מובטל מאהבה

לאחרונה פוטרתי מהעבודה. עבדתי שם למעלה משנתיים, באמת שהשקעתי את הנשמה, אבל בתקופה האחרונה הרגשתי קצת שחוק, קצת לא מובן, קצת תקוע. זה היה כנראה עניין של זמן עד הפיצוץ הסופי.
אבטלה בלתי צפויה היא זמן מצויין להתחיל להרהר בעניינים פילוסופיים, כמו מה הם איבדו, איפה הם ופישלו, ואולי גם… מה אני תרמתי למצב.
ואז ביום אחד שבו עשיתי הרבה כלום, ומחשבות התרוצצו במוחי, פתאום התחוור לי הדמיון המפתיע בין היחס שלי לעבודה ולבת זוג. הניצוץ הראשון היה העובדה שבדרך כלל בסיום מערכת יחסים אני מרגיש קצת שחוק, קצת לא מובן וקצת תקוע. באחת המחשבות הבאות שמתי לב שלוקח לי כחודשיים למצוא עבודה שנראית לי מתאימה וגם תקופות הרווקות שלי דומות – לאחר קשר של כשנתיים, בדרך כלל לוקח לי חודשיים להתחיל קשר חדש.
יצא לי לדבר על זה עם חבר קרוב, ואחר-כך עם עוד כמה חברים, וגם סתם אנשים מקריים שפגשתי (למשל בלשכת התעסוקה). אף אחד לא הסכים איתי. כולם אמרו שלמצוא בן זוג זה דבר הרבה יותר קשה ומסובך, ושלהם לוקח הרבה יותר זמן למצוא קשר חדש מאשר עבודה חדשה.
היות והיה לי הרבה כלום לעשות באותו זמן – המשכתי להרהר בעניין, וקצת לחקור את הנושא אצלי ואצל אחרים, וכאחד שעבר לא מעט דייטים ומישהו שעוסק גם בתחום הזוגיות, הסתכלתי קצת על המצב של “לפני זוגיות”, שקרוי לעיתים רווקות, וניסיתי לגלות מה עזר לי להפוך דייט רגיל לבת זוג בתקופה קצרה יחסית. הגעתי לכמה מסקנות מעניינות שאימצתי עם הזמן:

לפני הדייט הראשון

אם מדובר בבליינדייט, בדרך כלל יש איזו שיחה מקדימה. השיחה הזאת חשובה לסינון דייטים לא רצויים, אבל גם עלולה להטעות היות ומדובר בסיטואציה מביכה לשני הצדדים. אז מה לעשות? לנסות להבדיל בין “פלופים” של התרגשות או מבוכה, לבין תכנים עמוקים יותר.
לא חייבים להאריך בשיחה הראשונה – מספיק כמה משפטים ולקבוע פגישה. ממילא הפגישה תספר לנו הרבה יותר (אני אישית מרגיש הרבה יותר נוח כשאני יכול לראות מי נמצא מולי).
כבר בשיחה הראשונה חשוב להיות כמה שיותר אמיתיים ואותנטיים – במקום לנסות להרשים, אפשר קצת לשתף על מה אני אוהב (אוכל סיני) או חולם (חופשה בהוואי). זה מדהים כמה קל לזהות משפטי “תדמית”, ועד כמה “אמיתיות” מאפשרת לנו להיות פתוחים ונינוחים יותר.
לא לנסות לחקור (בפרט על מראה חיצוני), לשפוט (איך הוא מעיז לדבר בטלפון בזמן הדייט) או להכליל (אם הוא שקט, הוא בטח חסר בטחון). הוא מספיק מובך גם ככה ואין לנו מושג מי נמצא בצד השני. שיפוט זאת הדרך הכי מהירה לכבות מישהו. מה גם שבדרך כלל השיפוטיות נעשית כתוצאה מבעיות שלנו (וכן, גם אני הכחשתי את זה הרבה זמן, עד שהמציאות הכתה בי בפנים).
כשמדובר בבליינדייט כדאי להתייחס לתחושות הבטן שלנו שנובעות מהמראה החיצוני. מדהים עד כמה התת-מודע שלנו יודע להוליך אותנו למקומות שאליהם אנחנו צריכים להגיע (כמובן לא להסתפק רק במראה, משפט או שניים יכולים לשנות את כל התמונה).
כדאי להתייחס לפגישה כאילו זאת הפגישה עם אהבת חיינו – כל יחס נחות מזה, יגרום לנו לאבד עניין ורק לחפש מה לא בסדר ואחר-כך לחשוב על הפגישה הבאה. שלא לדבר על זה שמי שיבוא בבגדי התעמלות, עלול לקבל מבט זועם מהבחורה שעומדת מולו ולקח לה שעה לבחור לבוש חולצה (מישהו אמר פעם – “אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני”).
היות ואנחנו עומדים לפגוש את אהבת חיינו, ובוודאי אהבת חיינו דומה לנו במידת מה, אז כמונו, גם היא או הוא לא מושלמים, ולמרות שאת הפאקים שלנו קשה לנו לראות, קל לנו לראות מה לא בסדר בו/בה, או במילים אחרות – מה לא מתאים בו/בה לפנטזיה שלי.

הרגע הגדול: הפגישה

גם אם במבט ראשון זה לא נראה כמו מה שדמיינו – חשוב לדעת שאנחנו יצרנו את התמונה בראש שלנו, ואולי אחרי כמה דקות נראה שמה שנמצא מולנו לא כל-כך רע, ואולי אפילו יותר טוב ממה שדמיינו. אז חשוב לשמור על השיפוטיות שלנו בצד ופשוט להקשיב, ולהסתכל בעיקר על הדברים החיוביים (אז היא קצת יותר שמנה מאשר בתמונה, אבל החיוך שלה כובש)· בסופו של דבר נמצא מולנו אדם שאנחנו לא מכירים, בדרך כלל כשהסתכלתי על הפגישה (ועליה) כעל משהו מרגש, כהזדמנות להכיר משהו חדש, ואולי לפתוח עולם חדש – זה בדיוק מה שקיבלתי ואפילו אם זאת היתה אשליה זמנית – עדיין נהניתי והיה לי טוב.
לרובנו דייט (בעיקר עיוור) הוא דבר מביך. לא צריך להחביא את המבוכה – אפשר להודות בזה – סביר להניח שגם הוא/היא נבוכים. זה גם יכול להיות הדבר המשותף הראשון ביניכם.
כמו לפני הפגישה, גם בפגישה הדבר החשוב ביותר הוא להיות אנחנו ולהיות כנים – לא מה שאנחנו רוצים להיות, ולא מה שאנחנו חושבים שהצד השני רוצה לראות. ונניח שנשחק איזה תפקיד והיא תאהב את זה. כמה זמן נוכל להמשיך לשחק את התפקיד הזה?
קשר טוב מבוסס בין היתר על אינטימיות מלאה – ואין זמן יותר טוב להתחיל באינטימיות מאשר בפגישה הראשונה. לא צריך לחשוף הכל, אבל גם אין סיבה לא להראות קצת מי אני באמת, ממה אני מפחד, מה אני אוהב, להודות בזה שגם אני לא מושלם. מגע קל יכול לתרום לאינטימיות ולהרגשת הנוחות, אבל חשוב להרגיש שהצד השני מעוניין במגע (אחרת התוצאה תהיה הפוכה).
זה נכון שעל הצד השני אנחנו לא יכולים לשלוט (ומאוד לא מומלץ לנסות), אבל אנחנו כן יכולים לשלוט ביחס שלנו אליה/אליו ולפגישה בכלל. ואם היחס יהיה חיובי ומהנה – ככה אנחנו נצא מהפגישה – בין אם יהיה או לא יהיה המשך, ובין אם הוא/היא מתאימים לנו או לא.
אישית דוגל ב”אין חוקים” – אין דבר שאסור לעשות, אבל כן רצוי לבדוק אם אנחנו עושים דברים מתוך רצון אמיתי, או מתוך מניעים אחרים (“כי מקובל”, “כי הוא עלול להפגע”, “כי היא לא תרצה אותי”…’). ועוד יותר חשוב להיות רגישים לצד השני ולחוש עד כמה הוא מעוניין או נרתע.
בדרך כלל בפגישה טובה רצוי להקשיב לפחות כמו שאנחנו מדברים (מה לעשות, רובנו אוהבים שמקשיבים לנו). לי לקח הרבה זמן לתרגל הקשבה אקטיבית (כזאת שבאמת מראה עניין), אבל מאז באופן מפתיע גיליתי שמקשיבים לי יותר, ושאני מכיר קצת יותר טוב את מי שנמצא מולי.
אם בסוף הפגישה לא ברור איפה אנחנו עומדים – עדיף ומומלץ ביותר פשוט לשאול בעדינות (“להתקשר אליך מחר?” או “היה לי מאוד נחמד, רוצה להפגש שוב?”). הכל עדיף על לחכות ולראות אם הוא יתקשר או לא (ואולי הוא מחכה שתתקשרי?).

אפטר שוק, או – אחרי הפגישה

כדאי לא לפול במלכודת הלחץ של “אולי ניתן לזה עוד צ’אנס”. בדרך כלל אם לא היתה משיכה בפגישה הראשונה, אנחנו סתם נעבוד על עצמנו אם ננסה להגיע לזה בכוח. גם אם זמן ישנה את המשיכה שלנו לאותו אדם – עדיף שהזמן הזה יהיה כשלא מנסים בכוח להיות זוג.
לא לשחק משחקים! (“שקודם הוא יתקשר”, “אני התקשרתי כבר פעמיים”, “שתשקיע קצת”). הסוד לבניית מערכת יחסים הוא ללכת עם הרגשות שלנו, ולהניח שכל צד עושה מה שהוא מאמין שנכון לעשות. ולתקשר, כמה שיותר. גם אם קשה לכם להפגש, דברו כמה שאפשר. אם משהו מציק לכם לגבי בן-הזוג – להגיד! (וזה משהו שנכון גם להמשך).
האם אלו הדברים שיגרמו לך למצוא את אהבת חייך? אולי כן ואולי לא. אבל מה שבטוח זה שעם קצת הקשבה, רגישות ופתיחות, אפשר למצוא הרבה אהבה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *