כתבה חדשה…

למה כדאי להזמין טייק-אווי

על המקרר שלנו יש מדבקות של מיטב הפיצריות בעיר, אבל בכל פעם שאני רוצה להתפנק באיזו פטרייתית עם בצל, מופיע קול המצפון בדמות הגבר של חיי שאומר: “שמונים שקל! את יודעת כמה ארוחות אני יכול לעשות לך בסכום הזה?”
זהו, שבדיוק מהטעמים האלה אני מוכנה להפקיר שטרות בידיו של שליח. אני מעשית: בן זוגי יבשל ארוחת חמש מנות, יצרוב סטייק על המחבת, ירתיח בצלים, יאדה מרק ברוקולי קטיפתי, יקפיץ נבטים ואני, לאחר שנקראתי אל השולחן בריחות מפתים, אתמודד אחר כך עם כיור מלא כלים.
תאמרו: מה היא מקטרת? אך הדברים אינם כל כך פשוטים.
הגבר היצירתי כל כך בבישול, או במילים אחרות שף הבית, מפגין את טעמו האישי לגבי הצבע של הקירות: למה שלא לנקד את כתלי המטבח בזרזיפי קטשופ? ואולי גם קצת זוקיני שמזנק לו בעליזות לתקרה? הידעתם שקארי משתלב נפלא עם הקרמיקות?
כי הגבר החדש-חמוד (או בקיצור חדש-מוד) נורא אוהב לבשל, להיות יצירתי, לפנק. אבל אני מעדיפה לחמם איזה מאמא עוף ולקנח בחומוס תעשייתי, מאשר לספוג אל תוך מטליות ורודות וכתומות את שיירי היצירתיות.
הגבר החדש-מוד טוב בבישול, אבל הוא מה זה גרוע בפרטים.

ככה לא שוטפים כוסות

באצילות נפשו, לאחר שהעלה על השולחן את כל הקוויזין הצרפתי שאפשר לאלתר מגיחה לסופר ולכמה שווקים אותנטיים, אזי מגיעה התקפת ג’נטלמניות מתפרצת: “אולי אני אשטוף כלים”? כשבטנך מלאה ואת מאזינה ללהבת הנרות ולרוח המזגן את נוטה לפעמים לפשרות.
דרכו של החדש-מוד להתמודד עם הלכלוך היא דווקא להעמיק אותו פנימה. מדוע להתחרע על הסיר כאילו עשרה ויקינגים מאיימים לכבוש אותו ורק סקוץ’ זהוב קטן יכול להניסם? מדוע לא לרפרף בקלילות מלאת השראה על האלומיניום, להתייחס בסלחנות לחרדל דיז’ון מאשתקד?
אחרי שהוא גומר עם הצלחות, אני מוכרחה להפוך אותן ולנגב גם את הצד השני. והנה חידוש: לצלחות יש שני צדדים, וכאשר שמים אותן במגדל זו על גבי זו הן מתלכלכות ונדבקות. אבל האישיו הכי קודר אצלנו הוא כוסות. דרישות התברואה שלי לא מתפשרות. בן זוגי מסוגל להשאיר כוס תה לגורלה למשך יממה וחצי, ואילו ניתן הדבר בידו, הרי שהיה מחסל את כל מלאי הכוסות לפני שהיה מחלץ את העתיקות שבהן מטביעה בכיור. הגבר שלי הוא הגבר במטבח, אך אינו מסוגל למעט אגרסיביות של בלעבוסטה.

ולסיכום

ההקפדה על הפרטים לא תקפה כאשר מדובר בגבר החדש. הוא אולי נובל קוויזין, אבל כשצריך לסגור עניינים, תחת הידיים שלו מצב הקוויזין נובל. הוא, את ההתלמדות בשטיפת כלים מעשית לא סיים.
בטח תגידו: איזה ביץ’! יש לך גבר מהסרטים ואת מתלוננת, אצלנו אוכלים בקושי נקניקיות של טבעול. תבינו, לפחות שוביניסט רציני מגיע עם תעודת אחריות. כשאומרים לו “אל תדרוך” ברטוב, הוא מתגנב לסלון, מתיישב על הכורסה בצייתנות וממולל את השלט בידיו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *