איך נראה מהלך סוף השבוע מחמישי ועד תחושת ההקלה הקטנה שמלווה את הלילה שבו הוא נגמר

מיי וויקאנד בלוז

תוגת סופ”ש

הלילה שבו יום רביעי נגמר מתחיל. יום חמישי כבר עומד בפתח ובאמתחתו עוד סופשבוע. עוד לפני כן, בדרך הביתה, אני שומעת ברדיו את הקריינית שלי מבשרת בקול נוגה על סיומו של השבוע הנוכחי, ובקול נוגה עוד יותר היא מובילה לשיר הבא. גם היא נשמעת מהוססת ומלאת שאלות לקראת השישי שבת המתקרבים. מתוך השירים שהיא משמיעה אני שומעת בעיקר את תוגת סוף השבוע שלי. היא מתנגנת אלי מהרדיו. כן , כך בדרך כלל היא נוהגת להכריז לפתע על בואה.
השמש בוהקת עם תחילתו של יום חמישי. נראה שככל שהולך ומתקרב סוף השבוע כך מתחזקת לה גם השמש. כנראה שהיא ממש שמחה לקראתו. אפשר להבין אותה, אחרי הכל זה באמת הזמן היחידי בשבוע שבו ניתן קצת לנוח. תוגת סוף השבוע שלי דווקא שמחה לקראת השמש. גם היא הולכת ומתחזקת לה עם כל קרן אור שנוגעת בי. הלבד שלי עוטף אותי לאט לאט.

בין שישי לשבת

שישי בבוקר – זה באמת הזמן היחידי שבו ניתן לעשות קצת סידורים, אז אני קמה מוקדם יחסית כי יש לי הרבה דברים דחופים לעשות. מוזר, כשהייתי איתו לא היו לי כל כך הרבה סידורים. שום דבר לא היה מאוד דחוף. השמש אז אף פעם לא האיצה בי כמו עכשיו. להיפך, היא קיבלה את פני בנחת וברוגע.
הקריינית שלי כבר לא נשמעת ברקע. היא יושבת בבית לבדה, עם כוס קפה ומביטה בשמש השקטה של שעות הערביים. גם היא, כמוני, נותרה רק עם המוזיקה. ובאורח פלא השירים המתנגנים מהרדיו הם בדיוק השירים שלעולם לא אשמע מיוזמתי בבית, אבל עכשיו, ברגע זה, הם הכי נכונים.
שבת. הזכרונות הנעימים שלי ממנו עולים בי עם הריח של ארוחת הבוקר. כשסופי השבוע שלי כללו אותו בתוכם זרמתי אליהם בלי מאמץ. אהבתי את השמש אז, את צחוקם של האנשים מסביבי ואת צלצולי הטלפון שלהם, שבדרך כלל מוציאים אותי מדעתי. גם היום אני אוהבת את השמש, רק שמלבד ההנאה שהיא גורמת לי היא תמיד מזכירה לי איך יכולנו ליהנות ממנה ביחד – אני והוא.
בכל אופן, אני ממשיכה לענייני. מעניין מה הקריינית שלי עושה עכשיו.

הקלה

תחושה קטנה של הקלה מלווה את הלילה שבו נגמר סוף השבוע. הצורך העולה בי מידי שבת לצאת ולעשות התיש אותי. היום נגמר ואני יכולה סוף סוף באמת לנוח אחרי שבת פעילה ותכליתית. לשכב על גבי ולבהות בתיקרה מבלי להרגיש אשמה. מחר בבוקר הקריינית שלי תבשר בשמחה על תחילתו של שבוע חדש. ההקלה תשמע גם בקולה. אני מניחה את ראשי על הכר ונרדמת במהירה. אין ספק- תוגת סוף השבוע שלי לא ידעה זמנים טובים יותר.

על הכותבת שרון שילוח

עובדת בטלויזיה וקולנוע שנים מספר. ביימה וכתבה סרט גמר ששודר בערוץ 2. לאחרונה חוזרת לכתוב על מה שחשוב באמת. ספר בדרך

תגובות

  1. המאמץ הבלתי נלאה למיוחדות !

  2. גם לי היה הכי נכון לקרוא את זה דווקא עכשיו…

    עשית לי את השבת.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *