מי מכן לא נפלה במלכודת של המתחיל הסדרתי? את פוסעת עימו שלובת זרוע בים אבל תוך כדי הוא סוקר את הנוף הנשי וממהר לסמן לעצמו את המטרה הבאה

את רק עוד אחת

את האב טיפוס הבא, כל אחת מכן פגשה. כל אחת חשבה שלא תתפתה יותר לעולם לקסמיו, מתוך ידיעה שאלה הם קסמים מפוקפקים ובעלי עירבון מוגבל, ובכל זאת נפלתן ואני יחד אתכן לתוך זרועותיו המסוקסות של המתחיל הסדרתי. אני אומרת לכן, בננות, נשים הן עם מוזר. כמעט מזוכיסטי. למה? כי אם יש משהו שנשגב מבינתי, זה ההידלקות על אותם טיפוסים שעבורם כיבוש של אישה הוא לא יותר מסימון וי בפנקס השחור.

עד העונג הבא

הם נפגשו לפני מספר חודשים. לכאורה, שום דבר משותף. הוא צעיר ממנה, גר מאות קילומטרים ממנה, מתעניין מן הסתם בדברים אחרים, אך כל זה לא ממש שינה. היה ביניהם דבר אחד שעובר את מחסום כל התירוצים. היה ריח של סקס באוויר. שניהם הרגישו אותו, ושיחקו את המשחק. יש משהו מסעיר במתח מיני לא ממומש ושניהם נהנו ממנו עד ש…
עד שהגיע הרגע בו אי אפשר היה לברוח. היא והוא ועוד קבוצה של אנשים נסעו לנופש מעבר לגבול. לפני שיצאה מן הבית הבטיחה לעצמה לא להתפתות. נשבעה לשלוט ביצר ולא לתת לו לשלוט בה כי ידעה שלזיון איתו יהיה מחיר. וכך מצוידת בהחלטות לוגיות כשרות למהדרין ארזה חפצים ונסעה. רק כדי ללמוד על בשרה, שלחופש יש רציונל משלו והבטחות של הבית לא עומדות במבחן המציאות של ים כחול ורוח קיצית וגבר צעיר שמבטו מצית אש במעלה ירכיה. אז היא ניסתה לדחות את הקץ. המתח המיני המשיך לצעוק בה, אבל הבחור הצעיר השתיק את הצעקה אצלו. איך? כאן היא גילתה שהגברבר שחשק בה עד כלות, חשק בה בדיוק עד הבחורה הבאה שראה. כי זהו, אתם מבינים, המתחיל הסדרתי. הגבר שעבורו את רק עוד אחת בפס יצור המוני של נשים. הגבר שיגרום לכל אישה להרגיש הכי בעולם, עד שתבוא האישה הבאה וזו שאחריה, ואחריה. וזה בכלל לא משנה אם הוא רק מפלרטט איתן או גם מזיין אותן. את יודעת, שאת רק עוד אחת בסדרה אין סופית, ואין דבר שפוגע באישה יותר מהידיעה שהיא סתם עוד אחת.
היא הרגישה את העלבון חונק לה בגרון והתרחקה ממנו. הוא ראה אותה מתרחקת וניסה להתקרב. היא אמרה לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא פגע בה והוא ניסה לחפות (מן הסתם לא רצה להפסיד את ההבטחה הצפונה בה) על התנהגותו ולהגיד לה שהדברים שהיא רואה משם אינם הדברים שהוא רואה מכאן.
היא ידעה שהוא משקר. אבל משהו בה רצה להאמין. היא ידעה שתתחרט, אבל ברגע ששוב נתקלה בעיניו ידעה שאין טעם לברוח. היא ידעה שהיא נופלת למלכודת אבל החליטה להרדים את ההגיון ולתת דרור למה שעמד ביניהם, רק כדי שאחר כך תוכל להתמודד עם המבול בלי שמתקפת ההורמונים תשגע אותה.
הם נפגשו תחת הגלים והשמש. מפגש של עיניים וגוף. מפגש של תשוקה שסוף סוף מומשה. באותם רגעים היא לא חשבה על כלום. הוא כבר חשב על העונג הבא.
בתמימותה האמינה שהדברים שהטיחה בו כמה שעות קודם חלחלו. אבל עם רדת החשיכה הבינה את הטעות. הוא היה לידה המתחיל הסדרתי שלה, ומול פרצופה פסע עם מישהי אחרת לעבר השקיעה. הפעם זה כבר לא היה עלבון, זה היה זעם. היא הרגישה את הכעס מציף אותה וניסתה להבין מדוע. קול קטן בתוכה לחש לה, שהם רק ידידים בלי שום מחוייבות מעבר. שזכותו לזיין את מי שהוא רוצה ושזה גם החופש שלו. אבל קול גדול בתוכה צעק לה שזוהי משמעותה של המילה חזירות.

עניין של כבוד או רגשות?

אתם מבינים, יש קודים מסוימים בעולם של כבוד לאחר, ובמקרה זה לאחרת. היית איתה לעזאזל. היא לא הייתה סתם מישהי שפגשת על החוף. נגעת בה. באותו רגע היא הייתה בראש מעייניך (או בראש של איבר אחר ממך) חבל שלא היית מספיק בן אדם כדי להיות איתה גם ברגעים שאחרי. לא בגלל שאתה חייב לה משהו, לא בגלל שהיא רוצה לכבול אותך לאיזה קשר זוגי חלילה, אלא בגלל שלפני שהיא אישה ופוטנציאל הסתערות, היא קודם כל אדם עם רגשות. אתה בחרת לא לראות, היא בחרה לא לסלוח. נדהמת מפלירטוטיו הזולים שלא ידעו שובע, מחיבוקי התמנון שלו לכל חריץ נקבי שעבר בסביבה, ובעיקר שואלת את עצמה איך נתנה לזה לקרות.
התשובה פשוטה, יקירתי. רצית באותה מידה, ונהנית לא פחות. לא על הזיון את מצטערת, אני יודעת. את מצרה על האיש שגילית מאחורי הגלים. ואת צודקת. גברים מהזן שלו לעולם לא יבינו את הדבר הבסיסי ביותר, שבחלוף הזמן הזיון נשכח ומה שנחרט הוא הערך המוסף. התפתית לנער ליווי רב קסם, שסימן אותך כמטרה ולא מעבר (צר לי אם קיווית). זה הערך המוסף שלך. זכרי אותו בפעם הבאה שאת פוגשת בעיניו.

על הכותבת אלונה אשכנזי

בעלת טור אישי-נשי במקומון ומזה שש שנים מגישה את מהדורת החדשות בצפון. עורכת כתבות צבע, ובעבר הגישה תוכניות אקטואליה ברדיו המקומי, והגישה מבזקים בגל''צ.

תגובות

  1. נעמי

    אני לא יודעת למה אבל העיניים שלי נעצרות וניתקעות על המילה מלכודת
    כאילו יש לי שם שריטה
    את כל הקונספט של מלכודת אני לא מבינה
    את מתכוונת אולי ללצוד בערמומיות? זאת אומרת הוא הצייד את הניצודה
    הריי כולנו מחליפים תפקידים תנסי לצוד פעם ותראי שגם את בדיוק כמו הצייד
    מתכננת מלכודות בצורה זאת או אחרת אולי לא הבנתי טוב את מה שקראתי
    אבל זה לא חדש תקני אותי אם אני טועה בבקשה
    חיוך

    • אלמוני

      Avoid this type of guy altoghether. If impossible (simply cannot control your raging hormones) simply bear the consequences. You should know by now, that some guys may be disrespectful. On the other hand, you can simply screen you feelings and think of the bodily joy you had .. that’s one way of looking at it.
      Mostly, don’t give it any thought afterwards, I think this is the best way to deal with it.

  2. תותי

    וידוי: אני לא נמשכת לסכנות ולא נמשכת לרעים.
    כי זה מטומטם.
    כי אם יקרה לי משהו בגלל סיכון שיכולתי בלעדיו
    אני לא אסלח לעצמי.
    העולם מלא בהנאות לא מסוכנות. ואין לי שום סיכוי להספיק להנות מכל ההנאות הלא מסוכנות עד שאמות, אז מי בכלל צריך להגיע למסוכנות?
    האם יש לי סיכוי להספיק למצות את כל הקשרים היפים עם בחורים טובים- עד שאמצא את האחד , ואיתו אתרכז בבניית הקן הכי חשוב והאהבה הכי חשובה. מי צריך לבזבז זמן על
    truble makers…..
    תחשבי על זה, בזמן שאת עסוקה בלסבול מהמנוול, לנתח את הרשעות שלו, לכעוס על עצמך שנפלת ברשתו- כל הרגעים האבודים הללו יכלו להיות במחיצתו של עלם חמודות שגורם לך לחייך ….. כל רגע של סבל הוא רגע אבוד. החיים קצרים ממילא. תחשבי על היופי והאהבה שהם מציעים- ואז גם תראי אותם ותפגשי בהם ותזכי להם. אם תהיי עסוקה במחשבה כמה את לא מסוגלת לעמוד בפני קסמיהם של בחורים רעים- את תסבלי מהם שוב ושוב….
    יש גם בחורים טובים בעולם. אם תאמיני שמגיע לך לפגוש אותם, את תפגשי…

    • קליופה

      אני לא בטוחה בכלל שזה עניין של מנוולים מול נשים תמימות שליבן נשבר פעם אחת פעם, ולמרות שהכרוניקה ידועה ומוכרת, אין שום דבר שהן יכולות לעשות כנגד זה.
      מדובר במקרה פשוט של חוסר הבנה ותקשורת בין גברים לנשים. לו זה נראה הגיוני להתחיל איתך ולעבור לבאה, אולי בגלל שהוא הניח שגם את חילקת את מספר הטלפון שלך לאי אלו אנשים שביקשו אחרי שהוא כבר עזב את המסיבה. מעולם לא סוכמו תנאים לקשר הזה, וכך יוצא שבעוד שיש משהו שנראה לצד אחד טריוויאלי לגמרי, השני מסתכל המום וחושב “מה?! מותר את זה?” או לחילופין “איך הוא מעז? הרי היה ברור לי לגמרי שזה דבר שלא יעשה, והוא היה צריך לנחש גם כן”.
      יש יותר מדי סוגים של קשרים היום. אני כבר מזמן הלכתי לאיבוד. אבל אני לא בטוחה שזה הוגן להאשים את אותם הגברים ברשעות. הם פשוט הבינו אחרת. או את הבנת אחרת. או שגברים ונשים מבינים אחרת לעיתים תכופות מדי את הקשר ביניהם.

      • קליופה

        רגע, חשוב לי להבהיר עכשיו אחרי שקראתי מה שכתבתי, שלא התכוונתי לפסול את מה שאמרת, אלונה. בשום אופן לא. רק לייחס חלק ניכר משברונות הלב האלה לחוסר הבנה בסיסית. יש זן כזה של גברים, אבל הוא יותר מצומצם ממספר המקרים שבו זה ששכב איתך אתמול כבר באמצע מערכת יחסים עם מישהי אחרת היום בצהריים.

      • ג'ו המבתק

        בקצרה: לא יהיה שחרור, כל עוד לא יהיה שחרור מיני. חד וחלק.
        כל עוד נשים תשתמשנה בסקס כמטבע עובר לסוחר, ולא כמשהו מופלא
        שחולקים אותו יחד, מתוך רצון משותף, לא יתממש הפמיניזם האמיתי.

        • נעמי

          והצביעות לשם מה?
          האם אנחנו היחידות שלפעמים מישתמשות בסקס בתור מטבע?
          אני לא מחכה להתממשות הפמיניזים האמיתי
          אני מחכה להתממשות התיקשורת בין המינים שמשוחררת מכל ההתניות
          המעיקות והמעכבות האלו
          חיוך כי מזמן לא…

        • יקח לזה הרבה מאוד שנים
          אבל לאוזניים גבריות מה שאתה מתאר נשמע לא רע…

          • ג'ו המבתק

            “לאזניים גבריות זה יישמע לא רע”, את כותבת.
            זאת הבעיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
            שאת חושבת שיש הבדל מהותי בין מה שנשים צריכות
            לקבל לבין מה שגברים צריכים לקבל.

            ולא כך הוא. ברגע ששני הצדדים ירצו לתת ולקבל אהבה, רגש, עניין וסקס
            זה לזה, ללא חלוקה דיכוטומית של זכר-נקבה, גבר-אשה, העולם יהיה הרבה יותר יפה.

            שוויון הוא התנהלות בפועל. לא מלה ריקה מתוכן.

            • שיוויון, ג’ו, זה גם לכבד את ההבדלים.
              (אתה נורא אוהב לדבר על אהבה וחופש ונתינה והנאה בלי גבול אבל אתה מתאר את זה מן המקום שלך. תפסיק לחשוב שנשים מוכרחות לראות את זה מאותו מקום בדיוק. )
              שיוויון אמיתי זה כשההבדלים לא יוצרים היררכיה.
              אני אחרת ממך אבל לא פחות טובה/חשובה/ שווה בגלל זה. ברוב המקרים אני כנראה יותר…
              בגלל שגברים הם המין הדומיננטי שסידר לעצמו כמה זכויות יתר, או הרבה זכויות יתר, נשים מתבלבלות לפעמים וחושבות שהדרך לזכות באותן זכויות עוברת דרך חיקוי הגבריות. או, במילים אחרות, הגבריות כאמת מידה.
              שיוויון אמיתי, או פמיניזם אמיתי, עוסק בשדרוג הסטטוס של הנשיות.
              של מה שנחשב לנשי.
              אתה נוטה לעיתים לזלזל בכמיהות נשיות לגיטימיות, ולכבד מאד כמיהות גבריות (גם כן לגיטימיות). אבל תפסיק לחשוב שאתה צריך להנדס לנשים את המחשבה, כדי ש”יבינו סוף סוף מה שג’ו אומר להן שהן צריכות להבין כדי להיות מאושרות”.
              אני יודעת שאתה מעריץ נשים…. אבל אני לא חושבת שאתה תמיד מקשיב להן מספיק. ובגלל הקסם האישי שלך, הן לפעמים שוכחות כמה הן צריכות את ההקשבה הזו, ומתפתות להסכים אתך מהר מדי… ואולי להאשים את עצמן כשזה לא טוב להן…

              • לפי מה שכתבת, נראה שאת מכירה אותו, את ג’ו. אישית…
                האמנם? ואם כן, אולי תפתרי את התעלומה שלנו:
                האם הוא באמת כה מקסים, כפי שאת כותבת?!
                מתה מסקרנות…
                ואני בטח לא היחידה פה

                • שרית היקרה, כל מי שמבקרת ב”בננות” יותר מחודש מכירה היטב את הדעות של ג’ו ואת הגישה שלו לנשים (הוא המאצ’ו המקסים שאוהב אותן באמת אבל גם מתייחס אליהן בפטרונות… בדרך כלל זה לא מפריע להן… כל עוד הוא ממשיך להגיד שהוא מעריץ אותן ולספר איזה מאהב מחונן הוא…) אני רק הגבתי לצורה בה הוא מציג את עצמו.

            • ג’ו, גם הרבה לילות ארוכים של חרמנות יוקדת וחבטות בקירות לא יסתירו את הנקודה האחת, הפשוטה, המתגלה עת אתה בתוך מישהי ושניכם יודעים שזהו, נפגשתם רק לפני כמה שעות, ועוד מעט תיפרדו לתמיד, כי הרי זאת אהבה חופשית על דעת שני הצדדים.

              גם נקודת מבט גברית, חרמנית ואוהדת פתיחות לא תוכל להתעלם- ברגעים כאלה, גם אם אתה גבר, עולות בך תהיות על היותך כלי מנותק מרגשות, כלי חלול עם זרבוב (ועוד, ועוד). ובמקום שהגברים (אותם גברים…) רק מתחילים להעלות את התהיות שלרוב מתפוגגות באיבחת חדירה נלהבת, הנשים נמצאות כבר בעיצומו של המשבר, ובאקסטזה של מחשבות. הן נחדרות, זה לא פשוט.

              גם גברים יכולים לרצות ערך מוסף, והאבסורד (הנשי לכאורה) בין הצרכים הפיזיים לנפשיים, מתחדד באהבה חופשית. אפשר להבין.

    • שימי

      נשמה טהורה ואישה משכילה, אלו המעלות שמגיעים לך לאחר קריאת תגובתך! ! !
      כל כך נהנתי לקרוא שאין לך מושג ויתרה מזאת, את אפילו קרן אור מתוך כל החושך הסובב.
      חבל שאין זו הגישה של רוב הנשים ומי מבין מבקרי בננות הוותיקים באתר שמעו על “אפקט הגבעה” שנכתב פה לפני כמה חודשים ואני ממש לא זוכר כבר היכן.
      מי שזוכר מוזמן להזכיר.
      ובכן, ישנן נשים עד גיל מסוים שיפגעו באופן די עקבי מעניין האביר על הסוס הלבן ולצערי רק בגיל יותר מתקדם ישכילו להבין שגברים מאותו זן מתואר רק משחרים לטרף עד העונג הבא כדברי הכותבת אלונה אשכנזי.
      אני בטח לא בא לשנות סדרי עולם אבל זו המציאות העצובה והעגומה.
      ישנם גברים שווים שנראים קצת פחות טוב אבל פי אלף יותר אמינים יותר מכבדים ויותר נשארים מכאלה שרק נראים טוב וזהו זה .
      כמובן שיש יוצאים מהכלל ואנ מתנצל בפני אלה שרואים בכך איזה שהיא פגיעה , לא זאת המטרה.
      פרט נוסף שברצוני להוסיף הוא, שבורא עולם (כך טוענים)ברא לנו עיניים כדיי להשתמש בהם ואין זה אומר שאם אנחנו מסתכלים על מי שהיא אחרת אז סוף העולם הגיע.
      מה לעשות, באותה מידה שיש יותר יפים מאתנו יש גם יותר יפות מכן.
      אבל, אותו זן נאמן ילך לישון איתך הלילה להבדיל מהזן השני שאיתו תמיד יש איזה שהו סיכוי שילך לישון איתה…
      שלך,
      שימי

    • כן, ממש טובים. כאלה שיבנו לך קן עם גוזלים, כאלה שאת לא סתם עוד אחת בשבילם, הם יהיו שם תמיד בשבילך, ויחבו כל פעם בסבלנות עד שתחזרי מהכיבוש הבא שלך, הם יבינו שהם פשוט לא מעמידים לך יותר, ושאת חייבת את אותה תשוקת בשרים לוהטת, את הוי החדש כל פעם ביומן, הם יבינו שזה שאת ממשיכה לחפש ולהיתקע עם אחרים לא קשור, כמה לא קשור לזה שאת אוהבת אותם והם יקרים לליבך – אז מה?!

      • תותי

        נח היקר: וידוי- הדברים שכתבתי בדיון “ההוא” אינם לקוחים מן המציאות. ניסיתי לבדוק עם עצמי (ואחר כך גם מולך, בלי הצלחה) מה קורה עם הרגש הזה. עם המחשבה שקשר עשוי להיות גם מלכודת. המצב שתיארתי היה היפותיטי, אבל אני יכולה בקלות להזדהות איתו, לדמיין אותו ולחוש את המצוקה והמילכוד. הלא אנו רגילים לשמוע וידויים כאלו מפיות גבריים, גם של רווקים- שבגלל זה חוששים להתחתן. אז הרי לך, גם בחורה יכולה לחשוש מזה. ואני לא נשואה בכלל.

    • אלמונית-פלמונית

      איפה ??
      איפה ??
      אני זקוקה למישהו טוב כדי לשכוח את ההוא .

      • שימי

        תסלחי לי עכשיו..
        את סתם פלצפנית!
        שלחתי לך אי מייל די מזמן ולא שמענו ממך…
        אזמה את עושה פלברוט בפרהסיה כשמתקשרים איתך ואת לא עונה??

    • בננית

      כמה שזה נכון לא להיכנס לכאלה סיטואציות זה מדהים מרגש ומעורר כל זיק בגוף מההתרגשות להיות עם מישהו לא מפוענח מסוכן ולהרביץ סקס פרוע

  3. האלמוני

    ובכן, אני סבור שמדובר כאן בטקסט שובניסטי המציג את הנשים כ”פתיות” ו”קורבניות”. כמו
    הבחור שבו מדובר, קיימות בנות רבות, שהן נאורות וחזקות. נשים שיודעות ששוויון הוא לא רק זכות להיות חברה במועצה מקומית.
    אומנם הטקסט מנוסח נחמד, אבל מלבד זאת הוא נראה כמו טקסט מימי הסרט האילם של “היזהרי מהגבר המסוקס”.
    אני מתפלא שכתבה מתחסדת כזו פורסמה בבננות אחרי שאדם הגיע לירח.
    שנים של פמיניזם עלו בתוהו.

  4. כן כן, כיפה אדומה המפורסמת, שלדעתי שימשה (משמשת?) מעין דמות חיקוי שכזאת, לפי מה שמשתמע כאן מהמאמר. זה לא שאני פוסל את שברונות הלב של נפגעות ה”מתחילים הסדרתיים” כהגדרתך, אלא שלדעתי – וכאן אני בהחלט מסכים עם נעמי- לא ממש מדובר כאן בטליה תמימה שהורידה מגינים ונפגעה, אלא במישהי שדי בקשה איזושהי תלות באותו “מתחיל”-
    או במיניות שנשפכה ממנו או בחוזק שלו, ובעקבות התלותיות הזו בעצם באה הורדת המגינים שלה, שבסופו של דבר רק היא שהובילה לשברון הלב מהנטישה.
    אז בעצם, ובלי שום ניסיון להפחית מעוצמת הכאב שבוודאי מושאות המאמר שלך חשות, המדובר פה הוא בתלותיות שבמקרה הזה היתה כלפי זאב רע במקום כלפי צייד אמיץ כמו באגדות ילדותנו היפות. אז בננות- האסרטיביות שמשפריצה לכל הכיוונים בחלק גדול מהתגובות כאן צריכה לבוא לידי ביטוי גם ביומיום, ביחסים שלכן עם הזאבים הרעים שמסתובבים שם בחוץ! (ולמרות שאני “רק” בנן שלא מבין כלום בבננות, תרשו לי, נכון?)
    ולאלונה- למרות אי ההסכמה- מאמר נפלא שכתוב פשוט נהדר. מצפה כבר למאמר הבא…

    • בועז כהן

      ליקוי מאורות מוחלט. חוסר הבנה טוטאלי של יחסי המינים. מעוכבות מינית
      חמורה. קורבניות נוצרית כמעט, רק חסר אור החסד שמגיה מלמעלה.

      אני רוצה להבין: ואם שכבת איתו, עשית את זה בשבילו? למענו? כי
      ה-ו-א רצה? ואת, איפה את? מה איתך? אז שכבת איתו, ולמחרת הוא
      עבר לאחרת. אז מה? את יודעת כמה פעמים זה קרה לי בחיים?

      האם אני אמור להגיש חשבון לכל בחורה ששכבה איתי, אבל לא רצתה
      להתחתן איתי ולחיות איתי בעושר ואושר עד עצם היום הזה? האם
      זה אומר שהיא בחורה גרועה, חסרת מוסר, ציידת, יצור נטול רגשות, וכו’?

      את צריכה להתגבר ולהתבגר, גברת. החיים ככה. היום אתה עובד במקום
      מסויים, למחרת אומרים לך, “תודה רבה, אנו מודיעים לך בזאת על הפסקת
      ההתקשרות בינינו”. נו, אז מה.

      את פשוט כל כך מרוכזת בעצמך, בפגיעה שחווית, שאין לך שום יכולת לראות
      אפשרות אחרת. זה כל כך ברור לך שעשו לך משהו רע. ניצלו אותך.
      דפקו אותך וזרקו אותך. כמו לא היתה מעולם מהפכה מינית.
      כאילו אנו נעוצים עדיין בעיצומה של הפוריטאניות הארורה, שלפיה
      אשה “נותנת” לגבר ש”מקבל”, ולכן צריך לתת משהו (טבעת נישואין?)
      תמורת מה שקיבל (זיון)

      ועוד משהו: המדריך הזה שווה לתחת. הוא לא ילמד אף אחת להיזהר
      מזיינים-סדרתיים, משוברי לבבות מקצועיים. הם מקסימום יכניסו חרדות
      מיותרות בלבן של אלה שעדיין ניחנו בגישה פשוטה וטבעית לתקשורת
      שבין גבר לאשה.

      יש צורך לעשות סדר בכאוס הזה, ששולט בעולמכן הקורבני. כדאי להבין
      אחת ולתמיד: מצב האשה יישאר כמו שהוא, על הפנים, כל עוד נשים יראו
      את עצמן כמנוצלות-סדרתיות. מי שכל הזמן נזהר שלא להיות פראייר,
      יוצא הכי אדיוט. ככה זה בחיים. אתה נפטר מהכבלים שלך, ויוצא לחופשי,
      רק ברגע אתה מבין שאתה לא פראייר אם עקפו אותך בכביש, אתה לא לוזר
      אם פיטרו אותך מהעבודה וזה שמישהו לא רוצה להתחייב אליך לכל החיים,
      לא אומר שאתה חסר-ערך.
      זה רק אומר מה שזה אומר. עובדות פשוטות. הפרשנות היא כבר שלנו
      לגמרי.

      אז את, אלונה, מעדיפה לפרש כל עובדה לפי תפיסת העולם שרואה אשה לפי מודל שנות החמישים (“אשה נותנת סקס כדי להשיג אהבה, גבר נותן אהבה כדי להשיג סקס”, היתה
      הסבתא הטפשה והמסכנה שלי אומרת לאחותי הצעירה לפני 20 שנה)

      אני, לעומת זאת, מציע לך חלון הזדמנויות לא רע: ליהנות, פשוט להינות, ממה שיש.
      תאמיני לי, אני יודע על מה אני מדבר – זמנך קצוב, וחבל לבזבז אותו על גניחות, יבבות
      ותרגילי התחמקות מזיינים-סדרתיים. עדיף להשקיע את האנרגיה במיצוי הנאות החיים

      • בועז דיר (ולא במובן הכיבשי של המילה),
        תמיד חזרו ושיננו בפנינו הבנות (האמהות, האחיות הגדולות, החברות והמורות הרוחניות) משפט אחד:
        “בנים יגידו כל מה שתרצי לשמוע”.

        במרוצת השנים ועם הנסיון את מגלה שאכן, בנים אומרים ויגידו כל מה שרק תרצי כדי להשיג מטרה, כל מטרה.
        נכון שיש גם בנות שגידו הכל, אבל הרושם הוא שגברים, בגלל ההנחה והעובדה שרגישות היא מהם והלאה (הם הרי בוכים רק בלילה) לא יבואו לחבר הכי טוב שלהם ויגידו לו, דווקא רציתי להתחתן איתה אבל כל מה שהיא רצתה היה זיון, ואם הם כן אומרים, אני מורידה את הכובע.

        כמעט כל אחת נתקלה במתחיל הסדרתי… השאלה היא מי מזהה אותו וממשיכה הלאה.

      • בועז יקירי,
        כל מילה אמת לאמיתה. לא יכולתי לנסח זאת יותר טוב.

        ואשר לאלונה –
        אני בטוחה שאם תינברי טוב טוב בתוככי זכרונך, תוכלי
        לדלות בחור או שניים שחשבו או חושבים בדיוק את אותו
        דבר עלייך, קרי, את “המתחילה הסידרתית”, וזאת רק משום
        ש”חטאת” בלבחור שלא לרצות אותם יותר אחרי פעם או פעמיים.

        תתגברי, החיים כל כך יפים.

      • פרחח

        בועז, כל כך יפה כתבת, כל כך נכון.. רק ש…

        אתה לגמרי צודק שמונחים כמו נתנה לו, הם באמת ארכאיים ובעיקר בלתי מדוייקים וסבתאיים (חוזים בהם אם מנסים, אפילו קמטים)

        אבל..

        נדמה לי שאלונה התכוונה להיבט אחר (תקני אותי אם אני טועה אלונה)

        יש גברים, שבעת היותם צמודים לאחת, עינם כבר בולשת. יש גברים שבאמצע האקט, מעוניינים לסיימו רק כדי להספיק לבחון אופציות בשוק המעוף (הבשר?!)

        ויש נשים שנמשכות לגברים האלה… למרות שהן מזהות אותם.

        הגברים האלה, נכים רגשית. אלה לא זיינים סדרתיים שהולכים אחרי החשק והפיתוי. אלה לא גברים שאינם עומדים בפני הפיתוי. אלה אינם גברים שפשוט סף הפיתוי שלהם נמוך.
        הגברים האלה, אינם נהנים מהמין עצמו, אינם נהנים ממלאכת הפיתוי, אינם נהנים מהדרנלין השופע, אינם סוגדים לשיפוליהן המושכים של בנות מינם. ם עסוקים בלמלא בור רגשי עמוק.
        המין שהם עושים, קשור אל עצמם, אל כאב הבדידות שלהם. הזיונים שלהם שווים לתחת, כי הם לא שם.

        אבל – וכאן לדעתי מתמקד מאמרה של אלונה – נשים רבות נמשכות לגבר הזה, למרות שהן יודעות שזוהי סצינה שנכתבה מראש.

        למה?

        כגבר תמיד תהיתי למה, למה יש נשים שנמשכות דווקא למי שינהג בהן באופן גס ומזלזל?
        אף פעם לא הבנתי את זה, אבל גם לא התיימרתי. זכותן!

        מה שלא הבנתי, זה איך הן נמשכו לגברים שבעת הזיון, לא הפעילו גרם אחד של תשוקה, קמצוץ של דמיון, אבק של תשוקה. כי היו עסוקים בלאונן לתוך אשה שבמקרה הייתה זו שהייתה. עוד סימן על לחרוץ על לב אטום וסובל.

        אז אלונה, נפלה קרבן לשפה. כי השפה שלנו מפלה. כי עוד לא השתחררנו מכל החרא שיש בשפה. אבל לא רק היא. גם הקוראים האינטיליגנטיים והרגישים נפלו קרבן לאותה השפה.

        אלונה, כאבה את הכאב הבלתי מובן של נשים שהולכות עם מי שהן יודעות שלא יעניק להן תאווה או נחמה. היא לא מבינה אותן. גם אני לא.
        אבל אני מרחם על אותם גברים שאינם נהנים מהמין ומהפיתוי אלא ממש כמו נימפומניות, שבויים בצורך למלא בור סיזיפי עמוק.

        ולגבי ההערות על ג’ו.

        ג’ו הוירטואלי, אינו בן הדמות הזו. הדמות של ג’ו כוללת את אהבת הפרטנרית, את אהבת הסצינה כולה מראשיתה המפתה ועד סופה המתרפק, בן דמותו של ג’ו, לא מצפה למונית שתיקח אותה. הוא ממשיך להינות מכל רגע. הוא מכבד את מי שהייתה גם בעת שהלכה.
        הוא רק לא מאמין – ממש כמוני, ממש כמו בועז – שבזיון יש יותר מזיון (שזה המון). הוא רק לא מאמין שבעשיית אהבה יש משום פתיחת חוזה ומערכת. ואני מניח שממש כמוני, הוא יודע שמפיתוי הגון, זיון סוער ונפש מדהימה יכול להתפתח גם סיפור של אהבה.

        ככה הבנתי אותו. אולי כי ככה רציתי להבין.

      • בועז היקר
        אתה כל כך מנומק ובטוח בעצמך
        וכל הזמן מתכחש למשהו בסיסי
        באמצעות איזושהיא רציונליזציה תמוהה
        כמעט משכנעת- באורח מהופך.
        הכל ברור. הכל זמני. ולמה מישהו חייב למישהי או מי…
        אבל בני אדם ….
        אלוהים עשה אותם יותר מסובכים….
        אתה יודע, הם נוגעים, הם ננגעים
        הם מסתכלים בעיניים
        הם מתנשקים
        פתאום חם להם, פתאום הם רועדים
        משהו נוגע במקומות יותר עמוקים
        ואינטימיות
        פותחת כל מיני דלתות
        בנפש ובמח ובלב
        וכדי לשרוד את האינטימיות הזו
        כמו ששורדים
        נניח,
        בילויי זמן פחות פולשניים
        צריך לאטום משהו
        מאד חזק
        במח ובלב ובנפש (מילים… מה ההבדל באמת בין “הלב” ל”נפש”? לא יודעת.. שיהיה…)
        הזדיינו.
        אז מה.
        שתינו קולה. ראינו סרט. פיצחנו גרעינים.
        הזדיינו.
        חוסר הבנה טוטאלית של היחסים בין המינים??
        מה היא רוצה, באמת… ליקוי מאורות…
        היא מודה בעצם שהיא לא רוצה כלום.
        רק הסבירה כמה זה מעליב
        ובכל המילים שלך ניסית להגיד
        – מה פתאום את נעלבת, השתגעת??
        “אני, אחרי שכבר עיבדתי את כל הכאבים, והפנמתי את כל המסקנות ושיננתי את כל הכללים”
        אתה אומר
        “ממש מבקש ממך, אלונה יקרה, לא להזכיר לי איך הגבתי גם אני בזמנים אחרים ורחוקים
        כשהייתי
        קצת יותר תמים”

        • בועז כהן

          לא מתכחש, אסתי יקרה. באמת שלא.
          קראי מה כתב הפרחח. הוא הבין היטב למה התכוונתי וירד לעומק הדברים

          • הבנתי אתכם, בועז
            רק לא בא לי להתמוגג מן התובנות שאתם מציעים

            אז עשיתם שיחת גברים
            והסכמתם ביניכם כמה הנשים הללו לא מובנות
            ואיך הן נמשכות דווקא אל הרעים
            (ואתה עצמך,
            לא רצית אף פעם איזו רעה?!…
            דווקא אותה
            משום מה
            מפני שהיתה סקסית נורא
            ומעוד סיבות…)

            אבל הבעייה עם הסדרתיים הללו, שהם נותנים השראה…
            מהווים איזשהוא סמן קיצוני
            ומפני שהכל יחסי בחיים
            עצם הידיעה על קיומם
            הופכת מצבים מסויימים לגברים מסויימים
            להגיוניים
            י-ח-ס-י-ת……
            ב-ה-ש-ו-ו-א-ה א-ל-י-ה-ם…
            כן, הם ודאי הרבה יותר גרועים…

        • אלה דותן

          כמה מדייקת את אסתי, וכמה חכמה

          • בועז כהן

            מעולם לא הצלחתי להימשך – שלא לדבר על להתאהב – למישהי רעה. קרה. אני מאמין במשפט
            הנהדר ששר פעם אל סטיוארט:
            איף איט דאזנ’ט קאם נצ’ורלי – ליב איט
            ובשפתנו הקדושה: אם זה לא בא באופן טבעי – עזוב את זה

            באופן עקרוני, בחיי, אני לא נמצא במקומות שבהם אני לא אהוב ורצוי. ככה אני בוחר
            את החברים שלי, את מקומות העבודה שלי וכמובן שגם את הפרטנריות שלי.

            אבל נשים, כמו שכתב יפה הפרחח, פועלות אחרות (רובן. לא כולן)
            הן נמשכות (רובן. לא כולן) דווקא אל הטיפוס שלא יזכה אותן באהבה ובחום, אלא דווקא אל אותו מתחילן סדרתי, שאפוף באותה הילה של ה”לא מושג”, אותה אדישות של “לא בנוי לקשר”.

            וגם אני, כמו הפרחח, לא הבנתי מעולם מה קסם אתן מוצאות באותו אדיש יפהפה (כפי שכתב ז’אן קוקטו לפני חצי מאה), מה הטעם בתקשורת עם גבר שרומנטיקה בשבילו היא “עניין לנשים”, כמו גם
            “רגישות” ו”התמסרות”.

            ושוב: זו זכותכן המלאה להימשך דווקא אל הטיפוסים הללו. רק התלונה המתמדת שבאה בבוקר שאחרי, היא זו שמשונה כל-כך. להזכיר לכם ש”מי שישן עם כלבים – שלא יתפלא מעקיצות הפשפשים”?

            ויש לי הרבה מאוד מה להגיד גם בנושא החברויות בין גברים, אבל לא כאן המקום

            • אני לא חושב שרוב הנשים הן כאלה. לא. אני חושב שיש נשים כאלה. אני גם חושב שזו זכותן, אגב.

            • בועז, אל תשליך מעצמך אל כל הגברים האחרים. על הצירוף של הבחור הטוב וה”קלפטע” לא שמעת?
              תפסיקו להסביר לנו שכולנו מזוכיסטיות. יש פה טעות אופטית קשה. ההבדל היחיד הוא שאנחנו מתבכיינות יותר בקלות כשאנחנו נופלות.

          • ברטה הגדולה

            כל כך צודק. כל כך כל כך צודק, בועז

        • נעמי

          אהה יש משהו בדברייך
          רק לא הבנתי
          לשרוד את האינטימיות
          מה זאת אומרת?
          חיוך

      • יעל מלמד

        אוי, בועז, כמה שאתה צודק…לימדו אותי לנהוג זהירות בסופרלטיבים.
        אבל
        אתה מפיל אותי על הריצפה בכל תגובה שלך. כתבת כל כך נפלא
        ואתה כל כך צודק
        שזה כואב
        אתה איש מאוד מאוד חכם ונטול בולשיט

      • כמעט והסכמתי ..
        נכון, נשים צריכות (ובעצם, גם רוב הגברים) להשתחרר מהחשיבה של “אשה נותנת”, “גבר לוקח ”
        אבל “להרגיש לוזר כי פיטרו אותך” או “חסר ערך” כי מי שרצית לא רצה באותה מידה, הם דפקטים שלנשים אין מונופול עליהם.
        כאנשים יש לנו תסביכים ומקובעויות שחלקם אינם תלויים בג’נדר.
        אנחנו חיים בחברה שמודדת אתנו במידה רבה גם עפ”י עיסוקנו, ההערכה העצמית שלנו נקבעת לעיתים קרובות גם עפ”י המידה בה הצלחנו להשיג את מה שרצינו (כן, המה הוא לפעמים גבר אבל הוא יכול להיתרגם למיליון דברים אחרים) .
        בעולם מושלם אולי כל אחד היה יכול לזהור מאיכויותיו הפנימיות אבל עד שנגיע לשם תשתדל לא לבלבל את המהפכה המינית/פמיניסטית עם תסביכים כלל אנושיים.

        • בועז כהן

          אז ככה: אם את נותנת לעולם לשפוט אותך, ולקבוע בשבילך מי את ומה את שווה, את גוזרת על עצמך חיים של צער, אכזבה ואי-סיפוק.
          כי תמיד, תמיד, תמיד יהיה מי שיחליט שאת לא מספיק יפה (ולכן את לא ראויה לו), שאת לא מספיק מוכשרת (ולכן את לא תעבדי בחברה שהוא מנהל), שאת לא מספיק עשירה, וכו’ וכו’

          בשביל להיות סנוב לא צריך הרבה. צריך רק להחליט שאתה שווה יותר ממישהו אחר. אחד מרגיש עליון על מישהו אחר מפני שהוא מרויח יותר ויש לו מירס וג’יפ ארבע על ארבע, אחד ירגיש עליון כי הוא אשכנזי והשני מזרחי, אחד ירגיש עליון כי יש לו תואר שני בפיסיקה, ואחד ירגיש עליון כי הוא רזה והשני שמן.

          אי אפשר לצאת מזה, ואי אפשר לפתור את הבעיות של העולם. אפשר, אך ורק, לעשות תיקון עם עצמך, בעצמך. כי אין אמת אחת, ברורה וצרופה. ארבעה אנשים אומרים משהו שונה עלי, על כל דבר שאני כותב, על הדרך שאני בוחר לנהל את חיי. אז מה? אני צריך לשנות, להשתנות, בגלל כל אחד ואחד מהם?

          העולם לא מושלם, ואני לא יכול לתקן את העולם. אני יכול רק להיות טוב לעצמי ולעשות טוב לסביבה. זה המעט שאני יכול לעשות, ואת זה אני מנסה לעשות כל חיי. אני לא מיסיונר, ולא חושב שאנשים מוכרחים להיות משוחררים מבחינה מינית, למרות שלדעתי הפרטית והאישית זה היה עושה להם טוב מאוד. אני חושב שאם אנשים היו קוראים יותר, ורואים פחות טלויזיה, זה היה מעשיר אותם.
          אבל….היי! זו דעתי שלי בלבד. ואני לא מצפה שבגללה אנשים יתחילו לחשוב (כמוני) שלראות “אלי מקביל” זה ביזבוז זמן ו”סקס והעיר הגדולה” היא סדרה מפגרת ושמרנית. אני חושב ככה, אחרים חושבים אחרים, וזהו זה.
          הבעיה מתחילה כשאנשים מנסים להשקיע את כל הזעם והמרץ שלהם בשיכנוע אנשים אחרים שהם טועים.
          זו דעתי

      • נעמי

        בועז
        אתה משו משו
        מואאאאאאה}{

  5. ליאת

    המאמר הוא על ג’ו..?
    לא יודעת, פתאום מצאתי את עצמי חושבת על זה במהלך הקריאה.. זה הרי בדיוק מה שהוא היה רוצה לומר על עצמו
    (סליחה, זה לא נכון. הוא היה אומר, אני..?! אני הרי אך ורק שלה. כל הלילה ההוא אני לא אסתכל אפילו דקה אחת לצדדים..!)

    🙂

    • משום מה ג’ו ירד למחתרת.

      • זאתי

        די כבר עם ג’ו.
        בכל ההודעות: ג’ו, ג’ו, ג’ו
        אתן כמו נקבות חרמניות שדלוקות על מישהו בעל שתי הברות בשם שלו.
        אז די כבר.
        אוף.
        לכו תמצאו חיים. השעון הביולוגי מתקתק.

        • לא אין לנו חיים.
          ג’ו משעשע אותנו ובגלל זה ההיסטריה.

          • אבל ג’ו זה שתי אותיות, לא הברות.

            (נעמי, אני פשוט מחליפה את ההיא ממשטרת המילים….)

            :))

          • ג'ו המבתק

            אני שמח לדעת שאני משעשע מישהו ולא רק מעצבן במיניותי המתפרצת את כל המודחקים והשמרנים שמקיפים אותנו.
            אגב, קראתי איפשהו שצחוק הוא האפרודיסיאק החזק ביותר.
            כלומר: נשים נמשכות לגברים שמצחיקים אותן.
            האמנם?

            • קליופה

              גם הבחור המכוער בעולם עשוי להראות לי נורא מושך אם רק ידע להצחיק אותי כמו שצריך.

              כשגבר מצחיק אותי ואני צוחקת צוחקת וצוחקת, אז פתאום משומקום קופצת לי מין מחשבה לראש “היי, למה שלא נפיל אותו על הרצפה ונבצע בו מעשים שנערה מהוגנת לא תעשה בחיים”. למחשבה הזו מתלווה תחושה בתחתונים שבסיטואציות אחרות לוקח הרבה יותר זמן להגיע אליה.
              אין בעד מה, ג’ו. אני בטוחה שאיתך הן רטובות נורא רק מלהסתכל, אבל שיהיה.

              • הבלונדינית הסודית

                ממממ….. צחוק זה מגניב כי זה משחרר ונותן תחושה שהכל אפשרי ואפשר לקחת הכל בפורפורציה, וגבר שמצחיק אותך כאילו מעביר מסר “איתי החיים אפשריים…
                I can deal with it, baby…”
                ובקשר לרטיבות בתחתונים-
                תבדקי עם עצמך אם זה לא פשוט בגלל שברח לך פיפי… זה קורה קצת כשצוחקים צחוק היסטרי, כזה שאומרים בגללו “וואיי, אני לא יכולה יותר…” וממשיכים להיחנק מהתקף נוסף…

                • בועז כהן

                  האנגלים (העם הנערץ עלי) מונים בין התכונות הנעלות את הדיגניטי, האינטגריטי
                  והסנס או יומור. הכוונה אינה לבן אדם שמריץ דאחקות ומספר בדיחות
                  (כלומר, דידי הררי או ננסי ברנדס לא היו זוכים להערכה רבה בסלון האנגלי
                  הממוצע), אלא לדרך שבה ניתן לראות את העולם.
                  חוש הומור חשוב, מפני שהוא מוריד דברים ממקומם הרם. הוא מסיר את
                  הנפיחות מעל נושאים שונים, ומאפשר לבחון אותם בדרך אחרת. “מונטי פייתון” עשו זאת נפלא.
                  “ניקוי ראש” ו”החמישיה הקאמרית” עשו זאת.
                  הישראלים, למשל, למרות מה שאנחנו חושבים על עצמנו – לא מצטיינים בחוש הומור.
                  למרות “חגיגה בסנוקר” ו”מציצים” ו”הגשש החיוור” שהפכו לחלק מהתרבות שלנו.

                  ובשורה תחתונה: אשה שיודעת להצחיק היא הרבה יותר סקסית בעיני. היכולת לצחוק
                  ולהצחיק מעידה על היכולת להשתחרר, לאבד שליטה. כמו לאכול עם הידיים (מרב
                  מיכאלי המקסימה). הכל קשור זה בזה. אוכל, סקס, צחוק. כולם מעידים על היכולת
                  לחוות את החיים באופן המשוחרר (והעדיף יותר, עלי)

            • ברור ! ברור ! ברור !

              ולאן נעלמת תגיד לי? מה קרה?

              • ג'ו המבתק

                לאן נעלמתי? זה ברור, לא?
                זיינתי כמו שפן. כמו שפן סלעים אוסטרלי מורעב. ובזמן הפנוי, בין המשגלים
                הפרועים, אני משלים את הדוקטורט שלי על הקשר שבין מין אוראלי לנטיות פוליטיות.
                מתברר ששמאלניות מוצצות יותר טוב

                • המפציץ הצ'כי

                  ומתנחלות הכי אוהבות בתחת. בד’וק

                  • עופו מפה , יא מגעילים

                    • בועז כהן

                      כן, תתביישו, ממש מזעזע איך שאתם מדברים. פוי

                      (והמורה בלומה היתה מוסיפה: גש לכיור ושטוף פיך בסבון)

                • זיינת? מעולה, ממש שמחה בשבילך, באמת, אבל קצת התאכזבתי… בכל אופן הצעת לי דייט ואח”כ זאת שיודעת שטוענת שהיא יודעת ואז נעלמת..
                  ואני דווקא רציתי שנקפוץ לגרוזיה יחד לראות כמה רוסו שווה באמת…

                  קשה קשה איתך ג’ו המתחילן הסדרתי, אני יש לי לב חלש, לא יפה ככה, אחרי כל מה שעברנו ביחד, לרמוס לי אותו.. לא יפה….

            • נעמי

              כן
              גם
              חיוך

            • היכולת להצחיק (ולא משנה באיזה אופן או מאילו סיבות) חשובה לי כערך עליון.
              אני מוצאת גם שגברים (לפחות אלו שהסתובבו במחוזותי) נמשכו אליי גם משום שאני הצחקתי אותם.
              גברים – תקנו אותי אם אני טועה, אבל גם אתם מחפשים מישהי שתצחיק אתכם, לא?
              שוב, אני לא רוצה להיכנס להכללות, אבל זה הסוג שאיצו אני מסתובתת. (ומשתוללת).

              • סתם אחד

                נורא חשוב שתצחיקי אותנו. אבל בינינו. יותר חשוב שתמצצי טוב..

                • המפציץ הצ'כי

                  תמצצי טוב וגם תדעי לרכון על ארבעותייך ולקבל את הכלי בפי הטבעת!!!!
                  לעולם לא נעזוב אותך אם כך תנהגי. ולעולם לא נסתכל על אחרת

                  • לרדת אתה יודע?
                    הרבה זמן?
                    עד שהיא גומרת לך לתוך הפנים איזה חמש שש פעמים?
                    כי אם לא , יותר עדיף שתשב בצד, ובשקט.

                    • המפציץ הצ'כי

                      לרדת?! למה מי מת? מה, אנחנו בטירונות? שלילי בכיר. אתן תמצצו טוב, ואנחנו – בתמורה – נרשה לכן להסתובב ולקבל את הזין בתחת.

                    • סתם אחד

                      חזרת שוב, למרות שאף פעם לא הלכת…

                      ג’ו. נסה להשתנות. נסה לשנות כיוון.

                    • המפציץ הצ'כי

                      אין לכם אף מסר בלי “ג’ו” אה. גם הבננות וגם הבנים ג’ו, ג’ו, ג’ו תצאו כבר מהאובססיה הזאתי

        • זאתי המקורית

          היי, גנבת לי את הכינוי…. את מבלבלת את האנשים…

    • ג'ו המבתק

      המאמר ממש לא עלי. ממש לא.
      למי שלא הבינה את זה עד עכשיו: אני הטיפוס הכי מתמסר בעולם, אם זה לשעתיים של משגל סוער, ואם זה לשנתיים של יחסים סוערים. העיקר שתהיה סערה.
      וכשנופלת לחיקי מישהי
      נטולת כל
      עכבות מיניות,
      אני שלה
      וכל הנשים האחרות בעולם
      שקופות לגבי
      כל זמן שהיא ממשיכה לסעור
      זהו
      נורא פשוט, לא?

      • זאת שחושקת

        ג’ו, בהתחלה זה היה טוב ולפעמים משעשע, היו לך כל מיני גרסאות ואני חייבת להודות שהיה שלב שגם אני נפלתי קרבן לציפייה. היום כבר ברור לי שאתה תקליט שחוק, אתה חוזר על אותן מנטרות שוב ושוב ואני חייבת לציין, שלמרות שציפיתי לראות אותך, אני שמחה שלא הופעת, אני גם חושבת שאני מבינה למה.
        נעלמת, כי חששת ואז חזרת קצת והתבכיינת. אז הנה למי שלא קראה את מה שכתבתי לך בתגובה להתבכיינות שלך אצל שירלי (במאמר של הפרחח). הוא התבכיין כך: שירלי, ספרי להם ספרי כמה אני גדול, נכון שהאגדה גדולה על המציאות ואין כמו ג’ו בשר ודם… ועוד כל מיני שטויות מתבכיינות:

        “שירלי, לטפי לו את הבלורית, תאמרי לו בובל’ה, אתה הכי חום, אתה הכי בשר, אתה הכי דם, יש לך גדול. אתה האמת שיותר גדולה מהמציאות. אתה הפחדן הקטן הבובל’ה של שירלי.

        ג’ו, לך אל שירלי, אל מילי אל צ’ילי, רק לך לך כבר טרחן.

        וכשאתה הולך, אל תיקח איתך את הפרחח, אני ראיתי אותו ראשונה. כן ג’ו,כשחיפשתי אותך. מילאת את תפקידך כושי, עכשיו אתה יכול ללכת. עם המגפיים.”

        כן. לך לך טרחן.

        • הבלונדינית הסודית

          שבר לך את הלב ממש, מה….. הירגעי נא, את קצת היסטרית…

        • זאת שמתחילה לנהום

          מעניין מאוד שהעלית את עניין הטירחה ,ג’ו לפחות מצחיק אותנו מדיי פעם ,את לעומת זאת דיי מייגעת
          בהזלת הריר על פרחח

        • אודה לכולכן, במלוא הרצינות, אם תשובו להתעסק עם ג’ו.
          הוא וגם אתן תרוו מכך הרבה יותר נחת!

          תודה.

        • דפנה וולף

          ריבונו של עולם, כמה שאת ניג’סית, וואאייייי, מ-ש-ה-ו… הרי את האמ-אמא של כל הטרחנים!
          חוזרת ומנג’סת בכל כתבה, את אותו טקסט תוקפני נגד ג’ו. הוא לא הטעם שלך, חפשי את
          מי שכן ותשאירי אותו לנו, שמרוצות ממנו
          רק תפסיקי להיות היסטרית כזאתי. זה לא נראה עלייך טוב. זה אפילו…חשוד, מותק

  6. שימי

    ועכשיו אפשר לפצוח בשירה המונית וקולנית :
    ז’וז’ו חנוק אותו…
    דם נשפך בכל סיבוב (יוסי בבליקי)

    • זאתי , נו, איך קראו לה

      וואלה, שימי, כמה זמן לא שמעתי את זה…
      “ז’וז’ו חנוק אותו”……….
      מי בא איתי לעודד את ז’וז’ו?…….

      • וואוו באמת, מאיפה זה לקוּח ה”ז’וז’ו חנוק אותו” הזה?
        אבא שלי היה תמיד אומר את זה.
        משהו מהמילואים שלו.
        לא יודע.

  7. האקס המיתולוגי

    המאמר של אלונה ממוטט את אחד מאבני היסוד הפסאודו פמיניסטיים, בהם אני נתקל כמה שנים, העוסק ביכולתן של נשים לזיין גברים באותה מידה בה הם מזיינים אותן.

    המאמר והתגובות לו בעצם מבהירים סוגיה זו באופן ברור, גם אם לא מפורש: גברים יכולים, טכנית, להיכנס למיטה עם אשה, להתייחס אליה באותו רגע כאילו היא מרכז עולמן, אבל עם סיום האקט או עם תום העניין בה, או הכיבוש או מה שלא יהיה, להמשיך הלאה ללא שריטות או מעורבות רגשית שהיא.

    נשים, לעומת זאת, עם כל הכבוד לעצמאותן ולחופש הבחירה שלהן, מתקשות מאוד לייחס משמעות פונקציונלית לזיון. הוא צריך להיות כרוך בהתעוררות רגשית על מנת שלא יבוזו לעצמן אחר כך (מהמון סיבות, חלקן נמנו בתגובות).

    נכון, יש נשים המסוגלות להזדיין עם גבר ללילה אחד ולהמשיך הלאה, אולם לרוב, לפחות במקרים בהם אני נתקלתי, מדובר בנשים בעלות מום רגשי כזה או אחר, או לחילופין, נשים לאחר מערכת יחסים שהותירה חותמה עליהן בצורה כזו שהן לא מסוגלות להתמודד רגשית עם מערכת יחסים אחרת והדרך שלהן להתגבר על כך היא באמצעות סוג של הוכחה בשיטת דפוק וזרוק. בדרך כלל הנזק הרגשי המצטבר במקרים כאלו הוא לא קטן.

    ישנן, כמובן, נשים חזקות רגשית המסוגלות לתעל תאווה בריאה ללילה של זיונים ללא מגבלות רגשיות ולהמשיך שמחות וטובות לב לדרכן בלי להביט לאחור, אולם הן אינן שכיחות.

    לתפיסתי, המנגנון הבסיסי של נשים וגברים ביחס למגע מיני הוא שונה. הוא לא דומה. ונשים שמנסות “להיות גברים” במובן הדומיננטי של המילה, עושות לעצמן עוול כי הן לרוב לא יכולות.

    הסתייגות אחת: אני לא מציע להסיק מהטכסט שגברים אינם נקשרים רגשית. הם כן ורובם גם מעדיפים זאת כך, אבל ברמה העקרונית, עצם הגישה לאקט, מהמון סיבות שזה לא המקום לפרטן, אינה דומה.

    עכשיו, העובדה שלנשואת הטכסט של אלונה היו ציפיות רגשיות מהגבר אליו נמשכה, לא מעידה על הבדלים ערכיים, כמו שהמאמר רומז.
    הגבר לא מנייאק.
    הוא רצה להיות איתה – היא רצתה להיות איתו.
    הוא לא יכול להיות אחראי לציפיות שלה. העובדה שהוא יכול להתייחס לזה כאל אקט אקראי והיא לא, רק מעידה רק על ההבדלים ביניהם. היא צריכה ללמוד שבזיון ללילה יש סכנות והן ניתנות לניטרול על ידי תיאום ציפיות.
    גבר שמזיין והולך הוא לא גבר מנייאק. זה כל מה שהוא רצה. ממה שהבנתי הוא מעולם לא רמז ליותר, וזה שהיא רצתה יותר לא הופך אותו לחלאה. זה סה”כ האגו מדבר ועם כל הצער, הוא לא יכול להיות אחראי לאגו שלה. אם שוויון – אז עד הסוף.

    נ.ב.
    כמובן שאם הוא מכר לה בולשיט אהבהבים זול במטרה להכניס אותה למיטה והוליך אותה שולל בשל כך – אז הוא זבל…

    • האקס המיתולוגי, כתמיד, מצליח לקלוע בבהירות מדהימה ובכתיבה קולחת ומובנת הישר אל לב ליבה של כל בעיה המוצגת במאמרים כאן.
      בתור קורא פסיבי מזה חודשים מספר (עד עכשיו) תמיד נטיתי להסכים עם תגובותיו ולהנות מהן.
      אקס יקר- מתי נזכה למאמר פרי עטך? הפרחח כבר קיבל במה…
      😉 קריצה וציפייה…

      • זאתי, נו, איך קראו לה

        וואלה… אז מה, אקס, יש סיכוי שנזכה למשהו כזה?…..

        • המפלרטטת

          בהחלט אקס, ועכשיו בלי פלירטוט (למאות שאני שואלת את עצמי אם היית אתמול במסיבה ומה לבשת…). אני חייבת להגיד לך שאני קוראת את המאמרים שלך ממש ברצינות. לא תמיד אני מסכימה אבל תמיד אני מרגישה שהחכמתי, ובדרך כלל אני גם מאוד צוחקת. ודרך אגב, המדריך למוצצת שלך מבריק. גזרתי ושמרתי.
          בתחרות ההדוקה המתנהלת בפורום זה בין מעריצות הפרחח ומעריצות הג’ק אני יודעת למי לבי נתון…

          • דפנה וולף

            איך זה קרה שהכותבים המצטיינים של בננות הם כותבים. בנים. זכרים. אני שואלת אתכם. הרי אם היו עושים את רשימת ארבעת האסים של האתר היו שם בדיוק ארבעה שמות, וכולם של בנים, בועז כהן הפרחח ג’ו המבתק והאקס המיתולוגי. תגידו לי שאני לא צודקת

            • את לא צודקת! הנקודה היא, שהבנים כאן לא מפרגנים ונימרחים בהערצה על הבנות כמו שהן מתחנפות לבנים… וכך זה נראה שכל הגאונות אצלם… תקראי שוב את נטע ריסקין, אתי אברמוב, מיה סלע ואחרות… אני חושבת שאין מה להשוות… פשוט, כולנו כמהות להיתקל בבנים מהסוג של בועז וג’ו ופרחח, אז כשאנחנו נתקלות בהם, אנחנו לא יודעות את נפשנו מרוב הפתעה וכמיהה ומתחילות לפנטז שאולי ההיתקלות הזו יכולה לעבור למציאות הלא וירטואלית….
              בכלל, בנים שכבר מתפנים לעסוק ולדבר בנושאים כאלו באריכות הם לא סטנדרטיים, אז נורא מתפעלים מהם. אבל אני באמת חושבת שיש כאן כמה כותבות מצוינות, וסליחה עם כל אלה שלא הזכרתי את שמן….

              • המפלרטטת

                סליחה, אני חשה צורך להגן על עצמי.
                את בעצמך אומרת שכולנו כמהות לפגוש בחורים מהסוג הזה (ואני באופן אישי מתכוונת למפגשים וירטואליים בלבד). והסיבה היא שלמרבה הצער יש הרבה בנות שמדברות (בשנינה ובחן) על הנושאים הנפוצים בפורום הזה – קרי מערכות יחסים, סקס, ומערכות יחסים, ואילו בקרב הבנים, מה לעשות, הנושא קצת פחות פופולרי (אני מפנה את המעונינות לדיון מעניין ב’איל הקורא’ שדן בהבדלים בין אתרי בנות לאתרי בנים). ולכן, כשבחורה שוטחת מהגיגיה (שוב, בשנינה ובחן) אני מהנהנת, מחייכת, מסכימה יותר או פחות, אבל בגדול, מה לעשות, כבר היינו שם. אנחנו יודעות מה אנחנו חושבות.
                כשאני קוראת את האקס אני בהחלט מרגישה שאני מקבלת זוית מעט שונה (ואני מודה ומתוודה שפרחח אמנם חביב אך לא גילה לי שום דבר שלא ידעתי קודם, ושההתלהבות מהמבתק נראית לי קשורה לענינים פרטיים ולא למאמריו, שבדרך כלל לא מושכים אותי במיוחד). ולכן חשתי צורך להחמיא לו, ועשיתי את זה בתגובה למישהו שהציע לו לכתוב כאן טור.
                ומעבר לזה, הכינוי השובב והקריצה – אני באופן אישי לא בת שלוש עשרה, אבל נחמד לי לפעמים לעשות כאילו אני כן, ומעבר לזאת, מה לעשות, כשפוגשים גבר מעניין ושנון שבאמת אפשר לדבר איתו – זה מעלה לנו את המיצים, אני הבנות הפותות, ואנחנו מתחילות קצת להתחנחן.

                • סבבה, וכל זה לא אומר את מה שדפנה אמרה- שהבנים כאן כותבים יותר טוב… הם לא, הם פשוט יותר מעניינים בשביל הבננות, מן הסיבות שהזכרת.

                • ואולי לחייך, להנהן ולהסכים, למרות שכבר היית שם, זה כל מה שצריך לעשות??

                  אחרי הכל את, אני, והאחרים כאן מעוצבים בדעותינו, הרי אף אחד לא באמת יחנך אותך כאן למרות שרבים מנסים, ואת מן הסתם לא תשני את דעותייך מקצה לקצה רב בגלל שאיקס אמר שככה צריך להיות.

                  לדעתי, וככה אני תופסת את בננות, מדובר באתר של פאן. של צחוק, של חיוך, של הנהון והסכמה, וחיזוק לעובדה שאת לא לבד, הנה ממש עכשיו מישהי פה עוברת משהו שאת עברת, את יכולה לעודד אותה, את יכולה להסביר לה, את יכולה לצחוק איתה את יכולה פשוט להנות. כן, פשוט. מה? שיחות הבנות שלנו בין החברות לא מהנות? הן כן.

                  לא הכל בחיים דורש ניתוחים והסברים מעמיקים, צדקת במיליון אחוזים כשאמרת שלפעמים בא לך לעשות את עצמך כאילו את בת 13 למרות שאת לא, זו המהות לדעתי, אפשר לצחוק, לעשות שטויות, להגיד דברים שבמקום אחר לא היית אומרת. לא צריך לחפש את מה שאין.

                • ליאור חתם

                  מפלרטטת, אחרי המלצתך נכנסתי למאמר באייל הקורא, זה על ההבדלים בין אתר הנשים לגברים, ומצאתי הבדל גדול אחד: בגלל מיעוט הנשים המגיבות – כל אישה שנכנסת לשם היא באמת ‘לא רק עוד אחת’. שם, אם מישהי נכנסת אליהם סוף סוף, אז גם אם הם לא מסכימים איתה, איך הם מתים שהיא תשאר ותתווכח איתם, כל כך חסרות להם בנות, שעל כל תגובה של בת היא מקבלת תגובות מחנונים אינטיליגנטיים כאלה. מי שאוהבת את הסוג הזה של בנים, זה מקום ללקק בו דבש.

              • אין כאן תחרות בין הבנים לבנות.
                לכל היותר הבנים על הבנות.

                • בועז כהן

                  ומה רע בוומן-און-טופ?

                  • למען האמת וומן און טופ עדיף לבנות.

                    • סתם אחד

                      זו עוד דרך נפלאה שבה העברנו את האחריות אליכן…

                      :-))))))))

                    • נכון, איזה חארות אתם… לי יותר כייף שאתה למעלה…. לפחות בהתחלה… וגם באמצע….

                    • סתם אחד

                      אם זה טוב לך, אז זה ברור שיהיה טוב גם לי.

                      אם נדאג יפה להתענג. הכל יהיה עונג אחד שלם. קרוסלה.

                    • בועז כהן

                      אז אם זה טוב לבנות, זה טוב גם בשבילנו. תבינו: אנחנו אוהבים שאתן נהנות. באמת.

    • מקריאה שניה את הטקסט התרשמתי שהכותבת דווקא נפגעה מהעובדה שהבחור אותת לבחורות אחרות לנגד עיניה – משמע פגיעה באקסלוסיביות (אף אחד לא ציין זאת, אך זה מתקשר לכתבה על הבגידות). במידה והוא היה שומר על אותה אקסלוסיביות, אך חותך אחרי פרק זמן כלשהו הדבר היה מתקבל יותר בקלות, אני מניחה.

      • האקס המיתולוגי

        באוויר היה ריח של אקסקלוסיביות?
        ממה שאני הרחתי, באויר היה ריח של סקס.

        ומהו אותו פרק זמן “נאות” שלאחריו מותר להמשיך הלאה?
        בעיניי, אין כזה.
        כאילו, מה? אוקיי, תן לי את ליטרת הכבוד שלי וזיין מישהי אחרת רק אחרי יום ולא אחרי חמש דקות?

        בחוזה הלא פורמלי שבין שני בני זוג, ולו לרגע, צריך להיות ברור מהם הכללים לאותה התקשרות. לעיתים לאחד הצדדים נוח לראות או להגדיר את החוזה כך שיוכלו לתרץ את מעשיהם ולהרגיש נוח עם עצמם אחר כך.

        בשורה התחתונה, בחורה עם מינימום נסיון וחוכמת חיים שנכנסת לאינטראקציה מינית סוערת על בסיס תאווה טהורה עם גבר, צריכה לקחת בחשבון שבכך זה יסתכם – כל עוד לא הועברו מסרים סותרים מצידו.
        זה בכלל לא רלוונטי בעיניי אם הוא הלך אחרי 10 דקות או יום שלם.

        • עכשיו תעצום עיניים ותנסה לדמיין מישהי ששכבת איתה לפני שעה קלה, (ואפילו לא הספקת לברר בינך לבינך מה אתה מרגיש כלפי העניין) צמודה (מאד) למישהו חדש. ואפילו לפני שהבהרתם משהו ביניכם. עצום עיניים ודמיין. מה אתה מרגיש?

          • בועז כהן

            האקס המיתולוגי כמובן צודק. כללית: גבר שחווה סקס נפלא ומספק, פשוט ערב נהדר עם מישהי, ירצה לשחזר את החוויה. הוא לא יעבור אוטומטית לאשה הבאה, בניגוד למה שמנסים להציג כאן.

            • למה אתה חושב שכל הגברים מרגישים כמוך?

            • נראה לי שיש כאן בלבול

              יש גברים שמחליפים בנות זוג רבות מכיוון שסוג הקשר שאותו הם מחפשים, בזמן הנתון הוא כזה, ארעי. מספק מאד – יימשך מעט יותר, מספק פחות – פעם אחת תספיק.

              הסוג השני, שאליו – כך הבנתי – התייחסה אלונה, הוא גברים שאינם יכולים להינות מהסטוץ עצמו. הוא לא יכול להמשך יותר. מכיוון שה”הצלחה” שב”כיבוש” היא כל הסיפור.
              זה סוג עצוב, בודד, לא מסופק, שהבעייה היא בינו לבין עצמו, היא כל הסיפור שלו. כמו שכתבתי למעלה, יש לו מין בור שהוא צריך למלא, אבל זה בור סיזיפי, הוא לעולם לא יתמלא.

              אני מאד מוקיר קשרים שהם של וואן נייט סטנד. אבל אלה יכולים להיות קשרים נפלאים ומלאים. וזו שאיתך באותו לילה, היא כל התשוקה כולה, כל האהבה שיש בך, כל ההתרגשות. אין פזילה, אין זילות. זה יופי של דבר.
              ויש סטוצים שמתפתחים לקשר. ויש קשרים שיש בהם רדוקציה לרמת סטוץ.
              אבל כל אלה כאמור, אינם ממין העניין כאן. כך נראה לי

              כאן מדובר בזה שאינו נהנה מהזיון, אלא מההצלחה, ומכאן שברגע שיש הצלחה, הוא כבר לא בתוך הזיון. הוא לא מעניק מעצמו ממיניותו. הוא גם לא מקבל דבר. אומלל הבחור. לא מצליחן.

    • אחת העם

      אקס יקר,
      לא הזיון ללילה הוא החלק המעליב. זיון כזה יכול להיות חוייה קסומה ומענגת, שתשאיר אותי מחייכת ומגרגרת בהנאה יומיים. אני אמליץ לכל חברותיי על גבר שמסוגל לתת גם בזיון יחיד תחושה של כבוד וכיף והומור. הבעייה היא בחזירים שבוחרים שלא להבין שאני אינני חור בלבד.
      בחורים שלא מקדישים לי את מיץ ההורמונים שלהם באופן בלעדי לאותו לילה, בחורים שלא צוחקים איתי קצת לפני ואחרי הזיון, בחורים חזירים, בקיצור.
      חזרו ושננו איתי ביחד :
      בננות הן בנות אנוש.
      ומי שלא מוכן לתת לי את תשומת לבו הבלעדית גם בזיון חד פעמי, יכול מצדי ללכת לזיין את שקעי החשמל שבקיר. שמעתי זה טוב לויברציות.

      • בועז כהן

        צודקת.
        ולמרות שאני לא מכיר באופן אישי את התופעה – אני והחברים שלי לא מתייחסים לאשה כאל חור, בהחלט לא! – אני מניח שהיא קיימת, מכיוון שאת מתארת אותה בכאב אותנטי.

        מדובר, לדעתי, בבעיה נפשית. אדם שלא מסוגל להינות מהווה, ליצור חוויה מהכאן ועכשיו שלו, הוא אומלל. במקום לשנוא אותו את יכולה לרחם עליו, או לשמוח שלא התחתנת איתו, ולהמשיך הלאה בחייך, לחפש את הגבר שבשבילו זיון הוא לא עוד כיבוש, אלא אפשרות לתת ולקבל חום

  8. אליהו הנביא

    למה לכל הבנות כאן יש איזה מנהג מגונה להימרחות מול כל זכר שיודע לחבר מספר שורות הגיוניות ולתבל את הכל בקמצוץ אירוניה ונימת צניעות מצוקצקת?
    מה זה? מעודנוי מעריצות, לא עברתן את גיל 13 המתוק?
    ניראה שלא..

    • שמיצה

      “הגיל שאפשר להתחיל” ונפתולי החיים מביאים אותנו לכל מיני צרות צרורות.
      גברברים מסוקסים בעלי מטרה נעלה של כיבושים מסתובבים ביניינו, אפילו ברגעים אלו.
      הם נמצאים בכל מקום, בים, בעבודה ולעיתים תחת חזות תמימה ביותר.

      אז קורה שבפעם הראשונה מתפתים, אבל בפעם השנייה שהטריק הופך נדוש, הגברבר מועף
      שזנבו ( וכן זה כן תרתי משמע) מקופל היטב היטב בין רגליו.

      ניסיון (ולימון) מוסיף המון.

    • זה דווקא ההיפך.

  9. גשם זלעפות

    מדברים על האתר האייל הקורא..בליתי איזה ארבע שלוש שעות דווקא בקריאת מאמרים שם, ואני חייבת לאמר שבהחלט אין הרבה דמיון ..וזו לא הגירסה הגברית לבננות.
    הרי בננות, זה אתר כיפי, נחמד, לפעמים (לרוב לא) מעמקים בנושאים שאינם קשורים ביחסים, ולפעמים לא. וזה הקסם שלו..מאמרים על תורתו של ניטשה אחפש באתר אחר, לא מפני שלבנות, כפי שהלך מחשבה זהה קלטתי מהאתר ההוא, אין יכולת או רצון לדבר על זה, אלא מפני שלא לזה נועד בננות.
    בכל אופן, אתר נהדר, שנותן לי להרגיש טוב כאישה, וכאדם בכלל.

  10. הזדהיתי לגמרי עם הכתבה, אם כי חוויתי את אותם החוויות בגילאים צעירים יותר (עשרים ומשהו). עם השנים לומדים לקחת את החיים יותר בקלות. לעיתים את נפגעת ולעיתים את דווקא זאת שפוגעת.
    מה גם שלדעתי אין בחורים שלגביהם את רק סימון וי בפנקס השחור, כמו שציינת. בסופו של דבר אני מאמינה שבנים ובנות מחפשים אהבה (לאורך זמן). תובנה שעזרה להבין שברגע שמתקיים רק סטוצון זה סימן שלא נועדתם להיות ביחד.

    • האקס המיתולוגי

      אני לא מסכים איתך.

      הקשר שבין גבר לאשה הוא מרחב אוורירי שבתחומיו יכולים להתקיים הרבה מאוד סוגים של צורות חיים.

      בכל זמן ומקום יש את מה שמתאים באותו רגע.

      הסטוץ הוא צורת התקשרות לגיטימית שבזמנים מסויימים עונה על צרכים קיימים של שני אנשים.

      גם אם, לאורך זמן, גברים ונשים מחפשים אהבה, לעיתים בדרך לשם ועד שמוצאים אותה מכלכלים את הצרכים בכל מיני סוגים של מזונות, לא תמיד גורמה.

      לא כל גבר ואשה, שנמשכים אחד לשני, נועדו להיות יחד. לעיתים, הפערים עמוקים ולא מאפשרים זוגיות מסורתית אבל עדיין מספקים דשן לצמיחתו של רומן קצרצר ולא מחייב. זה נקרא סטוץ.

      • מאוד מסכימה איתך
        כמה ברור אתה כותב
        אותי זה מאוד מרשים בהירות שכזו
        אני תמיד מרגישה שאני מיסתבכת בניסיון
        להסביר את עצמי מוצאת עצמי בפקעת של חוטיי רעיונות סבוכים
        זה בזה

  11. אני נפלתי בדיוק על אחד כזה.הוא גר ממש קרוב אליי והיינו נפגשים מדי פעם למטה או בחדר
    מדרגות,והוא היה מקסים וחמוד ומצחיק וביום שהוא נישק אותי היה לי מאוד קשה להאמין
    שזה באמת קורה,אבל אח”כ כבר ראיתי את מצעד הבחורות האינסופי לדירה שלו וכששאלתי
    הוא לא שיקר ואמר את כל האמת.
    אז לא יכולתי לכעוס אבל בנים,רק שתדעו,שאין דבר יותר turn off מלדעת שאת באמת סתם
    עוד אחת.וכל הדברים שבפעם הראשונה הוא אמר לי במקלחת ונשמעו לי כ”כ מצחיקים ומקסימים
    ,לכל הדברים האלה,כששמעתי אותם בפעם השניה כבר ידעתי שאת אותו דבר ואת אותו ליטוף
    ואותו חיוך ואותה נשיקה הוא נתן למישהי אחרת אתמול וייתן למישהי אחרת מחר.
    וזה כבר לא עשה לי כלום.

  12. כרוניקה של כאב ידוע מראש

  13. רוב הבנות לא יסכימו איתי, אני יודעת, אבל השיטה נגד מתחילנים סדרתיים היא בדיוק לתת להם את מה שהם רוצים (בתנאי שהוא מוצא חן בעיניך) – וככה זה עובד: פשוט, מכניסים אותם למיטה בערב הראשון ואז זורקים אותם. המתחילן הסדרתי הוא איש של אגו. הוא לא יבין איך מישהי תפסה פיקוד ולקחה לו את התפקידים מתחת לידיים ובכך הוציאה לו את כל העוקץ. ויש המשך: בפעם הבאה שאת רואה את האיש, התחילי עם מישהו מתחת לאפו ופלרטטי בהזדמנות זו גם עם מישהי. בקיצור, הפסיקי להיות קורבן ותתחילי להשתמש בנשק שלו – נגדו.
    אי אפשר לחסל את כל המתחילנים הסדרתיים וגם אי אפשר להימנע מנפילות ברשת פה ושם אבל אם עושים את זה, לפחות את יוצאת גבר עם עצמך. (דרך אגב, בין חברותיי אנחנו מעבירות רשמים על כאלו ובכך חוסכים לנו הרבה זמן ולבטים…). בהצלחה.

    • אתי יקרה
      לא רוצה להעליב אותך בכלל
      אבל מה את אומרת?
      איף יו קנט ביט דם ג’ויין דם
      אז מה ההבדל?
      חיוך

    • השיטה עם מתחילים סדרתיים, לדעתי, היא ברגע שזיהית אותם- להתרחק, להיעלם.
      לא להתעסק איתם, לא להתלכלך איתם בכלל.
      השתגעת? להכניס אותם למיטה שלך? ואם יהיה לך נורא טוב… וכל כך תרצי שוב….
      יהיה לך קשה להעיף אותו, ותצאי פגועה בכל מקרה.
      לרדת לדרגה הבהמית שלהם זה ניצחון די עלוב בעיני וגם לא נטול סיכונים.
      עזבו אותם. העולם מלא בחורים טובים, שיש להם זין יותר גדול ויודעים ללקק אותך במסירות יותר גדולה… למה ליפול דווקא עם דפקט כזה….

  14. במקרה שלי, פשוט ישבתי עם עצמי ואמרתי לי:” אוקיי,רומי, הוא נראה כמו אל יווני, הסקס
    פצצה ,ובאופן כללי הוא די סבבה, והשאלה עכשו היא רק אם יש סיכוי שתתאהבי בו אם תמשיכי
    לראות אותו”. אז כמו שאמרתי מקודם זה די מוריד את מפלס החשק (לפחות אצלי) ודי מוריד
    את הערך שלו בעיניי,אז למה שאני אתאהב בו?
    בכל אופן,החלטתי להמשיך וזה כבר ממשיך שבועיים ובנתיים הכל טוב.

  15. השרוט

    מי מזיין יותר טוב אריק או אני?
    מה זאת אומרת כל אחד אחרת?
    דברי בציונים גברת דברי במספרים…

    אל תעני לי אפילו
    אל תעני לי אפילו זה לא ענייני.

    • מירנדה

      סחטיין עלייך, גבר שמצטט את שלומי שבן. אולי הכל בסדר בכלל. השורה האהובה עלי:
      האם המשחק שלך דו-כיווני?
      האם בחדרו של אריק
      ליהטטת את שמי?

  16. מירנדה

    סליחה, טעות נוראית, הכוונה כמובן ל
    ליהטטת בשמי

  17. …ושוב, התזכורת היומית לכמה ש”הם” מניאקים ו”אנחנו” שיות נשחטות.

    מי בכלל אמר שנקבת האדם תרה תמיד אך-ורק אחר קשר רציני? אם כן – אז סחתיין; צריך לדעת על ה”סכנות” האורבות בדרך. אבל למה לצאת מלכתחילה מנקודת ההנחה הזו?!

    ואם את מזהה שהוא אכן ה”מתחיל הסדרתי” – למה שלא תהיי גדולה ותקבלי החלטה: את נגד בילויים קצרי-טווח – לחתוך; את בעד – למה לא לקחת את מה שמציעים לך, וליהנות?
    ‘להיות קורבן’ מתחיל לעיתים בהרגשה הפרטית. במקרה זה, אם יש לך שכל בראש ואת יכולה לקלוט עם מי יש לך עסק (וזה הרי לא כל-כך מסובך) – פשוט תחליטי אם להישאר וליהנות (ליהנות, לא להידפק!) – או אם זה לא מתאים לך, וללכת.

    אבל למה ליילל, איפה שאפשר שלא..?

  18. כל כך נכון, וגם נורא פשוט- ברוב המקרים, הוא פשוט משקר (אז למה לא לעצור שם? נראה שאין בחירה אחרת).

    אינסוף הערכים של העולם המודרני מותח אותנו לכדי מוטציות, ובבחירתנו בו, בחרנו בבלבול האינסופי.

    אז מה נשאר? לפרוק…ולהסיק שאלה החיים…

    כבר נגמר?? זה הכל??

    • בועז כהן

      לקום בבוקר עם החיוך הזה, המסויים. לשבת בבית קפה, לבד, עם הספר והאספרסו. אנשים דוהרים אל היום שמעבר לחלון, בפנים, עם המזגן וריח הקפה והספר שמתאר גשם ושדות ירוקים, המחשבות רצות לאחור.

      ההליכה ברחובות, ביום שאחרי הלילה שהיה, והיה נפלא, כמו ריחוף מסויים, משהו שיש ומשהו שהיה מתקיימים בך בו זמנית, מלנכוליה מתוקה, סוג של ריגוש וגם חשש: איך יהיה היום שיהיה, והלילה שיבוא בסופו. האם יהיה המשך, או לא. הכל נשמע אחרת עכשיו, אחרי הלילה הנפלא, השיר של קולד פליי, הקול של אמא על המשיבון.

      הרטט הזה, הפנימי, הוא תוצר של האירוע שהתרחש רק כמה שעות לפני. קוראים לזה ריגוש. הוא, מעצם טיבו, ארעי. אין שום ריגוש בכרוניקה של משהו ידוע מראש. יש הנאה בשיגרה, אבל אין ריגוש. ריגוש הוא ארעי. הוא לא בטוח. הוא מפתיע. ריגוש הוא ההיפך מבטחון.

      במה אתן בוחרות?

  19. כרגיל..

    חיוך.

  20. דניאל

    האם אני מזהה כאן, אלונה, נטיה חריפה לדרמה תוצרת עצמית? האם אני מזהה כאן, אלונה שימוש לרעה בחיים כדי להרוויח את החופש להתמסכן? לא שאני מזלזל חלילה בכאב שלך, אבל לכל כאב יש גם רווח משני בשביל זה שמרגיש אותו ונראה לי- תקני אותי אם אני טועה- שאת חובקת אל ליבך ברצון את האומללות. נסי לברר עם עצמך למה את לא רוצה זוגיות. בחורה אינטיליגנטית כמוך שידעה מראש שהיא לא צריכה לשכב עם בחור מסוים ועשתה זאת בכל זאת חייבת לרצות את הרווח המשני הזה של להיות פגועה וכל לדחות בעוד חודש, בעוד חודשיים את הדבר שמפחיד אותה יותר מכל- אינטימיות.

    • אלונה אשכנזי

      רבותיי המלומדים !
      קראתי את כל תגובותיכם/ן מתחילתם ועד סופם. צר לי שחלק מכם לא ממש קראו בין השורות וחזרו על המנטרות הדעתניות של דעותיהם הידועות ממילא. צדיקים בסדום, יש כמו בכל מקום גם כאן , וליקקתי את האצבעות בהנאה. כל מי שחשב שמדובר באקט מתחסד, או ביחסי נותנת – לוקח, טעה ובגדול. הרי בתוך עמי אני חיה, ובלי שום קשר לפמיניזם או לא, אף אחד לא לקח ממני את מה שלא רציתי לתת. כפי שכתבתי לא על הזיון אני מצטערת (שהיה אגב לא רע בכלל) אלא כפי שכתבה כאן מישהי על האקסלוסיביות. נכון לא היה שום חוזה, שום מחוייבות , אבל שכל אחד מהזכרים המלומדים שכתב כאן על לקיחת החיים בקלות, ינסה לדמיין איך בזמן שהוא דש בבחורה, היא כבר מאתרת את האובייקט הבא, ותגידו לי בכנות , בלי הפוזה האדיוטית של “אלה החיים חבובה”, אם משהו לא היה חונק אתכם בגרון. קוראים לזה אגו, קוראים לזה כעס, קוראים לזה חוסר תיאום בציפיות – הכל נכון. להבטיח שזה לא יקרה שוב ?? מי מכם יכול להבטיח לעצמו שהוא לא ייפול ? יש רגעים בהם אתה רוצה , גם אם אתה יודע שהאוביקט שמולך לא יהיה בן זוגך לעתיד, להשאיר בו חותם – של ייחוד לא של מחוייבות. זו הייתה כוונת המשורר במאמר. כל קשר להתחסדות או פוריטניות של שנות החמישים הוא בראשם של המגיבים חסרי התובנה בלבד..

      • רובי נמדר

        תני לי להבין: האם בזמן שאת איתו, את כבר יודעת שהוא מחפש את הבאה אחרייך?
        כלומר – באמצע הזיון, את כבר מרגישה שהוא רוצה לגמור ולעבור לאחרת?!
        זה לא נשמע לי הגיוני.
        ואם רק אחרי יומיים את מבינה שבעצם היית “עוד אחת” בשבילו, זו בעצם “פרשנות ברוורס”.
        כן. זה עצוב שמישהו שהיית איתו בשיא האינטימיות, מתייחס אליך אחרי זמן מה כאל “עוד מספר” אבל
        1) אין לנו שליטה על זה. אין לנו יכולת לחזות את העתיד.
        2) הדרך הטובה ביותר היא ליהנות מהרגע, לחוות את האינטימיות והכייף, ולנסות שזה יימשך הלאה, ויהפוך גם למערכת יחסים.
        כל דרך אחרת היא פשוט מבטיחה שברון לב וחוסר יכולת להנות גם מהרגע. כי כל הזמן, במהלך התקיעה, את תחשבי: “הוא מזיין אותי, אבל הוא אולי חושב על זאת שהוא יזיין מחר”. זו לא צורה לחיות.

  21. מיו-ד-ע

    לא בעיה לזהות את הסיטואציה, זה תמיד מתחבא בסב-טקסט. צריך שניים לסטוץ, ושני הצדדים תמיד יודעים את זה. לפעמים אחד מהצדדים קצת מתחסד, קצת מזייף, לא מקשיב לעצמו. אין לי ספק שבבחירות האלה של בני זוג לרגע, הבלתי מודעות למחצה, אי אפשר להאשים אף אחד מהצדדים. ואם דווקא רוצים להאשים – אז אפשר גם את שניהם.

    וכאמור, יש כאן שני אנשים שקראו את הסב-טקסט. לפעמים צד אחד מבין באיחור. אבל זו עסקה ששני הצדדים חתומים עליה: סטוציונר מוצא סטוציונרית, אבל לפעמים היא לא מבינה שהיא כזאת. לאנשים יש חושים טובים לזהות בדיוק עם מי הם מזדיינים, האם זה יימשך, האם זה חד-פעמי, האם שני הצדדים לא בנויים לקשר, לא מעוניינים בקשר הספציפי הזה, מעוניינים אבל לא יכולים, מעוניינים אבל מתוסבכים. ואלה הן הבחירות שלנו. ומי שממש כועסת על הפרטנר החד-פעמי שלה, שתתבונן יפה יפה בעצמה. הוא היה הבחירה שלה. וזו בחירה לגיטימית.

    ואפשר גם לבחור אחרת, אם רק מודעים לכשל הזה, לרצון הזה לשים לעצמך רגל ולבחור מישהו שבדיעבד לא יעשה לך טוב. אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה, וההאשמות לא קשורות לזה. כל אחד צריך לעבוד על עצמו. האשמת הזולת היא רק רציונליזציה, הגנה דפוקה שלא תקדם שום דבר.

    ובתור אחת שנאבקת עם עצמה בכשל הזה, אני יכולה להעיד שזה לא קל. אבל מי שנמשכת לסטוציונרים, ומי שנמשך לסטוציונריות, צריך לחשוב טוב טוב אם הוא או היא רוצים לצאת מזה, ואיך מתירים את הפלונטר. או שלא. והסב-טקסט של כל הקטע הזה הוא – איך לא להכאיב לעצמך, וזו באמת תורה שלמה שצריך ללמוד בבית הספר.

  22. תשמעי אלונה אנו צריכות להבין דבר אחד שלגברים יש אגו לא קטן שעל פיו הם פועלים ולעומת זאת לנשים יש את הרגש.
    וזה רק מוכיח שלנו עם כל “הכאב” שהגברים גורמים לנו אנחנו החזקות ואת יודעת למה? מכיוון שאנחנו מתמודדות.
    כמה פעמים שמעת מערכות יחסים ארוכות שנגמרו ולאחר מכן הגבר ממשיך בחייו כאילו לא הפסיד דבר והבחורה סובלת אך מתמודדת את לא מבינה שהכל הצגה הרבה יותר נוח להם להיות המצ’ואיסטים הבילתי מנוצחים אך אם תיכנסי לראשם תגלי שהכל אשליה.
    תשמעי אילנה גבר בשביל להשכיב בחורה יעשה הכל הוא גם יהיה מוכן לעשות שמיניות באויר
    אם היא רק תבקש . עצה כל גבר תיקחי בערבון מוגבל ושתמצאי את הבחור את כבר תדעי
    אני לא אומרת לך להיות הבתולה מריה להיפך גם גברים שהיחסים בניכם מיניים בלבד אל תחפשי מעבר תיזרמי…………………

  23. בנות יקרות תפסיקו להזדיין ולהאשים את הגברים או שתהיו באמת חזקות ותגידו שאתן רוצות קשר והכותבת פה בכלל לא רצתה קשר “כי הוא קטן” וכל הבלה בלה אבל לא, אם הוא זיין אותך אז הוא חייב ליפול לרגלייך? יללה נמאס כבר מההתבכיינות הזאת תלמדו לקחת אחריות.

  24. נפגעת

    זה כל כך נכון שזה כואב

  25. האור היחיד שאני רואה או התובנה שהיא מכילה נמצאת בהתחלה:
    אתן בוכות כל היום על זה שאתן לא מוצאות את הגברים המתאימים, איך שכולן זיינים ונצלנים ולא מעניין אותן כלום אבל האמת היא, ותודו בזה, רובכן התל אביביות (אני לא אוהב הכללות חסרות כל ביסוס, ולמרות שזאת דוגמה לאחת שכזו, אבליג עליה) לא מחפשות את הגבר שאותו רגשית אתן צריכות – אתן מחפשות את הגבר המחוספס, הנבזי הזיין – זה שמשדר מיניות חסרת כל ביסוס רגשי, זה שסוחף אותך למיטה בלי שתכירי בכלל את המשפחה שלו, או את חבריו או את הכלב שלו.
    בקיצור לצערי, אם “נפלת” ל-“מלכודת” הזאת זה כי את בוחרת/משדרת/לא מודעת להחלטות שלך. נכון, בכל מקרה הגבר במקרה זה חרא של אדם, אבל הכוח , הבחירה היא בצד הנשי – אל תשכחו את זה ונצלו את זה לבחור חיים טובים יותר.

  26. ומה אם הוא שיקר לה כדרך פיתוי? ומה אם כשהיא הבינה שלא כדאי הוא לא נתן לה לשגת? ומה אם כשהוא אמר לא בא לך תלכי מכאן – היא לא רצתה ללכת כי לא הרגישה נוח לעזוב בפתאומיות ? גם אז היא אשמה , היא בכיינית, היא לא אחראית? והוא כליל השלמות והקלילות – לוקח מה שבא לו והולך.. והיא נשארת עם כל התחושות לבד להתמודד !
    גברים הם נבלות מניפולטיביים אנוכיים , זבלים, אומנם לא כולם , אך יש אחוז נכבד שכן !!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *