האיש שאהב נשים

‘אם אריק רומהר היה מבסס סרט על היומן שלך, הוא היה בוחר רק את החלקים בהם ציינת שדבר לא קרה’ אבחן פעם בשנינות מבקר הקולנוע המפורסם רוג’ר אברט על הבמאי הצרפתי אריק רומהר.
ואכן באופן בלתי צפוי לבמאי שמרן ובורגני כל כך, רומהר הוא במאי שנוי במחלוקת, למעשה יותר מהרבה במאים ‘אוונגארדיים’ או ‘נועזים’ יותר מקבוצת הגל החדש הצרפתי, אליה השתייך. בארה”ב הוא היה שנוא שנים רבות בתור קשקשן ובאירופה בתור בורגני. בשנים האחרונות גוברת ההערכה ליצירתו (לדוגמה רטרוספקטיבה לסרטיו שהתנהלה בסינמטק ת”א) אולם הוא עדיין יחסית לא מוכר.
בחודשים פברואר ומרץ השנה תערך בניו יורק סיטי פילם פורום רטרוספקטיבה מלאה לסרטיו של הבמאי הקשיש והלא מספיק מוערך הזה. אני כבר הבטחתי את השתתפותי.

נגד הזרם

|
‘אמן לא צריך לחשוש מלא להיות מודרני… צריך לדעת איך ללכת נגד זרם הזמן’.
‘אמנות אינה השתקפות זמנה אלא מורת הדרך. אמן לא צריך ללכת עם הטעם הפופולארי, הוא צריך להיות לפניו’
|
(אריק רומהר בראיונות למחברות הקולנוע)

אריק רומהר יחגוג בעוד מספר חודשים את יום הולדתו ה- 81. רומהר ששויך בעבר, אולי בטעות, לקבוצת הגל החדש, ממשיך לכתוב ולביים סרטים. העובדה שלרומהר אין יצירת מופת אחת גדולה מקשה עליו. על מנת להעריך את יצירתו של רומהר נדרש לצפות בלפחות כמה מסרטיו ולתפוס את ראיית העולם המיוחדת שלו. בגלל צניעות הממדים של סרטיו, העלילות הלא מורגשות שלהן, העדר המין, האלימות והכוכבים, רומהר עדיין לא מוכר ונכשל בשביית צופים רבים. זה חבל, כי אלו שכן מכירים את רומהר ופועלו מכירים אותו פעמים רבות כאחד היוצרים והקולנוענים הגדולים של המאה ה- 20.
הקריירה של רומהר התחילה בשנות ה- 50 בתור כותב ולאחר מכן עורך ראשי במחברות הקולנוע וכחלק מחבורתם של הבמאים לעתיד גודאר, טריפו, שברול וריווט. אלא שרומהר בניגוד לאחרים, חווה את הפריצה הגדולה שלו רק עשור אחרי אלה ב- 1969, כשסרטו ‘הלילה שלי עם מוד’ זיכה אותו בתשומת לב בינלאומית.
סרטיו של רומהר הם סרטים קלאסיים, הומניסטיים ומינוריים על החיים, אין בהם דרמה גדולה ולא אפקטים יקרים (וכותב שורות אלו הוא אוהד אדוק של אפקטים יקרים), לא קורה בהם כמעט דבר למעשה, אולם מצד שני אין אלו גם סרטים ניאו-ריאליסטיים או סרטי גל חדש. אלו סרטים בורגניים בתכלית החוקרים את הקונפליקטים הקטנים של היומיום, החלטות מוסריות שעל כולנו לעבור כגון: האם לבגוד? האם לתת כסף לקבצן? כיצד למכור ציור ראשון לגלריה?
הדמויות של רומהר, בורגנים מאופקים, מעודנים ומהורהרים מחפשות בהססנות את האושר שלהן בחיי היומיום המודרניים. הן מתלבטות בצורה אינטיליגנטית ולעיתים פילוסופית מעט בנושאים של מערכות יחסים, חברות, משפחה, יחסים עם החברה ועוד. רומהר כנוצרי קתולי, מספק לנו נקודת מבט מוסרית אך לעולם לא מוסרנית. סרטיו מתפקדים כחבילות מוסר אריסטוטליות אובייקטיביות תמיד ולעולם לא נוקטים עמדה מוסרית, זאת הוא מניח לדמויותיו.
יצירתו של רומהר מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים:
1.
שש מעשיות מוסר
– מבוססים על 6 סיפורים קצרים של רומהר וצולמו בשנים 1962-1972. ב- 6 הסרטים הללו מספר רומהר שוב ושוב על אותה סיטואציה בסיסית. גבר שנוטש אישה אחת לטובת אישה אחרת על מנת לחזור בסוף לראשונה. רומהר אמר שרצה מאוד להעביר את המסר בסיפורים, והאמין שלאחר 6 חזרות, הסיכוי שלו להיקלט גדל. יש להדגיש, עם זאת, כי התחושה מצפייה בסרטים אלו אינה של חזרה אלא של השלמה לרעיון.
הגיבורים במעשיות המוסר הינם אנשים מודעים העסוקים בניתוח עצמי בלתי פוסק. זהו וודי אלן אנושי יותר עם הומור אך ללא הגיחוך שוודי אלן כופה על הדמויות שלו.
2.
קומדיות ופתגמים
– 6 סרטים שצולמו בשנים 1980-1987. הדמויות בסרטים אלו הן בדרך כלל מבולבלות יותר ופחות מנוסחות ומודעות מאלו שב- 6 מעשיות המוסר. הן משקפות את חוסר הכיוון המוסרי של הצעירים ועוסקות גם בבלבול וחקר המיניות והיחסים הבינמיניים.
3.
מעשיות 4 העונות
– 4 סרטים שצולמו בשנים 1990-1998. הדמויות כאן מזכירות יותר במודעות ובהתנסחות שלהן את אלו של 6 מעשיות מוסר.
ז’אנר בפני עצמם, סרטיו של רומהר הם מופת לכתיבת דיאלוגים ועלילה אותנטיים. אותנטיים מדי בשביל רבים מהצופים, למעשה. רבים מחברי, שונאיו המושבעים של רומהר הבורגני כבר התלוננו בפני על הדיאלוגים הצרפתיים, האלגנטיים והארכניים שלו הנדמים לעיתים לציוצי ציפורים בצמרות העצים. ‘למי אכפת מה תעשה דלפין בקיץ?’ ובכן, אולי לרבים זהו עניין פעוט, אולם מי שמתעניין באנשים פשוט מתוך אהבת אדם, יכול למצוא סיפוק מרובה בסרטיו של רומהר.
רומהר, דומה, לא כופה את העלילה שלו אלא מניח לעלילה להניע את עצמה בדרך סאלינג’רית מעט. הוא לא ממהר לשום מקום. בדרך הדמויות והעלילה יתעכבו על פרטים הקטנים והכביכול לא חשובים.

האיש שאהב נשים

דמויות נשיות אמינות הנן מחזה נדיר למדי במדיום הכל כך גברי של הקולנוע. בהוליווד ובעולם כולו, מעטות הבמאיות שהצליחו לחדור למכונת ההפקה או לקנון הקולנועי. כתוצאה מכך סיגל לעצמו הקולנוע את המבט הגברי הבולט כל כך, וגם הסרטים הפמיניסטיים הגדולים נוצרו רובם ע”י גברים. למרות שישנם סרטים פמיניסטיים מצוינים שנוצרו על ידי גברים (‘המנסרים מטקסס 2’של טובי הופר, ‘תלמה ולואיז’ של רידלי סקוט וסדרת ‘הנוסע השמיני’) נדמה כי אלו בד ובד גם סרטים המנציחים מבט גברי מסוים, או מציגים סוג מסוים של פמיניזם גברי.
משום כך, דווקא, מענג כל כך לראות את הדמויות הנשיות שמצייר רומהר בסרטיו. ידידה אמרה לי פעם כי טולסטוי, בדמותה הדקה והעדינה של אנה קארנינה, הצליח להחזיר לה את האמון במין הגברי. אותו הדבר עושה לנשים רומהר בקולנוע שלו.
בלי להיות פמיניסטי במוצהר, בלי להציג תיאוריות פוסט-מודרניות, בלי להעלות את הסוגיה הנשית כמעט, מצליח רומהר ליצור דמויות נשיות נפלאות, מדויקות, רגישות ומלאות דקויות. כמעט בכל סרט של רומהר יש דמות נשית ראשית אחת או יותר. הדמויות הגבריות המופיעות לצדן נדמות כמעט ללא יוצא מן הכלל דהויות, חסרות עניין וקלישאיות לעומתן. למעשה רומהר עושה לגברים מה שהם עשו לנשים בקולנוע, הוא הופך אותם לאובייקט ואת הנשים לסובייקט. הוא אולי לא מתכוון לכך, וגם דמויות הגברים של רומהר עשירות פי כמה מאלו של הקולנוע ההוליוודי, ועם זאת הן מחווירות לצד השפע הנשי המוצג בסרטיו. תלמה ולואיז של סקוט נראות כמו תוצרים גבריים עלובים והוליוודיים לעומת ‘רנט ומירבל’ של רומהר. אם תלמה ולואיז היו צמד גיבורות טראגיות המתגבשות תוך כדי מסע הרס עצמי למול חברה הגברית שוביניסטית ונקודת מוצאן בדיכוי הגברי, הרי רנט ומירבל עברו מזמן את הנקודה הזאת. הן חיות בעולם נשי, ומממשות את זכותן למבט נשי על המציאות.
למה רומהר מתעניין כל כך בנשים? הניחוש שלי הוא שהאמת הפשוטה היא שהקולנוע של רומהר באלגנטיות, חוסר הפאתוס, המינוריות והדקות שלו הוא קולנוע נשי הקורא לדמויות נשיות.

שלושה סרטים להתחיל מהם

מאז שנת 1962 ייצר רומהר עשרות סרטים בקצב המתקרב לאחד לשנה, חלק מהם משודרים לעיתים בטלוויזיה ובאוזן השלישית מוקדש לרומהר מדף ענף.
ברצוני להמליץ על שלושה סרטים נפלאים שמשקפים בעיני בצורה הטהורה ביותר את מהותו של רומהר כקולנוען ואת הדמויות הנשיות שלו. סרטים אלו הם רומהר לטוב ולרע ומי שלא אוהב את רומהר, בוודאי לא יאהב גם אותם. חלק מהסרטים האחרים של רומהר הצליחו יותר כגון ‘אשת הטייס’ או ‘אגדת חורף’. הרשימה הבאה משקפת את טעמי האישי בלבד:
1.
רנט ומירבל
(1987) – סיפור ידידותם הנרקמת ומעלליהן של שתי בחורות צעירות. רנט, נערת כפר תמימה וחובבת ציור, נתקלת במקרה במירבל, פריסאית שמבלה חופשה בכפר. הסרט מכיל 4 סיפורים. בראשון, ‘הזמן הכחול’, מבקשת רנט להכיר למירבל את הזמן הכחול, רגע הדממה הקצר שבין נפילתן לשינה של חיות הלילה ויקיצתן של חיות היום. בסיפורים השני והשלישי ‘המלצר’ ו- ‘הקבצן, הקלפטומנית והנוכלת’ הן דנות בדרכי ההתמודדות עם שירות גרוע ממלצרים ובפנים שונים של מוסר יומיומי בעולם המודרני. ואילו בסיפור הרביעי ‘למכור את התמונה’ הן לומדות על עולם האמנות וטבעו של הדיבור.
2.
קיץ
(1986) – סיפורה של דלפין, בחורה צעירה שנפרדה מהחבר שלה ונתקעה ללא יעד לחופשת הקיץ. הסרט עוקב אחר הקיץ של דלפין, מסעותיה לאתרי נופש שונים והפגישות המתסכלות עם חברים וחברות שלא מבינים לליבה של הצעירה המתוסבכת. בסופו של דבר אהבה מחוץ למשחק החברתי לא בלתי אפשרית כפי שנדמה.
3.
הברך של קלייר
(1970) – בגרסה אביבית ובורגנית זו לספרו של לקאלו, יוצאים ג’רום ואורורה, שני סופרים בפתח גיל העמידה, לחופשת קיץ בה הם ממשיכים וטווים את עלילותיהם הספרותיות לתוך החיים. אורורה דוחקת בג’רום לשחק את תפקיד המסובב ולפצוח ברומן עם לורה, בתה בת ה- 14 של חברתה. השניים מתיידדים, מנהלים מספר שיחות אישיות ואף יותר מכך, אך העניין שג’רום רחש ללורה נעלם עם הופעתה של חברתה היפהפייה, אם כי האדישה קלייר. ג’רום מפתח עניין אובססיבי בברכה המקסימה של קלייר, שהיא לתפיסתו נקודת התורפה שלה. לצורך אישוש התזה שלו הוא לא יירתע גם לנסות ולערער את החברות בין קלייר והחבר הצעיר וחסר העידון שלה.

על הכותבת עידו הרטוגזון

יליד 1978. כותב חרוץ של פרוזה/שירה/מחזות/תסריטים. בשנת 1999 פרסם לראשונה סיפור באנתולוגיה 'אוטוטו' שיצאה בהוצאת מעריב-זמורה ביתן. מתגורר בקלן, גרמניה, ועובד כרגע על ספר ביכורים בשם 'אנטי גיבורים'.

תגובות

  1. אליסה

    תמיד כיף לקרוא את רשימותיו של עידו ואני לא מבינה איך לא צפיתי באף אחד מן הסרטים המוזכרים, אולי אפשר להזכיר עוד סרטים שאולי בהם צפיתי |(יום שבת בצהריים… כן? זה זה?)

  2. אינדי_גו

    1. למה להתעקש לקרוא לאיש “רומהר” (?!), כשבצרפתית זה “רוהמר”, או אפשר גם פשוט רומר.
    2. “ששה מעשיות מוסר”? אני קראתי נכון? שגיאת לשון כה בוטה?
    3. השם המלא של הסרט הוא “ארבע ההרפתאות של רנט ומירבל” והוא אכן סרט מקסים.
    4. “קיץ”, הוא לפי מיטב ידיעתי (ובשמו הצרפתי “מעשיית קיץ”) חלק מסדרת ארבע העונות, וראוי להבהיר זאת, כי זה לא ממש מובן בטקסט, וכדאי אף לצפות בשאר העונות. (ובמיוחד ב”מעשיית חורף”)
    5. לדעתי האישית, מומלץ להתחיל ב”החבר של החברה שלי”, שהוא סרט מאוד שלם, זורם, וגם אחד היותר פופולריים שלו. סרט מצוין.

    • ויטגנשטיין

      ועוד אחת – מי שעשה את הגבר שאהב נשים l’homme qui aime les emmes היה בכלל טריפו…. ואיה סרט זה היה! חובה לכל מי שאוהב נשים.

    • עידו הרטוגזון

      לרוהמר יש שני סרטים שונים האחד בשם ‘קיץ’ מ- 1986 והשני בשם ‘מעשיית קיץ’ אליו התכוונת כנראה, העוסק במוזיקאי צעיר המנהל שלושה רומנים מקבילים (ואותו הזדמן לי לראות לפני ימים מספר).

      הסרט הראשון מבין השניים, שאינו חלק ממעשיות ארבעת העונות, עליון על השני, לדעתי, אגב.

      • אינדי_גו

        הסרט מ86 שנקרא כאן (וגם באנגלית) “קיץ”, נקרא בעצם, במקור, “קרן ירוקה”
        (Le Rayon Vert uהוא באמת אחלה סרט… יחי האהבות הפתאומיות כשהכל נראה כה ייאושי).
        “מעשיית קיץ” הוא אכן מ96, ויחי הבלבול הקל בשמות הסרטים.
        🙂

  3. פעם היה ברחוב הירקון קולנוע פריז. הייתי בת 15 וחברה שלי בת 16 וביחד היינו ישנות אצל סבתא שלי בדרום העיר ומהבוקר הולכות ברגל ל”פריז” כדי לראות רצף סרטים, בינהם הרבה של רוהמר. כל הנעורים שלי וכל מה שהפנמתי מבחינה אינטלקטואלית נשען על סרטים צרפתיים רבים מהם של רוהמר. אם הייתי בוחרת במאי שיעשה עליי סרט, ללא ספק, זה האיש. ואם יש מישהו שאני לא מפספסת אף סרט שלו, גם כן, ללא ספק זהו האיש.

    • מירנדה

      בקולנוע פריז בתל אביב ראיתי פעם , גם כן בגיל 15, סרט מופלא אחד, הלכתי לבד לראות אותו, סרט צרפתי בשם “עוברת אורח”… אם אני זוכרת נכון, קראו לשחקנית הראשית סנדרין בונר.
      איזה סרט, איזה משחק… ימים רבים לא הצלחתי להירגע ממנו.
      עוברת אורח. כמה חופשיה היא נראתה לי אז. וכמה אומללה היא נראתה לי כשראיתי את הסרט שוב לפני כשנה… זו היא או אני והעובדה שכבר מלאו לי שלושים?

  4. מגיב בקיר

    חרם
    מסר זה בא להביא אנשים להפסיק לכתוב באתר זה.
    מטרתו של אתר זה, כפי שהצטיירה במשך החודשים האחרונים היתה לאפשר דיאלוג בין אנשים מתוך כבוד הדדי על מנת לקדם את ההבנה בין שני המינים ובין קבוצות שונות באכלוסיה.
    בתקופה האחרונה, הדיונים כאן הידרדרו לשפל איום. סגנון הדיונים הפך להיות כוחני, ברוטלי ופוגעני. ההבנה, האהבה והחמלה פינו את מקומם לשנאה, ובוז לאמונות ולתפיסות יסוד.
    השיא הגיע במהלך כתבתו של מיקי רונן, אשר כוללים הצדקה לפגיעה מינית בקטינים ובוז לנופלים במערכות ישראל. אין כל רע בביקורת על הלוחמניות של החברה הישראלית, אבל מכאן ועד הפגנת בוז לכאבם של אחרים המרחק גדול. אין כל רע בדיון במיניות האדם ובמורכבות שלה, מכאן ועד להצדקה בפגיעה בקטינים המרחק אדיר (כפי שקרה בתגובות לכתבה).
    על מנת להביא את האתר לדרכו הקודמת על הכותבים כאן לפעול.
    כל אדם אשר מסכים עם הדברים הנכתבים במסר זה מוזמן להעתיקם כלשונם ולקרוא לגולשים להתנזר מקריאת הכתבות כאן, עד אשר יגיבו מנהלי האתר באופן רשמי ויבטיחו העלאתו על דרך הישר.

  5. I ennjoyed reading about one of my favorite film makers. by the way, is there a “spring” movie?

    • עידו הרטוגזון

      אכן ישנו סרט אביבי, ואף סרט מצויין העוסק בשתי נשים (נטשה נגנית פסנתר בת 19, וז’אן מורה לפילוסופיה) המתחברות במסיבה. נטשה מנסה לזרוק את ז’אן על אביה וכו’ וכו’.

      מבין 3 סרטי העונות שאני ראיתי היה זה הסרט הטוב ביותר, לטעמי.

      עידו הרטוגזון

  6. קוראל

    היה לי עונג צרוף להכנס היום לאתר ולקרוא על היוצרהקולנוע האהוב עלי
    האיש….אין ספק אוהב נשים ויותר מזה מפליא בהבנתו אותן…..
    גל של נוסטלגיה הציף אותי…..
    קולנוע פריז……. התמימות ………..
    אני עד היום בכל שקיעה מחפשת את הרגע הקסום של קרן השמש האחרונה……. האור הכחלחל ירקרק ……בהשראתה של גיבורת קייץ……..
    רוהמרהעניק לי שעות מענגות של חסד (נעורים)…….התנתקות ובריחה לתוך עולם קסום נשי תמים ופטפטני שבו מפלצת הפוסט מודרניזם לא ביקרה……
    בננות ……חממתן לי את הלב כמו שבדרך כלל אתן עושות…..תודה על כך!!!!
    ותודה עדו על הכתבה המקסימה

    • המורה שירלי

      קוראל, השתלטי על הנקודות שלך בבקשה!

      • קוראל

        ממש לא בא לי להשתלט על הנקודות שלי………………………………………………….
        וזה לא יעזור אם תשלחי אותי לעמוד בפינה………………………………………………….
        אני אוהבת נקודות……….
        אבל סולחת לך כי האתר שלך חביב עלי גיליתי אותו רק לפני שבוע למרות שהמלצת לי עליו כבר מזמן זוכרת….??

  7. דורון

    אריק רומר הוא ללא ספק פנינה קולנועית. אחת שמגלים את יופיה דווקא עם השנים.
    הסרט הראשון שלי היה “פאולין על החוף” שאליו הלכתי עם חברים בגלל הפרומו שהזכיר יותר את “אסקימו לימון” מאשר אינגמר ברגמן צרפתי. למותר לציין את הביקורת שקיבלתי עקב ההמלצה. למרות זאת המשכתי וראיתי את כל הסרטים שהוקרנו בארץ. ממש מוזיקה קולנועית. וזה עוד לללא אזכור של נופי צרפת ופריס האהובים.
    למי שלא מכיר “החבר של החברה שלי” מומלץ כסרט ראשון. למי שיכול ראות רק אחד: “אגדת חורף” כנראה הכי שלם.

  8. ido hartogsohn

    just this moment i cam back from the movie ‘full moon in paris’ in the new york film forum Rohmer Festival.

    it was great!

    And i love new york!

    I invite you all to come to NY and enjoy the wonderful films yourself!

    Ido Hartogsohn
    New York

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *