ארבעים שנים של פמיניזם והעולם שותק: אחרת איך יתכן, שאישה חסרת חוש לבישול עדיין נחשבת לדגם לקוי? על הכוונות, התוצאות ודרך החתחתים של נערה מודרנית

אשת חיל, גרסת ההיי-טק

אני לא בחורה טיפשה, באמת שלא. גם מבחינת יכולת אני לא עד כדי כך לוקה בחסר, לא באופן בוטה וצורם בכל אופן. יודעים מה? מספיק עם הצניעות המעושה הזו. אנא סילחו לי על היוהרה – האלים כבר יתנקמו בי בהמשך – אבל אני חייבת להגיד את זה: אני ממש, אבל ממש בסדר. אמא אומרת שאני יפה, אבא אומר שאני חכמה, ופה ושם נמצא גם זה שיגיד מילה טובה על התחת ויעניק לי יחס של אובייקט מיני לו אני משתוקקת כל כך.
בסופו של דבר, אני נחשבת אטקרציה לא רעה בכלל.
ובכל זאת, יש מגרעה כלשהי החוצצת ביני לבין השלמות – משוכה אכזרית מעליה לעולם לא אצליח לקפוץ – אני פשוט לא יודעת לבשל. ולא שלא ניסיתי, בטח שכן, לפחות עד שהתערבו גרין פיס ואמנסטי, והתחננו שאפסיק.

ההבדל הקטן בין צלזציוס ופרנהייט

את העוגה הראשונה שלי אני זוכרת במעומעם, כנראה שהייתי שרויה בערפול חושים. זכור לי שנאלצתי להשליך אותה לפח הסמוך מיד עם לידתה, והיא, מתוסבכת שכמותה, אחוזת חרדת נטישה, מיאנה להפרד מהתבנית.
את הפעם השניה אני כבר זוכרת היטב. זה היה היומולדת של אמא שלי. החלטתי להפתיע אותה ובמקום להביא לה את מה שאני מביאה בכל שנה (“מזל טוב” וחיוך אוהב), לאפות לה עוגה.
מצאתי את ספר ה”ילדים מבשלים” שלי והכנתי עוגת שוקולד פשוטה, אלא שלא ידעתי שבמתכון התכוונו למעלות צלזיוס בעוד שהתנור שלי עובד על פרנהייט. לפיכך העוגה לא היתה מוכנה בזמן, ונאלצתי להוציא אותה על מנת לשים קרם ועדשים לפני שאמא שלי חזרה מהעבודה. לאחר שהיא כיבתה את הנרות, הסרתי מהר את הקרם, העדשים והנרות והחזרתי את העוגה לתנור יפה, על מנת להוציא מאפה דוקא טעים למדי, אלא שהצורה קצת הרתיעה אנשים מלטעום.
בנסיון השלישי כבר ידעתי לאיזה חום לחמם את התנור, אבל עוד לא ידעתי ששוקולית זה לא בדיוק קקאו. אז שמתי שוקולית, אלא שהצבע לא היה כהה מספיק, ובמקום לשים 3 כפות לקחתי לעצמי את החירות לשפוך חצי קופסה.
מאז, השבח לאל, לא נרשמו נסיונות נוספים. הרבה דברים אפשר להגיד עלי, אבל אני יודעת מתי להרים ידיים.
וכאילו לא די בזה, גם לנקות אני לא יכולה. עם כל הרצון הטוב, והדחף המפעם בי, כבכל אשה הגונה, לכרוע על הרצפה ולקרצף במרץ את הפאנלים, גם מהנאה זו אני נאלצת להתנזר. אלרגית לחומרי ניקוי, אלרגית לגומי של הכפפות, אלרגית להכל, ויש לי אישור מרופא אם צריך.

דופקת שניצלים בחזייה עם ברזלים

עכשיו, כבחורה מודרנית בעולם של זארה והיי-טק, נאלצתי ללמוד על בשרי שאין די בלהיות כוסית אינטליגנטית. צריך קצת יותר, על מנת להגשים את ייעודך. את צריכה לדעת להסתכל על הגבר שלך בעיניים מעריצות כשהוא מחליף נורה, גם אם את יודעת שאחרי שהוא יצא לעבודה מאושר וטוב לב, את תיאלצי להחליף את כל הנתיכים בבית. את צריכה להיות שחקנית נהדרת בכדי לקפץ בהיסטריה למראהו של ג’וק, ולשמור על איפוק מדהים כדי לא לספר לו איך בדיוק אתמול הרגת שמונה כאלה בעזרת ספריי, כפכף ואוברול ג’ינס חמוד שקנית בדיוק בשביל ארוע מסוג זה (אותו תוציאי מהארון בפעם השניה כאשר הבית שלו יצטרך סיוד). אני לא אכחיש, שנים של אימונים זה לקח, אבל הצלחתי בסוף. הצלחתי להיות כל זאת.
אז אתם בטח יכולים להבין את התסכול אותו אני חשה, כשאני מגלה שמגרעה זו בלבד, יש בה כדי להעלות את השאלה האם אי פעם אמצא חתן ואולי אף להעמיד בספק את הצידוק לקיומי. אם יש משהו שלמדתי מהמוגבלות הזו שלי, זה שכל המעלות הללו בהן ניחנה האישה המודרנית, שלא שרפה את החזיה כי היא צריכה את התמיכה של הברזלים; שמתאפרת שעות רק כדי להראות נקיה מאיפור ויודעת כבר לתכנת את השעון של הוידאו, כל המעלות הללו שוות כהוא זה בעיניו של הגבר שלך, אם הוא לא יוכל למצוא בעינייך, ולו לשבריר של שניה, את המבט המדוכא והשפוף, של האישה הכנועה והצייתנית עליה הוא חלם בלילות.
זה שאת מרוויחה מספיק בשביל עוזרת-חמש-פעמים-בשבוע זה נחמד, אבל כנראה לא מפצה מספיק, אם זה אומר שלעולם הוא לא יוכל לחזור הביתה ולמצוא אותך במטבח דופקת שניצלים בחולצה מוכתמת מאקונומיקה.

ובקשר לבחורים שמכינים פסטה משקית

חלקם של הגברים ודאי מתעצבן עכשיו, מצר על כך שאין ביכולתו להעיף לי את הכאפה ההגונה לה אני ראויה כרגע.
-“איך היא מעזה להכליל בעזות מצח שכזו”, יתרגזו.
-הרי אני לא כזה, והחברים שלי לא כאלה”, יפעפע הדם בעורקים.
-“אני גבר נאור, ובהחלט חס על עור ידיה העדין של אישתי”, יאיים להתפוצץ הוריד במצחם.
ובכן, עם כל אלה הסליחה. לא התכוונתי לרמוז, חלילה, שכל שהייתם רוצים הוא לראות אותי מתכופפת ומשפשפת את רצפות ביתכם. אני בסך הכל מדברת על הגברים אשר ידעתי, והודות לאופיי הנוח והנכונות התמידית להתפשר, היו הרבה כאלה. הרבה הרבה כאלה.
והגברים הללו, שגם הם למדו להיות גברים מודרניים, להפסיק לבקר את איך שאנחנו נוהגות; לנסות בשבילנו לא להירדם ב”חלף עם הרוח”; להכין פסטה משקית ולדבר על רגשות (מקרים נדירים) – גם הם, כפי הנראה, לוקים בדיסוננס קטן. שכן, למרות שכלפי חוץ הם מוכנים לקבל אותך כמו שאת, כשהנסיעות התכופות לחו”ל מפצות בהחלט על ה’טייק אוואי’, הם מתעקשים לנסות להכניס אותך למטבח בכל אמתלה אפשרית. החל מ”אני הולך לאחות את הדיסק ולעשות כמה דברים במחשב שאת לא מבינה בהם, ואת בינתיים תשטפי לנו כוסות, טוב מותק?”, וכלה בנכונות לנסוע לדראגסטור מיוחד בניו יורק של הדוד של אבי, שם יש כפפות מיוחדות ל(א)נשים שאלרגיים לגומי (מקרה אמיתי, כמובן), וכל זה רק כדי שתוכלי לשטוף צלחת מפעם לפעם, כשאין מספיק כלים בשביל למלא את המדיח.
ואני תוהה, האם להכנע להסבר הבנאלי ולהאמין שגבר בסך הכל מחפש את אמא שלו במערכת יחסים? אני מאוד מקוה שלא, כי אם כן יהיה לי חתיכת ילד אומלל ומתוסבך, שכנראה לא ינשא לעולם.

דמעות תמורת אקונומיקה, עכשיו במבצע

ואולי, אולי לא צריך לבזבז את הזמן בניסיון להתחקות אחר שורש הבעיה, ופשוט לנצל את הבמה הניתנת לי כרגע באופן חד פעמי ובלתי ניתן לשחזור, ולבקש ממך, אם אתה גבר שקורא את הכתבה, אם את בננה שמכירה במקרה איזה גבר ויכולה להעביר לו מסר קטן בשמי – אולי אפשר לקבל איזו הנחה ככה, בתמורה לקורבן הענק שהקרבנו ביום שהרשינו לכם הגברים (מישהי זוכרת מתי זה קרה בדיוק? ולמה עשינו את זה? וכמה שתינו באותו ערב, לפני שהסכמנו?), לבכות במצבים קיצוניים במיוחד (מוות של קרוב משפחה, או עזיבה פתאומית שלנו, אהבת חייכם הטראגית, שלעולם תותיר צלקות בלבבותיכם ולחלוחית בעיניכם). נראה לי די שקול ככה, טובה תחת טובה.
וכאילו, על מנת לסגור מעגל, נרשה לכם כבונוס מיוחד למרר בבכי אל מול העוזרת שדופקת את השטיחים.
איך נראה לכם?

על הכותבת ענבל בלומנפלד

מרשעת קפריזית, מתעללת סדרתית, משפיטת גברים ואלילת ההמונים - בתחפושת של ילדה תמימה. נמצאת במערכת בננות על תקן הקטינה שניצניה רק החלו להבשיל, למקרה שחפצה נפשו של מי מהגברים בסקס קצת אחר. מתרוצצת במערכת ומפזרת חלקים של לגו בכל מקום. כשאף אחד לא רואה היא מתאפרת ומודדת עקבים מול המראה. קוקו כזאת, אבל בסדר

תגובות

  1. זה כתוב מצוין, אבל התקשיתי להזדהות. אולי זה בגלל שאמא שלי לא עמדה כמעט במטבח. ואני שואל את עצמי אני מנותק או שאת פשוט הגזמת. אופטימיות, בכל אופן, אני מצליח לראות פה.
    ושוב, התברכת ביכולת כתיבה משובחת.

  2. חרק אירי

    אם אני אוהב לבשל, יודע לנקות (כשצריך), כל זאת לצד שאר כישוריי “הגבריים”, למה זה הופך אותי?

    אה-כן,וחלף עם הרוח? זה באמת פאסה.

  3. צביקה גלנט

    כן..תודה, על שנתת לי הזדמנות נהדרת להוציא קצת תסכולים אמיתיים באופן מבוקר. כי אני הולך לרדת כאן עליך בלי חשבון.
    את הרגשת הקבס אני משייך לעובדה שאת דומה בדיוק למקור הבעיה של כל קשר חולני אפשרי, שממנו טעמתי גם טעמתי. לפחות לחצי מן הבעיה. החצי השני שלה זה אנחנו הגברים שלא בועטים אתכן ישר למקום ממנו באתן. אנחנו אשמים שאנחנו מוכנים לקבל, או לא יודעים לזהות, נשים חסרות שלד, לא אמיתיות, חסרות כבוד עצמי (וכבוד לזולתן), שלא למדו לקבל את עצמן כפי שהן, ויכולות לשאוב מכך את העוז לעמוד על דעתן.
    [ הנקמה המתוקה (והחולנית לא פחות) יכולה להיות העובדה שאתן מקדיחות
    קשר מחורבן שאותו אתן צריכות לאכול בעצמכן. ]
    אם את עדיין כאן ואיכשהו לא הבנת על מה אני מדבר, אז אני מדבר על כל השקרים שלך !
    ולצורך העניין, לאמר שאת לא יכולה לבשל זה שייך לתחום ה”שקר”, ולא לתחום ה”לעמוד על דעתך”. לנסות 3 פעמים זה לא לנסות באמת. החלטת שאת לא, וזהו – מבחינתך. וגם כל העמדות הפנים , והצביעות למינה שיכות לתחום הזה.
    משהו בגישה השיקרית סופו להסריח, כי האמת, משונות דרכיה, והיא מוצאת לה כל מיני צורות חמקמקות לצאת לאור. (ואם ב”אמת” עסקינן – אז כל הזעם הזה זה בגלל שאני בקשר כזה כרגע, וגם אם היא תקרא מה שאני כותב – רק השם יעזור, אני על סף יאוש אחרי 5 שנים הפכפכות).
    אל תתני לי מבטים כנועים, ואל תלטפי לי את האגו – תהיי אמיתית, כי האמת היא חמצן בשבילי, ובשקר משהו בתוכי תמיד יבחין. תפסיקי להתבכיין ולזרוק את האשמה עלי, שאני לא נותן לך ביטחון. אני צריך את הביטחון אצלך – BUILT IN, כי לי בעצמי הוא חסר !
    אבל לפני שתקבלי אחד כמוני, רגיש חכם מצחיק ספונטני וגברי – תלמדי לבשל !
    כן, אני צריך שתהיי כמו האמא הבשלנית, או בגלל שלא היתה בשלנית. אני רוצה עוד מאותו הדבר, או פיצוי על ילדות עשוקה. ככה. מישהו הרי צריך לעשות את זה, ואם זה לא אני….
    אני לפחות אנסה שוב ושוב להחליף את הנורה, ואנסה לא לשרוף את הבית, גם אם אפשל בשנה הראשונה.

    מה הפרפקציוניזם, או ה”תרצנות” הזו שנחתה עליך. מי מתחיל בעוגות ? זה כמו שאני אחליט שאהיה טייס ואעלה על F-15. תתחילי עם אורז שניצל וסלט ואני אהיה כרוך אחר סינרך לעד, כי הדרך ללבו של הגבר עוברת גם (ה”גם” מודגש) דרך קיבתו. אנחנו (אני למשל) צריכים את הנשים שלנו עצמאיות כי אנחנו תלותיים, ואשה עצמאית לעילא היא כזו שלא פוחדת לעשות מה שאני רוצה, תוך הסתכלות בעיניים והערכה לא מבויימת (!!!) [[בשעות המעטות שהיא לא מטפלת בי ובשאר ילדיה, מצידי שתהיה מדענית בנאס”א, לי אין עסק עם מטומטמות – ואולי פה טמון הפרדוקס האישי שלי]]. דחילק – איך אפשר שלא להעריך גבר שכ”כ יודע מה הוא צריך ? ואת – אין לך גבול את – עוד מעט תגידי לי שאת גם לא יכולה/רוצה להניק, מה ??!!!!!

    לסיכום – אנחנו אולי חכמים – אבל מה עם הסיפוק הריגשי ?

    !!! אני אוהב אותך חגית !!!
    [ וגם ! ככה לא בונים חומה ! ]

    הצעות לעזרה מקצועית ניתן לשלוח במדור זה תודה.

    • חרק אירי

      אתה נשמע לי דפוק לגמרי.
      וזה לא שאני ממעיט בערכך,אני עצמי בטיפול תרופתי מאז גיל 14,ככה שעוד לא מאוחר.
      לך עם אלוהיך.ויום אחד אולי תזכה להנות מחסדי.

    • הייתי מאמינה לך יותר אם היית משייך את תחושת הקבס שלך לכך שאתה, כמי שמתיימר להיות גבר אמיתי, ומאמין שצריך לבעוט בנו כבר בהתחלה כשאנחנו מתחילות לעשות בעיות – נאלץ להכנס בי (אה, זה בסדר. לא ממש נפגעתי) במקום לאמר לחגית את כל מה שיש לך.
      בפסיכולוגית זה נקרא השלכה. אני בעוונותי ובבורותי מייחסת את זה לסתם טמטום ולפחדנות.

      דוקא ניסיתי לבשל יותר מ-3 פעמים, ופה ושם אני עדיין חוטאת בניסיון בישול המלווה מיד אחריו בכשלון צורב ומשפיל. אם מישהו היה אומר לי שכל המאמץ הזה בסך הכל מקדם אותי לקראת גבר כמוך, הייתי מפסיקה הרבה קודם.

      • צביקה

        אינני מתכוון להכנס איתך לויכוח, מבחינתי א ת לא שווה את זה, וכבר הבחנו בסגנונך הכוחני.

        רק כמה עובדות רלונטיות –

        חגית קראה את המכתב הרבה לפנייך (איך שחזרה ממשמרת לילה).

        אני בטוח שאת ואחרים מכירים איזה גבר שעזב את הבית והתחתן עם העוזרת
        (המממ.. מעניין למה….אולי היתה לו כלבה כוחנית בבית ?!)

        מאחורי הכתבה שלך מסתתרת ילדה לא בוגרת שמסרבת להבין ששקרים/העדר
        אמת/חוסר כנות בקשר,סופם להקדיח את הקדירה – אנחנו דוקא לא תמיד מטומטמים!

        הייתי שמח אם הפורום הזה היה מתייחס לשקרים הברורים כשמש שלך, (שאינם
        מושלכים כלל וכלל, גם לדעת חגית) בהיות הנושא הזה קצת פחות נדוש מן
        השאלה “מי יבשל הערב….”….

        ולפרוט העניין : לי נראה שנושא הבישול הינו רק אמטלה לנטיה חריפה לעימותים בשל קנאת הפין שלך. מאותה קנאת פין נובע גם חוסר הכנות שביחס שלך לגברים. (הצורך שלך לרצות אותם, וללטף להם את האגו, ובו בזמן להתייחס אליהם כמטומטמים ומוגבלים).

        נושא הרבה יותר מעניין, לא ??

        • כילדה קטנה ולא בוגרת, עם קנאת פין חמורה שגורמת לה להתנהג כמו פסיכית, אשמח לשמוע עוד ניתוחים פסיכולוגיים על אישיותי הגבולית. זאת כיוון שידי אינה משגת אחר פסיכיאטר בימים אלו, ואני אכן מאמינה שיש הרבה מה לפתור.
          אולי יש לך גם אפשרות לתת כדורים? זה יהיה בכלל נהדר. תודה.

          אני עדיין חושבת שמרירות שאין לה כל קשר אלי, היא שגרמה לך להתנפל עלי ככה, אבל אני מסרבת להמשיך את הריב הזה.

          רק אוסיף ואציין שצדקת בדבר אחד קטן – בעלי אכן נטש אותי לטובת העוזרת. היו לנו נישואים מושלמים, 17 שנה בבית עם גינה, ונהג משאית שאהב אותי כל כך. אבל אני הייתי כלבה מרושעת, ובסוף נמאס לו והוא עזב עם הפיליפינית. אז אנא ממך, זו נקודה רגישה. תגיד מה שאתה רוצה, רק אל תדברי על בעלי לשעבר. זה עדיין כואב.

          • צביקה

            ככה אני אוהב אותך – צינית במדה ומשתפת פעולה,רק תזכרי שציניות היא מידה
            שלילית בפני עצמה, ואין להגזים בה.

    • יד אלוהים

      צביקה. רק מכיוון שזה כל כך כואב ואישי, אשתדל אני שלא להכנס לנקודה הזו. אבל…..
      אי אפשר לעבור הלאה רק כי זה כואב לך:

      תראה צביקה, בעיות עם האמא, פותרים עם האמא.
      בעיות עם המשפחה פותרים במשפחה – לא בעיות מין.
      בעיות עם הבטחון העצמי, פותרים במסגרת עצמית
      ולפעמים, האמא, האבא, ןהעצמי לא מספיקים כי אין להם כלים. אז הולכים לטיפול מקצועי.
      מסגרת של יחסים זוגיים הם לא תחליף לספת הפסיכואנליסט. ממש לא.

      אם אתה מצפה שבת הזוג שלך תבשל לך – כחובה – כי היא אשה, ותטפל בך כאם – כי זה תפקידה – , ותנקה לך ואחריך – כי קצרה ידך , אז אתה צריך לעבור לשטחי הרשות הפלשתינאית. שם יש חברה כזו.
      שם יסדרו לך אחת שתבשל ותשתוק, תנקה ותגיד תודה, תהיה אם וגם כרית לכל פצע מכה וחבורה. וגם תהייה וכנה תמיד לשמוע את האמת שלך.
      אבל אם אתה רוצה לחיות בחברתנו, אז ידידי, לך לפסיכולוג עצל..

      ולגבייך – ענבל – נסי לחשוב איך זה שבגילך הצעיר, שלא חווה מעולם חיים זוגיים – כמה דייטים ויותר מכך זיונים לא מציבים אותך בעמדה של חיים זוגיים – איך זה שבגילך זה מתקיימות כל אותן הבעיות ויש את כל אותה הדעה הנחרצת על סוגי הגברים השונים וההתנהלות שלהם איתך.

      אבל, מאחורי זה מסתתרת כתיבה כשרונית במיוחד, מלאת חן וגם – ובעיקר – נוגעת בבעייה אמיתית וכאובה. בעיה שללא ספק חשוב מאד לתקוף אותה.

      הגיע הזמן שגברים, בעיקר, וגם נשים, יבינו שהשתנה משחק התפקידים. שאשה היא בת זוג ולא תחליף לאם, לעוזרת ולמנקה. שהעקרון של שוויות אינו קשור רק לכל סוגי השפתיים אלא דורש גם אופן התנהגות וחיים שונה.
      נכון וראוי שיתקיים שוויון מלא, ללא תירוצים וללא פשרות. ואני לא דורש דבר מהנשים מכיוון שהן הקורבן. קורבן של אלפי שנות קיפוח שנתמך מכל כיוון אפשרי – כמעט ללא יכולת החלצות. אז לקורבן שנאבק להחלץ, לא מטיפים אלא מסייעים.

      ימים אדוני תעשה חיל…

      🙂

      • תוציא את היד מהתחת אהבל…
        יד אלוהים עלק…
        לא נסחפת קצת??
        מועדון החוזרים בתשובה זה לא כאן!

      • צביקה

        אם הייתי מכיר אותך הייתי יכול להגיב ולאמר אם אני רוצה לחיות בחברה שאת/ה חי בה או לא. אנחנו לא בהכרח חיים באותה חברה, ותחשוב/י על זה.

        מה שברור לי הוא,שאני לא אתן את ידי להתיחסות מבזה לגברים רק בגלל שהם לא בדיוק תפורים לפי דרישותיהן של נשים מסויימות, שלא כ”כ סובלות אותם, ומחפשות להוציא את מרצן וקצפן במדיה הכתובה והמקוונת (ראה לדוגמא ערך “ענבל בלומנפלד”, להרחבת ההשכלה את/ה יכול/ה גם להקיש על שמה ולראות כיצד היא מגדירה את עצמה – אבל זה כבר נושא אחר).

        מבלי אפילו לקרא את עירית לינור ודומותיה, אין לי שום בעיה להוציא את עצמי מכלל אומרי ההן האינטלקטואלים למיניהם ו”לדרוך” על ראשה שלה ושל חיקוייה……

        אני בעד ויכוח פתוח אך מתוך כבוד הדדי. אני לא מוצא את הכבוד הנדרש הזה כלפי הגברים אצל “המדוכאות-שבאות-לפרוע-את-חוב-החברה-הבלתי-שיוויונית-כלפיהן”

        ו…”יד-” , חשבת פעם לתת לגבר יד ? זה יכול להיות אלוהי !

        • יד אלוהים

          תראה, בעבורך כל העניין הזה טעון ואישי. בעבורי לא, אז נקודת המוצא שונה.

          בעיני, לתת יד לשוויון, זה לא לתת יד לנשים דווקא. זה לא פחות לתת יד לגברים. כי השוויון הוא הוא ה”אלוהי”.

          אני לא מאמין המשחק תפקידים שבו תפקיד האשה להיות עצמאית (על פי הגדרתך) מבשלת, כובסת, מנקה (על פי ציפיותיך) ואילו הגבר בא לנוח בחיקה ולהתפרק מתסכוליו. תמונת העולם הזו, לא זו בלבד שבאופן אישי לא הייתי בוחר בה, אלא כאשר היא מומלצת על ידך היא בעייתית, שובניסטית ושלא לומר שטוחת מצח.

          אם יש לך בת זוג שככה רוצה לחיות את חייה כי זה עושה לה טוב ואתה בהתנהלותך מהווה “גבר אמיתי” (שוב כהגדרתך, תחיו עם זה באופן פרטי בכבוד. בעייה שלכם או אושר שלכם.

          הבעייה היא שזהו בעיניך סדר עולם. בתור סדר שכזה, וכהמלצה לרבים, וכטענה על כך שלא כך מתנהלים הדברים, אז זה לא “לתת יד לגברים”, אלא לתת יד לחזירים.

          בעיני השוויון הוא ערך מולד, לא משהו שמעניקים אלא דבר שאלה שאינם הוגנים פוגעים בו.

          אם יחסיך הזוגיים יצאו מנקודת המבט של הערכה של הפרטנרית, כשווה לך בכל, אז יובן לך שהיא בעלת זכות דומה לשלך לפתח קריירה כמדענית בנאס”א – לא בזמנה החופשי – על פי בחירתה או קריירה של עוזרת בית בבתים אחרים (אם זו תהייה בחירתה), אין בזה שום ויתור או הסכמה מצידך.
          אם תבין שעבודות הבית המשותף לכם הן מטלות משותפות שחולקים בהסכמה ולא על בסיס ג’נדרי-מיני, אולי תצליח לקיים חיים שיש בהם גם חום והסכמה ושותפות מלאה.

          כי לדעתי יחסים שמושתתים על בסיס של אפלייה, על בסיס של נותנת שירותים וצרכן רגיש ואמיתי הם יחסים מעוותים בחברה ראויה.

          אני ממליץ לך, לחשוב היטב על הדברים ולא לחיות תחת סטיגמות של מהו גבר אמיתי ומהי אשת חייל ובמיוחד לא להכות את העולם על כך שהוא לא מסתדר בדרך הזו. ואם לא, להזכירך שוב, בשטחי הרשות הפלשתינאית יש שעולם שאלו ערכיו – תמיד תוכל לבקש אזרחות שם על בסיס כישוריך הג’נדריים וכישורים נוספים אחרים שאני משוכנע שאתה משופע בהם.

          ושוב, אני מאמין ששוויון משרת את הגבר בדיוק באותה מידה שהוא משרת את האשה ומה שחשוב יותר הוא זכות מולדת ולא שאיפה נרכשת – זוהי יד האלוהים….

          • צביקה

            ראשית הסבר קטן – אני מאמין שכאשר יורים עליך, קודם כל צריך להשיב אש ורק משנרגעו הרוחות, ואם יש עדין עם מי לדבר, ניתן להכנס למשא ומתן או לדיון.
            אם אתה, או זה שמכונה פרחח (שמוליק), או כל גבר אחר שקורא את הכתבה השוביניסטית (הפמיניסטית) של ענבל, אינו מרגיש התקוממות טבעית אל מול ההתנשאות על בסיס גנרי, אזי אני אולי רגיש מדי – ורגישות נחשבת כידוע לתכונה “נשית”. אך אם יש הצדקה לרגישות הזו אזי יש מקום להתקפה שכנגד ואפילו היא עילגת או לא מצטיירת כ”פוליטיקלי קורקט”.

            אני חייב להבחין כאן אבחנה חשובה שמשום מה לדעתי חומקת מעיני הרוב המכריע המשתתף בדיונים על “שיויון”. אני מתנצל מראש אם ההסבר יהיה מסורבל, אבל כדאי להבינו בשל האמת המוחלטת שבו. אני מבדיל בין “נשי = שייך לאשה על בסיס מיני” לבין מה שמזוהה כנשי בתודעה הקולקטיבית, שלא על בסיס של משחק תפקידים או התפלגות סטטיסטית, אלא מעצם מהותו – אפשר לקרוא לו “שחור” לעומת “לבן”, “ין” לעומת “ינג” וכו’, ומכאן “נשי” לעומת “גברי”.
            אין זה מקרה שזו האשה ש”תפורים” עליה התכונות הנשיות, אולי בגלל שהיא ה”מקבלת”, ה”מעוגלת”, ה”רכה” ושאר ירקות.

            זו ה-נקודה שבתפיסתה טמונה הבנת שיטתי (ואולי אפשר יהיה להחזירני מן הרשות הפלסטינאית בתום מיצוי העונש הבלתי מוצדק בעליל).

            לאדם שאובחן כ”אשה” בלידתו יש זכויות טבעיות כמו ל”גבר” ובכלל זה השויון, ואני חוזר על כך ע”מ לבסס את נקודות המוצא הטריויאליות. משיויון זה נובע כ ל דבר, כולל זכותה של האשה למלא כל תפקיד בחברה, לקיים יחסי מין עם כל מי שתבחר ועוד כהנה וכהנה.

            אבל בזאת מיצינו את המשותף ביני ובינך לצערי.

            בכל חיבור בין פרטים יש משחק תפקידים. במקרה של זוג זו זכותם כמובן להחליט עליו. אני רק ממליץ כאן שכל אחד יצמד לנטיות הטיבעיות שלו. כאשר מהות הנטיה הטבעית צריכה לעלות מתוך היות הפרט קשוב קשב אמיתי לעצמו, ולא מתוך נהירה אחר טרנד כזה או אחר. ובהתאם לנטיותיו רצוי שימצא את המכסה המתאים לו.

            ועכשיו אליי – אני מודה שממה שכתבתי עולה תמונה של “חזיר” ואולי אני לפעמים חוטא בהזדהות רגעית עמה, אז אני מתנצל על הדימוי השלילי שעלול היה לדבוק בגברים הנאורים שביננו. אבל עצרו רגע וחישבו איזה עולם אתם מכינים לנו – איה המקום לחום האמהי בעולם כזה ? איפה הרומנטיקה של המלמלות, משחקי הבובות והצפיה לנסיך על הסוס הלבן ? איפה הסקס אפיל והערמה הנשית ? בעולם שלכם כל אלו לא יהיו לגיטימיים ומי שתחזיק בהם תחשב לפריארית, מיושנת וכנועה.

            האלטרנטיבה שלכם בהכרח – כי ככה זה כשהאמא היא מנהלת מפעל לשיפוץ מנועים – היא עולם יוניסקס, א-מיני, שבו הניגוד שבין ה”גברי” והנשי” מתערבב כ”כ עד שהוא נבלע ונעלם.
            ה”נשי” וה”גברי” שבי, יש בהם טעם לדעתי כל זמן שיש לצד אחד איזשהו יתרון כמותי ואיכותי.

            אני לא מצפה מנשים שימשכו אלי אם אני לא גבר, או לחלופין, אם לא אענה על ציפיותיה הספציפיות שמעוררות אצלה את המשיכה המינית. ומאידך אין זה מפתיע שאם אין בבחורה נטיה לשימור התא המשפחתי (אחריות על “משק הבית” – זוכרים?!), בהנחה שאני מרגיש העדר מוחלט של נטיה שכזו, אזי תעלה בי התחושה שלא לאשה הזו פיללתי.

            מה שנותר עוד במצב כזה הוא לבחון את יכולת ההסתגלות שלי באם, נאמר, יהיה מצב נתון שנשים אינן אחראיות בלעדית על משק הבית. אולי תופתעו – אבל אם זה היה נגמר בזה הייתי מקבל זאת. אלא שבאימוץ הגירסה המעוותת של השיויון, כלומר זו המתעלמת מן הבסיס הטבעי שבעטיו יש הבדלים במשחק התפקידים, קרי, תכונות ה”ין” וה”יאנג”, דורכים לי על מקומות שמוציאים את החזיר שבי. המאבק הצודק של הנשים לשיויון, גלש למרבה הצער לכוחנות נשית המדכאת את המשיכה בין המינים, והמלווה פעמים רבות בביזוי הגברים תוך ניצול יתרונן המולד והברור בתחום ההבעה.

            זהו – אין פאנץ’ ליין – תהיו בריאים

    • אני לא יודעת לבשל, לא אוהבת לבשל ולא מבינה למה אני צריכה לדעת לבשל אם יש טונות של ג’אנקיות טעימות בסביבה שלי או במקרה הכי חמור לחם עם גבינה בהישג יד.
      והכי גרוע – אני לא מבינה למה אני צריכה להתנצל על זה.
      דרך אגב – מה הם כישוריך בתחום, סתם לשם ההתעניינות?

      • צביקה

        יכול להיות שיש לי כשרון בתחום, אני הרי בחור כישרוני למדי, אבל אין לי שאיפה למצות את הפוטנציאל בשטח.

        ולרישא של מכתבך – לדעתי לסיטואציה של “אשה מבשלת לגבר שלה” יש חשיבות בפני עצמה ליחסים נורמליים שבין גבר גברי ואשה נשית. לקומבינציות אחרות יש פתרונות מוצלחים יותר.
        אז רק לצורך ההדגשה ובמחילה מראש- חשבת אולי לחפש לך חברה ולמסד את הקשר?

        פשוט מאד – גם אני גם את יכולים לבשל, זה עניין של רצון נכון ? אז אם את לא רוצה –

        ” א ת ל א מ ע נ י י נ ת א ו ת י ”

        מסתומא שתכונת “נשיות” היא מצרך נדיר העונה. ובמקרה הזה ,”נשיות” = (גם) לסגת בפני הדרישה הצודקת הזו , מכיון שזה יותר טבעי שמי שתגדל את הילדים גם תבשל וכו’. …..או שמא נתחלף בתפקידים ואני אגדל אותם? הייתי שוקל זאת (בכנות) אם הייתי יכול גם להרות….. יש לכן משבצת פילאית ומופלאה ואתן מחפשות אצל השכן ! אז בואו נעשה סדר – “תפקידים נשיים =….” ; “תפקידים גבריים =…..”. כל ערבוב בתפקידים שאינו מוסכם על שני הצדדים הוא מתכון בטוח לחיכוך, ואני לא בטוח שהיית רוצה להתחכך איתי !

        • שתחפש לך כר מתאים לבסס בו את השקפתך הצודקת.

          יד אלוהים המליץ לך על הרשות הפלשתינאית ואני אוסיף לך עוד אתר מתאים – מאה שערים.

          אני גבר לא אמיתי, כנראה.
          כי אני אוהב לבשל ואף עושה את זה
          אני אוהב לגדל את הילדות שלי – לצערי זה נמנע ממני
          ולהרות לא רלוונטי לעניין

          בעניין הנקיון לקחנו עוזר/ת על פי המצוי וגם הגהוץ נעשה ב”אאוט סורסינג” על פי הגדרתך את אופי השירות.

          העובדה שאשה הרה אינה הופכת אותה לבשלנית, כובסת או כל דבר אחר.

          הלידה היא עניין בן כמה שעות, ההתאוששות בת כמה ימים, הנקה זה עניין לבחירה ויש דרכים נוספות (אצלנו למשל, שאבנו חלב אם וכך לקחתי על עצמי את כל הלילות..)זו דמגוגיה זולה לקשור בין הדברים.

          אם אתה רוצה אשה שהיא עוזרת בית שגם שוכבת אתך ו”הרה את ילדיך” אז זו גם תהייה בת זוגך לחיים אשריך וטוב לך… אל תתפלא שלא תקבל יותר מעוזרת בית…

          גבר אמיתי, אשה נשית.. בחייאת, אתה באמת חושב שזה מכסה על שובניזם זול וצרוף?? ?? ?

          • צביקה

            שלום !

            בא נעשה תרגיל מחשבתי – עשה לך רשימת תכונות מנוגדות, קשה-רך, מהיר-איטי, ישר-מעוגל נוקשה-גמיש בהיר-כהה וכו’ וסדר אותם בשני טורים כך שבכל טור יהיו מושגים הקרובים זה לזה. ע”פ הסידור שלי אני מקבל קשה/מהיר/ישר/נוקשה/בהיר לעומת רך/איטי/מעוגל/גמיש/כהה. האבחנה הזו היא בין-תרבותית ונובעת כנראה מתחום ההכרה (פרספציה). יש פה ושם מקום לשינויים תחת השפעת התרבות, אך השינויים הינם מינוריים.

            והנה, הפלא ופלא, אנו מוצאים לרוב צרוף אחד של הניגודים הללו כשהוא בולט אצל הנשים, ואת הצרוף השני דומיננטי אצל הגברים. אכן יש הבדל בין המינים, ולא אמרתי בכך שהם אינם שוים.
            ד.א. – “צרוף דומיננטי” הווה אומר שגם הצד השני מצוי בכל אחד מאיתנו.

            המשיכה המינית ,לעומת המשיכה הנובעת מן ההזדהות,מקורה לדעתי בצורך שבמציאת ה”משלים”. (לפי שיטה זו יש משהו “לא טבעי “במשיכת מין את מינו).

            סבלנות למשל שייכת לקבוצה של הרך/מעוגל וכו’, כלומר לצד ה”נשי”. גם אם לך באפן אישי יש יכולת אדירה לסבול את תזזיתם של יוצאי חלציך, עדין יש לצפות שזו שהרתה אותם, לפחות באופן סטטיסטי, תמצא יותר כוחות נפש כלפיהם. למעשה בשל שינויים הורמונליים שחלים בה בשבועות הראשונים שלאחר הלידה, נשים מגלות לפתע את הסבלנות הזו גם אם היא לא היתה אפיינית להן קודם. ואם הזכרנו הורמונים, אזי יש לתלות גם בהם ובמידת הדומיננטיות שלהם אצל הפרט את מרבית הניגודים שבין גברים ונשים.

            ועכשיו אני טוען שזה לא “חזירי” , אלא רציונלי בנוסף ל- “טבעי”, שכנציג הפרטים עם ההורמונים ה”גבריים”, {אלא שמקנאים (או לא) בנשים בשל יכולתן ליצירת חיים}, נצפה למצא “פרט משלים” כזה, שיענה על מרבית ציפיותינו. במילים אחרות – אני רוצה אשה “נשית” בהנחה שאני שייך לרוב בהתפלגות הסטטיסטית של אלה שמוגדרים כגברים. סביר להניח שככל שהתכונות הנשיות שבי רבות יותר, כך אני אחשב לנדיר יותר בין ה”גברים”, וגם נדיר יחשב מי שאין בו צדדים נשיים כלל.

            ועכשיו שכל אחד ילך לחפש את ה”מכסה” שלו.

            הטרוניה שלי כלפי ענבל וכלפיך היא שאתם שוכחים את האמת הבסיסית הזו ומצפים ל”התפתחות” כלל הגברים בהתאם לצרכיכם ונטיותיכם האישיים, כלומר מתוך נקודת ההשקפה הצרה והלא משקפת שלכם. אתם מערבבים גם בין שיוויון בזכות שלכם לבחור תפקיד לבין הציפייה שהרוב יתאים את בחירת התפקיד שלו אליכם. אני בדעה שבהקשבה אמיתית של אשה לעצמה היא לא תפקיר את ההזדמנות שלה להיות אמה במלוא מובן המילה, רק בגלל שהאופנה בקרב חברותיה היא לפתח קריירה ו”להביא יותר כסף הביתה מבן הזוג”, או מכל סיבה אחרת.

            להשלמת תמונת טעוני אתה מוזמן גם לקרא את תגובתי החדשה למעלה ל”י- אלוהים”

            • אתה מתבלבל, ענבל חושבת כענבל ואילו אני פרחח, אין שוויון בהשקפותינו ו/או במיננו.

              אתה מתבלבל בין תכונות תרבותיות נרכשות לתכונות גנטיות – נרכשות הן עניין לתקופה ולהשכלה.

              העקרון של שוויון אינו מאלץ אותו, הוא מותיר לכל אדם את זכות הבחירה על פי העדפתו – ללא כפייה ועמדה ערכית מראש

              מול חום אמהי, יש חום אבהי, צריך רק אבא שיהיה מוכן לכך, אמא שלא מוטרדת מכך וחשוב מכל חברה שפתוחה לעניין.

              על פי כל הניסויים, מה שמושך אותנו הוא לא מה שמשלים אותנו כהגדרתך, אלא מה שבמימדיו הוא הכי קרוב לממוצע התקף בחברה הרלוונטית.. (אורך אף, מרחק בין עיניין, גובה, עובי שפתיים, מבנה שיניים, אוזניים, חזה, וכן הלאה), לא לחינם מושגי היופי משתנים מחברה לחברה.

              השוני בין המינים על בסיס ג’נדרי הוא בעל חשיבות ומשיכה (לא בקרב אלה הנמשכים לג’נדר שלהם כמובן – אבל לרוב)

              יש לך הגדרת גבר מלאת שכנוע עצמי וכך גם הגדרת אשה. רק שים לב שזו הגדרה שאינה גברית.

              ולבסוף..

              אתה מאד צודק כאשר אתה מתנגד לשובניזם נשי. כל סוג של התעליינות ראוי לגינוי. אתה רק מתבלבל, פמיניזם אינו שובניזם נשי, למרות שיש פמיניסטיות שהן בהחלט שובניסטיות.

              והדבר שבעיני מאד חשוב:

              אני נלחם יותר נגד שובניזם גברי – כי אני גבר
              נגד כהניזם – כי אני יהודי
              נגד אפליית שחורים כי אני לבן

              אני פחות מוטרד מהאחרים, אבל אני יותר סלחני לאפלייה מתקנת של מיעוטים. לא מקבל אפלייה והתעליינות אבל יותר סלחני כלפיה כשהיא באה ממי שמשתחרר משיעבוד ואינו פועל בתנאים שווים.

              ועוד משהו:
              אין לך מושג כמה קשה לאשה להגיע להישגים בחיים האלה, אפילו המודרניים ביחס לגבר. אז מותר לקחת צעד אחורה וגם לוותר להן מעט. זה רק יעשה אותך יותר גבר על פי טעמי (אל תדאג, גברים לא מושכים אותי)

              ויצא, הרבה יותר מכמה מלים….

              • צביקה

                שמתי לב שאתה ממהר להדביק לאחרים “בלבול”. האמנם התבלבלתי, או שמא היתה בעיה קלה בהבנת הנקרא ? אני משאיר לך להתעמק בזה…..אולי תמצא שבעובדות אנו לא כ”כ שונים אלא בגישה התוקפנית יותר או פחות.
                שים לב רק שחום אבהי אינו פחות חשוב, הוא רק שונה לדעתי. ואני חוזר וטוען שבדומה לענבל אתה מנסה להטיל על כלל הגברים התנהגות שתשרת את צרכיך. אין רע בכך שאתה כפי שאתה, אבל למה זה אומר שכולם צריכים להתיישר איתך ?

                האמת – בעזרתך אני מבין עכשיו בדיוק את ההגדרה של “יפה-נפש”. אדם שמרוב עקרונות נאצלים לא אכפת לו שדורכים על הקרובים לו, ובמקרה שלך גברים, יהודים וכו’.

                לא אעבור סעיף סעיף, אני רק מודה לך על העמדת הכתיב של המונח ג’נדר (מיגדר) על דיוקו.

                [וגם מילה לסיום – נכון שיש לך אולי אף מקסים בממוצע הכללי, אבל זה לא הופך אותך להיות בטעם שלי]

                שבת שלום.

  4. הבת של אחמד 

    לא מאמין שנילי ושירלי מאמינות
    לא מאמין שקליופה מאמינה לך
    לא מאמין שדולורס ורוחה של המנוחה
    מאמינות לך
    כולן בטח מאמינות בך
    ויש במה להאמין אבל זה לא עובד ככה
    רק אווה בראון משפשפת את ידיה
    בנחת ואומרת יש התעמולה עובדת
    נו בחייאת ענבל את יותר מדי חכמה
    בשביל זה
    גברים שרוצים שתבשלי להם
    זה מה שמצאת לך בתור נושא
    ואת רוצה שאני האמין לך
    תפסיקי לעשות לכתיבתך חיים קלים
    הפרובוקציה הזאת יותר מדי שקופה בשבילך
    נו אז עכשיו מצאת כמה שיביאו לך
    את הנחת בתשובתיהם
    יופי כיפק היי
    יאללה כל פעם אני צריך לסלוח מחדש
    אבל ברצינות
    אין נוסחאות פלא בכתיבה
    יש רק דבר אחד מעצבן לאללה בכתיבה
    המילים שקופות זה בעיה
    אפשר בקלות לעלות על הטריק מיפן
    חסר לך שאת לוקחת את זה
    בתור הטפת מוסר על כתיבתך
    את חול שליקי של בננה
    אורגינל אורגינל
    בבקשה
    אף אחד עוד לא מת מקצת יותר מאמץ
    ואף פעם אבל אף פעם לא לכתוב
    השבח לאל
    אבא שלי גם חושב ככה
    אבל הוא חביתה הוא

  5. ג'יין פיירפקס המסכנה

    למרות שאני מבקרת באתר זה לעיתים קרובות, זו הפעם הראשונה שאני מרגישה שאני חייבת להגיב. הכתיבה שלך כל כך טובה וחיננית, איזה כשרון !!
    הזדהיתי עם כל מילה שכתבת. הרשי לי לעודד אותך, לאט לאט (מאד מאד מאד לאט) המצב הולך ומשתפר, פה ושם אפשר למצוא גבר שלא חושב שספונג’ה זו תמצית הנשיות (אבל מהרי אין הרבה כאלה ואחד מהם כבר נמצא אצלי).

  6. הנרייטה

    תשמעי, אני לא יודעת איך זה בעולם שלך, אבל לדעתי הכתיבה שלך קצת מוגזמת, אני לא מכירה בחורות כמוך, שלדפוק שניצלים עם חזיית ברזלים עושה להן יסורי מצפון. אם את לא מבשלת, את לא מבשלת. ביג דיל. יש כאלה שמבשלות ועושות את זה ממש גרוע. תתנחמי בזה.
    מה גם, שהכתיבה שלך חיובית מפעם לפעם, ואולי, אחרי שתכירי מישהו-את תרגעי קצת מלעשות את כל העולם לא בסדר. אין כאן שום דבר לא בסדר. את לא יודעת לבשל ולאפות עוגות שוקולד, אני לא יודעת לסרוג, אחותי לא יודעת להתלבש. אז מה. זה לא מקום להתלונן, זה מקום לקבל דברים כמו שהם. כמה שתתנגדי למשהו הוא תמיד ישאר שם וינהל לך את מי שאת.
    אני מכירה את זה מהבית.
    *חוצמזה לבשל זה ממש קל, צריך לעבוד לפי ההוראות וזהו.*

    • זאת לא ענבל, זאת בכלל דנה מודן.
      ערבים שלמים היא טוחנת על הנצחת דעות קדומות וטפשיות, וכולם נסחפים.
      מה הבולשיט הזה? אולי זאת רומנטיקה? אם היא כזאת זה הזמן לוותר עליה.
      ופניה קטנה אליכן בנות. בינינו, כאתן פוגשות מישהו עם תכונות ‘נשיות’ נעלות, זה באמת עושה לכן את זה, או שאתן הופכות אותו לסמרטוט, לפחות במחשבתכן.
      בשביל להתאמץ, אנחנו צריכים לדעת שיש משהו מאחורי הדיבורים.
      וכן, אני מדבר מנסיון.

    • Henriyeta my dear,
      You are right!
      First, cooking is sexy (you know all this play with the ingrdients)
      and creative.
      And laways can be turned into a good sex:
      While you “beat” the Schnitzel, I’ll “beat” (= fuck) your meat, O.K?
      Standing from behind, on the kitchen table, Choose the place and position.

  7. דניאל

    יקירתי, פשוט נפלא
    מילים מהוללות, כתיבה נפלאה, לא הרבה נתקלים בכתיבה שכזו
    נהנתי מכתבתך בכל רגע ורגע, את נפלאה!!!1

    • טוב, בסדר, הבנו – כתיבה נפלאה ומהולה, אחותי את מדהימה. איזה שאקליות אנחנו כותנו.
      לא נמאס לכן? אין לך משהו לכתוב, אל תכתבי. הייתי רוצה להאמין ש(אפילו?)לאתר הזה יש סטנדרטים עריכתיים, ועל כן קטע שיתפרסם פה הוא מן הסתם, לפחות מבחינה סגנונית, כתוב טוב.
      אז די להלל זו את זו. אולי זו אחווה נשית שאני, כגבר, לא קולט, אבל בינתיים יש לי כבר סכרת מכל היופי טופי שרץ פה באתר הזה.
      קלטנו!

      • אמנם הסטנדרטים העריכתיים של בננות הם הרבה יותר ממשביעי רצון, ובכל זאת, כפי שאפשר לראות, ביקורת שלילית לא חסרה. החל מ”כתיבה מהוללת, אבל למה כאלה שטויות”, דרך “כתיבה מלאת חן, מילים כדורבנות, אבל איך את בכלל יודעת את זה כשכל הנסיון שצברת מסתכם בכמה דייטים וזיונים לא מוצלחים” (אגב, אלוהים, אנחנו מכירים מאיזשהו מקום? שכבנו פעם? מאיפה אתה יודע עד כמה אני מנוסה בכלל?), ועד “מילים שקופות, פרובוקציה זולה”, ואני מאמינה שהגרוע מכל עוד לפני.

        קראת את כל זה ולא אמרת מילה, דודי, ואז הגעת להודעה מפרגנת ופתאום חשת בחילה עזה כמו הבחילה שמרגישים אחרי שאוכלים המון המון סוכריות נחשי גומי. כולה קצת סולידריות נשית, אל תפחד – זה לא נושך, וזו לא קנוניה נגדך. למען האמת, זה לא קשור אליך בשום צורה.

        בין כל המלעיזים (ושלא תחשבו לשניה אחת שאני לא לוקחת את זה ברצינות, כי אני בהחלט כן. את כל מה שיש לכם להגיד), נחמד לשמוע גם משהו טוב. לא מבינה מה כל כך מרתיח בזה.

        • עשיתי את הטעות הנוראה מכל – עיוותתי את שמך לדודי. דובי דובי דובי, מצטערת כל כך. אם תרצה, תוכל בתגובתך לעוות את שמי לענבר, או משהו כזה. אני אספוג בהכנעה.

        • טוב, אז מכיוון שעל עיוות השם כבר התנצלת, לא נתעכב על כך יותר מידי. (:
          את צריכה להבדיל בין אנשים שמביעים דעה על *טיב* הכתיבה, לבין מי שמביעים דעה על *תוכן* הדברים. מכיוון שיש פה מערכת של תגובות, אני מרשה לעצמי להניח, מנסיוני האישי (והנה שוב דובי דוחף פרסומת סמויה לאחר שלו) שהכוונה הייתה ליצור דיון. אינטיליגנטי או לא – אבל דיון. אי לכך, מי שאינו מסכים איתך אמור, כפי הנראה, להסיק שהוא מתבקש להביע את דעתו. נכון – יהיה נחמד יותר אם הם יעשו זאת בצורה יותר מנומסת מהנוהג שהשתרש פה, אבל כאלה אנחנו, הישראלים.
          לעומת זאת, מי שמוצא לנכון לשבח את טיב הכתיבה, כפי הנראה מניח שהסטנדרט הינו נמוך יותר, או לא יודע מה. בכל אופן – זה מטופש לגמרי. גם מי שמתבטאת באופן נורא, אך יש לה דבר מה חשוב לומר, צריכה להיות יכולה לשלוח את דבריה אל העורכת הנכבדת, שתוציא תחת ידיה מניפסט מנוסח היטב, המבוסס על הטקסט המקורי.
          תשבוחות לסגנון, אם כן, אינן במקומן, אלא אם מדובר בסגנון מקורי במיוחד או יוצא דופן על רקע שאר המאמרים המתפרסמים. כדי להפיג את סימני השאלה – כתיבתך, חביבה עד כמה שתהיה, אינה שונה כלל משאר הכתיבה באתר (את השגותי על הכתיבה הזו בכלליות אשמח לפרט בפני מי שי/תתענין בנושא בדוא”ל. נראה לי שאני מספיק מרגיז את יוצרות האתר גם בלי לשפוך את חמתי (או חמותי, אז ד’ה קייס מיי בי) כאן בתגובה זן).
          אז לסיכום – זה באמת יפה מאוד שיש כאן אחווה נשית, אבל זה ממש מטופש.

          מצד שני – אתמול בשבוע הספר, תמי שמש-קריין חתמה לי על ספרה שזה עתה קניתי בתום לב, ובהקדשה היא כתבה “לדובי, אם לא תזדהה (אתה גבר) אולי תוכל להכנס לראש של אישה”. לא יודע, אני מצאתי את זה מעליב. אם זה באמת דבר שנשים חושבות שגברים שמחים שיהיה כתוב על הספר שהם קנו ממנה זה עתה – כנראה אני באמת לא מבין נשים.

  8. חגית גל

    קודם כל – סחתיין וברוכה הבאה!
    לא ברור לי עם איזה בחורים הסתובבת או מהו טיבו של אופייך הפתלתל, אך ניכר מן הכתוב כי מרבית חייך כנראה התרחשו בפלנטה אחרת.
    איך המזג אוויר שם? שווה לקפוץ לסקי מים?
    ההתעסקות עם נשים ומטבח באותה נשימה הסתיימה להערכתי איפהשהו בתחילת שנות השמונים לכשהפמיניזם סיים לתפוס בארצות הברית.
    אני חושבת שזה די ברור וטבעי שבנות לא יהיו במטבח ולא בטוחה שלמישהו יש בעיה עם הענין.
    גברים נורא אוהבים לבשל.
    אני, אישית, מעולם לא הפרעתי לאף אחד לבשל לי וגם הפרצוף שלי התקבל בברכה כשאינו נראה מתחנף, מתחנן או מתרפס בכל דרך שהיא.
    שוב, איני מבינה מאין באת ולאן את הולכת אבל אולי כדאי לך לבדוק מה קורה בעולם הגברים האמיתי, העולם בו אני מתחננת לשטוף רצפות ולהיות עבד נרצה של מי שרק ירצה וכל שאני מקבלת בתגובה הוא גברים רגישים ומתחשבים…בלה בלה בלה

    לכי עם זה אחות יקרה, זה בסדר לא לדעת לבשל. כבר הרבה מאוד שנים…

    • עם כל הטייפוז שעשיתי בתגובה האחרונה שלי, אני לא יודע אם יש לי זכות להעיר,אבל באוף-צ’אנס שזו טעות שגורה אצלך, עבד נרצע, לא נרצה.

    • הבשלנית

      מי בשבחים נוטפי דבש ומי בביקורות נוטפות ארס ואף אחד לא עוזר לבחורה המסכנה.

      ובכן ענבל, עזבי הדברים ורשמי הפרטים:

      שימי בתבנית חד פעמית (זה בשביל לא לשטוף אותה בסוף התהליך) שכבות של תפוחי אדמה פרוסים דק ופרוסות בצל לסירוגין (שכבה תפו”א, שכבה בצל וחוזר חלילה).

      על כל שכבה שימי מלח, פלפל, אגוז מוסקט ושום כתוש ומעל הכל שפכי שמנת מתוקה.

      הכניסי לתנור בחום בינוני עד שהריח ימלא את הבית ו/או עד שתפוחי האדמה יתרככו.

      זה הכל. כמה פשוט – ככה טעים.

      • נילי לנדסמן

        מה אתם יודעים? פתאום הגיע הפמיניזם וכולנו שוחררנו?
        היי, למה לא הודיעו?
        זה רק אני שעומדת במטבח ומטגנת קציצות בלחות של 100 אחוז?
        זה רק אני שיורדת על הברכיים עם הסקוץ’ למחות את הרוטב שנקרש על הריצפה, כי הילד ערך ניסוי מעבדה בזמן שרחצתי כלים?
        בחייכם, פגשתי בחיי הרבה גברים, גם כאלה שטענו בתוקף שהם מבשלים, אחד אפילו ידע לגלגל במו ידיו סושי….נו, יופי, בשביל לקבל ממנו חביתה אחרי יום עבודה מפרך הייתי צריכה לעשות סקנדל ולאיים בעזיבת הבית. וכל שאר המבשלים, גם כן, היו תמיד עושים את זה רק באירועים מיוחדים.
        לגברים אין את זה. חלאס עם הצביעות. זה בטח גם אשמת האימהות שלא חינכו אותם, ובטח גם אשמת הנשים שהרגילו אותם שאיך שבחורה נכנסת להם לחיים היא עושה להם חור בראש אבל בתמורה היא דואגת שיהיה תמיד סנדוויץ’ קטן.
        המריבות הכי מפוארות שניהלתי בחיי הזוגיות ההרמוניים ביותר היה על זה שלא אני תמיד בסוף אשטוף את הכלים.
        הרי אם לא תזכירי להם, את הזבל (שזו חובתם על פי חוק) הם לא יורידו.
        מקסימום הם עוזרים לך. עוזרים! עם הילד, עם הכלים, עם הירקות של הסלט. בתנאי שתזכירי, ותנדנדי או שתורידי עליהם צרחות.
        מנקודת מבטי, של חצי מרוקאית מהבית (אמא) הכי טוב להעמיד פנים שאת בכלל לא יודעת את מלאכות הבית. ככה יש סיכוי שלא יצפו ממך לארוחה חמה פעם ביומיים. אם תרגילי אותם לקציצות בימי ההתאהבות, זה כמו עם המציצות, הם יחשבו שזה בילט-אין, בא פק”ל, או איך שהם לא קוראים לזה בשפתם הכה חיננית.
        חכי ענבלי, זו רק תחילת הדרך.
        אחר כך יבואו דחיפות המרפקים באישון לילה, כי הם לא שומעים שהתינוק שלכם צורח את נשמתו (ותיכף נחנק) כבר עשר דקות. ואת תקומי, בובה, כי גברים לא קמים, הם עובדים קשה, פחות ממך, אגב, אבל הם יותר מתעייפים.
        וכשהילד יהיה חולה, זה היום עבודה שלך שמייד תצטרכי לבטל.
        פמיניזם-שממניזם, בסוף היום זה את, שתיכף מתפגרת מרעב, מתיישבת טרוטת עיניים לאכול שאריות שנאלצת לחמם, והוא ששולח לך יד, ככה בדרך אגב (בדיוק הוא צופה בכדורגל) לפלח לך קציצה, כי זה נורא מגרה.
        הו, כן.

        • אלה דותן

          אבל מה שאותי הכי מעניין הוא אם אנחנו, מלאות טרוניות צודקות ככל שנהיה, נחנך את הבנים שלנו ככה שהם יעשו לנו כבוד, וגם כלים, קציצות וספונג’ה?
          ואם הבנות שלנו כבר יהנו מגברים מחונכים ושיוויוניים באמת?
          כי לי נראה שאולי, לגמרי אולי, רק הנכדות שלנו יוולדו ליקום חלומותינו.

          • אלה דותן

            אה כן, שכחתי להתעצב ולהוסיף שזה ממש לא עושה לרצות להתחתן. אם כבר, אני מעדיפה לנקות ולבשל לעצמי. לא ככה?

        • ענבל, הכתבה שלך נ ו ר א הצחיקה אותי, (צחוק מפרגן, את כותבת נורא מצחיק)

          נילי
          יקירתי,
          כמה עצוב,
          את כל כך צודקת.
          איך שלא תשימו את זה, ואת זה טענתי תמיד, הנשים עובדות קשה בהרבה. ואני מדברת על הנשים העובדות, אלו שאולי לא יצאו לרחובות בזמן מדורת החזיות הגדולה, אבל כן קוטפות את הפירות של מה שנקרא “פמיניזם”. (פירות בוסר, לא פעם, כאלה שעוד צריך לתת להם קצת זמן כדי שיהיו מה שרצינו..)
          כי אין מה לעשות, אישה תמיד תהיה בשתי קריירות, או לפחות באחת וחצי. נורא קל לפרגן לנו שנעבוד, להיות נפלאים ובעלי ראש פתוח, ולעזור לנו בבית (סליחה, לעזור?! למה, הבגדים לא שלך?)אבל אם הוא כבר יחשוב על לעבור בלילה בסופר הוא יתקשר כדי לדעת מה צריך. ואם הוא כבר מבשל (לאורחים, ארוחת-הפקה, שתקצור מחמאות על איזה חבר נפלא ובשלן יש לך) אז הוא לא ממש סגור על באיזה מדף הפומפיה.
          הענין הוא בזה שהגברים, אלו שאני נתקלתי בהם, והם דוקא כן מהזן היותר-מתחשב, לא מדורשי העיתון ונעלי הבית, הם “משתתפים”, ולא “שותפים”. תורמים את חלקם, בתנאי שיגידו להם מה לעשות. נורא משתדלים לעזור, אבל תופסים את עצמם כחיילים, ולא כמפקדים של האירוע.
          זה הקושי האמיתי, לדעתי.
          הגבר שלך, זה שתופס את עצמו “מתקדם” נורא, הוא לא שותף שווה במטלות. הוא עוזר.
          בשביל שיעזרו לי יש עוזרת, כשאני אצטרך, יהיה גם מי שיטפל בילדים. אני צריכה שותף.
          כזה שידע איפה הטלפון של העוזרת, ושאם יש למטפלת בעיה היא מתקשרת אליו, או אלי, (מי שהיא תפסה קודם) כדי לשאול מה לעשות.
          אני צריכה אחד שידע שהמשחת שיניים עומדת להגמר. ושהוא עובר בסופר, בין לבין, הוא ידע לקנות לא רק את מה שהוא רוצה לאכול הערב.
          אם אתם מכירים אחד, אתם מוזמנים לערוך ביננו הכרות. תודה.

          ואגב – איפה יואב, נציגנו בניו יורק? לאן הוא נעלם?

          • קלפטע

            ליאת, יש כאלה.
            “שלי” כזה. כמו שכבר כתבתי כאן באחד הפורומים (הצד הנשי?) – הוא יודע לבשל, לנקות, לטפל בתינוקות, לערוך קניות ולהדיח כלים. וגם להחליף נורה, לתקוע מסמר, לתקן את השלט ולסייד את הבית. וגם הסקס לא רע בכלל, וגם יש עם מי לשוחח כשיש על מה.
            הטענה היחידה שיש לי אליו, היא הפיניש. כשהוא מסיים להדיח כלים, הם אף פעם לא מסודרים כמו שצריך (גדולים אחורה, קטנים קדימה, כפיות מלפנים, סכינים מאחור), והוא לא משאיר כיור שטוף ומישטח מנוגב. כשהוא שוטף ריצפה, הוא משאיר ליד הדלת את הדלי והמגב. כשהוא מביא כביסה מהמכבסה (כן, כביסה זה תענוג ששנינו מוותרים עליו) הוא פשוט מניח אותה על המיטה, ולא חשוב כמה עייפה אני חוזרת – עלי מוטל לסדר אותה בארון (ואולי מוטב כך, כי ברור שלא אהיה מרוצה מהאופן שבו ידחוס פריטים לארון ללא הבחנה). כשהוא עושה קניות הוא תמיד שוכח משהו קריטי, כשהוא מחליף מצעים הוא לא דואג להתאמת צבעים, וכשהוא נוהג הוא שוכח לאותת. והכי מדאיג: הוא לא דואג להנחיל את תכונותיו הנדירות לדור ההמשך! הבנים שלנו לא מבשלים, לא מנקים, לא מדיחים כלים ולא עושים כלום מלבד קפה, כשממש מתחננים. ולמה אני לא דואגת לזה? נו באמת, למה אתם חושבים בחרתי לי מישהו שיעשה את כל הדברים האלה בלי שצריך לחנך אותו או אפילו לבקש ממנו לעשות אותם?
            תודה, ענבל, על שהוצאת ממני את המונולוג הזה וגרמת לי להבין איזו מתנה נהדרת נפלה בחלקי ובחיקי, ואיזו קלפטע נוראית אני. ברררררר…

            • מה כל הקטע הזה עם הצד הנשי עוד הפעם?, כבר סיכמנו ודשנו אותו מספיק.
              כנראה שאת לא כל כך מבינה לליבו של האיש, הוא פשוט נורא אוהב אותך ואם מדובר בלעזור בלשטוף את הבית או בעזרה בהכנת סלט מלפפונים זה לא בגלל שהוא נוטה “לצד הנשי” אלא בגלל שהוא באמת רוצה לעזור והוא עושה את זה כי את מספיק חשובה לו.
              ולמה כל הטענות הקטנוניות האלה על ה”פיניש”?, מה לעשות שלא כולם מושלמים כמוך…
              תגידי לו תודה ותברכי פעמיים כי לא כולם כאלה טובים מטבעם.
              שימי

          • יואבי נציגנו בניו יורק לא נעלם. הוא אפילו בישראל ברגע זה ממש והחדשות האחרונות מדברות על כך שהוא לא מסתדר עם מזג האויר החם (צודק). בכל אופן, הוא מוסר ד”ש ושלא נדאג, כי הוא עוד ישוב (“…זה ג’וק קטן וזה עובר ולא חשוב.. הוווא עוד ישוב”).

        • דולורס

          נילצ’ו!
          יותר טוב מהמדור, יותר טוב מהכל!!!!!!!!!!!!!!
          מעולם מעולם לא שמעתי דברים יותר מדויקים מאלה ועוד אין לי תינוק, כפי שאת יודעת. אבל היה הרבה זבל בפח….לגביי שטיפת הכלים- על כך הגעתי כבר ליועץ נישואין – נשבעת- שכמובן לא עזר…גם הזבל נשאר להצחין ומדי פעם קלפו לי מלפפון ליום האישה או האם או היומולדת.
          ובירכו אותי בעוד שלל מחוות אביריות כגון בטטה קשה מהמיקרו כשהייתי חולה וגם כוס מים מהברז, למה ללכלך.
          אוי, נילצ’ו, נילצ’ו. עד מתי? וזה רק נעשה יותר קשה, אם פעם היה עלינו רק לבשל נזידים ולנקות את הבית ולחתל הרי שהיום נוסף- ואני מדגישה את הנוסף- על כל אלו שאנחנו ממשיכות לעשות בגווים כפופים עלינו גם לפתח קריירה מפוארת כדי שיוכלו להתפאר באוזני חבריהם על טיבנו.
          כל כך נמאס…סאמק.
          למה הם מתעייפים כל כך? אנחנו עובדות פי מאה יותר קשה! למה כשיש להם שלושים ושבע וחצי חום הם על ערש דווי? למה הם מעולפים בחום? מתים בקור? וכל כך חסרי אונים? למה למה למה?
          למה כשאנחנו חולות אנחנו ממשיכות לקצץ קציצות? להכין אורז, לשטוף כלים, לריב על הזבל, לנוח שניה ולראות את הכיור מלא מחדש בעוד שמבעד לאדי החום וטשטוש החושים שאת שרויה בו נגלה המראה של גבר מגרבץ בכורסת טלוויזיה? למה למה למה?
          ולא, לא הייתי עם נהגי משאיות.
          הייתי בדיוק עם החתך הדמוגרפי, כרונולוגי, תעסוקתי ה”נכון”. אז מה?
          מה עזר לי, לפחות נהגי משאיות לא מתיימרים ומבטיחים לעזור.
          הם לא מתרוצצים ברחבי העיירה ומזיינים את השכל על “שוויון זכויות והזדמנויות”, לא תתפסי אותם בקלקלתם עומדים חפויי ראש (בהתחלה) עם עגבנייה ופסטה ביד השניה, מנסים להבין איך זה מתחבר ביחד- אחרי שהם היללו באוזנייך את “הבולונז” המופלא שלהם.
          הם (אלה מהמשאיות) פשוט לא יכנסו לשם.
          וגם אלה שיודעים להכין חביתה- בדרך כלל הם יודעים להכין משהו אחד- הרי מרגע שנכנסה אישה לחייהם כאילו נמחקו כל ידיעותיהם הקודמות מחיי רווקותם. אני שנתיים חיכיתי ל “מרק ירקות, מזה מעולה שאני מכין בחורף” שנתיים! סאמק.
          בסוף הוא שם לי נמס בכוס ואמר “טעים”.
          אז מה יהיה? לאן זה יגיע?
          אחר כך אומרים שנשים לא מזדקנות יפה…נו. בטח.
          מצחיק באמת.

          ואת ענבלי, כבר אמרתי לך, מאמר מצחיק ביותר. לצערי לא יצא לי עוד להעיז לא לדעת לבשל ולנקות. אבל טוב לדעת שיש אחת שעדיין מאמינה שתצליח לצלוח חיים שלמים ולהתחמק מזה.
          הלוואי ותצליחי…
          שמישהו ידפוק לך שניצלים כל יום ולא רק יחמיץ אנטי פסטי בבלסאמי כשבאים אורחים ויגלגל איזו חתיכת דג באצה לכבוד חגיגות היובל לנישואיכם.
          שיוריד לך את הזבל בלי איומי רצח מצידך.
          ושיאהב אותך כמו שאת.
          זה קשה להם, אמנם.
          אבל בכל זאת.
          אולי….

          • הוי דולורס
            אכן,
            וכשנזדקן, ונמחה אגלי זיעה ממצחינו החרוץ
            בדבר אחד נתנחם:
            הם מתים קודם, לפנינו, העצלים, הסובלים, המוגבלים.
            ואנחנו נאריך ימים, ונבחש בכפית את התה, נרכל, נפטפט –
            ולא נתגעגע כלל וכלל.
            אמן.

  9. אני בשלנית…
    פשוט כך!
    אני נהנית מאקט הבישול בפני עצמו ומלהביט על הפרצופים מלאי עונג של האנשים שאוכלים את המעדנים שלי. (ואני בדרך כלל די צנועה!)
    החיוך…
    העיניים שמתהפכות…
    זה רק עושה לי טוב!
    כשטוב לי, אני נכנסת למטבח
    כשרע לי, אני גם שם
    אוכל……סירים…ריחות…תבלינים…
    כל כך חושני!
    וכשסיפרתי למישהו חדש שהופיע בחיי, שאני מסוגלת להנות מגלגול ומילוי עלי גפן
    הבן אדם פרסם את זה בין כולם, בטוח שאני איזה חייזר שנחת לו מפלנטה אחרת.
    כשנודע למישהו אחר,שאני נהנית מלהכין סושי בבית בימי שבת בצהריים,
    הוא היה בטוח שאני הבחורה הכי פלצנית בעיר.
    כשהפתעתי מישהו עם עוגת יום הולדת שלוש קומות משלושה צבעים שונים
    הוא אמר שאני פראיירית שאני לא עוזבת את המקצוע שלי (המדהים, יש לציין)
    ולא פותחת בית קפה במרכז העיר או באיזה זולא בגליל
    וכשאני בישלתי מרק עוף לחמוד התורן
    הוא כמעט בכה לי מגעגועים על אמא שלו שטיילה בחו”ל…
    ומאז החלטתי:
    כשהמתוק הבא יופיע בחיי,
    נוכל אך ורק במסעדות!!! (אני אפילו מוכנה לשלם!!)

    • נילי לנדסמן

      אי אפשר להכחיש, שנעים להאכיל גבר רעב, שיודע להעריך את זה שעמדת ובישלת לכבודו.
      נורא נעים. אפשר ממש לקבל מזה ריגושים. כן, כן.
      שלא לדבר על ילד שאוכל את מה שבישלת. זה הרגע שבו את מרגישה, עם כל העולב שבדבר, שבאמת מימשת את עצמך כאשה ואם.
      ומצד שלישי,
      יותר מדי מהר גברים מתרגלים לזה שאת שם, במטבח, מזיעה מעל השניצל שלהם.
      והילדים בכלל מעדיפים שתקחי אותם למקדונלד.
      או נקניקיה. הכי הרבה.
      והאמת, שדי מרגיע לבשל, ואפילו יש בזה עונג.
      ומצד רביעי,
      טוב, לא משנה.

      • ורציתי להוסיף שגם אני במבשלות.
        עונג גדול.
        וגם אני, כמו שתי קודמותי, לא מתכוונת להתנצל על זה.
        זה נפלא, לבשל. (לאפות, זה התחום)

        בלגן.
        אחרי שנשרפו החזיות, ויצאנו לעבוד, ואנחנו נורא קוסמופוליטיות, פתאום יצא לנו, ברגע של מנוחה בלתי מתוכננת בעליל, לחשוב לרגע על זה ש-הי, בעצם יש גם כמה תפקידים בבית שאנחנו די מסתדרות איתם… אל תקחו לנו ה כ ל…

        בגלל זה אני חושבת שהפירות האלה, של הפמיניזם, הם עדיין בוסר.
        אבל לאט לאט (דור, שניים, מקסימום ארבעה..) הגדרת התפקידים תיפול למקומות חדשים. נכונים יותר. וגם הגברים ילמדו מה לעשות מול הסיטואציה החדשה שיצרנו.

        זה תהליך.
        והוא קורה.

      • כמה טוב, ככה יקר

        תמיד יש ההיא, שנורא אוהבת לבשל, ובטוחה שהיא עצמה היא מתת האל למטבחי רגבה, אבל פשוט לא יודעת איך לחבר את האחד לאחד, כדי להוציא תחת ידיה מנה ששווה טעימה. אמא שלי היא אישה כזאת, אבל הבנתי שאסור לישיב פה מצוקות ילדות קשות, אז אני לא.

        מה שרציתי להגיד בעצם, זה שכמו שמלמדים אותך בהיי-טק הזה של העשירים והאשכנזים, זה שאאוט-סורסינג זה ממילא הכי שווה, ואם כבר הנפקת את עצמך בנאסדאק, והמינוס כבר מזמן הפך לנחלתם של דרי האדמה הנחותים, ולא שלך, איש האולימפוס של הכלכלה החדשה, אז תרים טלפון אחד קטן לכיוון המשוער של הלמון גראס, ותזמין לך ולזוגתך שתחיה איזה משהו טעים, בלי לפגוע במאזן הכוחות הזוגי שלכם, בהנחה שיש לך כוחות לעשות מאזן.

        לקומון פיפל, כמו שהייתי בנעורי, לפני שנפלה עלי הבוחטה, אז יש פלאפל מצויין ביפו, והבנתי שגם המגורים שם נורא זולים.

        • מוצא דרך

          אני מפרגן לך.
          עכשיו עם כל הזמן הפנוי הזה – בהפגנה הציונית של ישובי יש”ע היית ? או שלא יבלבלו לך את המוח עם ציונות ואידאולוגיה, שיפרקו את הישובים ורק יתנו להמשיך לעשות בוכטות בשקט.

      • צביקה

        יש בך נקודת אור מפזזת וחמקנית – אל תלחמי בזה, לריגושים הנהדרים הללו שתארת יש בסיס גנטי (רוצה לאמר – מובנה), ……ומצד 365, גם לנטייה שלך לבעוט יש בסיס כזה……

    • מאחר ואת בשלנית כה טובה ולמרבה הצניעות גם אני מבשל לא רע…
      חשבתי לתומי אולי בא לך להכין איזה מטעם מעניין בצוותא…?
      יכול להיות מעניין אבל רק יכול להיות.
      שימי

      • לארגן ארוחת גורמה בצוותא יכול להיות רעיון לא רע בכלל!!!
        רוצה לארגן אתי?? ?? ?? ?

  10. בננה רכרוכית

    חבר שלי הוא בשלן כמוך, ענבל. במשך השנים הוא למד להכין מרק
    אספרגוס מאבקה ולהטביע אותו בשק של שקדי מרק. נורא טעים.
    וכשאני מכינה מאכל אלטרנטיבי (כי עד שהכרתי אותו הייתי די
    בשלנית), נגיד תפוחי אדמה מבושלים, הוא אוסר עלי לרחוץ כלים.
    גם את הספונג’ה הוא עושה.
    אני לא מוותרת עליו, רק רציתי שתדעי שיש גברים. אל תתייאשי.
    עזבי בישול. הצחוק משביע (כשהוא מרוח על פרוסת לחם עבה).

  11. כמה טוב, ככה יקר

    היה עוד ניסיון אחד להכין עוגה. יצא אפילו רע מאוד, למרות ציפוי השוקולד המשבח. בכל מקרה, רק רציתי להגיד שבניגוד לשאר החברים פה, לי הקטע הקטן הזה רק אישש את העובדה שאת מספיק מוכשרת כדי לעמוד מאחורי זה בשם מלא.

    • העוגה שאתה מדבר עליה היתה העוגה עם השוקולית, הנסיון השלישי.
      ואם תהית, אז כן, לפרצוף המבועת שעטית על פניך ולניסיון להעמיד פני מתעלף, היה קשר ישיר ביותר עם העובדה שזה גם היה הניסיון האחרון. אבל אני מניחה שאתה יודע את זה כבר, הבנתי שהיה טקס די מרשים אז, כשהעניקו לך תואר חסיד אומות עולם. לצערי נבצר ממני להגיע, לא מצאתי שמלה הולמת.

  12. הייתי רוצה לתת מעל בימה זו פן נוסף של הסוגייה, שמורכבת לעניות דעתי יותר מן היכולת לבשל ולנקות.
    אנחנו חבר”ה, כבר הרבה שנים יחד, גילאי 27-28, בננים ובננות, זוגות ורוקים/ות, ליברלים ומודרנים באורח חיינו וחשיבתנו.
    אחת לכמה שבועות אנו נהנים להיפגש על גג ביתו של אחד מאתנו ולסעוד את ליבנו בארוחות שונות. כולם תורמים. רק מה, לקח לנו הבננים קצת זמן להבין כי למרות הכל הבננות הן אלו שבאופן מאוד “טבעי” טורחות יותר בזמן הארוחה: מורידות את הכלים בזמן שאנו עדיין יושבים שבעים ומעולפים, רוחצות ומנקות, מכינות את המנות הבאות וכו’. וזה לא שאנו לא עוזרים אך
    ניכר הבדל משמעותי.
    החלטנו לשנות ולהשתדל יותר. אפילו יצאנו בהצהרות רבתי אך לתדהמתנו תמיד נטתה הכף
    ל”טובת” הבננות. החלטנו לעשות מכך עניין וממש העלנו את הנושא לדיון.
    לתדהמתנו נתקלנו בתשובות כגון:
    “עזבו שטויות, ככה זה, אתם לא תדעו מה לעשות קודם, באמת שלא אכפת לנו, במטבח יש לנו פרטיות” וכיוצא בזה.
    לא ויתרנו כי כפמיניסטים מושבעים זה עדיין הפריע לנו והיום אני מוכרח לציין דברים השתנו והמאזניים מאוזנות להפליא.
    מה אני מנסה לאמר: יש דברים שמוטבעים ומובנים אצלכן בננות יקרות. ציינו כאן קודם לכן מסורת דיכוי ואפליה של אלפי שנים. לא תמיד אנחנו דוחפים אתכן ל”מטבח”, לא כולנו מצפים לכך, ובכל זאת אתן שם.
    למה? למה? למה?
    תימרדו!!! לא הכל באשמתנו,אנחנו בשיאה של מהפיכה פמיניסטית אך לא הכל תלוי בשינוי דפוסי התנהגותינו הבננים.

  13. דוחף_לויתן

    מזה בכלל משנה, זו בכלל לא סוגיה של בנים עושים או לא עושים.

    עושים כלים – לא מסדרים נכון בערוגה.
    מכבסים – סוודרים בטמפ’ של 100 מעלות + סחיטה.
    מבשלים – משתמשים בכל הכלים שיש בבית, שוברים 5 צלחות, השמן משפיץ על כל התנור.
    מנקים – תמיד שוכחים את הפינות למטה ואת החלק של הדלת ליד הידית עם הכתמים של האצבעות.
    קניות – “אמרתי לך אמי אכשוליות עם קציפת עמבה 0.0004 אחוז שומן, ולא אמי תרד במטבל מעורב ירושלמי!!!”
    יורדים – “כן כן בדיוק שם, ארבע אצבעות בכוס בבקשה, שבע אצבעות בתחת, תמצוץ לי ת’פטמות,
    תמצוץ ת’חזה, יותר מהר, יותר לאט, שמיניות, תמשיך תמשיך – עוד שלוש שעות אני גומרת.

    אז למדנו כבר שכל מה שאנחנו עושים לא מספק. לקחנו ערמה של גחלים והמצאנו תרבות חדשה.

    בנים לא יודעים לבשל, בנים יודעים לעשות על האש.

    ><>

    • אדיר!
      פשוט גאוני!
      איך לא חשבנו על זה קודם?…

    • lol
      לאיודע מה איתכן, אבל…
      אני יודע לבשל אבל לא אוהב לשטוף כלים דווקא היום, אפשר גם מחרתיים.
      אני מכין פסטה אם היא רעבה, אבל מה? שניצלים גם!
      אני יודע לכבס, ויש לי מייבש אבל מה? שונא לגהץ, אז מה??
      הלוואי, ענבל, ה ל ו ו א י שהיא תרוויח מספיק בשביל עוזרת + מכבסה + פעמיים חו”ל בשנה + קורס בישול (בשבילי, בשבילי…) אז אני אוכל סוף סוף לצאת מהמטבח ולשבת בחצר, ליד המנגל של הדוחף ולהסביר לפיליפינית איך לנפנף…

      נ.ב. כשאני שוטף אותם ב ס ו ף, אני מסדר אותם איך שבא לי באותו הרגע!!
      את הכלים…

  14. אלון לוי

    הבעיה עם הפמניזם היא שבאיזה מקום הנשים מנסות להשוות בינן לבין הגברים, במישור שהוא כלל לא רלוונטי.

    האמת היא שאין שום דבר מלהיב, בתור גבר, באישה שכורעת על הרצפה ומנקה. למעשה, לו העולם היה תלוי בי, הוא היה נראה כמו חיריה ב’.

    אבל יש הבדל בסיסי בין גבר לבין אישה. וההבדל הזה נעוץ בדרך בה הם מתייחסים לעולם. אישה, מטבעה, היא נוטה הרבה יותר לתחזוקה. בעוד הגבר, נוטה, יותר ליצירה.

    זה לא אומר שהאישה אוטומטית מנקה רצפות, והגבר אוטומטי מוצארט. בכלל לא. אבל אני באמת מאמין שטבען האמור-ללדת של נשים מאפשר להן, זכות גדולה, להיות בעלות כוח עמידה והתמדה חזק הרבה יותר משל הגברים. הגברים, מטבעם, הם מהסוג של לירות את החץ בחייה וללכת לראות כדורגל. הכל קצר, מהיר ואינטנסיבי. נשים, לעומתם, מסוגלות לתחזק, לדאוג לפרטים הקטנים.

    זה כמובן באופן כללי למדי.
    ברור שישנן נשים שחוש הבישול שלהן הוא קטסטרופאלי, אבל גם אלה – מגלים באיזה שלב, עם הילד הראשון או השני, שלבשל מתוך אהבה לעולל זה דווקא נחמד, ולא כזה רע. שלנקות לו את הטוסיק מקקי זה לא סוף העולם. גם גברים מגלים את זה, אבל אצלם זה הרבה פחות טבעי, והרבה יותר קשה.

    אז בלי פאניקה.
    לא שווים בצורה
    אבל שווים בזכות.

    • התשובה שלך מראה שלא עברת על כל מה שכתבתי פה אי פעם והפנמת, כפי שניתן היה לצפות. אנחנו כבר ממזמן לא מתיימרות להשתוות לגברים בהיקף הכתפיים. טוב לנו ככה, להיות קטנות וחסרות ישע, למולל מבעד לחיבוק את השערות שעל החזה, לתלוש אותן אחת אחת (כשמגיע).

      ממזמן אנחנו כבר מודעות להבדלים, וגאות עליהם. דורשות שוויון זכויות בפוש אפ ופלטפורמות. ואני כבר אמרתי לא פעם שנשים שמתעקשות להראות שאין הבדלים, שלא יתפלאו כשלא כוללים בסל הבריאות את התרופה לסרטן השד (נכללה רק לאחרונה, הרבה אחרי הטיפול לסרטן הערמונית). אז צריך טמפונים, אין ויכוח.

      ויש משהו במה שאתה אומר. זה מסתדר ביולוגית שזו שיולדת את הילדים גם תדע לארגן יופי את החיים של הגבר שלה, ותדאג שתמיד תהיה ארוחה חמה בתנור בלי לפצות את הפה. זה הטבע כנראה.
      אלא שהטבע גם שולל כמה טרנדים חדשים אחרים כמו מונוגמיה, דמוקרטיה, ועוד כמה עקרונות יפים של אומואים שמאלנים יפי נפש.
      רק מה? אנחנו מתיימרים להיות מעל זה. אומרים תוך בוז מוחלט לעקרונות האבולוציה שגם הנכה העיוור שם בפינה שמקבץ נדבות יוכל לקבל ביטוח לאומי ולהצביע בבחירות. זה עניין של תרבות, ואנחנו נורא גאים בה, נכון?

      אז הנה עוד משהו להיות גאים בו – יש נשים שלא יודעות לבשל. ויש נשים שיודעות, בטח להכין חביתה או שניצל, אבל נשבר להן הזין מלהיות אלה שדואגות כל הזמן שתהיה ארוחה חמה על השולחן, ולמצוא את הטלפון האלחוטי שהגבר שלהן מאבד כל הזמן בין השמיכות ולהשיבו למקום. חלוקה שווה, אנחנו רוצות.
      ומה שאמרת על שוויון בזכות ולא בצורה, מתיישב יופי עם מה שאמרתי כאן, אם שמת לב.

      וחוצמזה, אלון, איזה כיף שבאת. תשאר, יהיו צחוקים.

      • אלון לוי

        התרבות אינה יכולה ללכת נגד הטבע.
        טבעו של האדם הוא שהחזק שורד, אך מצד שני גם בטבעו של האדם להיות מלא חמלה ורחמים. הדואליות הזאת היא שמתבטאת בעולם בצורת סבל ואהבה, זאת הדואליות המרכיבה את האדם.

        הנקודה היא שגל הדנה-מודניזם החדש הזה, הוא מצד אחד נורא יפה וטוב – אישה זכאית לקריירה, זכאית לא לעשות אוכל, זכאית לאלף ואחד דברים. ובסוף מה קיבלת? אלפי בתולות זקנות וחסרות תכלית קיום (ואני מכיר כמה).

        מספר פעמים לא מבוטל אני הכנתי אוכל, באופן קבע אני שוטף כלים (ואני יודע ממקור אישי, שגם שמעון פרס הוא שטפן מהוקצע). אבל זה לא העניין. מדוע, עדיין, אחרי כל השוויון, עדיין נשים מכינות אוכל, עדיין נשים מגישות קפה. מדוע זה קיים ?

        כי ככה הוא העולם.
        אפשר לנתח את זה אבולוציונית,
        אפשר לכתוב אלפי מאמרים.
        אבל אישה, מטבעה, היא יותר רחמניה, יותר מטפחת, יותר מטפלת, יותר משקיעה, מאשר גבר.
        והגבר, מטבעו, הוא יותר דומיננטי, יותר אימפולסיבי, יותר יוזם, יותר יוצר.

        השאלה היותר מעניינת, היא לא למה. אלא מה עליך לעשות כדי להיות מאושרת באמת.
        אז נכון שישנם אי אילו נשים שבאמת יהיו מאושרת מלעסוק סקי מים לכל אורך חייהן, אבל אני כמעט ובטוח שמרבית נשות העולם – יהיו מאושרות באמת מלגדל את הילדים שלהם. ברור שגם לקריירה שלהם יש מקום חשוב, וגם לערכים נוספים.

        אבל בתכלס, דברים זורמים לשם לא רק מתוך אינרציה
        יש סיבה
        והסיבה הזאת היא הרבה יותר חזקה מאיתנו
        ואם נלך עד הסוף כנגדה,
        הדבר היחידי שנקבל זה נשים משוחררות מעצמן
        ונקיות מאושר.

        • נכון, עקרונית. אבל אני לא הולכת נגד זה בכוח. ההיפך, אני מודה בחולשה. אומרת שבין הכפלת המטריצות לקיפול הכביסה (זה אני דוקא יודעת לעשות), שכחתי קצת לבשל. וגם לא בא לי. אני רוצה חלוקת תפקידים שונה. וזכותי גם לבקש. אחרי הכל, בעולם שבו טבעי שהאישה מבשלת, נכנסת הביתה רק משכורת אחת, בטח לא שתי משכורות כששלי הגבוהה מביניהן.

          אז אתה אומר שזה הטבע, ואין טעם ללכת נגד זה. ואני אומרת שזה כבר מזמן לא בטבע של כולנו. ואלה שזה בטבע שלהן, גם כן לא אשמות, וזכותן לרצות אחרת.

          נראה לי שההבדלים האלה הולכים ומטשטשים. אולי יש בנו יותר חמלה, וכשאנחנו חוזרות הביתה אנחנו באופן טבעי נאסוף את כל הגרביים הבודדות שמסתובבות במסדרון, ונכניס לסל הכביסה. אבל זה לא סותר את הזכות לבקש חלוקת תפקידים שונה. בטח לא אחרי שאנחנו מצידינו כבר נכנסנו לתפקידים הגבריים, כביכול. ואם יש שתי משכורות, ומספיק כסף לכל בעלי המקצוע שבא לנו, כולל עוזרת וגם גנן, אני לא רואה שום סיבה למצוא את עצמי מגיעה למטבח כשבכלל התכוונתי להגיע לאמבטיה, בעזרת בעיטות קלות בישבני הענוג.

          וזה מה שניסיתי להגיד. זו לא הגזמה פראית לבקש חלוקת תפקידים שונה, בטח לא כשאנחנו כבר עשינו את הצעד הראשון, וגם את השני והשלישי. ומה שמאכזב הוא שגם הגבר המודרני, שמתנדב להחזיר את הילדים מהגן כשאת צריכה לעבוד גם ביום שישי, יצפה לחזור אחר כך לבית מסודר עם ניחוח של שניצלים.

          • אני מגיב לכן/ם ממרומי גיל 50 +
            הייתי בסרט הזה. הייתי שותף מלא, לא חיכיתי להוראות ולא להנחיות ולא לרשימת קניות מהמכולת. לאן זה הביא אותי ? לכך שהיום אני לבד, מבשל/מחמם/מכין לעצמי מה שאני רוצה, הילדים כבר גדולים ויצאו מהבית ויודעים היטב שאבא שלהם הוא זה שגידל אותם מ-א’ ועד ת.
            את אמא שלהם הם פוגשים רק לפעמים. אה, למה התגרשתי? כי כל דבר שלקחתי על עצמי נהיה נחלתי הפרטית. עד כדי כך שכשיצאתי למלחמת יום הכיפורים ולא הייתי 28 יום בבית, אשתי אז, אם בני, לא רחצה את הזאטוט בן השנתיים (במשך 28 יום) כי היא “מפחדת” שהוא יטבע לה באמבטיה.
            ואני לקחתי את חלוקת האחריות לשיחה: אני עובד מחוץ לבית ומביא משכורת, את עובדת בבית. עם כל הכבוד אני חושב שבית הוא משרה מלאה ולא יותר. אז אם אני עובד מחוץ לבית ואת בבית החשבון מאוזן. אבל זה לא הלך. לא הלך, אז עשיתי מה שלא נעשה ע”י האמא של הילדים שלי. בסוף ראיתי שאני חי לבד, רק מפרנס טפילה. אז התגרשתי.
            מה הכותרת עושה כאן?
            אני נגד, נגד, נגד השימוש במילה “כוסית” לתאר נקבה מסוג הומוספיאנס. זה תאור משפיל מדי בכדי שאני אי-פעם אשתמש בו ותהיה זו השאפה הכי שאפה בעולם. לקבל ביטוי כזה מאשה, זה בכלל מתחת ומעבר למה שאני מוכן לקבל.
            ענבל, אני מחכה להתנצלותך על הביטוי ואם את יכולה, תמחקי אותו מהמאמר שלך.
            חוץ מזה הכל בסדר.
            כן, אני עדיין פנוי.

            • אולי תוכל להאיר את עיני ולהסביר מה הקשר בין הבעיה שהעלינו כאן והדיון שהתפתח בעקבותיה, לבין המקרה שלך ושל אשתך לשעבר. אני מקוה שאינך רומז כי יש קשר בין הדרישה הלגיטימית לחלוקת תפקידים קצת שונה, לבין אישה לא מתפקדת לחלוטין.

              ולא, אין לי כל כוונה להתנצל על שהשתמשתי במילה “כוסית”. אציין רק שלא השתמשתי בה כמילה נרדפת ל”נקבה”, אלא כשם תואר. זה פשוט יותר קצר מ”בחורה עם גוף במידות פרופורציונליות ומעוררות קנאה המושכת מבטים מן העוברים והשבים”.
              ניתן להתווכח על השימוש במילה “כוסית” בכלל, פרחח כבר נתן פה פעם את דעתו בנושא. אבל זה לא המקום המתאים.

          • סימבד

            לענבל,

            פעם אחת תנסי להשיב בכנות. את לא חייבת להשתמש בשנינות בכוח.
            הבנו שאת שנונה. תנסי להיות טבעית.

            • נו באמת.
              שקט שם שיהיה.

              אם המשפטים פה ארוכים מדי בשבילך, אתה יכול פשוט לדלג. אם דעתך היתה חשובה לי, הייתי מסבירה שתשובתי היתה כנה, ולא נעשה כאן שום נסיון לשנינה. אבל היא לא.
              אז שקט, אנשים מדברים פה.

          • צביקה

            כניסתך לעולם התפקידים הגבריים לא יכול לכפות על גברים לקבל על עצמם תפקידים נשיים, מה גם שיש תפקידים נשיים שאין להם תחליף שמסוגל לספק בעל מקצוע. אולי אנחנו לא מדברים על “הופעת” הארוחה בבית, או יציאה למאכלייה, אלא הריטואל הפרימיטיבי הקסום והנפלא של “אשה מבשלת לגבר שלה”?

            וגם – עשי לנו טובה וציברי קצת צניעות בנושא ההתפארות שלך עם המשכורת. יש דברים שלא תוכלי לקנות בכסף ופה שורש הצרה שלך – הגבר שתוכלי למצא בהנחה שתמשיכי לטפח את תכונותייך הנוכחיות – אינו הגבר שהיית רוצה למצוא.

            אם מתחשק לך לבעוט לעצמך בישבן את מוזמנת גם לקרוא את תשובתי לתגובתך הראשונה אלי.

        • שאנטי שאנטי

          היי אלון,

          עקרונית אני מסכימה איתך (איזה כיף זה להשתמש בניסוח הזה, כל כך יצירתי (למרות שאני בת)). הרבה בנות שאני מכירה מעדיפות לחיות בצל, ביניהם כמה אינטלגנטיות מאוד. חוץ מזה, לא חסרות כתבות על כל מיני מפורסמות מתחומים שונים שמספרות בחדווה שילדים הם יעוד חייהם והקריירה שבנו היא כלום לעומת טיבי/נואל/זואי שם שנקינאי מגעיל אחר. מה לעשות, זוהי דרכו של עולם (סניף, סניף) וזה מאוד נחמד להתהדר בכל מיני סיסמאות, אפילו אם הן חסרות
          אחיזה במציאות.

          ולמה “עקרונית” ו”סניף*2″? כי אי שם מאחורי כל הסגידה לעדינות, רוך, אימהות והתחשבות, נשארות להן כל אותן הבנות האימפולסיביות שונאות הילדים. אני שונאת שמלות, חסרת כישרון בישול, עובדת בעבודה זכרית למדי, לא כתבתי מעולם שירים רגישים וכמעט כל החברים שלי הם בנים. בקיצור, אני אנטיתיזה מושלמת לסטריאוטיפ הנשי המצוי.

          היחס שלי עם בנים הוא כזה: מרביתם מאוד מחבבים אותי וחושבים שאני אחלה בן-אדם עם תחומי התעניינות מגניבים אבל ברגע שהם צריכים להתחיל עם מישהי, הם הולכים לטיפוס הרך, הנקבי והתומך הראשון שנקרא בדרכם, תוך כדי שהם מתוועצים בי בבעיות חיי האהבה שלהם. כמה נחמד.

          אז מה עלי לעשות. האם עלי לפנות בדחיפות לורדה רזיאל ז’קונט או לשנות את נטיותי המיניות לרגל שבוע הגאווה, או שבכל זאת יש צדיק אחד בסדום?

          שאנטי.

          • אלמוני

            אלוהה שנטי! (מערב הוואי והודו מתמזגים)
            אז ככה – בתמצות.

            הנשיות אינה מוגדרת בעיני כרוך שמלתי, לקה בציפורניים או פאן בשיער. חלק נכבד מהנשים שאני אוהב עוסקות במלאכות פיזיות שונות, עדינות כמו המפלצת מלוך-נס ומתלבשות גם כמוה. אבל הן הכי מקסימות בעולם. זה לא קשור.
            עם זאת, הן עדיין יותר מרגישות צורך “להכין אוכל”. וזה לא שאני לא אכין, אני פשוט לא אוכל. את מבינה את ההבדל ? למעשה, אני מוצא את כל ההתעסקות בשמלות ועדינות, חוסר העצמאות המתקתקה של הנשים העדינות, כמשהו נורא לא מגרה ואפילו מציק. אבל אין לזה ולו קשר לעובדה, שעדיין, לי – זה פחות יזיז שהכלים לא מסודרים בטור, ואף פעם הכיור לא נקי באמת. כי “יאללה, זה בסדר”

            דבר דומה אגב, גם קורה במערכות יחסים
            שימו לב לחברות בנות
            ולחברים בנים
            אצל בנות הכל יותר מגוהץ
            אצל בנים – סחבק, כאפה
            והכל עובר.

            לטוב ולרע
            לטוב ולרע.

        • בטבע החזק לא שורד. זה פשוט לא נכון.
          בטבע מי ששורד הוא זה שהוא וואל פיט – המתאים ביותר… בעניין הזה למשל הגורילה חזקה פיזית וחלשה אבולוציונית.

          אצל האדם התערבבו להם נתונים ביו-גנטיים ותרבותיים-קהילתיים, אז אתה מכיר את חברת האדם בת כמה אלפי השנים – אין לה לחברה זו כל משמעות מבחינה אבולוציונית…

          זכותןן של נשים לומר: עד כאן, זכותנו לשנות את הסדר. זכותנו לאושר על פי תפיסת עולמנו.

          ולגביך…

          יש הרבה דרכים להסביר שובניזם, אך אחת מהן לא שווה יריקה!!!

          • אלון לוי

            אתה מפספס לחלוטין את הנקודה.
            לו היה זה רק האושר שמוביל את הנשים אל המהפכה הפוסט-פמניסטית, אז דיינו. בשמחה רבה, שילכו יעבדו בשדה, במשרד או בכל דבר אחר.

            הטענה שלי באה ממקום אחר לחלוטין.
            שצורכי-האושר של הגבר ושל האישה שונים
            הם, כמובן, מבוססים על אותם עקרונות, אך דרך היישום שונה – בין השאר בגלל ההבדל בין המינים.

            שובניזם הוא אפליה על רקע מיני. אני לא בא ומבקש שיקחו בחזרה מנשים את זכות ההצבעה, נהפוכו – כל הזכויות חייבות להיות שוות. אישה יכולה להיות בעלת אופציות לקטוף בננות במטע לא פחות ולא יותר מאשר גבר. עם זאת, זה ברור מאליו שבתחום הספציצי הזה, יהיו יותר גברים.

            מבין את הזרימה של הדברים שלי ?

            אין בי שובניזם כלל. אבל יש הבדלים משמעותיים בין המינים.
            אין זה קשור כלל לזכויות שאנו צריכים להציב ביניהם,
            אבל לקום ולומר שאישה יכולה להיות לוחמת שוות ערך לגבר, זה שטות. כמו שזה שטות לומר שהקשר בין האב לבן יכול אי-פעם להגיע לרמת הקשר בין האם לבנה.

            נשים צריכות לעמוד ולנסות לחדד את האושר שלהן.
            הדבר היחידי שאני אומר הוא שהמהפכה הפמניסטית, ובמיוחד הזרמים האחרונים, לא הפכה אותן מאושרות יותר אלא רק הגדילה את אשלית-החופש, ואת המימרמור ותחושת הפספוס.

            בקשר לאבולוציה – אני לא מאמין בה, לפחות לא ברמה המדעית שמוצגת. אם אתה מסתכל על האושר בפרספקטיבה נכונה, אז היום יש מדיחי כלים, פיליפינית (לא שאני מכיר אישית, אבל…) ועוד אלפי דברים שאמורים לעזור לעבודה השחורה. אנשים יותר מאושרים ? אני בספק.

            • אורני

              אני איתך!
              אני חושבת שפמיניזם הוא סוג של אפלייה, בדיוק כמו פמיניזם. אני בעד שיווין ללא ספק, ויותר מזה – אני בעד שכל אחד ואחת יעשו מה שטוב להם, מה שמביא להם את האושר.
              לא בא לך לבשל? אל תבשלי. אבל אל תצאי/תתחתני עם גבר שיצפה ממך לבשל.
              אני אוהבת לבשל, אבל שונאת לסדר. אצלי בבית – ברדק. בלגאן אימים. כשאני אצל החבר – אני מסדרת קצת, כי לא נעים לי מהבלגאן שאני עושה…אז בדרך אני מסדרת גם את הבלגאן שלו, אז מה?
              אני לא אוהבת לשטוף כלים, אבל לפעמים אני שוטפת.
              אני לא אוהבת עשות ספונג’ה, אבל אני עושה ספונג’ה כמו גדולה.
              אין ברירה.
              ואני מרגישה ויודעת שכשאני מנקה או שוטפת כלים לבחיר ליבי – שיודע כמה אני שונאת את זה – אני עושה את זה מאהבה, והוא מקבל את זה באהבה. ואני יודעת ומרגישה שאם נמסד את הקשר ביננו, אני אעשה קצת יותר כלים ואני אעשה כביסה ואני אבשל ואנקה. כי אני עושה את זה בשבילנו, באהבה. והוא יעזור. גם מאהבה.

              ולי אין בעיה עם זה.
              למי שיש בעיה עם זה – שימצא לעצמו את הדרך. עוזרת? סבבה. מריבות עד לב שמים על הזבל? הולך. כל אחד בונה לעצמו את החיים, ואם מישהו לא מתחשב בך – הוא לא שווה אותך.

              • רק מזל שלא אמרת שפה ושם את גם חוטפת פליק בשביל שניכם מאהבה…

                אם את לא מבינה שאין מטלות שהן של גבר
                ואין מטלות שהן של אשה.. (אל תבלבלו ת’ביצים עם הריון ולידה..או קיי?)

                אם את לא מבינה שהעובדה שמצפים ממך מבלי לומר מילה, שתסדרי את הבלגן שלך וגם את שלו…
                אם את לא מבינה שאין , אבל באמת אין סיבה שאת תעשי את מה שאת שונאת…
                אם את לא מבינה שפמיניזם זו דרישה לשוויון, ואשה שאומרת אני לא פמיניסטית זה כמו ערבי שאומר שהוא בעד כיבוש נאור…

                אז איך אני בכלים המעטים שלי אוכל להסביר לך דבר?

                רק אומר לאלון, שהוא לא צריך להאמין בדרוויניזם (ניאו-דרווניזם) – זו לא דת
                הוא צריך רק להיות ער לעובדות
                וכשמישהו אומר שהחזק שורד ראוי לראות שהוא טועה גם אם הוא לאמאמין בדרוויניזם

                הנקודה המרכזית בעקרון של השוויון זה ששוויון הוא לא מתנה, אף אחד לא עושה טובה כאשר הוא בעד או “מעניק” שוויון.
                שוויון הוא המצב הבסיסי וכשזה לא כך, זה מעוות.

                ואם אורני תמהה למה כל כך קל לדכא נשים
                למה אין שכר שווה בעד עבודה שווה
                למה היא תמיד תעשה את הכביסה מתוך אהבה
                אז זה כי אורני לא מביטה במראה ולא שמה לב מי מנענע את העריסה

                ועוד משהו קטן…
                אם למישהי הכישורים הגופניים להיות לוחמת, אז היא יכולה להיות לוחמת, ואם אין לה אז לא. אבל לא כי היא אשה אלא בגלל כושר, מסת שריר, סיבולת וכו’
                כמו שלא יקחו פדלאה גבר לא יקחו פדלאה אשה
                ואם נשים פיזית חלשות יותר הן ידעו איך ךהתמודד עם זה או יבחרו עיסוק שאינו פיזי. אבל הן, רק הן, על פי כישוריהן בפועל.

                ונדמה לי אלון, שלפעמים אלה הדברים שגם אתה רוצה להגיד…

                • צביקה

                  נכון ענבל ?

                  רציתי להזכיר : לא רצוי לבלבל בין שויון זכויות ושויון תפקידים. לך ולי יש אותן הזכויות ע”פ החוקה שאיננה, אבל גם היא לא היתה יכולה לעשות אותנו שוים. את תהיי שווה לא אחרי מאה שנות פמיניזם אלה אחרי ניתוח לשינוי מין – ק פ י ש ?? ?? ?? ??

                  מתי תביני אחת ולתמיד שאת יכולה להיות לוחמת קומנדו עצבנית, אבל בחיים לא תוכלי לקנות את הצעת הנישואין שלי (הערצתי נתונה לך, אבל, מרחוק כמובן), וביננו, מה שאת מתה לקבל זה “אותי” (את “ה-גבר”)……אז מכיוון שיש לך אינטליגנציה גבוהה כל כך, אולי תעשי את ההתאמות הדרושות ?

                  • צביקה, אתה טרחן בלתי נלאה.
                    אם יש לך משהו ענייני לאמר, תאמר אותו. אם אתה מתכוון להמשיך ולהגיב על כל אחת מן ההודעות אחת אחת, להחליט שאני בעצם רוצה גבר כמוך אבל הציניות שלי לא תאפשר לי, דע לך שזה חסר טעם. הניתוחים המטופשים שלך צורמים לעין, וניכר שאתה מנסה להכניס לי בכל דרך אפשרית, אולי כי דרכתי על איזו נקודה כאובה בלי משים. מפה אתה נראה ממש ממש קטן כרגע, ומוטב היה כי תסייג בשתיקה, אולי עוד תוכל להציל משהו.
                    שקט כבר.

                    • צביקה

                      משום מה הסגנון של פרחח הזכיר לי את סגנונך וחשבתי שהחלטת להחליף שם.
                      מודה ועוזב.
                      ורק בגלל שביקשת כ”כ יפה אני לא אמשיך לרדת עליך, למרות שזה כ ן גורם לי עונג.

                • אורני

                  צר לי, אבל לא נראה לי שהבנת אותי!
                  אני לא אמרתי שכל הנשים בעולם צריכות לעשות כביסה, אני רק אמרתי שאני אעשה את הכביסה, ולא מצפים ממני לסדר אחרי החבר – אבל אני מסדרת אחרי החבר.
                  זאת אני, ואת יכולה לבוז לי.
                  הפואנטה שלי היתה שכל אחד ואח מאיתנו צריך/ה לעשות מחה שמתאים לו – לא מתאיםם לך – אל תעשי. אני? מתאים לי לעשות דברים שאני שונאת בשביל מישהו שאני אוהבת.
                  ואני מודעת לזה ואני שלמה עם זה שזה קצת פתטי. אבל זו אני.

                  אני בהחלט חושבת שאישה שלא בא לה לבשל או לנקות – לא צריכה לעשות את זה. אני בהחלט בעד שיוויון במערכת יחסים זוגית, אבל אין מתכון אחד לשיוויון הזה, וכל זוג צריך למצוא לעצמו את שביל הזהב שלו.

                  ופמיניזם? מצטערת! אין כיבוש נאור… כן, שיוויון זה לא משהו שצריך לבקש אלא משהו שצריך פשוט להיות, והחברה שלנו מתקדממת לה באיטיות מרגישה לקראת המטרה, אבל בעיני פמיניזם הוא עדיין דבר שלילי.
                  אני לא רוצה שיוויון כי אני שייכת לסקטור הנשי. אני רוצה שיוויון כי אני שייכת לסקטור האנושי.
                  כן, גם שיוויון בין ערבים ויהודים, שחורים ולבנים, עניים ועשירים.

                  • צביקה

                    לדעתי יש אצלך דו-שיח בריא בין השכל לרגש.
                    רק מה הענין הזה של “אני שלמה עם זה שזה קצת פטתי” – לפי ההגדרות של מי ?
                    זה לא נובע מעצמו, ולדעתי אפשר לקטלג את זה גם כ”נאצל”, “הרואי”…. אז המסקנה היא ללכת עם מה שאת מרגישה בלי להסתכל אחורה ולצדדים יותר מדי, וכל הכבוד לך.

                    • אורני

                      צביקה יקירי
                      אתה צודק…זו היתה הגדרה קלוקלת בעליל…זה לא פתטי בעיני, אחרת לא הייתי שלמה עם זה… התכוונתי לומר שאני שלמה עם זה שאנשים מסוימים עלולים לחשוב שזה פתטי…
                      אני גם לא חושבת שדרך חיי היא הרואית או נאצלת, אני פשוט מנסה למצוא תמיד את המצב האופטימלי, בו כלם מרוצים ומאושרים במידה הנכונה…והדרך היחידה להגיע למצב כזה, לפי דעתי, היא פשרה.
                      ומי שעוד לא הפנים את זה – מחכים לו ימים רבים של עצבים והרגשה של חוסר שלמות בסגנון :אני לא בסדר…כי אני אישה שלא יודעת לבשל…” או “הגברים לא בסדר כי הם רוצים שאבשל להם…”
                      פסיכולוגים אומרים שלאדם יש משוש של צרכים בסיסיים הסותרים זה את זה, לכן לעולם לא יוכלו להיות מאושרים – כי השגת צורך אחד תגרום לחוסר באחרים…אבל אני חושבת שמינון נכון מכל אחד מהם יכול להביא למצב של אושר מתמשך.
                      אז תעשו חיים

  15. האם זו רק אני או שיש פה עוד כמה שחושדים שצביקה הוא מיודענו דובי?? ?? ?? ?? ??

    • צביקה

      You just made me an “Item” – Hurra !
      Hurra !
      שעות של השקעה בכתיבה הולידו את פריין הלא צפוי בכך שהפכתי לגורם שמעסיק אתכן.
      כולי חיוך וסיפוק עצמי.
      אני מניח שדובי הוא מישהו שאתן מכירות, ולכן, מאחר שבצד תכונותי הטובות יש גם כמה שאינן טובות, לא הייתי רוצה שאחר, כמו דובי למשל, יסבול מ”הדבקתן” אליו.
      אז, לא ענת, אני לא דובי – אני צביקה.

      תודה.

  16. אני מבקש סדר!!!
    קודם כל, הייתי רוצה להעיר שהכותבת אמנם שוויצרית אבל היא הכי חכמה והכי יפה בעולם!!! צביקה לך ^%@#^& וכל מי שאומר עליה משהו רע יש לו עסק איתי!!!!!!!!

    ענבל! תכתבי עוד כאלה!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *