבטת אם לתת את המתבים אליו או לא, תכתבי ותתני לדעתי!
            הוא יעריך אותך יותר אם תתני לו ותוכלו להיות ביחד שוב…
            אל תוותרי על אהבה חזקה שכזו
            אני בטוחה שעוד אכפת לו ממך
            תתקשרי אליו
            לכי אליו
            אני בעד!
            תעדכני את האתר בהחלטתך…
            אוהבת
            הכותבת מכתבים ונותנת אותם, ולכן מסופקת! 🙂

            • היועצות הנוצצות

              גבירתי הנאווה “המסופקת” :
              א כל : אנחנו לא אמרנו לא לכתוב מכתבים, אנחנו אמרנו לכתוב מכתבים שאני כותבת מה שאני מרגישה, מכתבים קצת רציונליים ולא משתפחים ומתחננחנים.
              לדעתינו אם הכותבת היקרה שהגבנו עליה קודם תכתוב ותיתן לו את המכתב אשר אפילו לתגובה למכתב הקודם לא זכתה רק יגרום לה להרגיש עוד יותר רע עם עצמה. יותר מושפלת.
              אולי הצד שלה לא שווה בכאלה מכתבים, את לא חושבת??
              ורק שתדעי לך שהקשר בין הגיל לבין מה שאנחנו כותבות כאן או מה שאנחנו יודעות קלוש והילדותיות הזאת שלהסתכל עלינו כאילו אנחנו לא יועות כלום ולא מבינות בכלום בגלל שאנחנו רק בנות 18 ושמה שאמרנו לא שווה דיי מעליבות וזה ממש לא בוגר מצידך!
              מקוות שבעתיד תקראי את המילים ולא תחשבי מה מעבר להם!
              נ.ב
              אנחנו לא מבינות בין להיות מסופקת לבין כתיבת המכתבים.
              יש עוד כמה דרכים להיות מסופקת חוץ מלהשפיל את עצמך.

              • המסופקת

                חחחחחחחחחחחחחחחח
                אני מבינה שאתן לא מבינות את הקשר בין סיפוק לכל זה…
                אתן בטח עוד בתולות
                כי אם לא הייתן מבינות
                צאו 🙂

              • המסופקת

                חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
                אני מבינה שאתן לא מבינות את הקשר בין הסיפוק לכל זה……
                אתן בטח בתולות, אחרת הייתן מבינות.
                🙂
                פתטיות

  34. מה אם מכתבים שנכתבים ולא נשלחים, נשארים במגרה שנים רבות, מידי פעם אני קוראת וחושבת מה היה קורה אם היו נשלחים, מכתב יש לו כוח לשנות דברים , יתכן וחיי היו משתנים אם המכתבים היו נשלחים , אך מכל מיני סיבות המכתבים לא נשלחו ונשארו במגרה והעלו אבק, יתכן והפחד מתגובה הוא שהרתיע אותי מלשלוח העובדה הם לא נשלחו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *