פיוטיות ודוגי סטייל

החלום של כל גבר מתחיל מזבוב. לא משנה כמה טורדן, כמה מזמזם, כמה מכעיס הוא הזבוב, הם רוצים להיות זבוב ורצוי על הקיר. אני מכירה לפחות עשרה גברים שמוכנים להיות חזיה- רצוי קאפ די ולפחות עוד עשרים שלא היו מתנגדים להיות חוטיני. בזמנו הכרתי מאתיים גברים שהיו מוכנים להיות מאוורר תקרה (ולא חשובה הסחרחורת), שטיח (אפילו לניגוב רגליים) ובעצם כל דבר אחר רצוי כזה שלא נראה בעין בלתי מזוינת, רק תנו להם להכניס רגל אחת ובעיקר אוזן במצב שמיעה אבסולוטי בשיחת בנות.

אחת לשבוע נעלמו הגברים מחיינו, יותר נכון יהיה לומר שהם הוגלו כדי שנוכל להתכנס לנו בניחותא למפגש השבועי שלנו. תראו לי צעירה, פורחת, נאה ובתולה בגיל 20 ואני אצחק לכם בפרצוף (אם כי שמועות עקשניות טוענות שמסתובבות בנות כאלו, אממה איש לא ראה איש לא שמע). התכנסות של שש חברות על בקבוק קיאנטי, ארוחת ערב ואחר כך צפייה בחצי עין בסרט תוך כדי להג אינטנסיבי על הגבר החדש בחיי אחת הנוכחות, הישן בחיי אחרת ובעיקר על חדוות המין. אוח, כמה שסקס יכול להפוך נשים לפיוטיות. בשיחת בנות, כפי שאתם יודעים, הכל מותר כולל “את לא אוהבת למצוץ?”, “נו, ניסית כבר אנאלי?” ו”אוף, יניב הוא כזה פוסי-מן שאני מוכנה שיגור שם תמורת משכורת חודשית”. אני מכירה אותן כל חיי ואני מוכנה להישבע בבבא סאלי שכמעט כל הבנות בעולם מנהלות שיחות רבות פעלים (הזדיינתי, מצצתי, ירקתי). בניין התפעל מוכן לנשק כל אחת בתורה על הדקדוק הרב בכללי הדקדוק.

יום אחד ניגשה אליי חברתי הטובה דנה ואמרה לי מבוישת קמעא “רות, נכון שספרתי לך על מוטי, איך הוא ואני, נו, את יודעת, כמה אנחנו מזדיינים הרבה וכמה אני נהנית? אז אני לא”. ארובות עיניי נפתחו ונעצרו בריסים, פי נפער אך סרב להשמיע קול. כשהתעשתי צעקתי בקול נרגש “מה? מה זאת אומרת לא נהנית?” מילותיה של דנה ואינספור שיחות הבנות התרוצצו בראשי (“דוגי סטייל זה אחלה”, “הכי הכי אני אוהבת לרכוב עליו כשגבי מופנה אליו” וכל מיני שאפסיק לתאר כדי שהריר לא ילכלך את חולצתכם). “איך אני אסביר לך, אוף. כואב לי. כל חדירה היא סבל איום. סבל! ובכלל לא משנה כמה אני רטובה” היא התפרצה בבכי קורע לב. מיד ניגשתי לחבק, כשבוכים לידי אני הופכת רכיכה למופת. באותו היום הפכנו עולמות, צלצלתי לנשים מבוגרות להתייעץ עד שנפלנו על מזל, שהיא אישה דגולה ואחות במקצועה, והיא מיד פסקה שאין מה להתמהמה ואין זמן טוב כמו ההווה לגשת לבדיקה אצל הגניקולוג על מנת לפסול וסטיבוליטיס. איזו מילה מפחידה, אמא’לה. אבל מזל מיד הרגיעה “זה לא מחלת מין, בנות”.

בבוקר למחרת, רצנו לדוקטור פיינשטיין, שבמקרה היה הגניקולוג של כל השבט וגלגלנו את הסיפור, הוא מיד נתן לנו הפנייה למחלקת צוואר הרחם והערייה. מיהרנו לרמב”ם שם דנה עברה בדיקה לוסטיבוליטיס או בשמה העברי “דלקת מבוא הערייה”, בזמן שאני המתנתי בחוץ, כססתי ציפורניי וירקתי את השאריות לכל עבר בפרוזדור הצר. בדיוק כשנדמה היה שתיכף אתחיל לאכול גם את העור מסביב דנה יצאה סחרחרה מהבדיקה והודיעה לי שיש לה וגיניזמוס. חשבתי שהיא מקללת אותי אז עניתי “וגיניסמוס אחותך הצולעת”. דנה חייכה אליי והסבירה בקול מבוייש שמדובר בתופעה בה יש התכווצות של שרירי האגן אצל האישה באופן שמונע אפשרות לקיום יחסי מין, בדרך כלל מדובר בבעיה פסיכולוגית הניתנת לטיפול (רצוי בהשתתפות בן הזוג) . נו, אם הבעיה ניתנת לטיפול אז הללויה וכמובן איי סיי ווי פריי. אמן. שבעה טיפולים עם סקסולוגית פתרו את המשבר. מוטי ודנה, דנה ומוטי. הרבה מילים זרמו שם. דנה חשבה שאם תכווץ הוא לא יחדור ולה לא יכאב, כמובן שקרה אחרת. שבעה טיפולים – רמב”ם זה בהחלט בית חם עבורה היום ואת כל האורגזמות היא חווה לסקסולוגית שבמרפאתה הגניקוסקסולוגית טופלה. אז אם תראו פעם מישהי מסתובבת עם חיוך מקובע על פניה, תדעו שהחיוך הוא תוצר מלא של אנשים נפלאים שמטפלים בבעיות כאלה.

נחזור לזבוב, גבר וקיר. הבעיה מתחילה קודם כל באישה. כואב לה? נכון. היא סובלת? נכון. האם הגברים רגישים לנושא? לא תמיד. כל שצריך הוא לדבר על זה בגלוי, חלאס לטפוח על השכם וחלאס להזין את האגו. “איך הייתי?” ו”נהנית?” הן שתי שאלות מיותרות. לעיתים הכל טמון באינטימיות, הרגישות הזאת לצורכי הזולת. יש שם בחוץ לא מעט בנות (למעלה משמונים אחוזים) שלא גמרו מעולם וזה לא מעט, יש גם כאלה (למעלה מעשרים אחוזים) שסובלות מוגיניזמוס ווסטיבולויטיס.
תנו לי להיות זבוב על הקיר בשיחת בנים, כל אותם רברבנים שמתהדרים בנוצות טווס לא להם (ולא, אני לא מכלילה, חלילה, לא כולם כאלה). אלה שזיינו את ההיא, נעצו את השניה, דפקו את השלישית וגמרו על הרביעית. אני לא מבטיחה להיות לאורך כל שיחת הבנים זבוב, מדי פעם ייפלטו לי מילים כמו אימפוטנציה, שפיכה מוקדמת, זין קטן ואשכים מסריחים.
אז בואו נסכם שגבר אמיתי צריך להפנים את העובדה הפשוטה שהכוס שלנו הוא יצור מורכב, בדיוק כמו ששפיכה מוקדמת ואימפוטנציה הן לא מילים זרות לצורך העניין. גם אנחנו צריכות אבא לפעמים, נמאס לנו להיות אמהות עשרים וארבע שעות ביממה.

|מהי וסטיבוליטיס? וסטיבוליטיס היא דלקת ברירית הנמצאת באזור שבין הנרתיק לשפתיים הקטנות. הגורמים לדלקת לא ידועים, אך מה שכן ידוע זה שאצל נשים שסובלות מוסטיבוליטיס יש הפרשה מוגברת של גבישי מלח שנקראים ‘אוקסלאטים’ בשתן. גבישים אלו הינם בעלי קצוות מחודדים והם גורמים לכאבים ופוצעים את הרקמה. כיום ישנם 3 טיפולים עיקריים: הראשון, דיאטה של מאכלים מסוימים המכילים ריכוז גבוה של מלחים אלו. דיאטה זו משולבת עם משחות וכדורי קלציום ציטראט, יש להתמיד בדיאטה כ-3 חודשים. באם דיאטה זו לא מביאה לשיפור מזריקים לאישה זריקות אינטרפרון (אנטי-ויראליות). האופציה האחרונה היא ניתוח שבו כורתים את מבוא העריה ומכסים את הצלקת ברקמת נרתיק. הניתוח זוכה להצלחה של %90.|

תגובות

  1. ג' ו ל י ה

    בטח נהניתי.

    אחלה כתבה!

  2. הייזי ג'יין

    מאמר מרתק וכתוב מצויין
    איזה כיף להגיב ראשונה:))

  3. רק רציתי להגיד
    שבמגזר שלי יש הרבה בחורות צעירות, מושכות, נאות ויפות, כלילות מעלות וכו’,
    שעברו לא מכבר את גיל 20 והן עדיין לגמרי בתולות.

    חוץ מזה, מאמר אחלאי ביותר

  4. קוואק

    יש נושא מוגדר?? משהו? רעיון כלשהו שאי אפשר לסכם במשפט לדוגמא:
    “גברים, תתיחסו לנשים טוב יותר ותפסיקו לשקר בנושא סקס”
    “נשים גם אתן…”

  5. הבעיה היא לא המילים או ביטויים כמו “איך הייתי” או “נהנית?”. ממש לא.
    אפשר אפילו לראות בביטויים האלה דבר מבורך.
    הרי רוב הגברים מובכים בכלל לדבר על זה.
    מפחדים לשאול אם נהנית מפחד שאולי הם יישמעו שלא כל כך.
    וכששואלים איך הייתי, תמיד יכולה לבוא תשובה סטייל “לא משהו”.
    ככה שבעקרון השאלות האלה הן דווקא עניין מבורך. לא להפוך את הסקס לעניין של הבנה שבשתיקה, כי לגברים יש נטייה לא להבין אם לא אומרים להם (ולרוב גם אם אומרים להם זה לא מתכון בטוח). לכן לדבר זה טוב. ולשאול זה טוב. כי אם יש שאלה, זה אומר שיש חוסר בטחון מסוים. הרי מי שיודע שהיה נפלא לא חייב לשאול. אז הוא לא בטוח. אז הוא שואל. מה הבעיה עם זה?
    יכול להיות שהבעיה היא דווקא התשובה. הרי אם הוא שאל אותה, “נהנית?” מה הבעיה להגיד “לא ממש”. נכון, זה מביך. זה לא נעים. אבל אם כבר שאלו זו בהחלט אפשרות להתחיל לדבר על זה.

    בקיצור, לא צריך להתקיף גברים ששואלים “נהנית” או “איך הייתי” צריך פשוט לענות להם את האמת.

  6. ע' הרע

    תודה על הכתבה. אני הגעתי לשלב המדובר רק לאחרונה, אחרי שירות מלא וארוך בצבא ההגנה לישראל ומתנדבת מאוהבת אחת שהבינה שזה לא שאני לא מעוניין- אלא רק לא יודע איך להתחיל (ומאיפה!). אנחנו בקשר שאני אוהב לחשוב עליו בתור מונוגמי וישר, ולמרות זאת קשה לשנינו לדבר על “זה”, למרות שאמרתי לה לא פעם: “אחת הבעיות שאתן חושבות שאנחנו מבינים רמזים בלתי מילוליים. הגברים כולם, מהרגיש ועד לאבי אבות המאצ’ו הם די סתומים. רמז בלתי מילולי מובן בשבילנו הוא כדור בראש או בעיטה בביצים- וכל דבר שהוא בין אלה או במגמה הפוכה אנחנו צריכים לשמוע בבירור ובאופן מילולי. אני יודע שזה קשה להגיד שיש בעיה, אבל הרבה יותר קשה לנו (מסיבות תרבותיות לחלוטין) לשאול אותכן מה הבעיה.

    מקווה שעזרתי למישהו/היא לפתור בעיות עם בן/בת זוגו/ה!
    ע’ הרע

  7. חוה אחרת

    קודם כל, רציתי להעיר על הבלבול והערבוב בין הנושאים במאמר. על מה זה? מחלות מין? חוסר רגישות? שיחות גברים? שיחות נשים? כמה שכל הנושאים האלה קשורים, וראויים כל אחד לעצמו לסדרת ספרים, והמאמר ראוי לאיזו פואנטה, שלא מצאתי.
    שנית, הוא שואל? תגידי תודה, ותעני בכנות. זה עדיף מלשמוע את הנחירות שלו. ואפשר לפתח שיחה, כן/לא, ומה לפעם הבאה. שאלות מיותרות ואינטימיות נמצאות באותה קטגוריה, ואם לא נזייף ונענה כן-כן-כן, אולי הם לא יתנו לעצמם טפיחות מיותרות על השכם, וילמדו, בעזרתנו האדיבה, איך-מה-כמה לעשות, וככה ייצאו כל הצדדים מורווחים, מאושרים וטובי לב, שלא לדבר על חוזק הזוגיות.
    שלישית, מאמר טוב וחשוב. כן ירבו.
    ורביעית, העובדה המזעזעת הזאת. שמונים אחוז?! 80%? זה מחריד! נורא! מזוויע! שמונים אחוז, והעולם ממשיך להסתובב? שמונים אחוז, כאילו אין אלוהים? אסור לזה להימשך. מישהו צריך לעשות משהו, ויפה שעה אחת קודם. בנות! הבה נקים את התנועה למען האורגזמה הנשית.

  8. קצת נחת !

    היום אני אדאג שורדיקה תראה את זה, אולי זה ירכך את המפגש 🙂

    אבל ברצינות,

    נהניתי לקרוא את המאמר שלך, חיכיתי לו, והוא היה כתוב נכון ומהוקצע,
    ולא נגוע במחלת הפלצנוטיס, תמשיכי ככה ילדה.

    נ.ב – שתגדלי ותהיי מפורסמת, אל תשכחי מי היה שם.

  9. אינדי_גו

    נדמה לי שלרוב זה קצת מוגזם לדרוש מגברים רגישות לנושאים הללו, הרי רגישות וגברים לא תמיד הולכים ביחד. מה שאני בהחלט לא מבינה כאן, זה את חוסר הרגישות של האישה *לעצמה*.

    אם אישה לא נהנית מסקס, זו קודם כל האחריות שלה עם עצמה לברר למה. במקרים של וסטיבוליטיס, למשל, באמת אין לפרטנר קשר של ממש לסבל של האישה, ואם היא עצמה לא תפעל לשינוי המצב, ככה הוא גם יישאר.

    מצד שני, אם האישה מבררת עם עצמה למה היא לא נהנית, והתשובה היא, בגלל הפרטנר שלה, הרי שהיא יכולה או לדבר איתו, ללכת לייעוץ, ולנסות לפתור את הבעיה, או פשוט להחליף אותו, אם נראה לה שהוא לא שווה את הטרחה.

    בנות, קחו אחריות על האורגזמות שלכן, כי אף אחד אחר לא יקח (אפילו לא החמאס, והם דוקא חזקים בלקיחת אחריות)

  10. רק שתדעי, שלחברתך עם הוגיניזמוס יש מזל יחסי, ש”רק” כאב לה, כי שהחלט יש אפשרות שהבעיה הזו לא תאפשר חדירה בכלל בכלל, מה שמחזיר אותנו לעניין הבתולות בנות 20 פלוס. תתפלאי. יש ויש, אם כי במקרה של וגיניזמוס – הבתולין אינו עניין אידאולוגי עקרוני או דתי, ונשים אלו ישמחו להפטר מהם, ויפה שעה אחת קודם.

  11. בניגוד לכמה מהמגיבות/ים פה, דווקא ברור לי נושא המאמר: אין לי שום ספק שישנוח קשר ברור בין רגישותם של הגברים איתם אנו שוכבות, לבין האורגזמה – וכן, גם לוסטבוליטיס ומרעים דומים.
    אין לשער איזה תסכול ונזק נפשי עלול להיווצר בעקבות הכאבים האלה ביחסי-המין (שכנראה הם די נפוצים). גם אם העניין קורה בין בני-זוג אוהבים ובעלי קשר עמוק, זהו מעין מילכוד: הן לגבר והן לאשה. אז האשה מרגישה חרא מזה שיחסי-המין לא מתפתחים לשום מקום, כי היא כנה מספיק כדי להגיד כשכואב, שלא נדבר על הסבל וחוסר ההנאה. והגבר, מצידו, תקוע במין פינה כזאת: הוא לא יודע איך לעזור ממש, מנסה להיות תומך אבל מצד שני – לעזאזל! הוא רוצה מין! מין טוב!
    אגב, לפתור בעיות בריאותיות כאלה זה לא פשוט כמו לפתור כאב גרון. זהו תהליך מתמשך ומלא ייסורים ודרכים ללא מוצא. אני חושבת שזה אבסורד (אך לא מקרי) שלא חקרו ממש (עד שני העשורים האחרונים) את התופעה הזו של נשים שחוות כאבים ביחסי-המין, ובגלל זה כל-כך קשה להשתחרר מזה. צריכים אנו לשאול את עצמנו: אם כל-כך הרבה גברים היו סובלים מבעיה דומה, האם היא עדיין היתה מוגדרת כבעיה שלא יודעים את מניעיה, ושהדרך להיפטר ממנה מלאת ספקולציות, ערפול, חוסר-אונים ובעיקר חוסר בתשובות ברורות?
    אני יודעת שזה נשמע קצת בומבסטי, אבל אם נשים עד היום (וגם היום) מופלות בתחומים רבים, אין שום סיבה הגיונית שבתחום הרפואה, כמה שלא נרצה להתעלם מכך, היחס לנשים יהיה שוויוני ומלא כבוד כמו לגברים. שווה בדיקה – – –

    • סילביה

      אני לא חושבת שיהיה זה נכון לקחת לעצמנו ‘קרדיט’ על עניינים שכאלו- גם גברים (אמנם באחוז נמוך הרבה יותר) סובלים מבעיות ‘שם למטה’. העניין הוא לטפל בסימפטום עצמו- להפטר מהבישנות, להפסיק להרגיש אשמים ולטפל בבעיה כמה שיותר מהר. ולזכור תמיד שאנשים שקרובים אלינו אמורים לקבל אותנו נו מטר ווט.
      תופעה אחרת שהייתי עדה אליה מקרוב (חברות כמובן) היא העובדה שנשים, לעיתים שכיחות, מזניחות בעיות כאלו אם מבורות ואם מהדחקה. וזו הבעיה האמיתית, לדעתי.

      • הסיגר

        וואלה צודקת.

        כשיש לכן בעיה שם למטה אתן מתמהמהות לשווא. קחו את עצמכן ורוצו לגניקולוג בהקדם האפשרי.

        את שאר העבודה תשאירו לנו.

  12. צילי וגילי

    כשידידנו המשותף אהרון הקרח רצה להיות זבוב על קיר שיחת הבנות שלנו (עם עוד כמה, כמובן. רק שתיים זה לא זה..) – הזהרנו אותו – “ארה’לה דרלינג, be careful what you with for”. אין לו מושג איך אקסתו המתוקה שהוא עדיין כל כך אוהב, יורדת כסאח על הביצועים שלו, עכשיו כשפגשה את ג’י שכנראה עשה דוקטורט בזיוני-איכות, והבינה מאיפה זה צריך לבוא, ולאן זה צריך לקחת אותה. איכשהו, אנחנו צופות, שאם וכאשר איזה ג’יני מבקבוק יגשים את משאלתו של ארה’לה להיות זבוב על קירנו, הוא עתיד לסבול לאחר מכן מאימפוטנציה חמורה ביותר לפחות חצי שנה.

  13. וגם לא חטטנית.
    אבל אני רוצה לדעת (לצורכי מימוש בעתיד)
    מה לעזאזל עושים אצל סקסולוג?
    אני שואלת ברצינות.
    אני מתכוונת, אני יודעת מה הוא אמור לפתור
    אבל אני לא יודעת איך זה נעשה.
    כלומר, רק יושבים ומדברים
    או מה?
    וסליחה על הניסוח הילדותי. 🙂

    • סילביה

      אין לי מושג איך כמה ולמה סקסולוגית מטפלת בוסטיבוליטיס. לגבי כל היתר אז סקסולוג/ית עוזרת בכל מה שקשור לבעיות סקסואליות. זה יכול להיות קשור לתקשורת מינית בין בני זוג (האשה לא גומרת, לבחור לא עומד, הבחור לא מזיין את האשה מספיק, דרישות סקסואליות שאחד מבני הזוג לא נוח לו עימם ועוד כהנה וכהנה דוגמאות) או אצל היחיד (חרדות ביצוע, אשה שלא גומרת וכו’).

      • סקסולוגית היא בדרך כלל פסיכולוגית או אשת מקצוע אחר בתחום קרוב, לפעמים גם רופאה, או פיזיותרפיסטית וכו’, שמתמחה בבעיות מין. אין ממש מקצוע “מוכר” כזה, נגיד, משרד הבריאות לא נותן רשיונות לסקסולוגים…
        לכן, השטיפול תלוי במקצוע ממנו באה הסקסולוגית (יש כמובן גם סקסולוגים גברים…) היא יכולה לנהל שיחות, אם הבעיה היא בתקשורת בין זוגית, והיא יכולה לתת תרגילים לתרגול בבית אם הבעיה משפיעה על שרירים, והיא יכולה ללמד טכניקות של ביו-פידבק או הרפיה, וכדומה.

        בשונה מוגיניזמוס, שהיא בעיקרה בעיה ביחסי מין ונובעת מסיבות נפשיות ופסיכולוגיות – וסטיבוליטיס היא בעיה רפואית – דלקת, וצריך לטפל בזה בעזרת גניקולוג, ולא פסיכולוג, או כל סקסולוג שאינו רופא.

        מקווה שהחכמת.

    • סילביה

      עכשיו אני רואה שלא עניתי על שאלתך. לפי מה שידוע לי ישנם סקסולוגים שהם מטפלים מיניים בפועל וישנם סקסולוגים שהמפגש אצלם זהה לזה שאצל פסיכולוג רק בנושאים הרלוונטים.

      • אם ב”מטפלים מיניים” את מתכוונת סרוגייט, אז בד”כ זה לא הסקסולוג עצמו (או עצמה) שמשמש בתפקיד המופלא הזה, אלא מישהו או מישהי שעובד עבורם ועובר איזו הכשרה לא ברורה לעניין.
        כפי שהסברתי לקטי למעלה, יש באמת כל מיני שיטות, וזה תלוי בסוג הבעיה ובסוג הרקע המקצועי של הסקסולוג.

      • מה אם החבר שלי ואני עושים את זה ואני לא נהנית, לא כי הוא עושה אתי סקס נטול רחמים ולא מתחשב, אלא שהוא לא עסוק כל כך בלענג אותי..וממילא מקיים איתי יחסים באדישות כללית? כלומר..ברגע שאני אומרת לו שלא נעים לי, אין לו בעיה לוותר על כל העסק, אבל יש לי בעיה כזו.

        • האקסית המיתולוגית

          במישהו שכן יהיה להוט לענג אותך
          סקס משמש כמראה ,כהשתקפות של יחסים
          כנראה שהיחסים שלכם כבר מזמן לקו במוות קליני רק ששניכם עדיין לא מוכנים להודות בכך
          ועדיין עסוקים בנקרופיליה תרתי משמע
          אחותי מגיע לך יותר מזה!

  14. אוריאנה

    טוב אז ככה. לא רק שנהניתי, המאמר לקח אותי כמה שנים אחורה, כשגילו אצלי וסטיבוליטיס. להבדיל מוגיניזמוס, שהיא בעיה נפשית, וסטיבוליטיס באה על רקע אורגאני לחלוטין, למרות שלא יודעים מהו בדיוק.
    אצלי זה פשוט נעלם כמו שזה הופיע (ומסתבר שאני לא היחידה שזה נעלם לה), אבל הקטע הכי טראומטי בסיפור היה יחסו של הגינקולוג שלי דאז, שלא רק בדק ובדק ולא מצא דבר, אלא שגם רמז (רמז דק כפיל) שהכל בראש שלי ועליי ללכת לפסיכיאטר. מובן שבו-ברגע החלפתי גינקולוג. החדש עלה על העניין תוך דקות, בלי לבדוק אותי אפילו. הבדיקה רק אישרה את חשדו.
    סוף טוב הכל טוב.
    סיפרתי את זה כדי להראות כמה, לדעתי, צדקה אינדיגו – זאת אחריותינו. אם אנחנו מספיק בוגרות כדי להזדיין, אנחנו מספיק בוגרות כדי לדאוג לעצמנו. אנחנו לא יכולות לצפות ש”מישהו אחר יעשה את העבודה הקשה”.

    אוריאנה

    • אך, וסטי, וסטי.. אילו זכרונות זה מעלה לי….

      כמוך, גם אני סבלתי מגניקולוג אידיוט שלא רק רמז שהבעיה היא אצלי בראש – אלא גם שלח אותי ואת בן זוגי לסקסולוגית. לא עזרו כל הסברי על כך שגדלתי בבית פתוח שהתייחס למין כדבר אותו עושים שני אנשים אוהבים (טוב, היינו תמימים אז…), שיש לי בן זוג אוהב ואהוב שניתן לסמוך עליו ושמעולם לא הותקפתי מינית, הר דוקטור (שהוא סגן מנהל מחלקת נשים בבי”ח בצפון ונחשב בר סמכא לא קטן) התעקש.
      אז הלכנו, אני ובן זוגי. מה אומר לך, אוריאנה? היו עשר פגישות מצחיקות עד דמעות, כיוון שהיה לי ברור שהבעיה היא פיזית, ופיזית בלבד, ושכבוד הדוקטור פשוט לא עלה עליה.
      לא אלאה אותך (ואת מי שיתנדב מרצונו לקרוא את התגובה היותר מדי ארוכה הזו) ברעיונותיה של הגברת כמו שבוע של מסאג’ים ובלי סקס ושל תרגילי הנרות (נתחיל בנר יומולדת, נעבור לנרות שבת… מה הבא בתור? נר נשמה?!) רק דבר אחד היה ברור – כלום לא עזר.
      והרופא הגדול המשיך לטעון שזו דלקת / פטריה מגעילה / בעיה פסיכולוגית או שילוב של השלוש.

      עברו שנתיים… פתחתי ידיעות אחרונות… קראתי כתבה כלשהי.. ונשארתי בפה פעור. היא תיארה משהו שנקרא “וסטיבוליטיס סידנרום”. רצתי לרופא שלי עם הכתבה ביד. השנה היתה 1991 וגם רופאים בתחום לא שמעו על התופעה הזו. לא היה לא מושג מה אני רוצה מחייו. הייתי אישה צעירה ומעצבנת ששנתיים יושבת לו על הוריד עם כל מיני טענות והוא רק רצה להיפטר ממני. מה עשה? שלח אותי לאותו רופא שרואיין בכתבה, ד”ר יעקב בורנשטיין, שכמובן איבחן אותי תוך שתי דקות ואף הבהיר לי שלא יעזור כלום – אצלי זה ניתוח.

      את הניתוח ביצע בסופו של דבר ד”ר מיכאל פרידמן מבית החולים רמב”ם. מומחה ענק בתחומו. הוא ניסה אינטרפרון (מכיוון שהמצב היה חמור, לא הזריקו לי בישבן, כמו לרוב הנשים, אלא בדיוק באזור הבעייתי… עשר זריקות…לא נעים…) וסטרואידים. העיקר לא להגיע להליך ניתוחי. אבל ד”ר בורנשטיין צדק. כלום לא עזר.

      ועד היום, שנים אחר הניתוח (18.5.1993 אני חוגגת באדיקות), כשאפילו הרופא שלי מחפש את הצלקת ולא רואה אותה יותר, כשמין הוא כיף לא נורמלי וחדירה לא רק שאינה כואבת אלא אפילו מהנה ויותר מכך… אני זוכרת את הכאב, ואת תחושת המצוקה, ואת ההרגשה של “ילדה קטנה וטיפשה” שנתן לי הרופא הראשון, ואת מה שהאיבחון הלא-נכון עשה למערכת היחסים שלי עם אותו בחור (בדרך כלל בחורים לא רוצים להכאיב לבנות אותן הם אוהבים).

      אבל אני החלטתי ולקחתי על עצמי פרויקט: אני אסייע לכל מי שחוששת שהיא סובלת מהתסמונת הזו. אני אספר, אני אקשיב, אני אפנה לרופאים הנכונים (אם לא הבנתם עד עכשו – ד”ר בורנשטיין וד”ר פרידמן, אם אתן גרות בצפון), אני אעקוב, אני אחזיק את היד, ואני אחייך בסיפוק כשהבעיה תיפטר. כבר עשיתי זאת לא פעם. ואת התחושה ש”עוד אחת ירדה ממצבת הוסטיבוליטיס” אי אפשר לתאר.

      לא בכדי רשמתי כאן את כל הסיפור הזה ואת שמות הרופאים. לא בכדי אני נותנת דרור לאי-מייל שלי. אין לכם מושג כמה נשים סובלות מזה – ברמה זו או אחרת.

      ואם מישהי רוצה בעזרתי – אני אשמח לסייע.

      קאט,
      שחרגה לגמרי מהנושא, איתכם/ן הסליחה, אבל העניין בוער בעצמותיה.

      • גם אני סבלתי מוסטיבוליטיס וגם אני הגעתי לד”ר בורנשטין בחיפה וכמובן שגם אתי הוא התעקש על ניתוח. אז אני כותבת בשביל בנות אחרות שסובלות מהמחלה ואולי במקרה יקראו זאת: אין מה לרוץ לניתוח!! יש אחוזים גבוהים מספיק של ניתוחים כאלו שלא עזרו במאום ואף החריפו את הבעייה מכיוון שהשאירו צלקת כואבת, או מפאת אי דיוק בחיתוך(חיתוך עמוק מדי).
        קודם כל כדאי לנסות טיפול בזריקות, שכיום הוא עדיין במחקר, כך שיש חידושים מדי פעם בהרכבי הזריקות. כלומר: אם זריקה מסויימת לא עבדה יש עוד שכדאי לנסות. במקרה שלי זה מה שעזר לי. עברתי למזלי רק פעמיים טיפול בזריקות וזה עבד. לדעתי את הניתוח כדאי להשאיר למוצא אחרון ואף לוותר על הרעיון. אני אישית מכירה שתי בחורות שעברו אותו: לאחת הוא לא עזר והיא פשוט נשארה באותו מצב של לפני הניתוח, ולשנייה היו סיבוכים והרעה במצב.

  15. הסיגר

    בנות גם לחברות שלכן אתן מזייפות? מה יהיה?

    מעשרות הבחורות שהיו לי עימן יחסים רק אחוז קטן באמת נהנו מסקס, ולא בגלל פטריות ושאר מרעין בישין.

    במקום לשבת עם החברות לזייף מציצות חשבתן אולי שסקס הוא גורם ההנאה מספר אחד שעוד נשאר לנו בחיים האלה? תתחילו לאהוב ולהנות מסקס, תסירו את המחסומים ותבואו אלינו רכות וענוגות.

    • איזיס

      סיגר יקר
      צודק , סקס זה דבר מהנה . רק חבל שרק הדור שלנו משכיל לגלות את זה ולא באמצעות החינוך שמזריקים לנו לוריד מילדות. קשה להשתחרר מהתפיסה העתיקה והמיושנת שאשה צריכה לשים את עצמה בסוף סדר העדיפויות וזה לצערינו כולל גם סקס. פה מתחילה הטעות ואני מקווה שנתגבר עליה!!!

      • הסיגר

        בשנות השבעים נשים בסביבתי בלעו חופשי.

        באופן מפתיע בשני העשורים האחרונים נשים הציבו מחסומים בעיקר לעצמן. לא בכבוד שלי לרדת, והיי תעזוב לי את הראש הן משפטים מעצבנים שאני שומע בתכיפות גבוהה. מישהי יכולה להסביר מה השתנה כאן.

  16. איילת

    פעם ראשונה שאני מגיבה פה. מזל טוב לי.

    לפני הרבה הרבה שנים לקיתי כנראה בוגיניסמוס. עם בן זוג מאוד מבין ותומך לא הצלחנו להגיע לחדירה וגם טמפון היווה בעיה.

    הלכנו ביחד לסקסולוג שנתן לי תרגילים ללחוץ ולשחרר שם וגם נתן עידוד. הוא אמר לי להסתכל בראי על כל האזור ולהכניס אצבע.

    אצלי בעיה שנמשכה הרבה זמן נפתרה במהירות מפתיעה אחרי פגישה איתו, ומאז אנחנו חיים באושר ועושר, כמעט.

  17. מזו שחושבת שלנשים יש את הזכות "להנות"...

    דבר ראשון אני רוצה לפנות לאותן הבנות שכן הזדהו עם הכתבה-
    יש לכן את כל הזכויות שיש לבן הזוג שלכן להנות מהמין,ואם אתן לא נהנות, לא רק שיש לכן את הזכות להתלונן-אלא שמחובתכן להתלונן! אם לבן זוגכן באמת לא הזיז העניין- אז הפיתרון שלכן הוא לא בסקסולוגיתגניקולוג או וואט אוור – אתן פשוט מאד…צריכות לסיים את הקשר.
    קשר מחייב הבנה ותמיכה, וכל עוד הוא לא מספק את הדרישות הנ”ל, אין לכן מה לחפש בקשר הזה…
    כך שלמעשה מעבר למילים שקראתי וקראתן וקראתם בכתבה, טמון הרבה יותר מ-“סקס לא משהו”….לפני שאתן בודקות איך הוא במיטה….תבדקו מה הוא שווה מחוץ למיטה…

    • עצה מעומעמת נתת כאן. איך לבדוק? כמה זמן לבדוק? החסרים מקרים שבהם יצאה מישהי עם מישהו, שהיה אוהד ומתחשב,
      אבל במיטה התגלה ככשלון קולוסאלי כזה, שלא היה טעם להמשיך דקה אחת מעבר לאותו לילה עגום ונטול אורגזמות?

      • מזו שחושבת שלנשים יש את הזכות

        בועז יקירי, אתה צודק בהקשר לנקודה אליה אתה חותר…אבל יש הבדל בין מישהו שהוא פשוט לא טוב במיטה,לבין מישהו שלא מעניין אותו שהחברה שלו לא נהנת מבצועיו “המרשימים” משהו.
        כך שאם הוא מקסים ובמיטה הוא פשוט כישלון זה מקובל, אבל אם הוא מקסים וכישלון במיטה ולא מעניין אותו במיוחד שחברתו לא מרוצה אז זו בהחלט בעיה….

  18. זוארץ

    לכל יפות הנפש (כן, גם הימניות שביניכן…), כמה דברים:

    א. אם אתן לא מגיעות לאורגזמה, יכול להיות שאתן יותר מדי עסוקות בלנסות ולהגיע לשם… או שאתן יותר מדי עסוקות בלעזור לבן-הזוג שלכן להגיע לשם…
    בקיצור – בדרך המהירה אל היעד אתן מפסידות את הנוף, ובסוף גם מפספסות את היציאה הנכונה…

    ב. אין גברים רגישים ?? תסתכלו טוב עם מי אתן בוחרות להכנס למיטה (לי למשל, לא יצא להכנס למיטה של אף אחת מכן…)

    ג. לא טוב לכן ? פשוט תגידו. אנחנו לא אמורים לנחש לבד (והרי גם כשאנחנו כבר שואלים, אתן לא ממש ששות לענות לנו ת’אמת…)

    ד. אני שונא זבובים !

    • בננית

      א. איך מגיעים לאורגזמה? אולי תפרסמו מדריך?

      • בננית

        אופס ברח לי האנטר.

        ב. למה אתה ממעיט מערכך?

        ג. הכל עניין של אינטימיות. אם מדובר בזוגיות לאורך זמן בטח שאין בעיה לומר את האמת.

        • זוארץ

          א. איך בדיוק אני (כבן זכר) אמור להוציא מדריך לאורגזמה נשית, עם הסברים איך להגיע לשם, כאשר מכל ההזדמנויות שיצא לי לדבר או לפעול בנושא, מעטות הן הנשים שהצליחו להעביר לי בצורה ברורה “מה עושה להן את זה” ?

          ב. אני ***ממש לא*** ממעיט בערכי. כדאי שתקראי את המשפט שוב בהקשר לנושא…

          ג. רק בזוגיות לאורך זמן ? אבל אם הסקס חרא בהתחלה, אני בספק אם הקשר ייארך מספיק זמן בשביל שיחשב כ”ארוך”… בחיים לא יצא לך לומר את הדברים:
          או שהפרידה תגיע קודם, או שבן הזוג יהיה כל-כך מדהים עד שלא יהיה צורך בביקורת…

          בקיצור – “החיים והמוות (וגם הזוגיות) ביד הלשון” וגם “מי שמתבייש – מתייבש…”

      • לא מזייפים.
        מבטאים מאוויים.
        מסבירים מה נעים

  19. הבחור

    אני מצאתי פתרון נחמד לבעיית הקיווצים. אני תמיד מתחיל במין אוראלי
    לבת זוגתי…תמיד. גם אם זה צריך לקחת חצי שעה עד שהיא גומרת.
    לאחר מכן הכל נהיה קל. זה פשוט כלל אצלי. ואם יש ריח לא נעים..
    אז הולכים להתרחץ ביחד והכל מסתדר בסוף. תיהנו.

    • זה מאד יפה הקטע הזה של מין אוראלי לפני ומי ייתן וכל גברברי ארצנו יאמצו אותו (חוץ מאשר במקרים בהן הבחורה לא אוהבת את זה, כן, קורה, כן, יש גם בנים שלא ממש מרגש אותם שמוצצים להם), אבל – ווגיניסמוס לא קשור לאורגזמות או העדרן.

      • הבחור

        אף אחד לא טען שיש קשר בין וגיניסמוס לאורגזמות או היעדרן…
        אלא בעיקר להרפיה. וכמובן זה לא מחליף שום טיפול אחר.
        וחוץ מזה זה תמיד טוב להתחיל ככה…תיהנו.

    • אלמוני

      כן?

      אתה מוכן לרדת לבת זוגך אפילו במשך חצי שעה כל פעם? גם אם היא חברה קבועה שלך, לשנה, נניח? תסלח לי אם אני סקפטית.

      • רדפורד

        כן!
        חצי שעה ?
        קטן עלי.
        אם תמצאי לך גבר שאוהב את זה, חושב שדגדגן הוא צעצוע מרתק, נקודת ג’י היא המטמון, והוא נהנה ממש – גם שעה היא הרף עין.
        חשבתי הרבה בשנה וחצי האחרונה למה גברים כאלה הם כל כך נדירים, והעליתי בדעתי שאולי בגלל שגם בנות שמוכנות למצוץ ברגש ובשמחה נדירות כל כך בארץ.
        אולי יש קשר?
        בכל אופן, חפשי גבר שלא חושב שזה עונש אלא פרס ותראי ניצוצות.

        • לא נראה לי שיש מעט בנים שאוהבים לרדת כי יש מעט בנות שעושות את זה ברגש, רבאק, זה לא תן וקח מושלם כזה.
          ולא נראה לי שבנות בארץ דווקא לא אוהבת לרדת, אני לא יודעת כמה אתם מודעים לבעיות הטכניות, אבל זה פאקינג כואב בלסת, ואם אנחנו עושות את זה טוב אז אתם מושכים כדי להאריך את ההנאה, מה שעוד יותר מקשה ומה התמורה בסוף? הזין אשכרה יורק עלינו. כאילו, דדההה?

          • רדפורד

            וגם אני לא אמרתי שיש כאן איזושהי הדדיות, או שכר ועונש.
            רק ציינתי עובדה (מרה) שבעוד הנשים בארץ מבכות את החוסר בגברים שיודעים ואוהבים לרדת, הערה בכיוון השני גוררת התנפלות בסגנון התגובה הזו…
            והערה אנטומית: מבנה הלסת של נשים דומה למדי בכל העולם. למה את חושבת שרק לישראליות כואב בלסת? אולי את לא עושה את זה נכון?
            הענין הוא שבארץ עושים ממציצה כזה ביג דיל, בעוד שבחו”ל זה חלק נעים ותקני מהאינטימיות ואף אחת לא חושבת שזה משפיל אותה או מה.
            ואולי בגלל שההתיחסות לכל המשחק המיני שונה (שוויון, חוסר תחושת השפלה, כיף ולא מלחמת מינים) גם התייחסות הגבר שונה, והאנשים נהנים יותר?
            בכל אופן, אין בכל האמור לעיל להפחית את ענייני בירידות או לומר שאני עושה תנאים והתניות. נהפוך הוא.
            ולשאלה הראשונה של אנונימוס – אני מוכן לרדת לבת זוגי במשך חצי שעה או שעה בכל פעם, וגם אם היא לא יורדת לי אחר כך, אבל אם התופעה הבלתי סימטרית תימשך הרבה מדי פעמים אני אתחיל להעלות תהיות…

    • חוה אחרת

      Amen to that.

  20. רות בן-דוד

    קראתי את תגובותיכם ועדיין מתברר שנשארו סימני שאלה, שעליהם אנסה כמיטב יכולתי לענות.

    המאמר נועד בראש ובראשונה לנשים ואם אתמקד אזי הוא נועד לנשים, אותן נשים שסובלות בעת קיום יחסי מין ושותקות. מאד נוח לשתוק, ככלות הכל. לשתוק זה לברוח. לשתוק זה לא להתמודד. לשתוק זה לא להצהיר שמשהו *בך* לא בסדר. לשתוק זה להמשיך לסבול. העיקר לא לדבר על זה, לא להזכיר את זה – אם לא נדבר על זה אולי ייעלם או לא יהיה קיים או במטה קסם אף ייפוג. לא כך הם פני המציאות, האמינו לי. בשנותיי האחרונות התופעה סקרנה אותי והסטטיסטיקות הדאיגו אותי ולכן פניתי לכמה וכמה כלי עזר כדי להתמקד באותן תופעות, שמתברר ששכיחותן גבוה.

    לעניות דעתי, לא הכללתי גברים (ומיד אחזור לזה) ולא הצבעתי על טייפ מסויים של נשים. זה יכול לקרות לכל אחת ואחת מאתנו. זה לא משהו שנקבע בדי.אן.איי או או בכמות העטרן שחודר לריאותינו, וזה יכול לנבוע מאלף ואחת סיבות. וגיניזמוס מוגדר כבעיה שניתן לטפל בה באמצעים פסיכולוגים, כך שאין “פגם” פיסי. ממחקרים שהתפרסמו עלה כי מרבית הנשים שסובלות מוגיניזמוס מגיעות מחברות סגורות שלא נהוג לדבר בהן על מין (חלילה לא סקס) כך שהידע המועט שלהן פלוס החשש של הפעם הראשונה עלול להוביל להיווצרות התופעה שתחזור על עצמה שוב שוב. וסטיבוליטיס היא פרופר בעיה רפואית שמקורה בדלקת ברירית שהדרכים לפתרונה ניתנו בפירוט מקסימלי עוד במאמר עצמו.

    “הבעיה מתחילה קודם כל באשה” – כל בחורה צריכה לקחת אחריות על האורגזמות שלה, כפי שכתבה אינדיגו. כואב לך, תשתפי את בן-זוגך ותפעלי בהתאם. לדבר על הבעיה זה רק מחצית מהדרך, לפתור את הבעיה מאידך הוא רווח מלא שלך ומי שחוותה אורגזמה ראויה תתייצב, בטוחני, מאחוריי. “גם אנחנו צריכות אבא לפעמים, נמאס לנו להיות אמהות עשרים וארבע שעות ביממה” – משמע רגישות לבת הזוג, רגישות מאד גבוהה לפרטנרית שלך למיטה ואולי אף לחיים. מערכת יחסים בריאה מושתת בין שאר הדברים על סקס טוב. אם אתם שמים לב לעיוותי פנים (וזה לא תמיד סיפוקים/ריגושים/אורגזמה) או חשים שלפרטנרית שלכם לא נוחות כמה תנוחות או החדירה מסבה לה כאב, המאמר נועד להדליק נורה אדומה.

    לפעמים כל הפרנציפ טמון בהידברות. הלוואי על כל בנות ישראל ובננות בעיקר אלף אורגזמות לשנה. אמן ואמן.

  21. אריגטו

    לא תיארתי לעצמי שרוב אחיי לא אוהבים לרדת. בעיני זה חלק ברור מהמין, לפני או אחרי (רק לא עם הריח הנורא הזה של הלטקס – איכס!)
    ובנוגע לויכוח הניטש פה על מי יורד יותר, הבנים או הבנות, הוא פשוט לא מוכר לי: רוב הבנות (טוב, מבין המדגם הקטן והלא מייצג שיצא לי…) אוהבות שיורדים להן, וגם יורדות לבני זוגן. חלקן לא אוהבות לרדת, חלקן לא אוהבות שיורדים להן, ומיעוט קטן לא אוהבות את שני הדברים -אבל זה נראה כמו חשש פסיכולוגי מה”לכלוך” שם למטה.

    • ציפור משונה (סתם, הייתי חייבת)
      אתה במיעוט לא קטן. ככל שנסיוני מגיע, רוב הבנים לא ממש קרועים על זה.

      • עולם המושגים שלך מעורר תמיהה, שלא לומר עצבות

        וצדק מי שאמר שבחו”ל לא עושים עניין גדול ממציצה (“מה בסך הכל ביקשתי? מ-צ-י-צ-ה!” רמי פורטיס) והסיבה היא – כנראה – היחס הכוחני הכללי, בחברה הישראלית, לסוגיות שונות ומשונות. סקס לא יכול להיות יוצא דופן, בתוך מערכת חברתית שבה משחקי כוח הם העיקר, לפחות כמו “הפחד לצאת פראייר”
        (להלן דברייך: “ומה קיבלתי בסוף?”, כאילו: מה יצא לי מזה? ראבאק, מה שיצא לך זה שאדם שאת אוהבת קיבל ממך יחס חם, מין אוראלי, תענוג צרוף)

        אבל אין, אין עלינו. אנחנו עם של פנקסנים ומנהלי חשבונות.
        מה יצא לי, מה לא יצא לי, יצאתי פראיירית, ירדתי לו, הוא לא ירד לי, נתתי לו, הוא לקח ממני. וכו’ וכו’

        • נראה לך שאפשר להשתיל חוש הומור?
          בנוגע לכואב בלסת- שמת לב שכל התגובות באו מצד בנים, בנות פשוט לא הגיבו לזה? אולי כי זה נכון?
          אני לא מנהלת פנקסנות, אם מישהו מספיק חשוב לי אני ארד לו ואם לא אז לא ואני לא מצפה לירידה בכל פעם שאני יורדת. מה שאני כן מצפה זה שאנשים יבינו מתי נעשה שימוש בהומור ומתי לא.

        • הפרופסורית למציצות

          *ה*דבר הכי מפחיד שקרה לי בחיים היה להישאר עם ה”קנאק” של הלסת תקוע במשך משהו כמו רבע שעה. פאניקה. מזל שלא הבהילו אותי ככה לבית חולים באישון ליל.

          טראומה.

          אממה – שווה כל רגע.

        • אתה יודע מה, אולי בחו”ל אין גם את הקטע הזה שאתם בני ישראל התברכתם בו, כלומר הגישה הדפוקה הזו שאתם גברים ומגיע לכם. מעולם לא פגשתי באירופאי שהיה מסוגל להעלות על דעתו לדחוף את ראשה של בחורה זו או אחרת כדי שתמצוץ לו, בכח (הכוונה לשלב בו הוא לא מכיר אותה, כמובן שאם הוא יודע שזה יהיה מקובל עליה זה סיפור אחר). ובכלל כל התופעה הזו של תחושת השפלה נובעת אולי מהיחס שלכם אל בחורות כ”כובשים” או השד יודע מה.
          אני חושבת שאם לבנות היתה התחושה המלבבת שאם הן יפסיקו, זה בסדר, ואם ביום שלישי לא בא להן זה גם בסדר, ושכל העניין לא נתפס בעיניכם, הגברים, כאקט של השפלה באיזה שהוא מקום, אז הייתם מרוויחים מציצות מוצלחות בהרבה, מכל הלב.
          לי אישית אין בעיה עם זה, אבל החבר שלי לא ישראלי.
          נה.

          • אני אשמח אם לא תתייחסי אלי כאל “אתם, הגברים”. אני בועז ואני לא “אתם הגברים”. בטח שלא “אתם, הגברים הישראלים, וכו’ וכו'”.

            תודה וחג שמח

      • לא יודע מה עושים רוב אחיי ואני לא ממש שם על זה.
        לרדת לבחורה הוא חלק טבעי, מתבקש ומלהיב במיוחד של *כל* זיון.
        מה זה משנה כמה עושים את זה – יקירתי xanty, תלמדו לנפנף מיד את אלה שלא.
        בסוף גם הסטטיסטיקה תובס.
        וחוץ מזה:
        העיסוק הפנקסני הוא זה שמביא בסופו של דבר לכאבי הלסת
        (כי כמה כבר אפשר לדבר על זה, ראבק)
        ברגע שמעניקים כמו שצריך, בלי לנהל משא ומתן על מי יורד יותר,
        התוצאה המקווה אמורה להיות ששני הצדדים מרוצים.
        מי שתמיד יתעקש על לקבל ולא ממש יזכור לתת, תמיד ישאר עם איזה טעם מר 🙂
        של להיות פראייר ושל משחקי כח מיותרים.

  22. אלמוני

    רות בן דוד היקרה- מאין לקחת את הנתון המוזר שלמעלה משמונים אחוז מהבנות לא גמרו מעולם?? ?? נתון מופרך בלי שום ספק בכלל !

    • האקסית המיתולוגית

      נתון לא מופרך בכלל
      אם אנחנו מביאים בחשבון שאורגזמה אמיתית אבל באמת אמיתית גם אצל אישה מסתיימת תמיד בשפיכה ואני לא מדברת על הפרשה אני מדברת על שפיכה של ממש
      אז זה הופך את האורגזמה הנשית ליקרת מציאות ונדירה עד מאוד שאני בספק רב אם יותר מ10% נשים מכלל האוכלוסיה חוו אורזגמה אמיתית בחייהן

      • שאורגזמה אמיתית נגמרת תמיד בשפיכה? אז כל מה שהיה לי עד עכשיו היו הקדמות? ומה שהיה לכל מי שאני מכירה זה אשליה של אורגזמה? להגיד שאורגזמה אמיתית מסתיימת תמיד בשפיכה זה כמו להגיד שגבר תמיד משפריץ 113 מ”ל כשהוא גומר, או שכל הנשים מרטיבות באותה מידה במצב של ריגוש מיני.
        מצד שני, אם כל השיאים המצוינים שידעתי בחיי אינם אורגזמה, אין ספק שיש לי למה לחכות.

  23. PrInCeSS

    רות…מתה עליך! את מתנסחת ברהיטות מדהימה, וזה לא חדש לי, אבל יפה לראות.
    {{{חיבוקים ונשיקות}}}

  24. נשמה

    אני יודעת שזה מסיט לחלוטין את הנושא, אבל זה מז שרציתי לכתוב לכן (בנות אהובות, קבלו בהבנה).
    מכת האקסים
    “לא משאירים קצוות”, אמר פעם איזה דון באיזו מאפיה וודאי התכוון לחיסול העדים. אני מאמינה בזה. באמת. למה להשאיר עדויות אילמות לזיונים לוהטים שנמסו, ליחסים שנס ריחם? ברגע שנגמר סיפור, טוב או רע, צריך לארוז וללכת בלי להסתכל אחורה. תראו מה קרה לאשת לוט. כי אחר כך פתאום לא מבינים למה בכלל נפרדנו. פתאום האגו נכנס לתמונה ומכריז “הוא לא היה כל כך גרוע! אני מבין מה מצאת בו.”
    למה לנו להסתבך? כי מרגישים טיפה בודדים ביום שישי בערב, בחג האוהבים (המצאה מטופשת) וביום השואה לא הספקנו לקחת סרטים בווידאו?
    ולמה הם נזכרים בי פתאום? האם זו המשיכה למוכר והטוב, או הרגשה של חוסר מיצוי מהפעם הקודמת? אם אפגוש שוב את אחד האקסים, זה רק כדי לשאול אותו למה הוא חזר ומאיזו נקודה הוא רוצה להמשיך, אם בכלל. אחרי שאשמע התנצלויות אהיה מוכנה להקשיב. ובאיזו זכות אתה שואל אותי אם הספקתי לשכב עם מישהו אחר? עם מישהו אחד? עם עשרה. בטח עם קונדום. אתה גם רוצה לדעת ציונים? לא, אתה רק רוצה לדעת את הדירוג שלך. ולזה אתה קורא משחק מקדים.

    • אוסף הנשמות

      נשמה,
      מה קרה? כך פתאום עוברים מאוהב לאויב במחי קונטרול? נכון, אני גבר ולא מאמין בזה, כי אני לא מאמין שיש מישהו (אפילו חסר לו/לה כרומוזום) שבאמת יכול לעבור ולדפדף אחורה בזיכרון וכמו האנציקלופדיה הסובייטית למחוק כל “אחלה!” ל”חרא!” וכל “מותק!” ל”מגעיל אחד”.
      היה טוב, לא תוכלי להכחיש. אם תכחישי לעצמך, תיקרעי.
      בודדה ביום ששי? שיר ברדיו ממיס אותך? עברת בקניון וריח של גבר שלח אותך לשירותים להתיפח לחפיסת הטישו?
      זה לא אומר שבשבוע שעבר או לפני חודש סבלת מאוד. דווקא נהנית. אבל לא מתאים לו – או לך – ולכן את בולסת גלידה מהקופסה ואת בטי שירט גדול ממידתך רואה סרט ערבי. אז מה? מחר דיאטה, תגלידי את הפצעים לאט, ואחרי שתבדקי ותראי שכבר לא כואב כשנוגעים תוכלי לנגב את העיניים, ללבוש את השמלה הכי צמודה ולטופף במקומות הנכונים ורבאק, בלי ארס לאקס שלך.
      למרות שזה עומד לך על קצה הלשון.
      וזו לא עבירה חמורה לדבר עם האקס שלך בנימוס אם את נתקלת בו.
      וגם, שומו שמיים, אם הוא ממש מדליק אותך, וממש בא לך, מותר לך לגרור אותו למיטה המוכרת למרות שאת יודעת ששום דבר לא יצא מזה (הוא לא בנוי לקשר).
      למה מה? גבר זר לחלוטין יכול לשרת אצלך על תקן סותם חורים, והבחור שיודע בדיוק איך ללחוץ על איזה כפתור פסול?
      אבל כאמור, מה אני מבין. אני גבר. אני שייך לאויב.

      • נשמה

        צודק, אולי אתם לא האויב, אולי הניסיון הפך אותי לקצת מיליטנטית. אולי נשמעתי קצת מרירה, כל מה שרציתי להגיד זה שהרגישות הנשית (או הרגישות שלי), לא נותנת לי לחזור לאקסים, גם אם זה פתרון נוח והחוסר רגישות של הגברים (או של הגברים שהייתי איתם), שלא ממש מנתחים את המצב- בא להם, הם יתקשרו, כי את היית שם, אז תמשיכי להיות.

        • אוסף הנשמות

          כי גם הם מקבלים את המצב הזה ולא חושבים שהוא משפיל – הוא היה שם, הוא ימשיך להיות, אם יבוא לך – תתקשרי.
          אם הוא לא יהיה פנוי – תמתיני להזדמנות הבאה, אם כן – יהיה נחמד.
          למה לסבך דברים כשאפשר לפשט?

  25. נשמה

    כל כך פשוט, מה? אספן שלי. רק שבוקר אחד אני מתעוררת ונמאס לי להרגיש כמו פשרה. אני רוצה להיות זו שהוא יחלום עליה ולא לצידה. צריך לנשום עמוק ולהמשיך הלאה, כי לשנינו מגיע משהו יותר טוב. אז מוותרים על “הנחמד” ומבלים עוד כמה ערבים בטי שרט גדולה מול סרט ערבי, או בשמלה צמודה בפאב הומה (שם זה לא מקום להכיר, כבר הבנתי) ורק לא להשאיר פתח ולענות לטלפון.

  26. כותבת יקרה. זו לא חוכמה לכתוב על סקס, זה הפיתרון הפשוט. הדרך הקלה להגיע לכותרות. יש לך יכולת כתיבה וחבל שאת מבזבזת אותה על כל מיני נסיונות להיות קארין ארד החדשה.
    בשביל כולנו, אנא השתדלי יותר לפתח את יכולת העט שלך (ליתר דיוק המקלדת) ותני לנו לקרוא משהו מקורי ולא ממוחזר.

  27. חייבת לציין שנהנתי נורא מהמאמר שכתוב בצורה טובה
    טוב….כל מילה מיותרת!
    פשוט 10!
    ושמישהו ישלח את זה לכמה גברברים שאני מכירה…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *