מה הקשר בין כאבים בבטן התחתונה לדכאון? א', בחורה צעירה ומחוסרת צאצאים, בסך הכל ביקשה לדעת מה יש לה

רפואת אליל

הכאבים

לפני חודש וקצת גילתה חברתי היקרה ל. שעליה לעבור ניתוח להסרת ציסטה בשחלה.
ל. עברה דרך ייסורים עד לרגע בו נתבשרה על כך. הכל התחיל בכאבים בבטן התחתונה בעת קיום יחסי מין. כשדיברה עם חברותיה היקרות שאוהבות אותה מאוד כשהיא לא יותר מדי לחוצה או מדוכאת, אמרו לה אלה (ואני בתוכן) בידענות, על סמך נסיונן העשיר, שהרבה פעמים הכאבים נגרמים מלחצים פסיכולוגיים עמוקים המתלווים לקיום יחסי מין עם בחור חדש.
הדבר נמשך גם אחרי שהבחור כבר לא היה חדש כל כך. לעתים הכאבים התגברו והופיעו גם כשהזוג התנזר ממין, מסיבות כאלו ואחרות, למשך שבוע ויותר. על כך אמרו המלומדות (ואני בתוכן): בובה, מה חשבת, שאחרי שתתרגלי אליו יחלפו הלחצים הפסיכולוגיים העמוקים? מה את מבינה, זה רק הולך ומחמיר. זוגיות זה דבר בעייתי, ואולי במקום לדבר על מה שמפריע לך את מפתחת תסמינים פסיכוסומטיים.

ההפניה

ל. החכמה לא הסתפקה בעצת חברותיה והלכה להיוועץ בגינקולוג השכונתי. כשישבה מולו ופירטה, כפציינטית אחראית, את מגוון בעיותיה הרפואיות, גם אלו שאינן קשורות ישירות לאיברי הרבייה הנשיים שלה, הביט בה הדוקטור בריכוז רב וניסה לקטוע את דבריה מספר פעמים. כשהבין שהדבר לא יועיל לו ולא ייקצר את פגישתם, הקשיב לנאומה עד תומו, אז שאלה את השאלה המתבקשת: אז מה יש לי, דוקטור, לפי דעתך?
על כך ענה לה רופא הנשים שהוא ממליץ לה להמנע מעישון, גם פסיבי; להתמיד בפעילות גופנית; ולאכול אוכל בריא הכולל את כל אבות המזון.
היא העלתה בפניו את ההשערה שייתכן שבבטנה צומח לו בשקט גידולון קטנטון והאיש שאל אותה האם היא סובלת מדיכאון. ל. הניחה שהרופא אכן מגלה בה עניין והחלה לספר לו על חיבוטי הנפש שלה, בעיקר אלו הנוגעים לכאבים החוזרים ונשנים באיזור הבטן התחתונה.
הוא חזר על המלצתו ושחרר אותה לדרכה.
כשנתיים לאחר מכן, שבה וביקרה אצל הגינקולוג וחזרה על אותה התלונה: כאבים בבטן התחתונה, לא רק בעת קיום יחסי מין. במילים רפואיות אלו ממש היא השתמשה כדי שהאדון הנכבד יבין שאין לו עסק עם בחורה היסטרית אלא עם אישה שיש לה מושג לא רק בתחושותיה הגופניות אלא גם בז‘רגון הרפואי.

הניתוח

הרופא המליץ לה על בדיקת אולטרה סאונד. בבדיקה התגלתה הציסטה: בתוכה נוזל שקוף ומימדיה קטנים. כשבועיים לאחר מכן חזרה על בדיקת האולטרה סאונד, והפעם נמצא ממצא אחר: ציסטה עכורה, גדולה ומכילה גידול בלתי ממאיר.
הומלץ בדחיפות על ניתוח.
הדחיפות היא עניין יחסי. התור להתייעצות עם מומחי בית החולים בו יועד להיערך הניתוח נקבע לחודש שאחרי. המומחים המליצו גם הם על הסרה דחופה של הגידול, וגם סיפרו לל. המבוהלת שייתכן וייאלצו להוציא, ביחד עם הגידול, גם את השחלה עליה התמקם. כדאי לציין בשלב זה של. היא בחורה צעירה ומחוסרת צאצאים, ומידע זה היה ידוע גם לרופאים. אולם הם שבו וטענו שאי אפשר לדעת מה יעלה בגורלה עד שהם “יכנסו”, כלומר יראו מה קורה שם בפנים ואם יהיה צורך – יחתכו ויעקרו את שחלתה הסוררת. גם הם המליצו לנתח בדחיפות.
אותה המלצה שוב קיבלה גוון נינוח ושליו כאשר נאמר לה שיש תורים פנויים רק לעוד חודשיים. היא הזכירה למזכירה (הרפואית) שהגידול, מעצם טבעו ושמו, הוא דבר שגדל, וייתכן ואצלה, כיוון שכבר איימו עליה בעקירת שחלה, הדבר דחוף מעט יותר. על כך ענתה המזכירה:
’צטערת, אין לי מקום לפני זה’.
כששאלה ל. בשלב מאוחר יותר, כשהבינה את גודל הצרה שבאיבוד שחלה, האם יש באפשרותה לשוחח עם הרופא המנתח שלה כדי להעמידו על עוגמת הנפש שתהיה לה כשתתעורר לאחר הניתוח ותגלה חתך רוחב בבטנה שיעיד על כך שמהיום והלאה קטנו סיכויי פוריותה בחצי וגדלו פי שניים סיכוייה לקבל סוגי סרטן שונים מוקדם מן הרגיל, נאמר לה במזכירות (הרפואית) שלא ידוע מי ינתח אותה. היא חזרה וציינה את היום והתאריך בהם נקבע הניתוח, והמזכירה חזרה ואמרה שרק יום לפני כן יושבים הרופאים המכובדים ומחליטים מי מהם יחתוך מה, ביום המחרת.
כידוע לכל אשה אינטיליגנטית ומשכילה – הרופאים, מנהגיהם, החלטותיהם ואפילו הרצפה עליה הם דורכים – כל אלו הינם דברים מכובדים שאין לערער עליהם אלא אם התברכת בעודף כסף. וגם אז הדבר מוגבל. כך שעד לרגע התפוגגות השפעת סמי ההרדמה, לא תדע ל. האם יישארו לה שתי שחלותיה או שמא תיוותר רק עם אחת מהן.
כל זאת כי אין לה שום דרך לבצע את הניתוח בתנאיה שלה: מרגע שתחתום על הסכמת האשפוז הרי היא חותמת על אישור להלן, למפרע ובדיעבד לכל החלטה שיחליטו הרופאים. היא מסמיכה אותם, את האנשים שרק יום לפני ניתוח יודעים את מי ואת מה יקצצו מחר, להחליט החלטות גורליות שיהיו בהן השלכות חמורות על חייה ועתידה. ולא בהנחה שעתידה חשוב להם; עתידה מעניין אותם בדיוק כמו שעתידה של קופסת שימורי האספרגוס מעניינת את קופאית הסופר. היא מסמיכה אותם מחוסר ברירה, בידיעה שאנשים אלו שמעמדם כמעמד אלים מודרניים ממהרים לעשות את עבודתם, אם מהסיבה שאיש לא מפקח עליהם כראוי ואם מהסיבה שבשל עומס העבודה ומחסור בשעות שינה הם לא נוטים לשקול לעומק כל בעיה ובעיה שעולה בניתוח, בהתאם למנותח, אלא עובדים על פי רוטינה של מינימום איכות, מקסימום ייצור – ממש כמו קצבים, או חברות זולות שמייצרות שפתונים ואיילינרים.

תגובות

  1. כתוב מעולה,
    מאוד טראגי

    • את אומרת רק “כתוב מעולה, מאוד טרגי”?! תגידי, את לא דואגת בכלל אם היא תהיה בסדר? ואם זה היה קורה לחברה שלך, גם אז היית אומרת “מאוד טרגי”?! אוי וייזמיר… איזה אנשים יש בעולם..!

  2. לפעמים אין ברירה אלא לעשות את זה פרטי, מאד מאד יקר והרבה יותר בטוח.
    אכן טראגי.

  3. עוד גבר

    מה יש להוסיף? עצוב. מאחל ומקווה שהכל יסתדר לטובה. אגב, בחצי קשר, כתבתי משהו קצרצר בנושא משיק, בסוף אחד ממאמרי כאן (“ארץ הדימיון”).

  4. ממש מפחיד, אני מקווה שהיא תהיה בסדר.
    אני חוששת שיש לי משהו דומה.

  5. שיריל'ה

    מאוד פופולארי “לרדת” על שירותי הרפואה בארץ. כמובן, מי לא היה רוצה רופא פרטי, במחיר של רפואה ציבורית, שיישב איתך שעתיים שלוש ויאזין לכל תלונותייך, ילווה אותך לבית החולים ויפתור את בעיותיך, רצוי תוך יומיים שלושה. אבל המציאות היא אחרת. לחברתך, עם כל הצער, היה גידול שפיר, שבמקרה חמור עלול לגרום לה לאבד שחלה. היא מאוד מסכנה ואני לא אומרת את זה בציניות. אבל היא מחכה בתור אחרי בחורות שיש להן גידולים ממאירים, שיגרמו להן לאבד את חייהן אם לא ינותחו בזמן. היא מחכה בתור גם אחרי נשים שיש להן גידולים שפירים, אבל ברחם, מה שאומר שצריך להוציא את הרחם ושלום ולהתראות לכל תכנון לילדים. או שיש להן גידולים בשחלה במהלך הריון, שמלבד הכאבים האיומים ונוראיים שהם מסבים גם מסכנים את חיי העובר. צריך קצת פרופורציה בחיים. היא תישאר עם שחלה אחת, שמאפשרת ללדת ילדים בחדווה ובשמחה (יש לי מספר חברות, כולן אמהות מאושרות שיש להן שחלה אחת בלבד). זה לא נעים, אבל זה הרע במיעוטו. הרופאים המהוללים, ה”אלים המודרניים” הם אנשים שלמדו המון ועובדים קשה תמורת כסף מועט. הם לא צריכים שחברתך תסביר להם שהיא הייתה מעדיפה לא לאבד את השחלה שלה, אם זה אפשרי מבחינה רפואית. הם למדו את זה במבוא לגניקולוגיה בשנה ב’ בבית הספר לרפואה. באשר ל”מינימום איכות ומקסימום ייצור”, הרי שזה נובע ממבנה השירות הרפואי בארץ שהוא בהחלט הרע במיעוטו. במקום שבו אני גרה, אני משלמת 30% מהמשכורת החודשית הלא קטנה שלי על ביטוח רפואי. ואני יכולה לקבוע תור לרופא משפחה מהיום לעוד שלושה חודשים, ותור לרופא מומחה מהיום לעוד חצי שנה. וגם כשאני כבר מגיעה לראות אותם, ההשתתפות העצמית שלי היא גבוהה מאוד. כך שביחס לכסף שהרפואה בארץ עולה מקבלים שירות מעולה וממש לא מחכים הרבה בתור. במערכת הרפואית בארץ את אמנם בלוטו של מי ינתח אותך, אבל בין האופציות נמצאים הרופאים הבכירים ביותר. לאנשים שמגיעים לטיפול רפואי ציבורי בארה”ב, אין גישה לרופאים הבכירים שמראש מטפלים רק בחולים פרטיים.
    הסיפור מבעס, אבל כדאי לבדוק את העובדות לאשורן לפני שמשחררים לחלל הרשת השתלחות כעוסה וילדותית כזו.

    • אני מניחה שאת גרה בארה”ב. תארי לך שמישהי קוראת אותי בשוודיה – סביר שהייתה מגיבה אחרת ממך.

      “שירותי הרפואה” זה לא דבר עם אישיות שנפגע מזה שיורדים עליו. זה מנגנון גדול, שכרוך בו כסף רב – של חברות התרופות בעיקר – ויש בו יותר מפסידים ממרוויחים.
      אני בטוחה שבאתר פלורליסטי וליברלי כמו בננות לא יגידו לא לאף רופאה שתרצה להביא את ההתבכיינויות שלה מכל העסק.

      שאלה לי אלייך: מה זה רופא בכיר? רופא שאחוזי הפאשלות שלו נמוכים? ואיך את יודעת מה אחוזי הפאשלות של רופא?
      מישהו מפרסם סטטיסטיקות כאלה לציבור?

      אפילו לאחרונה, כשמתו מספר אנשים מהחיסון נגד שפעת, אף גוף רפואי לא הסכים לקחת על עצמו את האחריות למותם. הלא הם ב”קבוצת סיכון”.
      אבל “קבוצת הסיכון” הזו כוללת את האנשים שהכי צריכים את החיסון, לא? זקנים, חולים ואנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה.

      תודה לאל לא הגענו עדיין למצב שבן אדם מקבל תור רק אם יש לו כמה גרושים מיותרים לשלשל לכיסו של הרופא בתור שוחד, או כחלק מנוהל.
      אבל תמיד צריך להשאר עם היד על הדופק, כדי לא להגיע, ולא להתקרב אפילו, למצב כזה.

      אגב בסרטן לא מטפלים במחלקת נשים אלא במחלקת אונקולוגיה.

  6. זה כל כך מקומם… בכלל, שירותי הגניקולוגיה בארץ הם די מזעזעים, במיוחד יחסית לארץ שבה טיפולי הפוריות נפוצים כ”כ וכן היא ארץ אוכלת רווקיה / עקריה.
    ישנה תחושה (מנסיון אישי, לצערי) שלא מתייחסים בכלל לאישה ולפחדים שלה מפני חוסר פוריות, צעירה ככל שתהא.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *