שיואו, אתה כותב מה זה יפה

מאז שלמדתי לכתוב לא הפסקתי לעשות את זה. אני מניחה שאם הייתי מוכשרת להביע את עצמי בכל צורה אחרת הייתי בוחרת משהו שונה, אבל לצייר ולפסל אני לא יכולה, כי הידיים שלי נורא טיפשות, אז זה מה שנשאר. אני לא יודעת מתי מילים כתובות הפכו קלות יותר ממילים אמיתיות. אולי כשאבא שלי לימד אותי שמילים שיוצאות מהפה כבר לא שייכות לי, והרגשתי שלעומת מילים שיוצאות מהפה, מילים שיוצאות מהעט תמיד יהיו שלי, ואפשר לשנות אותן או לקחת אותן בחזרה.
לכל אהוביי כתבתי. תשעים אחוזים מהמכתבים ההם מעולם לא נשלחו, אבל עדיין, למרות הצנזורה העצמית, עד היום ערן מחזיק ערמת מכתבים מאוהבים ששלחתי לו בגיל 17, מה שמאפשר לו לסחוט אותי ללא בושה.
כשהיה לי חבר חייל הייתי מאושרת עד אינסוף מהאפשרות לכתוב מכתבים למישהו שמגן על המולדת והצפתי אותו במכתבים ארוכים מלאי פרטי פרטים מהווי חיי המרתק בכיתה י”ב (כמה כאב לי שיעל המורה לספרות נתנה לחגית ציון מגן גבוה יותר משלי, ולמה? “אריאלה רביב, את לוקה בהיבריס, הגיע הזמן שתלמדי ענווה מה היא”, זונה!). כשהיינו יחד חצי שנה התגייסתי, ובטירונות כתבתי לו מכתבים מלאי פרטים מרתקים מהווי חיי בבה”ד 12, וטוב, נו, מסכן; למרות שהוא טען שהוא מאוד אוהב לקבל מכתב מדי יום.
המינון שלו היה הרבה יותר נמוך, אבל לא הייתה לי בעיה עם העניין, לא ציפיתי שיהיה גרפומן כמוני, והמילים לא יצאו לו מהעט באותה קלילות. הוא גם לא כתב ממש טוב. לא רע, אבל, כתיבה רגילה כזאת? של מישהו שלא מוציא מקצות אצבעותיו שילובי שילובים מרהיבים של מילים. אבל כשמישהו שכתיבה אינה חלק בסיסי מהאישיות שלו כותב, “שכחת אצלי את האולסטאר שלך, וכשראיתי את הנעליים הקטנות שלך ליד המיטה נורא התגעגעתי אליך”, למרות המשפט הלא מהוקצע, התוצאה הייתה מרגשת עד דמעות. הפריע לי שהוא לא כותב נפלא? בכלל לא. זה אמור היה להפריע לי? לא נראה לי. העובדה שהוא לא אשף של מילים כתובות מנעה ממנו לגרום לי אושר? אז זהו, שלא.
לפני שלוש שנים בערך גיליתי את הרשת, ויחד אתה התחלתי סידרה של מערכות יחסים מבוססות כתיבה. רק כתיבה. פתאום התחלתי לפסול אנשים רק כי הם לא יודעים ליצור משפטים שיגרמו לי לצחוק או להפסיק לנשום מרוב יופי. ברור מאליו שבמקום שכל התקשורת בו מבוססת על מילים רק אנשים שיש להם כשרון כתיבה הצליחו למשוך אותי. כשעברתי את תקופת החביון של הצ’אטים והפורומים, אחרי שהתרשמתי מאנשים מוכשרים למדי, התחלתי להיפגש אתם . כמובן, רק עם ג’אגלרים מוצלחים של מילים. מה אני אגיד לכם, מסתבר שרהיטות במילים אינה ערובה לכלום. באותה תקופה התוודעתי, נוסף לכל המניאקים שהבאתי על עצמי בתקופת הפרה האינטרנט, לסוג חדש של מניאקים – מניאקים מהסוג הכותב.
לא רק בנים הכרתי ברשת, כמה מחברותי הטובות ביותר התחילו כשורות טקסט. רובן מתבטאות נפלא בכתב, ורובן, ממש כמוני, הוקסמו רק על ידי אשפי מילים. הן נפלו שדודות לרגלי משוררים, עיתונאים, כותבי סיפורים, מתיימרים למשוררים וסתם כאלה שמתנסחים ברהיטות. אנשים מהישוב, שכתבו סביר, ושנשמעו נחמדים למדי נפסלו בגיחוך כי הכתיבה שלהם לא הרטיבה לנו ת’כוס.
בהתחלה המצב נראה לי טבעי לגמרי. מה פתאום שאני, אני!? אצא עם מישהו עילג? סליחה? Moi? אין מצב. אבל כרגיל, יותר קל להתעורר ולשים לב למגמות בעייתיות אצלי כשאני רואה אותן משתקפות אצל אנשים שאני אוהבת, או נשים שאני אוהבת; לכן כשראיתי את א. היקרה מתייסרת בגלל מנייאק מהסוג הכותב שהתעקש לשבור לה את הלב תוך כדי הפרחת שילובים כה מוצלחים של מילים שגרמו לנו להיאנח באושר ולנשימתנו להיעצר. הוא כתב כל כך נפלא, שאפילו לא שמנו לב שיש לנו כאן עסק עם בן זונה מהסוג הנחות ביותר, כי מה פתאום מישהו שכותב כה יפה יכול להיות כזה בהמה? כה מתמיהה.
היה לי קשה לקבל את הרעיון שעצם העובדה שמישהו כותב יפה אינה מהווה ערובה לכלום, מלבד לעובדה שהבנאדם יודע לכתוב. יכול להיות שיש לי ציפיות גבוהות יותר מאנשים בעלי כשרון מסוים, אבל בעוד שנראה טבעי שרוקרים יהיו זיינים, ציירים משוגעים ומעצבים הומואים, היה לי ברור, אין לי מושג למה, שמי שמפליא לכתוב, יהיה גם רגיש, מקסים ומבין. לפעמים אני מצחיקה רק את עצמי.
מייד עצרתי את המגמה כדי לנסות לחשוב על העניין בצלילות יחסית.
באמת חשוב שמי שאמור להיות בן הזוג שלי ידע לכתוב? זו תכונה חיונית לזוגיות מוצלחת? וכמה מכתבים ארוכים יוצא להחליף במערכת יחסים נורמלית, מעבר לפתקים “אל תשכח להביא סגריות כשאתה חוזר”, או, “אתה נורא מתוק, אני שמחה שפגשתי אותך”? הרי אם הייתי פוסלת בעבר על סעיף רהיטות וכושר התבטאות בכתב, הייתי מונעת מעצמי כמה שנים נפלאות. בגלל דבר, שבסופו של דבר, חסר חשיבות לחלוטין.
אני לא יכולה להמעיט בחשיבותן של מילים כתובות לגבי, אני באמת מוצאת שיכולת כתיבה היא אחד הדברים הכי סקסיים שיכולים להיות בגבר. רובנו לא ממש יודעים למה דבר מסוים מושך אותנו ואחר לא (אני מכירה מישהי שנמשכה רק לגברים בעלי צורה מאוד מסוימת של עורף. מזל שהיא מצאה את אבא שלי), אבל אני חושבת שכדאי לא להגזים עם המגמה הזו, כי בסופו של דבר, כשרון כתיבה הוא רק היכולת לסדר אותיות ומילים בצורה שונה, וכל מה שמסתדר, בסופו של יום, הן רק מילים.
אה, וכמעט שכחתי, עצה מעשית שמבוססת על סקר מעמיק, מייצג ורב משתתפות: משוררים מזיינים איום ונורא. שלא תגידו שלא הזהרתי.

על הכותבת אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. נכון
    זאת מחלה
    ואני הראשונה שאעיף מישהו מהאיי סי אם משפט הפתיחה שלו יהיה “מאיפה את”

  2. damn u woman

    את צודקת הרבה גב’ רביב נכון שלא צריח להיטפס על כלמיני דוורים שבעצם הם לא חשובים כי מה שבאמת חשוב זה הדברים שמרגישים בפנוכו ולא מהבחוץ של הבן אדם יש אפילו גם משפט כזה על קנקן ומה שיש בבפנים שלו. או משהו.

    אבל לכי תסבירי את זה לאלפי רומנטיקנים מיואשים שמאסו בסוחרי רגשות הפלסטיק שמסתובבים שם בחוץ, ומחפשים נואשות מישהו שיגרום להם לאירקצייה ריגשית או רטיבות ווגינאלית באותו איבר בלתי נראה…

    • דנידין

      אני מקוה שאת את לא מדברת על האיבר שלי, כן?

    • תודה על הדברים האלה שכתבת.
      ו- כן, את כותבת מאד נעים.
      ו -כן – אני אוהבת לקרוא את אלה שכותבים יפה כזה
      ומרגשים אותי .
      ו- לא. לא תמיד הם האנשים הנכונים לי.

      • אלמוני

        שם יפה הוא נוק. האם הוו מודגשת בחולם? היתכן ונוק הוא קיצור של שם מרשים עוד יותר?
        יש בי הרושם שכשבעלת השם מחייכת “הלב יוצא ומתעופף, הלב יוצא ומכה בכנפיו”…

  3. וכי למה את מעלה על דעתך הבל שכזה ?
    אל לך להרחיק לכת. ראי עצמך כדוגמא חיה למציאות הפוכה!
    הרי כתיבתך עלובה ומשמימה ( למרות שאינך מבחינה בכך ) וראי פלא:
    חברותיך ( אשר לא מעיזות לאמור לך האמת העצובה ) “לא פסלו” אותך עדיין.

    • אריאלה

      ממשתתפי הפורום היותר נחשבים בעיני עקץ אותי, לא בעדינות, בנוגע לזה שאני לא יודעת לקבל ביקורת. הוא צודק.

      אבל אני באמת לא מבינה, אם הכתיבה שלי גם עלובה וגם משמימה, למה לטרוח לקרוא את זה עד הסוף ועוד להגיב? לא יותר קל לקרוא בכותרת “אריאלה רביב” ולהגיד לעצמך “שיט, הנה עוד טור של זאתי שכותבת גם משמים וגם בעליבות, מזל שאני יכול ה לבזבז את זמני על משהו אחר”, ולא די בביטול הזמן הנגרם בשל הקריאה, עוד לגייס מספיק אנרגיה נפשית כדי לכתוב, אפשר לקרוא לזה ביקורת? לא, אי אפשר. היית יכולה לכתוב באותה מידה – “אריאלה רביב, את מטומטת ומזל שיש לך חברות”, יש לזה אותו תוקף.

      • לא יעזור,תמיד לבן אדם יקומו אויבים,לא משנה כמה טוב הוא מנסה להיות.זה חוק מרפי – אתה קיים,אתה האויב של מישהו.החוכמה,לא להתייחס לכל אחד ברצינות,רק לאלו שבאמת שווים את זה.
        אחלה מאמר,אהבתי

      • אלמוני

        את ממש לא מבינה. את זאת שהחליטה לפרסם את המאמרים וזה נותן “זכות” למבקר באתר “לבחור” אם לקרוא את המאמר או לא. הבחירה של המבקר היא שלו בלבד ואם בא לו לקרוא את המאמר שלך כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו שהוא לא היחיד שלא יודע לכתוב (כמוני למשל) ועוד להגיב על זה, אז זה מה שהוא יעשה.
        אני יודעת שזה לא קל לקבל ביקורת כשהיא שלילית, אבל אף אחד לא מושלם, אז את פשוט צריכה לעבוד על עצמך בנושא הזה וזה יעבור לך

      • דנידין

        הטירחה שווה לאנשים מסוימים *בדיוק* כדי שיוכלו להגיב מן תגובה שכזאת. זה משחרר אגרסיות כמו שק איגרוף, ופחות כואב בידיים.

      • עוקבת אחר השתלשלות האירועים

        כי את נורא מחצינה את הרגשות הנעלבים שלך גם כאן וגם שמה,
        ובהוא גם כתבת ביקורות תקפניים על הזולת.
        תהיתי מכל זה מה באמת את יודעת, חוץ מלהעלב ולעלוב באחרים

        וואללה בסדר

      • כנראה שמה שהבחור כתב פגע לך בנקודה רגישה, אחרת גם את לא היית טורחת לקרוא את התגובה שלו עד הסוף, ובטח לא היית טורחת להגיב.
        עכשיו ברצינות, את כותבת בסדר גמור, אבל אשפית של מילים את לא. אז אם על זה מבוססת ההערכה העצמית שלך, כדאי שתשקלי את העניין מחדש.

      • רק שלדעתי נושאי הכתיבה שאליהם את בוחרת לתעל את כשרונך, הם קצת, איך לומר,
        משמימים.
        בעצם העיסוק בזה יש משהו די פאטתי, אני חייבת לציין.

        • זאת שתוהה

          העיסוק ביחסים? במיניות? באהבה? בצורך באהבה? ממתי הדברים האלה נהיו פתאטיים ולמה אף אחד לא הודיע לי?

          כל כך קל, לשבת מאחורי מסך, מאחורי ניק, בלי מייל אפילו, ולהטיח את כל העצבים במישהו אחר. איך ההרגשה אחר כך? שנונה ומגניבה? איך הכנסתי לה?

          איזו הרגשה של כוח זה נותן, נכון? לפגוע ככה בקלות.

        • תלוי מתי.
          ודווקא המאמר הזה מדבר על נושא מעניין. לדעתי.
          ולא מיצינו את הדיון.

        • את לא כותבת רע, ומה זה אשפית של מילים ? יש כאלו שנחשבים ל”אשפים של מילים” ואני לא מבינה מילה מהאשפיות הזאת. לא מבינה למה הם מצפים.
          את קריאה, נעים לקרוא אותך. היו פה כתבות נוראיות לטעמי שאנשים שבחו ועל מה ולמה
          אין לי מושג, אז כנראה שהכל עניין של טעם וריח, ואל לך להתייחס.

    • שששש...

      שיואו מותק, לא להתלהב יותר מידי בבקשה.
      רושמים מעז ולא מעיז,
      דוגמה ולא דוגמא,
      תבדוק באקדמיה מידי פעם.

  4. St.Gregorius

    וגם כתוב יפה ולעניין
    אלפי מחמאות לך…

  5. גבירת הטירה

    כן, יש דבר כזה – אבל קודם אולי אעשה את העבודה השחורה ואזכיר למי שקורא את האתר בלבד, שאותו נאשם ספציפי זוכה לבסוף מאשמת “מניאק מהסוג הכותב” (ואם תשאלו אותי, גם סעיף “העדפות אינסטרומנטליות” היה צריך להתבטל מזמן. אבל זה כבר לא לפה).

    איי.קיו של בנאדם מודדים במבחן מיוחד (שלכשעצמו לא משקף מי יודע מה), וכשרון עיצוב של אדם מודדים במבחן אחר, ויכולת בישול נמדדת במבחן הסטייק. למעצבים, צלמים או ציירים יש כשרון מילולי נחות הרבה יותר, ולפעמים אפילו דיסלקציה קלה. לא מסתדר להם עם טקסטים. יש להם אינטליגנציה מסוג אחר.

    זה נכון שהתקשורת באינטרנט העלתה את יכולת הביטוי בכתב לדרגה של קריטריון סף – מי שעשה שגיאת איות אחת, נפסל. מי שלא שם פסיק במקום הנכון, לא עונים לו. זה גם נכון שקצת הסתחררנו מדי מהשטויות האלה. בסך הכל, יכולת ביטוי זה טוב לסקס וירטואלי ולא יותר. מי שרוצה קשר של ממש, ואפילו קשר ללילה, עם בני אדם של ממש, מה לו ומי לו מיכולת הסידור של נושא/נשוא/מושא? אבל אנחנו מעדיפים את הכותבים המוכשרים, מרגישים עליונות על מי שנפלה לו אות. בקצרה, חוטאים באפליה ורבאלית – משל, אין לך אינטליגנציה מילולית, אין לך אינטליגנציה בכלל. משל, כאילו לא די בתכונותיו של האביר על הסוס, הוא גם צריך להיות מקושר למשפחת בן-יהודה.

    כל זה לא אומר, כמובן, שאני לא מקבלת פניות במייל.

    • חשוב להבהיר שהמאמר והלינק אינם מתייחסים לאדם ספציפי, אלא לתופעה שאותה ניסתה הכותבת להגדיר. במידה וישנו לינק אחר רלבנטי באותו נושא את מוזמנת לשלוח לי למייל.

      • סנופקין¬ מניאק מאז ולעולם

        כל כך רחבה ונפוצה במקומותינו¬ שאפילו את לא מסוגלת לאתר לינק רלוונטי נוסף®

        וגם כך הגיע זמן לנוס÷

        מהג§ונגל בוקעת הלמות תופים שנתפרו בשקידה מעורות אדם¬ ואמאזונות כרותות שד מתכנסות שם לאורו של ירח אדום®

        • אינדי_גו נערה אובדת

          על הרמץ של אז?
          כאילו, שאביא לינקים לכל הפעמים שאמרתי (כולל בעץ המסוים הזה) שזה לא ספציפית אתה? ואח”כ, בעקבות עדויות שהתקבלו במערכת, האם לא היו הודאות (שלי) באשמה?
          כאילו, אתה נצר לשושלת פולנים שנמשכת אחורה עד אינסוף?
          הלנצח תאכל גרב?

          • סנופקין¬ מניאק מאז ולעולם

            אבל גם רמץ שכבה ומת והפך לסתם אבק אפור¬ עדין מציק קצת כשנושפים לך אותו ישר לעין®
            האמת¬ שהתלבטתי זמן רב¬ כמעט שלוש שניות¬ לפני שהחלטתי להגיב בכלל®

            בפעם הבאה אנסה מדיניות הבלגה¬ ואחר כך סיכולים ממוקדים®

      • קליופה

        כבר לא מופתעת מהלינק לאחד העצים היותר מביכים בפורום, שמוטב היה לולא נכתבו, ואם כבר נכתבו, שלא יוזכרו יותר לעולם. שיקולי רייטינג, כמובן. ומי שבמקרה נפגע מכל הסיפור, עושה זאת על אחריותו בלבד. אתן הרי הסרתן אחריות.

        לא יודעת של מי היה הרעיון, של שירלי או של אריאלה, אבל זה כל כך מביך ומכוער. לתת לינק לעץ שנועד להלבין פניו של אדם מתוך חוסר הבנה מלווה בקטנוניות יתרה.
        שוב, לא מופתעת. רק נעצבת לפעמים, כאילו זו לא רוטינה מוכרת היטב.

    • אריאלה

      אני מצטרפת בתוקף לגבירה ולשירלי. הלינק הובא כדוגמא למה הם מנייאקים מהסוג הכותב והוא לא מתייחס ספציפית למישהו מסוים.

      • סנופקין¬ מניאק מאז ולעולם

        שהעלית ממדמנת הפורום את העץ המבאיש ההוא¬ רציתי לבקש משאלה קטנה אחת לפני המוות÷

        אם לא ממש קשה לך¬ אנא פרסמי בדחיפות את רשימת הביטויים¬ המילים ומטבעות הלשון המותרים והאסורים על ידך®

        ברור שהדבר האחרון המתקבל על הדעת¬ הוא להעז ולהשתמש באיזשהו ציטוט מתוך מקור פשיסטי כזה או אחר¬ ולהסתכן במעבר חמור על חוקי ההגיינה והאסתטיקה המילולית הנקבעים על ידך באופן חד משמעי®

        לי זה כבר לא יעזור¬ אבל אולי יציל מניאקים חבויים אחרים®

        ואגב ­

        לא ברורה לי ההתממות­מוגבהת­הגבות­שלך¬ לגבי הרלוונטיות של איכות הכתיבה עבור הקשר שלך עם אדם אחר®
        יכולת ביטוי עשירה¬ חדה ומהירה¬ יכולה בהחלט להעיד גם על סקרנות¬ שנינות¬ מהירות מחשבה ויכולת תפישה במובן הרחב שלה®
        זה באמת לא עושה את הצד השני לאדם יותר נחמד¬ מבין¬ מוסרי או גזר®
        אז מה¿

        ומילה אחרונה לשבחה של המורה עליזה®

        אכן¬ ההיבריס היא אחת מהתכונות היותר דוחות¬ מכל מכלול הכשרונות המנטאליים והתכונות הפיזיולוגיות שעולות בדעתי המאותגרת אינסטרומנטאלית®

        • חביבי,אני רואה שאתה אוהב לתפוס את העניינים בביצים!
          אני לא הולך לכתוב כל מיני התחכמויות וכפלי לשון מעניינים (או לא…)
          אבל השחצנות בהחלט נובעת מבין המילים – השחצנות שאתה יכול להתעלות על אחרים
          בהתבטאות יתר..סבבא לך!
          רק השאלה המתבקשת,היכן גרע הטבע מאיפה שהוא כל כך דישן??

          • סנופקין

            אין לי שום כוונה לכתוב אחרת¬ אפילו אם זה גורם לך קצת תחושת נחיתות מדומה®
            אפשר רק לתהות מה גורם לך לחפש אותה בכזו חדווה®

            לגבי מה שגרע הטבע¬ הרי זה נובע בבירור מהמאמר והתגובות הנלוות®

            נסה לעיין בהן מעט¬ חלקן כתובות בשפה מאוד עממית ופשוטה®

    • סנופקין¬ מניאק מאז ולעולם

      חן חן¬ אבל אין צורך®

      מוטב רק לקבוע למען הסר ספק¬ כי הזכות להרשים ולהקסים את הצד שמעברו השני של המסך באמצעים מילוליים¬ שמורה בלעדית לאחראית התורנית על אגף המוסר והתברואה שבכאן®

      כמו כן יובהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים¬ שמשיכה לתכונות הבאות÷ תואר בהנדסת מחשבים¬ עבר בסיירת קרבית¬ פאלוס בעל מימדים¬ או יכולת תיפוף מוכחת בלהקת רוק אזוטרית¬ שמורות בלעדית לאחראית התורנית שלעיל®

      חל איסור חמור על אלו שאינם האחראית התורנית להימשך בגלוי ובמוצהר לתכונות שטחיות שכאלה®

      • ג'וליה

        מה זה צריך להיות, אסופת המילים הלועזיות המתחכמות האלה? איך מלהגת מקצועית שכמוני אמורה לעקוב אחרי שצף כל כך עצום של ביטויים בלטינית מדוברת?

        אנא, מעט חמלה 🙂

      • גבירת הטירה

        כבר ידוע שכל מי שהאשימה מישהו במה שהאשימה עשתה זאת על דעת עצמה? כבר ברור שהמקרה ההוא לא מייצג דבר, מלבד האישיות הקורנת של הנוגעים בו? אולי לא ברור ולא ידוע, ולכן אני כותבת זאת שוב. ואכן, זה היה מעשה נפסד לתת לינק לעץ ההוא, אבל הוא כבר נעשה.

        אז אנא, סנופ, אסוף את שארית הנונשלנטיות שלך – ועזוב את זה. רד מזה. עדיף לשכוח. לגבי לסלוח, זו לא המחלקה שלי.

        • אינדי_גו

          מתגייסת…
          אז ככה. היה סנופקין, והוא היה אז חדש וצעיר למדי ולא נודע כי בא אל קרבנו. והוא כתב משהו די מכוער ומקומם, ואני הגבתי, אני מודה, תגובת יתר (שנבעה מאסוציאציה זואולוגית, בעיקר). ואח”כ הסברתי לו, לפי בקשתו, למה ומדוע. בעץ נפרד. ואם גם ממש תקראי, תראי שכתבתי שם שבעיני הוא חשוד. בעיני. אני חוזרת, בעיני. פעם שלישית – בעיני. דעה פרטית. שאדגיש גם את החשוד לעומת אשם או שמא הסניגוריה מסוגלת להבחין ביניהם?

          בינתיים זרמו מים וקליפות בננות רבות, הסנופ התגלה כאדם מהסוג החיובי ביותר שהיתה לו פאלטה מצערת, אני התנצלתי בפניו לא במגוון הזדמנויות ובפומבי, הושטתי יד לשלום פעמים מספר, והאיש עם הזנב עודנו ממורמר. לי זה נראה לי קצת יותר מדי כאילו הוא נהנה לנפנף בדגל “אני הקורבן של אושיות הפורום” כמו שהוא אוהב לכנות את זה, אבל כל אחד וההנאות הקטנות שלו בחיים.

          והעץ ההוא הובא כלינק במאמר הזה כדי להאיר את נקודת המניאקים הכותבים, ולא כדי לומר – הנה לכם אקזמפלר ספציפי. אבל אם זה מעורר בסנופ את הטראומה הישנה מאז, תמיד אפשר להוריד את הלינק. אני עדה שבהבאתו לא היתה כל כוונה רעה.

          בקשר לעץ ההוא, הייתי מתנצלת בפעם החמישית, אבל זה נראה לי טפשי, בהתחשב בחוסר היעילות של הפעמים הקודמות.

          • סנופקין

            נאה דרשת¬ ולא כלפיך אני טוען במקרה הזה®

            לגבי ההנאות הקטנות של החיים¬ יש כאלה שנהנים לתקוע מחטים בעיני הזולת¬ ואולי יש גם כאלה הנהנים ממחטים בעיניהם®

            משום מה¬ אני לא נוטה להשתייך לאף אחד משני הסוגים שלעיל®

            • אינדי_גו

              תיאורי סטייקים באף של אחרים, ככה שאל תיתמם פה. במיוחד בשעות שכבר אין טייק אווי מאף מסעדה הגונה. אתה בעצם מניאק מהסוג המבשל.

              ובעניין הלינק, שוב אגיד ואומר, לא היתה כוונה רעה. כולה רצתה חברתי שכתבה את המאמר לתת את הרפרנס לאיפה קראו לילד בשמו לראשונה (לא שהמצאתי משהו חדש), שזה הגון בפני עצמו.

              • אריאלה רביב

                לשים את העץ ההוא היה חוסר רגישות משווע שלי. רציתי להביא את ההגדרה של אינדי למנייאק מהסוג הכתוב, ולא קראתי מה ההמשך.

                מזמן מזמן סנופקין יצא זכאי וחף לגמרי מאותו חשד, שהיה רק חשד.

                ביקשתי משירלי שתוריד את הלינק, אני מתנצלת שוב, באמת לא התכוונתי לפגוע.

                • סנופקין¬ מניאק בדימוס

                  או®קי®¬ אריאלה¬ תגובה אחרונה בהחלט בעניין הלעוס והמאוס הזה÷

                  ±® לאחר לא הרבה מדי מחשבה¬ הגעתי למסקנה המאוד מתבקשת שכל הבלאגן הזה הוא סתם בועה קטנה של גז ביצות שעלתה לרגע ופקעה בקול נפיחה חלושה®
                  ממש לא אכפת לי איך מתקבלת הכתיבה שלי או של כל משתתף אחר על ידי מי מהקוראים®
                  ביקורת של תכנים ודיעות מתקבלת בלי שום קשר¬ אבל אכזבות ודריכות על מוקשים רטוריים הם באחריות המשתמש בלבד®

                  ²® גם נושא המניאק הכותב כלשעצמו¬ הוא אדיוטי ומתחסד עד מאוד®
                  פגשתן מישהו שהקסים אתכן במילותיו והסתבר שהוא קקה קטן¿ סה לה ווי®
                  מן הסתם קורה גם שפוגשים במסיבה איזו כוסית מענטזת שמתגלה כחראית דה לוקס¬ או איזה שפיף עולמי שהוא יצור חסר מצפון ובושה®
                  כפי שכבר נלעס ונטחן כאן עד דק¬ זו זכותו של כל אחד להציג מה שבא לו¬ ואחריותו של מקבל המסר מה הוא רוצה ומוכן לעשות עם זה®

                  ³® בהמשך ישיר¬ התצוגה ברשת היא מילולית לרוב¬ וכמו שציינו כמה משתתפות¬ הן מעיפות די מהר מי שמבקש תמונה ותיאור פלאסטי® אז מה שנשאר זה כנראה לקשקש את עצמך בהנאה®
                  זה משאיר באופן טבעי את המקסימים והשנונים¬ חדי המחשבה ומהירי ההקלדה®
                  החלטת להימשך למישהו כזה¿
                  את לוקחת צ§אנס¬ כמו בכל מפגש אחר עם מישהו שמושך במשהו®
                  זה יכול להיות איזה חתיך במסיבה¬ מישהו נורא חכם¬ זמר רוק¬ או סתם תומך נדיב וסולידי®
                  כל אחד והבונוס שלו¬ כל אחד והפאלוס שלו®

                  ´® למען הדורות הבאים¬ שבטוח נורא נורא יסתקרנו מה לעזאזל קרה כאן¬ נראה לי ממש מטומטם להוריד את הלינק ששמתן®
                  אם כבר יצאתי רטנן וקוטר¬ לפחות שיראו על מה הרעש¬ ויגיעו לבד למסקנה שאני באמת נודניק בלתי נלאה®

                  אז הנה¬ על אחריותי¬ על מצפוני¬ וגם על הזיין שלי÷

                  http://bananot.com/forum/read.php?f=1&i=68452&t=68452

                  נ®ב®

                  כמובן שבהקשר של כתיבה יוצרת¬ כולם מתחילים לתקן לכולם ולעצמם שגיאות תחביר¬ ניסוח וכתיב® לא חבל על האנרגיות¿
                  זה באמת כל כך משנה שלמישהו נפלצה איזו אות שגויה¿

            • הי סנופ
              חילופי הדברים פה החזירו אותי ישר לכיתה י’ (שירת ימי הביניים)
              “איכה ישבה בדד” ושכאלה (רואה אותך בעיני רוחי מתנדנד לך מהעץ בחוסר חן מובהק).
              אז בגלל חיבתי הרבה ליצורים רכים ,לבנים ועוטי חצאית (ולא! לא התכוונתי ליושביו הצפוניים של האי הבריטי, משם כותבת שורות אלו), מתחננת לפניך בשפתי הבילתי מהוקצעת בעליל:

              רד מהעץ שעליו תלו אותך , תן את המחטים והסיכות לסבתא שלך (שבודאי תמצא להם שימוש נאות), ושוב לך לעמק, למקטרת ולקסם הישן
              ותן למלעיזים להתפוגג
              כמו היו פשוט, מסך עשן
              🙂

          • ההיא שיודעת

            מעניין מאד. זאת היתה רק פאלטה, הא ? הרי אם נגיד הלוכד היה אומר משהו כזה או דומה לזה, מזמן היו עטות עליו כל נצות הפורום לדורותיהן. ומי בכלל מדבר על לשכוח או לסלוח.
            סנופקין, ככה זה כנראה כשאתה בגיל המתאים, עם הניסיון המתאים ועם אוצר המלים המתאים.
            לא הייתי אומרת שיש לך יותר מזל משכל, כי גם שכל יש לך טפו-טפו, אבל בהחלט זכית בעור שינייך מן ההפקר.

          • גבירת הטירה

            וגם אני לא ציבורית, להזכירך.

            דעתי הפרטית אומרת שאכן העניין ההוא היה ונגמר, וחבל שהעלו אותו שוב. אם סנופקין נעלב ממנו, זו שאלה אחת – אם את עכשיו מתחילה לכעוס על זה שהוא כועס מחדש, זו כבר טלנובלה. אבל לי (רק לי!) יש הרגשה שהכעס והעלבון עודם שם בגלל טיב ההאשמה. מה שאת קוראת “פאלטה מצערת” הוא דיבור שכיח מאוד בעצם, גם אצל בננות, ובעיני (בעיני!) גם לגיטימי לגמרי. אבל הדיון הזה כבר יכול לעבור לפורום, בהזדמנות.

            אגב, מעבר לשאלת הסנופ, העץ ההוא רק הלך ונעשה יותר מסריח, אם תשימי לב, בנושא אישי נוסף (שאין לי שום ידע עליו, אבל הסירחון מגיע גם אל הבורים). קופת שרצים שעבר זמנה היא קופת שרצים מהסוג הכי גרוע.
            זהו, באמת.

      • צופה מהצד

        הוא צודק

    • מריה שרייבר

      המסקנה מרחיקת הלכת במאמר היא שתם עידן האפליה הורבלית, לפחות מבחינתה של מחברת המאמר.
      ובכל זאת, קיימת אצלי התחושה שהקריטריונים שאתן מדברות עליהם אופיניות רק לאתרים מסוימים או לקומץ אנשים, אולי לאותם עשרה שהיו ברשת כשהכל רק התחיל.
      היום אפשר להתקל בכל הסוגים של האנשים ברשת מסוטים/ות עילגים לפסיכופתים/ות בעלי אינטליגנציה מילולית גבוהה במיוחד.

    • צב מעבדה

      מאיפה הקביעה שלמעצבים, ציירים וצלמים יש כושר ורבלי נמוך?

  6. יפה שהצפת את הנושא ויפה שהגעת למסקנות שהגעת אליהן. מאז ומעולם היה לי עצוב לראות בחורות נופלות ברשת הכל כך פשוטה וכל כך שקופה של להטוטני המילים למיניהם. נכון שזה סקסי… אני לא יודע אם זה סקסי כמו עורף מסוים… אבל כמו לכל דבר סקסי יש תאריך תפוגה מסוים… ומשום מה נראה כי למילים יש תאריך התפוגה רחוק מכולם.

    דבר ידוע הוא בטבע שתכונה מפותחת מחפה על חוסרים בתכונות אחרות… האם חשבתן פעם, בחורות יקרות… על מה מחפה יכולת ורבלית מרשימה?

  7. באמת מקסים וגם כל כך נכון שבא לבכות.
    זוהי גם תזכורת נפלאה שכל אחת ואחד מאיתנו לוקים במחלה הזאת של דעות קדומות ו”קווים אדומים”.
    אני למשל היכרתי מישהו לא מזמן שהוא האנטי-תיזה של הרבה דברים שאי פעם חשבתי שרק אותם אני רוצה או צריכה, וראו זה פלא…
    רק טוב..
    אמן

  8. בת כמה?
    מאיפה?
    יש לך תמונה?
    אם לא, אז תתארי לי אותך.

    כתוב יפה, אין ספק. עד היום כשמעלים בפני שאלות ברומו-של0עולם אלו, אני נוטה להתעלם (גם מזרם הקללות השוצף שמגיע בעקבות אותה התעלמות). בימים בהם יש לי הרבה זמן פנוי ומצב רוח מתאים אני משתעשעת לי גם עם כאלה. דוגמאות יפיות לסגנון משחק זה הביאה אינדיגו מספר פעמים.
    באינטרנט, המדיה מוגבלת כ”כ, שאין מקום לשפוט אף אחד ושום דבר. אני במשך שנים סירבתי בכל תוקף להיםגש עם אנשים מהאינטרנט. עד היום למעשה, ני דוגלת בחוק זה, מלבד מעידה אחת קטנה שהיתה לי (אנחנו יחד כבר שנה וחצי, והכתיבה שלו בכלל לא היתה יוצאת דופן.)
    מה שהאדם מראה לך באינטרנט, הוא אך ורק מה שהוא רוצה שתראי. זה כמו לשפוט אדם לפי כל דבר אחר – לבוש, מראה, שיער. כמו שתסווגי אדם שלבוש במכנסי בטיק צבעוניים וחולצה כתומה עם ציור עלה מריחואנה כפריק, הגיוני שכל משורר נוגה יראה לך מינימום שייקספיר קטן ורומנטי.

    קשת

  9. את מאוד מוכשרת

    חמודה שלי : צר לי לאכזב אותך. את לא כל כך מוכשרת.
    למרות שאת מאוד צנועה, הרשי לי להאיר את עיניך: את עילגת.

    • אריאלה

      אשמח אם תאירי את עיני ותדגימי לי היכן אני עילגת.

      • את מאוד מוכשרת

        יקירתי: שימוש בדפוסי לשון כגון ‘בן זונה’, ‘מניאק’ וכו’ אינם מזכים את כתיבתך ב’סגנון’ או ב’מקוריות’. גם השימוש הדוחה בשפה ‘נמוכה’ כגון ‘הרטיבה ת’כוס’ לא מקרב אותך בסנטימטר ליכולת כתיבה אמיתית ( ראי תגובה של ‘damn u woman ‘ להדגמה מוצלחת של ‘שפה נמוכה’ ).
        אבל הצרה היותר גדולה הוא תוכן כתיבתך. למה לך לשחזר את אשר כתבת כבר בעבר ? ( ראי מאמר ‘מה עובר עלי’ אשר דש בסוגיה : “…בהתחלה התמכרתי לצ’אטים. פיתחתי קריטריונים מחמירים מאוד… אם הבחור לא מתנסח ברהיטות אין סיכוי..”)
        אם הנאתך בכתיבה שאובה מחומר קיים, הרשי לי להסב את תשומת ליבך לאינצקלופדיה העברית. יש שם די חומר אותו תוכלי להעתיק ובוודאי שבתוך כך תשיגי סגנון, ועומק בהם את חפצה. אבל אולי תשיגי דבר נוסף, לא פחות חשוב, – צניעות. העורך הראשי היה בודאי מוכשר כמוך, ובכל זאת הצניע לכת.

        • אריאלה

          קודם כל, מאוד משמח אותי שאת או אתה מכירים את הטורים שלי מספיק טוב כדי לדעת, ממרחק של בערך חצי שנה (אז התפרסם “מה עובר עלי”? בחיי שאני לא זוכרת) איפה כתבתי מה ושזה מספיק חשוב לך כדי להביא משם ציטוטים.

          בכל זאת, הדוגמאות שהבאת אינן מעידות על עלגות, והנה, מילון אבן שושן מוצא ממחבואו, עילג: כבד פה, מגמגם מדבר בכבדות. מה אני אגיד לך, אולי הנחתום מעיד וכו’, אבל השפה שלי לא דלה, ושטף הדיבור, שאלוהים ישמור.

          אני לא משתמשת בשפה נמוכה כדי להיות מקורית. אם הייתי רוצה להיות מקורית, דווקא כתיבה בשפה גבוהה ותקנית הייתה משיגה את המטרה הרבה יותר טוב.

          • אורח מזדמן

            המאמר שלך חביב להפליא, כתוב טוב ומנוסח יפה,
            למעט (לטעמי) השימוש המיותר בשפת ביבים (‘הרטיבה
            ת’כוס’ וכו’). אולי את מאמינה בירידה לצורך עלייה (או
            רייטינג) ושימוש בשפה בוטה שיקנה לך עדר של גרופיס.

            אולי.

            וחבל, כי מהמעט שקראתי יש לך מה לומר ואת יודעת
            גם יודעת כיצד לומר אותו, מבלי להזדקק לשפה “העשירה”
            הנ”ל.

            יחד עם זאת, הנטייה שלך להסתער חזיתית על כל מבקר/ת
            מנמיך את קומתך הזקופה. לאט לך, חביבתי – אין צורך
            וטעם לפתוח במלחמת עולם רק משום שמישהו לא אהב את
            כתיבתך, או חלילה אותך עצמך. לדוגמה, הכותב/ת “את
            מאוד מוכשרת” הגיב/ה עניינית ונקודתית, כמעט אמרתי – אל
            נא באפך – כתב/ה דברים של טעם, אך את הגבת בצורה
            שאינה מוסיפה לך דבר (“מה אני אגיד לך, אולי הנחתום
            מעיד,וכו’ “).

            חבל.

            לגופו של עניין, יש לך מה למכור וכל עוד המחיר יהיה
            סביר רבים וטובים (כותב שורות אלו בכללם) יבקשו את
            הסחורה.

            קחי את החיים (והביקורת) ביתר קלות, לא כל מילה
            כתובה שווה עלייה על חגור-קרב.

        • אריאלה כותבת יופי, והמאמר הזה מאיר עניין חשוב. כל הקטילות נכתבות מקנאה!

        • משעשע ובעל ניצוץ של גאוניות.

    • קליופה

      אני לא חושבת שאריאלה כתבה באיזשהו מקום שהיא יפה וחכמה.
      מאיפה כל השנאה הזו, מאיפה. מה היה פשען של כל אותן בנות אומללות שהואילו בטובן להשקיע מזמנן ומרצן, על מנת להוסיף קצת תוכן לאתר, מבלי לדרוש כל תגמול?
      כמה רוע יש, בכמה אנשים – כל פעם נדהמת מחדש.

      ומילא היתה כותבת מתנשא. אבל גם זה לא. באה ואמרה שמפסידים הרבה כששופטים לפי כושר הביטוי. וצודקת.

      אני הייתי מפסידה את כל חברי הטובים ביותר, לו הייתי מכירה אותם ברשת ושופטת תחילה איך הם בחלוקה נכונה לפסקאות. העניין הוא שאותם לא הכרתי ברשת. כשמדובר בשיחות ברשת, לא יכולה לדבר עם אלה שלא מספיק קוהרנטים או משעשעים באמצעות המילים. כמו שבמציאות קשה לי לדבר עם אלה שמדברים לא ברור ולא מצחיק. כלומר, אני רוצה שאנשים יהיו לי ברורים, וחכמים, ומצחיקים – כל פעם במדיום בו אנו נפגשים.

      נכון, זה אומר אולי שפספסתי עשרות פעמים את גבר חלומותי הדיסלקט, כשפגשתי אותו ברשת והמשכתי הלאה. אבל לא יכולה אחרת. ואם קיימים דיסלקטיים כאלה, בטח יש מי שעונה על הדרישות וגם כותב טוב. או שאת אותו אחד שלא יודע לאיית היינו הך, מכירים בדרך אחרת. נכון, זה פספוס, אבל את אופיינו לא נשנה. אלא אם יש לך זמן להעביר את הסינון לטלפון, ואני מכירה כאלה שנוקטים גם בגישה הזו, אבל זה אומר שצריך להפסיד הרבה מהסדרות הטובות בעולם בערוץ 3. כל אחד וסדר העדיפויות שלו, אני מניחה.

  10. יש דברים שאת כותבת כאן ואני כל כך מזדהה
    הינה אחד כזה (-:
    נהנתי
    תודה

  11. דנידין

    מאיזה מוצא את?

  12. קתרינה הקדושה מארגון

    אין מה לעשות. אדם משכיל וחובב קריאה כותב טוב יותר מבור שקורא רק ידיעות (בסופי שבוע, ורק את הספורט). ואני לא יכולה לצאת (תיקון – אני לא מוכנה אפילו לשקול לצאת, או להתידד אפילו), אם אדם שאינו חובב קריאה.

    • ג'וליה

      אבל *עם*, בטוח תוכלי.
      נורא מצחיק, לפסול אנשים בגלל שהם קוראים רק את מוסף הספורט, ולהצהיר את זה בשגיאת כתיב.

      את לא מוכנה לשקול אפילו לצאת עם אחד כזה? מעניין.
      אני אנדב לך כמה פרטים מעברי העסיסי: העובדה שאדם קורא אינה מעידה ולו במעט על טיב אופיו או על תכונות אנושיות וקריטיות במיוחד באשר לטיב יחסו כלפייך ו/או כלפי כל בן אנוש אחר.
      הרבה גברים שהיכרתי, שקראו מכל הבא ליד, לא היו מציאה גדולה באשר לאישיותם, ואת חלקם הייתי שמחה אפילו לשכוח.
      מאידך גיסא, החבר הנוכחי שלי, איש שמתבטא בע”פ בשפה חדה, רהוטה ומנוסחת להפליא, אינו איש של ספרים. הוא לא חובב קריאה (מלבד עיתונים פה ושם) ולצורך העניין, הוא גם לא כותב פואמות. אבל כשהוא כותב לי כמה שורות מידי פעם, אני מצטמקת מאושר ותענוג, והוא איש חם, מקסים, אוהב, מפנק, משקיע, אנושי ונדיר בתכונות האופי המצויינות שלו.
      אם את חושבת שכל זה מתקיים בו *למרות* שהוא אינו איש של ספרים, את טועה בגדול.
      ואם את חושבת שבעקבות הסינון השיטחי שלך (מתיידדת/יוצאת רק עם אנשי ספר) – יש סיכוי שיקרו בדרכך רק המשובחים שבהם – אוהוווווו כמה שאת טועה. תחשבי שוב.

      הרי כל כך הרבה סופרים ומשוררים ופרופסורים שקראו טונות של חומר כתוב (ומשובח) בחייהם, לא היססו להרים יד על הנשים שלהם, לקלל, להתאכזר ואף לרצוח.
      זה באמת שינה שהם היו אנשי ספר? לא חושבת.

      אה כן, לסיום – הניק “קתרין מאורגון” כבר תפוס על ידי, וכך גם שאר נשותיו של הנרי השמיני, שבשמותיהן אני משתמשת מידי פעם להנאתי. נסי משהו אחר.

      • קתרינה הקדושה מארגון

        את צודקת לגבי האיות. אבל זו לא אני, זו המחשב המרושע.

      • ג’וליה את מאד צודקת. יש הרבה ‘אנשי ספר’ וכותבים מוכשרים שמתנהגים לנשותיהם בצורה מחפירה.

        • ג'ולין

          ויש גם הרבה אנשי ספר שמתנהגים לנשותיהם/חברותיהם בצורה חמה ואוהבת. ישנם אפילו הרבה אנשים שלא קראו ספר מעולם ובכל זאת מכים את נשותיהם או סתם מתייחסים אליהם בקור ובזלזול. מה הקשר?

          אני מעדיפה אנשים קוראים על אנשים לא קוראים. אני מעדיפה אנשים שקוראים מדע בדיוני על פני אנשים שקוראים שירה ובוודאי על פני אנשים שכותבים שירה. למה? כי לא רק שיהיה לנו על מה לדבר, יש גם סיכוי סביר שתהיה לנו שפה משותפת. דרך השימוש במילים בספר מד”ב או בספר בלשים שונה מאוד מזאת שבספר שירה. ואני מבינה יותר טוב דרך אחת.

  13. קורא שבדר"כ לא מגיב

    אריאלה , את אף פעם לא עובדת ? מפני שלכל ביקורת שמשהוי כותבת את עונה במידי.
    גם אם לפעמיים (כמו הפעם) התור שלך טוב , התגובות התכופות שלך ממעיסות אותך .
    בבקשה אל תגיבי !

  14. מעבר לגילויי הצביעות ולגילוי שלי שיש אנשים ללא מצפון וללא מערכת של רגשות אשמה, קשוחים קשוחים כאלה. או שמא נאמר קשוחות קשוחות, מעבר לכך (והסבו לאחרונה לתשומת ליבי את העובדה שכל כלב בא יומו ואכן אני רואה שהליכלוך תמיד חוזר למלכלך וזה יפה. אני אוהבת צדק קוסמי) – האם בתור אחת שכותבת, את לא סבורה שאפשר את כל המאמר הנפלא שלך לכתוב גם בלשון נקבה ? וגם אז הוא היה יכול להיות נכון ולא נכון באותה מידה שהוא עכשיו, לא? כי אם את באמת רואה את עצמך כאחת שכותבת מקסים, כמישהי רהוטה, כלהטוטנית של מילים, אז מין הסתם בעצמך עברת את החוויה הזאת של להקסים וללהטט במודע, לפלרטט במילים בעצם. וידעת מה את כותבת. וידעת מה את עושה. וידעת את כל המניפולציות. ועשית את זה. ואת יודעת ממש כמוני שלא היה בזה שום דבר רע. היה בזה קסם גדול. קסם של הקסמה. אז מה ?
    ניהלתי פעם מערכת יחסים כזאת עם מישהו שכותב ככה נפלא. ומה שהיה נפלא בכל זה , הכי נפלא מעבר לכל מילים היפות, היתה המודעות המוחלטת שלי לעובדה שמדובר בקסם ובהקסמות ובהפרזות של מילים יפות. וידעתי שאני נשאבת לשם ושזה נעים לי ומרגש. ולרגע אחד לא חשבתי שאני נופלת בפח של מישהו. אני ? נופלת בפח ? של מילים יפות ? הלוווווו. אני להרגשתי המצאתי את הטריקים האלה. אז שהוא יפיל אותי בפח ? פחחחחחחחחח. צחוק גדול. זה רק תמימות גדולה יכולה ליפול בפח של מילים יפות. וכמובן כאלה שלא יכולים להנות מהקסם כל עוד הוא קיים, וכשהוא פג, פשוט לתת לו ללכת. ולאהוב את זה שזה היה שם ולו לרגע. ראו פנטזיית “הלנצח” שברוב ימות השנה אנחנו כה מתכחשות אליה, עד שזה מגיע לאמת. למציאות חיינו. אז אנחנו רוצות את כל החבילה כולל הלברדור. ואף מילה על פמיניזם.
    כנראה שבאמת יש בנות שכל מה שהן מסוגלות להרשות לעצמן זה רואה חשבון עילג. לבריאות.

    • אריאלה

      אפשר בבקשה אחד מהנדס חשמל עילג בפיתה? תודה.

    • גבירת הטירה

      זה מאיפה באה ערלות הלב הזו שלך, בסוף הדברים שכתבת.

      “לי לא נותנים סטירות, כי אני (להרגשתי) המצאתי את קונספט הסטירה. ומי שמקבלת סטירות – מגיע לה”, זה מה שאת אומרת.
      משמע, את חיה ועוד איך בעולם שבו אנשים סוטרים אחד/ת לשני/יה. לא רק חיה, גם משתתפת פעילה, ועוד לועגת למי שלא הפנימה את כללי המשחק האכזריים.
      יופי של ג’ונגל גועלי יש לך – עלוב בי ואעלוב בך, רק תעשה את זה בתחביר נכון. ואף מילה על אהבה.

      אם זה העולם שלך, אז אני רוצה החוצה. וואן ווי טיקט אחד בבקשה.

    • ג'ינוורה

      בין פמיניזם לבין פנטזיית הנצח?
      או שאת מתכוונת לרמוז שהכמיהה לאהבה היא לא פמיניסטית?
      ולשם מה לעקוץ את אלה המבקשות קשר שהוא מעבר למילים יפות? וקשר שלא פג אחרי שהקסם פג?
      מה רע בזה?
      ולמה את חושבת שאת טובה יותר מאלו השונות ממך?

    • זה נורא פשוט: מה שכתבת כאן זה וידוי על עצמך שאת מניאקית מהסוג הכותב. אף אחד לא אמר שבחורה לא יכולה להיות.
      ולא עצם ההקסמה במילים היא ההתמאנייקות. עושה רושם שלא הבנת את אריאלה בכלל. אבל יש משהו כל כך מתנשא בדברים שלך, שעזבי. העיקר שאת מבסוטה מעצמך.

  15. רויטלי

    גם אני מהמסננות הקשוחות —אני מעריצה סימני פיסוק, עברית יפה, חידודים וחיבורים לא צפויים של אותיות-מילים-משפטים.
    וגם אני את מרבית הרומנים שלי בשנתיים האחרונות התחלתי כאן, על סמך ובזכות כתיבתו
    המרגשת של הבחור.
    אבל אני גם עשיתי לי חברה כאן–זה התחיל מזה שהיא כותבת נוגע, רהוט ומדוייק.
    אריאלה, את מקסימה ואני אוהבת אותך.

    בואי עוד-פם קפה, אה?

  16. עובר אורח

    כל אחד משתמש במה שמדגיש את שבעיניו יפה וקוסם. לא ראיתי שמישהו בא בטענות למי שאיפור הוסיף ליופייה. ומדוע יגרע חלקו של זה שהמלים הם חלק מיפי תוארו? מדוע יהפוך בעינייך למאנייק מהסוג הכותב?
    מפתיע אותי לדעת שכשרונו המובהק של סנופקין הופך בעינייך לפגם. דווקא צריך להעלותו על נס ולשמוח שהוא שותף לקהילה זו.

  17. פעיל תנזים מהר גריזים

    כן כן , הפעיל שוב כאן. לא רוצים אותי בצבא. בעיה שלהם.

    בתור מי שכותבת יפה אריאלה , ובכלל לא מפחיתה בערך עצמך , לפחות לא בעניין הכתיבה , מפתיע אותי שדווקא את יוצאת במין התרסה מוזרה שכזו. נכון שעצם העובדה שאדם פלוני או אלמוני (או אני) כותב יפה , לא הופכת אותו לאדם טוב יותר , רגיש יותר , יפה יותר , עשיר יותר , ובטח שלא לרב שגל אמן.

    מאידך , מי אמר שכן?

    אבל, כבר נידון פה לא פעם המקרה המצער של האנשים אליהם נמנע עבדך הנאמן ( הו דומיננטית יקרה ) ועל אף ההתכחשות הבוטה – גם את יקירתי , אנשי המילה הכתובה , שספר עושה להם את זה יותר מסרט , שמכתב מרטיט אותם גם עם תוכן שבשיחת טלפון לא היה מנתק אותם מהסוליטר , שצ’יטוט עם זר או זרה באיזה צ’ט בלילה , כשאמרות שפר ותעלולי שפה נשפכים לכל עבר , עושים להם את זה יותר מפגישה באיזה פאב , עם ניחוח סיגריות ובירה שנשפכת על החולצה החדשה.

    אז נכון , זה שבנאדם יודע לכתוב לא מלמד בהכרח על האופי שלו , אבל מאידך , זה נכון גם לגבי כל תכונה אחרת. בחורה יפה שהולכת ברחוב – יופיה הקורן לאו דווקא מעיד על אופי תואם (או נוגד , למכוערות המרירות שבניכן) , ואף על פי כן זו תכונה שיכולה להחשב ליתרון כשמגלים אותה בתוך קשר , כמו לשכב במיטה ולפתע לשמוע קול נפלא מהמקלחת , שממלא אותך בחדוות הגילוי – החברה שלך יודעת לשיר!

    ואנשים כמונו , שמרגישים שחור על גבי לבן,
    לעד יבכרו את התכונה הזו על רבות אחרות.

    ד”א

    משורר משורר לגופו.

    פעיל תנזים
    *כותב* ומחייך

    • פעיל תנזים מהר גריזים

      וזה בא.

      אילו שגיאות מחפירות נפלו בתגובה שלי , אני בוש ונכלם.

      וכיוון שהגבתי תחילה ורק אח”כ הואלתי לקרוא מעט מהתגובות האחרות , נרקסיסט שכמותי , נוכחתי לדעת שיש דין ויש דיין , ויש מישהי שעוברת ומוצאת בעיות תחביריות , אז בחיל ורעדה אתנצל על שתיים בולטות שגיליתי בתגובתי שלמעלה:

      שגיאה מטופשת , הקלדתי *נמנע* במקום *נמנה*.
      אותי לגליוטינה.

      שגיאה נוספת , כתבתי * התכחשות* במקום *הכחשה* … על אף שאריאלה הולכת והופכת כחושה יותר ויותר , לא לזאת התכוונתי , ועל כן סליחתי.

      פעיל תנזים
      עייף – זו הסיבה.

  18. חדלשון שפיצעט

    אנימוחה נמרצות על מסקנתך החפוזה!
    אני גם כותב נהדר (שיואו ושיאללה גם כן ….)
    ואני גם מזיין נהדר מצויין ומדהים!

    וזהו!

  19. יורם קופרמינץ

    תופעה, מגדירה זאת עורכת האתר.
    אין כוונה לאדם מסויים, חוזרות אחריה חלק מהבנות.
    זה לא אתה ספציפית, אומרת אינדיגו לסנופקין.
    ומכיוון שכינויי, אחמד הערבי האמיתי מופיע באותו לינק, ובאותם ימים היה ברור למרבית יושבי הפורום מי אני בשמי האמיתי, הגיע השעה להתרוקן ממה שיש לי.

    אומנם בלינק לא הואשמתי במאנייקות , אלה רק, בהתעללות סידרתית.
    “אחמד הערבי מתעלל סידרתי”, ואף טרחו לצעוק על שירלי מדוע היא מורידה את הכתוב ומגינה עלי.

    לבננות הגעתי מזמן מזמן, ונוצרו קשרים של מיילים ושל היכרויות, ואף מגעים. שום דבר מיוחד.
    ולמי שהיו איתי בקשר קרוב, הודעתי בוודאות, מה יש לצפות ממני ומה לא.
    עד כדי כך, שנשמר אצלי בטעות, אבל נשמר, חלק מהשיחות. אמרתי, אין בלעדיות, אין לדעת מה יהיה מחר, לא בנוי לקשר, וכאלה. היתה אחת שקראה לזה שאני מכוסה מכל הצדדים, בסדר בסדר, תקראי לזה ככה. אבל הבחירה כולה שלך.
    זה בוגר מספיק ליידע את הצד השני באופן ברור לחלוטין? בוגר
    לא כפיתי את עצמי על אף אחת, מעולם לא איימתי איום כל שהוא על מישהי, אנשים מבוגרים.
    נגמר הקשר, הצפייה שלי היתה, שלום וזהו.

    אולם אחת לא יכלה לשתוק, שיתפה עוד אחת מהפורום בעלילותיה עם אחמד הרשע.
    וכדרכה של חברה טובה, התגייסה ההיא במלוא מרצה לחפש היכן ניתן לבצע את ההוצאה להורג.
    עד כאן הסיפור לגמרי סביר, בת אומרת לבת ההוא מאנייק, וההיא אומרת בטח מאנייק.
    אבל הטירוף התחיל בצייד המכשפות שנערך מאחורי הקלעים.
    ניסו לארגן רשימה של בנות שהתעללתי בהן. והיה אחד משוכניו הקבועים של הפורום שאף טרח ליידע את הבנות שהוא יודע את הרשימה המלאה. עשר שמות של בחורות הוא נתן להן. הלכו הבנות והתקשרו אחת אחת, תגידו אחמד המאנייק התעלל בך?
    הרשימה התבררה כמופרכת לחלוטין.
    ניסו דרך אחרת, שאלו אנשים מחוץ לבננות, תגידו היורם הזה מאנייק? מעולם לא עברתי צייד מכשפות שכזה. וזה נמשך מספר חודשים, עד שהחלטתי לעוף מכאן.
    אולם, הכעס לא הירפה ממני חודשים. ולא על השמועות שרצו וניסו לאושש אותם. אלא שלאחר שהתברר שהרשימה לא רשימה, והסיפור שבעקבותיו התעורר המסע, התברר כבעל שני צדדים, לא חזרו בהן מארגנות הרשימה מההאשמות שלהן, והמסע הוקפא לימים טובים יותר.
    ולשם סגירת מעגל, גם התקשרו וניסו לשכנע את חברתי לעזוב אותי כמה שיותר מהר, הוא מסוכן האיש הזה, אמרו. צחקו לה בפרצוף ואמרו את לא מבינה עכשיו, אבל עוד חצי שנה כבר תביני.
    ובשבוע הבא יש לנו ימי הולדת, ועברה כבר שנה, והאושר הוא אושר.
    הוא שאמרנו, המתעללים בנים הן, הצדיקות בנות הן. אין כמו עולם ברור.

    ימים טובים
    יורם

    .

    • פיהוקית

      למישהו/הי/הם/הן יש עוד איזה ריב משומש משנת תרפפ”ו למחזר ? מה קרה, אי אפשר כבר למצוא משהו יותר עכשווי מתפוחי האדמה מעלי הצחנה מהשנה שעברה? נגמרו הנושאים?

      סנופקין, הבנו. נעשה לך עוול שאינו ניתן לתיקון עד אחרית הימים. חשדו בך שאתה מאניאק. פגעו בכבודך. שפכו את דמך. השפילו אותך והתעללו בגוויתך המרוטשת. ירקו עליך, בעטו בך, עקרו את ציפורניך וניקרו את עיניך. בסדר, תפסנו, הפנמנו והיזלנו דמעה. אפשר לעבור הלאה?

      יורם, גם את העניין שלך כבר איכשהו הצלחנו לעכל. אין לך דבר נורא יותר מהאביר בן דמות היגון, הענוג והרך, המפואר והמרומם, הנפלא והנהדר, שלא זוכה לכבוד לו הוא ראוי, ואיפה נשמע כדבר הזה שחורשים נגדו מזימות אפלות ומרכלים עליו בחדרי חדרים? ועוד אותן אלה שהוא, בטובו, העניק להן מחסדיו. גודדמיט, אם עזבת אז עזבת, מה אתה עוד מתעסק בזבל הזה?

      • אחמד הערבי האמיתי

        אחד דיפרסון מה שם לי בתוך הראש משפט שלו,
        “אין עתיד אבל איזה עבר”
        ורגע לפני שעצם את עיניו לעולמי עולמים
        פלט מתוך גרונו,
        “גם מלאכים אוכלים שעועית”

    • ג'וליה

      ואלי, ששמעתי שהוסיפו גם אותי לרשימה, אפילו לא התקשרו לברר אם זה נכון או לא.
      חבל, דווקא הייתי שמחה להביא אותה באיזה צחוק פראי.

      אחמד, מתגעגעת!

  20. ואפילו אם בציטוט קטן של הספין דוקטורס:

    “…she want one man made of Hercules and Cyrano”

  21. מומי והחתול

    ברור שזה לא הבטחה לכלום. אבל מצד שני לא לשכוח שאדם שמתנסח ברהיטות מסמן כי עולמו האינטלקטואלי קצת עשיר יותר משל אחרים, וזה אולי כבר מצרך מבוקש ?

  22. damn u woman

    אריאלה יקרה:)
    יושבים להם אנשים קטנים והיבריס זועקים
    עננת צחנה קטנה ממקלדתם עולה
    והקנאה, אוי הקנאה…
    מעניין מה הייתה אומרת גברת מאוד מוכשרת אם הייתה מכניסה אל מיטתה את ייז’י קושינסקי. גבירות נכבדות עם כל הכבוד מה לעשות שלפעמים כוס רטוב, הוא פשוט כוס רטוב.

  23. שיואו את מה זה שחצנית. ובלי שום הצדקה, הכתיבה שלך היא לא בדיוק פאר היצירה.

  24. ברונו קופמשין

    ראשית אקדים התנצלות, אינני להטוטן מילים וגם מגירתי ריקה מכתבים המחכים לשעתם לפרוץ אל התודעה הציבורית. אולם גם גם עילג אינני !
    כתוצאה מכך אינני חושב שע”פ רמת כתיבתי ניתן יהיה לפסול אותי או ליפול בקסמי.

    לכל אדם ישנן תכונות שבהם יש לו איזה שהוא יתרון על האחרים (כמובן שישנם כאלה שאינם טובים מאחרים בכלום אבל זה כבר סיפור אחר). לכן כל יתרון שכזה יש לקחת אותו בעירבון מוגבל. גאון מתמטי מבין הרבה יותר ממני נוסחאות הוכחות וכדומה אבל זה לא עושה אותו אדם יותר טוב , רק מתמטיקאי יותר טוב. טייס יודע להסיע מטוס (העילגות במקור) טוב ממני ושוב הוא בסה”כ טייס יותר טוב מאחרים וזה לא אומר כלום על אישיותו או ביצועיו מחוץ לתא הטייס. וכמובן מי שכותב יפה אז הוא פשוט מוכשר יותר בהעברת מחשבותיו לטקסט. הוא יכול להיות מניאק כותב , הוא יכול גם להיות איש נחמד כותב והוא יכול אפילו להיות סתם כותב.
    כל הדוגמאות שלעיל יכולים אולי לתת איזה שהוא מדד לקצוות כלומר כנראה שני שכותב יפה הוא לא ממש אידיוט גמור אבל אני מאמין שלו היה כזה היה ניתן לגלות זאת תוך דקות בשיחה רגילה.

    ורק דבר אחד נוסף, ממאמר זה ומהתגובות לו כמובן קיבלתי את ההרגשה שאני נמצא בפורום שבו אני לא ממש מקושר. אתם יושבים לכם ביחד בשלולית ומתבשמים מהריח של עצמכם. ואילו אני שלא ישבתי מימי על הכורסא הצהובה , לא שכבתי עם אחמד ובוודאי שלא נגעתי בנוצה של סנופקין. מרגיש אפאס בחוץ. אז אם אתם נהנים לחפור מקברם ריבים מרקיבים שיבושם לכם.
    ישנם נושאים שאפשר להביע עליהם את דעתך בלי לחשוב “איך הוא לא מתבייש להגיד את זה אחרי שהוא העליב אותי בעץ ההוא מלפני שמונה חודשים”

    • לוכד עריקים במיל'

      בכל חבורה נוצרים יחסים כאלה.
      למה אתה מתפלא? ובכיתה בבי”ס זה לא היה קורה?

      • ברונו קופמשין

        שעברנו את הגיל הזה של כיתה בביה”ס !
        אנחנו כאן ב”קהילה”וירטואלית לא ?
        מלך הכיתה כבר מזמן מקריח ,הכתר של מלכת הכיתה כבר העביר ידיים רבות לא ?
        לעולם לא נדע !
        אנשים כאן כותבים די הרבה על העובדה שהם לא מדברים עם מישהו.

        • לוכד עריקים במיל'

          בכל חבורה זה ככה. בכל גיל.
          אנשים יכולים להגיד הרבה על הקהילות הוירטואליות. זה לא עושה את זה לנכון. נוצרה כאן אינטראקציה המזכירה כיתה או קבוצה בעלת מאפינים משותפים.

  25. אריאלה רביב, הכתבה שלך חשובה מאד ונותנת את הדעת למשהו שמשפיע בדרך מתעתעת ולפעמים מפיל רבות וטובות. כתבת יפה.

    • לוכד עריקים במיל'

      עם הגישה הקורבנית הזו?
      כל עוד זה נעשה בין אנשים בוגרים ובהסכמה, אדם יכול להלין רק על עצמו.

      • להגיד ‘גישה קורבנית’ זו דרך להשתיק כל תלונה על התנהגות לא הוגנת?

        יש אנשים שמתעתעים באחרים ביודעין. אנשים שנותנים אמון סביר בבני אדם אחרים עלולים לגלות שהפכו לקורבנות של התעתוע.
        ואז, *’להאשים את הקורבן’* – זה באמת קלאסי…

        כאילו אפשר להתנהל בעולמנו בלי לתת אמון באנשים,
        וכאילו אין אנשים שמנצלים אמון של אחרים לרעה.

        • לוכד עריקים במיל'

          לתמימות (המעושה). כוללללם כבר יודעים את החוקים. מספיק להתמם.
          הרי נשים בהתנהגות הזו של “קשה להשגה”, גורמות לגברים מסוימים לשקר כדי להשיג זיון (שגם האשה בעצם רוצה, אבל אם גבר יבוא לה בגישה ישירה “של בא לי לזיין אותך” היא תחטיף לו סטירה).

    • השחצנות של אריאלה לא בדיוק במקומה. קצת ביקורת עצמית לא תזיק לאפיל שלה.

  26. אריאלה,
    אני קוראת אותך בפעם הראשונה והצלחת להעלות חיוך רחב של הזדהות על פניי; בדיוק היום חוויתי פגישה עם דנסיך וירטואלי שכזה שנראה דודי ביותר במציאות החוץ-וירטואלית.
    ולגבי ים התגובות שקיבלת, חייוביות ושליליות, את יודעת מה אומרים הפוליטיקאים על פרסומים בעיתון: “כל עוד מאייתים את שמי נכון – שיכתבו כמה שיותר”… וזה אומר הכל.
    ורק דבר אחד, וסליחה על הבורות: מה זה לעזאזל היבריס?

    • גבירת הטירה

      היבריס הוא חטא הגאווה היתרה. במיתולוגיה היוונית יש כמה בני אדם שחטאו בכך שרצו להידמות לאלים. איקרוס ניסה לעוף, פרומתאוס הביא את האש לבני האדם וסיזיפוס עשה גם כן משהו נורא ואיום, לא זוכרת.
      חטא כבד, עונש כבד. אולי לא כמו לכתוב יפה, אבל בכל זאת.

  27. לפני כמה ימים עלה לי רעיון מדהים לגבי אותם “מניאקים מהסוג הכותב”. הרי למרות המרחב העצום של הרשת, ברור הרי לחלוטין שאותם מניאקים שמסתובבים ברשת הם בעיקר קומץ של אנשים שפונים לעשרות בחורות ביום ואף יותר ב icq, באודיגו ובתוכנות היכרויות למינהן. בדר”כ הם מנהלים יחסים וירטואליים או אמיתיים עם יותר מבחורה אחת, ומשאירים לא מעט לבבות שבורים מאחוריהם.

    אז למה לא לקיים מאגר כזה של שמות/ניקים שכדאי להתרחק מהם ברשת? משהו מחתרתי שנפיץ באמצעות מיילים, ואז תדע אותה נערה נניח שאל “מעוז בן 26 מכפר סבא” שקורא לעצמו גם “טיפה בים” ומסתובב בפורומים של וואלה (הדוגמה בדוייה בהחלט) לא כדאי להתקרב.

    מה דעתכן?

    • אריאלה רביב

      בתיאוריה זה רעיון טוב, אבל באופן מעשי…
      פעם בצ’אט של יואל היה בחור חביב, שיצא עם חמש או שש בנות מהצ’אט בו זמנית, נשבע לכל אחת מהן שהיא אהבת חייו היחידה, סיפר לכולן על הבית שהוא בנה בישוב נחשב בלב הארץ ואיך הוא חיכה לאהבה אמיתית שתגיע כדי לעבור לגור אתה באתו בית חלומות.
      מנייאק כותב מהסוג הגרוע ביותר, והיו כאלה שבאמת התאהבו בו והכל, שזה באמת עצוב, אבל איזה אקשן היה אז בצ’אט, איזה כיף.

      • החוקים! החוקים! בנות טיפשות, איך הן לא יודעות?
        (גריזים, כל הגברים שקרנים? פגעתי בול?)

    • ערס פואטי

      ואני מבקש להופיע ברשימות הללו. יש לי תחושה שאם יש דבר שימשוך נערות פותות ותמימות, הרי זו הופעה מכובדת ברשימת מניאקים שכזו.

      רוצה לומר, אלוהים, איזה קשקושים נשיים. כבר דיברו על זה קודם שמונה מאות פעם – וגם היו כמה רשימות כאלו שהסתובבו. אפילו הצלחתי לקבל מה הסיווג שלי בהן. לא רע, למיטב זכרוני.

      • קישקוש בלבוש

        לדאבונינו אתה לא מתאים.
        מניאק? אולי
        אבל מהסוג הכותב?

        ובעצם, למה להיות פסימים. יש סדנת כתיבה מצויינת בבית אריאלה.
        מי יודע אולי תהיה פעם מאניאק מהסוג הכותב ולא רק מהסוג המדבר והטוחן.

        • פרחה קוגניטיבית

          הייתם מתים להגיע לקצה הציפורן שהערס משייף על המקלדת מתוך שינה.
          ריספקט !

          • היחיד ללוחמה בטרור ובפלאגיטים

            הו לא. לא להגיע לקצה ציפורן של הערס.
            רק לא לשם.
            יש שם בטח המון לכלוך.

            • ערס פואטי

              שהיא שטפה את הכוס מאז הביקור של מסייעת 13, וגם אמרה שהיא לא הרגישה את הציפורן ממש בצורה חודרנית.

              רוצה לומר, בראש שלכם להתלכלך, ללכת מכות וירטואליות, משהו, לפחות תפגינו טיפה שאר רוח, כי ככה זה נראה כמו פליטה סרוחה של חייל בברית הצפונית אחרי הפעם הראשונה שאכל מהסיוע האמריקני. נוגע ללב במידה מסויימת, אבל מעליב בעיקר בגלל ש”מה? אלו? אלו כל הירידות עלי? מה, לא הגיע לי יותר?”. תתאמצו, נבלות.

              • ימני גאה

                סחה אחי הבאת אותה ביציאה על הכוס של אמאא שלו…. חחחחחחח
                זה אני מהכתבה על הקוסיות שלא רוצות ליסוע רחוק, מה קורה שמה אצלכם התל אביבים תגיד לי אחי?? ?? בינתים אני רוצה לעדדדדכן אותכם שלא יצא כלום מהשכנה הזאתי והשותפה שלה וזה למרות שאחד מהם כבר זיינתי פעם. אבל אתם מכירים את הפיתגם שאריה שנותנים לו פעם אחת סטיק רוצה עוד הפעם…. חחחחחחח
                אבל מה אני עכשיו מסובך עד הראש אחי, תעשה טובה תן עצה. יש טרוף רצח על אחת מהלימודי השלמה ולא יודע אם היא ערבייה או לא. רציתי לשאול אותה ולא היה נעים!!!! איך תבוא לקוסית כזאתי עם קלאס , איך תשאל אותה – תסלחי לי את ערביה?? זה אין מצב, לא ככה? אבל מראה חיצוני שי עלי ה בטירוף אם אתם מבינים אותי….

                כזאתי שחרחורת עם עיניים דבש והתחת שלה מת לצאת אליייי רק מה עושים איך מוציאים אותו?
                טוב אני נסחף, בטח לא יצא מזה כלום. תבלו שם את ם הריקנים כן?

              • היחיד ללוחמה בפלאגיטים

                זה בשביל הנימוס. שלא תעלב.
                אם כבר משחקים בהעלבות ואמהות.
                אמא שלי יותר אשכנזית ויותר שמאלנית, נא נא נא.

                חחחחחח.

                כה לחי.
                תשתדל להתבגר ולהחכים מתישהו?,

              • האמת היא שזה לא ממש תובנה, ומה שאני הולכת לומר ישמע אותי שטחי ובנאלי אבל –

                אני חושבת שאנשים שמפגינים סוג של התנשאות אינטלקטואלית כזאת או אחרת ברשת, או אלה שדחוף להם להכנס באנשים באמצעות חרצובות מקלדתיהם, הם מה שבטוח מ-כ-ו-ע-ר-י-ם.

                ויש לי תחושה מאד קשה לגבי ערס פואטי. תחושה שמדובר בבחור חננא באופן יוצא דופן, מאלה שמסתובבים עם משקפים עבות מסגרת, גרורת בולטת, ועור מחוטט.

      • אם יש לך את הרשימה הזאת אשמח לקבל אותה…
        סתם מתוך סקרנות. אם אכן יש רשימה כזאת וזה לא סתם “קשקושים גבריים”.

    • מעוז מכפר סבא

      למה דווקא השם שלי?
      אני בכלל דתי מבני ברק

    • דנידין

      מצטער, הסטארט אפ שלך כבר תפוס. מי שמעוניין בדיון שהתפתח, מוזמן:

      http://bananot.com/forum/read.php?f=1&i=58264&t=58264

    • היי מאיה, הניק שלך כבר תפוס.

      תודה

  28. אחד שיודע

    נכון אני יודע להתנסח. גם בכתב וגם בעל-פה.אבל זה עדיין לא עושה אותי מנאיק.
    אני אוהב את היכולת הזו שלי, לבטא את מה שאני מרגיש ובאותה הזדמנות גם לרגש מישהי שחשוב לי לרגש מישהי שחשוב לי שתתרגש ממני. ואם היא גם יכולה להעביר לי את התחושות שלה ורגש אותי במילים שלה…מה יכול להיות יותר יפה מכך.
    הקשרהאנושי הוא היכולת לתקשר עם מישהו ויכולת זו קשורה במילים. מה לעשות וכוחן של “שתיקות רב משמעיות” הוא מוגבל. מוגבל מאד אפילו.
    זיונים הם חשובים, אבל מילים לא פחות ואולי יותר. את הזיון יכול להחליף ויברטור, או סתם יד חמה, אבל כל לא יכול להחליף את המילים ואת מה שהן יכולות לעשות. באמצעות המילים אה יכול לתת לאשה שאיתך לחדור אליך לתוך הנשמה שלך ובאמצעותן אתה יכול לחדור אליה יותר עמוק ממה שיעשה האבר הגדול ביותר (זה למי שחושב שהגודל כן קובע..)
    מישניעחן ביכולת הזו לדבר ולהדבר יודע את זה וכל מישאין לו את זה גם לא יודע מה הוא מפסיד.
    זיונים זה אחלה אבלאם מזיינים לך גם את השכל..אפשר באמת יכול להגיע למקומות שלא חלמת עליהם
    א

  29. המורה לזמרה

    אכן משוררים מזיינים איום ונורא (במיוחד משוררים לעתיד שמתארחים בערבי קריאה מפוקפקים של הליקון. בעיקר כאשר הם בעצם לא מזיינים אותך אבל מספרים לכל העולם שכן. נו, שויין [אנחה במבטא מזרח-ארופאי כבד])

    ולעניין: את מצביעה על נקודה חשובה מאוד במאמרך – מילים זה דבר מפתה. ולעיתים מפתה יותר ממראה חיצוני. בעוד שמראה חיצוני זה דבר נתון, הרי שמילים משאירות הרבה מקום לדמיון, לפנטזיות, ליצירתיות עצמית. ומכאן באה לרוב האכזבה.

    הרי אם הייתם רואים אותי, הייתם יודעים בדיוק מי אני ומה אני. כרגע, כל מה שנותר לכם הוא לדמיין.

    • היפיפייה הנוחרת

      אין כמו שנינות לרוויית היובש הנרטיקי.

      יש אחת שתחת עושה לה את זה ויש שנייה שהצירוף הנכון של המילים והדיאלוג שזורם ישר לתוך עומקי נשמתך או פורץ מגרונך בקול רעם של צחוק הוא הסמן עבורה של “רצוי לשים חסכמים”, כי חבל על כל טיפה.

      תחביר ואיות נכון לא רלוונטים לטעמי האישי. לא איכפת לי איזה אות הוא הכניס לנוסחה, האם זהו X או שמא זה Y, העיקר שהתרכובת שתתקבל תכלול בתוכה לב פועם במהירות, אישונים מוגדלים, חיוך אמיתי ( כזה עם “קמטי שמחה” בצמוד לעיניים ושימותו הקנאים), חיוך שלעיתים הופך לחיוך מהוסס עם תוספת גזיזת ציפורניים מבוקרת אך בלתי מודעת במלואה, ובריכה קטנה שנגרת לה על התחתונים.

      הריגוש שבשיחה עם הקנטות ושטיקים שפשוט גורמים לך לימוס.

      אז נכון שלפעמים מדובר בריגוש רגעי שאינו טומן בחובו טבעת, שבירת קופת חיסכון וצלמים שיודעים להפוך אותך מאחת לשמונה כמוך מרצדות על המסך. אבל עדיף לחוות ריגוש ברגע מאשר לא לחוות אותו בכלל.
      הריגוש הוא תגובה למשהו מפתיע ונדיר כך שבעצם כל ריגוש הוא תופעה חד פעמית.

      המשיכה לאינטלקט היא לא דבר שיש לזלזל בכוחו. מדוע שלא נבחר בחורים לפי מידת המה שמו שלהם שדוקא נמצא בקודקודם העליון? צורת השיח על מרכיביה השונים היא מדד לא רע אם לא מערבים מין עם שאינו מינו. כתיבה שנונה זה דבר אחד ורגישות ועדינות נפש הם דבר שני. ולעיתים ניתן לאתר גם את האחרונים בשיחה.
      אבל לעיתים אנו עיוורים מרצון לחסרונות הזולת שמשרבב כל כך טוב את ידיו על לחצני המקלדת. כנראה שאת ידיו הוא זכה לאמן פעמים אינספור… אבל כתיבה רהוטה וודאי שאינה תנאי או גורם מקשר לעניין.

      ובאותו נושא בחור מקסים עם יצירתיות שפתית די נדירה אך אבוי הוא דיסלקט כך שאת זה גיליתי רק בשיחה. שיחה שקיימתי למרות שלא ידע להרטיב אותי בלשונו הוירטואלית. אל תסתכל במסך אלא במה שמעברו, או משהו כזה.

      ועוד משהו קטן. השיטוט היום ברחבי האתר הביא לי רק ריגושים. הסיכסוכים, ההתנקמויות, האהבות, כאילו נלקחו מ”לגעת בבננה”.
      והבננה, מסתבר, קשה משחשבתי.

      מתי הפרק הבא?

      • אם באמת יש נשים כמו היפהפיה הנוחרת, שמתנסחת כל כך יפה ומדויק,
        ומראה שאפשר להיות יפים גם בלי להבזיק עלק שנינויות,
        אז יש עתיד לרומנטיקה.
        אני על כל פנים בדרך להתאהב בה.

  30. הבעיה הגדולה עם אריאלה רביב היא שאחרי כל מאמר שלה, חביב או מעיק (והיא טובה בשני הסוגים) מתפתח ויכוח אישי בינה לבין מבקריה ורמת הדיון יורדת פלאים. כבננה שקטה ולא מגיבה אני חייבת לאמר שהטלת הרפש ההדדית הזו הופכת לבלתי נסבלת. ובנוגע למאמר, אכן רהיטות היא עניין חשוב ושיקול לא קטן כשזה מגיע לשאלה האם לנפנף מישהו או לתת לו ללקק לי את הצוואר. עם זאת, אני בהחלט לוקחת בחשבון שאני עלולה לעשות בחירה מוטעית ולמצא את צווארי הענוג מלוקק ע”י גבר רהוט שלא יכול יותר מזה.

  31. מקס שחף

    את בעצמך להטוטנית לא קטנה של מילים ומשפטים, האם זה אומר, שאת זיון רע?
    ומה זה זיון רע? זיון מח? האם נגזר על מלהטטי המילים לבלות את שנותיהם במחיצת בימבוס
    ותו לא? ספרי לסבתא שאת מעדיפה או תעדיפי אי פעם לחיות במחיצת נעל.
    לא שכל מי שאין לו מה לומר או שאינו יודע לומר זאת בהמון גיבובי מילים הוא סתם בן אדם,
    אך כשמסתיים היומיום ברשימת מכולת,ובסנדביץ’ לילדים, זה באמת מספק?נו.ענין של טעם אישי.
    ולואי ותמצאי איזה קוסם שיודע להלך על החבל הדק, ולאזן עצמו בדיוק בין המיטה למקלדת.
    שבת שלומות.

  32. חג המולד

    מעשה שהיה בפורומים בארץ, בהם נתגבשה קהילת כותבים איכותית להפליא. ימים ולילות היו מרנינים בדברי ההבל הכתובים להלכה שלהם, והיו מייצרים (במודע או שלא) מגזין חיים שוקק ומושך, שהכיל גם הכיל את כל צפונות החיים ותל-אביב גם, והכל הכל ללא מגע ידו של עורך מתבקש.

    התוצאה, אפוא, היתה צפויה. קרב עקוב מדם (או למעשה, יבלות על האבצעות) בין כל כותבי הקהילה, תחת הכותרת הסיאנאנית, מי יהיה הכותב הטוב ביותר. כן, היו אלה ימים נפלאים, ימים של חשק לא נתפש וזיקה למחשב ולמקלדת, ורק לקשקש קישקושים שכל ידועים קישוט השפה העברית והדיקציה הניו אייג’ית.

    מאותה קהילה נגזרה תובנה משפיעה מאוד: אבוי לכותב שינסה להתקרב לצלחת המילים ואין לו כשרון כתיבה שסותר בפנים וגורם רוצים עוד. כך ניפינו וירדנו וקטלנו וקברנו רבים ולא-טובים, ובצורה חד משמעית שפטנו איכותם של אנשים לפי יכולת כתיבה גרידא. משנדללו המנסים לגעת במצע הזהב הפרעוני ונשארנו אנו ועצמנו ודי, נתבררה תמונת מצב די עגומה: כל הכותבים הרהוטים הם בני זונות. פשוט כך. פלוס ופלוס לא הולכים יחד (או מינוס ומינוס, איך שתרצו) ומריבות חתולות התקיימו בכל שעות היממה. העוקצניות, שהיתה עד כה חבויה בין המילים ומכוונת בעיקר להלך הרוח הארצישראלי השזור ברחובות, כעת הרימה של ראשה המחודד והחלה מנגחת (מנגחים) אחד בשני, בעצמנו. למעשה, התברר לי וכולם חד משמעית הדבר הבא: רוקרים הם זיינים, ציירים הם משוגעים, מעצבים הם הומואים וכותבים הם נאדים נפוחים. אין מה לחפש אצלם.

    סה טו.

  33. בובון ירוק עניים

    אריאלה, יופי של מאמר.
    כמו שכבר כתתבת בגוף המאמר, אני לא ג’אגל של מילים ובניגוד לכל הפלצנים שהגיבו, אני גם לא מנסה להיות כזה. זה אני – ישיר וכנה, בלי נסיון להתחבא מאחורי מילים יפות יותר או פחות, מהוקצעות יותר או פחות. אפילו לא היה לי כח לקרוא את כל התגובות…
    וידוי על נושא אישי כל כך ורלוונטי כל כך, בייחוד בעידן הכתוב של הצ’ט האיי סי, זוכה להערכה רבה מצידי. אם יורשה לי רגע להיות אישי ולומר, התבגרת ילדה!!!
    ולגבי אותו כותב שקרא את כל המאמר, והגיב בדרך שעיצבנה אותך, זאת זכותו. וזאת תהייה גם זכותם של כל הבאים שיקראו ויגיבו. את רק תגדלי יותר אם תקבלי את התגובות שלהם. ההחלטה מה לעשות איתם, תהייה תמיד שלך.
    כה לחיי!!!

  34. אני אני אני

    יואווווווווווווווווו
    קראתי את מה שכתבת… ולמרות שגם אני לא מתנסחת מי יודע מה… (87 בחיבור)… הרגשתי שאני חייבת להגיד משהו =)))

    גם אני נפלתי לרגליו של מישהו שהכרתי באייסי… חחחחחחחחחח בנאדם עצוב מאוד… מדוכא בצורה מפחידה.. מסטול מהתחת.. ומתנסח פשוט מדהיםםםםםםםםםם…

    בסוף, מיותר לציין, הוא התגלה כבהמה ברזילאית…

    • דנידין

      שנה שלמה אני מסביר לה שאני מארגנטינה. שנים עשר חודשים אני מתקן לה בעדינות “ארגנטינה, יקירתי, לא ברזיל”. חמישים ושניים שבועות של (שכרון חושים ו) “בואנוס איירס, לא ריו” שלוש מאות ששים וחמישה ימים של “מרדונה, בייב, מרדונה הוא הגדול מכולם ולא הפלה העלוב ההוא”, ומה אני יוצא בסוף? בהמה ברזילאית.

      בחיים אני לא מתחיל עוד פעם עם מישהי רק בגלל שהיא בלונדה עם שדיים גדולים ואבא מיליונר. ועכשיו, אם תסלחו לי, אני הולך להדליק עוד צינגלה ולחשוב על התאבדות מונעת.

  35. יאיר לא לפרסום

    לא קראתי עד הסוף,
    אבל מהמעט מה שאת הכי אוהבת זה לדבר על עצמך,
    אני ואני ואני ואני והסכימו להיות חברים שלי ואני ואני ואני ויאללה שיבוא לא משנה מי

    חח

  36. מקס שחף

    תסלחו לי, כן, יש פה איזה מאניאק נבזה, שמשתמש בשמי ללא בושה ,
    וחבל שהוא רק בגדר ג’וק וירטואלי, אחרת יכול הייתי לדרוך על הדרעק הזה כמו שצריך.
    כתבתי כאן משהו לפני ימים אחדים, מעניין לאן זה נעלם, זה לא ממש משנה, מה שחשוב כרגע הוא השימוש שעושה בשמי, מישהו שאינו שווה חצי יריקה של קוף מת.
    אם כן, כשאתם קוראים את זדברי החהג הריקים מתוכן של סנופקין המאניאק, דעו שזהו חיקוי עלוב למקור.
    סנופקין, האחד והיחיד, בכל פורום שהוא.

  37. אמרת כל כך הרבה ובעצם לא אמרת כלום.
    אז יש גברים שלשונם חלקלקה ויש כאלה שאצבעותיהם כאלה, SO WHAT ?
    הגיע הזמן שכולם , גברים ונשים, צעירים/ות ומבוגרים/ות , המנסים למצוא כללים
    לקשר, ליצירה שלו, לשמירה עליו ולטיפוח שלו, יבינו שאין חוקים ואין כללים.
    אמר כבר קהלת : שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים.
    “דרך גבר בעלמה” ( ואני מניח שההיפך גם תופס ) לא היה ידוע לו,
    אבל להבדיל מהשאר זה לא הפליא אותו…
    כתבי. כתבי כמה שרק תוכלי. זה שלך ואף אחד לא יקח לך את זה. מקסימום יעשו בזה שימוש.
    אבל הכתיבה שלך היא רק תכונה אחת ממכלול של תכונות. את יכולה להיות יפה ( את יפה ? )
    אינטילגנטית ( נראה כך ) , רהוטה ( מאוד ) ועוד,
    אבל אם את מעשנת – עבורי למשל, אין לכל שאר התכונות משמעות.

    את מעשנת ?

  38. מיצי המיתולוגית

    אוי, אוי, כמה שאני מזדהה…
    גם לי, כמוך, היה חבר-חייל, ולמרות שהוא היה הבחור הכי עילג בעולם, כתב בשגיאות כתיב מזעזעות ולא שמע מעודו על סימני פיסוק, עד היום הוא צרוב בלבי באהבה גדולה (ונשוי באושר בגרמניה, +ילדה) , ומשום מה, למרות כל זה, גם אני מצאתי את עצמי נאצית של מילים, מוחקת אנשים בלי להניד עפעף בגלל מחסור בפסיקים או סימני שאלה, בגלל הצהרות בנאליות, לא משנה כמה הן באות מהלב… אולי זה קורה דווקא לנו, דווקא בגלל זה….?? ?

  39. זוזו מוסא

    אריאלה יקרה
    האם את באמת מצפה שכולנו נהיה עילגים? האם אנחנו,ואני מרשה לעצמי לדבר בשם כל אותם גברים המושכים בעט מעת לעת, אמורים לדבר בהברות בלבד כדי להרשים אותך ושכמותך? מאד נחמד שאתן דורשות גבר “רגיש,אינטיליגנטי שיודע להביע את עצמו” (והמנטרה הזאת אפילו מופיעה כסלוגן בפרסומת לחזיות מפתות….) אבל כשאתן נתקלות באחד שכזה אתן משליכות עליו עוד תכונות אופי שאמורות לעלות בקנה אחד עם כשרון הכתיבה שלו.
    אז פשוט “הישמרו” לכן מכל אותם גברים רהוטים, כי מהם תיפתח הרעה…

    • זוזה מוסאית

      איפה כתוב שהיא מחפשת גבר עילג?

      הטור דן בזה שנשים מסויימות נוטות לייחס חשיבות מופרזת ליכולת כתיבה. לא כתוב כלום על העדפת גברים עילגים כבני זוג.

      • זוזו מוסא

        זוזאית יקרה
        על דרך הפשיטא אכן לא ניתן להבין מדברי הכותבת המהוללה כי היא מעדיפה עילגים, אך לו רק היית קוראת בין השיטין היית מגלה את האמת הפנימית שלה- אל תתנו לי אותם רגישים ,רהוטים ובעלי כושר ביטוי-כי אז הם מסוכנים לנו…תנו לי אותם שוכני מערות,פריטמיטבים ואוחזים בעט באגרוף מלא…

        • אריאלה רביב

          חצי משרה או משרה מלאה?

          בשום מקום לא כתבתי שאני רוצה שוכן מערות. גם הבחור הספציפי שמובא כדוגמא בטור רחוק למדי מהתיאור שמסרת. אני לא פוחדת מגברים שיודעים להתנסח, אם אני לא טועה, אפילו כתבתי בפירוש שכושר ניסוח הוא דבר מאוד סקסי בעיני. מה שאני טוענת בטור הזה, טענה שמבוססת על הניסיון שלי ושל כמה מחברותי, הוא שכושר ניסוח טוב בכתב לא אמור להיות תנאי לבחירת בני זוג.

          אבל כמובן, כל אחד מבין מה שנוח לו.

  40. רציתי להגיד משהו בשם המין הגברי, ובשם, כך נראה לי, הגברים עליהם את כותבת במאמר.
    יכול להיות שאני בדיוק סוג הגבר שאת כותבת עליו. אין דבר שאני אוהב יותר מאשר לרגש נשים עם המילים שלי, גם במחשב, גם בסקס, גם בשיחות חולין. היה זמן שגם אני וגם את ישבנו בתור ילדים קטנים וכתבנו וציירנו בית עם אבא ואמא והתחברנו למין חלום רומנטי על אהבה, שקיים היום גם אצלינו וגם אצליכן. וכשמתרגשים ממילים, אז נדמה לי שהרבה פעמים מגיעים למקום הזה.
    איין לי ספק שגם להתנהג כמו בן זונה אני יודע, ושלפעמים, כשצריך זוג ידיים עובדות כדי לתקן דליפה בצינור התקשורת, או כשצריך לרדת על הברכיים ולנקות את הלכלוך שנשאר מהחשבונות הישנים, אני מפחד ובורח. הרבה יותר קל לי להאמין בעולם של מילים, מכיון שהרבה יותר קל להאמין בעולם של מילים מאשר להתמודד עם המציאות. ורק רציתי להגיד שיכול להיות שזה לא רק משהו שאנחנו מאמינים בו ונאבדים בתוכו, אלא שגם אנחנו וגם אתן צריכים להזכיר לעצמינו לא להסחף לעולם האוורירי והריק הזה, שאם רק הוא קיים במערכת יחסים, אז אנחנו בצרות.
    כי אל תשכחו שמילים רק מלות את הבן אדם. יש בן אדם, מלא הסטוריה ודפוסים ומסקנות, ודעות קדומות, וניתוחים ישנים וצלקות ישנות, וזה הוא שכותב את המילים. אז אני לא חושב שצריך להתחתן עם שרברב רק כדי שלא תיסחפו בקסמיו של מישהו כדי לגלות שהוא אימפוטנט, ולהרגיש ששיקרו לכן, אבל גם לא צריך לשכוח, שהמילים רק מלוות אהבה, הן לא אהבה באמת.
    תודה.
    עמית.

  41. איתי בנר

    את הורסת, באבחה אחת.

    מגזר שלם של בני אדם יכול להסתמך רק על כישוריו הוורבאליים שיאפשרו לו לעבור את רף הקבלה אצל נשים שלא היו משתינות לעברם בנסיבות אחרות, נאמר, למשל – על חוף הים (בגלל הכרס והשערות על הגב), בבר (בגלל הכרס ועיגולי הזיעה) או בחדר הכושר (בגלל הכרס והכוסונים הסמוכים).

    ואם משוררים מזיינים גרוע (ועכשיו בכלל הרסת לי, אבל מצד שני רק שיר אחד שלי התפרסם, אז אני לא ממש משורר) – אולי זה בגלל חוסר בהזדמנויות לתרגל את כישורי המיטה?

    🙂

    • אריאלה

      רם, ובצינון הנורא שאני סובלת ממנו, זה לא מעט
      : )

      • איתי בנר

        להפיג ולו במעט את מכאובייך וסבלך.

        ושתדעי לך שאם בגללך אני נהיה פסול חיתון, פסול עדות או משהו מעין זה (ואני לא חרש, לא שותה, ובטח לא קטן) – אז תהי הקללה על ראשך.

        נכון רעש של טריקת דלת? אז זהו.

  42. משורר

    למספר שעות כדי לשבור מיתוס

  43. The saints are drunk

    את אומרת שאת התבגרת
    יוצאת כנגד השלילה שהיתה לך
    או כנגד דיעה שהיתה בך
    ואחרי כל מה שאמרת
    את שוללת משוררים
    כי הם כותבים בחרוזים
    וזה אומר
    לפי דעתך
    שהם מזיינים חרא
    לפי נסיונך
    אז לא התבגרת, פשוט שינית הנחת עבודה.
    אז ביומולדת תקבלי ממנו תכשיט חדש
    ללא שיר אהבה.

    אני חושב שאין טעם להכללות, לא כנגד ולא בעד. יכול להיות משורר שיזעזע לך את המיטה ויכול להיות חייל מתוק וחסר כושר התבטאות, שישעמם לך את הוגינה
    .
    בברכה
    The saints are drunk howling at the moon

  44. דוד אגס

    ההגדרה המתאימה, בחור שכותב יפה, מיפייף את כתיבתו ומעטר אותה בתיאורים כאלו או אחרים, הוא נרכסיסט ויש להזאר ממנו. מנייאק מסוג חדש – מנייאק אינטרנטי. ד”א מה בקשר לבחורה שכותבת יפה?

  45. אני לא מבינה למה אי אפשר פשוט להנות ממאמר יפה בלי כל התגובות העוקצניות וה”עלק” מתחכמות שלכם . מי שאוהב , שיכתוב מילה טובה ומי שלא , יכול גם הוא לכתוב מילה או שתיים אבל אם אפשר, אז בלי הרעל . ביקורת היא חשובה , אבל לא צריך לרדת לדרגות נמוכות כ”כ . בן אדם פה משתף אתכם במחשבות שלו , אתם לא חייבים להסכים איתו אבל לפחות , תנו לא את הכבוד הראוי לו . אם אתם חושבים אחרת , אתם מוזמנים לכתוב בעצמכם מאמר . אני רק מקווה שלא תקבלו תגובות ארסיות כמו התגובות שריאיתי פה .

  46. לא הצלחת להתאפק

    “הפי בתוכ והשימש הדבועה םצעש ןויערה תא לבקל השק יל היה
    .בותכל עדוי םדאנבהש הדבועל דבלמ ,םולכל הבורע הווהמ הניא
    ” תהפכו לבד אם יש לכם כוח, ובקיצור, הייתי מצפה ממישהי שמהללת ומקלסת והשאר את עצמה, שתדע לכתוב יותר יפה, איזה בסיסי זה…
    דחילק, לא החזקתי עד סוף הכתבה.

    • אלוהים אדירים

      אולי לא הצלחת לקרוא עד הסוף, אבל בהחלט השקעת מאמץ הרבה מעבר לסביר כדי להבהיר את הנקודה הזו.

      ואיפה בדיוק הכותבת מהללת את עצמה?

  47. מצויין.
    מכל הדברים בעיקר הזדהתי עם הכתיבה לחבר החייל.
    גם לי היה חבר חייל ואני הייתי בת 17. מרוב געגועים, צפייה וחוסר מעש הייתי כותבת לו כל יום מכתב, בו אני מספרת כמה קשה לי שהוא לא איתי ושרבתי עם אמא שלי ועל כל הרכילויות החדשות שיש בכיתה. אני זוכרת שאמא שלי התחננה בפניי: “יעלי, כשאת כותבת שימי נייר קופי”. אז לא הבנתי בשביל מה, הרי אני אשאר איתו לנצח נצחים (טוב, נו, הייתי בת 17), לאחר חצי שנה של יחסים ופרידה קרירה משהו הבנתי למה אמא התכוונה. מסקנה בנות? השאירו לעצמכן עותקים! מכתבים הם ממש כמו יומן, הייתי שמחה לחזור ולקרוא את מה שכתבתי לפני יותר מחמש שנים, ככה במבט לאחור.

  48. אריאלה רביב, פשוט הזדהתי. אני מצ’טטת ותיקה, ואני מבינה בדיוק על מה את מדברת.
    הבעיה היא, שאפילו שאני מבינה שאין קשר הכרחי בין כתיבה יפה לבין רגישות,
    הקשר הזה נעשה אצלי אוטומטית און ליין. יחד עם ההבנה הזו, אני עדיין ממשיכה ומסננת אנשים על פי הכתיבה.
    תסלחו לי, אבל התעלמתי מהתגובות שנתקבלו, כי הם הלכו לכיוונים שלא ממש עניינו אותי,
    אז אולי פספסתי, אז אשמח לשמוע, האם מישהי/ו שמכירים את החוויה הצליחו להמנע מלעשות את הקישור ואם כן, איך?

  49. כמובן שלדעת לכתוב זה לא רק לדעת לסדר מילים ומשפטים לפי סדר מסויים. כמובן שזה הרבה יותר מזה. מי שיודע לכתוב יודע לדבר (אולי זה ידרוש ממנו קצת יותר ריכוז) וגם לחשוב, ואין ספק שזה ועוד איך מעיד על שאר הרוח של האדם הכותב, על האינטיליגנציה שלו ועל אופיו. אבל מצד שני אין לי עוד מספיק נסיון עם כותבים, רק עם עצמי…

  50. אנונימי

    תודה רבה גברת. אנחנו יושבים כאן מאחורי המקלדת, מסתתרים מהעולם החיצון בו כל כך קשה לנו להסתדר, מתחבאים מאחורי המילים, מאחורי עצמנו.
    באת ולקחת לנו גם את זה.

  51. אורחת..

    אני מודה שיש לך כישרון וגם אני אוהבת אנשים שיודעים להתבטא טוב…אבל גם את לא מתבטאת ברמה של סופרת ו/או משוררת ו/או כתבת ואני מודה-גם אני לא…

  52. אופן הכתיבה זה לא הכי חשוב, אבל למי שקורא ברשת זה בערך הכי חשוב. מה לעשות.

  53. חיננית הבתה

    הי אריאלה,
    מה א’נאגיד אותך,
    נשמתי כמעט נעתקה
    בקוראי את הגיבוב הארוך והמיגע שלך,
    שהמשתמע ממנו הוא שיש לך כשרון כתיבה?
    נו,

  54. אורחת לרגע

    יש לי רבע שעה הפסקה לשחק באינטרנט, וזה מה שאתה מביאים לי ?

  55. טוואי המשי

    התמוגגתי.

    ואבא שלך בטח מזל עקרב, לא? באמת יש להם עורף מאוד מסויים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *