הרווקות נתפשת כתקופה היפה בחיים, אז למה הן סופגות הרבה אש? על הדיל הלא משתלם של להיות רווקה

זכות הלא מבחירה

התקופה היפה בחיי?

רווקות. אחח. זו אמורה להיות התקופה היפה בחיי, כן? לצאת נון-סטופ, להכיר אנשים חדשים. בלי מחויבות. להתעורר כל בוקר עם גבר אחר. לטייל בעולם ולפגוש טיפוסים שונים ומשונים. אה, כן ולא לשכוח מסיבות לתוך הלילה.
צר לי לנפץ את החלום אבל באמת באמת שזה לא ככה. לא רק שזה לא ככה, זה בכלל לא ככה. מצד אחד זה תענוג להיות עצמאית וגברת לעצמך בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. מצד שני, אנחנו חיות חיים רגילים לחלוטין של לקום בבוקר, לצאת לעבודה, לחזור הביתה, קצת טלויזיה, קצת חברים, קצת אינטרנט. אבל להיות רווקה זה גם אומר לספוג הרבה אש. המון המון ציפיות, פרשנויות, דעות, התבטאויות והערות שלא ממש רצית לקבל.

לברוח לתאילנד

זה מתחיל בדרך כלל ככה. אני באירוע משפחתי, יומולדת לסבא. ומה עושים? מה שכולם עושים, מסיבה גדולה עם הרבה מוזמנים. אני מגיעה למסעדה שאותה בחרו לחגיגת יום ההולדת, אבא שלי אמא שלי ואחיות שלי יושבים בשולחן וכל שאר המוזמנים ישובים בשולחנות סביב.
עכשיו אי-אפשר להכנס ליומולדת (או לכל אירוע משפחתי למעשה) בלי לעבור אחד אחד ולאמר שלום, לתת נשיקה (בשתי הלחיים. יש משהו שלקחנו מהספרדים) ולשאול מה נשמע ואיך הבריאות. זאת אומרת שברגע שאני נכנסת עליי לעבור שולחן שולחן, דוד דוד, בן-דוד ובן-דודה עד שאני מנשקת את כולם. כמובן שמיותר לציין כי כאשר אני מגיעה לסיום הברכות והנישוקים – נגמרת היומולדת.
בזמן המעבר בין השולחנות, עולות גם שאלות. השאלות הן בדרך כלל מהקל אל הקשה. שאלה ראשונה: מה נשמע? איזה יופי את נראית. רזית?
שאלה שניה: מה את עושה עכשיו? אה, ויש בזה כסף?
שאלה שלישית: איך הדירה החדשה? ואת מסתדרת עם כל התשלומים?
רביעית: מה עם איזה חבר? אנחנו נשמח להיות באירוע שלך בקרוב.
א-מא!!!! כן, ככה זה הולך. אין מנוס ואי אפשר לברוח. הרבה פעמים לפני שאני יוצאת לאירוע כזה אני שוקלת נפשית לברוח לתאילנד.
אלה הם חייה של הרווקה בימינו. הם לא מעריכים את העצמאות שלה, את היכולת שלה להצליח במה שהיא עושה, את הבחירות הקשות שהיא עושה מידי יום, את העובדה שהיא חסכה בעצמה את הכסף ללימודים, וגם הספיקה לצאת מבית ההורים לפני גיל עשרים וחמש. בוחנים רק מה עוד לא עשית, מה עוד לא הספקת, מה חסר לך כדי להיות באמת מאושרת. התשובה הברורה מאליה היא גבר.

זכות הלא מבחירה

עכשיו בואו נעשה סדר בדברים. הבחורה העצמאית הזו, הרווקה הזו – כן, לומדים לשנוא את המילה הזו מה לעשות – היא רוצה. היא אפילו מאד רוצה לצאת עם מישהו, להתאהב, ושומו שמיים, אפילו להתחתן. זה שהיא לא עשתה זאת עדיין אין זה אומר שזה לא קיים ברצון שלה. היא פשוט עדיין מחפשת, עדיין תרה, עדיין מנסה לפלס דרכה ולא להתפשר על הבובליל הראשון שנקרה בדרכה.
וזו בדיוק אותה רווקה. זו שמסוגלת להבחין מה טוב בשבילה, מה מתאים לה וכשזה יתאים לה זה יהיה גם בזמן שהיא תקבע שזה מתאים לה, נכון? ובכן, זה מה שאני חושבת בכל אופן. כדאי לאמר את האמת. ומהי האמת? שאנחנו לא רווקות מבחירה. שהיינו רוצות להיות לא-רווקות מבחירה, פשוט אנחנו עדיין במסע הזה ועדיין לא הגענו לפינת החמד הזו שבה נחמד להיות.
כאן מסתיים הסיפור שלי שהוא הסיפור של אלפי בנות שחיות חיים מלאים וטובים ובדמותן אני רואה את עצמי בחיפוש הזה, במסע הזה, בדרך הזו. ובכן הסוף עוד לא ידוע וזה מה שכיף. זהו לא סיפור אמריקאי בו הטוב מנצח והבחורה מוצאת את גבר חייה. זהו סיפור על הבנות הישראליות ועל מאבקן. לא בגברים חלילה, אלא בציפיות. אחרי הכל אנחנו רק תיירות. תיירות שנמצאות במסע ומחפשות את המקום האידיאלי עבורינו לראות את הנוף, אולי לפרוש איזה מגבת ואם ממש נאהב את המקום – גם להרביץ איזו מנוחה טובה.

על הכותבת איזבל בן אהרן

ילידת קרית ביאליק, כבת 28. מאז ומתמיד אוהבת לכתוב, בעיקר מאמרים וסיפורים וקצרים.

תגובות

  1. אלמונימי

    ונכון גם למין זכר.

  2. כתיבה מצויינת, כל כךנכון…

  3. רווקה מהנאה

    האם לא התבגרנו קצת, נשמנו אוויר פסגות? הכתבה הזו מחזירה את הנשים בפרט ואת האנושות בכלל אחורה בזמן. בעצם, מה אני יודעת, אולי הנשים הניאנדרטליות היו רווקות מבחירה ולא טרחניות ובכייניות?

    אני רווקה כברירת מחדל. אפילו לא מכוח החלטה או הבחירה. או הלית ברירה- יגידו הציניקנים. אלו הם חיי, זו אני, טוב לי ככה, מבסוטית אש. לא מכירה ולא רוצה להכיר שום דרך חיים אחרת אלא אם נעבור למשטר דיקטטורי ויכריחו אותי לשים אזיקים על נשמתי החופשיה.

    היו ויהיו לי חברים ממוצא גברי. אבל נישואין ומשפחה זה לא אני. לא כל אישה רוצה בזה. חשוב לציין אותן, כי הן כאן כדי להשאר ואפילו לגדול. הן ממשיכות לצוץ תחת כל שיח רענן מיום ליום. משום מה הן אינן משמיעות קול כי קולן כבר לא פופולארי- מעין גירסה דהויה, מפוהקת ומבודחת של “סקס והסיטי”. הסדרה הזו הרסה כ”כ שזה לא להאמין כי היא החטיאה את מטרתה. הרי בסוף כל הגרציות שם התחתנו…נו. מה אאמר ומה אגיד? גוועלד!

    ואם במקרה גוף הכתבה לוקח טונים אחרים והחמצתי את הכוונה אז סליחה מראש! התמקדתי בכותרת ובכלל יש לי הפרעת קשב וריכוז. סליחה ותודה. ממני, רווקה מרוצה. בת אנוש מרוצה. אישה מרוצה.

    • אלמוני

      היי רווקה גאה ,
      כפי שרשמתי – “זו אותה רווקה. זו שיודעת מה טוב בשבילה ועושה את הבחירות שלה…” זו את. וזה מכניס הרבה נשים רווקות לאותה
      קטגוריה. אנחנו עושות מה שטוב בשבילנו ! ואם הדרך שלך היא טובה
      בשבילך – לכי על זה…

    • אלמוני

      הייתי ממליצה קודם כל לקרוא ואז לתת דין וחשבון , זה מה שאנשים שלא שופטים את הכריכה אלא קוראים את הסר או לפחות מנסים עושים. אבל אם לך נוח לתת הערה כלכך לא מלאה ובלי כל העובדות אז בבקשה. אני יודעת שברגע שקראתי את העובדה שבכלל לא קראת את המאמר הכבוד אליך ירד..

    • חופש מבחירה פרושו חופש פנימי ולא חיצוני. השאלה מי הוא זה שבוחר? לרוב הבחירה נעשת בידי הדעות וההרגלים ואפשר להוסיף את תבלין הרחמים העצמים והרגשות השלילים שבדרך כלל ניגררים אחרי הרחמים העצמים. אז מי בוחר כאן?

      הזדמן לי לראות מעט מאוד אנשים שיש להם חופש בחירה אמיתי, והחופש הזה הוא בבחירה של ההשפעה שיש ברצונם להיות תחתה. כלומר מראש הם קבעו את “הכן” “והלא” המוחלט שלהם. ובכדי להגיע לזה נידרשים שנים ארוכות של לימוד והכרת הכוחות המיתנגדים הפנימים. יש שקוראים לזה עבודה רוחנית או עבודה מודעת.

  4. אלמוני

    אין ספק שאת הבחורה הכי מוכשרת שני מכירה[ וזה לא מכור]
    אחלה מאמר מאוד אהבתי. מאוד אותנטי ומזהה עם זה מאוד.

    • סחה אחותי 🙂
      זה נכון גם אצל הגברים לפחות הקטע של האירועים המישפחתיים 🙂

      epotex

  5. הוצאת לי את המילים מהפה !!!!!!!!!

  6. מגיבה מאוחרת

    כשאת רווקה מתמקדים בזה שאין לך בן זוג. אחרי שאת מתחתנת, שופטים אותך על כל השאר.

    כמה ילדים בחרת להביא לעולם ומתי, כל אספקט של אופן הגידול שלהם, למה בעלך עלה שני קילו הכל באשמתך שאת מאכילה אותו יותר מדי/ לא מאכילה אותו והוא נאלץ לאכול ג’אנק/לא מבשלת בריא, למה את עלית שני קילו כי אחרי שמתחתנים לא צריך להזניח, למה אין לבעלך מכפלת במכנסיים, למה הילדים לובשים ככה, למה את שמה את המפיות בפינה הזאת של המטבח ולא בפינה ההיא, למה את מקפלת ככה את הכביסה בארון, למה את לא מביאה עוד ילד, אה את בהריון? ויש לכם כסף לזה?

    בקיצור, לא נעים להיות רווקה בסיטואציות משפחתיות. אני יודעת כי התחתנתי בגיל 33, ועד אז המסע לא היה קל. אבל גם אחר כך נכנסים לך לורידים. אוהו, איך שנכנסים.

  7. אחת מהבעיות הקשות ביותר של עולם הרוקות הוא שבהרבה מיקרים הרגשות המיניים תופסים מרחב גודול מידי בעולם המודרני של היום. וזה מתבטא בחוסר נוחיות בארועים מישפחתיים ששם הרגש והנוסטלגיה תופסים יותר את המרחב.
    ההחלפה המתמדת של בני זוג במיטה מצמצם את הרגשות ומעלה את מיפלס האנוכיות והחמדנות כמו גם את תכונת הרחמים העצמים והרגשות השלילים.

    מאמצים מתמידים לא לשפוט ולא להיתלונן יוצר את האפשרות לחשיבה חיובית על עצמך, וכאשר זה נעשה יש אפשרות למשוך לתוך חייך את את האנשים הרצוים והמתאימים למיבנה הפנימי שלך.
    והיות שהיתקבעו ברגשות כל מיני הרגלים ודעות סביר להניח שזה יהיה קשה מאוד לביצוע ללא הדרכה מתאימה. בכול אופן אין כול סיכוי לעשות את זה לבד היות שהרגש ירמה אותך.

  8. מאוד מזדהה עם המאמר
    אני מזכירה לעצמי כל פעם שאני נתקלת בתופעות המעצבנות האלו
    שכל אלו החושבים שאישה מגשימה את עצמה דרך הגבר בחייה
    יושבים בבית וממורמרים על החיים העגומים שלהם.

    שימי זין אחותי ותהיי שלמה, זה הכי חשוב.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *