תאוריית השוואנצים

לפני מספר שבועות, בעוד אני מעלעלת באחד מעיתוני הנשים האהובים עלי, נתקלתי שוב בעוד אחת מאותן כתבות מופרכות המנסה לצייד את הציבור הנשי באמצעים מגושמים ומוטעים לבדיקה והערכה של ציוד התשמיש הגברי. בין הטיפים המופרכים שמעניקה הכותבת במאמר לקוראות הצמאות למידע בנושא חשוב הזה, ‘הצצנה לבליטות שמתעוררות בירכיו העליונים של הגבר’ או ‘נסו להיתקל בגבר בחשאי ולממש קלות את איבר מינו’.
‘הו, חוות יקרות!’ קראתי בתסכול, ‘עד מתי תמשך הבורות הזו?! הרי אמצעים שכאלה בוודאי גוררים מדי שנה לפחות עשרות מנשות ישראל לסיטואציות על גבול הבעילה אם לא יותר מכך!’. אלא שבערב כאשר שיתפתי את חברי נדיב הממדים שרגא, בסיפורי המעשיות שמאכילים את הציבור הנשי התמים של ארצנו קרא זה לפתע: ‘ירונה, הרי את יודעת שבדרך כלל אני תומך בך. אבל בנקודה הזאת מה זכות לך לדבר כאשר את מונעת מאחרים את הידע היקר שניתן לך במזלך הרב, ומתלוננת לאחר מכן על בורותן המרובה?!’
‘שרגא!’ קראתי בקול נרגן, כדרך כשאני עושה תמיד כאשר הוא מתחיל בשטויות הזכריות שלו. אבל הפעם שרגא לא וויתר.
‘לא, באמת!’ הוא אמר בקול נואש.
והמילים האלה גרמו לי לחשוב. מה מותר ירונה מחברותיה הנשים? למה שאני אהנה ואחרות יסבלו? והנה חשבתי שוב על זכרה של סבתא יוכבד, איך הייתה מגיבה אם הייתה יודעת שאני מגלה את סודה? הסוד שהביא לה חיי מין מאושרים עד גיל 87 בו נפטרה בשיבה טובה. חשבתי על כך והגעתי למסקנה שסבתא יוכבד הייתה נגנבת אם היא הייתה קולטת שהתיאוריה שלה מפורסמת ב’בננות’ (סבתא יוכבד הייתה קוראת אדוקה של עיתוני נשים). בקיצור, לא נותרו לי תירוצים. והנה כאן על גבי בימה זו, אני מוצאת לנכון להציג את התיאוריה שפיתחה סבתא יוכבד, ושהייתה אולי פרוייקט חייה החשוב ביותר.
לא מדובר אולי בתיאוריה מסובכת ומתוחכמת כמו תיאורית היחסות או תיאורית הקוואנטים, אבל בתכל’ס, כמה אנחנו משתמשות בתיאורית היחסות או בתיאורית הקוואנטים בחיי היום יום?! התיאוריה שבה מדובר, ‘תיאורית השוואנצים’, אומנם לא נבחנה עדיין בשום מוסד אקדמי ידוע שם (אני עדיין מצפה שמישהו ירים את הכפפה ויבדוק את הנושא לעומקו. אולי כמה חוקרים מאקדמית שינקין או מאקדמית פילוסוף החדשה ברח’ ברזילי) אבל לסבתי ולי היא הפכה לשימושית הרבה יותר מכל תיאוריה אחרת, והוכחה כנכונה ב- %90 מהמקרים ומעלה, לפחות. כמו כן היא נכנסת ככפפה ליד לתחום המדעי המכונה פיזיונומיה בו עסקו אנשי מדע ידועי שם בעולם העתיק כגון, אם לתת רק שם אחד: אריסטו .
כאדם ישיר ות’כלסי איני אוהבת לספר חצאי אמיתות ולכן אספר את הסיפור בדיוק כפי שקרה. אם הוא פוגע במוסר או בטעם הטוב של מי מהקוראות אני מקווה שהתועלת שיפיקו לאחר מכן מהתיאוריה יפצה על הפגיעה באנינות נפשן.

לפני 6 שנים הייתה סבתי יוכבד על ערש דווי. הרופאים אמרו שהיא עלולה למות כל רגע ונתנו לה יום או יומיים לכל היותר. גדודי הנכדים והנינים הובהלו במלואם מרחבי הארץ למיטתה בבית חולים איכילוב לחלוק לה כבוד אחרון ולהמלט על נפשם חזרה לצפות בברלי הילס 902010 שהייתה אז מאוד באופנה. והנה אני, שהייתי אז קצינת קישור בקריה, דווקא אני שהייתי כל כך קרובה למקום האירוע רותקתי לבסיס מסיבות מבצעיות בשעות הביקור המשפחתי. אולם לא אני האדם שיחמיץ את סבתו על ערש דווי! ואכן, מיד כשהתפניתי מיהרתי לבית החולים. צוות המחלקה האונקולוגית אומנם ניסה תחילה למנוע ממני להגיע לסבתי בתירוץ שהמחלקה נסגרה, אולם לאחר שהבהרתי להם את חומרת המצב השתכנעו והתירו לי להיכנס. אני זוכרת אור פלורוסנט מדכא ואת עצמי לבד במחלקה האונקולוגית של איכילוב ביום שישי בלילה, מוקפת בריח הנורא של המוות. כל החברים שלי בטח מתכוננים עכשיו לצאת לאזימוט חשבתי לעצמי (הייתי אז ילדה מפגרת שאהבה מוסיקת שנות ה- 80 ושמלות שחורות). זה ציער אותי לרגע, אבל אז נזכרתי שאני בת”א ואני יכולה מיד אחרי הביקור להשאיר את סבתא למות ולקפוץ לאזימוט להפתיע את חברות שלי.
נכנסתי לחדרה של סבתא, היא ישנה אז התיישבתי לצידה. לא היה לי נעים להעיר אותה. אני מקווה שהיא תתעורר עד שעה 23:00 חשבתי לעצמי, יש כניסה מוזלת לבנות עד שעה 00:00. אבל הזמן עבר וסבתא לא התעוררה. המצב התחיל להיות מביך. הבטתי על התקדמות מחוגי השעון בעצבנות והתחלתי להשתעל בקול רם אבל שום דבר לא עזר, סבתא ישנה כמו חמור ואני התחלתי לתהות אם לא איחרתי לגביה בכלל את המועד. אבל אז היא נחרה והבנתי שהיא עדיין חיה. וזה שימח אותי. רציתי עדיין לדבר עם סבתא יוכבד. למרות כל מה שסיפרתי בסה”כ די חיבבתי את סבתא יוכבד. היא הייתה סבתא זפטה כזאת, כמו שכינו אותה במשפחתנו בלצון, ולמרות שבשנים האחרונות קצת התדרדרה במצבה וקהתה בחושיה עדיין היה אפשר להעביר אתה כמה בדיחות מתחת לחגורה.
ובכן, היא חיה. זו הייתה הבשורה ומאחר שכך החלטתי לבצע עוד ניסיון אחרון להעיר אותה לפני שאני עוזבת בלי להגיד שלום. עכשיו התחלתי להשתעל בקול רם כל כך שאני אתפלא בהחלט אם לא הערתי את המחלקה האונקולוגית כולה והזעקתי חצי מהאחים לבדוק אם מי מחולי סרטן הריאה אינו פולט ברגע זה מעט מריאותיו על הסדינים הלבנים.
סבתא התעוררה בבהלה. ‘ירונה מותק, את בסדר?’ היא שאלה.
חייכתי. ‘אני בסדר’ אמרתי. ‘אני רק צריכה כוס מים’. סבתא הגישה לי את בקבוק המים המינרלים שנמצא ליד המיטה שלה.
‘שתי, מותק.’ היא אמרה.
שתיתי.
‘אני מצטערת שלא יכולתי לבקר אותך קודם. ריתקו אותי לבסיס. היינו צריכים לפוצץ כמה דברים בלבנון’ אמרתי וקרצתי לה.
‘אני מבינה מותק,’ אמרה סבתא ‘סבתא שלך יודעת שאת קצינה חשובה. אני שמחה שאת מפוצצת דברים.’
חייכתי אליה במתיקות.
‘איך את מרגישה?’ שאלתי.
‘הוי ירונה, האמת שהרגשתי כבר טוב יותר. אמא ואבא שלך אמרו לי שהרופאים חוזים שלא נותר לי הרבה זמן.’ היא השפילה מעט את קולה במילים האחרונות.
‘ככה הם אמרו? זה לא מה שאני שמעתי.’ הבעתי פליאה.
סבתא חייכה חיוך חלוש. ‘אני יודעת,’ היא אמרה, ‘הם לא רוצים שהילדים ידעו. אבל ככה זה. למה את חושבת שכולם באו לכאן היום ככה?’ היא הנידה בראשה בהבעה יודעת כל כאילו היא מנסה להבהיר לי נקודה כלשהי.
‘לא חשבתי שככה יסתירו מאתנו דברים.’ אמרתי בכעס ‘בסה”כ אני כבר בת 20 ויש לי תפקיד אחראי בצבא. יכולים לספר לי דברים כאלה.’
סבתא הנידה שוב בראשה, כאילו היא מבינה לצערי.
‘יש דברים שקשה לספר לילדים שלך’ היא אמרה. ‘תביני אותם, מותק.’
‘אני מבינה’ אמרתי ושתקתי.
ישבנו ככה במשך מספר דקות עד שסבתא, בניסיון לחלץ אותנו מהשתיקה המעיקה אמרה: ‘אז מה ירונה, איך החיים?’
‘תאמיני לי סבתא, את לא מפסידה.’ אמרתי לה ‘די מחורבן.’
‘למה ירונה? מה לא בסדר?’
‘עזבי סבתא,’ אמרתי לה ‘זה דברים אישיים. כל מיני דברים. למשל הגיע איזה מב”ס חדש שרוצה להשאיר את הסג”מים רבעים.’
‘מה זה רבעים?’ שאלה סבתא בעניין.
‘זה אומר שאני אצטרך להשאר שבת לארבע בצבא.’
‘מזה את מוטרדת כל כך, מותק?’ שאלה סבתא בהבעה משתוממת, נדמה היה לי שהיא לא מייחסת חשיבות גדולה מספיק לרוע הגזירה.
‘טוב בערך,’ אמרתי. ‘זה לא הדבר היחיד, את יודעת, למרות שזה גם די חשוב. יש עוד כל מיני דברים. אישיים.’
‘קדימה ירונה, את יכולה לספר לי. זה לא כאילו שאני הולכת לספר למישהו?’ סבתא קרצה. היא צדקה כמובן.
‘כן, אני יודעת שלא תספרי לאף אחד. אבל בכל זאת’ אמרתי, מנסה להתחמק.
‘ירונה, אני הסבתא שלך. אני יודעת כמה דברים על העולם. חשבתי שכבר הבנת את זה עד עכשיו.’
חייכתי. סבתא יוכבד הייתה מסבה תמיד את הנושאים בערבים המשפחתיים לכיוון המיני. זה היה מביך את ההורים ומבדח מאוד את הילדים. אני הייתי בצד המבודח.
‘טוב,’ אמרתי, ‘אני לא מרוצה מחיי המין שלי.’
‘מה קרה ירונה, לא מזיינים אותך מספיק חזק?’ סבתא שאלה.
‘זה לא זה, סבתא!’ קראתי ‘הכלי לא מספיק גדול.’ ושתקתי בהקלה. זהו. אמרתי את זה.
סבתא התחילה לצחוק בקול רם. האמת שזה די הרגיז אותי.
‘מה את צוחקת?’ אמרתי לה, ‘מה יש לצחוק פה.’
‘אם היית אומרת לי קודם היית יכולה כבר להיות מלכת הזיונים.’ אמרה סבתא, מבליטה את המילה האחרונה בגסות. ‘אבל לא נורא, עוד לא מאוחר מדי.’ היא המשיכה לצחוק בקול רם. האמת שהיה לה חוש הומור די מוזר, לסבתא הזאת.
‘סבתא, מה את רוצה?’ אמרתי לבסוף בחוסר סבלנות כשנמאס לי שהיא עושה צחוק מהחיים המיניים שלי.
‘מותק, הייתה לי בדיוק את אותה בעיה בגילך, אבל למזלך סבתא שלך היא הממציאה הדגולה של תיאורית השוואנצים’ אמרה בלי מידה מרובה של צניעות.
‘איזה תיאוריה?’ שאלתי בספקנות.
‘תיאורית השוואנצים. הבט ודע.’
‘מה זה תיאורית השוואנצים.’
‘תיאוריית השוואנצים היא תיאוריה פשוטה שמתאימה לאנשים כמוך בדיוק. זו תיאוריה שמיועדת לאפשר לבחורה לדעת את גודל הזין של הבחור בלי שום מאמצים מיותרים. פשוט ע”י בחינת מבנה פניו וגופו.’
‘ואיך זה עובד?’ שאלתי.
‘פשוט מאוד,’ אמרה סבתא, ‘יש לך נייר ועפרון?’
‘וזה פשוט מאוד?!’ רטנתי ‘חשבתי שאמרת שזה קל. עכשיו צריך גם לרשום.’
‘שתקי ותתחילי לרשום. מי ששוקדת מזדיינת.’ אמרה סבתא בקול חסר סבלנות.
לא הייתה לי ברירה. הוצאתי מכיס החזה שלי את פק”ל הכיסים בו נשאתי פנקס ועט צבאיות.
‘אני רושמת.’ אמרתי.
‘או.קיי.’ אמרה סבתא. ‘אני מוכנה.’
‘אז תתחילי כבר’ אמרתי. לא הייתה לי סבלנות שהיא תמות עכשיו לפני שאני מפסיקה לרשום את הכל.
‘דבר ראשון, אם הוא שמן. שכחי מזה.’
‘מה???’ פלטתי, ‘כל השמנים?’
‘כולם!’ אמרה סבתא ללא להרהר שניה ושללה ממני ברגע את דני דה ויטו וטום גודמן שדווקא תמיד נראה לי מצויד.
‘דבר שני’ המשיכה סבתא ‘אם הוא שרירי ומוצק. יש חשש. אם הוא חלוש ורזה, יש פצץ!’
‘דווקא לשריריים חסר?’ שאלתי בפליאה.
‘מי שעובד כל כך הרבה על הגוף שלו, כנראה שהוא מנסה לפצות על משהו’ נימקה סבתא בסבר פנים דידקטי.
‘טוב’ רטנתי. כבר לא הייתי בטוחה כמה התיאוריה הזאת שווה בכלל. רוב אלה שמשכו אותי היו בדרך כלל שריריים.
‘דבר שלישי אם הוא גבוה, שכחי מזה. אם הוא נמוך, אפשרי. אם הוא בגובה ממוצע, הכי טוב.’
‘מה???’ פלטתי שוב ‘מאיפה את מביאה את כל זה?’
‘תסמכי עלי מותק, את יודעת עם כמה גברים אני שכבתי?’
לא הייתי בטוחה שאני רוצה לדעת אז אמרתי: ‘יודעת, יודעת.’
סבתא לא שמה לב והמשיכה בסערה.
‘וחוק אחרון. אם יש לו משקפיים, שחקי אותה בשניים!’
‘רגע, סבתא’ אמרתי לפתע בחשד ‘רזה, חלוש, בעל גובה ממוצע ועם משקפיים. זה לא עידו הרטוגזון במקרה?’
‘מותק, תשתקי ותהיי בשקט’ אמרה סבתא בקול מבולבל.
‘סבתא, אני לא מבינה! זה בדיחה או משהו?’ קראתי בתסכול.
‘מותק, תקשיבי לי, מה שחשוב זה לא הגודל אלא כמה חזק הוא דופק אותך.’ אמרה סבתא, ולפתע ללא כל סימן מקדים, נפחה את נשמתה באנקה.
‘סבתא! סבתא!’ קראתי, ‘ואיך אני יודעת כמה חזק הוא דופק?’
אבל סבתא כבר לא ענתה. היא הייתה בממלכה אחרת.
תוך שניות מועטות התפרצו לחדר עדת האחים והאחיות. הם הסתערו על סבתא בשוקרים חשמליים והחלו להקפיץ את גופתה נטולת החיים בחדווה קלינית.
‘אולי, זה רק מוות קליני’ קרא אחד מהם בהתלהבות ‘אפשר להחזיר אותה להיות צמח. קדימה, חברה!’
‘מותק, אל תדאגי, אנחנו נחזיר את הסבתא שלך’ הוא קרא לעברי ‘אנחנו עוד נחזיר אותה לצמחים.’
אבל לי זה כבר לא שינה. עזבתי את החדר באיטיות, מותירה אותם באקסטזה מחושמלת.
הלכתי כסהרורית במסדרונות הריקים. סבתא מתה ואני לראשונה בחיי כבר לא הייתי בטוחה שאני רוצה לצאת לאזימוט ביום שישי. מה שעברתי הערב בהחלט עוד ישפיע על חיי. מאחור עוד שמעתי את קולותיהם של האחים והאחיות אבל כבר לא היה אכפת לי. ידעתי שזה אבוד.
ירדתי במדרגות כי איזה אידיוט הפעיל את מעלית השבת ובקומה הראשונה מצאתי איזה טלפון ציבורי. הטלפון היה תפוס על ידי איזה דביל שכל הזמן בכה וסינן ‘אלוהים! אלוהים!’
‘היי,’ אמרתי לו לבסוף לאחר שראיתי שהוא לא הולך לשים לב לזה שאני מחכה לו כבר שעה, ‘אם לא אכפת לך, סבתא שלי מתה.’
הוא הביט עלי לפתע במבט מלא בוז, זלזול וצדקנות. ‘אז מה, אמא שלי מתה!’ התריס בפנים מנצחות, כאילו הראה לי מה זה.
אז יצאתי החוצה וליד שער שאול מול מוזיאון תל אביב מצאתי כמה טלפונים. התקשרתי הביתה ואבא ענה לי.
‘מותק, הלכת לבקר את סבתא?’ הוא שאל.
‘סבתא מתה.’ אמרתי.
‘אלוהים!’ הוא אמר, כאילו הוא לא ידע שזה הולך לקרות ביומיים הקרובים.
‘מתי זה קרה?’
‘לפני חצי שעה. הייתי איתה כשזה קרה.’ אמרתי.
‘אלוהים!’ אמר שוב ‘מה היו המילים האחרונות שלה’ שאל.
הסמקתי בשקט בצד השני של הקו. ‘אבא, עזוב.’ אמרתי.
‘מה עזוב,’ היא רצתה שנכתוב את המילים האחרונות שלה על הקבר שלה. אני מקווה מאוד שלא שכחת את המילים האחרונות של סבתא שלך. אהה?!’ היה לו קול מאיים פתאום.
‘מה פתאום’ אמרתי ‘רק תעזוב אותי כרגע. מה אתה מסתער עלי ככה?! אתה לא חושב שגם לי קצת קשה אחרי מה שעברתי?!’
בצד השני הייתה שתיקה.
‘אני מצטער, מותק.’ אמר לבסוף ‘זה בטח היה קשה לך. אל תדאגי, אנחנו נפצה אותך.’
‘אני לא צריכה שתפצו אותי.’ אמרתי בקול עצבני. ‘אני כבר לא ילדה קטנה, אני כבר קצינת קישור. אני אספר לכם כשאני אגיע הביתה.’
‘אז את לא יוצאת הערב?’ שאל אבא בעדינות.
‘לא, לא נראה לי.’ אמרתי ‘זה דפק לי לגמרי את המצב רוח.’
‘אני מצטער, מותק’ אמר אבא. ‘את יכולה, אבל, לצאת אם את רוצה. זה בסדר. אולי כדאי שתתפרקי קצת.’
‘אני לא רוצה. באמת, אבא.’ אמרתי. העניין הוא שבאמת התחלתי להרגיש רע. ‘אתה יכול לבוא לאסוף אותי?’ שאלתי. ‘אני מול שער שאול.’
‘אני בא, מותק. תחכי לי בכניסה לשער. אני מגיע תוך רבע שעה.’

והוא הגיע. הוא אסף אותי לסובארו האדום והיפה שלו, וכשהוא שאל אותי שוב מה היו המילים האחרונות שלה אמרתי שאגיד לו מחר בבוקר. ובבוקר אמרתי שאגיד לו בערב. ובערב אמרתי שאגיד לו מחר בבוקר. ובינתיים כל הזמן חשבתי על המילים האחרונות האלה. מה הייתה סבתא רוצה שאומר? בקטע מסוים לא היה נעים לי לשקר, והקטע הכי נורא היה שידעתי שגם הסבתא הנוראה שלי לא הייתה רוצה שאני אשקר.
עד שבערב של יום שני כשאבא ניג’ס לי שוב ואמר לי כמה אני לא מתחשבת במשפחה ושמחברה קדישא רוצים כבר לדעת מה כותבים על המצבה התפרצתי עליו.
“אתה רוצה כל כך לדעת? ‘מותק, תקשיבי לי, מה שחשוב זה לא הגודל אלא כמה חזק הוא דופק אותך.’ זה המילים האחרונות של האמא שלך. בסדר?! עכשיו אתה תעזוב אותי בשקט.’
אבא הביט בי לרגע המום, מסמיק. היה נראה שהוא שוקל לרגע אם זו בדיחה או לא. כנראה שהוא הגיע למסקנה שזו האמת משום שכעבור רגע הסתובב בכעס, עזב את הדירה וחזר רק לאחר שעתיים.
ועל המצבה שלה כתבו: ‘כאן קבורה האישה ששנאה את המטבח.’

תגובות

  1. לוכד עריקים במיל'

    אין מה לדבר ,כל מה שעניין את האנושות מאז ומתמיד במאמר (כתוב טוב) אחד-מוות וזיונים.
    אגב, אני חולה על הציניות התל אביבית הזו…

    • אלימלך זורקין

      אז בסוף החבר המכוער שלך “דפק אותך חזק” ?
      והכל בא על מקומו בשלום ? או שהוא לא מכוער
      אלא את (כמו רוב הקצינות בצה”ל) .

      ממש גועל נפש איך שאת מדברת על אימאימא שלך

      דווקא תפסתי ממך מישהי חביבה שסתם אוהבת חסמ”בה

  2. צילי וגילי

    אז בעצם, כל מה שרצית לומר, ירונה, זה ש….

    הגודל לא קובע ??

    so, what else is new?? ?

    • תמר היפה

      צילי וגילי, בסיפור שלכן אולי הגודל לא קובע…

      • צילי וגילי

        בחיי, עוד אחת שחושבת שאנחנו צמד לסביות.. 🙂
        תגידו, ל שמעתם אף פעם על בנות שסתם חברות-הכי-טובות-מוטרפות-על-כל-הראש?

        ולא אמרנו שהגודל לא קובע. זה ירונה אמרה. או סבתא שלה…

        לדעתנו – הגודל חשוב ביותר, אבל לא האורך. זה הרוחב, הרוחב!!!!!

  3. ובכן….הגודל כן קובע!….הגודל של האישה….העומק, הרוחב,

    הלחות, הריח, יש הרבה שיער אין הרבה שיער, זה הרבה יותר

    חשוב מהגודל של הגבר..!

  4. שפכת אותי מצחוק!!!
    איזה קרועה את!!!

  5. ערס פואטי (שוונצ-וואסר, במקור)

    קצת ארוך עד הפואנטה לטעמי, אבל מצחיק. וזו לא רק שעת הבוקר המוקדמת בשבת או העזרים הטקטיים. אולי גם בלי להתכוון, נגיעות כלשהן בכל כך הרבה פרות קדושות. טוב, נהניתי, ולא רוצה להתנצל.

    אחד הקטעים הנחמדים הוא דמות האב, שהיא הבן. הזעזוע מול הרעיון שאמא היא אשה מינית (זו אמא ספרותית, ולכן המיניות, ע.פ.), למרות המידע המנחם מהרחם האמהי, שהגודל לא קובע (אהה, ורקסי הלך לנוח בבית אבות לכלבים במקום רחוק רחוק, וטוב לו שמה), גורם לו לאבד את עשתונותיו. מילא זה, הטיזינג של הבת, קצינת הקישור המוצצת, כלפי האב, מרפרף בעדינות על מה שפרויד קשישא עוד היה מהרהר בו. באותן דקות בהן לא שיחק עם משרתת ביתו במשחק “אני אשליך מטבעות של זהובים מתחת לשידות, ואת תתכופפי להרים”. בואו נקרא שוב רגע מייצג:

    *’אני לא רוצה. באמת, אבא.’ אמרתי. העניין הוא שבאמת התחלתי להרגיש רע. ‘אתה יכול לבוא לאסוף אותי?’ שאלתי. ‘אני מול שער שאול.’ ‘אני בא, מותק. תחכי לי בכניסה לשער. אני מגיע תוך רבע שעה.’

    והוא הגיע. הוא אסף אותי לסובארו האדום והיפה שלו, וכשהוא שאל אותי שוב מה היו המילים האחרונות שלה..”*

    לא מקסים? לא נוגע ללב? האב מושפט לתיאבון, המחזר האחד שניתן לסמוך עליו, ה-גבר, עם הסובארו (!!!) האדום והיפה והזקור שלו, ונגדו ירונה תמת העיניים התלויה ורוצה כל כך, עד כדי שאת הטיזינג שהיא חוסכת מחברה העבה לתפארה היא שומרת לאבא. ועל זה, בנות, נותר רק לומר, אנחנו נסתדר ונחיה עם זה שיש כושים גדולים יותר. זה עם הבעיות שלכן עם האבא שאנחנו לא מצליחים להתמודד.

    ובעניין הגודל. להלן אמת קוסמית זעירה: כל הגברים, מהצנונים והלוויתנים שכאן, ועד צ’יף איפי טומבי המשרג שריריו בריצות ארוכות על פני הקרקע הפראית במישורי הסרנגטי, שיכול להביא רק לזברות – וגם רק בתנאי שמדובר בזקנות, הרפויות והמנוסות שבהן – כולם כולם, כולל האומואים אפילו, “לא היו מתנגדים” לעוד קצת במקום הדרומי.

    למה?

    למה לא?

    זה בכלל לא שייך למקום בו אתה ממקם את עצמך בזהירות ביחס לסביבה החברתית המיידית שלך, דבר שבדרך כלל נסגר בטכס האוננות המשותפת (לא הדדית, לא לרייר בנות) בואדי עין גדי בטיול השנתי של כיתה ח’, או שחרור הלחצים (הבלתי מדווח בביטאון במחנה למרות הכל) אחרי מסע אלונקות מחלקתי. זה אפילו עתיק יותר מתחרות מי משתין יותר רחוק בין הבבונים ליד המעין. זה עוד יותר קדום וקמאי מזה. אם תקחו את מוח הזכר, הממוקם ליד שק האשכים, תבודדו תא אחד ותוותרו על בדיקת תאומו הזהה, הזרם החשמלי החלוש האחרון שיעבור בו יכלול את המנטרה “העזריאלי הזה, מה זה הדבר הזה?”.

    אין מה לעשות. אנחנו רוצים יותר. וזה אף פעם לא מספיק. וגם זה של צ’יף טומבי (“מקל הפולו של הפילים” בפי חבריו באיטון, שם למד על חשבון האימפריה), מעבר לזה שהצבע עלול להיראות להן מודבק, עדיין לא מספיק. תבינו, אנחנו לא רוצים אותו רק כדי שחברינו לשתיה יארגנו סביבנו התערבויות נכלוליות, תוך כדי שריקות הערכה. גם לא כדי לצוד ארנבות בלאסו, למרות שזה לפחות יהיה שימוש הוגן ביצירה. ובטח שלא רק כדי לשמוע את יפחת ההשתנקות הנשית, מחמיאה ככל שתהיה, המפוחדת ממשיכתה שלה אל מטה הזעם, אלתו הכבירה ורבת החמלה של אל הנקמות המצרי, שוונצוחיתופ. לא, אנחנו רוצים גדול יותר (ואפילו עוד קצת, מה אכפת לך, אלוהים) לא בגלל מין או בחורות או החברים שלנו. אנחנו רוצים עוד קצת בגלל הסיבה הכי פשוטה ותמימה שאפשר:

    שיהיה.

    ובאמת, תשאלו כל גבר אם היה רוצה את זה של צ’יף איפי טומבי, והוא, אהם, לא יתנגד. גם אם זה אומר ביי ביי אנאלי, ואי אפשר אפילו להביא ביד כי מאבדים את האחיזה. יהיה לא קל, אבל נכונות להקריב תימצא. סמנו מול עיניו המשורעפות את רידינג, ואז תראו מהו רצון קמאי אמיתי.

    גדול שיהיה, גדול. ולא משנה שאפילו זברות לא מכילות אותו. שגם ביד אי אפשר יהיה להביא בשקט. שההתעוררות הכי קלה תגרום לנמק באצבעות כי לא יישאר בהן דם. מי צריך אצבעות בעצם. מכירות הארובות בחדרה? איפה שחובה לשים למעלה מנורות נגד מטוסים? איפה שכבוד כל שר אנרגיה חדש מוזמן לעמוד ולהשקיף על ארצנו הקטנטונת בצילום של ארד שירותי תעופה? מבנה ארכיטקטוני שעצם קיומו יצדיק תחקיר של אתי אברהמוב האם נעשה שימוש בפל-קל בזמן הבניה? כזה, אבל כזה בדיוק. ואתה יודע מה, אלוהים, אם אפשר, אפילו עוד קצת, כמה מילימטרים. שיהיה.

    ונסיים במובאה מתוך ספרון “עלה קרב” של כוחות הנחתים של מפלגת הטאליבאן באפגניסטן:
    טכניקה עוד אפשר ללמוד מהסהיב הלבן, את מה שקיבלנו מאבא – לא

  6. אריאלה

    מצחיק נורא. אהבתי.

  7. נסיכה

    אין ספק אהאבתי וכל מילה אמת!!!!

  8. אינדי_גו

    כלומר, אחלה סיפור, מצחיק ומשעשע, חרא מסר. (נדמה לי או שגבר כתב את זה?)
    לא שאי פעם יהיה אפשר לשכנע גברים שזה לא עניין של “גדול יותר חזק יותר מהר יותר”, הרי הגברים הם שהמציאו את האולימפיאדה, שבמקור היתה רק תירוץ להציץ בגופות חסונים *ועירומים* של גברים, ובין השאר, גם להשוות גודל.
    וכמו שציין בחוכמתו הערס הפואטי, זה כנראה משהו גברי קמאי. ובודאי שלא הגיוני. גודל יתר הוא דבר שמגביל בסקס.

    ולא היא. חוששתני שנשים לא יצליחו לעולם להסביר לגברים שזה לא הגודל (מה גם שיש כאלה שחושבות שזה כן), ואתם יודעים מה, זה אפילו לא רק הטכניקה.

    זה בכלל לא עניין של *פיזיקה*. זה עניין של *כימיה*.
    יש בחורים עם קטן שלמדו להוציא ממנו את המיטב, ויש בחורים עם גדול שמשוכנעים שבזה מתמצים כישוריהם המיטתיים. (אוקיי, זה והשאלה הידועה לשמצה “גמרת?”. לא, לא גמרתי, סתם בדקתי אם השכנים עדיין ערים)

    לדעתי, מה שעושה סקס לטוב, זו היכולת לתת. לתת לצד השני את התחושה שהוא הכי נחשק בעולם מבחינתך באותו הרגע, היכולת להקשיב לפרטנר שלך ולצרכים שלו, וההתאמה המופלאה הזו בין שני אנשים, שאו שיש אותה או שאין אותה. החיבור.

    • אכן כן, אינדי.
      הזיון הכי טוב בעולם הוא הפרטנר שיודע לתת לך את התחושה שאת/ה פצצת סקס מתקתקת ומתפוצצת – שיותר מזה אין וגם לא היה לפניך ואולי לא יהיה אחריך

      • לילית

        אבל אם הפרטנר הזה מגיע גם מצוייד היטב, או מאמא!!!! זה פיצוץ אטומי עם זיקוקין די-נור

  9. מגיב בקיר

    משום מה, אף פעם לא אוהבים כאן כשאני אומר את דעתי. אז הפעם אחרוג ממנהגי, ואכתוב שוב את דעתי הישירה והבוטה. למה אני חורג ממנהגי? כי הפעם באמת, אבל באמת לא אכפת לי אם אוהבים את הדעה שלי.
    בקיצור, זה כתוב ארוך ומתיש. הניסיון לבנות מתח הוא חסר עניין, כי למעשה אנחנו לא לומדים שום דבר חדש על הדמויות. כל הזמן מתווספים פרטים חסרי ערך ותפלים לנושא המרכזי, והוא היכולת להבחין בביצועים המיניים של הגבר. יש ניסיון לעשות שימוש לכאורה בהומור, אבל הוא חוזר על עצמו ולא ממש מפתיע. לפחות לא אותי, אולי אני בוק.
    אגב, יש כמה שיטות מאוד פשוטות לדעת את הביצועים המיניים של גר. גבר שיודע להזיז את הגוף שלו בריקוד, ידע להזיז את הגוף שלו גם במיטה.
    גבר המתחשב באישה במהלך חיי היום יום, גם יתאמץ לענג אותה במיטה.
    נכון, כאשר הגבר חודר במכה, הוא מגיע עם שיער הערווה שלו אל מעל לפתח הנרתיק, שם, פעם אחרונה שבדקתי, יש איזה איבר קטן שאחראי על חלק מההנאה.
    כמובן שסקס זה לא רק זה. אם עוצמה את מחפשת, יש המון פטישי אוויר ברחוב. מין הוא לא אלמנט פיזי, ותמיד אפשר ללמד את הצד השני איך לגרום להנאה גדולה יותר.
    ועוד משהו, סקס טוב הוא תלוי זמן. אם ממשיכים לאהוב, הסקס רק הולך ומשתפר. אחרי 4 שנים יחד, לפעמים פשוט נשכבים על הגב נדהמים ואומרים, “אויש, זה הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים, בחיים לא יהיה לי טוב יותר”, והופה, כבר אחרי כמה שעות שוברים את המילה.

  10. שאלת תם

    ההתיחסות לגודל היא:
    א. לאורך ?
    ב. לעובי ?
    ג. לנפח ?
    (כל התשובות ?)

    מי יודע/ת ?

  11. אהוד השמן

    גם לשמנים יש קטן, וגם לאלו שיכולים לתפוס אבטיח ביד אחת.

    למה את משמיצה אותי לפני כולם? נכון שדברים לא הסתדרו ביננו, זאת סיבה להרוס לי עם כל יתר הבחורות עלי אדמות? תתביישי לך!!! 🙂

  12. תמר היפה

    גדול, גדול גדול גדול גדול
    צחקתי ובכיתי נואשות
    מלכה!

  13. מיצי מיאו

    ואו נהנתי!
    ושימותו הקנאים!

  14. אנונימית תמה

    תמיד היו לי חברים נימולים. ותמיד חשתי כאבים בזמן יחסי מין.
    בעת האחרונה הכרתי גוי לא נימול ויחסי המין עמו אינם כרוכים בכאב.ומהנים יותר.
    האם מישהי מכם מכירה את התופעה, או יודעת הסבר לה?

    המסוקרנת

  15. כל החברה שאינם מצוידים היטב מנסים לאחוז בתאוריות חסרות תוכן ולא מציאותיות אבל, שום מילים יפות לא יצליחו להסתיר את האמת, אין תחליף לדבר האמיתי והגדול פשוט אין!!!!!!

  16. צחקתי את התחת שלי החוצה.
    את רואה שירלי, למה לך כל הסיפורת הזו, זיונים תמיד לוקח.

  17. ג'ינג'ית בדימוס

    גדול ! (ועבה)

  18. סילביה

    התגלגלתי כאן מצחוק על השטיח. ולענייננו, אם בטיפים עסקינן בנות שתדעו לכן שהיהודים, באופן יחסי לשאר העולם, מאובזרים בגודל בינוני ומטה, עניין הגודל אצל השחורים זהו רק מיתוס ולמזרח אסייאתים יש את הקטן ביותר. מה המסקנה מכל הנתונים הללו? לא הייתי פוסלת את אהוד השמן אלא אם כן הוא תוצר של רומן בין יפני לישראלית.

    • מה זה “ליהודים יש ממוצע ומטה”?? ליהודים אשכנזיים אולי. אלה, יש להם יתרון ברור עלינו, המזרחיים, בכל הקשור לפתיחות, איי קיו, השכלה ובטהובן

      אבל אנחנו המזרחיים לפחות נשאר לנו דבר אחד *לנפנף בו*

      • חוגר כמפתח

        במקום לדבר, ולהתגדר בגזע, למה לא תמדוד, ותביא המספרים לכאן? אני בטוח שניתן יהיה לוודא במידה ואתה מטעה…

        • “מי שצריך לדעת – יודע”
          (-:

          ולא על עצמי יצאתי לגונן (את שבחיי תאמרנה אחרות, יהללוני זרות ולא פי) – כי אם את עלבונם של אחי המזרחיים המפותחים, באתי לתבוע

          כאילו שלא מספיק שדופקים את השחורים, עכשיו גם משפילים להם עכשיו את הכבוד ומגדירים אותם כ”ממוצעים”?

        • קוראת בכף יד

          באמת הגיע הזמן שבבננות תיערך תחרות גודל, השאלה במה יזכה הזוכה המאושר…

      • זוארץ

        הדבר היחיד שנשאר לכם לנפנף בו זה… הקרטון מעל המנגל.

        הערות גזעניות מקומן לא כאן, כי הן מסוגלות לחזור כמו בומרנג ולפגוע בציבור שלם, שלא בהכרח מסכים עם דעותיך.
        אולי זה מאוד ברור לך, אבל אני בספק אם זה כל-כך ברור לאחרים.

        יש אשכנזים עם נפיחות הסטרית בתחתונים, כמו שיש מזרחיים עם שימוש-יתר בתאי המוח שלהם (הם משכילים, פתוחים ואפילו אוהבים את בטהובן – המלחין, לא הכלב מהסרט… היית מאמין ?!)

        • זאת שיודעת

          יש מזרחים שאוהבים את בטהובן (הקומפוזיטור) רק שהם נדירים כמו אשכנזים עם חבילה רצינית..
          (-:

        • אריאלה

          זוארץ, לא יפה לך רצינות תהומית.

        • חוה אחרת

          שהם גם זה וגם זה, לי אישית, ברוך השם, אכן יצא ליהנות מחסדיו של אינטלקטואל גדול מימדים.
          וחוץ מזה- מה עם יוצאי דרום אמריקה? ממה שאני ראיתי, כמעט ופרצתי בשירת “הללויה” סוערת. הייתי רוצה לדעת, אם היה מקרה יוצא דופן, או שמא מעיד על הכלל..

  19. מעניין שאף אחד לא הזכיר את זה כאן, למרות שהתיאוריה די רווחת: אצבעות.
    תסתכלו על כף היד, בנות.
    אצבעות ארוכות, באחוז גבוה של המקרים (בדקתי) מעידות על כך שבעליהן מצויד כהלכה, גם לרוחב (לצערנו, זה לא בהכרח אומר שהוא ידע לתפעל את המכשיר לשביעות רצוננו).
    אצבעות קצרות, לעומת זה…
    נו, טוב, בעל הכף בטח יתאמץ לפצות את עצמו בהשכלה גבוהה, חוש הומור מצויין, או באוטו ספורט אדום, להבדיל.

    • פועה ורננה

      וואללה, איך לא חשבנו על זה קודם? אוטו אדום מעיד על כך שלבעליו יש זין קטן

      • סנופקין

        בלוגיקה ומתמטיקה נהוג לבדוק את תקפותה של הנחה על ידי חיפוש של לפחות מקרה אחד בו אינה ניתנת ליישום או שאינה נכונה.
        המסקנה אליה הגעתן, לגבי הקורלציה בין צבע המכונית לבין מימדי הפאלוס הנוהג בה, גורמת עוגמת נפש רבה מאוד לעדנל’ה, הג’יפ הגדול והאדום שלי (ניסאן טראנו חמש דלתות, שניים וחצי טון של טוב לב צרוף), והיא מופרכת בעליל על ידי עדותן המשכנעת של כמה משותפותי הגונחות למשכב דודים.
        בקיצור, זה לא נכון לגבי, ולכן לא תקף כאקסיומה.

    • קוראת בכף יד

      מנסיוני הרב אני יכולה להעיד כי תאורית כף היד היא שטויות במיץ קוקוס. אין לי מושג היכן נולדה האגדה לגבי האורך והגדול של כף היד, אבל בטח ובטח שאין היא משקפת את מה שמסתתר מאחורי החבילה. עד שהבחור לא מתייצב אצלך עירום כביום היוולדו לעולם לא תוכלי לנחש מה טיב הסחורה. או כמו שאומרים אצלנו ‘את קונה חתול בשק’.

  20. zot sheomeret

    nice story, but what is the messege?

  21. לא מסופקת

    הגדול והעבה כואב לי מדי
    הקטן והדק לא מורגש בכלל
    מה יהיה
    למישהו יש בינוני?

  22. Adi Gross

    God, so boring!!!!!!!!! who is this talentless person who doesn’t even have the courage to sign with her real name?? ?
    iShirly, you’re losing faithful readers, you have to do something about the quality of this site and urgently!

    • צודק.
      למה לא לשים פרק מ”המרקיז דה סאד”?
      אם כבר מין, אז לפחות משהו מעניין, וחדשני.

      ובעניין הגודל, אישית אני לא יכולה להבחין. ולדעתי גם רוב הבנות. לא מדברת על קטן מאוד או ענק, אלא רוב הגדלים, שמסתובבים איפהשהו באמצע. מה הקטע? מי שם לב בכלל ,אם הבחור עושה עבודתו נאמנה, אם יש לו 14 או 10?

      • המקריז דה סאד כבר מזמן לא חדשני!

      • נכון, בחיי אלוהים אי אפשר להבחין.
        היה לי פעם בחור, נחמד מאוד יש לציין, בעל זין עבה במיוחד. בגלל נסיבות הזיון הראשון, יצא ששכבנו לפני שהספקתי לעשות היכרות ויזואלית עם האבר, ומתי שמתי לב לגודל? רק אח”כ, כשראיתי אותו…אתם יודעים, בשידור חי. שם באמת הבנתי כמה הגודל שטותי.

  23. חייכתי
    מאמר חמוד
    וזה נכון אולי ש” הגודל לא קובע ” ואולי זה גם נכון ש” כסף זה לא הכל בחיים”
    אבל בחייכים/ן מי רוצה את הכל ? מספיק כסף ו”גדול”
    ((-:

  24. לרוב אני לא מגיבה, אבל שמתי לב שאת זקוקה לגובות חמות – ובכן – אני מאוד אהבתי…
    הצחקת אותי לאללה!

  25. אתם חושבים שאני צעירה מידי בשביל להבין את המאמר..?

  26. ממש בושה איך נשים הופכות את עצמם לווגינות מהלכות , היכן הצניעות ,ובכלל לכל אילו שלא מבינות שהגודל לא קובע בכלל , שוב שכחתם את הדגדגן,

  27. אני רוצה שמישהי תשרטט כאן קוים לדמותו של הליקוקוס (ליקוק הפות, מעשה האמנות הנדיר והטוב הזה) או שאולי הערס הפואטי יכתוב מאמר על הליקוקוס מנקודת מבט זכרית. מה דעתכן?

    • the best – better than sushi

    • סנופקין

      ענת יקרה,
      אמנם קטונתי (במובן המטפורי, לא במובן הפאלי) מלהכנס לתחתוני הפרוזה המשורגים של הערס הפואטי, אך אנסה לשפוך מעט אור ולפזר מעט את הזבובונים מעל נקודת המבט הגברית של ליחוך הואגינה הנשית.
      ונפתח במעשה שהיה:
      חכמינו מספרים שלאחר שהתעורר אדם הראשון מתרדמת אלוהים שנפלה עליו, הציג הקב”ה בפניו את יצירת הפאר העירומה והבתולית, ואמר לו:
      “אדם, נא להכיר, זאת חווה. לכו, ילדים, תעשו חיים”.
      כעבור שעתיים חוזר אדוני צבאות, מתגנב על קצות אצבעותיו, ורואה את אדם שרוע על הדשא שליד הנחל, מוצץ גבעול של עשב כשגיחוך גברי נקלה מרוח על שפתיו.
      “נו”, מתעניין אדוני אחד ברטט של מציצנות אלוהית, “איך היה?”
      “גדול”, עונה לו אדם. “ואללה שיחקת אותה הפעם”.
      “ואיפה הגברת?”, תוהה אדושם כשהוא מגניב מבטים לשיחים.
      “אה, ירדה קצת להתרחץ בנחל, אתה יודע, בכל זאת, זיון של שעתיים…”
      “השתגעת?”, נזדעק אלוקים, “בחיים אני לא אצליח להוציא עכשיו את הריח מהדגים…!”
      ובכן, ענת יקרה, כמו שאומרים, בכל אגדה יש שמץ של אמת…
      ובכל זאת, ישנן כמה נקודות (חוץ מנקודת הג’י, שתתגלה אולי קצת אחרי יאטי איש השלג) שיכולות אולי לתת מושג על חווית הצלילה הגברית.
      ראשית, למרבה הפלא, מסתבר שצדק מסיה אכזופרי כאשר טען בשמו של הנסיך הקטן (שוב, בלי קשר לגודל) כי הדברים החשובים באמת נסתרים מהעין. מפליא ומעציב איך גברים נבונים ויודעי טריוויה, יכולים ללכת לאיבוד לחלוטין בין קפלי ותלמי הכוס הפעור למולם. מאחר ורובם מודעים למצבם העלוב, אך מעצם היותם גברים הם לוקים בתסמונת “לא מוכן לשאול אף אחד איך נוסעים לאן שאני צריך להגיע”, הרי שכבר כאן יכולה להתגלות בעיה לא פשוטה.
      שנית, בהמשך למעשה הבריאה שהוזכר לעיל, יש לציין כי הגוף הנשי, יחד עם היותו פסגת היצירה האלוהית, מחולק באופן לא שוויוני בין קצהו העליון, שם מרוכזים מיטב מוקדי היופי והניחוח שאין לעמוד בפניו, לבין קצהו התחתון, שבמקרים רבים מכיל מוקשים בלתי צפויים מבחינת טקסטורה וארומה, שלא לומר בוקה ועפיצות…
      לפיכך, לעיתים מוצא עצמו הצוללן הנלהב כשהוא משווע לחמצן בצידה התחתון של זוגתו, בעוד הגברת נושמת ומתנשמת להנאתה אי שם במעלה הדרך. ולכן, אם יותר לי להפנות קריאה נרגשת לבנות זוגנו לצלילה, אנא, עזבו רגע את מאזן הפי.אייצ’ ואת טבלאות החומציות והבסיסיות של מפשעתכן, והשתמשו בסבון שניתן להבחין בו גם אחרי המקלחת…
      וגם אם שפר מזלך, והחמצן מצוי בסביבת העבודה הנוכחית, עדיין נותרה סוגית שער הערווה.
      הח”מ, שלרשותו שעות צלילה רבות דיין כדי לזכותו בשלושה כוכבי פאדי, מודיע בזאת חגיגית כי שער הערווה הנשית הוא אחת היציאות היותר חלשות של הבורא. בשל מבנהו ומיקומו המיוחד, נוטה שער זה להתקרזל ולהסתלסל לכיוונים מפתיעים, ובכל רגע נתון מזומנת לך לפחות שערה סוררת אחת שתמצא את דרכה הישר אל אחד מנחיריך (המאותגרים ממילא בסביבת עבודה עויינת לפעמים), או אל מתחת ללשונך המלחכת, באופן הדורש השמעת קולות יריקה וצניפה. ברור שבנמצא יש גם מלאכיות בעלות פלומה עדינה כמשי, אבל זה כבר סיפור אחר.
      לפיכך, אם אפשר מעל במה זו, אנא, בנות, הקדישו עוד כמה דקות לגזיזה וטיפוח משולש הזהב שברשותכן. זה מאוד סקסי, וזה יקל עלינו, אנשי הצפרדע, לחזור בשלום לבסיסנו בלי נפגעים לכוחותינו, תוך פגיעות מדוייקות במטרה.
      אחת השאלות המבצעיות היותר מורכבות עליהן נדרש לענות האמודאי החובב, היא מה מידת הלחץ שאמורה לשונו להפעיל אל מול בשרה של הגברת, ובאיזו מהירות עליו להניעה. גם כאן בהחלט יכול להועיל מעט שיתוף פעולה מהקצה הצפוני. אין כמו תנועות אגן קלות, או הכוונה זהירה באמצעות יד נשית ענוגה, על מנת להשיב לנו את הביטחון בצדקת דרכנו.
      אז מה הסיכום?
      חוויית הצלילה הגברית אל מעמקי המפשעה הנשית מכילה בתוכה מצד אחד התמודדות עם מצבים לא צפויים, כשלעיתים עליך לאלתר בזמן אמת, לנסות ולטעות. מצד שני, יודע אבירנו התת מימי כי אם יעשה את מלאכתו נאמנה, יזכה להוקרה וגמול מצד הגבירה הנאנחת מעליו. גם אם אין הוא מתוגמל באותו הרגע מבחינת גירוי ועניין, מצפה גיבורנו בכליון עינים לרגע המבורך, בו ייסגרו ירכיה משני צידי ראשו והיא תגיע אל סיפוקה, שאחריו יגיע תורו.

      • פייט קלאב

        אגב: קוס או כוס? מי הלינגוויסט שיפתור בעיה לשונית (!) זו ?

        • סנופקין

          השורש הוא ערבי, וצריך לבדוק בציציותיהם, כפיותיהם ושרווליהם.
          אם לשפוט לפי שם התואר “כוסית”, שהתקבל במקומותינו כמטבע לשון רווח, שלא לומר נפסד, הרי שצריך להמשיך לכתוב את זה עם כ’.
          בכל מקרה, זה לא האיות שמפחיד אותנו, בנות. אנחנו ממילא לא חזקים בתחום הוורבאלי.

      • טובליאוראלי

        גדול ומצחיק לכל האורך….
        כבר מזמן לא צחקתי ככה.צריך גם לזכור כשאתה עושה כמיטב יכולתך למטה, ומאזין בשקיקה
        לגניחותיה מלמעלה,שגם אם נדמה לך שאתה בגן עדן אתה נמצא בסך הכל כמה ס”מ מהתחת.

  28. רנדי ניומן

    יש בזמן האחרון איזושהי שחיטה של הפרה המכונה ‘שנות ה-80’,
    כן גם לי כבר קצת נמאס,אבל:”הייתי אז ילדה מטומטמת…”,
    נו באמת,היה הרבה יותר נכון לכתוב את זה על בזבוז 9 חודשים
    בתור קצינת קישור,אלא אם כן מישהו שם זיין חזק.דרך אגב-אחלה
    סיפור

    • רנדי ניומן

      מתי כבר תסדרו את התגובות ככה שיהיה
      אפשר לקרוא אותן כמו שצריך
      like hello somebody?
      אז הנה התגובה בטקטיקה קצת שונה:
      יש בזמן האחרון איזושהי שחיטה של הפרה
      המכונה ‘שנות ה-80’,כן גם לי כבר קצת
      נמאס,אבל:”הייתי אז ילדה מטומטמת…”,
      נו באמת,היה הרבה יותר נכון לכתוב את
      זה על בזבוז 9 חודשים בתור קצינת קישור,
      אלא אם כן מישהו שם זיין חזק.
      דרך אגב-אחלה סיפור

  29. סנופקין

    עברתי על רשימת התיוג כפי שלוקטה מבין השורות שלעיל:

    – לא שמן (כלומר רזה): יש
    – לא בודי בילדר (אבל גם לא ציפור מתייל): יש
    – גובה ממוצע (178): יש
    – משקפיים: איפה שמתי אותם? אה, הנה, יש.
    – אשכנזי (הוסיף מישהו בתגובות שבהמשך): דוייטשלאנד איבר אלס – יש.

    עכשיו נשאר להציץ בחשש ובסקנות לתוך התחתונים (במובן המטאפורי של המילה. במציאות אני חף מהם בדרך כלל).

    בקיצור, מה אגיד לכן בנות, כמעט נבהלתי לגלות עד כמה צדקה הסבתא זצ”ל….

    אז אם יותר לי לתרום כיתוב משלי למצבתה הווירטואלית של המנוחה:

    סבתא, צדקת!

    • אריאלה רביב

      ויי ויי ויי…אתה הולך בלי תחתונים? זה אחד הדברים הכי סקסיים בעולם. יאמי.

      • סנופקין

        חן חן, אבל זה מנהג שהתחיל עוד בימים בהם נהגתי להשכים בשלוש לפנות בוקר לחלוב את הפרות ברפת. לכי תחפשי תחתונים בשעה הזו, ובשביל מה?
        בשביל שלוש מאות בהמות גסות מראה, שאינן בוחלות באמצעים להראות לך עד כמה המטאבוליקה שלהן שופעת בשעות שכאלה (לא, לא מדובר בפלוגת טירוניות במסדר השכמה של מחנה שמונים).
        לא ידעתי שמדובר בטרנד כה מושך…
        אולי, בהמשך, יוקדש מאמר לאחד הפחדים הקמאים ביותר של נטולי התחתונים:
        רוכסן הנחושת הנורא….. חשבת על זה פעם?

        • אריאלה

          באמת תהיתי, איך מסתדרים עם הרוכסן?
          אתה גם היית או עדיין חקלאי מסוקס? מאמי, אתה נשמע כמו התגלמות הפנטזיה על יפי הבלורית והתואר. אם יתברר שהיית ביחידה מובחרת…זהו…אתה מושלם.

          • סנופקין

            אך אני לא פיראט יפתי, או שודד,
            אלא גבר אחד העומד בשערך
            וניצב לו בלילה הזה הבודד
            ואין חרב לו על הירך…

            הזהרי לך מבוגרי יחידות מובחרות. לוקח שנים להסיר את משחת הנעליים מהפרצוף, להפסיק לקפוץ בכל פעם שאיזה ילד משחק בסמן לייזר, ולהפטר משיירי הסודה לשתייה שנספגו ברקמות המוח…..

            • אריאלה רביב

              זו דרכך להגיד שאתה לא מושלם?
              תגיד לי, הסיפורים על העגלים, נכונים?

              • סנופקין

                אני לא מושלם, וכל הכבוד שגילית את זה כל כך מהר, עוד לפני החתונה.

                הסיפורים נכונים גם לגבי העגלות.
                ביונקיה (זה השם המשונה של המקום שבו שמים עגלים ועגלות קטנים, עד שהם עוברים משם: העגלים הופכים לאוסו בוקו, העגלות הופכות חלקן למורות ביסודי וחלקן לשרות בממשלה) אין אפליה בין זכרים לנקבות, וכולם יתנו לך את אותה חדוות יניקה נלהבת וחסרת שיניים…

                אגב, הסיפורים על העגלים הם כאין וכאפס לעומת הסיפורים על הרפתנים….

                • אריאלה

                  מילא הסיפורים על העגלים והעגלות (אתה בהחלט צריך להיות אסיר תודה שאיזו עגלה כוסית לא הגישה נגדך תביעה על הטרדה מינית), זה עוד בסדר. הקטע ה*באמת* מגעיל הוא ללכת יחפים בתוך החרא של הפרות, ואני *לא* רוצה לשמוע תיאורים כמה זה נעים בין אצבעות הרגליים.

                  • סנופקין

                    יקירתי, איך את שבויה בדוקטורינה הנשית…
                    אף עגלה לא תעלה על קצה זנבה את האפשרות להגיש תביעה בגין הטרדה, ולו רק בגלל הסיבה שיותר משרוצה הרפתן להיניק, רוצה העגל לינוק…
                    ובפשטות: הן אלו שמתחילות, אז מה יש כאן לתבוע?
                    לגבי החרא של הפרות, התשובה מורכבת משני חלקים:
                    אחד: זה כיף לא נורמאלי בין אצבעות הרגליים, כמעט כמו הג’ולים של הפיקוסים שנכנסים לתל אביבים בין הסנדלים, ואלוהים לא יוציא אותם משם עד המקלחת.
                    שתיים: אף רפתן שפוי לא יעשה את זה, בגלל מחלה שנקראת עכברת, על משקל כלבת.
                    מחלה מגעילה שחוטפים בדיוק ככה, כשהולכים יחפים בשדות הזבל האינסופיים.
                    אז תנוח דעתך. סנופקין לא עושה כאלה שטויות.
                    נ.ב.
                    זה מעולם לא הפריע לי להתענג על חמימותו המבורכת של סילון שתן אימתני הנפלט מאחוריה של אחת מבנות טיפוחי, שלוש וחצי בבוקר, נובמבר, קור אימים, ואתה רק שואל את נפשך לחזור לרחם שממנו יצאת….

                    • אריאלה

                      אתה הופך פחות ופחות מושלם…גם בקטע של golden showers
                      וגם טוען שהיא רצתה את זה?
                      🙂

                    • סנופקין

                      אובג’קשן, יור הונר!

                      ראשית, מעולם לא טענתי שאני מושלם, זו היתה מסקנה שאליה הגעת על דעת עצמך

                      שנית, מעולם לא הודיתי במעשה או מחדל שעשוי להתפרש כמגע עם חלקה הקדמי של עגלה, למעט פעולות הכרוכות בהזנה.

                      שלישית, לגבי הנוזל הזהוב, אני מחזיק במשפטו המפורסם של סבי, שאמר לי פעם:

                      “סנופקין, סקס לחוד, ופרות לחוד!”

                      בסך הכל רציתי להתחמם קצת. רחמי עלי.

                    • אריאלה

                      כן כן, רחמי עלי…זה בטח מה שאיציק אמר לכוכי.

                    • סנופקין

                      כנראה שהוא איציק גם לה….

                      ואגב, נסי לבחון אותו לאור הממצאים שהתגלו כאן עד עכשיו:

                      רזה? לא!
                      אשכנזי? לא!
                      משקפיים? לא!
                      מאצ’ו? מאוד!

                      מעניין. מה אפשר להסיק לגבי תכולת תחתוניו הצבאיים?

                    • טובליאוראלי

                      סנופקין שכחת!
                      איציק כבר רזה מאד
                      כבר לא כל כך מאצ’ו
                      בטוח שמרכיב משקפים (לפחות משקפי קריאה)
                      ומה עם הזהות הגנטית הכמעט מלאה בין הפולנים לעירקים?
                      בקיצור: עכשיו נראה שיש דוקא פוטנציאל אך במקום שהוא הולך אליו (לכלא) לא נראה
                      לי שיהיה לו ביקוש היסטרי…

  30. אלמוני

    סטומים אתם

  31. ירון זהבי

    אחותי, גדול! התקבלת לחבורה.

  32. ענת'לה

    בימי ראיתי גם כמה ששיבשו את התאוריה של סבתא שלך, ואיפלו היו לא רעים בכלל.
    וחוצמזה, אל תשכחו את השורה התחתונה של כל העניין: “רק חשוב כמה חזק הוא דופק אותך”
    או כמו שאני מעדיפה לומר את זה: “זה לא הזין, אלא האדם שמחובר אליו!!”

  33. סנופקין, תמשיך עם אריאלה, שניכם נחמדים אולי ייצא ביניכם משהו.

  34. נעמה

    צחקתי כל הדרך אל הבנק.
    אגב, פגשתי בחור אשכנזי גבוה, בלי משקפיים, עם ענק, אז?
    נראה לי שתיאוריות מטרתן להיות מופרכות

  35. סילבי

    מתפלאה על הסבתא שלך, ראשית, ברור שהגודל באמת לא משנה. זה הכל בעובי.

    דבר שני, איך זה מסתדר עם התיאוריה שלתימנים יש זין גדול?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *