מצב משפחתי: לא בנוי

יכול להיות סקס טוב, או סקס מעולה, אפילו סקס מצוין. אבל לפעמים, ממש ממש לפעמים, בנדירות שרק מעצימה את ערכו, מתרחש קסם. פתאום מישהו נוגע בדיוק כמו שצריך, והעור שלו מושלם למגע העור שלך, ואת נוגעת כמו שהוא תמיד חלם. במקום להיבהל נותנים לגוף לנוח, ואז ההגנות קורסות, הציניות נעלמת ובטוח ונעים ואושר.

הכרתי את אורן בצ’ט. היה די משעמם באותו יום, והוא נורא עצבן אותי עם השלוש נקודות, (אני נאלצת לבקש טובה קטנה, אנא…בבקשה…אל…תכתבו…שלוש…נקודות…אחרי…כל…מילה. אני יודעת שזה אמור ליצור רושם מתוק ומהוסס כזה, אבל זה הרגל כתיבתי נורא, כה נורא עד שאצלי הוא משמש כסעיף פוסל, לא משנה כמה חכם מה שיש להגיד, שלוש הנקודות מסתירות את התבונה). הוא מאוד רצה שניפגש. היה ברור שאני לא יכולה להיפגש עם מישהו שכותב שלוש נקודות אחרי כל מילה. אבל הוא היה מאוד נחמד, ועוד יותר עקשן, ודי בטוח בעצמו, ואחרי זמן מה, כשהוא הצליח לכתוב בלי שלוש נקודות, נפגשנו. הוא שייך לז’אנר המכוערים הסקסיים, ז’אנר מאוד קרוב לליבי. הוא היה חכם, מצחיק, מבין וכשנגענו? היה קסם.
אפילו עכשיו, אחרי כמעט שנתיים, אני נזכרת ומחייכת. בפעם הראשונה שהוא נגע היה מושלם וככל שעבר הזמן הבנתי שגם שלמות היא משהו שאפשר לשפר. עברו עלינו חודשיים בשמחה גדולה. אני ויתרתי על חלק עצום מקו מאז’ינו שלי, והוא, שהבין עד כמה עמוק אי הביטחון שלי, היה סבלני ותומך.

אחרי חודשיים כבר הפסקתי להתעורר בארבע בבוקר בבעתה ולא קיבלתי יותר התקפי חרדה, הכל נראה היה מצוין. אבל אם הכל היה מצוין, על מה הייתי כותבת?
היינו במיטה, אחרי סשן מוצלח במיוחד. כשהוא הסתובב לקחת סיגריה זה נראה היה לי מוזר. אורן עישן מעט מאוד וגם את המעט הזה הוא לא עישן במיטה, אבל לא יכלתי לדעת שזה רמז מקדים. הוא נשען על היד, וביד השניה, זאת עם הסיגריה, הזיז לי בעדינות את השיער מהפנים, ואז גחן ונתן לי נשיקה בקצה האף. חייכתי והתכרבלתי עוד קצת, רגע של אידיליה שמאלצית.
“אנחנו צריכים לדבר”, הוא אמר.
‘אוי אלוהים, כמה שאני שונאת את המשפט הזה’. מייד הרחקתי את עצמי ממנו, התכסיתי ביסודיות בשמיכה (אף אחד לא יעשה לי שיחת הבהרה בעודי במערומיי), הרמתי במהירות שיא את כל מערכת ההגנות הזנוחה שלי, וחיכיתי לראות על מה אנחנו צריכים לדבר.
“את יודעת, את הבחורה הכי מקסימה שיצא לי להכיר, וחכמה, ומצחיקה, ונורא כיף לי אתך, וגם הסקס נפלא, אבל אני לא יכול להיות בקשר עכשיו”. או, שלום, אשר יגורתי וכאלה.
“שאני אתלבש ואלך?”
“די מאמי, לא צריך להגזים. אני פשוט לא יכול להיות מחויב לאף אחת עכשיו. ברור לי שאם הייתי מסוגל אז זו היית את וברור לי שאני אצטער על הדברים שאני אומר עכשיו, אבל אני באמת לא מסוגל”.
יש מישהי שלא שמעה פעם אחת לפחות את החרא הזה?
“אז?” שאלתי.
“אז, אנחנו ממשיכים כמו קודם, רק בלי הגדרה של חברים”.
“הרעיון הוא שתוכל להזדיין עם אחרות?” וכאן היה פרצוף נורא נעלב. הוא? אחרות? מה פתאום.
“ואם לא?”
“אז לא מותק. סורי, זה מה שאני יכול לתת כרגע”.

מאוד מתמיהה העניין הזה, מישהו מעדיף לאבד אותי כדי לא להתחייב? איזה מין דבר אווילי זה?
יש חומר נפץ מאולתר אבקה בשם TATP. תערובת סוכר ודשנים, חומר נפץ קל מאוד להכנה. מנגנון ההפעלה של חומר הנפץ הזה גאוני: לוקחים מבחנת זכוכית, מכניסים לתוכה חומצה ופוקקים בפקק גומי. כשרוצים לגרום לפיצוץ הופכים את המבחנה על הראש, החומצה מאכלת את פקק הגומי וכשטיפת החומצה הראשונה נוגעת באבקה – צ’אקהבום!
זהו, השיחה ההיא הפכה את המבחנה, מאותה שניה הפיצוץ חיכה לזמנו.
כן, ברור לי שבאותו רגע הייתי אמורה להרים את התחתונים שלי מהרצפה וללכת משם. אבל, אהבתי אותו. אז נשארתי. זה כבר לא היה זה. כל חוסר הביטחון שלי התנפל עלי והתחלתי לבצע סידרה של מדידות מדויקות שאמורות לנבא ולקבוע כמה הוא עדיין מחבב אותי – כמה זמן הוא מחבק אותי אחרי הסקס? באיזו מהירות הוא מכבה את האיסיק כשאני מתקרבת למחשב? אנחנו יוצאים באותה תדירות? וככל שחוסר הביטחון התגבר, הפכתי יותר צינית, ארסית ומרירה. הסקס הפך יותר ויותר נואש, כי הוא הפך לחיבור האמיתי היחיד, אבל האיכס הגיע גם לשם.
אחרי תקופה ארוכה מדי, הלכתי משם. בכאב גדול.

אחר כך תהיתי, למה אני מוכנה להסתפק בכל כך מעט, והאם זו תופעה? הרי כמעט לכל החברות שלי היה סיפור כזה, עם בחור שאומר להן שהן הכי מקסימות ושוות, שהוא ישמח לאללה שהם ימשיכו להיות בקשר ולהזדיין, אבל להתחייב? או לא, לא ולא. אחת מחברותי היקרות ביותר סחבה שנה שלמה עם בחור שהבטיח לה שהוא אוהב רק אותה, אבל לא יכול להיות מחויב לגמרי. המעניין הוא שכשהיא אמרה שהיא הולכת והתכוונה לזה, פתאום הוא נזכר שהוא כן בנוי לקשר, התחיל להתנהג למופת, והיום הם נשואים ברוב אושר. נשאלת השאלה – למה אני לא נוקטת בשיטה הזאת? ובכן, אין לי פאסון בגרוש. אני לא יכולה להתמודד עם המשחקים האלה. כן, כמובן, שיחקתי ועוד אשחק, אבל כשמישהו מוצא חן בעיני אני לא יכולה לעשות כאילו הוא לא, או לאיים בדברים ריקים מכל כוונה אמיתית. כשאני כבר מחליטה ללכת, סימן שבאמת אין לאן לחזור ואז ההליכה היא לא “תחזיקו אותי”, אלא עזיבה סופית.
אבל זו סוגיה שאני באמת לא יכולה להבין. יכול מאוד להיות שהדרישות שלי נמוכות מדי, שאני ממש מסתפקת במועט, אבל אם לי היו מציעים דיל שכולל בחור מקסים, חכם, מצחיק, תומך (וסליחה שאני מחמיאה לעצמי, אבל נראה לי שכבר דשתי בפגמים שלי די והותר), מבין, שאני נמשכת אליו והסקס מופלא, ואללה, לא נראה לי שהייתי מבקשת משהו מעבר לזה.
יכול להיות, טוב נו, מה יכול להיות, סביר מאוד להניח שזו בעיה שלי. אולי עוד לא התגברתי על הצורך להשיג את הבלתי מושג, אבל נראה לי שזה מעבר למקרה האישי שלי. יותר מדי בנות סביבי מתמודדות בדיוק עם אותה תופעה, חלקן סוגרות עניין מהר יותר, לחלק מהן יש מספיק תבונה כדי לא להיכנס למערכת יחסים עם מישהו “לא בנוי”. חברה יקרה שלי טוענת שזה ההיצע שמעביר אותם על דעתם – כי נכון שאני הכי מקסימה והכי שווה, אבל אם יש אופציות לעוד כמה קצת פחות מקסימות וקצת פחות שוות, אולי הכמות גוברת על האיכות? מצטערת שאין לי משפט סיום מבריק, אבל כל הנושא הזה הוא תעלומה בעיני. אולי מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה?

על הכותבת אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. אינדי_גו

    משום מה, אני לא כל כך מאמינה לשלישיית המילים הזו. יש לי איזו דיעה כזו, שלמרות שאכן גברים נוטים מאוד לחשוש גם מצל צילה של המילה “מחויבות”, מתוך איזה פחד קמאי שהנה הנה, רק ישימו אצלך את מברשת השיניים שלהם, ולמחרת כבר ימצאו את עצמם מחתלים רביעיית ילדים זבי חוטם וכורעים תחת עומס המשכנתא., עדיין, לא בנוי לקשר הוא לא בנוי לקשר איתך.

    גברברינו האמיצים, כל אחד מהם הוא קצת הארי פוטר בנפשו, יודע לעשות את הקסם הזה, רק תגידי לו “מחויבות”, ו…פוף (סליחה על שלוש הנקודות) כמו קסם, הבחור התאדה.
    מהיכן באים הפחדים הללו, אני יכולה להבין. אבל המרחק בין בחורה שכל מה שהיא רוצה ממך זו תחושת בטחון, שאתה לא מזיין עוד שלוש בו זמנית, ושכשהיא תהיה חולה אתה תגיע אליה עם מרק, זה המרחק שהמוח הגברי אינו מסוגל להכיל. מבחינתו את רוצה לשעבד אותו לחבילת הבית-ילדים-כלב-משכנתא, ותפקידו, כמו הארי אחר (ההודיני) להשתחרר מהכבלים האיומים שאת מלפפת סביבו.

    והעניין האמיתי הוא, שהלא בנויים לקשר, נמצאים במצב תמידי של המתנה. מבחינתם, יום אחד תבוא “האחת”, שאיתה זה יהיה יותר ממה שיש להם עכשיו, ולכן אסור להתחייב ל”עכשיו”, כי יש יותר מזה. השאיפה הזו ליותר, שתגרום להם לא להסתפק במישהי מקסימה ואינטיליגנטית וסקסית וכל שאר הדברים שאפילו הם יודעים לייחס לה, כי הנה הנה תבוא מישהי שיש לה יותר פלוס, היא זו שמניעה את את הנדודים מאחת לאחת, כי הרי אנחנו יודעות מצוין, שמתישהוא נופלת ההחלטה, ואז אותו הגבר שלא היה בנוי לקשר (איתך) מוצא את זו שאיתה הוא כן בנוי לקשר.

    רגע נפילת האסימון? לאלוהים פתרונים, וגם היא, לדעתי, התייאשה מהענין.

    • “קשר” הוא מושג חמקמק. כה חמקמק, שאברהם אבן שושן נותן לו לפחות 15 פירושים שונים.

      *קשר: אגד, לולאה, עניבה, חיבור, יחס, שיתוף, קירבה, קומנוטיקציה, שם כולל לכל אמצעי התקשורת והעברת ידיעות בין בני אדם, צורף , איחוד, מפרק, מקום חיבור חלקים שונים בגוף החי או הוצמוח, התחברות אנשים לשם מרד, התקוממות, חבר, כנופיה, דבר שלא הותר, ספק, יחידה לשיעור המהירות של אניות בימים*

      אתם מבינים כמה מורכב העניין הזה, של ה”קשר”?

      ואני תמה איך אפשר מיד אחרי זיון ראשון להחליט ש”אני לא בנוי/ה לקשר” (שכן, אין מדובר אך ורק בנחלת המין הגברי, “חוסר היכולת להיות בנוי לקשר”).

      כלומר, מה בדיוק גורם לגבר או אשה להחליט, אחרי זמן כה קצר, ש*קשר* לא יהיה פה? מה כבר ידוע לו/לה, על העתיד?

      ואין זאת, כי ביסוד קיים הפחד – ואין שום קשר לפרטנר. יש כאן פחד מאינטימיות. ההתחייבות היא לא לצד השני, אלא לעצמך. אני מתקשה לקבל הגדרות נוקשות. לפי תפישת עולמי ונסיוני יש לתת לזמן לעשות את שלו, כי ליחסים בין שני אנשים יש דינמיקה שלא תמיד ניתן לצפותה מראש, בטח לא אחרי זיון אחד ואפילו שלושה.

      • אינדי_גו

        בסוף ראית את “אינטימיות”? כי בדיוק שם צוירה יפה הסוגיה. ואגב קשר ימי כיחידה של מדידת מהירות, במקורו מגיע בדיוק מהקשרים שעושים בחבל במרחקים שווים, זורקים לים בחרטום, וסופרים כשהוא מגיע לירכתיים.

    • נמאס לי

      כמה פעמים עוד היא תכתוב את הצירוף הזה “מוח גברי” ותוסיף את הבדיחה החבוטה על אלוהים.. שהיא…

      כמה פעמים?1

      לך אין מוח נשי, אלא טמטום אינדי(וידואלי).

      שזה:
      תיסכול עמוק שנובע מהישגים זעומים כמעט בכל התחומים.

      יאלללה עכשיו לכי לירוק קצת אודיגו!

      • אינדי_גו נערה אובדת

        באילו תחומים, לדעתך הישגי לא זעומים? אנא השכילני נא. כי אם “הישגי זעומים כמעט בכל התחומים”, הרי שיש איזה תחום או שניים שבהם, לדעתך המלומדת, הם יותר מזה?
        ואגב, יותר ממחקר אחד הוכיח שיש הבדל בין מבנה המוח הגברי לבין זה הנשי, מה לעשות, זו המציאות. ואלוהים הוא אישה, זו בדיחה ישנה וחבוטה, אין ספק, ואני אמשיך לצטט אותה כל עוד יש מי שמתעצבן…

        ומצד שלישי, אני מודה ומתוודה על הטמטום האינדיווידואלי שלי, שאין דומה לו על פני הפלנטה. מה פלנטה, ביקום כולו.

        • כמה פוליטקלי קורקט, המוח הגברי לא מסוגל לתפוס את המרחק.
          מזל שאת אישה שכותבת על גברים, אחרת היו שוחטים אותך על המזבח (כמו שמגיע לך אגב).

          • גרדום בככר העיר יותר עדיף,לא? זה גבוה, תוכל לבוא עם החבר’ה לראות את העריפה

            וסתם המלצה: הייתי בודק מדוע כה רב הזעם וכה עצומה השנאה שאינדי מעוררת בך. נראה לי מזון לתיאבון לפסיכולוג טוב

            • מוחמד עלי הגבר

              בועז – גם גברים פמיניסטים שמשתפים פעולה עם נשים שונאות גברים צריך לשחוט על המזבח

              • אינדי_גו מחאה אישית בע"מ

                1. מה פתאום שונאת? רק בזה להם.
                2. למה שונאת? הם נורא טעימים אפויים, עם טימין.
                3. זה לא שונאת, זה פשוט שלאכול חצץ יותר נעים.
                4. תתכופף עוד קצת קדימה, מותק.

                וכו’ וכו’, תבחר מה מתאים לך ואני יכולה להוסיף עוד מאה כאלה בשיק שאק.
                זה הפללה מתקנת. זו מחווה אירונית לז’אנר. זה מטוס. זה סופרמן. ווטאבר, זה די מדהים אותי שיש כאלה שעוד לא למדו לא לקחת לעולם את הדברים כפשוטו, ולחפש איפה מסתתר המספר הנוסף. או סתם להכיר בזה כשעשוע חביב למדי, משהו כמו קיקבוקסינג וירטואלי, שנישאר לפחות פה בכושר.

      • נמאס לך? תתחפף מבננות. מי מחזיק אותך?
        תשפוכת המלים שלך לא נחוצה כאן לאי ובאוקיינוס הרשת תמצא (לפחות) חמשת אלפים איים שהולמים את סגנונך הנתעב.
        שנאה וחוסר סובלנות יש גם ככה יותר מדי בארץ הזאת

      • בננית

        נמאס לך…תעברי אתר

        ולאינדי
        ישר כח
        כל מילה חקוקה בסלע

    • דנידין

      אני אחזור ואומר לך, אינדי, שביטויים כמו “גברברינו האמיצים *כל* אחד מהם…” (הדגשה שלי, כמובן) עושים עוול בעיקר לך.

      אפילו אם כל הגברברים האמיצים שאת הכרת הם כאלה (למרות שנדמה לי שהיית נשואה פעם, כך שלפחות גברבר אחד היה אמיץ דיו למחויבות), זה רק המדגם הפרטי שלך, ואני לא אכנס לפסיכולוגיה בגרוש אבל אולי הוא לא היה מדגם מקרי. יש לך חברות נשואות? בטוח שיש. מ.ש.ל.

      • אינדי_גו

        שאתם לא תבינו אירוניה מהי
        ….
        🙂

      • דנידין, ברור גם לך – מן הסתם – שאינדי אינה מכוונת את חציה ל”כל הגברברים במדינת ישראל”, ומדובר בסוג של הכללה. אפשר להעביר ביקורת על הבעייתיות של שירטוט הגבול שבין גברים לנשים באופן כה גורף, אבל צריך להבין גם שהכללה, בדיונים מסוג זה, היא (כמעט) בלתי נמנעת.
        יש גם חיילים בעלי מצפון ומוסר, שלא מוכנים לקחת חלק במדיניות הכיבוש, ההרס וההתעללות של מדינת ישראל בפלשתינאים הכבושים. עדיין, למרות הפרחים הבריאים והיפים המעטים, רוב רובו של הצבא הישראלי נתפס כיחידה אחת, כרגע, מקבץ די גדול של עשבים שוטים. צבא שדגל שחור מאוד מתנוסס מעל מעשיו הנפשעים.

        ויש גם גברים שמוכנים להיות מחוייבים והם בעלים טובים ומתחשבים, עם תפיסת עולם שוויוניסטית, אבל הם מעטים מאוד. למרבה הצער.

        בשונה מאינדי, אגב, אני מעדיף לראות את עשירית הכוס המלאה, ולא את ה-90 אחוז הריק. אני מאמין ששינוי מתבצע לאט, עם הזמן, במאמץ ובקושי, אבל הוא מתבצע. אפשר למצוא בן זוג טוב, עבודה טובה, ארץ טובה. השאלה היא מה המחיר שמוכנים לשלם, איפה מתפשרים ואיפה לא, עד כמה מוכנים להתאמץ כדי להשיג את מה שרוצים.

        ובאופן עקרוני: *מה שטוב, נדיר*

        • דנידין

          איזה אחוז מהגברים נשואים?
          לאיזה אחוז מהגברים האחרים יש בת זוג על בסיס קבוע?

          על איזה מיעוט קטן וזניח אתה מדבר?

          אני מציע שניתן לששי איש המספרים לעשות את החשבון.

  2. כל מה שעלייך לעשות הוא לא להיות זמינה כשהוא כבר כן רוצה ותוך זמן קצר הכל מסתדר או- שהקסם פג ואז חבל על הזמן וזהו next.

    • אגמית

      הזדהתי עם כל מילה…
      לכן אני מעדיפה להיות לבד, גם אם זה קשה, מאשר להיכנס למן מערכת-יחסים “בלתי מחייבת” שכזו, שבה הוא, בעצם, נותן את הטון וקובע מה מתאים ומה לא.
      אני מכירה את המשפטים האלה היטב – “את מקסימה, מיוחדת וחכמה, אבל נפגשנו בתקופה לא מתאימה, כי אני לא בנוי לקשר מחייב עכשיו. אבל הייתי מאוד רוצה להיפגש איתך, כי אני מאוד נמשך אלייך, אז למה שלא נזדיין לנו בכייף ?”
      באמת למה לא ? מבחינתי זה לא, כי אני נקשרת למישהו שחודר אליי לגוף ומגרה אותי אינטלקטואלית ואחרי נסיונות שוא כן לקיים מערכת יחסים כזו, הגעתי למסקנה הנחרצת שאני לא בנוייה לזה, לכן אני מראש פוסלת על הסף הצעות “נדיבות” כאלו, גם אם אני מאוד נמשכת אליו.
      לא יכולה להעמיד פנים שזה רק בשביל הכייף והסקס, כשברור לי שאני רוצה לתת ולקבל יותר, לא רוצה להסתיר את הרגשות שלי, מחשש שהוא ייבהל ויברח ואין לי כוח לשחק משחקים של הקשה להשגה ובכלל לנסות ולהעמיד אותו ואת הרצון האמיתי שלו לקשר.
      אני לא מבינה, למה אי אפשר לתת לקשר להתפתח מעצמו בלי להכריז הצהרת כוונות מראש?
      מה כל כך מפחיד? שאולי באמת יקרה נס ויווצר כאן משהו אמיתי ?
      הגעתי למצב שאני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שמישהו רוצה רק את הגוף שלי, אבל לא יביע נכונות גם להכיר את הנפש שלי, פשוט להכיר אותי. הרי אם לא ננסה – איך נדע?
      ואולי לי לא יתאים ולו דווקא כן? מאיפה הבטחון הזה, על ההתחלה, שהקשר הזה יצליח נפלא אם הוא לא יהיה מחייב (דהיינו :סקס) ויכשל כשלון חרוץ אם נצפה ממנו ליותר ?
      הבחור האחרון עמו יצאתי הצהיר הצהרה זו ומרוב שאני כבר לא מופתעת לשמוע את המנטרות הקבועות האלו, אפילו לא התאכזבתי ודיי מהר השכחתי אותו מזכרוני, כי נסיונות העבר מחשלים.
      אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה ומה אני רוצה, אני רק יודעת שאני עייפה מכל הדברים האלה.
      לפי דעתי, רובם אומרים את השטויות האלה, כי מבחינתם הם טרם פגשו את “האחת והיחידה”,
      את האבירה או הנסיכה על הסוס הלבן, שאיך שרואים אותה יודעים שזו היא ואז הם יהיו “בנויים לקשר” כמה שהיא רק תרצה…ואולי הם באמת לא מסוגלים להתחייב, מי יודע…
      אותי זה כבר לא מעניין – ברגע שהמילים המוכרות נפלטות מפיהם, אני ישר חותכת.
      עם זאת, עדיין לא איבדתי תקוה שיום יבוא ואופתע לטובה ומשהו עמוק ואמיתי שנוגע גם בנפש ולא רק בגוף יצמח מהפתעה נעימה זו.

      • הוצאת לי את המילים מהפה
        את המחשבות מהראש
        ואת התחושות מהלב….

      • אבל קלעת בול למחשבותיי, וכל מילה בסלע.
        חו”ח

      • מפחיד כמה שזה נפוץ וגם אני נפלתי ברשת .

      • אגמית,

        המון דברים עוברים לי בראש כשאני קורא את 2 התגובות שלך כאן ובפורום “שלנו”.כבר שעה ועשרים דקות(מהרגע שהתחברתי) אני מנסה לנסח תגובה מאוזנת וברורה שבסופה לא תישאלי אותי מה הקשר בינה לבין מה שכתבת.
        נראה לי שלא אצליח בקרוב,כנראה בגלל שריגשת אותי כשהראית לי איך הצד הנשי(את לא מייצגת את הצד הנשי אבל בכל זאת) מרגיש בקשר לקשר גופני בלבד.מה שכתבת מתחבר לי למצבי כרגע ולשאלות מסויימות שאני שואל את עצמי בתקופה הזו של חיי ואת נגעת אצלי במשהו שאני צריך זמן כדי לחשוב עליו.את העמדת מולי מראה שגרמה לי לראות את עצמי באור לא מחמיא.אני צריך קצת זמן לפני שאנסח תגובה ברורה.

        גיא

        • אגמית

          גיא,

          אכן מחמיא לקרוא שבתום שעה ועשרים דקות טרם עלה בידך לכתוב את תגובתך.

          ממתינה לדבריך בקוצר-רוח !

          אגמית

          • אגמית

            גיא,

            הנה רעיון עבורך –
            אולי תנסה לכתוב את הדברים מנקודת המבט שלך ותחושותיך האישיות וכך יהיה לך יותר קל להתבטא במקום לנסות ולמצוא את המילים הנכונות ל”תגובה”.

            אגמית

        • לי אן

          אני מצאתי אותך …
          כבחור רגיש ומיוחדדד .
          ילד מקורי שלי.

          וכמו שהשיר אומר “לא יודע מה עובר לך בראש…” ושימותו הקנאים!

          • לי אן,

            עבר ה מ ו ן זמן מאז שכתבתי את התגובה למעלה ואני שמח שאת מרגישה כך.
            נחמד לי לחשוב שהצלחתי לעורר משהו אצל מישהו/י.

            שלך
            גיא

      • חלום צלול

        לאגמית
        מזדהה עם כל מלה שלך!!!

    • בננית

      מסכימה איתך

  3. איזו מטאפורה מופלאה! היתכן שגם את, אריאלה, מתכוננת בימים אלה לשפר את ציון הבגרות שלך ביחידת היסטוריה ה’? הבחינה ב27 לחודש זה, לעניות דעתי תעברי בהצטיינות:-)

    ולהרחבת המטאפורה:
    אכן, לעיתים, כאשר טראומה גדולה נגרמת לאחת מאיתנו ( בחורה לאחר פרידה כואבת במיוחד או דמוקרטיה ותיקה לאחר מלחה”ע ה-1), אנו בוחרות לבצר את עצמנו בהגנות מסוגים שונים (ציניות וארסיות או קו ביצורים לאורך הגבול עם גרמניה), מתוך תפיסה הגנתית אותה למדנו בסיבוב הקודם, בו הצד שהתגונן (מדינות ההסכמה, או שמא בחור שסרב לפתוח את סוגר ליבו) הוא זה שנפגע פחות.

    אם נמשיך בהפקת הלקחים ההיסטורית, למרות שאריאלה בנתה לה קו מאז’ינו שגרם לה לתחושה שאננה ומוגנת, כנראה שבדיוק כמו צרפת בשעתה, היא שכחה למתוח את הקו עד מעבר לגבול עם בלגיה, ומשם בדיוק נכנסו הנאצים -ב40′ בלי שום בעייה.

    מוסר ההשכל?
    אריאלה יקירתי, כולנו, כפי שציינת, כולנו היינו שם. לדעתי, התשובה היא ללא ספק העלאת הסטנדרטים. מנסיוני האישי אני יכולה להציע את החלופה הבאה: לא להתפשר על פחות מבחור שפשוט יתמלא אושר מהעובדה שאת איתו. בחור שירצה מחויבות ( כן כן, ש ה ו א ירצה, יש כאלה), ולא יטריד אותך בהתבכינויות על מה שהוא כן או לא יכול.

    גם אני לא האמנתי שיש כאלה, עד שמצאתי אחד.
    אבל החכמה היא לא למצוא, כי הם שם כל הזמן. החכמה היא להיות במצב שיאפשר לך לראות אותם- בלי קו מאז’ינו, אמנות, הסכמים או ביצורים מכל סוג.
    זה די עצוב שלרוב רק בני-הזוונות מושכים אותנו ככה, ממבט/מגע ראשון, לא?
    סליחה על הפלצנות, אבל תאחלי לעצמך רק את הטוב ביותר, והוא יגיע. לא בסופו של דבר, אלא מחר. (חרוז!)

    כל טוב לכולכן:-)

  4. אגמית

    אופס, זו היתה תגובה לאריאלה ולא לשירי.

  5. דנידין

    גם הקצין בבקו”ם נחר בבוז כשאמרתי שאני לא בנוי לקשר, אבל בסוף סיכמנו על מודיעין.

    ולעצם העניין, כמו שאמרו רבות וטובות לפני, “לא בנוי לקשר” הוא הבן דוד של “זאת לא את, זה אני” ושניהם אינם אלא דרך מעודנת להגיד לך “אריאלה, מאמי, את נחמדה והכל, אבל אהבה גדולה לא תהיה כאן”.

    • אריאלה

      אומרת שאתה צודק ואני בהחלט מוכנה לקבל שיש כאלה שיסכימו שאני מותק והכל אבל לא יתאהבו בי, אבל המקרה הנוכחי קצת יותר פתולוגי. האיש בן 32 ומעולם לא היה במערכת יחסים. הוא היה מאוהב ומחויב עד שהוא הרגיש שאני “שלו”, ואז הוא נזכר שהוא לא בנוי. הדפוס הנ”ל הוא דפוס חוזר אצלו.

      מה לעשות, יש גם כאלה.

      • דנידין

        אבל אם כך, טעיתי.

        מי שעד גיל 32 לא היה באף מערכת יחסים רצינית, כנראה באמת לא בנוי לקשר. לפי התאור שלך הוא מאלה שלא מעונינים באהבה אלא בכיבושים, ולפיכך הכי טוב לשלוח אותו לטול-כרם.

      • ואני חשבתי שיש רק אחד כזה… אפילו הגיל…או אולי זה אותו אחד וקורבנות סידרתיים מפוזרים בכל רחבי הארץ…

      • יכול להיות שיצאנו עם אותו הבחור?? (קרה לי אותו דבר בדיוק רק ששלי היה בן 30,גם כן לא בנוי לקשר ולא היתה לו מעולם אף לא מערכת יחסים אחת).
        רק ניתן להתנחם בזה שהזמן הוא חבר טוב ומשכיח את כל הפצעים – זו קלישאה אבל זה נכון.
        ותגובה לאגמית- אהבתי מאד את מה שכתבת, לא רק שאני מרגישה כמוך אלא גם אצטט אותך במקרה הצורך לאותו בחור (מה אפשר לעשות, אנחנו עדיין מתראים די הרבה כי אנחנו עובדים באותו משרד, אבל הקשר שהיה ביננו נגמר כבר לפני חודשים). הציטוט יהיה כמובן ברשותך (אם תראי את תגובתי) :).

        • אגמית

          תרגישי חופשייה לצטט את דבריי – אני שמחה שאת מזדהה איתם.

          רק אל תשקיעי בו יותר מדיי אנרגיות – הוא לא שווה את זה…

          בהצלחה,

          אגמית

  6. כרגיל, מחמאות על הכנות והחשיפה האישית.

    לא רודפים אחרי אוטובוס, לקוח ובחור/ה. יבוא חדש. לא שווה המאמץ, ההשפלה (בעיני עצמך), והכאב הבלתי נמנע מדחייה.

    זיון הוא זיון. לא מעט, יכול שיהיה בו יותר. ולוואי שיהיה בו יותר. אבל למה לחשוב מראש על הסוף? למה לחשוב מההתחלה או לדסקס “מחוייבות” – מי יביא מרק, האם הוא ישכב עם אחרות, האם יתקשר אלי שש פעמים לפחות ביום לשאול, ממוש, מה שלומך. פשוט להתגלגל. טוב – טוב. ואז יבואו הדברים האלה בטבעיות ובנעימות. לא – לא. יבוא אחר.

    בחור שנכנס או מוכנס לשיחדש הזה של “מחוייבות”/ “לא בנוי לקשר” אנד שיט, אחוז אותה חרדה. קשר, אם יתפתח, יהיה נגוע בווירוס החרדה המאכל. לא שווה. לא שווה את הלחץ, הדאגנות המיותרת, את ה”בעלות”, ואת זה שאת אוהבת את העובדה שהוא שלך, תחת לאהוב אותו.

    לכל הפחות, היו לך כמה דקות, שעות או ימים של נעימות. לא מעט. אז למה להתייסר.

    במשפט: פחות לחשוב או לדבר על הדברים, יותר לעשות אותם.

  7. יונתן ילון

    צר לי שהקשר המקסים התפרק, אבל אם הוא התפרק כנראה שהוא היה קצת פחות מקסים מצידו. חפיף. את אף פעם לא יכולה לדעת מה מישהו אחר חושב. אני מרהיב עוז ומצהיר שהקטע שנחת עלייך דווקא לא קטע שמאפיין גברים (או נשים). עוד יבוא אחד שימצא אותך מקסימה יותר, ותהיה לו אלייך את כל המחויבות שצריך. אני יודע שזה נשמע בנלי, אבל ככה זה.

  8. זו שיודעת

    לא נכון! ” לא בנוי לקשר” זה לא אפילו האח החורג של “את נחמדה, אבל אהבה גדולה לא תיהיה כאן”. איך אני יודעת? כי גם אני עכשיו מתאוששת מסיפור כזה שנמשך כמעט חצי שנה וגם אני בסוף נשברתי וחתכתי וברחתי על נפשי ולמרבה המזל (והפלא) הבחור לא נאבק עלי.
    אבל למה אני יודעת שאין קשר בין סוגי ההצהרות? כי יש כאן פוטנציאל בלתי ממומש לאהבה גדולה, אני פשוט הרגשתי את זה. עם כל ההצהרות של “אני לא בנוי למחוייבות”, הוא היה מחוייב לי בפועל וכאשר בחור אומר לך שרק לדבר איתך בטלפון מעמיד לו את הזין (ולא בתחילתה של שיחת סקס, אלא כרק סיפרת לו איך היה היום בעבודה והתגובה שלו מעידה על געגועים וכמיהה להיות איתך ורק איתך) את יודעת שאת מספיקה לו ושזה מה שמפחיד אותו בטירוף. ואולי הוא מפחד כי הוא רואה בך את האישה האינטילגנטית, המקסימה, הסקסית עם ראש פתוח ובעצם הוא זה שפוחד להיפגע בסופו של דבר?
    אבל נכון, אנחנו לא בנויות לקשר בתנאים האלו ואני, בכל אופן, לא יכולה “להיות שם”, כמובן מאליו ולחכות בסבלנות עד שהוא יכיר בכך שהתאהב בי, או שיכיר מישהו אחרת ויעזוב. עדיין אני סלחנית, כי אני יכולה להבין את הפחד ואת הגישה. אבל מה כ”כ קשה לנסות, פשוט לזרוק את עצמך לרוחות ולעאזזל כל העולם?
    בכל אופן האקס הטרי שלי עדיין שולח לי מסרים מהעולם הבא ואני מפנה מקום בראש לשערות שלי, כדי לסלק החוצה את המחשבות.
    האם בפעם הבאה אשכיל ואהיה יותר שקולה? אולי, לא בטוח. גם אני עייפתי.

    • דנידין

      כן, נו, אולי, יכול להיות, ייתכן, אבל אני חושב שאת טועה.

      כמובן, בקשר לאותו אחד עליו את מדברת את יכולה להיות צודקת, מי אני ומה אני שאתווכח עם ההרגשה שלך שהוא פשוט פחד בטירוף (למרות שדי מדגדג לי לעשות את זה), אבל אני לא מאמין בתיזה הכללית שגורסת שאם את מוצאת חן *באמת* בעיני מישהו הוא עדיין יהיה מוטרד מהשאלות הקיומיות הגדולות של “בנוי לקשר”. לפחות עד שתעלה שאלת החתונה אף אחד הרי לא מבקש ממנו התחייבות חוזית לטווח ארוך.

      זה לא אומר שאין גברים שבאמת נמצאים בשלב מסויים בחייהם במצב בו הם לא מעונינים ביחסים מונוגמיים, אבל מנסיוני ארוך השנים גם אלה מוותרים בד”כ על הזיונים המזדמנים אם הם מוצאים מישהי שלדעתם שווה את זה. עד אז, מה שהם אומרים בעצם הוא שאת אולי “אינטליגנטית, מקסימה, סקסית עם ראש פתוח” אבל לא מספיק בשביל שהוא ירגיש שלם עם הויתור על כל האחרות. במלים אחרות, אהבה גדולה לא צומחת שם.

  9. באמת שהייתי רוצה להבין את הסוג הזה של הגברים!
    ולא משנה כמה אני מנסה להבין אני אף פעם לא מצליחה!

    אם יש להם מזל ונפלה עליהם מישהי חמודה, מצחיקה והיא ניראת טוב ומושכת אותם אז
    במקום להתחייב, לנסות להפיק משהו חיובי מהקשר, הם פשוט יגידו- “חמודה, אני באמת לא
    בתקופה שאני יכול להתחייב, ואני לא בנוי לקשר רציני רגע, אני כרגע בקטע של סטוצים”
    ובאותו רגע הוא מציב לך אולטימטום- אם את רוצה אותו, את תתפשרי ותיהי איתו בסטוץ כי זה
    או זה או פשוט כלום, כי הוא לא יתפשר איתך ויבנה את עצמו למשהו רציני איתך.

    זו פשוט תפיסת עולם כל כך מוגבלת, וכל כך טיפשית לפסול מישהי רצינית אחת שכן מוצאת חן בעייניך על מנת שתוכל לזיין עוד 5 בנות במקביל..

    אני כרגע…במצבי הנוכחי..מנסה נואשות להבין את השקפת העולם הזו…יש בחור מדהים
    שיודע שאני מעוניינת בו, וכל פעם שאנחנו נפגשים (עם עוד חברים כמובן) הוא שולח לך אין סוף
    רמזים, מראה לי כמה אני מעניינת אותו ועד כמה שהוא מעוניין בי, לא היה ביננו שום דבר (רגשי או פיזי) וכך עבר לו הזמן כאשר אני רוצה אותו, והוא יודע, ואני רק מחכה שהוא יעשה את הצעד
    הראשון, והוא עשה את הצעד-רק כדי להבהיר לי שאני לא עוד סתם מישהי בשיבילו, יש לי משמעות עבורו, אני מיוחדת בעייניו, אבל מה….הוא לא בנוי כרגע לקשר רציני, הוא רוצה קשר רציני איתי אבל הוא יודע שהוא לא יעמוד בזה (בטח לא יעמוד בזה….הרי ברור שהוא נולד רק כדי לזיין כמה שיותר בנות ) והוא יודע שאם הוא ינסה הוא רק יפגע בי והוא לא רוצה לעשות את זה, כי הרי אני מאוד מיוחדת בעייניו.

    לאחר השיחה הזאת ביננו, אני נשארתי עם סימן שאלה ענקי, ולא הפסקתי לשאול את עצמי
    למה?!. כי הרי הוא הראה לי נכונות, הוא הראה לי רצון, הוא הראה לי עיניין אבל כשהגענו לקטע של תיאום עמדות אז הוא ממש לא התאמנו…ומה שאני עדיין מנסה להבין מה כל כך מושך אותו בלפספס משהו רציני וטוב עם מישהי אחת שבאמת מוצאת חן בעייניו בשביל כמה עשרות זיונים…

    אז אם יש פה מישהו שיכול לנסות לגרום לי להבין, לנסות להקל על הכאב שלי ,על הבילבול,ועל חוסר ההבנה אז אני מאוד מאוד אשמח לשמוע תגובות…

    • אני חושבת שהרבה בתלוי באהבה שלך את עצמך ובלדעת מה את מחפשת.
      כשמישהו אומר לי דבר כזה, אני מייד מנתקת. לקח לי זמן, אמנם, וביליתי זמן ניכר בקשרים מעין אלה, אבל היום אני לא נשארת רגע מיותר בקשר שאין לו סיכוי לצמוח לאהבה גדולה. אם מישהו מראש מוותר על הסיכוי, אין לי מה לחפש איתו. ועדיף לי אלף פעם להיות לבד מאשר לרמות עצמי ולהמשיך להיות במקום שעושה לי רע.
      גם אני הייתי בתקופה של לא מחפשת קשר, ואני חושבת שזה אכן יכול להיות, שמישהו לא בנוי לקשר, לפחות זמנית. זה גם יכול להיות תירוץ, אבל מה זה משנה בעצם…
      הרבה יותר קל לזיין 5 או 43 או יותר בחורות בו-זמנית, מאשר לפתוח את הלב לאינטימיות אמיתית. זה גם יכול להצביע על בעיות אגו ודימוי עצמי של הבחור. לכן לא מתפלאת אם מישהו מעדיף דבר כזה על פני קשר רציני, שדורש ממך הרבה יותר השקעה.
      ואלה שהולכים כי חושבים שאולי בפעם הבאה יפלו על מישהי יותר מוצלחת? אלה לא יודעים מה הם מחפשים, לא יודעים להעריך מה שיש להם, לא קשובים לרגשותיהם, ואולי גם לא מחפשים קשר אמיתי.
      למדתי כבר להנות מהלבד שלי, ולמרות שכמהה לאהבה, אני יודעת שיום אחד אפגוש את האיש הרציני, האמיתי והרגיש, ושזה רק עניין של זמן – מחר, מחרתיים, עוד שנה או עוד עשרים, אבל בסוף זה יקרה. עד אז אני חיה מצויין.
      אני אוהבת ומעריכה את עצמי יותר מדי בכדי להתרגש מהגברים האמורים, הפוחדים מהחיים. סה טו.

      • תראי…אחרי שהוא אמר לי שהוא “לא בנוי” אזפשוט מצאתי את עצמי חושבת ושואלת למה? אולי אני אתפשר וכן אהיה איתו…ואז הבנתי שהוא פשוט לא שווה את זה!
        שאני אבוא לקראתו ואתן לו להיות עם אלף בנות וגם להיות איתי כשבעצם אני לא מקבלת את
        מה שאני רוצה- כלומר רק אותו, והוא כן מקבל את כל מה שהוא רצה.
        הבנתי שאני שווה יותר מזה ומגיע לי מישהו שיתן לי כל מה שאני רוצה ודורשת ,
        ואני לא מוכנה להתפשר על הרצונות שלי- כי מגיע לי הכי טוב !
        אז אני מנסה לרדת ממנו…וזה כואב..עדיין לא נפשגנו מאז, אבל השבוע ניפגש ואני מחכה
        לראות איך זה יעבור ביננו

        • בשביל מה את נפגשת איתו השבוע, אם הוא לא ראוי לך?
          להוכיח לו שהוא טעה?
          שאת מותק?
          לשכב איתו ולהרגיש חרא?

          ויתרת, אז וותרי
          החלטת ללכת ממנו אז תעלמי

          את רוצה אותו, לא יכולה לוותר, אז די אם הרצון לשלוט!
          “אני אתפשר הוא לא…מה שאני רוצה מה שהוא רצה…” מה זה? שעור בחשבון?
          חיובים למס הכנסה?

          באהבה צריך כבוד הדדי וקבלה. גם אם היא חד צדדית.
          זה הוא, אין מה לשנות, זה גם לא החלטה שלך מתי השינוי יגיע, אלה הם חייו זכותו להרוס אותם בצורה שיטתית – קחי את זה או עזבי
          ואם את עוזבת – אז לכי
          אל תסתכלי לאחור

    • he’s an ass, don’t compramise, run for you’re life maybe he follows

    • מצטערת… מנסה לפענח את אותה הסיטואציה בעצמי!
      אודה למוצא הישיר!

      • כן. לנתק כל קשר איתו.
        כל דבר אחר הוא בזבוז זמן ובעיקר אנרגיה רגשית.
        לא להיפגש. לא לשכב. לא לפתח ציפיות.
        לנתק.

  10. אני לא מאמינה לכל אותם עצות שאומרות לך: “יש עוד אלפי אחרים, מה פתאום את מתפשרת, אסור לוותר, חפשי את המושלם…” (סליחה על ה-3 נקודות)
    אז זהו שאין מושלם, פשוט אין.
    מה שיש, זה : מה שטוב לך. אפרט:

    בכל סיטואציה את צריכה לשאול את עצמך: זה טוב לי?
    אם את מאוהבת והוא בדרך לנפץ את ליבך לרסיסים – נתקי (או תעשי בחירה מודעת של התאבדות ריגשית וקחי אחריות וואבן).
    אם את מחבבת אותו מאד ומאמינה שיש סיכוי קטנטן והכבוד נשאר במערכת – תלחמי.
    אם הוא נשוי, חשבי על אחותך ועל המחויבות שהיא קיבלה מהאיש שאת רוצה – וותרי.
    אם את פגועה והאגו שלך צריך מעריץ (כן, גם זה קורה, בואו נהיה כנות) – פשוט תהיי ותהני.

    לפעמים בחור או בחורה, מקסימים ככל שיהיו, הם דרך לפרגון עצמי ולא למחוייבות, פשוט
    כי לא תמיד מתאים הקשר. יכול מאד להיות שלסקס, אפילו מצויין, את טובה. אבל בינינו – את הרבה יותר מידי חכמה ואת גם כותבת ומצחיקה שלא נדבר על רגישה וטיפה מופרעת. ואולי הוא רוצה להיות החכם או השנון והפרוע?. אז כיף לו איתך, זה לא אומר שהוא רוצה מחוייבות. או שהוא מוכן לאהבה.

    ומה אם (לא להיכנס לפניקה) לא תהיה לנו אהבת אמת גדולה? יצאנו מהשורה, נפלנו בהגרלה, או שהיא תהיה, אבל אבוי- הוא לא רוצה להתחתן או להתחייב, מה זה אומר? האם באמת נפלו השמים? האם פה מתחיל ונגמר האושר האינסופי? אין לנו זכות לאושר או כבוד אם לא נהייה מחוייבות למישהו? ומה עם המחוייבות לעצמי? אסור קצת להשתעשע? אסור לקחת את החיים קצת בקלות?

    תעשי מה שטוב לך. וגם אם לא- לפעמים, לב כואב עדיף על לב שלא חש דבר!

    ואל נשכח שסקס הוא תחביב יקר, לפעמים טוב שיש סקס טוב
    ומי שעוזר לך לגמור… את הערב הקר, מחוייב או לא.

    ולפעמים עדיף ורצוי להיות לבד!
    לא מציקים לך כשאת עייפה, לא דורשים קפה או מציצה, את יכולה לראות טלביזיה, להפגש עם חברות, לקנות בגדים בהוצאה מופרזת (בלי מחשבה על העתיד) ולנוח. את לבד אבל את גם חכמה, משעשעת, שנונה ומקסימה (מה עם תמונה באמת?). ואני בטוחה שאת יכולה להעביר ערב נפלא עם עצמך, בלי חרדת נטישה ועם איכויות נדירות, ואת גם יכולה לצאת ולהכיר אנשים מקסימים אחרים, שלא מתאימים למחויבות אבל ילמדו אותך משהו קטן על החיים (או שוב – על סקס).

    תדאגי לעצמך יקירה, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך!

    ותחלמי על אהבה לא על מחוייבות.

    המטרה שלנו להנות מהחיים ולהגיע להישגים. לא לרדוף אחרי איזה צורת חיים שלא בטוח שהיא מתאימה לעידן שלנו, ושעלולה לאכזב אותך בסוף מרוב ציפיות. אף אחד לא יהיה מחוייב לך כמו שאת תהיי לעצמך, אל תחפשי איך לקשור אותם אלייך, להדק במהדק, לנעול בדירה. חפשי להנות מבני זוג, גם אם הם לערב, גם אם זאת חברה לקפה, או איש בגינה עם כלב. גם אם הם לא מוכנים להבטיח לך את השמיים אלא מקסימום עד חודש מרץ.
    כאשר מסתכלים רחוק מידי, לפעמים מפספסים את הדברים הטובים הקטנים שחיים לך באושר מתחת לאף.

    (נראה לי שקצת התפזרתי – זה הרטלין, אנחנו בתקופת הרצה. אני מקווה שהנקודה עברה מספיק ברור ובלי יותר מידי שגיאות כתיב, אשמח לשמוע מה את חושבת ואני מאחלת לך אהבה ואושר)

    • אריאלה

      המחשבות.

      קודם כל – נשואים, בכל מקרה, מחוץ לתחום. לא כי אני כה מוסרית, אלא כי הייתי שם, היה רע, מעדיפה לא להיכנס לחרא הזה שוב.

      דווקא העלית פה כמה נושאים שחשבתי עליהם לאחרונה. מה יקרה אם לא תהיה אהבה גדולה? אני חושבת שיהיה בסדר. אני לא אומרת שאני לא צריכה אינטימיות וסקס, צריכה באבוהה, אבל אולי אולי אולי, לא צריכה אהבה ענקית כדי להיות מאושרת? אולי מספיק מישהו שיהיה לי טוב אתו?

      למדתי כמה אהבה מצד אנשים שהם לא בן זוג יכולה לתת, משפחה, חברים, אפילו חברים וירטואליים. עדיף בזוג, אבל לבד טוב מאוד. בהחלט. בעצם, אולי העדיף בזוג זו סתם מנטרה? אולי עדיף בזוג פעמיים שלוש בשבוע ושאר הזמן חופש? ואללה, זרם תודה נהייה לי פה.

    • הדרמטית

      קראתי הכל בשקיקה. אין ספק, המאמר הזה עשה עשה לי את היום.
      וגם אם לא מעניין אתכם למה, אני אספר.
      אני צעירה, מה שנקרא טירונית. וגם תמימה. וגם מקסימה ושנונה וחכמה – כמו כולן. רק מה לעשות, קצת סתומה שזה מגיע לענייני הלב. או לפחות הייתי, וחשבתי שכולם כנים ואמיתיים כמוני, בין אם הם עטופים בגבר או אישה.
      היה לי חבר, ובכנות, מערכת היחסים בינינו הייתה קרה. אבל בכל זאת הוא בא לי אחרי תקופה ארוכה מאד של יובש שאחרי אהבה גדולה. וראשונה. אז הייתי אסירת תודה ואהבתי אותו והשקעתי את הנשמה.
      ואז הוא הגיח, מקסים, וכריזמטי, ושנון ונכנס לי בבום לתוך החיים. כמו תאונת דרכים.
      החל הציד, מלווה במהדורת חדשות שבועית שבמהלה קיבלתי דיווחים חיים מהשטח על כמה שהוא חושב שאני חמודה, מדהימה, מצחיקה, יפה וכמה שהוא מתבאס מזה שיש לי חבר ולא הולך לו איתי. מי יודע כה הדיווחים האלה היו נכונים, אבל שתיתי אותם בצימאון רב, כי באמת שהייתי זקוקה לזה. למרות זאת השתדלתי כמה שיותר להתחמק ממנו, ומההצעות שלו. היינו במעין קשר אפלטוני מוזר ולא ברור, עם קריצות ברורות לכיוונים אחרים, כי רציתי להרגיש שאני לא מתנהגת בנבזות כלפי מי שהיה החבר שלי, שממנו אגב, רק התרחקתי יותר ויותר. הפסקתי להשקיע בקשר, חיפשתי דרכים להתחמק, התחלתי לסבול. ולקטר. אוי, כמה שקיטרתי (ומאז, אגב, אני לא מפסיקה. הצילו!)
      במקביל, רק התאהבתי יותר ויותר בצייד שלי. כמובן שכולם טרחו לספר לי כמה שהוא מקסים ומדהים ו”אחלה גבר” (כמובן שהדיווחים הגיעו מחברים שלו, שהעריצו אותו על שום תכונותיו הטבעיות המדהימות), וכמה שווה לי להיות איתו. זה נמשך שלושה חודשים.

      מה זה שווה?
      זה היה כל כך שווה שעזבתי את החבר שלי. סיפרתי לבחור, כי היינו במעין קשר מוזר שכזה של ידידות, ונתתי לו את המספר שלי. שיתקשר. (אחר כך הוא טען באוזני חבריו שדחפתי לו את מספר הטלפון שלי ליד שבוע אחרי שנפרדתי מהחבר שלי. השם ישמור. אני אישית לא ספרתי אפילו את מספר הפעמים שבהם נתן לי את שלו) נמאס לי כבר לשחק במשחקים האלה, ובאמת שרציתי. התחלנו לצאת. היה מעולה. לפחות מבחינתי, כי מצידו כל הזמן קיבלתי תחושה מוזרה של דחיה. יום אחד, כשהיינו באמצע העניינים, ורציתי כבר לקחת את זה הלאה, הרגשתי נוח מספיק, כמו שאני תמיד מרגישה כשאני במצבים על סף אינטימיות עם מישהו שאני מרגישה אינטימית איתו, לשאול שאלה – “מה אתה מחפש כרגע”.
      פאוזה.
      “אני מפחד ממחויבות, אני בורח ממנה כמו מאש”. ואני האש, והוא הסנה, רק שהוא נאכל.
      ואז התחילה לה תקופה מענה של שיחות מענות על מה זה קשר בעיניו ומה זה קשר בעיני, וכל פעם שניסיתי להרגיע אותו שאני לא מחפשת איזו מחוייבות מעיקה אלא רק כנות ואהבה זה רק החמיר את המצב.
      בסופו של דבר לא יכולתי יותר עם ההתחמקויות והסבל וחתכתי. לא בחלקות, חזרתי בי ונשברתי כי באמת שאהבתי אותו, למרות שידעתי “שאהבה גדולה לא תהיה כאן”. לא מבחינתו וגם כבר לא מבחינתי. הרגשתי שאני מאבדת את הכבוד העצמי שלי.
      בשיחה אחת אח”כ הוא אמר לי שהוא מצטער אם הוא גרם לי לחשוב שהוא מחפש קשר רציני כשהוא לא. שאני באמת חשובה לו וכן הוא לא רצה לפגוע בי ולשחק איתי משחקים.
      סבלתי משברון לב קל, ובעיקר משבר עמוק בבטחון העצמי, שלא הגיע מיד אלא זמן מה אח”כ.

      לא מזמן גיליתי שהבחורה שהוא יצא איתה אחרי הייתה כנראה יותר מתאימה למחוייבות בשבילו, כי איתה הוא כבר לפחות איזה חצי שנה. ואני כל הזמן חשבתי עליו והרהרתי בו, חשבתי שאולי אני והוא נחזור מתישהו להיות ידידים.
      הוא היה מת.
      אחרי ה”גילוי” באה מה שאני מכנה “הארה”. אני כבר לא חושבת על זה, ולא כואב לי יותר. ברור לי שכל היחס שלי אליו כאהבה גדולה היה מגוחך וילדותי, כשהוא אפילו לא מסוגל לעמוד מאחורי המעשים שלו, ומעבר לזה, שהוא לא באמת רצה אותי אלא לסמן וי גדול ליד השם שלי. בקיצור, הייתי ילדה קטנה.

      וחוצמזה, אהבה זו לא דת, אין רק אלוהים אחד, או אחת, והיחס המיתי והכמעט דתי שייחסתי לאהבה, ועודף הבררנות שלי רק מנע ממני למצוא אהבה אמיתית, כזו שמבוססת על קשר אמיתי ולא על משחקי ציד בשיתוף כלבים. החיים הם לא אגדה ובטח שלא איזה סרט הוליוודי זול בהשתתפות כוכבים דרגה ז’. למרות שזה לפעמים נראה ככה. סרט טלוויזיה בכיכובי.

      העיקר הוא, שאם לא אז לא, ושלא ימכרו לכם שום חתולים בשקים. אם הבחור-בחורה לא מסוגלים להיות מספיק כנים בפניכם ובפני עצמם ולומר לכם – אנחנו פשוט לא רוצים, רק רצינו להשיג אתכם, וכרגע אתם לא מעניינים אותנו יותר, ומעדיפים למכור לכם כל מיני שטויות על מחוייבות ולחץ. הם עושים את זה כדי לשים אתכם on hold או לצאת יותר נחמדים, רגישים, וחלק מאיזו חברה נאורה שלא מאמינה במחויבות אלא בקשר רגשי ופיזי סימביוטי שיכול להתנהל עם כמה פרטנרים במקביל וכל החרא הזה.
      אם ככה, אז מצידכם שילכו להזדיין, ועם מישהי אחרת. אתם יכולים להגיד להם את זה – רק שיבוא מכל הלב. ואם תשמעו שהם באמת מזדיינים עם מישהי, אז תברכו שזה לא אתן, וברוך שפטרנו.

      ומה שאני אומרת לעצמי היום זה “ברוכה הבאה למציאות, יקירתי”. כולם עברו את זה מליון פעם, כולם יעברו את זה. אפילו אמא שלי עברה את זה.

      עדיין נשארתי דרמטית

      • דרמטית,דרמטית-את נשמעת כמו חברתי עדי-האם זאת את?

        • הדרמטית

          לא, טעית יקירתי, אבל מעניין לאיזו עדי את מתכוונת. אני מכירה אחת כזו. ועוד מליון עם בדיוק אותו סיפור, רק במליון שמות אחרים.

          • בשבילי יש רק עדי אחת-שהיתה החברה הכי טובה שלי -כשעוד היינו “יושבות על הספסלים ומקלפות קלמנטינות ומצחקקות”

      • דרמתית חביבה, את כניראה אכן צעירה, ולכן גם קצת דרמתית.
        ולעצם העניין: אין כאן מקום להכות על חטא או לנסות להוציא את הבחור נקי. הבחור מאנייק. פשוט. הוא לא צייד, כי ציידים לא מחביאים את הרובה מתחת למעיל ויורים בהפתעה.
        והוא סתם שיחק ברגשותייך בצורה מלוכלכת.
        בניגוד למרבית הסיפורים של ה”לא בנויים/יות”, כאן, עפ”י גרסתך, מדובר בבחור שנתן לך במפורש להרגיש שיש כאן משהו רציני יותר.
        וכפי שתגלי עם השנים, החוכמה שאנו צוברות עם הגיל לא מתאמת את עצמה ללב ולרגשות.
        והכי חשוב (אם מותר לחיילת ותיקה להמליץ לטירונית) לא לפחד להתאהב שוב.

        • הדרמטית

          אני מניחה שהדרמטיות שלי בנוגע לסיפור נובעת מקצת לעג עצמי ושעשוע עצמי, למרות כל הכאב מאחורי הדברים, שכבר עבר ברובו.

          אני לא יודעת כמה הבחור היה מניאק, כי כששאלתי הוא שם את הדברים על השולחן למרות שזה בא לאחר חודשים רבים של מעשים שנתנו לי להרגיש אחרת (וגם מעשים מדברים בעד עצמם). יכול להיות שהדברים השתנו מבחינתו עם חברתו הנוכחית וכשהוא אמר מה שהוא אמר הוא באמת לא היה בנוי לקשר. או יכול להיות שהוא סתם לא רצה. כך או כך זה בסדר, דברים מהסוג הזה הם דינאמיים ומשתנים ואני נוטה לסלוח. כי גם לי יצא לפגוע באנשים בחיי, וגם לעצמי למדתי לסלוח על כך.
          אני מניחה שבפעם הבאה שאהיה במצב כזה אהיה קצת יותר חכמה. ואם אהיה במצב מהצד השני, המחוזר, אהיה קצת יותר רגישה.
          יש בחור חדש בחיי, הראשון לו נתתי לגעת לי קצת בקרביים מאז (ולא רק בגוף), וסוספסוף אני לא פוחדת להתאהב.
          לסיום, במילה אחת, קצת צניעות וענווה. מאחורי מילים יפות כמו לא בנוי לקשר, פוחד ממחוייבות עומד בעיקר חוסר רצון. צריך ללמוד לקבל את העובדה שפשוט לא רצו אותך….

          • חביבתי, אני באמת מקווה שסלחנותך וצניעותך נובעים מהאהבה החדשה. לי זה נשמע קצת מוגזם.
            על מי את מגוננת ולמה? על בחור שחודשים חיזר אחרייך בעקשנות, אבל מותר לו לפגוע בך כי החיים דינמיים? לבחור שטרח להסתיר ממך מידע, אבל זה בסדר, כי הוא ענה לך בכנות כששאלת שאלה ישירה?
            עד כדי כך המנייאק הצליח לפגוע בך ולהנמיך אותך? להרגיש שזה בסדר להתנהג ככה כי אולי את לא מספיק טובה בשבילו, זו לא צניעות. זה אגו מעוך.
            מותר ואפילו רצוי לכעוס כשמישהו פוגע בך, ועוד יותר רצוי להגיד לו בדיוק מה את חושבת עליו. רק ככה תוכלי להבין כמה זו הבעיה שלו ולא שלך, ורק אז תוכלי להמשיך להתאהב בלי להיזהר ובלי חשדנות.
            ואם את (בדינמיות של החיים) פגעת במישהו, בטח גם “חטפת” על התנהגותך.
            ולא נותר לי אלא לסיים, יקירתי, באיחולים שהאהבה החדשה תחזיר לך את הביטחון באהבה.

            • הדרמטית

              בוטן יקירתי,
              סלחנותי הגיעה אחרי חצי שנה של כעס. המון כעס. ונמאס לי כבר לכעוס, היחידה שנפגעת מזה היא אני, לו זה הרי בכלל לא מזיז. הדרך היחידה שבה יכולתי להפסיק להתעסק בזה זה לסלוח. אולי מתישהו יהיה לי את האומץ להתקשר לבחור ול”סגור איתו” את העניין – ולהגיד לו בדיוק איך הרגשתי ואיך חשבתי בעקבות מה שהיה. אני לא חושבת שאני לא מספיק טובה בשבילו אלא להיפך. בימינו אנו, הוא היה מתחנן לקבל ממני קצת תשומת לב.

              • טוב מאוד. שמחה לשמוע שאת יודעת לכעוס.
                נכון לעכשיו זה אולי קצת מאוחר להתקשר אליו, אבל בעיקרון זה מומלץ.
                בעיקר כשאת עדיין בשיא הכעס , כי אז את ב”מיטבך”.

                בהצלחה.

    • דנידין

      “לא *דורשים* קפה או מציצה” ?

      אני לא מבין מה קורה כאן. המין הגברי, כפי שהוא מוצג בבננות, הוא מן עדת ניאנדרטלים מחורמנים ורפי שכל, אבל איכשהו הם עדיין “סקסיים” כך שיש מקום לשאלה אם מוטב איתם או בלעדיהם.

      למה הבבונים האלה לא דורשים קפה *ו*מציצה? ולמה מישהי שפויה תעדיף, בנסיבות כלשהן, לשהות במחיצתו של מישהו כזה? לא יכול להיות שיש לו זין יותר גדול מהויברטור
      “enlarged elephant penise” שנמכר עכשיו במבצע, ולכל היותר דורש בטריות.

      ואני דורש תשובה! (ומציצה. קפה לא עכשיו אלא אחרי האוכל שתכיני, ותעשי את זה מהר).

      • א. אתה חמוד.
        ב. כאשר התיחסתי למונח לדרוש, התכוונתי שבתוך מערכת יחסים, כאשר מרגישים ממש בנוח, יש נטיה לצדדים לקבל לגיטימציה לפינוק עצמי (שזה בסדר!). ואז אם היה לך יום ארוך בנוסף גם שילמת את החשבונות לעיריה ואתה מגיע מאוחר הביתה, יש אפשרות (ובנינו היא יותר שכיחה ממה שאנחנו רוצים) שתאמר: “מותק, אני הרוס, תביאי קפה”. לא תמיד זוכרים נימוס ולפעמים מרגישים שזה זכותי לדרוש עכשיו כי עשיתי כל כך הרבה. וזה באמת בסדר. אבל אתה יכול להתגעגע לזה רק מהצד שלך בתוך המערכת פחות לדרישות של הצד השני.

        ודרמטית יקרה
        תשתדלי לא ללמוד כלום ממה שעבר עליך.
        לפעמים עדיף לשבור את הלב מאשר להסתפק בקר ולא מרגש.
        רק בן אדם שיודע לאהוב, לחזר ולתת
        יזכה לקבל את כל אותם דברים חזרה (ראי דוגמא – אמא שלך, ואם לא היא אז אמא שלי)
        חבל שלא הישארת אי מייל שיהיה אפשר לחזור אליך

    • אניטה פללי

      לקחת לי את המילים מהפה

  11. אני רוצה להוסיף גם שהיכרתי פעם בחור מקסים, חכם, שנון, יפה (לפחות בעיני), אמרתי מצחיק? ואינטילגנטי?
    והתחלתי איתו (למרות שהיה לי קשה) והוא שיתף פעולה יפה, התקשר אלי עוד באותו הערב, הגיע עם יין, דיבר והקשיב (בניגוד לרק דיבר או רק הקשיב – הרבה פחות מעניין, נכון נוקו?) ולפני שהוא רכן אלי לנשיקה הוא מילמל: “אה, אבל אני לא בנוי לקשר…”
    היה לי ברור שמדובר בדבר שטות ובכל זאת זרקתי אותו מהבית (בלי נשיקה) ופגשתי אותו במשך שבוע כל יום בקפה לפגישות שלא ירדו מחמש שעות (לא בנוי לקשר, עלאק) ואחרי שבוע גיליתי…
    עוד חודשיים הוא מתחתן! (לא איתי)
    אז הוא צדק, הוא לא היה בנוי לקשר רומנטי איתי כי הוא היה בתוך קשר מחייב רומנטי עם מישהי אחרת. ובדיעבד – אני שמחה שלא התעקשתי
    ושהאמנתי לו
    ואנחנו חברים טובים עד היום
    אני אוהבת אותו אהבה גדולה
    הוא יקר לי כקרוב משפחה
    ואני מאמינה שהקשר בינינו חזק יותר מכל קשר אחר שיש לו עם חברה שאינה אשתו
    ועדיין אני מודה לאלוהים שלא אני התחתנתי עם הפלרטטן הזה!

    • טריניטי

      איזה חרא קטן!
      כמו שאומרים אצלנו: חבר שלך?? (תוסיפי הרמת גבות ומבט עקום בסגנון “אלה האנשים איתם את מסתובבת??”)

      • חומד, אני מודה לך על הבעת האמון
        וכן יש לו איזה התמכרות לפלירטוט
        אבל אם מוציאים אותה מהמערכת מדובר באיש יקר עד מאד
        מקסים, חכם, חמוד ואהוב.
        צריך לדעת לנטרל את הרע ולהשאר עם הטוב
        ואני מקווה שהצלחתי לעשות את זה במערכת היחסים איתו
        כי אין לי שום כוונה לוותר עליו.
        אבל תודה, חומד.

  12. המהנדס

    אבל למה סתם לזרוק שמות בלי להבין
    TATP זה אכן חומר נפץ מאולתר שעושים מאצטון ומי חמצן (טרי אצטון טרי פראוקסיד). שאפו על המעודכנות, כוחות השלום הגיעו אליו רק בשנים האחרונות וכשאין סחורה זמינה.
    מסוכר ודשנים (וקצת חומצה גפרתית) עושים משהו אחר, קוראים לו בקבוק מולוטוב וזה מופיע בעמודים האחרונים של הספר.
    ויש דימויים יותר ]שוטים לתהליך שרצית לתאר…….. אז בלי כימיה ובלי שלוש נקודות.

  13. לילית-נסיכת האופל

    בחור מקסים, חכם, שנון ושרמאנטי מזן הסקסיים – המכוערים, שהייתי אתו בקשר בלתי מחייב *הדדי* במשך שנה, אמר לי לא מזמן:
    “הצרה איתך היא שהדרישות שלך כל כך נמוכות, עד שאף אחד לא מצליח לעמוד בהן”.
    צחקתי בעצב, הנהנתי בהסכמה ואז גם נזכרתי בנחמה מסויימת, שפעם בכמה שנים גם יוצא שמגיע אותו האחד אשר מוכן לכופף את גופו התמיר והחסון באלגנטיות כדי לגעת בציפיותיי הנמוכות ולממשן עבורי, כאילו הייתה זו תכלית קיומו.

    או בקיצור, אריאלה, נשמתי: דברים שנראים נמוכים משם, נראים עמוקים מכאן, או להיפך.

  14. אלונה

    והם חיו באושר ואושר.
    הוא קילף לה מנגו וחילק לקוביות, היא השפריצה עליו מים מצינור, שניהם צחקו נורא.
    הוא סיפר לה איך היה לו היום בעבודה, היא הקשיבה, נתנה כתף, תמכה.
    הוא ניגב את דמעותיה, כשהייתה עצובה. הסקס, אגב, היה נפלא.
    והם חיו באושר ואושר עד:

    עד שיום אחד הוא סיפר לה כמה היא מקסימה, חכמה, מצחיקה. הוא סיפר לה איך הוא רואה אותה מהעיניים שלו. והוא אמר לה שעם כל זה, הוא לא בנוי לקשר. כשהיא שאלה לכוונה הוא הסביר: הכל אותו הדבר, רק בלי ההגדרה.

    ומה שווה אותה ההגדרה?
    לשכב עם אחרות? הוא לא ישכב. לאהוב אותך, הוא יאהב. להמשיך הוא ימשיך, כי גם הוא, כמוך, נהנה.

    אז למה חשובה כל כך ההגדרה?

    • בננית

      אלונה…לקחת לי את המילים מהפה

      וד”א אני כבר יותר מחצי שנה עם זה שלא בנוי לקשר
      וידי עוד נטויה

  15. אריאלה, שוב הצלחת לגעת ברגישות ובשנינות בסיפר חיינו. ואני מקנאת בך, כי אצלך הסיפור כבר מאחורייך, בעוד אני עדיין שקועה בו עד הצוואר (ויותר מכך).
    אני, בניגוד אליך נכנסתי לקשר מתוך ידיעה שהבחור לא בנוי לקשר. ואם להודות על האמת, הסיבה ש”בחרתי” בו היא כי גם אני חיפשתי סיפור לא מחייב.
    כיוון שהייתי בקשר מתמשך ומחייב שנמשך שנים, אני לא מחפשת כרגע קשר זוגי במובן של חיים משותפים. עד שפגשתי בו בכלל לא חשבתי שאני רוצה קשר מחייב משום סוג. למען האמת, אני מניחה שגם אני התנהגתי כ”לא בנויה לקשר” עם מספר בחורים.
    אז מה קרה? הקסם הזה שהיטבת לכתוב עליו, כשהכל פשוט מתאים את עצמו – כמו שני חלקי פאזל שנפגשים – זה מה שקרה. אני יודעת שגם הוא מרגיש אותו, ולמרות שאנחנו לא מדברים על זה, אני יודעת שהקסם הזה מקרב אותו, מחד, ומבריח אותו, מאידך.
    לא מדובר בבחור שמנסה לשמור את כל האופציות פתוחות. בדרכו המוזרה הוא נאמן עד אימה (יותר ממני, שמתוך נסיון להתנתק מהקשר הזה היו לי התנסויות עם אחרים, ושכצפוי גרמו לי להבין למה אני עדיין עמוק בתוך זה). ברור שיש לו בעיה אמיתית עם יכולת לשמר אינטימיות לזמן ממושך (ואולי דווקא בגלל זה בטווח הקצר רמת האינטימיות שלו חוצה גבולות). עוד יותר ברור שאני וביטחוני העצמי המרוט לא נוכל להתמודד עם הבעיה הזאת. ובכלל לא ברור אם הוא בכלל רוצה לעשות משהו עם זה.
    אני מכירה את כל העצות – “תעזבי אותו והוא יחזור”, “תעלמי,כי הוא רק ישבור לך את הלב”.
    הבעיה היא שחלק מהקסם בקשר כזה הוא המגנט הזה שמחבר אותך וכמה רחוק שלא תלכי, הוא מושך אותך חזרה.
    אז מה נשאר? אולי צודקת חברתי, שאמרה לי שלפעמים, למרות הכאב שזה יגרום, אין שום דרך אחרת, אלא ללכת עם מה שיש עד שזה יתנפץ.

    • אגמית

      אכן יש קסם בסוג כזה של קשר, אבל אני מעדיפה לוותר עליו כי אצלי הוא תמיד התפוגג בצורה כואבת.
      אני מקווה בשבילך שרק טובה תצמח לך מהקשר הנוכחי שלך.

      • טוב? את צוחקת עלי? איזה דבר טוב יכול לצאת מקשר כזה? הרי ברור ש(כמו שאמא שלי אומרת) זה יגמר בבכי. ואם היה לי את היכולת להגיד “פוס, לא משחקת באש”, מזמן כבר לא הייתי שם.
        באופן כללי אני נחשבת לאשה חזקה ועצמאית שיודעת לעמוד על שלה. החולשה הזאת בפירוש לא מחמיאה לי (אם כי לעור הפנים זה דווקא עושה טוב).
        אז אם יש לך מילת קסם שמאיידת קשרים מסוג זה, אודה לך אם תפרסמי אותה.

        • אגמית

          חס וחלילה לצחוק עליך…
          תארת בעצמך את הקסם הזה שמלווה את כל מערכת היחסים שלך איתו, את המגנט ההרסני הזה שמחבר אותך אליו על אף רצונך להתרחק.
          הבנתי לליבך כי פשוט הייתי בסיטואציה דומה שנמשכה יותר מדי זמן ועל אף ההנאות הרגעיות שהיו באמת נפלאות, בטווח הארוך נגרם לי רק כאב גדול.
          הלוואי והיתה לי מילת-קסם עבורך, אבל אין לי – הפתרון היחידי זה פשוט לחתוך ממנו, כמה שזה כואב וכמה שזה קשה.
          שום דבר לא שווה את הכאב הנורא שיצרוב אחר כך את ליבך ואת הדמעות שירטיבו לך את הכל המיטה, בעיני בכל אופן ,אבל ההחלטה היא שלך.
          הכי קשה להתנתק ממישהו שנוגע בך בצורה שאולי שוב לא יגעו בך, פיזית ונפשית, והפיתוי להמשיך את הקשר, גם אם סופו המר ידוע מראש, הוא גדול מאוד וקשה לעמוד בפניו.
          לא יודעת מה להגיד לך – תנסי לתפוס את עצמך ברגע צלול ולחשוב מה באמת הכי טוב בשבילך
          ולפי זה תפעלי.
          בכל מקרה – אני מאחלת לך, שמה שלא יהיה, תשרדי את זה בגבורה.

  16. אני לא אצליח להבין את התופעה הזו, פשוט לא. בעבר, הייתי מניחה הנחות לרעתי (הבטחון העצמי היה אז בקאנטים) – ובמלים אחרות, זה לא שהוא לא מסוגל לקשר – איתך הוא לא מסוגל לקשר. למרות שהוא פגש אותך יום לפני הנסיעה המתוכננת שלו לחו”ל לעשרים שנה (בערך), אם היית יותר רזה/גבוהה/בלונדינית/וכו’, הוא בוודאי היה זונח את כל תוכניותיו ונשאר כאן (ולחילופין – מתחנן שתצטרפי אליו מייד בניכר). אבל למרות הנטיה הפולנית שלי לחשוב כך, זה באמת לא תמיד מחויב המציאות.

    היום אני כבר יכולה לראות אפשרויות אחרות. כמו למשל – שהוא יודע שאיתך זה לא צחוק, איתך זה קטע רציני ודווקא זה מה שמפחיד אותו עד מוות, כי הוא לא יכול להרגיע את עצמו, אפילו בתת מודע, שזה רק סטוץ או שזה יגמר בקרוב. הוא יודע שאם הוא הולך יותר קדימה, זה יכול להיות “זה”. והוא מפחד. מפחד לזרום. וכמו שמישהי כתבה כאן – מי בכלל מבטיח לך שאני ארצה אותך עוד שבועיים? אבל לא. הוא לא יכול לקחת את הסיכון.

    ועוד דבר – יש לי תחושה שלגברים נדמה שתמיד תהיה מישהי בסדר בשבילם כשהם ירצו להתיישב. אולי לא בדיוק כמו זו שהם פגשו אתמול, אבל מישהי בסדר. ואילו הנשים, הבשלות, חושבות שמקרה בו נפגשת סוף סוף עם מישהו שהמשיכה והכימיה ביניכם היא הדדית כל כך, הוא מקרה די נדיר (לדעתי – על גבול הנס) ולא צריך לתת לו לחלוף בלי לבדוק אותו יותר. “הם” בטוחים בעצמם ש”יהיה בסדר”, ואנחנו – פחות.

    • או כמו שהוא אמר “אני יודע שיום אחד זה יקרה, יום אחד זה יגיע ואת תהיי הכי מתאימה ונכונה ליום הזה, אני פשוט לא יכול לבקש ממך לחכות”.
      וזה נכון, הוא לא דואג, כי תהיה אחרת.. תמיד תהיה אחרת.

  17. I am married to a guy like that.He said; ” I can’t commit”. I said “FU” and left. 3 days later he calls: “Ineed you etc”. We get back to gether again. 2months later he freaks out. I leave for good. a week later he calls crying. What I am saying is that you shoud have left right then and there when the words: I am not etc. cmae out of his mouth. if this is it, he would have called you back. make yourseld unavailable and they will come back crawling

  18. יונתן ילון

    מה זה ז’אנר המכוערים הסקסיים, והאם שני אלה לא סותרים זה את זה?

    • לילית-נסיכת האופל

      תורת הסיווגים המלאה עפ”י כתבי היד העתיקים של ממלכת האופל:

      כמו בשאלה הידועה: “מה יותר עדיף להיות: עשיר וחולה, או עני ובריא?”
      כשהתשובה האולטימאטיבית היא: “עדיף כמובן להיות עשיר ובריא”.
      כך גם בסוגיית הסיווג הנ”ל:
      ברור שעדיף שיהיה *סקסי ויפה תואר*
      ואולם בעדיפות השנייה של הקומבינציות האפשריות, נטוע לו לבטח *הסקסי המכוער*
      כאשר אחריו בפור ענק, שוכנים להם הטיפוסים:
      *יפה התואר הלא סקסי* ו*המכוער הלא סקסי*.
      אלמנטארי ווטסון, יקירי.

      • אריאלה

        אני יכולה לומר שכל הגברים המשמעותיים בחיי היו מכוערים סקסיים. נראה לי שאני אפילו מעדיפה אותם על יפי התואר הסקסיים. אני צריכה עוד לחשוב על זה.

      • יונתן ילון

        לא יודע, לא נשמע לי כזה אלמנטרי.
        יופי וסקסיות, זה דבר שיכול להתחבר בקלות.
        יופי ללא סקסיות, אוקיי, יכול להיות דבר כזה, אנשים שלא משדרים מיניות, אני מקבל את זה.
        אבל מכוערים סקסיים? לא עולה לי אפילו דוגמא אחת שיכולה להתאים להגדרה הזאת.

      • דנידין

        מה עם *הבלתי נראים הסקסיים* הם לא זוכים אפילו לקטגוריה קטנה משלהם אי שם בתחתית ההיררכיה?

        • אריאלה

          בזכות המגע האוורירי.

        • לילית-נסיכת האופל

          כל עוללה וזאטוטת-אדם מגיחה לעולם מצויידת בזיכרון הגזעי הקולקטיבי ש*הבלתי נראה הסקסי* הנו משאת הגוף והנפש האולטימאטיבית.

          מה, אתה לא קורא בעיון את המאמרים ב’בננות’, או בכל מגאזין הגיגיי נשים אחר?
          על מה כולן מיבבות כל הזמן? למציאתו של מי מייחלות הן? הללוו, כאילו??!!

          אלא שהנ”ל מוגדר כמטרת-על מיתית ועל כן איננו משובץ בסיווג ההיראכי הנורמאלי, ממש כשם שגיזת הזהב או הגביע הקדוש נפקדים מרשימת ההישגים היומיומית של אדם בדרך לאושרו וסיפוקו. אותה הרשימה שכוללת (באיזה סדר שתרצה): כסף, כוח פוליטי ופיזי וזיונים למכביר.

          • דנידין

            כאילו לא מספיק לי להיות האקס המיתולוגי, עכשיו אני גם הבלתי מושג המיתולוגי.

            עם כל המיתולוגיה הזאת, לא פלא שזיון הפך להיות אגדה בשבילי.

  19. מנסיוני הענף למדתי שזה לא ממש קשור אליהם. כן כן, אני יודעת שזה יכל להשמע כמו איזו אמרה פמיניסטית בגרוש, אבל זה לא.
    הגברים שאנו בוחרות מתאימים לתקופות בהן אנו נמצאות.
    אנו מושכות אלינו ובהתאמה נמשכות לגברים פנויים למחוייבות רגשית ולאינטימיות, או גברים חסומים ו”נכים” לחלופין.
    כשהייתי צעירה הייתי מגישה עצמי לכל מניאק בעיר ככלי המשחק התורן שלו, אף אחד לא יכל היה להתחייב (כל אחד אגב מצא סיבות אמינות ואינטיליגנטיות) אף אחד לא יכל היה לתת. לפני כמה שנים פתאום הבנתי שאני כבר לא שם, שכבר הרבה זמן לא הייתי שם. כל בחור שהכרתי, כל מערכת יחסים שהייתה לי הפכה מהר מאד למצב מחייב ואינטימי. אפילו הגעתי למסקנה שגברים בימיינו יותר לחוצי חתונה מנשים- הרבה יותר. שמחתי שהנחתי מאחורי את השחקנים הנכים, איזה יופי להגיע לגיל 26, אשכרה, הגברים רציניים, אין משחקים, אין שטויות. כמה טעיתי כמה? באמת האמנתי שזהו זה? היום אני שוב במקום לא בטוח, לא ממש מבינה מה רוצים ממני, לא ממש יודעת איך לשחק את המשחק (יכולת שציחצחתי עד שלמות בימים עברו, כשרון שאבד) כל גבר שנכנס לחיי בקונסטלציה כזו או אחרת מחזיר אותי ישר לגיל שש עשרה, מעורר אצלי כל מגננה אפשרית, מפעיל כל ארטילריה רדומה, לוחץ על כל הכפתורים הלא נכונים. אבל!! בניגוד לפעם היום אני כל כך מפחדת שאני אפילו לא נותנת צ’אנס, היום אני חותכת עוד לפני שהם יגידו לי את המשפט “לא בנוי” לא רוצה לשמוע, לא מוכנה להסתכן בלשמוע. אני יודעת שזה רע, אני יודעת שאני מאבדת דברים שבפוטנציאל יכולים להיות טובים, יודעת ועדיין גומרת איתו כי הוא לא התנהג לפי שני מליון חוקים שהחלטתי שהם החוקים הרלוונטיים.
    לזרום? לא זרמתי מגיל חמש. ואולי אני פשוט בתקופה כזו? הייתי רוצה להאמין שכן. הייתי רוצה להאמין שכשאני אהיה מוכנה באמת ובתמים להכניס מישהו למרחב הפנימי שלי אני אמשוך אלי את האיש שידע גם לתת קצת מעצמו. עד אז? ניסוי ותעייה ובעיקר תהייה, נופל וקם או לא מוכן ליפול וקם, אין לי כבר מושג.
    האהבה תגיע, היא חייבת הבטיחו לנו בכל הסרטים והרי בהוליווד לא משקרים נכון??

    • נוקו, את צודקת בכך שאנחנו הן אלה שבוחרות את האפשרות המתאימה לנו. אין ספק שסביבנו נמצאים בחורים מכל הסוגים, ואם בחרנו בלא בנוי לקשר, זה מה שחיפשנו.
      גם אני שיחקתי די הרבה בתקופה האחרונה את משחק ה”לא נקשרת ריגשית”, ולא נתתי לאף בחור להתקרב למשפט המחץ. יותר מכך, כדי לחסוך לעצמי את אופציית הננטשת, עדכנתי אותם מראש שאני לא בנויה לקשר מתמשך.
      אבל מה עושים כשזה נהיה גדול מיכולותייך?
      אני אנסה להסביר (אם כי נראה לי שאריאלה כבר עשתה את זה טוב ממני): לעיתים רחוקות (אצלי, לפחות), קורה שאת פוגשת במישהו שמנגיעה ראשונה (ולא בהכרח פיזית), יש לזה עוצמה ריגשית כל כך חזקה, שאי אפשר לעמוד בה. על דרך הקלישאה, אפשר להגיד שמצאת את תאום הנפש והגוף שלך. והמוזר הוא שבד”כ אותו בחור כל כך שונה ממך (או מאיך שאת תופסת את עצמך) ברקע, בתפיסת העולם ובהתנהלות, שאפילו לנהל איתו שיחה קשה לך. ובכל זאת… (וסליחה על הנקודות, אבל הן מתחייבות).
      ההגיון צועק לך לברוח, אבל הרגש משתק לך את מנגנוני ההזהרה. וכשהם מתחילים להבהב, זה כבר מאוחר.
      אין לי תשובות (וגם לא שאלות). ברור שכאן נכנסת היכולת האישית שלנו לפעולה. מי שחזקה מספיק, תברח לפני שימעך לה האגו. מי שחלשה, כמוני, כנראה תצטרך לחוות את החוויה עד סופה המר.
      ואם לסיים בנימה של תקווה, אולי זו תהיה גם “חוויה מתקנת”, שאחריה אפשר יהיה לחזור למסלול של “מוכנות ריגשית”. כי כנראה שדווקא במצב של מוכנות לקשר אנחנו מסוגלות לראות טוב יותר מי עומד מולנו.

      • אולי הוא באמת חוויה מתקנת. אולי הוא בא להזכיר לך שאפשר לאהוב ככה, שהקסם עדיין קיים אי שם באופק. רק זה לבדו שווה את כל המאמצים. אני לא חושבת שזו חולשה מצידך להמשיך עם הקשר הזה, אם יש כל כך הרבה דברים טובים שהחיבור הזה מקנה לך אז כנראה שאת צריכה להיות שם. יש הרבה כח בלהיות במקום מסוכן וללכת עד הסוף עם הרגשות שלך. מה אני אגיד לך? תקחי ממנו את הטוב שיש לו להציע ותנסי להתרסק ב”רכות”.

  20. אלמוני

    בוקר מעונן ואביך נוסף בעיר הסואנת רגשות של איבה,הרמזור שוב אדום,ואני מתעקבת על שפת המדרכה,תלויה כחוט השיערה במכשיר אלקטרוני,שמעקב אותי לפגישה עם אותו חתיך שרמנטי שפגשתי בערב הקודם במסיבת הפתעה , שערכנו לידידה משותפת.
    באותה דקה ארוכה של המתנה לא יכלתי שלא להריץ חזור ושנה את המאמר הדשון בחוכמת חיים, שתחסוך ממני חוויה שאני צריכה ללמוד על בשרי.

    ואני מקללת אותך על היום הזה יא כלבה,ההמנון:”וירושליים”.

  21. cookielida

    אריאלה היקרה ! (נשמע כמו תגובה של מומחה..אבל אני ממש לא!)
    אני גבר,ואני אומר לך – אחד שלא בנוי,זה אחד שמחפש זיון וזהו – הוא רוצה לטעום מכל העולמות – להיות איתך,ועם אחרות.אז או שגם את תהיה כזו (אם תפלי שוב פעם לבחור המקסים,שנון,יפהפה מה שלא יהיה).או,שפשוט תגידי לו יפה שלום ותוותרי (או תשחקי!).כנראה שהוא עדיין לא בוגר מספיק להבין שאם טוב לו איתך,אין לו שום סיבה לעזוב אותך.
    נ.ב.,אני מהמעצבנים האלה שכותבים עם שלוש נקודות – וואלה עשיתי מאמץ,ופשוט תיקנתי את כל התגובה!
    🙂
    תעשי חיים ותמשיכי לכתוב!

  22. הפוך?
    כשאנחנו בנויים ומצפים ורוצים ואוהבים ונהנים ומתחברים
    (וגם הסקס טוב)
    והן לא בנויות לקשר, אחרי קשר ארוך,ונהנות לבד (והסקס עדין טוב)
    מה עושים אז?
    לנו אין רגשות?לא מתרטב לנו כשזורקים אותנו אל לילות החורף?
    joe-e

  23. מאדאם ג'י

    אריאלה,
    עשית לי את זה, הצלחת למחזר לי תחושות ממשו כזה שקרה לי.
    קסם, קסם מדהים עם בחור צעיר. התדר נכון, המגע גן-עדן, סקס מושלם.
    הכי טוב שהיה לי עד היום (חשוב לשמור על אופטימיות)
    ואני מאלו שלא מאמינות שאת מתאהבת בכל בחור שחודר אלייך.
    אבל יש איזושהיא נקודה, שאם את מגיעה אליה עם בן-זוג, את נהיית פגיעה בטירוף,
    דרך הכוס הוא נכנס לך ללב. הוא קונה לו מקום של קבע שמה.
    זה לא קורה עם כל אחד. אצלי זה נדיר. וזה קרה ואני מודה לאלהים.
    הוא מעולם לא התאהב בי ולא הבנתי איך זה יכול להיות
    תחושות ברמות כאלו חייבות להיות הדדיות, לא?!
    היינו קצת זוג ואחרי זה הרבה יזיזים. הוא נשאר לי בלב די הרבה זמן.
    יום אחד שאלתי אותו, איך זה יכול להיות שלא התאהבת בי?
    התשובה שהוא נתן היתה לא מספקת. בטח לא היתה לו תשובה.
    זה נשאר אצלי פתוח, עוד אחת מהאניגמות שלעולם לא יהיה לי עליהן פתרון.
    אולי זה קשור לזה שהוא ידע. שהוא ידע שכבר נכרכתי אחריו.
    הוא היה צעיר ועדיין לא בשל לכריכה. הוא רצה לאכול את העולם.
    זה כנראה קרה לו מוקדם מידי.
    ואולי הוא כזה שזה קורה לו הרבה ובשבילו זה לא היה כל-כך נדיר.
    לעולם לא אדע.
    זה הכל עניין של תזמון, להיות באותו שלב בחיים.
    וזה כל-כך כואב כי זה כל-כך נדיר שזה קורה – הקסם הזה.
    אבל יש סוף אופטימי, כי היום אני יודעת שזה יכול לקרות לי ברמות כאלו.
    ואם זה קרה פעם אולי זה יקרה פעמיים.
    אולי לא.
    אני עדיין מקווה שכשזה יקרה בפעם הבאה זה יקרה בתזמון הנכון.
    אחרי שזה נגע בך פעם את יודעת שאת לא יכולה להתפשר על פחות.
    קוראים לזה כימיה או אלהים או קסם.
    זה לא קשור לכלום ואי אפשר לחזות עם מי זה יכול לקרות לך.
    שזה גם מתסכל וגם מעודד בו זמנית.

    • מאדאם ג'י

      ואיך זה נגמר בסוף?
      בהתחלה את אומרת באמת, נעים זה מספיק, מה אני צריכה יותר?
      ואז את שמה, כל-כולך נהנית ממה שיש.
      או אז, את רוצה לאט לאט יותר, בכל זאת אני נקבה ויש לי כמה חלומות.
      מחשבות מתחילות להבריח את הנעים (המוח הוא אויבו המושבע של הנעים),
      ואז נגמר לך.
      בכאב גדול את חותכת, מחליטה שדי לך. את רוצה גם עומק נעים זה לא מספיק לך יותר.
      וזהו
      הוא לא רדף אחרי, הוא לא חיפש אותי, אני חושבת שהוקל לו.
      אני התאבלתי כמה זמן, יצאתי עם כל מיני בחורים שלא השתוו.
      (ההשוואה מרמזת שטרם התגברת סופית)
      אח”כ עובר לך. את ממשיכה הלאה.

  24. אבל תמיד אנחנו רוצים מה שאין לנו. לא ידעת?
    תמיד אנחנו אומרים: אם רק היה לי את הדבר ההוא שאין לי, ורק הוא חסר לי, הייתי מאושר ולא צריך יותר כלום. ואף פעם אין לנו אותו. ואם היה, אז היינו רוצים משהו יותר טוב.

  25. מדובר קצת בשיח של בנות שש עשרה, המימוש העצמי לעולם לא יבוא דרך העיניים האוהבות של ההוא שמוכן להשאר לנצח.
    אני לא טוענת שיש לזרום עם הדברים, זרימה זה לא הנטיה הטבעית שלי, אבל קשר זה לא דבר שמחליטים עליו מראש הוא צפוי להתפתח ואם לא, אז אין קשר.
    רק שיש לך מספיק מרחב בשביל עצמך אתה יכול להכיל בכלל עוד בן אדם, בכל אופן אני לא מאמינה בלא מוכן, האמת קשה מנשוא מי שלא מוכן כנראה שלא רוצה, לא מאוהב… וכל שאר האמת הכואבת (גם אותי פעם לא אהבו וזה היה מאד קשה – פרוזק)

  26. מגיב בקיר

    אני לא ממש מבין מדוע אומרים על אדם שנכנס עם אישה למיטה במשך חודשים ואחרי זה נזכר פתאום שהוא מפחד מקשר שהוא אדם טוב. לדעתי הבסיסית, הבנויה, הבוטה זה פשוט חלאה, משחק ברגשות, לא הוגן, מניפולטור.
    המשפט הזה, “לא בנוי לקשר” דורש תגובה בסיסית בסגנון הגברת בוביט. לא מתאים לקשר, זה במילים אחרות: בובה, את לא מספיק טובה בשבילי. אבל הזדיינתי איתך כי בנתיים זה היה הכוס הכי חמוד בסביבה.
    מאידך, מהצד השני, ומהופך, זירת המשחק כוללת גם נשים. והנשים, בדרכן, רוצות כמובן מחויבות, קשר עמוק ובעל משמעות לאורך זמן שמבוסס על אמון והערכה הדדיים וכן הלאה, אבל מפחדות שברגע שיניפו את הדגל הלבן של הכנות הן יזכו ליחס מזלזל ובוטה. הרי מר גברבר, בחיר ליבן, הוא סה”כ יצור מוזר, לא בדיוק מובן, שלמראה האתגר הרגשי הראשון ישים את איברו בין רגליו וינוס כל עוד רוחו בו. כמובן, שבמקרה כזה, אין אפשרות לתקשורת בסיסית בין בני אדם, הרי הוא לא אדם, הוא גבר, והיא, סה”כ נקבה חסרת בטחון. וגם אם הוא לא רואה את אותה כך, היא רואה את עצמה ככזו.
    בקיצור, אנשים אוכלים את החרא שהם מבשלים.

  27. אוסקר מם

    יש כאלה. פמיניזם או לא. אחת שטוב איתה וטוב גם לה אבל היא לא בטוחה עדיין ולא יודעת ובוא ניתן לעשות את שלו ואני ממש מעדיפה שלא תשאל אותי מה יקרה אם מחר אני אפגוש מישהו מדהים. יש כאלה בנות. אני זה שמוכן לחתום קבע!! והיא מבקשת לא להלחיץ ושאני אדע שאין דבר כזה כמו מחויבות לכל החיים. התהפכו הזמנים כוסאמק.
    מה לעשות איתה? שתלך? למה שתלך? ואז לדפוק את הראש בקיר למה לא התעקשתי מספיק?

    • אגמית

      מה לעשות? תגיד לה יפה שלום !
      היא נשמעת כמו מישהי שמשחקת ברגשות שלך אם אתם כבר כמה זמן ביחד וזה בהחלט לא לעניין.
      זה גועל נפש בעיני לשחק ברגשות של מישהו או מישהי שנקשרו אלינו, רק משום שזה נוח לנו ומתאים לנו ולצרכים שלנו.
      אם מתאים לך להיות בתפקיד ה- stand by שלה אז תמשיך להיות איתה.
      למי שבאמת מוכן לתת מעצמו מגיעה מלוא התמורה בחזרה ולא מגיע לו שיקבלו אותו כמובן מאליו.
      אז תעשה את השיקולים שלך.
      ודרך אגב, זה דבר ידוע שאנשים נוטים להעריך בדיעבד את מה שהוגש להם על מגש של כסף
      ושלא רצו לקבל בזמנו.
      שיהיה לך בהצלחה.

  28. טריניטי

    (מתחרז עם אריאלה יקרה…. שלוש נקודות)
    קודם כל – כתבת, כמו תמיד, מצויין ונוגע.
    (נוקו, קראי והחכימי! לא תמיד צריך ד’ חית, נ’ ק’ אחרת נצא ב – ש’ ו – ע’, ויישבר לנו ה – ז’)
    (איך יפה, הא?? ?)
    ולנושא עצמו:
    האמת, הפעם היחידה ששמעתי את שלוש המילים “לא בנוי…” היתה כשהזדיינתי עם איזה קיבוצניק יפיוף, שהאמין שהוא מתת האל לנשים. פעם פעמיים, ויום אחד הוא מתקשר אלי ואומר “תשמעי… אני לא בטוח שעכשיו זה הזמן המתאים בשבילי וכו'”
    אני מהצד השני התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק משחרר,
    וכי למה?
    כי הקטע הזה נתקע לי כמו עצם בגרון, לא רציתי אותו ולא ידעתי איך לומר.
    והנה צץ לו הנסיך, ושיחרר אותי מהאחריות.
    הייתי נורא תומכת ומבינה, נפרדנו בצורה יפה, וכמה ימים אח”כ הוא שדד לחבר טוב שלי (שהכיר בינינו) את החברה שלו.
    המקרה שלך, ושל שאר הבנות היקרות הוא שונה. אני יודעת.
    לו יכולתי, הייתי מסדרת גיליוטינה בתיקרת חדר השינה של כל אחת מהבננות, גיליוטינה הפועלת עם שמיעת הצירוף הנ”ל. ברגע שאתן שומעות את המילים, יש לאחוז בדובר, לבוש או לא, ולהטיסו החוצה בבעיטת אחד עשר מטרים, או לחילופין, לנוס כל עוד נפשכן בכן!
    האנשים שלא בנויים לקשר בעצם לא בנויים להיות בני אדם, ולומר את האמת.
    אסור לתת לשקרנים הללו את העונג להרוויח מהשקר, ולהנות מכל העולמות. זה מה שאת עשית, אריאלה יקירתי, ואני מקווה שהבנת כמה הבחור הרוויח על חשבונך, על חשבון הכאב שלך, האמון שלך, הגאווה שלך. אני מקווה שהבנת שלמרות כל הרווחים, לבחור יש הפסד אחד גדול:
    הוא הפסיד אותך.
    אני מקווה שזה לא יקרה שוב, שלל בחורינו המצויינים והבנויים ממתין לך.

    • טריניטי,
      אין לי מושג על איזה עצב דרכתי לך, מה שזה לא יהיה זה לא אישי, סורי.
      מה זו התוקפנות הזו? מאיפה?
      את רוצה ללמד אותי כתיבה יוצרת? יש קורס בפיקודך שנפתח בקרוב ולא סיפרו לי עליו?

      נון

      • מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים (הכוונה לא אלי אלא לטריניטי, הנה ציטוט מהתגובה של טריניטי למאמר הראשון של נוקו)
        “הסיפור עצמו ממש חמוד, מעניין מה יהיה בהמשך… ואם לקוראים הנאמנים קשה עם האותיות והקיצורים, שיחזרו לקרוא “דנה נמה” ויעזבו אותנו בשקט.”
        סוף ציטוט.

        • טריניטי

          אולי תתיקי את התגובות שלי ותשלחי לי? מאד אשמח, כי שכחתי כבר מה ואיפה כתבתי, ולפעמים זה מעיק לחפש.
          אני שמחה שמישהי עושה בשבילי את העבודה.
          אבל, מותק, למרות שהתאמצת, לא הבנת.
          הקיצורים הם לא הקטע, זה לא מה שהפריע לי.
          מה שהפריע, ועל כך כתבתי בתגובה אחרת, הוא ה – cover שנחשף, ומסתבר שמאחוריו עומדת הכותבת עצמה, וחבל, לטעמי, שהסיפור לא נכתב בגוף ראשון, כמו כאן, ועיניכן הרואות אילו תגובות של הזדהות סחף הסיפור של אריאלה.
          אני בעד כנות ואומץ, ללא צורך להתחבא מאחורי קיצורים, שהיו מיותרים, לדעתי האישית והפרטית.
          היתה איזה תקווה, בהתחלה, שהקיצורים הם אבן דרך שתוביל לאיזה נוק אאוט בסוף, ולכן תגובתי שציינת, אבל התקווה נמוגה בקול ענות חלושה.

          יש מבין??

      • טריניטי

        גם לא מתיימרת, חלילה, ללמד אף אחד כתיבה יוצרת,
        לדעתי זה מסוג הדברים שנולדים איתם.

        סתם לא אוהבת את הסגנון.

        קורה, לא?

    • יש לי חברה שאומרת שגברים תמיד מתאהבים בה יותר משהיא בהם, וזה גורם לה לרגשות אשמה.
      אז לך, לחברתי ולשכמותכן, לא נותר לי אלא להגיד סחתיין ואח”כ (בלי שתשימו לב) לקלל בשקט את יום לידתכן.

      • טריניטי

        בוטן, אחותי, הקטע הזה שהם מתאהבים בך יותר, או יותר מהר, לא כזה פשוט. אני לא יודעת מה לגבי החברה שלך, אבל אם זה גורם לה לתחושות אשמה, אז כנראה שאנחנו דיי דומות.
        קרה לי לא פעם, שאחרי קטע שמבחינתי היה של לילה אחד, הבחור מתקשר ורוצה להיפגש שוב. אם את מעוניינת, מה טוב, אבל אם לא – קשה, אי אפשר לדחות בעדינות, אי אפשר להגיד “אבל זה לא היה בחוזה…”, תמיד מישהו נפגע, ולפעמים את מעדיפה, כמו במקרה שציינתי למעלה, לתת לו להיות המניאק, שירגיש טוב, אין לי קטע של אגו, אני פשוט לא רוצה לפגוע. קרה לי שהמילה “אוהב” הופיעה אחרי שבועיים, וזה כל כך הרתיע אותי, כי איך זה יכול להיות אמיתי? שבועיים? גיב מי א ברייק. ומאותו רגע את יודעת שזו שאלה של זמן.
        אולי אני הגירסה הנשית לסיפור של אריאלה. אולי מבחינתם זה היה כל כך נכון ואמיתי, ואני – מה לעשות – לא הרגשתי.
        אבל אף פעם לא שיחקתי ברגשות של אף אחד. אף פעם לא השארתי מישו על אש קטנה, אף פעם לא אמרתי “לא בנויה”. תמיד נתתי איזה תירוץ שנשמע אמיתי (“אני עדיין מתגברת על מערכת יחסים קודמת…” ) ודאגתי להסביר לבחור כמה הוא מוצלח ומופלא, רק כדי שלא ייפגע.
        לא שהייתי מעדיפה להיות בצד השני, אבל זה תמיד קשה וכואב ומייסר, לא רק בגלל הפגיעה שנגרמה בגללך, אלא גם בגלל התהיות – למה אני לא מצליחה להתאהב? אולי יש פה איזושהיא בעיה? עקרות רגשית? והרי הוא כל כך מוצלח ונפלא, למה?
        היום זה דיי מאחוריי, אני מאוהבת ושמחה בחלקי. לא מתגעגעת לקטעים האלה.
        כל טוב, בובה.

        • טריניטי אחותי האובדת, הכל היה, כמובן, מקנאה יוקדת. ועכשיו עוד הוספת שמן למדורה. מאוהבת והכל מאחורייך? נו, טריניטי, כמה אפשר להתעלל בסובלות? קצת התחשבות, בבקשה…
          אבל בלי הערה אחת לסדר אני לא יכולה: כשמישהו מתקשר אליך אחרי לילה סוער, זה לא בגלל שהוא מאוהב, זה פשוט כי היה סקס טוב, ולמה לא לחזור עליו שוב?
          בהצלחה מותק, ורק אהבה.

    • מריה שרייבר

      כצופה מהצד אני מרשה לעצמי שנייה להדחף ולומר לך שההערה לנוקו היתה סופר מיותרת- אין כל קשר בין כותבת אחת לשנייה.
      התנצלות תהיה כאן בהחלט במקום.

      • אריאלה

        בספר “לב לבן כל כך” (הספר עם העטיפה הכי יפה בעולם) יש קטע שבו המספר כותב איך כשאנחנו אוהבים משהו אנחנו מתחילים להמעיט בערכם של דברים אחרים שאהבנו, כדי לרצות את האהוב או האהובה החדשים אנחנו מוצאים פגמים בכל אלה שהיו לפניהם.

        כנראה זה תופס לא רק לגבי אהבה אלא באופן כללי.

        עצוב? כן. אנושי? לגמרי.

      • טריניטי

        את צודקת.
        זה אכן לא היה במקום.
        הייתי צריכה להתמקד במאמר הנוכחי.
        אז בשמי ובשם עצמי הרשו לי להתנצל:

        נוקו, זה לא היה במקום, מצטערת
        אני מכבדת אותך ואת כתיבתך
        גם אם הטעם שלי שונה במקצת.

        טריניטי
        מתחמקת מקליעים
        אבל לא מתחמקת מאחריות

  29. שלום לכם בננות יקרות.
    המווווווןן זמן שאני כאן, משו על תקן של רואה ולא נראית ….
    טוף- הנה חשיפה ראשונה.

    בכל אופן, יש לי שאלה קטנה- מן סקר כזה לעצמי-
    מה עדיף??
    א. להכיר מישו, לפתח ציפיות ורגשות וכ’ו וכו’ ואז הוא נעלם לך (סינדרום הודיני)
    ב. להכיר מישו (עם כל תופעות הלוואי הנ”ל) ואז הוא בא ומודיע לך שהוא לא בנוי לקשר.

    סתם חשבתי על זה.
    נדמה לי שהבחור מסנדרום הודיני חושב שאת מקסימה ונפלאה אבל לא בשבילו ובעצם – גם הסקס איתך ממש לא משו- אז הוא נעלם.

    ושהבחור שלא בנוי – וטורח להגיד לך את זה- הוא מאלו שרוצים להשאיר אותך על אש קטנה. הוא חושב שאת מקסימה ונפלאה ברם, לא בשבילו. וחוץ מזה הסקס איתך פשוט נהדר- אז מה אכפת לו לשחק לך על הרגשות?? ?? עצם ה”כנות” איתך ועצם זה שהוא לא נעלם לך- משאירה אותכם על תקן של ידידים. מה שמרשה לו להתקשר אליך בכל זמן נתון ו-“לקפוץ לבקר” – בתור ידיד- כן, בטח, רק בתור ידיד. עד שאת נשברת סופית ואז נכנסים למיטה. בלי לשים לב- אתם על תקן של יזיזים.

    חוויתי (לצערי) את שתי החוויות הנ”ל….
    מצד אחד זה נורא מעליב שהודיני ממש לא מסמפט אותך וגם לא את הסקס איתך ולכן הוא נעלם ככה.
    מצד שני- הוא לא משאיר אותך תלויה באוויר- את לא מצפה לכלום- לא מפנטזת על יום בהיר אחד שיבוא והוא יבין כמה הוא בעצם זקוק לך.
    איך יודעים עם מי כדאי להתעסק ועם לא?
    איך בוחרים במי להתאהב? מה קשה יותר- להיות מאוהבים במישו שיודעים ששום דבר איתו לא יקרה- או פשוט לא להיות מאוהבים. לא להרגיש כלום. לאף אחד?
    מה זאת בכלל אהבה? למה תמיד היא כואבת? כנראה שאני לא הראשונה ולא האחרונה שאשאל את עצמי (ועכשיו גם אותכם) את השאלות האלה. נדמה לי שאפילו כתבו על זה כמה שירים.
    אגב, שמתם לב שרוב השירים על אהבה- הם בעצם על אהבה נזכבת וכואבת?? ?.

  30. שלגיה

    גם נס בהחלט יתקבל בברכה.
    איזו הגדרה נפלאה.
    אני כ”כ לא זוכרת מה זה שאני ממש מרגישה מוכנה עכשיו, ואפילו *מצפה* (ג’יזס) להתרסק מסיפור כזה כמו שאריאלה מתארת.
    כל דבר שיגרום לי להרגיש שהלב שלי פועם בכלל ושהחושים לא קהו לגמרי.
    אני אפילו לא נתקלת בבחורים הפוטנציאליים לניסוי ותעייה.

    • דנידין

      ואולי זה לא שאת לא נתקלת, אלא שאת לא מצליחה לראות (ווינק ווינק) אותם?

      • שלגיה

        אני השקעתי עכשיו למעלה מ- 10,000 ש”ח בניתוח לייזר בעיניים,
        אז תיזהר לך!

        🙂

        האמת, אני בטוחה שיש משהו בדבריך.
        שמעתי שקוראים לזה בררנות-יתר, או משהו בסגנון.

  31. עצוב…(סליחה,הייתי חייבת!) הכי עצוב זה ,שגם אחרי שנתיים של קשר וסקס לא נורמלי ,את יכולה פתאום למצוא את עצמך מול המילה הארורה הזו – “מחויבות” ועדיין בסימן שאלה ענק!.
    אולי זה ישמע מגוחך אבל כולי קנאה בכל אותם בנות שאחרי 3-4 חודשים יכולות לציין בודאות שכזו שהנה, מצאתי את ה-דבר! אולי הן חיות באופוריה ואולי לא, אולי הן פשוט מאותם בנות שחכמות מכדי להכנס לקשר לא יציב ואם כך אז שוב אציין כולי קנאה!!!!!

  32. אני סבורה שאני בשלבי התאוששות כבר, זה בא והולך, אני יודעת.
    אחרי שחשבתי כבר שנגמר ואפילו התחלתי להרהר בחיים שאחרי, הוא נתן עוד קפיצה קטנה, אני הצצתי.. נפגעתי.

    אני תוהה כבר המון זמן אם זה באמת אפשרי שצד אחד ירגיש כל כך הרבה קסם, ירגיש את תחושתהנכונות הבלתי נשלטת הזאת, ידע בצורה כל כך חזקה שפה יש משהו, שהוא לא עוד אחד, שזה לא סתם.. ועבור הצד השני זה יהיה סתם.. סתם עוד זיון, סתם עוד יציאה, סתם עוד שיחה, סתם עוד מגע…

    כנראה שכן, יותר מדי קולות, כמו הקול שלי בדיוק קראתי פה בחצי השעה האחרונה.

    • גרין ,
      אני ממש מבינה אותך.
      היה לי קשר מסויים חצי-שנה (אני באמת מקווה שזה בלשון עבר) עם בחור שכבר לאחר מספר פגישות הגדיר שאני לא הנפש התאומה שלו ולא ייצא כאן משהו רציני וכ’ו. כמובן שהוא רוצה להמשיך להיפגש איתי. תחילה לא הסכמתי אך בשלב מאוחר יותר הסכמתי כי לא היה משהו אחר בנמצא אז מה כבר מזיק להיפגש פה ושם על תקן יזיזים ? לא פגישות אינטנסיביות כדי לא להיקשר אלא משהו כמו פעם-פעמיים בשבוע. והיינו יוצאים ומבלים ועושים חיים.
      אבל בכל פגישה הרגשתי את הקסם הזה ושיש כאן משהו אמיתי והוא היה מחבק אותי ומלטף אותי כל הלילה חיבוקים של מישהו שאוהב , והייתי אומרת לעצמי כל הזמן שזה לא יכול להיות שאני מדמיינת.
      אבל יקירתי – הם חושבים אחרת ובנויים אחרת מאיתנו ומה שלנו נראה אמיתי אז להם לא בהכרח. לדעתי זה קשור לחסימות ריגשיות כלשהן או השד יודע מה.
      למדתי דבר אחד : בדר”כ כשהם מצהירים בהתחלה שלא ייצא כאן כלום אז הם לא ישנו את דעתם לכל אורך הדרך , גם אם יהיה להם הכי טוב בעולם. למה ? ככה ! כי ככה הם ולנו אסור להסתפק בכאלה כי מגיע לנו יותר מזה.
      ומשך החצי שנה הזו בתת-מודע חיכיתי ואמרתי לעצמי שהנה הוא הולך להצהיר על כוונות רציניות , אבל שום דבר כמובן.
      כדאי להתנתק ומהר מכל הקשרים האלה כי טוב לא יצא מזה. בתת-מודע אנחנו יושבות ומצפות שאולי האדונים ישנו פתאום את דעתם , כאשר באותו זמן אנחנו יכולות לפתח קשר בריא הרבה יותר ולא לבזבז את הזמן בציפייה מיותרת.

      • עינת, אני יודעת שזה לא העניין המרכזי בסיפורך, אבל בכל זאת חייבת לשאול אותך – פעם פעמיים בשבוע זה נקרא לא אינטנסיבי? אולי זו אני שמשהו לא בסדר אצלה, אבל כשאני נפגשת עם מישהו פעמיים בשבוע על בסיס קבוע, זה רגע לפני חיים משותפים.

      • אגמית

        נשמע מוכר עד כאב…

        רק במקרים נדירים הם משנים את דעתם אחרי שהחליטו מה לעשות איתנו.
        אבל בוטן צודקת – פעמיים בשבוע זה אינטנסיבי לחלוטין!!!

    • גרין ועינת,
      הסיפור שלכן…כמו הסיפור שלי- אותו הדבר
      אחרי קריאת כל התגובות שעודדו ותמכו החלטתי שאין שום אדם בעולם
      ששווה שאני אוותר על הרצונות שלי בשבילו, שום אדם לא שווה שאני אסבול
      בשבילו מבלי שהוא ייתן לי משהו ראוי בתמורה. והיום אמרו לי פתגם נכון:
      “No man is worth your tears
      But the one who does
      Will never make you cry”
      וכל בחורים האלה, הלא בנויים האלה רק גורמים לנו לסבל והם לא שווים אותנו
      ואת הזמן שלנו, אז בנות..אם אני החלטתי לשכוח ולעבור הלאה, להמשיך בחיים
      אז גם כל אחת אחרת יכולה
      כי איפשהו כן מחכה לכל אחת מאיתנו המישהו הזה שיהיה לנו את הקסם הזה איתו
      והמישהו הזה כן יהיה בנוי בשבילנו, וגם אם יקח לנו המון זמן למצוא אותו
      בסוף נמצא.

  33. כותרת מצויינת ל”מאמר” רלוונטי, שנוגע – אוףףףףףף, כמה נוגע (מוסיפה גם “שיט” קטן לשם הדגשה).

    הייתי שולחת מכתב למשרד הפנים (מי יושב שם בראש? דרעי?) ומציעה לו להוסיף בקטגוריות למצב משפחתי גם את זו….

  34. עגת הכריסטי

    בתור אחת שעשתה בית ספר ללא בנוי לקשר, הרשו לי לעוץ לכן עצה: זה נכון שהיום הלא בנוי לקשר ואני גרים ביחד זו השנה השלישית, אבל כמות האנרגיות שהשקעתי בבניית הקשר היו מטורפות (כולל נסיעה, או שמא אומר היעלמות מתוכננת לארץ ניכר לחודשיים במטרה לחתוך מצב בלתי נסבל של יזיזות מתמשכת שלא הובילה לשום מקום). האמת? עבד יופי. עוד אמת? ממרומי גילי הנכבד ( 26 ) אני יכולה לומר שלעולם לא הייתי משקיעה כזו כמות אנרגיה שוב בבחור רק על מנת להתאים אותו לציפיות שלי. עכשיו, אגב, הוא בנוי לקשר מחייב, אבל חתונה? שאלהים ישמור. ולא שאני לחוצה, ממש לא, זה פשוט האנטי המוחלט שמקומם אותי… ( ותסלח לי אריאלה על השלוש נקודות.)

  35. אריאלה חביבתי,
    אף אחד לא יתייחס אלייך ברצינות עד שאת תעשי את זה לבד (אני יודעת שזה נשמע בוטה, אבל ככה זה עובד). אם נשארת איתו כשמה שאת מחפשת זה קשר יציב ומחייב והוא אומר לך בבירור שזה לא מתאים לו – את הופכת לכלי משחק בידיו, משום שלא עמדת בקו האדום שהצבת לעצמך. למה שהוא יעמוד בו? ומה זה משנה למה הוא לא רוצה קשר? אם זה תנאי בסיסי אצלך במילון והוא לא עומד בו – הביתה!!!!
    “קו מאז’ינו” הוא מנגנון מוכר לי היטב – בניתי סביב עצמי ביצורים שלא היו מביישים את החומה הסינית – אבל הוא לא באמת משרת שום דבר, וכמו שהוא לא מאפשר פגיעה הוא גם לא מאפשר ליטוף. ככל שתבצרי את עצמך יותר כך ירחק ממך הקשר הנכסף שאת כל כך מייחלת לו.
    אהובי הפרטי חיכה לי מאחורי הקוים שמונה שנים תמימות (יש לו כושר התמדה מופלא והרבה סבלנות) עד שהסכמתי לפתוח דלת בחומה שלי ולפתוח אליו את הלב. הוא היה שם משך כל הזמן הזה, ואילו אני הקדשתי את מרצי להרבה “לא מוכן לקשר”ים רק בגלל שלא באמת האמנתי שיכול להיות מישהו כזה שירצה איתי קשר מחייב לטווח ארוך (למרות שרציתי כזה מאד). עד שפעם אחת העזתי לנסות ולא הצלחתי להאמין כמה זה טוב (ואגב מחוייבות – מאז אנחנו נשואים באושר ואושר).
    נכון שזה מפחיד, אבל אין טעם בפשרה על משהו שהוא מבחינתך “קו אדום” – עדיף לעזוב ולהמשיך הלאה. באיזה שהוא מקום (בדרך כלל מתחת לאף) מחכה האחד שיודע כמה את מקסימה, ונהדרת, וסקסית ומוכן לקשר ולמחוייבות ולא מתוך “הקרבה למענך” אלא פשוט כי הוא לא רוצה אף אחת אחרת.
    אל תתפשרי על עצמך בשביל אף אחד. בטח לא בשביל “לא מוכן לקשר”.

  36. שקדיה

    זה קורה לבנים, זה קורה לבנות וזה קורה כי אהבה היא מרקם החיים ומרכז היקום, היא המקום החושפני שבו אתה מתעמת עם עצמך מול המראה. לרובנו לוקח זמן רב להיות שם באמת. מסביבנו חיים זוגות נשואים רבים שלא נמצאים שם באמת. רבים מאיתנו נוטים לברוח אחרי שאנחנו נוגעים בזה לרגע. כי זה חזק מאיתנו, זה הזכרון של הבית בשמיים, שם האוויר הוא אהבה. הכמיהה של כל יצור אנושי לאהבה היא ביטוי לגעגוע לאלוהים. הכמיהה לאהבה והיראה, הבריחה ממנה, שמתרחשות בעת ובעונה אחת. אנחנו לא יכולים לחיות בלי שילטפו לנו את הלב אבל פוחדים מוות שמישהו יפתח לנו אותו. כל אחד מאיתנו קרוע בין הפטיש לסדן בצורה זו או אחרת. ההפרדה בין תענוגות הגוף לתענוגות הנפש היא מנגנון הגנה בלתי מודע. אנחנו חיים בחברת שפע שפשוט מאפשרת לנו יותר מקומות מפלט מעצמנו. והפנטזיה של “האחת והיחידה” או “האחד והיחיד” יחזיקו מעמד עד היום בו נקלוט בעצמנו שזה לא משהו שנופל לנו משמיים על הראש אלא שצריך ליצור את זה, למצוא את זה בבני תמותה, זו יצירה משותפת. והפרקטיקה? ברחו כל עוד נפשכם בכם ממי שלא נמצא בשלב ההתפתחות שלכם בנושא. זה פשוט לא יילך. גם משחקים בנוסח לעזוב עד שהוא יחזור על ארבע הם אפקט לטווח קצר, כי הוא נבהל, לא באמת עבר טרנספורמציה נפשית. אנחנו קצת יותר מורכבים ממודל הגירוי-תגובה הזה.

    • נכון. אנחנו באמת יותר מורכבים ממנגנון הגירוי-תגובה הזה. לכן לעזוב כדי שהוא יחזור על ארבע, כמו שכתבת, זה תרגיל שיעילותו אפקטיבית רק לטווח קצר- הוא אכן רק נבהל ולא באמת עבר טרנספורמציה נפשית.

      באמת צריך לברוח ממי שלא נמצא בשלב שלנו בעניין.

      לולי,
      מתאוששת מחמישה חדשים של משחק במנגנון גירוי-תגובה עם מישהו לא-בנוי-לקשר, משחק שגרם לו לרצות, שגרם לו לא להיעלם, לחשוק, להתגעגע – הכל, רק לא להתמסר לבנייה של קשר רציני. לזה הוא לא בנוי, ואת זה הוא אמר אחרי חודש. טיפשה שכמותי, נשארתי עוד ולא ברחתי מייד.

  37. איזופוס

    נשים יקרות לא יאמן שחוסר הידע העצום שלכן על המין הגברי מוביל אתכן שוב לטעויות גסות כל כך.אני אתנדב לגלות לכן את הסוד(יכול להיות שהוא כבר התגלה אבל אין לי כוח לקרוא את התגובות) אז ככה : זה לא שגברים לא רוצים להתחייב אלא פשוט אתן לא נראות מספיק טוב.
    או קי לפני שאתן נחרדות ועושות לי לינץ אני אסביר את עצמי. בשביל הגבר הישראלי חברה קבועה/רעיה היא חלק מכרטיס הביקור שלו הוא מציג אותה לכל מכריו באשר הם ,וחשוב לו מאוד שהיא תהיה טובת מראה ,הדבר מהווה בעיניו מדד כלשהו לאיכותו כגבר ואף כאדם.אם זאת הגבר הישראלי ככל גבר גם אוהב נשים באשר הן ולכן הוא מחזיק בחורות לצרכים אלו ואלו בלבד, בעולמנו המודרני הוא נאלץ לתרץ לעיתים בפניכן מדוע אתן לא ה”אחת” ואחד התרוצים השכיחים הוא חוסר רצון להתחייב …אתן אולי תמהות איך אנחנו יכולים להיות כל כך שטחיים וטפשים,אלא שייתכן שמדובר בכלל בעניין גנטי יצר אשר חזק מאיתנו לרוב,אחרי הכל כולנו יודעים את ההיסטוריה ועבור המלכים הקדומים נשים שמשו ככלי נוסף להפגנת עוצמתם/גבריותם כלומר פשוט תכשיט נוסף שמציגים בפני האורח( מי באמת צריך 1000 נשים),אפילו אלכסנדר הגדול חס על חיי מלך פרס לאחר שראה את נשותיו…,הדבר המשעשע בכל העניין הוא שלאחר כל השנים אנחנו עדיין כספר החתום בעיניכן,ואתן בונות תאוריות שלמות על אופיינו על סמך התרוצים שלנו…יהיה מה שיהיה אתן עם מבורך וכמו שסבא שלי היה אומר: “נשים הןדבר מאוד נחמד” אז תרגישו טוב עם עצמכן ועל תחשבו עלינו יותר מדי ….זה לא עוזר לכן

    • גבירת הטירה

      ומכאן אפשר להבין, שכוסיות לעולם לא ננטשות. הא, מלך? תקן אותי אם אני טועה.

    • אריאלה

      אומר שנשים לא כוסיות לא מתחתנות אף פעם? אין להן מערכות יחסים? חשבת לפני שהעלת את התשובה המטומטת הזאת לרשת?

    • אגמית

      איזו תגובה מתנשאת !

      קודם כל, לא חידשת לנו כאן כלום, כי זה דבר ידוע שגבר קודם צריך משיכה פיזית לפני משיכה מנטלית (ואולי יש גם כאלה, שלא זקוקים לה בכלל וצריכים רק להתהדר בתכשיט, כפי שלמדו מאלכסנדר הגדול…) ואם זה לא קיים מבחינתו, אין סיכוי לכלום.
      תתפלא – אבל גם לנו, המין “היפה” שאמור לתפקד כתכשיט שלכם ולספק את כל הצרכים שלכם גם חשוב, אפילו חשוב מאוד, שנוכל לדמיין את עצמנו במיטה עם הזכר הפוטנציאל ולא להסתפק בהודייה לבורא שהוא בחר בנו כמלכתו העתידית.
      מה שכן, אתם באמת שטחיים הרבה יותר מאיתנו וזה באמת לא באשמתכם.
      הבעיה שלי איתכם, שבדרך להשגת רצונותיכם אתם שוכחים לפעמים לתפקד פשוט כבני-אנוש עם רגשות לצרכי-הזולת (והזולת, במקרה הזה, זו האשה) ואין לכם בעיה “לדפוק” שקרים על ימין ועל שמאל רק בשביל לזיין, או למלמל את השורות המגוחכות האלו של “חוסר מחוייבות” או “בואי נזרום ונראה מה יקרה” (משפט נפוץ ביותר), במקום פשוט להיות כנים ולהגיד “זה לא מתאים לי” ולתת לבחורה להחליט אם היא מוכנה להיות על תקן stand-by (ויש כאלו שמוכנות, תתפלא, כי זה נוח לצרכים שלהן ), או שהיא מעדיפה להתמקד בלתת לצ’אנס למי שירצה גם להכירה כאדם ולא רק את גופה.
      תרשה לי לחלוק עליך ולומר שהדברים בקשרים כאלה הם הרבה יותר מורכבים ממה שאתה מציג כאן ולא הכל מתחיל ונגמר בקטע החיצוני (אולי אצלך זה ככה, אבל אתה כנראה שטחי במיוחד) – שהרי אם בימי-קדם עסקינן, אפשר להגיע לתנ”ך שלנו, ששם מתוארים כל אבותינו הקדומים המבקשים להפיץ את זרעם לכל עבר ( = לזיין כמה שיותר נשים) ובל נשכח שלרובם היו לפחות שתי נשים (עשו חיים בתנ”ך, אה?), כך שהגבר מיום היוולדו בנוי כך, אין מה לעשות !
      ויש גם את עניין הדעות הקדומות, בכל מה שקשור למשחקי-הקשה להשגה, להזדיין על הפגישה הראשונה (מי שמזדיינת על הערב הראשון קלה להשגה), פחד מאינטימיות אמיתית, חוסר רצון
      אמיתי להתחייב כי יש הרבה דגים בים, חוסר התאמה בסגנון חיים (לא חסרים כאלה שמאוד אוהבים אבל רבים בלי סוף ולא מוצאים את שביל הזהב) וכו…
      יצא לי סלט ירקות שלם, אבל זה בכוונה, רק שתבין שלא הכל מתחיל ונגמר במראה חיצוני ולתלות את הכל בזה, זו אכן שטחיות מחרידה, אפילו לך, כגבר.
      ואגב, אני רוצה להתנצל בשם כל אחיותיי שאנחנו לא נראות מספיק טוב…באמת סליחה…
      העיקר שאתה נראה טוב !!!

      • אגמית

        אני בטוחה שלא כולם כמוך…

      • איזופוס

        כפי שצפיתי אתן קודם כל כועסות…ואחר כך עוברות להתקפות אישיות…אז לא אני לא בוחר בת זוג לפי מראה ויש עוד כמה כמוני ובכלל לא ניסיתי להגיד שכל הגברים ככה וזאת גם התשובה לאריאלה …את מתפרצת לדלת פתוחה …פשוט הסברתי לך מה מקורה של התופעה שאת תארת …אצל רוב הגברים שיגידו לך שהן לא רוצים להתחייב וכו זה פשוט כי הם לא רוצים בך כחברה וזה לרוב בגלל שאת לא נראת מספיק טוב …אבל בתור זיון אין להם כמובן בעיה…וכמובן שלא כל הגברים אמרו לך שהם לא רוצים להתחייב אבל על אלו לא דיברנו נכון?

        • אריאלה

          הם לא רוצים להתחייב כי אני לא נראית טוב? ומה עם מישהי שנראית פצצות לגבות, אבל היא קמצנית, שקרנית, טיפשה או כל תכונה בעייתית אחרת?

          אלה שלא רוצים להתחייב עושים את זה ממגוון סיבות ונראה לי שאיך שאני נראית או לא היא *ממש* לא אחת מהן.

          • איזופוס

            את באמת תמימה…פשוט לא יאומן…את לא מכירה גברים פשוט…ואיכשהוא אף פעם לא היה לך ידיד שהיה כנה איתך. יש מספיק אנשים שכשאתה מדבר איתם הם מבהירים שזה מתחת לכבודם שהחברה שלהם לא תראה טוב…זה עלוב זה קשה להאמין..thats life!
            מספיק פעמים היו לי שיחות עם חברים/מכרים שהולכות ככה: פגשתי אתמול מישהי ,הסקס אחלה אבל אני לא רוצה איתה משהו רציני כי היא לא נראת טוב …אבל אני כן רוצה לזיין אותה(האמת שבדרך כלל אומרים מילים הרבה יותר גסות אבל אני אחסוך לך) כל פעם שאני רואה אותה. כשאתה שואל אותו אם היא יודעת שהוא רואה את זה ככה…הוא אומר ברור שלא אם היא תדבר איתי על זה אני אגיד לה שאני עדיין חושב על החברה הקודמת שלי/לא בנוי לקשר עכשיו או אלף דברים אחרים…מוכר לך?? וכן ככה בדיוק הולכות השיחות האלו…welcome to life

            • אריאלה

              אני עם אנשים כאלה לא הייתי מסתובבת.

              • איזופוס

                את כבר סיפרת לנו שאת עשית יותר מלהסתובב…ואני באמת לא שופט אנשים לפי היחס שלהם לנשים …טולסטוי היה הולל וגס רוח אבל אחד הסופרים הגדולים והייתי שמח להיות חבר שלו למרות שמדי פעם הייתי צריך לסבול שיחות כאלו

                • אריאלה

                  כתוב שם בפירוש שהיינו חודשיים יחד לפני שהוא קיבל את ההחלטה. חודשיים של לצאת לסרטים, מועדונים, בתי קפה, לא היינו נפגשים רק בבית כדי שלא יראו אותנו יחד. הוא לא התייבש באיך שאני נראית, להפך.

                  • איזופוס

                    את חושבת שמתביישים בזה? בכלל לא…פשוט כששואלים אותו מי זאת הוא אומר סתם מישהי ש…(תשלימי בעצמך) לא מישהי רצינית. דרך אגב אני לא פוסל את זה שהמקרה שלך היה יוצא מין הכלל באמת -זה אפשרי,אז חבל להתמקד בו …התופעה הכללית היא כמו שציינתי ורוב הנשים ממש מחמיצות אותה ומפתחות תאוריות שלמות על האופי הגברי על סמך תרוצים עלובים.

                    • אריאלה

                      מידע ממקורות לא נכונים.

                      ואם מישהו מוצא כוסית על ואומר לה שהוא לא בנוי? או שזה לא יכול לקרות? לא, כי אני מכירה כמה מקרים שדבר כזה בהחלט קרה.

                    • איזופוס

                      העניין פה הוא לא אם יש מקרים שהם לא כמו שאני אומר…אלא איך זה שאת בכלל לא מכירה בתופעה שאני ציינתי בזמן שהיא מהווה את הרוב המוחלט של המקרים…

                    • אריאלה

                      שלך.

                    • איזופוס

                      את מאמינה לי שהכרתי מספיק אנשים לפחות כמוך רק עם הבדל קטן ,איתי הם היו כנים.
                      בכלל לא הבנתי מה ניסית להגיד…תחשבי שהייתי אומר לך שאת לא יודעת מה נשים מרגישות במחזור ושתבדקי את המקורות שלך…ובמקרה הזה אני אפילו יכול לשאול ולהאמין שאני מקבל תשובה כנה מה שאת לא יכולה.הרי ברור לך שאף גבר שפוי אלא אם הוא אחיך הוא מרגיש כמו אחיך לא יגיד לך את האמת בענין הזה

                    • אגמית

                      מה שמחזק את הדברים שכתבתי מקודם – העיקר לזיין ולעזעזאל עם הרגשות של הבחורה שאיתו, כי ממילא כל מה שהיא שווה זה רק זיון, ואתה קראת לזה מתקפה אישית עליך.
                      אתה רק מאשר את מה שכתבתי קודם ואחר כך אתה אומר שאנחנו לא יודעות עליכם כלום…
                      ואני עדיין חושבת שהקביעה שלך היא כוללנית מדי.

            • גבירת הטירה

              אני אחסוך את דעתי על אמות המידה האסתטיות של החברים שלך, למרות שהיא מוצקה מאוד.

              אבל עדיין לא ענית לי – מה צריכה *כוסית* לעשות בשביל שינטשו אותה?

              • איזופוס

                את לא מבינה שאין פה עניין של נטישה בכלל? את מההתחלה לא היית קיימת בשבילו אלא רק בדמיון שלך…חוץ מזה היו לך גם בטוח כמה מערכות יחסים נורמאליות עם גברים שחיפשו יותר מ… ואם את זוכרת למה הן נגמרו תוכלי לענות לעצמך על השאלה

        • אגמית

          העיקר שאתה לא כמוהם!

          יש סיכוי שניפגש ותתן לי צ’אנס למרות שאני לא נראית מספיק טוב ?
          או שאתה כבר תפוס, כי מישהי אחרת שלא נראית מספיק טוב “התלבשה” עליך ?

          • איזופוס

            אגמית אני אשמח להפגש איתך כי אני שמח להכיר אנשים(ונשים) מענינים. לתת לך צאנס אני לא יכול כרגע לצערי מישהי אחרת אכן “התלבשה” עלי(אם את מגלה כזה עניין במראה שלה אני אשמח להכיר בינכן)

    • איילה-בר

      מה שמשעשע עד דמעות היא העובדה שבעוד אנחנו מורטות, צובעות, מרעיבות ומענות את צורתנו, על מנת להיראות יותר טוב, הגברים לוקים בעודף ביטחון עצמי פושע לגבי איך שהם נראים. כל טמבל מקריח עם כרס ותלתלים בכתפיים, שנועל נעלי ספורט מתחת למכנסיים מחויטות, ויוצא ככה מהבית, בלי בושה ובלי להתבלבל, שוקל בזהירות רבה את מי הוא יציג בתור האישה שאיתו. אם את לא נראית מספיק טוב, הוא לא יואיל בטובו להתחייב לך, שכן מה יגידו השכנים?
      איזופוס היקר, תרשה לי לגחך אל מול הסטטיסטיקות, המחקרים, והעדים המלומדים שהצגת. אנשים כמוך גורמים לעולם הרווקות להיראות נפלא מתמיד.

      • איזופוס

        למה להתעקש לא להבין אותי.כל מה שאמרתי זה שכל הגברים שמספרים לכן סיפורי אלף לילה ולילה על למה הם לא בנויים לקשר כרגע עושים את זה כי הם לא רואים בכן את האחת,פשוט לא מעונינים בכן ספציפית כחברה,ואצל חלק מסוים מהם(לא נדבר על כמה הוא גדול כי אתן לא אוהבות סטטיסטיקות אבל לי יצא להתקל בו כבר כמה פעמים…) הסיבה היא שהם חושבים שה”אחת” צריכה להראות יותר טוב(ממכן מסתבר).לכל גבר כמובן יהיו את הסטנדרטים שלו וייתכן שמי שלא היתה מספיק טובה בשביל אחד תהיה פסגת שאיפותיו של אחר.וכמובן שבסופו של דבר הרוב מתפשרים.אחרי הכל יש מספר ידוע ושווה של גברים ונשים רובם מתחתנים ורובם לא נראים טוב.

        • אגמית

          מה זה בכלל להראות טוב ?

          יופי זה עניין של טעם וטוב שסוף סוף כתבת מעט דברי-טעם, עם זאת –
          את יכולה להיות הכי כוסית בעולם והוא עדיין לא ירצה אותך כחברה, כי יש בך משהו אחר שמפריע לו אצלך באופי ואחרי שהוא התאושש מיופייך המדהים, הוא מבין שיש דברים יותר חשובים כשרוצים לקיים זוגיות נורמאלית ובתור אחד שהצהיר כי אתה לא בחור בחורה רק לפי המראה שלה, בודאי תסכים איתי על כך.
          ברור שאצל חלק מהבחורים דברים קמים ונופלים על מראה, ואתה יודע מה ? גם אצל נשים.
          גברים רבים גם נרתעים מבחורות חכמות, שלא פעם גורמות להם לרגשי-נחיתות ואף, רחמנא ליצלן, מרוויחות יותר מהם, אבל הם בחיים לא יודו בזה.
          חלק פשוט נרתעים, כי הם לא רוצים להתבגר ולקבל מחוייבות.
          בקיצור, סיפורי אלף לילה ולילה, שמספרים לנו, באים לחפות על מליון ואחת סיבות ולא רק בקטע של מראה חיצוני.
          דרך אגב, שקלת לעבוד בטלסקר ? אתה מאוד טוב בסטטיסטיקות.
          עכשיו אתה גם יודע לומר שרוב גברים והנשים שמתחתנים לא נראים טוב – למה זה ? כי הם לא נראים כאילו יצאו מפרסומות של ערוץ 2 ?

          • אגמית

            כמובן “בוחר” ולא “בחור”.

            ומתוך סקרנות, זו שאיתך עכשיו – אתה איתה בלב שלם , או שאתה מרגיש שהתפשרת ?

            • איזופוס

              נראה שלבסוף אנחנו מתקרבים להבנה.הנס מתרחש כי הבנת שלא ניסיתי לפתח כאן פילוסופיה של כמה שורות על האופי הגברי,אלא לציין צד אחד שקיים בגברים מסויימים ולא הובן כראוי.כמובן יש הרבה סיבות לסיפורים אבל לא ראיתי אף אחת שציינה כאן את הסיבה הזאת בעוד אני נתקלתי דווקא בסיבה זאת שוב ושוב בשיחות ולכן בחרתי להבליט אותה.
              לגבי מי שאני איתה, כבר התחלתי לכתוב את כל סיפור ההכרות המופלאה שלנו אבל בערך באמצע הדרך הבנתי שזה לא בדיוק המקום לווידוים מסוג זה…אז את התשובה את כבר יודעת ובכלל החיים שלנו מלאים בדברים שאנחנו לא עושים בלב שלם,להכניס את ההרגל ההכרחי אך המגונה הזה לתוך הדבר היפה ביותר שיש לנו זה יותר מחטא זה ויתור מוחלט על החיים.

              • אגמית

                אני חושבת שאם היה כאן נס, הוא התרחש אצלך, שהרי תגובתך הראשונה לאריאלה דיי הכלילה את גברבריי ישראל בטענה שלך, שעל פי יופי יישק דבר.
                עכשיו – יכול להיות שאף אחת לא ציינה כאן במפורש בתגובותיה את העובדה שדבר כזה עשוי לקרות, אבל ברור גם ברור, שיש בחורים, שאם חלק בפאזל החיצוני לא מתחבר במאה אחוז כמו שהם היו רוצים, אז אין להם עניין ורצון להשקיע ואתה יודע מה – דווקא אלה עושים את הפשרה הכי גדולה בסוף, לעיתים עם זו שהכי פחות תואמת את חלומותיהם הרטובים.
                אני, בתגובתי הראשונה, כתבתי שלא מעט מהם מחכים ל”אבירה על הסוס הלבן”, זו שברגע שרואים אותה, מרגישים שאפשר להשליך לעזעזאל את כל חוסר המחוייבות ואת כל שאר היציאות האדיוטיות שאומרים לבחורות “הזמניות”, כך שהיה לי דיי מושג למה אתה מתכוון, רק התקוממתי נגד העובדה שעשית הכללות, קביעות ושתלית את הכל בזה.
                מעבר לזה – יש בדבריך מן הנימה המתנשאת, כאילו שהכל ברור ונהיר ולך, שידוע לך במדוייק מה מתחולל ומה פשר המעשים השונים.
                זה מאוד קל להיות כנה כאן ולהאשים את שאר בני-מינך בחוסר כנות כלפנו, אך אני רוצה לדעת, כיצד אתה התנהגת עם “ממלאות המקום” הפרטיות שלך ? טרחת לומר להן בפניהן שהן לא מספיק יפות עבורך ? שהן לא טובות מספיק להוות חלק מכרטיס הביקור הפרטי שלך ?
                לרוב האנשים אין בעייה להיות כנים במילים הכתובות ובהצהרות מאירות-עיניים, אך כשזה מגיע למעשים, הם דיי פחדנים ומסתירים את הכנות עמוק מתחת למיטה, שלא תפריע להנאה הפרטית שלהם.

    • בוטן

      איזופוס,

      מאות שנים של חשיבה פילוסופית הביאו אותך ל”הארה” הכי מפגרת ששמעתי.

      “הגבר הישראלי”??

      לפי אבחנך המלומדת אפשר להסיק שמאה וכמה שנות ציונות הצליחו כל כך, שאפילו במובן הגנטי יצרנו גזע מרתק ובעל צרכים אחידים, ושמו “הגבר הישראלי”.

      מה זה בדיוק? מחקר אנטרופולוגי? מסמך תרבותי? מנשר חברתי?

      בניסיון להיות שוביניסט מלומד, ולהוכיח את התאוריה, אתה מעביר אותנו בנפתולי ההסטוריה ובחצרות מלכים. אז נבחנת בבגרות בהסטוריה. ביג דיל.
      צר לי לאכזב אותך, אבל הדבר היחיד שאפשר להסיק מכך הוא שאתה סוג של שובינסט מהזן הנמוך ביותר – כזה שצריך הוכחות כדי להסביר למה אתה אידיוט. (זה גנטי?).
      ומה השלב הבא? אולי תביא לנו מחקרים המוכיחים איך הכאת נשים בערב הסעודית הפכו אותן לממושמעות ונאמנות?

      אני מוכנה לחתום על זה שאתה כולל את עצמך (בגאווה) ברשימת הגברים שהבאת (שלמה המלך אלכסנדר הגדול ואתה…). אז הינה כמה קווים לדמותכם – ואתה מוזמן לסמן וי ליד כל מה שתואם את מידותך :
      1. כרס בגיל שלושים וסוודר על הגב
      2. עיניים שמאבדות פוקוס בכל פעם שבחורה עוברת ברחוב
      3. שורק/צועק/מגיב בגסות לכל בחורה ( ואם חלילה לא תעני לו, תקבלי את משפט המחץ “למה מי את חושבת שאת…”)
      4. זין קטן ופה גדול

      רוצה עוד או שזה מספיק?

      ואולי תופתע לשמוע, אבל הכתבה הזאת ממש לא עוסקת ב”גברים הישראלים” אליהם אתה משייך את עצמך. מגברים כמוך אנחנו שומרות מרחק, גם אחרי מספר לא מבוטל של דרינקים.

      • איזופוס

        אני חושב שרמת הכעס הנכרת בדבריך מוכיחה שיש משהו בדברי…אני לפחות לא נוטה להתייחס בכלל לסתם דברים מפגרים.בסוף דברייך את אכן מודה שיש משהו בדברי אך טוענת שהםמייצגים פלח מסוים באוכלוסיה שהגדרת אותו היטב ב4 הדיברות שלך,ושבעבר נהגו אישי ציבור לבלות זמן מה בהתנצלויות לאחר שכינו אותו בשמו. אז אני דווקא לא התכוונתי אליהם.אגב אני כן מאמין שקיים אופי “ישראלי”,והטיפוסים הישראלים השונים כולם וריאציה על אותו בסיס משותף,תתבונני בפרופסורים,חרדים,אומנים,והגברים שמהם את שומרת מרחק,ותראי שבכולם קיים אותו בסיס מסתורי,כולם דומים זה לזה יותר מלמקבילהם בין הגויים.אבל זה כבר עניין אחר.

        • בוטן

          איזופוס,

          אתה צודק, סתם טמבלים לא מרגיזים אותי. רק כאלה עם תעודות. אלה שבטוחים שהם יודעים את הכל, שהכל שחור ולבן, שיש להם הוכחות מוצקות (ומגוחכות), ובעיקר הם שחצנים.

          והכעס נובע בדיוק ממה שאתה חוזר ואומר שוב, ושבמילים פחות עדינות הוא “כל הגברים הישראלים הם בהמות – חוץ ממני (כמובן)”.
          הכללות, איזופוס, מתאימות אולי למשלים. ונכון, כולנו נוטים לפעמים להשתמש בהכללות כדי לחדד את הנקודה או הדיון, אבל אתה עושה כאן הכללה כמעט גזענית, שנשענת על עובדות היסטוריות לגמרי לא רלוונטיות (והעיקר שהן תואמות את התזה), ויש מאות דוגמאות אחרות וסותרות (ומה על אהבתו והערכתו של רבי עקיבא לאישתו?), אבל למה לקלקל את החגיגה?

          להגיד שכל הגברים הישראלים רואים באישה רק קישוט, ולהסתמך על עובדות שהיו נכונות לחיים לפני אלף שנה ועל חוכמתו של שלמה המלך… נו, באמת, עברנו איזו דרך מאז, לא?
          ולמה לא לחזור לאנשי המערות, או להביא תיעוד דרוויניסטי על חיי הקופים?

          בוודאי שיש הבדלים גנטיים בין נשים לגברים, אבל הבדלים גנטיים בין גברים ישראלים ואחיהם הגויים?
          אני לא מכירה הרבה “גויים” (לא יצא… ), אבל גם אם מדובר בהבדלים שנובעים מחינוך, גם כאן אני לא מסכימה איתך, ואני לא חושבת שכל הבנים (והבנות) שנולדים כאן מגיעים מאותו בית מדרש. יש בישראל גם מספיק הורים נאורים שכבר מזמן לא מחנכים את בניהם שמה שהיה טוב לשלמה המלך טוב גם בשבילם.
          אז כמו שבטח הבנת, אני לא אומרת שאין בהמות מהזן שדיברת עליו, ומה שהקפיץ לי את הדם (המרוקאי למחצה) היא ההכללה והשחצנות: אתה בא ללמד אותנו (הנשים הקטנות והקישוטיות) על הגברים, ולא סתם, אלא “גברים ישראלים”! וכל זה, ודווקא בכור ההיתוך הישראלי, שבו כל כך קשה למצוא מכנה משותף רחב, רק כל הגברים כאן הם “אותה וריציה”.

          ואם בשחצנות מדובר, אז ממש התאפקת כשבאותה נשימה חיברת בין חרדים, פרופסורים, אומנים ועוד – שבכולם אותו מרכיב מיסטורי (?? ) שאנחנו פשוט לא יכולות לעמוד בפניו…

          אז שאני לא אתרגז?

          • איזופוס

            ממ…בוטן יקירתי, אני לא כתבתי שכל הגברים הישראלים בהמות אלא שרק(כמעט) כל אלו שסיפרו לך סיפורים כדי לא להתחייב(לך),אם מבחינתך זה כולל את כל הגברים מצבך לא קל…,כמו שגם אולי הבנת לא סתם בחרתי בכינוי זה(מעניין למה את בחרת בשלך) ,אלא קיוויתי שהדבר יעזור להבין למה התכוונתי ויותר מזה למה לא התכוונתי,ואם את רואה בזה גזענות תצטרכי במקרה זה להסביר למה(פתאום את נזעקת להגנת הגברים שאת בטח מקללת ברוב ימות השנה…).דבר אחד למדתי מהתגובה שלך והיא משמעות המשפט המיתולוגי “דברי הוצאו מהקשרם” אני ניסיתי להסביר למה המראה החיצוני משמעותי לסוג מסוים של גברים החיים בארצנו(תרגעי הם לא ישראלים),וציינתי שלדבר יש שורשים בימי קדם שבהם האישה שמשה קישוט ואת מגיבה “להגיד שכל הגברים הישראלים רואים באישה רק קישוט”. אני לא דיברתי כמובן על הבדלים גנטיים בין ישראלים לגויים וגם לא התייחסתי לנושא הזה במשפט אחד שציינתי במפורש שאין לו קשר לנושא.אבל את מספרת לי שיש בישראל הורים נאורים וכו …מי דיבר על זה בכלל? כל מה שאמרתי הוא שאני מבחין בדמיון בין הישראלים השונים(גם הנשים) ואם את מתענינת לדעתי הוא פרי בית הגידול המשותף,וכמובן שלא אמרתי שאתן לא יכולות לעמוד בפני אותו מרכיב מסתורי(עוד תוספת אוטוביוגרפית?)אז לסיכום האם עשית מאמץ לא להבין אותי או שאת מתכוננת לבחינות הלשכה?

            • אריאלה

              התחלת בזה שאמרת שברוב המקרים, גברים שטוענים שאינם בנויים לקשר אומרים את זה כי הם לא חושבים שזו שהם מזיינים לא נראית מספיק טוב. אחר כך עברת לזה שאלה הרוב ועכשיו, חלק מהגברים. מבין מה עורר כל כך הרבה כעס?

              אני לא אומרת שמראה חיצוני אינו חשוב, אבל לאנשים יש טעמים שונים וסיבות שונות למה שהם עושים והיומרה שלך לדבר בשם כל גברי ישראל הייתה מופרכת מלכתחילה.

              • איזופוס

                ציטוט מתגובתי האחרונה “לא כל הגברים הישראלים!(סימן קריאה לצורך הדגשה) …אלא רק(כמעט) כל הגברים שספרו לך סיפורים” ותגובתך “בהתחלה אמרת שברוב המקרים גברים שטוענים שאינם בנויים לקשר!(שוב פעם)…ועכשיו חלק מהגברים” ואת עדיין לא מבינה על מה אני מדבר?

            • אגמית

              נראה לי שאתה הוצאת את דבריך מהקשרם.

              אני עדיין ממתינה לקבל את תגובתך בנוגע לשאלתי מקודם.

              אגמית

              • איזופוס

                לצערי שיטת ארגון התגובות כאן גרמה לי לדלג על התגובה שלך. אז בקשר לשאלה שלך,ל”ממלאות המקום ” שלי(שלמראה שלהן לא היה בכך תפקיד מרכזי)היה ברור מעמדן וזה לא הטריד אותן ולא הפריע להן להנאה(ההדדית).נדמה לי שגם כתבתי כבר שאני נתקף גועל בכל פעם שאני שומע סיפור על הונאה שכזאת,אבל תמיד הייתי גם נתקף בפליאה על תמימותן של בחורות שמכל בחינה אחרת נראו לי בוגרות ושקולות.
                אני כבר לא מתפלא…

                • אגמית

                  טוב שיש את מי להאשים כשאנחנו מבקשות להאמין לדברים שיוצאים מהפה של הבחור…
                  ומה תגיד על הבחורים שנזכרים “שהם לא בנויים לקשר” רק אחרי שהם, מבחינתם, רכשו את אמונה של הבחורה והשיגו את מטרתם ?
                  אחר-כך אתם באים אלינו בטענות שאנחנו חושבות שכל הגברים מנייאקים ואומרות שכולכם אותו הדבר (ואין כמעט בחורה שמחשבה זו לא חלפה בראשה יותר מפעם אחת).
                  הרצון לתת אמון רק מוכיח שאנו בוגרות ושקולות, שאנחנו כן נותנות צ’אנס פעם אחר פעם, ואתה בוחר לקרוא לנו תמימות…זה הדבר האחרון שאפשר לומר עלינו – אנחנו נעשות מיומנות עם הזמן בבחירת הבחורים וניפויים בעת הצורך, כי הנסיון מלמד.
                  אם אנחנו נופלות בפח שנטמן לנו זה רק מפני שנפלנו לידי שרלטן אמיתי, שעצם הכיבוש זה האתגר עבורו ולא אנחנו כיחידה בפני עצמה.
                  אני חושבת שכל אדם כאן רשאי להביע את דעתו, גם אם היא לא פופולארית, אבל אם יש משהו שמעצבן אותי אצלך זו הנימה המתנשאת הזו שלך.
                  דרך אגב, תקרא שוב את תגובתך הראשונה ותנסה להיות אובייקטיבי לשבריר שנייה –
                  אתה רוצה להגיד לי שאין שם הכללות ? שאין שם גישה שובינסטית ? שאין התנשאות ?
                  אולי תודה שהוצאנו את דבריך מהקשרם, כפי שטענת, כי אתה, אולי, לא התנסחת היטב, או יותר נכון, שכחת את ה”פולטיקלי קורקט” אליו אתה נצמד עכשיו בכוח ?
                  התגובה שלך נכתבה בבטחון רב ובשחצנות גלוייה – למה אתה נרתע ממנה עכשיו ?
                  ולגבי מה שכתבת, שלממלאות המקום שלך היה ברור מעמדן אצלך ולא היתה להן בעיה עם זה –
                  כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה אליך, יש כאלה שזה מתאים לצרכים שלהן.
                  סביר להניח שגם אתה היית רק ממלא-מקום עבורן, או שבכל זאת הונית אותן בצורה זו או אחרת.

                  • איזופוס

                    שרלטן אמיתי? ראיתי מספר טיפוסים כאלו וריחם נודף למרחקים וזה לא פוגע בהצלחותיהם,חשבת שאולי אתן שותפות פעילות ושמחות לשקוע באשליה שוב ושוב …ומה זאת אומרת הבחור נזכר?אם זה כל כך חשוב לך איך זה שלא שאלת אותו? או שקיבלת את זה כמובן מאליו .אגב אולי לא שמת לב לזה אבל אני חושב שהצלחת להכפיל את כמות ההכללות שלי…ובקשר לסגנון כשהתבטאתי בצורה חופשית זה הפריע לך להבין אותי , למעשה כשראיתי את התגובה הראשונה שלך הייתי בהלם,ואם הפכתי ליותר “פוליטיקלי קורקט” זה רק מטעמים פרקטיים.

                    • אגמית

                      מה יהיה איתך ?
                      אחרי שהכאב והזעם עוברים, אנחנו נוחתות לקרקע המציאות וכן נותנות צ’אנס, כי אנחנו יודעות שלא כל הגברים מנייאקים – לפחות אני יודעת ומאמינה בזהם
                      ומאיפה לך שלא שאלתי את הבחור ? היית נוכח בשיחות בינינו ? מה זו הפלצנות הזו ?
                      אני מדברת על כאלה שמשקרים, מרמים ומוליכים שולל בלי בושה, כי על הזין שלהם מה הבחורה שאיתם מרגישה ורוצה.
                      ברור שיש כאלה שמראש אמרו שהם לא בנויים לקשר ואין לי בעייה “להודות באשמה”, שבחלק מהמקרים (הלא רבים), השליתי את עצמי שגם לי נוח בקשר מהסוג הזה, או שאני אוכל לשנות את דעתם, לכן כשהמציאות המרה הוטחה בפניי, באתי בטענות רק לעצמי כי הוזהרתי מראש.
                      היום, מאחר וברור לי שאין לי כל עניין להיות ממלאת-מקום מסוג זה או אחר, אני ישר מנפה מחיי מי שרק מצייץ משהו על קשר לא מחייב – אמרתי לך, לומדים מטעויות.
                      אי מאוד מודה לך שחסת על עצביי ובחרת להתבטא ביתר עדינות – באמת תודה.
                      מעניין שכולנו כאן טועות, לא מבינות, מוציאות דברים מהקשרם ורק אתה מבין, יודע ושולט ברזי
                      חיינו.
                      אני באמת מצטערת שהכנסתי אותך להלם – אני מקווה שיצאת ממנו וכי בריאותך לא נפגעה.

                    • אריאלה

                      דווקא לי יש שאלה אחרת, אלה ששימשו כממלאות מקום אצלך, זכו להיות רק ממלאות מקום כי הן לא נראו טוב?
                      או שאולי היו סיבות אחרות?
                      הפכת את כל הנושא לפשטני מדי, לא?

                    • איזופוס

                      הן זכו לכך כי ידעתי שיהיה קשה לסבול אותן לאורך זמן…אבל לא עלי אנחנו מדברים.פשטני מדי זה עניין של טעם…יחסית למה? לא ידעתי שיש כאן יומרות מיוחדות.
                      נ.ב אני מאוד מעריך את זה שלא התחלת את התגובה מהכותרת.

                    • אגמית

                      נראה לי שעשית להן טובה גדולה…

            • בוטן

              איזופוס,

              שים לב למשפטים הבאים:
              1. “זה לא שגברים לא רוצים להתחייב, אלא פשוט אתן לא נראות מספיק טוב”
              2. “בשביל הגבר הישראלי חברה(…) היא כרטיס ביקור”
              3. “אל תחשבו עלינו יותר מידי… זה לא עוזר לכן”
              4. “תתבונני בפרופסורים, חרדים, אמנים (…) ותראי שבכולם אותו בסיס מיסתורי”

              ועכשיו לשאלה: מי כתב את המשפטים האלה?

              תקרא שוב את המשפטים, איזופוס. תבדוק כמה הכללות יש בכל אחד מהם.
              ועכשיו תגיד, אני הוצאתי את דבריך הבוטים והיהירים מהקשרם?
              אתה לא קצת מסמיק מבושה כשאתה קורא אותם שוב?
              ואלו רק כמה דוגמאות מפניני מקלדתך, יכולתי למצוא שם עוד כמה דוגמאות לא מלבבות.

              ודרך אגב, אני לא מגוננת על הגברים, אלא עלינו, בני האדם – נשים וגברים – ועל הניסיון שלך להפוך אותנו ליצורים שחושבים, מתנהגים ורוצים אותו דבר.
              ועוד דבר, אני ממש לא מקללת את הגברים, בטח שלא את כולם.
              רק לפעמים אני מקללת איזה שובינסט שחצן שבטוח שהוא חייב לשפוך עלינו את דעתו המלומדת.

              • איזופוס

                קשה להאמין שאת מביאה 4 ציטוטים תלושים מכל הקשר ומסיימת בנימה של נצחון “אני הוצאתי את דברייך הבוטים והגסים מהקשרם?” אז נחזיר כל אחד מה4 להקשרו . הראשון והשני הם אכן הכללות,(מצטער לא ידעתי שאני כותב פה תזה לדוקטורט) אך הכללות שנועדו להבהיר רעיון מסוים שבתגובה הראשונה שלך דווקא התייחסת אליו אבל לאחר שהשבתי לך לעניין העדפת לכתוב על כמה אני שוביניסט(כמו העצה של קיקרו לנואמים “כשאין לך מה להגיד תמיד תחזור למשהו מין המוכן”) ,והכללות אלו נוסחו במתכוון בנימה וולגרית.המשפט השלישי הוא בעל אופי קומי מובהק,ייתכן שזה הומור בטעם רע ואם נעלבת אני מתנצל.המשפט הרביעי הוא רק ביטוי שלי לרעיון שתמצאי פעמים רבות בכתביהם של וולטר גיתה טולסטוי שילר ופילדינג אבות הנאורות ,לרוע מזלי אני מסכים איתו ותצטרכי להסביר לי איזה פסול מצאת בו(כנראה גם מבחינה אתית).בכלל בתגובה שלך הרבת להתייחס להערות האישיות ששיבצתי בתגובתי(אני מצטער לא יכולתי להתאפק) אבל דווקא את הדבר המעניין השארת בלי תגובה(למה בחרת בכינוי זה)

                • בוטן

                  שוב אנו נתלים באילנות גבוהים וב”אבות הנאורות”…
                  איפה הנאורות של ימינו? נתקעת קצת בעבר, לא?
                  ולמה אתה לא מצותת איזה אמא נאורה? אין חיות כאלה?

                  אתה מיתמם, איזופוס.
                  אגמית כבר כתבה, ובכל זאת אני חייבת לחזור על כך שתגובתך הראשונה (ממנה אתה מנסה להתחמק ), הייתה בוטה, שובינסטית ויהירה בטירוף. והסיבה שאני חוזרת ומצטטת משם היא, שאיך שהוא, אני מאמינה, שתגובת הבטן היא התגובה האמיתית/כנה ביותר. או בפשטות: אתה חושב בדיוק מה שאמרת שם (גם אם לכתוב “זין” זה לא מספיק פוליטקלי קורקט בעיניך).

                  נ.ב. קשה לי לענות על הערתך האחרונה, כי לא הבנתי את אותה. בעיה בניסוח, כניראה.

                  • איזופוס

                    הנאורות של ימינו?אני אשמח מאוד לשמוע מה זה…אני אסביר לך שוב לתגובה הראשונה שלי היו שתי מטרות עיקריות.1.להעביר רעיון מסוים. 2.לשעשע (אותי).מכיוון שקשה לך להתמודד עם סגנון בוטה ואת ממהרת ליחס לו שוביניזם,ובכל זאת רציתי להגן גם על הרעיון עברתי לסגנון פוליטיקלי קורקט,כי אחרת כל התגובות שלך יתרכזו בסגנון ובהערות ששובצו לשם השעשוע ועל העיקר תדלגי, בדיעבד זה מה שאת עושה בכל מקרה כך שזה לא ממש הצליח.

                    • בוטן

                      איזופוס

                      עכשיו העלבת את חוש ההומור שלי… סתם.
                      יש קו מסויים שמפריד בין הומור שנון ומשעשע ובין בוטות לשמה. אולי גם זה קשור להבדלים שבין המינים, אבל כפי שבוודאי שמת לב, לא רק אני חשבתי כך. אז אולי כדי שתבדוק שוב את הנושא.

                      ולעצם טיעון שהעלת: אני לא לגמרי מסכימה איתך. גם הוא, לטעמי, לוקה בהכללות.
                      אני חושבת שלכולנו – גברים ונשים (כן, גם אנחנו!) – יש תקופות ומצבים שבהם אנחנו לא בנויים לקשר, והסיבות לכך מגוונות ורבות.
                      יכול להיות שישנם גם “לא בנויים” תמידית, ואצל חלקם זה נובע מתסמונת “הדשא של השכן” (קרי – לשכן יש בת זוג יפה יותר, אופה יותר, מחר אמצא את המושלמת וכו’), אבל אני ממש לא חושבת שכל מי שטוען/ת שהוא/היא לא בנוי/ה לקשר לוקה בסמפטומים שמנית.

                      נו,תודה שהשתדלתי להיות עניינית.

  38. כל ה”לא בנוי לקשר” ו”לא יכול להיות בקשר”, זה קשקוש של שקרנים. המשפטים האלה נאמרים ע”י גברים רבים לנשים רבות אך רק לעתים רחוקות ונדירות זו האמת.
    בדרך כלל מדובר בתירוץ של מי שרוצה לאכול בלי לשלם. רוצה קשר בלי זוגיות, בלי להתמודד.
    האם ההסבר הזה לא ביקש שיחת עומק לגבי מה הבחור באמת מרגיש? למה השיחה הזו לא התקיימה?
    היא כנראה לא התקיימה מהפחד שהאמת היא שהוא לא בנוי לקשר איתך. הוא כנראה לא אוהב.
    קשר שעובר לפסים כאלה, ז”א שאת מסכימה לתנאים החדשים, יש בו מימד של ABUSE והוא מרמז על עתיד לא טוב, גם הוא יאריך ימים.
    שאלה טובה היא מדוע זה משפט של גברים. נראה לי שזו טכניקה של שקר שקיבלה לגיטימציה תרבותית. המשפט הזה צריך להפוך לבדיחה שכל גבר שיעלה אותה על דל שפתיו יזכה לחיוך מזלזל, זה צריך להפסיק להיות משפט לגיטימי שיכול “לעבור בשלום”.

    לא טוב – לא כסף, שילך הביתה.

    • אגמית

      נעם, אשמח לשמוע מהי דעתך, כגבר, על טענותיו של איזופוס וחילופי-הדברים שלנו איתו.
      תגלגל למעלה ותראה…
      אני סקרנית לדעת מה דעתך.

      תודה מראש,
      אגמית

      • בוטן

        אהלן אגמית,

        מעניין, זו הפעם השניה שאנחנו נתקלות בדיון משותף (אם כי, למען האמת, העדפתי את הדיון הקודם – איך שהוא הוא התפתח יותר לעומק, לטעמי).
        ומה שיותר מעניין הוא שלא חשוב מהי נקודת המוצא, אנחנו חוזרים לנושאים מאוד דומים.

        ומה דעתך את? כי אני לא בטוחה שזה משפט גברי מוצהר.
        ז”א, נשים אולי לא משתמשות במשפט הספציפי “לא בנויה…”, אבל גם לנו יש מצבים כאלה, לא?
        לא קרה לך שפגשת בחור מתוק אמיתי, רק שפגשת אותו בתקופה בחייך בה היית במצב רגשי כזה או אחר, ושהמחשבה על קשר אמיתי, מתמשך ועם כל האחריות שבזה, פשוט לא התאימה לך, ולמרות זאת לא רצית לוותר על הקשר לגמרי?
        (ואני לא מדברת על מישהו שלא ממש עושה לך את זה, ואת בוחרת לנפנף אותו בעדינות).

        אשמח לשמוע את תגובתך.

        בוטן

        • אגמית

          היי בוטן,

          אנחנו צריכות לארגן כיבוד, שיהיה גם מה לנשנש תוך כדי החלפת הרשמים, לא?

          ולשאלתך –
          בהחלט, אני חושבת ש”מצבי חוסר המחוייבות” אינם נחלת הגברים בלבד.
          כן, היה לי משהו כזה, אבל לא במאה אחוז ולמה אני מתכוונת ?
          שנינו נכנסנו לקשר הזה מתוך ידיעה ברורה שהוא למטרת “יזיזות”בלבד ולשנינו היה ברור, ששום דבר מעבר לזה לא יהיה בינינו, כי שנינו ידענו שאנחנו רוצים משהו אחר.
          במקרה הספציפי שלו, לא היתה כל סכנה שאתאהב בו – הוא היה מתוק, נראה מצויין, אינטיליגנט
          ומאוד מאוד משעשע ומצחיק. הוא היה צעיר ממני בשלוש שנים, חמוד אמיתי שלא עורר אצלי כל רגש זולת חיבה.
          הוא הבהיר לי מהתחלה שפניו אינן מועדות לקשר רציני ובאמת לא היתה לי בעיה עם זה, אבל שוב – רק מפני שידעתי שהוא לא מה שאני רוצה באמת ואני יודעת שגם אני לא הייתי “החלום הנשי הרטוב” עבורו.
          לכן הרשיתי לעצמי להיכנס למן קשר שכזה – ידעתי שאין כאן סכנה של שיברון-לב.
          אבל – זה לא נמשך לאורך זמן. מה לעשות, קשה לי עם קשרים מהסוג הזה שמבוססים רק על סקס. תאמיני לי, יותר נהניתי מהצחוקים והבדיחות שלו במיטה מאשר מהסקס איתו…
          אני מאוד מרגישה מזוייפת ולא אמיתית כשאני עם מישהו שאני לא אוהבת והקשר איתו הוכיח לי סופית, ששווה לי להתאפק ולהתאזר בסבלנות עד לבוא האחד שירטיט גם את ליבי ולא רק את ההורמונים שלי, מאשר להרגיש כמו רובוט בפעולה.
          ברור לי שלא הייתי מסוגלת לנהל מין קשר כזה עם בחור שבאמת היה מעורר אצלי את הרגש ומגרה אותי אינטלקטואלית, לכן כתבתי בתחילה שזה לא היה ב-100% מה שהתכוונת אליו.
          כמובן שהיום אנחנו לא בקשר, כי שום דבר עמוק ואמיתי לא נוצר בינינו.

          ומה איתך ?

          אגמית

          • רובוט בפעולה? אני לא מבין אותך בכלל ועוד הרבה כמוך. זה כל כך כיף אז למה לא ?
            למה לסבך הכל?

            • אגמית

              אסף,

              קראת עד הסוף ?
              הסברתי בדיוק למה לא נוח לי עם סוג כזה של קשר – איך אפשר להנות כשמרגישים שמזייפים, אתה מוכן להסביר לי? כי זה מה שאני מרגישה כשאני מזדיינת עם מישהו שאני לא אוהבת. סביר להניח שגם אתה לא נהנה אם אתה עושה דברים מסויימים בחיים, שגורמים לך להרגיש שאתה מזייף ולא אמיתי.
              יש בחורות שמסוגלות ואתה יודע מה – סבבה להן, אני לא יכולה ! ניסיתי ואני לא יכולה וכפי שכתבת בעצמך, יש עוד רבות כמוני ויש עוד רבים כמוך שפשוט לא מבינים מה הבעייה שלנו…
              שניכנס שוב לויכוח הישן והנדוש עד כדי בחילה בנוגע לזה שנשים בדרך כלל נקשרות לגברים עימם הן מזדיינות ושלגברים אין בעייה לעשות הפרדה ברורה בין סקס לאהבה ?
              לא כדאי, כי אז ניכנס כאן להכללות גסות ואני ממש לא בעד.
              סבבה לך שכיף לך להזדיין עם בחורות רק לצורך האקט עצמו – לי זה לא כייף ואני חושבת שהבהרתי היטב למה.
              אין לי חשק לחזור על עצמי – אם עדיין לא הבנת אותי, אתה רשאי “לגלגל” את מערך התגובות למעלה למעלה ולמצוא תגובה שלי יותר מורחבת בנדון.
              כל אחד ואחת צריך או צריכה לעשות מה שטוב לו או לה, לא ככה ?

              מקווה שענניי חוסר-הבהירות שלך התפזרו.

              אגמית

              • עצוב לי בשבילך…את מפסידה הרבה
                נ.ב זה אומר שתשארי בלי חודשים כשאין לך אהבה?

                • אגמית

                  אסף,

                  מדהים אותי שגם אחרי כל ההסברים שלי וההבהרות שלי , טרם ירדת לסוף דעתי.
                  א . אני לא חושבת שאני מפסידה משהו, אז אל תהיה עצוב בשבילי.
                  ב. נראה לי שקצת התבלבלת בניסוח שלך : התכוונת לכתוב “חודשים כשאין לך סקס” , לא ?
                  לא הסכמנו שאהבה וסקס יכולים להיות שני דברים נפרדים ?
                  זה שאני שוכבת עם מישהו לא אומר שהוא אוהב אותי, כמו שאתה לא אוהב כל בחורה שזוכה להתארח במיטתך.
                  ג. אחרי תקופת הסתגלות לא קלה, מתרגלים וגם אם יש רגעים קשים של עודף חרמנות והתפרצות הורמונים בלתי נשלטת אפשר לשלוט בזה – לפחות אני יכולה.
                  אתה כנראה לא קולט לאיזו דרגה גבוהה של מיאוס הגעתי ממערכות – יחסים כאלו ואני מרגישה ממש שלמה עם ההחלטה שלי, גם אם פה ושם קשה לי.
                  אני חושבת שסקס זה אחלה דבר, זה כייף אמיתי וזה חלק בלתי-נפרד מקיומנו כבני- אדם, אבל זה לא מהות הכל בעיני. לי חשוב לא פחות הקשר הנפשי והרוחני ולמדתי שזה מה ששולט אצלי ולא היצרים.
                  אני הרבה יותר זמן בלי אהבה מאשר בלי סקס ותאמין לי שזה יותר קשה.
                  אני חושבת שהבסיס לחוסר ההבנה שלך אותי פשוט נובע מזה ששנינו יוצאים מנקודות-ראייה שונות בנוגע ליחסים מהסוג הזה, ששוב, אין לי התנגדות להם.
                  שכל אחד יעשה לעצמו טוב – תמיד (רק שזה לא יבוא על חשבונם של אחרים).

                  יש סיכוי שאתה מבין אותי יותר טוב עכשיו ?

                  אגמית

                • אורלנדה

                  התשובה היא כן.
                  ואל תצטער בשביל אף אחת. לא כל מה שמתאים לך מתאים לאחרים.
                  אני יכולה להצטער בשבילך שאתה לא מבין שיש כאלה שלא מתאים להם להזדיין בלי אהבה.
                  לא רוצה להסתבך? בבקשה. תשאר בשטחיות. כי שטחי זה כנראה מה שאתה, אם צריך להסביר לך את זה שוב ושוב.

              • פיודור להמונים

                אני מציע לך להעיף מבט במאמר המיתולוגי של אריאלה “אפשר יותר חזק?” ,אולי ממנה יהיה לך קל יותר ללמוד כמה דברים

                • אגמית

                  קראתי מזמן, אבל בשבילך קראתי אותו שוב, לרענן את זכרוני. אחלה מאמר !
                  אז מה?
                  עוד פעם להסביר את עצמי ? ממש, אבל ממש אין לי כוח.
                  מה שטוב ל – X, לא טוב בהכרח ל – Y. מסכים איתי ?
                  אני לא חושבת שמשהו פגום אצלי ולא חושבת שאני צריכה ללמוד משהו ממישהו, כשזה מגיע לקטעים האלה, כי אני מכירה את עצמי הכי טוב ויודעת מה גורם לי אושר ומה מאמלל אותי.

                  יש מבין ?

                  • פיודור להמונים

                    יש רק דרך אחת להראות לך שאין לך מושג מה עושה לך טוב ופשוט היית עם הגברים הלא נכונים.תני לי כמה שעות.
                    אני רציני…חייך ישתנו מין הקצה אל הקצה.

                    • אורלנדה

                      באמת אין מה להתווכח עם כאלה שיודעים מה טוב לאחרים, או יותר נכון לאחרות, שמעזות לא להזדיין בלי רגש, אפילו עם הגברים הנכונים!
                      אטימות! ותו לא.

                    • אגמית

                      אורלנדה היקרה,

                      תאמיני או לא, אבל יש גם בחורים יוצאי-דופן שמבינים לליבנו, אפילו כאלה שלא רוצים קשר מחייב.
                      ויש את אלה, שכמה שלא ייתקלו בבחורות כמונו, עדיין לא יצליחו להפנים שיש מי שרואה את הדברים אחרת מהם.
                      אכן מוגבלים ואטומים להחריד.
                      לצערי , נתקלתי בחיי ביותר בחורים מהסוג השני, לכן אני כבר לא מתפלאת מהתגובות, אלא תמיד שמחה להיות מופתעת אם אני שומעת משהו אחר.

                    • בוטן

                      כאילו תגובה לפיודור, אבל בעצם לאגמית:
                      יש כאלה שלא ראויים לתגובה.
                      תחזור כשתתבגר.

                    • אגמית

                      שנייה, תן לי לעכל את המשפט הלעוס הזה.

                    • אגמית

                      אם אתה כזה קוסם דגול ורב השפעה בעקבות ביצועיך, יש סיכוי שכוחך חורג גם מעבר לסדינים?
                      אני אשמח לקבל איזו העלאה נחמדה במשכורת שתעזור לי לכסות את האוברדראפט בבנק ואם הדולר יירד, זה יעזור לי מאוד בתור מי שמשלמת שכר דירה.
                      מעבר לזה – שקלת לשווק את עצמך “בעסקה טובה” ? אתה הרי החלום הרטוב של כל בחורה
                      שנפשה חפצה באושר ועושר.

          • בוטן

            אהלן אגמית,

            הבאתי פיצוחים ומשקות, ואת מוזמנת להצטרף…

            אז מה אצלי?
            מורכב.
            או שלא, ורק אני הצלחתי לעשות מזה מורכב.
            נדמה לי שכבר כתבתי כאן שאני מאלו שנמצאות (כאן ועכשיו) עמוק בקשר “לא מחייב”.
            אבל אם להקדים, אז הכל התחיל מזה שאני הייתי זאת שלא רצתה קשר מחייב.
            ואם להקדים עוד יותר… לפני מספר שנים התגרשתי (לאחר תקופה ארוכה ולא מאושרת). ומאותו רגע פשוט ברחתי מכל מה שמריח קשר.

            הערת ביניים:כמו שבטח הבנת, אני בהחלט יכולה להנות מסקס גם ללא מחוייבות, וממש לא חייבת להיות מאוהבת כדי להנות מזיון (בתנאי שהוא טוב). אבל, אני זוכרת תקופות שהרגשתי אחרת, ולכן יכולה להבין אותך לגמרי. ובניגוד לבחור שלמטה, אני לא חושבת שאת מפסידה משהו – כל תקופה בחיים ומה שמתאים לה. ובתשובה לאותו בחור: כן, בנות מסוגלות לא “לעשות את זה” חודשיים. לא?

            טוב, שנמשיך?

            הכל עבד מצויין (בשבילי). נפגשתי עם די הרבה בחורים, עם חלקם נהלתי סטוצים חביבים, לחלקם קצת שברתי את הלב (סורי, גם לי יצא להיות בצד ה”לא בנויה” – אבל לזכותי אני חייבת להגיד שתמיד תמיד אמרתי את זה מהרגע הראשון. בחיי), ובעיקר נזהרתי מאוד מקשר מתמשך.
            ואז זה קרה.
            הוא צעיר ממני בכמה שנים (אבל זה לא חדש אצלי. איך שהוא עניין הגיל לא ממש משחק אצלי תפקיד – בגבול של כמה שנים למעלה ולמטה) , ונפגשנו באחת הסיטואציות האלה שברור מראש שלא יצא מהם יותר מזיון (טוב, מועדון, אם את חייבת לדעת).
            שנינו לא התכוונו ליותר ממספר מפגשים מזדמנים, אבל משהו השתבש. קשה להסביר את זה, זה משהו בתחושה, בקירבה, בנוחות, במגע, בסקס (כימיה?).
            שנינו יודעים שקורה כאן משהו שונה מסטוץ רגיל, רק שאף אחד לא ממש מוכן להיות זה שמעלה את הנושא, ואנחנו רוקדים מין טנגו של “צעד קדימה, שניים אחורה”. יומיים לא נפרדים ואח”כ שבוע לא מדברים אפילו בטלפון.

            אז בניגוד לסיפור שלך, כאן בהחלט יש סכנה של שיברון לב, אבל אני מעדיפה לא לחשוב על זה כרגע.
            וכמו שכבר כתבתי מתישהו למעלה, אולי אני צריכה את החוויה הזאת כדי לחזור ולהאמין באפשרות של קשר אמיתי. אולי.

            בוטן

            • אגמית

              בוטן יקירתי,

              אני חושבת שהמשפט של ג’ון לנון מהשיר הקסום “beautiful boy” הוא הכי אמיתי ונכון שיכול להיות : “life is what happenes to you while you’re busy making other plans” .
              אני חווה את זה על עצמי כל הזמן, לכן כבר הפסקתי לתכנן תכניות ופשוט לזרום עם מה שהחיים מציעים לי, לטוב ולרע, כי אני מאמינה שיש סיבה לכל דבר שאנו חווים בחיים וכל מה שקורה לנו, בא ללמד אותנו על עצמנו וכך אנו פחות חוזרים על שגיאות העבר.
              את ממש קרועה, אה ?
              אני זוכרת שהזכרת את הסיפור האישי שלך באחת מתגובותייך המוקדמות.
              מעניין אותי לדעת כמה זמן אתם כבר יחד ואני בטוחה שמה שמחבר ביניכם זה לא רק הסקס.
              נורא קשה לקטוע קשר מהסוג הזה ואני כל-כך מבינה אותך.
              אני באמת לא יודעת מה לומר לך, רק שאני מחזיקה לך אצבעות שלא תיפגעי, שליבך לא יישבר
              ושמכל הסיפור, לא משנה כיצד הוא ייגמר, תצאי מחוזקת.
              אין מה לעשות – יש בנו סקרנות טבעית לחוות דברים, ריגושים, וכמו פרפר הנמשך לאש, אנחנו נמשכים למסוכן, ללא נודע, מתעלמים מאותות אזהרה, אם הם קיימים, כי הצורך הזה לקחת סיכונים חזק נורא ואנחנו לא רוצים להרגיש שאנחנו מפסידים משהו עקב החששות המנקרים בנו.
              ליבי ליבי איתך – ומי, בעצם, לא עובר דבר כזה ? חייבים לעבור באיזשהו שלב, לדעתי, לפחות.

              שמחתי לקרוא שאין לך בעייה להנות מזיון (טוב בלבד!) גם בלי להיות מאוהבת – אני חושבת שהיתה תקופה שגם אני יכולתי, אבל היא היתה נורא קצרה ומשהו בתוכי השתנה לבלי-הכר בנדון.
              אני מניחה שאצלי זה קשור לחוסר-היכולת שלי להרגיש פתיחות כלפי מי שאין לי עימו מעורבות רגשית, כי החיבור הנפשי מאוד חשוב לי.
              זה יכול להיות מאוד מתסכל לפעמים, אבל אני לא יכולה ולא רוצה לצאת נגד עצמי.

              אגמית

              • שומר הסף

                אולי תפגשו באיזה בית קפה? למה אנחנו צריכים לסבול את זה?!?!!?

                ואל תגידי,אתה יכול ללכת למקום אחר כי לא כולם פה קשקשנים כמוך.

                • בוטן

                  אם לא מעניין אותך, אל תקרא.
                  בשביל זה המציאו לעכבר גלגלת.

                • אגמית

                  אפילו לא התכוונתי להגיד…אתה זה שמגרש אותי ולא ההפך.
                  זאת ארץ חופשית, לא ?
                  ואם אתה כל כך סובל פשוט תתעלם.
                  מה שנקרא – זה בידיך !

              • בוטן

                אגמית,
                נדמה לי שאנחנו נמצאות כאן ממש באותה שעה. גם את משועממת בעבודה כרגע?
                אז קודם כל, תודה על התזכורת של השיר ושל המשפט המקסים.
                וכן, את צודקת בקשר לזרימה (אם כי המילה הזאת כבר נהייתה כמעט בלתי נסבלת). יש תהליכים שאנחנו צריכים לעבור, גם אם לא תמיד ברור לנו למה ולאן הם יובילו אותנו. והרבה פעמים האירועים האלה מביאים אותנו למקומות לא נעימים, שלא היינו בוחרים להיכנס אליהם, אבל, אני מאמינה, שבסופו של דבר, הם באים ללמד אותנו משהו שאנחנו לא מסוגלים (או מוכנים) ללמוד בדרך אחרת.
                (מצטערת אם יצא משפט קצת מסורבל, שמתאים לתלמידי קורסים בריפוי אלטרנטיבי…)

                אז ככה,
                אנחנו נפגשים כבר כמה חודשים, אבל לא באופן רציף. ז”א בהתחלה בכלל נפגשנו פעמיים שלוש, ואז נעלמנו לאיזה חודש. אח”כ נפגשנו שוב, ואז פתאום נהיה קטע אחר. אבל מכיוון שאנחנו לא מחוייבים(…) אז אנחנו נפגשים מתי שמסתדר לשנינו. לפעמים פעם בשבוע, לפעמים פחות. לאחרונה יצא לנו להיות ביחד יומיים רצוף, וכנראה ששנינו נבהלנו ממה שזה העלה, ושוב החזרנו את זה לאחור.
                ואת צודקת, זה לא רק סקס (למרות שגם בזה יש משהו מיוחד), אבל קשה לי להגדיר מה זה. אם היית שואלת אותי על בחור כמוהו (בתיאוריה), הייתי אומרת שהוא כל מה שאני לא מחפשת. הוא בא מרקע שונה לחלוטין, אין לנו ממש שפה משותפת (אם כי הוא מצליח להצחיק אותי, וזה חשוב), הוא נמצא יותר מידי על הקצוות ואין בו את היציבות שאני רוצה (בשאיפה, לפחות), ובכל זאת יש משהו עמוק יותר שמחבר בינינו.
                כמו שכבר אמרתי, לא דיברתי איתו על זה, ואני לא יודעת מה הוא חושב. אני יודעת שגם הוא חווה משהו אחר (כי יש דברים שמרגישים גם בלי לדבר עליהם).
                וכן, יש כאן מרכיב חזק שקשור לאישיותי, בקטע של לבדוק גבולות (גם מסוכנים) ולהתנסות שוב בדברים שחשבתי שכבר עברתי מזמן.
                אני לא יכולה להגיד שאני מתעלמת מאותות ההזהרה. אני מנסה, אבל הם מהבהבים לי במוח בטירוף, עם כל הפחדים והחרדות והשאלות.

                אה, בעניין הזיונים – אכן, פתיחות זו המילה. ופתיחות לסקס זה דבר שבא והולך (אצלי לפחות). במצבים ובתקופות מסויימות בחיים זקוקים לחוויה רגשית כדי להיפתח ולהרגיש נוח.
                אני מניחה שזה קשור לכך שכשהקשר הוא ריגשי אנחנו מרגישות בטוחות יותר עם עצמנו וגופנו, ואז גם קל יותר להיפתח במיטה.
                מצד שני, יש מצבים שבהם את מרגישה מספיק נחשקת כדי שתוכלי להפתח לסקס, גם אם אין בזה עניין רגשי.
                לא יודעת אם הצלחתי ממש להסביר את כוונתי, אבל מה שאני מנסה להגיד שזה קשור בעיקר לאיך אנחנו מרגישות עם עצמנו באותה תקופה. ומה שנדמה לך כאילו הלך לבלי שוב, יכול גם להפתיע ולשוב.

                בוטן

                • אגמית

                  בוטן,

                  הבנתי היטב למה התכוונת ואני מסכימה עם כל מילה.
                  אני מניחה שפשוט מאוד בא לי משהו אחר, שונה ממה שהיה עד עכשיו, כי הכל, לאחרונה, היה פשוט חסר-משמעות והרצון הזה חזק אצלי יותר מכל דבר אחר.
                  אני גם חושבת שכל הנסיונות הכושלים האחרים פשוט סגרו אותי, במובן מסויים, והייתי רוצה לפגוש במישהו, שכן תהיה לו הסבלנות לתת לי את הזמן שלי להיפתח, מכל הבחינות.
                  אני גם כבר הפסקתי להסביר את עצמי לבחורים כי, ואת רואה בעצמך גם לפי התגובות הגברית כאן, רק מעטים ממש מסוגלים להבין אותי, למרות שאני יודעת שאני נמצאת בחברה טובה.
                  כתבתי כבר בתגובתי לאורלנדה שאני יודעת שיש כאלה שכן מסוגלים להבין, אבל הם כה מעטים.
                  למה זה לדעתך ?
                  למה כל-כך מעט גברים מסוגלים להבין אותי ושכמותי ?
                  ואני לא מדברת כאן על בחורים שאין להם נסיון עם נשים, אלא על כאלה שחוו סוג מסויים של קשר עם נשים וקצת למדו להכיר אותן ואת צורת החשיבה שלהן.
                  שלא יסכימו, אבל שינסו להבין.
                  שלא יעשו מאיתנו מטומטמות שלא יודעות מה טוב בשבילן וידפקו משפטים אדיוטיים כמו הפיודור ההוא.
                  אני כנראה מבקשת יותר מדי, לא ? מה דעתך ?

                  אגמית

                  • בוטן

                    אגמית יקירתי,

                    נתחיל בזה שאחד מהבאגים הרציניים של נשים זו המחשבה שאנחנו דורשות/מצפות ליותר מידי. אז בואי נעיף את המחשבה הצידה (כי מגיע לנו כל מה שאנחנו רוצות).

                    למה הם לא מבינים?
                    אולי כי אנחנו אכן שני מינים, והם באמת בנויים אחרת מאיתנו.
                    אחד הדברים שהבנתי במסגרת טיפול זוגי (רגע לפני הגרושין) שמדובר כאן בתפיסות עולם שונות, ולכן אין אפשרות להבנה אמיתית (ברמה של שינוי תפיסה), אלא רק להבנה שקיים כאן שוני במחשבה ובגישה, ולכן רצוי לא להשאיר דברים ברמת ציפייה – כי מה שלך נראה טבעי לחלוטין שהוא יבין (וכל אחת מחברותייך תסכים איתך), אצלו נחווה אחרת. וגם הפוך.
                    וזה בסדר, באמת, כל זמן שיש אמון אחד בשני.
                    כי הכוח האמיתי של זוגיות טובה (לדעתי) הוא באמון שרוחשים, ובידיעה שאף צד לא מנסה לפגוע בשני, או לנצל את השוני.

                    באשר לעניין אי-המחויבות, לא יודעת אם זה עניין של גיל מסויים או שזה סיגנון חדש, אבל נראה גם לי שיש פחות כאלה שמוכנים למחוייבות. אולי זה חלק ממרקם חיינו בתקופה האחרונה, שמקשה עלינו להתחייב אפילו לעצמנו.

                    ושתי הערות:
                    1. נראה לי שהבחורים שניתקלת בהם כאן לא ממש מיצגים שום תפיסת עולם (אלא אם בוטות חכמולוגית נחשבת לתפיסה). ואת יודעת למי אני מתכוונת.
                    2. משפט לזכות הבנים: מניסיוני, לרוב הבנים אין קושי לקבל את היותנו שונות מהם, ודווקא אנחנו, בהרבה מקרים, מנסות “לחנך” אותם להיות כמונו, להבין את המשמעויות הנסתרות ולכעוס כשהם פועלים אחרת מציפיותנו.

                    בוטן

                    • אגמית

                      בוטן היקרה,

                      אין לי הרבה מה להוסיף, כי אני פשוט מסכימה עם כל מילה שכתבת, ובמובן מסויים, עשית לי סדר בראש.
                      זה כל-כך נכון שבמקרים רבים אנחנו מנסות “לחנך” את הבחורים (החל ב”תחליף חולצה, היא נראית עליך זוועה” וכלה ב”למה אתה לא מתנהג ככה וככה” ) ואני באמת משתדלת לא להיות כזו, כי גם אני לא הייתי רוצה שישנו אותי.
                      אני חושבת שהיטבת לנסח ממני את הציפייה המינימאלית שלי מבחור – שתהיה הבנה שקיימים הבדלים בגישה ובהתמודדות עם מצב מסויים המשותף לשני המינים, שלא תהיה תגובה מזלזלת, כפי שזכיתי לקבל לא פעם. זה כל מה שאני מבקשת, לא יותר. למדתי לא לפתח ציפיות מיותרות מאנשים ולא רק במה שקשור ליחסים שביננו לבינם, אלא לגבי כל דבר בחיים, כי כך יש פחות אכזבות ויותר הפתעות לטובה.
                      לגבי אי-המחוייבות – יש המון בדברייך. אנחנו חיים בתקופה נוראה של חוסר-ודאות ואני מניחה שזה משפיע עלינו בכל רובד בחיינו.
                      חוץ מזה, שלדעתי קיימת תחושת ניכור דיי גדולה בין האנשים בימינו וקשה למצוא מישהו שבאמת ניתן לבטוח בו ולהיות אמיתיים איתו ולפעמים התחושה הזו חזקה יותר מכל דבר אחר,
                      שעשוי להתגלות כמשהו גדול ונפלא.

                      אגמית

                    • בוטן

                      אגמית יקירתי,

                      שמחתי לעזור בסדר.
                      ואת צודקת – זלזול מעיד על חוסר מוכנות לקבל את השוני. זלזול הוא בפרוש סוג של התנשאות, וזה לא בבית סיפרנו.
                      מצד שני, צריך לזכור שהשוני הזה הוא אבי אבות הפשרה – ופשרות תמיד קשות, וגם מפחידות.
                      אז נכון, קשה לתת אמון ולבטוח, אבל נראה לי שאם זה מה שאת רוצה, אז זה מה שיבוא. כי אנחנו הרי מכוונים את עצמנו למה שמתאים לנו.
                      ובעיקר אל תפחדי לצפות ולהאמין (לא מהאהבה ולא מהחיים), כי הפחד אולי מקטין אכזבות, אבל גם עוצר אותנו מלהמשיך ולנסות שוב.

                      אז בהצלחה, ואשמח לשמוע כשהאהבה תגיע (והיא תגיע!)

                      בוטן

                    • אגמית

                      היי בוטן,

                      תודה על דברייך מחממי-הלב וכמובן שאני מאחלת לך בדיוק אותו הדבר.
                      שנתראה רק בשמחות ובפעם הבאה, גם נחליף מתכונים.

                      שלך,
                      אגמית

  39. המכור

    אריאלה, אותי מענין דווקא באיזה צאט הכרת אותו.
    מה הצאט הכי טוב? אולי תכתבי מאמר בנושא(יכול להיות שעוד לא כתבו פה?)

    • אריאלה

      IOL לפני שנתיים ומשהו.

      לא נראה לי שיש לי מה לכתוב על צ’אטים, התייחסתי לעניין בכמה טורים ונגמלתי מזה מזמן, סורי.

  40. פיודור להמונים

    הא ואריאלה אני עוד זוכר את המאמר ההוא שלך (אפשר ..)ומה שכתבת שם על סקס טוב.
    פה את כותבת שהסקס גם היה טוב וגם היה קשר…את מוכנה ליישב את הסתירה??

    • אריאלה

      משתנים, לומדים כל מני דברים, נורא פשוט.

      • פיודור להמונים

        רגע,רגע …כתבת שהכרת אותו לפני שנתיים ואת הכתבה כתבת לפני פחות משנה אם אני לא טועה….בעיה??

        • אריאלה

          הטורים מצלמים מצבים, את הטור על הדיכאון פרסמתי לפני כמה חודשים והדיכאון היה לפני שלוש שניים, מה זה אומר?

          • פיודור להמונים

            בטור הצגת את זה כאילו זאת דעתך בהווה…לא כתבת אותו כמו את הטור על הדיכאון מנקודת מבט של מי שהיתה שם. בפרוש כתבת שם שסקס ויחסים לא מסתדרים בשבילך ופירטת למה ולא כתבת שהרבה זמן הרגשת כך ולבסוף התבגרת והתגברת…וגם בתגובות כשאנשים ציינו שאצלם זה לא בעיה התייחסת לזה כאילו אצלך זאת עדיין בעיה שאת מקווה להיפטר ממנה,ולא ציינת שגם בשבילך זאת כבר לא בעיה….
            אז כן זאת הטעית הציבור ורצוי שתשיגי עו”ד טוב:-)

            • שומר הסף

              נשמע יותר כמו הונאה…אריאלה אל תלחצי זה מחיר התהילה:)

              • פיודור להמונים

                האמינות שלך בסכנה,את מתכוונת להגן עליה?

                • אריאלה

                  ללא נוכחותו.

                  בדרך כלל הטורים עוסקים במגמות, באופן כללי, יש לי באמת בעיה לשלב בין שני הדברים, עם הבחור הספציפי ההוא זה לא קרה. יכול להיות שבגלל זה העזיבה שלו גרמה לי כל כך הרבה צער.

                  הסתירה יושבה?

                  • פיודור להמונים

                    בסופו של דבר כן אבל מה שיותר מעניין זה התהליך.בהתחלה טענת שהתגברת והתבגרת כשהסברתי לך שזה מעורר בעיה קשה יותר מצאת דרך להתחמק גם מזה (לכל טור יש עת תחת השמש) כשהראתי לך שגם כאן הבעיה רק מחריפה חזרת לתשובה הפשוטה ביותר(ובאמת נראה כאילו היית צריכה לחכות לעו”ד כדי להגיע אליה) אז הסתירה יושבה אבל אחרי כל ההתפתלויות הכושלות בדרך,בעית האמינות רק גברה.

                    • אריאלה

                      נורא מכאיב לי שפיודורים חושבים שאני לא אמינה.

                    • פיודור להמונים

                      קודם כל ההצלחת לנצחיק אותי ואני לא תובע אנשים שמצחיקים אותי.
                      מה את רוצה מהכינוי שלי? אני בן למשפחה מפוארת של פיודורים והגיון פיודורי לא שונה במהותו מהגיון אנושי וגם בכל לא פיודור ממוצע שיתקל במסכת ההתפתלויות שלך יצוצו אותם ההרהורים.

                    • שומר הסף

                      אריאלה לאיש יש קייס כאן,התגובות שנתת לו הצליחו לסתור את עצמן.למה בתגובה הראשונה כתבת שהשתנת ובתגובה האחרונה שלא השתנת וזה היה רק עם הבחור הספציפי, .מה שסותר גם את התגובה השניה שבה המשכת לטעון שהשתנת אבל הטור עסק במה שהיה פעם,אז בסך הכל רק הצלחת ליצור סתירות חדשות…בבית משפט היו פוסלים אותך בשלב זה כעדה לא אמינה,אולי באמת אסור לך לדבר בלי עורך דין:)?

                    • גבירת הטירה

                      והריני להבהיר, כי הטורים שמרשתי כותבת נועדו להעלות לרשות הרבים עניין לענות בו, ולא לשמש לכם כנקודת גריניץ’ לכיוון יומני השנה שלכם.

                      לית מאן דפליג, אם כך, שגם אתה וגם פיודור (בעצם, בעיקר פיודור) מגרדים את סף הניג’וס משני הצדדים. ותסכים איתי כבוד השופטת (כן, זה משחק מכור) כי אין כל סיבה שבעולם שתמשיך מרשתי לענות לשכמותכם ולהגיגיכם ולמחשבות הכפירה שלכם.

                      סי יו אין קורט.

                    • אריאלה

                      הרשי לי לנסות להגן על עצמי.

                      לא הייתי הולכת למשפט עם הטורים שלי. לא כל מילה שכתובה בהם אמת, סורי, יש הגזמות ספרותיות יש טשטוש, יש כל מני דברים.

                      אם מישהו בוחר לבנות את הביוגראפיה שלי על סמך הטורים האלה, עושה את זה על אחריותו הבלעדית.

                    • פיודור להמונים

                      אני מעריך מאוד את הכנות ודווקא כשהענינים התחילו להתכער(כמו תמיד באשמת העו”ד…) אני אפילו חושב שיש לזה יותר עוצמה כשזה נעשה בשלב כה דרמטי של העלילה(בכל זאת כמעט הגענו לבית משפט) מאשר אם היית מגיבה כך לתגובה הראשונה שלי, ואולי החוש הספרותי שלך הוביל אותך לזה ואני כמו כל פיודור ממוצע שוב שימשתי כלי בידי היוצר הדגול. אז אריאלה היקרה קבלי את רגשי הוקרתי ואהבתי(ואני באמת חש כעת אהבה עזה).וידע העולם שפיודור יודע להעריך גדלות אנושית כאשר הוא נתקל בה .

                    • פיודור להמונים

                      לטעון שהטורים שמרשתך כותבת נועדו למטרה זאת,זוהי התממות ,מרשתך החליטה במודע להפוך את חייה הפרטיים לנחלת הציבור וחלק נרחב מהעניין שהרבים עונים בו הוא החדירה לרשות הפרט שלה,בהתאם לזאת כאשר מתגלות סתירות קשות בדיווחיה של מרשתך על עצמה הרי שהדבר הוא מעניין הרבים .מרשתך יכלה לשמור על זכות השתיקה מלכתחילה אלא שראתה באמינותה דבר חשוב וניסתה להגן עליה,מוזר אם כן שדווקא כאשר לא ברור כיצד תצליח מרשתך להחלץ מתוך סבך הסתירות שנקלעה אליו עקב מספר אמירות מיותרות והתפתלויות שבאו בעקבותיהן ורק החמירו את המצב,היא תבחר לסגת ולהתבצר בזכות השתיקה מטעמים של חוסר עניין לציבור.

                    • המכור

                      מאכזב ומזעזע,למעשה עד כה ליוו אותי בחיי שתי אמיתות מוצקות.
                      1.לעולם לא אעשה דבר מועיל.
                      2.כל פרט בטורים של אריאלה רביב הוא אמת לאמיתה.
                      עכשיו כשמתבררת האמת אני חש מרומה,אהבתי לקרוא אותך במיוחד כי חשבתי והרגשתי שאת אמיתית במאה אחוז,עכשיו אני לא יודע מה לחשוב,איפה האמת איפה השקר ואיפה יש סתם הגזמה ספרותית. אריאלה אני מבקש ומתחנן שתפרסמי מאמר עם הבהרות שיכלול את כל הביוגרפיה האמיתית שלך ,רצוי ברצף הסטורי ברור.אל תערערי את יסודות קיומי! אני מלא בפחד שאם אמת אחת התנפצה זה עלול לקרות גם לשניה.

                    • ג. דבורין-הטירה

                      30 יום עבודות שירות.

                      נקסט!

                    • סתםאחדשלאמזדהה

                      אני תמיד חשדתי שהיא תיכוניסטית משועממת 😉

                    • פאטיוקוביטש

                      אני חייב לציין ששרשרת התגובות האחרונה היתה מהמענינות שנתקלתי בה באתר שלכם. אני בעצם בבחינת עובר אורח כאן,אני מגיע פעם בחודש ועובר על המאמרים חלק קורא וחלק לא זאת התגובה הראשונה שלי,עניין רב אני מגלה במקום הזה מהבחינה הפסיכולוגית,כאן משתקף בצורה נפלאה טיפוס מסויים של אופי אופייני לבני זמננו. ההכרות שלי עם אריאלה היתה רב שלבית. בדרך כלל אני קורא מאמרים בלי לשים לב לשמות,וכך גם באריאלה נתקלתי מספר פעמים בלי לתייג אותה בזכרון מדובר במאמרים על הסקס,אובדן הבתולים והסיפורים הארוטיים. כבר אז הבחנתי במשהו יוצא דופן,משהו תפס את עיני במאמרים האלו,משהו חריג. במאמר הזה נתקלתי גם כן במקרה ואחריו כבר לא יכולתי להתעלם מהשם יותר,הוא פרץ לתודעה וידעתי שאני חייב לקרוא כל דבר שמתוייג תחתיו ולבדוק מה מטריד אותי כאן. קראתי אם כן את כל המאמרים וגם את היצירות והתעלומה רק גברה,משהו בדמות לא התיישב ,לא הסתדר,היה כאן משהו בלתי רגיל,יותר מדי ספרותי.עלי לציין שאני עוסק בספרות אם כי עוד לא פרסמתי דבר וייתכן שלעולם לא אפרסם.האהבה הגדולה ביותר של כל סופר היא המצאת סיפורים ,עוד כשהייתי נער צעיר הייתי מספר לחברי ניסים ונפלאות על הרפתקאות שונות ומשונות שעברו עלי,כנער היה לי דמיון עשיר מאוד והמאזינים היו תמיד מרותקים,כאשר האהבה הגדולה שלי היתה אלתור סיפורים שלמים במקום ורצוי באוזני אנשים שלא מכירים אותי.כמספר סיפורים ישנה תשוקה עצומה שיאמינו לך,למעשה כרוך בכך עונג מיוחד שקשה להסביר או לתאר למי שלא חווה אותו,עונג הנובע אך ורק מהידיעה שאנשים מאמינים בסיפור שסיפרת,כשקראתי את היצירות של אריאלה ,האונס ועוד אחת שאיני זוכר את שמה על בחורה שעובדת בפאב,לא יכולתי שלא להזכר בסיפורים שהייתי מספר ואני עדיין מספר,היצירות האלו מזכירות מאוד מאוד את הטור הזה,גם שם הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי דמות נשית ונושא אופי אוטוביוגרפי,העלילה בנויה בצורה דומה במידה שלא תאמן ב3 הסיפורים.היא נסבה כולה סביב בחור המשתייך לטיפוס גברי מסויים שהמספרת מאפיינת אותו בנימה אישית מאוד,ועוברת לסיפור יחסיה של המספרת עם אותו בחור .שתי היצירות הבדיוניות דומות במידה רבה כל כך לטור הנוכחי שקשה להפריד בין דמות המספרת בהן לבין אריאלה.הם נשמעים כל כך אמינים שהקורא מתקשה לתאר לעצמו שלא התרחשו(אכן עם מספרת מוצלחת יש לנו כאן עסק) חנעשה סיפור האונס היה כל כך משכנע שאפילו אחרי שאריאלה הכחישה שמדובר בסיפור אמיתי התקבלה תגובה בסגנון “להתלונן עכשיו!” סיפור האונס בהיותו יצירה זכה למספר תגובות מצומצם בעוד הסיפור הנוכחי זכה כבר ליותר מ220 תגובות.ועכשיו תארו לכם שהדברים מתהפכים,סיפור האונס מתפרסם כטור בעוד הסיפור הנוכחי הופך ליצירה,לא קשה לתאר שסיפור האונס בגירסתו הטורית וה”אמיתית” היה שובר את מחסום 1000 התגובות וייתכן שהיה מחזיר את האתר לימי הזוהר שלו כאשר עורר עניין כלל ארצי,בעוד הסיפור שלנו כיצירה לא היה רואה אפילו תגובה אחת.לפרסם אם כן סיפור בדיוני כדבר שהיה זה עסק עניין משתלם ביותר לא רק שאתה זוכה להנאה כאשר מאמינים לך גם יותר אנשים קוראים אותך ומגיבים-משאת נפשו של כל סופר.לאחר שקראתי את המאמרים אם כן היו לי הרבה ספקות אבל רק לאחר שרשרת התגובות האחרונה גיליתי שהדברים הם בדיוק כפי שחשדתי.התגובות של אריאלה היו כה מאלפות לפסיכולוג המתבונן באופיים של מספרים.הרבה פעמים אנחנו זורמים עם הדמויות שלנוולא עוצרים לרגע לחשוב בהגיון על המכלול,יש בנו אמונה עיוורת שכישרון הסיפור וההמצאה שלנו יוציא אותנו מכל מצב ביש ויותר מכך אנחנו מחכים למצבי הביש כמו לאתגר ,אנחנו אוהבים את הספונטניות ובזים למחשבה מראש,כל כך הזדהתי עם התשובות של אריאלה,זה הזכיר לי כל כך את הסיפורים שאני מספר לילדים,ילדים הם עם קשה,הם זוכרים הכל כל כך טוב ותמיד בולשים אחריך כדי לגלות סתירות בסיפורים שלך,לעיתים הם מבקשים ממך לספר שוב סיפור שאהבו ופתאום יעצרו אותך באמצע פרט שולי בקריאות “אבל זה לא היה ככה בפעם הקודמת” מבוגרים הרבה יותר סלחניים.אבל התגובות של אריאלה כל כך הזכירו לי את עצמי עם ילדים,תגובות ספונטניות,כל לעולם לא יגיב אדם המספר סיפור אמיתי,רק המספר אשר ההנאה בשבילו היא הכל בסיפור והפרטים הקטנים מעיקים עליו ו”אז מה אם יש סתירות פשוט תאמינו בהכל”. וכמה מרוח המספר יש בתגובה האחרונה של אריאלה “באופן כללי יש לי באמת בעיה לשלב בין הדברים עם הבחור הספציפי ההוא זה לא קרה.יכול להיות שבגלל זה העזיבה שלו גרמה לי כל כך הרבה צער”. שימו לב במיוחד להערה האחרונה בהערה זאת נתגלה האופי והכריז על עצמו,אדם ששני הסיפורים האלו הם שלו לעולם לא היה כותב הערה כזאת שיש בה כל כך הרבה מהמחשבה הספונטנית של מספר שקטעו את סיפורו,הנה הדברים מסתדרים אני גם כך וגם איתו זה היה אחרת ובגלל זה כנראה הייתי כל כך עצובה.לו הסיפור עצמו היה אמיתי,האמירה הזאת לא היתה נאמרת בדרך אגב ולאחר שנדחקנו לפינה, אלא היתה חלק מרכזי בטור.בחורה שבאמת היה לה נסיון כזה וגם באמת מחזיקה בדעות הללו על סקס היתה דנה בחצי מהטור דווקא בנקודה הזאת,שאיתו זה הצליח, הסקס היה מדהים והשתלב עם היחסים(אגב היא לא מסבירה בשום מקום איך זה קרה והיא הרי הסבירה במפורט למה זה לא יכול לקרות), אבל כאן יש לנו עניין עם פיקציה כפלה ייתכן מאוד ששני הטורים בדיוניים אם כי ייתכן גם שרק טור הסקס בדיוני ומייצג בעיקרו פנטזיה נסתרת שנוצרה בעיקר עקב התמכרות לסיפורים ארוטיים והעימות שלה עם הגיונה של אריאלה.למעשה הטור כולו נוצר בעקבות סיפורים ארוטיים שפירסמה דמות בשם קסאנטי,לסיפורים האלו אופי מוחלט של פנטזיות בדיוניות והם כתובים בסגנון המאפיין אתרים ארוטיים מין הסוג שהמספרת מכורה לו.מרתק אם כן שבמאמר מאוחר יותר כאשר נתקלה אריאלה בתגובה “כל הכבוד קסאנטי” תגובתה היתה: “למרות שכולם יודעים שקסאנטי ואריאלה הן אותה אחת אני מעדיפה לחשוב עליהן כעל ישויות נפרדות” כלומר קסאנטי כדמות בדיונית יצירת הפנטזיות של אריאלה.מעניין אגב שקסאנטי היא המשיבה לרוב התגובות במאמר על הסקס,כביכול רצתה המחברת לאמר,אני החתומה אבל המאמר בעצם לא שלי אלא שלה,היישות של עולם הפנטזיות שלי,היישות שאני חולמת להיות.ז מי היא אריאלה האמיתית? כנראה שלעולם לא נדע…

                    • בוטן

                      סליחה על ההתערבות, אבל למה סופר חייב לכתוב את חייו?
                      אריאלה בחרה כאן (כמו גם בסיפורים קודמים) בסיטואציה שרבות חוו לפחות פעם בחיים.
                      אז למה (ולמי) זה משנה אם זו חוויה אישית, בדיונית או סיפור של חברה?
                      בבסיס כל סיפור ישנו גרעין אוטביוגרפי. מעבר לזה, הסיפור נגע בכל כך הרבה מתדיינים, וזה מספיק, לא?

                    • פאטיוקוביטש

                      פיספסת לגמרי את רוח הדברים,אני מסכים עם כל מה שכתבת.

                    • אני לא מסכימה עם שניכם.

                      אין שום בעיה שסופר כותב לא על חייו.
                      כשהוא מצהיר שזה כן על חייו אז יש ועוד איך.
                      מעבר לעובדה שמדובר במעשה נוכלות זול.
                      תקחו לדוגמא את סיפור האונס,
                      זה לא משנה אם אריאלה היתה מפרסמת אותו בטור כמעשה שהיה?
                      הוא הרי היה מעורר הרבה יותר עניין הזדהות ורגשות ונוגע בהרבה יותר מתדיינים מהסיפור הזה
                      אז זה מספיק? זה לא משנה אם הוא באמת קרה או לא?
                      מסתבר שלקוראים זה כן משנה כי הם כאמור כמעט לא הגיבו לסיפור האונס.

                      הסיפור הנוכחי באמת שכיח וקרה לרבות ואפילו לי אישית,כך שזה פחות משמעותי אם הוא ממש אמיתי, אבל מה עם הטור על הסקס??
                      זה לא משנה אם אריאלה באמת אוהבת סקס חזק, אלים, להרגיש מושפלת ונשלטת או שזאת סתם עוד פנטזיה על אובדן שליטה??
                      מי בכלל היה מתייחס לזה ברצינות אם זה היה מוצג כפנטזיה??
                      ומה עם הרושם שהגברים מקבלים כשאישה מספרת להם שאנחנו בעצם בדיוק כמו הנשים בסיפורים והסרטים הפורנוגרפיים שהם מרבים לצפות בהם?
                      זה לא משנה שהם לא יודעים שזאת בסך הכל פנטזיה??

                      למישהו זה בטוח משנה, כי מישהו הוריד את המאמר באמצע הלילה, 5 דקות אחרי התגובה של פאטיוקוביטש….מקרה??… אני מבקרת קבועה באתר כבר שנתיים ולא זכור לי שמאמר ירד בדיוק ביום בו קיבל יותר מ50 תגובות…בהרבה מאמרים הדיון מאבד כל קשר עם הנושא המקורי אבל אף מאמר לא ירד כשהדיון בו נמצא בשיאו.

                      אז מישהו צריך להתבגר להחזיר את המאמר ולתת לכל אחד ואחד מהקוראים, ולאריאלה יש הרבה קוראים, לשפוט בעצמו איך הוא מרגיש עם כל זה.

                    • גבירת הטירה

                      הוא פשוט נדחף קדימה, כשהעלו מאמר חדש.

                      בכלל, תיאוריות קונספירציה זה דבר שצריך לקחת במינונים קטנים. ולעניין פאטיוקוביטש – גם ניתוחים פסיכואנליטיים של כותבת מתחילים להיות מופרכים בשלב כלשהו (בדרך כלל, אחרי השורה החמישית).

                    • אריאלה

                      ואני הייתי צריכה לכתוב אותו דבר על פני מאות מילים?

                      אוף.

                    • אריאלה

                      שאני אתנצל כי אני כותבת בצורה אמינה נכון? או שאולי אם אני כותבת על משהו אמורים להישאר חורים כדי שיהיה ברור שזה לא נכון?

                      סורי, זה מה שאני עושה, לכתוב, עוד יותר מצער, הכתיבה שלי אמינה. כמו שאלה דגן לא הייתה אישה מוכה והצליחה להעביר את הזוועה בצורה נפלאה, גם אני לא נאנסתי, והצלחתי להעביר את זה.

                      זה *באמת* משנה?

                    • בוטן

                      ענת,

                      לחלוטין לא מסכימה עם דברייך.

                      בואי נניח שאת קונה ספר בחנות. ונניח שהזהו רומן שמסופר בגוף ראשון.
                      האם יאכזב אותך לדעת שהסופר/ת שכתב/ה את הרומן איננו/נה באמת גיבור/ת הסיפור, ושאולי זהו בכלל סיפור שהתרחש בתקופה אחרת, במקום אחר בעולם וכו’?
                      האם היית בכלל טורחת לבדוק האם זהו רומן אוטוביוגרפי או בידיוני?
                      לדעתי לא.
                      נהפוך הוא, סיפור טוב ואמין רק עוזר במכירות…

                      למספרים שיודעים את מלאכתם יש “נטיה” לתת לנו את הרושם כאילו כל סיפור הוא סיפור חייהם. ובכך גדולתם.כי כישרונו של מספר מוכח בדיוק במקום בו הצליח להעביר אלייך את החוויה הבדיונית בצורה אמינה ומעניינת.
                      מספר השעות אותן בילה המספר במחקרים, ראיונות ותחקירים, אינם מעיניינו של הקורא – כל עוד הסיפור טוב, אמין, מגרה אותך להגיע לסופו וגם להמשיך לחשוב עליו אחר כך.

                      ישנו באתר כרגע סיפור שנקרא “זאב זאב”, בו מספרת הכותבת בגוף ראשון את סיפורה של אישה מוכה וגוססת. במהלך התגובות “הודתה” המספרת שזה אינו סיפור חייה. ולמרות זאת הסיפור כתוב ברגישות רבה ומעביר את החוויה המצמררת באמינות ובכאב רב.
                      אני מביאה דוגמה זאת, רק כדי לחדד את הדיון, ולשאול שוב: האם הסיפור אנו אמין בעינייך? האם לפני תחילת ההתדיינות עם המספרת הוא לא נגע בך?

                      הסיבה היחידה לדיון זה היא מתוקף היותו ממוקם באתר, ומאפשר חיבור מידי עם הכותבת (המגיבה – ולדעתי, אריאלה, עדיף שתתעלמי בעתיד מתגובות כאלה). החיבור הזה גורם לחלקנו לחשוב ש”יש לנו זכות” להיכנס לתחתוני המספרת (וסליחה על הבוטות) ולנבור באמינותה הסיפרותית, כמשוואה לאמינותה האנושית.

                    • אני לא נכנסת לאריאלה לתחתונים,להפך היא מכניסה אותי לשם וכשאני דורשת לצאת,היא לא נותנת לי. אין ספק שסופר טוב צריך לתת תחושה של אמינות, וגם כשאני קוראת ספרים טובים, קשה לי מאוד להאמין שהם לא אוטוביוגרפיים, לעומת זאת יש סופרים פחות טובים שמוכנים להשבע שהסיפורים שלהם אמיתיים או מבוססים על סיפור אמיתי, כדי להוסיף לפופולאריות שלהם. כך קרה עם שירי אוסיאן במאה ה18, משורר סקוטי טען שמצא אוסף של שירים גאלים עתיקים, האוסף זכה לפופולאריות עצומה עד שהתגלתה התרמית, השירים היו פרי עטו של המשורר ורק “מבוססים” על מיתוסים עממיים. כמובן שהיום אין רבים הלומדים את שירי אוסיאן, מה היה קורה אם התרמית לא היתה מתגלה?? . הסיפור של אריאלה אמין בעיני ונגע בי ,אבל באותה מידה נגע בי סיפור האונס שהיא פירסמה כיצירה, הדיון עם המספרת בכלל לא פגם בדעתי על הסיפור, הבעיה שלי היא פשוטה מאוד והיא הבעיה עם מישהו שמתעקש לרמות אותי,
                      כנראה כי הוא לא מרגיש מספיק בשל לפרסם את הסיפורים האלו כיצירות או ומרגיש שהיצירות לא יזכו לאותה השפעה אם הוא לא יטען שהן אמיתיות ולכן הוא מתעטף באיצטלה של “אמיתיות” בדיוק כמו אותו משורר סקוטי.

                    • בוטן

                      תגובתי התבייתה לה בטעות בתגובה לדבריך, אבל הכוונה הייתה להגיב למלהגים שמעל, שמשום מה הפכו את העיסוק באמינות המספרת לנושא המרכזי, ושכחו שהעיקר כאן הוא אמינות הסיפור.
                      סליחה.

  41. אריאלה

    פה דיון כל כך מרתק ובגלל שאני אחד האנשים שהכי אוהבים לדבר על עצמם שאני מכירה, אני מאוד שמחה שזה עלה.

    קודם כל הבהרה: הטורים, באופן עקרוני, אמיתיים. אני אומרת באופן עקרוני, כי כן, יש הגזמות ויש השמטות. צריך לזכור שיש לי משפחה שקוראת מה שאני כותבת, מה שמכריח אותי להיזהר קצת (ואם תשאלו מה אני כותבת כשאני לא נזהרת, טוב נו, לא נעים). סתם דוגמא? אם מישהו זוכר את הטור של איך הייתי בתיכון, הוא מתחיל בזה שאני יוצאת להליכה רגלית ופוגשת מישהו שהיה מלך הכיתה ומשם הכל מתגלגל. באמת יצאתי להליכה רגלית ושבוע לפני כן אכן פגשתי את מלך התיכון אבל זה לא קרה באותה הזדמנות. אני לא חושבת שיש פה פגיעה באמינות שלי, אם הייתי כותבת “קמתי צחצחתי שיניים התקלחתי התלבשתי” זה היה מאוד לא מעניין, אין מה לעשות, כל סוג של כתיבה כרוך בהפניית הפוקוס למקום מסוים, מה שמשאיר את השאר מעורפל.

    בנוגע לדמויות בטורים שלי – לא רק שהן אמיתיות, אלא שרובן המוחלט, כולל המקרה של הבחור הנ”ל מופיעות בשמן האמיתי. ממש ככה. חלקם מאוד לא אוהבים את זה, חלקם מאוד מוחמאים, אבל אלא אם מדובר בפגיעה אמיתית במישהו, אני משאירה שמות אמיתיים.

    אורן המדובר פה (וכן, זה פחות או יותר השם שהוריו נתנו לו), היה הראשון אתו איכשהו הצלחתי ליצור את השילוב המיוחל בין סקס לשאר וגם פה אני לא ממש משוכנעת שזה קרה. לפני שהנפרדנו התחלתי להכניס אותו לדפוס המקובל של כאבי ראש בתשע בערב כבר, אבל הרי אין אפרודיזיאק חזק כפרידה. יכול להיות שבגלל זה הוא רצה לעזוב? ייתכן. למה הסתירות הפנימיות בתשובות? כי אף פעם לא הקדשתי מחשבה ללמה עם אורן זה הצליח תקופה מסוימת, עם צער הפרידה זה נראה היה לא חשוב. אחר כך ההצלחה לא שוחזרה.

    אני *לא* אוהבת סקס משפיל, סורי, אני אוהבת מין פחות מעודן מהמקובל. גם התיאורים שמופיעים בטור “אפשר יותר חזק…” בהם אני כותבת מה אני אוהבת לא מתארים סקס באמת משפיל, אין שם מכות, שוטים, עלבונות, לא שיש לי בעיה עם הדברים האלה, רק שאני לא אוהבת אותם. יש שם סקס קצת יותר חזק מהמקובל, לא דרישה לזה שמישהו יקשור אותי ויקרא לי “כלבה”.

    פאטיומקוביטש (ככה כותבים את זה?) – אני אפילו יותר מורכבת ממה שאתה יכול לדמיין לעצמך, אמרתי כבר, הניסיון לנתח אותי על סמך הטורים האלה נידון לכישלון, כבר היממתי כמה אנשים שניתוח אישיות הוא מקצועם, חבל על המאמץ.

    ענת – המאמר ירד כי המקום שלו בטרייל נגמר. ככה זה, מאמר חדש מגיע כל שלושה ימים ודוחף את אלה שמתחתיו למקום נמוך יותר, אין פה שום קונספירציה, אני מבטיחה לך שאם לא היה עולה הטור החדש של אילן ירוחם, הטור שלי עדיין היה עומד במקומו.

    וסתם לתזכורת: אנשים *תמיד* כותבים רק על עצמם. אין שום אפשרות אחרת, אפשר להסוות את זה, אבל הכותב כותב את עצמו.

    נשיקות לכולם.

    • גבירת הטירה

      בניסיון לשמור על שמך הטוב, ואת באה ומודה בכל! בשביל מי אני מתאמצת, תאמרי לי?

      • אריאלה

        איזה מין עו”ד את?

        את מפוטרת!!

        • רועי טננבלום

          כמעט הצלחת עם האיות(מספרת כל כך מוכשרת שלא קראה עלי…חובה להשלים את החסר!)
          לא ציפיתי לגדולות מניתוחי הספונטני, הוא נכתב בעיקר על בסיס אישי,יותר משכתבתי עלייך כתבתי על עצמי, מתוך תחושה חזקה שיש בינינו דמיון רב.
          אני אשמח אם תכתבי לי למייל ותספרי לי כמה קלעתי ועוד יותר להתכתב עם מספרת מוכשרת.

          ואולי גם נלמד משהו זה מזו.
          שלך בידידות, פאטיוקוביטש

          • מיכל

            למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר שכתבת על עצמך?
            כשמדובר בנפש האדם כל אחד יכול להבין את הרגשות של אדם אחר,רק מתוך נסיונו האישי כך שלמה שלמשפט הזה אין שום משמעות.

            אריאלה נשמעת לי יותר ויותר ילדותית ככל שאני קוראת את התגובות שלה.
            ואתה איכשהוא לא שם לב שהתגובה האחרונה שלה מעידה בדיוק על צדקת דברייך.
            אתה כותב “בחורה שבאמת היה לה נסיון כזה וגם באמת מחזיקה בדעות הללו על סקס היתה דנה בחצי מהטור דווקא בנקודה הזאת, שאיתו זה הצליח, הסקס היה מדהים והשתלב עם היחסים” אז לא רק שהיא מתעלמת מכך לחלוטין היא כותבת “לא הקדשתי מחשבה ללמה עם אורן זה הצליח תקופה מסוימת עם צער הפרידה זה נראה היה לא חשוב”. איך יכול להיות ששנה מאוחר יותר כאשר כתבה את הטור על הסקס ופירטה למה לדעתה זה לא יכול להשתלב עם יחסים, פרח מזיכרונה לחלוטין שרק לפני שנה זה כן הצליח!, אם זה היה אמיתי הרי שכשכתבה על הנושא הזה בדיוק דעה כל כך מגובשת זמן קצר כל כך לאחר הקשר עם אורן האם יכול להיות שלא היתה נזכרת בזה ומשלבת את הסיפור באותה כתבה. אבל באופן מופלא היא שכחה את זה ופרסמה בטור את הדעה ה”ישנה” שלה בלי כל התייחסות למקרה.
            אתה משום מה שכחת כל מה שכתבת ופתאום מוכן לקנות את התשובה הילדותית הזאת שרק מוכיחה את צדקת דברייך.

            • אריאלה

              מלמדים את זה בבת ספר?

              הטור הנוכחי עוסק בגברים שלא בנויים לקשר, לא בחיי המין של א. רביב.

              עם אורן זה הצליח חודשיים, מה אני אגיד לך, לי באופן אישי חודשיים לא מספיקים כדי לבנות ממש מערכת יחסים, אי אפשר לדעת מה היה קורה הלאה, נכון? אולי זה היה ממשיך לעבוד ואז הטור “אפשר יותר חזק בבקשה” היה נכתב בטון של – אי אפשר היה יותר חזק עד שהוא נכנס לחיי, אבל המציאות הוכיחה אחרת.

              מצד שני, נורא מחמיא שמוצאים אותי כה מרתקת.

    • בוטן

      אריאלה,

      כתבתי את זה בהערת סוגריים בתגובתי לענת, ובכל זאת, גם אלייך ישירות:
      לדעתי טוב תעשי אם תתעלמי בעתיד מניסיונות סחיטה שכאלה.
      מה שחשוב לנו, הקוראים, היא אמינותך כמספרת, ובכך הצלחת, ובגדול.
      הגרעין האוטוביוגרפי וגודלו הוא ממש לא מעניינו של הקורא/ת.
      חבל שהתפתת ושיתפת פעולה עם רכלנים ומציצנים, ונתת להם להיכנס לחייך הפרטיים. קצת מסתוריות רק מוסיפה לקסם.

      • בוטן התגובה שלי אלייך נמצאת למעלה ,כשתקראי אותה תביני למה התכוונתי וגם שההערה שלך לאריאלה מיותרת, אריאלה מרגישה שהסיפורים שלה לא יכולים לעמוד בזכות עצמם, ולכן מצמידה להם דימוי אוטוביוגרפי, וזאת גם עובדה שאת לא הגבת לאף אחד מהסיפורים שהיא פירסמה כיצירות ואילו כאן לא מעט, כך שמסתבר שאריאלה יודעת מה היא עושה. כמה מגוכחת ההערה האחרונה שלך, אריאלה מרגישה שכל הקסם הוא בהצצה שהיא נותנת לחייה הפרטיים.

        • אריאלה

          ענת – תבדילי בין סיפורים וטורים. הטורים אמיתיים ברובם, הסיפורים? לעולם לא תדעי.

          אל תנסי לנתח אותי, אל תחליטי בשבילי מה הקסם, זה לא חשוב בכלל.

          • איילה-בר

            כשסיפור או רומן מוצגים מראש ככאלה- כיצירה בדיונית, אין פה שום בעיה, ואף אחד לא מרגיש מרומה מכך שהכותב לא עבר את החוויות האלה בעצמו. להבדיל מהם, הטורים כן מתיימרים לספר סיפור אישי, והם יותר מחוייבים לסיפור, ומחוייבים לקורא. אף אחד לא באמת מחפשת אותך אם החלפת פרט שולי אחד בפרט שולי אחר, כדי ליצור סיפור ברור יותר. אבל התגובה שלך שמטשטשת את הגבולות בין האמיתי לפיקטיבי, והכל במין הילת מסתורין לא ברורה, מאוד מקוממת.
            אם את כותבת לקורא, ומציגה בפניו סיפור שמתיימר להיות אמיתי, יש לקורא לגיטימציה לתהות על סתירות שמתגלות בסיפורים שלך. כתיבה שמתנתקת מהקורא היא כתיבה כתרפיה, וככה צריך להתייחס אליה. תכתבי יומן, תנתחי את עצמך, תעשי מה שאת רוצה. אבל כשאת מציגה את הסיפורים שלך פה, ופותחת אותם לדיון את צריכה לצפות לשאלות, ואפשר היה לענות עליהן בצורה פחות בוטה.

  42. The saints are drunk

    אריאלה נתנה לנו דוגמא שהבהירה את עמדתה המסויימת. ודוגמא טובה, ולצערי מוכרת וכואבת. אבל מה לעשות?
    ככה הם החיים, את קרה הוא חם את חמה הוא קר ואם שתיכם חמים במקרה- נדיר- זה קסם זו אהבה .
    מעניין אותי, אריאלה, כשאת מביטה על הקשר המסויים הזה, זה בחיוך, את נזכרת בסקס הטוב והשיחות והרגעים היפים, או הבן זונה שעשה לך את זה וטפשותך שלא קמת והלכת.
    אם זה הראשון, אז למדת החכמת ונהנית לכל הפחות. אם זה השני אז הבחור באמת הצליח…
    (השלוש נקודות היו פה במקום! אי אפשר להגיד שלא , עכשיו גרמת לעשרות גברים להיות אובססיבים לגבי כתיבת הנקודות שלהם)

  43. לי אן

    אני נמצאת כרגע אצל הבחור אשר הכרתי בצ’ט.
    כמעט אותו הגבר אבל בשינוי …
    (סורי על השלוש נקודות).
    אולי את אותו הסיפור אני אשמע, אנחנו כמעט שנה וטיפלה ביחד.

    הסקס מ-ד-ה-י-ם עבורו.

    869 פעם הלכתי ו-לפעמים גם חזרתי .
    870 פעם הוא הלך ו-תמיד חזר.
    למרות שהוא לא כ”כ יודע כיצד.

    לא פתוח לרגשות, למען האמת לא יודע להתמודד עימם!

    אולי זה חלק מאותם הבעיות….
    (שוב סורי)
    עושה לך דג’בו?
    אני אוהבת וגם הוא.
    טוב לנו כרגע, וכרגע זה מה שכרגע חשוב!!!
    (שלושת הנקודות בסוף הופכות לסימני קריאה- וזה כל החוכמה)

    • אריאלה

      עבורו, אבל איך הוא בשבילך?

      ואם כל כך טוב, למה הלכת כל כך הרבה פעמים?

      ואם לא פתוח לרגשות, איך אוהב?

      סתם כמה שאלות.

      • לי אן

        אריאלה היקרה,
        (שמת לב לא היו שלושת הנקודות)
        תשאלי תשאלי ותלמדי אחותי.
        אך הוא עבורי- הכי טוב שש כלומר שיש.
        הלכתי והוא החזיר אותי , ולפעמים אני אותו. ככה זה.
        צריך לנקוט בעמדה נוקשה לפעמים וצריך לדעת שלפעמים גם לא.
        צריך לדעת מתי לאהוב ומתי לדעת לעצור “את זה”, אפילו עם הכוחות האחרונים שלך או אפילו שאת יודעת שאת משקרת את עצמך.
        חשוב “לעבוד” על עצמך והכל מתחיל בראש.
        אז תתחילי, אחותי, ותמיד תראי את הטוב שבזה.
        ואם לא…..אז לא!!!!!!

        • אגמית

          אם הבנתי נכון, את כל הזמן עומדת על המשמר – זה לא קצת מתיש ?

          אני מזמן הייתי חוטפת עצבים מקשר מהסוג הזה, שבו הכל כל-כך שביר ולא ברור, אבל אם טוב לך ככה – סבבה…

    • איילה-בר

      שלוש נקודות קיימות בשפה לתכלית כלשהי, ויש סיכוי קלוש כלשהו שיש להם גם שימוש נכון, ואין עליהם מונופול לכל עילגי הצ’טים באשר הם.
      אולי מספיק כבר עם התחביב המגונה הזה להתנצל בפני אריאלה כל פעם שמתפלקות להן איזה שלוש נקודות?! מילא אנשים לא יודעים לכתוב כמו שצריך, אבל רבאק, ההתנצלויות האלה באמצע הן הרגל כתיבתי הרבה יותר מזעזע.

      • לי אן

        איילה יקירתי.

        שלושת הנקודות הללו …..

        זה סימן אולי שנגמרו המילים. (כמעט כמו הפרסומת של הפלאפון)
        בנות רגילת לדבר כ”כ הרבה
        שאולי יספיקו מס’ נקודות כדי להפעיל את הדימיון של אחד מן הצדדים.
        ז ו ה כ ו ו נ ה.
        אגב, כנראה שלא קראת עד הסוף.
        יש פינלה מפתיע.

  44. שירי

    השאלה היא אם זה באמת ככה גם אם הבחורה היא בת 20 והבחור בן 22….
    הוא רוצה אהבה נטו והיא…(אני!!!!) רוצה חתונה…!!
    חרא.

  45. כמוני כמוך
    “אני יכולה להסתפק ב-70% מבחור נפלא, אבל לא ב-70% מחצי בחור”

  46. דניאל

    עצה שקיבלתי אני וטרם הצלחתי ליישם, תבני קודם את עצמך, את הביטחון והדימוי העצמי.
    תתחברי להגנות שלך, לפחדים העמוקים, תחפרי במקור, ואז אולי תוכלי להיות יותר מודעת ודורשת, והולכת כשצריך.

  47. חפשי… מי… שינענע… אותך…שרלילה!!!…………………….

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *