מורן פז חזרה עם רשמים מההופעה של עומר פארוק ולהקת אסטה. למרות שהיא לא לובשת חצאיות, שנראות כמו וילונות, היא לא דפקה חשבון והחלה להתנועע.

פארוק והמתנועעות

הערה חשובה: הכותבת אינה מזוהה עם אנשי “הגל החדש”, מעולם לא נכחה בפסטיבל מסוג שנטיפי וכו’, ואינה לובשת חצאיות שנראות כמו וילונות.

כל מי שכבר ראה את עומר פארוק טקבילק מופיע (זה אינו ביקורו הראשון בארצנו), יודע שהוירטואוזיות שלו אינה סתם אטיקט שיווקי. המוזיקה מפעמת בכל רמ”ח אבריו של המוזיקאי הטורקי. הוא מזוהה בעיקר עם החליל הטורקי והניי, אבל אתמול בערב הוא הפליא לנגן גם בדרבוקה, סאס טורקי (כלי מיתר), ג’ומבוש (כלי מיתר טורקי), זורנה (כמו החלילים שמנגנים איתם לנחשים). כשהוא שר ומחזיק את החליל ביד הוא נראה כמו משה רבנו – סמכותי, מרגיע ונותן תחושה שהוא הולך להביא את השלום.

ההופעה כללה קטעים של פארוק, של אסטה וכן קלאסיקות עממיות של אומות שונות. החיבור של אמן אורח עם להקה מקומית לא תמיד מוכיח את עצמו אולם במקרה הזה הוא היה מפרה ומרגש. הווירטואוזיות של פארוק על כלי הנשיפה, לא עימעמה אפילו בקצת את הנגינה המצוינת של אמיר גבירצמן הנשפן האסטאי. ההופעה היוותה גם חשיפה ראשונה לצד הנשי של אסטה בדמותה של הזמרת ירונה הראל, שהקול הצלול והמסתלסל הבוקע מגרונה, אינו תואם את צחור עורה. עושה רושם שצירופה של הראל להרכב מפרה את ההרמוניה.
אחד הקטעים היפים ביותר של ההופעה היה הקטע “חלום ארמאני” שכתב Ara Dinkjian חבר להקת Night Ark. עד כאן הדיווחים המקצועיים מההופעה, וכעת נעבור לסיפורים העסיסיים…

עם כניסתי למועדון, התאכזבתי לגלות שהמקום נוקה מכל הכסאות והשולחנות הפוקדים אותו בימים שכתיקונם ותחתם נפרשו על הרצפה מחצלות רוחניות. הצטערתי. המקום היה מלא עד אפס מקום בקהל הומוגני למדי – אנשים טובים, עם חריגות פה ושם של כאלו שמפרשים את האתניות באופן קצת רוחני/ מיסטי מדי.

כשפארוק שלף בפעם הראשונה את הזורנה (אי שם לקראת אמצע ההופעה, הווה אומר אחרי שעה ורבע של נגינה), התרוממו להם מרבית הישבנים הנשיים בקהל והחלו להתנענע. אני בטוחה שלא כל הנשים בקהל למדו ריקודי בטן כמוני, אבל משהו בגנים כנראה אמר להם בדיוק כיצד להתנועע כי התוצאה היתה נפלאה. הן פשוט לא דפקו חשבון – ונהנו. גם אני.

ולסיכום:

1. עומר פארוק טקבילק וגם אסטה עומדים לפני יציאת אלבומים חדשים – אני ממליצה מעכשיו, בעיניים עצומות.
2. יש גם יתרונות במיקום הגיאוגרפי שלנו – אני בספק אם באירופה מישהו מהחמוצים היה מתנועע.

על הכותבת מורן פז

מביתה היפואי, מחדשת בכל הנוגע למוזיקה. בשאר הזמן היא משקה את העציצים, ויוצאת למשימות התנקשות בינלאומיות

תגובות

  1. יחיאל

    למי מועיל כל הטרנד שהופך מוסיקה כזו ל’פוליטיקלי קורקט’ ?
    תעשו טובה לכולנו ותחזרו למוסיקה שמדברת אליכם באמת ושאינה לשם ההייפ.
    תתויק בארכיון הפלצנות!

  2. יחיאל היקר, שכידוע לכולנו גדל באירופה וחונך על טהרת המוסיקה הקלאסית, יש ביננו שדווקא נולדו וחיים בארץ ומוסיקה מזרח תיכונית מדברת אליהם. חוצמזה, מי אתה שתקבע איזו מוזיקה מדברת לאחרים?

  3. אלוהים, שמעתי את אסטה בהופעה אתמול בבארבי, הם כל כך טובים, שכמעט בכיתי מרוב היופי של המוזיקה שלהם, היא נהדרת, הסולנית, והחלילן הזה, מבריק פשוט, ואיזה מתופף, איזה מדהים, איזה שימוש אדיר בכלי מוזיקה…..

    אם אפשר, הייתי מאוד רוצה לדעת מה שמות האלבומים שלהם ואיפה אפשר להשיג אותם…

  4. אתינקה

    האם כותבת המאמר לא עשתה את יחסי הציבור לאלבום האחרון של הלהקה?

    • מורן פז

      אכן, עשיתי את יחסי הציבור לאלבומה האחרון של “אסטה”.
      אבל אותו דיסק (“עולם תוצרת בית”) יצא רק שנה אחרי כתיבת הביקורת, כך שאין קשר.
      הדבר היחיד שאפשר להסיק מכך הוא שאני מיחצ”נת רק דברים שאני אוהבת ומאמינה בהם.

  5. אני אשמח מאד אם מישהו יכול לשלוח לי את כתובת האמייל של אמיר גבירצמן לyaeleldar@hotmail.com.
    תודה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *