בונבוניירה

אשה אחת יהודיה התחתנה עם ערבי, נולדו להם ילדים והם עברו לגור עם המשפחה. בהתחלה הם גרו עם ההורים והאחים של הבעל, בישלו וכיבסו יחד, ניקו ולכלכו וההיפך.
יום אחד אמרו לה ההורים והאחים של הבעל: “יאללה יא מלעונה”, והאשה הבינה שתיכף ומיד יהיה כאן רע מאד. היא ארזה את הילדים ועברה למושב.
היא מצאה דירה של שני חדרים והתיישבה עם הילדים על הרצפה הקרה וחשבה על כל האורז שהיתה רוצה להאכיל אותם עכשיו. בדירה היו רק מנורה ותריס, בכל לילה היתה האשה פותחת את המנורה ובכל בוקר סוגרת את התריס. שכנה אחת מהבית שממול שמה לב שבכל לילה נפתח אור ובכל בוקר נסגר תריס ואמרה לעצמה: “וואללה, מישהו סוגר ופותח, סוגר ופותח, מעניין מי?”. בוקר אחד לא התאפקה השכנה, לקחה את הבונבוניירה שנשארה מפסח, הלכה לדירה שממול ודפקה בדלת.
אחד מהקטנים פתח לה את הדלת, הוא היה כל-כך קטן שהגיע לשכנה הרבה מתחת לפופיק.
השכנה לא טרחה להתכופף, עמדה לה ככה עם הבונבוניירה ביד ואמרה: “שלום! אני השכנה ממול, ותיקת המושב, דור חמישי בארץ ואם שכולה, יש לי עוד בת אבל היא חיה באמריקה והבעל שלה רופא מאד מאד מצליח. הנכד הגדול שלי כבר עוד מעט בר מצווה וחשבתי דווקא שאולי השנה אני אסע אליהם. יש לכם חוברת ערוצים?”.
כשסיימה לדבר הקטן צעק: “אמא בואי!”, השכנה נכנסה עוד קצת פנימה וראתה ששני החדרים ריקים, הסתכלה על הילדים וראתה שגם הם ריקים, הסתכלה על האשה וראתה שהיא שקופה וקצת כחולה, אז היא חייכה ואמרה: “אני השכנה מהבית ממול, ותיקת המושב, אם שכולה פלוס ילדה באמריקה, יש לכם חוברת ערוצים?”.
“אין לנו כלום”, ענתה האשה, “אבל אל תגלי לאף אחד כדי שלא יבואו ויקחו גם את זה”. השכנה עשתה את עצמה כאילו היא לא שומעת ושאלה את האשה: “מה עושה בעלך?”. “בעלי ערבי”, ענתה האשה והשכנה עשתה מן פרצוף כזה של חלב מקולקל עם רחמנות הודית ואמרה: “אני תיכף באה”.
היא לקחה איתה את הבונבוניירה ואחרי רבע שעה בערך חזרה, עם שמיכות ואוכל ותנור חימום שהיה אצל הבן המת שלה במוצב, כשהיה עוד חי.
היא גם הביאה בגדים של הילדה שלה באמריקה כשעוד היתה קטנה, והלבישה תיכף ומיד את כל הילדים של האשה בשמלות ורודות, גם את הקטן שפתח לה את הדלת.
היא אפילו שמה להם גרביים עם מלמלה וקשרה להם קוקיות, לקחה את האשה ביד, נעמדה אתה בפינה ואמרה: “עכשיו תספרי לי הכל”.
האשה אמרה: “אני יהודיה, התחתנתי עם ערבי, נולדו לנו ילדים, גרנו עם המשפחה שלו, בישלנו, ניקינו, לכלכנו, עד שיום אחד המשפחה שלו אמרה לי, יאללה יא מלעונה, אז ארזתי את הילדים”.
השכנה ניגבה דימעה ואמרה: “כולם נבלות, פרימיטיביים, הרגו לי את הילד, רק כוח הם מבינים, רק כוח”, ונאנחה. האשה אמרה: “הקטן קופי שלו”, והשכנה אמרה: “איך ייתנו להם מדינה אם הם לא יודעים מה זה משפחה?!, אי אפשר לגדל ילד כמו גור של כלב!”.
האשה אמרה: “היו לו ידיים חמות” ויישרה כפל בשמלה, “ידיים טובות, היה עושה הכל לבד…” והשכנה אמרה: “אויש אני מפסידה דודו טופז!”, ניסתה להיזכר מה עשתה עם הבונבוניירה והלכה.
בדרך הביתה נכנסה השכנה לשכנה אחרת שגרה ממש ליד, שנכנסה לשכנה אחרת, שנכנסה לשכנה אחרת, שנכנסה למי שנשאר. בבוקר דפקו לאשה על הדלת, הקטן עם השמלה הוורודה והקוקיות פתח את הדלת, הוא הגיע לאיש שעמד בפתח הרבה מתחת לפופיק ואפילו נמוך יותר.
האיש לא התכופף ואמר: “בוקר טוב, אני מזכיר המושב, סא”ל במילואים, שירתתי בסיירת חומוס עד שאיבדתי עין ויד, אני מבקש בצורה תרבותית לפנות את המקום לאלתר”, ואז הוא הרים את היד הטובה ועשה מן נו נו נו של גדולים והלך.
האשה הבינה שאין לה ברירה, היא הלכה לשכנה ואמרה לה: “אני יהודיה, בעלי ערבי, אין לי לאן ללכת”, והשכנה אמרה לה: “ידי כבולות בתור ותיקת המושב ואם שכולה, אני מחוייבת לקולקטיב, את מבינה? יש לי עקרונות, גם בתור ילדה הייתי בשומר הצעיר, התנדבתי במעברות, הורי היו מלח הארץ. יהיה בסדר קחי קציצה, עשיתי הבוקר, הפטרוזיליה מהגינה”.
האשה אמרה: “אני יהודיה! גם הילדים”, אבל השכנה עשתה מן פרצוף כזה של חלב מקולקל שיצא מפטמות של פרה עם שלושה ראשים ואמרה: “יש לי ביסקוויטים משבוע שעבר, קחי קצת לילדים”.
האשה חזרה לדירה עם שני החדרים, התיישבה ליד המנורה, כיסתה את הילדים וסגרה את האור.
אחרי שבוע הזמינו את האשה להתארח בתוכנית טוק שואו פופולרית, היא ישבה ליד מהנדס תוכנה אחד שהוא גם אמא במישרה מלאה.
בעיר אחרת, צפה בתוכנית איש אחד בפנים חתומות, נטה על צדו והאדים כולו, אשתו אמרה לו: “ממי, אולי תפסיק עם הבוטנים, זה עושה לך גזים, חבל שתסבול” והאיש אמר: “אכושלא אמ-אמ-אמא שלה!! השרמוטה המזדיינת הזאת! הלוואי שכל הכפר ייכנס בה! ראית מה זה המזדיינת הזאת?! מוצצת לערבים ג’ינג’ים, הלוואי שתמות! התחתנה עם ערבי הבהמה, שתבכה עכשיו, הלוואי שיקרעו אותה!”. אשתו אמרה: “ממי אל תצעק, הילדים יושנים” והאיש אמר: “כוס אמק, אז שישמעו מי הורס להם את ת’מדינה, למה מה קרה?!, גם כן הכבלים האלה, שווים לתחת! כלום אי אפשר לראות במדינה הזאת! כלום כוס אוחתו! מה את עוד פה?! יאללה יה מלעונה!”. האשה הבינה שתיכף ומיד יהיה כאן רע מאד, אז היא נכנסה לחדר השינה, נעלה את הדלת וסגרה את האור.

תגובות

    • מתתיהו אופניק

      ספור מענין המראה את פני החברה שלנו הצבועה עד דמעות לא שייךלספרדים/ אשכנזים ולא שייך לענין הערבי אלא ליחס ה”אנושי” של האזרחים אשר לא באמת יודעים לתת מעצמם אלא רק לספק את הצורך העצמי שלהם לתת אבל לא באמת שצריך וחבל שזוהי המציאות האמיתית של תושבי מדינתנו

      הספור יפיפה מאוד נהניתי לקרוא אותו

      • thank you Adi, it was a plesure to read your story. i think it is extremly humorous and sad. i think that the reality represented is shocking and i love that effect. it is just the right amount of critisizem and love that is exspressed. thank you and yeshar coach

  1. רויטל

    מדהים. את כותבת נהדר.
    תודה.

  2. אלמוני

    Really disgusting, you’re so racist, what are trying to imply? i used to like Bananot until you guys started with all the Sepharadic-Ashkenazi thing. well, i’m very sorry to tell you, but although what you’re trying to imply (very thick cues), Sepharadic husbands do not curse their wives, meanwhile it was Professor Adi Tzemach, the educated Ashkenazi guy who used to beat and curse his wife, almost to death. too bad you guys are using EVERYTHING to make social overstatemetns who have nothing to do with reality.

    • אורח לרגע

      ועוד איך בוער.

    • הנסיכה הלוחמת

      האנונימוס הזה פשוט סובל מרגשות נחיתות בעליל! מי אמר שה”מקלל” הוא ספרדי?!, מכיר את האימרה “בראש הגנב בוער הכובע?, ניסית לקרוא את הסיפור עם ראש פתוח, או שישר קפצת וחבטת את ראש הסיכה שלך בתקרה?. זה סיפור טוב! ואתה פלצן! אהבתי אותו, כתוב מצוין ומעורר מחשבה. מדבר על הומניזם באשר הוא ולא על עדה זו או אחרת. קוראים כמו אנונימוס מקלקלים את האתר ולא סיפורים כמו:”בונבוניירה”.

    • אבל בא נהיה הוגנים. אשכנזים מרביצים אלגנט. בחיים לא יוציאו דם, וגם אף פעם לא מרביצים סתם, תמיד עם סיבה, וספרדים לפעמים מביאים את הכאפה בשביל הכייף.
      לא?

      • זה שנותן למצוץ

        מורידים שטוזה בריאה, אבל יבשה. ספורט-אלגנט, לא סתם אלגנט. לא שוברים שיניים, אבל מביאים סטירה יפה, מצלצלת, שהיא מספיק משפילה ומספיק כואבת למספיק זמן, אבל יבשה ומסודרת. סדר צריך שיהיה

    • זה על יהודים -ערבים, לא על אשכנזים- ספרדים, טמבל

    • זה שנותן למצוץ

      נקודת המגוז של הפרוזה המזוקקת הזו היא אותו משפט מופתי: “מוצצת לערבים ג’ינג’ים”, שזה האח הקטן של “יא אוכלת בתחת” – האמ-אמא של כל המשפטים הגדולים

    • בתור אחד שלא מזדהה, יש לך חוצפה לקרוא לאחרים בשמות…

  3. הייתה מזדיינת של ערבים
    לא?

  4. הזוג האופנתי הנוסף

    הסיפור הנפלא הזה מכניס לכיס הקטן כל מאמר פובליציסטי מפוהק
    המשובץ לעייפה בידיעות או במעריב.

    ואני בכלל חדשה באתר, באתי בדיוק הביתה מהגן של הילדה, עם תפוז שהיא קיבלה מהגננת.
    הגננות האלה לא יודעות לקלף תפוז. תמיד הן פוצעות אותו ואח”כ הילדה נוגסת בפלח ומתיזה עלי נוזל שריפה ישר לתוך העין.

    סוף סוף מאמר עם נימה מחשבתית.

  5. הנסיכה הלוחמת

    אנשים אלימים מרביצים בשביל הכיף, או אולי זה בכלל משהו הישרדותי בשבילם בסגנון:”אני מרביץ משמע אני קיים”, למה עוד פעם אשכנזים וספרדים? על זה הסיפור?, נראה לי שלא! ובתור בת להורים שהם חצי אשכנזים וחצי ספרדים, כל העניין הזה די משעמם אותי ממילא! אז יאללה, כיפאק הי לסיפור ומספיק עם הקקה העדתי! הלאה בונבוניירה!!!

  6. הרבי הזקן

    סיפור מעולה,
    איפוא היא עכשיו? בא לי גם לתת כמה כאפות…
    למאניאקים האשכנזים האלה.

    אבל הם לא אשמים, מסכנים, הם לא רגילים שגם מישהו אחר מרגיש.

    הרבי

  7. סתם אחת

    אחד ישב עם אשתו ועם כוס התה שלו מול הטלויזיה. ראה מתנחלים שצולפים בהם כמו ברווזים בקרקס, חלק נפצעים , חלק נרצחים. אמר לאשתו – סססססאמק, רק בגללם אין שלום, שימותו.

    • אלמוני

      יכול להיות שהם יושבים בשטחים לא שלהם? יכול להיות שהם מתנהגים כמו פטרונים לאלו שהיו שם לפניהם? יכול להיות שחיילים צעירים ותמימים נהרגים רק בגלל אותם מתנחלים? יכול להיות שהם פנאטים? יכול להיות שהמלחמה היא לחם חוקם? יכול להיות שהם בעצמם מסכנים את ילדיהם? יכול להיות או שאני סתם הוזה?

      • סתם אחת

        סדרה כזו של שאלות “יכול להיות” אפשר לשאול על הישיבה שלנו בארץ גם במקומות אחרים.
        וסדרה כזו של שאלות “יכול להיות” אפשר לשאול גם על יהודיות שבחרו לגור בעזה או רמאללה עם אהוביהן. והשאלות הללו לא מצדיקות דיבור גזעני או אטום מבחינה אנושית, כמו שמתאר הסיפור. או כמו שמתארת תגובתי הקודמת.

  8. זה שאינו יודע לשאול

    לא מבין, בשביל מה היא הייתה צריכה שני חדרים בשביל לשבת על הרצפה. לא מספיק אחד?

  9. ג'וליה

    כבר מזמן לא היה כאן מאמר חריף כל כך.
    כל שורה תענוג ניסוחי, קראתי בשוונג.

  10. אורני

    קראתי בשקיקה, ונהנתי מכל רגע, למרות שהנאה והסיטואציה האמיתית כל כך – אמיתית מדי – לא הולכים טוב יחד…
    המאמר הזה פשוט לוקח כל קורא שהוא חלק מהחברה הישראלית וגורם לו להסתכל במראה – ולראות את פני החברה. הפנים האמיתיות, גם אן מסתתרות מאחורי טוק-שואוים ובונבוניירות.
    כה לחי!
    :0)

  11. לילית-נסיכת האופל

    סיפור פשוט מדהים. עשה לי קצת עגום בלב. אולי בגלל שכבר הייתי מלאה בעצבות מהבית, אולי בגלל ליקוי הירח ואולי סתם כי שוב קיבלתי תזכורת לעובדה שצרות אופקים וגזענות יכולה לפגוע בכל אחד ואחת-ללא הבדל של דת, גזע או מין. איזה עולם חרא!

    • קראתי בלי לעצור בלי לנשום אכן יש לו קצב לא צריך לקרא פעמיים בשביל להזדעזע מהאמת שבו, זה ישר חודר…מציאות עגומה מאד מאד מאד מאד, עצוב.
      מה יהיה?
      האם מישהו יכול להגיד לי שלסיפור הזה יהיה סוף טוב?!

  12. זה שנותן למצוץ

    מעולה. נפלא. גדול.
    באמת.
    והכי אהבתי את ה”מוצצת לערבים ג’ינג’ים”. מעולם בספרות העברית לא היה משפט כה ממצה תחושות תיסכול וקיפוח כמו זה.
    גם “מוצצת” גם ל”ערבים” ועוד “ג’ינג’ים”. אוי, ידידי שמעון פרנס ימות על זה!

  13. אני יודעת שאני קצת מפגרת
    אבל אותי ממש עיניין לדעת
    מה הם היו אומרים לה אחריי ה-יאלללה יא מלעונה
    ולמה היא חשבה שהולך להיות רע מאוד
    וגם
    איך זה שהיהודים כאלה אדישים
    כתוב טוב הסיפור שלך אבל…קצת חד מימדי לא?
    כלומר…אוף….פשוט רציתי לשמוע יותר
    סורי

    • כן נעמי, גם אני חושבת ככה. קצת חד מימדי …

    • העלמה

      נעמי,
      אני לא מסכימה איתך, תראי לאן הולך כאן הדיון, כל אחד ראה פה דברים אחרת, זה באמת לקח כל אחד מהמגיבים פה לכיוון אחר.
      אני אהבתי.
      מציאות אמיתית כואבת וצערי יש לי הרגשה שיש כמה אנשים/”תויות” כמו שקראו להם כאן שאכן חיים ביננו ונאלצים לחוות את זה.

      • לא אמרתי שלא אהבתי…בגלל שאהבתי
        אמרתי שרציתי לשמוע עוד…יותר עמוק
        אבל זאת בעיה שלי וזה לא אומר כלום על הסיפור זה אומר עליי
        מבינה למה אני מתכוונת?

  14. אשר על כן שמו בישראל “סיפור קצר”, המכריח את הקורא לחשוב לבד.

  15. סופרבייב

    כוחו האמיתי של הסיפור, לדעתי, הוא החד מימדיות שבו.
    כאילו יבש, בלי רגשות, אבל עם עובדות.
    כתיבה מהסוג הזה היא כתיבה שמוציאה מהקורא שלה
    הכי הרבה רגשות, לפחות ממני.
    קריאת התגובות לעומת זאת, ממש הפתיעה אותי.
    מאין כל הגזענות הזאת?
    אני ממש לא ראיתי את הסיפור ככזה שנכתב מתוך גזענות,
    בדיוק להיפך.
    היתה בו כל העצבות, הגורל הדפוק והחוסר הבנה שיש
    כתוצאה מגזענות טפשית שאינה במקומה.
    אז היא הזדיינה עם ערבי, אולי אפילו מצצה, אולי אפילו בתחת.
    אז מה?
    המצב העגום שאליו הגיעה עם ילדיה עורר בי מצד אחד סימפטיה
    ומצד שני כעס על הבורות.
    בשום פנים ואופן לא שנאה לאשכנזים או לספרדים.
    כשמישהו מכה הוא פרימיטיבי ולא משנה מאיזו עדה הוא.
    הוא חלש ובמקום להתחזק הוא מנסה להחליש
    את האדם שמולו בדרך היחידה שהוא יודע.

    • פליט מסכן

      אולי לא ידעתן, אבל כשמעיפים את היהודיה לכל הרוחות, הילדים נשארים אצלנו.
      כי הם מוסלמים – ולא משנה מה אומרים לכם הרבנים.
      אז כל הסיפור נועד אולי לשרת רעיון אחר, אבל לי קשה להתחבר לסיפור כי אני לא מבין מה קורה – הרי לא יכול להיות שישארו למלעונה הילדים, אז מה כל כך עצוב?

  16. אחלה מאמר
    שיחוק אטומי
    מלכת העולם את תאמיני לי
    משומשו
    אבל
    בחיים היא לא הייתה צריכה להתחתן עם ערבי
    ניחה

    • האקס המיתולוגי שלי ערבי

      הכרנו באוניברסיטה,למדנו יחד פסיכולוגיה,יצאנו שמונה חודשים,מתוכם גרנו ארבעה חודשים יחד בדירת חדר וחצי ברמת אביב.

      אמא שלי חיבבה אותו,החברים הקרובים פירגנו,והבעל בית חיכה ליום שנתחתן.

  17. עדיגי

    סיפור עלוב. חסר מעוף. כתוב גרוע. מלא בסוריאליזם נדוש. מנסה להעביר משהו עמוק אבל נכשל.

    או כמו שאמרו חכמים ממני –
    אם אין לך מה להגיד, אל תגיד.

    ויפה שעה אחת קודם.

  18. אדמונית

    קודם כל, נהנתי לקרוא. כלומר, נהנתי מהקריאה, מהסגנון והניסוח אך לא ממש מהסיפור עצמו שהוא עצוב. הוא עצוב כי הוא אנחנו. שלא ממש אכפת לנו גורל של ילד, לא ממש אכפת לנו מהאמא היהודיה. בכלל נהיינו עם אטום ורקוב. אז היא הייתה עם ערבי. זאת זכותה להתחתן עם מי שהיא רוצה. ומותר לעשות טעויות. והילדים שלה? מה הם אשמים? אבל, המושב… האמא השכולה… המזכיר במיל’… להם מותר הכל כי הם “מלח הארץ”, “אמא שכולה” ו”סא”ל במיל”. כלכ אחד מהם יש סיבות טובות אולי להתנהג כמו חמור אבל… איפה “אותנו בחרת מכל העמים”?
    אנשים מסתתרים מאחורי תויות אידיוטיות ובזכותן עושים מה שהם רוצים. וזה מה שיפה במאמר. התויות החד מימדיות. המראה מולנו.
    שנית, לא כתוב בשום מקום במאמר שום דבר לא על אשכנזים ולא על ספרדים. וכמו שאמרו לפני – על ראש הגנב בוער הכובע וגם – הפוסל, במומו פוסל. ואני מקווה שאנונימוס, עם האנגלית – יעני מתנשא ויודע אנגלית – עושה את זה למען הפרובוקציה ולא כי הוא באמת כל כך גזעני ועם כל כך הרבה רגשות נחיתות. ובקשר לאנגלית, תרד מהעץ. כולנו יודעים שאתה יודע עברית. אז חסוך מאתנו את זיבולי המוח באנגלית. זו גם סוג של גזענות לכתוב באנגלית…
    ושוב לעצם הענין – מאמר גדול. אבל עצוב. תודה

  19. מגיב בקיר

    לכאורה ניסיון להראות את מצב הבעייתי של אישה, בתוך סבך הבעיות החברתיות פוליטיות של המדינה. הצגת הזיוף שבגישה האטומה המתנשאת של החברה היהודית אל מול האטימות המתנשאת של החברה הערבית.
    למעשה, מסמך שבלוני כמעט וולגרי ופשטני. הצגה שטחית של הבעיות לא תורמת להבנתן או מקרבת לפתרונן, רק מכנסת את הפאסדו נאורים אל תוך קליפת הצדקנות. כל אחד מתחפר בעמדותיו, אין הבנה, אין הכרה באנושיות, אין גוון. רק שחור ולבן, עטופים בהרבה צהוב.

  20. הסיפור ממש יפה , אני ממש נהנית לקרוא את מה שאת כותבת.
    פשוט גדולה

  21. אורח לרגע

    חשבתי קצת (זה קורה).

    חשבתי על ה”באותו זמן בעיר אחרת”, ועל כך שאצלי, בזמן הקריאה, נתפס הגבר ההוא כמזרחי, ואני לא יודע אם זה הגזען הקטן שבתוכי או שבאמת סגנון הדיבור שלו ושל אשתו מרמזים על מוצא כזה.

    מעניין מה אתם חושבים.

    • אלמוני

      לדעתי, הלא קובעת, ישנו מעין גיהוץ של הדמויות….. לייחס אותם לעדה כזאת או אחרת נראה לי לא רלוונטי. באותה המידה יכלו אלו להיות פטרונים-אשכנזים-אינטלקטואליים שמבינים מה טוב וכדאי לערבים…..

  22. מאמי יא מאמי ….סיפורך העצוב השאיר דיכאון בליבנו
    רק שאין ברירה …נחושים אנחנו …הלילה נגאל את כבודנו

  23. הנסיכה הלוחמת

    לא מבינה את האדיוט שאמר שהסיפור חד ממדי, צהוב? או משהו כזה… מה הפחיד אותך כל כך? גם אתה אוכל בוטנים מול הטלוויזיה?

    • אני האידיוטית שאמרה שהסיפור קצת חד מימדי
      ואני לא רואה טלוויזיה
      רוצה להתלחם?
      חיוך

  24. ערבי ג'נג'י

    כתוב כל כך טוב! כל כך חזק, כמו תותח לתוך הבטן! רק שלא תהיה מלחמה…אולי נעצור רגע ונחשוב על איך אנחנו נראים, על איך הם נראים ועל מה קורה כאן בכלל!! לאן נעלמה ההקשבה? לאן נעלמה הרחמנות ההודית?

  25. הנסיכה הלוחמת

    נעמי יקרה, אני לא מתלחמת, זה מן פרנציפ כזה. ואולי לא הייתי צריכה להגיד “אדיוטית”, או “אדיוט”, או מה שאמרתי…הייתי, איך לומר זאת?, הלומה?, נסערת?, מגוננת?, או כל התשובות נכונות. בכל אופן בואי נתחיל מהתחלה-לדעתי הוא לא היה חד-ממדי במובן השלילי של המלה. אולי מגמתי זו המלה הנכונה. אבל זאת כל הפואנטה גוט איט?

    • בטח הבנתי למה את מתכוונת
      סתם השתעשעתי איתך קצת…
      בכלל לא התכוונתי חד מימדי שלילי או חיובי
      פשוט חד מימדי
      ואם לא היה משו שאהבתי בכתיבה לא הייתי כותבת לה את זה
      מבינה?
      חיוך

      • אני לא מבינה את האובססיה המלאכותית הזאת לחייך כל הזמן.
        מה יקרה אם לא תחייכי?
        לא נאהב אותך? נחשוב שהדברים שאת כותבת לא מעניינים?
        בדרך כלל הם דווקא כן. רק שבסוף מגיעים לחיוך הזה כל הזמן.
        לא תמיד חייבים לחייך, את יודעת…

        • אני לא מחייכת כי אני מרגישה מחוייבת לחייך
          אני מחייכת כשעולה לי חיוך על השפתיים
          ולמה את חושבת שבכלל איכפת לי אם תאהבו אותי או לא
          ?
          הייתי בצרות צרורות אם הייתי מחפשת את זה מבחוץ
          מבינה?
          אובססיה מלאכותית את כותבת..כל כך בקלות בלי להכיר אותי
          בלי לדעת שאני באמת אהבלה עם חיוך על השפתיים

  26. אלמוני

    את כותבת מצויין. תודה.

  27. מתלבט

    יש לי ילדה בת 23. ילדה יפה וחכמה. סיימה אפילו תואר. אחרי עבר ארוך וסוער עם החבר היהודי שלה, באה פרידה כואבת. עכשיו התחילה לצאת עם בחור ערבי. היא אומרת שזה לא רציני. אנחנו לא יודעים. אנחנו לא גזענים, (אפילו גרנו פעם בקיבוץ של השוה”צ) אך בכל זאת מדובר בבחור מעם אחר שעובד במסעדה באיזור. (אולי אם היה שוודי היינו מרגישים אחרת.) מחברה שונה משלנו. אנחנו אנשי עיר והוא מכפר בגליל שהיו בו מהומות. האמת שאנחנו לא מאמינים שיכול להיות לקשר הזה סיכוי. היינו רוצים לשמוע מה אתן חושבות (בתור בחורות מתקדמות)

    • בתור אחת שבגיל 19 היתה בסיפור דומה. הנח לי להרגיע אותך. ראשית, האושר והאהבה לא מבחינים בין גזעים. שנית, למרות שהסיפור שלי היה עם בחור אינטיליגנט, אקדמאי ונראה טוב (חלומה של כל אמא יהודייה…), הקשיים לא איחרו לבוא. ודווקא מהצד של הזוגיות ולא מהסביבה. עדיף שלא להתערב ולתת לה לעבור את זה לבד, לדעתי, זה לא הולך להיות סיפור ארוך ועדיף שהיא לא תמשיך אותו דווקא כאקט מרדני (מניסיון…)

    • הייתי רוצה להגיד לך שהאהבה תנצח. בכל אופן, העצה הכי טובה – אם בתך היא חכמה – תני לה להסתדר לבד. קבלי אותה ואותו, מן הסתם גם הוא אוהב אותה. כך לא תאבדי אותה.
      כך תתני לה ולכם לנסות וללמוד כמה דברים אמיתיים על החיים.
      יחזיק מעמד או לא – זו בטח לא הנקודה

    • במשפט אחד, תקרא את רומיאו ויוליה ותחשוב מה עדיף.

  28. eskimo dog

    הרשו לי לחזור להצעה של הסרט הכחול
    הכולל בחורות במדים וערבים בעלי ממדים.
    שכר ע”פ עיקרון הסטארט אפ (מריה את לא).

  29. כולם דיברו פה על אהבה ותוצאותיה. כי בעצם הסיפור התחיל מהאמצע. הייתי רוצה להסתכל על נקודת ההתחלה דווקא. מה הביא בחורה יהודיה להתחתן עם ערבי או בעצם לשאול האם הפער התרבותי ניתן לגישור. הטענה שלי היא שלא ניתן לגשר על פערים תרבותיים גדולים. אפילו בסיפור חצי דימיוני לא ניתן. האדם הוא תבנית נוף מולדתו. וכנראה זה חזק מכל אחד מאיתנו שזה מנצח אפילו את האהבה. מחקרים סוציולוגיים הוכיחו כי אנשים מתחברים אחד לשני כששניהם נמצאים על אותו סולם חברתי. מעטים המקרים של חיבור בין הנסיכה והצפרדע. עשירים עם עשירים. עניים עם עניים. נכה עם נכה. חולה עם חולה. יפה עם יפה. כסף עם כסף. תואר ראשון עם תואר פלוס. ואם אתם לא מאמינים תשמעו פעם הרצאה של ד”ר נחמן בן-יהודה בהר הצופים. הוא טוען שאם ניתן מדרג לסולם החברתי אז החיבור בין שני אנשים הוא במקסימום סטייה של שתי מדרגות למעלה או למטה. דוגמא נוספת: בקרב העולים החדשים ממדינות כמו דרום אמריקה תמצאו מעט מאד עולים חדשים עם ישראליות ואילו מהצד השני המון עולות חדשות עם ישראלים. כאן נכנס אלמנט נוסף של הקפיצה החברתית. בשביל עולה חדשה להתחתן עם ישראלי זו קפיצה חברתי כלפיי מעלה, ובשביל בחורה ישראלית להתחתן עם עולה חדש זו ירידה בסולם החברתי ואת זה קשה מאד למצוא.
    לכל הקופצים עכשיו, תמיד בשוליים יש סטיות. בגלל זה במדעי החברה תשעים וחמישה אחוז זה מספיק. אז אם מישהו מכיר מישהי שהחבר של הוא ערבי, שיסתכל על הרוב מסביב ולא על היוצא מן הכלל. והרוב שבוי. וזה לאו דווקא רע.

  30. myodea-ma

    היתה לי חברה שהחבר שלה היה דוקטור לביולוגיה, אבל ערבי. הוא חקר את הסרטן, ככה אמרו. היה לו חלום להתחתן עם בחורה טובה מהכפר שלו, אבל הוא יצא דווקא אתה, היהודייה, במשך ארבע שנים או יותר. לפני כמה חודשים, ככה אמרו, היא התחתנה עם חסיד חב”ד. גם היא חסידת חב”ד. והדוקטור? אני משערת שהוא עדיין חוקר את הסרטן, כי לא שמעתי שמצאו תרופה. וחסידת חב”ד? היא ניתקה אתי את הקשרים עוד בתקופה האונקולוגית שלה, משום שחשבתי שלקשר שלה עם הערבי אין עתיד. והחסיד? תלמיד חכם, ככה אמרו.

  31. i can do it

    לא מספיק כשרון. אם המסר מעוות הסיפור מגעיל.
    אני שונא ערבים.
    חיוך קפוא.

  32. תמימה

    פעם ראשונה שאני נכנסת לאתר ואני חייבת לציין שהסיפור הזה השאיר לי טעם של עוד

  33. סיפור נהדר שחושף בעיני את החוסר הבדל בין היהודים לערבים.
    גם אנחנו חוליגנים שובניסטיים וגם הם.
    כולנו במזרח התיכון.
    היפי היי.

  34. ומה אחמד הערבי האמיתי אומר על הסיפור הזה?

  35. חמוד, שנון, מצחיק, קולע, אכזרי. מראה כתובה נהדר בפניה של החברה המכוערת שלנו.

  36. מרעילת בארות

    סיפור מצוין. קצת אורלי קסטל-בלומי שכזה. אחלה!

  37. הנסיכה הלוחמת

    קראתי היום שוב את הסיפור, שוב את החיוכים של נעמי ושוב את התגובות בכלל, פתאום כאילו הכל נפסק! פתאום אין יותר מה להגיד…בפברואר הבחירות החדשות והסיפור הזה נראה לי כמו משהו מתוק לעומת מה שיכול להיות כאן.

    • red sonia

      סיפור חזק ונוקב, קצב נפלא, כל כך רציתי שיהיה המשך, אולי אפילו איזו תקווה, איזה צדיק אחד בסדום שירים ראשו מעל הבורות, מעל חוסר הרגישות למול חוסר האונים.
      לצערי הסיפור הינו שיקוף המציאות במלוא הדרה.

  38. great story

    i have nothing´to add more

  39. טוב מאוד אמרתם

  40. סחטיין, עדי!
    ואללה זה חומר טוב לספר!
    תמשיכי. אני מכינה את האיורים בינתיים.

  41. אנחנו בחברה הישראלית מתעלמים מהמון בעיות ולפי דעתי צריך לחוקק חוקים שיגנו על נישואי התערובת לדאוג למזונות, לילדים חפים מכל פשע שנפלו קורבן למצב של שינאה בין שני עמים שחיים זה לצד זה

    הסיפור מרתק

  42. ארץ הקודש
    ארץ ציון וירושלים
    לזרוק את הרגישות הפרטית
    להצתרף בעוז ובגאון לאטימות הלאומית
    להרוג ערבים
    אבל בהומניות
    להרים בעדינות את קצה הארץ
    ולטאטא בהחבא אל מתחת לאדמה
    שאריות של גופות
    לנקז את הדם
    לביבים סגורים
    ולפזר אבקה נגד זבובים
    כן
    ארץ זבת חלב ודבש.

    אין ספק אנחנו העם הניבחר
    להיות הכי דפוק ודופק מכל העמים

  43. אלמוני

    הרסת אותי לגמרי

    רוצה להתחתן?

  44. אמיר

    אז ככה! איך להתחיל!?!
    בנעלי הילד בוורוד ושתי הקוקיות מה אומר ומה אוסיף מלבד זאת שנמאס נמאס נמאס! .השמלה הוורודה לוחצת בחזה וקוקיות זה כבר לא באופנה.
    החברה הזאת בה אנו חיים (יהודים וערבים) במעטה וורוד דהוי מעוררת רחמים.
    נסיונות ומעשים בשם האלוהים (סליחה האלוקים)/אללה …חיי העולם הבא אלק!
    איפה הדת? ואיפה אלוהים? 70 בתולות! חמישה חומשי תורה! 2 מרלבורו אדום! ואחד אלוהיינו!

    כמה רחוק מהאמת הכל כך פשוטה (כולם אותו חרה).

    סיפור מעניין ונחמד מאוד… מצלצל מוכר משהו רק שאמי ארזה את אהבתה ושמה אותה בארון!

    “אני”

  45. את תותחית על.
    אהבתי מאווווד.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *