כל הטרנדים של מערכות יחסים של חמש דקות סובבו לנו את הראש ודפקו לנו את השכל. אז מה הלאה? תמרה בן כנען, תוצר לוואי של שנות האלפיים ו"רווקה חדשה" גאה, מסכמת תקופה ומסמנת את המשך הדרך

עד הטרנד הבא

היו זמנים: המאסט של קיץ 2000

אני תוצר לוואי של שנות האלפיים, ואולי בעצם של המדיה. בין כל סדרות הטלוויזיה האלה נדפק לי קצת השכל. כל הספרות המודרנית וכל הטרנדים לחמש דקות ממש סובבו לי את הראש עד שכמעט נשברה לי המפרקת. את תורת מערכות היחסים שיננתי מקארי ברדשאו ודומותיה. העיתונים שלי, התוכניות שלי, כולם זעקו את אותו המסר: “הרווקה החדשה”. מידותיה של הרווקה החדשה תאמו לי מאוד, הפלירטים הקצרצרים קישטו את קורות חיי וחסכו ממני שברונות לב. עד מהרה הפכתי גם אני לעוד קורבן אופנה. את מערכות היחסים הקלוקלות ירשתי מקארי ברדשאו, אימי הרוחנית. כששואלים אותה על זה היא מצחקקת, עניין של גנים, וגוררת אותי לעוד מינוס אימתני בבנק. מיסיס ברדשאו רק שכחה להזכיר שכאן זה לא ניו יורק. כבחורה טרנדית, עצמתי את עיניי לנוכח הפערים שאינם ניתנים לגישור (בת ים-ניו יורק), ואימצתי לעצמי את רזי האושר החדשים. בכל מקום שהבטתי נתקלתי במטיפות הכוסיות שטפטפו לי שאהבה זה לגמרי פאסה. ואני, עזה תמימה, אכלתי את זה. הפכתי לתוצר לוואי של שנות האלפיים, ואולי בעצם של המדיה. הפכתי לקורבן של אופנת “הרווקה החדשה”.
בלי משים לב, המאסט של קיץ 2000 הפך אצלי כדרך חיים. הפרסומאים מחאו לי כפיים, והבוהמה כרעה לפניי. גילמתי את מה שהם ניסו לדמות, רק שאני לקחתי את זה ברצינות תהומית. כל הכבוד לך, הם מחאו לי כפיים, פס ייצור של מערכות יחסים של חמש דקות. את נפלאה, כל העיר עברה לך בין הרגליים. הסתנוורתי מאור הזרקורים והתמסרתי אליהן כשבראש מעייני קולבים, ומה ללבוש מחר בבוקר. כצו האופנה, מבחינת מלתחה ומיניות, הלכתי גאה ברחוב. ממסיבה למסיבה, ממיטה למיטה, מקולקציה לקולקציה לא הייתה יותר ברידג’ט ג’ונס ממני. בום טראח. אז עד עכשיו הכל טוב ויפה. לבי היה נטול סדקים לחלוטין. החיים היו דבש. התלבשנו, יצאנו, קמנו בבוקר והלכנו הבייתה. חיים פוטוגניים אין ספק, בצירוף עדת חברות קבועה וקריירה בחיתוליה. ממש כמו שראינו בטלוויזיה.

נקודת השבר: הרווקה החדשה מתרסקת לחתיכות

ואז מיסטר ביג שלי הגיע. מושלם, אבל לא אידיאלי. הוא קיבל אישור כניסה לאחד האיזורים המוגנים ביותר בארץ ישראל, הלב שלי. כשהוא דהר לתוכי, ספינת הדגל של הרווקות טבעה ונותרתי רק אני, בלי הרבה עקרונות. עד אז החשבתי עצמי בחורה אינטיליגנטית ומשכילה, אימפולסיבית ועצמאית. מכל רחבי העיר נהרו לשמוע בעצותיי, כי הרי אין חכם כבעל ניסיון. וניסיון היה לי, היה לי בעיקר ניסיון. הן לא יבבו על כתפי (שכן אם עשו כך בוודאי היו מכתימות את החולצה החדשה), אלא ישבו מולי נפעמות מדרך החשיבה החדשנית שלי ומהניחוח המרענן של הרווקות שלי שהזכיר במעט את הבושם החדש שהן תכננו לקנות בדיוטי פרי בירח הדבש עם ההוא שברח. אבל מולו, מולו הייתי פוסטמה. לחלוטין. איבדתי את הידיים והרגליים מספר פעמים ביום. מהיום בו נתן לי מבט כובש א-לה קלארק גייבל, זה היה הסוף המוחלט שלי כיישות. אף אחד לא הזהיר אותי שזה יקרה לי, אף אחד לא אמר שאני עלולה להתמוטט כמו ערימת קלפים. כל העקרונות שלי הפכו לתבן לסוסי כפר שמריהו. בהתחלה הוא מצא את ההלם שלי חמוד, ו”השוקיסטית שלי” נשמע לו נחמד. בהתחלה. אבל קלארק גייבל שלי לא פראייר של אף אחת. כשהחמידות שלי עברה, הפכתי להיות פרוייקט. פרוייקט לחינוך. כפוסטמה החינוך שלי במהרה הפך לחינוך מיוחד. הוא לא היה כל כך סובלני הנסיך שלי, אולי בעצם אני לא הייתי נסבלת. בכל מקרה הוא ברח. מה זה ברח, נמלט על נפשו. את הרושם העז שהותרתי לו כרווקה, הוא שכח מהר מאוד. הזיכרון היחיד שנותר לו ממני הוא הבחורה המבולבלת שגדול עליה לחשוב בשניים.

ועכשיו מה?

רק אחרי שהוא הלך הגעתי למסקנה שאני, אני בכבודי ובעצמי, התגלמות האנשים החדשים. כל דמויות המופת שלי חיות במציאות וירטואלית, ואנוכי היחידה בעצם שיש לה האומץ לנסות את המתכון ההזוי הזה על החיים הפרטיים שלה. הרי אלי, היא לא תמיד אלי. בבית היא קליסטה והיא נשואה להריסון פורד, ושלא לא נדבר על קארי המאעפנה הזאת שהיא נשואה פלוס ילד. הן כולן דיבורים, ואני מעשים. אז אולי זה מה שטוב לי ככה, אולי זה ככה מתאים. הרי אין עוד מבול ולא צריך לעלות לתיבת נוח זוגות זוגות. לפחות לא בינתיים. אז אני בחרתי, בחרתי להיות ככה, אינדיבידואלית. בחרתי להמשיך לייצג את הרווקה החדשה בגאון, לפחות עד שבגדי הריון יהיו הצעקה האחרונה.

תגובות

  1. יפה. אהבתי

  2. לבבית

    ששם זה יקרה ובעיקר יחזיק הרבה מעבר לשישה דייטים. בינתיים חייבים להעביר את הזמן איכשהו. וזו, בדיעבד, הייתה התרומה העיקרית של אותה שטיפת המוח לרווקים מודל 2000 מבית HBO – להעביר את הבעסה בסבבה.

  3. מה שמזכיר לי, כנראה שבקרוב אני הולכת להצטרף אל חברותי “הרווקות החדשות” אחרי שבחורי הנועז הולך לזרוק אותי היום בערב. כיצד למנוע זאת? היש מישהי שיכולה לתת לי עצה?

    • מחזיקה לך אצבעות שלא, אבל מה כבר ניתן לשנות כאשר ברור לך שזה מגיע?
      וכמי שגילתה את הרעיון של “רווקות חדשות” לאחרונה, לאחר שמונה שנים של זוגיות, אני חייבת להודות שלפחות לחודשים הראשונים זה חידוש מרענן ומשובב נפש.

    • זאת ששברו לה

      הכתובת שלך לחיבוקים וליטופים:
      http://bananot.com/forum/list.php?f=5

    • משהו שניסיתי ועבד יופי: כשהוא אומר: בואי ניפרד, תגידי אוקיי ומיד קומי ולכי , הוא כבר הכין את כול ההתפתלויות אבל את לא תהיי שם כדי לשמוע, זה כמו ששני אנשים מושכים בחבל, אם אחד פתאום יעזוב, השני יפול אחורה, מבטיחה לך שתותירי אותו בשוק, מי יודע אולי הוא יבין שאיבד אותך בקלות רבה מדי ויחוש רגשות אשם, לא מזיק לנסות

  4. דודה שמחה

    את כותבת נפלא!!
    רק שהתאכזבתי מהסוף. באמצע היה נראה שאת לומדת שיעור חשוב. ובסוף היקאת אותו מקרבך וחזרת אל הטרנד הפלסטיקי. האם הטרנד או הז’אנר של היום הוא לאכזב את הקורא רגע לפני האורגזמה הספרותית? או שהרי את מחוייבת לו – לטרנד, יותר מאשר לקוראייך ויותר מאשר אל ליבך?

    • יפה אמרת ושאלת!
      כנראה שהיא השתמשה בגורם ההפתעה והפאנץ’ ליין כאן הוא הוא האורגזמה המיוחלת…

    • יפה אמרת ושאלת!
      כנראה שהיא השתמשה בגורם ההפתעה והפאנץ’ ליין כאן הוא הוא האורגזמה המיוחלת…!!!

  5. לילית

    מה את מחדשת כאן בעצם שלא קראנו בעשרות ספרים וראינו בסדרות (מישהו לאהוב למשל)?

    בחורה משחקת אותה רווקה מאושרת ואפילו מאמינה בזה לרגע. בחורה פוגשת בחור וחיש הרף הופכת לסמרטוט. בחורה מבינה שרווקות היא לא האידאל אלא רק שלב בחיים.

    כמה נדוש, כמה מובן מאליו.

    • דודה שמחה

      זו טעות מצערת של קהל צמא קרב. כותב מוכשר יכול לכתוב על סיטואציה מוכרת ו”נדושה” אבל אישית ואנושית. גימיקים קמים וגימיקים נופלים. אז תמר, תכתבי על מה שקרוב לך. תשקיעי באיכות ולא בגימיק. ויש לך היכולת אלא שאת מתעייפת.

    • נסיכה

      יוני 2000 גיברת אברמוב מפרסמת את מאמרה *איך לא תהיי מה שאת* וחושפת את האמת המרה מאחורי הפאסון של הרווקה החדשה.
      bananot.co.il/articles/89

      מספר חודשים לאחר מכן מפרסמת גיברת סלע את מאמרה *ומה עם אהבה?* בו היא לועגת לשקרים העצמיים של הרווקות החדשות.
      http://bananot.com/articles/190

      שנת 2002 קארין ארד מפרסמת את מאמרה *אהבה: הדור הבא* בגנות הזיונים ובשבחי האהבה.
      http://bananot.com/articles/473

      וכן הלאה וכן הלאה.
      אין ספור מאמרים בהן מתחבטות הבננות בשאלה האם זה טוב או לא טוב ליהודיות, רווקה ורע, והבנים מנגד גם הם פעילים – למה ברשעות? וכו’.

      שלוש שנים מאוחר יותר, מאי 2003. תמרה בן כנען מפרסמת את מאמרה *עד הטרנד הבא*. במאמרה בוחרת תמרה מחדש להחזיק באורח החיים ששווק לה בשנת האלפיים. למרות הקריאה החתרנית של אותם טקסטים, היא מגיעה למסקנה שבינתיים זה המודל שמתאים לה לחיות לפיו.

      • תולעת

        זה פשוט שאלה של גיל.
        אני מהמרת שתמרה בשנות ה-20 לחייה בעוד האחרות נשקו ל-30.
        תמרה עוד לא מיצתה והן כבר כן.

        כל העניין הזה של אהבה וסקס – יש כל מיני שילובים. לפעמים בא לך קפה עם עוגה, לפעמים רק קפה, לפעמים רק עוגה ולפעמים בא לך שוקו. הטעות הבסיסית היא להתחייב לאורח חיים מסוים ולא לזהות הזדמנויות אחרות לאושר.
        קצת גמישות, רבותי!

        • תולעת

          זה שבחורה כל כך רהוטה וככל הנראה אינטיליגנטית אומרת בלי להתבייש: אני מזדהה עם מה שאני רואה בטלויזיה ולפי המודל הזה אני מעצבת את חיי.

          כל כך קטנות אנחנו? כל כך חסרות מחשבה משלנו?
          אכן, תמונות קשות.

        • נסיכה

          צר לי להרוס לך את התיאוריה, אך לא מדובר בכותבת בשנות ה – 20 לחייה.
          איננה מכירה את תמרה באופן אישי, אך הצצה חטופה בעמוד הכותבת שלה הביאה אותי אל המאמר הקודם שפירסמה בו היא מציינת כי גילה הרבה מעבר לשלושים (או כפי שהיא כותבת “אני מדברת איתכן על גיל מופלג (לא שלושים)” סוף ציטוט).

          כיוון שאני בתקופת רגרסיה בחיי, השיר שמתנגן לי לאחרונה הוא לא אחר מאשר “קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ”.
          הגמישות מתבטאת אם כן בראש ובראשונה במחויבות כלפי עצמך. גם אם עברת את גיל שלושים יכול מאוד להיות שאת עוד לא בשלה. יכול להיות שהחיים שלך התגלגלו ככה שאת העשור השלישי לחייך העברת בזוגיות, שלא יצאה ממנה חתונה והופ את בת שלושים פלוס ומה לעשות מסביבך החברות שקועות עמוק בחיתולים אבל לא רק שאת עוד לא שם, את גם לא מוכנה נפשית עדיין (מסיבות אלו ואחרות) לקשור את עצמך לאדם נוסף.
          אז יכול להיות שאת מאוד מאוד רוצה בן זוג, את משתוקקת לשייבע אבל מה לעשות שזה לא הזמן. כל דבר בעיתו. טפלי קודם בעצמך, תני לעצמך את האפשרות להתפתח, לפתור דברים עם עצמך לפני שאת מפילה אותם על מישהו אחר.

          ובהתייחס לתגובתך השנייה.
          העובדה שמישהי מזדהה עם מה שהיא רואה בטלויזיה ובאופן מודע בוחרת לעצב את חייה לפי אותו מודל לא רק שהיא חסרת מחשבה, היא מבורכת. כן כן, מבורכת. וכי למה, תשאלי? הו, כאן אני מחזירה אותך לתגובתי הראשונה. הזהות שלנו קודם כבני אדם ואחר כך כנשים לעולם מעוצבת דרך טקסטים שונים אליהם אנו נחשפים מילדותנו (ספרים, תכניות טלויזיה וכו’). העובדה שמדובר בכותבת אינטיליגנטית שביצעה קריאה חתרנית של אותם טקסטים, משמע הבנה של המערכת האידיאולוגית והנורמטיבית שעומדת מאחורי העולם שמייצר הטקסט (המיוצג דרך הדמויות והעלילה) העמידה לרשותה מערכת שיפוט כפולה – האם הטקסט ראוי או בלתי ראוי לחיקוי. השאלה אם כן שמוטב שתשאל על ידינו הבנות היא מהן שאר האופציות, מהם המודלים שעמדו לרשתוינו בעבר ומי מבין אלו משרת את האינטרסים שלנו כנשים בצורה הטובה ביותר.

          • תולעת

            “לא שלושים” בהחלט יכול להיות 20+ או שהיא התייחסה לאנשים בוגרים אחרים שעברו פרידות.

            בקשר לשאר – לגבי הגמישות, אנחנו מסכימות, לדעתי.

            לגבי הערך המוסף של בחירת דרך לפי סדרות אמריקאיות – לא השתכנעתי.
            מבורכת?
            למרות מה שנראה לך גם בעבר אנשים חשבו לפני שבחרו. אז פעם הטרנד היה להיות האישה הקטנה, והרוב בחרו בו, והיום הטרנד הוא לא להתחייב והרוב בוחרות בו. מה שמפריע לי אז ועכשיו זה שאנשים הולכים על חזות יפה שמוכרים להם ולא בודקים מה הם באמת רוצים, כי זה יותר קל ומתאים.

            את מוזמנת להיות קארי בראדשו אם בא לך, אבל לי היא נראית פאתטית ואומללה ככל שהסדרה נמשכת. סקס בעיר הגדולה מראה כל פעם מחדש כמה מסכנה ועלובה הרווקה העירונית. העולם הפנימי של הרווקה מורכב מהשאיפה להראות טוב ככל האפשר כדי לתפוס לה גבר. השיחות עוסקות תמיד בגברים, מערכות יחסים וסקס. האובססיביות לגבי גברים והדימוי העצמי שנקבע על ידי כמה אלו חושקים בה, מחזירים אותנו לשנות ה-50. רק שם לפחות היא לא נשארה לבד תמיד בסוף הפרק.
            שחרור האישה? הצחקת אותי. משעבוד אחד לשעבוד אחר.

    • buttercup

      אז זהו שיש.
      גם כשבחורה פוגשת בחור היא לא חיש הרף הופכת לסמרטוט (אלא אם היא היתה כזו כבר לפני)
      וחוץ מזה, סתם שאני אהיה בעניינים, זה הטרנד הפוסט פמיניסטי עכשיו? זה ברור ומוחלט שאי אפשר להיות רווקה ומאושרת? ואם קיימת מישהי כזאת זה רק עניין של זמן עד שהיא תמצא בחור, תהפוך לסמרטוט, תהיה מאושרת ואז יירד לה האסימון שקודם זה היה סתם פייק??

      גם אחרי עידן “מישהו לאהוב” יש עוד כמה דרכים להרגיש.
      והאמת? זה עניין של תקופות: יש רגעים שאת מרגישה לבד ומגיעה למסקנה שאין מה לעשות: האדם הוא יצור חברותי ונועד להיות כאן מישהו עכשיו איתי במיטה. ולפעמים… את יודעת, את מברכת את החופש הזה… את הלבד…. לפעמים זה פשוט מתאים. ואני, אני יודעת. לא כל כך מזמן יצאתי ממערכת יחסים מאוד מאוד מאוד ארוכה. יש יתרונות גם בלבד.

  6. בעלת הדעה

    יפה.
    אבל מי האידיוט שאמר לך שאם זה “באופנה” לא להתאהב, עז את צריכה להיות כבש?
    ביום שלא יהיו לנו את הרגשות שלנו,
    החברה שלנו תוכרז כמתה.

    • טלי מצטטת אדם מבריק

      “לא צריך להיות כבשה”.
      ההקשר כמובן שונה, המשמעות זהה,
      מסכימה איתך בעלת הדעה.
      דן חלוץ, מח”א.
      (-:

      • דן חלוץ?
        זה לא המדהים ההוא שאמר שכשמשליכים פצצה ממטוס על אוכלוסיה אזרחית כל מה שמרגישים זה הדף קל באחוריים של המטוס?

        • “על אוכלוסיה אזרחית” נראה לי
          שמישהו אחר הוסיף.
          קראתי את הראיון איתו, וחוץ מזה,
          טעויות קורות, אף טייס לא קם בבוקר
          רץ בחדוה למטוס או למסוק, ואומר לעצמו,
          אח, היום אני הולך להרוג כמה חפים מפשע.
          הציטוט כוון כמובן לתמרה, כי לדעתי,
          כדי לאהוב ולהיאהב, לא חושבת שצריך
          לזיין את כל העדר.
          כאילו פר פר.
          (-:

          • תולעת

            פרפר פרפר פרח נע
            רד נא מהר שב עלי
            רד נא מהר
            מצה ומצה
            ומכוסי טל שתה

            וכיוצא בזה.
            🙂

  7. coolman711

    מתאים לנו הגברים שכאילו השליטה ביד שלכן

  8. הידרה

    מתאים? למי?
    תשבע באמאשך!!!

    סלח לי – ובעיברית צחה – בולשיט!!!

  9. אשת חיל

    באמת שבקטע הזה רבות מאיתנו מגלות את אמריקה. ומה עכשיו?
    אולי זה זה הזמן לכעוס על כל עולם התקשורת שמנסה לנפח ולשטח לנו את המוח רגע רגע ושעה שעה?
    אחותי היקרה נראה לי שאת עוד עמוק בקטע, רוויה בססמאות, קלישאות ומילים מעוברתות ריקות מצוכן כמו-‘מאסט'(יעני חובה) ‘סקס והעיר הגדולה’ (בחורות שיש להן שאין להן ואין להן שיש להן אבל יש להם מלתחות שלא מין העולם הזה) בריג’יט ג’ונס ויש לך עוד המון.
    בקיצור ולענין- פעם חשבת שאם ממש תתאמצי ותעבדי לפי קודים יעני מתוחכמים תוכלי להיות בשליטה והכל יהיה פצצות לגבות רסיסים לריסים.
    אז זהו, שלא.
    כנראה שזה הזמן לעשות עוד קצת חושבים.

  10. לא ברור לי מה את מנסה לטעון? שקנית את מה שמכרו לך? סלחיה, אבל ההחלטה היא רק שלך. יש הרבה בנות שראו וקראו בדיוק את מה שאת ראית וקראת וזה נותר בגדר בידור ותו לו. ההחלטה לעשות מזה אידיאלוגיה שלמה היא כבר צעד אקטיבי שלך. מקווה שתתאפסי על עצמך, דנה

  11. טוב, אז גם אני הפכתי לרווקה חופשיה וחדשה” בחודשיים האחרונים.
    גם אני נהנית לשחק אותה קארי עם עקבים ומשפטי סמנתה. אבל פה זה בערך נגמר.
    כל ההתעסקות הזאת והמוחצנות כדי לחיות בסרט נחמדה לפעמים ויש בה גם דרך התמודדות עם ה”שכול” הטרי.
    אך צריך לשים לב מתי זה הופך לCOVER שיגן עלינו מפני ההתאהבות הבאה.
    אני בהתחלה ניסיתי להכנס לדמות “מגניבה” כדי לבטא את הרווקות החדשה שלי אך הבנתי שזה לא ממש הולם את אופיי. לא בא לי שכל העיר תעבור לי בין הרגליים ולא בא לי לגרד את עצמי מבארים או מיטות של אנשים שאני לא זוכרת את שמם.
    אני מנסה להתמודד עם הלבד גם בדרך אמיתית ושקטה. לא לחייב את עצמי לריגושים כל היום כדי להצדיק את קיומי.

  12. רק רציתי להודיע לעולם, ששלמרות חששותי לא נזרקתי אתמול (אזעקת שווא) ועכשיו אני כולה להגיב בניחותא לכתבה: הרווקה החדשה זה בולשיט! אין יום שאני וחברותי לא מקננות על היום בו נמצא סוף סוף את אהבתנו האחת והיחידה,] זה שיקח אותנו ליום ויגיד לנו שהעינים שלו כחולות כמו הגלים (אפילו שלחלקנו הן חומות כמו האדמה….). לא יעזור כלום בנות, לרובנו (חוץ מאלה שלא מודות) אין בעיה לההיפך לסמרטוט למען הידיעה שבסופו של יום, יהיה מי שיכין לך ספגטי מקופסא ויקרא לזה הספציאל שלו….

  13. מה זה הטרנד הזה כאילו להיות רווקה
    כזה זה כאילו להיות מאושרת כזה ואולי
    דווקא להיות מאושרת כזה זה להיות
    בלי הטרנד כזה?

  14. אני לא מאמינה לכל מי שאומרת שזיונים וצחוקים וכיף וסבבה ובלגנים זה מה שהיא באמת רוצה. ולפני שמישהו יקום ויצעק- אני גם לא מאמינה לכל גבר שאומר את זה.

    כן יש תקופות שלא רוצים לחשוב, לא רוצים להרגיש, כל מה שרוצים זה כיף מיידי ועכשווי ולא לחשוב על שום דבר, בטח שלא על הבחור/ה , בטח שלא על – וואי, אולי בא לי עליו לא רק לסקס.
    לא רוצים לחשוב על כלום.
    ובצורה יותר בוטה, נמאס להביא ביד, רוצים זין ועכשיו בלי יותר מדי בלבולי שכל.

    אבל

    אבל, אהבה זה מה שאנחנו רוצים באמת. גם בתקופות האלה שלא רוצים כלום, אם האהבה תעמוד מולנו, אנחנו נרצה אותה. ושוב, אני לא מאמינה למי שאומר שלא.

    הבעייה מתחילה כשאנחנו לא מאמינים שמגיעה לנו אהבה, או לא מאמינים שמישהו יכול לאהוב אותנו באמת, או שאנחנו כ”כ בשוק שמשהו קורה שהוא לא “יאללה זיון, סיגריה, אולי איזה דרינק וביי”, או כשאנחנו פתאום קולטים שמה שבאמת בא לנו זה לאהוב מישהו, עם תשוקה ומשיכה, משיכה לא רק לגוף שלו אלא לשכל שלו, משיכה לבן אדם שהוא, וזה די בא לנו בהפתעה ותופס אותנו ממש לא מוכנים.

    הקטע החדש מבלבל אותנו, אנחנו לא יודעים איך להתנהג ומה שקורה בסוף זה שאנחנו דופקים את זה.

    אולי חשבנו שאנחנו צעירים וזה קוסם ומושך לחיות את הרגע. לחיות כמו בסדרות.

    בחיאת רבאק.

    מה מושך בזה? באמת שמישהי תענה לי בכנות. מה לעזעזל מושך בלהזדיין עם 10 גברים שונים בשבוע אחד? (נו אז הגזמתי, או שלא?) מה לעזעזל מושך בלצאת כל הזמן, לדפוק את הראש ולחזור הביתה עם בחור?

    מה מושך בזה שאולי פגשנו מישהו ממש נחמד, אבל הי! אנחנו לא בקטע הזה, אנחנו רק מזדיינות, אנחנו רק עושות כיף, מה מושך בזה שאנחנו אולי מפספסות משהו?

    מי לא מכירה את ההרגשה המסואבת הזאת, שדי!!!!!, די אני לא עושה את זה יותר, אני לוקחת סטופ מהדברים האלה, לא מזדיינת סתם, לא רוצה את זה יותר. וכמו שאת מחליטה את זה, ככה יום או יומיים אחרי זה את מוצאת את עצמך במיטה עם מישהו שפגשת או מישהו חמוד מהעבודה או או או ……

    כן, כולנו בני אדם, וכולנו רוצים סקס, וכן לא כל פרטנר לסקס הוא משהו שחבל לפספס.
    אבל לחיות לפי המנטרה הזאת של- אני רק מזדיינת וכיף לי עם זה , אני לא קונה את זה בחצי גרוש.
    ולחיות לפי המנטרה של אני רק מזדיינת כיף לי עם זה ואני לא אפסיק לעולם- עזבו חצי גרוש, את זה לא הייתי מקבלת בחינם.

    הזעם עלה לי למוח מהסיבה הפשוטה שהבחור שהייתי איתו בקשר חודשיים, אתמול הפסקתי את זה כי הרגשתי שאני מתאהבת בו, והוא אמר לי שהוא אוהב אותי נורא נורא, הוא לא מוכן לנתק איתי את הקשר, אבל הוא לא רוצה לבאס אותי (תרגום: ישנה אפשרות גדולה מאוד שבכל רגע נתון אני לא ארצה יותר את הקטע הריגשי איתך (ויש קטע ריגשי מצד שנינו) ואני ארצה רק להיות חבר טוב שלך)

    נראה לך?? ?? ?? ?

    אני כבר מאוהבת בך שמוק.

    אני לא יכולה לעבור מהמצב הזה למצב שבו אני עושה סטופ לרגשות שלי ועוברת למצב של ידידות.

    גגררררררר.

    טוב עברתי כאן לפסים אישיים. מה שבאמת רציתי להגיד בתגובה למאמר זה מה שכתבתי למעלה.

    • תולעת

      אל תהיי עצובה.

      החיים מורכבים לפעמים ואנחנו רוצים יותר מדבר אחד בבת אחת. ואז לפעמים יש התנגשות בין רצונות שמשאירה אותנו בלי כלום. רוצים חופש ולמצוא את עצמנו לבד, רוצים קשר וקרבה, רוצים ורוצים ועוד רוצים, ובסוף נשארים עם הרבה ציפורים על העץ וחירבון קטן ביד, מזכרת מהציפור ששחררנו.

      לילו לי – אני יודעת שכואב לך עכשיו, ושום דבר לא יוכל לשנות את זה כרגע, רק תדעי לך שאת שכל עוד את מנסה ומפחדת, ופעם מעיזה ופעם בורחת, צעד קדימה ושניים אחורה – את חיה, את לומדת, את חווה. לפעמים זה כיף כמו לשכב על החול בים ולפעמים זה שורף כמו לדרוך על סיגריה. מישהי שאהבה כל כך, תאהב שוב. באחריות.
      🙂

    • מזדהה עם כל מילה שכתבת. כאילו דיברת מגרוני.

      רוצה להגיד לך “תהיי חזקה” אבל בעצם לא, זה סתם שטות, אל תהיי חזקה, תהיי מי שאת, בכל מקרה קטע לא קל… מכירה אותו….

      • מה הפתרון? איך עושים את זה?

        יום אחרי שדיברתי איתו, הוא רצה לראות אותי. הוא בא, כאילו לא קרה כלום ערב לפני זה, ישן אצלי, מחובקים.

        מה הוא רוצה ממני?

        אוף באמת שאני לא מבינה

        • טוב, המון פתרונות אין לי לצערי. אבל משהו במה שאמרת אי שם באמצע הוא כל כך נכון, והמשכת הלאה בלי להתייחס אליו.

          התחושה הבסיסית של חוסר אמון שמישהו יכול לאהוב אותנו באמת כמו שאנחנו, חשופות לגמרי, מובילה להתקשרות עם אנשים שהקשר איתם מלכתחילה לא יוביל להדדיות של רגשות. כך אני מרגישה.

          בסדר, אז אני יודעת לחזור בדבקות על כל מיני ג’יבריש של פסיכולוגיה להמונים, ביג דיל, לומר לך איך אני מתרגמת את זה לשלב שבו אני אומר “מגיע לי מישהו שאוהב אותי ורוצה אותי לפחות כמו שאני רוצה אותו. לא פחות מזה. לא מוכנה להיות פחות מזה” זה החלק הקשה. לי לפחות. אולי גם לך.

          אז נכון, יש גם משהו מטעה בסיפוק מיני שמוביל לחשוב לתקופה קצרה שזה גם סיפוק רגשי. אבל מהר מאוד ריקנות, אם היא קיימת בבסיס היחסים חוזרת.

          או יותר גרוע: איזשהי עוינות כלפי המישהו הזה.

          טוב, יקירתי, כמו שאת רואה יש לי כנראה פי אלף שאלות יותר ממך, ובטח לא ממש עזרתי.

  15. היי היי מה כל הרעש? זה לא שחור או לבן. זה לא מזדיינת סידרתית או מתאהבת רומנטית. אנשים רציניים יכולים לנהל בקרה מודעת ומפוכחת של עצמם. כמו שלא ממשיכים להתפרע אחרי שמקבלים בחילה עצמית לא רצוי גם לקפוץ מקשר אחד לשני רק כדי לא להסתכל בראי. מבחינה זו בחורות שלא מסוגלות להיות דקה (או קצת יותר) לבד אינן פחות מזעזעות מהרווקה המודרנית כתיאורה לעיל. הרי בסופו של דבר מי שניחוח האותנטיות שעולה ממנה צלול וחזק מספיק לא זקוקה לעצות מאף אחד, בטח לא מקרי בראדשו…

  16. חתול אחד

    איך נגיד בעדינות, למקרא עולה התהייה על מה ולמה בכלל טרחת להחשיב את עצמך “בחורה אינטליגנטית ומשכילה”

  17. אופנה…
    טרנדים…
    רווקה חדשה…
    האחד והיחיד…

    המשותף לכל הדברים האלה הוא שאינם קיימים כלל. הם רק נמצאים בראש שלכן.
    הגבר האחד והיחיד, אהבתכם היחידה לא קיים בכלל – קיימים כמה כאלה. רק שלכל אחד מהם יכול להיות איזה פגם, דפקט, משהו מעצבן שיכול להיות שבגללו סילקת אותו כבר בפגישה הראשונה (או השלישית או אחרי שבוע) אבל לא התפשרת, רצית מישהו מושלם. חזרנו לאותה הנקודה.
    האמת המרה (או המתוקה, תלוי את מי שואלים) היא שהחיים הם לא אושר צרוף. יש עליות ויש ירידות, והאושר נמצא ביניהם.
    אני פגשתי את חברתי לפני שנים רבות ואנחנו עדיין יחד. לומר שלא פזלתי לצדדים יהיה שקר, כשיש לך מישהי הרבה זמן אתה רואה בקלות את כל חסרונותיה. פתאום הבחורות ברחוב נראות מאוד נחשקות, אבל האמת היא שהן נהדרות (או גרועות…) באותה מידה. אין אחת ויחידה שמתאימה לי, יש כמה, אבל אני אוהב אותה וטוב לי, ולא צריך יותר מזה.

    יחסים בין בני זוג הם (בעיקר אחרי שעוברת התשוקה וההתלהבות הראשונית) תוצר ישיר של ההשקעה במערכת היחסים. ככל שתשומת הלב תהיה רבה יותר, ככה היחסים יהיו טובים יותר.

    לכן, רווקה חדשה – לא ממש קיים. גם לא ישנה. יש פשוט בחורות שמעדיפות לבחון הרבה גברים באופן שיטחי רק על מנת לגלות את מה שאינן רווקות גילו כבר מזמן…

    …בכל פעם שאני רב עם חברתי ואני רוצה להפרד מרוב עצבים, אני נזכר בשורה משיר של רמי קליינשטיין: “כשהבית ריק, הבית ריק. זה לא משנה אם אני צודק”. ואז אני נכנס לפרופורציות ומבין ————- החיים מה זה יפים, בעיקר בשניים!

    • וואו..
      האם תסכים לקבל את מילותי החמות אליך ללא שום אקרובטיקה וורבלית?
      האם תסכים לקבל את הערצתי על דבריך בלי להשמע אופנתית ושנונה?
      האם תסכים לקבל חיבוק חם והינהון מלא רגש על זה שמה שאמרת זה הכי נכון שבעולם?

      אתה מתוק וחכם וצודק
      וזה בדיוק ככה
      ולכן.. כשאמרתי כן להצעת הנישואין שבעלי נתן לי לפני המון המון המון זמן
      הייתי ילדה צעירה אבל חכמה
      כי אף אחד לא מושלם
      צריך פשוט למצוא משהו אחד שממש ממש חשוב לך בבן הזוג
      וללכת על זה ולהתפשר על היתר
      כי כמו שאמרת.. האושר הוא מה שנמצא בין העליות והירידות
      והאושר הוא להצליח לבנות משהו עם מישהו ולמצוא את ההתאמה בין כל הזיזים והגומחות
      והסיפוק זה לדעת שהצלחנו למרות הקשיים וההתפשרות

      חיבוק

  18. נא לשלוח אימייל לכתובת הנ”ל

  19. לאכול לבד זה מאוד נחמד לה לה לה לה לה
    אבל לאכול בשניים זה נחמד כפליים
    (סומסום, רחוב. 1982)

    • חחחחחחחח… אני מכירה את הגרסה האולטרה מגניבה לשיר הזה (זהירות, הארד קור):

      “לאונן לבד זה מאד נחמד, לה לה לה לה לה לה לה
      אבל לאונן בשניים, זה נחמד כפליים”

      (עממי)

  20. התמימה

    עזרה בבקשה מכל מי שיודע על מה אני מדברת….

    בפעם הראשונה בחיי נכנסתי לקשר שהצליח להגיע לשלב שבו ההתלהבות הראשונית נגמרת. ועכשיו שגרת היומיום היא בדיוק כמו בסדרות טלויזיה שמציירות בקו קצת קריקטוריסטי את החיים ואת היחסים בין המינים. מידת ההתלהבות שלו הולכת ופוחתת ככל שאני מנסה להשקיע יותר, וברגע שאני מתרחקת הוא נדלק שוב…

    זה מאיר באור כ”כ עצוב את החיים.
    ככה זה הולך להיות מעכשיו לתמיד? היחסים ה”רציניים” שכולם מדברים עליהם הם רק משחק כוח מטופש? אני הולכת להסתיר את רצונותיי ותשוקותיי האמיתיים כל החיים כדי לשמור על הבחור? אלה חיי הזוגיות שכולם מהללים? כי אם כן, איזה אור יכול להיות בחיים האפורים??
    בבקשה תמיכה נפשית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • צר לי.. מילות תמיכה אין לי כל כך כי מריח לי מהסיפור שלך שנפלת על טיפוס שכזה..
      מהגברים שצריך תמיד לשחק איתם hard to get אבל… מצד שני תבחני את עצמך .. אולי את קצת נדבקת מדי? אולי איבדת לחלוטין את העצמיות שלך ואת כל הזמן רוצה להיות איתו ולהתבונן בו בעינים כלות? מצד שני.. יתכן וגבר אחר היה אוהב אותך כיפליים אם היית כך..
      אז בסופו של דבר זה עניין של התאמה.. ויכול להיות שהוא זה לא המתאים לך.
      יש באלנס כזה בן בני זוג שתמיד יש אחד שקצת חרד יותר לקשר ולנטישה, אבל האיזון צריך להיות ולא פער גדול מדי כי אז בן הזוג החרד יותר חרדתו הולכת וגוברת.
      כך שעם כל ההבנה שלי למצבך (ע”ע “הייתי בסרט הזה”) אני יכולה רק לייעץ לך לבדוק ולגמור את הקשר אם את סובלת עכשיו כי זה רק יילך וייעשה גרוע יותר. ובאופטימיות אני יכולה להגיד לך שיש גם גברים שלא צריכים את המשחק הזה וככל שאת אוהבת אותם יותר, כך הם אוהבים יותר.. תאמיני לי – יש.

      • התמימה

        המון תודה פשוט על התשובה…. עזרת לי המון…

        • במהלך סוף השבוע פגשתי אישה שסיפרה לי את מערכת היחסים שלה עם “החבר”
          בקיצור רב – אותו סיפור שלך אבל מדויק מילה במילה.. חשבתי עליך והצטערתי שלא היית גם את איתנו, לאחר השיחה איתה אני אפילו יותר נחושה בדעתי שהבעיה היא בו ובו בלבד.
          הוא צריך מישהי חזקה עם אוריינטציה ל”ביצ’ית” , מישהי שמחזיקה אותו קצר ולא כל כך
          רגישה ואוהבת. ולך – לך מגיע מישהו אחר שיודע לאהוב ומעניק רגש לרגש שהוא מקבל
          ולא זקוק למשחקים המטופשים האלה של כוח.

  21. המפתח לחירות

    היה לי דוקא זיכרון טוב של המקום הזה. שמיים, רחמו.

  22. אישית אני חושבת שאת חייה בסרט…. לא שזה רע פשוט הסרט שבחרת להקרין …. נורא.
    אני מאוד מקווה שהכתיבה שלך היא לא לירית…. כי אם כן מצבך עגום… ועתידך נקבע מראש…. לחיות כרווקה לנצח.
    את מעציבה אותי בדרך החשיבה שלך.
    את כותבת נפלא, נסי לעלות מדרגה מבחינת בחירת הנושא…. אף אחד לא רוצה להיזכר בתור הכותב הפלצן.. לפי הניסוחים שלך את עוד צעירה ויש לך עוד הרבה ללמוד… אל תנסי ללמד את הקוראים שלך דמויות מוסטלגיות כשאת בעצמך אינך יודעת מיהם…(ק.גייבל)

    שיהיה לך בהצלחה…. מקווה שתתבגרי ילדה….
    בהערכה
    מיקה

  23. ענבל הר נוי

    מסכימה איתך,תמרה יקירתי. המדיה שטפה לנו את המוח בדימויים של האישה החדשה, המשוחררת כביכול, כשכל השחרור המיני הזה הוא בעצם אשליה, כפי שגילית בעצמך. נראה שבמקום אישה חדשה קיבלנו גבר ישן, רק בשמלה ונעלי עקב (של מעצבים).

  24. אין לי מושג איך אתן מתהדרות בתואר “רווקות” אם אתן רק מחקות טרנד אופנתי וזה באמת לא מי שאתן.
    מרווקה מושבעת עוד בבטן אמה (הקדמתי את זמני!)

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *