כתבה חדשה…

אורלי קסטל בלום למדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב והחלה לפרסם את יצירותיה בשנת 1987. היא “התגלתה” על ידי העורך הספרותי חיים פסח, שעבד אז בהוצאת עם עובד, שם פורסם קובץ הסיפורים הראשון שלה , “לא רחוק ממרכז העיר”. קוראיה של קסטל-בלום וודאי ישמחו לשמוע שקובץ זה יצא במהדורה מחודשת ביוזמת “הספריה הקטנה”.
ברוב ספרייה של קסטל-בלום סגנון הכתיבה הוא מאוד זורם וקצבי והסיפורים בחלקם מאוד אגרסיביים וקשים לקריאה אבל מספקים את הסחורה. בקובץ הסיפורים הראשון שלה אנו נחשפות לכתיבה ראשונית ולא בשלה מספיק ולעיתים הכתיבה היא מאוד הארד קור, חיה ובועטת.
חלק מהסיפורים מציגים דמויות עם נטיות אובדניות ותשוקה חזקה למוסיקה. למשל “אש קטנה” שמציג לנו את אהוד ורעייתו מיכל, זוג הורים טרי שכבר זמן מה אינו נוהג כזוג אלה כשני תאים בודדים שאינם מתקשרים ברמה האישית ואפילו נזרקת לאוויר הערה על חיי המין המצוינים של השניים וזאת לעומת הנתק הרגשי. קסטל-בלום מרבה לשלב בסיפוריה אמירות שנונות וציניות אפילו כשמדובר בנושאים רגישים כמו אלמנט הדת, שניתן לראות בסיפור “לא רחוק ממרכז העיר”, שהוא לדעתי אחד המוצלחים שבקובץ. הסיפור מציג את אבישי ורעייתו הטרייה שעוברים לדירתם החדשה ונתקלים בכל הקשיים שזוג טרי נתקל בהם – מאבקי מעמדות, פרנסה ומשפחתיות. אבישי נאבק בקונפליקטים פילוסופיים ומרגיש משיכה חזקה לבית הכנסת הישן ולדת ובעודו הולך ומתקרב לדת רעייתו נראית באור קיצוני כאישה חופשייה המסתובבת עירומה ומשוחררת.
סיפור נוסף שהותיר עלי רושם ראשוני לא רע בכלל היה ה”יומן”, סיפור גאוני לדעתי שמציג התמודדות עם רצח, למרות שהרעיון הראשוני מאוד מוצלח ויש בו הרבה פוטנציאל הדמויות מאוד מוגבלות ולא מפותחות ולעיתים הסיפור לא קריא, למרות כל זאת אני מאוד ממליצה על קריאת הסיפור הזה משום שעוד לא נתקלתי בסיפור שגורם למוות להיראות כל כך משעשע , זר ואבסורדי. אסכם ואומר שהספר מאוד מומלץ ומספק חווית קריאה קלילה, נעימה ואיכותית.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *